הבית ברחוב גריבלדי (The House on Garibaldi Street)

‫איסר הראל ‪ /‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫איסר הראל‬

‫הבית‬ ‫ברחוב‬ ‫גויבלדי‬

‫זמורה‪ ,‬ביתן ‪ -‬מוציאים לאור‬

‫‪Issar Harel‬‬ ‫‪THE HOUSE ON GARIBALDI STREET‬‬ ‫‪H ebrew Rights © 1990 by‬‬ ‫‪Zm ora-B itan, Publishers‬‬ ‫‪P.O .B. 22383, T el-A viv‬‬ ‫‪Printed in Israel, 1990‬‬

‫הדפסה ראשונה ‪1975‬‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ .‬לתרגם‪,‬‬ ‫לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט‬ ‫בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני‬ ‫או אחר — כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬ ‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה‬ ‫אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו״ל‪.‬‬

‫© כל הזכויות בעברית שמורות‬ ‫לזמורה־ביתן‪ ,‬מוציאי ם לאור‬ ‫סידור‪ ,‬לוחו ת והדפ ס ה ב מ פ ע לי‬ ‫זמורה־ביתן‪ ,‬מוציאי ם לאור‬ ‫רחוב שוקן ‪ ,32‬תל־אביב‬ ‫נדפס בי שראל ת ש״ן ‪1990 /‬‬

‫‪7‬‬ ‫פריץ באואר ‪..............‬‬ ‫הבית ברחוב צ״אקאבוקו‬ ‫עיירה נידחת ‪.............‬‬ ‫פראנסיסקו שמידט ‪.....‬‬ ‫"אייכמן בכווית ר ‪........‬‬ ‫ריקארדו קלמנט ‪.........‬‬ ‫מגיפת צלבי הקרס ‪.....‬‬ ‫מתנת יום הולדת ‪.......‬‬ ‫העלם הבלונדי ‪...........‬‬ ‫הבית בסן פרנאנדו ‪.....‬‬ ‫הדרח של קנת ‪..........‬‬ ‫חגיגות היובל ‪.............‬‬ ‫כח־המשימה ‪..............‬‬ ‫סוכן הנסיעות ‪............‬‬ ‫סיור ראשון ‪...............‬‬ ‫אני יוצא לארגנטינה ‪...‬‬ ‫בתים ומכוניות ‪..........‬‬

‫וו‬ ‫‪9‬ו‬ ‫‪24‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪68‬‬

‫‪75‬‬ ‫‪85‬‬ ‫‪96‬‬ ‫‪ 07‬ו‬ ‫‪8‬וו‬ ‫ו‪ 2‬ו‬ ‫‪ 27‬ו‬ ‫‪ 34‬ו‬

‫פרק י״ח‪:‬‬ ‫פרק י׳ט‪:‬‬ ‫פרק כ׳‪:‬‬ ‫פרק כ׳׳א‪:‬‬ ‫פרק כ׳׳ב‪:‬‬ ‫פרק ה׳ג‪:‬‬ ‫פרק צ׳׳ד‪:‬‬ ‫פרק כ׳׳ה‪:‬‬ ‫פרק כ׳׳ו‪:‬‬ ‫פרק כ׳׳ז‪:‬‬ ‫פרק כ׳׳ח‪:‬‬ ‫פרק כ׳׳ט‪:‬‬ ‫פרק ל׳‪:‬‬ ‫פרק 'ל״א‪:‬‬ ‫פרק ל׳ב‪:‬‬ ‫פרק ל׳ג‪:‬‬ ‫פרק ל׳ד‪:‬‬ ‫פרק ל׳ה‪:‬‬ ‫פרק ל׳ו‪:‬‬ ‫פרק ל׳׳ז‪:‬‬

‫יוסף קליין ‪142........‬‬ ‫סיורים ותצפיות ‪152........‬‬ ‫תכנית הלכידה ‪163 ........‬‬ ‫"אם לא תשב בשקט ‪ -‬תיירה י׳ ‪175 ........‬‬ ‫יסוריו של שלום דני ‪188 ........‬‬ ‫מנותקים מן העולם ‪195 ........‬‬ ‫חוקרים את אייכמן ‪203 ........‬‬ ‫המצוקה הנפשית ‪211 ........‬‬ ‫שש תכניות ‪218 ........‬‬ ‫אייכמן חותם ‪225 ........‬‬ ‫מיבצע מנגלה ‪229 ........‬‬ ‫הטיסה המיוחדת ‪237 ........‬‬ ‫הכנות אחרונות ‪247 ........‬‬ ‫היום הארוך ביותר ‪254 ........‬‬ ‫חמש דקות אחר חצות ‪264 ........‬‬ ‫בדרך לדאקאר ‪273........‬‬ ‫אריה פרידמן ‪278 ........‬‬ ‫״הבאתי את אדולף אייכמך ‪286 ........‬‬ ‫המאסף ‪292 ........‬‬ ‫אזהרה לרוצחים ‪296 ........‬‬

‫מבוא‬ ‫משפטו של אדולף אייכמן‪ ,‬האי‪,‬ש שבית דין ישראלי מצא אותו אשם‬ ‫במיליוני מעשי רצח מתוך כוונה ״להכחיד עם שלם מעל פני האדמה״‪,‬‬ ‫התנהל בכל הפומביות שאמצעי התקשורת ההמונית של הדור הזה יכולים‬ ‫לשוות להתרחשות‪ .‬הייחוד שבו‪ ,‬והגחשולים האמוציונליים שהעלה‪ ,‬משכו‬ ‫לירושלים מאות כתבים‪ ,‬שדרים ואנשי טלוויזיה מעשרות ארצות‪ .‬הם ניסו‪,‬‬ ‫איש־איש על פי דרכו‪ ,‬לתאר את האווירה דחוסת הדראמה של אולם בית‬ ‫המשפט‪ ,‬את הזוועה והחלחלה של אומה שחיה מחדש את השנים‬ ‫השחורות ביותר בתולדותיה‪ ,‬ואת התדהמה שאחזה את עולם השפויים־‬ ‫בדעתם למראה עמקה של תהום הרשע והאכזריות אשר נפערה לפני‬ ‫האנושות בשנות הארבעים של המאה הזאת‪.‬‬ ‫למשפט זה‪ ,‬שמאות מיליונים עקבו אחריו‪ ,‬קדם מבוא שרק יחידי סגולה‬ ‫ידעו את פרטיו‪ :‬פרשת איתורו‪ ,‬לכידתו והבאתו לישראל של אדולף‬ ‫אייכמן‪ .‬ספרים לא מעטים הוקדשו לנושא זה‪ — ,‬מהם דמיוניים לחלוטין‪,‬‬ ‫ומהם שבאו לתאר מאמצי־איתור אמיתיים שנעשו על ידי גורמים שונים‪.‬‬ ‫אף ניסו‪ ,‬בספר זה או אחר‪ ,‬לקשור מאמצי־שווא אלה אל המיבצע שהביא‬ ‫לבסוף ללכידתו של אייכמן‪.‬‬ ‫בספר זה אני בא לתאר תיאור־נאמךלעובדות את המיבצע אשר גולת‬ ‫הכותרת שלו היתה מסירת אייכמן לידי משטרת ישראל‪ .‬זכיתי לעמוד‬ ‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫בראש המיבצע הזה‪ ,‬ויכול אני לספר עליו בגוף ראשון‪ .‬אלא שלא סמכתי‬ ‫על זכרוני בלבד‪ .‬לשם שחזור המאורעות נפגשתי עם מרבית החברים‬ ‫שהשתתפו בפעולה‪ ,‬אף כי‪ ,‬מטעמים שאיני יכול לפרטם‪ ,‬לא ניתן לי לפגוש‬ ‫את כולם — כשם שגם לא היתה גישה אל כל החומר שבכתב‪ .‬תוך כדי‬ ‫המאמץ להעמיד עובדות על דיוקן‪ ,‬נתעוררו בנו מחדש הלבטים והחוויות‬ ‫של הימים ההם‪ ,‬שכולנו זוכרים אותם בגאווה‪ .‬לי היו שיחות אלה מקור של‬ ‫השראה‪ ,‬ומקווה אני שגם לחברי הסבו אותה מידה של קורת רוח‪.‬‬ ‫יש לזכור שבמיבצעים כגון זה פרטים שונים‪ ,‬חשובים מבחינה טכנית‬ ‫אם כי משניים מבחינות רציפות'ההרצאה‪ ,‬מוכרחים להשאר סודיים גם‬ ‫מקץ שנים‪ .‬הוא הדין לגבי זהות האנשים שהשתתפו במיבצע‪ :‬חלקם‬ ‫נקראים בספר בשמות מושאלים‪ ,‬ולעיתים אף שיניתי פרט זה או אחר כדי‬ ‫למנוע זיהוי‪ ,‬ואילו אחרים הוצגו בשמותיהם האמיתיים‪ ,‬מהם שהלכו‬ ‫לעולמם מאז פורסם הספר לראשונה בשנת ‪ . 1975‬בשמו האמיתי מוצג‬ ‫שלום דני ז״ל‪ ,‬שנקטף בדמי ימיו באביב ‪ . 1963‬ניסיתי לתאר את דמותו‬ ‫המופלאה כמות שנצטיירה לי בשנים שבהן עבדנו יחד‪ ,‬במיבצע זה‬ ‫ובמיבצעים אחרים‪ ,‬עד סמוך למותו‪.‬‬ ‫אני רוצה לומר מלים אחדות על טיבם של האנשים שהיו אתי במיבצע‬ ‫לכידת אייכמן‪ .‬כולם פעלו מתוך דחף פנימי שנבע מן ההרגשה כי תפיסתו‬ ‫של הפושע הנתעב הזה היא שליחות אנושית ולאומית שאדם בעל מצפון‬ ‫רואה במילויה זכות גדולה‪ .‬לא היה כאן שמץ מהרפתקנות‪ :‬ולא היה דבר‬ ‫מן הדברים המאפיינים את אנשי השרותים המיוחדים כפי שהם מתוארים‬ ‫בספרים דמיוניים ובסרטי מתח‪ .‬הם היו מתנדבים שמקורם משורות אנשי‬ ‫הפעולות המיוחדות בישראל ‪ :‬ואיש הפעולות המיוחדות בארצנו הוא קודם‬ ‫כל בשר ודם ולא ״אדם עליון״‪ .‬הוא מסור למולדתו ופועל בהקרבה‬ ‫ובתושיה‪ .‬הישגיו אינם פרי מקרה או מזל; ואם יצאו לו מוניטין בעולם‪,‬‬ ‫הרי זה משום שלבעיות אשר לפניהן ניצב ידע למצוא פתרונות פשוטים‬ ‫ואנושיים‪ .‬נשקו העיקרי הוא השכל‪ ,‬והצלחותיו באות לו בזכות אורך הרוח‬ ‫והיסודיות‪ .‬הוא עובד יותר קשה מעמיתיו בארצות אחרות‪ ,‬ולפיכך‬ ‫התוצאות שהוא משיג טובות יותר‪ .‬הקורא יווכח לדעת — אני מקווה —‬ ‫שלרוב הבעיות שנתעוררו ב״מיבצע אייכמן״ נמצאו פתרונות מן הסוג הזה ‪:‬‬ ‫הגיוניים ורחוקים מראוותנות‪.‬‬ ‫המיבצע‪ ,‬על כל הכרוך בו‪ ,‬היה הכרחי‪ .‬העובדה שצריך היה להביא את‬ ‫אייכמן מארגנטינה גרמה לי‪ ,‬ולאחרים‪ ,‬לבטים רבים‪ .‬לא הקילותי ראש‬ ‫בכורח לפעול פעולה חשאית בשטחה הריבוני של ארץ ידידותית‪ :‬והשאלה‬ ‫אם רשאים אנו‪ ,‬מבחינה מוסרית ומדינית‪ ,‬לעשות דבר כזה‪ ,‬ניצבה לפנינו‬

‫מבוא | ‪9‬‬

‫בכל חריפותה‪ .‬הסדר הטוב חייג להודיע לשלטונות הארגנטיניים על חשדנו‬ ‫כי פלוני המהגר מגרמניה המתגורר באחד מפרברי בואנוס איירס‪ ,‬הוא‬ ‫פושע המלחמה אדולף אייכמן — ולהמתין להליכים המשפטיים‬ ‫הממושכים הכרוכים בהסגרתו — לגרמניה המערבית או לאחת המדינות‬ ‫האחרות שבהן יהיה מבוקש‪ .‬ואולם איך יכולנו לדעת אם גם אייכמן‬ ‫ימתין? זאת ועוד‪ :‬בימים ההם כבר לא נותר הרבה מן הלהט הראשון שבו‬ ‫נשפטו פושעי המלחמה בשנים שלאחר המלחמה‪ .‬דינם של אחדים מגדולי‬ ‫הפושעים הומתק ‪ :‬אחרים חיכו במשך שנים לשפיטה — ולא הובאו בפני‬ ‫בית משפט‪ .‬היה יסוד סביר לחשש שאפילו פושע מסוגו של אייכמן ייהנה‬ ‫מאווירת הסלחנות הכללית שנשתררה באירופה חמש־עשרה שנה אחר‬ ‫ביצוע הפשעים‪.‬‬ ‫ישראל היתה המדינה היחידה בעולם שאפשר היה לבטוח בה כי תמצה‬ ‫את הדין ותשפוט את אייכמן בלי פניות ובלי חשבונות פוליטיים‪ .‬ישראל גם‬ ‫היתה‪ ,‬על פי דין והגיון וצדק היסטורי‪ ,‬המדינה המוסמכת ביותר לחרוץ את‬ ‫משפטו של מי שהיה ממונה על ביצוע ״הפתרון הסופי״ של שאלת‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫בעצה עם אחרים הגעתי למסקנה שאין ברירה אלא ללכוד את אייכמן‬ ‫במיבצע חשאי‪ ,‬ולסיים מיבצע זה בהבאתו לישראל‪ .‬זאת היתה החלטה‬ ‫שנתקבלה בלב כבד מאד‪ ,‬לאור הכבוד והאהדה ההדדיים שציינו את‬ ‫היחסים בין ישראל ובין ארגנטינה‪ .‬היינו בטוחים שבדיעבד‪ ,‬ולאחר שבית‬ ‫המשפט בירושלים יציג את דמותו של הארכי־רוצח לעיני העולם כמות‬ ‫שהיא‪ ,‬יבינו ידידינו הארגנטינים את מניעינו‪ ,‬ויסכימו אתנו שלא היתה‬ ‫לפנינו דרך אחרת‪.‬‬ ‫הנה איפוא תיאור ״מבצע אייכמך כפי שהיה‪ ,‬להוציא כמה שינויים‬ ‫והשמטות קלים שהם עדיין כורח הנסיבות‪.‬‬

‫פרק א‪,‬‬

‫פריץ באואו‬ ‫זוכר אני‪ ,‬כאילו רק אתמול היה הדבר‪ ,‬איך גמלה בלבי ההחלטה ללכוד את‬ ‫אדולף אייכמן‪ .‬זה קרה בשלהי ‪ , 1957‬שתיס־עשרה וחצי שנה אחר‬ ‫שתבוסתם של הצבאות הנאציים שמה קץ לקריירה העקובה־מדם של קצין‬ ‫הס״ס המסתורי שהיה ממונה על השמדת העם היהודי‪.‬‬ ‫את תחילתה של הפרשה בישר צלצול חד של הטלפון שעל שולחן‬ ‫הכתיבה שלי‪ :‬המנהל הכללי של משרד החוץ‪ ,‬ד״ר וולטר איתן‪ ,‬טילפן כדי‬ ‫להודיע שדבר לו אלי‪ ,‬ועליו לראותני בהקדם‪.‬‬ ‫הכרתי את איש שיחי כאדם שליו ומאופק‪ ,‬השולט היטב בעצביו‪ .‬תמיד‬ ‫הערכתי את דרכי הנועם שלו ואת אורח דיבורו השקט והתרבותי‪ .‬ואולם‬ ‫ביום ההוא היה קולו נרעש‪ ,‬וההתרגשות שבה דיבר העידה בו שהנושא‬ ‫המטריד אותו חורג מאד מן השיגרה‪ .‬לא שאלתי לנושא‪ ,‬ולא הבעתי פליאה‬ ‫על התרגשותו ‪ :‬הבינותי שבשיחה טלפונית לא ירצה לפרש‪ .‬כיוון שנתברר‬ ‫שהוא מתכונן לרדת מירושלים כדי להשתתף בקבלת פנים העומדת‬ ‫להתקיים באחת השגרירויות‪ ,‬נדברנו להפגש בבית קפה רמת־גני‪ ,‬סמוך‬ ‫לשעת קבלת הפנים‪.‬‬ ‫הוא היה אחוז התרגשות עמוקה בדברו‪ :‬שדר שנתקבל מד״ר שנער‪,‬‬ ‫ראש משלחת השילומים בגרמניה המערבית — אמר — הכיל את הידיעה‬ ‫המדהימה שאדולף אייכמן חי ויושב בארגנטינה — וכתובת מחבואו‬ ‫‪11‬‬ ‫ידועה‪.‬‬

‫‪ | 12‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫לא הארכנו בשיחה‪ .‬הודיתי לו על האינפורמציה‪ ,‬והבטחתי לו שתיבדק‬ ‫היטב ובלי דיחוי‪.‬‬ ‫אדם המכהן בתפקיד כגון זה שהיה מוטל עלי בעת ההיא‪ ,‬לומד מנסיונו‬ ‫לא לתלות תקוות רבות מדי בידיעות מרעישות מסוג זה‪ .‬בשנים שחלפו‬ ‫מאז נעלם אייכמן‪ ,‬הגיעו אלינו ידיעות לא מעטות עליו ועל המקומות‬ ‫שבהם הוא מסתתר‪ ,‬כביכול‪ .‬בכל המקרים הסתיימה בדיקתן באכזבה‪ .‬יתר‬ ‫על כן‪ :‬לא היתה בידינו ראיה שהאיש עודנו חי‪ .‬עקבותיו אבדו בתחילת‬ ‫מאי ‪ , 1945‬ולא הצלחנו לגבות שום עדות מהימנה מפי אנשים שראוהו‬ ‫אחר המועד ההוא‪.‬‬ ‫אינני יודע למה ייחסתי לידיעה חדשה זו יותר חשיבות מאשר‬ ‫לקודמותיה ‪ :‬אולי ניבא לי לבי שהפעם אין זו שמועה קלוטה מן האוויר‪,‬‬ ‫ואולי דבק בי משהו מהתרגשותו של וולטר איתן‪ .‬מכל מקום‪ ,‬שבתי מיד‬ ‫אל משרדי וביקשתי להביא לי מן הארכיון את כל החומר המצוי בו על‬ ‫אייכמן‪ .‬ידעתי שהוא היה מראשי הפושעים הנאציים‪ ,‬וכן ידעתי שעסק‬ ‫בעיקר בהשמדת יהודים‪ :‬אך מעולם לא התעמקתי בלימוד מקומו‬ ‫בהירארכיה הנאצית וחלקו המכריע במה שכונה בפי הנאצים ״הפתרון‬ ‫הסופי של בעיית היהודים״‪ .‬הפרק הקודר ההוא בתולדות העם היהודי היה‬ ‫בעיני כמין סיוט שקשה למצוא לו מקום בעולם המציאות — משהו החורג‬ ‫עד כדי כך מכל התחומים המקובלים של פשע ורשעות ואיבה‪ ,‬שאין אדם‬ ‫יכול ןירדת לעומק משמעותו‪.‬‬ ‫בלילה ההוא ישבתי שעות רבות וקראתי את ״תיק אייכמן״ ‪ :‬ולנגד עיני‬ ‫החלה מצטיירת דמות של ארכי־רוצח שממדי פשעיו אין למצוא להם‬ ‫תקדים בתולדות המין האנושי‪ :‬אדם אשר עליו מוטלת האחריות הישירה‬ ‫לששה מיליוני מעשי רצח‪.‬‬ ‫לא ידעתי‪ ,‬בעת ההיא‪ ,‬מה טיבו של אייכמן כאדם‪ ,‬וכיצד נסתרסו‬ ‫ונשתבשו בו כל תכונות אנוש‪ .‬לא ידעתי באיזו להיטות חולנית ניצח על‬ ‫מלאכת הרצח‪ ,‬ואיך מוכן היה להחלץ למאבק על השמדת יהודי בודד כעל‬ ‫חורבנה של קהילה שלמה‪ .‬לא ידעתי באיזו קיצוניות אכזרית היה מפרש את‬ ‫הפקודות שבידו‪ ,‬ואיך היה מבצע את משימת הדמים שלו ללא מעצור‪ ,‬ללא‬ ‫חמלה וללא רתיעה‪ .‬לא ידעתי שמסוגל היה לצוות על רצח תינוקות ולראות‬ ‫את עצמו כחייל ממושמע ‪ :‬לנצח על התעללות בנשים ולהתגאות בנאמנותו‬ ‫לשבועה‪ :‬לגרום למותם של זקנים חסרי‪ .‬אונים ולהגדיר את עצמו‬ ‫כ״אידיאליסט״‪.‬‬ ‫אבל ידעתי‪ ,‬משקמתי מכסאי לפנות בוקר‪ ,‬שבכל הנוגע ליהודים היה‬ ‫הוא בבחינת אינסטאנציה עליונה‪ ,‬ושכל חוטי המצוד והטבח — בידיו היו‬

‫פריץ באואר | ‪13‬‬

‫מרוכזים‪ .‬ידעתי שבכל משפטיהם של פושעי המלחמה הנאציים בנירנברג‬ ‫הצביעו עליו כעל ראש המרצחים‪.‬‬ ‫ידעתי שאומן בשיטות המשטרה החשאית ושהוא יכול להיות‪ ,‬בכל‬ ‫היידע המקצועי שרכש לו ולאור חוסר מצפונו‪ ,‬יריב מסוכן מאד‪ .‬ידעתי‬ ‫שהצליח‪ ,‬כאשר נסתיימה המלחמה‪ ,‬לטשטש את עקבותיו בבקיאות רבה‪.‬‬ ‫וידעתי שדמיהם של מיליוני קרבנותיו זועקים מן האדמה‪ ,‬אך אין בעולם‬ ‫שום גורם‪ ,‬שום ממשלה‪ ,‬שום משטרה המחפשים את אדולף אייכמן כדי‬ ‫להכריחו לתת את הדין על פשעיו‪ .‬כולם עייפו מאד מתיאורי הזוועה ; כולם‬ ‫ביקשו להסיח את הדעת מפרשיות האימים ‪ :‬כולם גרסו שבין כה וכה אין‬ ‫עונש ההולם פשע בעל ממדים כאלה‪ :‬וכולם השלימו עם אינוס הצדק‬ ‫ועיוות הדין‪.‬‬ ‫בלילה ההוא גמרתי אומר‪ ,‬שאם אדולף אייכמן חי‪ ,‬תפוס ייתפס‪.‬‬ ‫זמן קצר אחר אותה שיחה עם וולטר איתן‪ ,‬נזדמן ד״ר שנער לביקור‬ ‫בישראל‪ .‬מפיו נודע לי‪ ,‬שמקור הידיעה על אייכמן הוא ד״ר פריץ באואר‪,‬‬ ‫התובע הכללי של מדינת הסן בגרמניה המערבית‪ .‬באואר‪ ,‬יהודי ממשפחת‬ ‫משפטנים‪ ,‬כיהן כשופט בשטוטגארט עד עליית הנאצים לשלטון‪ .‬אחר כך‬ ‫הודח וכשנה היה חבוש בבית הסוהר‪ .‬ב־‪ 1936‬היגר לדניה‪ ,‬אך גם שם‬ ‫השיגתו יד הגסטאפו‪ ,‬וב־‪ 1940‬נעצר בשניה‪ .‬הפעם היה כלוא שלוש שנים‪,‬‬ ‫עד שהצליח לברוח מכלאו ולמצוא מקלט בשוודיה‪ .‬אחר המלחמה חזר‬ ‫לגרמניה‪ ,‬כשמנוי וגמור אתו לפעול למען העמדתם לדין של פושעי‬ ‫המלחמה הנאציים‪ .‬הוא היה חבר ותיק במפלגה הסוציאל־דמוקראטית‬ ‫ששלטה במדינת הסן‪ ,‬ומקורב לעומדים בראש מדינה זו‪ .‬בשנות שרותו קנה‬ ‫לו שם כמשפטן מעולה ונודע כמחברם של ספרים על החוק הפלילי ועל‬ ‫הפילוסופיה של המשפט‪.‬‬ ‫ד״ר שנער סיפר לי‪ ,‬שב־‪ 19‬בספטמבר ‪ , 1957‬שעה שביקר בפראנקפורט‪,‬‬ ‫אמר לו הרב ליכטיגפלד‪ ,‬רבה של מדינת הסן‪ ,‬שבאואר רוצה לדבר אתו‬ ‫בענין חשוב‪ .‬הרב לא ידע מה טיבו של אותו ענין‪ .‬הפגישה בין שנער‬ ‫ובאואר נקבעה במלון ״מטרופול״‪ .‬אולם כבר בראשיתה ביקש באואר‬ ‫להעבירה למקום שקט ובטוח‪ .‬הם יצאו למסעדה בצדי האוטוסטראדה‬ ‫קלז־פראנקפורט‪.‬‬ ‫— נתגלו עקבות של אייכמן‪ — ,‬פתח באואר ללא הקדמות‪.‬‬ ‫— אדולף אייכמן ? — שאל שנער בהתרגשות‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬אדולף אייכמן‪ .‬הוא נמצא בארגנטינה‪.‬‬ ‫— ומה אתם מתכוונים לעשות?‬ ‫— אדבר אתך בגילוי לב גמור‪ — ,‬אמר באואר‪ — .‬אינני יודע אם‬

‫‪ | 14‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫בענין זה אוכל לסמוך לחלוטין על אנשי התביעה הכללית כאן ומכל שכן‬ ‫על עובדי השגרירות הגרמנית בבואנוס איירם‪ .‬לכן הייתי מעונין כל כך‬ ‫לדבר אתך‪ .‬אינני רואה לפני דרך אחרת אלא לפנות אליכם‪ .‬אתם ידועים‬ ‫כאנשים יעילים‪ ,‬ומי כמוכם מעונין בתפיסתו של הפושע הזה‪ .‬רוצה אני‪,‬‬ ‫כמובן‪ ,‬לקיים מגע אתכם בנושא זה‪ ,‬אך התנאי הוא שהדבר לא יוודע‬ ‫לאיש‪.‬‬ ‫אני מודה לך מקרב לב — השיב שנער בחום ובהתרגשות — על‬ ‫—‬ ‫האימון הרב שאתה נותן בנו‪ .‬ישראל לעולם לא תשכח את המעשה אשר‬ ‫אתה עושה‪ .‬ואני מוכן לקבל על עצמי אחריות אישית לסודיות המגעים‬ ‫בינינו‪ .‬הענין לא יוודע ברבים אלא בהסכמתך‪.‬‬ ‫ד״ר שנער הבטיח לו לעשות את כל הדרוש כדי שהידיעה תגיע בהקדם‬ ‫האפשרי לכתובת הנכונה‪ .‬משנסתיימה הפגישה‪ ,‬מיהר אל משרדו בקלן כדי‬ ‫להבריק את כל אשר שמע למנהל הכללי של משרד החוץ בירושלים‪.‬‬ ‫הדברים שסיפר לי ד״ר שנער על אישיותו של באואר עשו עלי רושם‬ ‫עמוק‪ .‬הבטחתי לו שעם שובו לקלן אשלח אליו שליח מיוחד לקיום המגע‬ ‫עם באואר‪ .‬האיש המתאים לתפקיד זה נמצא עד מהרה‪ .‬שמו היה שאול‬ ‫דרום‪.‬‬ ‫שאול הוא בן למשפחה שומרת מסורת אשר עלתה לארץ־ישראל‬ ‫מגרמניה *בראשית ימי המשטר הנאצי‪ .‬שלא כאחיו‪ ,‬אשר בחר בקריירה‬ ‫אקדמאית‪ ,‬גילה שאול מגיל רך נטיה לאמנות‪ :‬וכיאה לאמן היה תמיד‬ ‫חולמני במקצת והצטיין בכל התכונות החביבות שהבורגנות מייחסת‬ ‫ל״אנשי הבוהימה״‪ .‬ב־‪ 1947‬נסע לצרפת כדי להשתלם בציור ובאורח מקרי‬ ‫נקלע אל ״המוסד לעליה״ — הארגון החשאי שעסק בהבאת יהודים‬ ‫לארץ־ישראל שלא על דעת השלטונות הבריטיים‪ .‬מעתה התמסר לשני‬ ‫עיסוקיו באותו להט‪ •,‬ואפילו מצא דרך לשלבם זה בזה ‪ :‬הוא צייר אותם‬ ‫יהודים שהיה עוזר להם לעלות לארץ־ישראל‪.‬‬ ‫משקמה מדינת ישראל‪ ,‬המשיך לצייר באחת ממדינות היעד‪ ,‬כשליח‬ ‫השרות החשאי הישראלי‪ .‬אפשר לומר בלי להגזים שיצאו לו מוניטין‬ ‫באותה מדינה — לא כסוכן חשאי אלא כצייר‪ :‬אחדות מיצירותיו נרכשו‬ ‫על־ידי המוזיאון הלאומי של אותה ארץ‪ ,‬ועד היום הן מקשטות את כתליו‪.‬‬ ‫אם לא הגיעו ציוריו גם אל המוזיאונים הישראליים‪ ,‬הרי זה בעיקר מפני‬ ‫שהוא נמנה עם אותם אמנים שנפשם נקשרת אל יצירותיהם עד שהם‬ ‫מעדיפים לא למכור אותן‪ .‬למזלנו ניחן בכשרון לא מבוטל גם בתחום‬ ‫המודיעין‪ ,‬והודות לכך יכול — בהפסקות מסויימות — להתמסר לציור ללא‬ ‫דאגה‪ .‬דמיונו העשיר‪ ,‬כושר האילתור שלו‪ ,‬שליטתו בכמה וכמה לשונות‬

‫פריץ באואר | ‪15‬‬ ‫ובקיאותו בהוד ובמנהגים של אר‪$‬ות רבות עשוהו לאחד מבעלי המקצוע המעולים‬ ‫בשרות‪ - ,‬על אף העובדה שמעולם לא הצליח להשתחרר מתמימות מסויימת‬ ‫ושלא נגמל מן המנהג הנפסד לאחר לכל פגישה ולכל ישיבה‪.‬‬ ‫בעת ההיא שהה שאול בשליחות באירופה‪ ,‬ושלחתי לו מברק כדי‬ ‫להזמינו לפגישה בתל־אביב‪ .‬כעבור ימים אחדים ישב במשרדי‪ ,‬קצת לאחר‬ ‫השעה שקבעתי לו‪ ,‬וחיוך נבוך ריחף על שפתיו‪ .‬אמרתי לו‪:‬‬ ‫— אני רוצה להטיל עליך בירורים מסויימים בקשר לאייכמן‪.‬‬ ‫הוא נסער קמעה ותשובתו התמהמהה לבוא‪ .‬המבט שנעץ בי כמו חקר‬ ‫אותי לדעת אם ברצינות דיברתי‪ ,‬או שמא אני משטה בו‪ .‬לבסוף שאל ‪:‬‬ ‫— האם אייכמן חי?‬ ‫סיפרתי לו על שיחתו של שנער עם התובע הכללי של מדינת הסן‪.‬‬ ‫בעיני שאול ניצת זיק של אור‪ .‬הוא שמח שמחה כפולה — על עצם‬ ‫הסיכוי למצוא את אייכמן‪ ,‬ועל העובדה שניתן לו למלא תפקיד מסויים‬ ‫במיבצע‪.‬‬ ‫— באואר — המשכתי ואמרתי — ידוע כאדם בעל מחשבה שקולה‪,‬‬ ‫והוא מתייחס לידיעה ברצינות רבה‪ .‬המשימה שלנו היא‪ ,‬לבדוק את‬ ‫האינפורמציה שלו בדיקה יסודית ביותר‪.‬‬ ‫דרום הגיע לקלן ב־‪ 6‬בנובמבר ‪ 1957‬ובו ביום התייצב לפני ד״ר שנער‪.‬‬ ‫למחרת נסעו שניהם לפראנקפורט‪ ,‬לפגישה עם ד״ר באואר‪ .‬שנער הציג את‬ ‫שאול כאדם מוסמך ומהימן‪ ,‬שאתו יוכל באואר לדבר באופן חופשי על כל‬ ‫הכרוך באייכמן‪ ,‬או גם על כל נושא אחר‪ .‬לאחר דברי הקדמה אלה הניח את‬ ‫השניים לבדם‪.‬‬ ‫שאול התבונן באיש ממוצע־הקומה בעל השיער הכסוף והסתור שישב‬ ‫מולו‪ .‬חזותו העידה בו שאדם בעל מזג תוסס ושופע מרץ הוא‪ .‬האיש החזיר‬ ‫לו מבט ער‪ ,‬שבקע מתוך עיניים אפורות שלוות‪.‬‬ ‫— הרשה לי — פתח שאול — לפני שנתחיל בשיחה‪ ,‬לומר לך שאנו‬ ‫אסירי תודה על פנייתך אלינו‪ .‬אני יכול להבטיח לך שנעשה כל אשר לאל‬ ‫ידנו כדי להביא את אייכמן לדין‪.‬‬ ‫— בעצם עלי להודות לכם על היענותכם המהירה‪ .‬ידעתי שרק אצלכם‬ ‫אמצא נכונות כזאת לפעול בענין זה‪ .‬לי נדמה‪ ,‬שהפעם עלינו באמת על‬ ‫עקבותיו של אייכמן‪ .‬הידיעות שברשותי נראות לי מהימנות‪.‬‬ ‫— זאת בעצם השאלה הראשונה שהצגנו לעצמנו ‪ :‬מה מידת המהימנות‬ ‫של האינפורמציה‪ .‬האם אפשר לסמוך על המקור?‬ ‫— המקור — השיב באואר — מציג את עצמו כיהודי־למחצה‪ ,‬יוצא‬ ‫גרמניה‪ ,‬היושב עכשיו בארגנטינה‪ .‬לפי שעה לא נגלה לכם את שמו‪ .‬עלי‬

‫‪ | 16‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫להוסיף שאיני מכיר את האיש היכרות אישית‪ .‬הקשר אתו מתקיים‬ ‫באמצעות מכתבים‪ ,‬והוא נוצר ביזמתו‪ :‬הוא פנה לשלטונות בגרמניה אחר‬ ‫שקרא בעתון על משפטו של פושע מלחמה אחר‪ ,‬שבמהלכו הוזכר השם‬ ‫אדולף אייכמן ונאמר עליו שנעלם ומקום הימצאו אינו ידוע‪ .‬אני משער‬ ‫שהאיש הזה יודע יותר משהוא מוכן לגלות לנו בשלב זה‪ .‬הוא מסר לנו את‬ ‫כתובתו הנוכחית של אייכמן — רחוב צ׳אקאבוקו ‪ ,4261‬אוליבוס‪ ,‬בואנוס‬ ‫איירס — אבל אין הוא מגלה לנו את השם שמאחוריו מסתתר אייכמן‪.‬‬ ‫— האם אתה יודע פרטים על האיש? אולי נמצא בהם את המפתח‬ ‫להתנהגותו?‬ ‫— לא‪ ,‬אינני יודע עליו דבר זולת מה שהוא עצמו מסר‪ .‬אולי הוא פוחד‬ ‫מפני מעשה נקם‪ ,‬ואולי הוא מניח שעל־ידי מסירת אינפורמציה חלקית‬ ‫יסתכן פחות‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כמה מפרטי הידיעות שמסר לנו תואמים את‬ ‫החומר המצוי בתיקו של אייכמן שבמשרדי התביעה הכללית‪ ,‬כגון שמות‬ ‫בניו שנולדו לו לפני היעלמו‪ ,‬הנישואין השניים‪ ,‬כביכול‪ ,‬של אשתו וירה‬ ‫וכיוצא באלה‪.‬‬ ‫— אם אינני טועה‪ ,‬הרי כבר היו ידיעות על בריחתו של אייכמן‬ ‫לאמריקה הדרומית‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬מקורות שונים‪ ,‬שמהימנותם איננה ברורה כל צרכה‪ ,‬מסרו‬ ‫שב־‪ 1947‬או ב־‪ 1948‬הגיע לארגנטינה ושהתגורר אי־שם בדרומה של‬ ‫מדינה זו‪ .‬מה שמעודד הוא‪ ,‬שהידיעה החדשה שבידינו מתקשרת אל‬ ‫הידיעות הקודמות הללו‪ .‬ייתכן שבמרוצת הימים עבר למקום מגוריו‬ ‫הנוכחי בבואנוס־איירס‪ ,‬לאחר שהשיג‪ ,‬כנראה‪ ,‬תיעוד ארגנטיני‪.‬‬ ‫— ומה בדבר אשתו ובניו?‬ ‫— מה שידוע לנו הוא‪ ,‬שהיא עזבה את גרמניה אחריו‪ .‬שמועה שהופצה‬ ‫אמרה‪ ,‬שהכירה בגרמניה נתין אמריקני ונישאה לו‪ ,‬ואחר־כך אבדו‬ ‫עקבותיה‪ .‬כל המאמצים להשיג פרטים על מקום הימצאה אצל משפחתה‬ ‫עלו בתוהו‪ .‬ההשערה שלי היא‪ ,‬ש״הבעל השני״ אשר לו נישאה הוא אדולף‬ ‫אייכמן בעצמו‪ ,‬ושהוא חזר והתחתן עם אשתו לא כאזרח ארצות־הברית‬ ‫אלא כארגנטיני‪ .‬אך‪ ,‬כאמור‪ ,‬אין כאן אלא השערה בלבד שאין עמה כל‬ ‫וודאות‪.‬‬ ‫— ייתכן שפושע מלחמה אחר התחתן עם וירה אייכמן אחר שנעזבה‬ ‫על־ידי בעלה‪ ,‬והוא המתגורר בכתובת שנתקבלה‪ — ,‬הרהר שאול בקול‪.‬‬ ‫— אין להתעלם מן האפשרות הזאת! אולם לדעתי מרובים הסיכויים‬ ‫שנמצא כי אייכמן הוא המציג עצמו כבעלה השני של וירה‪.‬‬ ‫מהמשך השיחה למד שאול כי כוונת באואר היא שאנחנו נעשה‪ ,‬בדרכים‬

‫פריץ באואר | ‪17‬‬ ‫ובאמצעים משלנו‪ ,‬את כל הדרוש כדי לברר את שמו ואת זהותו האמיתית‬ ‫של האיש המתגורר בכתובת שנתקבלה‪ .‬והיה אם התוצאות יהיו חיוביות‪,‬‬ ‫ישלחו מוסדות התביעה של גרמניה אדם משלהם לארגנטינה — מישהו‬ ‫שהכיר את אייכמן ויוכל לזהותו‪ .‬אם גם הוא יאשר את הזיהוי‪ ,‬תבקש‬ ‫ממשלת גרמניה את הסגרתו מידי השלטונות הארגנטיניים‪ .‬לבאואר לא היו‬ ‫אשליות רבות ביחס להסגרה‪ .‬הוא ידע שהיא תהווה בעיה קשה ושאין כל‬ ‫וודאות שהארגנטינים ייענו לפנייה‪ .‬לפיכך סבור היה שיהיה צורך בלחץ‬ ‫משותף של ממשלות ישראל וגרמניה המערבית ובגיוס דעת קהל‪ ,‬בעיקר‬ ‫בארצות־הברית‪ ,‬כדי להניע את ממשלת ארגנטינה להסגיר את הפושע‪.‬‬ ‫בעיית ההסגרה הדאיגה גם אותי‪ ,‬ובשעה שהיה אצלי בתל־אביב‪,‬‬ ‫הוריתי לשאול לנסות לברר‪ ,‬בזהירות רבה‪ ,‬מה תהיה עמדת באואר לגביה‪.‬‬ ‫ההזדמנות באה עד מהרה‪.‬‬ ‫— יכול להיות — אמר שאול — שאחר שיוכח כי האיש הוא אדולף‬ ‫אייכמן‪ ,‬ייתקלו המעונינים בהסגרתו בקשיים שאי אפשר יהיה להתגבר‬ ‫עליהם‪ .‬התוצאה תהיה‪ ,‬שבמקום להביא את אייכמן לדין‪ ,‬ניתן לו את‬ ‫האפשרות לחזור ולהיעלם ולטשטש את עקבותיו ביתר יעילות‪.‬‬ ‫— גם אותי מדאיגה השאלה הזאת‪ — ,‬השיב באואר בנעימה‬ ‫מהורהרת‪ — .‬ואינני שולל את האפשרות שאתם תביאו את אייכמן אליכם‬ ‫בדרכים משלכם‪.‬‬ ‫דרום היה מופתע מאומץ הלב שבא לידי גילוי בדברים אלה‪ .‬משפטן זה‪,‬‬ ‫מסתבר‪ ,‬מוכן לסטות מן הדרכים הפורמליות ובלבד להבטיח שייעשה צדק‪.‬‬ ‫כדי להסתיר את המבוכה הקלה שתקפה אותו‪ ,‬המשיך בנעימה ענינית‪:‬‬ ‫— ובכן‪ ,‬בשלב הראשון נעסוק בבדיקת זהותו של האיש בארגנטינה‪,‬‬ ‫וזה יהיה כרוך בקשיים לא מעטים‪ .‬רק לאחר מכן נוכל לגשת לבירור המצב‬ ‫המשפטי ואפשרויות ההסגרה‪ .‬אם יתגלו קשיים‪ ,‬נשקול את כל האפשרויות‬ ‫הפתוחות לפנינו כדי להבטיח שאייכמן יועמד לדין‪ .‬אך בראש וראשונה‬ ‫יהיה הכרח להבטיח שלא יהיה סיפק בידו לחזור ולברוח ברגע שיוודע לו‬ ‫כי איתרוהו וכי עומדים לנקוט בצעדים משפטיים נגדו‪.‬‬ ‫— אני מסכים אתך בהחלט‪.‬‬ ‫שאול ביקש את איש שיחו שיעמיד לרשותו העתקים מן המיסמכים‬ ‫שבידו‪ ,‬שיש בהם כדי לסייע באיתורו ובזיהויו של אייכמן‪ .‬באואר הבטיח‬ ‫לתת לו את מבוקשו כעבור שעתיים‪ .‬כשחזרו ונפגשו‪ ,‬קיבל שאול מידו‬ ‫כמה וכמה פוטוסטאטים ובהם קורות חייו של אייכמן‪ ,‬כתובים בכתב ידו‬ ‫בשנת ‪ , 1937‬מתוך תיקו האישי במפקדת הס״ס; העתקי תצלומים שלו ושל‬ ‫אשתו‪ ,‬מטושטשים למדי‪ ,‬מסוף שנות השלושים או מתחילת שנות‬

‫‪ | 18‬הבית ברחוב גרי בלדי‬

‫הארבעים‪ :‬פרטים אישיים על שניהם‪ ,‬לרבות תאריך נישואיהם ותאריכי‬ ‫הלידות של שלושת הבנים שנולדו להם בגרמניה ‪ :‬וטופס שהכיל את פרטי‬ ‫הקריירה שלו בס״ס עד שנת ‪ , 1944‬ועמו תצלום קצת יותר טוב מן‬ ‫הקודמים‪ .‬באואר הוסיף בעל־פה שאייכמן ידוע כרודף נשים וכמי שאוהב‬ ‫לשתות משקאות חריפים‪ ,‬ושיש לו קול צורמני‪.‬‬ ‫בגמר השיחה שאל שאול מי עוד יודע על מגעם בענין זה‪ .‬באואר השיב‬ ‫שעל פנייתו לישראלים סיפר לאיש אחד בלבד‪ :‬אדם בעל מעמד רם ומהימן‬ ‫עליו לחלוטין‪ .‬גיאורג־אוגוסט צין‪ ,‬ראש ממשלת הסן‪ ,‬וסוציאל־דמוקראט‬ ‫כמוהו‪.‬‬ ‫שאול דרום נשאר באירופה אחר שיחה זו‪ ,‬ועל הפגישה עם באואר‬ ‫דיווח לי בכתב‪ .‬על האישיות של איש שיחו כתב‪:‬‬

‫״אשר לבאואר עצמו‪ ,‬אוכל רק לאשר את דעתו והתרשמותו של ד״ר שנער‪,‬‬ ‫שהוא איש כן‪ ,‬בעל לב יהודי חם‪ ,‬אשר מטרתו — בפנותו אלינו — היתה‪,‬‬ ‫להבטיח שהענין לא יישכח ולא יידחה בגלל חוסר אמצעים או בגלל אי‬ ‫רצון להכנס לבעיה קשה ועדינה‪ ,‬או בלתי נוחה בתנאים המדיניים הקיימים‬ ‫היום בגרמניה‪ .‬הבינותי שהוא מאוכזב מן ההתפתחות הנוכחית בגרמניה‪,‬‬ ‫ויש לי רושם שאינו שלם עם עצמו שהחליט לחזור וליטול על עצמו תפקיד‬ ‫רשמי בגרמניה זו״‪.‬‬ ‫שאול הוסיף שד״ר באואר מתעתד לבקר בישראל באביב הקרוב כאורחו‬ ‫של ד״ר שנער‪ ,‬והמליץ על הפגשתו עם הצמרת המשפטית בארץ‪.‬‬

‫פרק ב׳‬

‫הבית גרחוב צ׳אקאבוקו‬ ‫הדו״ח של שאול דרום על פגישתו עם באואר‪ ,‬והדגש ששם בו באמונתו‬ ‫של הלה כי ניתן לסמוך על האינפורמציה שבידו‪ ,‬חייבו את שיגורו של‬ ‫עובד לארגנטינה‪.‬‬ ‫העובדה שבאואר לא היה מוכן לגלות לנו את שם המודיע שלו‪ ,‬הכבידה‬ ‫כמובן מאד על החקירה‪ .‬אילו אפשר היה להפגש עם האיש‪ ,‬להתרשם‬ ‫ממידת כנותו‪ ,‬לשמוע מפיו את העובדות הידועות לו ולבחון את המסקנות‬ ‫שהסיק מהן‪ ,‬היו סיכויי ההצלחה גדלים במידה ניכרת‪ .‬ואולם בנסיבות‬ ‫הקיימות לא היתה ברירה אלא לגשת לבדיקה ישירה של הכתובת שמסר‬ ‫בידינו‪ :‬רחוב צ׳אקאבוקו ‪ ,4261‬אוליבוס‪ ,‬מחוז בואנוס איירס‪.‬‬ ‫את המשימה הטלתי על יואל גורן‪ ,‬איש מבצעים מנוסה שבשנים שלפני‬ ‫הצטרפותו לשרות עשה זמן מסויים באחת מארצות אמריקה הלאטינית‬ ‫בשליחותה של חברה פרטית‪ ,‬והלשון הספרדית עוד לא נשתכחה ממנו‬ ‫לגמרי‪ .‬בינואר ‪ 1958‬יצא לבואנוס איירס‪.‬‬ ‫לא היו לי אשליות ביחס לאפשרויותיו של איש בודד הפועל במקום זר‬ ‫וידיעותיו בלשון המקום מוגבלות‪ :‬ולא עוד אלא שלפני צאתו הזהרתיו‬ ‫שלא יעשה שום צעד העלול להסב את תשומת הלב לעובדה שאנו‬ ‫מתענינים בבית ההוא ובדייריו‪ .‬ידעתי שכל צעד לא זהיר וכל תנועה בלתי‬ ‫סבירה סביב הבית ודייריו‪ ,‬עשויים לשמש אות אזהרה לפושע שהגיעה‬ ‫השעה לעקור משם‪.‬‬ ‫‪19‬‬

‫‪ | 20‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫כדי להקל על גורן במלאכתו הקשה‪ ,‬אמרתי לו שיוכל להעזר בישראלי‬ ‫שעסק אותה שעה בעבודת מחקר בארגנטינה‪ :‬אפרים אילני‪ .‬אפרים‪ ,‬יליד‬ ‫אחת המושבות הוותיקות בארץ‪ ,‬היה בעל כשרון בלשני מופלא‪ ,‬ולא פחות‬ ‫מעשר לשונות היו שגורות בפיו‪ .‬הוא שלט שליטה מלאה בלשון הספרדית‬ ‫והיה בקי במנהגי הארגנטינים‪ .‬כאדם המעורב עם הבריות אף קשר קשרים‬ ‫מצויינים בבואנוס איירס‪ .‬הוא היה איש שיחה בלתי נלאה ובעל חוש הומור‬ ‫מפותח‪ ,‬אם כי לא תמיד הצטיין במעשיותו‪.‬‬ ‫בארגנטינה עסק בחקירת תולדות ההתישבות היהודית באותה ארץ‪,‬‬ ‫בכספי מלגה שהשיג לצורך זה‪ .‬שנים רבות חלם על האפשרות לעסוק‬ ‫בעבודה מדעית‪ ,‬וכדי לערוך את מחקרו ביקש חופשה ממושכת מן המוסד‬ ‫הציבורי שבו עבד‪.‬‬ ‫בלי היסוס העמיד את עצמו לרשותו של גורן והבטיח לו את מלוא‬ ‫העזרה בביצוע משימתו‪.‬‬ ‫עד מהרה גילו שרובע אוליבוס אשר בו הם מתענינים מאוכלס גרמנים‬ ‫רבים‪ ,‬ובכללם גרמנים שבאו לארגנטינה אחר מלחמת העולם השניה‪.‬‬ ‫אוליבוס‪ ,‬כפי שנתברר להם בסיוריהם‪ ,‬הוא אחד הפרברים שמצפון לבירה‬ ‫הארגנטינית‪ ,‬המחוברים אל מרכז העיר בשני קוויה של רכבת הפרברים‬ ‫״גנרל ברטולומיי מיטרה״‪ .‬בדרך מן העיר לאוליבוס מגיעים תחילה לקטע‬ ‫הקרוב לנהר לה פלטה‪ ,‬והוא בנוי כולו נווי־קיט ומעונוודפאר‪ :‬אך ככל‬ ‫שמתרחקים משפת הנהר‪ ,‬נקלעים לאזור שמבניו דלים יותר‪ :‬רובם בתים‬ ‫בני קומה אחת‪ ,‬מוקפים גינות‪ .‬אוליבוס שוכן בחלק הדל ביותר של האזור‪.‬‬ ‫ברחובותיו שורר שקט נצחי‪ ,‬ותושביו רובם פועלים המשכימים בבוקר כדי‬ ‫לנסוע לעבודתם בבואנוס איירס ושבים לשכונתם לעת ערב‪ .‬היחסים בין‬ ‫דיירי השכונה הדוקים למדי ורובם מכירים איש את רעהו ויודעים את‬ ‫עיסוקי שכניהם‪.‬‬ ‫גורן ואילני ערכו כמה סיורים בסביבות הבית מספר ‪ 4261‬ברחוב‬ ‫צ׳אקאבוקו‪ ,‬וגם צילמוהו בהסתר‪ .‬הבית היה מוקף גדר נמוכה‪ .‬הכניסה‬ ‫לחצר ולבית עצמו נמצאה בפינה הימנית שבחזית‪ .‬בתצפיותיהם החטופות‬ ‫לא יכלו לקבוע אם יש כניסות נוספות לבנין‪ .‬בחצר עמדו כמה אילנות‬ ‫רחבי־צמרת שהטילו צלם על שטח רחב ידים‪ .‬הרחוב שבו עמד הבית לא‬ ‫היה סלול‪ ,‬והרושם הכללי היה עלוב למדי‪.‬‬ ‫בימים ההם עוד רווחה הדעה שלרשות הפושעים הנאציים אשר הצליחו‬ ‫להמלט מגרמניה אחר המלחמה עומדים אמצעים כספיים ניכרים‪ .‬על פי‬ ‫שמועות שנפוצו במשך שנים הסתירו ראשי הנאצים‪ ,‬עם התמוטטות‬ ‫״הרייך השלישי״‪ ,‬סכומי כסף גדולים וחפצי ערך במחבואים שונים‬

‫הבית ברחוב ציאקאבוקו | ‪21‬‬

‫בגרמניה ומחוצה לה‪ ,‬ואוצרות‪ ,‬אלה שימשו לקיומם ולמימון פעולותיהם‬ ‫של הנאצים אשר ירדו למחתרת‪ .‬באשר לאייכמן‪ ,‬היתה ההנחה שעם‬ ‫׳בריחתו עלה בידו לקחת עמו הון תועפות מן הרכוש שנשדד מידי יהודי‬ ‫אירופה ידענו שאייכמן הוא איש יהיר ומתנשא‪ ,‬ואוהב תענוגות‪ .‬שכונת‬ ‫אוליבוס הדלה‪ ,‬הרחוב הלא סלול והבית העלוב לא התישבו בשום פנים‬ ‫ואופן עם התמונה שנצטיירה לנו לגבי אורח החיים של קציךס״ס בדרג של‬ ‫אייכמן‪.‬‬ ‫על יסוד התרשמות זו הגיע גורן למסקנה שלא ייתכן כי הבית הזה הוא‬ ‫מעונו של אדולף אייכמן‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬החל מתענין במושבה הגרמנית‬ ‫בארגנטינה‪ ,‬בתקווה שבדרך זו יוודע לו משהו על אייכמן‪ .‬יחד עם אילני‬ ‫אסף אינפורמציה רבה וחשובה בנושא זה‪ ,‬אולם לא היה בה כדי לקרב‬ ‫אותנו אל מטרתנו‪.‬‬ ‫הדו״ח ששמעתי מפי גורן בשובו לארץ הסב לי אכזבה‪ .‬לא שוכנעתי מן‬ ‫השיקולים שעליהם ביסס את מסקנתו כי לא ייתכן שאייכמן ובני ביתו יגורו‬ ‫בבית כזה ובאזור כזה‪ .‬גורן סיפר כי בחצר הבית ראו אשה בריאת־בשר‬ ‫בעלת מראה מרושל‪ ,‬שחזותה העידה על מוצא אירופי‪ ,‬אלא שגם הוא וגם‬ ‫אילני מיאנו להאמין כי אשה מוזנחת זו עשויה להיות וירה אייכמן‪.‬‬ ‫המסקנה שנתבקשה מדיווח זה היתה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬כי אין שחר לידיעה‬ ‫שקיבלנו מד״ר באואר‪ .‬ואולם אני סירבתי להאמין כי נטולת יסוד היא‪.‬‬ ‫סבור הייתי שבלי מגע ישיר עם המקור אשר ממנו שאב התובע הכללי של‬ ‫מדינת הסן את ידיעתו‪ ,‬לא נוכל לחרוץ דין על ערכה‪ .‬תקוותי היתה‪,‬‬ ‫שכאשר ישמע ד״ר באואר על התוצאות השליליות של שליחות גורן‪ ,‬ישנה‬ ‫את עמדתו ויסכים לקשר אותנו עם המקור‪.‬‬ ‫שאול דרום עמד אותה שעה לסיים את שליחותו באירופה ולשוב לארץ‪.‬‬ ‫העברתי אליו את מימצאיו של גורן יחד עם חוות דעתי‪ ,‬ונתתי לו הנחיות‬ ‫לפגישה נוספת עם באואר‪.‬‬ ‫הפגישה נתקיימה ב־‪ 21‬בינואר ‪ 1958‬בפראנקפורט‪ .‬ד״ר באואר גילה‬ ‫הבנה רבה למצבנו והסכים לגלות את המקור אשר ממנו שאב את הידיעה‪.‬‬ ‫הוא אף כתב מכתב המלצה אל המודיע שלו‪ ,‬על מנת שיימסר לו בידי‬ ‫השליח שנשגר אליו‪ .‬בפתק נפרד רשם את שמו ואת כתובתו של המודיע ‪:‬‬ ‫לותר הרמן‪ ,‬קורונל סוארז‪ ,‬מחוז בואנוס איירס‪.‬‬ ‫באואר חזר והדגיש שאינו יודע דבר על האיש זולת העובדה שהוא מעיד‬ ‫על עצמו כי הוא יהודי־למחצה ומיוצאי גרמניה‪ .‬את שאול הדאיגה‬ ‫המחשבה על פגישה עם אלמוני שאין עליו ידיעות כלשהן‪ ,‬והוא הציע‬ ‫שלפני שמישהו ייפגש אתו‪ ,‬ינסו לאסוף פרטים עליו‪.‬‬

‫‪ | 22‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫דעתי היתה‪ ,‬שנוכל לחסוך את הטרחה ולעקוף את הסכנה‪ ,‬אם מי‬ ‫שעתיד להפגש אתו לא יציג את עצמו כישראלי‪ ,‬אלא כנציג של ד״ר‬ ‫באואר‪ .‬המועמד לשליחות זו צריך היה להיות דובר גרמנית ואדם הבקיא‬ ‫בטכניקה של זיהוי — שכן עליו להביא את התשובה על השאלה אם האדם‬ ‫שעליו מסר לותר הרמן את ידיעותיו הוא באמת אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫המקרה בא לעזרתנו‪ :‬נודע לי שהמשטרה עומדת לשגר לאמריקה‬ ‫הדרומית אחד מטובי חוקריה‪ ,‬הקצין אפרים הופשטטר‪ ,‬לחקירה פלילית‬ ‫הנוגעת לישראל‪ .‬בהסכמתו של המפקח הכללי של משטרת ישראל הזמנתי‬ ‫את הופשטטר לפגישה‪ ,‬הסברתי לו את הענין‪ ,‬ושאלתי אותו אם יהיה מוכן‪,‬‬ ‫לאחר גמר חקירתו הרשמית‪ ,‬לקבל עליו את המשימה הנוספת שאני רוצה‬ ‫להטיל עליו‪ .‬הוא הסכים בלי היסוס‪ .‬הופשטטר עצמו עלה לארץ מגליציה‬ ‫שבפולין ב־‪ , 1935‬אבל הוריו ואחות נשואה נרצחו בידי הנאצים‪ .‬הוא לא‬ ‫היה בקי ביותר בתולדות השואה‪ ,‬אבל השם אייכמן לא היה זר לו‪ :‬הוא ידע‬ ‫כי הלה היה מן הממונים על השמדת יהודי אירופה וכי הוא אחד מפושעי‬ ‫המלחמה המבוקשים ביותר‪.‬‬ ‫העמדתי לרשותו של הופשטטר את כל החומר שהיה בידינו על אייכמן‪,‬‬ ‫ואני בעצמי נתתי לו הנחיות מפורטות לגבי משימתו‪ .‬אמרתי לו שתחילה‬ ‫עליו לתהות על קנקנו של לותר הרמן‪ .‬הדגשתי שיש חשיבות מכרעת‬ ‫להתרשמותו האישית מהרמן זה‪ .‬האם הוא אדם רציני? האם הוא מעורר‬ ‫אימון? מנין באו לו הידיעות על אייכמן? מה המניע שלו? ומה עוד הוא‬ ‫יודע? — אלה שאלות המפתח‪ .‬עמדתי על הצורך להשיג ממנו כל פרט‬ ‫העשוי לסייע בזיהויו של אייכמן‪ :‬נתונים אישיים עליו ועל בני ביתו‪,‬‬ ‫תצלומים חדשים וכל כיוצא באלה‪ .‬הוספתי שאני מייחס חשיבות רבה‬ ‫להשגת טביעות אצבעותיו של החשוד כאייכמן‪ ,‬כיוון שהן מאפשרות זיהוי‬ ‫מוחלט ללא צל של ספק(לא ידענו עדיין שאין טביעות אצבעות של אייכמן‬ ‫בנמצא‪ ,‬לא בגרמניה ולא בשום מקום אחר)‪.‬‬ ‫הופשטטר עמד הוא עצמו על הצורך בזהירות מכסימלית‪ ,‬שכן אם‬ ‫הידיעה נכונה ואייכמן יבחין בהתחקות‪ ,‬הוא עלול להעלם בלי להשאיר‬ ‫עקבות‪ .‬הנחתנו היתה‪ ,‬שאחר שחלפו שנים כה רבות בלי שהטרידוהו‪ ,‬אין‬ ‫ערנותו רבה ביותר ; ואולם אסור לעשות דבר שיוציא אותו משאננותו‪.‬‬ ‫הופשטטר לקח אתו את מכתב ההמלצה של ד״ר באואר אל הרמן‪.‬‬ ‫אמרתי לו שלא יציג עצמו כישראלי‪ ,‬אלא כנציג השלטונות הגרמניים‬ ‫השוהה זה זמן רב מחוץ לגבולות מולדתו‪ .‬דבר זה אף ישמש הסבר‬ ‫למבטאו הזר‪.‬‬ ‫לא רציתי שבני ביתו של הופשטטר ידעו את מהות שליחותו‪ ,‬ולפיכך‬

‫הבית ברחוב צ׳אקאבוקו | ‪23‬‬

‫קבענו שיחליף מכתבים עם משפחתו באמצעות כתובת בארץ שלישית‪.‬‬ ‫במכתב שנשלח אל אפרים אילני לבואנום איירס הוא נתבקש לעזור‬ ‫להופשטטר כשם שעזר לגורן‪ .‬לפני שיצא לדרך אמרתי להופשטטר שאם‬ ‫יעלה בידו לקבוע את זהותו של אייכמן בוודאות‪ ,‬הוא עשוי להשלח פעם‬ ‫נוספת לארגנטינה‪.‬‬

‫פרק ג‪,‬‬

‫עיירה נידחת‬ ‫אפילו בתדריכים המפורטים ביותר עלולים לעתים לשכוח פרט חשוב‪ .‬על‬ ‫כך עמד הופשטטר ברגע שהגיע לבואנוס איירם‪ ,‬לבוש בגדי חורף ‪ :‬איש לא‬ ‫הזהיר אותו כי הוא יגיע בעיצומו של הקיץ הארגנטיני‪ .‬מיוזע כולו הלך‬ ‫לפגישה עם אפרים אילני ומצב רוחו לא נשתפר אלא לאחר שאילני סיפר‬ ‫לו אחדות מן המעשיות המשעשעות שהיו שמורות עמו למכרים חדשים‪.‬‬ ‫מפי אילני שמע הופשטטר שקורונל סוארז‪ ,‬מקום מגוריו של הרמן‪ ,‬שוכן‬ ‫במרחק מאות קילומטרים מן הבירה‪ ,‬וחזקה על כל זר הנקלע לאותה עיירה‬ ‫שיעורר תשומת לב כללית‪ .‬מוטב איפוא להזמין את הרמן לפגישה בבואנוס‬ ‫איירם‪ .‬הופשטטר שלח לו מברק בשפה הגרמנית‪ ,‬והסתמך בו על ד״ר‬ ‫באואר‪ .‬הוא הסביר שבא לארגנטינה לביקור קצר והוא רוצה להפגש אתו‬ ‫בדחיפות‪ .‬לפיכך הוא מציע שהרמן יבוא אל הבירה עצמה או אל עיר‬ ‫גדולה בסביבתה‪.‬‬ ‫התשובה לא איחרה לבוא‪ .‬הרמן הבריק‪ :‬״אינני מכיר אותך‪ .‬אם ברצונך‬ ‫לדבר אתי‪ ,‬עליך לבוא אלי‪.‬׳׳ הופשטטר טילגרף לו שיבוא‪.‬‬ ‫אלא שעתה נתגנבו ללבו של הופשטטר ספיקות חמורים‪ .‬הנה הוא עומד‬ ‫לצאת לחבל ארץ רחוק וזר‪ ,‬לפגישה עם אדם שעליו אינו יודע מאומה‪ .‬מנין‬ ‫לו שאין זו מלכודת? אילני היה שותף לחששותיו‪ ,‬ולא עוד אלא שסבור‬ ‫היה כי קשה יהיה להופשטטר להתמצא במקום רחוק ונידח זה בלי ידיעת‬ ‫הלשון הספרדית‪ .‬הם נימנו וגמרו איפוא ששניהם יסעו לקורונל סוארז‪.‬‬ ‫‪24‬‬

‫עיירה נידחת | ‪25‬‬ ‫הם יצאו לדרך בשעות המוקדמות של הערב‪ ,‬ברכבת שהזכירה בחזותה‬ ‫ובגילה את הרכבות שרואים בסרטי המערב הפרוע‪ .‬אחרי נסיעת לילה‬ ‫מייגעת הגיעו לקורונל סוארז בשעה ‪ 9.30‬בבוקר‪ .‬בתחנת הרכבת הקטנה‬ ‫והמיושנת התענינו מיד באפשרות לחזור לבירה‪ ,‬ונודע להם שרכבת‬ ‫הנוסעים הקרובה יוצאת בצהרים‪ ,‬והיא היחידה בכל שעות היממה בקו‬ ‫קורונל־סוארז־בואנוס איירס‪.‬‬ ‫הם נדברו שהופשטטר ילך יחידי אל הרמן‪ ,‬ואילו אילני יחכה לו במונית‬ ‫בקרבת הבית מקץ שעתיים ‪ :‬ואם הופשטטר לא יופיע תוך פרק זמן מתקבל‬ ‫על הדעת‪ ,‬יפתח אילני בחיפושים אחריו‪.‬‬ ‫מתחנת הרכבת התמשך רחוב ארוך‪ ,‬ומשני צדדיו בתים חד־קומתיים‪.‬‬ ‫ממבט ראשון נדמה היה שאין רחובות נוספים בעיירה‪ .‬הם קראו למונית‬ ‫— מכונית אמריקנית ישנה מאד‪ ,‬מסרו לנהג את הכתובת‪ ,‬וגילו שאפשר‬ ‫היה בהחלט לעשות את הדרך ברגל‪ :‬הנסיעה נמשכה שלוש דקות בלבד‪.‬‬ ‫הופשטטר ירד‪ ,‬ואילו אילני המשיך בנסיעה‪.‬‬ ‫הכל באותה עיירה היה כנראה ישן־נושן — גם ביתו של הרמן‪.‬‬ ‫הופשטטר הקיש בדלת וגבר כבן חמישים‪ ,‬צנום ונמוך־קומה‪ ,‬ששיבה זרקה‬ ‫בשערו‪ ,‬פתח אותה‪ .‬היה משהו מוזר בכל הופעתו‪ ,‬בהילוכו ההססני‬ ‫ובתנועותיו האטיות‪ .‬הרגשה לא נוחה תקפה את הופשטטר ברגע שעמד‬ ‫פנים אל פנים אתו‪.‬‬ ‫— בוקר טוב‪ .‬האם זה ביתו של מר הרמן ? — שאל‪.‬‬ ‫— כן‪ .‬אני לותר הרמן‪ .‬במה אוכל לעזור לך?‬ ‫— שמי קארל הופרט‪ .‬שלחתי לך מברק על בואי‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬קיבלתי אותו‪ .‬הכנס נא‪.‬‬ ‫הם נכנסו לחדר מגורים שרהיטיו היו מעטים ודלים ‪ :‬ארון ישן בעל דלת‬ ‫זכוכית‪ ,‬שולחן וכמה כסאות פשוטים‪ .‬חושו של הופשטטר‪ ,‬כאיש משטרה‬ ‫מנוסה‪ ,‬אמר לו שמשהו אינו כשורה בבית הזה‪ ,‬אם כי לא היה לו‪ ,‬לפי‬ ‫שעה‪ ,‬במה להאחז‪ .‬הרמן אמנם הזמין אותו לשבת‪ ,‬אך לא עשה כל נסיון‬ ‫להסתיר את חשדנותו‪.‬‬ ‫סלח לי‪ ,‬מר הופרט‪ — ,‬פתח — אך מעולם לא שמעתי עליך‪ .‬מי‬ ‫אתה‪ ,‬בעצם ?‬ ‫— אני עושה בארצות־הברית ובקנדה בשליחותם של שלטונות גרמניה‪,‬‬ ‫ובשמם באתי אליך‪.‬‬ ‫— איך יכול אני לדעת אם אמת בפיך? כל אדם יכול לטעון כך‪ .‬ומלבד‬ ‫זאת‪ ,‬מה לי ולשלטונות שלך ?‬ ‫— מר הרמן‪ ,‬מטעמים מובנים מאד אני מעדיף לא להרחיב את הדיבור‬

‫‪ | 26‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫על שולחי‪ .‬אך הרשה לי להזכיר לך את התכתבותך עם ר״ר פריץ באואר‬ ‫מפראנקפורט‪ ,‬התובע הכללי של מדינת הסן‪ ,‬בקשר לפושע המלחמה‬ ‫אדולף אייכמן‪ .‬ד״ר באואר כתב לך ב־‪ 21‬בינואר כדי להודיע לך שמישהו‬ ‫יבוא אליך בשמו ובשליחותו‪ .‬יש אתי מכתב המלצה מד״ר באואר‪ ,‬שנכתב‬ ‫באותו תאריך‪ .‬בבקשה‪ ,‬הנה הוא לפניך‪.‬‬ ‫היד המושטת ובה המכתב נשארה תלויה באוויר‪ .‬הרמן התעלם ממנה‬ ‫לחלוטין‪ .‬תחושת אי־הנוחות של הופשטטר גברה והלכה‪ .‬לפתע הרים‬ ‫המארח את קולו וקרא לעבר הדלת‪:‬‬ ‫— הכנסי‪ ,‬יקירתי‪ ,‬הכנסי‪.‬‬ ‫אשה בגיל העמידה ניצבה בפתח‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬לותר‪ — ,‬אמרה‪.‬‬ ‫— מר הופרט‪ ,‬זו אשתי‪ .‬הכירי נא את מר הופרט‪ .‬הוא מביא אתו מכתב‬ ‫מהתובע הכללי בפראנקפורט‪ .‬קחי אותו וקראי אותו בקול‪ ,‬בבקשה‪.‬‬ ‫״הוא עיוור‪ ,‬הוא לא ראה את ידי המושטת״‪ ,‬הבזיקה המחשבה במוחו‬ ‫של הופשטטר ומיד נמוגו חששותיו‪ .‬עתה הבין את פשר הילוכו המוזר של‬ ‫הרמן ואת הרגשת הזרות שאפפה אותו כל שעת שיחתם‪ .‬היה צורך במאמץ‬ ‫מסויים כדי להסתיר את הפתעתו ואת הרגשת הרווחה שבאה לו‪.‬‬ ‫— בבקשה‪ ,‬גברתי‪ — ,‬אמר וקם ממקומו‪ — .‬הנה המכתב‪.‬‬ ‫— שב‪ ,‬אדוני‪ — ,‬אמרה האשה‪ — .‬ברשותך אקרא את המכתב באזני‬ ‫בעלי‪:‬‬

‫׳׳המוכ״ז הוא האיש אשר על בואו הודעתי לך במכתבי מהיום‪ .‬הוא ישוחח‬ ‫אתך על נושא התכתבותנו‪ .‬בברכה‪ ,‬ד״ר באואר‪.‬״‬ ‫הופשטטר הבחין בחיוך של רגיעה שהתפשט על שפתי מארחו‪.‬‬ ‫— החתימה היא בלי ספק של ד״ר באואר‪ — ,‬הוסיפה האשה כעבור‬ ‫רגע‪ .‬כפי הנראה היה זה חלק מנוהל שהיה מקובל בין שני בני הזוג במקרים‬ ‫כאלה‪ .‬מעתה נשבר הקרח‪.‬‬ ‫— הגישי לנו משהו לשתות‪ ,‬יקירתי‪ — ,‬אמר לותר בעליצות‪.‬‬ ‫האשה יצאה והוא פנה אל הופשטטר‪:‬‬ ‫— גם אני עסקתי פעם בחקירות‪ ,‬כשעוד הייתי עורך־דין צעיר‪ .‬אבל‬ ‫כשהיטלר עלה לשלטון השתנה הכל‪ .‬הורי נרצחו על־ידי הנאצים וגם אני‬ ‫התנסיתי בסבלות מחנות הריכוז‪ .‬בעורקי זורם דם יהודי‪ ,‬אך אשתי היא‬ ‫גרמניה ובתנו מתחנכת על־פי מסורת אמה‪.‬‬ ‫בתחילה דימה הופשטטר בנפשו שיש כאן נסיון לבדוק את תגובתו לגבי‬

‫עיירה נידחת | ‪27‬‬

‫״הנקודה היהודית״‪ .‬הוא החליש לא להגיב עדיין‪ ,‬ומכיוון שהחריש‪ ,‬המשיך‬

‫הרמז‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫— אל תחשוב שהתחלתי לעסוק בענין אייכמן מתוך רצון לשרת את‬ ‫גרמניה‪ .‬שאיפתי היחידה היא להפרע מן הפושעים הנאציים על הסבל‬ ‫שהסבו לי ולבני משפחתי‪ .‬לפיכך גם אינני מצפה לפרס‪ ,‬או לתמורה כלשהי‬ ‫בעד מאמצי‪.‬‬ ‫— איך הגעת בעצם אל עקבותיו של אדולף אייכמן? — שאל‬ ‫הופשטטר‪.‬‬ ‫‪ — .‬יש כאן צירוף של מקרה ושל כושר ניתוח‪.‬‬ ‫— התואיל לפרש את דבריך?‬ ‫— ברצון‪ .‬יש לי בת‪ ,‬נערה נחמדה‪ .‬תפגוש אותה — היא עומדת לשוב‬ ‫הביתה בעוד שעה קלה‪ .‬נערה נבונה ומשכילה‪ .‬תוכל לדבר אליה אנגלית‪.‬‬ ‫— וגם לה קשר אל הענין?‬ ‫— כן‪ .‬עד לפני שנה וחצי גרנו בבואנוס איירס‪ ,‬באוליבוס‪ .‬שם הכירה‬ ‫בחור כבן עשרים ואחת או עשרים ושתיים‪ ,‬ושמו ניקולאס אייכמן‪ .‬הוא‬ ‫התחיל מחזר אחריה וגם ביקר בביתנו כמה פעמים‪ .‬מובן שלא ידע כי יש‬ ‫בעורקי‪ ,‬וכמובן גם בעורקי בתי‪ ,‬דם יהודי‪ .‬מאז בואנו לארגנטינה אנו‬ ‫ידועים כגרמנים לכל דבר‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬דיבר ניקולאס באזנינו בחפשיות‬ ‫גמורה‪ .‬פעם אחת‪ ,‬כשדובר במקרה על גורל היהודים במלחמת העולם‬ ‫השניה‪ ,‬אמר שמוטב היה אילו סיימו הגרמנים את מלאכת ההשמדה‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת סיפר שאביו היה קצין בצבא הגרמני במלחמת העולם‬ ‫השניה ושמילא את חובתו למולדת‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשביקר בביתנו‪ ,‬שאלה‬ ‫אשתי מדוע הגרמנית שבפיו אין להבחין בה ניב מסויים אלא נשמעת‬ ‫כמושפעת מניבים שונים‪ .‬הוא השיב שאביו שרת במלחמה במקומות‬ ‫שונים‪ ,‬לרבות בפולין‪ ,‬ובני ביתו נלוו אליו במסעיו‪ ,‬ולכן לא התערו בשום‬ ‫מקום די הצורך כדי שניבו יהיה שגור בפיהם‪.‬‬ ‫— שמעתי שמשפטו של פושע מלחמה שנערך בגרמניה מילא תפקיד‬ ‫מסויים בפרשה‪ — ,‬העיר הופשטטר‪.‬‬ ‫— כן‪ .‬המשפט ההוא‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬הפקיח את עיני‪ .‬יום אחד קראה‬ ‫אשתי — ואולי היתה זו בתי — ידיעה בעתון מקומי על משפטו של פושע‬ ‫מלחמה הנערך בפראנקפורט‪ .‬במשפט זה הוזכר אדם ששמו אדולף אייכמן‬ ‫כאישיות מרכזית במעשי הרצח ההמוני‪ .‬למשמע השם הזה הבזיקה‬ ‫מחשבה במוחי‪ :‬אותו ניקולאס אייכמן‪ ,‬המצטער כל כך שהנאצים לא‬ ‫הספיקו לרצוח את כל היהודים‪ ,‬מוכרח להיות בנו של אדולף אייכמן‪ ,‬קצין‬ ‫הצבא במלחמת העולם השניה שלדברי בנו ״מילא את חובתו כלפי‬

‫‪ | 28‬הבית ברחוב גרי בלדי‬

‫המולדת״‪ .‬בלי היסוסים נוספים פניתי במכתב אל התובע הכללי‬ ‫בפראנקפורט והבעתי בפניו את חשדי‪ .‬התפתחה בינינו חליפת מכתבים‪,‬‬ ‫והוא ביקשני להוסיף ולחקור בדבר‪ .‬הוא אף המציא לי פרטים שונים על‬ ‫אייכמן‪ ,‬לרבות תיאורו‪ .‬כעבור זמן מה הוחלף התובע הכללי בהסן וד״ר‬ ‫באואר בא במקומו‪ .‬המשכתי להחליף מכתבים אתו‪.‬‬ ‫— ואילו חקירות ניהלת כדי לאמת את החשד שלך? — שאל‬ ‫הופשטטר‪ .‬את החלק השני של שאלתו לא ביטא‪ :‬ואיך יכול אדם עיוור‬ ‫לעסוק בחקירה כזאת?‬ ‫— לפי בקשת התובע נסעתי פעמיים לבואנוס איירס כדי לנסות לגלות‬ ‫את מקום מגוריה של משפחת אייכמן ולהפגש עם ראש המשפחה‪ .‬בתי‬ ‫נלוותה אלי בשתי הנסיעות‪ .‬בשלב זה נזכרנו בתופעה שבתחילה לא ייחסנו‬ ‫לה חשיבות‪ :‬בתי החליפה מכתבים עם ניקולאס‪ ,‬אבל הוא לא גילה לה‬ ‫היכן הוא גר‪ :‬הוא ביקש שתשלח את מכתביה לפי כתובתו של מכר‬ ‫משותף‪ .‬פרט זה הגביר כמובן את חשדותינו‪.‬‬ ‫— בוקר טוב‪ ,‬אבא‪ — ,‬נשמע ברגע ההוא קולה של נערה‪ .‬צעירה‬ ‫חיננית כבת עשרים נכנסה לחדר יחד עם מרת הרמן‪ ,‬שהביאה מגש ועליו‬ ‫שני ספלי תה‪.‬‬ ‫— מר הופרט‪ ,‬הנה בתי — ובפנותו אליה הוסיף ‪:‬‬ ‫— טוב שבאת‪ .‬מר הופרט מתענין במשפחת אייכמן‪ .‬ספרי נא לו איך‬ ‫מצאת את ביתם ואת מי ראית שם‪ .‬את יכולה לדבר אנגלית‪ — .‬ובפנותו‬ ‫שוב אל הופשטטר אמר‪ — :‬בעוד חדשיים היא נוסעת לארצות הברית‬ ‫ללמוד באוניברסיטה‪.‬‬ ‫— אבא בודאי סיפר לך — פתחה הנערה‪ — ,‬שניק מעולם לא גילה לי‬ ‫את כתובתו‪ .‬כשנסענו לבואנוס איירס‪ ,‬ניגשתי אל ידידה‪ ,‬ובעזרתה מצאתי‬ ‫את הבית‪ .‬הקשתי בדלת‪ ,‬ואשה פתחה אותה‪ .‬שאלתי אותה בגרמנית אם‬ ‫זאת דירתה של משפחת אייכמן‪ .‬היא לא השיבה מיד ובינתיים הופיע גבר‬ ‫ממושקף בגיל העמידה וניצב לידה‪ .‬שאלתי אותו אם ניק בבית‪ .‬הוא ענה‬ ‫בשלילה ‪ :‬ניק עובד שעות נוספות‪ ,‬אמר‪ .‬שאלתי אם הוא מר אייכמן‪ .‬הוא‬ ‫שתק‪ .‬חזרתי ושאלתי אם אביו של ניק הוא‪ .‬רק אחרי היסוס השיב בחיוב‪.‬‬ ‫— את בטוחה שהיסס? ואגב‪ ,‬האם היה משהו מיוחד באורח דיבורו?‬ ‫— שאל הופשטטר‪.‬‬ ‫— הוא היסס בלי ספק‪ .‬וקולו היה בלתי נעים וצורמני‪ ,‬בדיוק כפי שהוא‬ ‫מתואר באחד המכתבים של התובע הכללי בפראנקפורט‪.‬‬ ‫— ואולי הושפעת ממה שנאמר באותו מכתב ולכן נדמה לך שהקול‬ ‫היה צורמני?‬

‫עיירה נידחת | ‪29‬‬

‫— לא‪ .‬אני בטוחה במאה אחוז שזאת היתה התרשמות בלתי אמצעית‪.‬‬ ‫הופשטטר לא השתכנע עדיין‪ .‬הוא הוסיף להציג לה שאלות על‬ ‫המשפחה‪ .‬היא סיפרה שלזוג אייכמן חמשה ילדים‪ ,‬ששלושה מהם נולדו‬ ‫בגרמניה ושניים בארגנטינה‪ .‬היא אמרה — ואביה אישר את דבריה —‬ ‫שגילם של שלושת הבנים הגדולים מתאים לדברים שכתב בנושא זה‬ ‫התובע הכללי בגרמניה‪ .‬והיא מסרה תיאור של הבית ברחוב צ׳אקאבוקו‬ ‫‪ 4261‬שלא היה בו כדי לחדש דבר‪.‬‬ ‫— עלי לומר לך שכל מה שאנו מספרים לך עכשיו‪ ,‬הובא לידיעת‬ ‫התובע בפראנקפורט‪ .‬אף ביקשתיו שידאג לכיסוי ההוצאות שנגרמו לי‪ ,‬כי‬ ‫מצבי איננו טוב עד כדי כך שאוכל לעמוד בהן בעצמי‪.‬‬ ‫— די בפחד שכל הענין הזה מסב לי‪ — ,‬התערבה כאן לראשונה אשתו‬ ‫של הרמן‪ — .‬אינני סבורה שעלינו גם לעמוד בהוצאות‪ .‬בתורת אם הייתי‬ ‫מעונינת‪ ,‬כמובן‪ ,‬לתהות על קנקנו של הגבר הצעיר שחיזר אחר בתי‪ .‬לא‬ ‫פגשתי את הוריו‪ ,‬אך לבי אומר לי שנתקלנו במשפחתו של הפושע אדולף‬ ‫אייכמן‪ .‬והאמן לי‪ ,‬אדוני‪ ,‬אינני שקטה‪.‬‬ ‫— אינני מצפה לפרס‪ — ,‬הוסיף בעלה‪ .‬אבל נדמה לי שראוי היה‬ ‫שיחזירו לי אותם מאה ועשרים עד מאה וחמישים דולאר שהוצאתי‬ ‫בנסיעותי לבואנוס איירס‪ .‬כתבתי על כך לפראנקפורט‪ ,‬כאמור‪ ,‬אבל לא‬ ‫קיבלתי תשובה ישירה‪ .‬הם רק הודיעו לי שמישהו יבוא לבקרני‪.‬‬ ‫— הצד הזה של הבעיה חדש בשבילי‪ ,‬מר הרמן‪ .‬אתקשר עם שולחי‬ ‫כדי להסדיר את הענין‪ .‬אבל אני חושש שתצטרך לחכות כמה שבועות‪.‬‬ ‫— אני מקווה באמת שהענין יסודר בהקדם‪ .‬אגב‪ ,‬נדמה לי שעשיתי‬ ‫עבודה טובה ושאין עוד מקום לספקות ביחס לזהותו של האיש — הוא‬ ‫בלי ספק אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫— דבריך משכנעים למדי‪ ,‬אולם עדיין אין כאן זיהוי ודאי‪ .‬ייתכן‬ ‫שווירה אייכמן נישאה מחדש ‪ -‬הגיעו לאזנינו שמועות רבות על כך ‪-‬‬ ‫ושבניה מוסיפים להקרא בשם אביהם‪.‬‬ ‫— אני סבור שאייכמן שינה את חזותו על־ידי ניתוח פלאסטי‪ ,‬ולכן‬ ‫קשה לזהותו על־פי תצלומים ישנים‪ .‬ואשר לווירה אייכמן‪ ,‬ייתכן שנישאה‬ ‫בשניה‪ ,‬אבל אם כן‪ ,‬הרי היא נישאה לבעלה‪ ,‬ולא לאדם אחר‪.‬‬ ‫— אולי הצדק את‪1‬׳ ואו‪17‬י טעות בידך• עליך להבין שדרושות לנו‬ ‫ראיות חותכות שאינן משאירות מקום לשום ספק‪ ,‬בטרם נוכל לעשות‬

‫צעדים מעשיים‪.‬‬ ‫— אני בטוח שאוכל להשיג את הראיות הדרושות לך‪ .‬אני מכיר את‬ ‫הסביבה ואת תושביה‪ .‬ואני סבור שאוכל לפעול בצורה יותר יעילה ויותר‬

‫‪ | 30‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫בטוחה מכל אדם אחר שיובא מבחוץ‪ .‬לכן רוצה אני להציע לכם שתפעלו‬ ‫אך ורק באמצעותי‪ .‬אני רוצה להזכיר לך שהנסיונות לזהות את אייכמן‬ ‫בפעולה ישירה עלולים לעורר את חשדו ולהבריחו‪ .‬כאן דרושה זהירות‬ ‫מכסימלית‪ .‬ועלי להזהיר אותך מפני אנשי השגרירות הגרמנית בבואנוס‬ ‫איירס‪ .‬אם יוודע להם שנתגלו עקבותיו של אייכמן‪ ,‬אין לי ספק שימצא‬ ‫בהם מישהו אשר יזדרז להעמידו על הסכנה הצפויה לו‪ .‬אני מוכן להרחיק‬ ‫לכת עוד יותר ולומר שהוא הדין לכל שרות החוץ הגרמני‪ ,‬בכל הנוגע‬ ‫לפושעי המלחמה הנאציים‪.‬‬ ‫הופשטטר‪ ,‬בתפקידו כ״הופרט״‪ ,‬ראה חובה לעצמו להחלץ להגנה על‬ ‫השלטונות ״שלו״ ‪:‬‬ ‫— אתה מגזים‪ ,‬מר הרמן‪ ,‬אתה מגזים‪.‬‬ ‫— עלי לומר לך עוד — הוסיף הרמן — שלרשותו של אייכמן עומדים‬ ‫אמצעים ניכרים‪ .‬גם ג׳יפ יש לו‪.‬‬ ‫בשלב זה הבין הופשטטר שאין בידי הרמן ידיעות נוספות‪ ,‬והוא החליט‬ ‫שהגיע הזמן להעביר את השיחה לפסים מעשיים‪.‬‬ ‫— מר הרמן‪ — ,‬אמר‪ — ,‬אני רוצה להסביר לך אילו הם הדברים‬ ‫הנחוצים לזיהוי ודאי של האיש‪ :‬שמו הנוכחי‪ ,‬מקום עבודתו‪ ,‬פרטי‬ ‫מכוניתו‪ ,‬תצלומו כפי שהוא מופיע בתעודת הזיהוי שלו‪ ,‬וכל מיסמך רשמי‬ ‫אחר שניתן להשיגו‪ .‬ובעיקר הייתי רוצה להשיג את טביעות האצבעות שלו‪,‬‬ ‫שהן אמצעי זיהוי מוחלט‪.‬‬ ‫— יש לי ידידים רבים באוליבוס וגם קשרים עם השלטונות המקומיים‪.‬‬ ‫לא יקשה עלי להשיג את הדברים שמנית‪ — ,‬השיב הרמן‪ — .‬מובן שיהיה‬ ‫עלי לנסוע לבואנוס איירס עם בתי ולשהות בה כשבוע ימים‪ .‬הדבר יהיה‬ ‫שוב כרוך בהוצאות‪ ,‬ולא אוכל לעמוד בהן לבדי‪.‬‬ ‫— כפי שהבטחתי לך‪ ,‬אטפל בהחזרת הסכומים שכבר הוצאת ואדאג‬ ‫גם לכיסוי כל הוצאותיך בעתיד‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אני מציע שלא תיגש לשום‬ ‫פעולה נוספת עד אשר יגיע לידך הסכום הראשון‪ .‬ואולם כאשר יגיע‪ ,‬אצפה‬ ‫ממך שתיסע לבואנוס איירס בלי דיחוי ותעשה מאמץ להשיג את כל‬ ‫הנתונים שדיברנו עליהם‪.‬‬ ‫— כדבריך‪.‬‬ ‫— וכן רוצה אני להציע לך שתפסיק את חליפת המכתבים הישירה עם‬ ‫גרמניה ותשלח את מכתביך הבאים לכתובת שאמציא לך‪ .‬אגב‪ ,‬האם יש לך‬ ‫כרטיסי ביקור?‬ ‫— כן‪ ,‬בודאי‪.‬‬ ‫— אולי תתן לי כמה כרטיסי ביקור ועליהם חתימת ידך‪ .‬לכל מכתב‬

‫עיירה נידחת | ‪31‬‬

‫שתקבל ממני אצרף כרטיס כזף‪ ,‬וזה ישמש לך אות שאמנם אני השולח‪,‬‬ ‫ויהיה שם החותם אשר יהיה‪.‬‬ ‫— רעיון מצויץ‪ — ,‬הביע הרמן את הערכתו‪.‬‬ ‫הופשטטר הוציא מכיסו שטר כסף ארגנטיני‪ ,‬קיפל אותו‪ ,‬וחתך אותו‬ ‫לשניים בפצירת הצפרניים' אשר אתו‪.‬‬ ‫— אני משאיר בידך את המחצית האחת של שטר זה‪ .‬אם יבוא אליך‬ ‫אדם ויראה לך את המחצית השניה‪ ,‬תוכל להיות בטוח שהוא אדם מהימן‬ ‫שאני שלחתיו‪ ,‬ותוכל לסמוך עליו בכל המובנים‪.‬‬ ‫הופשטטר הביט בשעונו‪ :‬קרוב לשעתיים חלפו מרגע שנכנס לבית‪ .‬בתו‬ ‫של הרמן הביאה כרטיסי ביקור ועזרה לאביה לחתום עליהם‪ .‬הופשטטר‬ ‫לקח אותם‪ ,‬קם ואמר ‪:‬‬ ‫— אני מודה לך מאד‪ ,‬מר הרמן‪ ,‬על כל אשר עשית עד כה ועל מידת‬ ‫הכנסת האורחים שנהגת בי‪ .‬עכשיו עלי ללכת‪ ,‬אולם‪ ,‬כפי שסיכמנו‪ ,‬נקיים‬ ‫את הקשר בינינו‪.‬‬ ‫— תודה על ביקורך‪ ,‬מר הופרט‪ .‬אני מקווה שאשמע ממך בקרוב‪.‬‬ ‫הופשטטר נפרד ממנו‪ ,‬מאשתו ומבתו‪ ,‬ויצא‪ .‬הוא שם פעמיו לכיוון‬ ‫תחנת הרכבת‪ .‬עוד לא עבר מאה מטר‪ ,‬ומונית נעצרה לידו‪.‬‬ ‫— האוכל להסיע אותך‪ ,‬אדוני? — פנה אליו אילני באנגלית‪.‬‬ ‫כעבור דקות מעטות היו בתחנת הרכבת הקטנה והמוזנחת‪ .‬הרכבת‬ ‫עמדה לצאת לדרך מקץ רבע שעה‪ .‬הם אכלו משהו ליד דוכן סמוך וקנו‬ ‫כריכים לדרך‪ .‬בשעה מאוחרת בערב הגיעו לבואנוס איירס‪.‬‬ ‫בשעת הנסיעה סיפר הופשטטר לאילני על שיחתו עם הרמן ועם בני‬ ‫ביתו‪ .‬הוא לא הסתיר את התרשמותו שבניגוד לאשתו ולבתו הרמן הוא‬ ‫אדם פזיז בעל בטחון עצמי מופרז‪ .‬הוא אמר לאילני שאלמלא נתאשרו‬ ‫עיקרי הדברים על־ידי האשה והבת‪ ,‬היה מתייחס בפחות אימון לסיפוריו‬ ‫של הרמץ‪ .‬עם זאת החליט להמליץ על המשך המגע עם האיש‪ ,‬מתוך הנחה‬ ‫שאין משום סכנה רבה בהתענינותו של הסומא בזהותו של אייכמן‪.‬‬ ‫את כל אלה תיאר הופשטטר בפרוטרוט בדו״ח ששלח לארץ‪ .‬הוא הוסיף‬ ‫שגם הכין מכתב אל הרמן כדי להודיעו שהוא‪ ,‬הופרט‪ ,‬מתוך רצון לזרז את‬ ‫הטיפול‪ ,‬החליט לא לחכות לאישור שולחיו בענין הכסף אלא להעביר‬ ‫בינתיים להרמן על דעת עצמו ומכספו הפרטי סכום של חמשת אלפים‬ ‫פיזות (כמאה ושלושים דולאר) לכיסוי הוצאותיו‪ .‬כן הבטיח לו שבקרוב‬ ‫ימציא לו כתובת לשם התכתבות‪ .‬את המכתב ואת הכסף השאיר הופשטטר‬ ‫בידי אילני על מנת שישגרם להרמן ברגע שיקבל אישור לכך מן הארץ‪ .‬וכן‬ ‫הציע שכמה ימים אחר העברת הכסף והמכתב יישלח אל הרמן מכתב נוסף‪,‬‬

‫‪ | 32‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫ובו כתובת לשם התכתבות‪ .‬הופשטטר הציע לשכור לצורך זה תא דואר‬ ‫במדינה אחרת‪.‬‬ ‫בידי אילני נשארו חלק מכרטיסי הביקור החתומים וחציו של שטר‬ ‫הכסף‪ ,‬לצורך המגעים עם הרמן בעתיד‪ .‬הופשטטר כתב בדו״ח שלו‬ ‫שלדעתו רצוי לזרז את הפעולה‪ ,‬שכן בעוד חדשיים תיסע בתו של הרמן‬ ‫לארה״ב‪ ,‬ועזרתה נראית לו חשובה מאד‪ ,‬שכן יש מקום לחשש שבהעדרה‬ ‫תדרוש אמה מהרמן שימשוך את ידו מכל הענין‪.‬‬ ‫לפני שיצא את ארגנטינה סייר הופשטטר‪ ,‬יחד עם אילני‪ ,‬כמה פעמים‬ ‫באוליבוס כדי להתבונן ברחוב צ׳אקאבוקו ‪ .4261‬גם עליו עשה הבנין‬ ‫רושם עלוב למדי‪ .‬תצפית יסודית‪ ,‬ביחוד בשעות היום כאשר הגברים‬ ‫בעבודה והילדים בבית הספר‪ ,‬היתה קשה מאד‪ .‬הם רצו לצלם את הבית אך‬ ‫לא נזדמנו להם תנאים נוחים לכך‪ .‬אילני סיפר להופשטטר שהוא וגורן כבר‬ ‫ניסו את כוחם בתצפיות‪ ,‬אולם לא עלה בידיהם להבחין במישהו שנראה‬ ‫כאחד מבני משפחת אייכמן‪.‬‬

‫דר׳ פריץ באואר ז״ל‬ ‫יהודי‪ ,‬התובע הכללי של‬ ‫מדינת הסן בגרמניה‬ ‫המערבית‪ .‬העביר מידע‬ ‫מארגנטינה על אייכמן לידי‬ ‫ישראל‪ .‬נפטר ב־‪.1968‬‬

‫לותהר הרמן‬ ‫תושב ארגנטינה ממוצא גרמני‪,‬‬ ‫יהודי למחצה‪ ,‬שנתקל‬ ‫במשפחת אייכמן‪ .‬העביר‬ ‫ידיעה על כך למשרדי‬ ‫התביעה הכללית במדינת הסן‬ ‫שבגרמניה המערבית‪ .‬עיוור‬ ‫שתי עיניו‪.‬‬

‫משמאל‪ :‬ד״ר פנחס שנער ז״ל‬ ‫ראש משלחת השילומים‬ ‫בגרמניה המערבית‪ ,‬אליו פנה‬ ‫דר׳ באואר בדבר המידע על‬ ‫אייכמן בארגנטינה‪.‬‬ ‫מימין‪ :‬ד״ר וולטר איתן‬ ‫מנכ״ל משרד החוץ‪ ,‬אליו‬ ‫העביר דר׳ שנער את המידע‬ ‫שקיבל מדר׳ באואר‪.‬‬

‫חיים יצחקי‬ ‫קצין הבטחון של משלחת‬ ‫השילומים בגרמניה‪ .‬בראשית‬ ‫‪ 1960‬נתנמה קצין הקישור של‬ ‫המוסד אל דר׳ באואר‪ ,‬התובע‬ ‫הכללי של מדינת הסן‬ ‫בגרמניה‪ ,‬ושימש בתפקיד זה‬ ‫עד לסיומו המוצלח של‬ ‫המיבצע‪.‬‬

‫אפרים הופשטטר־אלרום ז״ל‬ ‫קצין בכיר במשטרת ישראל‬ ‫נשלח על־ידי איסר הראל‬ ‫לארגנטינה לתהות על קנקנו‬ ‫של מקור הידיעה על משפחת‬ ‫אייכמן‪ .‬לימים‪ ,‬בגלל אסון‬ ‫משפחתי‪ ,‬נטל חופשה‬ ‫ממשטרת ישראל ונתמנה‬ ‫קונסול כללי באיסטנבול‪ .‬שם‬ ‫נחטף ונרצח על־ידי‬ ‫טרוריסטים במאי ‪.1971‬‬

‫דוד בן־גוריון‬ ‫ראש הממשלה ראה חשיבות‬ ‫חינוכית והיסטורית גדולה‬ ‫ביותר בשפיטת פושע‬ ‫המלחמה אייכמן על־ידי בית־‬ ‫דין ישראלי‪ ,‬ואת אישורו‬ ‫למיבצע הלכידה היתנה‬ ‫בקבלת חוות דעת משפטית‬ ‫מוסמכת כי האפשרות‬ ‫לעריכתו של המשפט בישראל‬ ‫לא תהיה מוטלת בשום ספק‪.‬‬ ‫היועץ המשפטי חיים כהן ושר‬ ‫המשפטים פנחס רוזן‬ ‫חיים כהן היה היועץ המשפטי‬ ‫לממשלה בתקופה בה תוכננה‬ ‫לכידתו של אייכמן‪ .‬בהתאם‬ ‫לתנאי שהציג ראש הממשלה‪,‬‬ ‫בא איסר הראל אליו ושאל‬ ‫לחוות דעתו המשפטית בנדון‪.‬‬ ‫לאחר עיון ממושך בספרי‬ ‫החוק קבע היועץ המשפטי כי‬ ‫התשובה שלו היא חיובית‪ ,‬אך‬ ‫ביקש שהות נוספת כדי שיוכל‬ ‫להתייעץ עם מורו ורבו וידידו‬ ‫הקרוב‪ ,‬שר המשפטים פנחס‬ ‫רוזן‪ .‬כעבור ימים אחדים הביא‬ ‫לפני איסר הראל את תשובתם‬ ‫החיובית המשותפת שלו ושל‬ ‫פנחס רוזן‪ .‬סמוך לפני יציאתו‬ ‫של הראל לארגנטינה ביקש‬ ‫בן־גוריון לחזור ולשאול את‬ ‫השניים בדבר האפשרות של‬ ‫שפיטה בישראל של אדם‬ ‫שהובא לארץ בעל כורחו‪.‬‬ ‫פנחס רוזן וחיים כהן חזרו על‬ ‫חוות־דעתם החיובית‪.‬‬

‫גולדה מאיר‬ ‫שרת־החוץ דאז‪ .‬לאחר‬ ‫שנתקבלה חוות הדעת‬ ‫המשפטית כי ניתן יהיה‬ ‫לשפוט את אייכמן בישראל‬ ‫גם אם יובא לארץ שלא על פי‬ ‫רצונו‪ ,‬שותפה גולדה בסוד‬ ‫הפעולה המתוכננת‪ ,‬שכן‬ ‫עלולות להיות לה השלכות‬ ‫מדיניות חיצונית‪ .‬היא לא‬ ‫היססה אף שנייה אחת ונתנה‬ ‫את הסכמתה מייד‪.‬‬

‫משמאל‪ :‬הרמטכ״ל חיים‬ ‫לסקוב ז״ל‬ ‫היה בסוד מיבצע הלכידה‪.‬‬ ‫למטה‪ :‬יעקב כרוז‬ ‫מראשי האגפים במוסד ומן‬ ‫המקורבים ביותר אל איסר‬ ‫הראל‪ .‬לאחר לכידתו של‬ ‫אייכמן‪ ,‬התייצב אישית לפני‬ ‫ראש הממשלה בן־גוריון‪ ,‬שרת‬ ‫החוץ גולדה מאיר והרמטכ״ל‬ ‫חיים לסקוב‪ ,‬ובישר להם על‬ ‫הצלחת המיבצע‪.‬‬

‫פרק ד׳‬

‫פראנסיסקו שמידט‬ ‫הופשטטר חזר לתל־אביב באמצע מרס ‪ 1958‬וחיבר השלמה לדו״ח‬ ‫הראשון ששלח מבואנוס איירס‪ .‬נפגשתי אתו כדי לשמוע מפיו פרטים‬ ‫נוספים‪ .‬הוא חזר והביע הסתיגות מסויימת מהרמן‪ ,‬אך דעתו על האשה‬ ‫והבת היתה חיובית‪.‬‬ ‫לי ברור היה שיש להפריד בין העובדות‪ ,‬שרובן לא מהרמן באו אלא‬ ‫מבתו ואשתו‪ ,‬ובין ההערכות‪ ,‬שהן של הרמן בלבד‪ .‬אפשר היה לפקפק‬ ‫בפירושים שנתן לנתונים אשר בידו‪ ,‬וביחוד בהשערות כגון זו על הניתוח‬ ‫הפלאסטי של אייכמן‪ ,‬שלא היה לה על מה להסתמך‪ .‬ואולם נקודת המוצא‬ ‫נשארה בעינה‪ ,‬ואי אפשר היה להתייחס אליה בביטול‪ .‬קשה היה להניח‬ ‫שהרמן‪ ,‬אשתו ובתו חברו יחד כדי לבדות מלבם סיפור דמיוני‪ .‬לשם מה‬ ‫יעשו דבר כזה? מה יכול להניע משפחה שלמה להסתבך בהרפתקה־ חסרת‬ ‫שחר שיש עמה גם סכנה? גם הסיפור עצמו היה סביר למדי‪ :‬אפשר היה‬ ‫להבין שאם אותו צעיר הוא באמת בנו של אייכמן והוא מתגורר בבית אביו‪,‬‬ ‫אך טבעי הוא שהוא משוחח עם נערתו באופן חופשי על כל נושא‪ ,‬לרבות‬ ‫היהודים‪ ,‬ברוח שבה נתחנך בבית‪ .‬הוא יודע‪ ,‬אמנם‪ ,‬שחלים עליו כמה‬ ‫איסורים‪ ,‬ושאין הוא חפשי להביא לביתו אנשים שאינם ״בסוד העניך‪ ,‬או‬ ‫לגלות את כתובתו לזרים‪ .‬אך למה לא יספר לנערתו על אביו שהיה קצין‬ ‫בצבא הגרמני ו״מילא את חובתו למולדת?״‬ ‫‪33‬‬

‫‪ | 34‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫גם שאר הפרטים התקבלו על הדעת‪ .‬ניקולאס אייכמן מתכתב עם נערתו‬ ‫ומוסר לה את כתובתו של חבר‪ .‬אם תתמה על מנהג מוזר זה‪ ,‬יוכל לתרצו‬ ‫על נקלה‪ :‬אין הוא רוצה שבני ביתו הסקרנים יקראו את המכתבים שהוא‬ ‫מקבל‪ .‬גם דבריה של הגברת הרמן נראו בעיני סבירים ומתקבלים על הדעת‪.‬‬ ‫מה טבעי יותר מרצונה של אם לתהות על קנקנו של הצעיר המחזר אחר‬ ‫בתה? תשובתו של הצעיר על השאלה בדבר ניבו‪ ,‬והסברו שבגלל שרות‬ ‫האב נאלצה המשפחה לנדוד הרבה‪ ,‬אין בהם כדי להחשיד אותו או את‬ ‫אביו בעיני אשה גרמניה היושבת זה עשר שנים ומעלה בארגנטינה‪ ,‬ושלפי‬ ‫מיטב ידיעתו אין לה כל יסוד לחשוב עליהם רעות‪ .‬וכי מעטים הקצינים‬ ‫הגרמניים שנדדו ממקום למקום באזורי הכיבוש הגרמניים במלחמת העולם‬ ‫השניה?‬ ‫אשר להרמן עצמו‪ ,‬יכול להיות שהוא פזיז ובעל בטחון עצמי מופרז‪,‬‬ ‫כדברי הופשטטר‪ :‬ואולם אין להתעלם מן העובדה שגילה תפיסה טובה‬ ‫וחריפות שכלית בקשרו יחד את כל הנתונים על הצעיר ועל משפחתו‪ .‬אם‬ ‫נכונה איפוא ההנחה שלא טעה בהערכתו היסודית‪ ,‬הרי ייתכן שבאמת יוכל‬ ‫להביא תועלת בזיהויו של אייכמן‪ .‬ואולם אפילו יתברר כי הסיפור בדוי‬ ‫כולו‪ ,‬לא ייגרם שום נזק לענין עצמו אם נניח להרמן ולבני ביתו להמשיך‬ ‫ולרקום את סיפורם הדמיוני‪.‬‬ ‫החלטתי איפוא לאשר בקווים כלליים את המלצותיו של הופשטטר‪.‬‬ ‫נשלח מברק לאילני כדי להודיע לו שהוא רשאי להעביר להרמן את המכתב‬ ‫ואת הכסף אשר בידו‪ .‬אף דאגתי לכתובת מתאימה להמשך ההתכתבות‪.‬‬ ‫הופשטטר עצמו לא הוסיף לטפל במיבצע אייכמן‪ .‬הוא חזר לתפקידיו‬ ‫הרגילים במשטרה‪.‬‬ ‫המכתב הראשון של הרמן שנתקבל באמצעות הכתובת שסופקה לו‪,‬‬ ‫נכתב ב־‪ 19‬במאי ‪ . 1958‬הוא אישר בו את קבלת מכתבו של הופרט והכסף‬ ‫שצורף אליו‪ ,‬ודיווח על הפעולות שעשה בבואנוס איירס ובסביבה בין ה־‪8‬‬ ‫וה־‪ 15‬באפריל‪ .‬בימים ‪ 9‬ו־‪ 10‬באפריל‪ ,‬כתב‪ ,‬ערך בדיקה בספרי האחוזה‬ ‫בעיר לה פלאטה שבמחוז בואנוס איירס והעלה כי ב־‪ 14‬באוגוסט ‪1947‬‬ ‫רכש אדם בשם פראנסיסקו שמידט‪ ,‬אזרח אוסטרי‪ ,‬מאחד מתושבי המקום‬ ‫חלקה ברחוב צ׳אקאבוקו ‪ 4261‬באוליבוס‪ .‬החלקה נרשמה כדין על שם‬ ‫פראנסיסקו שמידט‪ ,‬ובסוף ‪ 1947‬ובתחילת ‪ 1948‬נבנה על חלקה זו בית‬ ‫מגורים מורכב משתי דירות נפרדות‪ ,‬שאחת מהן פונה לרחוב צ׳אקאבוקו‬ ‫והשניה לחצר‪.‬‬ ‫מחברת החשמל באוליבוס נודע להרמן שבאותו בית הותקנו שני מונים‪,‬‬ ‫האחד בדירת החזית‪ ,‬על שם דאגוטו‪ ,‬והשני בדירה האחורית‪ ,‬על שם‬

‫פ ר אנ סי ס קו ש מיד ט | ‪35‬‬

‫קלמנט או קלמנטס‪ .‬את השמןת הפרטיים של שני אלה לא עלה בידו לברר‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1955‬טיפל פראנסיסקו שמידט בחלוקת החלקה לשם מכירה‪ ,‬ואמנם‬ ‫מכר את החלק הלא בנוי של המגרש‪ .‬הבית ברחוב צ׳אקאבוקו ‪ 4261‬מוסיף‬ ‫להיות רשום על שמו‪.‬‬ ‫בעקבות מימצאים אלה קבע הרמן ללא היסוס‪ :‬״פראנסיסקו שמידט‬ ‫הוא האיש המבוקש‪ ,‬והתיאור האישי של אדולף אייכמן‪ ,‬שנתקבל‬ ‫מפראנקפורט‪ ,‬הולם אותו‪ .‬עד כמה שיכולתי לוודא‪ ,‬מצא שני אנשים‬ ‫בעלמא שעל שמותיהם רשם את מוני המאור בביתו‪ .‬פראנסיסקו שמידט‬ ‫ומשפחתו גרים בדירה החזיתית‪ ,‬ואילו לדירה האחורית הכניס משפחה‬ ‫שעוד לא הצלחתי לזהותה ושהיא כנראה בסוד הענין‪ .‬במדה שהצלחתי‬ ‫לברר אצל אנשים שראו את פראנסיסקו שמידט בשעה שרכש את האדמה‪,‬‬ ‫מתאימה חזותו בדיוק לתיאור של אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫לפי השמועה הועלה שמידט בסוף ‪ 1945‬לחוף הארגנטיני מצוללת‬ ‫גרמנית‪ .‬אותם מקורות מוסרים עליו‪ ,‬שהוא מספר כי נפצע בפניו בתאונה‪.‬‬ ‫עובדות ונתונים אלה נותנים יסוד להניח בוודאות שפראנסיסקו שמידט‬ ‫(הוא אדולף אייכמן) ביצע ניתוח פלאסטי מלא בפניו״‪.‬‬ ‫לאחר החלק הזה של הדו״ח‪ ,‬שהיה לכאורה ברור וחד־משמעי למדי‪,‬‬ ‫בא לי חלקו השני כהפתעה לא נעימה‪ .‬כי לא זו בלבד שהיה מנוסח בסגנון‬ ‫מעורפל‪ ,‬אלא שגם היה בו כדי לעורר פקפוקים לגבי האמור בחלק‬ ‫הראשון‪ .‬וכך כתב הרמן בהמשך מכתבו‪:‬‬ ‫״לאחר שחזרתי וביקרתי בבואנוס איירם בענין אדולף אייכמן מה־‪ 13‬במאי‬ ‫‪ 1958‬ועד ה־‪ 18‬בו‪ ,‬יכול אני לקבוע כי כאשר אייכמן הגיע לארגנטינה‬ ‫ב־‪ , 1945‬שם פעמיו אל פנים הארץ‪ .‬לפיכך יהיה צורך לחפש עקבותיו שם‬ ‫כדי לברר היכן התגורר בעת ההיא‪ .‬עלי לציין כי מדובר בחקירה על פני‬ ‫שטח רחב ידיים ועלי להביא בחשבון נסיעות רבות לצפון ארגנטינה‪ ,‬מרחק‬ ‫של אלפי קילומטרים‪ — ,‬דבר שהוא מסובך וגם יקר מאד״‪ .‬הרמן פירט‬ ‫להלן את הדרישות הכספיות שלו ואת סדרי העברת הכספים אליו וסיים‬ ‫״אם אתה‪ ,‬או השלטונות‪ ,‬רוצים בחומר הדרוש כדי לקדם את הענין‪ ,‬יהיה‬ ‫עליכם לתת לי את האפשרות להחזיק בידי את כל החוטים‪ ...‬אין צורך‬ ‫לומר שההוצאות יהיו עצומות ושלא אוכל לשלמן מכיסי‪ .‬ברגע שתענה‬ ‫ותמלא את בקשתי‪ ,‬תחזור ותשמע ממני על־פי הכתובת שמסרת לי‪ ,‬אלא‬ ‫אם כן תקבע כתובת חדשה״‪.‬‬

‫הדברים היו תמוהים בעיני עד מאד‪ :‬אם כה בטוח הוא בסיפורו על ניק‬ ‫אייכמן ובמה שאמרה לו בתו אחר שביקרה במקום מגורי משפחת הצעיר‪,‬‬

‫‪36‬‬

‫ה בי ת ברחוב גריבלדי‬

‫ואם הוא קובע בוודאות‪ ,‬בחלק הראשון של הדו״ח שלו‪ ,‬כי פראנסיסקו‬ ‫שמידט הוא אדולף אייכמן‪ ,‬לשם מה עליו להתחקות אחר תנועותיו של‬ ‫אייכמן מאז בואו לארגנטינה בשנת ‪ ? 1945‬דומה הדבר לצייד אשר גילה‬ ‫עקבות טריים של חיה רעה‪ ,‬ובמקום ללכת אחר עקבות אלה‪ ,‬הוא פונה‬ ‫לאחור כדי לברר מנין באה החיה‪ .‬אם אמנם קבע הרמן בבירוריו בין ה־‪8‬‬ ‫באפריל וה־‪ 15‬בו שאדולף אייכמן הוא פראנסיסקו שמידט היושב בכתובת‬ ‫ידועה בשכונת אוליבוס‪ ,‬מן הדין שיטרח עתה להשיג את הפרטים‬ ‫הדרושים לזיהוי סופי של הפושע‪ ,‬ותו לא‪ .‬מה טעם בכל החיפושים ברחבי‬ ‫ארגנטינה אחר מקומות שבהם שהה אייכמן בעבר? ומדוע דורש הרמן‬ ‫ש״כל החוטים״ ירוכזו בידיו?‬ ‫שתי אפשרויות נצטיירו לנגד עיני‪ :‬או שסיפורו של הרמן הוא פרי דמיון‬ ‫מתחילתו ועד סופו והוא בדה אותו מלבו למטרות שאינן ברורות לי‪ :‬או‬ ‫שיש יסוד לסיפורו הראשון‪ ,‬אלא שבהמשך חיפושיו הסתבך וסטה מן‬ ‫הדרך הנכונה‪.‬‬ ‫נתתי הוראה לפנות אליו ולבקש הסברים לסתירות שנתגלו בדו״ח שלו‪.‬‬ ‫עם זאת הועברו אליו כל הסכומים אשר הובטחו לו‪ .‬במקביל נתבקש‬ ‫אפרים אילני לברר‪ ,‬שלא באמצעות הרמן‪ ,‬אם יש יסוד להשערתו של הלה‬ ‫כי פראנסיסקו שמידט הוא אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫אחר בירורים מייגעים העלה אילני שלא ייתכן כי פראנסיסקו שמידט‬ ‫הוא אייכמן; חזותו והנתונים על משפחתו אינם הולמים את הידוע לנו על‬ ‫הפושע‪ .‬ולא זו בלבד‪ :‬שמידט הוא אמנם בעל הבית ברחוב צ׳אקאבוקו‬ ‫‪ ,4261‬אולם אין הוא מתגורר באותו בית‪.‬‬ ‫מימצאים אלה ערערו סופית את מהימנותו של הרמן‪ .‬איש זה הוסיף‬ ‫לטעון בעקשנות ששמידט הוא אייכמן‪ .‬הוא לא השתמש במונח ״השערה״‪,‬‬ ‫ואף לא הזכיר את האפשרות שאחד משני דיירי הבית — דאגוטו או‬ ‫קלמנט — הוא אייכמן‪ .‬לאחר שכל בדיקותינו העלו כי טעות בידו‪,‬‬ ‫נתעוררו ספיקות גם לגבי עצם קביעתו כי אייכמן מתגורר ברחוב‬ ‫צ׳אקאבוקו ‪.4261‬‬ ‫באוגוסט ‪ 1958‬ניתנה הוראה להפסיק בהדרגה את המגע עם הרמן‪.‬‬ ‫ואולם לותר הרמן לא ויתר בקלות‪ .‬בסוף שנת ‪ 1958‬העביר ל״הופרט״‬ ‫ידיעות נוספות על מאמציו למצוא את פראנסיסקו שמידט‪ ,‬או‪ ,‬אם אין הוא‬ ‫אדולף אייכמן‪ ,‬אדם היושב בארגנטינה ומשתמש בשם אייכמן‪ .‬כפי הנראה‬ ‫הוברר להרמן שבבית ברחוב צ׳אקאבוקו ‪ 4261‬לא גר אדם בשם שמידט או‬ ‫בשם אייכמן‪ .‬במסווה של חקירה כלכלית‪ ,‬כביכול‪ ,‬ביקש להשיג ממינהל‬ ‫הרישום של התושבים הזמניים בארגנטינה אינפורמציה על אדולף או‬

‫פ ר אנ סי ס קו •שמידט | ‪37‬‬

‫אדולפו אייכמן‪ ,‬בעל נתינות גרקנית‪ ,‬וכן על פראנץ או פראנסיסקו שמידט‪,‬‬ ‫בעל נתינות אוסטרית‪ .‬שניהם — כך נאמר בפנייתו — גרו לפנים ברחוב‬ ‫צ׳אקאבוקו ‪ 4261‬בבואנוס איירם רבתי‪ .‬הרמן הסביר לאיש שבאמצעותו‬ ‫ביקש להשיג את האינפורמציה‪ ,‬כי התענינותו נובעת מפנייה של לקוח‬ ‫בגרמניה בקשר לעסקה של נכסי דלא ניידי‪.‬‬ ‫בראשית ‪ 1959‬הועבר להרמן סכום נוסף‪ ,‬בהתאם לדרישתו‪ .‬לאחר מכן‬ ‫הלך ודעך הקשר אתו‪ .‬מן התקוות הגדולות שתלינו בו בתחילה לא נשתייר‬ ‫עוד מאומה‪.‬‬ ‫משום־מה לא יכולתי להשלים עם המחשבה שאין כל יסוד לידיעותיו‬ ‫של הרמן‪ .‬מדי פעם בפעם חזרתי ועיינתי בתיק שהכינונו על אייכמן‪ ,‬ולבי‬ ‫אמר לי שעל אף הכל מוכרח להיות גרעין של אמת בדברי הרמן‪ .‬ביחוד‬ ‫נטיתי לקבל את סיפורה של הבת‪ ,‬שנשמע משכנע מאד‪ .‬כל בני משפחת‬ ‫הרמן היו תמימי דעים לגבי הפרט הזה — שהכירו צעיר בשם ניק אייכמן‪,‬‬ ‫אשר תיאורו וגילו מתאימים לנתונים שלנו על בנו הבכור של אייכמן‪ ,‬הוא‬ ‫קלאוס‪ .‬קלאוס וניק הם שני קיצורים שונים של השם ניקולאס‪ .‬והעובדה‬ ‫שניק אייכמן לא היה מוכן לגלות לנערתו את כתובתו‪ ,‬היה בה כדי ללמד‬ ‫שהמשפחה שומרת סוד כלשהו‪.‬‬ ‫מלבד עדותו של הרמן היו בידינו ידיעות לא מעטות — אמנם לא‬ ‫בדוקות — בדבר הימצאו של אייכמן באמריקה הדרומית‪ .‬כמה מהידיעות‪,‬‬ ‫משנת ‪ , 1956‬אף הזכירו במפורש את ארגנטינה‪ .‬וגם באואר‪ ,‬על אף‬ ‫אכזבתו מהרמן‪ ,‬הוסיף להאמין שאייכמן נמצא בארגנטינה‪.‬‬ ‫העובדה שאשתו של אייכמן וילדיו נעלמו באורח מסתורי מאוסטריה‬ ‫ומגרמניה אף היא לא היתה נטולת משמעות‪ .‬אילו היה יסוד לסברה שווירה‬ ‫אייכמן נישאה בשנית — לנתין אמריקני או לכל אדם אחר — מדוע היה‬ ‫עליה להעלים את מקום מגוריה? מדוע נזהרו קרוביה‪ ,‬הן מצד בעלה‬ ‫אדולף אייכמן והן מצדה‪ ,‬שלא למסור שום ידיעות עליה ועל ילדיה?‬ ‫הגעתי למסקנה שיש מקום לחדש את הנסיונות להשיג ידיעות כלשהן‬ ‫אצל בני המשפחה משני הצדדים‪ .‬הנחתי היתה‪ ,‬שקיימת מן הסתם חליפת‬ ‫מכתבים בין ווירה אייכמן ובין אמה‪ ,‬אחיותיה ואחיה‪ .‬שיערתי שאולי גם‬ ‫מקיים אייכמן קשר כלשהו עם אביו בלינץ‪ ,‬או עם אחד או יותר מאחיו‬ ‫באוסטריה ובגרמניה‪ .‬ואם אמנם קיימת חליפת מכתבים בינו ובין קרוביו‪,‬‬ ‫כי אז יש סיכוי לגלות חוט כלשהו אשר יובילנו אל המשפחה המבוקשת‪.‬‬ ‫נתתי הוראה להתעניין גם בחבורות של גרמנים אשר חזרו לאחרונה‬ ‫מאמריקה הדרומית לגרמניה‪ .‬היו בתוכם גם פושעי מלחמה‪ ,‬אם כי לא‬ ‫השליתי את עצמי למצוא בהם אנשים מסוגם של אייכמן או רופא אושוו^‬

‫‪ | 38‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫ד״ר מנגלה‪ .‬ואולם מותר היה לקוות שבחוגים אלה יידעו משהו על אייכמן‪,‬‬ ‫ואולי אף יימצא בהם אדם המוכן לדבר תמורת כסף‪.‬‬ ‫כדי לקדם את הטיפול בענין‪ ,‬החלטתי להקים יחידה מיוחדת שתעסוק‬ ‫אך ורק ב״חשובים״ שבפושעי המלחמה‪ ,‬ובראש וראשונה באייכמן‪ .‬בראש‬ ‫היחידה הזאת הועמד משה דרורי‪ ,‬מוותיקי העובדים‪ .‬כל החומר שהיה בידי‬ ‫המוסדות השונים הועבר ליחידה זו‪ :‬והיא הטילה על אנשים בארץ ובחוץ‬ ‫לארץ משימות של גילוי חומר חדש על אייכמן לאיתור אנשים היכולים‬ ‫לזהותו‪.‬‬ ‫מאמצינו לא הביאו את התוצאות המקוות‪.‬‬ ‫ידיעה שקיבלנו בספטמבר ‪ , 1959‬כאילו נראה אייכמן בבאד אוסזה או‬ ‫באלט אוסזה בשנים ‪ 1956 , 1955‬ו־‪ , 1959‬נבדקה ונתגלתה כחסרת שחר‪.‬‬ ‫ואולם היה גמור אתי לא להרפות עוד מן הענין‪ .‬סבור הייתי שמן הראוי‬ ‫להדק את הקשרים עם ד״ר באואר ולהמריצו לא להזניח שום מאמץ העשוי‬ ‫להביא לידי גילוי עקבות חדשים‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬באמצע שנת ‪ 1959‬הגיעתני ידיעה מבאואר שיש בידו חוט חדש‬ ‫המוליך אף הוא לארגנטינה‪ .‬הידיעה ומקורה — כך מסר — נראים בעיניו‬ ‫רציניים מאד‪ ,‬אלא שהוא רואה צורך לערוך בירורים נוספים בטרם יוכל‬ ‫להעמיד את האינפורמציה לרשותנו‪ .‬הוא ביקש למסור לנו שבירורים אלה‬ ‫יימשכו זמן לא מועט‪ ,‬אך הוא מקווה שבבואו לבקר בארץ‪ ,‬בראשית‬ ‫דצמבר ‪ , 1959‬כבר יוכל להביא עמו את התוצאות‪.‬‬

‫פרק ה׳‬

‫״אייבמן בכווית!״‬ ‫עד כה הצלחנו לנהל את כל פעולותינו בסתר‪ ,‬ולא היה בהן דבר שעשוי‬ ‫היה לשמש אזהרה לאייכמן ולהעמידו על העובדה שנעשים נסיונות לגלות‬ ‫את מחבואו‪ .‬ואולם ב־‪ 11‬באוקטובר ‪ 1959‬נתפרסמה ידיעה מרעישה‬ ‫בעתונות הישראלית‪ :‬אייכמן — נאמר בה — נמצא בכווית ועובד שם‬ ‫בחברת נפט‪ .‬את הידיעה ייחסו העתונים לד״ר ארווין שילה‪ ,‬מראשי המרכז‬ ‫לחקר פשעי הנאצים בלודוויגסבורג שבגרמניה‪.‬‬ ‫העתונים לא הרפו מן הנושא במשך שבועות רבים‪ .‬ב־‪ 13‬באוקטובר‬ ‫מסרו על ההד הרב שעוררה הידיעה על ״גילוי עקבות סגנו של הימלר״‪,‬‬ ‫והוסיפו ש״ארגון המשטרה הבינלאומי חוקר את פרשת אייכמך‪ .‬משרד‬ ‫החוץ הבריטי‪ ,‬נאמר בידיעה אחרת‪ ,‬כבר פנה אל שלטונות כוויית וביקש‬ ‫פרטים על אייכמן‪ .‬ידיעות מזיקות עוד יותר סיפרו על צוותי חוקרים‬ ‫הפועלים במדינות שונות כדי לגלות את אייכמן‪ ,‬ועל מאמצים להפעיל את‬ ‫ה״אינטרפול״ לגילוי עקבותיהם של פושעי המלחמה הנאציים‪ .‬״גורמים‬ ‫משפטיים — נאמר באחת הידיעות — עושים צעדים כדי להניע את‬ ‫ממשלת גרמניה לקבוע פרס על ראשו של אייכמן״‪.‬‬ ‫בעקבות ידיעות אלה העלו עתונים שונים את הדרישה לפעול למען‬ ‫לכידתו של אייכמן‪ ,‬ובלחץ דעת הקהל נאלץ המפקח הכללי של המשטרה‬ ‫להודיע כי ״במסגרת סמכויותיה פועלת המשטרה כל הזמן לגילוי עקבות‬ ‫‪39‬‬

‫‪ | 40‬ה בי ת ברחוב גריבלדי‬

‫אייכמן ולתפיסתו״‪ ,‬ואולם סמכויות המשטרה מוגבלות‪ .‬אך ״יש במדינה‬ ‫גורמים ממלכתיים אחרים שאפשרויותיהם רחבות יותר והם פועלים בשטח‬ ‫זה ללא ליאות״‪ .‬ולבסוף ציין מר נחמיאס כי ״הפרסום הרב שניתן לפרשה‬ ‫עלול להכביד על איתורו של אייכמן בכוויית״‪.‬‬ ‫ב־‪ 14‬באוקטובר הביאו העתונים את הידיעה כי דובר המשטרה לחקירת‬ ‫פשעי המלחמה אמר‪ ,‬שהידיעות על אייכמן הן בגדר שמועות‪ ,‬אם כי‬ ‫מניחים שהוא נמצא במזרח התיכון‪.‬‬ ‫עתה עטו כותבי המאמרים הראשיים על הפרשה‪ .‬עתון אחד קבל על‬ ‫ההזנחה באיתור פושעי המלחמה וכתב‪ :‬״לגודל אסוננו נוהגת ממשלת‬ ‫ישראל כל הזמן בצורה העושה רושם שאין לה ענין בתפיסת המרצחים‬ ‫הנאציים ובהענשתם״‪ .‬עתון אחר אמר‪ :‬״עתה‪ ,‬שנתגלו העקבות‪ ,‬חייבת‬ ‫ממשלת ישראל‪ ,‬הן על ידי פעולה משטרתית בקשר עם האינטרפול והן‬ ‫בדרך הפעילות הפוליטית הבינלאומית‪ ,‬לא לתת לטשטש את העקבות‬ ‫האלה עד שיתברר היכן נמצא הפושע״‪ .‬מאמר שהכיל תגובה על דברי‬ ‫המפקח הכללי של המשטרה האשים אותו שהוא ״הסיר האחריות מעל‬ ‫המשטרה והעביר אותה לאינסטאנציות אחרות מעורפלות״‪ .‬בעל המאמר‬ ‫קבל ש״לא נעשה דבר לתפיסתו של אייכמן לא על ידי משטרת ישראל ולא‬ ‫על ידי מוסד יותר חשוב‪ ,‬ובממשלה לא דנו על הענין‪ ,‬והאינטרפול היה‬ ‫אדיש״‪.‬‬ ‫בינתיים הסתייג ד״ר ארווין שילה מן הדברים שיוחסו לו ואמר שהוא רק‬ ‫הודיע — לא למטרת פרסום — שקיבל ידיעה לא בדוקה מפארים כי‬ ‫אייכמן היה כנראה לפני שנים אחדות בכוויית‪ .‬מעולם לא דובר על הימצאו‬ ‫שם בזמן הזה‪.‬‬ ‫אך בכך לא תמה פרשת הפרסומים‪ .‬ב־‪ 19‬באוקטובר הועלתה תביעה‬ ‫פומבית לכנס את ועדת הכספים של הכנסת כדי לדון בהצעה לקבוע פרס‬ ‫בסך חמישים אלף דולאר על ראשו של אייכמן‪ .‬דרישה פומבית נוספת‬ ‫לקבוע פרס כזה הופנתה אל ראש הממשלה‪ .‬ב־‪ 20‬באוקטובר הופיע מאמר‬ ‫חריף נגד הממשלה‪ ,‬שבו הואשמה כי בעצם מתן ההיתר לפרסם את‬ ‫הידיעות על הימצאו של אייכמן בכוויית הוכיחה שאין בכוונתה לעשות‬ ‫מאומה כדי ללכדו‪ .‬״לכידתו של אייכמן — נאמר באותו מאמר — אינה‬ ‫מיבצע קל‪ .‬אדם או גוף פרטי לא יוכלו לקשיים הכרוכים בה‪ .‬אולם‬ ‫השרותים החשאיים הישראליים הוכיחו כי הם מצויירים ביידע טכני‬ ‫ובכושר ביצוע לא מבוטלים כאשר הם מעונינים באמת ובתמים לבצע‬ ‫משימה רצינית הן במערך הפנימי והן בחזית החיצונית! אך הם לא‬ ‫הופעלו‪..‬״‬

‫״ איי כ מן בכווית!׳׳‬

‫| ‪41‬‬

‫כתבו של עתון ישראלי ה׳^ך לראיין אחד מבני משפחת אייכמן בלינץ‪.‬‬ ‫כתבה מגרמניה סיפרה‪ ,‬שאייכמן משמש כמתווך בין חברות גרמניות ובין‬ ‫השייך של כוויית‪ .‬עתון אחר החיה את הסיפור הישן על האוצר הגדול‬ ‫העומד לרשותו של אייכמן‪ ,‬כביכול‪.‬‬ ‫ולבסוף החליטה ועדת הכספים של הכנסת להביא לידיעת שר האוצר‪,‬‬ ‫שלדעתה ההצעה להקציב פרס על ראשו של אייכמן ראויה לתשומת לב‪,‬‬ ‫ואם יחשבוה מוסדות הממשלה למתאימה ומועילה‪ ,‬תהיה הוועדה נכונה‬ ‫לתת ידה לאישור הסכום הדרוש‪.‬‬ ‫עמדתי חסר אונים מול הגל הגואה של הפרסומים הסנסציוניים‪,‬‬ ‫המאמרים הראשיים ודברי הבקורת על הממשלה ועל שרותי הבטחון‪ .‬הנזק‬ ‫שגרמו לנו היה חמור מאד‪ .‬אייכמן אמנם לא היה בכוויית‪ ,‬זאת ידענו‪ :‬אבל‬ ‫הפרסומים בעתונים היו עשויים להעמיד אותו על העובדה שמוסיפים עדיין‬ ‫להתעניין בו ובעברו‪ ,‬ולפיכך עליו להגביר את ערנותו ואולי אף להחליף‬ ‫את ארץ מגוריו‪ .‬אחת האפשרויות שהטרידו אותי היתה‪ ,‬שמישהו היודע על‬ ‫מקום הימצאו יראה חובה לעצמו להגיב על הפרסומים בעתונות העולם‬ ‫ולפרסם ״תיקון״ שבו ייאמר כי לשווא יחפשו את אייכמן במזרח התיכון‪:‬‬ ‫הוא נמצא בארגנטינה‪.‬‬ ‫כיוון שלא היה לאל ידי לפעול למען הפסקת המסע בלי לעורר תשומת‬ ‫לב לא רצויה‪ ,‬החלטתי שבנסיבות הנתונות אין טוב מלעודד את השמועות‬ ‫בדבר הימצאו של אייכמן בכוויית ואפילו להוסיף עליהן פרטים דמיוניים‬ ‫שונים‪ .‬כוונתי היתה‪ ,‬שאם הוא או ידידיו עוקבים אחר הפרסומים‪ ,‬מוטב‬ ‫שיתרשמו כי אין כאן חקירה רצינית המבוססת על ידיעות מהימנות‪ ,‬אלא‬ ‫ברווז עתונאי חסר חשיבות הניזון משמועות‪.‬‬ ‫בענין זה שררה הבנה מלאה בינינו ובין ד״ר באואר‪ .‬גם הוא היה בדעה‬ ‫שבמצב שנוצר אין לנו ברירה אלא לחזק את הגירסה הכווייתית ולהביאה‬ ‫לידי אבסורד‪ .‬בכתבה שהופיעה בעתון ישראלי ב־‪ 24‬באוקטובר נמסר מפי‬ ‫התובע הכללי של מדינת הסן‪ ,‬ד״ר פריץ באואר‪ ,‬שהשלטונות המשפטיים‬ ‫של גרמניה המערבית שוקדים על הכנתה של בקשת הסגרה‪ ,‬כיוון‬ ‫שהשתכנעו שאייכמן באמת נמצא בכווית‪ .‬ד״ר באואר אמר‪ ,‬לפי אותה‬ ‫ידיעה‪ ,‬כי בית המשפט בפראנקפורט פתח מחדש את תיקו של אייכמן‪.‬‬ ‫״הוכח כמעט ללא ספק שאייכמן נמצא עתה בכוויית והוא משתייך למטה‬ ‫הכללי של השייך ופועל כמתווך בין השייך של כוויית ובין חברות גרמניות‬ ‫מסוימות״‪ ,‬אמר ד״ר באואר‪.‬‬ ‫לא היתה כל אפשרות להגיב על דברי הבקורת החריפים שהוטחו כלפי‬ ‫הממשלה‪ .‬אילו הודיעה הממשלה שנעשים מאמצים לאיתורו של אייכמן‪,‬‬

‫‪ | 42‬ה בי ת ברחוב גריבלדי‬

‫היה הדבר מפחיד אותו ומניע אותו לנקוט אמצעי זהירות‪ .‬אילו ״הודתה״‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬שלא נעשה דבר‪ ,‬היתה מקוממת את דעת הקהל‪ .‬השתיקה‬ ‫היתה המוצא היחיד‪.‬‬ ‫ואולם גם השתיקה לא תמיד אפשרית היתה‪ .‬ב־‪ 25‬בדצמבר ‪ 1959‬הגיש‬ ‫חבר הכנסת פרץ ברנשטיין שאילתא בלשון זו‪:‬‬ ‫״עם איתורו של הרוצח הגרמני הנאצי אדולף אייכמן‪ ,‬מן הראוי הוא‬ ‫ששלטונות ישראל ינקטו בכל פעולה העשויה להביא לידי הסגרתו‬ ‫והענשתו כדין‪.‬‬ ‫אי־לכך אבקש מכב׳ ראש הממשלה להשיבני מעל במת הכנסת‪ :‬המוכן כב׳‬ ‫ראש הממשלה לנקוט בצעדים ובאמצעים מתאימים על מנת לסייע‬ ‫בתפיסתו של הרוצח והענשתו כחוק ?״‬

‫כאשר נשאלתי איך לדעתי‪ ,‬צריך להגיב על שאילתא זו‪ ,‬הבעתי בטחוני‬ ‫שאיש כפרץ ברשנטיין יוותר על התשובה אם יוסבר לו שמתן פומבי לענין‬ ‫עלול להזיק לפעולות הנעשות בקשר עם אייכמן‪ .‬הוספתי שאם יהיה צורך‬ ‫בכך‪ ,‬אהיה מוכן להסביר לו בשיחה אישית מדוע עליו לוותר על‬ ‫השאילתא‪.‬‬ ‫בעקבות דברי אלה שלח לו מזכירו המדיני של ראש הממשלה את‬ ‫התשובה הבאה‪:‬‬ ‫״ננקטים צעדים מסויימים כדי לסייע להסגרת אדולף אייכמן‪ .‬פרטים על כך‬ ‫יהיה מוכן למסור לך אישית ובעל־פה הממונה על שרותי הבטחון‪.‬‬ ‫ראש הממשלה סבור כי תשובה פומבית בכנסת עלולה להזיק למאמצים‬ ‫אלה‪ ,‬והוא יודה לך אם תואיל להסיר את השאילתא״‪.‬‬

‫אין צורך לומר שחבר הכנסת ברנשטיין נענה לבקשה זו‪.‬‬

‫פרק ו׳‬

‫ריקארדו קלמנט‬ ‫הידיעות החדשות שהביא עמו ד״ר באואר כשהגיע לארץ‪ ,‬בדצמבר ‪, 1959‬‬ ‫היו בעלות חשיבות עצומה‪ .‬לדברי המקור החדש שלו הסתתר אייכמן אחר‬ ‫המלחמה במנזר בגרמניה‪ ,‬בחסותם של נזירים קתוליים יוצאי קרואטיה‪.‬‬ ‫בשבתו במנזר זה הוסב שמו מאדולף אייכמן לריקארדו קלמנט‪ .‬ב־‪1950‬‬ ‫ביקר כנראה אצל אשתו באוסטריה‪ ,‬ובעת ההיא כבר היה מצוייד בתעודות‬ ‫על שם זה‪ .‬אחר כך הפליג באניה לארגנטינה‪ ,‬כשבידו דרכון של הצלב‬ ‫האדום הבינלאומי‪ .‬גם בדרכון הופיע השם ריקארדו קלמנט‪ .‬בבואנוס‬ ‫איירס השיג תעודת זיהוי בשמו החדש‪ .‬השם ריקארדו קלמנט הופיע‬ ‫במדריך הטלפונים של בואנוס איירס בשנת ‪ . 1952‬במשך תקופה מסויימת‬ ‫היתה לאייכמן־קלמנט מכבסה בשכונת אוליבוס‪ ,‬אולם היא פשטה את‬ ‫הרגל‪.‬‬ ‫משנת ‪ , 1952‬ואולי מ־‪ , 1953‬עמד אייכמן בקשרי מסחר עם חברה‬ ‫בנקאית בשם ״פולנדר אי קומפאניה״‪ ,‬שכתובתה בבואנוס איירס היתה‪:‬‬ ‫אוונידה קורדובה ‪ 374‬ומספר הטלפון שלה — ‪ .328785‬חברה זו‪,‬‬ ‫שבראשה עמד מהגר גרמני אשר השתקע בארגנטינה עוד בשנת השלושים‪,‬‬ ‫התענינה בניצול מקורות מים להפקת אנרגיה חשמלית ולצורך זה הקימה‬ ‫חברת־בת‪ ,‬או צוות‪ ,‬בשם ״קאפרי״‪ .‬ריקארדו קלמנט היה מאנשי צוות זה‪.‬‬ ‫בראשית שנות החמישים‪ ,‬כנראה ב־‪ , 1952‬עבד בשביל חברה זו בסביבות‬ ‫‪43‬‬

‫‪ | 4 4‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫העיר טוקומאן‪ .‬ב־‪ — 1958‬לדברי אותו מקור — התענין מישהו בחברת‬ ‫פולדנר בקשר לריקארדו קלמנט‪ ,‬והחברה השיבה על שאלתו‪ :‬״הוא עדיין‬ ‫אצלנו״‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬בעת נסיון הפיכה בבוליוויה‪ ,‬הוצע לקלמנט על־ידי ידידים‬ ‫שידעו את זהותו האמיתית‪ ,‬שיטול על עצמו את ניהול המוסד לבטחון‬ ‫המדינה באותה ארץ‪ .‬תגובתו היתה‪ :‬״כאשר אני שומע את המלים ״שרות‬ ‫בטחון ממלכתי״‪ ,‬נעור בי מחדש התיאבון לרצח״‪.‬‬ ‫בשום אופן אי אפשר היה להניע את באואר שיגלה לנו פרט כלשהו על‬ ‫המקור החדש‪ .‬היו לו‪ ,‬כנראה‪ ,‬סיבות של ממש לקיים את סודיותו‪.‬‬ ‫כשהגיע לידי הדו״ח על הפגישה עם ד״ר באואר‪ ,‬הבנתי מיד שחל מפנה‬ ‫בכל מאמצינו וכי עתה עולים אנו על דרך המלך‪ .‬שאלה אחת בלבד‬ ‫הטרידה אותי‪ ,‬וביקשתי לבררה מיד‪ :‬אם יכול אני להיות בטוח שלא קיים‬ ‫כל קשר‪ ,‬ישיר או עקיף‪ ,‬בין מקורה של האינפורמציה החדשה ובין מיודענו‬ ‫הרמץ‪ .‬תשובתו של באואר היתה חד־משמעית‪ :‬אין‪ ,‬ולא יכולה להיות‪,‬‬ ‫שייכות כלשהי בין השניים‪ ,‬ולא עוד אלא שידוע לו כי השניים אף לא‬ ‫שאבו ממקור משותף אחד‪.‬‬ ‫עתה רווח לי‪ .‬קודם כל נתפענחה לי חידת הרמן‪ :‬ולא עוד אלא שהשגנו‬ ‫אישור נוסף להנחתנו כי אייכמן נמצא בארגנטינה‪ .‬לא היו בידי האמצעים‬ ‫הדרושים כדי להעריך את מידת מהימנותו של המקור החדש‪ ,‬אולם פרט‬ ‫אחד שבידיעותיו הזדקר לעין‪ ,‬והוא היה בעיני המפתח לכל התעלומה‪:‬‬ ‫השם ריקארדו קלמנט‪.‬‬ ‫השם קלמנט (או קלמנטס) הוזכר גם באחד הדו״חות של הרמן‪ ,‬אלא‬ ‫שהוא התייחס אליו כאל שם בדוי או מושאל שהשתמשו בו לרישום אחד‬ ‫משני מוני החשמל בביתו של פראנסיסקו שמידט‪ .‬הוא לא העלה על הדעת‬ ‫שייתכן כי שני השמות המופיעים על מוני החשמל — דאגוטו וקלמנט —‬ ‫עשויים להיות שמותיהם של דיירים אמיתיים‪ .‬כזכור העלתה בדיקתנו‬ ‫ששמידט עצמו אינו מתגורר בבית שברחוב צ׳אקאבוקו‪ .‬לימים עמד גם‬ ‫הרמן על עובדה זו‪ ,‬אלא שלא היה מוכן להודות בטעותו‪ .‬תחת זאת החל‬ ‫מחפש את החשוד במקומות אחרים‪ ,‬הן על־פי השם פראנסיסקו שמידט‬ ‫והן על־פי השם אדולף אייכמן‪ .‬עתה נזכרתי שעוד בראשית מגענו עם ד״ר‬ ‫באואר‪ ,‬בסוף ‪ , 1957‬אמר לנו הלה שהמקור שלו(הוא לותר הרמן) מסרב‬ ‫לגלות את השם שבו משתמש האיש החשוד כאייכמן‪ .‬גם בעת ביקורו של‬ ‫״הופרט״ אצל הרמן בפברואר ‪ 1958‬לא הזכיר הלה את השם שבו נודע‬ ‫אביו של ניקולאס אייכמן‪.‬‬ ‫עתה הבנתי מדוע‪ ,‬והוברר לי מה קרה לו להרמן‪:‬‬

‫ריקארדו קלמנט | ‪4 5‬‬

‫סיפורו של ניק אייכמן קצעיר היה אמיתי‪ ,‬הגיוני ומתקבל על הדעת מכל‬ ‫הבחינות‪ .‬הוא התבסס על עדות הבת ונתמך על־ידי האם‪ ,‬ושתי אלה עשו‬ ‫מלכתחילה רושם מהימן‪ .‬גם הסברו של הרמן על הגורמים שהניעוהו‬ ‫לראות קשר בין אביו של ניק ובין הפושע אייכמן‪ ,‬ששמו הוזכר במשפטו‬ ‫של פושע מלחמה אחר בגרמניה‪ ,‬היה הגיוני מאד‪ .‬ואילו הסתפק הרמן‬ ‫באלה‪ ,‬ייתכן שגילויו החשוב היה מוליד תוצאות עוד לפני זמן רב‪ .‬ואולם‬ ‫מסיבות שהיו ידועות רק לו‪ ,‬ביקש להמשיך לבדו בחקירה ולהשאיר בידיו‬ ‫״את כל החוטים״‪ .‬סבור היה‪ ,‬כנראה‪ ,‬שאם יעמידו לרשותו את האמצעים‬ ‫הכספיים הדרושים‪ ,‬יעלה בידו עד מהרה לברר את כל הקשור במשפחתו‬ ‫של ניק אייכמן‪ ,‬לרבות שמו המושאל של אבי המשפחה ומקום מגוריה‬ ‫המדוייק‪ .‬אולי אף סבור היה הרמץ‪ ,‬שכשם שניק משתמש בשמו האמיתי‪,‬‬ ‫כך גם אביו אינו מסתיר את שם משפחתו‪ ,‬ואם כן הדבר‪ ,‬לא יקשה עליו‬ ‫לאמת עובדה זו הודות לקשריו הענפים ולמכריו הרבים בשכונת אוליבוס‪.‬‬ ‫כפי הנראה התבדתה תקווה זו והוא גילה שבבית ברחוב צ׳אקאבוקו ‪4261‬‬ ‫אין דיירים הנקראים בשם אייכמן‪ ,‬לעומת זאת שמע שבעל הבית הוא‬ ‫אוסטרי‪ ,‬ובפחזותו הרבה ״קבע״‪ ,‬בלי לטרוח לבקש ראיות לדבר‪ ,‬שאוסטרי‬ ‫זה הוא אייכמן‪ .‬אין לשכוח שהרמן היה עיוור‪ ,‬ולא יכול להתרשם מבני‬ ‫אדם על־פי מראה עיניים‪ .‬אילו אמר לנו שהוא משער כי שמידט הוא‬ ‫אייכמן‪ ,‬היינו בודקים השערה זו‪ ,‬ומשהיינו מעלים בחקירתנו ששמידט אינו‬ ‫גר באותו בית ואף אינו יכול להיות אייכמן‪ ,‬קרוב לוודאי שהיינו מתחילים‬ ‫להתחקות אחר שאר דיירי הבית‪ .‬אולם הרמן לא דיבר על הזיהוי שמידט־‬ ‫אייכמן כעל אפשרות או השערה‪ :‬הוא קבע אותו כעובדה‪ ,‬ולחיזוקה של‬ ‫עובדה זו הביא את השמועה כי האיש הגיע לארגנטינה בצוללת גרמנית‬ ‫אחר מלחמת העולם השניה‪ .‬גם את הניחוש שלו כי שמידט־אייכמן שינה‬ ‫את חזותו על־ידי ניתוח פלאסטי הגיש לנו כעובדה מוכחת‪ .‬הוא עצמו‬ ‫האמין כנראה שסברותיו הן עובדות‪ :‬וכאשר נתבררה לו טעותו‪ ,‬לא הודה‬ ‫על האמת אלא ביקש שנאפשר לו להתחקות על עקבותיו של אייכמן מיום‬ ‫בואו לארגנטינה‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬על־ידי פזיזותו השמיט הרמן מתחת לרגליו את הבסיס האיתן אשר‬ ‫עליו עמד בשעה שהודיע על גילויו החשוב‪.‬‬ ‫לא האמנתי כי אך מקרה הוא שהשם קלמנט מופיע בסיפוריהם של שני‬ ‫המקורות גם יחד‪ .‬על סמך השוואת הידיעות משני המקורות הנחתי‬ ‫שאייכמן אמנם גר בבית אשר ברחוב צ׳אקאבוקו‪ ,‬ושהשם קלמנט המופיע‬ ‫על מונה המאור הוא השם אשר לו נזקק משעה שהגיע לארגנטינה‪ .‬ככל‬ ‫שהוספתי לעיין בתיקו של הרמן ובכל הדו״חות על מימצאיו‪ ,‬כן גברה בי‬

‫‪ | 46‬ה בי ת ברחוב גריבלדי‬

‫ההכרה כי ריקארדו קלמנט מרחוב צ׳אקאבוקו הוא אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫האפשרות שווירה אייכמן אולי נישאה לגרמני אחר‪ ,‬שגם הוא נאלץ‬ ‫להעלים את זהותו האמיתית‪ ,‬והוא המשתמש בשם קלמנט‪ ,‬נראתה לי‬ ‫רחוקה מאד‪.‬‬ ‫לעומת זאת הטרידה אותי המחשבה שמשפחתו של ניק אייכמן אותרה‬ ‫על־ידי הרמן ב־‪ , 1957‬ומן המועד ההוא ועד סוף ‪ — 1959‬תקופה של יותר‬ ‫משנתיים — לא קיבלנו שום ידיעות נוספות על המשפחה‪ ,‬ולפיכך אין כל‬ ‫וודאות שהיא מוסיפה להתגורר באותה כתובת‪.‬‬ ‫המשימה המוטלת עלינו היתה איפוא ברורה‪ :‬עלינו לאתר את משפחת‬ ‫קלמנט בארגנטינה ולבדוק אם ריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן‪ .‬ולנוכח‬ ‫האפשרות שקלמנט הוא אולי פושע מלחמה אחר שווירה אייכמן נישאה לו‬ ‫אחר שבעלה נעלם‪ ,‬עלינו לחזור ולבדוק באירופה את מידת הרגישות‬ ‫הקיימת אצל שתי המשפחות‪ ,‬אייכמן וליבל (ליבל היה שמה של ווירה‬ ‫אייכמן לפני נשואיה) לגבי מקום המצאם של ווירה והילדים‪ .‬כי אם אמנם‬ ‫נישאה לאחר‪ ,‬והוא האיש המתכנה קלמנט‪ ,‬כי אז אין למשפחה כל סיבה‬ ‫להסתיר את העובדה שהיא וילדיה נמצאים בארגנטינה‪ .‬ואולם אם קלמנט‬ ‫הוא אייכמן‪ ,‬ברור שבני המשפחה ייזהרו שלא לגלות לאיש את ארץ‬ ‫מגוריהם‪.‬‬ ‫מעתה התחלתי נותן את דעתי על בחירת עובד בכיר ועצמאי שאפשר‬ ‫להטיל עליו את בירורה של הסברה כי ריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫למשימה זו דרוש היה אדם שחזקה עליו כי בדיקתו תהיה יסודית‬ ‫ומסקנותיו ברורות‪.‬‬ ‫בחרתי ביוסף קנת‪ ,‬מטובי החוקרים בארץ‪ .‬קנת‪ ,‬יליד גרמניה וחבר‬ ‫קיבוץ לשעבר‪ ,‬התמחה בחקירת שבויי מלחמה גרמניים בימי שרותו בצבא‬ ‫הבריטי במלחמת העולם השניה‪ .‬הכרתיו כאדם מסור שאינו מרפה‬ ‫ממשימה אשר הוטלה עליו‪ :‬ולבי היה סמוך ובטוח כי בתום שליחותו נדע‬ ‫היכן אנו עומדים‪.‬‬ ‫פניתי אל הממונה עליו‪ ,‬אל חגי‪ .‬ידעתי שבכל הנוגע לאייכמן אמצא‬ ‫אצל חגי הבנה מלאה ‪ :‬הוא עצמו מניצולי אושוויץ היה‪ ,‬והוא היה בקי‬ ‫במיוחד במעלליו של אייכמן בארץ מוצאו‪ ,‬הונגריה‪.‬‬ ‫חגי סבור היה‪ ,‬עוד זמן רב לפני שהובאה אלי הידיעה הראשונה על‬ ‫הימצאו של אייכמן בארגנטינה‪ ,‬שמן הדין להתחקות אחר שני פושעי‬ ‫מלחמה האחראים לשפיכת דמם של מיליוני יהודים‪ :‬רופא אושוויץ ד״ר‬ ‫יוזף מנגלה‪ ,‬ומבצע ״הפתרון הסופי״ אדולף אייכמן‪.‬‬

‫ריקארדו ק ל מנ ט | ‪47‬‬

‫חגי הוא שהמחיש לי‪,‬את משמעותו של השם אושוויץ‪ .‬בן ‪ 21‬היה‬ ‫כשפרצה מלחמת העולם השניה‪ .‬הוא למד אותה שעה הנדסת מכונות‬ ‫בפאריס‪ ,‬אולם לפגרת הקיץ שב לביתו בסיגט שבטראנסילוואניה‪ ,‬ופרוץ‬ ‫המלחמה הפסיק את לימודיו באופן פתאומי‪ .‬האזור שבו חי חגי היה שייך‬ ‫לרומניה‪ ,‬אולם מקץ שנה‪ ,‬בקיץ ‪ , 1940‬הוצא מרשותה של זו וצורף‬ ‫להונגריה‪ .‬מכאן ואילך התרגשו ובאו על ראש חגי ומשפחתו כל‬ ‫הפורענויות שהיו מנת חלקם של יהודי הונגריה‪.‬‬ ‫לאביו‪ ,‬שהיה תעשיין וסוחר אמיד ואדם מסור ליהדות ולציונות‪ ,‬התנכלו‬ ‫תחילה‪ .‬מעמדו החברתי והכלכלי היה כנראה לצנינים בעיני השליטים‬ ‫החדשים‪ .‬אחיו הצעיר‪ ,‬ואחר כך גם אחיו הבכור‪ ,‬גוייסו לגדודי העבודה‬ ‫היהודיים של הצבא ההונגרי‪ .‬גם חגי גויים לעבודת כפייה‪ ,‬אבל הוא הצליח‬ ‫להשתחרר מקץ חדשים אחדים‪ .‬אחר שחרורו לא העז עוד לשוב לבית‬ ‫הוריו בסיגט‪ ,‬והוא נשאר בבודפשט יחד עם אחיו הצעיר‪.‬‬ ‫הוא ביקר בסיגט כאשר אחיו הבכור הכניס את בנו לבריתו של אברהם‬ ‫אבינו‪ :‬וכשחזר לבודפשט ב־‪ 19‬במארס ‪ , 1944‬מצא אותה בידי הגרמנים‪:‬‬ ‫באותו לילה השתלט הצבא הגרמני על הונגריה‪.‬‬ ‫אביו הפציר בו מאד שיחזור לבית‪ ,‬וחגי נעתר לבסוף ונסע שוב לסיגט‪,‬‬ ‫הפעם בניירות ״אריים״‪ .‬הוא נעצר‪ ,‬יחד עם כל היהודים שהיו מסוגלים‬ ‫לעבודה גופנית‪ ,‬ונשלח לעבודת כפייה מחוץ לעיר‪ .‬כשחזר משם לסיגט‪,‬‬ ‫מצא שהגרמנים ריכזו את כל תושביה היהודיים בגיטו‪ ,‬פרט לקבוצה קטנה‪,‬‬ ‫ובתוכה גם הוריו ושתי אחיותיו‪ ,‬שנכלאה בבית הכנסת‪ .‬בגיטו מצא חגי את‬ ‫גיסתו‪ ,‬אשת אחיו הבכור‪ ,‬עם תינוק‪ ,‬וכן את אחיו הצעיר שמעון‪.‬‬ ‫ב־‪ 15‬במאי ‪ , 1944‬בבוקר השכם‪ ,‬העירו אותם שוטרים הונגריים וציוו‬ ‫עליהם להיות נכונים לצאת לדרך תוך שעתיים‪ .‬ההסבר שניתן להם היה‪,‬‬ ‫שהצבא האדום הולך וקרב‪ ,‬ולכן הוחלט להעביר אותם לפנים הארץ‪.‬‬ ‫שמותיהם של חגי ושל אחיו הצעיר שמעון לא הופיעו ברשימות שבידי‬ ‫השוטרים‪ ,‬אולם כיוון שלא רצו להשאיר את גיסתם לבדה עם התינוק‪,‬‬ ‫ביקשו לצרף גם אותם למסע‪.‬‬ ‫הם היו תמימים מאד‪ ,‬יהודי סיגט‪ .‬לא היה להם מושג שזה שנים אחדות‬ ‫משמידים את היהודים שבכל ארצות אירופה‪ .‬מימיהם לא שמעו את השם‬ ‫אושוויץ‪ ,‬ואיש לא אמר להם מעולם שמכל רחבי אירופה מוסעים יהודים‬ ‫ברכבות אל המקום ההוא כדי למות שם בתאי גזים‪.‬‬ ‫הנסיעה נמשכה שלוש יממות‪ ,‬בקרונות משא חתומים‪ ,‬שמונים נפש בכל‬ ‫קרון‪ .‬כשעמדה הרכבת ממהלכה והקרונות נפתחו‪ ,‬מצאו את עצמם בתוך‬ ‫מחנה הסגר ענקי‪ .‬ציוו עליהם לרדת מן הקרונות‪ ,‬בלי מטענם הדל‪ ,‬ולנוע‬

‫‪ | 48‬ה בי ת ברחוב גריבלדי‬

‫בטורים ארוכים‪ .‬חגי ואחיו הצעיר הלכו בצדי הגיסה‪ ,‬שנשאה את תינוקה‬ ‫בזרועותיה‪ .‬היה לילה‪ ,‬וזרקורים גדולים האירו את החשכה‪ .‬לפתע ראו‬ ‫לפניהם רציף מוגבה ועליו קצין ס״ס‪ ,‬שרביט בידו‪ ,‬שהיה מכוון את הבאים‬ ‫לקראתו‪ ,‬מי שמאלה ומי ימינה‪ .‬לידו עמדו עוד כמה קצינים וחיילים של‬ ‫הס״ס‪ ,‬ועמם כלבים גדולים‪ .‬סמוך למקום שבו עמדו הקצינים‪ ,‬עסקו כמה‬ ‫אנשים לבושים בתלבושת פסים בהכוונת תנועת ההולכים‪ .‬לפני שהיה‬ ‫סיפק בידיהם לעמוד על משמעות הטקס המוזר שנערך לאור הזרקורים‪,‬‬ ‫הופרדו חגי ואחיו מגיסתם‪ :‬היא והתינוק הופנו לצד שמאל‪ ,‬ואילו הם‬ ‫נשלחו ימינה‪.‬‬ ‫הם הוסיפו ללכת כמה מאות מטר‪ ,‬ולבסוף הוכנסו לבנין‪ ,‬ציוו עליהם‬ ‫להתפשט ולעבור דרך מקווה מים‪ ,‬לצורך חיטוי‪ .‬כשיצאו מן המים‪ ,‬השליכו‬ ‫לעברם צרור ובו תלבושת פסים‪ .‬אחר כך סיפרו אותם תספורת מוזרה‪:‬‬ ‫גילחו פס בראשם‪ ,‬ברוחב של סכין גילוח‪ ,‬מן המצח ועד העורף‪ .‬מן הבנין‬ ‫ההוא הועברו לרחבה‪ ,‬שבה עמדו שעות אחדות‪ .‬כשהאיר היום החדש‪ ,‬ראו‬ ‫שכל השטח‪ ,‬ככל שהעין מגעת‪ ,‬מלא צריפים‪ .‬מגגו של אחד הצריפים‬ ‫האלה קפץ בחור‪ ,‬שאמר להם משהו בפולנית‪ .‬בראותו שאין הם מבינים‬ ‫אותו‪ ,‬שאל באידיש‪ :‬מאיזו ארץ אתם?‬ ‫— מהונגריה‪.‬‬ ‫— משמע שגם תור ההונגרים הגיע‪...‬‬ ‫— היכן אנחנו?‬ ‫— באושוויץ‪ ,‬מחנה ההשמדה הגדול ביותר של הגרמנים‪.‬‬ ‫— מה פירוש ״מחנה השמדה?״‬ ‫— כאן ממיתים את הזקנים ואת הילדים תיכף ומיד‪ .‬אתם תעבדו‬ ‫תחילה‪ ,‬אבל גם תורכם יגיע‪ ,‬כפי שיגיע גם תורי‪.‬‬ ‫— מה זאת אומרת ״ממיתים ?״ איך?‬ ‫הבחור נפנה לאחור והצביע על כמה ארובות גבוהות שנראו במרחק‬ ‫כמה מאות מטר משם‪ ,‬ושעשן היתמר מהם‪.‬‬ ‫— קודם הורגים בגזים‪ ,‬ואחר כך שורפים שם את הגוויות‪.‬‬ ‫הם לא האמינו‪ .‬הוא הבחין בפקפוקם ואמר‪:‬‬ ‫— אני רואה שאינכם מאמינים לי‪ .‬אתם חושבים כנראה שדעתי נטרפה‬ ‫עלי‪ .‬חכו כמה ימים ותיווכחו‪.‬‬ ‫והוא נפרד מהם וחזר לעבודתו בתיקון גגו של צריף‪.‬‬ ‫מקץ חצי שעה הופיע אדם לבוש בתלבושת פסים‪ ,‬שדיבר הונגרית‬ ‫והציג את עצמו כ״קאפו״ שלהם‪ .‬הוא אישר את כל דבריו של הצעיר‪,‬‬ ‫ואמר‪:‬‬

‫ריקארדו ק ל מנ ט | ‪49‬‬

‫— הביאו אתכם לכאן פדי להשמיד אתכם‪ .‬אבל המנוולים הגרמניים‬ ‫זקוקים‪ ,‬לפי שעה‪ ,‬לידים עובדות‪ ,‬ולכן נתנו לכם ארכה‪ .‬בינתיים הם‬ ‫הורגים את הוריכם‪ ,‬את אחיכם ואת ילדיכם הקטנים‪ .‬עליכם לדעת שכל‬ ‫כללי ההתנהגות האנושית שהכרתם בעבר אינם חלים במקום הזה‪.‬‬ ‫הוא הסביר להם את מהות תפקידו של ה״קאפו״ והוסיף בגילוי לב‪:‬‬ ‫— לקחתי על עצמי את התפקיד הנאלח הזה כדי להגדיל את סיכויי‬ ‫להשאר בחיים‪ .‬ה״קאפו״ גם הוא סיפר על תאי גזים ועל כבשנים לשריפת‬ ‫הגופות‪ ,‬אבל גם לו לא האמינו‪ .‬הוא אמר שקצין הס״ס שעמד על הרציף‬ ‫וכיוון את התנועה הוא מנגלה‪ ,‬רופא הפוסק מי ימות לאלתר ומי יורשה‬ ‫לחיות עוד זמן מה‪.‬‬ ‫חגי נשאר באושוויץ שבוע ימים בלבד‪ ,‬ובמשך השבוע ההוא החל‬ ‫משתכנע שאולי בכל זאת יש אמת בסיפורים הנוראים על תאי הגזים‪ .‬אחר‬ ‫כך נשלח למחנה עבודה בשלזיה‪ .‬שם נשאר עד ‪ 17‬בינואר ‪ , 1945‬כשפונה‬ ‫המחנה נוכח התקדמות הרוסים‪ .‬עשרים יום הלכו הוא ושאר האסירים ברגל‬ ‫דרך הרי הקרפטים וחבל הסודטים‪ ,‬ואחר כך הועלו בקרונות והוסעו למחנה‬ ‫מאוטהאוזן שבאוסטריה‪ .‬אחר שלושה ימים הועברו משם למחנה אחר‪,‬‬ ‫באבנזה‪ .‬כאן הועבדו בפרך‪ ,‬כשכל מזונם הוא ‪ 166‬גרם לחם קלוקל לנפש‬ ‫ליום‪ .‬בארבעה חדשים‪ ,‬מן היום בו נעזב המחנה בשלזיה ועד יום השחרור‪,‬‬ ‫פחת משקלו של חגי משמונים קילו לארבעים‪ .‬יום יום מתו רבים ברעב‬ ‫ובאפיסת כוחות‪ ,‬והנותרים בחיים הוכרחו לשאת את המתים בחזרה אל‬ ‫המחנה‪.‬‬ ‫ב־‪ 27‬באפריל‪ ,‬עשרה ימים לפני השחרור‪ ,‬מת אחיו שמעון בזרועותיו‪.‬‬ ‫חגי עצמו החזיק מעמד עד היום שבו נכנסו האמריקנים לאבנזה‪ .‬ביום‬ ‫ההוא איבד את הכרתו‪ ,‬וכשחזר ופקח את עיניו‪ ,‬מצא את עצמו בבית־‬ ‫חולים־שדה של הצבא האמריקני‪ .‬שלושה שבועות הזינוהו על ידי הזלה‬ ‫לווריד‪ ,‬ושלושה שבועות נוספים נתנו לו רק נוזלים‪.‬‬ ‫ב־‪ 1‬באוגוסט שוחרר מן המחנה‪ ,‬ודרך וינה ובודפשט שב לסיגט כדי‬ ‫לערוך את מאזן מתיו‪ .‬אחיו הבכור יהודה ואחת משתי אחיותיו נשארו‬ ‫בחיים‪ .‬הוריו אף הם נשלחו לאושוויץ‪ ,‬וד״ר מנגלה הפנה אותם שמאלה‬ ‫— אל תאי הגזים‪ .‬ארוסתו צפורה‪ ,‬שהוסעה גם היא לאושוויץ יחד עם‬ ‫הוריה ואחותה‪ ,‬היתה היחידה ממשפחתה שנשלחה ימינה‪ .‬זמן מה עבדה‬ ‫באושוויץ ואחר כך נשלחה לברגן בלזן‪ .‬היא חזרה לסיגט באוקטובר‪,‬‬ ‫ובדצמבר התחתנו‪.‬‬ ‫לא קל היה לשחרר את קנת לצורך המיבצע שלנו‪ :‬עסוק היה בעת ההיא‬ ‫בכמה חקירות בטחוניות חשובות שבהן אי אפשר היה למצוא לו מחליף‪.‬‬

‫‪ | 50‬ה בי ת ברחוב גריבלדי‬

‫חגי מוכן היה לעשות כל מאמץ כדי להקדים את שחרורו‪ ,‬אולם הדבר לא‬ ‫נתאפשר לפני סוף פברואר ‪. 1960‬‬ ‫הייתי קצר רוח‪ .‬עתה‪ ,‬משמשוכנע הייתי כי יש בידינו ידיעות מהימנות‪,‬‬ ‫קשה היה לעמוד בדחייה בת חדשיים‪ .‬ואולם בראותי שאין ברירה‪,‬‬ ‫הסכמתי‪ .‬את השבועות שנותרו עד לצאתו הקדיש קנת ללימוד יסודי של‬ ‫הנושא‪ .‬בחירתו למשימה הסבה לו קורת רוח מרובה‪ .‬הסברתי לו את‬ ‫השקפתי כי יש יסוד איתן לתקווה כי ריאקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫עוד היה סיפק בידי להסדיר לקנת פגישה עם ד״ר באואר לפני שהלה חזר‬ ‫לגרמניה‪ .‬רציתי שישמע מפיו את כל הידוע לו על אייכמן וכן יקבל פרטים‬ ‫על מקורותיו וישמע את הערכתו לגבי הסברה שקלמנט הוא אייכמן‪.‬‬ ‫בפגישה הזו השתתפו גם דרורי ואפרים אילני‪ ,‬שחזר לארץ בסוף ‪1958‬‬ ‫לאחר שהשלים את עבודת המחקר שלו‪ .‬החשבתי את שיתופו של אילני‬ ‫בפגישה בגלל בקיאותו בתנאים השוררים בארגנטינה ומפני שרכש לו נסיון‬ ‫אגב טיפול בחקירה‪ ,‬תחילה לצדם של גורן והופשטטר ואחר־כך גם יחידי‪.‬‬ ‫קנת יצא מאוכזב־קמעה מפגישתו עם באואר‪ ,‬כי לא עלה בידו להניעו‬ ‫שיגלה לו את זהות המקור שלו‪ :‬סבור היה שאילו יכול להפגש עם האיש‬ ‫ולחקור אותו‪ ,‬היתה עבודתו קלה לאין ערוך‪ .‬עם זאת התרשם מאד מכנותו‬ ‫של באואר ומאמונתו השלמה שקלמנט הוא אייכמן‪.‬‬ ‫הפגישה נסתיימה בהבטחה של באואר שבשובו לפראנקפורט יעמיד‬ ‫לרשותנו העתקים מכל המסמכים שבידו שיש בהם כדי לסייע בזיהויו של‬ ‫אייכמן‪.‬‬ ‫בשלב זה ראיתי צורך להודיע לראש הממשלה שגברו הסיכויים לאתר‬ ‫את אייכמן‪ .‬גם בהזדמנויות קודמות סיפרתי לו על מאמצינו‪ ,‬ואולם סבור‬ ‫הייתי כי עתה הגענו אל פרשת דרכים‪.‬‬ ‫בן־גוריון שמע את דברי בענין רב‪ ,‬התענין בבאואר וראה במעשהו‬ ‫תופעה מופלאה‪ .‬הסברתי לו שברצוני להביא את אייכמן לישראל‪ ,‬ואם‬ ‫אפשרי הדבר על פי חוקי המדינה‪ ,‬למסור אותו לידי הרשות המשפטית‪.‬‬ ‫תגובת ראש הממשלה היתה‪ ,‬שעיקר חשיבותו של הענין הוא בהבאתו של‬ ‫אייכמן בפני בית משפט‪ .‬אם יושג הדבר הזה‪ ,‬אמר‪ ,‬יהיה זה מעשה בעל‬ ‫ערך מוסרי והיסטורי כביר‪.‬‬ ‫הצעתי — והוא הסכים — שאברר עם היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬חיים‬ ‫כהן‪ ,‬את הצד היורידי של השאלה‪ .‬ימים ספורים לאחר מכן נפגשתי עם‬ ‫כהן‪ :‬ולפי בקשתי קיימנו את הפגישה בביתו ולא במשרדו‪ ,‬כדי שלא לעורר‬ ‫סקרנות שלא לצורך‪ .‬הוא הבין שהמדובר בענין יוצא דופן‪ ,‬וציפה לבואי‬ ‫במתח מסויים‪ .‬בחדר עבודתו הגדוש ספרים סיפרתי לו על הסיכויים לאתר‬

‫ריק ארדו ק ל מנ ט | ‪51‬‬

‫את אייכמן ועל כוונתנו ללכזלו על מנת להעמידו לדין בישראל‪ .‬השאלה‬ ‫היא‪ ,‬אמרתי‪ ,‬אם אפשר יהיה לשפוט אדם אשר הובא לארץ בתנאים כאלה‪.‬‬ ‫חיים כהן היה נרגש מאד‪ .‬נדמה לי שנדהם במקצת מעצם ההעזה‬ ‫שברעיון‪ .‬שעה ארוכה ישב מהורהר‪ ,‬ולפתע קם והוריד ממדפי הספרים‬ ‫שלו כמה כרכים עבים‪ .‬ברגע זה הבנתי כי לא זו בלבד שהרעיון חדר ללבו‪,‬‬ ‫אלא שגם מצא בו הד חיובי‪ .‬זמן מה עיין בספרי החוק שלו‪ ,‬ואחר כך פנה‬ ‫אלי ואמר‪:‬‬ ‫— הדבר אפשרי‪.‬‬ ‫הוא ביסס את דעתו בתקדימים‪ ,‬אך ביקש שהות נוספת‪ ,‬בטרם יתן את‬ ‫תשובתו הסופית‪ ,‬כדי שיוכל להתייעץ עם מורו ורבו וידידו הקרוב‪ ,‬שר‬ ‫המשפטים פנחס רוזן‪ .‬כעבור ימים אחדים הביא לי תשובה חיובית בשמו‬ ‫ובשם שר המשפטים‪ .‬תנאי אחד היה בפיו של פנחס רוזן‪ :‬אם יתברר‬ ‫שטעינו בזיהוי‪ ,‬ישוחרר האיש ללא פגע ויפוצה‪ .‬הסכמתי לתנאי זה בנפש‬ ‫חפצה‪.‬‬ ‫הצעתי לחיים כהן שנבקש פגישה משותפת עם ראש הממשלה כדי‬ ‫שיוכל להשמיע באזניו את חוות דעתו ולבססה‪ .‬ואכן‪ ,‬כך עשינו‪ .‬בשעה‬ ‫שישבתי עמו אצל בךגוריון ושמעתי את המשפטן הדגול מנמק את‬ ‫השקפתו‪ ,‬ראיתיו בעיני רוחי מופיע כתובע במשפט ההיסטורי חסר‬ ‫התקדים ‪ :‬״היועץ המשפטי לממשלת ישראל נגד אדולף אייכמך‪ .‬הגורל‬ ‫רצה אחרת‪ .‬את תפקיד התובע עתיד היה למלא יועץ משפטי אחר‪ .‬זמן מה‬ ‫לפני המשפט נתמנה חיים כהן לשופט עליון‪.‬‬ ‫אחרי שכהן עזב אני נשארתי עוד עם ראש הממשלה‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬כי‬ ‫לדעתי‪ ,‬חייבת שרת־החוץ גולדה מאיר לדעת את אופיה של הפעולה‬ ‫המתוכננת‪ ,‬שכן עלולות להיות לה השלכות מדיניות חיצוניות‪ .‬כפי שאני‬ ‫מכיר אותה — הסברתי — היא לא תתנגד לתכנית‪ ,‬אך אם תהיה לה‬ ‫הסתייגות כלשהי באחד הסעיפים נביא את הדבר להכרעתו‪ .‬בךגוריון‬ ‫הסכים ללא היסוס‪.‬‬ ‫מאז התמנתה שרת החוץ‪ ,‬היה בין גולדה מאיר וביני שיתוף־פעולה‬ ‫הדוק ביותר‪ .‬היה זה בשבילי מקור לסיפוק רב לעבוד עם אשה אמיצה זו‪.‬‬ ‫על אף שלא הייתי כפוף לה‪ ,‬עשיתי לי כלל — בברכתו המלאה של‬ ‫ק־גוריון — להביא בפניה כל נושא בעבודתי‪ ,‬שהיתה לו נגיעה לתחום‬ ‫אחריותה‪ .‬היא מצדה נהגה להיוועץ בי כל אימת שהתעוררה בעייה בלתי‬ ‫שגרתית בענייני חוץ‪ .‬תמיד מצאנו בינינו לשון משותפת‪ .‬גם הפעם לא‬ ‫הייתי צריך להכביר במלים שעה שתארתי את השלב‪ ,‬שאליו הגענו‪ .‬היא לא‬ ‫היססה אף שניה אחת‪ .‬היא נתנה הסכמתה מיד‪.‬‬

‫‪ | 52‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫בשלהי דצמבר ‪ 1959‬החלטתי להפעיל יחידה מיבצעית בחתחקות אחר‬ ‫משפחת אייכמן ומשפחת אשתו‪ ,‬ליבל‪ .‬ריכוז הפעולה הופקד בידי עזרא‬ ‫עשת‪ ,‬ששהה אותה שעה באירופה בתפקידים מיבצעיים‪ .‬עזרא עלה‬ ‫לישראל ב־‪ , 1949‬לאחר שטעם את טעמו המר של המשטר הפאשיסטי‬ ‫ברומניה‪ ,‬במלחמת העולם השניה‪.‬‬ ‫התפקיד העיקרי שהוטל על עזרא היה — לברר מתי‪ ,‬כיצד ולאן נעלמו‬ ‫ווירה אייכמן־ליבל וילדיה שנים אחדות אחר המלחמה‪ .‬לשם כך נצטווה‬ ‫לעקוב אחר משפחתה באירופה‪ ,‬שמא היא מקיימת קשר מכתבים עם ווירה‪.‬‬ ‫קיווינו שחליפת מכתבים זו תוביל אותנו אל כתובתה הנוכחית של האשה‪.‬‬ ‫פעולה דומה הוטלה על עשת לגבי אייכמן האב‪ ,‬שעל אף שמונים‬ ‫ושתיים שנותיו הוסיף לנהל בית מסחר לאבזרי חשמל בלינץ‪ ,‬ולגבי ארבעת‬ ‫אחיו של אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫המשימה לא היתה קלה כלל וכלל! ועל קשייה האובייקטיוויים נוספה‬ ‫העובדה שקבעתי לה סייגים חמורים מחשש שמא צעד לא זהיר עלול‬ ‫להעמיד את המשפחה על כוונותינו ולשמש אות אזהרה לפושע המבוקש‪.‬‬ ‫עד כדי כך בטוח הייתי שסברתי ביחס לאייכמן עתידה להתאמת‪,‬‬ ‫שהתחלתי נותן את דעתי על התכנון המיבצעי של לכידתו‪.‬‬ ‫ארגנטינה היתה בשבילי ארץ רחוקה ולא־נודעת‪ :‬וריחוקה מישראל —‬ ‫כחמשה עשר אלף קילומטר — העמידני לפני בעיות קשות‪ .‬הנחת היסוד‬ ‫שלי היתה‪ ,‬שיהיה צורך להפעיל כח־משימה אשר ישוגר לשם מישראל‪:‬‬ ‫והפעלתו של כח כזה במרחק כה רב מהבית היתה היא עצמה קשה‬ ‫ומסובכת‪ .‬אך השאלה הקשה ביותר שלפניה הועמדתי היתה‪ :‬איך מביאים‬ ‫אדם משם לישראל — אם אמנם יוחלט על כך — בתנאים מיבצעיים‪ ,‬דרך‬ ‫תחנות ביניים רבות?‬ ‫מטוסים ישראלים לא טסו לחלק זה של העולם‪ .‬בשלב מסוים אמנם‬ ‫עלתה המחשבה לפתוח קו לאמריקה הדרומית‪ ,‬אולם הרעיון נגנז בהיותו‬ ‫כרוך בקשיים טכניים וכלכליים מרובים‪ .‬לכאורה אפשר היה לחכור מטוס‬ ‫מיוחד לצורך המיבצע‪ :‬אלא שכדי לחצות את האוקינוס האטלנטי היה‬ ‫צורך במטוס גדול‪ ,‬וכיצד ניתן לחכור מטוס נוסעים גדול בלי לעורר‬ ‫תשומת לב כללית?‬ ‫החלטתי להתיעץ עם יהודה שמעוני‪ ,‬שהיה בעת ההיא מנהל מחלקה‬ ‫בחברת ״אל על״‪ .‬הכרנו איש את רעהו זה שנים‪ ,‬ולא הוצרכתי לבזבז זמן‬ ‫להסברים והקדמות‪.‬‬ ‫— האם קיימת אפשרות לשלוח מטוס לבואנוס איירס? — שאלתיו‪.‬‬ ‫שמעוני הבין‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬כי לא השאיפה להרחיב את רשת הקווים של‬

‫ריקארדו ק ל מנ ט | ‪53‬‬

‫החברה היא שהיתה נר לרגלי‪ ,‬וכי התענינותי קשורה במיבצע כלשהו‪.‬‬ ‫ואולם הוא נמנע מלהציג שאלות‪.‬‬ ‫— נדמה לי — אמר‪ — ,‬שמבחינה טכנית ניתנת טיסה כזאת לביצוע‪:‬‬ ‫אבל לא אוכל לתת לך תשובה סופית בלי לברר את הענין תחילה עם אחד‬ ‫מאנשי ההנהלה‪ .‬מנהל החברה איננו בארץ ברגע זה‪ ,‬אך אם תסכים‪ ,‬אדבר‬ ‫עם מרדכי בךארי‪ ,‬אחד מסגניו‪.‬‬ ‫סיכמנו שלעת עתה יבוא בדברים עם בן־ארי בלבד‪ ,‬ולא עם שום אדם‬ ‫אחר בחברה‪ .‬כעבור שבוע חזר אלי והתשובה עמו‪:‬‬ ‫— בן־ארי אמר שאם ממך יצאה הבקשה‪ ,‬כי אז יש להתחיל בפעולה‬ ‫מיד‪ .‬אני יכול לאשר סופית שמבחינה טכנית אין מניעה‪ .‬מטוס מדגם‬ ‫״בריטניה״ יכול לטוס לבואנוס איירס ובחזרה עם שני צוותים ובשתי‬ ‫חניות־ביניים — בדאקאר וברסיפה‪.‬‬ ‫— ואיך‪ ,‬לדעתך‪ ,‬ניתן למצוא הסבר מתקבל על הדעת לטיסה מיוחדת‬ ‫כזאת?‬ ‫— החברה עיינה בתכנית לפתיחת קו לאמריקה הדרומית‪ ,‬כפי שאתה יודע‪.‬‬ ‫נוכל לומר שזאת טיסת נסיון‪.‬‬ ‫— לפי שעה די לי בדברים שאמרת לי‪ .‬ולמותר להדגיש כי עצם‬ ‫ההתענינות שלי בנושא זה צריך להשמר בסוד‪.‬‬ ‫— האם אתה כבר יכול לומר משהו על המועד המשוער של הטיסה?‬ ‫— בשלב זה — לא‪ .‬בבוא העת אפנה אליך‪.‬‬ ‫הימים היו ימי דצמבר ‪. 1959‬‬

‫פרק ז׳‬

‫מגיפת צלגי הקרס‬ ‫עוד לא נדמו הדיה האחרונים של השמועה כי אייכמן נמצא בכוויית‪,‬‬ ‫כביכול‪ ,‬וגל עכור של זוהמה אנטישמית עלה בגרמניה והציף עשרות‬ ‫ארצות ברחבי העולם‪ .‬בבת אחת כמו ניעורו אבירי השנאה בכל חלקי תבל‪,‬‬ ‫כאילו חיכו לאות‪ ,‬או נענו לקריאה‪ .‬לא היה שום דבר בדומה לזה מאז‬ ‫נסתיימה מלחמת העולם השניה ומאז הושבתה חרושת המוות הגרמנית‬ ‫באושוויץ ובשאר מחנות הרצח‪.‬‬ ‫אור ל־‪ 26‬בדצמבר ‪ 1959‬מרחו אלמונים צלבי קרס וסיסמאות אנטי־‬ ‫יהודיות על כתלי בית כנסת חדש בקלן שבגרמניה‪ .‬לאחר מכן הצליחה‬ ‫המשטרה לעצור שני אנשים צעירים‪ ,‬חברי ״מפלגת הרייך הגרמנית״ —‬ ‫אחת המפלגות הקיקיוניות שהתחרו ביניהן על הירושה הנאצית‪ .‬בביתו של‬ ‫אחד מהם נמצאו דגלים וספרים מימי היטלר‪.‬‬ ‫פועלי עירית קלן ניקו את כתלי בית הכנסת‪ ,‬ושלטונות העיר‪ ,‬וכן‬ ‫הממשלה הפדרלית‪ ,‬הביעו את סלידתם מן המעשה‪.‬‬ ‫ואולם המקרה לא נשאר בודד‪ .‬תוך ארבעה ימים צויירו בעשר ערים‬ ‫גרמניות אחרות צלבי קרס וסיסמאות אנטי־יהודיות ופרו־נאציות‪ .‬אחר כך‬ ‫פרץ הגל את גבולותיה של גרמניה‪ ,‬והגיע עד אנגליה‪ :‬על חנויות של‬ ‫יהודים במנצ׳סטר ועל חזיתו של בית כנסת בקנזינגטון פארק שבלונדון‬ ‫נמרחו צלבי קרס בצירוף המלים הגרמניות ״יודן ראוס״ (יהודים —‬ ‫‪54‬‬

‫מגיפת כלבי ה ק ר ס | ‪55‬‬

‫החוצה)‪ .‬כנסיה אנגליקנית בקרבת הבירה הבריטית‪ ,‬בנין מערכת של עתון‪,‬‬ ‫ומועדון שמרני בבולטון שבצפוךמערב אנגליה היו המטרות הבאות של‬ ‫מורחי צלבי הקרם‪ .‬אחר כך פשה הנגע גם לאנטוורפן שבבלגיה‪ ,‬מקום שם‬ ‫לוכלכה חזית בית הכנסת בסמלים נאציים‪ ,‬ולווינה בירת אוסטריה‪ ,‬שגם בה‬ ‫פגעו האנטישמים בבית כנסת שבמרכז העיר‪.‬‬ ‫בניו־יורק נמרחו צלבי קרס על חלון הראווה של אטליז יהודי‪ ,‬ובצדם‬ ‫המלים ״יהודי שפל״‪.‬‬ ‫עיר אחר עיר בגרמניה הצטרפה אל מעגל ההפגנות האנטישמיות‪ .‬בניו־‬ ‫יורק פקדו החוליגאנים שני בתי כנסת ומועדון של חיילים משוחררים‬ ‫יהודיים‪ .‬בלונדון לוכלכו בניניהם של שלושה מוסדות יהודיים‪ ,‬ואלמוני‬ ‫איים‪ ,‬בשם התנועה הנאצית הבריטית‪ ,‬על אחד מראשי ועד שליחי‬ ‫הקהילות של יהודי בריטניה‪ .‬במלבורן שבאוסטרליה נופץ חלון של בית‬ ‫כנסת והמלים ״חנקו את היהודים בגז!״ נמרחו על אחד הבתים‪ .‬בבית‬ ‫עלמין שבסאנטיאגו‪ ,‬צ׳ילה‪ ,‬הונף דגל נאצי‪ .‬בדרבן ובפיטרמאריצבורג‬ ‫שבדרום אפריקה חולקו כרוזים שקראו למעשי אלימות נגד היהודים‪.‬‬ ‫בקופנהאגן בירת דניה נמצאו כרוזים אנטישמיים בתיבות־מכתבים רבות‪.‬‬ ‫מכתב איום נשלח אל חרשתן יהודי באוסלו‪ ,‬ושלושה בנינים בסטאוואנגר‬ ‫שבצפון נורווגיה לוכלכו בצלבי קרס‪ .‬במילאן נמרח סמל נאצי על קיר בית‬ ‫הכנסת‪ ,‬ואלמוני איים על רב העיר שהבנין יועף באוויר‪ .‬״היטלר ישוב!״‬ ‫איימו סיסמאות בברלין המערבית‪.‬‬ ‫ההיקף העולמי של מריחת כתובות השטנה וצלבי הקרס החל מעורר‬ ‫דאגה חמורה בישראל‪ .‬ממשלות שונות אמנם פירסמו דברי סלידה והגבירו‬ ‫את משמרות המשטרה ליד מוסדות יהודיים; אולם ההרגשה הכללית היתה‬ ‫שאינן פועלות בתקיפות הדרושה כדי לבלום את הנחשול העכור‪ .‬עתונים‬ ‫בישראל הביעו את החשש שקיים ארגון אנטישמי בינלאומי המארגן ומכוון‬ ‫את הפגנות האיבה בכל הארצות‪ .‬עתונים בארצות אחרות אמרו שההשראה‬ ‫אינה באה מגרמניה אלא מקאהיר‪ ,‬שם יושב הנאצי פון לרס ומפיץ חומר‬ ‫תעמולה אנטישמי‪ .‬אחרים ראו את העיר מאלמו שבשוודיה כמרכז הפצת‬ ‫הארס ואת ד״ר פר אנגדאל‪ ,‬מייסד ״התנועה הסוציאליסטית האירופית״‪,‬‬ ‫כמרכז הפעולות הפרו־נאציות‪.‬‬ ‫התופעות לא פסקו‪ .‬תקריות אנטישמיות אירעו בסלוניקי‪ ,‬ברודוס‪ ,‬בערי‬ ‫הולנד‪ ,‬בפאריס‪ ,‬בבורדו‪ ,‬במקומות שונים בספרד‪ ,‬ביוהנסבורג‪ ,‬בקולומביה‬ ‫הבריטית‪ ,‬במכסיקו‪ ,‬בסאו פאולו שבברזיל‪ ,‬בפילדלפיה‪ ,‬בוושינגטון‪.‬‬ ‫והתקריות לבשו אופי אלים יותר‪ :‬בפוג׳ה שבאיטליה הושלכה פצצת גז‬ ‫מדמיע לתוך אולם קולנוע שבו הוצג סרט אנטי־נאצי‪ .‬פצצת תבערה‬ ‫נמצאה בבית קונסול־הכבוד של ישראל בבירת אקוואדור‪ .‬מכתבי איום‬

‫‪ | 56‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫נשלחו אל ד״ר ארווין שילה‪ ,‬ראש המרכז לחקר פשעי הנאצים‬ ‫בלודוויגסבורג‪ .‬מאה מצבות חוללו בבית עלמין יהודי בניו־יורק‪ .‬מכוניות‬ ‫של יהודים ניזקו בבואנוס איירס ובפרבריה‪.‬‬ ‫בידיעות ובכתבות שנתפרסמו בעתונים על השתוללות השנאה צף‬ ‫לבסוף גם השם אייכמן‪ .‬״הקונגרס היהודי — כתב עתון אחד — סבור‬ ‫שמנהיגים נאציים לשעבר‪ ,‬כגון אדולף אייכמן‪ ,‬שהבריחו לחוץ לארץ‬ ‫קרנות ניכרות מאוצרות הנאצים‪ ,‬עומדים במגע מתמיד עם המרכז‬ ‫האנטישמי במאלמו ומממנים את פעולותיו״‪ .‬עתונים אחרים הזכירו כי ד״ר‬ ‫שילה‪ ,‬שהנאצים איימו לרצחו נפש‪ ,‬הוא שגילה כי אייכמן נמצא בכוויית‪.‬‬ ‫ב־‪ 20‬בינואר‪ ,‬בדברו בכנסת על גל האנטישמיות המציף את העולם‪,‬‬ ‫אמר ראש הממשלה‪ :‬״הטלנו על אחד השרותים שלנו‪ ,‬שיש לו אמצעים‬ ‫לכך‪ ,‬לברר בארצות שונות באירופה ובאמריקה — לא נגיע עד להונג־קונג‪,‬‬ ‫שגם לשם הגיעו התופעות הללו — אם יש איזה ארגון בינלאומי אשר ידו‬ ‫בדבר הזה‪ ,‬שנתגלה פתאום ביותר מעשרים וחמש ארצות בשלוש יבשות‪.‬‬ ‫אינני יכול להבטיח מראש אם יעלה בידי השרות הזה לגלות את שורש‬ ‫הדבר‪ ,‬אבל נעשים מאמצים כדי לגלות את הדבר הזה״‪.‬‬ ‫הבירור שהוטל עלינו לא עמד בסתירה עם מאמצינו לתפיסת אייכמן‪.‬‬ ‫נהפוך הוא‪ :‬הנחשול הנאצי החדש שיווה חשיבות עליונה למיבצע שבו‬ ‫עסקנו‪ .‬ברור היה לי כי לכידתו של אייכמן והעמדתו לדין בישראל יהוו‬ ‫תגובה מוחצת על נסיון המפלצת הנאצית לחזור ולהרים את ראשה‪.‬‬ ‫עבודת הנמלים נמשכה‪ .‬גרגיר צורף אל גרגיר‪ ,‬מיסמך אל מיסמך‪,‬‬ ‫בדיקה אל בדיקה‪.‬‬ ‫גד ערמון‪ ,‬שעמד לסיים את תפקידו באירופה בסוף ‪ 1959‬ולשוב הביתה‪,‬‬ ‫נשאל אם יהיה מוכן לדחות את שובו לחדשים מספר כדי לטפל בנושא‬ ‫הקשור באייכמן‪ ,‬לצדו של עזרא עשת‪ .‬הוא הסכים‪ .‬בשבועות שלאחר מכן‬ ‫פעל גד לסירוגין בגרמניה ובאוסטריה בהתחקות אחר משפחות אייכמן‬ ‫וליבל‪ .‬בכל מקום נתקל בחומה בצורה של שתיקה מצד הקרובים עצמם‪,‬‬ ‫מקורביהם ושכניהם‪ .‬המסקנה היתה ברורה‪.‬‬ ‫עשת הפעיל אנשים נוספים ויצא הוא עצמו לפעולה בגרמניה‬ ‫ובאוסטריה‪ .‬כל הנסיונות לדובב את אחיו של אייכמן עלו בתוהו‪ .‬האנשים‬ ‫שנשלחו אליהם הופיעו ב״כיסוי״ מעולה‪ ,‬וברור היה כי אינם עתידים‬ ‫לעורר שום חשד‪ .‬נתברר כי כל הנוגע לאייכמן‪ ,‬אשתו וילדיו הוא בבחינת‬ ‫״טאבו״ לכל ענפי משפחות אייכמן וליבל‪ .‬אחד השליחים של עשת הצליח‪,‬‬ ‫ב״כיסוי״ גרמני מובהק‪ ,‬ליצור מגע ישיר עם אמה של ווירה אייכמן‪,‬‬ ‫בהציגו את עצמו כסוכן מסחרי‪ .‬עשרה ימים ישב בכפר הקטן שבו גרה‬

‫מגיפת כלבי ה ק ר ס | ‪57‬‬

‫הגברת ליבל‪ .‬אך קשר השתיקה שלה ושל אנשי הכפר היה מוחלט‪.‬‬ ‫גם חליפת המכתבים שלה נבדקה‪ .‬התוצאה היתה שלילית‪.‬‬ ‫חיים יצחקי‪ ,‬קצין הבטחון של משלחת השילומים בגרמניה‪ ,‬נתבקש‬ ‫באמצע ינואר ‪ 1960‬על־ידי משה דרורי להתקשר עם ד״ר באואר‬ ‫בפראנקפורט כדי לצלם בשבילנו כמה מיסמכים‪ .‬הוא טילפן אל ד״ר באואר‪,‬‬ ‫שהזמין אותו לבוא לפראנקפורט בו ביום‪.‬‬ ‫יצחקי לקח אתו סטודנט ישראלי שהיה בקי במלאכת הצילום‪ .‬ליד בנין‬ ‫הפרקליטות של מדינת הסן חיכה להם נהגו הגרמני של ד״ר באואר‪ ,‬אשר‬ ‫הכניסם למשרד‪ .‬באואר היה מתוח במקצת‪ .‬הוא הוציא צרור של מיסמכים‬ ‫מקופת הברזל שבמשרדו ונשאר בחדר בשעה שיצחקי וחברו צילמו את‬ ‫הניירות והתצלומים‪ .‬יצחקי העביר את המיסמכים לתל־אביב‪ ,‬כשבועיים‬ ‫לאחר מכן קיבל מכתב מדרורי ובו נתבקש לסור אל ד״ר באואר כדי להציג‬ ‫לו סדרה של שאלות על אייכמן‪ .‬גם הפעם נתקיימה הפגישה במשרדי‬ ‫התביעה הכללית‪ .‬כשהגיע יצחקי לשאלות שנסבו על מהימנותו של המקור‬ ‫השני אשר עליו הסתמך באואר‪ ,‬התרגז הפרקליט ואמר‪ ,‬שמי שחיבר את‬ ‫השאלות הללו אינו מבין במה מדובר‪ .‬הוא הרים את קולו בדברו‪ ,‬אולי יותר‬ ‫מכפי שהיה בכוונתו‪.‬‬ ‫יצחקי נעלב מהתגובה החריפה‪ ,‬והעיר שאין זו הפעם הראשונה‬ ‫שגוערים בו בלשון הגרמנית‪ .‬ד״ר באואר נרתע ושאל לפשר ההערה הזאת‪,‬‬ ‫ואז סיפר לו יצחקי את קורותיו בימי הכיבוש הנאצי בפולין‪.‬‬ ‫ד״ר באואר שמע את הדברים בראש מורכן‪ ,‬וכדי לפייס את בן שיחו‬ ‫הזמין אותו לסעוד עמו ארוחת צהרים‪ .‬בשעת הארוחה אמר ליצחקי שכבר‬ ‫ביקר בישראל והתרשם ממנה עמוקות‪ .‬הוא חזר על הסברו שהחליט לגלות‬ ‫לישראלים את הידוע לו על אייכמן‪ ,‬כיוון שחשש כי אחרים עלולים לסכל‬ ‫כל מאמץ ללכוד את הפושע‪ .‬וכדי להמחיש את דבריו סיפר ליצחקי שהיה‬ ‫מעשה ומיסמכים הנוגעים לפושעים נאציים נעלמו מתוך משרדו‪.‬‬ ‫בשבועות הבאים נתקבלו מישראל שאלות נוספות אל ד״ר באואר‪,‬‬ ‫ויצחקי היה נפגש אתו במשרדו ושומע מפיו את התשובות‪.‬‬ ‫כך הלך ותפח התיק המיבצעי שלנו על אייכמן‪ .‬מלבד החומר שהיה‬ ‫מצוי בידינו מכבר והמיסמכים וההבהרות שקיבלנו מד״ר באואר‪ ,‬הוספנו‬ ‫גם פרטים אשר העלינו אגב חיפושים בארכיונים של מוסדות שונים‪ .‬כל‬ ‫דבר שהיה בו כדי לסייע בזיהוי אייכמן עצמו ובני ביתו‪ ,‬נרשם בקפדנות‪.‬‬ ‫כל המלאכה מוכרחה היתה להעשות בצנעה ובזהירות‪ ,‬לבל יוודע ברבים כי‬ ‫זרוע ממלכתית מתעניינת בנתונים מיבצעיים על הפושע ומשפחתו‪ .‬פרטים‬ ‫לא מעטים השגנו מ״יד ושם״‪ ,‬מידי ע‪ .‬ברנד‪ ,‬מנהל המדור לפשעי הנאצים‪.‬‬

‫‪ | 58‬הבי ת ברחוב גריבלדי‬

‫בסוף פברואר היה יוסף קנת מוכן לצאת לארגנטינה‪ .‬לפני צאתו התוויתי‬ ‫אתו את תכנית פעולתו במקום‪ ,‬וקבעתי את סדרי הקשר והדיווח‪ .‬סיכמתי‬ ‫אתו את סיפור ״הכיסוי״ שבו ישתמש להעלמת מטרת נסיעתו‪ ,‬הן כלפי חוץ‬ ‫והן כלפי פנים‪ .‬אפילו חבריו הקרובים ביותר ובני ביתו‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬אינם‬ ‫צריכים לדעת לאן הוא נוסע ולאיזו תכלית‪ .‬לבני ביתו סיפר שהוא יוצא‬ ‫לחקור בארצות שונות את מקורו של גל ההתפרצויות האנטישמיות ומריחת‬ ‫צלבי הקרס‪ ,‬שעוררו דאגה כה חמורה בשבועות האחרונים‪.‬‬ ‫מעטים בלבד ידעו את המהות האמיתית של שליחותו‪ .‬בכללם היו‪,‬‬ ‫כמובן‪ ,‬אנשי יחידת המטה אשר עסקו במיבצע אייכמן‪ .‬הם הסדירו עם קנת‬ ‫את פרטי הנסיעה והקשר אתו‪ ,‬ומסרו לו את חומר הזיהוי החדש שהגיע‬ ‫לידינו‪.‬‬ ‫היה ברור לי שקנת לא יוכל לפעול לבדו בעיר גדולה ולא־מוכרת‬ ‫כבואנוס איירס‪ .‬לפיכך נעשו הסידורים הדרושים כדי שיוכל לרכז סביבו‬ ‫צוות עוזרים ממדינות סמוכות לארגנטינה‪ .‬לצורך זה צוייד במכתבי המלצה‬ ‫מישראלים שונים אל קרובים וידידים שלהם באמריקה הדרומית‪.‬‬ ‫כשנפרדתי מקנת‪ ,‬העמדתי אותו פעם נוספת על החשיבות הלאומית‪,‬‬ ‫האנושית והמוסרית הנודעת למיבצע אשר תכליתו — להעמיד לדין אחד‬ ‫הפושעים הנתעבים ביותר בתולדות המין האנושי‪ .‬הדגשתי באזני קנת כי‬ ‫שתי משימות לפניו‪ :‬למצוא את ריקארדו קלמנט‪ ,‬ולקבוע אם הוא אדולף‬ ‫אייכמן או לא‪ .‬אמרתי לו שעליו לזכור בכל אשר הוא עושה שבעקבות‬ ‫שליחותו יבואו מיבצעים נוספים — לכידת אייכמן והבאתו לישראל‪,‬‬ ‫ולפיכך עליו לנהוג זהירות מכסימלית כדי שלא לעורר את חשדו של‬ ‫הפושע‪ .‬ולבסוף סוכם בינינו שבדרכו לארגנטינה יסור אל ד״ר באואר‬ ‫בגרמניה וישמע מפיו את הידיעות האחרונות שאולי הגיעו לידיו‪.‬‬ ‫בינתיים דיווח לנו יצחקי‪ ,‬שד״ר באואר מתחיל לגלות סימני קוצר רוח‪:‬‬ ‫שבועות יקרים עברו מאז מסר לנו את הידיעה אשר בידו‪ ,‬ועדיין לא נמסר‬ ‫לו דבר על התקדמות הטיפול‪ .‬לפיכך שמח יצחקי כאשר יכול לבשר לו כי‬ ‫שליח מיוחד עומד לבוא אליו בקשר לאותו ענין‪.‬‬ ‫קנת יצא את הארץ בסוף פברואר ‪ 1960‬ועשה את דרכו לקלן‪ .‬יחד עם‬ ‫יצחקי נסע לפראנקפורט‪ :‬ומכיוון שהגיעו לשם ביום א׳‪ ,‬הלכו לבקר את‬ ‫ד״ר באואר בדירתו‪ .‬דירה צנועה היתה‪ ,‬בת שלושה חדרים‪ .‬חדר העבודה‬ ‫היה גדוש ספרים עד כדי כך‪ ,‬שבאואר מוכרח היה לפנות ערימות ספרים מן‬ ‫הכסאות כדי לאפשר לאורחיו לשבת‪ .‬היתה שעת צהרים‪ ,‬והשלושה‬ ‫החליטו לסעוד תחילה במסעדה סמוכה‪ .‬כששבו לדירה‪ ,‬הכניס באואר את‬ ‫קנת ואת יצחקי לחדר המגורים‪ ,‬שהיה מרוהט בטוב טעם ומקושט בציורים‬

‫מגיפת כלבי ה ק ר ס | ‪59‬‬

‫ובפסלים‪ .‬בהנאה גלויה עקב אחר התפעלות אורחיו משכיות החמדה אשר‬ ‫אסף‪.‬‬ ‫שלוש שעות נמשכה שיחתם‪ ,‬והיא התנהלה באווירה של ידידות ואימון‪.‬‬ ‫קנת‪ ,‬בהתאם להוראותי‪ ,‬סיפר לבאואר שהוא עומד לנסוע לארגנטינה כדי‬ ‫למצוא את קלמנט ולזהותו‪ .‬הוא הפציר בבאואר שיגלה לו את שם המודיע‬ ‫שלו ויאפשר לו להפגש עמו‪ .‬ואולם באואר טען שהדבר אינו אפשרי‪ ,‬ואף‬ ‫לא יצמיח תועלת‪ :‬הידיעות שמסר הלה די בהן כדי להתחיל בפעולה ואף‬ ‫להגיע לתוצאות‪ .‬הם נפרדו כשבאואר מעתיר על קנת איחולי הצלחה‪.‬‬

‫פרק ח׳‬

‫מתנת יום הולדת‬ ‫בדרכו מאירופה לארגנטינה התעכב קנת בשתי מדינות של אמריקה‬ ‫הדרומית כדי להפגש עם ארבעה אנשים אשר התנדבו לעזור לו במשימתו‪.‬‬ ‫ארבעתם היו תושבי היבשת‪ ,‬שלטו שליטה מלאה בלשון הספרדית‪ ,‬והכירו‬ ‫את ארגנטינה בכלל ואת בואנום איירם בפרט מביקורים תכופים שערכו שם‬ ‫לצרכי עסקיהם או לרגל ענינים אישיים‪.‬‬ ‫שניים מן הארבעה אשר העמידו את עצמם לרשותו של קנת היו בעל‬ ‫ואשה בשם קורנפלד‪ .‬דוד קורנפלד היה אדריכל צעיר ומצליח‪ ,‬ואשתו הדה‬ ‫סיימה זה לא כבר את חוק לימודיה בפסיכולוגיה ולשונות‪ .‬השלישי‪ ,‬עורך‬ ‫דין בשם לובינסקי‪ ,‬אדם בגיל העמידה‪ ,‬היה בעל קשרים נרחבים ברחבי‬ ‫היבשת הדרום־אמריקנית‪ .‬הרביעי היה סטודנט בשם פרימו‪ ,‬שעמד באמצע‬ ‫שנת הלימודים השניה בפקולטה להנדסה‪.‬‬ ‫קנת קבע אתם את סדרי נסיעתם לבואנוס איירס וכן את המקומות שבהם‬ ‫ייפגשו‪ .‬בהדרכתו הצטיידו הארבעה בתעודות חדשות שבהן הופיעו שמות‬ ‫מושאלים‪.‬‬ ‫קנת עצמו הגיע לבואנוס איירס ב־‪ 29‬בפברואר ‪ 1960‬בשעות הערב‪.‬‬ ‫משדה התעופה נסע למלון שבו הוזמן חדר למענו‪ .‬בחדרו מצא מדריכי‬ ‫טלפון של בואנוס איירס העיר והמחוז‪ ,‬ומיד החל מחפש בהם את השמות‬ ‫שעניינוהו‪ .‬במדריך של בואנוס איירס מצא את השמות ריקארדו קלמנט‬

‫‪60‬‬

‫מ תנ ת יו ם הולד ת | ‪61‬‬

‫וקארלוס ריקארדו קלמנט✓ אך דווקא במדריך המחוז‪ ,‬שבו היה כלול גם‬ ‫אזור אוליבוס‪ ,‬לא היה זכר לשם קלמנט‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר הצטייד קנת במפה של העיר וסביבתה‪ ,‬יצא לשוטט‬ ‫ברחובותיה‪ ,‬והחל מתענין באפשרויות של שכירת מכונית‪ .‬ב־‪ 3‬במארס‬ ‫כבר נסע במכונית שכורה לפגישה עם לובינסקי‪ ,‬בבית קפה שנבחר מראש‬ ‫לצורך זה‪ .‬לובינסקי סיפר לו שנסיעתו עברה בשלום ושהוא מתאכסן במלון‬ ‫שנקבע לו‪ .‬קנת שאל אותו אם אפשר‪ ,‬בלי לעורר תשומת לב וסקרנות‬ ‫מיותרת‪ ,‬לפנות אל משרד חקירות פרטי ולבקש ידיעות על אנשים ועל‬ ‫מקומות מגוריהם‪ .‬לובינסקי השיב בחיוב‪ ,‬והוסיף שהדבר ייראה סביר‬ ‫לחלוטין אם הוא‪ ,‬כעורך דין‪ ,‬יסביר במשרד החקירות שהוא מחפש את‬ ‫האנשים בקשר לירושה‪ .‬משרד החקירות‪ ,‬אמר‪ ,‬יקפיד על סודיות גמורה אם‬ ‫יתבקש לעשות כן‪ .‬הוא עצמו הזמין חקירות כאלה בארצו לא פעם ולא‬ ‫פעמיים‪ ,‬וגם ביקש בהזדמנויות שונות מעמיתים בבואנוס איירס לפנות‬ ‫למענו למשרדי חקירות‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬סוכם ביניהם שלובינסקי יתקשר עם‬ ‫משרד חקירות מתאים ויזמין את החקירות הבאות‪:‬‬ ‫— פרטים על ריקארדו קלמנט ועל קארלוס ריקארדו קלמנט‪ ,‬אשר את‬ ‫שמותיהם העתיק קנת ממדריך הטלפון‪.‬‬ ‫— פרטי זהותם של דיירי הבית ברחוב צ׳אקאבוקו ‪ 4261‬באוליבוס‪.‬‬ ‫— תשובה על השאלה אם בשנת ‪ 1952‬או בשנת ‪ 1953‬הגיעה‬ ‫לארגנטינה אשה בשם ווירה ליבל‪ ,‬ועמה שלושת בניה‪.‬‬ ‫לובינסקי אף התבקש להשיג באמצעות משרד החקירות מדריכי טלפון‬ ‫של בואנוס איירס‪ ,‬העיר והמחוז‪ ,‬משנת ‪. 1952‬‬ ‫המשימה שהוטלה על לובינסקי נתגלתה כשיגרתית לחלוטין‪ .‬כשסיפר‬ ‫לאנשי משרד החקירות שנתבקש לטפל בפרשת ירושה מסובכת מאד‪,‬‬ ‫הקשורה בחקירות ובחיפושי יורשים בכמה יבשות‪ ,‬לא פיקפק איש‬ ‫באמיתות דבריו‪ .‬בקשתו שיטפלו בחקירתו במהירות‪ ,‬ביסודיות ובחשאי‬ ‫נתקבלה בהבנה מלאה‪ ,‬ומה עוד שהיתה מלווה רמז שקוף כי שולחיו לא‬ ‫יקפחו את שכר החוקרים אם התוצאות יניחו את דעתם‪.‬‬ ‫כשחזר ונפגש עם קנת‪ ,‬יכול להרגיעו ולומר לו שמשרד החקירות לא‬ ‫ראה שום דבר מוזר או יוצא דופן בבקשותיו‪ .‬דבריו עודדו את קנת די‬ ‫הצורך כדי שיטיל על חברו הזמנת בירורים נוספים‪ ,‬באמצעות משרד‬ ‫חקירות אחר‪ ,‬באזור אחר של העיר‪ .‬הפעם נסבו השאלות על חברת פולדנר‬ ‫ועל צוות ״קאפרי״‪ ,‬שהוזכרו כמעבידיו של קלמנט‪ ,‬בעבר או בהווה‪ .‬סוכם‬ ‫כי לובינסקי יסביר לחוקרים שהוא מתענין בשתי החברות‪ ,‬לאור האפשרות‬ ‫ששולחיו ירצו להתקשר אתן לשם ביצוע עבודות פיתוח‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫פגישתו הבאה של קנת היתה עם הסטודנט פרימו‪ .‬כיוון שלפרימו היו‬ ‫מכרים רבים בבירת ארגנטינה והיה חשש שייתקל באחד מהם‪ ,‬בחר כמקום‬ ‫המיפגש במסעדה שמאכליה היו עשויים לפי טעמו האישי אך לא לפי טעם‬ ‫ידידיו שבעיר‪.‬‬ ‫אחר שיחה קצרה וארוחת צהרים חטופה יצאו קנת ופרימו במכונית‬ ‫שכורה לסיור באוליבוס‪ .‬הם עברו ברחוב צ׳אקאבוקו‪ ,‬ועל פי התיאורים‬ ‫המפורטים שקרא מצא קנת על נקלה את הבית מספר ‪ .4261‬לאחר הדברים‬ ‫הרבים ששמע על דלותו ועל חזותו המוזנחת‪ ,‬נאלץ לציין כי הבית נאה‬ ‫וגדול מששיער‪ .‬הרחוב לא היה סלול‪ ,‬ומיבנים דלים ועלובים ווילות נאות‬ ‫ומטופחות שימשו בו בערבוביה‪ .‬מן התשובות לשאלות שהציגו זעיר פה‬ ‫זעיר שם נודע להם שזהו אזור שמרבית תושביו הם גרמנים‪ .‬אף אפשר היה‬ ‫להבחין בכמה צלבי קרס שהיו מרוחים על הקירות‪.‬‬ ‫השניים החנו את מכוניתם במרחק כמה מאות מטר מן הבית‪ .‬קנת שלף‬ ‫גלויה מכיסו וביקש את חברו לרשום עליה בספרדית ״דרישת שלום‬ ‫מג׳ורג׳״‪ .‬במקום המיועד למוען רשמו שם דמיוני‪ ,‬ומתחתיו הכתובת‪:‬‬ ‫רחוב צ׳אקאבוקו ‪ — 4263‬מספר שלא היה בנמצא באותו רחוב‪ .‬כשולח‬ ‫נרשם השם ״דאגוסטו״‪ ,‬בשל דמיונו לדאגוטו‪ ,‬אחד משני השמות שהופיעו‬ ‫על מוני החשמל בבית מספר ‪.4261‬‬ ‫בהתאם להנחיותיו של קנת‪ ,‬קרב פרימו אל הבית‪ ,‬הגלויה בידו‪ ,‬והשים‬ ‫עצמו כמחפש את שולח הגלויה‪ .‬כעבור כמה דקות חזר וסיפר שדיבר עם‬ ‫ילדה‪ ,‬והיא אמרה לו שאין דייר בשם דאגוסטו באותה סביבה‪ .‬פרימו נכנס‬ ‫לחצר הבית מספר ‪ 4261‬ומבעד לחלונות יכול לראות כי אחת משתי‬ ‫הדירות ריקה‪ ,‬ואילו בשניה עובדים צבעים‪.‬‬ ‫מכאן הסיק קנת שנתחלפו דיירי הבית‪ ,‬ואפילו היה אייכמן אחד מהם‪,‬‬ ‫אין הוא מוסיף לגור שם‪ .‬כיון שכך‪ ,‬אמר בלבו‪ ,‬אפשר בעצם להסתכן‬ ‫בבירור ישיר בבית עצמו‪ :‬האפשרות של היתקלות מקרית באייכמן או‬ ‫באחד מבני משפחתו אינה קיימת עוד‪.‬‬ ‫קנת אמר בלבו שהבירור ייראה יותר תמים אם ייעשה באמתלה של‬ ‫גרימת קורת רוח לאדם המבוקש‪ .‬הוא נזכר כי ב־‪ 3‬במארס חל יום הולדתו‬ ‫של קלאוס אייכמן‪ ,‬וסבור היה כי מי שיחפש את קלאוס כדי למסור לו‬ ‫מתנה לרגל יום הולדתו‪ ,‬מן הסתם לא יעורר חשד‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬ב־‪ 4‬במארס‪ ,‬קנה קנת מצית משובח ושילשל אותו לכיסו‪ .‬אחר‬ ‫כך הלך לפגישה עם הזוג קורנפלד‪ ,‬שהגיע לבואנוס איירס יום קודם לכן‪.‬‬ ‫את הדה קורנפלד ביקש להכין אריזה נאה למצית‪ ,‬ולצרף לחבילה‬ ‫הקטנה כרטיס ועליו דברי ברכה בלא חתימה‪ :‬״לחברי ניקי בידידות‪ ,‬ליום‬

‫מ תנ ת יו ם הולד ת | ‪63‬‬

‫הולדתך״‪ .‬על המעטפה‪ ,,‬אמר לה‪ ,‬עליה לרשום את הכתובת‪ :‬ניקולאס‬ ‫קלמנט‪ ,‬אוליבוס‪ ,‬רחוב צ׳אקאבוקו ‪.4261‬‬ ‫בקשתו של קנת מהדה היתה‪ ,‬שתלך להתאכסן ליום אחד בבית מלון‬ ‫גדול‪ ,‬תמצא שם נער־שליח נבון‪ ,‬ותשלח בידו את המתנה בצירוף כרטיס‬ ‫הברכה‪ .‬שעה ארוכה הסביר לה כיצד עליה להדריך את הנער במילוי‬ ‫שליחותו‪.‬‬ ‫לא עבר זמן רב‪ ,‬והדה ישבה בטרקלינו רחב־הידיים של בית מלון מן‬ ‫הידועים בעיר‪ .‬היא היתה אשה נאה וביום ההוא שקדה במיוחד על‬ ‫פרכוסה‪ :‬וישיבתה באולם המפואר נראתה טבעית בהחלט‪ .‬איש לא היה‬ ‫מעלה על הדעת לחשוד באשה צעירה ומהודרת זו שהיא נזקקת לשם‬ ‫לא־לה‪ ,‬או שהיא משתתפת בציד־אדם נועז העתיד להסעיר את העולם‪.‬‬ ‫לא היו אנשים רבים בטרקלין‪ ,‬ועיניה החדות של הדה בחנו את המעטים‬ ‫שנמצאו בו‪ .‬מדי פעם בפעם נתלה מבטה בנער שנראה זריז ובעל נימוסים‬ ‫יותר מחבריו‪ .‬בעצם הבחינה בו עוד מרגע שנכנסה לטרקלין‪ .‬הנער חש‬ ‫כנראה בהתענינותה‪ ,‬כי הסמיק עד תנוכי אזניו‪ .‬בניד־ראש רמזה לו הדה‬ ‫ליקרב אליה‪.‬‬ ‫— במה אוכל לשרתך‪ ,‬גברתי?‬ ‫היא בחנה אותו בפנים חייכניות‪.‬‬ ‫— מה שמך?‬ ‫— פדרו‪ ,‬גברתי‪.‬‬ ‫— אתה בוודאי מיטיב להכיר את העיר‪ — ...‬וכשהנער השיב בחיוב‪,‬‬ ‫הוסיפה‪:‬‬ ‫— אם כן‪ ,‬הריני רוצה להטיל עליך שליחות קטנה‪.‬‬ ‫— אני עומד לרשותך‪ ,‬גברתי‪.‬‬ ‫— הענין הוא קצת עדין ואני מקווה שתדע לשמור סוד‪ .‬נדמה לי שנער‬ ‫בגילך כבר יודע שיש דברים מסויימים שהשתיקה והזהירות יפות להם‪ .‬אני‬ ‫מצפה שתבצע את הוראותי בדייקנות‪ ,‬ושבשובך תספר לי את השתלשלות‬ ‫הענין בלי להשמיט אפילו פרט אחד‪ .‬עליך לזכור כל הזמן שמדובר בענין‬ ‫סודי שצריך להשאר ביני לבינך‪ .‬אני בטוחה שיכולה אני לסמוך עליך‪.‬‬ ‫— את יכולה לבטוח בי לחלוטין‪ ,‬גברתי‪.‬‬ ‫— האם אתה פנוי ברגע זה? התוכל לצאת מיד?‬ ‫־‬

‫ק­‬

‫— ובכן‪ ,‬הנה מעטפה וחבילה קטנה שיש למסור בידי אדם בשם‬ ‫ניקולאס קלמנט‪ .‬השם והכתובת רשומים על גבי המעטפה‪ .‬החבילה מכילה‬ ‫מתנה‪ .‬עליך למסור אותה באופן אישי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬רק לידיו של ניקולאס‬

‫‪ | 64‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫קלמנט‪ .‬אם לא יעלה בידך למסור לו את החבילה‪ ,‬בין משום שהכתובת‬ ‫אינה נכונה ובין מפני שהעתיק את דירתו למקום אחר‪ ,‬השתדל לברר איזוהי‬ ‫הכתובת הנכונה או החדשה‪ ,‬כדי שאוכל לשלוח את המתנה לשם‪ .‬אם‬ ‫יתברר לך שאמנם שינה את כתובתו‪ ,‬אל תלך למקום החדש — אני בעצמי‬ ‫כבר אדאג למסירת החבילה‪ .‬אך זכור נא‪ :‬כאן דרושה סודיות מוחלטת! אל‬ ‫תגלה לאיש כי אשה היא השולחת את המכתב ואת המתנה; אם ישאלוך מי‬ ‫השולח‪ ,‬אמור שחבר שלך‪ ,‬העובד במלון אחר‪ ,‬מסר לך אתמול את החבילה‬ ‫וביקש שתביא אותה לתעודתה בשבילו‪ ,‬וזה כל הידוע לך על השולח‪.‬‬ ‫בעיני הנער ניצת זיק של התלהבות‪ .‬ניכר בו שהוא רואה בדמיונו פרשה‬ ‫רומנטית מסתורית שניתן לו למלא בה תפקיד מכריע; ומי יודע‪ ,‬אולי תלוי‬ ‫אשרה של אשה צעירה והדורה זו בתושייתו‪.‬‬ ‫— את יכולה לסמוך עלי בכל מאת האחוזים‪ — ,‬אמר‪ — ,‬אעשה‬ ‫בדיוק כפי שהסברת לי‪ .‬אני יוצא לדרך מיד‪.‬‬ ‫— מצויין‪ .‬והרי לך מעט כסף להוצאות הנסיעה‪.‬‬ ‫הסכום שהושיטה לו שיווה ברק נוסף לעיניו הפקחיות‪ .‬הנער יצא‬ ‫לדרך בצעדי ריצה‪.‬‬ ‫בלי קושי מצא פדרו את רחוב צ׳אקאבוקו ואת הבית שעליו התנוסס‬ ‫המספר ‪.4261‬‬ ‫לשווא חיפש פעמון בכניסה לבית‪ .‬כיוון שגם קריאותיו לא נענו‪ ,‬חצה‬ ‫את החצר ונכנס לבנין בלי היסוסים‪ .‬הדלת והחלונות היו פתוחים‪ ,‬וצבעים‬ ‫עבדו בבית‪ .‬פדרו עבר דרך חדר האורחים‪ ,‬חצה את החצר הפנימית‪ ,‬וראה‬ ‫בחדר השינה מיטה לא מוצעת‪ ,‬נעלים וחפצים אישיים‪ .‬מימין לחדר זה היה‬ ‫מטבח שגם בו ניכרו סימנים של מגורי אדם; השולחן היה ערוך והאוכל‬ ‫מוכן‪ .‬המטבח‪ ,‬חדר האמבטיה וחדר שינה נוסף פנו אל החצר‪ .‬מבעד לדלת‬ ‫הפתוחה קמעה הבחין בחדר קטן שליד דלתו ישב זקן‪.‬‬ ‫הוא חזר כלעומת שבא ועשה דרכו בשביל צדדי אשר בקצהו עמד בנין‬ ‫לא מטוייח‪ .‬גבר כבן שלושים ואשה עסקו שם במלאכת הניקוי‪ .‬פדרו ניגש‬ ‫אליהם‪ ,‬המעטפה בידו‪ ,‬ושאל‪:‬‬ ‫— האם קלמנט גר כאן?‬ ‫— קלמנט‪ ...‬קלמנט‪ ...‬כן‪ ,‬אה‪ ,‬כן‪ — ,‬השיב הגבר אחר היסוס קל‪.‬‬ ‫— כן‪ — ,‬אישרה האשה בלי פקפוק‪.‬‬ ‫— קלמנט‪ ...‬האין הוא הגרמני? — שאל הגבר‪.‬‬ ‫— אינני יודע‪ — ,‬אמר פדרו‪.‬‬ ‫— יש לו שני בנים גדולים ובן אחד קטן‪ ,‬לא כן? — הוסיף הגבר‬ ‫לשאול‪.‬‬

‫מ תנ ת יום הולד ת | ‪65‬‬

‫— אינני יודע עליו דבר‪ — ,‬אמר פדרו‪ — .‬עלי למסור לו משהו‪ .‬היכן‬ ‫אוכל למצוא אותו?‬ ‫— הוא היה גר כאן‪ ,‬אבל עכשיו כבר לא‪ .‬הוא יצא‪ ,‬אינני יודע בדיוק‬ ‫מתי‪ .‬בערך לפני ‪ 15‬או ‪ 20‬יום‪ — ,‬הסביר הגבר‪.‬‬ ‫— ולאן עבר?‬ ‫— אין לי מושג‪ .‬אבל האדון שם בפנים ידע‪.‬‬ ‫פדרו הלך לעבר החדר הקטן ונכנס אליו דרך הבית‪ ,‬כי מחיצה הפרידה‬ ‫בין החצר ובין המעבר‪ .‬בפנים עמד אדם קשיש‪ ,‬בגדיו מרוחים בצבע‪.‬‬ ‫— יש אתי הודעה בשביל האדון ששמו רשום כאן‪ — ,‬פתח פדרו‪,‬‬ ‫בהצביעו על המעטפה שבידו‪.‬‬ ‫— הוא רוצה לדעת את הכתובת החדשה של זה שיצא מכאן‪— ,‬‬ ‫החרה־החזיק אחריו הגבר הצעיר‪.‬‬ ‫— אה‪ ...‬הגרמני‪ — ,‬אמר הצבעי‪.‬‬ ‫— כן‪ .‬התוכל לומר לי היכן אפשר למצוא אותו? עלי למסור לו משהו‪.‬‬ ‫— כל הידוע לי הוא‪ ,‬שהוא עבר לסאן פדנאנדו‪ .‬אבל אני חושש שלא‬ ‫תמצא את הדרך לשם‪ ,‬והכתובת המדוייקת אינה ידועה לי‪ .‬נוסעים לשם‬ ‫במספר ‪ ...60‬אבל המתן רגע‪ :‬הבן עובד כאן בקרבת מקום‪ — ...‬ובפנותו‬ ‫אל הגבר הצעיר שעמד והקשיב לשיחתם‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫— אולי תלך אתו ותראה לו היכן זה‪.‬‬ ‫— ברצון‪ ,‬בוא אתי‪ — ,‬הסכים הצעיר‪.‬‬ ‫הם יצאו את הבית והלכו עד קרן הרחוב‪ ,‬ושם החל הגבר מסביר לפדרו‬ ‫איך עליו להגיע אל בית המלאכה שבו עובד בנו של הגרמני‪ .‬בראותו‬ ‫שהנער אינו יורד לסוף דעתו‪ ,‬הסכים להילוות אליו כדי להראות לו את‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫יחדיו חצו את הרחוב והאיש הצביע על קטנוע שחנה סמוך למדרכה‪.‬‬ ‫— אתה רואה את ה״מוטונטה״ ההיא? היא של הגרמני הצעיר‪ .‬יש לו‬ ‫שערות בהירות מאד‪.‬‬ ‫הם חצו את הכביש במרחק כשלושים מטר מרחוב פאראנה‪ ,‬בהמשכו‬ ‫של רחוב צ׳אקאבוקו‪ ,‬ושמו פעמיהם אל בנין בן קומה אחת‪ .‬בחצר שלפניו‬ ‫עבדו שני גברים צעירים לבושי סרבלים‪ .‬בתוך הבנין עסק מספר רב של‬ ‫טכנאים בעבודות שונות‪ .‬עלם בהיר־שיער כבן שמונה־עשרה או עשרים‪,‬‬ ‫בעל חזות גרמנית טיפוסית‪ ,‬עבר אותה שעה במסדרון‪ .‬מלווהו של פדרו‬ ‫קרא לו והושיט לו את ידו‪.‬‬ ‫— האדון הצעיר הזה רוצה לדבר עם אביך‪.‬‬ ‫— יש לי מכתב בשביל האיש ששמו רשום כאן‪ — ,‬אמר פדרו והראה‬

‫‪ | 66‬ה בי ת ברחוב גריבלדי‬

‫לו את המעטפה‪ .‬אומרים לי שאיננו גר עוד כאן‪ .‬אולי תוכל להגיד לי היכן‬ ‫אוכל למסור את המכתב‪.‬‬ ‫— החלפנו דירה‪ — ,‬אמר העלם הבלונדי‪.‬‬ ‫— ולאן עברתם?‬ ‫— לדון טורקוואטו‪.‬‬ ‫— בעצם הייתי יכול למסור את המכתב לידיך‪ ,‬כיוון שאתה בנו‪ ,‬אבל‬ ‫אינני יודע אם מותר לי‪ ...‬אמרו לי שאת המכתב והחבילה הקטנה הזאת עלי‬ ‫למסור באופן אישי‪.‬‬ ‫— מי השולח?‬ ‫— אינני יודע בדיוק‪ .‬אחד החברים שלי מסר לי אותם‪ .‬הוא קיבל אותם‬ ‫למשלוח מידי אדון הגר במלון שבו הוא עובד‪ ,‬אבל לא היה לו פנאי והוא‬ ‫ביקש ממני לעשות את השליחות במקומו‪ .‬בעצם נתן לי אותם עוד אתמול‪,‬‬ ‫אבל אתמול לא יכולתי לבוא‪.‬‬ ‫— ואני בכל זאת רוצה לדעת מי המוסר‪ — ,‬התעקש העלם הבלונדי‪.‬‬ ‫— מה אתה רוצה ממנו‪ — ,‬התערב הגבר הצעיר‪ — .‬נתנו לו את‬ ‫הדברים האלה והוא רק צריך למסור אותם‪ .‬הוא בא לחפש אתכם בדירה‬ ‫הקודמת שלכם ואני אמרתי לו שאתם עברתם ושאתה עובד כאן‪ .‬אני חושב‬ ‫שאתה יכול לקבל את הדברים‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬אבל בכל זאת הייתי רוצה לדעת מי שולח אותם‪.‬‬ ‫במקום להשיב הצביע פדרו על המעטפה אשר בידו‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬יכול להיות ששם השולח מופיע במכתב‪ — ,‬אמר העלם‪.‬‬ ‫— אני בכל זאת חושב שעלי למסור את המכתב ואת החבילה לאיש‬ ‫ששמו מופיע כאן — אמר פדרו‪ — .‬אולי תוכל לתת לי את הכתובת?‬ ‫— לא‪ ...‬אין מספרים לבתים במקום שאנחנו גרים‪ .‬וחוץ מזה‪..‬‬ ‫— אם כן‪ ,‬אני בכל זאת חושב שאמסור לך את הדברים‪ — ,‬הגיע פדרו‬ ‫לכלל החלטה‪ — .‬אלא אם כן תוכל להסביר לי איך להגיע לשם‪...‬‬ ‫— לרחובות של דון טורקוואנטו אין שמות‪ — ,‬העיר מלווהו של פדרו‪.‬‬ ‫— טוב‪ ,‬איפוא‪ .‬הנה המכתב‪ ,‬והרי לך גם החבילה‪.‬‬ ‫— אם יהיו לך בעיות‪ ,‬תוכל תמיד למצוא אותי כאן‪ — ,‬אמר הבלונדי‪.‬‬ ‫— בסדר‪ .‬תודה ולהתראות‪.‬‬ ‫כשיצאו את הבנין‪ ,‬רשם פדרו לפניו שמספר הבית הוא ‪ .2865‬הקטנוע‬ ‫היה מסוג ״סיאמברטה ‪ — 150‬ספורט״‪ ,‬והוא היה מלוכלך מאד‪.‬‬ ‫פדרו הודה לגבר ששימש לו כמורה דרך ומיהר לשוב אל בית המלון‬ ‫כדי לספר לשולחתו על ביצוע השליחות‪ .‬הוא לא היה בטוח אם נהג‬ ‫כהלכה כאשר מסר את המתנה ואת המכתב לעלם הבלונדי‪ ,‬על סמך‬

‫מ תנ ת יו□ הולד ת | ‪6 7‬‬

‫דבריהם של שכנים שהעילו עליו כי בנו של קלמנט הוא‪ .‬בעצם חרג בזה‬ ‫מהוראותיה של הגברת‪ ,‬שכן הזהירה אותו כי את המכתב עליו למסור אך‬ ‫ורק לניקולאס קלמנט‪ ,‬ואם לא יימצא בכתובת הרשומה‪ ,‬הרי עליו לברר את‬ ‫הכתובת החדשה ולהחזיר לידיה את המכתב ואת החבילה‪ .‬ואולם האשה‬ ‫הצעירה לא כעסה עליו‪ .‬אחר שסיפר לה את הכל‪ ,‬אמרה לו שנהג כשורה‪.‬‬ ‫משום מה ייחסה חשיבות גדולה לכל פרט ופרט של סיפורו‪ ,‬ואפילו רשמה‬ ‫כמה דברים‪ .‬היא שאלה אותו אם קלט את שמו של העלם אשר בידיו מסר‬ ‫את המכתב‪ ,‬ופדרו נזכר ששמע כמה מעובדי הסדנה פונים אליו בשם‬ ‫שנשמע כמו ״דיטו״‪ ,‬או ״טיטו״‪ ,‬ואולי ״טיטר״‪.‬‬ ‫האשה שילמה לו את שכרו בעין יפה‪ ,‬וכשנפרדה ממנו‪ ,‬לחצה את ידו‬ ‫בהכרת טובה‪ .‬פדרו היה מאושר‪ .‬הוא היה מוכן לבוא באש ובמים למען‬ ‫הגברת הזאת‪ ,‬והוא גמר בלבו שישמור על סודה ויהי מה‪.‬‬ ‫הדה קורנפלד מסרה לקנת את כל הדברים שסיפר לה הנער‪ .‬למחרת‬ ‫עזבה את מלונה הזמני וחזרה לבית המלון הקודם שלה‪.‬‬

‫פרק ט׳‬

‫העלם הבלונדי‬ ‫אחר עיון בדו״ח של הדה הגיע קנת למסקנות הבאות‪:‬‬ ‫עד לפני שבועות אחדים התגוררה בבית מספר ‪ 4261‬שברחוב‬ ‫צ׳אקאבוקו משפחה גרמנית ולה שלושה בנים‪ .‬קרוב לוודאי ששם‬ ‫המשפחה הזאת הוא קלמנט‪ .‬כיוון שבנו השלישי של אייכמן‪ ,‬דיטר‪ ,‬נולד‬ ‫ב־‪ 29‬במארס ‪ , 1942‬הרי מבחינת הגיל ייתכן בהחלט שהוא הוא אותו גרמני‬ ‫בלונדי צעיר שפגש פדרו בסדנה ושקראו לו ״טיטו״ או ״דיטו״‪ .‬העובדה‬ ‫שהמשפחה עזבה את דירתה הקודמת בלי להשאיר כתובת מחזקת את‬ ‫הסברה שמדובר במשפחת אייכמן‪.‬‬ ‫קנת ייחם חשיבות מיוחדת לעובדה שהצבעי אמר לפדרו כי המשפחה‬ ‫עברה לסאן פרנאנדו‪ ,‬ואילו העלם הבלונדי סיפר שהם גרים בדון‬ ‫טורקוואטו‪ .‬כיוון שהמפה הראתה ששני האזורים האלה מרוחקים זה מזה‬ ‫כעשרה קילומטרים‪ ,‬סבור היה שדיטר אייכמן עשה נסיון מכוון להטעות‬ ‫את פדרו(מאוחר יותר נתברר כי בנקודה זו טעה קנת‪ :‬המקום שבו גרה‬ ‫המשפחה נמצא בשטח שבין תחום שיפוטה של מועצת סאן פרנאנדו ובין‬ ‫אזור דון טורקוואטו‪ ,‬באופן שגם הצבעי וגם דיטר דיברו אמת)‪.‬‬ ‫הצעד הבא צריך היה להיות — גילוי כתובתה המדוייקת של המשפחה‪.‬‬ ‫קנת החליט שעוד באותו יום ינסה להתחקות אחר הגרמני הצעיר בצאתו‬ ‫מעבודתו בסדנה‪.‬‬ ‫יחד עם פרימו ולובינסקי יצא במכוניתו השכורה לחכות בהצטלבות‬ ‫‪68‬‬

‫העל□ הבלונדי | ‪69‬‬

‫אשר לפי הערכתו מוכרד‪ /‬היה ״טיטו״ לעבור בה בדרכו ממקום עבודתו‬ ‫ברחוב מונטאגודו אל אזור סאן פרנאנדו או אל דון טורקוואטו‪ .‬הוא קיווה‬ ‫שיעלה בידם לזהות את הצעיר על פי תיאורו של פדרו‪.‬‬ ‫הם חיכו משעה ‪ 15.30‬עד ‪ , 18.00‬אך שום צעיר בלונדי בעל חזות‬ ‫גרמנית לא עבר באותו מקום‪.‬‬ ‫קנת החליט שכדאי לעשות נסיון נוסף לברר את כתובתה החדשה של‬ ‫משפחת קלמנט אצל דיירי הבית ברחוב צ׳אקאבוקו ‪ .4261‬בשעה שש‬ ‫בערב‪ ,‬לאחר שמובטח היה כי דיטר גמר את עבודתו ואין חשש שהשואל‬ ‫ייתקל בו‪ ,‬שלח את לובינסקי אל הבית במסווה של סוכן ביטוח המתענין‬ ‫בריקארדו קלמנט‪.‬‬ ‫לובינסקי מצא בבית שני אנשים שעסקו במלאכת הצביעה‪ .‬אחד מהם‪,‬‬ ‫שדיבר ספרדית במבטא גרמני‪ ,‬השיב על שאלתו בדבר קלמנט ‪:‬‬ ‫— לא‪ ,‬איננו‪ .‬ריקארדו קלמנט ומשפחתו העתיקו את דירתם לפני‬ ‫שלושה שבועות‪.‬‬ ‫— אולי תוכל למסור לי את כתובתו החדשה ? — שאל לובינסקי‪.‬‬ ‫— הכתובת אינה ידועה לי‪ .‬כל מה שאני יודע הוא‪ ,‬שהם עברו לסאן‬ ‫פרנאנדו‪.‬‬ ‫— הם שכרו בית יותר גדול? האם המשפחה גדלה?‬ ‫— יש להם ארבעה ילדים‪ ,‬שלושה גדולים ואחד קטן‪ ,‬ולפי מיטב‬ ‫ידיעתי לא נוסף עליהם חמישי‪ .‬הבכור נשוי‪ ,‬אחד משרת בצי ואחד עובד‬ ‫בבית מלאכה במרחק חצי בלוק מכאן‪ .‬הקטן הוא בן שמונה‪.‬‬ ‫— אולי בכל זאת תוכל לעזור לי בענין הכתובת החדשה — ותחסוך לי‬ ‫נסיעה מיותרת וחיפושים ?‬ ‫באותו רגע נכנסו לבית שני אנשים שעמדו והקשיבו לשיחה‪ ,‬ולובינסקי‬ ‫הבין שמוטב להפסיקה‪ .‬הצבעי אמר עוד‪:‬‬ ‫— יכול אתה לשאול את הבן‪ ,‬זה שעובד בבית המלאכה בסביבה‪ .‬אבל‬ ‫עכשיו הוא איננו‪ ,‬כי הוא גומר את עבודתו בשעה חמש‪.‬‬ ‫— מה שמו של הבן ?‬ ‫— אינני יודע‪ .‬אם תשאל על ״הגרמני״‪ ,‬כולם יידעו למי הכוונה‪.‬‬ ‫לובינסקי חזר‪ ,‬ותיאר את מהלך השיחה באזני קנת‪ .‬מעתה הפכה השערה‬ ‫אחת לוודאות‪ :‬הגרמני שגר עד לפני שבועות מספר בבית ההוא היה באמת‬ ‫ריקארדו קלמנט‪ .‬מה ששמע לובינסקי על הרכב המשפחה הלם בדרך כלל‬ ‫את הידוע על משפחת אייכמן‪ ,‬להוציא פרט אחד‪ :‬ווירה אייכמן הצטרפה‬ ‫אל בעלה בארגנטינה בשנת ‪ , 1953‬ולפיכך לא ייתכן שיש להם ילד בן‬ ‫שמונה‪ .‬הילד שנולד להם בארגנטינה יכול להיות לכל היותר בן שש‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫הבית בדחוב גריבלדי‬

‫שני הימים הבאים היו שבת ויום א׳‪ ,‬שהם ימי מנוחה בבואנוס איירס‪,‬‬ ‫וההתחקות אחר ״טיטו״ נדחתה‪ ,‬באין ברירה‪ ,‬עד יום ב׳‪ 7 ,‬במארס‪ .‬קנת‬ ‫ניצל את השהות כדי להחליף כח וכדי לשלוח דו״ח ראשון לארץ‪ .‬הוא יכול‬ ‫לבשר לנו שקלמנט אמנם גר עד לפני זמן לא רב בבית מספר ‪ 4261‬ברחוב‬ ‫צ׳אקאבוקו‪ ,‬ושיש לו יסוד להניח שמצא את בנו השלישי של אייכמן‪.‬‬ ‫הדו״ח הראשון של קנת בא כבשורת עידוד לכל האנשים שהיו בסוד‬ ‫הדברים‪ .‬אמנם משוכנע הייתי כל העת שסיפורה של משפחת הרמז על‬ ‫ניקולאס אייכמן כולו אמת! אך מאז התידדה בתו של הרמן עם בנו של‬ ‫אייכמן עבר זמן רב‪ ,‬ואי אפשר היה לדעת אם לאחר מכן לא חזרה ונעלמה‬ ‫משפחת אייכמן בלי להשאיר עקבות‪ .‬עתה נתבשרנו כי אייכמן מוסיף לגור‬ ‫בסביבת בואנוס איירס‪ ,‬ולא עוד אלא שבנו אותר כמעט בוודאות‪ .‬בלי‬ ‫שהיות נוספות התחלתי לתכנן את הצעדים המיבצעיים שיהיה עלינו‬ ‫לעשותם עם אימות הנחתנו שריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫הזמנתי אלי את מלכה ברוורמן‪ ,‬ראש היחידה למינהל‪ ,‬כח אדם וכספים‬ ‫במוסד‪.‬‬ ‫מלכה עלתה מפולין ב־‪ 1934‬ומיד הצטרפה לשורות ה״הגנה״‪ .‬מאז לא‬ ‫חדלה מפעילות באירגון זה‪ .‬ב־‪ 1942‬סיימה קורס מ״מים בג׳וארה‪ .‬לאחר‬ ‫מכן שימשה מזכירת המרכז להתגייסות הישוב היהודי בארץ‪ .‬עם קום‬ ‫המדינה נתמנתה מזכירה כללית של מחלקת הגיוס של משרד הבטחון‪.‬‬ ‫משם הגיעה‪ ,‬דרך שירות הבטחון‪ ,‬אל המוסד‪.‬‬ ‫אחותה‪ ,‬בעלה ושלושת ילדיהם‪ ,‬וכן קרובי משפחה רבים מאד‪ ,‬ניספו‬ ‫בשואה‪.‬‬ ‫לא סיפרתי למלכה במה מדובר‪ ,‬והיא לא הציגה שאלות‪ .‬אך מנסיוני‬ ‫ידעתי שבמקרים לא מעטים ניחשה‪ ,‬או הבינה בעצמה‪ ,‬או שמעה שמץ דבר‬ ‫והסיקה ממנו את השאר‪ :‬ובדרך כלל ידעה הרבה יותר משנאמר לה‪ .‬כלל‬ ‫הוא שאין אתה יכול לעבוד עם אנשים מוכשרים בעלי תפיסה מהירה ובעלי‬ ‫תושיה‪ ,‬ולדרוש מהם שלא יפעילו את כשרונותיהם תוך כדי עבודה ולא‬ ‫יבינו דבר מתוך דבר‪ .‬הדברים אמורים לגבי מרבית עוזרי הראשיים ‪ :‬לא‬ ‫יכולתי להסתיר מהם דבר‪ ,‬אולם יכולתי לסמוך עליהם שישתקו ולא יציגו‬ ‫שאלות מיותרות‪.‬‬ ‫הטלתי על מלכה את הכנתם של פריטים מסויימים בתחום טיפולה‪,‬‬ ‫שנזדקק להם אולי בבוא מועד הפעולה‪ .‬ידעתי שאם אמנם יהיה צורך בהם‪,‬‬ ‫נמצא אותם מוכנים וממתינים לנו‪ .‬מלכה ניחנה בכושר ארגוני נדיר‪ .‬המושג‬ ‫״אי אפשר״ היה זר לה‪ ,‬ותמיד הצטיינה במרצה‪ ,‬תושיתה‪ ,‬תפיסתה המהירה‬ ‫וכושר מנהיגותה‪.‬‬

‫העלם הבלונדי | ‪71‬‬

‫אך נשוב אל קנת ואל מאמציו למצוא את מקום מגוריה החדש של‬ ‫משפחת קלמנט‪ .‬ב־‪ 7‬במארס חיכה בשניה‪ ,‬יחד עם פרימו‪ ,‬באותה‬ ‫הצטלבות שבה‪ ,‬לפי כל הנתונים‪ ,‬צריך היה לעבור העלם הגרמני‪ .‬גם הפעם‬ ‫לא הופיע‪.‬‬ ‫בערב של אותו יום בא לובינסקי ועמו התוצאות הראשונות של‬ ‫הבירורים שנעשו על ידי משרד החקירות הפרטי אשר אליו פנה כמה ימים‬ ‫קודם לכן‪ .‬מן המימצאים של החוקרים הארגנטיניים נמצאו למדים כי אין‬ ‫כל שייכות בין אייכמן ובין קלמנס וקלמנט שאת שמותיהם מצא קנת‬ ‫במדריך הטלפונים‪.‬‬ ‫אשר לבית ברחוב צ׳אקאבוקו ‪ ,4261‬מסר משרד החקירות כי אל הבית‬ ‫מחובר מוסך גדול‪ ,‬שבשל רחבו וגבהו הוא יכול לשמש גם כמחסן‪ .‬בקצה‬ ‫המחסן הזה נמצא חדר קטן עם שרותים נפרדים‪ .‬לפני כעשרה ימים פינתה‬ ‫משפחה גרמנית בשם שניידר חלק מן המחסן שבו החזיקה בשכירות‪ ,‬והיא‬ ‫העתיקה את דירתה לכתובת לא ידועה‪ .‬עתה נשאר שם דייר יחיד‪ ,‬אדם‬ ‫ממוצא זר — כנראה הונגרי או פולני — ושמו פראנסיסקו שמידט‪ .‬הוא‬ ‫בעל הבנין כולו‪ ,‬והוא עוסק עתה בשיפוצו ובצביעתו על מנת להוציאו‬ ‫למכירה‪ .‬אין יודעים לאן הוא אומר להעתיק את מושבו‪.‬‬ ‫קנת ביקש את לובינסקי להזמין ממשרד החקירות פרטים נוספים על‬ ‫האנשים ששמותיהם נזכרו בדו״ח הראשון‪ ,‬כיוון שקיימת אפשרות שאחד‬ ‫מהשניים — שניידר או שמידט — הוא אותו קלמנט שלובינסקי מחפש‪.‬‬ ‫קנת אף ביקש לברר בזהירות רבה את שם החברה אשר טיפלה בהעברת‬ ‫רהיטיו של שניידר‪ .‬בהתאם להוראותיו הסביר לובינסקי במשרד החקירות‬ ‫שסודיות החקירה היא הכרחית‪ ,‬שכן קלמנט עלול להיעלם אם יוודע לו‬ ‫שמחפשים אותו‪ ,‬ואז ״ייגרם הפסד כספי גדול״‪.‬‬ ‫ב־‪ 8‬במארס‪ ,‬משעה שבע וחצי בבוקר ועד שעה תשע‪ ,‬ערך קנת תצפית‬ ‫על משרדי חברת פולדנר ברחוב קורדובה‪ .‬למזלו ירד גשם שוטף‪ ,‬והוא יכל‬ ‫לעמוד זמן רב בפתחו של בית בלי לעורר חשד‪ .‬כל אותו זמן לא ראה שום‬ ‫אדם שעל פי הנתונים שבידו יכול להיות אייכמן‪.‬‬ ‫אחר הצהרים יצאו קנת ופרימו פעם נוספת לאותה הצטלבות שבה‬ ‫מוכרח היה לעבור העלם הגרמני בצאתו מן הסדנה‪ .‬בשעה ‪ 17.15‬הופיע‬ ‫מכיוון בית המלאכה קטנוע שהיה דומה לתיאור ששמעו מפי הנער פדרו‪.‬‬ ‫הקטנוע הגיח מן הרחוב אל הכביש הראשי ולאחר שעה קלה פנה שמאלה‪,‬‬ ‫לעבר סאן פרנאנדו‪ .‬על מושב הנהג ישב גבר שחרחר כבן ‪ ,45*40‬שהרכיב‬ ‫משקפיים בעלי מסגרת כהה ‪ :‬ואילו על המושב האחורי ישב עלם בהיר‬ ‫שיער‪ ,‬לבוש כמכונאי‪ ,‬שפרטי התיאור שהביא פדרו הלמו אותו‪ .‬לוחית‬

‫‪ | 72‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫המספר של הקטנוע היתה מלוכלכת עד כדי כך‪ ,‬שאי אפשר היה לקרוא את‬ ‫הספרות‪ .‬ואולם עצם הלכלוך שימש כאמצעי זיהוי‪ ,‬שכן פדרו אמר‬ ‫שקטנועו של הצעיר מלוכלך מאד‪.‬‬ ‫הם נסעו בעקבות הקטנוע בשמרם על מרחק גדול‪ .‬כחמשה קילומטרים‬ ‫נסעו לאורך הכביש הראשי‪ ,‬אוונידו סאנטה פה‪ ,‬עד שראוהו פונה שמאלה‬ ‫ברחוב חואן ב‪ .‬חוסטו‪ ,‬סמוך לתחנת הרכבת בביקאר‪ .‬קנת התקרב אליו‬ ‫במקום זה וראה אותו עוצר לפני בית ברחוב זאפיולה‪ ,‬ואולי היה זה רחוב‬ ‫האידה ביקאר‪ ,‬כי הרחוב מחליף את שמו בהמשכו‪ .‬הבית שלפניו עצרו‬ ‫השניים היה קרוב לפנת חואן ב‪ .‬חוסטו‪ .‬הנהג נשאר יושב על מושבו‪ ,‬ואילו‬ ‫הצעיר נכנס לבית לדקה או שתיים‪ .‬השעה היתה ‪ . 17.25‬כששב הצעיר‪,‬‬ ‫המשיכו בדרכם בלי להתעכב עוד‪ .‬הם שבו אל הכביש הראשי‪ ,‬והמשיכו‬ ‫בנסיעתם לכיוון סאן פרנאנדו‪ .‬כשהגיעו לשם‪ ,‬פנו שמאלה לרחוב‬ ‫סארמיאנטו‪.‬‬ ‫כאן נסתיים העיקוב‪ .‬לוויה עשתה את דרכה במרכז סאן פרנאנדו‪ ,‬ליד‬ ‫הככר‪ ,‬בפינת טרה דה פברירו־סארמיאנטו‪ .‬מספר המלווים היה רב‪,‬‬ ‫והתהלוכה התנהלה באטיות‪ .‬הקטנוע הספיק לעבור לפניה‪ .‬מכוניתם של‬ ‫העוקבים נשארה מאחוריה‪.‬‬ ‫קנת וחברו הוסיפו לשוטט בסביבה בחיפוש אחר הקטנוע‪ ,‬אך לא‬ ‫מצאוהו‪ .‬מרחוק יכלו להבחין באדם צעיר‪ ,‬לבוש בסרבל של מכונאי‪,‬‬ ‫שנכנס לאחד הבתים ברחוב טרה דה פברירו‪ .‬מספר הבית היה ‪ ,461‬אך לא‬ ‫היה להם כל בטחון שאמנם זה העלם אשר אחריו עקבו מבית המלאכה ועד‬ ‫המקום הזה‪.‬‬ ‫המזל הוסיף להרעים להם פניו ‪ :‬בדרך חזרה נתקלקלה מערכת החשמל‬ ‫במכונית‪ ,‬ובקושי רב חזרו לבואנוס איירס‪.‬‬ ‫כיוון שהעיקוב נפסק באמצע‪ ,‬הועמדה גם תחילתו בסימן שאלה‪ .‬רוכבי‬ ‫הקטנוע אמנם נסעו לאזור סאן פרנאנדו‪ ,‬אותו אזור שצויין על ידי האיש‬ ‫ברחוב צ׳אקאבוקו כמקום מגוריה החדש של משפחת קלמנט‪ :‬אך מנין‬ ‫להם שעקבו באמת אחר הצעיר מבית המלאכה? הן פדרו אמר שהרכב‬ ‫שייך לצעיר עצמו‪ ,‬ואילו הם נסעו בעקבות קטנוע שאדם קשיש נהג בו‪,‬‬ ‫וצעיר בהיר־שיער ישב במושבו האחורי‪.‬‬ ‫איש מהם לא ראה את קלמנט הצעיר‪ .‬איך יכלו איפוא לדעת אם בכלל‬ ‫עקבו אחר האדם הנכון ?‬ ‫ב־‪ 9‬במארס‪ ,‬בשעות הבוקר‪ ,‬ירד גשם‪ .‬קנת שלח את פרימו אל בית‬ ‫המלאכה ברחוב מונטאגודו על מנת שיחפש את הקטנוע וישתדל לרשום‬ ‫את מספרו‪ .‬מזג האוויר הסגרירי עשוי היה לשבש את תכניות־העיקוב‬

‫העלם הבלונדי | ‪73‬‬

‫שלהם‪ ,‬שכן צריך היה להביא בחשבון את האפשרות שבגלל הגשם אולי‬ ‫החליט קלמנט הצעיר לנסוע לעבודה ברכבת או באוטובוס‪ ,‬ואם כן אין‬ ‫טעם להמתין לו בהצטלבות‪ ,‬שכן יש להניח שגם ישוב הביתה בתחבורה‬ ‫ציבורית‪.‬‬ ‫בצהרים שב פרימו והודיע שהקטנוע ישנו‪ ,‬ושמספרו ‪.84099‬‬ ‫הפעם אירגן קנת שלוש חוליות של עוקבים‪ .‬הוא עצמו המתין באותה‬ ‫הצטלבות שבה הבחינו בקטנוע ביום הקודם‪ ,‬ועמו לובינסקי‪ .‬פרימו חיכה‬ ‫במרכז סאן פרנאנדו‪ ,‬במקום שבו נעלם הקטנוע מעיניהם בגלל הלוויה‪.‬‬ ‫קורנפלד ואשתו שוטטו בקרבת בית המלאכה‪ ,‬וההוראה שניתנה להם‬ ‫היתה‪ ,‬שאם יראו את הצעיר עולה לאוטובוס‪ ,‬יסעו גם הם אתו‪.‬‬ ‫קנת ולובינסקי חיכו עד שעה ‪ , 18.00‬אולם הקטנוע לא הופיע‪ .‬הם עברו‬ ‫במכוניתם ליד בית המלאכה אך לא ראו את הזוג קורנפלד‪ .‬על המדרכה‪,‬‬ ‫ליד בית המלאכה‪ ,‬עמד קטנוע שחור שמספרו היה ‪ . 160934‬הם נסעו לסאן‬ ‫פרנאנדו‪ ,‬אספו את פרימו במכוניתם‪ ,‬ושמעו מפיו שהעלם לא הופיע‪.‬‬ ‫את הזוג קורנפלד ראה קנת רק למחרת בבוקר‪ .‬השניים סיפרו שחיכו‬ ‫מול בית המלאכה‪ ,‬ובשעה ‪ 17.20‬ראו צעיר בהיר־שיער‪ ,‬שדמה לתיאור‬ ‫ששמעו מפי פדרו‪ ,‬יוצא מבית המלאכה‪ ,‬עושה דרכו ברגל עד פנת רחוב‬ ‫מונטאגודו‪ ,‬ועולה שם על אוטובוס‪ .‬הם עלו אחריו ויחד אתו ירדו בתחנת‬ ‫הרכבת מארטינס‪ .‬מתחנה זו יכול הצעיר לנסוע ברכבת הן לאזור סאן‬ ‫פרנאנדו והן לדון טורקוואטו‪ .‬ברם‪ ,‬הוא לא נכנס לתחנת הרכבת‪ .‬הוא‬ ‫התרחק מן התחנה ופנה לסימטה צדדית‪ .‬בהתאם להוראות שקיבלו‪,‬‬ ‫הפסיקו את העיקוב בשלב זה ולפיכך אינם יודעים לאן פנה‪.‬‬ ‫אותו יום אחר הצהרים חזר וחילק קנת את אנשיו לשלוש חוליות‪ :‬פרימו‬ ‫חיכה במרכז סאן פרנאנדו כבפעם הקודמת! קנת ישב במכונית ברחוב‬ ‫מונטאגודו‪ ,‬כמאה מטר מבית המלאכה‪ :‬ואילו קורנפלד ואשתו המתינו‬ ‫ברחוב פאראנה‪ ,‬לא הרחק מפנת רחוב מונטאגודו‪ .‬את מכוניתם החנו‬ ‫בקרבת מקום‪.‬‬ ‫הם חיכו משעה ‪ , 16.30‬אך רק בשעה ‪ 17.50‬בקירוב נראה קטנוע‪ ,‬שדמה‬ ‫לרכבו של העלם המבוקש‪ ,‬יוצא מחצר בית המלאכה‪ .‬גם הפעם רכבו עליו‬ ‫שני אנשים‪ ,‬הגבר הקשיש והעלם בהיר השיער‪ .‬קנת נסע במהירות למקום‬ ‫תצפיתו של הזוג קורנפלד‪ ,‬אסף את השניים במכוניתו‪ ,‬ודהר אחר הקטנוע‪.‬‬ ‫למזלם גרר אחריו בפעם הזאת גרור קטן‪ ,‬כעין עגלה‪ ,‬ודבר זה האט את‬ ‫מהירותו במידה ניכרת‪ .‬הם השיגוהו בלי מאמץ רב‪ .‬מסלול הנסיעה היה גם‬ ‫הפעם כלפני יומיים‪ ,‬וגם ביום הזה עצרו השניים לרגעים מספר ליד הבית‬ ‫בקרבת תחנת הרכבת בביקאר‪ ,‬ואחר כך המשיכו בדרכם לסאן פרנאנדו‪.‬‬

‫‪ | 74‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫בככר המרכזית של סאן פרנאנדו‪ ,‬סמוך לרחוב סארמיאנטו‪ ,‬ראה קנת את‬ ‫פרימו יושב על ספסל‪ .‬הוא אסף גם אותו למכוניתו‪.‬‬ ‫הקטנוע שוב עמד לרגע בסאן פרנאנדו — מרחוק דומה היה כי נוסעיו‬ ‫קונים משהו בקיוסק — ואחר כך כמעט אבד להם במבוך של סימטאות‪,‬‬ ‫עד שיצא לכביש ‪ 202‬והמשיך לדהור בו בכיוון בנקלרי־דון טורקוואטו‪.‬‬ ‫אחר נסיעה של שניים או שלושה קילומטרים נשאר השטח הבנוי של סאן‬ ‫פרנאנדו מאחוריהם‪ ,‬ובמרחב שהשתרע לפניהם נאלצו להגדיל את המרחק‬ ‫ביניהם ובין הקטנוע כמעט עד לקילומטר‪ ,‬כי התנועה בכביש ‪ 202‬היתה‬ ‫מעטה‪ .‬קנת הביט בשעונו‪ .‬המחוגים הראו שעה ‪ 18.30‬בקירוב‪.‬‬ ‫הקטנוע נעצר כמאה וחמישים מטר לפני גשר רכבת העובר מעל לכביש‬ ‫‪ ,202‬חצי קילומטר לפני תחנת בנקלרי‪ .‬העוקבים פנו לרחוב צדדי‪ ,‬כחמש‬ ‫מאות מטר לפני גשר הרכבת והחנו את מכוניתם מאחורי בית עזוב שעמד‬ ‫בהצטלבות הכבישים‪ .‬מרחוק ראו אחד משני רוכבי הקטנוע — אי אפשר‬ ‫היה להבחין מי מהשניים — יורד ליד קיוסק בצדו השמאלי של הכביש‪,‬‬ ‫בעוד השני מוסיף לנסוע מרחק כ־‪ 50‬מטר‪ .‬שם החנה את קטנועו ליד צריף‬ ‫ונכנס לתוכו‪ .‬בינתיים נעלם הראשון מעיניהם‪ .‬הם התניעו את המכונית‬ ‫והתרחקו משם‪ ,‬אך חזרו כעבור חצי שעה‪ ,‬עם רדת החשכה‪ .‬הפעם החנו‬ ‫את מכוניתם במרחק ניכר מן הקיוסק וקרבו אליו ברגל‪ .‬הם עברו ליד‬ ‫הצריף ושאלו כמה פועלים ששבו אותה שעה מעבודתם‪ ,‬אם אינם מכירים‬ ‫משפחה בשם רודריגז הגרה באותה סביבה‪ .‬אחד הפועלים הצביע על‬ ‫שכונה רחוקה שדמתה למעברה‪ ,‬ואמר שנדמה לו כי שם גרה משפחה בשם‬ ‫זה‪ .‬כשנשאל מי גר בצריף‪ ,‬אמר הפועל שמתגורר בו אדם צעיר יחד עם‬ ‫אמו‪ ,‬והוא בעל קטנוע‪ .‬קנת החליט להסתפק בכך ולדחות את המשך‬ ‫הבירור ליום אחר‪.‬‬ ‫כמאה מטר מן הצריף‪ ,‬וכמרחק הזה מן הקיוסק‪ ,‬עמד בית לבנים‬ ‫שבנייתו‪ ,‬כנראה‪ ,‬לא נסתיימה‪ .‬איש מן החבורה לא שם לב לאותו בית‪.‬‬ ‫שם גרו ריקארדו קלמנט ומשפחתו‪.‬‬

‫אייכמן בתקופת הזוהר שלו‪,‬‬ ‫במדי ס‪.‬ס‪.‬‬

‫אייכמן‬ ‫ארגנטיני‪.‬‬

‫בלבוש‬

‫גאוצ׳ו‬

‫מימין‪ :‬ווירה‪ ,‬אשתו של‬ ‫אייכמן‪.‬‬ ‫למטה‪ :‬ווירה‪ ,‬אשתו של‬ ‫אייכמן‪ ,‬בעת ביקורה בישראל‪,‬‬ ‫לאחר שנגזר דינו של בעלה‪.‬‬

‫ניקולס )קלאוס( אייכמן‬ ‫בנו הבכור של אדולף אייכמן‪,‬‬ ‫חיזר אחרי נערה בבואנוס‬ ‫איירס ועורר את חשדו של‬ ‫אביה‪ ,‬לותהר הרמן‪.‬‬

‫דיטר אייכמן‬ ‫בנו השלישי של אדולף‬ ‫אייכמן‪ .‬בתקופת המיבצע עבד‬ ‫במוסך בפרבר אוליבוס‬ ‫שבבואנוס איירס‪ .‬עיקוב‬ ‫אחריו הוביל לגילוי מקום־‬ ‫מגוריו החדש של אייכמן‪ ,‬שם‬ ‫נלכד‪.‬‬

‫פרק י׳‬ ‫הבית בסאן פרנאנדו‬ ‫קנת החליט שהגיע הזמן להחליף את מכוניתו השכורה באחרת‪ :‬פעמים‬ ‫רבות מדי נראתה משוטטת בקרבת הרחובות צ׳אקאבוקו ומונטאגודו‪.‬‬ ‫הוא נפגש עם לובינסקי ושמע מפיו כי משרד החקירות לא מצא שום‬ ‫רישום שיש בו כדי להעיד כי בשנת ‪ 1953‬הגיעו לארגנטינה אשה בשם‬ ‫ווירה ליבל ושלושת בניה‪ .‬קנת ביקש את לובינסקי ללחוץ על משרד‬ ‫החקירות השני‪ ,‬שיזרז את בירוריו בקשר לחברת פולדנר וצוות ״קאפרי״‪.‬‬ ‫אחר הצהרים חודשה התצפית ליד בית המלאכה‪ .‬ממכוניתו השכורה‬ ‫החדשה‪ ,‬בה ישב קנת יחד עם פרימו‪ ,‬ראה עלם בהיר שיער עובר ברכיבה‬ ‫על אופנע שחור שמספרו ‪ . 118111‬הם נסעו אחריו בכיוון תחנת הרכבת‬ ‫מרטינס‪ .‬ברחוב לדיסלב מרטינס עצר העלם לפני הבית מספר ‪ , 186‬קשר‬ ‫את האופנע אל עץ ונכנס לבית‪ .‬קנת יצא ממכוניתו ועבר ברגל ליד הבית‪.‬‬ ‫שלט של רופא שיניים התנוסס עליו‪.‬‬ ‫כעבור עשרים רגע בקירוב יצא העלם מהבית‪ ,‬ואז נוכחו לדעת שטעו‪:‬‬ ‫הוא לא היה דומה ל״דיטו״ או ״טיטו״ כפי שתיארו פדרו‪.‬‬ ‫קנת הגיע למסקנה שאין להם נתונים די הצורך כדי להמשיך בעיקוב‪ .‬כח‬ ‫האדם שעמד לרשותו היה מצומצם‪ ,‬ובהכרח היה עליו לשלוח פעם אחר‬ ‫פעם אותם האנשים לאותם המקומות‪ .‬הם לא ידעו עדיין אם העלם בהיר‬ ‫השיער המכונה ״דיטו״ הוא באמת בנו של אייכמן; וקנת אמר בלבו שלפני‬

‫‪75‬‬

‫‪ | 76‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫שהם מוסיפים להסתכן בגילוי מארביהם‪ ,‬מוטב שיבררו תחילה את עובדת־‬ ‫המפתח הזאת‪.‬‬ ‫קנת סבור היה‪ ,‬שבתנאים הנתונים מותר לשגר את הנער פדרו מבית‬ ‫המלון בשניה אל הבית ברחוב צ׳אקאבוקו ‪ 4261‬כדי לנסות לברר את‬ ‫הכתובת החדשה של משפחת קלמנט‪ ,‬וכן כדי להשיג פרטים נוספים על‬ ‫הצעיר הגרמני העובד בבית המלאכה‪.‬‬ ‫הדה קורנפלד חזרה איפוא אל בית המלון שבו התאכסנה יום אחד‪ ,‬אלא‬ ‫שהפעם לא שכרה חדר‪ :‬היא נכנסה לטרקלין‪ ,‬ישבה ליד שולחן והזמינה‬ ‫קפה‪ .‬פדרו הבחין בה מיד‪ ,‬ולא הסתיר את שמחתו‪ .‬הוא קרב אט־אט אל‬ ‫שולחנה‪ ,‬ולמראה הרמז הראשון מצדה מיהר לגשת אליה‪ .‬פניה לבשו‬ ‫ארשת של דאגה‪ ,‬והוא הסיק מכאן שהיא נתונה בצרה‪ .‬היא ביקשה אותו‬ ‫לשוב אל הבית ברחוב צ׳אקאבוקו ולעשות נסיון נוסף להשיג את כתובתו‬ ‫של ניקולאס קלמנט‪ .‬עליו לומר — כך הסבירה לו — כי שולחת המכתב‬ ‫והחבילה התלוננה באזני חברו כי המכתב והחבילה לא הגיעו לתעודתם ‪:‬‬ ‫ולפיכך דורש חברו שיפצה אותו בסכום של חמש מאות פיזות‪ ,‬שהוא שווי‬ ‫החבילה‪ .‬היא הוסיפה שעליו ללכת פעם נוספת אל הצעיר העובד בסדנה‬ ‫ולחרות היטב בזכרונו את תיאורו המדויק וכל מלה אשר תצא מפיו‪ .‬פדרו‬ ‫לא השתהה אף רגע — מיד יצא לדרך‪.‬‬ ‫בערב של אותו יום חזרה הדה אל בית המלון כדי להמתין לשובו של‬ ‫פדרו‪ .‬הוא הגיע יותר מאוחר מששיערה‪ ,‬וסיפר לה את הרפתקאותיו‬ ‫בפירוט רב‪.‬‬ ‫כשהגיע אל הבית ברחוב צ׳אקאבוקו‪ ,‬הלך תחילה לחפש את האיש‬ ‫אשר אמר לו בשעתו כי בנו של הגרמני עובד בסדנה בקרבת מקום‪ .‬הוא‬ ‫מצא אותו באחד החדרים ובירכו לשלום כמכר ותיק‪ .‬גם הלה הכירו‪ :‬הוא‬ ‫זכר עדיין שפדרו התעניין בכתובתו של הדייר הגרמני‪ .‬הפעם היה מוכן‬ ‫להדריך אותו בדיקנות‪ .‬תחילה‪ ,‬אמר‪ ,‬יש לנסוע עד לתחנת סאן פרנאנדו‪,‬‬ ‫ומשם יש להמשיך ב״קולקטיב״(אוטובוס קטן) של סאן פרנאנדו מספר‬ ‫‪ 203‬ולבקש את הנהג לעצור באווידאנדה‪ .‬הכרטיס לשם עולה ‪ 4.50‬פיזות‪.‬‬ ‫כשירד מן ה״קולקטיב״ ויחצה את הרחוב‪ ,‬יראה שם קיוסק שבו יוכל‬ ‫לשאול על ביתו של הגרמני‪ .‬ואם לא ירצה להעזר בקיוסקאי‪ ,‬די לו להפנות‬ ‫את ראשו ימינה ויראה בית בעל גג שטוח‪ ,‬בנוי לבנים‪ ,‬שאינו מטוייח עדיין‪.‬‬ ‫זה ביתו של הגרמני‪.‬‬ ‫ניכר שהאיש נסע בעצמו באותה דרך‪ ,‬אך ליתר בטחון שאל אותו פדרו‬ ‫אם הוא בטוח בכל הפרטים‪ .‬הלה השיב כי ביצע כמה עבודות בביתו החדש‬ ‫של הגרמני ועוד מגיע לו כסף ממנו‪ .‬פדרו הוסיף לשאול אותו על בנו‬

‫הבית בסאן פרנאנדו | ‪77‬‬

‫העובד בסדנה הסמוכה‪ ,‬וןזאיש השיב שבעצם אין העלם בנו של הגרמני‪.‬‬ ‫לגרמני יש בן‪ ,‬ילד כבן שלוש או ארבע‪ ,‬מאמו של טיטו‪.‬‬ ‫פדרו הבחין בו שאינו מדבר ברצון על עניניו המשפחתיים של הגרמני‪,‬‬ ‫אבל בכל זאת סיפר‪ ,‬בתשובה על שאלה נוספת‪ ,‬שלטיטו שני אחים — אחד‬ ‫נשוי ואחד המשרת בצי‪ .‬הגרמני‪ ,‬אמר‪ ,‬חי עם אמו של טיטו‪ .‬ועוד הוסיף‬ ‫שלטיטו אין קטנוע‪ ,‬אבל הוא נוסע תמיד עם שכן הגר בקרבת מקום‪.‬‬ ‫בגמר השיחה שאל פדרו את בן שיחו לשמו‪ ,‬שמא יזדקק לו פעם נוספת‪.‬‬ ‫הלה השיב‪:‬‬ ‫— למה לך לדעת את שמי? כשתהיה זקוק לי‪ ,‬תבוא הנה ותשאל היכן‬ ‫הנגר‪ .‬אני גר כאן‪ ,‬בחדר זה‪.‬‬ ‫הנגר‪ ,‬רשם פדרו לפניו‪ ,‬הוא גבר כבן חמישים‪ ,‬והוא מדבר במבטא‬ ‫אירופי בולט‪.‬‬ ‫עוד הם משוחחים‪ ,‬והנה הופיע גבר שמן‪ ,‬שאף הוא נראה כבן חמישים‪.‬‬ ‫אולי הוא בעל הבית‪ ,‬שיער פדרו‪ .‬בשמעו את שאלות הנער‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫— הלא הבן עובד בסדנה‪ ,‬במרחק חצי בלוק מכאן‪ .‬למה אינך הולך‬ ‫אליו?‬ ‫פדרו הודה לנגר בלבביות ושם פעמיו אל בית המלאכה‪ .‬ליד הדלת עמד‬ ‫קטנוע מדגם ״סיאם״ מספר ‪ ,099‬עם רכב צדי‪ .‬בחדר ששימש כמשרד פגש‬ ‫את העלם הגרמני‪ ,‬והלה שאלו בנעימה של צחוק ‪:‬‬ ‫— ומה רצונך הפעם? האם אתה בא בענין המתנה? אומר לך את‬ ‫האמת‪ .‬אחר שנתת לי את המעטפה פתחתי אותה וקראתי את המכתב‬ ‫שבתוכה‪ ,‬שהכיל איחולי יום הולדת‪ ,‬ומכיוון שביום ההוא חל יום ההולדת‬ ‫של אחי‪ ,‬ולא של אבי‪ ,‬מסרתי את המתנה לאחי‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬אבל השם‪...‬‬ ‫— ״ניקולאס קלמנט״ יכול להיות גם אבי וגם אחי‪.‬‬ ‫— אבל אני נתון עכשיו בצרה‪ .‬את המכתב והחבילה הקטנה מסר לי‬ ‫חבר שלי‪ ,‬העובד בבית מלון אחר‪ :‬הוא קיבל אותם למסירה מאורחת של‬ ‫בית המלון‪ .‬עכשיו הוא טוען שהדברים לא הגיעו לתעודתם והוא דורש‬ ‫שאשלם לו חמש מאות פיזות‪.‬‬ ‫— האורחת הזאת היתה יכולה לדייק יותר כשכתבה את השם על‬ ‫המעטפה‪ ,‬ואז לא היו לנו בעיות‪ .‬למה רשמה ניקולאס קלמנט ולא ניקולאס‬ ‫אייכמן ?‬ ‫— אולי אתה יכול לתת לי את הכתובת של אחיך‪ — ,‬ביקש פדרו‪.‬‬ ‫טיטו הושיט לו פיסת נייר ואמר ‪:‬‬ ‫— רשום ‪ :‬רחוב גנרל פאז ‪.3030‬‬

‫‪ | 78‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫— תודה‪ .‬ואולי אתה יכול לומר לי היכן אפשר למצוא את מר קלמנט?‬ ‫ייתכן שהאשה ההיא תרצה לדעת את כתובתו‪.‬‬ ‫— הוא עכשיו בטוקומאן לרגל עסקיו ואיננו יודעים מתי יחזור‪.‬‬ ‫אל השניים התקרב גבר כבן שלושים‪ ,‬שהאזין כנראה לחלק האחרון של‬ ‫השיחה‪ .‬הוא פנה אל טיטו ושאל‪:‬‬ ‫— היכן אביך?‬ ‫— בטוקומאן‪ — ,‬חזר טיטו ואמר‪ — .‬הוא נסע לשם לרגל עסקיו ואין‬ ‫לנו מושג מתי יחזור‪.‬‬ ‫הדה קורנפלד חקרה את הנער עוד ועוד ורשמה מפיו כל פרט שהיה‬ ‫שמור בזכרונו‪ .‬פדרו הביע באזניה את צערו על שלא הצליח בשליחותו‪ :‬לא‬ ‫עלה בידו למצוא את משפחת קלמנט‪ ,‬שכן הגרמני הצעיר שבסדנה אמר כי‬ ‫שמו ושם אחיו אינו קלמנט אלא אייכמן‪ .‬אף על פי כן קיבל גם הפעם את‬ ‫שכרו בעין יפה‪.‬‬ ‫מאוחר בלילה‪ ,‬כאשר מסרה לקנת דין וחשבון על שליחותו של פדרו‪,‬‬ ‫בהתאם לפרטים שרשמה‪ ,‬עוד לא שיערה הדה קורנפלד עצמה איזו‬ ‫חשיבות מכרעת נודעת למאורעות אותו יום‪ .‬רק קנת הבין מיד את משמעות‬ ‫הדברים‪ .‬הוא נמצא למד כי בנו הבכור של אייכמן‪ ,‬ניקולאס‪ ,‬יושב בבואנוס‬ ‫איירס ונקרא בשמו האמיתי — כפי שטען הרמן בשעתו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬עתה‬ ‫נקבע בבירור כי משפחת אייכמן נמצאת בארגנטינה והיא מתגוררת‬ ‫בכתובת חדשה‪ ,‬במקום השוכן בין סאן פרנאנדו ודון טורקוואטו‪ .‬ועיקר‬ ‫העיקרים — עתה ניתן לקבוע כמעט בוודאות שריקארדו קלמנט הוא‬ ‫אדולף אייכמן‪ ,‬בעלה של ווירה אייכמן ואבי ארבעת ילדיה — שלושת‬ ‫הבנים הגדולים שנולדו באירופה‪ ,‬והבן הקטן שנולד בארגנטינה‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬עדיין עמדה בעינה האפשרות שקלמנט אינו אייכמן אלא אדם‬ ‫אחר שנשא את ווירה אייכמן לאשה אחר המלחמה ועתה הוא מציג את‬ ‫עצמו כאבי בניה‪ .‬ואולם היו נימוקים די הצורך כדי לבטל סברה זו‪.‬‬ ‫קנת לא פיקפק באמיתות דבריו של דיטר‪ ,‬כי אביו נמצא עתה‬ ‫בטוקומאן‪ .‬גם פרט זה התאים לרשום בתיקו של קלמנט־אייכמן‪.‬‬ ‫עם זאת קינן בלבו של קנת הבטחון ששלב חשוב בחקירתו הגיע לקצו‪.‬‬ ‫הוא דיווח לארץ שהצעיר הגרמני העובד בבית המלאכה זוהה כדיטר‪,‬‬ ‫בנו השלישי של אייכמן‪ ,‬שהוא נקרא בשמו האמיתי וחי אצל אמו ! שבקרוב‬ ‫יידע את הכתובת המדוייקת של המשפחה‪ ,‬ושכבר יש בידו כתובתו של הבן‬ ‫הבכור‪ ,‬ניקולאס‪ ,‬שגם הוא נקרא בשמו האמיתי‪ .‬המשפחה — מסר קנת‬ ‫— מפיצה כנראה את השמועה שווירה אייכמן התחתנה בשנית עם אחד‬ ‫ריקארדו קלמנט‪ .‬איש זה‪ ,‬הם אומרים‪ ,‬נמצא עתה לרגל עסקיו בטוקומאן‪,‬‬

‫הבית בסאן פרנאנדו | ‪79‬‬

‫עיר השוכנת במרחק כאלף וחמש מאות קילומטר מבואנוס איירס‪.‬‬ ‫ועל סמך ידיעה שהביא לו לובינסקי מאחד ממשרדי החקירות שלו יכול‬ ‫קנת להוסיף בדו״ח שלו שנקבע עתה סופית כי פראנסיסקו שמידט אינו‬ ‫אייכמן•‬ ‫לאור הידיעות הכלולות בדו״ח זה של קנת החלטתי שיש להפסיק מיד‬ ‫את כל פעולות ההתחקות אחר משפחות אייכמן וליבל באירופה‪ .‬ווירה‬ ‫אייכמן וילדיה אותרו‪ ,‬והתענינות מיותרת בגורלה אצל קרוביה באירופה‬ ‫היתה עלולה לעורר את חשדם ולגרום שיזהירוה‪.‬‬ ‫סבור הייתי שלא יעבור עוד זמן רב ויאתרו את ריקארדו קלמנט עצמו‪,‬‬ ‫ואז אפשר יהיה לקבוע סופית אם אדולף אייכמן הוא או לא‪ .‬אם יתברר כי‬ ‫הנחתנו נכונה‪ ,‬כי אז נהיה מצווים על משנה זהירות בכל מהלכינו‪ .‬ואילו‬ ‫עם יוכח שקלמנט איננו אייכמן‪ ,‬כי אז יהיה יסוד להנחה שאדולף אייכמן‬ ‫אינו עוד בחיים‪ — ,‬אלא אם כן מתרחק הוא מאשתו בכוונה תחילה‪ ,‬שאז‬ ‫יוכלו היא ובניה לשמש מקור מבטיח לגילוי מחבואו‪.‬‬ ‫על סמך הידיעות שהביא פדרו‪ ,‬יצא קנת לעת ערב לסאן פרנאנדו ומצא‬ ‫שם על נקלה את הבית שבו‪ ,‬לדברי הנגר‪ ,‬מתגוררת משפחת קלמנט‪ .‬בית בן‬ ‫קומה אחת היה‪ ,‬ומרוחק משאר בתים‪ .‬דלתו היתה עשויה סיבית‪ .‬הבית לא‬ ‫היה מוקף גדר‪ ,‬וככל שניתן לראות לא היה מחובר לרשת החשמל‪ .‬כתליו‬ ‫לא היו מטוייחים‪ ,‬והסביבה כולה נראתה מוזנחת מאד‪ .‬המבנים הקרובים‬ ‫אליו ביותר היו הצריף והקיוסק‪ .‬זולתם לא נראו בתים בקוטר של כמה‬ ‫מאות מטר‪.‬‬ ‫בשעה שעברו במכוניתם בכביש הראשי‪ ,‬במרחק כשלושים מטר מחזית‬ ‫הבית‪ ,‬ראה קנת על מרפסתו אשה בריאת גוף כבת חמישים‪ .‬לידה שיחק‬ ‫ילד כבן חמש או שש‪ .‬קנת הניח שאלה הם ווירה אייכמן ובנה הקטן‪.‬‬ ‫קנת חזר למקום באותו ערב בשעה יותר מאוחרת‪ ,‬הפעם עבר ברגל‬ ‫בדרך הפנימית שמאחורי הבית‪ .‬מרחוק שמע נביחת כלבים‪ ,‬אך ככל שניתן‬ ‫לקבוע לא היה כלב בבית עצמו‪ .‬בסמוך לו עמד מבנה־לבנים קטן‪ ,‬כעין‬ ‫מחסן או חדר נפרד‪ .‬מתוך הבית עצמו וכן מתוך המבנה הקטן בקע אור‬ ‫חלש‪ ,‬כאורן של עששיות נפט‪ .‬בשעה שקרב אל הבית יצא אדם צעיר‬ ‫מהקיטון‪ ,‬וקנת חשבו לדיטר‪ .‬הוא מיהר להתרחק מהמקום‪.‬‬ ‫ב־‪ 13‬במארס חזר קנת לסאן פרנאנדו‪ ,‬הפעם בליוויו של פרימו‪ .‬פרימו‬ ‫נהג במכונית השכורה‪ ,‬ואילו קנת‪ ,‬שישב לידו‪ ,‬הביא עמו מצלמת ״לייקה״‬ ‫עם טל־אובייקטיב‪ ,‬וכן ״תיק־צילום״ מוכן לפעולה‪ .‬בשעה שעברו ליד‬ ‫הבית צילם אותו‪ .‬בדרכם חזרה החנו את המכונית במרחק שלושים או‬ ‫ארבעים מטר מהבית‪ .‬פרימו ירד‪ ,‬הרים את חיפת המנוע‪ ,‬ורכן עליו כאילו‬

‫‪80‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫על מנת לבדקו‪ .‬אותה שעה צילם קנת ב״לייקה״ את הבית ואת דיטר שעבד‬ ‫בגינה‪.‬‬ ‫למחרת הלך קנת לדואר הראשי ברחוב סאנטה פה כדי לעיין שם‬ ‫במדריך הטלפונים של העיר טוקומאן‪ .‬במדריך של שנת ‪ 1959‬מצא את‬ ‫הרישום ״קאפרי — חברה לתכנון ופתוח תעשייתי״ עם כתובתה ומספר‬ ‫הטלפון שלה‪.‬‬ ‫היה לקנת יסוד איתן להניח שאיתר את משפחת אייכמן‪ .‬אבל קנת לא‬ ‫רצה להסתפק בהנחות‪ .‬הוא חתר אל ודאות‪ .‬הוא קיווה שיוכל להשיג את‬ ‫הראיות החותכות האחרונות על ידי בדיקת רישומי המשפחה במשרד‬ ‫הרישום‪ ,‬או על ידי עיון בספרי האחוזה כדי לברר על שם מי רשומים‬ ‫הקרקע והבית‪ .‬אשר לקלמנט עצמו‪ ,‬סבור היה כי עוד לא הגיע הזמן לנסוע‬ ‫לטוקומאן כדי לחפשו‪ .‬הוא העדיף להמתין לאינפורמציה נוספת על חברת‬ ‫פולדנר ועל חברת־הבת ״קאפרי״‪ .‬מותר היה להניח שאם קלמנט הוא‬ ‫אייכמן‪ ,‬ואם אמנם הוא נמצא בטוקומאן‪ ,‬קרוב לוודאי שישוב הביתה‬ ‫לקראת יום נישואיו ה־‪ 25‬שיחול — על פי החומר שנתקבל מהופמן‬ ‫— ב־‪ 21‬ב מ אר ס ‪ . 1960‬ובינתיים היה בדעתו להמשיך בבדיקות שונות‬ ‫בסביבות הבית‪.‬‬ ‫ב־‪ 16‬במארס‪ ,‬בשעה שש בבוקר‪ ,‬יצאו קנת ולובינסקי לסאן פרנאנדו‬ ‫וכעבור שעה היו במשרדי המועצה המקומית‪ .‬אחר שבדקו במפות שונות‬ ‫את מספרי החלקות באזור שבו נמצא בית קלמנט‪ ,‬הגישו בקשה בכתב‪,‬‬ ‫בשם מדומה‪ ,‬לבירור הבעלות על כל החלקות שבאותו גוש‪ .‬לפקיד‬ ‫במועצה אשר לו מסרו את הבקשה אמרו שקנת מייצג חברה גדולה מצפון‬ ‫אמריקה המעוניינת לקנות אדמות באזור‪ .‬הפקיד הבטיח לתת להם את‬ ‫הידיעות המבוקשות למחרת בבוקר‪.‬‬ ‫בשעה תשע בקירוב נסעו במכוניתו של לובינסקי אל הבית עצמו‪ .‬הם‬ ‫החנו את המכונית ליד הבית הקטן שעמד במרחק כעשרים מטר מבית‬ ‫קלמנט‪ .‬מן הבית הקטן הזה יצאה אשה בגיל העמידה‪ .‬הם שאלוה לשם‬ ‫הרחוב הצדדי שלידו ניצב ביתה‪ .‬גם לה סיפרו שהם מייצגים חברה‬ ‫צפון־אמריקנית העומדת להקים מפעל בסביבה ולפיכך היא מעונינת‬ ‫ברכישת אדמות‪ .‬היא השיבה שביתה שלה עומד למכירה‪ .‬משנשאלה על‬ ‫דיירי הבית הסמוך‪ ,‬אמרה שאלה גרמנים אשר זה לא כבר הגיעו לשם‪ ,‬ואין‬ ‫היא יודעת את שמם‪ .‬אך היא הביעה נכונות לקרוא לאשה מן הבית הסמוך‪.‬‬ ‫בינתיים יכול קנת לצלם את הבית מקרוב‪ ,‬באמצעות ״תיק הצילום״‪.‬‬ ‫כעבור דקות מספר יצאה מבית קלמנט אשה צעירה שחורת־שיער‪,‬‬ ‫כנראה מבנות המקום‪ .‬הם הסבירו לה במה הם מתענינים‪ ,‬והיא אמרה שלא‬

‫הבית בסאן פרנאנדו | ‪81‬‬

‫היא גרה שם אלא חמותה‪ ,‬אך‪,‬יודעת היא שאין הבית עומד למכירה‪ .‬קנת‬ ‫צילם גם אותה מקרוב‪.‬‬ ‫בעד החלון יכלו לראות ילד בהיר־שיער כבן שש‪ .‬הם שאלו את האשה‬ ‫הצעירה מה שם הרחוב הצדדי‪ ,‬והסבירו שיש להם אדמות בסביבה‪ ,‬אך אין‬ ‫הם יודעים את מקומן המדוייק‪ .‬היא השיבה ששם הרחוב אינו ידוע לה‪.‬‬ ‫כאשר שאלוה אם מוכנה היא לשאול את חמותה — הם קיוו שזו תצא‬ ‫ויוכלו לצלמה — השיבה שאין הלשון הספרדית שגורה בפי חמותה‪.‬‬ ‫אחר כך החלה הצעירה חוקרת אותם ושואלת איזו חברה הם מייצגים‬ ‫ומה טיב המפעל שהם אומרים להקים באזור‪ .‬כששמעה אותם משוחחים‬ ‫אנגלית‪ ,‬עברה גם היא לאותה שפה‪ ,‬וקנת החל חושש שידיעותיה בלשון‬ ‫האנגלית די בהן כדי שתוכל להבחין בו שאינו צפון־אמריקני‪ .‬היא הסבירה‬ ‫להם שאין חשמל במקום ואין צנור מים‪ ,‬ובחורף שכיחים השטפונות‬ ‫באזור‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬אמרה‪ ,‬אין בדעתם למכור את הבית‪ .‬האשה הצעירה‬ ‫— היא נראתה כבת ‪ — 22‬היתה נאה למדי‪.‬‬ ‫השיחה הגיעה לקצה והשניים פנו לדרכם‪.‬‬ ‫אחר הצהרים עבר קנת פעמיים ליד הבית‪ ,‬בשעה ‪ 18.00‬בקירוב‪.‬‬ ‫התריסים היו מורמים אך לא נראה איש בחוץ‪.‬‬ ‫בערב הטיל קנת על לובינסקי משימה נוספת — לנסות להשיג‬ ‫באמצעות משרד החקירות הראשון אשר אתו עמד בקשר‪ ,‬את כל הפרטים‬ ‫האפשריים על ניקולאס אייכמן‪ ,‬על פי הכתובת באוליבוס שנתקבלה מאחיו‬ ‫דיטר‪.‬‬ ‫התצפיות נמשכו‪ .‬ב־‪ 17‬במארס קרבו קנת ולובינסקי אל הבית בשעת‬ ‫בוקר מוקדמת‪ ,‬ב־‪ .6.15‬הם הסתתרו בחורש במרחק כ־‪ 150‬מטר ממנו‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 7.15‬בקירוב נראה העלם יוצא את הבית ופונה לעבר הקיוסק‪ .‬הם‬ ‫לא הבחינו בשום תנועה נוספת סביב הבית עד שעה ‪ ,8.25‬כשנאלצו לעזוב‬ ‫את מחבואם מפני שאדם שוטט בקרבתו‪.‬‬ ‫הם חזרו וביקרו במועצה המקומית‪ ,‬אך התשובה שהמתינה להם היתה‬ ‫מאכזבת‪ :‬אין כל רישום רשמי לגבי בית כלשהו באזור אשר בו הם‬ ‫מתענינים‪ .‬כל הסביבה — כך הוסבר להם — מוצפת מי שטפונות כמעט‬ ‫שנה שנה‪ ,‬והאזור נחשב בעצם לשטח הפקר‪ .‬בונים בו בלי רשיון ואין‬ ‫משלמים מסים לרשות המקומית‪ .‬בירור במחלקה המשפטית של העיריה‬ ‫העלה תשובה דומה‪.‬‬ ‫הם ערכו התיעצות באשר לצעדיהם הבאים‪ ,‬ולובינסקי חיווה את הדעה‬ ‫שרק בחברה אשר פיתחה את האדמות ומכרה אותם לבונים יש סיכוי‬ ‫למצוא רישום כלשהו ביחס לבעלות‪ .‬הוחלט שלובינסקי ינסה ללכת בדרך‬

‫‪82‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫זו‪ ,‬באמצעות משרד חקירות מסחרי‪ ,‬באמתלה שהוא מייצג חברה המעונינת‬ ‫לקנות שטחי קרקע נרחבים לבניה ולפיתוח תעשייתי‪ :‬ולפיכך עליו לדעת‬ ‫מי הם האנשים אשר קנו מגרשים ובתים בסביבה‪ ,‬שמא יהיה צורך לקנות‬ ‫מידיהם את חלקותיהם‪.‬‬ ‫בנוסף על כך הוטל על לובינסקי לברר אם ניתן לרכוש לאלתר את הבית‬ ‫הקטן הסמוך לבית קלמנט‪ .‬לובינסקי העריך את הסכום שיהיה דרוש‬ ‫לרכישתו באלף דולאר‪ .‬סבור היה שבלי קושי רב יוכלו לבצע את הרכישה‬ ‫בשם בדוי‪ .‬כוונתו של קנת היתה לרכוש את הבית כדי שישמש לצרכי‬ ‫תצפית‪ ,‬וכן כדי להרחיק ממנו דיירים העלולים להוות מכשול אם וכאשר‬ ‫יוחלט ללכוד את אייכמן‪.‬‬ ‫ב־‪ 18‬במארס קנה קנת משקפת לילה לצורך תצפיות בחשיכה‪ .‬לפני‬ ‫הצהרים חזר וסייר במכונית בקרבת הבית‪ .‬הוא ראה את הילד מקרוב ויכול‬ ‫לקבוע שהוא כבן ארבע או חמש‪ .‬תמיד ראה אותו לבוש גופיה ותחתונים‬ ‫בלבד‪ .‬הפעם ראה גם את בעלת הבית מקרוב‪ ,‬אם כי מאחור‪ .‬היא היתה‬ ‫כבת ‪ ,50‬מלאה‪ ,‬בעלת שיער שחור‪ ,‬גובה בינוני‪ ,‬ולבושה בשמלה קיצית‬ ‫זולה‪.‬‬ ‫אחר הצהרים נפגש עם לובינסקי בבית קפה‪ .‬עוד לפני שהלה התחיל‬ ‫לדבר‪ ,‬הבין שאיש בשורה הוא ‪ :‬חיוכו בגד בו‪ .‬לובינסקי הסביר שהשיג את‬ ‫הרישומים בחברה אשר מכרה את החלקות‪ .‬הוא הראה לקנת פתק שבו‬ ‫נמסרו הפרטים ביחס למגרש מספר ‪ : 14‬הוא רשום על שם וירוניקה‬ ‫קאטאלינה ליבל דה פיכמן מרחוב צ׳אקאבוקו ‪ 4261‬באוליבוס‪ .‬העובדה‬ ‫שבפתק הופיע השם פיכמן במקום אייכמן לא הטרידה את קנת‪.‬‬ ‫האפשרויות היו שתיים — או שהפקיד טעה בהעתקה (נוכח הדמיון בין‬ ‫האותיות הלאטיניות ‪ ,)an f‬או שהיתה כאן ״טעות״ מכוונת מצד‬ ‫המשפחה‪ .‬מכל מקום ברור היה לו כי זו הידיעה החשובה ביותר שהשיגו‬ ‫עד כה‪.‬‬ ‫שמה של ווירה אייכמן לפני נישואיה היה ליבל‪ .‬ואולם העובדה שהיא‬ ‫משתמשת עתה בשם ליבל דה אייכמן(או ליבל דה פיכמן‪ ,‬היינו הך) יש בה‬ ‫כדי להעיד עליה שלא נישאה לאדם אחר‪ .‬ואילו העובדה שהבית רשום על‬ ‫שמה ולא על שם בעלה מעידה כנראה על אי־רצונו להופיע ברישום רשמי‬ ‫כלשהו‪.‬‬ ‫בערב השיג קנט אישור נוסף לעובדה אחרונה זו‪ .‬בעזרת דוד קורנפלד‬ ‫בדק את רשימת הבוחרים באוליבוס‪ .‬הרשימות היו פתוחות לקהל‪ ,‬כיוון‬ ‫שעמדו להערך בחירות‪ .‬ליתר בטחון בדקו הן את הרשימה המוצגת בעיריה‬ ‫והן זו שבמשרדי המפלגה הגדולה ביותר במקום‪.‬‬

‫הבית בסאן פרנאנדו | ‪83‬‬

‫השמות קלמנט‪ ,‬אייכמן וליבל לא הופיעו אף באחת מרשימות אלה‪.‬‬ ‫אותו יום העביר קנת לארץ את השדר הבא ‪:‬‬ ‫״אשת אייכמן זוהתה סופית‪ .‬בידי תצלומים של הבית בו גרה משפחת‬ ‫קלמנט־אייכמן‪ .‬שלחתי לכם תצלומים‪ .‬במרחק כעשרים מטר מבית‬ ‫משפחת קלמנט־אייכמן נמצא ביתן קטן‪ .‬ייתכן שניתן לרכשו‪ .‬ההערכה היא‬ ‫שיעלה אלף דולאר‪ .‬אם תאשרו את הקניה‪ ,‬אבצע את הרכישה בלי להשאיר‬ ‫עקבות״‪.‬‬ ‫הסיורים התכופים בסאן פרנאנדו נעשו מסוכנים‪ .‬צריך היה להחליף את‬ ‫המכוניות לעתים קרובות ככל האפשר‪ ,‬כדי שאף אחת מהן לא תיחרת‬ ‫בזכרונם של תושבי האזור‪ .‬ב־‪ 19‬במארס ביקש קנת את הזוג קורנפלד‬ ‫לשכור מכונית נוסעים מדגם אמריקני‪ .‬אחר מאמצים לא מבוטלים עלה‬ ‫בידי דוד קורנפלד להשיג מכונית מן הסוג המבוקש‪ ,‬והוא שכר אותה‬ ‫לימים מספר‪.‬‬ ‫הפעם צירף אליו קנת את הדה קורנפלד‪ ,‬ובחברתה סייר בסביבת בית‬ ‫קלמנט‪ .‬כשעברו בשניה לפני הבית‪ ,‬בשעה ‪ 14.00‬בקירוב‪ ,‬ראו בחצר גבר‬ ‫ממוצע קומה‪ ,‬בעל מצח גבוה וראש מקריח‪ ,‬שעסק בהורדת כבסים מן‬ ‫החבלים‪ .‬קנת ניסה לצלמו ב״תיק הצילום״ שהיה אתו‪ ,‬אך הדבר לא עלה‬ ‫בידו‪ .‬הגבר שב ונכנס לבית‪ ,‬והשניים חזרו לבואנוס איירס‪.‬‬ ‫קנת סבור היה כי האיש שראו בחצר הבית היה אייכמן‪ .‬הוא מצא דמיון‬ ‫בין תצלומי אייכמן משנות השלושים ובין האלמוני שבחצר‪ .‬גם הפרטים‬ ‫על קומתו ועל מבנה גופו‪ ,‬כפי שהיו רשומים בתיקו‪ ,‬הלמו את האיש שראה‬ ‫בחצר‪ .‬ברור היה‪ ,‬על פי העובדה שעסק בהורדת כבסים‪ ,‬שהוא גר באותו‬ ‫בית ואיננו אורח מקרי שנזדמן אליו‪ .‬השערתו של קנת היתה‪ ,‬שאייכמן חזר‬ ‫מטוקומאן לקראת יום השנה לנשואיו‪ ,‬שחל כעבור יומיים‪.‬‬ ‫בערב שלח קנת שדר נוסף לישראל‪ ,‬ובו הסעיפים הבאים ‪:‬‬ ‫— בביתה של אשת אייכמן נראה היום גבר שתיאורו של אדולף אייכמן‬ ‫הולם אותו‪.‬‬ ‫— שיערתי מראש שאם אמנם ריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן‪ ,‬הוא‬ ‫ישתדל לשוב מטוקומאן לפני יום חתונת הכסף שלו החל מחרתיים‪.‬‬ ‫— כיוון שקלמנט אמנם הופיע במועד המשוער‪ ,‬אין עוד ספק שהוא‬ ‫אייכמן‪.‬‬ ‫— אני מניח שביום ג׳ הבא ישוב קלמנט לעבודתו באזור טוקומאן‪.‬‬ ‫אסע אחריו‪ ,‬אם כי משער אני שאיתורו שם יהיה כרוך בקשיים‪.‬‬ ‫— אני מציע שאורשה לחזור בהקדם לארץ‪ ,‬לשם דיווח והמשך‬ ‫הפעולה‪.‬‬

‫‪ | 84‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫שדר זה של קנת לא השאיר עוד ספק בלבי באשר להכרח לפעול‬ ‫במהירות ובהחלטיות‪ .‬בכח האדם המועט שעמד לרשותו לא יכול קנת‬ ‫להמשיך בהתחקותו זמן רב בלי להתגלות‪ :‬והתקלה הקלה ביותר עלולה‬ ‫היתה להעמיד את אייכמן על הסכנה הצפויה לו‪ .‬סבור הייתי‪ ,‬שאם כי אין‬ ‫לנו ודאות מלאה שקלמנט הוא אייכמן‪ ,‬שומה עלינו לגשת מיד להכנות‬ ‫הדרושות למיבצע‪ ,‬שכן ייתכן כי זיהויו הסופי של האיש יוכל להיעשות רק‬ ‫תוך כדי ביצוע הפעולה‪ .‬היה בכך סיכון מחושב‪ ,‬אך נוכח חשיבותה של‬ ‫המשימה נראה בעיני סביר והכרחי‪.‬‬ ‫מיד הזמנתי את יהודה שמעוני והסברתי לו שיכול להיות כי אותו ענין‬ ‫אשר נגעתי בו בשיחתנו בדצמבר ‪ 1959‬יהיה אקטואלי בקרוב‪ .‬באותם ימים‬ ‫עמד שמעוני לצאת לחוץ־לארץ בשליחות חברתו‪ ,‬בקשר לרכישת מטוסים‬ ‫חדשים‪ .‬הנסיעה היתה חשובה בעיניו‪ ,‬אך הוא הביע נכונות לוותר עליה אם‬ ‫יהיה צורך בכך‪ .‬אמרתי לו שאינני רוצה לשבש את תכניותיו‪ ,‬ואם אזדקק‬ ‫לו‪ ,‬אדע למצאו באמצעות אברהם (אדי) פלג‪ ,‬קצין הבטחון של החברה‪,‬‬ ‫אשר גם הוא כחברו שמעוני‪ ,‬היה תמיד נכון להתנדב ולסייע ככל שנתבקש‪.‬‬

‫נתצלומים ששימשו לזיהויו של‬ ‫אייכמן במעבדת משטרת‬ ‫ישראל‪.‬‬

‫למעלה‪ :‬הבית ברחוב‬ ‫צ׳אקאבוקו ‪ ,4261‬שבפרבר‬ ‫אוליבוס בבואנוס איירס‪ .‬כאן‬ ‫התגורר אייכמן עם משפחתו‬ ‫עד אשר עבר לביתו האחרון‬ ‫ברחוב גריבלדי‪.‬‬ ‫למטה‪ :‬הבית ברחוב גריבלדי‪.‬‬ ‫בית משפחת אייכמן בסאן‬ ‫פרננדו‪ ,‬ליד בואנוס איירס‪ .‬שם‬ ‫נלכד אייכמן‪ .‬צולם באופן‬ ‫מיבצעי מקרוב‪.‬‬

‫אוטובוס מס‪ ,203 .‬בו היה‬ ‫אייכמן נוסע מביתו ואליו‪.‬‬ ‫הקיוסק ליד תחנת־האוטובוס‬ ‫בסאן פרננדו‪ .‬בתחנה זו היה‬ ‫אייכמן יורד מהאוטובוס בדרך‬ ‫לביתו‪.‬‬

‫פרק י׳א‬ ‫הדו״ח של קנת‬ ‫ביום א׳‪ 20 ,‬במארס‪ ,‬נפגש קנת עם לובינסקי ושמע מפיו דו״ח על מימצאי‬ ‫משרד החקירות ביחס לדיירי הבית ברחוב גנרל פאז ‪ ,3030‬מקום מגוריו‬ ‫המשוער של ניקולאס אייכמן‪ .‬באותו בוקר יצא קנת לסאן פרנאנדו בטנדר‬ ‫קטן‪ ,‬ישן ועלוב‪ ,‬שחלקו האחורי היה מכוסה באברזין‪ .‬פרימו ישב ליד‬ ‫ההגה‪ .‬פעמיים עברו ליד הבית כשקנת‪ ,‬שישב מאחור‪ ,‬מצלמו מכל הזוויות‬ ‫האפשריות‪ .‬אחר כך החנו את המכונית במרחק כמאה וחמישים מטר‬ ‫מהבית וכחמישים מטר מן הקיוסק‪ .‬פרימו ניגש אל הקיוסק לאכול משהו‪,‬‬ ‫ואילו קנת השקיף על הבית במשקפת‪ ,‬דרך פתח קטן באברזין‪ .‬הילד שיחק‬ ‫בחוץ‪ ,‬ומלבדו לא נראה איש ליד הבית‪.‬‬ ‫ואולם בשעה ‪ 11.45‬קרב מכיוון הכביש אותו גבר שקנת ראהו יום קודם‬ ‫לכן‪ .‬כיוון שהאשנב באברזין היה קטן מאד‪ ,‬לא יכול לראות מאין הגיע‪.‬‬ ‫לבושו של האיש היה מטופח כלשהו — מכנסיים שצבעם חום בהיר‪,‬‬ ‫מקטורן אפור‪ ,‬עניבה חד־צבעית ירוקה או כחולה‪ ,‬ונעלים חומות‪ .‬את גבהו‬ ‫אמד קנת ב־‪ 1.70‬מטר‪ .‬שאר פרטים שרשם לפניו היו‪ :‬ראשו קרח בשיעור‬ ‫של כשלושה רבעים‪ ,‬שיער כהה בשני צדי הראש‪ ,‬חוטם גדול‪ ,‬מצח רחב‪,‬‬ ‫מרכיב משקפיים‪ ,‬אולי גם שפם‪ ,‬נע בהילוך אטי‪.‬‬ ‫הוא לא נכנס בדלת שבחזית הבית אלא בא מן הצד השני‪ ,‬התכופף כדי‬ ‫לעבור מתחת לתיל שסימן את גבול המגרש‪ ,‬ונכנס לחצר‪ .‬ליד הילד התעכב‬

‫‪85‬‬

‫‪ | 86‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫לרגע‪ ,‬אמר לו כמה מלים‪ ,‬ליטף אותו והתקין את לבושו‪ .‬הפעם היה הילד‬ ‫לבוש בבגדים ממש‪ ,‬כנראה לרגל יום א׳‪ .‬בצעדים אטיים עלה האיש אל‬ ‫מרפסת הבית‪ ,‬גירש את הזבובים בעזרת עתון שהביא אתו‪ ,‬והתכונן כנראה‬ ‫לפתוח את הדלת‪ .‬ואולם האשה בריאת הבשר שבפנים הקדימה אותו‬ ‫ופתחה לפניו את הדלת‪ .‬בעוד האיש נכנס‪ ,‬נופפו שניהם בידיהם כדי לגרש‬ ‫את הזבובים מן הפתח‪.‬‬ ‫לא חלפה דקה והאיש חזר והופיע‪ ,‬פנה אל הכביש הסמוך לבית וקנה‬ ‫שני ככרות לחם קטנים ליד עגלה שעמדה שם‪ .‬הוא שב לבית‪ ,‬וכעבור חמש‬ ‫דקות נוספות שוב יצא — לבוש בגופיה ומכנסי פיז׳מה‪ ,‬וניגש למחסן עץ‬ ‫קטן כדי להביא משם סיפון של מי סודה‪ .‬באותו רגע בדיוק הופיע העלם‬ ‫בהיר־השיער מכיוון הצריף‪ ,‬שם עמד קודם לכן ושוחח עם בעל הקטנוע‪.‬‬ ‫הגבר והעלם עמדו ושוחחו כמה רגעים‪ ,‬ואחר כך נכנסו שניהם לבית‪.‬‬ ‫בשובם מסאן פרנאנדו נסעו קנת ופרימו בטנדר עד אוליבוס‪ ,‬מקום שם‬ ‫השאירו בבוקר את המכונית האמריקנית‪ .‬קנת ישב ליד ההגה והחל נוסע‬ ‫אל העיר‪ ,‬אך בדרך התקלקלה המכונית‪ .‬המצב לא היה נעים ביותר‪ ,‬כי יום‬ ‫א׳ היה וכל המוסכים היו סגורים‪ .‬ארבע שעות עמל קנת‪ ,‬בעזרת עובד של‬ ‫אחת מתחנות הדלק‪ ,‬עד שעלה בידו לחזור ולהתניע את המכונית‪ .‬הוא‬ ‫הגיע לבואנוס איירס בשעה חמש אחר הצהרים‪ ,‬ומיהר למסור את המכונית‬ ‫לדוד קורנפלד על מנת שהלה יחזיר אותה לחברה המשכירה‪.‬‬ ‫בערב ההוא חיבר קנת את הדו״ח המסכם שלו‪ ,‬שבו נאמר‪:‬‬ ‫״ווירה אייכמן גרה יחד עם דיטר ובנה הקטן‪ ,‬ילד כבן חמש‪ ,‬בבית בודד‬ ‫במרחק כשלושים קילומטר ממרכז בואנוס איירס‪ .‬המגרש שעליו בנוי ביתה‬ ‫רשום על שמה האמיתי‪ .‬הבית בנוי לבנים לא מטוייחות‪ ,‬והוא בעל תריסים‬ ‫וסורגים ודלת כבדה‪ .‬אני שולח לכם תצלומים ממנו‪ .‬אם תגדילו אותם‬ ‫ותדביקו אותם בצורה נכונה‪ ,‬תקבלו תמונה די טובה ממנו ומן הסביבה‪.‬‬ ‫מלבד המבנה הקטן‪ ,‬המופיע בתצלומים מימין הבית‪ ,‬נראה לידו עוד כעין‬ ‫מחסן‪ .‬אין בנינים אחרים בסביבה‪ .‬במבנה הקטן‪ ,‬העומד על מגרש בן ‪400‬‬ ‫מטרים מרובעים‪ ,‬גרה משפחה מקומית מפשוטי העם‪ ,‬המוכנה למכור את‬ ‫ביתה‪.‬‬ ‫״עד לפני חודש התגוררה משפחת קלמנט־אייכמן ברחוב צ׳אקאבוקו‬ ‫‪ ,4261‬ואז עברה למקום החדש‪ .‬על אייכמן המשוער הושגו כמה פרטים‪.‬‬ ‫מפי שכן‪ ,‬שהוא כנראה שאר־בשר של בעל הבית פראנסיסקו שמידט‪ ,‬נודע‬ ‫שהדייר שהיה גר ברחוב צ׳אקאבוקו ‪ 4261‬היה גרמני ושמו קלמנט‪,‬‬ ‫ושדיטר הוא בנו‪ .‬אותו שכן דיבר בוודאות על דיטר כעל בנו של קלמנט‪.‬‬ ‫דיטר עובד בבית מלאכה קטן‪ ,‬לא הרחק מן הדירה הקודמת של משפחת‬

‫הדו״ח של קנת | ‪87‬‬

‫קלמנט‪ .‬שכן אחר אמר שהדייר האחרון היה אחד בשם שניירר‪ .‬מפי הצעיר‬ ‫הגרמני עצמו‪ ,‬שתואר כבנו של קלמנט‪ ,‬נודע ששמו הוא דיטר אייכמן‪ .‬כן‬ ‫נודע מפיו שהמשפחה העתיקה את מושבה למקום השוכן בגבול אזור סאן‬ ‫פרנאנדו‪ .‬הוא סיפר שאביו עובד בקרבת טוקומאן‪.‬‬ ‫״עיקוב אחר דיטר הוביל אל הבית החדש‪ ,‬ובדיקה בחברת הפיתוח‬ ‫שמכרה את הקרקע העלתה‪ ,‬כאמור‪ ,‬שהבית רשום על שמה של ווירה‬ ‫אייכמן(למען הדיוק ‪ :‬שמה לפני נישואיה ושם בעלה‪ ,‬דבר המקובל כאן)‪.‬‬ ‫בעיריה אין כל רישום ‪ :‬לא ניתן רשיון לבניית הבית ובעליו אינם משלמים‬ ‫מסים מוניציפליים‪.‬‬ ‫״התברר שהבית שוכן באזור המוצף שנה שנה במי שטפונות‪ ,‬ובעלי‬ ‫הקרקע נוהגים בו כבאדמת הפקר‪.‬‬ ‫״אתמול ראיתי ליד הבית גבר הדומה מאד לאייכמן‪ .‬היום שוב ערכתי‬ ‫תצפית על הבית‪ ,‬בתנאים מיבצעיים קשים מאד‪ .‬אף על פי כן ראיתי את‬ ‫הגבר היטב בעזרת משקפת‪ .‬אני שולח את סרטי הצילומים שעשיתי‪ ,‬אך אין‬ ‫לי תקווה שתבחינו בהם הרבה‪ .‬כאשר תשמעו את התנאים שבהם צילמתי‪,‬‬ ‫לא תתפלאו‪.‬‬ ‫״קלמנט אינו מופיע ברישום התושבים בבואנוס איירס‪ .‬לוא היה מהגר‬ ‫כחוק‪ ,‬מוכרח היה להופיע‪ .‬איש בשם קלמנט אף אינו מופיע ברשימת‬ ‫הבוחרים‪.‬‬ ‫״בסיכום — דעתי היא שיש לגשת לתכנון המיבצע‪ .‬אין לי כמעט ספק‬ ‫שהגבר הוא אייכמן‪ .‬הוא דומה בהחלט לתיאור שברשותנו וגם לתמונות‬ ‫שקיבלנו מבאואר‪ ,‬בהבדל זה שהוא מרכיב משקפיים‪ .‬מחלק הלחם אמר‬ ‫שהוא בעלה של ווירה אייכמן‪ .‬הוא ליטף את הילד הקטן‪ .‬הוא לבש פידמה‬ ‫בבית בשעות היום‪ .‬אם הוא בעלה של ווירה אייכמן ואיננו אייכמן‪ ,‬מדוע‬ ‫לא נרשם הבית על שמו? — כל זה בתוספת לדמיון לתמונות קודמות‬ ‫— האף הגדול‪ ,‬המצח הגבוה‪ ,‬וקרחת הדומה לזו של שני האחים‪ .‬אני סבור‬ ‫שבשלב זה אפשר להסתפק במה שהושג‪ .‬זיהוי סופי אפשר יהיה לעשות רק‬ ‫כאשר המבצעים יהיו מוכנים במקום‪ ,‬כי צעדים יותר מדי בולטים יפחידו‬ ‫אותו והוא עלול להיעלם‪.‬‬ ‫״עד כאן מפליא בטחונו הרב‪ .‬כל בני המשפחה כאן חיים בשמם הנכון‪,‬‬ ‫אולי אפילו אייכמן בעצמו‪.‬‬ ‫״דיטר אמר לאיש זר לגמרי את שמו ואת כתובתו הנכונים‪ ,‬אם כי קשה‬ ‫למצוא את המקום גם אם יודעים את הכתובת‪ .‬הם לא עשו מאמצים‬ ‫מיוחדים על מנת למנוע שברחוב צ׳אקאבוקו ‪ 4261‬יידעו את כתובתם‬ ‫החדשה‪ .‬לאור כל אלה אני סבור שברגע זה אין הם דרוכים לקראת סכנה‪.‬‬

‫‪ | 88‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫ואולם אם נעשה צעד לא נכון ישתנה הכל‪ ,‬ואם נצטרך לחכות שבועות‬ ‫ואולי חדשים למיבצע‪ ,‬אין תקווה להצלחה‪.‬‬ ‫״לדעתי צריך לקנות את הבית הקטן ויש להכניס בו שומר מהימן‪ .‬מאיש‬ ‫כזה נוכל לקבל ידיעות על משפחת אייכמן‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬אנו מרחיקים‬ ‫עדים פוטנציאליים של המיבצע‪ .‬לדעתי אין כל טעם לרוץ אחריו‬ ‫לטוקומאן‪ ,‬כי אפילו נאתרו שם — דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי בלי‬ ‫לעורר את תשומת לבו — איני רואה כל אפשרות למיבצע במקום ההוא‪.‬‬ ‫המרחק הוא עשרים וארבע שעות נסיעה ברכבת ולא נראית לי כל אפשרות‬ ‫של הובלה‪ .‬צריך להכין את הכל כאן ולשבת ולחכות בסבלנות עד שהוא‬ ‫יבוא‪.‬‬ ‫״אני מחכה להוראות‪.‬״‬ ‫קנת לא אמר די בהישגים שעליהם דיווח‪ .‬באותו ערב‪ ,‬סמוך לשעה תשע‬ ‫ורבע‪ ,‬שב לסאן פרנאנדו‪ .‬הפעם ביקש את דוד והדה קורנפלד להילוות‬ ‫אליו‪ .‬כוונתו היתה לנסות להתקרב אל הבית ככל האפשר בכסות החשכה‪,‬‬ ‫ולצפות על המתרחש בתוכו‪ .‬חושש היה שאם יסע לשם לבדו ויחנה את‬ ‫המכונית בקרבת מקום‪ ,‬היא עשויה לעורר את סקרנותם של עוברים ושבים ‪:‬‬ ‫ואם יסע באוטובוס‪ ,‬הרי יעורר תשומת לב בשל היותו זר‪ .‬ואילו זוג צעיר‬ ‫היושב במכונית חונה איננו בבחינת חזיון נדיר‪ .‬לא אחת ראה‪ ,‬בעת סיוריו‬ ‫באזור‪ ,‬מכונית עומדת בשולי אחד הכבישים הפנימיים של הרובע ובתוכה‬ ‫זוג‪ .‬לפיכך החליט לנסוע לשם בג׳יפ ולהשאיר את הזוג קורנפלד במכונית‬ ‫בשעה שהוא יקרב אל הבית‪.‬‬ ‫בקרבת בית קלמנט עובר כביש מספר ‪ .202‬הבית עצמו ניצב בצד כביש‬ ‫משני — רחוב גריבלדי — במרחק כשלושים מטר מכביש ‪ . 202‬ברחבי‬ ‫האזור נסללה רשת של כבישים פנימיים‪ ,‬ובגלל השטפונות החורפיים נסללו‬ ‫כבישים אלה בגובה של כמטר מעל לפני הקרקע ; ואולם קשה היה להבחין‬ ‫בהבדלי גובה אלה‪ ,‬בגלל הצמחיה הסבוכה שבצדי הדרך‪.‬‬ ‫כשהגיעו לאזור‪ ,‬כבר היה שרוי בחשכה גמורה‪ .‬הם החנו את הג׳יפ‬ ‫בהצטלבות דרכים‪ ,‬במרחק שלושה רחובות מבית קלמנט‪ .‬קנת ביקש את‬ ‫הזוג קורנפלד לשבת בשקט במכונית ולהמתין לשובו‪.‬‬ ‫לבוש בגדי עבודה‪ ,‬קרב קנת ליעד‪ ,‬המשקפת חבויה תחת למעילו‪ .‬מן‬ ‫הבית לא בקעה אף קרן אור אחת‪ .‬הוא הקיפו‪ ,‬בתקווה שימצא חלון אשר‬ ‫בעדו יוכל להתבונן ביושבים בפנים ואולי אף לשמוע את שיחתם‪ .‬בלי‬ ‫חשש ניצב במרחק כחמשה־עשר מטר מן הבית‪ ,‬אך עד מהרה נוכח לדעת‬ ‫שאין טעם במאמצו ‪ :‬לא נראה בו דבר ולא נשמע קול‪.‬‬

‫הדוי׳ח של קנת | ‪89‬‬

‫הוא חזר על עקבותיו ופנה לןנבר הג׳יפ‪ ,‬אולם לתדהמתו הגדולה לא‬ ‫מצא אותו בהצטלבות שבו השאירו‪ .‬האם תעה בדרכו? הוא חזר ומנה את‬ ‫מספר הרחובות שעבר‪ ,‬ונוכח לדעת שאין מקום לטעות‪ :‬זאת הפנה שבה‬ ‫השאיר את הרכב‪ ,‬אלא שברגעים המעטים של העדרו נעלם כלא היה‪.‬‬ ‫לפתע ראה את הזוג קורנפלד עומד בשולי הדרך‪ ,‬וכשקרב אליהם ראה‬ ‫את הג׳יפ מונח על צדו‪ ,‬גלגליו באוויר‪ .‬מסתבר שדוד קורנפלד רצה לסובב‬ ‫את הרכב‪ ,‬אך מחמת החשכה לא הבחין בהבדל הגובה שבין הכביש ובין‬ ‫השדה‪ ,‬ותוך שניות אחדות מצאו את עצמם הוא ואשתו כלואים בתוך הג׳יפ‬ ‫ההפוך‪ .‬למזלם לא נפצעו‪ ,‬ובעמל רב נחלצו מתוך המכונית הסגורה‪.‬‬ ‫בכוחות משותפים ניסו להזיז את הג׳יפ ולהעמידו על גלגליו‪ ,‬אך ללא‬ ‫הועיל‪ .‬היה ברור שעליהם להזעיק עזרה‪ .‬קנת חשש להשאיר אחד מהם ליד‬ ‫הג׳יפ‪ ,‬פן יגלו עוברי אורח שזרים היו מעורבים כאן בתאונה‪ ,‬והשמועה‬ ‫עלולה להגיע גם לאזני משפחת קלמנט‪.‬‬ ‫השלושה החלו צועדים ברגל בכביש ‪ , 202‬בכיוון סאן פרנאנדו‪ .‬מקץ‬ ‫חצי שעה עבר אוטובוס על פניהם והם עצרוהו ונסעו בו אל העיירה‪ .‬משם‬ ‫טילפנו אל לובינסקי ואל פרימו וביקשום לבוא מיד לסאן פרנאנדו‪,‬‬ ‫במכונית המצויידת בכבל גרירה‪.‬‬ ‫כשהופיעו השניים‪ ,‬אחר המתנה שהיתה בעיניהם אינסופית‪ ,‬יצאו כולם‬ ‫למקום התאונה‪ ,‬אך לתמהונם מצאו שמישהו הקדים אותם‪ :‬אחד מארבעת‬ ‫גלגלי הג׳יפ נעלם‪ .‬במאמץ רב הצליחו להוציא את הגלגל הרזרבי מתוך‬ ‫הארגז ולהרכיבו במקום זה שנגנב‪ .‬הגנב חסר האדיבות לקח אתו גם את‬ ‫ברגי הגלגל‪ ,‬ולא היתה ברירה אלא ״לשאול״ בורג מכל אחד משלושת‬ ‫הגלגלים האחרים כדי להרכיב את הרביעי‪.‬‬ ‫לבסוף עלה בידיהם להעמיד את הרכב על גלגליו‪ .‬לסקרנים שנזדמנו‬ ‫למקום סיפר לובינסקי בספרדית רהוטה כי שיכור הוריד את הג׳יפ מן‬ ‫הדרך‪ .‬לרווחתם לא יצא איש מבית קלמנט — הוא נשאר שרוי בחשכה‪.‬‬ ‫רק אחר חצות זזה החבורה מהמקום‪ .‬קנת נהג בג׳יפ‪ ,‬ומיד נוכח לדעת‬ ‫שמיכל הדלק כמעט ריק‪ .‬למזלו הספיק הבנזין כדי להגיע עד לתחנת דלק‬ ‫בסאן פרנאנדו‪ .‬ואולם בכך לא נסתיימו תקלותיו של אותו ערב‪ :‬תוך כדי‬ ‫נסיעה הרגיש שכל השמן נשפך בתוך תא הנוסעים‪ ,‬וכשיצא מן הרכב‬ ‫בבואנוס איירס‪ ,‬היה מוכתם בשמן מכף רגל ועד ראש‪.‬‬ ‫למחרת השכים כדי למסור את הג׳יפ לרחיצה יסודית ולחפש גלגל רזרבי‬ ‫בצבע מתאים‪ .‬מאוחר יותר נתברר כי התאונה לא עוררה הדים בסביבה‪,‬‬ ‫והשמועה עליה אף לא הגיעה לאזני משפחת קלמנט‪.‬‬ ‫*‬

‫‪ | 90‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫יום המחרת‪ 21 ,‬במארס‪ ,‬היה יום חתונת הכסף של ווירה ואדולף אייכמן‪.‬‬ ‫בערב של אותו יום נסע קנת לסאן פרנאנדו‪ ,‬הפעם לבדו‪ .‬כשעבר ליד הבית‬ ‫בשעה ‪ 9.30‬ראה אור קלוש מהבהב באחד החדרים‪ .‬כשחזר ועבר על פניו‬ ‫כעבור רבע שעה‪ ,‬כבר היה הבית שרוי בחשכה‪.‬‬ ‫ב־‪ 22‬במארס‪ ,‬סמוך לשעה ‪ 6.45‬בערב‪ ,‬עבר במקום במכונית‪ .‬האשה‬ ‫והילד היו בחצר‪ ,‬ולבושם נאה היה שלא כמנהגם‪ .‬דקות ספורות לאחר מכן‪,‬‬ ‫כשחזר וחלף על פני הבית‪ ,‬ראה את האשה יושבת על המרפסת‪.‬‬ ‫קנת הגיע למסקנה שהוא מגדיש את הסאה בתצפיותיו‪ ,‬ושאפשר יהיה‬ ‫לחדש את ההתחקות רק לאחר שתבוא מן הארץ תגבורת של אנשים‬ ‫המאומנים היטב בעיקוב ובתצפית‪ .‬עם זאת הציב לעצמו את המטרות‬ ‫הבאות לפני שובו לישראל‪:‬‬ ‫— לצלם את הבית ואת הסביבה הקרובה והרחוקה מכל הכיוונים‪.‬‬ ‫— לעשות מאמץ כדי להשיג תצלום טוב ככל האפשר של‬ ‫קלמנט־אייכמן‪.‬‬ ‫— לברר היכן מקום עבודתו של הלה‪.‬‬ ‫— לבדוק פעם נוספת במירשם התושבים אם אמנם אייכמן אינו רשום‬ ‫כחוק‪.‬‬ ‫את שלושת הימים שמן ה־‪ 23‬במארס ועד ה־‪ 25‬בו הקדיש קנת למנוחה‪,‬‬ ‫לסיורים בעיר כדי להגדיל את התמצאותו בה ולנסיונות לשכור מכונית‬ ‫נוסעים‪ .‬לא עלה בידו להשיג מכונית כזאת‪ ,‬ובלית ברירה חזר ושכר ג׳יפ‪,‬‬ ‫אך הפעם בצבע אחר‪.‬‬ ‫ב־‪ 23‬במארס לפני הצהרים נפגש עם לובינסקי‪ ,‬שהביא לו ממשרד‬ ‫החקירות פרטים רבים על ניקולאס אייכמן ואחיו הורסט אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫לובינסקי אף הביא אתו מדריכי טלפון של בואנוס איירס‪ ,‬העיר והמחוז‪ ,‬מן‬ ‫השנים ‪ 1951‬ו־‪ . 1952‬לשוא חיפשו בו את השם קלמנט‪.‬‬ ‫לובינסקי הביא אתו גם את תוצאות החקירה בדבר מהותה של חברת‬ ‫״קאפרי״‪ ,‬שבה‪ ,‬לפי הידיעות שבידיהם‪ ,‬עבד אייכמן־קלמנט‪ .‬במדריך‬ ‫הטלפון של טוקומאן משנת ‪ 1959‬הופיעה חברה כזאת‪ .‬היא הוגדרה‬ ‫כחברה העוסקת בפרוייקטים דלא ניידי‪ ,‬וגם כתובתה נמסרה‪ .‬ואולם משרד‬ ‫החקירות העלה שאין‪ ,‬ולא היתה מעולם‪ ,‬חברה כזאת בכתובת שהופיעה‬ ‫במדריך‪.‬‬ ‫בערב‪ ,‬בשעה ‪ ,6.30‬חזר וסייר קנת בסביבות בית קלמנט‪ .‬הוא ראה את‬ ‫הגבר עובד במחסן קטן בחצר‪ .‬בשובו למקום כעבור דקות אחדות עשה‬ ‫נסיון לצלמו‪ ,‬אך העלה חרס בידו‪.‬‬ ‫ב־‪ 27‬במארס שוב שוטט קנט באזור סאן פרנאנדו‪ .‬בשעה שנסע דרך‬

‫הדו״ח של קנת | ‪91‬‬

‫טיגרה‪ ,‬מצא בשדה פתוח‪ ,‬מעבר ^נהר ריקונקוויסטה‪ ,‬במרחק כקילומטר מן‬ ‫הבית‪ ,‬מקום שממנו אפשר היה לצפות כמעט ללא סכנה‪ .‬בשובו ראה את‬ ‫הגבר ואת העלם עובדים בגינה‪ .‬הוא צילמם תוך כדי נסיעה‪.‬‬ ‫למחרת הגיע קנת למקום‪ ,‬יחד עם פרימו‪ ,‬בשעה ‪ 8.00‬בבוקר‪ .‬ירד גשם‬ ‫שוטף‪ .‬פרימו המתין בקיוסק והשים עצמו מחכה לאוטובוס‪ .‬קנת ישב‬ ‫בג׳יפ‪ ,‬במרחק כקילומטר מהבית‪ .‬הוא לא ראה איש מבני המשפחה‪,‬‬ ‫וכעבור חצי שעה עזבו את המקום‪.‬‬ ‫אחר הצהרים טסו קנת ולובינסקי לטוקומאן כדי לברר פרטים על מקום‬ ‫עבודתו של אייכמן‪ .‬בהגיעם לשם עיינו במדריך הטלפון של ‪ 1960‬ומצאו‬ ‫ששמה של חברת ״קאפרי״ אינו מופיע בו עוד‪ .‬מספר הטלפון שהופיע ליד‬ ‫שם החברה במדריך של ‪ — 20709 — 1959‬היה עתה בידי אדם בשם‬ ‫אוטו ברגר מרחוב צ׳אקאבוקו ‪ . 151‬בכתובת שהופיעה במדריך של ‪1959‬‬ ‫ליד חברת ״קאפרי״ — מוניקאס ‪ — 36‬מצאו בית קטן ובקומת הקרקע‬ ‫שלו חנות גדולה של חברה בשם ״טראסט חוייארו רילויירו״‪ .‬מעל לחנות‬ ‫היו משרדים‪ ,‬אולם משרד ״קאפרי״ לא היה בתוכם‪ .‬הכניסה לקומת‬ ‫המשרדים לא היתה דרך הבית מספר ‪ 36‬אלא במקום אחר‪ .‬לא היה בסביבה‬ ‫בית קפה שממנו אפשר היה לצפות על הבנין‪.‬‬ ‫בירור בחברה הטלפונית העלה‪ ,‬שהמספר ‪ 20709‬היה של חברת‬ ‫״קאפרי״ עד שנת ‪ , 1954‬ואז עבר לידי ברגר‪ .‬בטעות הוסיפו להדפיסו ליד‬ ‫השם ״קאפרי״ במשך שנים אחדות‪ .‬מזמין הטלפון בשביל חברת ״קאפרי״‬ ‫היה אדם שחתימתו לא ניתנה לפענוח‪ ,‬אך הכתובת שמסר היה — רחוב‬ ‫מאטה ‪ . 1281‬מפי שכנים נודע להם שבכתובת זו גרה משפחה בשם‬ ‫רודריגס‪ .‬במדריך הטלפון של ‪ 1960‬באמת מצאו את השם בוניפאסיו‬ ‫רודריגס‪ ,‬מאטה דה לונה ‪ , 1281‬טל׳ ‪ , 19950‬והם טילפנו לשם ושאלו על‬ ‫חברת ״קאפרי״‪ .‬התשובה היתה‪ ,‬שלפני ארבע שנים אמנם גרה באותו בית‬ ‫משפחה גרמנית‪ ,‬ואולם על חברה בשם ״קאפרי״ אין הם יודעים דבר‪.‬‬ ‫לעומת זאת ידעו את שם בעל הבית הקודם‪ ,‬והלה ידע לספר כי מ־‪1949‬‬ ‫ועד ‪ 1956‬התגורר בביתו גרמני בשם פריץ מאריה קופר‪ ,‬ולו ארבעה בנים‪.‬‬ ‫ב־‪ 1956‬מכרו בני המשפחה את כל הרהיטים וחזרו לגרמניה‪ .‬גם הוא לא‬ ‫ידע דבר על ״קאפרי״‪ .‬הם ניסו את מזלם בפניה אל ברגר‪ ,‬״יורש״ מספר‬ ‫הטלפון של ״קאפרי״‪ ,‬אך גם הלה לא שמע על חברה בשם זה‪.‬‬ ‫הוחלט שלובינסקי יפנה למשרד חקירות פרטי בטוקומאן‪ .‬במשרד זה‬ ‫סיפר לובינסקי שהוא מחפש‪ ,‬בשליחותו של לקוח‪ ,‬אדם בשם קלמנט‬ ‫שעבד לאחרונה בטוקומאן‪ ,‬בחברת ״קאפרי״‪ .‬הוא הסביר לחוקרים שלפי‬ ‫שעה אין הוא מעונין להפגש עם קלמנט ואין הוא רוצה שקלמנט יידע על‬

‫‪ | 92‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫התענינותו בו‪ ,‬כי הענין שבו הוא עוסק עוד נמצא בשלב מוקדם‪ .‬אולם‬ ‫מוכרח הוא לברר פרטים על קלמנט ולגלות את מקום הימצאו‪.‬‬ ‫למחרת אחר הצהרים טילפנו ממשרד החקירות למלונו של לובינסקי‬ ‫כדי להזמינו לשמוע את תוצאות הבירור‪:‬‬ ‫חברת ״קאפרי״ — נאמר לו — ידועה היטב בטוקומאן‪ .‬היא נוסדה על‬ ‫ידי פולדנר והנסן מרחוב קורדובה בבואנוס איירם‪ .‬בעצם לא היתה זו‬ ‫חברה אלא כעין צוות טכני מורכב ממהנדסים של חברת פולדנר ומהנדסים‬ ‫מקומיים‪ .‬הם ביצעו עבודות בכל הסביבה ועיבדו תכניות של התקנת קווי‬ ‫מים וכוח‪ .‬את תוצאות מחקרם פירסמו בכרכים אחדים‪ .‬לפני כשנה סיימו‬ ‫את עבודתם באזור‪.‬‬ ‫אשר לקלמנט‪ ,‬אנשים שעבדו בשעתו בחברת ״קאפרי״ זוכרים במעורפל‬ ‫אדם ששמו היה קלמנס‪ ,‬שהועסק על ידי החברה בטוקומאן עד ‪ . 1953‬הם‬ ‫תיארוהו כגרמני ממוצע־קומה‪ ,‬שנהג להציג את עצמו כמהנדס‪ .‬ב־‪1953‬‬ ‫עבר לבואנוס איירס‪ ,‬ולפי השמועה פתח שם מכבסה בשותפות עם גרמני‬ ‫אחר‪ .‬בטוקומאן נראה לאחרונה בשנת ‪. 1953‬‬ ‫קנת ולובינסקי חזרו לבואנוס איירס ב־‪ 1‬באפריל ‪. 1960‬‬ ‫למחרת נסע קנת לסאן פרנאנדו וצילם את הבית מזוויות שונות‪ .‬אחר כך‬ ‫עלה על סוללת מסילת הברזל וצילם משם את כל האזור‪ .‬בשעה ‪6.50‬‬ ‫בערב‪ ,‬כשעבר ליד הבית‪ ,‬ראה את הגבר בחצר‪ .‬הוא חזר למקום עם רדת‬ ‫החשכה‪ ,‬השאיר את המכונית בקרבת בית חרושת במרחק כחצי קילומטר‬ ‫מן הבית‪ ,‬וקרב אליו ברגל‪ .‬הוא הקיף את הבנין במעגל גדול למדי‪ .‬בצד‬ ‫מערב‪ ,‬הצד הפונה אל מסילת הברזל‪ ,‬מצא תריס פתוח וחלון מואר‪ .‬הוא‬ ‫קרב אל החלון וראה את הגבר עומד בחדר‪ ,‬שהיה מואר במנורת ״לוקס״‪.‬‬ ‫בניגוד לחיצוניותו המוזנחת‪ ,‬נראה פנים הבית נקי ומטופח‪.‬‬ ‫ב־‪ 3‬באפריל השיג קנת טנדר מכוסה באברזין — לא אותו טנדר שבו‬ ‫השתמש בהזדמנות קודמת‪ ,‬כמובן — והזמין את פרימו לפגישה בשעות‬ ‫הבוקר‪ .‬הוא רצה לעשות מאמץ אחרון להשיג תצלום של הגבר ממרחק‬ ‫קטן‪ ,‬וברור היה לו כי רק דובר ספרדית יוכל לעשות את המלאכה‪ .‬סבור‬ ‫היה שיום א׳ בשבוע הוא היום היחיד הבא בחשבון לצורך זה‪ .‬הוא הדריך‬ ‫את פרימו בשימוש ב״תיק הצילום״‪ .‬את הצמצם קבע באמצעות סרט־דבק‬ ‫באופן שלא נותר לו לפרימו אלא ללחוץ על הכפתור‪ .‬לאחר כמה נסיונות‬ ‫שעלו יפה‪ ,‬סבור היה שמבחינת היידע הטכני מוכן פרימו למשימה‪.‬‬ ‫אל אזור היעד נסעו הפעם שלושה ‪ :‬קנת‪ ,‬פרימו ודוד קורנפלד‪ .‬דוד ישב‬ ‫ליד ההגה‪ .‬כשהגיעו לסאן פרנאנדו‪ ,‬העמידו את המכונית מתחת לגשר‪,‬‬

‫הדו״ח של קנת | ‪93‬‬

‫וקנת שכב בחלק האחורי של הרהב‪ ,‬ודרך חור שבאברזין הביט אל הבית‬ ‫באמצעות משקפתו‪ .‬שני חבריו השימו עצמם כאילו הם מטפלים במנוע‪.‬‬ ‫כשראה קנת את הגבר עושה דרכו מן הבית אל המחסן שבחצר‪ ,‬אותת‬ ‫לפרימו‪ ,‬והלה החל מתקדם לעבר הבית‪ ,‬כשהוא מצוייד ב״תיק הצילום״‪.‬‬ ‫קנת סבור היה כי רצוי לחכות עד שהאיש ייכנס למחסן‪ ,‬כי חושש היה‬ ‫שאם פרימו יגש אל הבית באמתלה שהוא בא לבקש אינפורמציה כלשהי‪,‬‬ ‫קרוב לוודאי שלא הגבר ייצא אלא הבן ! ואילו בהיותו לבדו במחסן‪ ,‬לא‬ ‫יוכל להתחמק משאלתו של פרימו‪ .‬ואף זאת סיכמו ביניהם קנת ופרימו‪,‬‬ ‫שהאחרון לא יגש אל המחסן מצד הרחוב ודרך הכניסה לחצר‪ ,‬שכן דבר זה‬ ‫ייראה מוזר‪ :‬אלא הוא יבוא אל המחסן דרך השדה‪.‬‬ ‫פרימו קרב אל הבית‪ ,‬ואילו קורנפלד וקנת עקבו אחריו בנשימה עצורה‬ ‫— מוכנים לבוא לעזרתו במקרה הצורך‪ — ,‬כגון אם יבחינו בו שהוא‬ ‫מצלם וינסו לחטוף את התיק מידיו‪ .‬פרימו ניגש עד לגבול המגרש‪ ,‬בעוד‬ ‫שלקראתו מהלכים‪ ,‬מן העבר השני‪ ,‬קלמנט ובנו דיטר‪ .‬אף על פי שלא‬ ‫היתה תקווה רבה כי ממרחק כה גדול יצליח הצילום‪ ,‬צילמם קנת ממקום‬ ‫עמדו בטל־אובייקטיב‪ .‬כעבור דקה או שתיים חזר הגבר אל המחסן‪ .‬פרימו‬ ‫נראה עומד ומשוחח עם העלם‪ .‬אחר כך ניגש אל הבית הסמוך וגם שם‬ ‫השתהה דקות אחדות‪.‬‬ ‫בהתאם להוראותיו של קנת לא שב אל מכוניתם ‪ :‬הוא יצא לכביש ונסע‬ ‫לסאן פרנאנדו באוטובוס‪.‬‬ ‫קנת וקורנפלד חזרו ונפגשו עם פרימו בתחנת הרכבת של סאן פרנאנדו‪.‬‬ ‫הוא סיפר להם שדיבר עם הגבר ועם העלם‪ ,‬ושאל אותם אם יש בית‬ ‫למכירה באותה סביבה‪ .‬אגב כך צילם אותם‪ .‬בתשובה על שאלתו הצביעו‬ ‫על המבנה הקטן הסמוך לביתם‪ .‬הוא הלך לשם‪ ,‬שוחח עם הדייר‪ ,‬ואמר לו‬ ‫שאולי ישוב בעוד שבוע‪.‬‬ ‫ב־‪ 4‬באפריל קיבל קנת את ההודעה המיוחלת מהבית‪:‬‬ ‫״על מנת לקבל דו״ח מלא לשם תכנון מפורט של המיבצע וקביעת‬ ‫שלביו‪ ,‬מבקשים שתחזור בהקדם הביתה״‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬שהיו בידיו תצלומים של קלמנט‪ ,‬מוכן היה לשוב לאלתר‪ .‬אלא‬ ‫שעדיין לא ידע אם התצלומים עלו יפה‪ .‬לפרימו לא היה כל נסיון קודם‬ ‫במלאכת הצילום! כל מה שידע עליה למד בשיעור חטוף אחד בן עשר‬ ‫דקות‪ .‬הנסיבות שבהן ביצע פרימו את המשימה — תוך כדי שיחה עם‬ ‫קלמנט ועם בנו בעניני נכסי דלא ניידי — לא היו עשויות להגדיל את‬ ‫סיכויי ההצלחה‪ .‬ואולם קנת לא רצה לשוב הביתה בלי שיהיה עמו תצלום‬

‫•‪ | 94‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫טוב של האיש המוחזק בעיניהם כאייכמן‪ .‬סבור היה‪ ,‬כי לטיב התצלומים‬ ‫תהיה השפעה על ההחלטה אם לבצע את הפעולה או לא‪.‬‬ ‫לאור האפשרות שהתצלום לא עלה יפה ויהיה הכרח לעשות נסיון נוסף‬ ‫לצלם את קלמנט‪ ,‬החליט לפתח את הפילם בבואנוס איירס‪ .‬אלא שחושש‬ ‫היה שמא בעל הצלמניה ידפיס העתקים מהסרט המפותח‪ .‬ואולי אף‬ ‫יגדילם‪ ,‬והוא עלול להיות — באורח מקרי לגמרי — מכר של קלמנט‪.‬‬ ‫במקרה זה וודאי יספר לו שצולם בידי אדם זר‪.‬‬ ‫לבסוף בחר קנת בצלמניה גדולה ברובע בתי המלון והחנויות לתיירים‪.‬‬ ‫לבעל העסק הסביר שיש לפתח את הסרט בהקדם‪ ,‬כיוון ששהותו בבואנוס‬ ‫איירס קצרה ועליו להמשיך במסעו‪ .‬כיוון שידע שבדרך כלל עוברים ששה‬ ‫או שבעה ימים עד שהצלמניות מחזירות סרט אשר נמסר לפיתוח‪ ,‬אמר קנת‬ ‫שהוא מוכן לשלם תשלום מוגדל אם הפיתוח ייעשה במהירות מכסימלית‪.‬‬ ‫בעל הצלמניה הבטיח לו חגיגית שהמלאכה תושלם עד יום המחרת בשעות‬ ‫הערב‪.‬‬ ‫מהצלמניה פנה קנת לחברת תעופה על מנת להזמין מקום במטוס‪:‬‬ ‫ואולם נסתבר לו שכל המקומות תפוסים עד סוף מאי או תחילת יוני‪ .‬אחר‬ ‫מאמצים מרובים השיג מקום במטוס שעמד להמריא לאירופה ב־‪7‬‬ ‫באפריל‪ :‬ובדיעבד לא הצטער על העיכוב‪ ,‬באמרו בלבו שאם יתברר כי‬ ‫התצלומים לא עלו יפה‪ ,‬עוד יהיה סיפק בידו לנסות את מזלו בשניה‪.‬‬ ‫בשעה היעודה התייצב קנת בצלמניה‪ ,‬אך בעל העסק התנצל ואמר‬ ‫שהתצלומים אינם מוכנים עדיין‪.‬‬ ‫— אילו תצלומים ? — תמה קנת‪ — .‬הן ביקשתי רק לפתח את הסרט‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬הסרט מפותח‪ ,‬אבל ההגדלות אינן גמורות‪.‬‬ ‫— לא הזמנתי הגדלות‪ .‬אני רוצה את הסרט המפותח‪ ,‬ומיד‪.‬‬ ‫— כרצונך‪ ,‬אדוני‪ .‬אך עלי לומר לך שלא כאן עושים את ההדפסות ואת‬ ‫ההגדלות‪ .‬הסרט נמצא בידי צלם העובד בשבילנו‪.‬‬ ‫ברגע הראשון נדהם קנת‪.‬‬ ‫— תן לי את כתובתו של הצלם‪ .‬אני בעצמי אסע אליו כדי לקבל את‬ ‫הסרט‪ — ,‬אמר בתקיפות‪ — .‬הן אמרתי לך שאני מוכרח להמשיך‬ ‫בנסיעתי‪ ,‬והסרט דרוש לי‪.‬‬ ‫— הצלם גר בקצה השני של העיר‪ ,‬וקשה למצוא אותו‪ .‬אפילו נהג‬ ‫מונית לא ימצא את כתובתו‪.‬‬ ‫״כפי הנראה שקר בפיו״‪ ,‬חלפה מחשבה במוחו של קנת‪ .‬״הוא מנסה‬ ‫להרוויח זמן למטרה כלשהי‪ .‬מה יכולה להיות כוונתו?״ ובקול אמר‪:‬‬ ‫— אני דורש ממך שתטלפן מיד‪ ,‬בנוכחותי‪ ,‬אל הצלם שלך ותדרוש‬

‫הדו״ח של קנת | ‪95‬‬

‫ממנו שיקח מונית על חשבוני ויב;יא לכאן את הסרט ואת התצלומים‪ ,‬בין‬ ‫שהם גמורים ובין שלא גמרם עדיין‪.‬‬ ‫קנת דיבר בהתרגשות רבה‪ ,‬בתערובת של אנגלית וספרדית‪ ,‬ובעל‬ ‫הצלמניה הבין שלקוחו כועס מאד‪ .‬מיד טילפן‪ ,‬וקנת‪ ,‬על אף ידיעותיו‬ ‫המעטות בלשון הספרדית‪ ,‬הבין שמדובר במונית ובהכרח לבוא‪ ,‬או לשלוח‬ ‫מישהו‪ ,‬תיכף ומיד‪.‬‬ ‫שעת סגירת החנויות קרבה והלכה‪ .‬דקה רדפה דקה‪ ,‬ואיש לא בא‪ .‬קנת‬ ‫השתכנע יותר ויותר שהסרט לא יגיע בזמן‪ .‬ואולם מקץ שעה תמימה הופיע‬ ‫צעיר וחבילה קטנה בידו‪.‬‬ ‫כשפתח קנת את החבילה‪ ,‬נמוג כעסו‪ :‬התצלומים הצליחו מעל לכל‬ ‫המשוער‪ .‬הוא הבין שהם עתידים למלא תפקיד גורלי בהמשך הפרשה‪.‬‬ ‫את הימים שנותרו עד להמראתו ניצל קנת כדי לאסוף ידיעות שונות‬ ‫לצורך המיבצע‪ ,‬בהתאם לבקשת שולחיו בארץ‪ .‬ב־‪ 6‬באפריל נפרד מחבריו‬ ‫— הזוג קורנפלד‪ ,‬לובינסקי ופרימו‪ .‬בו ביום חזרו גם הם‪ ,‬איש איש בדרך‬ ‫משלו‪ ,‬אל ארצותיהם‪ .‬למחרת עלה קנת על המטוס שעמד להטיסו‬ ‫לאירופה‪.‬‬ ‫פגשתי את קנת במטוס‪ ,‬בקטע שבין פאריס ללוד‪ .‬אחר שהחלפנו מלים‬ ‫אחדות‪ ,‬הצגתי לו שאלה אחת בלבד‪:‬‬ ‫— הבטוח אתה שהוא האיש אשר אנחנו מחפשים?‬ ‫קנת שלף תצלום מכיסו ואמר‪:‬‬ ‫— אין לי שמץ של ספק‪.‬‬

‫פרק י״ב‬ ‫חגיגות היובל‬ ‫משעה שהתחלתי נותן את דעתי על האפשרות שיהיה עלינו ללכוד את‬ ‫אייכמן בארגנטינה ולהביאו למדינת ישראל בדרכי סתר‪ ,‬ברור היה לי שעל‬ ‫מיבצע כזה שומה עלי לנצח בעצמי‪ ,‬ושנוכחותי במקום הביצוע תהיה‬ ‫איפוא הכרחית‪.‬‬ ‫הערכתי את הפעולה הזאת כקשה מבחינה מיבצעית וכעדינה מבחינה‬ ‫מדינית יותר מכל הפעולות שבהן עסקו השרותים שלנו עד העת ההיא‪:‬‬ ‫וביציאתי למקום המעשה ראיתי את התשובה האפשרית היחידה על כל‬ ‫השאלות המסובכות העלולות להתעורר במיבצע מסוג זה‪.‬‬ ‫מנקודת ראות מיבצעית‪ ,‬היה הקושי העיקרי בעצם הצורך להפעיל כח‬ ‫משימה במרחק עצום מן הבית‪ ,‬ללא אמצעי קשר מהירים ויעילים‪,‬‬ ‫ובנסיבות שיחייבו הכרעות מיידיות‪ .‬הכח הזה — זאת ידעתי — לא יוכל‬ ‫להשען על שום גורם מקומי‪ ,‬ישראלי או יהודי‪ .‬לבדו יפעל בכל שלבי‬ ‫הפעולה‪ .‬ויהיה עליו לעמוד בשלושה מיבחנים קשים‪ :‬ביצוע הלכידה ללא‬ ‫תקלות‪ ,‬החזקת העצור במעצר פרטי במשך תקופה שאת ארכה אין לחזות‬ ‫מראש‪ ,‬והעברתו לישראל בדרכי סתר‪ ,‬ברגע שיווצרו התנאים המתאימים‬ ‫לכך‪ .‬כל אחד משלבים אלה‪ ,‬אך ביחוד האחרון שבהם‪ ,‬עלול היה להעמיד‬ ‫את כח המשימה בפני שאלות שרק בדרג הגבוה ביותר אפשר יהיה לפסוק‬ ‫בהן‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫חגיגות היובל | ‪97‬‬

‫ואשר לצד המדיני‪ ,‬ברור היה לי שאף אם המיבצע יוכתר בהצלחה‪",‬׳‬ ‫צפונה בו הסכנה שיאשימונו בפגיעה בריבונותה של מדינה ידידותית‬ ‫ואילו אם יארעו תקלות אגב ביצוע‪ ,‬או אם יתגלו כוונותינו לפני שנגיע‬ ‫לכלל ביצוע‪ ,‬כי אז יהיה צורך בנקיטת אמצעים מיידיים‪ ,‬במתן הוראות־‬ ‫התנהגות ובקבלת החלטות גורליות בשעת מעשה ובמקום המעשה‪ ,‬כיוון‬ ‫שלא תהיה לנו שהות או אפשרות לבקש עצה או הוראה מהבית‪.‬‬ ‫לא ראיתי אפשרות להטיל על מפקד כח המשימה את כל האחריות‬ ‫לטיפול בסיבוכים מדיניים אפשריים‪ .‬ברי היה לי שעלי להיות עם הכח‬ ‫במקום המעשה‪ ,‬לטפל בפרטי המיבצע מתחילתו‪ ,‬ולהשאר בארגנטינה עד‬ ‫הרגע שבו יובא לידי גמר מוצלח‪.‬‬ ‫בשלב זה ביקשתי להתקבל על ידי ראש הממשלה כדי לדווח לו על‬ ‫המצב ולבקש את אישורו למיבצע‪ .‬הפגישה נקבעה במשרדו בתל־אביב‪.‬‬ ‫דוד בךגוריון חזר והטעים בהזדמנות זו את החשיבות החינוכית‬ ‫וההיסטורית הגדולה של שפיטת פושע המלחמה אייכמן על ידי בית־דין‬ ‫ישראלי‪ .‬המשפט נראה בעיניו עיקרו של המיבצע כולו‪ ,‬ואת אישורו היתנה‬ ‫בקבלת חוות דעת משפטית מוסמכת ביחס לאפשרות עריכתו בישראל‪.‬‬ ‫הזכרתי לו שכבר ניתנה חוות דעת חיובית בשאלה זו על ידי שר המשפטים‬ ‫והיועץ המשפטי לממשלה ; אך הוא ביקשני לחזור ולשאול אותם‪ ,‬והיה אם‬ ‫יחזרו על חוות דעתם הקודמת‪ ,‬אוכל לגשת לביצוע‪ .‬הודעתי לראש‬ ‫הממשלה שבכוונתי לנצח בעצמי על המיבצע‪ .‬נימוקי נראו בעיניו‪.‬‬ ‫כיוון שאותה שעה כבר הייתי שקוע ראשי ורובי בהכנות למיבצע‪,‬‬ ‫ביקשתי את חגי‪ ,‬שלקח חלק פעיל בלבטי הזיהוי שלנו‪ ,‬שיעלה במקומי‬ ‫לירושלים וישיג את אישורם של שר המשפטים והיועץ המשפטי‪ .‬לא הייתי‬ ‫יכול למצוא אדם מתאים יותר למילוי שליחות זו‪.‬‬ ‫יחד עם קנת עלה לירושלים‪ ,‬ובעוד שקנת הרצה על סבירות הזיהוי‬ ‫והראה את התצלומים המיבצעיים של קלמנט אשר אתו‪ ,‬הסביר חגי שראש‬ ‫הממשלה נתן את אישורו למיבצע‪ ,‬בתנאי שהאפשרות לשפוט את אייכמן‬ ‫בישראל לא תהיה מוטלת בשום ספק‪ .‬אחר עיון בספרי חוק ובתקדימים‬ ‫חזרו ואישרו השר והיועץ המשפטי שעל פי דין אפשר לשפוט אדם שהובא‬ ‫לארץ על כרחו‪ .‬על פי המוסכם אתי‪ ,‬התחייב חגי בשמי שאם יתברר‬ ‫שטעינו בזיהוי‪ ,‬ישוחרר האיש לאלתר ויפוצה בצורה נאותה‪.‬‬ ‫היה בדעתי‪ ,‬בטרם יגיעו ההכנות לשלב מתקדם‪,‬לעשות כל אשר לאל ידי‬ ‫כדי לוודא אם ריקארדו קלמנט‪ ,‬שתצלומו בידינו‪ ,‬הוא אמנם אדולף‬ ‫אייכמן‪ .‬מבחינת מבנה הגוף ומבחינת הגיל לא היתה סתירה בין הידוע לנו‬ ‫על אייכמן ובין הנתונים על קלמנט שהביא לנו קנת‪ .‬ואולם עדיין אפשרי‬

‫‪98‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫היה שבעלה הנוכחי של ווירה אייכמן אולי איננו האיש המבוק ש על ידינו‪.‬‬ ‫לנוכח חומרת הצעדים שאמרנו לנקוט‪ ,‬רציתי לצמצם את הספקות בנידון‬ ‫זה עד למינימום‪.‬‬ ‫לא עמדו לרשותנו טביעות אצבעות‪ ,‬וממילא היו אפשרויות הזיהוי‬ ‫מוגבלות‪ .‬למעשה היו לפנינו שלוש דרכים בלבד‪ :‬לערוך השוואה‬ ‫מעבדתית בין התצלומים הישנים של אייכמן ובין התצלומים של קלמנט ‪:‬‬ ‫להראות את התצלומים של קלמנט לאנשים שהכירו את אייכמן בעבר‪ :‬או‬ ‫ל שלוח לארגנטינה אחד מאנשים אלה ולהראות לו‪ ,‬בתנאים מיבצעיים‪ ,‬את‬ ‫קלמנט עצמו‪ .‬צריך היה להביא בח שבון את האפשרות כי שלוש הדרכים‬ ‫גם יחד לא יביאו תוצאות מוחלטות‪ .‬תצלומיו הישנים של אייכמן איכותם‬ ‫לא היתה טובה‪ :‬ותצלומי קלמנט‪ ,‬שנעשו בתנאים קשים‪ ,‬אף הם לא‬ ‫הצטיינו בבהירותם‪ .‬ואילו הזיהוי האישי לאחר עשרים שנה ומעלה עלול‬ ‫היה להשאיר את הספקות בעינם‪ ,‬ביחוד לאור הנסיבות שבהן ראו המזהים‬ ‫הפוטנציאליים את אייכמן במלחמת העולם השניה או אף לפניה‪.‬‬ ‫אף על פי כן החלטתי לפעול בלי דיחוי בשלושת הכיוונים גם יחד‪.‬‬ ‫לא קל היה למצוא אנשים שנפגשו עם אייכמן פנים אל פנים‪ .‬לא יכולנו‬ ‫לפרסם ברבים שאנשים כאלה מתבקשים להתייצב במשרדנו‪ ,‬ואפילו‬ ‫חיפוש בחוג מצומצם ביותר היה עשוי לעשות פומבי לעובדה שמוסדות‬ ‫ממלכתיים מתעניינים בפושע‪ .‬לפיכך החלטתי שבשלב הראשון יצטמצמו‬ ‫החיפושים בחוג הקטן של העסקנים הציוניים הוותיקים מגרמניה‪.‬‬ ‫עם העובדים הבכירים במוסד נמנתה בימים ההם ד״ר יעל פוזנר יוצאת‬ ‫גרמניה שהגיעה לעבודה בראשית שנות החמישים מכיוון שחיפשה‪ ,‬לאחר‬ ‫סיום תקופה של פעילות ממושכת ב״עליית הנוער״‪ ,‬עיסוק שיש בו מן‬ ‫האתגר האישי‪ .‬בתחילה שימשה בתפקיד לא מקצועי‪ ,‬אך לא עברו ימים‬ ‫הרבה והשכלתה ובקיאותה בהוויות העולם גרמו שהועברה לתחום‬ ‫המקצועי‪ .‬היא התמחתה ביחוד בהמצאת ״כיסוי״ ותיעוד לעובדים היוצאים‬ ‫לשליחויות חשאיות‪.‬‬ ‫הזמנתי אותה‪ ,‬ובלי לפרש במה מדובר‪ ,‬שאלתי אותה אם מכירה היא‬ ‫אנשים מיוצאי גרמניה שהכירו את אייכמן היכרות אישית‪ .‬קלעתי למטרה ‪:‬‬ ‫מיד סיפרה שבשנים ‪ 1936‬־‪ 1938‬שימשו בנו כהן וד״ר האנס פרידנטל‬ ‫כיושבי־ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה — הראשון היה ממונה על‬ ‫עניני פנים והשני על עניני חוץ — ובתוקף תפקידו קיים פרידנטל מגעים‬ ‫עם משרד החוץ הגרמני‪ ,‬עם הקונסוליה הבריטית בברלין‪ ,‬ועם הגסטאפו‪.‬‬ ‫מפי פרידנטל עצמו שמעה‪ ,‬שכמה וכמה פעמים התייצב לפני אייכמן‬

‫חגיגות היובל | ‪99‬‬

‫במשרדו אשר בברלין‪ :‬ולפי מיקב זכרונה גם בנו כהן נפגש אתו באותם‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫שלחתי את קנת אל ד״ר פרידנטל‪ ,‬כדי שיראה לו את התצלומים של‬ ‫קלמנט וישאל אותו אם מכיר הוא את האיש אשר זה דיוקנו‪ .‬פרידנטל‬ ‫השיב בשלילה‪ .‬עתה הוסיף קנת ושאל‪ ,‬אם הכיר או פגש בזמנו את אדולף‬ ‫אייכמן‪.‬‬ ‫— כן‪ — ,‬השיב פרידנטל‪ — .‬ראיתיו פעמיים‪ ,‬וכל פגישה נמשכה‬ ‫כרבע שעה‪ .‬זה היה ב־‪ , 1938‬כשהייתי יושב־ראש ההסתדרות הציונית‬ ‫בגרמניה‪.‬‬ ‫— היכן נפגשתם ? — שאל קנת‪.‬‬ ‫— במשרדו בברלין‪ .‬בפעם הראשונה באתי אליו בקשר למעצרו של‬ ‫יהודי אחד‪ .‬אייכמן שאל אותי אם מוכן אני לערוב שהאיש יעזוב את‬ ‫גרמניה לאלתר אם ישוחרר‪ .‬הסכמתי להצעה שהיתה מקופלת בדברים‬ ‫אלה‪ ,‬אך ביקשתיו שלא יגבילני מבחינת הזמן‪ ,‬כי עלי לפעול כדי להשיג לו‬ ‫רשיון עליה לארץ ישראל או אשרה לכל ארץ אחרת‪ .‬כעבור שניים או‬ ‫שלושה ימים באמת שוחרר האיש‪.‬‬ ‫— ואיך נהג בך אייכמן?‬ ‫— הוא היה קורקטי בשתי ההזדמנויות‪ ,‬אם כי בפעם השניה ניצבתי‬ ‫לפניו כנאשם‪ .‬לדבריו מסרו לו שהשמעתי בקורת על הממשלה הגרמנית‬ ‫באספה ציונית‪ .‬דחיתי את ההאשמה והסברתי כי דיברתי רק על החוק‬ ‫האנטי־יהודי החדש שפורסם בעת ההיא‪ ,‬ואמרתי שעל היהודים להסיק את‬ ‫המסקנות ממנו‪ .‬בנובמבר ‪ , 1938‬אחר ״ליל הבדולח״‪ ,‬עזבתי את גרמניה‪.‬‬ ‫— נדמה לי שאחר השיחה הזאת איני צריך עוד לומר לך מי האיש אשר‬ ‫את תמונותיו הראיתי לך‪ — ,‬אמר קנת‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬יכול אני לשער מיהו‪ — ,‬חייך פרידנטל‪.‬‬ ‫— אין לנו ודאות גמורה ביחס לזהותו‪ — ,‬הסביר קנת‪ — .‬המוכן אתה‬ ‫לחזור ולהתבונן בתצלומים ?‬ ‫שעה ארוכה בחן פרידנטל את התמונות‪ .‬לבסוף הניד בראשו ‪:‬‬ ‫— צר לי‪ ,‬אך גם אחר שאמרת לי מה שאמרת‪ ,‬אינני יכול לקבוע‬ ‫בוודאות אם האיש המצולם כאן הוא אייכמן‪ ,‬אם כי מאידך אינני מוכן‬ ‫לקבוע שאיננו אייכמן‪.‬‬ ‫הזיהוי המעבדתי הביא תוצאות יותר מעודדות‪ .‬ראש המחלקה לזיהוי‬ ‫פלילי של משטרת ישראל‪ ,‬אשר את עזרתו ביקשנו‪ ,‬הפקיד את מלאכת‬ ‫השוואת התצלומים בידי אלי אילן‪ ,‬יוצא קנדה‪ ,‬שעוד בארץ מוצאו החל‬ ‫מתמחה בה שוואת תצלומים לשם בירור זהות‪ .‬אילן לא ידע מי האיש אשר‬

‫‪100‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫אותו נתבקש לזהות‪ .‬נתנו בידיו כמה תצלומים שניכר בהם כי נעשו בהסתר‬ ‫ובתנאים מיבצעיים‪ ,‬והוא נתבקש להשוותם אל צרור אחר של תצלומים‪,‬‬ ‫שבהם נראה קצין ס״ס במדים‪.‬‬ ‫בתצלומים משתי הקבוצות שירטט אילן קווים אשר חיברו את הקצוות‬ ‫של אברים שונים‪ ,‬באופן שנוצרו מצולעים אשר על פיהם ניתן לערוך‬ ‫השוואות‪ .‬לתוצאות טובות יותר הגיע בשיטה אחרת‪ :‬על ידי בדיקתה‬ ‫והשוואתה של אוזן אחת בתצלומים משני הסוגים‪ .‬על פי הגודל‪ ,‬מקומה‬ ‫של האוזן בראש‪ ,‬זווית חיבורה אל הפנים וצורת אפרכסתה‪ ,‬יכול אילן‬ ‫לקבוע שיש יסוד סביר לזיהוי האיש שבתצלומים המיבצעיים כקצין הס״ס‬ ‫שבתצלומים הישנים‪ .‬בדו״ח שלו קבע כי מצא שמונה נקודות זהות בין‬ ‫שתי קבוצות התצלומים‪ ,‬ולעומת זאת לא מצא אף נקודה נוגדת אחת‪ .‬הוא‬ ‫לא היה מוכן להרחיק לכת עד כדי קביעה חד־משמעית שבשתי סדרות‬ ‫התצלומים מופיע אותו אדם‪ .‬אבל הוא חיבר דו״ח שבו תוארה הזהות‬ ‫כקרובה־לוודאית‪.‬‬ ‫מכשלונו של נסיון הזיהוי על ידי ד״ר פרידנטל הסקתי‪ ,‬שקלושים‬ ‫הסיכויים כי אדם אשר ראה את אייכמן לפני יותר מעשרים שנה בנסיבות‬ ‫המיוחדות של הימים ההם‪ ,‬יוכל לזהותו על פי תצלום‪ .‬מאידך ראיתי סכנה‬ ‫בשיגור אדם מישראל לארגנטינה לשם זיהוי ״חי״ של קלמנט ‪ :‬זמן רב מדי‬ ‫שוטטו קנת ואנשיו סביב ביתו של קלמנט‪ :‬כל פעילות נוספת מסוג זה‬ ‫היתה עלולה להכשיל את המיבצע כולו‪ .‬חככתי בדעתי שמא כדאי לבחור‬ ‫באדם מאלה שהכירו בזמנו את אייכמן‪ ,‬ולצרפו לכח המשימה העומד‬ ‫לצאת לארגנטינה‪ .‬הדבר היה כרוך בהכנת כלים מיוחדים כדי לאפשר‬ ‫תצפית נוחה ובטוחה לאדם לא־מקצועי וחסר נסיון בכגון אלה‪ ,‬ולא עוד‬ ‫אלא שבהכרח יהיה אדם בגיל העמידה‪ .‬סבור הייתי שנוכל להתגבר גם על‬ ‫קושי זה‪ ,‬בתנאי שנתכנן את המיבצע באופן כזה‪ ,‬שהזיהוי יהיה חלק מן‬ ‫הביצוע עצמו‪ ,‬כדי שברגע שהמזהה יקבע כי קלמנט הוא האיש‪ ,‬אפשר‬ ‫יהיה לגשת ללכידה‪.‬‬ ‫אחר חיפושים ממושכים‪ ,‬שנערכו כמובן בצנעה גמורה‪ ,‬מצאנו אשה‬ ‫שהכירה את אייכמן‪ .‬היא נשאלה‪ ,‬אם כי לא בצורה מפורשת‪ ,‬אם תהיה‬ ‫נכונה להשתתף בפעולה מסוכנת למדי‪ ,‬שתהיה כרוכה במאמץ פיסי קשה‪.‬‬ ‫תשובתה היתה חיובית‪ .‬ואולם מצב בריאותה המעורער עורר חששות‬ ‫לשלומה‪ ,‬לאור המאמץ הגופני והנפשי הגדול שיידרש ממנה‪ :‬חששתי‬ ‫שהיא עלולה להיות למעמסה על כח המשימה‪ ,‬ואולי אף להביא לידי הכרח‬ ‫לדחות את הביצוע‪.‬‬ ‫אחר ששקלתי את כל הנתונים‪ ,‬החלטתי שמוטב לוותר על שרותיה של‬

‫חגיגות היובל | ‪101‬‬

‫האשה‪ .‬אף על פי כן נעשו הסידורים הדרושים כדי להבטיח שתהיה במצב‬ ‫הכן למקרה של קריאת חירום‪.‬‬ ‫גלגלי המכונה המיבצעית סובבו במהירות‪ .‬כיוון שנתחוור לי שעלינו‬ ‫לוותר על נסיונות נוספים לזהות את קלמנט ושומה עלינו לפעול על סמך‬ ‫ההנחה שאת הזיהוי הסופי אפשר יהיה לעשות רק בשעה שהאיש כבר יהיה‬ ‫בידינו‪ ,‬נתתי את דעתי על הכנת התכנית המיבצעית עצמה‪ .‬עד מהרה הגעתי‬ ‫למסקנה שהצוות המכין את התכנית הוא שיצטרך לבצע את הפעולה‪ .‬אמנם‬ ‫ידעתי שהדבר יחייב סידורים יותר מסובכים וגם שיגור מספר אנשים רב‬ ‫יותר‪ :‬אולם לא הייתי מוכן להסתכן באפשרות שבריווח הזמן שבין גמר‬ ‫עבודת צוות התכנון ובין הפעלת צוות הביצוע ישתנו התנאים‪ ,‬או תתעורר‬ ‫חשדנותו של אייכמן‪ .‬לפיכך החלטתי שכח המשימה יורכב מיד‪ ,‬ושהוא‬ ‫יחולק לשניים‪ :‬צוות חלוץ שייצא למקום היעד תחילה כדי לקבוע את‬ ‫עובדת הימצאו של ריקארדו קלמנט במקום ואת סבירות התנאים לביצוע‬ ‫הלכידה — ועיקרו של הכח‪ ,‬שיהיה ערוך ומוכן לפעולה אך יחכה לקריאת‬ ‫צוות החלוץ בטרם ייצא אף הוא לדרך‪.‬‬ ‫את האמצעים להעברת קלמנט־אייכמן לארץ צריך היה להכין‪ ,‬לפי‬ ‫הנחתי‪ ,‬קודם לקביעת המועד ליציאת כח המשימה לפעולה‪ .‬סבור הייתי‬ ‫שאין טעם לבצע את הלכידה אם לא יובטחו אמצעי ההעברה תחילה ‪ :‬ולא‬ ‫עוד אלא שחזיתי מראש כי דרך ההעברה ותנאיה עתידים להשפיע על מועד‬ ‫הלכידה‪ ,‬ואולי גם על שיטת ביצועה‪.‬‬ ‫את הצוות המיבצעי של כח המשימה אפשר היה לגייס ממקור אחד‬ ‫בלבד‪ :‬יחידת המיבצעים של שרות הבטחון שהכרתיה היטב‪ .‬קבוצה זו‬ ‫הצטיינה כמעט מראשיתה בתעוזת פעולותיה ובתושיה הרבה של אנשיה‪.‬‬ ‫כולם נבחרו בקפידה רבה‪ ,‬הן מבחינת הכושר והן מבחינת סגולות האופי‪.‬‬ ‫בדרך זו רוכז כח של אנשים אמיצים ששום משימה לא היתה קשה מדי‬ ‫בעיניהם‪ ,‬ושהענווה והנכונות לסכן את נפשם במאבק סמוי שבו אינה‬ ‫צפויה לאדם שום תהילה‪ ,‬היו מסימני ההיכר שלו‪ .‬את ראשי היחידה‬ ‫שהוקמה מקרב אנשי קבוצה זו‪ ,‬הכרתי היכרות אישית מן הימים שבהם‬ ‫פעלתי כמפקדם הישיר‪ :‬ואולם גם לאחר מכן קיימתי מגע אישי אתם‪ ,‬כי‬ ‫לא אחת יצאתי אתם לביצוע פעולות מיוחדות מחוץ לגבולות המדינה‪.‬‬ ‫פניתי אל חגי וביקשתיו שיעמיד לרשותי את האנשים הדרושים לי‬ ‫לצורך המשימה‪ .‬הוא נענה ברצון‪ ,‬והציע לי את ראש היחידה המיבצעית‬ ‫עצמו‪ ,‬וכן מספר אנשים שלדעתו עשויים היו להשתלב יפה בפעולה ממין‬ ‫זה‪.‬‬ ‫מיד הזמנתי אלי את ראש היחידה‪ ,‬רפי איתן‪ ,‬מכר משכבר הימים‪,‬‬

‫‪ | 102‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫שכושרו המיבצעי הרב‪ ,‬סגולותיו כמפקד וכאדם‪ ,‬שיקוליו הנבונים ותושיתו‬ ‫הרבה היו ידועים לי היטב‪ .‬רפי איתן צמח מתוך הכפר היהודי בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ובהיותו בן ‪ 12‬כבר היה פעיל בשורות ה״הגנה״‪ .‬בן ‪ 18‬התגייס‬ ‫לפלמ״ח‪ ,‬ושם טעם לראשונה טעם מיבצעים נועזים‪ .‬הוא השתתף בשחרור‬ ‫המעפילים ממחנה המעצר בעתלית‪ ,‬ואחר כך השתתף בהריסת אחד‬ ‫ממיתקני הראדאר הבריטיים על הר הכרמל‪ .‬ערב מלחמת הקוממיות נתמנה‬ ‫למפקד מחלקת סיירים‪ ,‬וביום הכרזת המדינה‪ 15 ,‬במאי ‪ , 1948‬נפצע ברגלו‬ ‫בקרבות הגליל‪ .‬בזחילה הגיע בחזרה אל בסיסו‪ ,‬ועוד בטרם החלים כל‬ ‫צרכו‪ ,‬בעוד רגלו בגבם‪ ,‬שב והצטרף אל גדודו‪ ,‬השתתף במיבצע ״דני״‪ ,‬ירד‬ ‫לנגב והתמחה שם בהובלת יחידות לילה אל מקום הקרב‪ .‬ב־‪ 1950‬סיים רפי‬ ‫את שרותו בצבא והצטרף אל היחידה המיבצעית‪.‬‬ ‫השיחה שבה סיפרתי לו על מהות המיבצע אשר בראשו יעמוד‪ ,‬היתה‬ ‫ענינית ותכליתית ככל השיחות שקיימנו במרוצת השנים‪ .‬לא היה‪ ,‬כנראה‪,‬‬ ‫דבר בעולם שהיה בכוחו להביא את הצבר הצנום והחייכני הזה לידי‬ ‫התרגשות‪ .‬כשהגיב על הבשורה במלים ‪ :‬״זה מעשה גדול ; מיבצע כזה עוד‬ ‫לא היה לנו״‪ ,‬ידעתי שזאת הדרגה העליונה של הבעת התפעלות שאליה‬ ‫הוא יכול להגיע‪ .‬רפי נודע בקרב חבריו כאדם המעריך כל דבר באחוזים‪ .‬גם‬ ‫הפעם לא סטה ממנהגו‪.‬‬ ‫— מה אחוז הסיכויים שהאיש הזה הוא באמת אייכמן ? — שאל‪.‬‬ ‫סיפרתי לו על כל אשר עשינו בתחום הזה ועל מסקנתי כי את הזיהוי‬ ‫הסופי נוכל לעשות רק אחר שהאיש יהיה בידינו‪.‬‬ ‫— מבחינה אחת‪ — ,‬אמרתי לו‪ — ,‬המיבצע הזה שונה מכל אשר‬ ‫עשינו עד כה‪ .‬הפעם אין זו שליחות על פי צו‪ .‬הפעם מצטרף אל שולחינו‬ ‫גם המצפון היהודי‪ .‬לכן רוצה אני שיפעל בו רק מי שלבו שלם עמו‬ ‫לחלוטין‪ .‬הה שתתפות במיבצע זה חייבת להיות על בסיס התנדבותי‪ .‬אם‬ ‫אחד האנשים יגלה היסוס קל ביותר‪ ,‬לא יצורף‪.‬‬ ‫— איש לא יהסס‪ — .‬הביע רפי את בטחונו‪.‬‬ ‫— גם אני בדעה זו‪ :‬אבל אני עומד על כך שכל מי שייבחר למיבצע זה‬ ‫יידע כי אנו יוצאים לפעול‪ ,‬בכל הדרכים והאמצעים האפשריים‪ ,‬כשלנגד‬ ‫עינינו מטרה אחת ויחידה ‪ :‬עשיית דין באחד מראשי המפלצת שקמה עלינו‬ ‫לכלותנו‪ .‬אם נצליח‪ ,‬תהיה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבית משפט של‬ ‫העם היהודי ישפוט אדם אשר רצח המוני יהודים‪ .‬לכן רואה אני בפעולה זו‬ ‫משמעות אנושית ומוסרית כפי שלא היתה לשום פעולה אשר עשינו‪.‬‬ ‫— כל אדם יבין את זה‪ — .‬אמר רפי בקולו השקט‪.‬‬ ‫— אני רוצה שתתחיל מיד בלימוד התיק‪ .‬על תנאי המקום תשמע מפי‬

‫חגיגות היובל | ‪103‬‬

‫קנת‪ .‬אני מחכה שתגיש לי בדחזפות תכנית־פעולה והצעה בקשר לאנשים‬ ‫שאתה רוצה לצרף לצוות‪.‬‬ ‫מכאן ואילך ידעתי שאני יכול להיפנות לעיון בדרכי העברתו של אייכמן‬ ‫למדינת ישראל‪.‬‬ ‫ביקשתי את מלכה לבדוק את לו חו ת ההפלגות של קווי הספנות‬ ‫הישראליים ולברר אם תימצא במקרה אניה ישראלית במימי אמריקה‬ ‫הדרומית או בקרבתם ב שבועות הקרובים‪ .‬כן ביקשתיה לברר את‬ ‫האפשרויות של שיגור אניית משא או אניית קירור לארגנטינה באמתלה של‬ ‫יבוא בשר קפוא משם‪ ,‬או כיוצא בזה‪ .‬גם האפשרות של הפניית אנית־‬ ‫טיולים גדולה לבואנוס איירם בלי שהדבר יעורר חשד‪ ,‬נכללה בתחום‬ ‫הבירורים שלה‪.‬‬ ‫כעבור ימים מספר דיווחה מלכה כי בדקה את המצב בכל החברות‬ ‫והעלתה שלא תימצא שום אניה ישראלית באזור היעד בעתיד הקרוב‪ .‬שינוי‬ ‫הנתיב של אניה כלשהי‪ ,‬אמרה‪ ,‬יהיה כרוך בסיבוכים קשים בגלל‬ ‫ההתחייבויות הקודמות שיש לאניות בנמלים שונים‪ ,‬וכן מפני שהדבר‬ ‫ייראה מוזר מבחינה טכנית וכלכלית‪ .‬האפשרות היחידה‪ ,‬אמרה‪ ,‬היא‬ ‫בהכנת אניה מיוחדת שתפליג עם מטען כלשהו‪ ,‬בין מישראל לאמריקה‬ ‫הדרומית ובין משם לישראל‪ .‬אולם ההכנות להפלגה מיוחדת כזאת יהיו‬ ‫ממושכות מאד‪ ,‬ומשך הנסיעה הלוך וחזור יהיה כששים יום‪ ,‬שכן יהיה‬ ‫הכרח להתעכב בנמלים שונים בדרך‪.‬‬ ‫די היה בנתונים אלה כדי שאוכל לקבוע כי דרך ההעברה בים היא אטית‬ ‫מדי‪ ,‬והיא עלולה לגרום לדחיית המיבצע בכמה שבועות חיוניים; ואילו‬ ‫העגינה בנמלים זרים שבדרך מגדילה בהרבה את הסכנה הבטחונית‪.‬‬ ‫הועדתי איפוא לצורה זו של העברה מקום מישני‪ ,‬ופניתי לחקירה יסודית‬ ‫של אפשרויות ההעברה בדרך האוויר‪.‬‬ ‫הבעיה העיקרית היתה — מציאת עילה סבירה להטסת מטוס מישראל‬ ‫לארגנטינה‪ .‬בשעתו ח שבנו על האפשרות של הצגת המסע כטיסת נסיון‬ ‫לבירור הסיכויים של פתיחת קו חדש לאמריקה הדרומית‪ .‬ואולם עתה‬ ‫עמדנו בעיצומה של עונת התיירות‪ ,‬והוצאת מטוס גדול מן השרות הסדיר‬ ‫לצורך ביצוע טיסה נסיונית בזמן הזה‪ ,‬היתה מעוררת תמיהה מוצדקת‪.‬‬ ‫המזל בא לעזרתנו‪ .‬באותם ימים נתפרסמו בעתונות ידיעות על ההכנות‬ ‫לציון מלאת מאה וחמישים שנה לעצמאותה של ארגנטינה‪ .‬חגיגות יובל‬ ‫גדולות עמדו להערך במחצית השניה של חודש מאי ‪ . 1960‬ביררתי והעליתי‬ ‫שישראל הוזמנה להשתתף בחגיגות‪ ,‬ולא עוד אלא שמשרד החוץ מייחס‬ ‫חשיבות רבה לייצוגה של ישראל במעמד בינלאומי זה‪.‬‬

‫‪104‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬ ‫­ו­‬

‫גיששתי בקשר לתגובת משרד החוץ על הרעיון של הטסת המ שלחת‬ ‫הישראלית לארגנטינה במטוס מיוחד‪ ,‬ומצאתי שאנשי המחלקה לעניני‬ ‫אמריקה הלאטינית‪ ,‬העוסקים בהכנות לצאת המשלחת‪ ,‬יראו בהצעה כזו‬ ‫דבר חיובי מאד‪ :‬הופעת מטוס מישראל בארגנטינה תהיה לדעתם אמצעי‬ ‫נוסף לחיזוק יוקרתה של המדינה‪ ,‬ביחוד בעיני הציבור היהודי באמריקה‬ ‫הדרומית‪.‬‬ ‫הזמנתי את סגן מנהל החברה‪ ,‬מרדכי בן־ארי‪ ,‬ושאלתי לדעתו על‬ ‫הרעיון‪ .‬הוא לא ראה בו קושי שאי אפשר להתגבר עליו‪ ,‬אך ביקש להשהות‬ ‫את תשובתו הסופית לימים מספר‪ ,‬עד לשובו לארץ של מנהל החברה‪,‬‬ ‫אפרים בן־ארצי‪ ,‬כיוון שיש כאן בכל זאת שאלה של שיבוש לוח הטיסות‬ ‫הרגיל של החברה והפסד חמרי שייגרם לה על ידי כך‪ ,‬כפי שהסביר‪.‬‬ ‫בן־ארי ידע שהטיפול בהטסת מ שלחות רשמיות מטעם מדינת ישראל‬ ‫איננו שייך לתחום העיסוקים שלי‪ ,‬והוא הבין שאני מעונין באותו מטוס‬ ‫מטעמים אחרים לגמרי‪ .‬כשאמרתי לו שהרכב הצוות של המטוס יהיה טעון‬ ‫אישורי‪ ,‬וביקשתי שיהודה שמעוני יועמד לרשותי עד גמר המיבצע ויפעל‬ ‫לפי הוראות ישירות ממני או מהעוזרים שלי‪ ,‬התחיל כנראה מבין במה‬ ‫מדובר‪ .‬בקומו ללכת‪ ,‬כשידו כבר מחזיקה בידית הדלת‪ ,‬נפנה אלי בחיוך‬ ‫הססני ושאל‪:‬‬ ‫— האם זה קשור באייכמן?‬ ‫עניתי בחיוב‪ .‬כעבור זמן רב גילה לי ב ך א רי שנבוך מאד כאשר גיליתי‬ ‫לו את מהות המשימה ‪:‬‬ ‫— לא יכולתי לסלוח לעצמי שכמה רגעים קודם לכן דיברתי אתך כמי‬ ‫שדואג לאינטרסים המסחריים של החברה והזכרתי שיבושים בלוחות‬ ‫הטיסות והפסדים כספיים‪.‬‬ ‫כמה ימים לאחר מכן נפגשתי עם מנהל החברה‪ ,‬אפרים בן־ארצי‪ ,‬והוא‬ ‫הביע את נכונותו המלאה להיענות לבק שת משרד החוץ אם תופנה אליו‪,‬‬ ‫ולהגיש לי ולאנשי את כל העזרה שהחברה יכולה להגיש‪ .‬בדרך עקיפין‬ ‫העברתי ידיעה למטפלים במסע המ שלחת שיש סיכוי טוב כי החברה תיענה‬ ‫לבקשה להטים את המ שלחת לארגנטינה במטוס מיוחד‪ ,‬כיוון שהיא‬ ‫מעונינת בעריכת טיסת־מבחן כזאת‪ ,‬והיא רוצה ׳׳להיראות״ בבואנוס איירס‬ ‫בשעת מיפגש בינלאומי כה חשוב‪ .‬בעת ההיא כבר היה ידוע שכמה וכמה‬ ‫מדינות אומרות להטיס את משלחותיהן במטוסים מיוחדים‪ .‬ב־‪ 22‬באפריל‬ ‫הפנה משרד החוץ את בקשתו לחברה וכעבור ימים אחדים נענה בחיוב‪.‬‬

‫חגיגות היובל‬

‫‪105‬‬

‫זמן קצר לפני כן‪ ,‬ב־‪ 18‬באפוליל‪ ,‬חזר יהודה שמעוני משליחותו לחוץ‬ ‫לארץ‪ ,‬ומיד התייצב אצלי‪ .‬הכנסתי אותו בסוד המיבצע והודעתי לו שעליו‬ ‫להיות מוכן לצאת לבואנוס איירס בקרוב‪.‬‬ ‫שמעוני היה מוכן לכל‪ .‬יליד הולנד זה‪ ,‬שיותר משנה היה הוא עצמו נתון‬ ‫לנגישות הנאצים‪ ,‬הצליח להמלט מצפרניהם בשנת ‪ , 1941‬בהיותו בן ‪. 21‬‬ ‫הוא הגיע לאנגליה והתגייס לחיל האוויר המלכותי הבריטי‪ .‬כשחזר להולנד‬ ‫אחר המלחמה‪ ,‬נוכח לדעת שהגרמנים כמעט לא השאירו שריד ממ שפחתו‪.‬‬ ‫הוריו‪ ,‬אחיו‪ ,‬אחותו וגיסו ניספו במחנות הנאצים‪ .‬זמן מה היה פעיל בארגון‬ ‫עליה ״בלתי חוקית״ לארץ ישראל‪ .‬אחר כך עלה הוא עצמו לארץ‪ ,‬יחד עם‬ ‫האשה שנשא בהולנד‪ ,‬ועם ילד בן ארבע‪ ,‬בן אחיו‪ ,‬שהוסתר בימי הכיבוש‬ ‫ורק לאחר התערבות בתי המשפט עלה בידי שמעוני להחזירו לחיק‬ ‫המשפחה‪ .‬ב מלח מת הקוממיות שרת בחיל האוויר‪ ,‬ולאחר מכן החל עובד‬ ‫בחברת ״אל־על״‪ .‬לא ייפלא איפוא שבכל מהלך המיבצע שלנו לא השיב‬ ‫פני ריקם אפילו פעם אחת‪.‬‬ ‫חגיגות יובל העצמאות של ארגנטינה עמדו להפתח ב־ ‪ 20‬במאי ‪ , 1960‬וכל‬ ‫המשלחות האורחות היו צריכות להתכנס בבואנוס איירס לפני תאריך זה‪.‬‬ ‫הייתי מעונין להקדים את הטיסה המיוחדת שלנו ככל האפשר‪ .‬שהות‬ ‫ממושכת של המטוס בבואנוס איירס היתה עשויה לעורר תמיהה‪ :‬לכל‬ ‫היותר מותר היה להביא בח שבון חניה בת שלושה ימים‪ .‬את מועד הלכידה‬ ‫צריך היה לקרב ככל האפשר ליום המראת המטוס‪ ,‬לאור הקשיים‬ ‫שבהחזקת האיש במעצר פרטי על אדמת ארגנטינה‪ .‬לפיכך צריך היה לקיים‬ ‫תיאום זמנים הדוק בין הלכידה ובין הטיסה‪ .‬אמרתי בלבי שאם אפשר יהיה‬ ‫להביא את המטוס שבוע ימים לפני ‪ 20‬במאי ולערוך את המיבצע בהתאם‬ ‫לכך — מה טוב‪ :‬שכן אם יתגלה צורך לדחות את הלכידה ברגע האחרון‬ ‫מחמת קשיים מיבצעיים‪ ,‬עוד אפשר יהיה לעכב את הטיסה ולקיימה במועד‬ ‫קרוב יותר לפתיחת החגיגות‪ .‬ואולם אם הטיסה תתוכנן במועד קרוב ל־‪20‬‬ ‫במאי ויהיה הכרח לדחות את המיבצע‪ ,‬יהיה מצבנו קשה‪ :‬המטוס לא יוכל‬ ‫לשהות זמן נוסף בארגנטינה בלי לעורר תמיהה‪ ,‬וייתכן שנצטרך להחזירו‬ ‫לארץ בלי שיוכל לשמש לתכלית העיקרית שלמענה הובא‪ .‬שיקול נוסף‬ ‫היה‪ ,‬שרצוי להקדים את המיבצע ככל האפשר‪ ,‬לפני שהתכנסותן של‬ ‫משלחות רמות־דרג מרחבי העולם תביא לידי הגברת הערנות הבטחונית‬ ‫כשדה התעופה‪ ,‬בבירה עצמה‪ ,‬ובכבישים שבין שניהם‪.‬‬ ‫אחר בירורים ממושכים בין משרד החוץ ובין החברה‪ ,‬נקבע מועד‬ ‫הטיסה ל־ ‪ 11‬במאי‪ .‬לאנשי משרד החוץ שטיפלו במ שלחת הוסבר‪ ,‬שזה‬

‫‪ | 106‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫המועד היחיד הבא בח שבון‪ ,‬לאור הקושי שבהוצאת מטוס נוסעים גדול‬ ‫מתכנית הטיסות הסדירה של החברה‪ .‬רק מעטים ידעו שאני מילאתי תפקיד‬ ‫פעיל בקביעת מועד הטיסה‪.‬‬ ‫לחברי המ שלחת היתה הקדמת הטיסה נוחה למדי‪ ,‬שכן מלבד ייצוגה‬ ‫של המדינה בחגיגות היובל הוטלו עליהם תפקידים נוספים בתחום‬ ‫ההסברה והמגע עם יהדות ארגנטינה‪ .‬לרובם תוכננו הרצאות ושאר מופעים‬ ‫בימי ביקורם בארגנטינה‪.‬‬ ‫משתם המשא ומתן‪ ,‬פורסמו מודעות בעתונים על הטיסה המיוחדת‬ ‫ולקהל הרחב ניתנה אפשרות להזמין מקומות לבואנוס איירס או לתחנות‬ ‫שבדרך‪ .‬ואולם עתה עוד הוצרכה החברה לדאוג לכל הסידורים הרשמיים‬ ‫והטכניים‪ ,‬גם בארגנטינה וגם בתחנות הביניים‪ ,‬מהשגת רשיונות חניה ועד‬ ‫למציאת סוכנים לטיפול במטוס‪ ,‬הב טחת הספקת הדלק‪ ,‬וקביעת קוד מיוחד‬ ‫בטלקס לצרכי הקשר בין הבירה הארגנטינית ובין תל־אביב‪ .‬בהתאם‬ ‫לדרישתי יצא שמעוני לבואנוס איירס כדי ל טפל בכל הדברים האלה‪ ,‬וכן‬ ‫כדי לנסות להשיג רשיון להסעת נוסעים מארגנטינה לארץ‪ .‬בנוסף על אלה‬ ‫הטלתי עליו עריכת סקר של תנאי נמל התעופה‪ ,‬כדי שבבוא העת יוכל‬ ‫לסייע בידינו בגיבוש התכנית להוצאתו החשאית של אייכמן מארגנטינה‪.‬‬ ‫שמעוני הציע‪ ,‬ואני הסכמתי מיד‪ ,‬שיצרף אליו כעוזר בבואנוס איירס את‬ ‫יוסף קליין‪ ,‬מנהל תחנת החברה בניו־יורק‪.‬‬ ‫כך הלכו ונשלמו כל הסידורים לקראת הטיסה המיוחדת לבואנוס איירס‪,‬‬ ‫שהיתה מיוחדת יותר מששיערו רוב הגורמים אשר טיפלו בה‪.‬‬

‫ךפי אית‪1‬‬ ‫חברה״הגנה״והפלמ״ח•‬ ‫לאחר שהשתחרר מצה״ל‬ ‫התנ ייס ליחידה המיבצעית‬ ‫של ש ירות הבמחון‪ .‬עמד‬ ‫בראשה בעת ההכנות למיבצע‬ ‫ל נ ידת אייכמן‪ .‬מונה על־ידי‬ ‫איסר הראל כמפקד המיבצע‪.‬‬

‫אפרים אילני ז״ל‬ ‫הראשון באנשי כח המשימה‬ ‫שיצא לארגנטינה‪ .‬בשל רקעו‬ ‫וקשריו בארגנטינה שימש‬ ‫״אנציקלופדיה חיה״ להראל‬ ‫ולצוות המיבצעי‪.‬‬

‫שלום דני‪,‬לשעבר ווייס‪,‬ז״ל‬ ‫מפליטי השואה‪ .‬צייר‪ .‬ניחן‬ ‫בכשרון נדיר להכנת תיעוד‪,‬‬ ‫שבה עסק בעודו נער במחנות‬ ‫פליטים‪ .‬מראשית ימי המדינה‬ ‫עבד בענייני בטחון והשתתף‬ ‫במיבצעים רבים לידו של‬ ‫איסר הראל‪ .‬במיבצע הלכידה‬ ‫מילא תפקיד חיוני‪ .‬נפטר בגיל‬ ‫צעיר ב־‪. 1963‬‬

‫מלכה ברוורמן‬ ‫מייד עם עלותה לארץ מפולין‬ ‫הצטרפה לשורות ה״הגנה״‬ ‫ומאז לא חדלה מפעילות‬ ‫באירגון זה‪ .‬סיימה קורס‬ ‫מ״מיסבג׳וארה ועם קום‬ ‫המדינה נתמנתה מזכירה‬ ‫כללית של מחלקת הגיוס של‬ ‫משרד הבטחון‪ .‬בתקופת‬ ‫מיבצע הלכידה שימשה ראש‬ ‫היחידה למינהל‪ ,‬כח אדם‬ ‫וכספים במוסד‪ .‬נטלה חלק‬ ‫פעיל בהכנות המורכבות‬ ‫ליציאת האנשים לפעולה‪.‬‬

‫יעל פחנר‬ ‫נמנתה עם העובדים הבכירים‬ ‫במוסד‪ ,‬אליו הגיעה לאחר‬ ‫תקופה של פעילות ממושכת‬ ‫ב״עליית הנוער״‪ .‬התמחתה‬ ‫בהמצאת ״כיסוי״ ותיעוד‬ ‫לעובדים היוצאים לשליחויות‬ ‫חשאיות‪ .‬בכך טיפלה נם‬ ‫במיבצע הלכידה‪.‬‬

‫למעלה‪ :‬משה דרורי ז״ל‬ ‫מוותיקי העובדים במוסד‬ ‫וראש היחידה המיוחדת‬ ‫שנסלה חלק חשוב בריכוז‬ ‫אינפורמציה ובהכנות בארץ‬ ‫למיבצע הלכידה‪.‬‬ ‫למעלה באמצע‪ :‬צבי זוהר‬ ‫מראשוני העובדים במוסד‪,‬‬ ‫שימש באירופה‬ ‫״סוכן הנסיעות״ לאנשי‬ ‫היחידה המיבצעית‪ .‬למרות‬ ‫הקשיים וההרפתקאות‬ ‫הביא צבי זוהר את המשימה‬ ‫שהוסלה עליו לידי נמר‬ ‫מוצלח ובעוד מועד‪.‬‬

‫מימין‪ :‬מאירבר־הון‬ ‫חבר דגניה ב׳‪ .‬הזדמן באופן‬ ‫מקרי לארגנטינה בעת‬ ‫שאייכמן נלכד‪ .‬אפרים אילני‬ ‫״גילה״ אותו והוא שימש‬ ‫בתפקיד של חולה מדומה‬ ‫ואושפז בבית חולים‪ .‬התעודה‬ ‫הרשמית על שיחתרו מבית‬ ‫החולים נועדה לשמש אחת‬ ‫האלטרנטיבות להוצאתו של‬ ‫אייכמן מארגנטינה‪.‬‬

‫למעלה‪ :‬יהודה כרמל‬ ‫עובד המוסד‪ .‬שוגר לארגנטינה‬ ‫כדי לשמש כפיל עבוראייכמן‬ ‫לשם הכנסתו למטוס בכיסוי‬ ‫של איש צוות אל־על‪.‬‬ ‫מימין‪ :‬אורי הרן‬ ‫איש יחידת המיבצעים של‬ ‫שירות הבטחון‪ .‬צורף למטוס‬ ‫שיצא לארגנטינה כדי לשמש‬ ‫מלווה ושומר של אייכמן‬ ‫במסע לארץ‪ ,‬ולהשתתף‬ ‫במיבצע הקומנדו של הרגע‬ ‫האחרון לנסות וללכוד גם את‬ ‫מנגלה ולצרפו לטיסה‪.‬‬

‫נעמי והלל פוך‬ ‫זוג ישראלי‪ ,‬חברי קיבוץ‪,‬‬ ‫בחופשה באחת ממדינות דרום‬ ‫אמריקה‪ .‬הובאו בבהילות‬ ‫לארגנטינה כדי לסייע‬ ‫באיתורו ובזיהויו של ד״ר‬ ‫מנגלה כדי לצרפו אל חברו‬ ‫הטוב אייכמן ״בטיול״ שנועד‬ ‫לו לישראל‪.‬‬

‫פרק י״ג‬

‫בח־המשימה‬ ‫הראשון באנשי כח המשימה שיצא לארגנטינה היה אפרים אילני‪ .‬תחילה‬ ‫הזמנתיו לפגישה כדי שיענה על שאלותי הרבות בקשר לארגנטינה בכלל‬ ‫ובואנוס איירס בפרט‪ .‬שאלותי נסבו על מנהגי המקום‪ ,‬תכונות האנשים‪,‬‬ ‫הנוהגים בבתי קפה‪ ,‬בתי מלון ומסעדות‪ ,‬תנאי המגורים‪ ,‬האפשרויות של‬ ‫שכירת וילות ודירות וקנייתן‪ ,‬התחבורה‪ ,‬הדרכים‪ ,‬המחירים‪ ,‬רשיונות‬ ‫התנועה‪ ,‬דרכי הפעולה של המשטרה‪ ,‬סוגי התעודות הנהוגות‪ ,‬התיירות‪,‬‬ ‫הסדרים בנמלים ובשדות התעופה‪ ,‬וכר‪ .‬התכוננתי לצאת לארץ אשר עליה‬ ‫ועל אנשיה ידעתי מעט מאד‪ ,‬אילני יכול להשיב על כל אותן שאלות‪ ,‬שאת‬ ‫התשובות עליהן אין למצוא בספרים ובמדריכי תיירים‪ .‬הוא ענה לשאלותי‬ ‫בחפץ־לב‪ ,‬ובמידה שלא ידע את התשובה‪ ,‬רשם לפניו את הדברים על מנת‬ ‫לבררם בצורה דיסקרטית אצל אחד מידידיו הרבים מיוצאי ארגנטינה‪.‬‬ ‫הסברתי לו שעלינו להצטייד במכסימום של יידע לפני צאתנו לדרך‪ ,‬כי‬ ‫מנוי וגמור אתי שברגע שנגיע לבואנוס איירס‪ ,‬לא נבקש עזרה משו‪-‬ם גורם‬ ‫מקומי ומשום אדם או מוסד שיש להם קשר ישיר או עקיף לנציגות‬ ‫הרשמית של ישראל‪ .‬ולבסוף הצגתי לו כמה שאלות אישיות‪ :‬אם יש לו‬ ‫תעודות מסע בנות־תוקף‪ ,‬אם יוכל לשהות בארגנטינה כמה שבועות ״בלי‬ ‫בעיות״‪ ,‬ואם יהיה ביכולתו לשבת בבואנוס איירס בלי להתגלות על ידי‬ ‫אחד ממכריו הרבים‪ .‬כיוון שהשיב בחיוב על כל שאלותי‪ ,‬שאלתי אותו אם‬

‫‪107‬‬

‫‪108‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫מוכן הוא לצאת לבואנוס איירם לאלתר כדי לעסוק שם בהכנות טכניות‬ ‫וארגוניות למיבצע‪ ,‬וכן כדי לשמש לנו כ״אנציקלופדיה חיה״ בכל הנוגע‬ ‫לעניני העיר והארץ‪ ,‬וכמפרש של הענינים המקומיים לצורך אנשי כח‬ ‫המשימה‪ ,‬היוצאים לפעולה בלי לדעת מאומה על ההווי והתנאים של‬ ‫המקום אשר בו יפעלו‪.‬‬ ‫הוא הסכים בלי היסוס‪ ,‬ואחר בירור קצר אף מצאנו לו ״סיפור־כיסוי״‬ ‫להסברת העדרו‪.‬‬ ‫היה עוד איש אחד שהשתתפותו בכח המשימה לא היתה מוטלת בספק ‪:‬‬ ‫שלום דני‪ .‬כיוון שהכח חייב היה להיות ״אוטארקי״ מכל הבחינות‪ ,‬ולספק‬ ‫את צרכי עצמו גם בתחום החיוני של התיעוד‪ ,‬ברי היה ששלום דני מוכרח‬ ‫להיות אחד מחבריו‪.‬‬ ‫שלום דני היה אמן במקצוע עדין שבו תלויה לא אחת הצלחתו של‬ ‫מיבצע מסובך‪ :‬התקנת תעודות רשמיות מכל הסוגים‪ ,‬ומעיקר תעודות‬ ‫המשמשות לזיהוי‪ .‬אך הוא היה יותר ממומחה בעל כושר נדיר‪ :‬הוא היה‬ ‫אדם בעל אופי עדין ובעל מסירות לא־ שכיחה‪ .‬ענוותו‪ ,‬נכונותו למלא כל‬ ‫תפקיד ולע שות כל שרות‪ ,‬אומץ לבו‪ ,‬ויכולתו לעשות את מלאכתו בכל עת‬ ‫ובכל תנאי‪ ,‬עשוהו למופת לכל חבריו בעבודה‪.‬‬ ‫בראשית שנת ‪ 1960‬החלטנו לפתוח במרוקו משרד חשאי להנפקת‬ ‫דרכונים לשם הוצאת היהודים משם כדי להעלותם לישראל‪ .‬היה זה הימור‬ ‫מסוכן אך הכרחי‪ .‬הבעייה הקריטית היתה מי יהיה מסוגל להנפיק‪ ,‬בתנאי‬ ‫מחתרת עמוקה‪ ,‬דרכונים שיעמדו במיבחן ביקורת הגבולות המרוקניים‪.‬‬ ‫ואכן נמצא אדם כזה — שמו היה שלום דני‪.‬‬ ‫למרוקו הוא יצא במסווה של צייר‪ .‬הציור היה התחביב האהוב עליו‬ ‫ביותר‪ ,‬ותוך כדי ביצוע משימותיו המייגעות קנה לו שם כאמן מחונן‪.‬‬ ‫במרוקו הוא התקין לו סטודיו של צייר‪ ,‬ורק חיפוש מדוקדק מאד היה‬ ‫מעלה שיש בו כמה מכשירים וכלים שאינם שייכים לציודם של ציירים‪.‬‬ ‫המשימה שהוא נטל על עצמו היתה כרוכה בעבודה מדוקדקת מאד‪,‬‬ ‫וכל אות‪ ,‬כל קו וכל חותמת שהיה מצייר חייבים היו לעמוד בבדיקות‬ ‫המדוקדקות ביותר‪ .‬הדרכונים שהנפיק עבור המועמדים לעליה חייבים היו‬ ‫לעמוד בבדיקות המדוקדקות ביותר‪ .‬הדרכונים שהנפיק היו כתובים בשפה‬ ‫הערבית‪ ,‬ומכיוון שלא ידע שפה זו‪ ,‬נאלץ להסתייע בכמה עוזרים מבין‬ ‫היהודים המקומיים‪ .‬אך העוזרים לא עמדו בלחץ התנאים החשאיים והם‬ ‫פרשו מהעבודה‪ .‬שלום דני נשאר לבדו כשערימות של דרכונים מצטברות‬ ‫על שולחן עבודתו‪ .‬אך הוא היה נחוש בדעתו שלא לנטוש את משמרתו‬ ‫החיונית‪.‬‬

‫כח־המשימה | ‪109‬‬

‫בעקשנות פלאית‪ ,‬למד תוך כמק שבועות של עבודת פרך בלתי פוסקת‬ ‫לקרוא ולכתוב ערבית‪ .‬משהרגיש כי הוא שולט בחומר הוא התמיד לעבוד‬ ‫‪ 16‬־‪ 18‬שעות ביממה‪ ,‬ולא הרשה לעצמו להפסיק עבודתו אפילו כדי לאכול‬ ‫ארוחה קלה‪ .‬ימים רצופים אף לא פשט את בגדיו‪.‬‬ ‫עמדה לו לשלום דני ההכרה שהוא עוסק במיבצע בעל חשיבות לאומית‬ ‫ואנושית ממדרגה ראשונה‪ ,‬שכן כאשר סיים את מלאכתו‪ ,‬עייף ורצוץ‪ ,‬קרן‬ ‫משמחה ונתן ביטוי לחוויתו הנפשית במשפט אחד ‪ :‬״המאמץ היה כדאי״‪.‬‬ ‫הממונה עליו במיבצע הזה היה מדבר בהשתאות על האופן שבו התגבר‬ ‫על כל המכשולים והוציא מתחת ידו עבודה מושלמת בכתב שאינו נהיר לו‪.‬‬ ‫בסך הכל הנפיק דני מאות דרכונים‪ .‬כולם עברו בשלום את מיבחני‬ ‫ביקורת הגבולות ונושאיהם הגיעו בשלום למחוז חפצם‪.‬‬ ‫לאחר שיצא ממרוקו המשיך שלום דני להנפיק דרכונים‪ .‬אני הוא‪,‬‬ ‫כאמור‪ ,‬שהפסקתי במאי ‪ 1960‬את עבודתו הברוכה לכמה וכמה שבועות‪,‬‬ ‫כי השתתפותו במיבצע לכידת אייכמן היתה חיונית ביותר‪.‬‬ ‫אנשים שהיו רואים אותו עוסק במלאכתו העדינה‪ ,‬היו מוקסמים למראה‬ ‫יכולתו הנדירה‪ .‬הוא ידע לצייר אותיות דפוס מן הקטנטנות ביותר‪ ,‬באופן‬ ‫שאי אפשר היה להבדיל ביניהן לבין אותיות מודפסות‪ .‬והוא ידע לבצע את‬ ‫העבודות העדינות ביותר לא רק ב שבתו ליד שולחן‪ ,‬בתנאים נוחים‪ ,‬אלא‬ ‫גם בעמידה‪ ,‬או תוך כדי טלטולי נסיעה במכונית או ברכבת‪.‬‬ ‫אותה עת שהה שלום דני בפאריס‪ .‬התפקיד שמילא שם איפשר לו‬ ‫להגשים אחד ממאווייו‪ :‬התמחות באמנות הוויטראד באחד מבתי הספר‬ ‫הנודעים לאמנות הציור‪ .‬ואולם כאשר הזמנתי אותו לבוא ולהשתתף‬ ‫במיבצע חדש‪ ,‬ויתר בלי היסוס על הגשמת חלום חייו‪ .‬כששמע על מהות‬ ‫המיבצע ועל תכניתנו ללכוד את אייכמן ולהביאו לדין בישראל‪ ,‬נתמלאו‬ ‫עיניו דמעות‪ .‬לדני‪ ,‬שהיה הוא עצמו מניצולי השואה‪ ,‬לא צריך היה להסביר‬ ‫את החשיבות הלאומית והאנושית המיוחדת של מיבצע זה‪.‬‬ ‫שלום דני נולד בהונגריה בשנת ‪ , 1928‬והוא היה נער כאשר הגרמנים‬ ‫השתלטו על מדינה זו ו שלחו את אביו למות בברגן בלזן‪ .‬אחיו הבכור היה‬ ‫מגוייס לעבודת כפיה‪ ,‬ואילו הוא עצמו‪ ,‬אמו‪ ,‬וכן אח ואחות קטנים ממנו‬ ‫נכלאו תחילה בגיטו בעיר מגוריהם‪ ,‬ואחר כך טולטלו ממחנה למחנה‪ ,‬עד‬ ‫ששלום החליט על בריחה‪ .‬המ שפחה כולה נמלטה מתהלוכת האסירים‬ ‫והסתתרה בכפר אוסטרי עד שהופיעו חיילי בעלי הברית‪ .‬גם האח הבכור‬ ‫נשאר בחיים ‪ :‬הם מצאוהו פצוע בבית חולים‪ .‬בעוד הם עושים דרכם לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬נרתם שלום לפעולה למען העלאתם של פליטי החרב‪ ,‬ברשיונות או‬ ‫בלעדיהם‪ .‬הוא נתפס במעשה ״בלתי־חוקי״ ונחבש בבית סוהר אמריקני‪.‬‬

‫‪ | 110‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫לבסוף הגיעו הוא ומ שפחתו לנמל‪ ,‬שממנו הפליגו לארץ ישראל באניית‬ ‫המעפילים ״מורדי הגיטאות״; אך האניה נתפסה ונוסעיה נכלאו במחנה‬ ‫בריטי בקפריסין‪ .‬כשרונותיו המיוחדים של שלום בתחום התיעוד הועמדו‬ ‫לרשות המעפילים העצורים‪ ,‬ורבים מהם יכלו להקדים את שחרורם ואת‬ ‫עלייתם לארץ בזכות התעודות שסיפק להם‪.‬‬ ‫את קורותיו אחר עלייתו לארץ אפשר לסכם במלים מעטות‪ :‬שרות‬ ‫ממושך בצבא ובמוסדות הבטחון‪ ,‬נישואין‪ ,‬הולדת שתי בנות‪ ,‬מיבצעים‬ ‫שונים בארצות שונות‪ ,‬ולבסוף — אותה שליחות באירופה שאיפשרה לו‬ ‫את ההשתלמות בענף האמנותי האהוב עליו‪ ,‬ושממנה הוצאנוהו כדי לצרפו‬ ‫אל כח המשימה שעמד להשלח לארגנטינה‪.‬‬ ‫לשלום דני לא צריך היה להסביר אילו הכנות עליו לעשות לקראת‬ ‫היציאה‪ .‬מימי לא נזדמן לי אדם בעל כושר אילתור ובעל תושיה כמוהו‪,‬‬ ‫המסוגל לעשות את עבודתו בצורה מו שלמת גם במינימום של ציוד‪,‬‬ ‫באמצעים פרימיטיביים ובתנאי לחץ קשים‪ .‬הוא הבין מה תלוי בו‬ ‫ובהכנותיו‪ ,‬והוא ידע שיהיה עליו לפתור בכוחות עצמו גם את הבעיות‬ ‫הכרוכות בהעברת הציוד לארץ היעד בלי לעורר חשדות‪.‬‬ ‫זמן מה לאחר שהטלתי על רפי איתן את הפיקוד על המיבצע‪ ,‬שב אלי ועמו‬ ‫קווים ראשונים לתכנית מיבצעית‪ ,‬וכן הצעה להרכב הצוות המיבצעי‬ ‫המצומצם‪ .‬התכנית‪ ,‬בצורה הגלמית שבה הציגה לפני‪ ,‬היתה מבוססת על‬ ‫החומר שבתיקים שלנו‪ ,‬על הידיעות שהביא עמו קנת‪ ,‬ועל האינפורמציה‬ ‫שנצטברה בינתיים על אזור היעד‪ .‬אישרתי אותה בקוויה הכלליים‪.‬‬ ‫אשר לצוות — ראוי הוא שיורחב עליו הדיבור‪ :‬הצלחת המיבצע היתה‬ ‫מותנית בטיבם ובכושרם של האנשים המשתתפים בו‪ ,‬ואלה היו כולם אנשי‬ ‫מיבצעים מעולים‪ ,‬מסורים לתפקידם בלב ונפש ועשויים ללא חת‪.‬‬ ‫ראשון בהם היה אברהם שלום‪ ,‬ידידו האישי של רפי וכמוהו איש‬ ‫מיבצעים מובהק‪ ,‬מתכנן מעולה‪ ,‬אדם בקי בכמה וכמה לשונות ובעל נסיון‬ ‫בפעולות בחוץ לארץ‪ .‬אברהם היה בן למ שפחה מתבוללת בווינה‪ ,‬שחייה‬ ‫התנהלו בנחת עד היום שבו סופחה אוסטריה ל״רייך השלישי״ של היטלר‪.‬‬ ‫לגבי אברהם התבטא השינוי בכך‪ ,‬שכשלושים חברים ללימודים התנפלו‬ ‫עליו ועל תלמיד יהודי נוסף שלמד באותה כתה‪ ,‬והיכום מכות רצח‬ ‫בנוכחות המורה‪ ,‬שלא ראה צורך להתערב‪ .‬שבועיים היה אברהם רתוק‬ ‫למיטה‪ ,‬וכשהחלים לא שב עוד לבית הספר‪ :‬בינתיים הוחרם העסק של‬ ‫אביו‪ ,‬ולאחר מכן אף גורשה המ שפחה מדירתה‪ .‬בזכרונות הילדות של‬ ‫אברהם השתלב מראה הלהבות שעלו מבתי הכנסת ב״ליל הבדולח״‪ .‬ביום‬

‫כח־המשימה ‪1 1 1 1‬‬

‫שבו פרצה מלח מת העולם הלזניה‪ ,‬הגיעה המ שפחה הנרדפת לחוף‬ ‫מיבטחים בארץ ישראל‪ .‬אברהם למד בבית ספר תיכון בארץ‪ ,‬הצטדף‬ ‫לפלמ״ח ושרת אחר כך ביחידת סיירים בצה״ל‪ .‬מפקדו היה רפי איתן‪,‬‬ ‫ובאמצעות רפי הגיע אל היחידה המיבצעית‪ .‬במיבצעים נועזים שבהם‬ ‫השתתפו השניים‪ ,‬הלכה והעמיקה הידידות האישית שצמחה ביניהם בימי‬ ‫שרותם בצבא‪.‬‬ ‫אלי יובל‪ ,‬האיש השני שהופיע ברשימתו של רפי‪ ,‬נולד בפולין‪ .‬הוא עלה‬ ‫לארץ עם הוריו בהיותו בן שש‪ .‬אחותו ושלושת ילדיה נשארו בפולין‪ :‬אי‬ ‫אפשר היה להשיג ר שיוךעליה למענם‪ .‬הם נרצחו בידי הנאצים‪ .‬ביום‬ ‫שנודע לנער אלי על גורל אחותו ואחייניו‪ ,‬נדר נדר שינקום את דמם‪ .‬כאשר‬ ‫אברהם שלום הודיע לו שהוא נבחר לצוות המיבצעי המצומצם‪ ,‬ולא עוד‬ ‫אלא שהוא יהיה‪ ,‬לפי התכנון המוקדם‪ ,‬הראשון שיגיע לכלל מגע פיסי עם‬ ‫אייכמן בשעת הלכידה‪ ,‬ראה בכך את קיום נדרו הישן‪ .‬מאותו רגע ואילך לא‬ ‫היה מסוגל לח שוב על שום דבר אחר‪ :‬עד כדי כך מילא המיבצע הצפוי את‬ ‫כל ישותו‪.‬‬ ‫אלי נבחר לתפקיד האיש העתיד לאחוז באייכמן בזכות כושרו הפיסי‬ ‫המעולה ‪ :‬עם זאת הצטיין מאד גם בנושאים טכניים‪ .‬אחר שנפצע ב מלח מת‬ ‫הקוממיות והוצא משרות קרבי‪ ,‬עסק בחיבור מערכונים בשביל להקות‬ ‫צבאיות‪ ,‬וגם השתתף לא אחת בביצוען כ שחקן־חובב‪ .‬לימים היה לו‬ ‫האיפור לתחביב‪ ,‬והוא הגיע בו להישגים ניכרים‪ .‬יום אחד התאפר ופנה אל‬ ‫אמו בהצעה לשכור את דירתה ‪ :‬הוא שמע שהיא מעונינת להשכירה‪ ,‬אמר‪.‬‬ ‫היא הכחישה בתוקף כל כוונה כזאת ונכנסה עמו בוויכוח קשה‪ ,‬אך לא‬ ‫זיהתה את בנה‪ .‬בהזדמנות אחרת כמעט נעצר על ידי אחד משומרי הבנין בו‬ ‫עבד‪ ,‬ממכריו הוותיקים‪ ,‬כשניסה להכנס למשרד לאחר ששינה את חזותו‬ ‫על־ידי איפור‪ .‬גם כשרונו זה נלקח בחשבון כאשר נבחר לצוות‪.‬‬ ‫האדם השלישי בחבורה הקטנה היה זאב קרן‪ ,‬יליד ליטא‪ ,‬שגם הוא‬ ‫הגיע לארץ בעודו ילד‪ .‬הוא היה בוגר בית ספר טכני ונודע כבעל ״ידי‬ ‫זהב״ ‪ :‬מסוגל היה לפתוח כל מנעול ולפתור על ידי אילתור שפע של בעיות‬ ‫טכניות מאלה המתעוררות במיבצעים‪.‬‬ ‫זאב היה בעל עבר בטחוני עשיר‪ .‬שנה שרת במחיצתו של וינגייט‬ ‫ברדיפה אחר כנופיות ערביות‪ ,‬וב מלח מת העולם השניה לחם בבריגדה‬ ‫היהודית בחזית איטליה‪ .‬אחר מפלת הגרמנים עסק‪ ,‬יחד עם כמה חברים‬ ‫מחיילי הבריגדה‪ ,‬בפעולות עונשין נגד פושעי מלחמה נאציים‪ .‬זכר‬ ‫הפעולות האלה עלה במוחו שעה שרפי איתן הציע לו להשתתף בלכידת‬ ‫אייכמן‪ .‬לא צריך היה להסביר לזאב מיהו אייכמן‪ :‬מוכן היה ל חסלו במו‬

‫‪ | 112‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫ידיו‪ ,‬לוא אך ניתן לו‪ .‬אך רפי הודיע לו שהוא יהיה הטכנאי של הצוות‬ ‫ועליו להתחיל מיד בטיפול בכל הבעיות הטכניות‪ .‬כאשר שאל‪ ,‬אחוז‬ ‫אכזבה עמוקה‪ ,‬אם זה התפקיד היחיד שיוטל עליו‪ ,‬הרגיעו רפי ואמר לו‬ ‫שגם בעצם הלכידה יוכל לתרום את חלקו‪.‬‬ ‫עזרא עשת‪ ,‬שישב אותה שעה באירופה‪ ,‬ועסק בין השאר בהתחקות אחר‬ ‫בני מ שפחת אייכמן‪ .‬רפי הציע לצרף גם אותו אל הצוות המיבצעי‪ ,‬בהיותו‬ ‫איש מיבצעים מנוסה ואדם בעל ישוב דעת ובעל כושר ארגוני מובהק ‪ :‬הוא‬ ‫היה המועמד הטבעי לטיפול בכל הענינים הארגוניים‪.‬‬ ‫עזרא עשת נולד בטרנסילבניה‪ .‬בהיותו ילד עבר‪ ,‬יחד עם הוריו‪ ,‬ל חבל‬ ‫אחר של רומניה‪ .‬בימי מלחמת־העולם השניה נלקח‪ ,‬כרבים מבני גילו‪,‬‬ ‫לעבודת־כפייה‪ .‬כשנה בילה במחנה־עבודה‪ ,‬כשהוא נושא על חזהו טלאי‬ ‫צהוב‪ .‬עם שובו לביתו נודע לו‪ ,‬שכל בני מ שפחת אביו‪ ,‬שנשארו‬ ‫בטרנסילבניה‪ ,‬הו שמדו על ידי הנאצים‪ .‬הוא עוד ישב שנים מעטות בעיר‬ ‫שבה גדל וערב מלחמת־ה שחרור הפליג באחת מאניות ה״הגנה״ לארץ־‬ ‫ישראל‪ .‬האניה נלכדה על ידי הצי הבריטי ונוסעיה הושמו במחנה־הסגר‬ ‫בקפריסין‪ .‬הוא בילה בו למעלה משנה‪ ,‬בטרם הגיע לישראל‪ .‬זמן קצר אחרי‬ ‫עלייתו הצטרף ליחידה המיבצעית‪.‬‬ ‫גם את קנט הביא רפי בח שבון‪ .‬הוא צריך היה לעסוק בראש וראשונה‬ ‫בכל הקשור בזיהויו של אייכמן לפני לכידתו‪ ,‬ובחקירתו לאחר תפיסתו ‪ :‬אך‬ ‫גם בצוות המיבצעי המצומצם הועיד לו רפי תפקיד‪ ,‬בהתח שב בעובדה‬ ‫שהיה לא רק חוקר מעולה‪ ,‬אלא גם אדם בעל כושר מיבצעי רב‪.‬‬ ‫הכרתי את כל האנשים האלה ממיבצעים שונים שעליהם ניצחתי‪.‬‬ ‫אישרתי איפוא את ההרכב בלי היסוס‪ ,‬וביקשתי את רפי לשוחח עם כל אחד‬ ‫ואחד מן המועמדים‪ .‬אמרתי לו שעליו להדגיש את האופי ההתנדבותי של‬ ‫המיבצע‪ .‬אם יהסס מי מהם — אמרתי לו — ישוחרר מיד‪ ,‬והדבר לא‬ ‫ייחשב לו לרעה‪.‬‬ ‫כעבור יום או יומיים יכול היה רפי להודיע לי כי כל המועמדים הגיבו‬ ‫על הצעתו בהתלהבות גדולה‪ .‬גם תשובתו החיובית של עזרא עשת נתקבלה‬ ‫עד מהרה מחוץ לארץ‪ .‬כולם נתבקשו לעשות מיד‪ ,‬ובלי לעורר תשומת לב‪,‬‬ ‫את כל הצעדים הדרושים להסדרת עניני עבודתם השוטפת‪ ,‬ולמצוא הסבר‬ ‫נאות להעדרם בשביל מ שפחותיהם‪ .‬סוכם כי ״סיפור הכיסוי״ המיועד‬ ‫למ שפחות יהיה שונה מזה שבו יסבירו את העדרם לחברים־לעבודה‬ ‫ולידידים הקרובים‪ .‬ההנחיה היתה‪ ,‬שלידידים יספרו ״סיפור־כיסוי״ פרטי‪,‬‬ ‫ואילו בבית יגלו שהם יוצאים להשתתף בפעולה מיוחדת‪ ,‬שצריכה להישמר‬ ‫בסוד בפני כל אדם‪.‬‬

‫כח־המשימה | ‪113‬‬

‫היחידה‪ ,‬בראשותו של דרורי נכנןזה עתה להילוך גבוה‪ .‬היה עליה לעסוק‬ ‫במאות פרטים הקשורים בציודם של אנשי כח המשימה‪ ,‬לרבות הכנת‬ ‫התיעוד האישי הרב לצורך הנסיעה לארץ היעד‪ ,‬השהייה בה‪ ,‬והיציאה‬ ‫בגמר המיבצע‪ .‬גם סידורי החילוץ למקרה של תקלה הוכנו בשקידה רבה‪.‬‬ ‫היחידה גם ריכזה את כל הציוד המיבצעי‪ ,‬במידה שניתן להכינו בארץ‬ ‫ולהביאו לאזור הפעולה ללא קושי‪ .‬היא תכננה את תווי הנסיעה של אנשי‬ ‫כח המשימה וקבעה לכל אחד מהם את סדרי המיפגשים בבואנוס איירס‪.‬‬ ‫לפני צאתו לדרך ידע כל אחד מהם היכן יתאכסן וכיצד יקים את המגע‬ ‫הראשון עם חבריו‪ .‬בתיעוד האישי בארץ טיפלה יעל פוזנר ואילו בעבודה‬ ‫הארגונית עסק משה ורד‪.‬‬ ‫ברור היה שאי אפשר להעביר את האנשים במישרין מישראל‬ ‫לארגנטינה‪ .‬היה הכרח להביא כל אחד ואחד מהם לתחנה כלשהי מחוץ‬ ‫לגבולות ישראל ולשגרו משם‪ ,‬מצוייד בתיעוד מתאים‪ ,‬אל מחוז חפצו‪.‬‬ ‫צריך היה להכין לכל אחד ואחד מן האנשים אשרות‪ ,‬תעודות יושר‪ ,‬אישורי‬ ‫בריאות‪ ,‬כרטיסי נסיעות וכל השאר‪ .‬לא יכולנו להעזר במשרד נסיעות‪,‬‬ ‫כדרך נוסעים אחרים‪ .‬מוכרחים היינו לכונן ״סוכנות נסיעות״ משלנו‪.‬‬ ‫האיש שבידיו הפקדתי את התפקיד הח שוב הזה היה צבי זוהר‪ ,‬יליד‬ ‫לטביה ומראשוני שרות הידיעות של ה״הגנה״‪ ,‬שבמשך שנות שרות רבות‬ ‫בעבודת מודיעין הצטיין ביכולתו ל טפל בבעיות מסובכות ולהחלץ ממצבים‬ ‫קשים‪ .‬מזגו הטוב‪ ,‬טוב לבו‪ ,‬פשטות הליכותיו ונכונותו לצאת בכל עת לכל‬ ‫תפקיד קנו לו ידידים ומוקירים רבים‪ .‬מעולם לא שאלני‪ ,‬בכל הפעולות‬ ‫שבהן שיתפתיו‪ ,‬למה עליו לעשות מעשה זה או אחר‪ .‬במקרים רבים אף לא‬ ‫נתחוור לי אם ידועה לו מהותו של המיבצע שבו לקח חלק‪ .‬ואולם תמיד‬ ‫אפשר היה לבטוח בו שייענה לכל קריאה‪ ,‬אף ללא התראה מוקדמת‪ ,‬ויעשה‬ ‫את המוטל עליו בתבונה ובנאמנות‪.‬‬ ‫הפעם הסברתי לו שאנו מתכננים את לכידתו של אייכמן כדי להעמידו‬ ‫לדין בישראל‪ .‬בעת ההיא עוד חשבתי לצרפו לכח המשימה‪ ,‬והוא היה‬ ‫מאושר כשאמרתי לו זאת‪ .‬הסברתי לו שבשלב הראשון עליו לצאת‬ ‫לאירופה כדי ל טפל בארגון נסיעותיהם של שאר אנשי כח המשימה‪.‬‬ ‫הבהרתי לו את החשיבות המיוחדת שבשמירה על סודיות מעשיו‪ ,‬והעמדתי‬ ‫אותו על ההכרח להקפיד על כל פרט ופרט‪ ,‬לנוכח הסיבוכים המדיניים‬ ‫האפשריים של המיבצע‪.‬‬ ‫הסברתי לו שאין מקום לשיגרה בטיפול בנסיעות אלה‪ ,‬אלא כל דרכון‬ ‫וכל מיסמך אחר יהיו טעונים טיפול נפרד ומחשבה מיוחדת כדי שאי אפשר‬ ‫יהיה למצוא שום עקבות ליציאה משותפת‪ ,‬או אפילו לשייכותם של‬

‫‪ | 114‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫האנשים לקבוצה אחת‪ .‬סיכמתי אתו שפרט למקרה חריג אחד יסעו כל‬ ‫האנשים בנפרד‪ ,‬בדרכים שונות‪ ,‬במועדים שונים ומשדות תעופה שונים‪,‬‬ ‫כדי שלא תהיה כל אפשרות של מעקב אחר שהותם‪ ,‬נסיעתם‪ ,‬בואם וצאתם‬ ‫של המשתתפים במיבצע‪.‬‬ ‫צבי תיאם את צעדיו עם היחידה בארץ — עם משה ורד וביחוד עם יעל‬ ‫פוזנר‪ ,‬שטיפלה בהכנת התיעוד האישי המגוון לאנשי כח המשימה‪ .‬בהתאם‬ ‫להנחיותי שקד צבי על כך‪ ,‬שאיש מאנשי הכח לא יתייצב בקונסוליה כדי‬ ‫לקבל אשרה‪ ,‬או במשרד נסיעות כדי לרכוש כרטיס‪.‬‬ ‫משסיים את שלב ההכנות בארץ‪ ,‬יצא צבי לאירופה כדי ל טפל שם‬ ‫בהמשך הנסיעות‪ .‬כשבא להפרד ממני‪ ,‬אמרתי לו שעוד נתראה באירופה‪,‬‬ ‫שכן גם אני אהיה אחד הלקוחות של ״סוכנות הנסיעות״ שלו‪.‬‬ ‫יליד גרמניה‪ ,‬בן להורים מתבוללים‪ ,‬כילד נאלץ יצחק נשר להשתתף‬ ‫בשעורים לתורת־הגזע בבית־הספר שבו למד‪ .‬לא אחת הדהדו באזניו‬ ‫צריחות ״הייל היטלר״ של חבריו לספסל הלימודים‪ .‬גם ״ליל הסכינים‬ ‫הארוכים״ נחקק היטב בזכרונו‪ .‬היה חבר תנועת ״הבונים״ ויזם עלייתו‬ ‫לארץ‪ .‬סיים את לימודיו התיכוניים בבית־הספר הריאלי בחיפה והחל‬ ‫ללמוד בטכניון‪ .‬הוא היה חבר פעיל ב״הגנה״ ועם פרוץ מלחמת־העולם‬ ‫השניה היה בין ראשוני המתנדבים לצבא הבריטי‪ .‬הוריו נספו בשואה‪:‬‬ ‫אביו בטרייזנשטדט‪ ,‬אמו באושוויץ‪ .‬השתתף במלחמת־ה שחרור‪.‬‬ ‫יצחק לא היה איש מיבצעים‪ ,‬ולא הצטיין בשום כשרונות טכניים‪ .‬הוא‬ ‫היה פלגמאטי במקצת‪ ,‬ואטי בתגובותיו‪ .‬הוא צורף לכח המשימה בזכות‬ ‫סגולה נדירה שניחן בה‪ .‬הוא ידע לעורר אימון בלב כל רואיו‪ .‬היו לו פנים‬ ‫תמימים‪ ,‬ובמידה מסויימת אף חסרי הבעה‪ .‬ואולם חוסר הבעה זה איפשר‬ ‫לו ללבו ש כל זהות שהיא בצורה משכנעת‪ ,‬ולנטוע בלב כל אדם אמונה‬ ‫אינסטינקטיבית כי כל מלה היוצאת מפיו אמת צרופה היא‪ .‬ביחוד עמדה לו‬ ‫סגולה מיוחדת זו בקרב דוברי גרמנית ואנגלית‪ .‬שום אדם לא ״לבש״‬ ‫זהויות מתחלפות ותעודות משתנות בטבעיות כמוהו‪ :‬והתפקיד שהועדתי‬ ‫לו היה — לשכור‪ ,‬או‪ ,‬באין ברירה‪ ,‬לרכוש‪ ,‬את המיתקנים והכלים‬ ‫הדרושים‪ ,‬לרבות בתי מיבטחים‪ ,‬מעונות לשעת חירום‪ ,‬מכוניות וכל דבר‬ ‫אחר שלמענו חייב אדם להציג את תעודותיו‪ .‬תפקיד נוסף שהוטל עליו היה‬ ‫— ״להתגורר״‪ ,‬יחד עם בת זוג‪ ,‬בבית המיבטחים שבו עתידים אנו לכלוא‬ ‫את אייכמן לאחר לכידתו‪ ,‬כדי שבית זה ייראה טבעי ככל האפשר בעיני‬ ‫השכנים‪.‬‬ ‫כשהצעתי לו את התפקיד‪ ,‬לא גילה סימני התלהבות‪ :‬ואולם יצחק נשר‬ ‫מעולם לא נלהב לשום דבר‪ .‬די היה לי בהסכמתו המלאה והמיידית‪,‬‬

‫כח־המשימה | ‪115‬‬

‫ובהבטחתו שהוא יעשה את כל הלרוש כדי להיות מוכן לקריאתי‪ .‬מאוחר‬ ‫יותר נודע לי שהיסוסיו־לרגע‪ ,‬בטרם נתן לי תשובתו החיובית‪ ,‬נבעו‬ ‫מסיבות משפחתיות‪ .‬אך זמן קצר קודם לכן חזר משליחות ממושכת בא ‪p‬‬ ‫רחוקה‪ .‬כל אותו זמן היתה אשתו‪ ,‬עם תינוקתם הקטנה‪ ,‬ללא עזרה בבית‪.‬‬ ‫עתה היא עמדה ללדת‪ .‬ואכן‪ ,‬ילדם השני נולד ימים מעטים בלבד אחרי‬ ‫שובו של יצחק מהמיבצע‪.‬‬ ‫כ״בת זוג״ אפשרית של יצחק נבחרה דינה רון‪ ,‬מתוך הנחה שגם תוכל‬ ‫לדאוג לניהול ״משק הבית״ בימים שבין לכידת אייכמן והטסתו לארץ‪.‬‬ ‫דינה היתה חדשה בעבודה‪ ,‬אך כבר היה סיפק בידה להשתתף בכמה וכמה‬ ‫מיבצעים מסובכים‪ .‬היא שלטה בכמה לשונות‪ ,‬״לבשה״ על נקלה זהויות‬ ‫שונות‪ ,‬והסתגלה ללא קושי לכל תנאים שאליהם נקלעה‪.‬‬ ‫דינה רון עלתה לארץ עם הוריה בשנת ‪ . 1940‬מרבית המשפחה נשארה‬ ‫באירופה המערבית ונרצחה בידי הנאצים‪ .‬המשפחה לא היתה דתית ביותר‪,‬‬ ‫אולם דינה הצטרפה לתנועת נוער דתית‪ ,‬ייסדה ״ישיבה״ של בנות‪ ,‬ונטשה‬ ‫את הגימנסיה שבה למדה‪ ,‬על מנת להמשיך בלימודיה במוסד הדתי‬ ‫שבהקמתו היתה פעילה‪ .‬הנסיון לא החזיק מעמד יותר משנה אחת‪ ,‬ולבסוף‬ ‫חזרה דינה לגימנסיה‪ .‬לימודיה באוניברסיטה נפסקו בשל שרותה בצבא‬ ‫במלחמת הקוממיות‪ ,‬וכשחידשה אותם אחר המלחמה‪ ,‬היתה פעילה‬ ‫בהסתדרות הסטודנטים וגם נשלחה מטעמה לכנס בינלאומי בחוץ ל א ^‬ ‫היכרותי עם דינה החלה כאשר נשלחה למרוקו שממנה יכלו יהודים‬ ‫לצאת רק בדרכי סתר‪ .‬היא ישבה שם כלא־יהודיה‪ ,‬ולא קל היה‪ ,‬בנסיבות‬ ‫אלה‪ ,‬לקיים את מצוות הדת‪ .‬בדלית ברירה‪ ,‬ניהלה חיים כפולים‪ :‬במגעיה‬ ‫עם הבריות נהגה כגויה לכל דבר‪ ,‬ואילו בסתר דירת הרווקים שלה ניהלה‬ ‫מטבח כשר‪.‬‬ ‫זמן מה לפני ההכנות ללכידת אייכמן עשתה בשליחות עוד יותר קשה‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬בשבתה בטרקלינו של מלון גדול בבירה של מדינה מסויימת‪,‬‬ ‫ניגש אליה אדם צעיר שנקלע לשם עם קבוצת תיירים‪ .‬היא זיהתה אותו מיד‬ ‫כאחד הסטודנטים אשר אתו היו לה ויכוחים מרובים באותו כנס בינלאומי‬ ‫שבו ייצגה את הסתדרות הסטודנטים של ישראל‪.‬‬ ‫בעוד היא משתדלת לא לגלות אף ברמז קל שהיא יודעת מי הוא‪ ,‬ניגש‬ ‫הוא אליה בלי היסוס ואמר ‪:‬‬ ‫— שלום ! את דינה רון מתל־אביב‪ ,‬לא כן ?‬ ‫— סליחה‪ ,‬אדוני?‬ ‫— דינה רון‪ ...‬האינך זוכרת אותי?‬ ‫— אני מצטערת‪ ,‬אבל אינני סבורה שנפגשנו כבר‪.‬‬

‫‪ | 116‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫— זה לא ייאמן‪ — ,‬מלמל הצעיר במבוכה‪ — ,‬דמיון כזה‪ ...‬וגם‬ ‫הקול ­‬ ‫— אינני מבינה למה מרמזים דבריך‪ — ,‬אמרה דינה בקרירות רבה‪.‬‬ ‫— כפי הנראה‪ — ,‬גמגם הלה‪ — ,‬כפי הנראה באמת טעיתי‪.‬‬ ‫למזלה של דינה נקרא האיש ברגע ההוא להצטרף אל קבוצתו‪ ,‬שחזרה‬ ‫ועלתה על האוטובוס‪.‬‬ ‫ברגע שנעלם מן הטרקלין‪ ,‬עלתה דינה לחדרה כדי להתאושש‬ ‫מהתרגשותה‪ .‬כעבור שעה ירדה ושבה לעבודתה כאילו דבר לא קרה‪.‬‬ ‫הפגם היחיד שניתן למצוא בדינה היה בשטח שלא היה כלול בתחום‬ ‫עבודתה הרגילה‪ :‬בקיאותה באמנות הבישול לא היתה רבה ביותר‪ ,‬ואילו‬ ‫התפקיד שעמדתי להטיל עליה כלל‪ ,‬כאמור‪ ,‬את ניהול משק ביתם של‬ ‫לוכדי אייכמן‪.‬‬ ‫דינה לא גוייסה למשימה יחד עם השאר‪ .‬הזכרתי את שמה באזני דרורי‬ ‫ואמרתי לו שאם נהיה זקוקים לאשה‪ ,‬תהיה דינה המועמדת הטבעית‪:‬‬ ‫ואולם ההחלטה הסופית תתקבל רק לאחר שאגיע לבואנוס איירס‪ .‬סבור‬ ‫הייתי שאם לא יהיה ריווח זמן גדול בין הלכידה ובין הטיסה‪ ,‬אולי אפשר‬ ‫יהיה לוותר על ״עקרת הבית״‪ ,‬ולא רציתי לשתף במיבצע אדם שנוכחותו‬ ‫אינה חיונית‪ ,‬שמא יהווה מעמסה במקום תוספת כח‪.‬‬ ‫תכנית הפעולה שלנו חייבה את צירופו של רופא אל כח המשימה‪ ,‬על‬ ‫מנת שיטפל בהרדמת אייכמן בשעת הלכידה‪ ,‬ובעיקר בשעת העברתו‬ ‫ממקום למקום‪ .‬היינו זקוקים לאדם אמיץ מאד‪ ,‬המוכן לשאת באחריות‬ ‫הכבדה הכרוכה בתפקיד‪ ,‬שכן כל משגה שלו עלול להיות בעל תוצאות‬ ‫פטליות‪ :‬ובנוסף על כך מוכרח היה להיות בקי בהרדמה בתנאי חירום‪,‬‬ ‫בנסיבות בלתי רגילות ובמצבים בלתי צפויים‪ .‬אותו רופא אף צריך היה‬ ‫לקיים פיקוח מתמיד על קלמנט־אייכמן כדי להבטיח שיובא לארץ במצב‬ ‫בריאות תקין ויהיה מסוגל לעמוד למשפט‪.‬‬ ‫היה גורם נוסף שעשזז את שיתופו של רופא להכרחי‪ :‬אנשי כח המשימה‬ ‫עתידים היו להיות מבודדים מכל הסביבה‪ ,‬ביחוד בתקופת החזקתו של‬ ‫אייכמן במעצר חשאי‪ .‬היה ברור מראש שלא יוכלו לבקש עזרה רפואית‬ ‫מקומית במקרה של מחלה‪ ,‬פציעה או תאונה‪ .‬הלכידה עצמה עלולה היתה‬ ‫להיות כרוכה בפגיעה באנשים‪ .‬איך יפנו נכרים‪ ,‬השוהים בארץ זרה בתיעוד‬ ‫לא להם ובשליחות שאת מהותה אין לגלות‪ ,‬אל רופא מקומי‪ ,‬העלול לגלות‬ ‫התענינות רבה מדי בזהותם ובמעשיהם בארגנטינה ?‬ ‫בחירת האדם הנכון לתפקיד האחראי הזה לא היתה כרוכה בקושי‪ .‬עמד‬ ‫לרשותנו אדם שכמו נולד לתפקיד‪ .‬הוא עבד כמרדים בבית חולים גדול‬

‫כח־המשימה‬

‫‪117‬‬

‫בארץ‪ ,‬והיה ידוע כאדם מהיר הףלטה‪ ,‬בעל קור רוח ובעל מידה גדולה של‬ ‫תעוזה‪ .‬לא אחת פנינו אליו וביקשנו את עזרתו כרופא‪ ,‬לעתים בתנאים‬ ‫קשים ומסוכנים‪ ,‬ומעולם לא נתקלנו בסירוב‪.‬‬ ‫התייעצתי עם חגי‪ ,‬שהכירו היטב‪ ,‬וכן עם רופא מידידי הטובים‪ ,‬שעבד‬ ‫בבית־חולים בו עבד גם המועמד שלנו‪ .‬שניהם המליצו עליו כעל האיש‬ ‫המתאים ביותר לתפקיד‪ .‬יתרון נוסף שלו היה‪ ,‬שידע ״לשאת״ תיעוד‬ ‫מתאים‪.‬‬ ‫ביקשתי את חגי שיבוא בדברים אתו וישאל אותו אם מוכן הוא להתנדב‬ ‫למיבצע‪ .‬חגי בא לביתו ללא הודעה מוקדמת‪ ,‬שאל אותו אם שמע על‬ ‫אייכמן‪ ,‬והוסיף מיד את השאלה אם יהיה מוכן להשתתף בנסיון ללכדו‪.‬‬ ‫הרופא השיב שידוע לו מיהו אייכמן‪ ,‬ושהוא מוכן לפעול למען תפיסתו‪ .‬על‬ ‫פי בקשת חגי שיחרר מנהל בית החולים את הרופא מתפקידו לכמה‬ ‫שבועות בלי להציג שאלות‪.‬‬ ‫כשנפגשתי לאחר מכן לשיחה עם הרופא‪ ,‬נתברר לי שאין הוא זקוק‬ ‫להסברים רבים‪ .‬הוא הבין את החשיבות העצומה של המיבצע המתוכנן‪,‬‬ ‫והכיר במל‪.‬וא האחריות שהוא נוטל על עצמו‪ ,‬כאדם וכרופא‪.‬‬ ‫הפגשתי אותו עם רפי איתן ויחד ערכו רשימה של מכשירים וציוד שיהיו‬ ‫דרושים לרופא בארץ היעד כדי שיוכל לעמוד בכל מקרה חירום‪ .‬כמו כן דנו‬ ‫בשיטות הבטוחות ביותר לטיפול בקלמנט־אייכמן בכל שלבי הפעולה‪ ,‬למן‬ ‫הלכידה עצמה והחזקתו בבית המיבטחים‪ ,‬ועד להעברתו למטוס ולטיסה‬ ‫הממושכת לישראל‪.‬‬ ‫יום אחד בא רפי לבית החולים בשעה שהרופא שלנו היה בתורנות‪,‬‬ ‫וקיבל מידו חבילה גדולה שהכילה את כל החמרים והציוד הדרושים‪,‬‬ ‫וביחוד כל אותם דברים שקשה לקנותם בבית מרקחת בלי שהדבר יעורר‬ ‫חשד או התענינות יתרה‪ .‬רפי הבטיח לו‪ ,‬שכאשר יגיע לבואנוס איירס ימצא‬ ‫שם את החבילה על כל אשר בה‪.‬‬

‫פרק י״ד‬

‫סוכן הנסיעות‬ ‫אנשי הצוות המיבצעי שקדו בינתיים על עיבוד פרטי התכנית‪ ,‬על פי‬ ‫הנתונים ששאבו מן התיקים ועל פי אינפורמציה נוספת שקיבלו מהאנשים‬ ‫שהיו בארגנטינה‪ ,‬קנת ואילני‪ .‬הם למדו את כל הניתן ללמוד על תנאי‬ ‫המקום‪ ,‬ערכו את רשימת הציוד שניתן להעבירו לבואנוס איירס‪ ,‬ורשמו‬ ‫לפניהם אילו דברים אפשר יהיה לרכוש במקום‪ .‬הכוונה היתה שהכח יקח‬ ‫אתו רק את המינימום ההכרחי‪ ,‬ואילו כל דבר שניתן לרכוש או להתקין‬ ‫בבואנוס איירס‪ ,‬יושג שם‪.‬‬ ‫רפי הקדיש שעות רבות לדיונים עם יחידתו של דרורי ב שאלות של‬ ‫תיעוד‪ ,‬כיוון שלא כל אנשי כח המשימה ידעו לשאת בקלות תיעוד לא־‬ ‫להם‪ .‬בכל תקופת ההכנות קיים רפי מגעים תכופים אתי‪ ,‬ומדי פעם בפעם‬ ‫בא לבקש הנחייה בשאלה זו או אחרת‪.‬‬ ‫בדיונים המוקדמים של הצוות המיבצעי נדונו ונבחנו שלוש דרכים‬ ‫אפשריות ללכידתו של אייכמן‪ .‬הראשונה היתה — על ידי התפרצות לבית‬ ‫קלמנט בסאן פרנאנדו‪ ,‬אחר שעיקובים ותצפיות יעלו כי האיש נמצא בבית‬ ‫וכי התנאים בסביבה מתאימים לביצוע‪.‬‬ ‫הדרך השניה שנדונה היתה על ידי עצירה ״ניידת״‪ ,‬בעוד האיש בתנועה‬ ‫מחוץ לביתו‪ ,‬ולאחר שייקבע בעיקוב כי התנאים נוחים‪ .‬ואילו האפשרות‬ ‫השלישית שנבחנה היתה — לכידתו בנקודה שתיקבע מראש‪ ,‬במסלול־‬ ‫הליכה קבוע שלו‪ ,‬לאחר שהעיקוב יעלה כי קיים מסלול כזה‪ .‬לגבי כל אחת‬ ‫מאפשרויות אלה נדון השימוש בפתיון מתאים‪.‬‬

‫‪118‬‬

‫סוכן הנסיעות | ‪119‬‬

‫נקודת התורפה בתכנון זה ) הי ת ה‪ ,‬שהוא היה מבוסס על נתונים לא‬ ‫ב ךוקים‪ ,‬ואולי אף לא מציאותיים‪ .‬כדי לבחון בחינה מעשית את‬ ‫האפשרויות צריך היה להמצא במקום‪ ,‬להציב תצפית על הבית‪ ,‬ולקיים‬ ‫עיקוב ממושך אחר קלמנט עצמו‪ :‬וכן צריך היה לסייר באופן יסודי באזור‪,‬‬ ‫או באזורים‪ ,‬העשויים לשמש זירה למיבצע הלכידה‪ .‬התכנון הסופי היה‬ ‫איפוא מותנה בשיגור צוות החלוץ למקום כדי לקבוע אם ריקארדו קלמנט‬ ‫נמצא שם‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אם קיימים תנאים סבירים לביצוע‪ .‬בראש צוות זה‬ ‫הועמד אברהם שלום וכחבריו נבחרו עזרא עשת וקנת‪.‬‬ ‫החלטנו שיצחק נשר ייצא אף הוא עם צוות החלוץ כדי להתחיל מיד‬ ‫בחיפוש דירות ובתים ככל שיהיו דרושים לצורך הפעולה‪ ,‬וכן כדי ל טפל‬ ‫בשכירת מכוניות‪ .‬כוונתי היתה‪ ,‬שרק לאחר שצוות החלוץ יאתר את קלמנט‬ ‫וידווח שמצא תנאים מתאימים לביצוע הלכידה‪ ,‬ייצאו השאר לארגנטינה‪.‬‬ ‫התכנון המוקדם כלל גם את שאלת לוח הזמנים‪ .‬נקודת המוצא היתה‬ ‫מועד בואו של המטוס המיוחד לבואנוס איירס‪ .‬ברור היה כי הלכידה‬ ‫צריכה לצאת לפועל לפני בוא המטוס‪ ,‬אך לא זמן רב מדי לפני חנייתו‪ ,‬שכן‬ ‫אם תבוצע במועד מוקדם מדי‪ ,‬יהיה הכרח להחזיק את אייכמן זמן רב יותר‬ ‫במעצר פרטי‪ ,‬והדבר עלול להיות מסוכן‪ .‬לנגד עינינו עמדה האפשרות שכל‬ ‫יום שיעבור אחר היעלמו של קלמנט־אייכמן יביא עמו פעילות מוגברת‬ ‫מצד קרוביו וחבריו‪ ,‬ואולי אף מצד ה שלטונות הארגנטיניים‪ ,‬אם המ שפחה‬ ‫תחליט לפנות אליהם ; ובמאמץ לגלות את הנעדר עלולים ה שלטונות לערוך‬ ‫בקורת קפדנית בכל הדרכים ובכל תחנות הגבול‪ ,‬לרבות נמלי התעופה‪.‬‬ ‫צאתה של המ שלחת הישראלית לחגיגות היובל היתה תלויה בסדרי‬ ‫הטקס הארגנטיניים‪ .‬אי אפשר היה לה למ שלחת לבוא לאחר התחלת‬ ‫החגיגות‪ ,‬וכן לא יכלה להקדים בהרבה את כל שאר המ שלחות‪ .‬מועד בואה‬ ‫היה טעון תיאום עם הארגנטינים ; ולא עוד אלא שאילו הקדמנו את מועד‬ ‫הטיסה היה הדבר מעורר פליאה אצל חברי המ שלחת שלא היו בסוד הענין‪.‬‬ ‫הטיסה המיוחדת נקבעה‪ ,‬כזכור‪ ,‬ל־‪ 11‬במאי ‪ , 1960‬והמטוס עמד להגיע‬ ‫לבואנוס איירס ב־‪ 12‬בו‪ .‬תאריך המראתו הסביר היה איפוא ב־‪ 13‬או ב־‪14‬‬ ‫במאי‪ ,‬אם כי אפשר היה‪ ,‬במקרה הצורך‪ ,‬להשהות את המטוס במקצת‬ ‫באמתלה של תקלה טכנית‪.‬‬ ‫כיוון שנקבע מועד הטיסה‪ ,‬היו כל שאר השיקולים כפופים לו‪ .‬מעתה‬ ‫ברור היה כי הלכידה חייבת לצאת לפועל לפני ‪ 11‬במאי‪ ,‬ואם אפשר יהיה‬ ‫— כמה ימים לפני תאריך זה‪.‬‬ ‫הנחתי שלקראת בואן של מ שלחות רמות־מעלה מארצות רבות‪ ,‬יגבירו‬ ‫שלטונות הבטחון הארגנטיניים את ערנותם וישגיחו בשבע עיניים על כל זר‬

‫‪120‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫הנכנס לארץ בתקופה שבה מתכנסות המשלחות‪ .‬לאור הנחה זו נתתי‬ ‫הוראה חמורה לצבי זוהר‪ ,‬האיש שטיפל בנסיעותיהם של אנשי כח‬ ‫המשימה‪ ,‬שייזהר מאד שלא לעורר שום חשד כלפי אנשי כח המשימה‬ ‫בקונסוליות‪ ,‬בסוכנויות הנסיעות ובחברות התעופה אשר להן יזדקק‪.‬‬ ‫בהתאם להנחיה זו נקט צבי אמצעי זהירות בלתי רגילים‪ .‬הוא לא הוציא‬ ‫יותר מאיש אחד דרך עיר אחת‪ :‬ובמרבית המקרים אף נזהר שלא ייצאו‬ ‫שניים מאותה מדינה‪ .‬כשהיה פונה לסוכנות נסיעות כדי לברר אפשרויות‬ ‫של טיסה ולוחות זמנים‪ ,‬היה נזהר שלא לגלות כי פני הנוסע לבואנוס‬ ‫איירס‪ .‬הוא היה מתכנן עם פקיד החברה ביקור באמריקה הדרומית שיקיף‪,‬‬ ‫בין שאר ארצות‪ ,‬גם את ארגנטינה‪ .‬אחר בירור האפשרויות‪ ,‬היה מזמין‬ ‫לבסוף את המקום במטוס בסוכנות נסיעות אחרת‪ .‬במקרים אחרים היה‬ ‫מזמין במשרד נסיעות כרטיס טיסה מורכב‪ ,‬ואחר כך היה מבטל את‬ ‫הטיסות המיותרות בחברות התעופה עצמן‪ .‬יש והיה קונה כרטיסי טיסה‬ ‫הלוך וחזור לארצות אחרות ביבשת‪ ,‬ובלבד שבואנוס איירס תהיה אחת‬ ‫התחנות שבדרך‪.‬‬ ‫השגת האשרות היתה כרוכה בקשיים רבים‪ .‬נהוג שנוסע המתכונן לצאת‬ ‫לדרך ארוכה‪ ,‬משיג את כל האשרות הדרושות לו בקונסוליה שבמקום‬ ‫מגוריו הקבוע‪ :‬וקונסוליות רבות דורשות שמבקש האשרה יהיה תושב‬ ‫המדינה‪ ,‬או לפחות בעל זכות ישיבה בה‪ .‬לעתים אף דורשת הקונסוליה‬ ‫תעודת יושר מהמשטרה המקומית‪ ,‬מכתב המלצה מן המעביד‪ ,‬וכר‪.‬‬ ‫משנתברר לו לצבי כי לגבי אשרות מעבר אין הקונסוליות מקפידות כל כך‪,‬‬ ‫הסתפק ברוב המקרים באשרות מסוג זה‪.‬‬ ‫עד מהרה הוברר לו לצבי שלא יוכל להתגבר לבדו על ההתרוצצויות‬ ‫הרבות הדרושות להסדרת נסיעותיהם של כל אנשי כח המשימה‪ ,‬והוא גייס‬ ‫כמה אנשים נוספים‪ ,‬שיבצעו את השליחויות המוזרות ביותר בלי לדעת את‬ ‫תכליתן‪.‬‬ ‫פרשה לחוד היוו הדרישות הרפואיות של הקונסוליות השונות‪ .‬מבקשי‬ ‫האשרות נתבעו בדרך כלל לעבור בדיקה רפואית אצל רופא המהימן על‬ ‫הקונסוליה ולקבל הרכבות שונות כדי שיוכלו להצטייד בתעודות־חיסון‬ ‫בינלאומיות‪ .‬צבי והעוזרים לידו‪ ,‬ש״ייצגר׳ את הנוסעים האמיתיים‪ ,‬נאלצו‬ ‫לעמוד בבדיקות לא מעטות מסוג זה‪ ,‬ובכמה מקרים אף היו נתונים לחקירה‬ ‫יסודית בקשר לתכלית נסיעתם‪.‬‬ ‫ואולם על אף הקשיים וההרפתקאות הביאו צבי ועוזריו את המיבצע‬ ‫לידי גמר מוצלח‪ ,‬והמציאו את כל התעודות והכרטיסים לכל אנשי כח‬ ‫המשימה בעוד מועד‪.‬‬

‫פרק ט"ו‬

‫סמר ראשון‬ ‫הראשון מקרב אנשי הכח שיצא לבואנוס איירס היה‪ ,‬כאמור‪ ,‬אפרים אילני‪.‬‬ ‫תפקידו היה להכין בסיס ראשון לבאים אחריו‪ .‬הוא נתבקש לשכור דירה‬ ‫שבה יוכלו אנשי כח המשימה להפגש‪ ,‬לקיים דיונים ולעסוק בהכנות‬ ‫שונות‪ .‬מתאריך מסויים היה עליו ללכת פעמיים בכל יום למקומות מיפגש‬ ‫שונים שנקבעו מראש‪ ,‬כדי לקבל את פני הבאים‪ ,‬איש איש במועדו ולפי‬ ‫תורו‪ .‬את המיפגשים הללו ואת כל הקשור בהם שיננו לעצמם אנשי כח‬ ‫המשימה‪ ,‬או רשמום בצופן המובן רק להם‪ .‬כל אחד מאנשי הכח קיבל‬ ‫לפני צאתו רשימה של בתי מלון מתאימים שמהם יוכל‪ ,‬לפי סדר קבוע‪,‬‬ ‫לבחור לו אכסניה‪ .‬הובטח מראש שלא יגורו שניים מאנשי הכח בבית מלון‬ ‫אחד‪ ,‬ושאיש מהם לא יתאכסן בסביבה לא רצויה‪ .‬ההנחיה שניתנה לאנשים‬ ‫היתה‪ ,‬שאם יש סיפק בידיהם להגיע לבית המלון לפני המועד שבו עליהם‬ ‫לקיים את הקשר הראשון‪ ,‬יעשו כן‪ :‬ואילו אם לא יספיקו‪ ,‬יקיימו את‬ ‫המיפגש תחילה ורק אחר כך יפנו לבית המלון שלהם‪ .‬הכוונה היתה‬ ‫להבטיח כי אף במקרה של איחור בטיסה או של תקלה כלשהי‪ ,‬יהיה הקשר‬ ‫בטוח‪.‬‬ ‫כדי שלא לעורר תשומת לב מיותרת‪ ,‬נקבעו מקומות המיפגש באזורים‬ ‫רחוקים זה מזה ובשעות שונות של היום‪ ,‬עתים לפני הצהרים ועתים לפנות‬ ‫ערב‪ ,‬באופן שאילני לא יוצרך לבקר שני ימים רצופים באותו מקום ובאותן‬ ‫שעות של היום‪.‬‬ ‫‪121‬‬

‫‪ | 122‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫הוא הגיע לבואנוס איירס ב־‪ 22‬באפריל ‪ 1960‬כשאתו חלק מן הציוד של‬ ‫כח המשימה‪ .‬בית המלון שבחר בו היה רחוק ממרכז העיר‪ ,‬כי היה קיים‬ ‫חשש חמור שייתקל באחד ממכריו הרבים בבירה הארגנטינית‪.‬‬ ‫יום לאחר מכן כבר שכר דירה לכמה חדשים‪ ,‬ושילם את דמי השכירות‬ ‫מראש‪ .‬דירה זו כונתה אחר כך בפי חברי כח המשימה ״המעוז״‪ .‬הוא דאג‬ ‫לאביזרים הדרושים כדי להתאים את הדירה לעבודה ולמגורים גם יחד‪,‬‬ ‫והכין מלאי של מזון‪ ,‬בעיקר שימורים‪.‬‬ ‫את שאריתו של היום הקדיש לבירור כמה שאלות שלא היו נהירות כל‬ ‫צרכן לאנשים בארץ אשר עסקו עדיין בהכנות‪ ,‬ושרפי ביקש להשיב עליהן‬ ‫בדחיפות‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬ב־ ‪ 24‬באפריל‪ ,‬יצא בפעם הראשונה למקומות המיפגש לראות‬ ‫מי מחברי הכח כבר הגיע לארגנטינה‪.‬‬ ‫שקט לחלוטין כלפי חוץ‪ ,‬על אף היותו שרוי במתח‪ ,‬ישב אפרים אילני‬ ‫בבית קפה מהודר לפני ספל קפה שחור‪ .‬מדי פעם בפעם נשא עיניו מן‬ ‫העתון המצוייר שהיה פרוש לפניו‪ ,‬ותלה אותן בדלת‪ .‬״היבוא היום מישהו‪,‬‬ ‫או לא יבוא?״ זאת היתה השאלה שניקרה ב מוחו ללא הפסק‪ .‬הבדידות‬ ‫קשתה עליו מאד‪ ,‬ואפילו נמשכה ימים אחדים בלבד! שהרי עם מכריו‬ ‫וידידיו הרבים בעיר אסור היה לו להתקשר‪ .‬הוא ציפה איפוא בכליון עיניים‬ ‫לבואו של האיש הראשון מאנשי צוות החלוץ‪ ,‬ועסק בניחושים סביב‬ ‫השאלה מי יהיה ראשון הבאים‪ .‬הוא הביט בשעונו‪ :‬עוד ארבע דקות‪ ,‬ושעת‬ ‫המיפגש תסתיים‪.‬‬ ‫ואולם ברגע ההוא נצטיירה צלליתו של אדם גבה־קומה וצנום מבעד‬ ‫לזגוגית הדלת הסובבת‪ .‬עזרא עשת נכנס בצעדים מהירים‪ ,‬עמד מלכת‬ ‫באמצע האולם‪ ,‬והעביר את מבטו על פני כל היושבים בו‪ .‬לפתע נתקלו‬ ‫עיניו בשתי עיניים חייכניות שניבטו בו מבעד לעשנה המסתלסל של‬ ‫מקטרת‪ .‬בעל המקטרת קם לקראתו והושיט לו את ידו‪.‬‬ ‫— אני שמח לראותך‪ .‬בוא‪ ,‬שב על ידי‪.‬‬ ‫— תודה‪ ,‬מה שלומך?‬ ‫משפטים קצרים אלה נאמרו בקול רם ובלועזית‪ .‬כיוון שישבו ליד‬ ‫השולחן‪ ,‬הנמיכו את קולותיהם והמשיכו שיחתם בעברית‪:‬‬ ‫— אני בא ישר משדה התעופה‪ .‬הייתי כמעט בטוח שלא אמצא אותך‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫— ואני כבר התחלתי להתיאש‪ .‬חשבתי שאיש לא יבוא היום‪ .‬נשב עוד‬ ‫קצת‪ ,‬ואחר כך אביא אותך אל הדירה ששכרתי‪.‬‬ ‫כעבור שעה קלה יצאו את בית הקפה‪ ,‬אספו את מטענו של עזרא ונסעו‬

‫סיור ראשון | ‪123‬‬

‫במונית אל ה״מעוז״‪ .‬אחר שעזרא‪,‬נח מתלאות הדרך‪ ,‬יצאו השניים לשוטט‬ ‫בעיר‪ .‬אילני ידע לספר פרטי פרטים על כל מקום שאליו נזדמנו‪ ,‬וכן על‬ ‫העיר בכללה‪ ,‬על תושביה‪ ,‬ועל הליכותיהם‪ .‬בדרך זו קיבל עזרא שיעור‬ ‫ראשון על מקום הפעולה‪ ,‬שעתיד היה להועיל לו לא מעט בתחום המיוחד‬ ‫שבו עמד לפעול — זה של הבעיות הלוגיסטיות והארגוניות‪.‬‬ ‫ב־‪ 25‬באפריל הגיע גם קנת לבואנוס איירס‪ .‬הוא לא היה זקוק להדרכה‬ ‫בעיר‪ ,‬שכן עוד לא מלאו שלושה שבועות מיום שיצא אותה‪ .‬הפעם הגיע‬ ‫בזהות חדשה‪ ,‬ולפיכך השתדל לשנות את חזותו ככל האפשר‪ .‬בביקורו‬ ‫הקודם התוודע אל אנשים רבים‪ ,‬ואסור היה לו להתקל באחד מהם‪ .‬מוכרח‬ ‫היה להזהר מאד בבחירת מקום מגוריו והאזורים שבהם יקיים את‬ ‫פגישותיו‪.‬‬ ‫תפקידו העיקרי של קנת היה — לזהות את ריקארדו קלמנט ברגע‬ ‫שהלה יימצא בידי כח המשימה‪ .‬לצורך זה הכינה לו היחידה רשימה‬ ‫מפורטת של פרטים אישיים וסימני היכר מיוחדים של אייכמן‪ .‬הרשימה‬ ‫הכילה את הפרטים הבאים ‪:‬‬

‫א)‬ ‫ב)‬ ‫ג)‬

‫ד)‬

‫א)‬ ‫ב)‬ ‫ג)‬

‫תיאור גופני‬ ‫לפי מיסמך הס״ס שתאריכו ‪ 19‬ביולי ‪ : 1937‬גובה — ‪ 176‬ם״מ‪ :‬היקף‬ ‫הראש — ‪ 56‬ם״מ‪ :‬מספר הנעליים — ‪.41‬‬ ‫לפי מיסמך הס״ם שתאריכו ‪ 26‬בינואר ‪ : 1939‬גובה — ‪ 173‬ס״מ‪ :‬היקף‬ ‫הראש — ‪ 56‬ם״מ‪ :‬מספר הנעליים — ‪ : 42.5‬מידת הבגדים — ‪.50‬‬ ‫לפי עדותו של ויסליצני מ־‪ 27‬באוקטובר ‪ : 1946‬גובה — ‪ 176‬ס״מ‪ :‬צורת‬ ‫הגולגולת — ארוכה וצרה‪ :‬רגלים — רגלי — ‪ : 0‬שיער — דק וגונו‬ ‫בלונדי כהה‪ :‬אף — גדול וצר‪ ,‬עם נחיריים גדולים‪ :‬עיניס — כחולות־‬ ‫אפורות‪ :‬שפתיים — צרות ולחוצות‪.‬‬ ‫לפי תעודה רפואית רשמית מ־‪ 9‬בנובמבר ‪ : 1934‬גובה — ‪ 173‬ס״מ‬ ‫(בנעליים)‪ :‬משקל — ‪ 70‬ק״ג (בבגדים)‪ :‬עינים — כחולות‪ :‬שיער —‬ ‫בלונדי וחלק‪.‬‬ ‫סימנים מיוחדים‬ ‫על פי עדות ויסליצני מאוקטובר ‪ : 1946‬צלקת הנראית בקושי‪ ,‬ארכה כ־‪3‬‬ ‫ס״מ‪ ,‬תחת הגבה של העין השמאלית‪.‬‬ ‫על פי עדות ויסליצני באותו פרק זמן ‪ :‬שבר כפול בגולגולת(משנת ‪:) 1932‬‬ ‫שני גשרי זהב בטור השיניים העליון‪ ,‬מספר רב של סתימות‪.‬‬ ‫לפי תעודה רפואית רשמית משנת ‪ : 1934‬צלקת מניתוח כריתת המעי‬ ‫העיוור (משנת ‪.) 1922‬‬

‫‪124‬‬

‫ד)‬ ‫ה)‬ ‫ו)‬ ‫ז)‬

‫א)‬

‫ב)‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫לפי תעודה רפואית רשמית משנת ‪ : 1937‬שבר ביד הימנית‪.‬‬ ‫לפי תעודה רפואית רשמית משנת ‪ : 1937‬צלקת באורך סנטימטר במקום‬ ‫הצלע העשירית‪ ,‬בצדו השמאלי של הגוף‪.‬‬ ‫לפי תעודה רפואית רשמית משנת ‪ : 1937‬צלקת מעל למרפק השמאלי‪.‬‬ ‫לפי עדות ויסליצני מאוקטובר ‪ : 1946‬סוג הדם מקועקע תחת בית השחי‬ ‫השמאלי‪ ,‬כנהוג אצל כל קציני הס״ם‪.‬‬ ‫פרטים אישיים שונים‬ ‫מספרו בס׳׳ס‪ ,‬לפי מיסמכים מ־‪ 1932‬ו־‪ : 45326 — 1937‬מספר נוסף‬ ‫בס״ס‪ ,‬שמהותו אינה ברורה כל צרכה — ‪ : 63752‬מספר החברות במפלגה‬ ‫הנאצית — ‪.899895‬‬ ‫עדות ויסליצני משנת ‪ : 1946‬תיאור צורת דיבורו‪ ,‬ניבו‪ ,‬לשונות ששמע וכו׳‪.‬‬

‫הפגישה הראשונה בין אילני ועזרא לבין קנת נתקיימה ב־ ‪ 26‬באפריל‪ .‬פעם‬ ‫נוספת הוברר כי הקשר פועל כשורה‪ .‬השלושה תיכננו את פעולות היום‪,‬‬ ‫וסיכמו כי הדבר הדחוף ביותר שיש לעשותו הוא — לשכור מכונית כדי‬ ‫שאפשר יהיה לסייר באזור סאן פרנאנדו ולחדש את ה״מגע״ עם ריקארדו‬ ‫קלמנט‪.‬‬ ‫קנת היה בקי בסדרי שכירת מכוניות יותר מחבריו‪ ,‬אולם בזהותו‬ ‫החדשה לא יכול לחזור ולפנות אל החברות שהכירוהו מבקורו הקודם‪ .‬יתר‬ ‫על כן‪ ,‬חושש היה שאפילו יפנה לחברה אחרת‪ ,‬אין זה מן הנמנע שאחד‬ ‫העובדים המכירים אותו עבר בינתיים לחברה החדשה‪ ,‬ואולי קיים קשר בין‬ ‫חברות ההשכרה השונות‪ .‬קנת אמנם שינה את לבושו באורח קיצוני וגם‬ ‫היה מאופר במקצת‪ ,‬אך הסכנה עמדה בעינה‪.‬‬ ‫החששות לא נתאמתו‪ .‬שכירת המכונית עברה ללא תקלות‪ ,‬ומיד ניגשו‬ ‫לרכישת ציוד על פי רשימות שהוכנו בארץ‪ .‬בין השאר קנו מיטות‬ ‫מתקפלות‪ ,‬כלי מיטה וכלים למטבח‪ ,‬כדי שאפשר יהיה‪ ,‬בשעת הצורך‪,‬‬ ‫לאכסן כמה אנשים בדירה ששכר אילני‪ .‬הם נהגו זהירות רבה בבואם‬ ‫ובצאתם‪ ,‬כדי לא לעורר את תשומת לבם של דיירי הסביבה‪.‬‬ ‫הכל נעשה במהירות‪ ,‬כי היה ברצונם לסייר בסאן פרנאנדו עוד באותו‬ ‫ערב‪ .‬עד שהגיעה שעת הסיור‪ ,‬כבר היו ארבעה‪ ,‬שכן נצטרף אליהם אברהם‬ ‫שלום‪.‬‬ ‫אברהם טס מישראל לרומא‪ ,‬ומשם המשיך דרכו ברכבת לעיר שבה‬ ‫חיכה לו צבי זוהר‪ .‬את התיעוד שלו קיבל במישרין מידי שלום דני‪ .‬נתברר‬ ‫כי כל הקווים לאמריקה הדרומית עמוסים‪ ,‬ורק מליסבון ניתן להשיג מקום‪.‬‬ ‫כשעלה אברהם למטוס‪ ,‬גילה שגם יצחק נשר בין הנוסעים‪ .‬השניים השימו‬

‫סיור ראשון | ‪125‬‬

‫עצמם כאילו אינם מכירים איש‪-‬את רעהו‪ ,‬וכל שעת הטיסה הארוכה לא‬ ‫החליפו מלה‪ .‬בהגיעם למחוז חפצם פנה כל אחד מהם לבית מלון אחר‪,‬‬ ‫בהתאם לסדרים שנקבעו עוד בארץ‪ .‬השעה היתה שלוש אחר הצהרים‬ ‫כשנחת מטוסם‪ ,‬ועם בואם הושלם הרכבו של הצוות המכין‪ ,‬שלקריאתו‬ ‫חיכו שאר חברי כח המשימה‪.‬‬ ‫כשהגיע אברהם לבית המלון שלו‪ ,‬ביקשו פקיד הקבלה שישאיר בידו‬ ‫את דרכונו‪ .‬אברהם נתן לו את המיסמך‪ ,‬וכעבור רגע תקפה אותו חלחלה ‪:‬‬ ‫הוא שכח את השם הרשום בתעודותיו‪ .‬בלי לאבד את קור רוחו פנה אל‬ ‫פקיד הקבלה וביקש שיחזיר לו לרגע את דרכונו‪ ,‬שכן נדמה לו ששכח בו‬ ‫פתק מסויים‪ .‬את הפתק לא מצא‪ ,‬אבל השם נשאר עתה חרות בזכרונו‪.‬‬ ‫לאברהם נקבעו שני מפגשים ביום ‪ :‬בשעה ‪ 8‬בבוקר בבית קפה‪ ,‬ובשעה‬ ‫שש אחר הצהרים בקרן הרחובות סאנטה פה וקאלאו‪ .‬אחר שסידר את‬ ‫חפציו בבית המלון‪ ,‬יצא לחפ ש את מקום המיפגש‪ .‬העיר היתה זרה לו‪ ,‬אך‬ ‫לא קשה היה למצוא את קרן הרחובות במרכז העיר‪ .‬כמעט ברגע שבו הגיע‬ ‫למקום‪ ,‬הופיעו מולו קנת ועזרא עשת‪.‬‬ ‫המכונית השכורה עמדה אותה שעה בקרבת מקום‪ ,‬והם החליטו לא‬ ‫לאבד אף רגע אחד אלא לצאת מיד לסאן פרנאנדו‪ .‬קנת‪ ,‬שנהג במכונית‪,‬‬ ‫הכיר את הדרך היטב‪ ,‬ואף ידע את כל המקומות שבהם ניתן לקצר את‬ ‫הנסיעה על ידי פניה לרחובות צדדיים‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 7.40‬בערב‪ ,‬בהיותם בכביש מספר ‪ , 202‬סמוך לקיוסק שהיה ידוע‬ ‫היטב גם לאברהם וגם לעזרא מדיווחיו של קנת‪ ,‬ראו את ריקארדו קלמנט‬ ‫הולך ברגל בצדו השמאלי של הכביש‪ ,‬בין הקיוסק ובין ביתו‪ .‬אברהם זיהה‬ ‫אותו מיד על פי התצלומים שהביא עמו קנת‪.‬‬ ‫הנה הוא ! — לחש אברהם‪ ,‬ומרוב הפתעה לחץ קנת על דוושת‬ ‫—‬ ‫הבלמים‪ .‬המכונית עברה על פני קלמנט ונעצרה‪ ,‬אך אברהם הפציר בקנת‬ ‫שימשיך לנסוע עוד כברת דרך‪ ,‬מחשש שמא ייבהל קלמנט למראה הרכב‬ ‫העוצר לידו‪ .‬עזרא יצא מהמכונית והחל מתחקה אחר קלמנט בלכתו בכביש‬ ‫‪ ,202‬בכיוון בנקלרי‪ ,‬כשמרחק של כמאה מטר מפריד ביניהם‪.‬‬ ‫הוא ראה את קלמנט נוטש את הכביש הראשי ופונה שמאלה‪ ,‬עולה על‬ ‫דרך עפר‪ ,‬מתקדם עוד כמה עשרות מטרים ונכנס לבית קטן ומבודד‪ .‬זה היה‬ ‫אותו בית שעזרא הכירו מתצלומיו של קנת‪.‬‬ ‫אברהם וקנת‪ ,‬שהמשיכו בינתיים לנסוע בכיוון בואנוס איירס‪ ,‬חזרו‬ ‫כעבור זמן מה ואספו את עזרא ליד סוללת הרכבת‪ ,‬מאחורי בית קלמנט‪ .‬הם‬ ‫חששו להתקרב‪ ,‬אף כי כל הסביבה היתה שרויה בחשכה‪.‬‬ ‫זאת היתה הצלחה לא צפויה‪ .‬כשהחליטו‪ ,‬כשעתיים קודם לכן‪ ,‬לצאת‬

‫‪ | 126‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫לסיור באזור היעד‪ ,‬היתה כל כוונתם לתת לעזרא ולאברהם את האפשרות‬ ‫להכיר את הסביבה‪ .‬איש מהם לא העלה על הדעת שכבר בסיורם הראשון‬ ‫יראו את קלמנט‪.‬‬ ‫בדרך חזרה לבואנוס איירס ניתחו את מסקנות הסיור‪ .‬יום ג׳ בשבוע היה‪,‬‬ ‫ומהופעתו של קלמנט ליד ביתו לעת ערב ביום עבודה רגיל ניתן להסיק‬ ‫שאינו עובד עוד מחוץ לעיר‪ ,‬במרחק רב מביתו‪ ,‬אלא בבואנוס איירס עצמה‬ ‫או בקרבתה‪ :‬ואם כן‪ ,‬נראה שהוא רגיל לעשות את דרכו ברגל מתחנת‬ ‫אוטובוסים שבסביבה אל ביתו בשעה קבועה‪ :‬ובעונה זו של השנה כבר‬ ‫שוררת חשכה בשעה זו‪ .‬משמע שקיימת אפשרות לבצע את הלכידה בקטע‬ ‫שבין תחנת האוטובוסים ובין ביתו של קלמנט‪.‬‬ ‫אף על פי שהשערתם היתה טעונה בדיקות נוספות‪ ,‬סבור היה אברהם‪,‬‬ ‫וחבריו קיבלו את דעתו‪ ,‬שיש יסוד לדווח לארץ שקלמנט אותר ושהמיבצע‬ ‫ניתן לביצוע‪ .‬עוד באותו לילה‪ ,‬ב־‪ 26‬באפריל‪ ,‬העבירו לתל־אביב הודעה‬ ‫בנוסח זה‪.‬‬

‫יהודה שמעוני‬ ‫עובד בכיר באל־על‪ .‬הפך‬ ‫להיות איש סודו של איסר‬ ‫הראל בכל הקשור לדרך‬ ‫הוצאתו של אייכמן‬ ‫מארגנטינה במטוס של החברה‬ ‫הלאומית‪ .‬תפקיד זה הוא‬ ‫מילא במסירות רבה‪ ,‬ביעילות‪,‬‬ ‫בצניעות ובחן‪.‬‬

‫למטה באמצע‪ :‬אפרים בן־ארצי‬ ‫מנהל חברת אל־על‪ .‬אישר את‬ ‫כל הבקשות שהופנו על־ידי‬ ‫המוסד והמשיך בכך עד‬ ‫לסיומו המוצלח של המיבצע‪.‬‬

‫למעלה‪ :‬צבי טוהר ז״ל‬ ‫מראשוני ומבכירי הטייסים של‬ ‫אל־על‪ .‬בתקופת המיבצע היה‬ ‫הטייס הראשי של‬ ‫החברה‪ .‬הוצע לו לשמש‬ ‫קברניט המטוס שיביא את‬ ‫אייכמן לישראל‪ .‬בשיחה עם‬ ‫איסר הראל הוא הביע‬ ‫נכונותו המלאה לתפקיד‬ ‫לאומי זה‪ .‬לאורך כל המיבצע‬ ‫עמד מוהר בכבוד מבחינה‬ ‫מקצועית וכמנהיג‪.‬‬

‫למעלה‪ :‬מרדכי בן־ארי‬ ‫בהעדרו של מנהל החברה מן‬ ‫הארץ‪ ,‬היה הסגן‪ ,‬מרדכי בן־‬ ‫ארי‪ ,‬הראשון מבין הנהלת‬ ‫החברה שהוכנס לסוד מיבצע‬ ‫אייכמן‪ .‬מן הרגע הראשון הוא‬ ‫״נדלק״ לנושא והגיש כל‬ ‫עזרה אפשרית להצלחת‬ ‫המשימה‪.‬‬

‫למעלה‪ :‬שמואל ודלס‬ ‫קברניט המשנה בטיסה‬ ‫המיוחדת‪ .‬ניחש נכונה שהדבר‬ ‫קשור לפושעי המלחמה‬ ‫הנאציים ולאייכמן‪ .‬התנדב‬ ‫לסייע בכל דרך‪.‬‬

‫למעלה מימין‪ :‬יוסף קליין‬ ‫נקרא מתחנתו בחברה בניו־‬ ‫יורק לסייע ליהודה שמעוני‬ ‫בטיפול בטיסה המיוחדת‬ ‫ובמטוס בארגנטינה‪ .‬הוכיח‬ ‫את יעילותו הרבה בטיפול‬ ‫בכל הבעיות שהיו קשורות‬ ‫לטיסה ובשדה התעופה‪.‬‬ ‫תרומתו למיבצע היתה חיונית‬ ‫וזכתה להערכה מפי כל יודעי‬ ‫הסוד‪.‬‬ ‫למעלה באמצע‪ :‬אברהם )אדי(‬ ‫פלג ז״ל‬ ‫קצין הבטחון של אל־על‪ ,‬יוצא‬ ‫השירותים החשאיים של‬ ‫ישראל‪ .‬ביעילות ובמסירות‬ ‫הוא סייע בארץ בהכנות‬ ‫לטיסה המיוחדת‪ .‬לאחר‬ ‫הלכידה הגיע לארגנטינה‬ ‫והשתתף‪ ,‬יחד עם האחרים‬ ‫בחברה‪ ,‬בהכנת תשתית יעילה‬ ‫להבטחתו ולהצלחתו של‬ ‫השלב האחרון של המיבצע —‬ ‫הוצאתו של אייכמן במטוס‬ ‫מבואנוס איירס לישראל‪.‬‬ ‫אריה פרידמן ז״ל‬ ‫מכונאי ראשי של החברה‪.‬‬ ‫לאחר שהכשיר את המטוס‬ ‫לטיסה הארוכה והבלתי‬ ‫שיגרתית‪ ,‬נתבקש לצרף‬ ‫לטיסה מכונאי וחשמלאי כדי‬ ‫להבטיח אי־תלות בטכנאים‬ ‫זרים‪ .‬כחשמלאי בחר במרדכי‬ ‫אביבי וכמכונאי הציע את‬ ‫עצמו‪ .‬כאשר נתקל במטוס באדם‬ ‫שהיה אחראי להשמדת‬ ‫יהודי אירופה‪ ,‬ובתוך זה של‬ ‫עיירתו שלו‪ ,‬עבר משבר נפשי‬ ‫חמור כאשר חזרו ועלו לפניו‬ ‫אימי השואה הנוראה‪,‬בתוך‬ ‫זה מותם הטראגי של חלק מבני‬ ‫משפחתו‪.‬‬

‫מרדכי אביבי ז״ל‬ ‫חשמלאי בכיר בחברה‪ .‬צורף‬ ‫לטיסה המיוחדת כדי להמנע‬ ‫מהצורך להיזקק לסיוע טכני‬ ‫על ידי זרים‪.‬‬

‫המשלחת הישראלית לחגיגת‬ ‫היובל של ארגנטינה מגיעה‬ ‫לבואנוס איירס‪.‬‬

‫פרק ט׳׳ז‬

‫אני יוצא לארגנטינה‬ ‫הודעתו של אברהם היתה בידי ב־ ‪ 27‬באפריל לפנות ערב‪ .‬בשלוש היממות‬ ‫הבאות הייתי עסוק יותר מבבל ימי חיי‪ ,‬להוציא את ימי מלח מת הקוממיות‬ ‫ומלחמת סיני‪ .‬תוך ‪ 72‬שעות אלה חייב הייתי לסיים את ארגון כל הפעולות‬ ‫הקשורות במיבצע‪ ,‬לעשות את הכנותי האישיות לנסיעה‪ ,‬ולהסדיר את כל‬ ‫עניני עבודתי הענפה לימי העדרי — והעדרי עשוי היה להמשך שבועות‬ ‫אחדים‪.‬‬ ‫קודם כל נתתי הוראת ״תזוזה״ מיידית לכל אנשי כח המשימה‪ ,‬על פי‬ ‫הסדר שנקבע מראש‪ .‬פעם נוספת נב חנו הסידורים השונים‪ ,‬הציוד‪ ,‬הקשר‬ ‫וכל ההכנות שנעשו למקרה של תקלה‪ .‬קיימתי דיונים ממושכים עם כל‬ ‫הקשורים למיבצע‪ ,‬עם אנשי כח המשימה העומדים לצאת לדרך‪ ,‬עם אנשי‬ ‫יחידת המטה הנשארים בבית והנושאים באחריות לכל הסידורים מרגע‬ ‫צאתי לדרך‪ ,‬ועם אנשים ומוסדות מחוץ לשרות שעליהם למלא תפקיד‬ ‫כלשהו במיסגרת המיבצע‪.‬‬ ‫ראש הצוות המיבצעי‪ ,‬רפי איתן‪ ,‬בדק פעם נוספת את כל הסידורים‬ ‫שקבענו והכין את עצמו ואת אנשיו ליציאה מיידית אל ארץ היעד‪ .‬ואילו אני‬ ‫הקדשתי את מרבית זמני להב טחת העברתו של קלמנט־אייכמן מארגנטינה‬ ‫לישראל‪ .‬עד כה היו כל הסידורים שנקבעו בקשר לטיסה המיוחדת בבחינת‬ ‫החלטה עקרונית‪ .‬עתה צריך היה לוודא שאמנם יוצאו אל הפועל‪ .‬הזמנתי‬

‫‪127‬‬

‫‪128‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫את יהודה שמעוני‪ ,‬וסיכמנו שעליו לצאת מיד לארגנטינה כדי לטפל שם‬ ‫בכל הכרוך בחניית המטוס ובהמראתו‪ .‬שמעוני חזר על הצעתו שיצורף‬ ‫אליו חברו‪ ,‬יוסף קליין‪ ,‬מנהל תחנת החברה בניו־יורק‪ ,‬כדי להבטיח לו‬ ‫חופש תנועה רב יותר ואפשרות לטפל בכל מצב העשוי להווצר‪ .‬סיכמנו‬ ‫שכל סידורי החברה בארץ ייעשו באמצעות אדי פלג‪.‬‬ ‫כל סיכומינו היו טעונים אישורה של הנהלת החברה‪ .‬נפגשתי עם מרדכי‬ ‫בן־ארי ואחר כך גם עם מנהל החברה‪ ,‬אפרים בן־ארצי‪ .‬הם לא רק הביעו‬ ‫את הסכמתם המלאה ‪ :‬הם גם עשו את כל הדרוש כדי להבטיח שכל הקשור‬ ‫בחברה יבוצע בהתאם למשאלותי ולצרכי המיבצע‪ .‬סיכמתי עם המנהל‬ ‫שקברניט המטוס יהיה אחד מבכירי הטייסים בחברה — צבי טוהר‪.‬‬ ‫צבי טוהר עלה מגרמניה ב־‪ , 1933‬שם היה פעיל בתנועת ״החלוץ״‪ .‬עם‬ ‫עלייתו הצטרף למו שב בעמק יזרעאל‪ .‬במלחמת העולם השניה הצטרף‬ ‫לחיל האוויר המלכותי וכטייס השתתף במלחמת העצמאות‪ .‬ב־‪ 1950‬נתקבל‬ ‫לחברת ״אל־על״‪ ,‬התקדם בה במהירות וכעבור כמה שנים נתמנה לטייס‬ ‫הראשי(הראשון) של החברה‪.‬‬ ‫הזמנתי את טוהר לפגישה והסברתי לו את טיב המשימה שנטלנו על‬ ‫עצמנו ואת כל הה שלכות שיש לה לגבי הטיסה המיוחדת וההכנות‬ ‫לקראתה‪ .‬הדגשתי את ההכרח לצרף מכונאים מישראל לצוות כדי למנוע‬ ‫טיפול במנוע המטוס על ידי מכונאים זרים‪ .‬ביקשתיו לעשות כל אשר לאל‬ ‫ידו כדי לאפשר‪ ,‬במקרה הצורך‪ ,‬המראה מהירה ככל האפשר וטיסה חזרה‬ ‫במינימום של תחנות ביניים‪.‬‬ ‫טוהר נתגלה לי כאדם מאופק וממעט שיחה‪ .‬מאחורי שריון שתקנותו‬ ‫אמנם ניכרו סימני התרגשות מסויימים‪ ,‬אך תגובתו המילולית הצטמצמה‬ ‫להודעה שהוא מבין ומעריך את חשיבות הענין‪ ,‬מוכן לקחת בו חלק‪,‬‬ ‫ומבטיח לעשות כל אשר ביכולתו כדי להבטיח את הצלחתו‪.‬‬ ‫בצאתו ממשרדי נפרדתי ממנו במלים ‪ :‬״להתראות בבואנוס איירס״‪.‬‬ ‫את אדי פלג‪ ,‬שבהעדרו של שמעוני שימש כמקשר בינינו ובין החברה‪,‬‬ ‫הזמנתי לביתי בשעת ערב מאוחרת‪ .‬בשיחה אתו נכחו גם משה דרורי‬ ‫ומלכה ברוורמן‪.‬‬ ‫אדי התרגש מאד כששמע על המיבצע המתוכנן‪ ,‬כי גם לו היה חשבון‬ ‫משלו עם הנאצים‪ .‬הוא נולד בגרמניה‪ ,‬והתיתם מאביו שנה אחת לאחר‬ ‫עליית הנאצים ל שלטון‪ .‬אביו סוחר אמיד היה‪ ,‬ומנכבדי הקהילה בעירו‪.‬‬ ‫הוא גם היה מראשוני היהודים שהשליטים החדשים התעללו בהם‪ .‬הוא‬ ‫הובל בתהלוכה בחוצות העיר‪ ,‬הוכה‪ ,‬והוכרח לשתות כמות גדולה של שמן‬ ‫קיק‪ .‬בהיותו חולה לב‪ ,‬לא האריך ימים אחר התעללות זו‪ .‬גם אמו של אדי‬

‫אני יוצא לארגנטינה‬

‫‪129‬‬

‫אבדה במלחמה‪ .‬כשבא השלום נודע לו שעד פברואר ‪ 1943‬היתה כלואה‬ ‫במעין גיטו בעיר‪ ,‬ואחר כך גורשה לאושוויץ יחד עם שאר יהוי־י העיר‪ .‬היא‬ ‫לא הגיעה אל מחנה ההשמדה‪ ,‬שכן נספתה בדרך‪ .‬את חיי אדי הצילה‬ ‫״עליית הנוער״‪ :‬הוא הגיע לארץ בשנת ‪ , 1935‬והוא בן שש עשרה‪.‬‬ ‫לא צריך היה איפוא להרבות בהסברים כדי להעמיד את אדי על הצורך‬ ‫להקדיש בשבועות הבאים את כל כוחו ואת כל מרצו לתפקידים שיוטלו‬ ‫עליו‪ .‬הטלתי עליו הרכבת צוות־אוויר שנוכל לסמוך עליו גם מבחינת‬ ‫יכולתו וגם מבחינה בטחונית‪ .‬שאלתיו אם יוכל להשיג תיעוד ומדים‬ ‫לאחדים מאנשי כח המשימה‪ ,‬שאולי יצטרכו להתחזות כאנשי הצוות‪ .‬הוא‬ ‫הביע תקווה שיעלה בידו לתת לי את מבוקשי‪.‬‬ ‫תפקיד נוסף שהטלתי על אדי היה — לוודא שכל הסידורים הטכניים‬ ‫והמינהליים המקובלים בכל טיסה יבוצעו בקפדנות ובמועד המדוייק‪ ,‬כדי‬ ‫שלא יהיו שום תקלות בטיסה‪ .‬אמרתי לו שעליו לקיים קשר עם אנשי‬ ‫יחידתו של דרורי ועם מלכה‪ .‬כשנפרדנו‪ ,‬ידעתי שאדי יעשה לילות כימים‬ ‫כדי להבטיח ביצוע מושלם של כל אותו חלק מן המשימה המוטל על‬ ‫חברת־התעופה‪.‬‬ ‫בדיון מוקדם עם דרורי גיבשתי את תכניתי הגלמית בקשר להעלאת‬ ‫אייכמן למטוס בבואנוס איירס‪ .‬אמרתי את הדברים בהסתייגות מה‪ ,‬שכן‬ ‫התגבשו במחשבתי הרחק ממקום המעשה‪ ,‬ובלי ידיעה מספקת של תנאי‬ ‫המקום‪ .‬רעיוני היה‪ ,‬להעלות את אייכמן למטוס ב״כיסוי״ של איש צוות‬ ‫שחלה פתאום‪ ,‬או נפגע בתאונה‪ .‬כדי להבטיח שתעודותיו של אייכמן כאיש‬ ‫צוות יהיו אמינות ככל האפשר‪ ,‬העליתי את הרעיון לצרף לצוות המטוס‬ ‫אדם משלנו הדומה בחזותו הכללית‪ ,‬במבנה גופו ובגילו‪ ,‬לאייכמן כפי‬ ‫שהצטייר מן התצלומים והתיאורים שקיבלנו מקנת‪ .‬במלים אחרות —‬ ‫ביקשתי למצוא כפיל לאייכמן‪ ,‬לצרפו אל הצוות ולציידו בכל התיעוד‬ ‫הדרוש‪.‬‬ ‫ביקשתי את דרורי למצוא אדם מתאים‪ ,‬ומיד העלה את שמו של אחד‬ ‫העובדים‪ ,‬שמבחינת הנתונים הפיסיים בא בחשבון למילוי התפקיד‪ .‬אמרתי‬ ‫לדרורי שאת הטיפול המעשי בענין הכפיל יש לדחות עד שתתקבל ההודעה‬ ‫כי הלכידה בוצעה בהצלחה‪ .‬הוספתי שיש להכין עוד שני אנשי מיבצעים‬ ‫אשר יצורפו אל צוות המטוס‪ ,‬ותפקידם יהיה לשמש כמלוויו של ״איש‬ ‫הצוות״ החולה או הפצוע‪ ,‬לעזור לו לעלות במטוס‪ ,‬ולשמור עליו בדרך‪.‬‬ ‫את שני אלה‪ ,‬וכן את הכפיל‪ ,‬אמרתי‪ ,‬אפשר יהיה להציג בפני הצוות‬ ‫האמיתי כשומרי ראש של חברי המ שלחת הישראלית הרשמית לחגיגות‬ ‫היובל‪.‬‬

‫‪ | 130‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫אמרתי לדרורי שייתכן כי בבואנוס איירס יתברר שרעיונות אלה הם‬ ‫חסרי שחר‪ ,‬ואם אמנם כך יהיה‪ ,‬אודיע לו מיד‪ .‬הוספתי שאני מתכנן בנושא‬ ‫זה כמה ברירות אחרות‪ ,‬שסבירותן תיבדק בהיותי במקום‪ .‬ייתכן שאוכל‬ ‫להסתפק במספר אנשים מכח המשימה עצמו‪ ,‬ואולי אפשר יהיה לגייס‬ ‫תגבורת מקרב היהודים או הישראליים בארצות הסמוכות לארגנטינה‪ .‬מכל‬ ‫מקום‪ ,‬על דרורי להכין את כל הדרוש למימוש האפשרויות השונות‪,‬‬ ‫ולשלוח את הציוד הדרוש במטוס המיוחד לבואנוס איירס‪.‬‬ ‫ב־‪ 28‬באפריל עליתי לירושלים כדי ליטול ברכת פרידה מראש‬ ‫הממשלה‪ .‬סיפרתי לו כי הצוות המכין איתר את אייכמן ואף הודיע‬ ‫שקיימים תנאים סבירים לביצוע‪ .‬בן גוריון שאל אם בטוח אני שהאיש הוא‬ ‫אדולף אייכמן‪ ,‬ואני חזרתי בקצרה על המימצאים שעליהם ביססתי את‬ ‫אמונתי כי הזיהוי אינו מוטל בספק‪ .‬פעם נוספת הדגיש ראש הממ שלה את‬ ‫החשיבות ההיסטורית והמוסרית של שפיטת אייכמן בישראל‪ ,‬וביחוד‬ ‫הרחיב את הדיבור על ההשפעה החינוכית שתהיה למ שפט כזה על הנוער‬ ‫שנולד וחונך בארץ ואינו יודע די הצורך על השואה‪ .‬כאשר הושיט לי את‬ ‫ידו לפרידה‪ ,‬שאלני מתי אשוב‪ .‬אמרתי לו שאם הכל יתנהל כשורה‪ ,‬אחזור‬ ‫תוך שלושה או ארבעה שבועות‪.‬‬ ‫לאחר מכן הלכתי להפרד מבתי ומבעלה‪ ,‬שלמדו אותה שעה‬ ‫באוניברסיטה בירושלים‪ .‬לא סיפרתי להם לאן פני‪ ,‬והם‪ ,‬כיוון שהורגלו‬ ‫במסעי התכופים‪ ,‬לא גילו התענינות מיוחדת במחוז חפצי‪.‬‬ ‫דרכי הבאה היתה לפגישה עם המפקח הכללי של המשטרה‪ ,‬יוסף‬ ‫נחמיאס‪ .‬סבור הייתי שהגיעה השעה לספר לו את דבר המיבצע‪ :‬הוא היה‬ ‫האיש שבידו עתידים היינו למסור את אייכמן למעצר ולחקירה‪ ,‬אם וכאשר‬ ‫יעלה בידנו להביאו לארץ‪.‬‬ ‫הפגישה נתקיימה על המדרכה ליד ביתו‪ ,‬שכן שעתי דחקה‪ ,‬והוא עמד‬ ‫לצאת אל מחוץ לעיר‪.‬‬ ‫— במה הענין ? — שאל נחמיאס‪ ,‬כשחיוך נסוך על פניו‪.‬‬ ‫— באתי להפרד ממך‪ .‬אני יוצא לדרך‪ ,‬ואעדר מהארץ לכמה שבועות‪.‬‬ ‫— לאן הפעם?‬ ‫— למצוא את אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫— באמת? — הוסיף לחייך‪ .‬ואולם מקץ רגע נמחה החיוך משפתיו‬ ‫ופניו הרצינו‪.‬‬ ‫— אתה מאמין באמת שתוכל למצאו?‬ ‫— כן‪ .‬אך אין‪ ,‬כמובן‪ ,‬בטחון מלא‪ .‬בענינים כאלה‪ ,‬לעולם אין לדעת‪.‬‬ ‫נחמיאס איחל לי הצלחה‪ ,‬ונפרדנו לשלום‪ .‬לא צריך היה לבקשו‬

‫אני יוצא לארגנטינה | ‪131‬‬

‫שישמור את הענין בסוד‪ .‬ידעתי שעד שלא ישמע דיווח על תוצאות מסעי‪,‬‬ ‫לא יוציא הגה מפיו‪.‬‬ ‫למרבה הטרדה‪ ,‬הייתי עסוק בימים ההם באירוח אישיות רמת מעלה‬ ‫מחןץ לארץ‪ :‬ואף על פי ששעתי דחקה‪ ,‬לא יכולתי שלא לקיים כמה‬ ‫התחייבויות חברתיות לגבי האורח הח שוב‪ .‬ולא רק הנימוסים הטובים כפו‬ ‫עלי דבר זה ‪ :‬אסור היה לגלות בכל דרך שהיא שאני עסוק במשימה דחופה‬ ‫יותר‪ ,‬הדוחה התחייבויות חברתיות‪ .‬הדבר אמנם לא היה עשוי לפגוע בעצם‬ ‫ביצוע הפעולה‪ ,‬אך יכול היה להגרם נזק מדיני לאחר מעשה‪ :‬כי ברגע‬ ‫שהמיבצע יסתיים בהצלחה ובעולם יוודע כי אייכמן נעלם‪ ,‬יבין אורחי זה‬ ‫שישראלים ביצעו את הפעולה‪ ,‬והראיה — מארחו היה עסוק מאד בימים‬ ‫לפני לכידת אייכמן‪ ,‬עד כדי כך שלא יכול לעמוד ב חובו ת המינימליות של‬ ‫הכנסת אורחים‪ .‬בימים ההם לא יכולתי לדעת מה תהיה מדיניות הממשלה‬ ‫לגבי הפרסום כשיוודע לה מיבצע הלכידה‪ ,‬ואיך יגיבו מ שפחת אייכמן‬ ‫והשלטונות הארגנטיניים‪ .‬מוכרח הייתי להביא בחשבון את האפשרות שאם‬ ‫יפרסמו את העובדה שאייכמן נמצא בישראל‪ ,‬אך לא יגלו כיצד הובא‪ ,‬אולי‬ ‫תחליט המ שפחה לא לפנות אל ה שלטונות הארגנטיניים בדרישה לתבוע‬ ‫את החזרתו‪ .‬סבור הייתי שבמקרה כזה רצוי יהיה שאפילו יחשדו בנו כי‬ ‫ידנו בדבר‪ ,‬לא נספק להם שום הוכחות לכך‪ ,‬בין ישירות ובין עקיפות‪.‬‬ ‫ב־ ‪ 28‬באפריל‪ ,‬ערב צאתי לדרך‪ ,‬היה עלי לארח בביתי לארוחת הערב‬ ‫את אורחי רם המעלה‪ .‬מובן שלא יכולתי לגלות לו אפילו ברמז ששעתי‬ ‫דוחקת‪ .‬דאגתי שאיש לא יבוא להטרידני בביקור פתע או בפניה טלפונית‪.‬‬ ‫תוך כדי שיחה סיפר אורחי אנקדוטה שממנה נמצאתי למד כי מנהג הוא‬ ‫באמריקה הדרומית שכל זר הפורט שם שטר בן מאה דולאר‪ ,‬רושמים את‬ ‫פרטיו האישיים‪ ,‬שמא השטר מזוייף או גנוב‪ .‬בהזדמנות הראשונה שבאה‬ ‫לידי ביקשתי לברר באמצעות נהגי ואיש אמוני יקי אילו שטרות הוכנו‬ ‫בשבילי‪ .‬נתברר כי כל הסכום העומד לרשותי להוצאות הדרך הוכן בשטרות‬ ‫בני מאה דולאר‪ .‬יקי צריך היה לטרוח הרבה באותו לילה ולמחרת בבוקר‬ ‫כדי להחליף את הכסף בשטרות אחרים‪ .‬יעקב(יקי) גרייזמן עלה לארץ עם‬ ‫הוריו מגרמניה ב־‪ , 1933‬והוא בן שלוש‪ .‬אלי הצטרף יקי בראשית שנות‬ ‫החמישים סמוך לאחר שחרורו מצה״ל‪ ,‬ומאז היה בן־בית אצלנו לכל דבר‪.‬‬ ‫הארוחה נסתיימה סמוך לחצות‪ .‬לאחר שהאורח הלך‪ ,‬עוד באו לביתי‬ ‫כמה אנשים להתיעצויות או כדי לדון בסידורים שונים לקראת העדרי‪ .‬רק‬ ‫בשעות הקטנות של הבוקר יכולתי להתחיל בהכנותי האישיות לנסיעה‪.‬‬ ‫נוכח הזהות החדשה שהיה עלי ללבו ש‪ ,‬לא היו הכנות אלה קלות כל עיקר‪.‬‬ ‫עד שסיימתי‪ ,‬כבר האיר השחר‪ .‬בשעה מוקדמת חייב הייתי לצאת לשדה‬

‫‪ | 132‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫התעופה כדי ללוות את אורחי שעמד להמריא מן הארץ‪ .‬החשש היחיד שלי‬ ‫היה‪ ,‬שמא יחול איחור בהמראת מטוסו‪ :‬שכן תכניתי היתה כי מיד לאחר‬ ‫שמטוסו יתרומם באוויר‪ ,‬אמהר לביתי‪ ,‬אקח את מטעני ואת ניירותי‪ ,‬ואשוב‬ ‫לשדה התעופה כדי להמריא לאירופה‪ .‬איחור קל בהמראת אורחי עלול היה‬ ‫לשבש את כל לוח הזמנים שלי‪ .‬הייתי יכול‪ ,‬אמנם‪ ,‬להתנצל ולומר שקבעתי‬ ‫פגישה חשובה ואין אני יכול לחכות עמו עד ההמראה‪ :‬אך מה יהיה אם‬ ‫לאחר מכן ניפגש בשדה התעופה כשני נוסעים?‬ ‫למזלי יצא האורח בשעה היעודה‪ .‬היה סיפק בידי להגיע לביתי‪ ,‬לקחת‬ ‫את כל הדרוש‪ ,‬ולשוב ללוד‪ — ,‬הפעם כנוסע‪ .‬הפרידה מאשתי היתה‬ ‫חטופה ושיגרתית‪ .‬היא ידעה שמדי פעם בפעם נוהג אני ״להעלם״‪ ,‬ושרק‬ ‫במקרים מעטים נודע לה לאחר מעשה היכן הייתי‪ .‬במשך השנים הסכינה‬ ‫לא להציג שאלות על עבודתי‪ .‬אמרתי לה שהפעם אעדר לשלושה או‬ ‫ארבעה שבועות ושלא אוכל לכתוב לה מהדרך‪ .‬היא הבחינה במתח שבו‬ ‫אני שרוי; אלא שגם הוא נהיה לחלק משיגרת חיינו‪.‬‬ ‫היה לילה כשהגעתי אל תחנת הביניים שלי באירופה‪ .‬צבי זוהר המתין‬ ‫לי בתחנת התעופה שבעיר‪ .‬מלבדו ידע רק איש אחד על בואי — אפרים‪,‬‬ ‫שהיה הממונה הישיר של שלום דני‪ .‬בביתו של אפרים נאלצתי להקשיב‬ ‫לטענות קשות נגד כוונתי לקחת ממנו את שלום‪ .‬אפרים עסק בימים ההם‬ ‫בכמה מיבצעים חשובים‪ ,‬והוא חשש שייפגעו אם שלום יוצא מעבודתו כדי‬ ‫לעסוק במיבצע שלי‪ .‬הבהרתי לאפרים שככל שאני מעריך אותו ואת‬ ‫טענותיו המוצדקות‪ ,‬אין לי ברירה אלא להפקיע את שלום מרשותו‪ ,‬ואפילו‬ ‫יחייב הדבר שיגור אדם אחר מן הארץ שימלא את מקומו‪.‬‬ ‫עד שנסתיימה התדיינות זו‪ ,‬כבר היתה השעה כה מאוחרת‪ ,‬שברצון‬ ‫קיבלתי את הזמנתו של אפרים ללון בדירתו‪ .‬אותו לילה עוד שוחחתי‬ ‫ארוכות עם צבי כדי להסביר לו מדוע לא אוכל לצרפו לכח המשימה כפי‬ ‫שתכננתי תחילה ‪ :‬הוא היה האדם היחיד שידע את כל הפרטים הקשורים‬ ‫באנשי הכח‪ ,‬שמותיהם המושאלים‪ ,‬מסלולי טיסתם‪ ,‬מצב תיעודם‪ .‬בשבילנו‬ ‫חיוני היה שיוסיף לשבת באירופה‪ ,‬ביחוד למקרה של כשלון‪ ,‬כשהאנשים‬ ‫ייאלצו להסתלק מאזור היעד בכל הדרכים והכיוונים האפשריים‪ ,‬שאז‬ ‫יזדקקו שוב לשרותיו של צבי כדי לחזור וללבוש את זהותם הישנה ולשוב‬ ‫לבסיסיהם‪ ,‬בין בישראל ובין מחוצה לה‪ .‬צבי לא הסתיר את צערו‪ ,‬אבל‬ ‫כמנהגו תמיד קיבל את ההחלטה בהבנה וברוח טובה‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬בשעה מוקדמת בבוקר‪ ,‬נסעתי למדינה שכנה‪ ,‬ומשם המראתי‬ ‫לארגנטינה‪ .‬רק עתה‪ ,‬בשבתי במטוס‪ ,‬היתה לי שהות לעיין בתעודותי‬ ‫החדשות ולשנן את פרטי זהותי הארעית‪.‬‬

‫אני יוצא לארגנטינה | ‪1 3 3‬‬

‫באחת מתחנות הביניים של קטיסה הארוכה חיכתה לי הפתעה‪ :‬לפתע‬ ‫שמעתי את שמי החדש‪ ,‬שזה אך למדתיו בעל פה‪ ,‬מהדהד באולם הנוסעים‬ ‫שבטראנזיט‪ .‬תחילה חשבתי שטעות־שמיעה היא‪ ,‬אולם הרמקולים חזרו‬ ‫והודיעו כי פלוני אלמוני — כלומר‪ ,‬האדם ששמו מופיע בדרכוני‪ ,‬מתבקש‬ ‫לגשת אל אשנב המודיעין‪ .‬ליתר בטחון פרשתי לקרן זווית ופתחתי את‬ ‫דרכוני‪ :‬אכן‪ ,‬זה היה השם‪.‬‬ ‫עמדתי בפני חידה סתומה‪ .‬לא היה שום אדם בעולם שידע באיזו טיסה‬ ‫אני עושה את דרכי לבואנוס איירס‪ ,‬זולת צבי‪ ,‬ואי אפשר היה להעלות על‬ ‫הדעת שאם צבי ירצה למסור לי הודעה דחופה‪ ,‬יבקש לאתר אותי דווקא‬ ‫בשיטה הקולנית הזאת‪ .‬הפירוש יכול להיות רק אחד‪ :‬שקרה משהו אשר‬ ‫עשה את הקונספירציה למיותרת‪.‬‬ ‫באי רצון ניכר‪ ,‬אך בחוסר ברירה‪ ,‬התחלתי מתקדם לעבר אשנב‬ ‫המודיעין‪ .‬עמדתי במרחק פסיעה אחת מן הפקידה מאחורי הדלפק‪ ,‬כאשר‬ ‫הקדימני אדם אשר הופיע בריצה והציג את עצמו‪ ,‬קצר נשימה‪ ,‬באותם‬ ‫שמות שהופיעו גם בדרכוני‪.‬‬ ‫המתנתי עוד שניות אחדות ליד האשנב‪ ,‬עד שהיה ברור ונעלה מכל ספק‬ ‫כי הקריאה מכוונת אליו‪ ,‬ולא אלי‪ .‬רק לאחר מכן נשמתי לרווחה‪.‬‬ ‫המוזר ביותר בכל התקרית הבלתי־רגילה הזאת היה‪ ,‬שהשם נבחר למעני‬ ‫באופן מקרי לגמרי‪ .‬והיה זה אחד מתעתועי הגורל העיוור שנזדמן לי‬ ‫באותה טיסה אדם בעל אותו שם‪.‬‬ ‫הנסיעה היתה ארוכה ומייגעת‪ ,‬עם חניות ביניים רבות‪ ,‬איחורים‬ ‫והמתנות בלי סוף‪ .‬אחר המאמץ הגדול שבו עמדתי בימים האחרונים‬ ‫והגרעון החמור בשינה שצברתי‪ ,‬דמתה בעיני למסע מותרות‪ .‬מרבית הזמן‬ ‫ישנתי‪.‬‬

‫פרק י״ז‬

‫בתים ומכוניות‬ ‫אחד הצרכים הראשונים שצוות החלוץ בבואנוס איירס נתן את דעתו עליו‬ ‫היה — למצוא בתי מיבטחים שיוכלו לשמש להחזקת העצור עד להוצאתו‬ ‫מארגנטינה‪ ,‬וכן למטרות מיבצעיות כגון מגורים לאנשי כח המשימה‪,‬‬ ‫איחסון ציוד וכיוצא באלה‪ .‬אף על פי שבעצם הוטל התפקיד של שכירת‬ ‫וילות ובתים על יצחק נשר‪ ,‬החליטו אנשי צוות החלוץ להרתם כולם‬ ‫למשימה ולהקדיש למטרה חשובה זו את כל שעות הבוקר הפנויות‪ ,‬שכן‬ ‫פעולות התצפית באזור היעד נערכו בעיקר אחר הצהרים ובשעות הערב‪.‬‬ ‫הם פנו אל מתווכים‪ ,‬וקיבלו מידיהם רשימות של דירות ובתים באזור‬ ‫שבין בואנוס איירס וסאן פרנאנדו‪ .‬בנוסף על כך עיינו יום יום במודעות‬ ‫שבעתונים‪ ,‬וביחוד בעתונים ששפתם אנגלית וגרמנית‪ ,‬שכן הניחו כי הרוצה‬ ‫להשכיר וילה‪ ,‬יחפש את השוכר הפוטנציאלי בראש וראשונה בקרב הזרים‬ ‫המתארחים במדינה‪ .‬יצחק נשר עצמו החל בחיפושי בתים ב־‪ 27‬באפריל‪,‬‬ ‫יום אחד אחר בואו לארגנטינה‪ ,‬והוא הקדיש לתפקיד זה את כל זמנו‪.‬‬ ‫בתחילה היה נוסע מבית אל בית במונית‪ ,‬אולם משנתברר כי הדבר כרוך‬ ‫באובדן זמן יקר‪ ,‬הוחלט שמוטב להעמיד לרשותו מכונית שכורה‪.‬‬ ‫ב־‪ 27‬באפריל יצאו אברהם‪ ,‬קנת ואילני לראות בית במרחק כמאה‬ ‫וחמישים קילומטר מן הבירה‪ ,‬שלפי תיאורו של המתווך אשר מידיו קיבלו‬ ‫את הכתובת‪ ,‬נראה מתאים בהחלט להחזקתו של קלמנט‪ .‬כשהגיעו למקום‬ ‫‪134‬‬

‫בתים ומכוניות | ‪1 3 5‬‬

‫נתברר להם שהוטעו‪ ,‬ושהבית אינו מתאים למטרה‪ .‬גם חיפושיו של יצחק‬ ‫ביום ההוא העלו חרס‪ .‬משמצא בית שנראה מתאים לצרכיהם‪ ,‬נתברר בדרך‬ ‫כלל כי בעליו אינם מוכנים להשכירו אלא רק למכרו‪ ,‬ומחירי הבתים היו‬ ‫גבוהים מאד‪ .‬ואילו הבתים שהוצעו להשכרה רובם ככולם לא התאימו‬ ‫למטרה‪ .‬קושי נוסף היה‪ ,‬שרוב הבתים המתאימים שאפשר היה לשכרם‬ ‫לזמן קצר‪ ,‬הושכרו יחד עם משרת או משרתים אחדים — גנן ושומר‪ ,‬או‬ ‫סוכנת בית‪ .‬כל נסיון להפטר מאנשים אלה נתקל באי רצון ואפילו עורר‬ ‫חשד מסויים‪.‬‬ ‫לא חלפו ימים רבים ונתברר כי דווקא בעיה זו‪ ,‬שאיש לא ייחם לה‬ ‫מחשבה מרובה‪ ,‬עתידה להיות אחת הקשות ביותר במיבצע כולו‪.‬‬ ‫בתחום התצפיות והעיקוב היו התוצאות טובות יותר‪ .‬באותו יום‪27 ,‬‬ ‫באפריל‪ ,‬בשעה ‪ 6.45‬בערב‪ ,‬באו אברהם‪ ,‬קנת ועזרא לאזור היעד כדי‬ ‫לחפש עמדות תצפית מתאימות שמהן אפשר יהיה להשגיח על הבית ועל‬ ‫הסביבה בלי להתגלות‪ .‬את המכונית השאירו במרחק רב מן המקום‪ ,‬לבל‬ ‫תעורר את סקרנותם של תושבי הסביבה‪ .‬המקום שמצאוהו מתאים ביותר‬ ‫נמצא על סוללת הרכבת‪ ,‬במרחק כשבעים מטר מביתו של קלמנט‪ .‬גבהה‬ ‫של הסוללה היה כחמשה מטרים מעל לפני הסביבה‪ ,‬ובמקום הצטלבותה‬ ‫עם הכביש הראשי עברה המסילה על גבי גשר‪ .‬במקביל למסילה‪ ,‬בינה ובין‬ ‫בית קלמנט‪ ,‬זורם נחל‪ ,‬יובל של הנהר ריקונקוויסטה‪ .‬במקום בו חצה‬ ‫הכביש נחל זה‪ ,‬עבר על גבי גשר‪ .‬על הסוללה היו שני נתיבים של הרכבת‪,‬‬ ‫ובשעות העומס היו עוברות הרכבות בשני הכיוונים בתכיפות של רכבת‬ ‫בכל שתיים או שלוש דקות‪.‬‬ ‫הם ישבו איפוא על הסוללה וצפו במשקפת לעבר הכביש‪ .‬כוונתם היתה‬ ‫לבדוק אם קלמנט בא הביתה בשעה קבועה‪ ,‬ואם הוא נוהג לבוא לבדו או‬ ‫בלווית אנשים אחרים‪ .‬כן ביקשו לברר אם יש תנועה רבה של הולכי רגל‬ ‫ושל כלי רכב בקטע שבו מהלך קלמנט ברגל‪ ,‬בין הקיוסק שבכביש ‪202‬‬ ‫ובין ביתו‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 7.40‬ראו את קלמנט יורד מאוטובוס מספר ‪ , 203‬הבא מסאן‬ ‫פרנאנדו וממשיך בדרכו לעבר בנקלרי‪ .‬הוא ירד מול הקיוסק‪ ,‬כמאה‬ ‫ושבעים מטר מביתו‪ ,‬והחל מהלך בצדו של כביש ‪ , 202‬באותו צד שבו עמד‬ ‫ביתו‪ ,‬כשהוא מחזיק בידו פנס הנותן אור לבן מלפנים ואור אדום מאחור‪.‬‬ ‫הם ראוהו מדליק את הפנס כל אימת שעברה מכונית בכביש‪ .‬לבסוף סר מן‬ ‫הכביש ופנה אל רחוב גריבלדי‪ ,‬מקום שם עמד ביתו‪ .‬כשהגיע לחצר‪ ,‬לא‬ ‫נכנס מיד‪ ,‬אלא תחילה הקיף את הבית ורק אחר כך פתח את דלתו‪.‬‬ ‫אנשי הצוות סבורים היו כי הוא מקיף את הבית מטעמי זהירות‪ ,‬כדי‬

‫‪ | 1 3 6‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫לוודא שאין אורבים לו בתוכו‪ .‬רק לאחר שנלכד‪ ,‬נודע להם מפיו כי לא‬ ‫היתה שום משמעות בטחונית להרגלו זה‪ .‬מנהג היה נקוט בידו לבדוק ערב‬ ‫ערב את מצב הצמחים שבחצר ביתו‪.‬‬ ‫על סמך עיקוב זה נתחזק בטחונם של אנשי הצוות שקלמנט נוהג לשוב‬ ‫מעבודתו בשעה קבועה ולעשות את דרכו ברגל מהקיוסק שבכביש ‪ 202‬ועד‬ ‫לביתו שברחוב גריבלדי‪.‬‬ ‫בערב ההוא העבירו הודעה לארץ בענין הכנת הציוד המיוחד למכוניות‬ ‫המיבצעיות‪.‬‬ ‫ב־‪ 28‬באפריל הלכו אברהם‪ ,‬עזרא ויצחק לשכור מכוניות‪ ,‬לאחר‬ ‫שנתברר להם כי בלי רכב קשה לפעול בעיר גדולה כבואנוס איירס‪ .‬מכונית‬ ‫אחת מאלה ששכרו הועמדה לרשותו של יצחק ושימשה לחיפוש בתים‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬קנת ועזרא קנו בגדי עבודה ויצאו לערוך סיור בנמל של בואנוס‬ ‫איירס‪.‬‬ ‫אמנם ידעו שקיימת כוונה להוציא את אייכמן מארגנטינה במטוס‪ ,‬אולם‬ ‫הזהרתי אותם כי אין לסמוך רק על דרך זאת ועליהם לבדוק את האפשרויות‬ ‫המיבצעיות בנמל‪ ,‬וביחוד עליהם למצוא את התשובה על השאלה אם ניתן‬ ‫להעביר אדם בחשאי אל כלי שיט שיחכה מחוץ לנמל‪.‬‬ ‫ביום ההוא נאלצו להסתפק בסיור שטחי ראשון‪ ,‬שבעצם רק הבהיר להם‬ ‫שיהיה צורך בסיורים נוספים רבים אם אמנם יווצר ההכרח להוציא את‬ ‫אייכמן מארגנטינה בדרך הים‪.‬‬ ‫לפנות ערב חזרו השלושה אל אזור היעד‪ .‬בשעה ‪ 6.45‬התייצבו אברהם‬ ‫וקנת בתצפית על סוללת הרכבת‪ ,‬בעוד עזרא ממתין להם במכונית ליד‬ ‫תחנת הרכבת של בנקלרי‪ .‬מכונית שאין בה איש — כך נסתבר להם — לא‬ ‫זו בלבד שהיא מעוררת תשומת לב בסביבה ההיא‪ ,‬אלא שאף עלולים לגנוב‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫קשה היה לשבת על הסוללה‪ .‬מדי פעם בפעם עברו רכבות ביעף‬ ‫ובטרטור מחריש אזניים‪ ,‬כמו זועמות הן על שני ברנשים תמהוניים אלה‬ ‫שבחרו להם מקום מפוייח‪ ,‬לא נוח ומסוכן זה לבלות בו את ערביהם‪.‬‬ ‫קרוב לשעה ‪ 7.40‬הופיע אוטובוס מספר ‪ 203‬ועצר ליד הקיוסק‪ .‬השניים‬ ‫נשמו לרווחה‪ :‬גם הפעם ירד ממנו קלמנט‪ ,‬ושוב החל עושה את דרכו‬ ‫ברגל‪ ,‬בצדו השמאלי של הכביש‪ ,‬כשפנס האיתות בידו‪ .‬הוא נשמר מאד‬ ‫לנפשו‪ ,‬חלפה מחשבה בלב השניים‪ .‬אין הוא מסתכן בתאונה‪ :‬כל אימת‬ ‫שקרבה מכונית‪ ,‬הוא מדליק את הפנס השולח אור בהיר לפנים ואור אדום‬ ‫לאחור‪ .‬הוא שלח מיליוני אנשים למוות בלי נקיפת לב‪ :‬אבל חייו שלו‬ ‫יקרים לו כנראה מאד‪.‬‬

‫בתים ומכוניות | ‪1 3 7‬‬

‫כבפעמים הקודמות‪ ,‬ירד קלמגט שוב מן הכביש הראשי‪ ,‬פנה אל רחוב‬ ‫גריבלדי‪ ,‬נכנס לחצרו‪ ,‬הקיף את הבית תחילה‪ ,‬ואחר כך נכנס‪.‬‬ ‫אברהם וקנת נטשו את מקומם על הסוללה‪ ,‬ועזרא בא לאספם במכונית‬ ‫במקום שנקבע לכך מראש‪.‬‬ ‫עתה ברור היה שאייכמן חוזר יום־יום בשעה קבועה ממקום עבודה‬ ‫שמהותו אינה ידועה להם עדיין‪ .‬הם ביררו את מהלכו של אוטובוס מספר‬ ‫‪ 203‬ומצאו שתחנת המוצא שלו היא ליד תחנת הרכבת בסאן פרנאנדו‪.‬‬ ‫הסברה שנתקבלה על הדעת היתה‪ ,‬שאייכמן מגיע ברכבת אל תחנה קטנה‬ ‫זו‪ ,‬ומשם הוא ממשיך בדרכו באוטובוס‪ .‬אך מאין הוא בא? הם החליטו‬ ‫שדבר זה ינסו לברר ביום המחרת‪.‬‬ ‫עייפים ומלוכלכים‪ ,‬אך מרוצים מהישגי היום‪ ,‬חזרו לבואנוס איירס‪.‬‬ ‫יצחק דיווח שבחיפושיו במשך היום מצא כמה בתים אשר התאמתם‬ ‫לדרישות המיבצעיות ראויה להבדק‪ .‬סוכם שבדיקה זו תיעשה למחרת לפני‬ ‫הצהרים‪ .‬אברהם ויצחק ראו שני בתים באזור סאן אזידרו שבאו בחשבון‬ ‫לצרכיהם‪ :‬אלא שבעלי הבתים דרשו שכר דירה מופרז‪ ,‬ולא הסכימו‬ ‫להשכיר את הבתים אלא לשנה תמימה‪ .‬לשוא ניסו השניים לעמוד על‬ ‫המקח‪ ,‬או להפחית מתקופת השכירות‪ .‬לבסוף הלכו להם‪ ,‬בהשאירם פתח‬ ‫פתוח למשא ומתן נוסף‪.‬‬ ‫קנת ועזרא‪ ,‬שעסקו בחיפושים מקבילים‪ ,‬אף הם לא מצאו את מבוקשם‪.‬‬ ‫לאחר שביקרו בבתים רבים‪ ,‬מצאו שני מקומות שנראו מתאימים מבחינה‬ ‫מיבצעית‪ ,‬אלא ששניהם עמדו למכירה בלבד‪ .‬לשוא היו כל מאמציהם‬ ‫לשכנע את בעלי הבתים כי באין קונים כדאי להם להשכיר את הבתים‬ ‫לחדשים מספר לאנשים כמוהם‪ ,‬שבאו לארגנטינה לרגל עסקיהם‪ ,‬וכדאי‬ ‫להם יותר לשכור בית מלהתאכסן בבתי מלון‪ .‬בעלי שני הבתים היו מוכנים‬ ‫לשאת ולתת רק על מכירה‪ ,‬ולא על השכרה‪.‬‬ ‫בשעה ארבע אחר הצהרים פרשו אברהם‪ ,‬קנת ועזרא מעסקי השכירות‬ ‫כדי להתארגן לקראת התצפית היומית באזור היעד‪ .‬הפעם ביקשו לברר מה‬ ‫קודם לנסיעתו היומיומית של קלמנט באוטובוס מספר ‪ . 203‬הם השאירו את‬ ‫קנת בתחנת הרכבת של סאן פרנאנדו‪ ,‬ליד תחנת האוטובוסים‪ ,‬והמשיכו‬ ‫בדרכם אל נקודת התצפית הרגילה‪ .‬כמה דקות לאחר ‪ 7.30‬הבחין קנת‬ ‫באדם היושב באוטובוס מספר ‪ , 203‬והוא דומה לקלמנט‪ .‬הוא לא היה‬ ‫בטוח כל צרכו‪ ,‬וגם לא רצה להסתכן ולעלות על הרכב‪ .‬קצת תמה שלא‬ ‫ראה את האיש בהכנסו לאוטובוס‪ ,‬ואולם בבירור שעשה לאחר מכן נתחוור‬ ‫לו שטעו‪ ,‬ושתחנת הרכבת של סאן פרנאנדו איננה תחנת המוצא של‬ ‫האוטובוס‪ .‬כפי הנראה עלה קלמנט לרכב בתחנה קודמת‪.‬‬

‫‪ | 1 3 8‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫לאברהם ולעזרא לא שיחק המזל‪ :‬אך ישבו על הסוללה‪ ,‬הופיעו שני‬ ‫אנשים שהתבוננו בהם בסקרנות‪ .‬לא היתה להם ברירה אלא לעזוב את‬ ‫עמדת התצפית שלהם‪ .‬הם מיהרו אל מכוניתם שעמדה בצד הדרך בכיוון‬ ‫בנקלרי‪ ,‬ונסעו בחזרה בכביש ‪ , 202‬בכיוון סאן פדנאנדו‪ .‬ברגע שהגיעו‬ ‫לפנת רחוב גריבלדי‪ ,‬ראו את קלמנט פונה מן הכביש אל הרחוב שבו גר‪.‬‬ ‫הם הביטו בשעוניהם‪ .‬השעה היתה ‪ 7.40‬בדיוק‪.‬‬ ‫השניים חזרו לסאן פרנאנדו ואספו את קנת ליד תחנת הרכבת‪ .‬מששמעו‬ ‫את סיפורו‪ ,‬החליטו לברר מחדש היכן תחנת המוצא של האוטובוס מספר‬ ‫‪ . 203‬לבסוף מצאוה ליד תחנת רכבת אחרת‪ ,‬זו שבקארופה‪ .‬סוכם כי‬ ‫בהזדמנות הקרובה ישימו עין על תחנת רכבת זו ויבדקו אם בה עולה‬ ‫קלמנט על האוטובוס‪.‬‬ ‫יום ה־‪ 30‬באפריל חל בשבת‪ ,‬ואנשי צוות החלוץ הקדישו את כל שעות‬ ‫הבוקר למנוחה‪ .‬הם היו זקוקים לה מאד‪ :‬מיום שהגיעו לבואנוס איירס‪,‬‬ ‫אחר טיסה מייגעת‪ ,‬הקדישו את מרבית שעות היום להתרוצצויות בלתי‬ ‫פוסקות בחיפושים אחר בתים מתאימים‪ ,‬ובשעות הערב היו יוצאים‬ ‫לתצפית שהיתה מתנהלת בתנאים קשים מאד‪ .‬שעה ארוכה היו יושבים‬ ‫צמודים אל מדרונה של סוללת הרכבת‪ ,‬ובדרך כלל היו בגדי התיירים‬ ‫הנאים והמגוהצים‪ ,‬שבהם היו באים לתצפית‪ ,‬נהפכים לסחבות מקומטות‬ ‫ורטובות (העונה היתה עונת הגשמים) עד שהיו חוזרים לאכסניה שלהם‪.‬‬ ‫ועל פי רוב היה היום מסתיים בישיבת סיכום שבה היו מסיקים את‬ ‫המסקנות מהישגי היום ומתכננים את פעולות יום המחרת‪.‬‬ ‫בשבת אחר הצהרים עמדו לצאת לסיור דרכים‪ ,‬כדי להכיר היטב את‬ ‫האזור כולו וללמוד היכן יש כבישים מישניים שאליהם אפשר לסור מן‬ ‫הכבישים הראשיים העמוסים תנועה רבה‪ ,‬ושבהם גם מרובים מחסומי‬ ‫הרכבת‪.‬‬ ‫הם נדברו להפגש בנקודה מסויימת ברחוב נואבו דה חוליו‪ ,‬ואברהם‪,‬‬ ‫שהגיע ראשון למקום‪ ,‬גילה שלא בחרו במקום המתאים ביותר‪ .‬לאחר‬ ‫שפסע אנה ואנה במקום המיפגש דקות אחדות‪ ,‬ניגש אליו שוטר וביקש‬ ‫לראות את תעודותיו‪ .‬מסתבר שקבעו את פגישתם לפני בנין השגרירות‬ ‫הגרמנית‪ — ,‬שלא מדעת‪ ,‬כמובן‪ .‬ברגע שראה את קנת ואת עזרא קרבים‬ ‫והולכים‪ ,‬מיהר אברהם לקראתם כדי להעמידם על המשגה שעשו‪.‬‬ ‫שעות רבות עסקו בסיורים בכבישים‪ ,‬כדי להכיר היטב את כל הדרכים‬ ‫באזור היעד עצמו‪ ,‬בינו לבין מרכז העיר‪ ,‬וכן בינו לבין האזורים שבהם‬ ‫חיפשו בתי מיבטחים‪ .‬בסיור זה‪ ,‬ובאחרים שבאו בעקבותיו‪ ,‬נתגלו‬ ‫אפשרויות לא מעטות של תנועה בצירים פנימיים לא עמוסים‪ ,‬שלגביהם‬

‫בתים ומכוניות | ‪1 3 9‬‬

‫מותר היה להניח שלא ייפקדו על ידי גורמי הבטחון במקרה של מצוד‬ ‫וחיפושים בדרכים‪.‬‬ ‫ביום ההוא ולמחרתו‪ ,‬ב־‪ 1‬במאי‪ ,‬שחל ביום א׳‪ ,‬לא נערכה תצפית ליד‬ ‫ביתו של קלמנט בשעה שבה נוהג היה לשוב מעבודתו‪ .‬לעומת זאת נערך‬ ‫סיור באזור היעד ביום א׳ בבוקר‪ .‬אחת ממטרותיו היתה — למצוא נקודות‬ ‫תצפית נוספות מלבד סוללת הרכבת‪ ,‬שהישיבה עליה היתה לא נוחה ולא‬ ‫בטוחה‪.‬‬ ‫תוצאות הסיור לא היו מעודדות‪ .‬סומנו אמנם כמה נקודות אלטרנטיביות‬ ‫לתצפית‪ ,‬אולם בכולן היו התנאים מתאימים עוד פחות מאשר על הסוללה‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 11.30‬בקירוב עברו ליד ביתו של קלמנט וראוהו עובד בגינתו‪.‬‬ ‫כדי שלא לעורר חשד עברו בקטע ההוא במהירות גדולה‪ ,‬ולא היה סיפק‬ ‫בידם להתרשם מן האיש ומן הסביבה‪.‬‬ ‫אותו יום א׳ היה היום שבו הגעתי אנוכי לבואנוס איירס‪ .‬סמוך לשעת‬ ‫שקיעת החמה קרב המטוס לאסיסה‪ ,‬נמל התעופה של בואנוס איירס‪ ,‬ובאור‬ ‫הדמדומים ניתן לראות את הדלתה שיוצרים הנהר לה פלאטה האדיר ושני‬ ‫יובליו הגדולים‪ ,‬פאראנה ואורוגואיי‪ ,‬שרוחב כל אחד מהם מגיע‪ ,‬בקרבת‬ ‫שפכם‪ ,‬לקילומטרים אחדים‪ .‬למראה העיר עצומת הממדים הרוחצת במימי‬ ‫הים והנהרות הענקיים הדומים אף הם לימים‪ ,‬קל היה להבין מדוע אמרו‬ ‫עליה שהיא ממזגת בתוכה את זהרן של וינה ופאריס עם המולתן של ניו‬ ‫יורק ושיקאגו‪ .‬לא לחנם ניתן לה בשעתו השם ״עיר מרים הקדושה‬ ‫מטרונית הרוחות הנוחות״‪ .‬ודאי נצטיירה להם סביבה זו לספנים הספרדים‬ ‫של המאות שעברו כגן עדן עלי אדמות‪.‬‬ ‫אך לא היתה לי שהות רבה לתת את הדעת על גניה הנהדרים ושדרותיה‬ ‫היפות של בואנוס איירס‪ ,‬על ארמונות הפאר שבהם שוכנים משרדי‬ ‫השלטון ועל שטחם הענקי של מעגני הנמל עטורי המדלים והממגורות‪.‬‬ ‫אחרי שעברתי את בקורת הגבולות והמכס‪ ,‬עליתי לאוטובוס המביא את‬ ‫הנוסעים ואת המלווים העירה‪ .‬בצאתי מבנין שדה התעופה הבחנתי‬ ‫באברהם שעמד והמתין שם בקרב שאר המלווים‪ ,‬אך איש משנינו לא גילה‬ ‫אף ברמז שהוא מכיר את זולתו‪ .‬היו לי אמנם סדרי מיפגש קבועים מראש‪,‬‬ ‫אולם אפשר היה להפעילם רק למחרת בבוקר‪ :‬ומנוכחותו של אברהם‬ ‫בשדה התעופה ניתן ללמוד שהוא רוצה להקדים את המגע אתי‪ .‬השארתי‬ ‫את היזמה בידו‪ :‬ואכן ראיתיו עולה על אותו אוטובוס שבו נסעתי אף אני‪.‬‬ ‫כשהגיע האוטובוס אל בית המלון שבו התאכסן חלק מן הנוסעים‪ ,‬ואני‬ ‫בתוכם‪ ,‬מצאנו הזדמנות להחליף כמה מלים ולקבוע סדרי פגישה‪ .‬אחר‬ ‫שנרשמתי ליד הדלפק ועליתי לחדרי‪ ,‬עלה אברהם אחרי‪ :‬ובשיחה קצרה‬

‫‪ | 1 4 0‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫דיווח לי על מצב הענינים בקשר לקלמנט‪ ,‬בתי המיבטחים ושאר הנושאים‬ ‫שבהם עסק צוות החלוץ‪ .‬קבענו פגישה נוספת בבית קפה בקרבת בית‬ ‫המלון שלי‪ ,‬ואת השהות בין שתי הפגישות ניצלתי כדי להתרחץ ולהחליף‬ ‫בגדים‪.‬‬ ‫מבית הקפה שבו התקיימה פגישתנו נסענו ישר לדירת המיבטחים‬ ‫״מעוז״‪ ,‬הדירה היחידה שעמדה לרשותנו בעת ההיא‪ .‬שם חיכו שאר אנשי‬ ‫הצוות — קנת‪ ,‬עזרא‪ ,‬אילני ויצחק‪ .‬שמעתי דין וחשבון מפורט על‬ ‫התצפיות שנערכו במשך ארבעה ימים רצופים‪ ,‬והגעתי למסקנה כי יכולים‬ ‫אנו לקבל כמוכחת את ההנחה שקלמנט עובד בקביעות‪ ,‬כנראה בבואנוס‬ ‫איירס‪ ,‬וחוזר ערב ערב לביתו בשעה קבועה‪ .‬התנאים באזור מגוריו היו‬ ‫בעיני טובים לביצוע שקט ובטוח של הלכידה‪.‬‬ ‫שמעתי גם דין וחשבון מפורט על המאמצים הרבים שהושקעו בחיפוש‬ ‫בתים‪ ,‬ועל תוצאותיהם השליליות‪ .‬החלטתי מיד שיש להקדיש תשומת לב‬ ‫מיוחדת ורצופה לטיפול בנושא חיוני זה‪ ,‬ושמוטב כי לא נהיה בררנים יתר‬ ‫על המידה לגבי המיקום וההתאמה הפנימית של הבתים שיוצעו לנו‪ ,‬ולא‬ ‫נירתע מפני מחירים גבוהים‪ .‬רק לגבי הדרישות הבטחוניות‪ ,‬אמרתי‪ ,‬לא‬ ‫נוכל להתפשר‪.‬‬ ‫נושא נוסף שבו נתקל הצוות בקשיים גדולים היה ענין שכירת המכוניות‪.‬‬ ‫נתברר כי בתחום זה מפגרת ארגנטינה אחר ארצות אירופה ואמריקה‬ ‫הצפונית‪ .‬מחיריהן של מכוניות נוסעים היו גבוהים מאד בארגנטינה‪,‬‬ ‫ומכונית אמריקנית עלתה כחמשה עשר אלף דולאר‪ .‬כדי לשכור מכונית‬ ‫כזאת‪ ,‬צריך היה להפקיד פקדון בסך חמשת אלפים דולאר‪ .‬אך הגרוע מכל‬ ‫היה‪ ,‬שמצבן המיכני ורמת אחזקתן של המכוניות השכורות היו בדרך כלל‬ ‫ירודים מאד‪ :‬הצמיגים היו בלויים עד כדי כך‪ ,‬שאי אפשר היה לסמוך‬ ‫עליהם בנסיעות ארוכות‪ ,‬המצברים היו בדרך כלל ישנים והם היו מתרוקנים‬ ‫בזמנים הקריטיים ביותר‪ ,‬ולעתים אף לא היו הדלתות נסגרות כהלכה‪.‬‬ ‫מבחר הדגמים היה מוגבל מאד‪ ,‬ודבר זה יצר בעיה מיבצעית קשה‪ ,‬שכן‬ ‫היינו מעונינים לא להופיע לעתים קרובות באותם מקומות במכוניות דומות‪.‬‬ ‫ואולם ברור היה לי שנתגבר על כל הבעיות הטכניות הללו‪ ,‬ואפילו נצטרך‬ ‫להשקיע בפתרונן הרבה יותר מאמצים משהבאנו בחשבון עם התכנון‬ ‫הראשוני‪.‬‬ ‫סיפרתי לחברי הצוות על ההכנות שנעשו בארץ אחר צאתם לדרך‪,‬‬ ‫ואמרתי להם שכל אנשי כח המשימה כבר נמצאים בדרך לארגנטינה‪ ,‬או‬ ‫עומדים לצאת לדרך בימים הקרובים‪ .‬ואף זאת הודעתי להם‪ ,‬שהשלמתי את‬ ‫הסידורים האחרונים בקשר לטיסה‪ ,‬והמועד הטנטטיבי שנקבע להמראת‬

‫בתים ומכוניווג | ‪141‬‬

‫המטוס מן הארץ הוא ‪ 11‬במאי‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬אמרתי‪ ,‬שומה עלינו לבצע‬ ‫את הלכידה לכל המאוחר ב־‪ 10‬במאי‪ ,‬שכן המטוס יחזור וימריא ב־‪ 13‬או‬ ‫ב־‪ , 14‬ועלינו להשאיר רזרווה של ימים אחדים למקרה של דחיה בלתי‬ ‫נמנעת או קשיים לא צפויים‪ .‬סיפרתי להם על הציוד המיבצעי המיוחד‬ ‫שהזמנתי בקשר לאפשרויות השונות של העלאת קלמנט למטוס‪ ,‬ואמרתי‬ ‫להם שאם ציוד זה יוכן בעוד מועד‪ ,‬יובא לארגנטינה במטוס עצמו‪.‬‬ ‫בתום השיחה קבענו תכניות עבודה ודרכי קשר‪ .‬על אילני הוטל התפקיד‬ ‫לעמוד בקשר אתי ולקיים את המגע ביני ובין שאר האנשים‪.‬‬

‫פרק י״ח‬

‫יוסף קליין‬ ‫כשקיבל יוסף קליין הוראה בטלקס לצאת לבואנום איירם ולהפגש שם עם‬ ‫יהודה שמעוני‪ ,‬היה משוכנע שנשתבש הנוסח‪ ,‬שכן מעולם לא טיפל בעניני‬ ‫אמריקה הדרומית‪ .‬הוא ביקש שיחזרו על לשון המברק‪ ,‬שמא נפלה טעות‬ ‫בשם העיר שאליה עליו לצאת‪ .‬ואולם במברק נוסף אישרו לו כי הכוונה‬ ‫היא לבואנוס איירס‪ ,‬ואחר כך גם הודיעו לו את מספר הטיסה של ״סוויס־‬ ‫אייר״ שבה יגיע שמעוני לבירה הארגנטינית‪ .‬קליין ידע שלאותו מטוס‬ ‫חניית־ביניים בריו דה דאניירו‪ ,‬והוא החליט לפגוש את שמעוני בעיר זו‪.‬‬ ‫הוא טס איפוא לסאו פאולו‪ ,‬ולמחרת כאשר הגיע מטוסו של שמעוני לריו‪,‬‬ ‫המתין לו שם‪.‬‬ ‫שמעוני יצא את הארץ ב־‪ 1‬במאי ‪ . 1960‬הוא טס לציריך‪ ,‬ושם עלה על‬ ‫מטוס ״סוויס־אייר״ שעשה דרכו לארגנטינה‪ .‬בתחנת הביניים הראשונה‬ ‫שבדרכו‪ ,‬בז׳נווה‪ ,‬פגש את רפי איתן ואת אלי יובל‪ ,‬אולם הם השימו‬ ‫עצמם כאילו אינם מכירים אותו‪ .‬בדיו הופתע למצוא את קליין מחכה לו‪,‬‬ ‫מתוח כולו וממתין להסברים‪.‬‬ ‫שמעוני גילה לו שיש ידיעות מבוססות על הימצאו של אייכמן‬ ‫בארגנטינה וקיימת תכנית ללכידתו‪ .‬על שניהם‪ ,‬אמר‪ ,‬הוטלה המשימה‬ ‫לעשות את הסידורים הדרושים כדי לאפשר ללוכדים להביא את אייכמן‬ ‫לארץ בדרך בטוחה‪.‬‬ ‫‪142‬‬

‫יוסף קליין | ‪1 4 3‬‬

‫קליין היה מוכה תדהמה‪ .‬בה;ע הראשון נצטיירה לו התכנית כדמיונית‬ ‫יתר על המידה‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשהשתכנע ששמעוני מדבר על ענינים מוחשיים‪,‬‬ ‫נתקף התרגשות גדולה בשל שיתופו במיבצע כה סודי ונועז‪ .‬נבצר ממנו‬ ‫להבין מדוע בחרו דווקא בו‪.‬‬ ‫כל שעת הטיסה מריו לבואנוס איירס עמדו לנגד עיניו מחזות אימים מן‬ ‫העבר‪ ,‬שסבור היה כי כבר נמחו מזכרונו‪ .‬וככל שחזרו ונעורו בו תמונות‬ ‫העבר‪ ,‬כן סירב מוחו לקלוט את המחשבה שהוא‪ ,‬יוסף קליין‪ ,‬שהיה ילד‬ ‫בשעה שהנאצים התנפלו על העם היהודי כדי לכלותו‪ ,‬יהיה לו חלק‬ ‫במיבצע שתכליתו — להביא את גדול הפושעים הנאציים לדין על מעשי‬ ‫הרצח שלו‪.‬‬ ‫קליין היה נער כבן תשע כשנחתם הסכם מינכן‪ ,‬ואזור מגוריו‬ ‫בצ׳כוסלובקיה סופח להונגריה‪ .‬כשנה לאחר מכן פרצה מלחמת העולם‬ ‫השניה‪ ,‬אולם להונגריה הגיעה רק בשנת ‪ . 1943‬עד לאותה שנה עוד היה‬ ‫סיפק בידו לסיים את שלוש הכיתות הראשונות בגימנסיה היהודית של‬ ‫בודפשט‪.‬‬ ‫ואולם ביוני ‪ 1943‬השתנה הכל‪ .‬אביו נלקח למחנה עבודה‪ ,‬והוא עצמו‬ ‫הוחזר מן הבירה אל עיירתו‪ .‬כל אותה שנה גברה ידם של הנאצים‬ ‫המקומיים‪ ,‬וגם השפעת הגרמנים הלכה ונתחזקה‪ ,‬עד שלבסוף נכנס הצבא‬ ‫הגרמני להונגריה‪ .‬בראשית ‪ 1944‬רוכזו היהודים בגיטו אזורי‪ .‬קרובים‬ ‫שישבו בסלובקיה השכנה הפצירו בהם שיגנבו את הגבול ויעברו אליהם‪,‬‬ ‫כי בסלובקיה כבר נסתיים ״הטיפול״ ביהודים ואילו בהונגריה הוא רק עומד‬ ‫להתחיל‪ .‬לילה אחד באמת עמדה כל המשפחה לעבור את הגבול‪ ,‬אך ברגע‬ ‫האחרון חזרו בהם הוריו מהחלטתם וביטלו את המסע‪ .‬מקץ כמה שבועות‬ ‫הובלו כולם לאושוויץ‪ .‬שם נחלקה המשפחה לשניים‪ :‬אמו‪ ,‬אחיו ואחותו‬ ‫הקטנים הובלו בכיוון האחד ונעלמו לעד‪ .‬הוא עצמו הלך עם אביו‪,‬‬ ‫שבשעת ה״סלקציה״ העיד עליו כי בן שבע עשרה הוא‪ ,‬בעוד שאליבא‬ ‫ראמת היה בן ארבע עשרה‪.‬‬ ‫יחד עם אביו נדד ממחנה עבודה למחנה עבודה‪ ,‬ולא אחת ניצלו חייו‬ ‫הודות לתושיית אביו ולהקרבתו שלא ידעה גבולות‪ .‬הם עבדו‬ ‫בצ׳כוסלובקיה‪ ,‬נדדו לאוסטריה‪ ,‬נקלעו לגרמניה‪ .‬שם הפרידו בינו לבין‬ ‫אביו‪ ,‬והוא נשלח למחנה במילדורף‪ ,‬בדרך אל הגבול האוסטרי‪ ,‬מקום שם‬ ‫הועסק בפריקת פחם ובבירוא יערות‪ .‬כשלושת רבעי השנה נשאר במקום‬ ‫ההוא‪ ,‬וסביבו מתו מאות‪ :‬אחר כך הועבר לאזור מינכן כדי לעסוק שם‬ ‫בתיקון מסילות הברזל שהופצצו על ידי מטוסיהם של בעלי הברית‪ .‬עבודה‬ ‫זו הצילה את חייו‪ ,‬שכן נחשבה על ידי הגרמנים כחשובה די הצורך כדי‬

‫‪ | 1 4 4‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫להצדיק חלוקת ארוחה אחת ליום לעוסקים בה‪ .‬ואולם רק שבועיים נמשכה‬ ‫הרווחה‪ .‬אחר כך הועלו הוא וחבריו על רכבת‪ ,‬והתחילה נסיעה ארוכה‬ ‫שמטרתה היתה‪ ,‬לדברי שומריהם — מחנה השמדה בטירול‪ .‬בתחנה קטנה‬ ‫אחת שבדרך עמדה הרכבת שעות רבות‪ ,‬ולבסוף ניטשה על ידי שומריה‪.‬‬ ‫מישהו סיפר שהיטלר נרצח ושהמלחמה נסתיימה‪ .‬קצת מן האסירים‬ ‫התנפלו על קרון המזון וחטפו מכל הבא ליד‪ ,‬ואילו אחרים נפוצו לכל עבר‪.‬‬ ‫יוסף קליין הצליח למצוא חריץ של גבינה מלוחה‪ .‬ואולם לפתע חזרו‬ ‫השומרים ופתחו באש על הבורחים‪ .‬רבים‪ ,‬רבים מאד נהרגו‪ .‬אלה שנשארו‬ ‫הוכרחו לעלות מחדש על הרכבת והדלתות חזרו וננעלו מאחוריהם‪ .‬הפעם‬ ‫היה הדוחק בקרונו של קליין רב מבתחילה‪ ,‬שכן נדחסו אסירים לתוכו ללא‬ ‫סדר‪ .‬הנסיעה הארוכה התחדשה‪ .‬מטוסים של בעלי הברית תקפו את רכבת‬ ‫האסירים‪ .‬לאחר חמשה ימים ללא מזון נעצרה הרכבת ולא זזה עוד‪ .‬שעת‬ ‫ערב היתה‪ ,‬וכל אותו לילה ישבו הכלואים בקרונותיהם בלי לדעת את‬ ‫הצפוי להם‪ .‬רק עם אור הבוקר הבחינו כי שוב נעלמו כל אנשי המשמר‪ .‬ואז‬ ‫הופיעו טנקים מסומנים בכוכב לבן‪ ,‬והסיוט הגיע לקצו‪ .‬חייל אמריקני‬ ‫השליך לעבר קליין קופסה ובה מנת קרב‪ ,‬והוא אכל ונשאר בחיים‪ .‬אחרים‪,‬‬ ‫שהלכו אל הכפרים בסביבה‪ ,‬מקום שם אורגן למענם תמחוי‪ ,‬אכלו אוכל‬ ‫כבד מדי ומתו‪ .‬קליין נאסף על ידי האמריקנים‪ ,‬הובא למחנה ששימש עד‬ ‫העת ההיא את הנוער ההיטלראי‪ ,‬ושוכן בו זמנית‪.‬‬ ‫לימים נודע לו שגם אביו חי‪ .‬הם חזרו ונפגשו‪ ,‬ויחד שבו‬ ‫לצ׳כוסלובקיה‪ .‬שם סיים קליין את הגימנסיה ב־‪ , 1948‬ואחר כך עלה לארץ‪,‬‬ ‫שרת בצה״ל ומצא לבסוף עבודה בחברת התעופה‪.‬‬ ‫הוא לא שכח‪ ,‬אף על פי שהשתדל מאד‪ .‬ביחוד לא שכח את אמו ואת‬ ‫האח והאחות הקטנים‪ ,‬שברגע אחד של זוועה הופרדו ממנו ומאביו ונשלחו‬ ‫אל המוות‪ .‬וגם את כל האחרים לא שכח‪ ,‬את מתי הרעב ואת טבוחי היריות‪,‬‬ ‫כל הרבים שמהם שרד רק קומץ של בעלי מזל‪ .‬ועכשיו יהיה הוא‪ ,‬יוסף‬ ‫קליין‪ ,‬נידוךלמוות־שניצל־בנס‪ ,‬שותף בלכידתו של הארכי־רוצח; והוא‬ ‫יתרום את תרומתו במיבצע שתכליתו — להעמיד את הלה לדין בפני‬ ‫שופטים יהודיים בירושלים‪ ...‬קשה היה לעמוד בעצם המחשבה הזאת‪.‬‬ ‫כשהגיע מטוסם לשדה התעופה של בואנוס איירס‪ ,‬והם ירדו מן הכבש‬ ‫המיוחד של נוסעי המחלקה הראשונה (כאורחי חברת התעופה היו זכאים‬ ‫לנסוע במחלקה זו)‪ ,‬עמד צלם בשדה וצילם אותם‪ .‬קליין התחלחל‪ :‬סבור‬ ‫היה שניכר בשמעוני ובו כי הם האנשים הבאים לחטוף את אייכמן‪ .‬רק‬ ‫כאשר ניגש אליהם הצלם וביקש למכור לו ולשמעוני את התצלום שעשה‬ ‫כמה דקות קודם לכן‪ ,‬נחה דעתו‪.‬‬

‫יוסף קליין | ‪145‬‬

‫בשדה התעופה המתינו לשמעוני ולקליין הגברת וולק ובעלה‪ .‬לובה‬ ‫וילק היתה במשך שנים עובדת בכירה בחברת התעופה‪ ,‬והיא נלוותה אל‬ ‫בעלה כאשר יצא לעבוד במפעל פרטי בבואנום איירס‪ .‬היא נתבקשה על ידי‬ ‫״אל‪-‬על״ לשמש נציגת החברה בענינים הכרוכים בטיסה המיוחדת‪ ,‬וביחוד‬ ‫במה שנוגע להשגת הזכות להטיס נוסעים בתשלום מבואנוס איירס‪.‬‬ ‫במסגרת תפקידה זה אף דאגה לאירוחם של שני אנשי החברה שהגיעו‬ ‫לארגנטינה‪ ,‬והזמינה להם מקומות בבית מלון‪ .‬להפתעתה הגדולה הופיע‬ ‫לפתע אילני‪ ,‬ולאחר שהציג את עצמו בפני שמעוני על פי סידור שנקבע‬ ‫מראש‪ ,‬הודיע לשניים שהם יתאכסנו במלון אחר‪ .‬הגברת וולק לא יכלה‬ ‫לדעת ש״חילקנו״ את בתי המלון באופן שלא יימצא יותר מאיש אחד —‬ ‫או לכל היותר שניים — מכח המשימה או מבעלי תפקידי הסיוע באכסניה‬ ‫אחת‪ .‬אילני אף מסר לשמעוני את הכתובת של בית קפה אשר בו יחכו לו‬ ‫עוד באותו ערב‪ ,‬מיד אחר שיסיים את סידורי הרישום בבית המלון‪.‬‬ ‫מאוחר יותר בערב ההוא ישבתי בבית קפה וחיכיתי לבואו של שמעוני‪.‬‬ ‫עד מהרה נראו פניו החייכניות בפתח‪ .‬הוא ניגש אלי בלווית גבר צעיר‬ ‫שהציגו לפני כיוסף קליין‪ .‬הסברתי להם שבפגישותינו הבאות כבר אוכל‬ ‫לפרט את הצרכים המיוחדים שלנו בקשר לטיסה‪ ,‬ולפי שעה עליהם לדעת‬ ‫רק זאת‪ ,‬שעליהם לעזור ביצירת התנאים המתאימים להעלאתו של אייכמן‬ ‫למטוס‪ .‬קבעתי אתם את סדרי הקשר החשאיים שיקויימו בינינו‪ ,‬והסברתי‬ ‫לקליין שבכל פגישה מקרית‪ ,‬שלא במסגרת הקשר המתוכנן‪ ,‬עליו לנהוג‬ ‫כאילו אינו מכיר אותי‪ .‬לשמעוני היה דבר זה מובן מאליו‪ ,‬ואילו לקליין‪,‬‬ ‫שזו הפעם הראשונה בחייו היה מעורב בפעילות חשאית‪ ,‬ניכר כי הדברים‬ ‫גורמים לו מבוכה‪ :‬ולאחר מכן‪ ,‬כשפגשני ברחוב ועל כרחו מוכרח היה‬ ‫לעבור על פני בלי לברכני לשלום‪ ,‬הסב לו הדבר אי־נעימות ניכרת‪.‬‬ ‫שמעוני סיפר לי על הסידורים שנעשו בחברה בארץ במשך היומיים‬ ‫שחלפו בין יציאתי ובין היום שבו יצא הוא לדרך‪ .‬בסיכום השיחה ביקשתי‬ ‫מהם לפעול ללא דיחוי להבטחת כל הזכויות וההיתרים הרשמיים הדרושים‬ ‫לטיסה‪ .‬נוסף על כך הטלתי על שניהם‪ ,‬אך ביחוד על קליין‪ ,‬עריכת סיור‬ ‫יסודי בשדה התעופה על כל מיתקניו‪ ,‬ולימוד כל הסדרים הנהוגים בו‪.‬‬ ‫כשנפרדנו כבר היתה השעה מאוחרת מאד‪ .‬קבענו פגישה נוספת ליום‬ ‫המחרת בערב‪ ,‬כדי שיוכלו לדווח לי על התקדמותם במשך היום‪ ,‬וכדי‬ ‫שאוכל לתת להם הוראות נוספות‪.‬‬ ‫באותו יום‪ 2 ,‬במאי‪ ,‬הגיע זאב קרן לבואנוס איירס אחר נסיעה רבת‬ ‫מתח‪ .‬היה אתו מטען רב‪ ,‬שכלל בעיקר אביזרים וציוד שהכין לקראת‬ ‫המיבצע‪ ,‬לרבות כלים שהוא עצמו אילתר לצורך הפעולה‪ .‬כל שעת הטיסה‬

‫‪14 6‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫היה מלא חרדה שמא יקרה משהו לציודו היקר‪ ,‬שכן ידע כי בלעדיו עלול‬ ‫המיבצע להשתבש או להידחות‪ .‬כאשר החליף מטוס באירופה‪ ,‬לא גרע עין‬ ‫מן המטען עד שווידא כי אמנם הורד מן המטוס האחד והועבר אל השני‪.‬‬ ‫כשהגיע בשלום לבואנוס איירס עם כל ציודו‪ ,‬קיננה בלבו ההרגשה‬ ‫שבמסגרת המיבצע הגדול השלים זה עתה בהצלחה מיבצע זוטא משלו‪.‬‬ ‫הוא מיהר לפגישה באחד מבתי הקפה שבעיר‪ ,‬בהתאם לסידורים שנקבעו‬ ‫מראש‪ .‬אילני המתין לו שם‪ ,‬אך כל מאמציו לשעשע את זאב באחת‬ ‫ההלצות מן המאגר שהיה שמור עמו תמיד‪ ,‬עלו בתוהו‪ :‬זאב היה קצר רוח‬ ‫ורצה שציודו היקר יועבר מיד למקום מיבטחים‪ .‬הם לקחו את המטען ונסעו‬ ‫ל״מעוז״‪ ,‬ומיד סוכם שזאב יגור באותו בית וגם יעבוד שם‪ .‬ברור היה‬ ‫מראש שלא יראה הרבה משכיות החמדה של הבירה הארגנטינית‪ ,‬שכן כל‬ ‫זמנו יוקדש להכנת הכלים הדרושים למיבצע‪ .‬פרט לגיחות קצרות לשם‬ ‫רכישת אביזרים וחמרים‪ ,‬עתיד היה זאב להיות כלוא ב״מעוז״ עד סמוך‬ ‫למיבצע‪.‬‬ ‫הצוות המכין חידש בינתיים‪ ,‬את מאמציו למצוא בתי מיבטחים נוספים‪.‬‬ ‫אברהם וקנת יצאו בבוקר ההוא לעיירת־קיט בקרבת בואנוס איירס‪ ,‬שהיתה‬ ‫רובה ככולה בנויה וילות יפות‪ .‬משום מה חשבו המתווכים את השניים‬ ‫לגרמנים ולפיכך כיוונום אל משכירים דוברי גרמנית‪ .‬הם ביקרו במספר לא‬ ‫קטן של בתים‪ ,‬אך גם הפעם לא נשאו מאמציהם את הפרי המיוחל‪ .‬בית‬ ‫אחד נראה מתאים מבחינת המקום‪ ,‬אך הוא היה קטן מכדי להכיל את‬ ‫העצור ואת צוות שומריו‪ .‬בית אחד נראה להם אידיאלי מבחינת מבנהו‪,‬‬ ‫אלא ששכן בקרבה יתרה לשאר בתים שבאזור‪ .‬וילה אחרת‪ ,‬שגם היא היתה‬ ‫מתאימה למטרה‪ ,‬עמדה למכירה אך לא להשכרה‪.‬‬ ‫בינתיים ישב עזרא בבתי קפה שונים בעיר‪ ,‬על פי סדר קבוע מראש‪ ,‬כדי‬ ‫לחכות שם לרפי איתן ולאלי יובל‪ ,‬שלפי לוח הזמנים יכלו להגיע מאותו‬ ‫יום ואילך‪ .‬ואולם גם מאמצו שלו היה לשוא‪ .‬הם לא באו ביום ההוא‪ ,‬וגם‬ ‫למחרת חיכו להם לשוא‪.‬‬ ‫היה יום ב׳ בשבוע‪ ,‬וצריך היה לחדש את התצפיות ליד בית קלמנט‪.‬‬ ‫לעת ערב יצאה השלישיה המיבצעית אל אזור היעד‪ .‬הפעם ביקשו לברר‬ ‫מאין בא קלמנט לפני עלותו לאוטובוס מספר ‪ , 203‬ובאיזו תחנה הוא‬ ‫מצטרף אל נוסעיו‪.‬‬ ‫קנת ועזרא יצאו איפוא לתחנת הרכבת של סאן פרנאנדו‪ .‬הם בחרו‬ ‫לעצמם עמדת תצפית ליד מחסום הרכבת‪ ,‬בין הכבישים ‪ 202‬ו־‪ . 107‬מחסום‬ ‫זה היה סגור מרבית הזמן‪ ,‬והיה נפתח רק כדי לאפשר את מעברם של‬ ‫אוטובוסים‪ .‬ברור היה איפוא כי כל אוטובוס מוכרח להתעכב שם‪ .‬הם‬

‫יוסף קליין | ‪1 4 7‬‬

‫הגיעו למקום בשעה ‪ 6.45‬בערב ושהו בו עד אחר המועד שבו נהג קלמנט‬ ‫לשוב הביתה‪ .‬למגינת לבם לא ראוהו‪.‬‬ ‫בינתיים שהה אברהם בסמוך לסוללה‪ ,‬בקרבת חצר ביתו של קלמנט‪.‬‬ ‫לאחר שבעיקוב הקודם נתקלו שם בשני זרים‪ ,‬ביקש להמנע ככל האפשר‬ ‫משהייה על הסוללה‪ ,‬מחשש שהדבר ייראה חשוד בעיני הבריות‪ .‬לפיכך‬ ‫החליט אברהם לשהות בסביבה ולהחליט על פי הנסיבות אם רשאי הוא‬ ‫לעלות על הסוללה או לא‪ .‬בראותו כי אין איש‪ ,‬החליט שיכול הוא לשוב‬ ‫לעמדת התצפית הקבועה ולשבת על מדרון הסוללה‪ .‬ההצלחה האירה לו‬ ‫פנים‪ :‬הוא ראה את קלמנט מופיע‪ ,‬כדרכו יום יום‪ ,‬אלא שהפעם היתה‬ ‫השעה מאוחרת מבשאר ימים‪ :‬רק סמוך לשעה שמונה הגיע אל התחנה‬ ‫שליד הקיוסק‪.‬‬ ‫בשעה יותר מאוחרת אספו קנת ועזרא את אברהם וחזרו עמו לבואנוס‬ ‫איירס‪ .‬בדרך יכלו לסכם שבחמשה ימי חול רצופים ראו את קלמנט חוזר‬ ‫בערב למקום מגוריו — ארבע פעמים בשעה ‪ 7.40‬ופעם אחת דקות‬ ‫ספורות לפני השעה שמונה‪.‬‬ ‫ב־‪ 3‬במאי‪ ,‬בשעות הבוקר‪ ,‬יצאתי בלווית קנת לסיור באזור היעד‪ .‬עברנו‬ ‫במכונית ליד כל המקומות שהיתה להם שייכות אל המיבצע ואל הכנותיו‪.‬‬ ‫סיירנו בדרכים שבאזור‪ ,‬ביקרנו בכל נקודות התצפית‪ ,‬ולבסוף עברנו גם‬ ‫בקרבת ביתו של קלמנט‪ .‬נסענו בכביש ‪ ,202‬התבוננו בקיוסק‪ ,‬ועברנו את‬ ‫כברת הדרך שבינו ובין ביתו של קלמנט‪.‬‬ ‫עלי להודות שלמראה העזובה ששררה בבית ובסביבתו חזרו ונתעוררו‬ ‫בי לרגע ספקות אם אמנם כך יכול להראות מעונו של אדולף אייכמן!‬ ‫ואלמלא חומר הראיות הרב שהיה בידינו‪ ,‬הייתי מתחיל לפקפק בעצם‬ ‫זהותו של קלמנט‪.‬‬ ‫הסיור הביאני למסקנה שאם אמנם יאשרו תצפיות נוספות כי יש בידינו‬ ‫״מידפס״ של קטע מאורח חייו של אייכמן‪ ,‬כי אז יש לבסס את תכנית‬ ‫הלכידה על כברת הדרך שליד ביתו‪.‬‬ ‫גם אברהם וזאב קרן — האחרון עתיד היה לקחת חלק בלכידה —‬ ‫ערכו אותה שעה סיור באזור היעד‪ :‬כי אף על פי שאמרנו לבצע את הלכידה‬ ‫בערב‪ ,‬חשוב היה שכל המשתתפים בה יתבוננו היטב בסביבה לאור היום‪.‬‬ ‫אחר הצהרים נסעתי עם אילני אל מחוץ לעיר כדי לראות אחד הבתים‬ ‫שהוצעו לו על ידי מתווך‪ .‬כיוון שהזמן קצר היה‪ ,‬וענין בתי המיבטחים‬ ‫החל מעיק עלינו מאד‪ ,‬החלטתי לבדוק בעצמי כל הצעה סבירה ולהחליט‬ ‫במקום אם לשכור את הבית או לא‪.‬‬ ‫האזור היה מתאים‪ ,‬אם כי לא אידיאלי‪ .‬דמי השכירות לא היו מוגזמים‪.‬‬

‫‪ | 14 8‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫היו בתים בקרבת הווילה‪ ,‬אך אפשר היה להשלים עם מגרעת זו‪ ,‬ואפילו לא‬ ‫עלתה בקנה אחד עם העקרונות הנלמדים בבתי האולפנה לפעילות חשאית‪.‬‬ ‫גם מבחינת המרחקים והדרכים מאזור היעד אל הווילה וממנה אל שדה‬ ‫התעופה באה ההצעה בחשבון‪ .‬המגבלות העיקריות היו במבנה הפנימי‬ ‫ובמיעוט האפשרויות להתאימו לשיכון העצור ושומריו‪ .‬זקוקים היינו לבית‬ ‫שניתן להסתיר בו מספר לא מבוטל של דיירים — העצור‪ ,‬הרופא‪,‬‬ ‫והשומרים‪ :‬בית היכול לעמוד גם במיבחן של ביקורי נימוסין או סתם גילויי‬ ‫סקרנות מצד השכנים‪ .‬המבנה הפנימי צריך היה להשאיר אפשרות למצוא‬ ‫מסתור מתאים ובטוח שאדם יכול להמצא בו ללא סכנה לבריאותו‪ ,‬ועמו‬ ‫לפחות שומר אחד‪ ,‬כדי שאפשר יהיה להסתיר את קלמנט במקרה של‬ ‫חיפוש משטרתי‪.‬‬ ‫בווילה שראינו לא נתקיימו כל התנאים האלה‪ .‬שטחה היה צר ומבנה‬ ‫הפנימי לא היה נוח מבחינת צרכינו‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬ולאור הסכנה שלא נמצא‬ ‫בנין מתאים בעוד מועד‪ ,‬החלטתי לשכור אותה‪ .‬אמרתי בלבי שאם‬ ‫המאמצים הנוספים שייעשו כדי למצוא בתים יותר מתאימים יוכתרו‬ ‫בהצלחה‪ ,‬נחזיק וילה זו ברזרווה‪ ,‬ואם לא נמצא בית מיבטחים יותר‬ ‫מתאים — נשתמש בבית זה‪.‬‬ ‫אילני גמר את העסקה במקום‪ ,‬והווילה עברה לרשותנו‪ .‬קבעתי לה את‬ ‫הכינוי ״טירה״‪.‬‬ ‫לפנות ערב שוב יצאה השלישיה המיבצעית לאזור היעד‪ :‬ושוב הוחלט‬ ‫לעשות נסיון לגלות באיזו תחנה עולה קלמנט על האוטובוס ‪ . 203‬הפעם‬ ‫התייצב אברהם בתחנת האוטובוס בעיירה קארופה‪ .‬קנת ערך את תצפיתו‬ ‫בתחנת הרכבת של עיירה זו‪ ,‬ואילו עזרא פיקח על תחנת הרכבת של סאן‬ ‫פרנאנדו‪.‬‬ ‫כאשר יצא האוטובוס מהתחנה בקארופה‪ ,‬ישב בו אברהם‪ ,‬שביקש‬ ‫לבדוק באיזו תחנה שבדרך מצטרף קלמנט אל הנוסעים‪ .‬הוא כיוון את‬ ‫השעה בהתאם לתוצאות התצפיות הקודמות‪ .‬ואולם כל שעת הנסיעה עד‬ ‫לסאן פרנאנדו לא הופיע קלמנט‪.‬‬ ‫קנת המתין בינתיים לרכבות המגיעות לקארופה‪ .‬כיוון שחלפו שתי רכבות‬ ‫וקלמנט לא נראה אף באחת מהן‪ ,‬עלה קנת על השלישית — זו של השעה‬ ‫‪ 7.45‬בערב‪ ,‬ונסע בה לסאן פרנאנדו‪ .‬גם ברכבת זו לא ראה את קלמנט‪.‬‬ ‫מכיוון שכך‪ ,‬נכנסו למכוניותיהם — אברהם ועזרא באחת וקנת בשניה‬ ‫— ונסעו לאזור מגוריו של קלמנט‪ .‬בקרבת הקיוסק ראוהו מהלך בכביש‬ ‫‪ 202‬לעבר רחוב גריבלדי‪ ,‬כמנהגו יום־יום‪.‬‬ ‫זאת היתה הפעם השישית שראוהו שב הביתה בדרך זו‪.‬‬

‫יוסף קליין | ‪1 4 9‬‬

‫גם לשמעוני ולקליין היה היין! ההוא — ‪ 3‬במאי — יום של פעילות‬ ‫מרובה‪ .‬בבוקר ביקרו במשרד הראשי של חברת התעופה הלאומית‬ ‫הארגנטינית כדי לבקש עזרה בסידורי הטיסה המיוחדת‪ .‬בין השאר התענינו‬ ‫באפשרות להשיג חלקי חילוף למטוס מדגם ״בריטניה״‪ .‬אנשי החברה‬ ‫‪.‬הסבירו שהם עצמם אינם מפעילים מטוסים מדגם זה‪ ,‬אולם יש בנמל‬ ‫התעופה חברה ארגנטינית פרטית הנזקקת למטוסי ״בריטניה״‪ .‬שמעוני‬ ‫וקליין ביקשו רשות מאנשי החברה להשתמש בטלקס שלה כדי לקיים קשר‬ ‫עם הנהלת חברתם בישראל‪ ,‬והרשות ניתנה‪.‬‬ ‫הם יצאו לשדה התעופה באסיסה‪ ,‬לאחר שקבעו פגישה עם נציג החברה‬ ‫הפרטית בעלת מטוסי ״בריטניה״‪ .‬איש החברה קיבל אותם בסבר פנים יפות‬ ‫ואמר להם שבמחסני חברתו מצויים חלקי חילוף ל״בריטניה״‪ ,‬ואפילו מנוע‬ ‫רזרווי אפשר למצוא בהם‪ .‬הוא הביע נכונות מלאה להעמיד כל אלה‬ ‫לרשותם אם יהיה צורך בכך‪.‬‬ ‫השניים יצאו לקשור קשרי היכרות עם עובדי חברת התעופה הלאומית‬ ‫ועם נציגי השלטונות בנמל התעופה‪ .‬בכל מקום קיבלום באדיבות רבה‪,‬‬ ‫וברצון הסבירו להם את הסדרים הנהוגים בשדה‪.‬‬ ‫הכל התנהל למישרין עד הרגע שבו עמדו לעזוב את שדה התעופה‪ :‬כי‬ ‫ברגע ההוא נמסרה לשמעוני ההודעה שאנשי הטקס הארגנטיניים לא יוכלו‬ ‫לקבל את פני המשלחת הישראלית לפני ‪ 19‬במאי בשעה ‪ 2‬אחר הצהרים‪.‬‬ ‫אנשי הטקס הוסיפו שכדי להקל על ארגונה של קבלת פנים נאותה‪ ,‬מוטב‬ ‫שהמשלחת לא תבוא לפני השעה ‪ 5‬אחרי הצהרים‪ .‬משמעותה של הודעה זו‬ ‫היתה‪ ,‬שיש לדחות את הטיסה המיוחדת לשבוע ימים‪.‬‬ ‫שמעוני סבור היה שעליו להפסיק כל פעולה נוספת עד שישמע את‬ ‫תגובתי על בשורה זו‪.‬‬ ‫בשעת ערב מאוחרת ישבתי בבית קפה בחברת אברהם וקנת‪ ,‬וחיכיתי‬ ‫להופעתם של שמעוני וקליין‪ .‬עוד בטרם ניגש שמעוני אל שולחננו‪ ,‬יכולתי‬ ‫להבחין בו כי משהו אינו כשורה‪ .‬הוא התחיל מדבר עוד לפני שהסב אל‬ ‫השולחן‪ :‬ולאחר ששמעתי מפיו את כל הפרטים‪ ,‬ברור היה לי כי זוהי גזירה‬ ‫אשר אין להעבירה‪ .‬אפילו הייתי רואה סיכוי להשפיע על השלטונות‬ ‫הארגנטיניים שישנו את עמדתם‪ ,‬לא הייתי רוצה שייעשה הדבר‪ ,‬כיוון שלא‬ ‫הייתי מעונין להסב תשומת לב מרובה מדי אל הטיסה המיוחדת‪ .‬עם זאת‬ ‫ברור היה לי כי דחיית המיבצע תהיה כרוכה בסכנות‪ ,‬שלא לדבר על‬ ‫ההשפעה הפסיכולוגית השלילית שתהיה לה על כח המשימה‪ .‬אמרתי‬ ‫לשמעוני שעליו לומר לכל הנוגעים בדבר‪ ,‬בישראל ובארגנטינה‪ ,‬כי עליהם‬ ‫להשלים עם המצב החדש ולדאוג לבואו של המטוס במועד שנקבע על ידי‬

‫‪ | 1 5 0‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫השלטונות הארגנטיניים‪ ,‬ואפילו יהיה הדבר כרוך בקשיים לחברתו‪ ,‬שלוח‬ ‫הזמנים שלה ישובש בשניה‪.‬‬ ‫לאחר שנשארתי לבדי‪ ,‬נתתי דעתי על המסקנות הנובעות מדחיה זו לגבי‬ ‫מיבצע הלכידה‪ .‬תוצאות שש התצפיות הרצופות שנערכו‪ ,‬הצדיקו אמנם את‬ ‫ההנחה שלא יחול שינוי בסדר יומו של קלמנט עד היום שנועד לביצוע‬ ‫המיבצע — בעוד שבוע ימים בדיוק‪ .‬אך כיצד יכולים אנו לדעת אם אותו‬ ‫סדר יום יתקיים שבועיים רצופים? וכי מה ידוע לנו על תכניותיו של‬ ‫האיש? כיצד נוכל לדעת אם אין הוא עובר לאחר מועד מסויים למשמרת‬ ‫עבודה אחרת? ומה יקרה‪ ,‬דרך משל‪ ,‬אם יחליף את מקום עבודתו בכלל‪ ,‬או‬ ‫יחלה?‬ ‫ולא זו בלבד‪ :‬אם נדחה את הביצוע לשבוע ימים‪ ,‬יהיה עלינו להאריך‬ ‫בהתאם לכך את תקופת התצפיות‪ ,‬והארכה זו כרוכה בסכנה מצטברת של‬ ‫גילוי העיקוב על ידי קלמנט עצמו‪ ,‬על ידי אנשי הסביבה‪ ,‬או על ידי עוברי‬ ‫אורח מקריים‪.‬‬ ‫שיקול נוסף היה‪ ,‬שהאנשים הלכו וקרבו אל גבול המאמץ הפיסי‬ ‫והנפשי‪ ,‬וידעתי שיהיה קשה להעמיס עליהם עוד שבוע כזה של מתח נפשי‬ ‫גבוה‪.‬‬ ‫הפכתי וחזרתי והפכתי בדבר‪ ,‬שקלתי את כל הגורמים פעם אחר פעם‪,‬‬ ‫ולבסוף גמלה בי ההחלטה שיש לקיים את המיבצע במועד המתוכנן‪ ,‬שכן‬ ‫אחרת‪ ,‬מי יודע אם לא נחמיץ הזדמנות בלתי חוזרת?‬ ‫לא נעלמו ממני הקשיים הנפשיים הכרוכים בהחזקתו של קלמנט־‬ ‫אייכמן במעצר חשאי שבוע נוסף‪ ,‬ללא ידיעות על המתרחש בחוץ ועל‬ ‫תגובות משפחתו ומקורביו‪ .‬ואולם היה עלי לבחור בין שתי ברירות‬ ‫ששתיהן חמורות‪ :‬הסתכנות בהחזקה חשאית ממושכת של עצור במדינה‬ ‫זרה‪ ,‬בתנאי בטחון קשים‪ ,‬או הסתכנות בהחמצת ההזדמנות החד־פעמית‬ ‫להביא את הממונה על ״הפתרון הסופי״ לפני בית משפט ישראלי‪ .‬ההכרעה‬ ‫היתה‪ ,‬בסיכומו של דבר‪ ,‬בין סכנה שככל שתארך תהיה ארעית בלבד‪ ,‬ובין‬ ‫חטא שלא תהיה לו כפרה עולמית‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר נתתי הוראה לאנשי הכח לפעול כאילו מאומה לא קרה‬ ‫ולהכין הכל לביצוע הלכידה במועד שקבענו — ב־‪ 10‬במאי ‪. 1960‬‬ ‫ב־‪ 4‬במאי לפני הצהרים יצאו אברהם ואילני לראות ווילה אשר הוצעה על‬ ‫ידי אחד המתווכים‪ .‬על פי התיאורים ששמענו היתה צריכה להיות התשובה‬ ‫על כל מאוויינו‪ .‬גם האזור היה מתאים‪ :‬הבית היה אמנם רחוק מאזור‬ ‫הלכידה‪ ,‬אבל הגישה אליו היתה נוחה‪ ,‬וגם הדרך מן הבית אל שדה‬ ‫התעופה היתה טובה‪.‬‬

‫יוסף קליין | ‪1 51‬‬

‫כשהגיעו למקום‪ ,‬נוכחו אבההם ואילני שהמתווך לא הגזים בתיאור‬ ‫סגולותיו של הבית‪ .‬הוא היה מרווח‪ ,‬בעל אגפים אחדים‪ ,‬ומוקף גן גדול‬ ‫אשר הסתירו מעיני שכנים‪ .‬מנקודת ראות הצרכים שלנו היה כליל‬ ‫השלמות‪ .‬אך מעלותיו הרבות כללו גם משרת‪ ,‬שמילא את התפקיד הכפול‬ ‫של שומר וגנן‪.‬‬ ‫כיוון ששמעתי על בית זה‪ ,‬נסעתי אליו בלווית אברהם וקנת כדי לראותו‬ ‫במו עיני‪ .‬הוא התאים להפליא לצרכים שלנו‪ :‬אפשר היה לחשוב שתוכנן‬ ‫כדי לשמש כבית מיבטחים למיבצע כגון זה שלנו‪ .‬מבנהו היה א־סימטרי‪,‬‬ ‫והיה בו מבוך של חדרים שבני אדם לא מעטים יכלו להיעלם בתוכם בלי‬ ‫שיוודע כי באו אל קרבם‪ .‬היו בו כמה וכמה אפשרויות נוחות להסתרת אדם‬ ‫מעיני שוטרים‪ ,‬ואפילו יהיו מצויירים בפקודת חיפוש‪.‬‬ ‫היה אמנם קושי מיבצעי בעובדה שהבית היה מרוחק מרחק כמה שעות‬ ‫נסיעה מהאזור שבו עמדה להערך הפעולה‪ ,‬אולם מגרעת זו היתה עתידה‬ ‫ליהפך ליתרון ברגע שהעצור יובא בשלום אל הבית‪ :‬אמרתי בלבי שאפילו‬ ‫ייערכו חיפושים מיד אחר הלכידה‪ ,‬ספק אם בשלב הראשון יקיפו אזור‬ ‫המרוחק מרחק כה רב ממקוס־מגוריו של קלמנט‪.‬‬ ‫הכל היה טוב ויפה — אלמלא השומר־הגנן‪ .‬ברור היה שלא נוכל‬ ‫להביא עצור אל הווילה ולהחזיקו בתוכה בלי ידיעתו‪ .‬אך אפילו היינו‬ ‫מצליחים להוליכו שולל ולהעלים ממנו את המתרחש מתחת לחטמו‪ ,‬היתה‬ ‫צפויה הסכנה שלאחר מעשה יוכל לשחזר את כל המאורעות המתמיהים‬ ‫שהיה עד להם ואף לזהות את הדיירים שהתאכסנו בבית‪ ,‬כולם או מקצתם‪.‬‬ ‫כל השאלות המטרידות האלה לבשו משנה חשיבות לאור הצורך —‬ ‫בעקבות דחיית הטיסה המיוחדת — להחזיק את העצור בבית המיבטחים‬ ‫תקופה יותר ארוכה משחזינו מראש‪.‬‬ ‫לא ידעתי באותו מעמד כיצד עתידים אנו לפתור את בעיית השומר‪ ,‬אך‬ ‫לא הייתי מוכן לוותר על הבית‪ .‬אמרתי בלבי שיוכל לשמש לפחות‬ ‫כאלטרנטיבה לעת סכנה‪ .‬קיוויתי שאולי עוד תימצא דרך להרחיק את‬ ‫השומר‪ ,‬באמתלה כלשהי‪ ,‬אם לא לכל תקופת המיבצע‪ ,‬הרי לפחות לחלק‬ ‫ממנה‪ .‬אמרתי איפוא לאילני‪ ,‬שעליו לשכור את הבית על אף הכל‪.‬‬ ‫בית מיבטחים זה כונה ״דורון״‪ .‬הוא היה מרוחק מן ה״טירה״ מרחק‬ ‫כשעתיים נסיעה במכונית‪.‬‬

‫פרק י׳׳ט‬

‫סיורים ותצפיות‬ ‫כל שעות הבוקר של ‪ 4‬במאי עסקו קנת ועזרא בסיורים באזור היעד‪ .‬הם‬ ‫בדקו דרכי גישה אפשריות וסימנו מסלולים לנסיגה סדירה או להסתלקות‬ ‫חירום במקרה של תקלה או כשלון‪.‬‬ ‫לפנות ערב יצאה החוליה המיבצעית לאזור היעד‪ .‬בדרך‪ ,‬בין סאן‬ ‫פרנאנדו ובין ביתו של קלמנט‪ ,‬נעצרו כל המכוניות שבכביש על ידי שני‬ ‫שוטרים‪ ,‬שבדקו את תעודות הרכב והנהגים וערכו חיפושים בקצת מן‬ ‫המכוניות‪ .‬בראותם כי אנשי החוליה זרים כולם‪ ,‬הרשו להם להמשיך‬ ‫בדרכם‪.‬‬ ‫משעה ‪ 6.30‬ואילך עלו אברהם‪ ,‬קנת ועזרא על שלושה אוטובוסים‬ ‫רצופים בקו מספר ‪ 203‬בתחנת המוצא שלהם בקארופה‪ .‬אברהם ועזרא‬ ‫נסעו עד בנקלרי‪ .‬בלי להתקל בקלמנט‪ .‬אולם כאשר הגיע תורו של קנת‬ ‫לנסוע‪ ,‬והוא עלה באוטובוס בתחנת קארופה‪ ,‬מצא את קלמנט יושב בו‪.‬‬ ‫מעתה ברור היה איפוא שקלמנט מתחיל בנסיעתו באוטובוס זה מתחנת‬ ‫המוצא שלו‪ .‬אך עדיין נשארה בעינה השאלה מאין הוא מגיע לשם‪ .‬או‬ ‫שמא הוא עובד בקארופה י‬ ‫קנת נסע עם קלמנט עד לתחנת סאן פרנאנדו ושם ירד‪ .‬הוא לא רצה‬ ‫להסתכן בנסיעה עם קלמנט עד הקיוסק‪ .‬וכן לא רצה להמשיך בנסיעה‬ ‫באוטובוס המתרוקן והולך עד לגמר הקו‪ ,‬בבנקלרי‪ .‬הוא ידע שעוד יהיה‬ ‫‪152‬‬

‫סיורים ותצפיות | ‪1 5 3‬‬

‫עליו לשוטט בסביבה ימים אקדים‪ ,‬ולפיכך מוטב שלא לעורר תשומת לב‪.‬‬ ‫אברהם ועזרא נכנסו בינתיים למכוניתם שחנתה בקרבת בנקלרי והחלו‬ ‫נוסעים בכביש ‪ 202‬אל הקיוסק ואל ביתו של קלמנט‪ .‬כשהגיעו לפנת‬ ‫הכביש ורחוב גריבלדי‪ ,‬ראו את קלמנט מפסיע לעבר ביתו — זו הפעם‬ ‫השביעית‪.‬‬ ‫כל המאמצים שהושקעו בעיקוב אחר נקודת המוצא של קלמנט היו‬ ‫מכוונים למטרה אחת‪ :‬לברר אם אין מקום אלטרנטיבי לביצוע הלכידה‪,‬‬ ‫המרוחק יותר מבית האיש — אם כי סביבת הבית הניחה את הדעת‬ ‫מבחינה מיבצעית‪.‬‬ ‫בערב ישב אברהם בקפה ״אופרה״ וחיכה לבואם של רפי איתן ואלי יובל‪.‬‬ ‫זה יומיים המתנו לשני אלה במקומות המיפגש המוסכמים‪ ,‬והעובדה שלא‬ ‫הופיעו החלה מעוררת דאגה מסויימת‪ .‬לא שחררנו לשלומם — ידענו‬ ‫שבחורים כמוהם ״אינם הולכים לאיבוד״‪ .‬ואולם חששנו שאיחורם עלול‬ ‫להשפיע על לוח הזמנים של המיבצע‪ .‬ולא זו בלבד‪ :‬אנשי הצוות המכין‬ ‫כבר היו עייפים מאד‪ ,‬והם היו זקוקים לתגבורת כדי לחלק עמה את העומס‬ ‫ואת האחריות‪.‬‬ ‫ואולם הפעם הזאת לא היתה ציפיתו של אברהם לשוא‪ .‬בשעה ‪ 9‬בדיוק‬ ‫ראה את רפי ואת אלי נכנסים לבית הקפה וסוקרים את היושבים בו‪ .‬הם‬ ‫נראו עייפים ולבושם מרושל היה‪ .‬כפי הנראה באו זה עתה משדה התעופה‪,‬‬ ‫בלי להחליף את בגדיהם תחילה‪ .‬חיוך רחב נשתפך על פני השניים בראותם‬ ‫את אברהם‪ .‬הם סיפרו לו את הרפתקאותיהם במשפטים מעטים‪ :‬בתחילה‬ ‫היו להם קשיים בקשר לתיעוד‪ ,‬ביחוד לאלי‪ .‬משהתגברו על בעיה זו‪ ,‬נתברר‬ ‫כי קשה להשיג מקומות במטוסים‪ .‬ערב חגיגות היובל היו הקווים לאמריקה‬ ‫הדרומית עמוסים מאד‪ .‬וכאילו לא די בכך‪ ,‬לקה רפי בהרעלת קיבה קשה‪,‬‬ ‫וימים אחדים לא בא אוכל לפיו זולת צנימים‪.‬‬ ‫ואולם על אף עייפותם הרבה קצרה רוחם של השניים והם רצו לשמוע‬ ‫ללא דיחוי דו״ח מלא על המצב‪ .‬הם יצאו את הארץ מיד אחר קבלת השדר‬ ‫מאברהם‪ ,‬שבו נאמר כי קלמנט אותר וכי קיימים תנאים מתאימים ללכידה‪.‬‬ ‫בדרך היו מנותקים מכל מקור של אינפורמציה‪ .‬עתה‪ ,‬מששמעו מפי אברהם‬ ‫על התקדמות הענינים‪ ,‬כמו פרחה עייפותם‪ :‬ואחר שסעדו את לבם‪ ,‬דרשו‬ ‫מאברהם שיקחם לסיור מיידי באזור מגוריו של קלמנט‪.‬‬ ‫הוא ניסה לדחותם באמרו שהם עייפים מדי‪ ,‬ושהוא עצמו זקוק למנוחה‪.‬‬ ‫אולם כל טענותיו היו לשוא‪ .‬בשעה מאוחרת בערב יצאו השלושה לסיור‬ ‫בסאן פרנאנדו‪ .‬בדרך סיפר רפי לאברהם על כל ההכנות בתחום הציוד‬

‫‪ | 1 5 4‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫שעשה לפני צאתו את הארץ‪ ,‬והוסיף כי כל הכלים שהוכנו עתידים להגיע‬ ‫במטוס המיוחד‪.‬‬ ‫בוקרו של ה־‪ 5‬במאי הוקדש לדיון יסודי שנתקיים ב״מעוז״‪ ,‬בהשתתפות‬ ‫כל אנשי כח המשימה שכבר הגיעו למקום‪ ,‬להוציא את יצחק‪ ,‬שהוסיף‬ ‫להתרוצץ ללא ליאות בחיפוש בתים ומכוניות‪ .‬לי היתה זו הפגישה‬ ‫הראשונה עם רפי ואלי מאז באו לארגנטינה‪.‬‬ ‫ניתחנו את תוצאותיהן של כל התצפיות ואת השלכותיהן לגבי תכנונה‬ ‫המפורט של הלכידה‪ .‬המשתתפים דיווחו — איש איש בתחומו — על‬ ‫התקדמות ההכנות בתחום הציוד‪ ,‬בתי המיבטחים והמכוניות‪ .‬בסיכומו של‬ ‫דיון זה עבר כח המשימה משלב ההכנה לשלב התכנון הממשי של‬ ‫המיבצע‪.‬‬ ‫בצהרי היום יצאו רפי ואלי‪ ,‬בהדרכתו של אברהם‪ ,‬לסיור־יום באזור‬ ‫היעד‪ ,‬ומאוחר יותר ביקרו בשני בתי המיבטחים — ב״טירה״ וב״דורוך‪.‬‬ ‫בערב יצא אלי בפעם הראשונה לתצפית על סוללת הרכבת‪ ,‬בהדרכתו‬ ‫של אברהם‪ .‬קלמנט הופיע גם הפעם בשעה הקבועה‪ ,‬כמנהגו כל הימים‪.‬‬ ‫זאת היתה התצפית השמינית לאברהם‪ ,‬והפגישה הראשונה של אלי עם‬ ‫ריקארדו קלמנט‪ .‬שני אלה עתידים היו לחזור ולהפגש‪ ,‬בתנאים דראמטיים‬ ‫יותר‪ ,‬תוך זמן קצר‪.‬‬ ‫בשלב זה התחלתי נותן את דעתי על סדרי החזקתו של קלמנט־אייכמן‬ ‫במעצר הממושך הצפוי לו‪ .‬ידעתי שהקשיים יהיו רבים ושונים — טכניים‪,‬‬ ‫בטחוניים וגם פסיכולוגיים; ואולם לא היו לפנינו ברירות רבות‪ .‬צריך היה‬ ‫להבטיח שהבית ייראה כלפי חוץ כמעונם של תיירים תמימים‪ ,‬שלא יחסר‬ ‫המזון לעצור ולשומריו‪ ,‬ושיישמרו כל הגינונים החיצוניים של ה״כיסוי״‪,‬‬ ‫בעיקר לגבי השכנים‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬היה צורך בנוכחותה של אשה בבית‬ ‫המיבטחים‪.‬‬ ‫שלחתי הודעה דחופה לדרורי שישגר אלינו מיד את דינה רון בהתאם‬ ‫לסידורים שנעשו לפני צאתי את ה א ^‬ ‫‪ 5‬במאי היה גם היום בו הגיע שלום דני לבואנוס איירס — ואתו כל‬ ‫ציודו היקר‪ .‬כשיצא לדרך‪ ,‬היה מטופל במספר רב של מזוודות‪ ,‬ארגזים‬ ‫וחבילות; ושתי ידיו היו מלאות תיקים וצרורות‪ .‬על אחדים מארגזיו היה‬ ‫כתוב באותיות גדולות‪ :‬״שביר״‪ .‬עובדי החברה שטיפלו בחפציו ובניירותיו‬ ‫של הנוסע הרזה והממושקף בעל הארשת העדינה והביישנית־קמעה‪ ,‬לא‬ ‫הוצרכו לעיין בדרכונו כדי לדעת מה משלח־ידו‪ :‬הבדים‪ ,‬הצבעים‪,‬‬ ‫המכחולים וכן הציוד שהזדקרו ממטענו דיברו בעד עצמם‪.‬‬

‫סיורי□ ותצפיות | ‪1 5 5‬‬

‫כששקלו את חפציו‪ ,‬נתברר‪,‬שמשקלם גבוה בהרבה מן המותר‪ .‬אנשי‬ ‫החברה השתדלו להיות גמישים‪ ,‬ואולם אף על פי כן מוכרחים היו להטיל‬ ‫עליו תשלום־יתר ניכר‪ .‬רחמיהם נכמרו כאשר נאלצו לבשר לו כי לאור‬ ‫הנסיעה הארוכה שלפניו‪ ,‬יהיה עליו לשלם סכום מכובד בעד הסעת מטענו‪.‬‬ ‫ואולם הוא לא ייחס חשיבות לצד הכספי‪ .‬אותו הטרידה דאגה אחת בלבד‪:‬‬ ‫שכל הציוד היקר שלו יגיע בשלום לתעודתו‪ .‬הוא פנה לעובדים וביקש‬ ‫שיטפלו בחפציו בזהירות ובעדינות‪ ,‬ואף ביקש רשות לקחת אתו בתוך‬ ‫מדור הנוסעים של המטוס חלק מחבילותיו שאין הוא מוכן להשאירן בלי‬ ‫השגחה אף לרגע‪ .‬אנשי החברה נענו לבקשתו‪ ,‬ודיילת חיננית עזרה לו‬ ‫להעלות את חבילותיו בכבש‪ .‬השעה היתה מאוחרת! הקריאה האחרונה‬ ‫לנוסעים המתמהמהים כבר שודרה ברמקולים‪ ,‬והמטוס עמד להמריא‬ ‫לליסבון‪ ,‬דאקאר‪ ,‬רסיפה‪ ,‬ריו דה ז׳אניירו‪ ,‬מונטווידיאו ובואנוס איירס‪.‬‬ ‫במטוס שרר דוחק רב ובקושי עלה בידי הצייר למצוא מקום לעצמו ולכל‬ ‫חבילותיו‪ .‬הוא לא היה מוכן להפרד אף מאחת מהן‪ :‬כולן מוכרחות היו‬ ‫להמצא במקום שבו יוכל להשגיח עליהן‪ .‬משנמצא מקום לכל צרור ולכל‬ ‫חבילה‪ ,‬צנח על מושבו באפיסת כוחות גמורה‪.‬‬ ‫ימים קשים היו לו מאחוריו‪ .‬במאמצים גדולים ריכז את כל הציוד‬ ‫הדרוש לו ושקד בעצמו על אריזתו‪ .‬חלק ממטענו הכיל כלים וחמרים‬ ‫לגיטימיים לחלוטין‪ :‬דיו‪ ,‬צבעים‪ ,‬מכחולים בכל הגדלים‪ ,‬מיני נייר שונים‬ ‫ובדים‪ .‬הבעיה היתה — כיצד להסתיר בתוך אלה מערכת שלמה של כלים‬ ‫מוזרים ויוצאי דופן שהצטרפו יחד למעבדה שלמה של איש־תיעוד‪ .‬שלום‬ ‫לא נח עד שלא ארז את כליו בצורה כזאת‪ ,‬שיוכל לעבור גבולות ובדיקות‬ ‫בבטחון מלא‪.‬‬ ‫הוא ישן כמעט מראשית הטיסה‪ .‬ידוע ידע כי הצלחת המיבצע תהיה‬ ‫תלויה במידה רבה בכושרו‪ ,‬בציודו‪ ,‬וביכולתו הפיסית לעמוד בכל‬ ‫התביעות אשר יוצגו לו‪ .‬בעל נסיון היה במיבצעים שנעשו בארצות רחוקות‪,‬‬ ‫ללא קשר עם בסיס היציאה‪ ,‬והוא ידע מה צפוי לו לאיש התיעוד במיבצעים‬ ‫כאלה‪ .‬היה מנוי וגמור אתו לעמוד בכל המבחנים‪ ,‬כי מיבצע זה היה חשוב‬ ‫בעיניו מכל קודמיו‪.‬‬ ‫אנשי צוות המטוס התייחסו אל הצייר הצעיר באדיבות ובסלחנות‪ .‬הם‬ ‫הבינו שהוא עייף מאד ומוטב לא להטרידו‪ :‬וכשנתברר כי אינו מעונין‬ ‫לחלץ עצמותיו בתחנות הביניים‪ ,‬אלא הוא מעדיף להשאר במטוס ולהשגיח‬ ‫על ציודו היקר‪ ,‬הניחו לו‪ .‬רק פעם אחת ירד מהמטוס‪ ,‬אולם אז לקח אתו‬ ‫את כלי הציוד היקרים שלו‪.‬‬ ‫לא היו לצייר התמהוני קשיים בשחרור מטענו הרב במכם של בואנוס‬

‫‪ | 1 5 6‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫איירס‪ ,‬ושעתיים אחר נחיתת המטוס כבר ישב שלום דני לבטח בדירת‬ ‫המיבטחים ״מעוז״ ואתו כל אביזריו וכליו‪.‬‬ ‫לאחר שהודיע שמעוני במברק לחברה בארץ על ההכרח לדחות את הטיסה‬ ‫המיוחדת בהתאם לתביעות אנשי הטקס הארגנטיניים‪ ,‬המשיכו הוא וקליין‬ ‫בסיוריהם בשדה התעופה‪ .‬קליין למד להכיר את השדה על כל מיתקניו‬ ‫ומבואותיו‪ ,‬והוא קשר קשרים אישיים טובים עם האחראים לתדלוק‪,‬‬ ‫לשרותי הקרקע‪ ,‬לאחזקה ולהעמסה ופריקה‪ ,‬וכן עם אנשי המשטרה‬ ‫והמכס‪ .‬בהתאם להנחיותי חיפשו השניים מקום מתאים מבחינה מיבצעית‬ ‫להחנות בו את המטוס מבואו ועד המראתו‪ .‬הסברתי להם שדרוש לנו מקום‬ ‫המרוחק מבניני נמל התעופה ומעין סקרנים‪ .‬הם גילו שהאזור המוקצה‬ ‫לחברת התעופה הארגנטינית הפרטית מרוחק למדי ממרכז השדה והוא‬ ‫עשוי להיות מתאים לצרכינו‪ .‬קל היה להסביר לשלטונות שדה התעופה‬ ‫שהם מעונינים לההנות את המטוס בשטחה של חברה המפעילה אף היא‬ ‫מטוסים מדגם ״בריטניה״ ושלרשותה עומדים חלקי החילוף שאולי יהיה‬ ‫צורך בהם‪ .‬גם הצוות המיבצעי שלנו בדק את מקום החניה המוצע ומצא‬ ‫אותו מתאים לצרכינו‪.‬‬ ‫בעוד שקליין הרחיב את רשת קשריו בשדה‪ ,‬השתדל שמעוני בהתאם‬ ‫להנחיותי‪ ,‬להשיג היתר להסעת נוסעים מבואנוס איירס‪ .‬סבור הייתי שאם‬ ‫לא ייעשו מאמצים בכיוון זה‪ ,‬ייראה הדבר מוזר בעיני השלטונות‬ ‫הארגנטיניים‪ ,‬שכן שום חברה אינה ששה לשלוח מטוס לטיסה כל כך‬ ‫ארוכה כשעליו לשוב ללא נוסעים‪ .‬לפי שעה היה מדובר בהשגת הזכיון‬ ‫בלבד‪ :‬את ההכרעה בשאלה אם אמנם יש למכור כרטיסי טיסה יכולנו‬ ‫לדחות למועד יותר מאוחר‪.‬‬ ‫בשעות הבוקר של ‪ 5‬במאי קיבל שמעוני מברק מהחברה בארץ‪ ,‬שאמר‬ ‫כי השינוי המוצע בלוח הזמנים של החברה יגרום קשיים מרובים‪ ,‬ולפיכך‬ ‫אין נטיה לאשרו — אלא אם כן יתברר כי הוא חיוני ואי אפשר בלעדיו‪.‬‬ ‫שמעוני הביא לי את המברק וביקש הוראות‪ .‬אמרתי לו שלדעתי אין‬ ‫סיכוי להשפיע על אנשי הטקס הארגנטיניים שישנו את החלטתם‪ ,‬ולא עוד‬ ‫אלא שכל נסיון ללחוץ עליהם בכיוון זה עשוי ליצור מתיחות בלתי רצויה‬ ‫ביחסים אתם‪ .‬חזרתי גם על נימוקי הקודם‪ ,‬שאין זה רצוי כי הטיסה תהיה‬ ‫נושא שמרבים לדון בו יתר על המידה‪ .‬סיכמנו איפוא ששמעוני יודיע‬ ‫לחברה בצורה חד־משמעית‪ ,‬שאין ברירה אלא לערוך את הטיסה בהתאם‬ ‫לרצון המארחים — ב־‪ 19‬במאי‪ .‬הנחתנו היתה‪ ,‬שאנשי ההנהלה יבינו כי‬ ‫המברק נשלח על דעתי וכי תכנו נובע מכורח מיבצעי שאין לשנותו‪ .‬ואכן‪,‬‬

‫סיורים ותצפיות | ‪1 5 7‬‬

‫ב־‪ 6‬במאי בשעות הצהרים בושר לי שמעוני כי ההנהלה אישרה את מועדה‬ ‫החדש של הטיסה‪.‬‬ ‫שלום דני פירק את מטענו והחל מפעיל את מעבדת התיעוד שלו בלי‬ ‫להנפש תחילה מתלאות הנסיעה הארוכה‪ .‬עוד לא ראה בית או רחוב‬ ‫בבואנוס איירס לאור היום‪ ,‬וכבר ישב רכון על שולחן מלא טפסים‪,‬‬ ‫חותמות‪ ,‬תעודות וניירות שונים‪ .‬רשימה ארוכה של הזמנות חיכתה לו‬ ‫בבואו‪ ,‬וכולן היו חיוניות באותה מידה‪ .‬יום המיבצע קרב והלך‪ .‬ואי אפשר‬ ‫היה לדחות את השלמת ההכנות‪.‬‬ ‫בחדר הסמוך עבד זאב קרן‪ — ,‬אף הוא בביצוע ההזמנות שנמסרו לו‬ ‫על ידי הצוות המיבצעי‪ .‬פעם אחר פעם חזר והפתיע את חבריו בפתרונות‬ ‫מחוכמים‪ ,‬פשוטים ונוחים־להפעלה‪ ,‬לבעיות הטכניות שהובאו לפניו‪ .‬מדי‬ ‫פעם בפעם היה זאב מציץ לחדרו של שלום כדי לברר אם הכל כשורה‬ ‫אצלו ואם אינו חסר דבר‪ .‬לעתים היה עומד ומתבונן במעשי ידי חברו‬ ‫ורואה בהשתאות כיצד תוך דקות אחדות הופכת פיסת נייר תחת ידיו‬ ‫האמונות של הלה לתעודה שאין להבחין בינה ובין המקור אשר על פיו‬ ‫צויירה‪ .‬שלום לא נזקק לטפסים מודפסים‪ :‬הוא יכול לשרטט אותיות דפוס‬ ‫באופן כזה‪ ,‬שרק בבדיקה מעבדתית היו מגלים כי הנייר לא בא במגע עם‬ ‫מכבש הדפוס‪.‬‬ ‫על כל הבעיות המקצועיות והטכניות שבהן טיפלו ב״מעוד׳ נצח רפי‬ ‫איתן‪ .‬הוא בדק אם הכל מתקדם בהתאם לתכנית ואם כל פרט מקבל את‬ ‫הטיפול הדרוש בהתאם לסדר העדיפויות הנהיר לו‪ ,‬למפקד המיבצע‪ ,‬יותר‬ ‫מאשר לכל אדם אחר‪.‬‬ ‫זאב ושלום היו לנים ב״מעוז״ ולא היו יוצאים אלא לשם קניית ציוד‬ ‫וחמרים הכרחיים‪ .‬כל מי שהיה בא ל״מעוז״ היה מביא אתו דבר מאכל כדי‬ ‫להחיות את נפשם של השניים‪ ,‬שהיו שקועים בעבודתם מתוך שכחה‬ ‫עצמית גמורה‪.‬‬ ‫הרביתי לבקר ב״מעוז״ כדי לעמוד על הנעשה בו‪ .‬שלום היה מסביר לי‬ ‫את בעיותיו ואת הפתרונות שהיה מוצא להן‪ .‬אי אפשר היה שלא לרחוש‬ ‫חיבה עמוקה לבחור מופלא וצנוע זה‪ ,‬שמעולם לא דרש דבר ומעולם לא‬ ‫התלונן על שום דבר‪ .‬בדירה היו פזורים כלים מכלים שונים‪ ,‬ואולם אורח‬ ‫לא צפוי שהיה מזדמן אליה‪ ,‬היה קובע בלי פקפוק כי דירתו של צייר היא‪.‬‬ ‫הכנים‪ ,‬הציורים‪ ,‬המסגרות ולוחות הצבעים שהיו פזורים בדירה העידו על‬ ‫כך כמאה עדים‪.‬‬ ‫*‬

‫‪ | 1 5 8‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫יום נוסף חלף‪ ,‬ו־ ‪ 6‬במאי הגיע‪ .‬בבוקרו של יום זה ערכו קנת ועזרא סיור‬ ‫באזור בית המיבטחים החדש ״דורון״‪ ,‬שהיה קרוב יותר לשרה התעופה‬ ‫מאשר לאזור הלכידה‪ ,‬ושהיה עונה על כל צרכינו המיבצעיים‪ ,‬אלמלא‬ ‫השומר שגר בו‪ .‬קיווינו שעוד נמצא פתרון לבעיה זו‪ ,‬ותכלית סיורם של‬ ‫קנת ועזרא היתה — למצוא דרכים שבהן אפשר יהיה להביא את העצור‬ ‫מבית המיבטחים אל שדה התעופה הקרוב בסיכון מינימאלי‪.‬‬ ‫בערב יצא קנת יחידי לתצפית בסאן פרנאנדו‪ .‬קשה היה למצוא איש‬ ‫נוסף לתפקיד זה‪ ,‬כי כל האחרים היו טרודים בהכנות המעשיות למיבצע‬ ‫עצמו‪ .‬קלמנט שוב הופיע בשעה הקבועה ועשה את דרכו בנתיב הקבוע‪ ,‬אל‬ ‫ביתו ברחוב גריבלדי‪.‬‬ ‫אותו יום שוטטו רפי ואברהם בעיר וחיפשו מכוניות‪ .‬כבר ברור היה שאי‬ ‫אפשר להשאיר את הדאגה למכוניות בידי יצחק בלבד‪ .‬תכיפות הסיורים‬ ‫באזור היעד חייבה החלפת רכב לעתים קרובות‪ ,‬לפי שרצינו להמנע‬ ‫מלעורר תשומת לב על ידי הופעתה החוזרת ונשנית של אותה מכונית‬ ‫בשעה קבועה‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬הרבינו להזדקק לחברות להשכרת מכוניות‪.‬‬ ‫מחשש שמא קיים קשר אינפורמטיבי בין החברות השונות‪ ,‬נאלצו שוכרי‬ ‫המכוניות להופיע בזהויות שונות אצל החברות השונות‪ .‬הדבר הכביד מאד‬ ‫על האנשים‪ ,‬וגם חייב הכנת תיעוד מתאים בזמן קצר‪ .‬כל פעולת שכירה‬ ‫היתה כרוכה בהפקדת פקדון גדול‪ ,‬ששוכרים ״רגילים״ היו נוהגים לעשותה‬ ‫באמצעות בנק‪ ,‬או על ידי החברה שבה עבדו‪ .‬אנחנו נאלצנו לשלם את‬ ‫הפקדונות במזומנים‪ ,‬ועל פי רוב במטבע זר‪ ,‬ועצם הנכונות להפקיד‬ ‫סכומים גדולים היה עשוי למשוך תשומת לב‪.‬‬ ‫ואולם מקור הרעה היה אחר‪ :‬אם קשה היה להשיג מכונית שכורה‪ ,‬עוד‬ ‫יותר קשה היה להגיע בה אל מחוז־חפץ כלשהו בלי תקלות‪ .‬מצבן המיכני‬ ‫של המכוניות שעמדו להשכרה היה ירוד מאד‪ :‬ואילו תקלה ברכב בשעת‬ ‫הלכידה היתה עלולה להכשיל את המיבצע ולסכן את המשתתפים בו‪.‬‬ ‫אחר שהוברר לנו כי מצב זה אופייני למכוניותיהן של כל החברות‪ ,‬לא‬ ‫נותר לנו אלא להשלים עם המציאות ולנסות להתגבר על התקלות באמצעים‬ ‫שוודאי היו נראים מתמיהים מאד בעיני המשכירים‪ ,‬אילו נתגלו להם‪.‬‬ ‫לעתים היינו קונים חלקי חילוף למכונית השכורה‪ ,‬או שמפצים אותה‪,‬‬ ‫ובלבד שאפשר יהיה לסמוך עליה‪ .‬ולרוב עוד נאלצנו לטרוח כדי להעלים‬ ‫מעיני עובדי החברה את העובדה שעשינו תיקונים שונים במכוניותיהם על‬ ‫חשבוננו‪ ,‬פן יחשדו בנו או יפקפקו בצלילות דעתנו‪ .‬פעמים אחדות החלפנו‬ ‫צמיגים ישנים בחדשים‪ ,‬כיוון שהתקרים המרובים היו משבשים את כל‬ ‫עבודתנו‪.‬‬

‫סיורים ותצפיות | ‪1 5 9‬‬

‫כך היה בתקופת התצפיות והסיורים‪ .‬ואולם לקראת המיבצע עצמו היה‬ ‫הכרח להשיג מכוניות שאפשר לבטוח בהן לחלוטין‪ :‬ולא ייפלא איפוא‬ ‫שאנשינו טיפלו בנושא זה כל אימת שהתפנו משאר תפקידיהם‪.‬‬ ‫גם בתחום בתי המיבטחים היו הקשיים מרובים‪ .‬מאז שכרנו את ״טירה״‬ ‫ואת ״דורון״‪ ,‬לא הובאה לפנינו אף הצעה טובה אחת‪ ,‬חרף כל מאמציהם‬ ‫של יצחק ואילני‪ .‬אט אט התחלתי משלים עם המחשבה שיהיה עלינו‬ ‫להשתמש באחד משני הבתים האלה להחזקת העצור‪ ,‬חרף מגבלותיהם‪.‬‬ ‫ואולף אף לרגע לא חדלנו ממאמצינו למצוא בית יותר מתאים‪.‬‬ ‫אותו יום הובאה לפני הצעה לקנות בנין בתוך העיר ממש‪ .‬הלכתי‬ ‫לראותו‪ .‬זה היה בית מגורים חדש‪ ,‬מורכב מכמה דירות‪ .‬הוא לא התאים‬ ‫להחזקת העצור‪ ,‬ולוא רק משום שהכנסת עצור לבית שבאחד ממרכזי‬ ‫בואנוס איירס והוצאתו משם לאחר מכן יהיו כרוכות בסכנה בטחונית‬ ‫גדולה‪ .‬ואולם לפתע‪ ,‬תוך כדי הסיור בבית‪ ,‬עלתה בדעתי המחשבה כי‬ ‫בתהפוכות הלא־צפויות של המיבצע‪ ,‬עשוי הבית הזה להיות נכס בעל ערך‬ ‫רב‪ .‬התהלכתי בו לארכו ולרחבו‪ ,‬בדקתי את הקשר שבין קומה לקומה ובין‬ ‫דירה לדירה — ועוררתי את תמיהת חברי‪ ,‬שלא יכלו להבין מדוע אני‬ ‫מתענין כל כך במבנהו של בית שניכר בעליל כי אינו מתאים לצרכינו‪.‬‬ ‫ואולם הרעיון שנצנץ במוחי היה‪ ,‬כי אם יווצר הצורך להחזיק את העצור‬ ‫בבואנוס איירס זמן ממושך‪ ,‬יוכל הבית הזה לשמש לנו מיבצר ומקום סתר‬ ‫בטוח‪ .‬מבדיקת מבנהו למדתי שלא יהיה זה למעלה מכוחנו לחבר דירה אל‬ ‫דירה או אף ליצור מעבר מקומה אל קומה שלא דרך חדר המדרגות‪ .‬כוונתי‬ ‫היתה‪ ,‬שבאחת הדירות של הבית תתגורר משפחה ״תמימה״ לחלוטין‪,‬‬ ‫שמדירתה נתקין מעבר פנימי אל דירה אחרת‪ ,‬אולי בקומה אחרת‪ ,‬שהיא‬ ‫תהיה‪ ,‬כביכול‪ ,‬ריקה מאדם‪ .‬בחלק קטן מדירה שניה זו נבנה מחבוא‪,‬‬ ‫שהכניסה אליו תהיה רק דרך הדירה הראשונה‪ .‬נוכח גדלן של הדירות‬ ‫והמבנה הפנימי המורכב שלהן‪ ,‬לא יקשה עלינו להסתיר את החלק הקטן‬ ‫שייגרע מאחת מהן‪ .‬באמצעות המשפחה ״התמימה״ שבדירה הראשונה‬ ‫נוכל להשיג הספקה ולקיים קשר עם העולם החיצון‪ .‬הערכתי היתה‪,‬‬ ‫שבשעת הדחק אפשר יהיה לבצע את מלאכת הבנייה כאשר העצור כבר‬ ‫יימצא בדירה‪ .‬אף לא ראיתי קושי בהבאת משפחה ״מיבצעית״ שתוכל‬ ‫לנהל אורח חיים נורמלי־למראית־עין‪ ,‬ואשר ישיבתה בבואנוס איירס‬ ‫תיראה סבירה וטבעית‪.‬‬ ‫את כל התכנית הזאת תיכננתי למקרה של תקלה בשעת המיבצע‪ ,‬אשר‬ ‫בעקבותיה יתחילו רדיפה וחיפושים‪ :‬או למקרה שברגע האחרון יתברר כי‬ ‫אי אפשר להטיס את אייכמן במטוס המיוחד וצריך להחזיקו במעצר‬

‫‪160‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫שבועות אחדים עד לאירגון העברתו בדרך הים‪ .‬במצב כזה‪ ,‬אמרתי בלבי‪,‬‬ ‫נוח יותר להסתתר באזור מאוכלס מאשר בסביבה רחוקה שבתיה מעטים‪.‬‬ ‫לבנין זה הועדתי עוד תפקיד‪ :‬סבור הייתי שיוכל לשמש כמקלט לשעת‬ ‫חירום במקרה של רדיפה אחר המשתתפים במיבצע‪ ,‬אם הדרכים לשאר בתי‬ ‫המיבטחים ינותקו‪ ,‬והגישה אליהם תהיה בחזקת סכנה‪.‬‬ ‫מיד החלטתי לעשות את כל הדרוש כדי להבטיח שהבית יעמוד‬ ‫לרשותנו לשבועות אחדים‪ .‬ביקשתי למסור למתווכים שהבית מוצא חן‬ ‫בעיני הקונים הפוטנציאליים‪ ,‬ואולם לפני שיחליטו סופית‪ ,‬עליהם להתקשר‬ ‫עם קרוביהם בחוץ לארץ‪ .‬בינתיים — כך ביקשתי למסור להם — רוצים‬ ‫הקונים הפוטנציאליים להבטיח לעצמם אופציה על הקניה וזכות בלעדית‬ ‫להשתמש בבית עד שתגיע התשובה מחוץ ל א ^‬ ‫בעלי הבנין נתנו את הסכמתם‪ ,‬אחר שנקבע גובה הפיצוי שישולם להם‬ ‫במקרה שהקניה לא תצא לפועל‪.‬‬ ‫בו ביום עברו מפתחות השער והדירות שבבית לרשותנו‪ .‬את הבית הזה‬ ‫כינינו ״רמים״‪.‬‬ ‫בשעה מאוחרת בערב קיימתי דיון עם אנשי הצוות המיבצעי‪ .‬תחילה‬ ‫סיכמנו את הנתונים שבידינו‪:‬‬ ‫יש לנו ״מידפס״ של קטע אחד בחיי היומיום של ריקארדו קלמנט —‬ ‫תשע פעמים רצופות‪ ,‬בכל ימי העבודה שבין ‪ 26‬באפריל ו־‪ 6‬במאי‪ ,‬נראה‬ ‫חוזר לביתו באותה שעה בדיוק — ‪ 7.40‬בערב‪ .‬רק פעם אחת חרג ממנהגו‬ ‫הקבוע‪ ,‬ואולם גם אז איחר רק בעשרים דקה‪ .‬בכל המקרים הגיע באוטובוס‬ ‫מספר ‪ 203‬מכיוון סאן פרנאנדו‪ ,‬וירד בתחנה שליד הקיוסק בכביש מספר‬ ‫‪ .202‬משם הלך ברגל לעבר פנת הכביש ורחוב גריבלדי‪ ,‬נכנס לרחוב זה‬ ‫והגיע לביתו‪ .‬אף פעם אחת לא שינה את מסלול הליכתו מן האוטובוס אל‬ ‫הבית — מרחק של יותר ממאה מטר‪.‬‬ ‫כל הנתונים בקטע זה של הדרך ידועים היטב לאנשי התצפית‪ ,‬והם‬ ‫נמצאו מתאימים לביצוע‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬אין טעם לחפש מקומות נוספים‪ ,‬ואין‬ ‫צורך להמשיך בהתחקות כדי לגלות מאין הוא מגיע אל אותו קטע‪ .‬מוטב‬ ‫להתרכז בקטע הידוע לנו ולהכין תכנית מיבצעית המבוססת על הידיעות‬ ‫שבידינו‪.‬‬ ‫גישה זו נתקבלה על דעת הכל‪ .‬באותו דיון אף החלטנו שאם לא יימצא‬ ‫בית מיבטחים יותר טוב‪ ,‬ישמש ״דורון״ כבית מיבטחים ראשון‪ ,‬ואליו יובא‬ ‫קלמנט מיד אחר הלכידה‪ .‬ה״טירה״ נקבעה כבית מיבטחים אלטרנטיבי‪.‬‬ ‫הוחלט שעזרא וזאב יעתיקו את מושבם ל״דורון״‪ ,‬ועזרא יציג עצמו‬ ‫כשוכר הבית המחכה לבואה של קבוצת אורחים‪.‬‬

‫סיורים ותצפיות | ‪161‬‬

‫איש אחד עוד חסר להשלמת הצוות המיבצעי‪ :‬הרופא‪ .‬כשאר אנשי הצוות‬ ‫יצא גם הוא לאירופה לפגישה עם צבי זוהר‪ ,‬והלה מסר לו את ההנחיות‬ ‫להמשך דרכו וציידו בתיעוד הדרוש ובכרטיס טיסה‪ .‬הודות לשליטתו בכמה‬ ‫לשונות‪ ,‬קל היה להתאים לו תיעוד חדש‪ .‬הוא המריא לאמריקה הדרומית‬ ‫במועד מוקדם יותר משתוכנן תחילה‪ ,‬אולם בגלל תקלה מיכנית במטוס‬ ‫הגיע לבואנוס איירס באיחור של עשרים וארבע שעות‪ .‬לפני צאתו את‬ ‫הארץ נמסר לו שם המלון שבו עליו להתאכסן‪ .‬נהג המונית לא הבין את‬ ‫השם בהיגויו של הרופא ואמר לו שאין מלון כזה בעיר‪ .‬רק לאחר שהרופא‬ ‫רשם את השם על פיסת נייר‪ ,‬הביאו הנהג לשם בלא קושי‪.‬‬ ‫אחר מנוחה קצרה הלך למקום המיפגש שנקבע לו‪ .‬הובטח לו שאדם‬ ‫המוכר לו ימתין לו יום יום בשעה קבועה בבית קפה ידוע‪ .‬להפתעתו הרבה‬ ‫הייתי אנכי ״האדם המוכר״ שחיכה לו‪ .‬מסרתי לו בקצרה על השתלשלות‬ ‫הענינים‪ ,‬וגיליתי לו שבדעתנו לבצע את הלכידה בימים הקרובים‪ .‬הבאתי‬ ‫לידיעתו את סדרי הקשר שנקבעו על ידי רפי איתן‪ ,‬ובין השאר הודעתי לו‬ ‫היכן עליו להמצא למחרת בבוקר כדי להלקח לדירה המיבצעית שאנו‬ ‫מכנים אותה ״מעוז״‪.‬‬ ‫כשהגיע לשם בבוקרו של ‪ 7‬במאי‪ ,‬הופתע הרופא לראות את בתי‬ ‫המלאכה של שלום דני וזאב קרן מופעלים במלוא הקיטור‪ .‬אכן‪ ,‬לא כך‬ ‫תיאר לעצמו פעילות חשאית בארץ זרה‪ .‬האנשים עבדו כאילו בביתם הם‪,‬‬ ‫ולא היו אפופים כל מתיחות‪.‬‬ ‫בצהרים יצאו רפי‪ ,‬קנת ואברהם לסיור דרכים‪ ,‬בעיקר כדי למצוא‬ ‫מסלולי נסיעה נוחים מביתו של קלמנט אל שני בתי המיבטחים — ״דורון״‬ ‫וה״טירה״‪ .‬הרופא נלווה אליהם כדי להתוודע אל אזור הפעולה ואל מקום‬ ‫מגוריהם המשוער בימים שלאחר הלכידה‪.‬‬ ‫אותו בוקר נמצאו ונשכרו שתי המכוניות שעתידות היו לשמש למיבצע‪.‬‬ ‫חיפשנו מכוניות שחזותן נאה‪ ,‬כי מכונית יפה דרכה לעורר פחות חשדות‪.‬‬ ‫רצינו שיהיו גדולות די הצורך כדי להכיל את כל המבצעים והמלווים —‬ ‫ואת קלמנט — בתנאי נוחות ובטחון‪ .‬וכמובן שחיפשנו מכוניות שמצבן‬ ‫המיכני טוב‪ ,‬כדי שנוכל להיות בטוחים שלא תארע להן תקלה בשעת‬ ‫המיבצע‪ ,‬וביחוד בשעת הנסיגה‪.‬‬ ‫השגת שתי מכוניות העונות על כל הדרישות האלה עלתה לנו במאמץ‬ ‫שקשה לתארו‪ .‬ימים תמימים סרקנו את משרדי חברות ההשכרה ומוסכיהן‪,‬‬ ‫בבואנוס איירס ובסביבה‪ ,‬בחיפוש אחר רכב מתאים‪ .‬כבר הגענו אל סף‬

‫‪ | 162‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫היאוש‪ ,‬כאשר לפתע נזדמנו לנו שתי מכוניות מתאימות בעת ובעונה אחת‪.‬‬ ‫גם הן היו רחוקות ממה שניתן להגדיר ככליל השלמות‪ ,‬אלא שבינתיים‬ ‫נעשינו ותרניים במקצת באשר לטיב ולגודל‪ .‬מצבן המיכני אף הוא לא הניח‬ ‫את הדעת‪ ,‬אך תיכף לאחר שכירתן הכנסנו את שתיהן בחשאי למוסכים כדי‬ ‫לעשות בהן שיפוץ ותיקון יסודי ולהחליף את הצמיגים הבלויים ושאר‬ ‫אביזרים שנראו מפוקפקים‪.‬‬ ‫הפקדון שהפקדנו תמורתן הגיע להרבה אלפי דולארים במזומנים‪.‬‬ ‫בעליהן חששו כנראה שהתיירים המוזרים המגלים להיטות כה רבה אחר‬ ‫מכוניות גדולות ונוצצות‪ ,‬עלולים לשכוח להחזירן‪ ,‬ולפיכך העלו את דמי‬ ‫הפקדון‪ .‬הם לא יכלו לדעת שלא סכומי הפקדון הגבוהים מטרידים אותי‪,‬‬ ‫אלא החשש שמא הלהיטות המיוחדת שלנו‪ ,‬ונכונותנו להפקיד סכומים ללא‬ ‫תקדים‪ ,‬יחשידונו בעיני המשכירים‪ .‬ואולם בשלב ההוא לא היתה לנו‬ ‫ברירה‪ ,‬ועל כרחנו הסתכנו‪.‬‬ ‫את אחת המכוניות מצא יצחק נשר במוסך קטן‪ .‬היתה זו מכונית‬ ‫אמריקנית ישנה‪ .‬שנת ייצורה — ‪ . 1953‬למרות מיגבלותיה הרבות‪ ,‬היסס‬ ‫בעל המוסך להשכירה‪ ,‬כנראה מפחד גניבה‪ .‬לשאלתו של יצחק‪ ,‬כמה עליו‬ ‫להפקיד כערבון למכונית‪ ,‬נקב הלה — קרוב לוודאי‪ ,‬כדי להיפטר מהתייר‬ ‫הטרדן — בסכום של חמשת אלפים דולר‪ .‬הוא היה מופתע ביותר‪ ,‬כאשר‪,‬‬ ‫כעבור זמן קצר‪ ,‬הופיע התייר התמהוני ואתו חבילת דולרים‪ ,‬בשטרות של‬ ‫עשרים דולר‪ .‬הדבר עורר את חשדו של בעל־המוסך‪ .‬הוא נסע יחד עם‬ ‫יצחק לאחד הבנקים ושם מסר את חבילת הדולרים לבדיקה‪ .‬יצחק ישב כמו‬ ‫״על גחלים״ והמתין לתוצאות הבדיקה הקפדנית והארוכה‪ .‬מקץ חצי שעה‬ ‫יצא בעל המוסך מחדר פנימי של הבנק והודיעו שהכל בסדר‪.‬‬ ‫הם חזרו למוסך‪ ,‬שם הכניס בעליו את הדולרים לקופת הברזל שלו‪.‬‬ ‫יצחק קיבל את ״האמריקנית״ הישנה שכה ייחלנו לה והסתלק מהמקום‬ ‫במהירות רבה‪ .‬זו היתה מכונית הלכידה‪.‬‬ ‫בשבילי טמון לקח" חשוב במכשול זה‪ ,‬שבקושי כה רב התגברנו עליו‪:‬‬ ‫שלעולם אין להסיק מסקנות ממקום פעולה אחד לגבי אחרים‪ ,‬שכן פרטים‬ ‫טכניים קטנים שבארץ אחת הם ענין של מה־בכך‪ ,‬עלולים להתגלות בארץ‬ ‫אחרת כגורליים‪ ,‬ואף לסכן מיבצע שכל מהלכיו תוכננו תכנון ללא פגם‪.‬‬

‫פרק כ׳‬

‫תכנית הלכידה‬ ‫התכונה הרבה סביב ה״מעוז״ החלה מדאיגה אותי‪ .‬שלום דני וזאב קרן היו‬ ‫יושבים שם יומם ולילה ושוקדים על עניני התיעוד והציוד‪ .‬אפרים אילני‬ ‫שהיה‪ ,‬לפחות למראית עין‪ ,‬בעל הדירה‪ ,‬היה יוצא ונכנס‪ ,‬ועורך קניות מזון‬ ‫כדי להאכיל את שני הדיירים הקבועים ואת המבקרים שהיו מתכנסים‬ ‫בדירה לדיונים ולהתיעצויות‪ .‬אנשי הצוות המיבצעי היו מתאספים בדירה‬ ‫בשעות הערב כדי לסכם את תוצאות היום ולתאם את פעולות היום הבא‪.‬‬ ‫הפגישות עם יצחק‪ ,‬שהיה מתרוצץ ימים תמימים בחיפושיו אחר דירות‬ ‫ומכוניות‪ ,‬היו מתקיימות במידת האפשר מחוץ ל״מעוז״‪ .‬ואולם אני עצמי‬ ‫הייתי מבקר בדירה לעתים קרובות למדי‪ ,‬בעיקר כדי להפגש עם רפי‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬קנת‪ ,‬אילני ושאר אנשי כח המשימה לשם שמיעת דין וחשבון‬ ‫וקבלת החלטות בענינים שהכרעתם היתה נתונה בידי‪ .‬ומלבד כל אלה היו‬ ‫פונים לדירה מיבצעית זו כל הנזקקים לציוד טכני כלשהו‪ ,‬או לתיעוד‪ :‬וכן‬ ‫כל מי שהיה נזקק למפות ולרשימות‪ ,‬שהיו מוחזקות שם מחשש חיפושים‬ ‫גלויים בדרכים או חיפושים סמויים בבתי המלון‪.‬‬ ‫ככל שהתקרב יום המבחן‪ ,‬גברה בי ההרגשה‪ ,‬שעל אף אמצעי הזהירות‬ ‫שאנו נוקטים בבואנו ובצאתנו‪ ,‬רב מדי מספר האנשים הפוקדים את הדירה‬ ‫בכל שעות היום והלילה‪ :‬וזמן רב מדי היא כבר משמשת מרכז לפעילותנו‬ ‫החשאית‪ .‬בימים ההם כבר קשה היה להוסיף ולהסוות את כל מוצרי בית‬ ‫‪163‬‬

‫‪164‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫המלאכה הטכני ומפעל התיעוד‪ ,‬שהלכו ונתרבו‪ .‬אילו נערך חיפוש־פתע‬ ‫בדירה‪ ,‬בעוד האנשים עוסקים בעבודתם או יושבים בהתיעצות מיבצעית‪,‬‬ ‫כשמפות ורשימות פרושות על השולחן‪ ,‬היה מצבנו חמור למדי‪.‬‬ ‫כיוון שכך‪ ,‬החלטתי לצמצם עד למינימום את מספר הביקורים ב״מעוז״‬ ‫ולהעתיק חלק מהפעולות אל שאר בתי המיבטחים שבידינו‪.‬‬ ‫‪ 7‬במאי חל בשבת‪ ,‬וביום ההוא לא נערכו תצפיות באזור היעד‪ .‬בערב‬ ‫של אותו יום קיימתי דיון ב״מעוז״‪ ,‬ובו הודעתי לחברים על ההכרח להמנע‬ ‫מביקורים במקום זה‪ ,‬פרט למקרים שבהם הטיפול בתיעוד או בציוד‬ ‫מחייבים הופעה אישית‪ .‬בכל המקרים האחרים‪ ,‬אמרתי‪ ,‬יועברו מעתה‬ ‫ההזמנות והתוצרת באמצעות איש קשר מיוחד שימונה לצורך זה‪ .‬כל‬ ‫הדיונים והתרגילים המיבצעיים‪ ,‬אמרתי‪ ,‬ייערכו מעתה ב״דורון״‪ .‬שלום דני‬ ‫וזאב קרן ימשיכו לפי שעה לעשות את עבודתם ב״מעוז״‪ ,‬אולם זאב יעתיק‬ ‫את מקום מגוריו ל״דורון״ וישב שם יחד עם עזרא‪ .‬ב״מעוז״ יגורו מעתה‬ ‫שני אנשים בלבד‪ :‬״בעל הדירה״‪ ,‬אפרים אילני‪ ,‬ושלום דני‪.‬‬ ‫באותו ערב אף סקרנו את ההתקדמות בכל התחומים‪ ,‬והחלטנו‬ ‫שהלכידה תבוצע ב־‪ 10‬במאי‪.‬‬ ‫מעתה נערכו הפגישות שלנו במקומות לא־קבועים — בבתי קפה‬ ‫ובמסעדות‪ .‬לצורך זה הרביתי לשוטט באזורים המרכזיים של העיר‪,‬‬ ‫וסימנתי לעצמי את בתי הקפה ובתי האוכל המתאימים לפגישות‪ .‬רשמתי‬ ‫את שמותיהם ואת כתובותיהם בלוח זמנים‪ ,‬משעה מוקדמת בבוקר ועד‬ ‫שעה מאוחרת בערב‪ .‬את הרשימות המצאתי לראשי החוליות ולבעלי‬ ‫התפקידים העצמאיים‪ ,‬ולפיהן ידעו היכן יכולים הם למצוא אותי‪ ,‬או איש‬ ‫את רעהו‪ ,‬בכל יום ובכל שעה‪ .‬על פי ההסדר שקבענו‪ ,‬הייתי יושב וממתין‬ ‫לאנשים במחצית הראשונה של כל שעה בבתי הקפה שסימנתי‪ .‬במסעדות‬ ‫הייתי יושב שעה תמימה‪ .‬המחצית השניה של כל שעה היתה משמשת לי‬ ‫להליכה ברגל אל מקום המיפגש הבא‪ .‬כאשר הפגישה היתה מתארכת‪,‬‬ ‫הייתי נוסע במונית אל בית הקפה הבא‪.‬‬ ‫השתדלתי להבטיח שכל מיפגש יהיה מרוחק מקודמו מרחק חצי שעה‬ ‫הליכה‪ ,‬כדי שתהיה לי שהות לבדוק אם אין עוקבים אחרי‪ ,‬וכדי שלא‬ ‫יראוני זמן רב מדי באותה סביבה‪ .‬כל מקום מיפגש היה חד־פעמי‪ ,‬ורק‬ ‫במקרים יוצאים מן הכלל נפגשנו בשניה באותו מקום‪.‬‬ ‫בארגנטינה בית הקפה הוא בבחינת ״מוסד״‪ .‬כל רובע יש לו בית קפה‬ ‫טיפוסי משלו‪ ,‬עם דלפק משקאות שמאחוריו תלויה מראה גדולה‪ .‬הריהוט‬ ‫הוא בדרך כלל בסגנון ישן‪ ,‬וגונו חום כהה‪ .‬הארגנטיני אוהב לשבת שעות‬

‫תכנית הלכידה | ‪1 65‬‬

‫בבתי קפה‪ ,‬ללגום מן המשקה החם והריחני ולשוחח עם קרובים ועם‬ ‫ידידים‪ .‬לפיכך לא היו פגישותינו עשויות לעורר תשומת לב‪ ,‬ואפילו‬ ‫התכנסנו בחבורה גדולה סביב שולחן אחד‪.‬‬ ‫בבתי קפה רבים של בואנוס איירס ישנה מחיצה של זכוכית אטומה‬ ‫המחלקת את האולם לשניים‪ .‬על החלק היותר קטן מתנוסס שלט ועליו‬ ‫המלה ״פאמיליארס״‪ ,‬דהיינו — משפחתי‪ .‬מדור זה מיועד למשפחות‪,‬‬ ‫לזוגות הבאים בצוותא‪ ,‬וביחוד לנשים שאין אתן בן לוויה ואין הן רוצות‬ ‫להיות מוטרדות על ידי גברים‪ .‬גבר הבא לבדו אינו נוהג לשבת במדור זה‪,‬‬ ‫ואילו אשה הבאה לבדה אינה יושבת בחלק הכללי של האולם‪.‬‬ ‫על מנהג מיוחד זה עמדתי קצת באיחור‪ .‬בחיפושי אחר פנה שקטה‬ ‫המרוחקת ככל האפשר מן הכניסה ושיש בה מקום גם לחבר העתיד לבוא‬ ‫לפגישה אתי‪ ,‬הייתי בוחר באופן טבעי בחלק ה״משפחתי״ של בית הקפה‪,‬‬ ‫שהיה בדרך כלל ריק למדי אף בשעה שהאולם הכללי היה מלא עד אפס‬ ‫מקום‪ .‬אמנם נדמה היה לי שהמלצרים ושאר האורחים מפנים את ראשיהם‬ ‫לעברי ומתבוננים בי בפליאה מסויימת‪ ,‬אולם ייחסתי את הדבר הזה‬ ‫לעובדה‪ ,‬שזר אני אשר אינו שומע את לשון הארץ‪ ,‬ואולי גם למנהגי‬ ‫להתבודד בפנה שקטה‪ ,‬בא ‪ p‬שבה כל הבריות מחפשות את חברתם של‬ ‫אנשים אחרים‪.‬‬ ‫מוכרח אני לציין‪ ,‬כי אף על פי שעברתי על נימוס מקובל‪ ,‬מעולם לא‬ ‫העירו לי דבר בקשר לכך‪ .‬הארגנטינים‪ ,‬שאדיבותם היתה לשם דבר‪ ,‬הבינו‬ ‫כנראה כי שגגה היא‪ ,‬והם לא היו מעלים על הדעת להלבין את פניו של‬ ‫נכרי שאינו בקי במנהגי הארץ‪.‬‬ ‫הכשרת ״דורון״ לשימוש כבית מיבטחים ראשון החלה ביום א׳‪ 8 ,‬במאי‪,‬‬ ‫יום שבו לא נערכו תצפיות באזור היעד‪ .‬זאב עבר ל״דורוך עוד בלילה‬ ‫שלפני כן‪ ,‬ועמו חלק מציודו וכלי העבודה שלו‪ .‬עתה עסק בהכשרת הבית‬ ‫להחזקת עצור נוכח האפשרות של חיפוש משטרתי‪ .‬האמצעים שעמדו‬ ‫לרשותו היו מוגבלים והשעה דחקה‪ :‬ולא עוד אלא שהיה קיים חשש‬ ‫מתמיד שמא ייכנס השומר־הגנן באורח בלתי צפוי לבית‪ ,‬מתוך רצון כן‬ ‫לעזור לדיירים‪ .‬מדי פעם בפעם היינו שולחים אותו לשליחויות במקומות‬ ‫רחוקים‪ ,‬כדי להרחיקו מהבית זמן רב ככל האפשר‪ .‬מגבלה נוספת היתה‪,‬‬ ‫שאסור היה לפגוע בקירות וברהיטים פגיעה הנראית לעין‪ .‬אך תושייתו של‬ ‫זאב עמדה לו והוא מצא פתרונות לכל הבעיות‪ .‬את המחבוא צריך היה‬ ‫לרפד מבפנים בחומר אטים כדי שלא יבקע כל רחש מתוכו‪ .‬בעצם טרח‬

‫‪166‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫במידה רבה גם למען עצמו‪ ,‬שכן הוא נבחר כאיש אשר ישמש כשומר בתוך‬ ‫המחבוא במקרה של חיפוש משטרתי‪.‬‬ ‫אחר הצהרים נסעו רפי‪ ,‬אברהם‪ ,‬קנת ואלי ל״דורון״‪ ,‬איש איש במכונית‬ ‫עמוסה ציוד והספקה‪ .‬הכל הגיעו ללא תקלות‪ ,‬פרט לאלי‪ .‬זמן מה חיכו לו‪,‬‬ ‫אולם משבושש לבוא‪ ,‬החלו חוששים לתקלה והחליטו לצאת ולחפשו‪.‬‬ ‫אברהם יצא לבדוק בדרכים שמסביב ל״דורוך‪ ,‬אך לא מצא את הנעדר‪.‬‬ ‫כעבור זמן מה הופיע אלי במכוניתו‪ .‬הוא סיפר שבדרכו ל״דורוך נתקל‬ ‫במחסום של המשטרה‪ ,‬שבו נעצרו כל המכוניות ונערכו בהן חיפושים‪.‬‬ ‫כחצי שעה התעכב במחסום‪ ,‬עד שהרשו לו להמשיך בדרכו‪.‬‬ ‫לפנות ערב התכנסו ב״דורוך כל אנשי כח המשימה שעמדו לקחת חלק‬ ‫פעיל במיבצע‪ .‬בדיון שנתקיים הותוו שתי תכניות לכידה אלטרנטיביות —‬ ‫תכנית א׳ ותכנית ב׳‪.‬‬ ‫תכנית א׳ קבעה שהמכונית הראשונה תמתין לקלמנט ברחוב גריבלדי‪,‬‬ ‫כעשרה מטרים מן הנקודה שבה מסתעף רחוב זה מכביש ‪ . 202‬הרכב יהיה‬ ‫מופנה לעבר ביתו‪ .‬המכונית השניה‪ ,‬שתשמש לליווי וכעתודה בשעת‬ ‫הצורך‪ ,‬תעמוד בכביש ‪ , 202‬כשלושים מטר לפני פנת גריבלדי‪ ,‬בכיוון‬ ‫בנקלרי‪ .‬מכונית זו תפנה אל פנת גריבלדי ונהגה יסנוור בפנסיה את קלמנט‬ ‫ואת בעלי הרכב הנוסעים בכביש ‪ 202‬בשעת הלכידה‪ .‬במקרה של סיבוך‬ ‫כלשהו יבואו אנשי המכונית השניה לעזרת הלוכדים שבמכונית הראשונה‪.‬‬ ‫אחר ביצוע הלכידה תיסע המכונית השניה בעקבות הראשונה עד שתצא‬ ‫מאזור הסכנה‪.‬‬ ‫תכנית ב׳ קבעה‪ ,‬שהמכונית הראשונה תעמוד ברחוב גריבלדי כשפניה‬ ‫אל כביש ‪ , 202‬ואילו המכונית השניה תעמוד בכביש ‪ ,202‬בכיוון סאן‬ ‫פרנאנדו‪ ,‬אחרי הקיוסק‪ ,‬כשפניה אל רחוב גריבלדי‪ .‬המכוניות יועמדו‬ ‫באופן כזה‪ ,‬שאפשר יהיה לקיים קשר־עין בין האנשים שבשתיהן‪ .‬היושבים‬ ‫במכונית השניה יאותתו בפנסים‪ ,‬על פי סימן מוסכם מראש‪ ,‬ברגע שקלמנט‬ ‫יירד מן האוטובוס ויתחיל להפסיע בכביש ‪ .202‬אותה שעה תנוע המכונית‬ ‫הראשונה ממקומה באטיות‪ ,‬באופן שתוכל לעצור ליד קלמנט ברגע שיעזוב‬ ‫את הכביש ויפנה לרחוב גריבלדי; ואז יקפצו מתוכה מבצעי הלכידה‪,‬‬ ‫ישתלטו עליו ויכניסוהו למכונית‪ .‬גם במקרה זה ישמשו פנסי המכונית‬ ‫השניה כדי לסנוור את הנהגים שיעברו אותה שעה בכביש‪ .‬לאחר מכן‬ ‫תצטרף אל המכונית הראשונה בתפקיד של ליווי‪.‬‬ ‫שתי התכניות כללו את בימויה של תקלה טכנית כדי להצדיק את‬ ‫החנייתן של המכוניות בצדי הדרך‪.‬‬ ‫באותו דיון אף גובשו שלוש תכניות אפשריות לנסיגה‪:‬‬

‫תכנית הלכידה | ‪1 6 7‬‬

‫א) בכיוון בואנום איירס‪ ,‬דרך כביש ‪ ,202‬על ידי חצייתו לעבר כביש‬ ‫‪ 197‬וה״טירה״‪.‬‬ ‫ב) בכביש ‪ 202‬לעבר בנקלרי ומשם ל״טירה״‪.‬‬ ‫ג) בכביש ‪ 202‬דרך סאן פרנאנדו וויסנטה לופז‪ ,‬אל בואנום איירס‬ ‫ו״דורון״‪.‬‬ ‫סוכם כי במקרה של תקלה בשעת הלכידה תבוצע הנסיגה‪ ,‬עם קלמנט‪,‬‬ ‫לעבר בואנוס איירס‪ ,‬אולם המכוניות לא יפנו ל״טירה״ או ל״דורוך אלא‬ ‫לבית המיבטחים הרזרווי ״רמים״‪ .‬הסדר זה היה מבוסס על ההנחה‪ ,‬שאם‬ ‫יתגלה מעשה הלכידה לאלתר ותתחיל רדיפה אחר הלוכדים‪ ,‬מוטב לקצר‬ ‫את הנסיעה ככל האפשר‪ ,‬ולהתמקם בתנאי מחתרת ״עמוקים״ יותר‪ ,‬עם‬ ‫אפשרות של שהות ממושכת במחבוא‪ ,‬ככל שהמצב יחייב‪.‬‬ ‫במשך אותו יום א׳ תירגלו רפי‪ ,‬אברהם‪ ,‬אלי‪ ,‬זאב והרופא השתלטות על‬ ‫אדם בזרוע‪ ,‬כדי להבטיח מידה מקסימלית של מהירות ויעילות תוך שימוש‬ ‫מוגבל ככל האפשר בכח והמנעות מפגיעה העלולה לסכן את שלומו או את‬ ‫בריאותו של הנלכד‪.‬‬ ‫רפי ביקש להגיע לרמה גבוהה של ביצוע ולתיאום מושלם בין‬ ‫המשתתפים בו‪ ,‬ולפיכך חזר על התרגיל שוב ושוב עד שהמהירות והתיאום‬ ‫הניחו את דעתו‪.‬‬ ‫בערב נערך תידרוך מסכם‪ ,‬וכן נעשתה חזרה כללית שלפני הביצוע‪.‬‬ ‫תכניות הלכידה נבדקו מחדש‪ ,‬וכן נבחנו דרכי הנסיגה האלטרנטיביות‬ ‫וההנחיות להתנהגות במקרה של תקלה זו או אחרת‪ .‬בתום היום הארוך‬ ‫והמייגע הגיעו אנשי המיבצעים למסקנה‪ ,‬שרצוי לדחות את הביצוע ליום‬ ‫אחד — מן ה־‪ 10‬במאי ל־ ‪ 11‬בו‪ .‬בבירורים של הרגע האחרון נמצא כי‬ ‫חסרים עדיין פריטים מסויימים בציוד וכי קשה יהיה להתגבר על כל‬ ‫ההכנות המסובכות עד ‪ 10‬בחודש‪ .‬ואולם זה לא היה הנימוק העיקרי‪.‬‬ ‫בראש כל הנימוקים עמדה העובדה‪ ,‬שהמאמצים המפרכים של הימים‬ ‫האחרונים עייפו את האנשים עד מאד‪.‬‬ ‫מסקנה נוספת שהוסקה בדיוני הערב ההוא היתה‪ ,‬כי בתנאים הנתונים‬ ‫לא יצלח ״דורון״ כבית מיבטחים‪ ,‬שכן אין כל אפשרות להרחיק ממנו את‬ ‫השומר‪ .‬אם עוד קיוו כי ברגע האחרון יימצא פתרון לבעיה זו‪ ,‬עתה ברור‬ ‫היה‪ ,‬מנסיון היומיים האחרונים‪ ,‬כי האיש לא יעזוב את הבית! ונוכחותו‬ ‫היתה גורם של סכנה חמורה‪ .‬גם המרחק הרב מאזור היעד ועד ״דורון״‬ ‫עשוי היה להגדיל את הסיכון‪ .‬ההגיון אמר‪ ,‬שהשלב של הסעת העצור‬

‫‪ | 16 8‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫ממקום הלכידה אל בית המיבטחים יהיה‪ ,‬מבחינה בטחונית‪ ,‬המסוכן‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫לאור כל אלה הגיעו רפי וחבריו למסקנה שיש להעדיף את ה״טירה״ על‬ ‫״דורון״‪ .‬אף על פי שיתרונותיה של הראשונה פחותות הן‪.‬‬ ‫שני הסיכומים האלה של הצוות המיבצעי היו טעונות אישורי‪ ,‬והענין‬ ‫הובא להכרעתי בבוקר של ‪ 9‬במאי‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 10‬בבוקר אירחתי ליד שולחני בקפה ״מולינו״‪ ,‬אחד מבתי הקפה‬ ‫הגדולים בעיר‪ ,‬שלושה אורחים‪ :‬רפי‪ ,‬אברהם וקנת‪ .‬כאשר ביקשו לנמק את‬ ‫הצעתם לדחיית המיבצע בכל הטעמים אשר עמם‪ ,‬אמרתי להם שדי לי‬ ‫בנימוק אחד — עייפותם של אנשי הצוות המיבצעי‪ .‬עם זאת לא הסתרתי‬ ‫את אכזבתי מעצם הצורך לדחות את הביצוע‪ .‬חברי ידעו את דעתי‬ ‫העקרונית‪ ,‬שמכיוון שהכל הוכן למיבצע‪ ,‬אין לדחותו אף לשעה אחת‪ :‬כי‬ ‫לעולם אין לדעת אם אין מחמיצים הזדמנות בלתי חוזרת‪ .‬המקרה שלפנינו‬ ‫היה שונה‪ ,‬שכן עייפות המבצעים דוחה כל שיקול אחר‪ :‬ולא רק מתוך‬ ‫דאגה לשלום האנשים‪ ,‬אלא גם משום שאין לגשת למיבצע שידרוש מהם‬ ‫מאמץ פיסי ונפשי עילאי‪ ,‬אם אין וודאות שהמבצעים יהיו מסוגלים לעמוד‬ ‫בו‪.‬‬ ‫אישרתי איפוא את הדחיה ל־ ‪ 11‬במאי‪ ,‬ונתתי את הסכמתי גם לבחירת‬ ‫ה״טירה״ כבית מיבטחים ראשון‪.‬‬ ‫כיוון שנפלה ההכרעה‪ ,‬התחיל מירוץ חדש עם הזמן‪ .‬צריך היה להכשיר‬ ‫את ה״טירה״ לתפקידה‪ ,‬להכין בה מסתור לשעת חירום‪ ,‬ולהעביר אליה את‬ ‫כל הציוד המיבצעי שנצטבר ב״דורון״‪ .‬כל נסיעה מווילה לווילה היתה‬ ‫כרוכה באבדן שעות אחדות‪ .‬ואולם זאב ניגש אל המשימה החדשה במלוא‬ ‫המרץ‪ .‬האפשרויות שמצא לפניו ב״טירה״ היו מועטות מאלה שב״דורוך‪,‬‬ ‫אך כאן אפשר היה לעבוד בלי חשש מעין זרה‪.‬‬ ‫ברגע האחרון צץ מכשול חדש‪ :‬נתגלו ליקויים מיכניים חמורים במכונית‬ ‫השניה — זו שנועדה לשמש לליווי ולרזרווה‪ .‬נאלצנו להכניסה למוסך‬ ‫ולהחליף בה את תיבת ההילוכים‪ .‬באותה הזדמנות גם החלפנו את יתר‬ ‫הצמיגים שלא הוחלפו קודם לכן‪ .‬זאב התקין בשתי המכוניות את הציוד‬ ‫המיבצעי‪ .‬התיעוד מויין וחולק לכל המשתתפים במיבצע‪ .‬אחר הצהרים‬ ‫ערכו רפי והרופא סיור דרכים בין אזור היעד ובין ה״טירה״‪ .‬תוך כדי נסיעה‬ ‫הבהיר לו רפי פרטים מיבצעיים שונים שהיו קשורים בתפקידו של הרופא‪.‬‬ ‫לפנות ערב דהרו רפי‪ ,‬אברהם והרופא לסאן פרנאנדו כדי לראות את‬ ‫קלמנט בפעם העשירית‪ ,‬כפי הנראה הגיעו לאזור באיחור קל בגלל עומס‬ ‫התנועה בדרכים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬בערב ההוא לא ראו את האיש‪.‬‬

‫תכנית הלכידה | ‪1 6 9‬‬

‫באותו ערב סייר אברהם בסאן‪,‬מיגואל ומצא דרך המחברת את כביש‬ ‫ל‪ !9‬אל ה״טירה״‪ .‬זאת היתה תגלית שיכלה להיות לתועלת רבה בשעת‬ ‫הנסיגה‪.‬‬ ‫בשעה מאוחרת בערב נתכנסו כל אנשי כח המשימה ב״רמים״ כדי לשמוע‬ ‫מפי תידרוך אחרון לקראת הביצוע‪ .‬בחרתי ב״רמים״‪ ,‬שכן מרגע שהוחלט‬ ‫כי ה״טירה״ תשמש להחזקת קלמנט־אייכמן ושומריו‪ ,‬רציתי למנוע ככל‬ ‫האפשר תנועה רבה סביב בית זה‪.‬‬ ‫בערב ההוא השתדלתי להבהיר לאנשי הכח את הייחוד המוסרי‬ ‫וההיסטורי של המעשה אשר הם עומדים לעשות‪ :‬עתידים הם — כך‬ ‫אמרתי — להבטיח שאחד מגדולי הפושעים בכל הדורות‪ ,‬שבמשך שנים‬ ‫הצליח להמלט מידי החוק והצדק‪ ,‬יועמד למשפט בירושלים‪ ,‬בירת האומה‬ ‫אשר ששה מיליונים מבניה נטבחו על ידי מנגנון הרצח שהוא עמד בראשו‪.‬‬ ‫בפעם הראשונה בהיסטוריה ישפטו יהודים את רוצחיהם ; ובפעם הראשונה‬ ‫ישמע העולם‪ ,‬וישמע הדור הצעיר בישראל‪ ,‬את הסיפור המלא של גזירת‬ ‫ההשמדה שנגזרה על עם שלם‪ .‬כל אלה‪ ,‬הסברתי‪ ,‬תלויים בפעולה שאנו‬ ‫עומדים לבצעה‪ .‬ומצער הדבר שבבואנו למלא שליחות לאומית ומוסרית‬ ‫כה נעלה‪ ,‬מוכרחים אנו להזקק לכח‪ ,‬ולפגוע פגיעה עקיפה במדינה‬ ‫ידידותית‪ .‬אין אנו ששים למעשה זה‪ ,‬אבל לנו הוא הכרח שלא יגונה‪ .‬עם‬ ‫כל הצער שיש בלבנו על שנאלצים אנו לנקוט בשיטה זו‪ ,‬ברור שאין דרך‬ ‫לעשות דין צדק אלא באמצעות המיבצע המיוחד הזה‪.‬‬ ‫אחר דברי מבוא אלה‪ ,‬ואחר שהבעתי את אמונתי המלאה בכושרם‪,‬‬ ‫תושייתם ומסירותם של אנשי הכח ואת בטחוני בהצלחתם‪ ,‬נתתי להם‬ ‫הנחיות למקרה של תקלה‪ .‬ראשית‪ ,‬אמרתי‪ ,‬משיהיה אייכמן בידינו‪ ,‬אין‬ ‫להניח לו ללכת או להמלט בשום פנים ואופן‪ ,‬ואפילו יעלה הדבר במעצרם‬ ‫של יחיד‪ ,‬או אחדים‪ ,‬או אף של כל הצוות המשתתף במיבצע הלכידה‪ .‬אם‬ ‫תארע תקלה‪ ,‬עליהם להחזיק באייכמן בכל כוחם על מנת להבטיח שיימסר‬ ‫בידי רשות מוסמכת‪ ,‬משטרתית או אזרחית‪ .‬אלה שייתפסו אגב כך‪ ,‬יאמרו‬ ‫שהם ישראלים אך ידגישו שפעלו על דעת עצמם‪ ,‬מתוך כוונה ברורה‬ ‫להבטיח שפושע המלחמה אדולף אייכמן יועמד לדין‪.‬‬ ‫כל השאר יסתלקו ברכבת לפנים הארץ או לארצות השכנות‪ .‬הוא הדין‬ ‫למקרה של תקלה שתארע לפני שאייכמן יהיה בידינו‪ ,‬או למקרה שיוצא‬ ‫מידינו בכח הזרוע‪ .‬אם יקרה אחד מדברים אלה‪ ,‬על האנשים לחפש דרך‬ ‫לצאת את ארגנטינה בכוחות עצמם‪ .‬מניח אני — כך אמרתי —‬ ‫שהחיפושים ייערכו קודם כל בבואנוס איירס‪ ,‬בבתי המלון ובשדה התעופה‪.‬‬

‫‪ | 1 7 0‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫נסיעה ארוכה ברכבת תפטור אותם מן הצורך להזקק לבתי מלין‪ :‬ויש‬ ‫להניח שבשעות הראשונות אחר המיבצע לא יחפשו ברכבות‪.‬‬ ‫הייתי משוכנע שהנחיות אלה מיותרות לחלוטין‪ .‬האמנתי באמונה‬ ‫שלמה‪ ,‬וכמוני גם חברי‪ ,‬שההצלחה תאיר לנו פנים‪ .‬ולא היתה זו תקווה‬ ‫בעלמא‪ .‬אנשינו השקיעו את כל כוחם‪ ,‬כל נפשם וכל תבונתם בתכנונו‬ ‫ובהכנתו של המיבצע עד לפרטי פרטיו‪ ,‬וידעתי שאפשר לסמוך על יכולתם‪.‬‬ ‫בימים האחרונים שלפני המיבצע שכרנו עוד כמה דירות ובתי מיבטחים‪.‬‬ ‫סמוך ל״טירה״ מצאנו בית מרווח שהיה יכול לשמש להחזקת העצור‬ ‫ושומריו‪ ,‬אלמלא היה בו צוות של משרתים‪ .‬שיקולי היה שה״טירה״ אולי‬ ‫תהיה צרה מלהכיל את כל אנשי כח המשימה שישתתפו בתפקידי השמירה‬ ‫והחקירה‪ ,‬ולפיכך רצוי שיהיה לנו בית נוסף בקרבת מקום‪ ,‬שיוכל לשמש‬ ‫אכסניה לאותם אנשים שאינם צריכים להמצא בכל עת ב״טירה״‪ .‬בית זה‬ ‫כונה ״אלעזר״‪.‬‬ ‫מלבד שתי הדירות שהיו לנו בעיר — ״מעוז״ ו״רמים״ — שכרנו עוד‬ ‫שתי דירות על מנת שישמשו כרזרווה לשעת חירום וכתחליף ל״מעוז״‬ ‫במקרה שניאלץ לשהות במקום זמן ממושך יותר מן המשוער‪ .‬הכינויים של‬ ‫דירות אלה היו ״מולדת״ ו״קהלת״‪.‬‬ ‫עד שהגיעה שעת המיבצע‪ ,‬עמדו לרשותנו שבעה בתים ודירות‪ .‬אור‬ ‫ל־‪ 10‬במאי נכנס יצחק ל״טירה״ כדייר גלוי‪ .‬הוא הציג את עצמו כזר שבא‬ ‫לאמריקה הדרומית לרגל עסקיו והחליט להינפש זמן מה באזור בואנוס‬ ‫איירס‪ .‬הוא רמז שהוא עומד להביא אשה לווילה‪ ,‬אך לא פירש אם המדובר‬ ‫באשתו החוקית‪.‬‬ ‫כשקרבה שעת האפס‪ ,‬הוריתי שכל האנשים המתגוררים עדיין בבתי‬ ‫מלון‪ ,‬יעזבו אותם ויעברו לבתי המיבטחים שלנו‪ .‬להחלטתי זו היו כמה‬ ‫וכמה טעמים‪ .‬קודם כל היה בסדר יומם החריג של האנשים כדי לעורר‬ ‫תמיהה אצל עובדי בתי המלון‪ .‬ושנית‪ ,‬חשוב היה להוציא את האנשים‬ ‫מאכסניותיהם לפני יום הלכידה‪ ,‬כדי למנוע חקירות אפשריות ביחס לכל‬ ‫האנשים שנעלמו מבתי המלון שלהם ביום שבו נלכד קלמנט‪ .‬חששתי‬ ‫שבחקירות כגון אלה עלולים עובדי בתי המלון להזכר במנהגיהם המוזרים‬ ‫של האורחים שנעלמו עם ביצוע הלכידה‪.‬‬ ‫בהתאם להנחיה זו לנו רפי‪ ,‬אהוד ועזרא ב״רמים״ למן הלילה שבין ‪9‬‬ ‫במאי ו־‪ 10‬בו‪ .‬למחרת עברו עזרא‪ ,‬זאב והרופא ל״טירה״‪ .‬אברהם וקנת‬ ‫השתכנו ב״אלעזר״‪ ,‬ואילו אפרים אילני ושלום דני הוסיפו לגור ב״מעוז״‪.‬‬ ‫סוכם שרפי יעתיק את מושבו מ״רמים״ ל״טירה״ ב־‪ 11‬במאי ‪. 1960‬‬

‫תכנית הלכידה | ‪1 71‬‬

‫באותם ימים קיימתי פגישות עקו שמעוני וקליין כמעט מדי יום ביומו‪.‬‬ ‫באחד הימים סיפרו לי שיהיה הכרח למצוא מקום חניה אחר למטוס שלנו‪:‬‬ ‫התכנית להחנותו באזור החברה הפרטית הארגנטינית ירדה מן הפרק כאשר‬ ‫בוקר אחד‪ ,‬בבואו לשם‪ ,‬מצא קליין את האזור מוקף חיילים‪ .‬כששאל לפשר‬ ‫הדבר‪ ,‬מסרו לו שהגיעו למקום כמה מטוסים אמריקניים מדגם ‪ , 2‬מאותם‬ ‫מטוסים שאחד מהם היה מעורב אך זמן קצר קודם בתקרית שגרמה‬ ‫להחרפת היחסים בין ארצות הברית וברית המועצות‪.‬‬ ‫הסכמתי עם קליין שיש לעשות מאמץ כדי למצוא מקום אחר למטוס‬ ‫שלנו‪ .‬אחר זמן מה בא והציע להחנות את המטוס בקצה השני של השדה‪,‬‬ ‫באזור השייך לחברה הלאומית הארגנטינית‪ .‬אזור זה שכן במרחק כחצי‬ ‫קילומטר מן הבנין הראשי של נמל התעופה ובלילות היה נשמר על ידי‬ ‫מספר קטן של שומרים‪ .‬מצאנו גם גישה אל האזור מן הכביש הראשי‪ ,‬ללא‬ ‫צורך לעבור דרך החלק המגודר של שדה התעופה‪ .‬אחר בדיקת הנתונים‬ ‫נתתי את הסכמתי לשינוי זה וקליין הצליח לסדר את הצד הפורמלי בלי‬ ‫לעורר שאלות מיותרות‪ .‬עובדי החברה הלאומית הארגנטינית הציעו‬ ‫בתחילה שלפני ההמראה ייגרר המטוס על ידי טראקטור ממקום חנייתו אל‬ ‫הרחבה שלפני הבנין הראשי‪ :‬ואולם קליין דחה הצעה זו באמרו‪,‬‬ ‫שהטראקטור עלול לגרום נזק לגלגלים הקדמיים‪ ,‬והמטוס יוכל בהחלט‬ ‫להגיע אל הרחבה בכוחות עצמו‪ .‬עובדי החברה קיבלו את דעתו‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬משנוכחתי לדעת כי קליין שולט בענינים‪ ,‬עלתה בי המחשבה‬ ‫שאולי מוטב כי שמעוני ישוב לארץ מיד אחר ביצוע הלכידה וישגיח אישית‬ ‫על כל ההכנות לטיסה וכן על הטענת הציוד אשר הוכן בשבילנו‪ .‬ביקשתיו‬ ‫שמיד עם שובו לתל־אביב ישלח אלי את אדי פלג‪ .‬תחילה סיכמתי עם‬ ‫שמעוני שייצא ב־‪ 10‬במאי — כל עוד היה זה היום שבו עמדה להיערך‬ ‫פעולת הלכידה‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשנדחה הביצוע ל־ ‪ 11‬בחודש‪ ,‬דחיתי גם את‬ ‫צאתו ליום אחד‪ .‬רציתי שלא ייצא לדרך עד שייקבע סופית מועד הביצוע‪.‬‬ ‫אך עם זאת רציתי להבטיח שייצא את ארגנטינה לפני הביצוע או בסמוך לו‪,‬‬ ‫כדי שלא יוכלו להחשידו בהשתתפות בו‪ .‬אמרתי לו שכל אותו יום‪ ,‬משעות‬ ‫אחר הצהרים ועד שעת המראתו‪ ,‬ישתדל להיראות על ידי אנשים רבים ככל‬ ‫האפשר‪ ,‬כדי שיהיה לו אליבי בלתי מעורער‪ .‬גם עם קליין סיכמתי כי באותו‬ ‫יום ובאותן שעות יימצא במקום ציבורי וייראה על ידי מספר רב ככל‬ ‫האפשר ממכריו החדשים‪.‬‬ ‫יום ה־‪ 10‬במאי הגיע‪ .‬רוב האנשים כבר היו ב״טירה״ ועסקו בהשלמת‬ ‫ההכנות נוכח האפשרות שיהיה עליהם לעמוד ב״מצור״ אחר הלכידה‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬שהופיע כ״בעל־הבית״‪ ,‬נסע העירה במכונית כדי לרכוש מזון‪ ,‬כלי‬

‫‪ | 172‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫בית ותנורי חימום‪ .‬בדרכו חזרה‪ ,‬בעודו רחוק מהבית‪ ,‬התנגש במכונית‬ ‫אחרת ושני כלי הרכב ניזקו קשות‪ .‬למזלו יצאו הוא והנהג השני מן התאונה‬ ‫בפגיעות קלות בלבד‪ .‬כדי למנוע התערבות המשטרה‪ ,‬נטל יצחק על עצמו‬ ‫את כל האשמה ושאל את הנהג השני בכמה הוא מעריך את הנזק שנגרם‬ ‫למכוניתו‪ .‬בלי טענות ומענות שילם את מלוא הסכום במזומנים‪ .‬יצחק הגיע‬ ‫ל״טירה״ בלי המכונית ובלי המצרכים החיוניים‪ .‬אברהם ואלי נסעו למקום‬ ‫התאונה‪ ,‬פירקו את המטען מהמכונית‪ ,‬גררו אותה‪ ,‬והחזירו אותה לחברה‬ ‫המשכירה‪.‬‬ ‫לפנות ערב יצאו רפי ואברהם לסייר בכבישים המוליכים מן ה״טירה״‬ ‫אל אזור היעד‪ .‬הם רצו להכיר את הדרכים המקבילות‪ ,‬כדי שבמקרה הצורך‬ ‫יוכלו לעבור מכביש אל כביש כדי להמלט מרודפים או להתחמק‬ ‫מחיפושים‪ .‬היה בדעתם לסיים את סיורם בתצפית בקרבת בית קלמנט‪ ,‬כדי‬ ‫לקבל אישור אחרון להרגליו של האיש‪.‬‬ ‫למודי נסיון מר מן היום הקודם‪ ,‬כאשר איחרו בדקות אחדות‪ ,‬החליטו‬ ‫להקדים הפעם ולהגיע לאזור היעד בעוד מועד‪ .‬ואולם כשהגיעו לסאן‬ ‫פרנאנדו‪ ,‬ראו לפניהם התקהלות גדולה‪ .‬עד מהרה התבררה להם סיבתה‪:‬‬ ‫אדם פצוע היה מוטל ברחוב‪ ,‬ומכונית וקטנוע שהיו דבוקים זה לזה לא‬ ‫השאירו מקום לספקות ביחס לגורמי פציעתו‪ .‬עוד הם מתבוננים במראה‪,‬‬ ‫פתחו אנשים מתוך הקהל את דלת מכוניתם‪ ,‬הכניסו לתוכה את הפצוע ועוד‬ ‫כמה אנשים‪ ,‬ודרשו בקולי קולות להסיעם מיד אל בית חולים‪ .‬עד שחזרו‬ ‫משם‪ ,‬נתברר להם שאין עוד כל סיכוי לראות את קלמנט‪.‬‬ ‫הענין היה בעיניהם חמור למדי‪ .‬בשבת וביום א׳ לא נערכו תצפיות‪,‬‬ ‫מפני שאלה היו ימי מנוחה‪ .‬ביום ב׳ איחרו להגיע‪ .‬ביום ג׳ החמיצו את‬ ‫קלמנט בגלל התאונה‪ .‬האמנם אפשר לגשת לביצוע לאחר ארבעה ימים‬ ‫רצופים ללא תצפית?‬ ‫בפחי נפש באו השניים לפגישה אתי‪ ,‬בבית הקפה שבו ישבתי אותה‬ ‫שעה‪ .‬חזרנו וניתחנו את הנתונים‪ :‬תשע פעמים בתשעה ימי חול רצופים‬ ‫נראה קלמנט שב לביתו באותה שעה‪ .‬גם בשני הימים האחרונים לא קרה‬ ‫דבר שיש בו כדי לרמז כי קלמנט שינה את הרגליו‪ .‬אם לא ראינו אותו‪ ,‬הרי‬ ‫זה מפני שאנחנו הופענו באיחור‪.‬‬ ‫הבעתי התנגדות נמרצת לרעיון לדחות את הביצוע ליום נוסף‪ .‬השיקול‬ ‫שרצוי לקיים תצפית נוספת כדי להיווכח שהוא מוסיף לשוב הביתה בשעה‬ ‫הקבועה‪ ,‬לא הצדיק‪ ,‬לדעתי‪ ,‬את הדחיה‪ .‬הוריתי לבצע את הלכידה‬ ‫כמתוכנן‪ ,‬ב־ ‪ 11‬במאי‪ .‬פניהם של רפי ואברהם אורו‪.‬‬ ‫דינה רון היתה האחרונה שהצטרפה לכח המשימה‪ .‬ביום ר‪ 6 ,‬במאי‬

‫תכנית הלכידה‬

‫‪173‬‬

‫אחר הצהרים‪ ,‬טילפן דרורי אל ביתה והזמין אותה לבוא למשרד בשעה ‪.4‬‬ ‫היא מצאה שם את דרורי עצמו ואת האיש שהיה מטפל בנסיעותיהם של‬ ‫העובדים­‬ ‫— נו‪ ,‬את נוסעת? — פתח האחרון בשיחה‪.‬‬ ‫— לעת עתה אינני יודעת דבר‪ — ,‬השיבה דינה‪.‬‬ ‫בינתיים הצטרפה יעל פוזנר אל השניים‪ ,‬וללא הקדמות שאלה את דינה‪:‬‬ ‫— האם את מוכנה לנסוע לחוץ לארץ?‬ ‫—‬

‫ק­‬

‫— נתקבל מברק מאיסר‪ .‬הוא רוצה שתצאי לדרך בלי דיחוי‪.‬‬ ‫— טוב‪.‬‬ ‫— ואינך שואלת לאן?‬ ‫— יגידו לי‪.‬‬ ‫— מה את משערת?‬ ‫— האם זה לאותו מקום שלא מכבר חזרתי ממנו?‬ ‫— לא‪ .‬לאמריקה הדרומית‪.‬‬ ‫— בסדר‪ .‬ומה עלי לומר בבית?‬ ‫אחר דין ודברים סוכם שתאמר לבני ביתה כי היא יוצאת לאחת‬ ‫הוועידות הבינלאומיות שהתקיימו באותו פרק זמן‪.‬‬ ‫ביום א׳ ‪ 8‬במאי‪ ,‬הודיעה לה יעל כי שומה עליה להיות בבואנוס איירס‬ ‫לכל המאוחר ביום ג׳‪ 10 ,‬במאי‪ ,‬בשעות הערב‪ .‬היא הוסיפה שידיד אחד‬ ‫ימתין לה באירופה עם תיעוד מתאים‪ ,‬והוא ימסור לה את הפרטים‪ .‬עליה‬ ‫להפגש אתו בטרקלין של בית מלון ידוע‪ ,‬מקום שם ימצא אותה בעזרת‬ ‫עובדי בית המלון‪.‬‬ ‫במשרדו של דרורי ניתנו לדינה ההוראות המיבצעיות‪ .‬נאמר לה‬ ‫שבבואנוס איירס תיפגש עם אדם המוכר לה‪ ,‬ונקבעו לה שני מועדים‬ ‫לפגישה‪ .‬בשעה ‪ 11‬ובשעה ‪ 5‬אחר הצהרים‪ ,‬בארבעה בתי קפה שאליהם‬ ‫עליה ללכת לפי סדר קבוע‪.‬‬ ‫ביום א׳ אחר הצהרים טסה דינה לאירופה‪ ,‬ובהגיעה למחוז חפצה‬ ‫השאירה את מטענה בשדה התעופה‪ .‬היא פנתה לסוכנות נסיעות על פי‬ ‫כתובת שנמסרה לה עוד קודם לכן וקיבלה שם כרטיס טיסה לסנטיאגו‬ ‫שבצ׳ילה‪ .‬אחר כך הלכה לפגישה באולם של בית המלון‪ .‬במקום להזדקק‬ ‫לעובדי בית המלון סקרה את היושבים באולם עד שמבטה נפל על אדם‬ ‫שניכר בו בעליל כי הוא מחכה למישהו‪ .‬היא פנתה אליו ושאלה‪:‬‬ ‫— האם אתה מחכה למישהו מטעם הגברת פוזנר?‬ ‫— כן‪ ,‬גברתי‪ — ,‬השיב האיש באדיבות בקומו מכורסתו‪ — .‬שבי נא‪.‬‬ ‫מכרה החדש מסר לה את התיעוד ואמר‪:‬‬

‫‪ | 1 7 4‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫— לא ידעתי את תכניותיך‪ ,‬אך ליתר בטחון קניתי שני כרטיסים‬ ‫לתיאטרון‪ .‬המוכנה את להצטרף אלי הערב?‬ ‫— אני מצטערת‪ — ,‬השיבה דינה‪ — ,‬אך לא אוכל‪ .‬עלי לטוס עוד היום‬ ‫לפאריס‪.‬‬ ‫הידיד האדיב ליווה את דינה אל תחנת התעופה שבעיר‪ .‬כשהגיעו לשם‪,‬‬ ‫קראו לה ברמקול — בשמה החדש‪ ,‬כמובן‪ .‬הידיד ליווה אותה עד לדלפק‬ ‫המודיעין ששם התיצבה בהתאם לקריאה‪ ,‬ושמע את הפקידה אומרת לה‪:‬‬ ‫— המטוס לבואנוס איירס ייצא במועד שנקבע‪ ,‬גברתי‪ .‬אין שינוי בלוח‬ ‫הזמנים‪.‬‬ ‫סומק הציף את לחייה של דינה‪ ,‬אולם הידיד נשאר אדיב עד הסוף‪ :‬הוא‬ ‫השים עצמו כאילו לא שמע את יעד הטיסה‪.‬‬ ‫חרף הבטחתה של הפקידה ליד אשנב המודיעין‪ ,‬המריא המטוס באיחור‬ ‫של שעה‪ .‬כשהגיע לספרד‪ ,‬הודיעו שם שיחזור וימריא באיחור של ארבע‬ ‫שעות‪ .‬אליבא דאמת התעכבו שם עשרים וארבע שעות‪ .‬הנסיעה היתה‬ ‫רצופה איחורים‪ .‬בתחנת הביניים הבאה חל איחור נוסף של שעתיים; ועד‬ ‫שהגיעו לבואנוס איירס הצטבר להם איחור של יותר מיממה‪ .‬במקום להגיע‬ ‫ב־‪ 10‬במאי בשעות הערב‪ ,‬הגיעה דינה ב־‪ 11‬במאי בלילה‪ :‬וכשביקשה‬ ‫להזמין חדר בבית המלון ששמו נמסר לה בארץ‪ ,‬נתברר כי כל חדריו‬ ‫תפוסים‪ .‬באין ברירה פנתה לבית מלון אחר‪.‬‬

‫פרק כ׳׳א‬

‫״אם לא תשב בשקט ‪ -‬תיידה!״‬ ‫ב־ ‪ 11‬במאי בבוקר השלים זאב את התקנתו של חדר המעצר לקלמנט־‬ ‫אייכמן ב״טירה״‪ ,‬ואת בנייתו של מסתור לשעת חירום‪ .‬בתנאים שבהם עבד‬ ‫ובאמצעים שעמדו לרשותו חולל פלאות‪ :‬כל חבריו היו תמימי דעים‬ ‫שהוציא מתחת ידו מלאכת מחשבת‪ ,‬ושהמחבוא שהתקין יוכל לעמוד‬ ‫בחיפוש משטרתי שיגרתי‪.‬‬ ‫אותה שעה נערך ב״טירה״ כעין ״מיסדר״ של ציוד‪ ,‬חמרים ומיצרכים‬ ‫לשם בקורת אחרונה‪ .‬נתברר כי חסרים כמה דברים שיהיו דרושים לפני‬ ‫המיבצע ובימים הראשונים שלאחריו‪ ,‬ואחדים מן החברים יצאו להשלים‬ ‫את החסר‪ .‬השעה דחקה‪ ,‬וכולם ידעו שעליהם למהר ולשוב לבסיס‪ :‬אולם‬ ‫עם זאת היו מצווים על זהירות מקסימלית‪ ,‬שכן דווקא ביום הזה לא יכולנו‬ ‫להרשות לעצמנו שאחד מאנשינו יהיה מעורב בתאונה או אפילו בעבירת‬ ‫תנועה קלה‪ .‬אי אפשר היה‪ ,‬בשלב זה‪ ,‬לוותר על שום אדם ועל שום רכב‬ ‫— כולם הובאו בחשבון לצורך המיבצע‪.‬‬ ‫רפי‪ ,‬אברהם‪ ,‬קנת ועזרא נסעו העירה כדי להחזיר את המכוניות‬ ‫השכורות‪ ,‬שלא נועד להן תפקיד במיבצע הלכידה‪ .‬בידי הכח נשארו עתה‬ ‫רק שתי המכוניות המיבצעיות ועוד מכונית אחת לצרכים כלליים‪ .‬חשוב‬ ‫היה שלא יישאר עמנו שום כלי רכב שנראה ביום מן הימים באזור היעד‪,‬‬ ‫שמא ייזכר בו מישהו‪ .‬גם אנשי הצוות שינו את חזותם ביום ההוא והחליפו‬ ‫‪175‬‬

‫‪ | 1 7 6‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫את תיעודם‪ .‬מעתה לא נשאר עוד לכאורה שום קשר בין האנשים ששוטטו‬ ‫באזור היעד‪ ,‬התאכסנו בבתי מלון‪ ,‬ערכו קניות במקומות שונים בעיר והרבו‬ ‫לשכור מכוניות‪ — ,‬לבין אלה שעמדו לצאת לפנות ערב למבחנם העיקרי‬ ‫— תפיסתו של קלמנט־אייכמן‪.‬‬ ‫בבוקר ההוא עזבתי את בית המלון שלי בשעה מוקדמת — לפני שעובדי‬ ‫משמרת היום הגיעו לעבודה‪ .‬לא הודעתי מראש על כוונתי לצאת לדרך‪.‬‬ ‫אנשי משמרת הלילה שהכינו את החשבון עוד היו אחוזי תנומה כאשר גבו‬ ‫את הסכום המגיע והזמינו למעני מונית על מנת שתובילני ״לתחנת‬ ‫הרכבת״‪.‬‬ ‫הפקדתי את חפצי במקום בטוח ויצאתי — אדם חפשי לחלוטין —‬ ‫לסיור ארוך בבתי הקפה של בואנוס איירס‪ .‬מזג האוויר היה סגרירי וטיול‬ ‫הבוקר ריענן אותי‪ .‬הפעם שמתי פעמי לאזור חדש ומרוחק‪ ,‬שלא קבעתי בו‬ ‫פגישות קודם לכן‪ .‬גם אנשי כח המשימה מעולם לא נזדמנו לרובע זה‪ ,‬על‬ ‫אף סיוריהם הרבים בעיר ובסביבתה הקרובה והרחוקה‪.‬‬ ‫כעבור שעה הגעתי אל בית הקפה הראשון שברשימתי‪ .‬על אף שעת‬ ‫הבוקר המוקדמת כבר היה פתוח‪ — ,‬ולא במקרה‪ .‬ברשימותי‪ ,‬שהכילו את‬ ‫שמותיהם וכתובותיהם של מאות בתי קפה בעיר‪ ,‬צויינו ליד כל אחד מהם‬ ‫שעות הפתיחה והנעילה‪ ,‬והימים בשבוע שבהם הם סגורים‪ .‬כל טעות‬ ‫ברישום זה היתה עלולה לשבש את כל סדרי הקשר שקבעתי עם חברי‪,‬‬ ‫ולגרום להתרוצצויות ולבזבוז זמן‪.‬‬ ‫אגב ישיבה בבית הקפה חזרתי והעליתי בזכרוני את כל פרטי המיבצע‬ ‫ואת כל הנתונים כדי לוודא שלא שכחנו שום דבר ולא השארנו שום פרט‬ ‫ללא טיפול‪ .‬דאגתי מראש לאפשרות להתקשר עם אנשי כח המשימה‬ ‫באמצעות איש־קשר — אדם שלא הכרתיו אישית אך ידעתי איך למצאו‬ ‫ולזהותו — למקרה שיהיה צורך בשינוי בהוראות‪.‬‬ ‫סידורי קשר חדשים נכנסו לתקפם באותו בוקר כדי להכביד על עוקבים‬ ‫אפשריים‪ ,‬בין שיתחקו אחרי ובין שיתחקו אחר מישהו מאנשי הצוות‬ ‫המיבצעי או הצוות המסייע‪ .‬עד כה יכול כל אדם שנזקק לי למצוא אותי‬ ‫באחד מבתי הקפה שבהם הייתי מבלה את יומי‪ ,‬בהתאם לרשימה ; וכן יכלו‬ ‫אנשי הצוות למצוא איש את רעהו בכל מקרה של צורך‪ .‬עתה הנהגתי‬ ‫מערכת קשר כפולה‪ .‬אני הוספתי לקיים‪ ,‬על פי תכנית ערוכה מראש‪ ,‬את‬ ‫סדרת ביקורי בבתי קפה שונים ; אולם כדי לאפשר פגישות יותר תכופות‪,‬‬ ‫היו הפעם מקומות המיפגש קרובים יותר זה לזה‪ .‬אם קודם לכן אפשר היה‬ ‫למצוא אותי רק במחצית הראשונה של כל שעה‪ ,‬עתה יכולתי לקיים‬

‫״אם לא תשב בשקט — תיירה!״ | ‪1 7 7‬‬

‫פגישות כמעט רצופות במשך כל היום‪ ,‬כיוון שנזקקתי רק לחמש דקות כדי‬ ‫לעבור מבית קפה לבית קפה‪ .‬אותו יום אף הפעלתי איש קשר שקיים מסלול‬ ‫קרוב לשלי‪ ,‬באופן שהוא היה יושב בבתי קפה ברחובות מקבילים‪ .‬אני‬ ‫ידעתי את מסלולו‪ ,‬והוא יכול‪ ,‬במקרה הצורך‪ ,‬לדעת היכן למצוא אותי‪.‬‬ ‫כל אנשי כח המשימה ידעו את שני המסלולים‪ ,‬ונאמר להם שאם הכל‬ ‫יתנהל כשורה‪ ,‬יוכלו לבוא לפגישה ישירה אתי‪ :‬ואולם אם תתגלה תקלה‬ ‫כלשהי‪ ,‬יבואו במגע עם האיש שבמסלול המקביל‪ ,‬וזאת אגב הקפדה על‬ ‫אמצעי זהירות מקסימליים‪ .‬במקביל לכך הודעתי להם שאם אבחין בעיקוב‪,‬‬ ‫אשתדל להזהיר את איש הקשר שבמסלול המקביל‪ ,‬ולהעלם מן האופק‪ .‬כך‬ ‫יובטח שכל אשר יבוא לפגישה אתי ולא ימצא אותי‪ ,‬יפנה מיד אל האיש‬ ‫שבמסלול המקביל והלה יעביר לו את אזהרתי יחד עם הידיעה באיזה מקום‬ ‫יוכל למצוא אותי לאחר שאצליח ״לנער״ את העוקב‪.‬‬ ‫איש הקשר‪ ,‬שעבר מבית קפה לבית קפה במסלול המקביל‪ ,‬לא היה לו‬ ‫מושג באיזה מיבצע הוא משתתף‪ .‬הוא ״קלט״ בלי פקפוקים סיפור־כיסוי‬ ‫שהיה בו משום הסבר לאמצעי הזהירות המיוחדים שננקטו‪ ,‬והשתכנע על‬ ‫נקלה שיקרה אשר יקרה‪ ,‬אסור לו לגלות את התפקיד שהוא ממלא‪.‬‬ ‫את מקום הפגישה המסכמת עם אנשי הצוות המיבצעי קבעתי במסעדה‪,‬‬ ‫כדי שנוכל לשוחח תוך כדי אכילה ולחסוך זמן יקר‪ .‬ייתכן שאילולא סידור‬ ‫זה‪ ,‬לא היו האנשים מתפנים לארוחת צהרים‪ .‬נפגשנו במסעדה גדולה‬ ‫שהמתה מאדם‪ .‬בהתאם לנוהג הקיים בבואנוס איירס לסעוד יחד בחבורות‬ ‫גדולות‪.‬‬ ‫בארוחה הסבו עמי רפי‪ ,‬אברהם‪ ,‬קנת ואילני‪ .‬כדי לזכות במידה מסויימת‬ ‫של פרטיות הצמדנו שני שולחנות בפנה המרוחקת כלשהו מן ההמולה‬ ‫הכללית‪ :‬וכדי להצדיק את דרישתנו לשולחן מוגדל ואת ישיבתנו‬ ‫הממושכת במקום‪ ,‬הזמנו ארוחה הראויה להתכבד בה‪.‬‬ ‫בין תבשיל לתבשיל קבענו סיכומים אחרונים לגבי המיבצע‪ .‬אחת‬ ‫הבעיות שהובהרו סופית בהזדמנות זו היתה — כיצד ינהגו אנשי הצוות‬ ‫אם קלמנט יופיע בשעה הרגילה‪ ,‬אך למראה המכונית ינסה לסטות‬ ‫מהמסלול הקבוע שבו הוא נוהג לשוב לביתו‪ ,‬ולרוץ דרך השדה אל הבית‪.‬‬ ‫הוראתי היתה‪ ,‬שאם יבחינו בו כי התנהגות זו אינה מקרית אלא היא נובעת‬ ‫מרתיעה ופחד‪ ,‬יעשו כל מאמץ לעצור אותו בשדה‪ ,‬ואפילו יעורר הדבר את‬ ‫תשומת לבם של העוברים והשבים‪ .‬השיקול שלי היה‪ ,‬שאם אמנם ייבהל‬ ‫אייכמן למראה המכונית הממתינה לו‪ ,‬הוא לא יתן לנו הזדמנות נוספת‬ ‫לבצע את הלכידה בשקט‪ ,‬שכן יש להניח כי ייעלם מהסביבה או ינקוט‬ ‫אמצעי זהירות שימנעו לכידה שקטה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אמרתי‪ ,‬עליהם להניח לו רק‬

‫‪ | 178‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫אם יהיו בטוחים שהסטיה מן הדרך היתה מקרית לחלוטין‪ ,‬ואילו אם יתברר‬ ‫להם כי החרדנו אותו משאננותו‪ ,‬כי אז יש לדאוג לביצוע ויהי מה ; ועל כל‬ ‫פנים צריך להיות ברור‪ ,‬כי אם החלו רודפים אחריו בשדה‪ ,‬אין להרפות‬ ‫ממנו בשום אופן‪ .‬ואפילו יהיה צורך להוציאו מביתו‪.‬‬ ‫שאלה נוספת שדנו בה היתה‪ :‬איך לנהוג אם יתברר כי רודפים אחר‬ ‫המכונית שבה נמצא קלמנט־אייכמן? סוכם שבמקרה זה יעשו מאמץ עליון‬ ‫להפטר מן הרודפים‪ ,‬על ידי סטיה פתאומית מן הדרך‪ ,‬העברת העצור‬ ‫למכונית השניה‪ ,‬ושיבת המכונית הראשונה לכביש כדי להטעות את‬ ‫הרודפים‪ .‬במקרה זה‪ ,‬החלטנו‪ ,‬תינטש המכונית הראשונה על ידי נוסעיה‬ ‫בהזדמנות הראשונה‪ ,‬ואילו השניה תיסע אל בית המיבטחים הקרוב ביותר‪.‬‬ ‫הארוחה נסתיימה בשעה שתים אחר הצהרים‪ .‬נפרדנו בלחיצות ידיים‬ ‫ובאיחולי הצלחה‪ .‬רוחם של היוצאים לפעולה היתה מרוממת‪ .‬ידעתי שרק‬ ‫גורם שהוא בבחינת כח עליון יוכל להפר את עצתנו‪.‬‬ ‫אחר שנפרדנו במסעדה‪ ,‬יצאו אנשי הצוות לקחת את מכוניתם‬ ‫הראשונה‪ ,‬שהחנוה בעיר‪ .‬בשעה ‪ 2.30‬התניעוה‪ ,‬אך לצערם ולאכזבתם גילו‬ ‫שהמצבר חלש מדי‪ ,‬אף על פי שכבר הוחלף פעם אחת‪ .‬הם ניגשו ללא‬ ‫דיחוי למוסך והחליפו את המצבר בשניה‪ .‬בשעה ‪ 3.30‬היתה המכונית‬ ‫תקינה ומוכנה לפעולה‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 4.30‬נערכה ב״טירה״ שיחת תידרוך אחרונה‪ ,‬ולאחר מכן החליפו‬ ‫הכל את בגדיהם ולקחו עמם את תיעודם החדש ואת המכשירים הדרושים‬ ‫למיבצע‪.‬‬ ‫ב־‪ 6.30‬יצאו שתי המכוניות מה״טירה״‪ .‬בראשונה — מכונית הלכידה‬ ‫— נסעו רפי‪ ,‬כמפקד הפעולה‪ ,‬קנת‪ ,‬שהחזיק בהגה‪ ,‬זאב‪ ,‬שישב ליד הנהג‪,‬‬ ‫ואלי שישב על המושב האחורי בצד רפי‪.‬‬ ‫במכונית השניה — מכונית הליווי והעתודה — ישב אברהם ליד ההגה‪,‬‬ ‫עזרא לצדו‪ ,‬והרופא על המושב האחורי‪ .‬בידי הרופא היה תיק מכשירים‬ ‫רגיל‪ ,‬אך היו בו גם חמרים מיוחדים לצורך המיבצע‪.‬‬ ‫המכוניות נסעו לאזור היעד בשני צירים נפרדים‪ ,‬על מנת לחזור ולהפגש‬ ‫בנקודה שנבחרה מראש‪ ,‬בכביש ‪ . 197‬מטרת הנסיעה הנפרדת היתה‪ ,‬לבדוק‬ ‫את המצב בשתי הדרכים‪ ,‬שכן יהיה עליהם לבחור באחת מהן לנסיעה חזרה‬ ‫אל ה״טירה״ אחר הלכידה‪ .‬בשתי הדרכים לא מצאו שום שינוי או שיבוש‬ ‫לעומת סיוריהם האחרונים‪ .‬לא נערכו חיפושים ובדיקות‪ ,‬ולא הוקמו‬ ‫מחסומים של צבא או משטרה‪ .‬משחזרו ונפגשו שתי המכוניות‪ ,‬הוחלט‬ ‫שלאחר הביצוע יפעלו לפי תכנית הנסיגה א‪/‬‬ ‫זמן מה השתהו שתי המכוניות ב״שטח ההפקר״ שבין הכבישים ‪197‬‬

‫״אם לא תשב בשקט — תיירה!״ | ‪1 7 9‬‬

‫ו־‪ . 202‬שהיה זו נוצלה כדי להרכיב במהירות את הציוד המיבצעי המיוחד‬ ‫שהוכן למטרה זו‪ .‬מיד לאחר מכן נעו שתי המכוניות אל אזור היעד — כל‬ ‫אחת מהן אל העמדה שנקבעה לה מראש‪.‬‬ ‫מאי הוא חודש חורפי בארגנטינה‪ ,‬בדומה לנובמבר של אירופה‪ .‬מזג‬ ‫האוויר היה קר וסוער בימים ההם‪ ,‬ועוד כמה ימים קודם לכן לקיתי‬ ‫בהצטננות קשה‪ .‬חומי עלה מאד‪ ,‬אך כדי לא להסב דאגה לחברי ולא‬ ‫להסיח את דעתם‪ ,‬העלמתי מהם דבר זה‪ .‬ביום המיבצע לא יכולתי לפנות‬ ‫לרופא‪ ,‬או אפילו לסטות ממסלול הפגישות כדי להצטייד בלבוש חם יותר‬ ‫או לקנות תרופות‪ .‬במקום הקפה שהייתי רגיל לשתות‪ ,‬הזמנתי ביום ההוא‬ ‫תה חם עם קוניאק‪ .‬התוצאה היתה שנתקפתי כאב ראש ובחילה‪ :‬אך לא‬ ‫דבר זה הדאיגני‪ :‬חששתי שהמשקה החריף ישרה עלי ליאות‪ .‬חזרתי‬ ‫לשתיית הקפה החריף‪ ,‬ולאט לאט‪ ,‬ככל שחלפו השעות‪ ,‬רווח לי‪ :‬החום‬ ‫חלף‪ ,‬והייתי שוב ער כבתחילה‪.‬‬ ‫המיבצע תוכנן לשעה ‪ ,7.40‬ויכולתי לצפות לידיעה ראשונה על מהלכו‬ ‫משעה ‪ 8.40‬ואילך‪ .‬ואולם בשעה ‪ 9‬עדיין לא בא שום סימן חיים מהאנשים‪.‬‬ ‫כיוון ששעתי היתה פנויה‪ ,‬התחלתי מחשב את לוח הזמנים ואת האפשרויות‬ ‫השונות‪ .‬אמרתי בלבי שאילו נתבטל המיבצע‪ ,‬בין מפני שקלמנט שינה‬ ‫בינתיים את מנהגו ובין מפני שבאותו ערב שב הביתה בלווית אנשים‬ ‫אחרים‪ ,‬כבר היו צריכים לבוא ולהודיע לי על כך‪ .‬אין זאת‪ ,‬אמרתי בלבי‪,‬‬ ‫אלא שקלמנט הגיע בשעה מאוחרת‪ ,‬והם נאלצו לחכות לו‪.‬‬ ‫שעה נוספת חלפה‪ .‬מחוגי השעון התקרבו אל השעה ‪ 10‬בערב‪ ,‬ואיש לא‬ ‫בא עדיין‪ .‬כבשתי את הדאגה שנתעוררה בלבי והתחלתי מנתח את המצב‪:‬‬ ‫אם אמנם אירעה תקלה ואנשינו נתפסו‪ ,‬קשה להניח שנתפסו עד האחרון‬ ‫שבהם‪ .‬אחד מהם ודאי מוכרח היה למצוא אפשרות להמלט ולהודיע לי על‬ ‫הכשלון‪ .‬ואילו אם כולם נאלצו להמלט מן המקום ולהתפזר לכיוונים‬ ‫שונים‪ ,‬לא יתכן שלא היו שולחים אחד מהם כדי להודיעני דבר‪ .‬משמע‬ ‫שלא אירעה תקלה מסוג זה‪.‬‬ ‫ככל שחלף הזמן ואיש לא הופיע‪ ,‬השתכנעתי יותר ויותר שהמיבצע‬ ‫הוכתר בהצלחה‪ ,‬אך ידי אנשינו מלאות עבודה עד כדי כך‪ ,‬שאינם יכולים‬ ‫להיפנות כדי להודיע לי על מהלך הפעולה‪ .‬משחלף זמן נוסף ואיש לא‬ ‫הופיע‪ ,‬אמרתי בלבי שוודאי טרודים הם בקביעת זהותו של קלמנט‪ ,‬לאחר‬ ‫שהביאוהו אל בית המיבטחים‪.‬‬ ‫כך ישבתי ושתיתי את התה והקפה שלי במקום־מיפגש אחר מקום־‬ ‫מיפגש‪ .‬לבסוף קרבה שעת חצות‪ ,‬ובית הקפה שבו ישבתי החל מתכונן‬

‫‪180‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫לסגירה‪ .‬שילמתי והתכוננתי לעבור לתחנה הבאה‪ ,‬כשבפתח הופיעו אברהם‬ ‫וקנת‪ .‬הם נראו עייפים וחזותם היתה מרושלת‪ ,‬אך די היה להציץ בעיניהם‬ ‫כדי להבין מה קרה‪ .‬לפני שפתחו את פיהם ידעתי שלא זו בלבד שהמיבצע‬ ‫הצליח‪ ,‬אלא שקלמנט אף זוהה כאייכמן‪.‬‬ ‫הם הסבו אתי דקות מספר וסיפרו בקצרה שהכל התרחש כפי המתוכנן‪.‬‬ ‫אחר כך עברנו יחד אל מקום־המיפגש הבא‪ ,‬ושם שמעתי את הדיווח המלא‬ ‫על תפיסתו של אייכמן‪.‬‬ ‫המכוניות הגיעו לאזור היעד בשעה ‪ 7.35‬בערב‪ ,‬קצת אחר השעה‬ ‫המתוכננת‪ .‬בסך הכל נותרו שתים או שלוש דקות עד להופעת האוטובוס‬ ‫מספר ‪ 203‬ועצירתו בתחנה מול הקיוסק ; אך היה סיפק בידיהם להתארגן‬ ‫ולהתכונן לקבל את פניו של קלמנט‪ .‬ואולם האוטובוס הופיע וקלמנט לא‬ ‫ירד ממנו‪.‬‬ ‫המכונית הראשונה עמדה ברחוב גריבלדי‪ ,‬כעשרה מטרים מפנת כביש‬ ‫‪ ,202‬כשפניה לעבר בית קלמנט‪ .‬חיפת המנוע היתה מורמת וזאב השים‬ ‫עצמו כמטפל במנוע‪ .‬הוא עמד באופן כזה‪ ,‬שקלמנט לא יוכל להבחין בו‬ ‫בבואו‪ .‬אלי עמד בצדה השמאלי של המכונית‪ ,‬וגם הוא היה רכון על‬ ‫המנוע‪ .‬קנת‪ ,‬אשר הרכיב משקפיים בהזדמנות זו‪ ,‬ישב ליד ההגה; ואילו‬ ‫רפי גלש מן המושב האחורי אל הרצפה‪ ,‬השעין פניו על מסגרת החלון ותר‬ ‫אחר הנעשה מסביב‪ .‬כעבור דקות אחדות התעכב לידם רוכב אופניים והציע‬ ‫את שרותו בתיקון המכונית‪ .‬מעולם לא היו בני אדם ״הנתונים בצרה״‬ ‫מעונינים כל כך שהעוברים והשבים יתאכזרו להם ויעזבו אותם לאנחות‪.‬‬ ‫הם דחו את עזרת רוכב האופניים באדיבות‪ ,‬אך בלשון חד־משמעית‪ .‬האיש‬ ‫חשבם מן הסתם לכפויי טובה‪ ,‬שכן המשיך בדרכו בלי להוסיף מלה‪.‬‬ ‫המכונית השניה חנתה בשולי כביש ‪ , 202‬בין הגשר שעל הנחל בכיוון‬ ‫בנקלרי ובין פנת רחוב גריבלדי‪ ,‬כשפניה לעבר רחוב גריבלדי‪ .‬בין שתי‬ ‫המכוניות הפריד מרחק של כשלושים מטר‪ .‬גם הנוסעים במכונית זו הרימו‬ ‫את חיפת המנוע והשימו עצמם מתקנים תקלה מיכנית‪ .‬כמה עשרות מטרים‬ ‫מאחורי מכונית זו חנתה מכונית משא‪ ,‬ונהגה ישב בתא והיטיב את לבו‬ ‫במאכל ומשקה‪ .‬הוא הוסיף לשבת שם כל שעת המיבצע‪ ,‬ולא הבחין‬ ‫במתרחש לנגד עיניו‪.‬‬ ‫אחד התפקידים של אנשי המכונית השניה היה — לסנוור את הרכב‬ ‫הבא ממול‪ ,‬וכן את קלמנט‪ ,‬באופן שלא יבחין במכונית הראשונה עד‬ ‫שיהיה קרוב מאד אליה‪.‬‬ ‫בדריכות סקרו שבעה זוגות עינים את תחנת האוטובוס‪ .‬שני אוטובוסים‬

‫״אם לא תשב בשקט — תיירה!״ | ‪1 8 1‬‬

‫הגיעו זה אחר זה‪ ,‬וקלמנט לא ירד >‪/‬ף מאחד מהם‪ .‬דאגה קלה התגנבה ללב‬ ‫האורבים‪ .‬הייתכן שהקדים את שובו ביום ההוא והוא כבר יושב בבית?‬ ‫ואולי לא יבוא בכלל? הן עברו ארבעה ימים מאז נערכה התצפית האחרונה‬ ‫שנתנה תוצאות חיוביות‪ :‬האם לא ייתכן שבינתיים שינה ממנהגו הקבוע?‬ ‫אוטובוס נוסף חלף‪ ,‬וקלמנט לא הופיע‪ .‬ספקות החלו מכרסמים בכל‬ ‫הלבבות‪ ,‬אך איש לא נתן להם ביטוי‪ .‬חוששים היו שמא ירפו את ידי‬ ‫חבריהם‪.‬‬ ‫היה מוסכם בין נוסעי שתי המכוניות‪ ,‬שאם קלמנט לא יופיע בשעה‬ ‫הקבועה‪ ,‬ימתינו לו רק עד שעה שמונה‪ .‬כשהגיעה שעה זו‪ ,‬שאל קנת את‬ ‫רפי אם לא כדאי להם לנסוע משם‪ ,‬שכן החניה הממושכת עלולה לעורר‬ ‫תשומת לב ואולי אף להיות לרועץ לביצוע באחד הימים הבאים‪ .‬רפי פסק‬ ‫שמוסיפים לחכות‪ .‬אף כי לא אמר זאת לחבריו‪ ,‬היה מנוי וגמור אתו‬ ‫להמתין עד שעה ‪ , 8.30‬אם כי גם לו ברור היה שכל מארב נוסף ייערך‬ ‫בתנאים קשים יותר דווקא בגלל ההמתנה הממושכת בערב זה‪.‬‬ ‫גם אברהם‪ ,‬שהיה ממונה על המכונית השניה‪ ,‬היה תמים דעים עם רפי‪.‬‬ ‫אף על פי שלא החליפו ביניהם אפילו רמז קל‪ ,‬נשאר גם הוא עומד על‬ ‫משמרתו‪ .‬כמה דקות לפני השעה ‪ 8‬יצא אברהם ממכוניתו כדי שייטיב‬ ‫לראות את המתרחש‪ .‬הוא עמד עתה במרחק כמה מטרים מן הרכב שלו‪,‬‬ ‫קרוב מאד לפנת רחוב גריבלדי‪ .‬כאשר ראה אוטובוס נוסף עוצר ליד‬ ‫הקיוסק‪ ,‬פנה לאחור והחל חוזר בצעדים אטיים אל המכונית‪ .‬ולפתע הבחין‬ ‫בחשכה בקלמנט ההולך וקרב‪ .‬השעה היתה ‪ . 8.05‬אברהם החל ‪ p‬אל‬ ‫מכוניתו‪ .‬עזרא‪ ,‬שראה אותו קרב במרוצה‪ ,‬סגר מיד את חיפת המנוע‪.‬‬ ‫במהירות הבזק קפץ אברהם לתוך מכוניתו והדליק מיד את האורות‬ ‫הגדולים‪ .‬אותו רגע כבר היה קלמנט בפינת רחוב גריבלדי‪ .‬אברהם התניע‬ ‫את המכונית‪.‬‬ ‫אנשי המכונית הראשונה כבר היו אותה שעה קרובים ליאוש גמור‪ .‬גם‬ ‫הם ראו את האוטובוס עוצר ליד התחנה‪ ,‬אך כבר לא העזו לקוות שעוד‬ ‫יקרה משהו‪ .‬לפתע הבחין קנת באדם המהלך בצדי הכביש‪ .‬בחשכה לא‬ ‫הצליח לזהותו‪.‬‬ ‫— מישהו בא‪ — ,‬אמר לרפי — אבל אינני יודע אם זה קלמנט‪.‬‬ ‫כעבור שניות מעטות הוסיף‪ ,‬בלחישה שנשמעה כמעט כזעקה‪:‬‬ ‫— הנהו!‬ ‫רגע אחד תקפה התרגשות עמוקה את רפי אולם מיד חזר ומשל ברוחו‪.‬‬ ‫במבט מהיר בדק אם כל חבריו נמצאים בעמדותיהם‪ .‬גם אלי הבחין ברגע‬ ‫ההוא בדמות המתקרבת‪ :‬ואילו רפי ראה את קלמנט רק כעבור חמש־עשרה‬

‫‪ | 182‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫שניות‪ .‬בינתיים הגיע קלמנט עד לפנת רחוב גריבלדי ופנה להכנס לרחוב‬ ‫זה‪ .‬קנת לחש על אזנו של רפי‪:‬‬ ‫— הוא מחזיק יד אחת בכיס — אולי יש לו אקדח‪ .‬הלומד לאלי?‬ ‫— תאמר‪.‬‬ ‫— אלי — לחש קנת‪ — ,‬הזהר מאקדח‪ .‬הוא מחזיק יד בכיס‪.‬‬ ‫ברגע זה עמד קלמנט לפני המכונית ממש‪.‬‬ ‫— מומנטיטו‪ — ,‬פנה אליו אלי וזינק לעברו‪.‬‬ ‫קלמנט‪ ,‬אחוז בהלה‪ ,‬פסע פסיעה אחת לאחור‪.‬‬ ‫על פי התכנית המתורגלת‪ ,‬צריך היה אלי להשתלט על קלמנט בשיטה‬ ‫הידועה בשם ״הורדת זקיף״‪ ,‬לאחוז בו מאחור ולגררו אל המכונית כשגבו‬ ‫של קלמנט מופנה אליו‪ .‬במצב זה צריך היה זאב להגיח ממקומו ולאחוז‬ ‫ברגליו‪ .‬ואולם מחשש מפני האקדח נהג אלי בדרך שונה‪ :‬הוא קפץ על‬ ‫קלמנט כדי להפילו‪ .‬בגלל פסיעתו של קלמנט לאחור גרמה תנופת זינוקו‬ ‫של אלי ששניהם נפלו על הארץ‪ .‬אגב נפילה פלט קלמנט זעקה נוראה‪ ,‬כשל‬ ‫חיה שנלכדה בפח‪ .‬זאב רץ סביב המכונית ואחז ברגליו‪ .‬קלמנט היה‬ ‫כמשותק‪ .‬רפי‪ ,‬בראותו שהצוות אינו נוהג על פי המתוכנן‪ ,‬חשש מסיבוך‪,‬‬ ‫ובניגוד לתכנית הגיח מהמכונית‪ ,‬אחז בראשו של קלמנט והחל מושכו‬ ‫לתוך המכונית‪ ,‬בעוד אלי וזאב דוחפים אותו‪ .‬במשך שניות אחדות נתדחקו‬ ‫ארבעתם — רפי‪ ,‬אלי‪ ,‬זאב וקלמנט — בחלק האחורי של המכונית‪ .‬זאב‬ ‫טיפס מעל למסעד הגב של הספסל הקדמי ותפס את מקומו ליד מושב‬ ‫הנהג‪ .‬קנת סגר את חיפת המנוע‪ ,‬חזר אל ההגה‪ ,‬והתניע את המכונית‪.‬‬ ‫הפעולה כולה לא נמשכה אפילו דקה אחת‪.‬‬ ‫אברהם לא יכול לראות מה קורה בחשכה‪ ,‬אך בראותו את המכונית‬ ‫הראשונה נעה ממקומה‪ ,‬החל נוסע אחריה‪ .‬הוא עבר ביעף על יד ביתו של‬ ‫קלמנט ברחוב גריבלדי‪ ,‬פנה בעקבות הראשונה אל הרחוב של הקיוסק‪,‬‬ ‫ובהצטלבות עם כביש ‪ 197‬הדביק את מכונית חבריו‪ .‬רק בשעה שעברו ליד‬ ‫הקיוסק ואברהם ראה את קנת ליד ההגה‪ ,‬הבין שהכל כשורה‪ .‬הוא הגביר‬ ‫מהירותו‪ ,‬עקף את המכונית שלפניו‪ ,‬והחל מוביל בדרך המוסכמת‪ ,‬בהתאם‬ ‫לתכנית‪ .‬שתי המכוניות עצרו לרגע באותו מקום שבו נפגשו לפני המבצע‪,‬‬ ‫בדרך העפר שבין שני הכבישים‪ ,‬עשו במכוניות את השינויים המיבצעיים‬ ‫שתוכננו לצורך השלב הבא של הפעולה — הנסיעה אל בית המיבטחים‬ ‫— ויצאו שוב לדרך‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬הכל היה כשורה במכונית הראשונה‪ .‬קלמנט לא גילה שום סימני‬ ‫התנגדות‪ .‬בשעה שהמכונית ניתרה ממקומה‪ ,‬היה ראשו שעון על ברכיו של‬ ‫רפי‪ .‬רפי ואלי‪ ,‬בעזרתו הפעילה של זאב‪ ,‬שהתכופף מעל למסעד המושב‬

‫״אם לא תשב בשקט — תיירה!״ | ‪1 8 3‬‬

‫הקדמי‪ ,‬סתמו את פיו‪ ,‬כפתו את ידיו ואת רגליו‪ ,‬הרכיבו לו משקפיים‬ ‫אטומים‪ ,‬הורידוהו על הרצפה‪ ,‬וכיסוהו בשמיכה‪ .‬כל אותה שעה לא הוציא‬ ‫קלמנט הגה מפיו‪ .‬קנת אמר לו משפט אחד בלשון הגרמנית‪ ,‬בניסוח‬ ‫שוודאי היה לו צליל מוכר באזניו‪ — :‬אם לא תשב בשקט גמור — תיירה‪.‬‬ ‫כיוון שנתפנו ידיו‪ ,‬הושיט רפי את ימינו ולחץ את ידו של אלי‪ ,‬שבינתיים‬ ‫היה סיפק בידו להסיר את הכפפות שלבש לצורך המיבצע‪ .‬רפי הוציא‬ ‫מכיסו חפץ קשה שכל העת הפריע לו והוא שכח את מהותו‪ :‬אלה היו‬ ‫האזיקים שהחזיק עמו‪ ,‬על מנת לכבול את אייכמן במקרה הצורך‪ .‬רפי הביט‬ ‫לאחור‪ ,‬ולא הבחין מיד במכונית השניה‪ .‬ואולם כעבור חצי דקה רווח לו‪:‬‬ ‫היא הופיע מאחוריהם‪ ,‬עקפה אותם והחלה מובילה‪ .‬בשעת החניה הקצרה‬ ‫בדרך העפר יכול לאשר באזני הנוסעים במכונית השניה שהכל התרחש‬ ‫בהתאם למתוכנן‪.‬‬ ‫הם המשיכו בנסיעה לפי תכנית הנסיגה א׳‪ .‬ליד מחסום רכבת נאלצו‬ ‫לעצור‪ .‬שתי שיירות ארוכות של מכוניות עמדו שם והמתינו להרמת‬ ‫המחסום‪ .‬מבעד לחלונות הפתוחים של המכונית שעל רצפתה שכב קלמנט־‬ ‫אייכמן‪ ,‬בקעו צלילי מוסיקה‪ .‬כעשר דקות עמדו שתי המכוניות בתוך‬ ‫השיירה‪ ,‬אך מי שהציץ לתוכן לא יכול לראות שום דבר יוצא דופן‪:‬‬ ‫הנוסעים התנהגו כנוסעי כל שאר המכוניות הממתינות‪ .‬איש לא הבחין בהם‬ ‫שברגעים אלה הם עומדים על מלוא המשמעות של המושג ״נצח״‪.‬‬ ‫כל אותו זמן שכב קלמנט־אייכמן על הרצפה‪ ,‬שקט לחלוטין‪ ,‬ורק‬ ‫נשימתו הכבדה נשמעה‪ .‬תחילה היתה מחשבה להרדימו מיד עם לכידתו‪,‬‬ ‫כדי להבטיח שלא יוכל לגרום שום קשיים בדרך אל בית המיבטחים‪ .‬ואולם‬ ‫הרעיון נדחה על ידי הרופא‪ ,‬שהסביר כי צפונה בו סכנה לחייו של העצור;‬ ‫שכן לא ניתן לברר אם לא אכל ולא שתה‪ ,‬בשעות שקדמו להרדמה‪,‬‬ ‫מאכלים ומשקאות כבדים‪ ,‬שלאחריהם כרוכה ההרדמה בסכנה‪.‬‬ ‫מקץ שלושת רבעי השעה הגיעו אל מחוז חפצם‪ .‬במרחק כחמש דקות‬ ‫נסיעה מה״טירה״ נעצרו שתי המכוניות‪ ,‬בהתאם לתכנית‪ ,‬ונעשו בהן‬ ‫השינויים הדרושים לשם הסוואת הכניסה לווילה‪.‬‬ ‫כשהגיעו לבית המיבטחים‪ ,‬היתה השעה ‪ . 8.55‬חמישים דקות עברו מאז‬ ‫ירד קלמנט־אייכמן — בפעם האחרונה בחייו — מן האוטובוס מספר ‪. 203‬‬ ‫ליד שער ה״טירה״ חיכה ״בעל הבית״‪ ,‬הוא יצחק‪ .‬הוא נהג לפי מיטב‬ ‫הנימוסים של מכניס אורחים מובהק‪ .‬פתח את שערי הווילה לרווחה והניח‬ ‫לשתי המכוניות להכנס‪ .‬הראשונה הוכנסה למוסך שממנו הוביל מעבר אל‬ ‫הבית‪ .‬דלתות המוסך נסגרו אחריה וקלמנט הוצא מתוכה‪ .‬הוא הלך ברגל‪.‬‬ ‫כשהוא נתמך משני הצדדים‪ ,‬מן המוסך עד החדר שהוכן למענו‪ .‬מיד חזרה‬

‫‪ | 1 8 4‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫המכונית ויצאה מן המוסך‪ ,‬כדי לפנות מקום לשניה‪ .‬את הראשונה הסיעו‬ ‫העירה‪ ,‬מתוך הנחה שאפילו הבחין מישהו במתרחש בפנת כביש ‪202‬‬ ‫ורחוב גריבלדי‪ ,‬ודאי שם לב רק למכונית הראשונה‪ ,‬ולפיכך יש להרחיק‬ ‫אותה מיד מבית המיבטחים‪ .‬את השניה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬צריך היה להחביא‬ ‫מעין רואים‪ ,‬כיוון שאיש מדיירי הסביבה עוד לא ראה אותה בקרבת‬ ‫ה״טירה״; ואם יווצר מצב מסוכן ויהיה הכרח להעביר את אייכמן בדחיפות‬ ‫למקום אחר במכונית זו‪ ,‬מוטב שלאחר מעשה איש לא יוכל להצביע עליה‬ ‫ולומר שראה אותה חונה בחצר ה״טירה״‪.‬‬ ‫קלמנט הושכב בינתיים על מטת ברזל‪ ,‬כשרגלו האחת כבולה באזיקים‬ ‫אל מסגרת המטה‪ .‬המשקפיים האטומים לא הוסרו מעיניו‪ ,‬ועדיין לא ראה‬ ‫את החדר ואת שוביו‪.‬‬ ‫בגדיו נלקחו ממנו והוא שכב לבוש בפיז׳מה שנקנתה במיוחד בהתאם‬ ‫למידותיו‪ .‬כאשר החלו בודקים את פיו‪ ,‬אמר שאחר כל כך הרבה שנים אין‬ ‫לצפות שעוד ינהג זהירות ויסתיר רעל בין שיניו‪ .‬שיניו התותבות הוצאו‬ ‫מפיו‪ ,‬ולבסוף נערך חיפוש יסודי בבגדיו ובנעליו‪.‬‬ ‫בחדרו של העצור נמצאו אותה שעה רפי‪ ,‬אלי‪ ,‬אברהם וקנת‪ .‬קנת הוא‬ ‫שחקר אותו‪ .‬תחילה חיפשו סימני זיהוי בגופו‪ ,‬בהתאם לנתונים שבידי קנת‪.‬‬ ‫כיוון שידעו שקציני הס״ס היו נוהגים לציין את סוג הדם שלהם בכתובת‬ ‫קעקע תחת בית שחיים‪ ,‬החלו תחילה מחפשים במקום זה‪ :‬אך תחת כתובת‬ ‫הקעקע מצאו רק צלקת קטנה‪ .‬אחר כך מצאו סימני פציעה בחזהו —‬ ‫תוצאה של תאונת דרכים משנות המלחמה‪.‬‬ ‫כשרשימת סימני ההיכר של אייכמן לפניו‪ ,‬החל קנת מציג סדרת שאלות‬ ‫לעצור‪:‬‬ ‫— מה מספר הכובע שלך?‬ ‫— חמשים ושש‪ — ,‬השיב קלמנט‪.‬‬ ‫— ומידת בגדיך?‬ ‫— חמישים‪.‬‬ ‫— מה מספר נעליך?‬ ‫— ארבעים ושתיים‪.‬‬ ‫— ומה היה מספר כרטיס החבר שלך במפלגה הנאציונל־סוציאליסטית?‬ ‫— שמונה תשע תשע שמונה תשע חמש‪ — ,‬השיב קלמנט בלי היסוס‪.‬‬ ‫למעשה כבר היה בתשובה ספונטאנית זו‪ ,‬יחד עם הפרטים על מידות‬ ‫לבושו‪ ,‬כדי לזהות את קלמנט כאייכמן במידה רבה של ודאות‪ .‬שום אדם‬ ‫אחר לא היה יכול לדעת את מספרו של אייכמן במפלגה הנאצית‪ ,‬ובוודאי‬ ‫שלא היה פולט אותו באופן כה מיכני‪ .‬ואולם קנת רצה לשמוע את האישור‬ ‫מפי קלמנט עצמו‪ .‬והוא הוסיף לשאול‪:‬‬

‫יאם לא תשב בשקט — תיירה!׳׳ | ‪1 8 5‬‬

‫— באיזו שנה באת לארגנטינה ?י‬ ‫‪. 1950‬‬ ‫—‬ ‫— מה שמך?‬ ‫— ריקארדו קלמנט‪.‬‬ ‫— האם צלקות הפציעה בחזך נגרמו בתאונה שקרתה בשנות‬ ‫המלחמה?‬ ‫— כן‪ — ,‬השיב קלמנט‪ ,‬והחל רועד בכל גופו‪ .‬ייתכן שרק ברגע ההוא‬ ‫נתחוור לו שהסגיר את עצמו בשעה שהשיב על השאלה בדבר מספרו‬ ‫במפלגה‪.‬‬ ‫— אם כן‪ ,‬מה שמך האמיתי?‬ ‫— אוטו הנינגר‪ — ,‬אמר בשפה רפה‪.‬‬ ‫קנת לא הגיב מיד על שקר חדש זה‪ .‬זמן מה עיין ברשימותיו בשתיקה‪,‬‬ ‫והדממה מרטה את עצביו של העצור‪ .‬אחר כך שאל‪:‬‬ ‫— האם מספריך ב‪0‬״ס היו ‪ 45326‬ו־‪? 63752‬‬ ‫־‬

‫ק­‬

‫— אמור איפוא את שמך! — ציווה קנת‪.‬‬ ‫— שמי אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫רעדה כעין עווית טלטלה את גופו של העצור‪ .‬בחדר השתררה דממה‬ ‫עמוקה‪ .‬ארבעת הישראלים לא יכלו לתת ביטוי למה שהתחולל בנפשם‪ .‬הם‬ ‫רק יכלו להחליף מבטים אילמים‪ .‬אייכמן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מצא דרך משלו כדי‬ ‫לבטא את סערת רוחו‪:‬‬ ‫— על נקלה תבין‪ — ,‬אמר‪ — ,‬שאני נרגש ברגע זה‪ .‬הייתי מבקש מעט‬ ‫יין‪ ,‬אם אפשר‪ ,‬יין אדום‪ ,‬כדי להתגבר על התרגשותי‪.‬‬ ‫וכשנאמר לו שמבוקשו יינתן לו‪ ,‬הוסיף‪:‬‬ ‫— ברגע שאמרת לי לשתוק‪ ,‬שם במכונית‪ ,‬הבינותי שנלכדתי על ידי‬ ‫ישראלים‪ .‬אני יודע עברית; למדתי אצל הרב ליאו בק‪ :‬בראשית ברא‬ ‫אלהים את השמים ואת ה א ^‪ ..‬שמע ישראל‪...‬‬ ‫קשה לתאר את הזוועה ואת הבחילה שבה שמעו הארבעה מלים אלה‬ ‫יוצאות מפיו‪ .‬נעימת ההתרפסות שבה החל פונה אל שוביו דיה היתה‪,‬‬ ‫לכשעצמה‪ ,‬כדי לעורר בהם תיעוב עז‪ .‬אולם משביטא את המלים הזכות‬ ‫שמלמלו מיליוני שפתיים יהודיות ברגעי האימה האחרונים‪ ,‬חשבו שלבם‬ ‫יתפלץ‪ .‬אסור היה לפגוע בעצור‪ ,‬כי כך נצטוו‪ .‬אסור היה להענות לדחף‬ ‫הפנימי שאמר להם לסתום את פיו הטמא‪ ,‬ויהי מה‪ .‬אפשר היה לעשות דבר‬ ‫אחד בלבד‪ :‬לקום ולצאת‪.‬‬ ‫הם יצאו אל חבריהם‪ ,‬שהמתינו במתיחות לתוצאות החקירה הראשונה‪.‬‬

‫‪ | 1 8 6‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫משנתבשרו הללו כי קלמנט הודה שהוא אייכמן‪ ,‬תקפם רגש של רווחה‬ ‫וסיפוק‪ .‬אבל הרוחות נעכרו מחדש כשעמדו לראשונה על משמעותו‬ ‫המדכאה של ההכרח לדור זמן ממושך בכפיפה אחת עם חלאת־אדם זו‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬אף אחד מהם לא היה פנוי להתמסר זמן רב לרגשותיו המסוערים‪.‬‬ ‫עבודה רבה חיכתה להם‪ :‬בדיקת אייכמן על ידי הרופא‪ ,‬ארגון סדרי‬ ‫השמירה וקביעת כללי הבטחון‪ ,‬הסדרת האספקה‪ ,‬תכנון צעדים לשעת‬ ‫חירום‪ ,‬וכר וכר‪.‬‬ ‫והם כבשו את געש הרגשות שנתלקח בתוכם וניגשו אל המלאכה‪.‬‬ ‫את כל אלה שמעתי מפי אברהם וקנת‪ .‬משנפרדתי מהם‪ ,‬הלכתי לחפש‬ ‫את איש הקשר אשר במשך כל אותו יום נדד מבית קפה לבית קפה בנתיב‬ ‫מקביל לשלי‪ ,‬בלי לדעת על מה ולמה‪ .‬שיערתי שיום לא קל עבר עליו‪,‬‬ ‫ובוודאי ישמח אם אבוא לשחררו מריתוקו‪.‬‬ ‫לא הכרתי אותו‪ ,‬והוא לא הכיר אותי‪ .‬אך כשנכנסתי לבית הקפה שבו‬ ‫ישב‪ ,‬לא הוצרכתי לטרוח הרבה כדי למצאו‪ .‬קבענו אמנם שספר מסויים‬ ‫יהיה מונח לפניו על השולחן‪ .‬אך זמן רב לפני שיכולתי להבחין בספר‪,‬‬ ‫הבחנתי בזוג עינים שניתלה בי בהכנסי‪ ,‬והעינים דיברו אלי בלשון ברורה‬ ‫מאד‪ :‬הזה האדם אשר לו המתנתי כל היום? ניגשתי אליו בלי היסום‪ .‬הספר‬ ‫היה מונח על שולחנו במקום בולט‪.‬‬ ‫הוא שמח מאד לבואי ורצה לכבדני בספל קפה; ואולם כמות הקפה‬ ‫ששתיתי באותו יום היתה גדולה עד כדי כך‪ ,‬שהתפשרנו לבסוף על משקה‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫לדאבוני לא יכולתי גם עכשיו לגלות לו על מה ולמה הרצנוהו כל אותו‬ ‫יום‪ .‬יכולתי רק לבקשו שילך אל האיש הידוע לו ויאמר לו ש״מכונת‬ ‫הכתיבה בסדר״‪.‬‬ ‫— וזה הכל? — שאל‪ .‬התמהון והאכזבה שנצטיירו בפניו עוררו חמלה‬ ‫ממש‪ .‬קשה היה לו להשלים עם המחשבה שכדי להעביר הודעה נואלת זו‬ ‫צריך היה לחכות שבע עשרה שעות רצופות ומורטות עצבים במספר רב כל‬ ‫כך של בתי קפה‪ .‬כמה דקות ישב שם‪ ,‬נבוך ומהורהר‪ ,‬עד שלבסוף קם ואמר‬ ‫בחיוך על שפתיו‪:‬‬ ‫— כן‪ ,‬אני מבין‪ .‬אני הולך אליו מיד‪.‬‬ ‫פחות משעה לאחר מכן היתה ההודעה בידי אילני‪ .‬פירושה היה‪ ,‬שעליו‬ ‫להעביר שדר דחוף לארץ שריקארדו קלמנט בידינו ואין עוד ספק שהוא‬ ‫אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫יצאתי אל הלילה הקר והלח‪ ,‬ואחר עשרים השעות שעשיתי בבתי קפה‬ ‫סגורים ומלאי עשן‪ ,‬גרמה לי צינת הלילה הנאה חריפה‪ .‬החלטתי ללכת‬

‫׳׳אם לא תשב בשקט — תיירה!׳׳ | ‪1 8 7‬‬

‫ברגל אל המקום בו השארתי את חפצי‪ .‬הגעתי לשם אחר טיול שטעמו‬ ‫עדיין שמור היטב בזכרוני‪ .‬לקחתי את מטעני‪ ,‬ובמונית נסעתי לבית מלון‬ ‫מרוחק מאד מזה שבו התאכסנתי עד היום ההוא‪ .‬פקיד הקבלה‪ ,‬וכן נהג‬ ‫מונית אשר הסיע אותי‪ ,‬היו בטוחים שאך זה הגעתי לבואנוס איירס‪.‬‬ ‫ברגע שעליתי לחדרי והשתרעתי על מיטתי‪ ,‬נפלה עלי תרדמה עמוקה‪.‬‬ ‫היא הופסקה כעבור כמה שעות על ידי פקיד בית המלון שהעירני בהתאם‬ ‫לבקשתי‪ .‬יום גדוש עבודה חיכה לי‪.‬‬

‫פרק כ״ב‬

‫יסוריו של שלום דני‬ ‫יעקב כרוז היה אחד האנשים המקורבים ביותר ־אלי ועשה שנים רבות‬ ‫במחיצתי במיבצעים רבים‪ .‬בימים ההם הוא היה אחד מראשי האגפים‬ ‫במוסד‪ .‬בין השאר ייצג את המוסד בפני גורמים שונים בארץ ובחוץ לארץ‪.‬‬ ‫בהעדרי מישראל‪ ,‬היה מייצג אותי בפני ראש הממשלה‪ ,‬שרת החוץ‪ ,‬ופיקוד‬ ‫הצבא‪.‬‬ ‫ב־ ‪ 1938‬עלה יעקב מטרנסילבניה כסטודנט באוניברסיטה העברית‪ .‬בזמן‬ ‫מלחמת העולם השניה פעל במסגרת מאמץ המלחמה הבריטי‪ ,‬בארץ‬ ‫ובסוריה‪ ,‬בצנזורה ובלוחמה פסיכולוגית נגד האוייב הנאצי‪ .‬היה קריין‬ ‫בהונגרית בתחנה ששידרה כביכול מתוך הונגריה‪ .‬כל זה בתיאום‬ ‫ובשליחות ה״הגנה״‪ .‬לקראת סוף המלחמה פעל יעקב בשרות הידיעות של‬ ‫ה״הגנה״‪ .‬לאחר מכן פעל בשליחות המוסד לעליה בצרפת ובצפון אפריקה‪.‬‬ ‫ב־ ‪ 1949‬הצטרף כעובד מן המנין לשרות החשאי הממלכתי‪.‬‬ ‫יעקב כרוז היה מצוי אצל פרשת אייכמן‪ ,‬שכן עסק בשלבים מסויימים‬ ‫של איסוף הידיעות על האיש‪ .‬הוא היה מקורב לענין גם מסיבה אחרת‪:‬‬ ‫הוריו‪ ,‬אחותו הצעירה ועשרות משארי בשרו ניספו במחנות ההשמדה של‬ ‫הנאצים‪.‬‬ ‫לפני צאתי לדרך סיכמתי אתו שברגע שתתקבל הודעתי על לכידתו‬ ‫וזיהויו של אייכמן‪ ,‬ימהר למסור אותה לשלושה אנשים‪ :‬לראש הממשלה‪,‬‬ ‫לשרת החוץ ולראש המטה הכללי‪.‬‬

‫‪188‬‬

‫יסוריו של שלום דכי | ‪189‬‬

‫ב־‪ 13‬במאי‪ ,‬שחל ביום ד‪ ,‬הביזן דרורי ליעקב את ההודעה שאייכמן‬ ‫בידינו‪ .‬מיד ביקש להתקבל על ידי ראש הממשלה‪ ,‬אולם נתברר כי הלה‬ ‫נמצא בשדה בוקר‪ .‬מזכירו המדיני‪ ,‬יצחק נבון‪ ,‬הפציר ביעקב לדחות את‬ ‫הפגישה ליום א׳ — אלא אם כן מחייב הנושא הכרעה או פעולה דחופה‬ ‫מצד בן גוריון‪.‬‬ ‫כמנהגה בכל יום ו׳‪ ,‬היתה הגברת גולדה מאיר בלשכתה בקריה בתל‬ ‫אביב‪ .‬למרות לוח הזמנים הדחוס שלה‪ ,‬קבעה ליעקב פגישה קצרה עוד‬ ‫באותו יום‪ .‬כשהגיע ללשכה‪ ,‬הסבירה לו המזכירה במבוכה גלויה שאחד‬ ‫השרים בא ו״חטף״ את הזמן שהועידה לו שרת החוץ‪ .‬יעקב ביקש למסור‬ ‫לה הודעה שהוא נמצא שם‪ ,‬והגברת מאיר יצאה מיד והזמינה אותו להלוות‬ ‫אליה אל מרפסת הבנין‪ .‬היא הבינה שאדם כיעקב אינו בא להטרידה ללא‬ ‫צורך‪.‬‬ ‫— מה קרה? — שאלה‪.‬‬ ‫— אייכמן בידינו‪.‬‬ ‫— האם זוהה בוודאות? — שאלה גולדה בהתרגשות‪.‬‬ ‫— כן‪ .‬הוא זוהה סופית‪.‬‬ ‫שניה אחת נעצרה נשימתה‪ .‬היא הצמידה ידה אל לבה וחיפשה משענת‪.‬‬ ‫לבסוף הניחה את ידה השניה על שכמו של יעקב‪ .‬אחר שהתאוששה‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫— איסר אתו?‬ ‫־‬

‫ק­‬

‫— ולאיסר ואנשיו שלום ?‬ ‫— לפי השדר שקיבלנו‪ ,‬הכל כשורה‪ .‬אך לא נדע את כל הפרטים עד‬ ‫שובם לארץ‪.‬‬ ‫— אני מבקשת אותך‪ ,‬אם תדע משהו‪ ,‬בוא להודיעני מיד‪.‬‬ ‫מלשכתה של שרת החוץ מיהר יעקב אל המטה הכללי‪ .‬עם רב־אלוף‬ ‫חיים לסקוב הייתי קשור קשרי ידידות אישית עמוקה‪ .‬כשנכנס יעקב‬ ‫למשרדו‪ ,‬שאל מיד‪:‬‬ ‫— מה נשמע? היש חדשות מאיסר?‬ ‫— יש ויש‪ .‬אייכמן נתפס ואין עוד ספק בזהותו‪.‬‬ ‫— בול! — פלט לסקוב‪ ,‬ועיניו התנוצצו מבעד למשקפיו‪ — .‬הידועים‬ ‫לך פרטים על הפעולה ? — שאל‪.‬‬ ‫— לא‪ .‬ואין להניח שנדע עד שישובו לארץ‪.‬‬ ‫ביום א׳ בשעה ‪ 5‬בבוקר יצא יעקב לשדה בוקר במכונית שהיתה נהוגה‬ ‫בידי יקי‪ .‬כמה דקות לפני השעה ‪ 9‬הגיעו למחוז חפצם‪ .‬שומרי ראשו של בן‬

‫‪ | 190‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫גוריון הביאוהו אל צריפו בקיבוץ‪ .‬בן גוריון קיבל את פניו בחדר עבודתו‬ ‫ושאל מיד למטרת בואו‪.‬‬ ‫— באתי להודיעך שאייכמן בידינו ושזהותו הובררה בוודאות‪.‬‬ ‫ראש הממשלה החריש רגע ואחר שאל‪:‬‬ ‫— מתי יחזור איסר? אני זקוק לו‪.‬‬ ‫— את התאריך המדוייק אינני יודע‪ .‬המטוס ימריא בעוד שלשה ימים‬ ‫וישוב‪ ,‬לפי התכנית‪ ,‬ב־ ‪ 22‬בחודש‪ ,‬דהיינו בעוד שבוע מהיום‪ .‬אם הכל‬ ‫יתנהל כשורה‪ ,‬יובא אייכמן במטוס זה‪ .‬יש להניח שאיסר לא יעזוב את‬ ‫המקום עד שיהיה בטוח כי אייכמן הועלה למטוס בלי תקלות‪ .‬ייתכן‬ ‫שיצטרף גם הוא אל הטיסה‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬הרי אני מניח שיחזור יום או יומיים‬ ‫אחר בוא המטוס‪.‬‬ ‫לפי כל הסימנים‪ ,‬לא הבחין איש בתכונה מיוחדת סביב ה״טירה״ בערב‬ ‫שבו באו אליה אייכמן וצוות שומריו‪ .‬רפי סבור היה כי חיוני הוא להוסיף‬ ‫ולשוות לבית אותו אופי שקט שציין אותו לפני בואם‪ ,‬ולפיכך הוחלט‬ ‫שבשלושים ושש השעות הראשונות לא ייצא איש את הבנין ולא יבוא אליו‪,‬‬ ‫להוציא התנועה ההכרחית לצורך הספקת המזון‪ .‬תפקיד ההספקה הוטל על‬ ‫יצחק‪ ,‬שהופיע כלפי חוץ כשוכר הווילה‪ .‬אמנם חשוב היה שיימצא בבית‬ ‫כדי שיוכל לקבל את פניהם של מבקרים אפשריים‪ ,‬אולם היו תפקידים‬ ‫שנראו לנו חשובים עוד יותר‪.‬‬ ‫אחד מהם היה — החזרת המכונית ששימשה לביצוע הלכידה‪ .‬היה‬ ‫ברור לי‪ ,‬עוד לפני שהאנשים יצאו לפעולה‪ ,‬שאת המכונית הזאת יהיה‬ ‫עלינו להחזיר למשכירים בהקדם האפשרי‪ .‬שיקולי היה‪ ,‬שלעולם אין לדעת‬ ‫אם עובר־אורח מקרי לא ראה את המכונית במקום המעשה‪ .‬אדם כזה עשוי‬ ‫להזכר בה לאחר שישמע כי נעלם אדם ונערכת חקירה משטרתית‪ .‬לפיכך‬ ‫הייתי בדעה שאת המכונית יש להחזיר לפני שעד מקרי ילך ויציע עזרתו‬ ‫לשלטונות‪.‬‬ ‫אמנם ידעתי שיש סיכון מסויים גם בעצם ההחזרה‪ ,‬שמא הקדים העד‬ ‫ומסר את עדותו במשטרה‪ .‬ואולם הסיכון הטמון באי־החזרתה נראה לי רב‬ ‫יותר‪ .‬אילו עיכבנו את המכונית בידינו‪ ,‬או אילו ניסינו להשאירה במקום‬ ‫נידח‪ ,‬היינו עלולים לגרום שהמשכירים יגישו תלונה למשטרה‪ ,‬וזו תעמוד‬ ‫על הקשר בין היעלמו של קלמנט ובין ״גניבתה״ של מכונית שכורה‪.‬‬ ‫במקרה כזה היה הפקדון הגדול שהשארנו בידי החברה אך מגביר את‬ ‫החשדות‪.‬‬ ‫עם זאת התניתי את החזרת המכונית באישור סופי מצדי‪ .‬כאשר הובאה‬

‫יסוריו של שלום דני | ‪191‬‬

‫השאלה לפני בבוקר שלאחר הלכידה‪ ,‬עדיין לא היה לי מושג אם כבר החלו‬ ‫מחפשים את קלמנט‪ ,‬ואם היתה פניה אל המשטרה‪ .‬המקור היחיד‬ ‫לאינפורמציה שעמד לרשותנו היה העתונות המקומית‪ .‬אילני בדק אותה‬ ‫באופן יסודי והודיע לבסוף שאין בה זכר למה שקרה ערב קודם לכן בסאן‬ ‫פרנאנדו‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬הוריתי להחזיר את המכונית בלי דיחוי‪.‬‬ ‫ושוב חזר יצחק נשר למוסך וכשכולו מתח וחרדה החזיר את המכונית‪.‬‬ ‫הכל עבר בשלום‪ .‬בעל המוסך מסר לו את חבילת הדולרים שהיתה שמורה‬ ‫בקופתו‪ .‬התייר התגלה כג׳נטלמן מושלם‪ .‬הוא כלל לא טרח לספור את‬ ‫הכסף והסתלק מהמקום במהירות הבזק‪ .‬כעבור שעות אחדות נמסר לי‬ ‫שהמכונית הוחזרה ללא סיבוכים והפקדון הכספי הושב בשלמותו‪.‬‬ ‫גם אנשי הצוות המיבצעי נשמו לרווחה משהוברר כי לא נפל חשד על‬ ‫המכונית‪ .‬על כולם עבר לילה של נדודי שינה‪ ,‬בשל ההתרגשות שבאה להם‬ ‫בעקבות הצלחת המיבצע והזיהוי המהיר של אייכמן‪ ,‬וגם הקור ששרר‬ ‫בבית הדיר שינה מעיני האנשים‪.‬‬ ‫הרופא בדק את אייכמן ומצא אותו בריא לחלוטין‪ .‬לא רק מצב בריאותו‬ ‫הניח את הדעת‪ ,‬גם התנהגותו היתה מופתית‪ .‬הוא נתגלה כעצור־לדוגמה‪,‬‬ ‫ולא חסך שום מאמץ כדי להוכיח לשוביו רצון טוב ונכונות לשיתוף פעולה‪.‬‬ ‫החזקתו‪ ,‬כפי שנתברר‪ ,‬לא היתה כרוכה בשום בעיות בטחון מעשיות‪ .‬אם‬ ‫כי הבעיות הנפשיות היו כמובן מרובות‪ .‬הן נבעו קודם כל מעצם הצורך‬ ‫להמצא במחיצתו תמיד‪ ,‬לטפל בו ולשקוד על שמירתו‪.‬‬ ‫האנשים התחלפו בשמירה‪ ,‬הן ליד אייכמן והן בתצפית על הסביבה‪.‬‬ ‫תצפית זו היו מבצעים מתוך הבית והחצר הפנימית‪ ,‬ותכליתה היתה לבדוק‬ ‫אם אין זרים משוטטים בסביבה ואם אין מישהו מגלה התענינות בלתי‬ ‫רגילה במה שמתרחש ב״טירה״‪ .‬מהרגע הראשון הותוו תקנות בטחון‬ ‫מיוחדות למקרה חירום‪ ,‬שכללו סדרים הן לניצול המסתור המיוחד שהוכן‬ ‫למען האסיר‪ ,‬והן ליציאה פתאומית מהמקום‪ .‬הכל תורגל תירגול יסודי‪ ,‬וכל‬ ‫האנשים ידעו את מקומותיהם ואת תפקידיהם‪.‬‬ ‫הצוות שישב ב״טירה״ כלל את רפי‪ ,‬עזרא‪ ,‬אלי‪ ,‬זאב‪ ,‬הרופא ויצחק‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬קנת ואילני שלא התגוררו ב״טירה״‪ ,‬השתתפו בסידורים להבטחת‬ ‫האספקה‪ ,‬ובין השאר דאג קנת לרכישת תנורי חימום בשביל שומרי העצור‪.‬‬ ‫היחיד שהיה מנותק מן החבורה היה שלום דני‪ ,‬שהתנסה בינתיים באחת‬ ‫החוויות הקשות ביותר בחייו‪.‬‬ ‫בשעה שאנשי הצוות המיבצעי התכוננו לצאת לסאן פרנאנדו כדי ללכוד‬ ‫את אייכמן‪ ,‬נסע שלום אל בית המיבטחים ״דורון״ כדי להכינו למקרה‬ ‫שמסיבה כלשהי ייאלצו המבצעים להביא את אייכמן לשם‪ ,‬במקום‬

‫‪ | 192‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫ל״טירה״‪ .‬הוא עשה את כל ההכנות הדרושות לקבלת פני החבורה‪ ,‬יאחר‬ ‫כך סייר בסביבות הווילה כדי ללמוד את מבואותיה ואת מוצאיה‪.‬‬ ‫הגנן־השומר עשה כמיטב יכולתו כדי להנעים לו את זמנו בווילה‬ ‫הגדולה‪ ,‬ושלום לא ידע איך להשתחרר מאדיבותו הטורדנית‪ .‬הוא סיפר‬ ‫לאיש שנשאר יחידי בווילה כתוצאה ממקרה לא נעים‪ :‬הוא נמנה עם ידידיו‬ ‫של שוכר הבית‪ ,‬שהזמינו לבוא ולבלות כמה ימים במחיצתו‪ .‬ואולם באורח‬ ‫בלתי צפוי נאלץ בעל הווילה לצאת לפגישה עם כמה ידידים הנמצאים‬ ‫במעבר בבואנוס איירס‪ .‬יכול להיות‪ ,‬הסביר שלום‪ ,‬שיעלה בידו לשכנעם‬ ‫שיבואו גם הם להתארח בווילה ‪ :‬אך אם לא ייעתרו לו‪ ,‬לא תהיה לו ברירה‬ ‫אלא להילוות אליהם בסיורם בארגנטינה‪ ,‬שלפי המשוער יימשך ימים‬ ‫אחדים‪ .‬הוא התנצל איפוא לפני אורחו והביע את צערו על שהוא נאלץ‬ ‫להשאירו לנפשו לפי שעה‪.‬‬ ‫שלום חישב ומצא‪ ,‬שאם אמנם יבואו אנשי הצוות המיבצעי ואסירם‪ ,‬הם‬ ‫לא יוכלו להגיע לפני השעה ‪ .9.30‬לקראת שעה זו רצוי איפוא להרחיק את‬ ‫השומר מהבנין‪ ,‬ולוא לדקות ספורות‪ ,‬כדי שלא יראה את השיירה בבואה‪.‬‬ ‫ואולם עוד יותר טוב היה‪ ,‬אילו ניתן להרחיקו לזמן ממושך‪ ,‬כדי שתהיה‬ ‫שהות בידי אנשי הצוות לעשות את כל הסידורים הדרושים‪.‬‬ ‫סמוך לשעה ‪ 9‬החל שלום להתאונן על כאבי ראש קשים‪ .‬השומר התנדב‬ ‫מיד להביא רופא‪ ,‬אך שלום הסביר לו שאין צורך בכך‪ :‬הוא יודע מה טיב‬ ‫המחלה ואיזו היא התרופה הדרושה לו‪ ,‬אלא שלרוע המזל שכח לקחתה‬ ‫עמו‪ .‬המדובר בתרופה שאינה שכיחה כל כך‪ ,‬אמר‪ ,‬ורק בבית מרקחת גדול‬ ‫יש סיכוי למצאה‪ .‬השומר הביע מיד נכונות לצאת לבואנוס איירס כדי‬ ‫לחפש את התרופה המושיעה‪ .‬שלום רשם על פיסת נייר את שמן של‬ ‫טבליות שהיו ידועות לו‪ ,‬ושניתן להשיגן ללא מירשם של רופא‪ .‬השומר‬ ‫יצא לעיר‪ ,‬ושלום שמח נוכח הסיכוי שייעדר שעות אחדות‪.‬‬ ‫משעה ‪ 9.30‬עמד שלום לפני הבית‪ ,‬כשמפתחות השער בידו‪ .‬דרוך כולו‬ ‫נעץ עיניו בחשכה האטומה אשר מסביב‪ ,‬שמא יבקיעוה פנסיה של מכונית‪.‬‬ ‫במחשבתו שיחזר את מהלכו המשוער של המיבצע‪ .‬האמנם הופיע קלמנט‬ ‫בשעה הקבועה ? הוא ידע את כל פרטי הביצוע‪ ,‬ומאד השתוקק להשתתף‬ ‫בו‪ ,‬אלא שנגזר עליו להשאר בעורף בשעה שחבריו יוצאים ומסתכנים‬ ‫במעשה הגדול‪ .‬האם הצליחו לבצעו בהתאם למתוכנן? אם כן‪ ,‬כי אז הם‬ ‫כבר נמצאים בחצי הדרך‪ .‬אך האם הם נוסעים בכלל אל המקום הזה? הן‬ ‫לפי התכנית המקורית עליהם לנסוע ל״טירה״‪...‬‬ ‫מקץ שעתיים השתכנע שלום שחבריו לא יבואו עוד‪ .‬הוא נכנם לבית‬ ‫ופתח ספר שקנה באירופה‪ ,‬לפני עליתו למטוס‪ ,‬אלא שבשום אופן לא יכול‬

‫יסוריו של שלום דני | ‪193‬‬

‫להתרכז בקריאה‪ .‬עיניו חלפו על פני השורות‪ ,‬אך מוחו לא קלט מאומה‬ ‫מתכנן‪ .‬אף כי לא הובטח לו שיבואו להודיע לו על מהלך המיבצע‪ ,‬בכל‬ ‫זאת קיווה שמישהו ייזכר בו ויתפנה לספר לו מה אירע‪ .‬שעות רבות המתין‬ ‫כך‪ ,‬אך לשיא•‬ ‫אחר חצות הלילה הופיע השומר ועמו התרופה המבוקשת‪ .‬לא נותרה‬ ‫ברירה לשלום אלא לבלוע טבלית ולשכב לישון‪ .‬הוא אמר בלבו שאין‬ ‫להניח כי עוד יבוא מישהו בשעת לילה מאוחרת זו‪ ,‬שכן הדבר עלול לעורר‬ ‫את חשדו של השומר‪.‬‬ ‫בשעה מאוחרת בבוקר הקיץ משנתו‪ .‬הבית הגדול ריק היה‪ ,‬ואיש לא בא‬ ‫להודיע לו איך נסתיימה הפעולה‪ .‬קרבה שעת הצהרים‪ ,‬ועדיין לא באו‪ .‬אט‬ ‫אט נתגנבה חרדה ללבו‪ :‬הייתכן כי המיבצע נכשל? הן מנותק הוא מכל‬ ‫חבריו‪ :‬מנין לו‪ ,‬אם כן‪ ,‬הבטחון שקינן בלבו עד כה שהכל התנהל כשורה?‬ ‫הן לא ייתכן שישאירו אותו זמן כה רב ללא ידיעה‪...‬‬ ‫עם זאת לחש לו קול פנימי שאילו‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬קרתה תקלה‪ ,‬היו באים‬ ‫לבשרו‪ .‬אלא אם כן‪ ...‬אלא אם כן היתה התקלה חמורה עד כדי כך‪ ,‬שלא‬ ‫נשאר אדם אשר יכול לבוא ולספר לו‪ .‬ככלות הכל‪ ,‬כבר עברו יותר משבע‬ ‫עשרה שעות מן המועד שנקבע לביצוע הלכידה‪ .‬הייתכן שהכל עבר‬ ‫בשלום‪ ,‬ובכל זאת אין באים להודיע לו על כך?‬ ‫כך טלטלוהו מחשבותיו בין תקווה ופחד‪ .‬כל היום לא בא אוכל לפיו‪.‬‬ ‫הוא ידע שלא יהיה מסוגל לאכול עד שלא יידע‪ ,‬עד שלא יבואו ויספרו לו‬ ‫מה קרה בסאן פרנאנדו בערב הקודם‪.‬‬ ‫מחוגי השעון נעו באטיות מורטת עצבים‪ .‬שעה שלוש אחר הצהרים‬ ‫הגיעה‪ .‬מה יהיה ? עד מתי ימתין כך‪ ,‬שכוח על ידי הכל‪ ,‬בלי לדעת מה‬ ‫עלתה להם לחבריו? אך רגע‪ ,‬האין זו מכונית הנעצרת לפני הבית? שלום‬ ‫רץ החוצה‪ .‬אכן‪ ,‬אברהם בא לקראתו בצעדים מהירים‪ .‬אלהים אדירים‪ ,‬סוף‬ ‫סוף‪...‬‬ ‫לא‪ ,‬הוא לא הוצרך להציג שאלות‪ .‬פני אברהם סיפרו הכל‪ .‬שלום דחה‬ ‫בקוצר רוח את דברי התנצלותו על העבודה הרבה המוטלת עליהם‪ ,‬ועל‬ ‫האנשים הרתוקים ל״טירה״‪ .‬הוא רצה לדעת פרטים‪ ,‬לשמוע איך עבר הכל‪.‬‬ ‫משנתבשר כי המיבצע הצליח למעלה מן המשוער‪ ,‬שכח מיד את עגמת‬ ‫נפשו‪ .‬אבן נגולה מעל לבו‪ .‬הוא לא עצר את הדמעות שהתנוצצו פתאום‬ ‫בעיניו‪ ,‬ולא התבייש בהן‪.‬‬ ‫אברהם הסיעו לבואנוס איירס‪ ,‬ושם חזר שלום אל חדרו האפלולי‬ ‫ב״מעוז״ ואל עבודתו‪ ,‬שבימים הבאים עתידה היתה להיות מרובה וחיונית‬ ‫יותר מבעבר‪.‬‬

‫‪ | 194‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫את פגישותי ביום ההוא כיוונתי כך‪ ,‬שבשעות ‪ 11‬לפני הצהרים ו־‪ 5‬אחר‬ ‫הצהרים אמצא במקומות שנקבעו כנקודות מיפגש לדינה רון‪ .‬שאר האנשים‬ ‫היו טרודים בבעיות אספקה וארגון דחופות‪ ,‬ולא רציתי להטיל עליהם גם‬ ‫את התפקיד של המתנה לדינה‪ .‬היא לא הופיעה בפגישות שנקבעו לה‬ ‫ביומיים האחרונים‪ ,‬ואילו בשעה ‪ 5‬של היום הקודם איש מאתנו לא התיצב‬ ‫במקום המיפגש‪ ,‬כיוון שכולם היו טרודים בהכנות ללכידה‪ .‬עתה המתנתי‬ ‫לדינה‪ ,‬דקות אחדות לפני שעה ‪ , 11‬באחד מבתי הקפה הגדולים במרכז‬ ‫העיר‪.‬‬ ‫דינה יצאה בבוקר ההוא מבית מלונה בשעה מוקדמת‪ ,‬מצויירת במפת‬ ‫העיר‪ :‬היה בדעתה לגלות את נקודת המיפגש בכוחות עצמה‪ ,‬אגב טיול‬ ‫וברגל‪ .‬היא שוטטה להנאתה בחוצות‪ ,‬וקרבה לאט לאט אל קרן הרחוב שבו‬ ‫עמדה להתקיים הפגישה‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 11.05‬ראיתיה נכנסת לבית הקפה שבו ישבתי‪ .‬משהתרגלו עיניה‬ ‫לאפלולית ששררה באולם והיא הבחינה בי‪ ,‬נצטייר על פניה חיוך של‬ ‫הפתעה‪ .‬היא באה לשבת על ידי‪ .‬אחר שהתנצלה על האיחור‪ ,‬סבור הייתי‬ ‫שהגיע הזמן לבשר לה את הבשורה הגדולה‪.‬‬ ‫— הוא בידינו ! — אמרתי‪.‬‬ ‫— מי בידינו? למי אתה מתכוון? — שאלה דינה במבוכה‪.‬‬ ‫עכשיו הגיע תורי להיות מופתע‪.‬‬ ‫— וכי אינך יודעת לאיזו מטרה באת לכאן ?‬ ‫— לא‪ .‬אמרו לי שאת ההוראות אשמע כשאגיע‪.‬‬ ‫צחקתי וסיפרתי לה את מה שקרה ביממה האחרונה‪ .‬דינה הוכתה‬ ‫בתדהמה‪ .‬היא היתה חדשה בעבודה‪ ,‬ולא היה לה מושג שבין השאר‬ ‫עוסקים גם בציד פושעי מלחמה‪ .‬על אייכמן קראה בספר ״אכסודוס״‪ ,‬אך‬ ‫מעולם לא הצטייר לעיניה כאדם חי‪ .‬משנודע לה כי הוא אסיר שלנו‪ ,‬עלתה‬ ‫במחשבתה תגובה שלא העזה לבטאה בקול‪ :‬״איך אפשר להחזיק במפלצת‬ ‫כזאת ולא להשמידה מיד?״ המחשבה שיהיה עליה להמצא במחיצתו של‬ ‫רוצח ההמונים זעזעה אותה‪.‬‬ ‫הסברתי לה שעליה להופיע כידידתו של שוכר החווילה‪ ,‬הוא יצחק‪,‬‬ ‫ולשוות לחיים ב״טירה״ צביון טבעי ככל האפשר‪ .‬קבעתי לה פגישה עם‬ ‫יצחק לשעה יותר מאוחרת באותו יום‪ ,‬על מנת שיביא אותה אל הווילה‪.‬‬ ‫דינה שבה לבית המלון שלה וארזה את מטענה‪ .‬כעבור זמן מה הופיע‬ ‫יצחק במונית‪ .‬יחד נסעו עד למקום בו חיכתה להם מכונית עמוסה באספקה‬ ‫וצידה לנצורים בבית המיבטחים‪ .‬סמוך לשעה ‪ 6.30‬בערב הגיעה דינה אל‬ ‫ה״טירה״‪.‬‬

‫פרק כ״ג‬

‫מנותקים מן העולם‬ ‫מצבנו לא היה נוח ביותר באותם ימים ראשונים שלאחר הלכידה‪ .‬היינו‬ ‫מבודדים מן העולם ומנותקים מכל המתרחש במדינה אשר בה ישבנו‬ ‫ופעלנו‪ .‬לא היה לנו מושג איך הגיבה משפחת קלמנט על העלמו של אבי‬ ‫המשפחה‪ .‬לא ידענו אם פנתה למשטרה‪ ,‬או החליטה לחפשו בכוחות‬ ‫עצמה‪ ,‬או בעזרת ידידים פוליטיים‪ ,‬אנשי המושבה הנאצית בארגנטינה‪ .‬לא‬ ‫ידענו אם אשתו ובניו מבינים שנחטף‪ ,‬או שהם מייחסים את העלמו‬ ‫לתאונה‪ .‬לא ידענו אם הם ״מרעישים עולמות״‪ ,‬או שהם מטפלים בכל‬ ‫הענין בצנעה‪ .‬לא היו לנו מקורות אינפורמציה זולת העתונות‪ .‬ובעתונות לא‬ ‫נתפרסמה אף שורה אחת על העלמו של גרמני תושב סאן פרנאנדו‪.‬‬ ‫בתנאים אלה לא היתה לי ברירה אלא לנסות להעריך את המצב על פי‬ ‫הנתונים הידועים לי ועל פי ההגיון הקר‪ .‬לאחר ניתוח העובדות והגורמים‬ ‫הידועים‪ ,‬הגעתי להערכת המצב הבאה‪:‬‬ ‫משראתה ווירה אייכמן כי בעלה בושש לשוב הביתה‪ ,‬בניגוד למנהגו‬ ‫יום־יום‪ ,‬נתקפה בלי ספק חרדה ודאגה לגורלו‪ .‬ואולם היא לא יכלה להיות‬ ‫בטוחה שנחטף על ידי גורמים אשר גילו את זהותו האמיתית‪ .‬קודם לכל‬ ‫צריך היה להביא בחשבון את האפשרות שנפגע בתאונה‪ ,‬או שאירעה תקלה‬ ‫כלשהי בעבודתו‪ .‬מן הסתם לא פנתה מיד אל המשטרה‪ ,‬אלא תחילה ניסתה‬ ‫לברר אם בעלה עזב את מקום עבודתו בשעה הרגילה‪ ,‬ואם לא אמר‬ ‫‪195‬‬

‫‪ | 196‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫למישהו מחבריו שלא ישוב הביתה‪ .‬אחר שהוברר לה כי במקום העבודה‬ ‫הכל כשורה‪ ,‬הלכה מן הסתם לבדוק אם לא קרתה לו תאונה בדרך‪ .‬יש‬ ‫להניח‪ ,‬אמרתי בלבי‪ ,‬שביום זה ובימים הבאים תפנה אל תחנת העזרה‬ ‫הראשונה ואל בתי החולים שבכל האזור‪ ,‬כדי לברר בצורה דיסקרטית אם‬ ‫לא הביאו לשם פצוע בשם קלמנט‪ .‬לאחר מכן היא תנסה לברר אצל כל‬ ‫המכרים שאליהם קלמנט עשוי היה לסור‪ ,‬שמא נדרשה נוכחותו פתאום‬ ‫במקום אחר‪ ,‬או שמא הזהירוהו שמוטב כי לא יבוא הביתה ולא יתקשר עם‬ ‫בני ביתו‪.‬‬ ‫רק לאחר שכל הבדיקות האלה יסתיימו ללא תוצאות‪ ,‬היא תעמוד לפני‬ ‫השאלה אם לפנות אל המשטרה או לא‪ .‬ויש להניח שלא תזדרז כל כך‬ ‫להגיש תלונה‪ ,‬שכן המשטרה תנהג לפי השיגרה‪ ,‬תיעץ לה לפנות אל בתי‬ ‫החולים או אל כל מכרי המשפחה‪ ,‬ותבדוק את הרישומים המשטרתיים בכל‬ ‫האזור‪ .‬המשטרה גם עלולה לחקור אותה בקשר ליחסים בינה לבין בעלה‪,‬‬ ‫ובקשר למנהגיו של קלמנט‪ .‬היא עלולה לשאול אם אינו נוהג לשתות‬ ‫לשכרה‪ ,‬אם אין כאן ענין של ריב משפחתי רגיל‪ ,‬או הסתבכות עם אשה‬ ‫אחרת‪ .‬וכמנהג שוטרים בכל העולם‪ ,‬יאמרו לה לבסוף שבעלים נעלמים‬ ‫וחוזרים‪ ,‬וכל מה שעליה לעשות הוא — להמתין באורך רוח עד‬ ‫שהגעגועים אל משפחתו יחזירוהו הביתה‪.‬‬ ‫על כל פנים אין להניח שהמשטרה תצא מגדרה כדי לגלות את עקבותיו‬ ‫של סתם אזרח — שלא שב הביתה מעבודתו בשעה הרגילה וכנראה עזב‬ ‫את אשתו ואת בני ביתו‪ .‬המצב יהיה שונה‪ ,‬כמובן‪ ,‬אם ווירה אייכמן‬ ‫תתעקש‪ ,‬או היא תרמוז שיש לה יסוד להניח כי בעלה נחטף‪ ,‬או נפל קרבן‬ ‫למעשה זדון‪ .‬במקרה זה ידרשו ממנה להבהיר את רקע חששותיה‪ .‬אם‬ ‫תגלה את האמת‪ ,‬ותאמר למשטרה שבעלה הוא אדולף אייכמן‪ ,‬פושע‬ ‫מלחמה מן הגדולים שבהם המבוקש בכמה וכמה ארצות‪ ,‬ויש יסוד להניח‬ ‫כי הוא נחטף בידי יהודים או ישראלים‪ ,‬כי אז יעבירו הקצינים החוקרים את‬ ‫הטיפול לדרגים הגבוהים ביותר של השלטון‪ ,‬וכל הנושא ששמו אייכמן‬ ‫יגיע לכלל דיון פומבי ברחבי העולם‪ .‬פירוש הדבר יהיה‪ ,‬שהמסווה יוסר‬ ‫מפניו של קלמנט לעולמים‪ ,‬ולא עוד אלא שאם חוטפיו לא היו בטוחים די‬ ‫צרכם ביחס לזהותו האמיתית‪ ,‬הנה יקבלו את האישור הדרוש‪.‬‬ ‫מסקנתי היתה‪ ,‬שווירה אייכמן לא תעשה כדבר הזה‪ ,‬ועל כל פנים לא‬ ‫תפנה למשטרה עד שלא יתברר לה סופית שלא היתה כאן תאונה ושאין‬ ‫כאן סיבוך אישי כלשהו! וגם אז תיוועץ תחילה בכל ידידי המשפחה‬ ‫היודעים ריקארדו קלמנט מיהו‪.‬‬ ‫הנחתי שהידידים וראשי המושבה הנאצית בארגנטינה יבינו היטב את‬

‫מנותקים מן העולם | ‪1 9 7‬‬

‫משמעות העלמו של אייכמן‪ .‬ואולם גם הם ייזהרו מאד שלא לפנות אל‬ ‫השלטונות ולא לגלות ברבים כי ריקארדו קלמנט הוא אדולף אייכמן‪ .‬קרוב‬ ‫לוודאי שינסו‪ ,‬בדרכים לא־רשמיות ובעזרת קשרים אישיים‪ ,‬להפעיל‬ ‫גורמים במשטרה ובשלטון שהם יכולים לסמוך עליהם ‪ :‬ואלה יפתחו אולי‬ ‫בחיפושים ובחקירות‪ ,‬אך בדרך הדיסקרטית ביותר‪ .‬בשום אופן לא יוכלו‬ ‫לערוך מצוד נרחב וגלוי־לעין בלי שיהיה עליהם לגלות את מי הם‬ ‫מחפשים‪ .‬פעולתם תישאר איפוא בהכרח מוגבלת ולא יסודית‪ .‬רק המקרה‬ ‫העיוור‪ ,‬או טעות חמורה מצדנו‪ ,‬יוכלו לעזור להם להגיע אל אנשינו או אל‬ ‫בית המיבטחים שבו מוחזק אייכמן‪.‬‬ ‫בסיכום ראיתי איפוא את מצבנו כטוב למדי‪ .‬סבור הייתי שלא נשקפת‬ ‫לנו סכנה של פעולה מתוכננת ונרחבת מצד השלטונות המקומיים או מצד‬ ‫ידידי אייכמן‪ .‬אמנם‪ ,‬ברור היה לי כי ככל שתארך ישיבתנו בבואנוס איירס‪,‬‬ ‫כן תלך ותחמיר הסכנה‪ ,‬שכן עלולים המחפשים להחליט לבסוף לרתום‬ ‫לחיפושים זרועות שלטוניות לא גלויות‪ .‬ואולם לפי שעה — כך שיערתי‬ ‫— יכולים אנו לשבת בשקט‪.‬‬ ‫באין מקורות אינפורמציה אחרים‪ ,‬הוספנו לבדוק יום יום את כל‬ ‫העתונים המקומיים‪ :‬אך לא מצאנו בהם זכר לעניננו‪.‬‬ ‫מקץ שנים קיבלתי אישור להערכתי ביחס לתגובה המשוערת של‬ ‫משפחת אייכמן‪ ,‬מפי בנו הבכור ניקולאס‪ ,‬שסיפר בראיון עם כתב השבועון‬ ‫הגרמני ״קוויק״ בינואר ‪: 1966‬‬ ‫״‪...‬ב־‪ 12‬במאי עמדתי על פיגומו של בנין‪ ,‬מברג בידי‪ ,‬כשלפתע הופיע‬ ‫אחי דיטר ובישר לי‪ ,‬קצר־נשימה‪ :‬׳הזקן נעלם!׳ המברג נשמט מידי‪.‬‬ ‫מחשבתי הראשונה היתה‪ :‬הישראלים ! דיטר ואני דהרנו דרך בואנוס איירס‬ ‫לסאן פרנאנדו‪ .‬בדרך הזעקנו קצין ס״ס שבשמו אינני יכול לנקוב‪ .‬הוא היה‬ ‫ידידו הטוב ביותר של אבא‪ .‬הוא אמר לנו שאנו מוכרחים לחשוב בצורה‬ ‫מעשית‪ .‬קיימות שלוש אפשרויות‪ :‬אבא נעצר על ידי המשטרה בשל עבירה‬ ‫כלשהי‪ ,‬ואולי בשל שכרות‪ ,‬הוא נפגע בתאונה ומוטל פצוע בבית חולים‪ ,‬או‬ ‫שהובא בלא רוח חיים לחדר מתים כלשהו‪ .‬האפשרות השלישית היא‪,‬‬ ‫שהוא נמצא בידי הישראלים‪.‬‬ ‫״במשך יומיים חיפשנו אותו בתחנות משטרה‪ ,‬בחדרי מתים ובבתי‬ ‫חולים‪ .‬לשוא‪ ,‬כמובן‪ .‬ואז הבינונו שהם מחזיקים בו‪ .‬קבוצת נוער‬ ‫פרוניסטית העמידה עצמה לרשותנו‪ .‬היו זמנים כשקבוצות גדולות‪ ,‬עד‬ ‫שלוש מאות איש‪ ,‬רכובים על אופנועים‪ ,‬צבאו על ביתנו מסביב‪ .‬בדקנו כל‬ ‫סנטימטר מרובע בשטח כדי למצוא עקבות של תגרת ידים‪ .‬עם כל שעה‬ ‫שחלפה בלי להביא תוצאות‪ ,‬גברה מרירותנו‪ .‬הפעולות הפרועות ביותר‬

‫‪198‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫תוכננו בשעות ההן‪ .‬מנהיג הקבוצה אמר‪ :‬תנו לנו לחטוף את השגריר‬ ‫הישראלי‪ .‬נוציאו מן העיר ונענה אותו עד שאביכם ישוב הביתה‪ .‬התכנית‬ ‫נדחתה‪ .‬מישהו הציע לפוצץ את בנין השגרירות הישראלית‪ .‬גם תכנית זו‬ ‫נדחתה‪.‬‬ ‫״היו תגובות שונות בחוגים שונים‪ .‬׳הגדולים׳ הגיבו בדרך משלהם‬ ‫ו׳הקטנים׳ בדרך אחרת‪ .‬אמי ואחי הצעיר הלכו להתאכסן בבית שהועמד‬ ‫לרשותם על ידי אחד מידידינו‪ ,‬איש ס״ס לשעבר‪ .‬ידיד אחר של אבא‪ ,‬גם‬ ‫הוא איש ס״ס לשעבר‪ ,‬אירגן רשת של בקורת בנמלים ובשדות התעופה‪ .‬לא‬ ‫היו נמל‪ ,‬תחנת רכבת חשובה‪ ,‬שדה תעופה או צומת דרכים חשוב בהם לא‬ ‫הוצב אחד מאנשינו‪ .‬כך הושיטו ׳הקטנים׳ את עזרתם‪ .‬ואילו ׳הגדולים׳‬ ‫פשוט ברחו‪ .‬לרוב קמו ונמלטו באופן מאורגן לפאראגוואי‪.‬״‬ ‫קלאוס אייכמן קישט את סיפורו בכמה וכמה פרטים רומנטיים שמן‬ ‫הסתם לא שיקפו את המציאות‪ .‬הוא סיפר‪ ,‬למשל‪ ,‬שנאלץ למשכן את‬ ‫שעונו וחפצים אישיים אחרים כדי לקנות‪ ...‬אקדח‪ .‬האקדח היה דרוש לו‪,‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬כדי להגן על אמו ועל אחיו הצעיר‪ ,‬שלא ייחטפו גם הם‪ .‬אנשי ס״ס‬ ‫באו וסיפרו למשפחה כי אביהם מוחזק במרתף של בית כנסת‪ .‬קלאוס‬ ‫ודיטר אייכמן התחלפו בשמירה על ביתם‪ ,‬עד שבאו אנשי קבוצת הנוער‬ ‫הפרוניסטי ונטלו על עצמם את תפקידי השמירה‪ .‬ואשר לאביו הוא מוסיף ‪:‬‬ ‫״ידענו בוודאות שעדיין לא עזב את ארגנטינה‪ ...‬היו לנו ידיעות‬ ‫מהימנות‪ .‬ניסינו למשוך את הצד שכנגד לפעולה‪ .‬הפצנו שמועה שלפיה‬ ‫נחטף אבא על ידי אנשי יחידה צבאית ישראלית‪ .‬דבר זה עורר את הצבא‬ ‫הארגנטיני‪.‬״‬ ‫להלן מספר אייכמן הבן איך הוצא אביו מארגנטינה במטוס שהביא את‬ ‫המשלחת הישראלית לחגיגות היובל של ארגנטינה‪ .‬״לנו נודע הדבר‬ ‫באיחור של מחצית השעה‪ .‬אילו נודע לנו הדבר מעט קודם‪ ,‬היינו מצליחים‬ ‫למנוע את המראת המטוס‪ ...‬קרתה לנו תקלה נוספת‪ .‬המטוס עשה חנית‬ ‫ביניים בבראזיל‪ ...‬למרבה הצער נודע לנו הדבר מאוחר מדי‪ .‬הקשר שלנו‬ ‫בשרות החשאי הבראזילי לא פעל כראוי‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬כמעט הצלחנו‬ ‫לסכל את החטיפה‪ .‬בריו עלה צוות רפואי למטוס‪ .‬הרופא הבחין בנוסע‬ ‫שישן‪ .‬זה היה אבי‪ .‬הרופא שאל מה היה לאיש‪ .‬התשובה היתה‪ :‬׳הוא‬ ‫ישראלי שחלה׳‪ ...‬הרופא הרים לרגע את השמיכה שהיתה מונחת על ברכי‬ ‫האיש וגילה שהוא כבול‪ .‬הוא לא אמר דבר וירד מיד מן המטוס‪ .‬שעות‬ ‫עיכבו הבראזילים את המטוס‪ .‬לבסוף אושרה ההמראה ע״י שר הפנים‬ ‫הבראזילי טסיירה לוט‪...‬״‬ ‫מתוך תערובת זו של עובדות לא בדוקות והזיות דמיוניות (למשל‬

‫מנותקים מן העולם | ‪1 9 9‬‬

‫ ע נ י ן החיפוש במטוס בבראזיל‪ .‬ד^מטוס שבו הובא אייכמן לישראל כלל‬‫לא עשה חנית ביניים בבראזיל‪ ,‬כפי שיסופר להלן) מזדקרת עובדה אחת‪:‬‬ ‫המשפחה עשתה צעדים מצעדים שונים‪ ,‬אבל היא נזהרה מאד שלא לפנות‬ ‫למשטרה‪.‬‬ ‫עשרים וארבע שעות ביממה נמצא שומר ליד אייכמן‪ ,‬ואפילו לשניה אחת‬ ‫לא גרע עין מן העצור‪ .‬בתחילה התחלפו השומרים בחדר המעצר אחת‬ ‫לשעתיים‪ :‬אחר כך אחת לשלוש שעות‪ .‬החלון שבחדר המעצר היה אטום‬ ‫בשמיכה עבה‪ ,‬ויומם ולילה דלק בו אור‪ .‬הדלת שבין חדר המעצר והחדר‬ ‫הסמוך היתה פתוחה תמיד‪ ,‬ובחדר הסמוך ישן רפי‪ .‬בלילות היו שומרים גם‬ ‫בחצר הבית‪ .‬זאב התקין פעמון אזעקה בחדר המעצר‪ ,‬כדי שהשומר יוכל‬ ‫לקרוא לעזרה בשעת הצורך‪ ,‬או לתת אות אזעקה‪ .‬הפעמון היה משמיע את‬ ‫צלצולו באחד מחדרי המגורים‪.‬‬ ‫במוסך עמדה מכונית מוכנה בכל עת‪ .‬פעמיים ביום היו מתניעים אותה‬ ‫ובודקים את מצבה המיכני ואת צמיגיה‪ .‬השומרים ידעו מה עליהם לעשות‬ ‫במקרה של מתן אות אזעקה‪ :‬להוביל את אייכמן אל המוסך‪ ,‬להכניסו‬ ‫למכונית‪ ,‬ולהסתלק בכל המהירות האפשרית‪ .‬התפקידים השונים למקרה‬ ‫של תזוזה פתאומית חולקו מראש‪ ,‬וכל איש ואיש ידע מה עליו לעשות‪.‬‬ ‫לשומרים ניתנה הוראה חמורה להמנע ככל האפשר משיחה עם אייכמן‪,‬‬ ‫פרט לדברים ההכרחיים הקשורים בטיפול בו‪ ,‬כגון עניני אכילה‪ ,‬רחיצה‬ ‫וצרכים פיסיולוגיים‪ .‬רפי הקפיד על הוראה זו כאמצעי בטחון הכרחי‪ .‬בטוח‬ ‫היה שאייכמן‪ ,‬האיש שהחזיק בתפקיד כה מרכזי בגרמניה של היטלר‪,‬‬ ‫מוכרח להיות אדם בעל אישיות לא־רגילה‪ ,‬שבכל רגע הוא עלול להפתיע‬ ‫אותנו בתכסיס או בערמה לא־צפויים‪ .‬רפי משוכנע היה שאייכמן אינו חדל‬ ‫לתחבל תחבולות כדי להמלט‪ ,‬או לשלוח יד בנפשו‪ .‬הוא שיער שידידים‬ ‫רבים לו בארגנטינה‪ ,‬בעיקר מקרב המהגרים הנאציים‪ ,‬ואלה לא יחסכו כל‬ ‫מאמץ כדי לחלצו‪.‬‬ ‫הערכה מוטעית זו יצרה מתח גבוה ב״טירה״‪ ,‬לפחות בימים הראשונים‪.‬‬ ‫אנשי הכח סבורים היו שעליהם להתמודד עם מח שטני המסוגל להפתיע‬ ‫אותם בתחבולות הנועזות ביותר‪ .‬ימים אחדים היו דרושים להם כדי‬ ‫להעמידם על העובדה שאין כאן לפניהם אלא פושע עלוב אשר אינו מצטיין‬ ‫בשום יתרונות שכליים‪ ,‬אלא הוא יצור מפוחד וצייתן‪ ,‬המתרפס ומתבזה‪,‬‬ ‫ולנגד עיניו מטרה אחת בלבד‪ :‬למצוא חן בעיני אדוניו החדשים‪.‬‬ ‫היה צורך במאמץ נפשי ניכר כדי להסתגל להכרה חדשה זו ולראות את‬ ‫אייכמן כמות שהוא‪ .‬קשה היה לתפוס כי איש נכנע ועלוב זה הוא אותו‬

‫‪ | 200‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫״אדם עליון״ שניצח על השמדת מיליוני יהודים‪ .‬מאין‪ ,‬בעצם‪ ,‬שאב את‬ ‫כחו ואת עליונותו? מן המדים המפוארים והמגפים המבריקים? ההיו לו‬ ‫כאדרת־קסמים של זיגפריד באגדת הניבלונגן‪ ,‬שבעזרתם יכול לבצע‬ ‫מעשים שמעל לכח אנוש?‬ ‫הם לא חדלו להתלבט בשאלה זו‪ ,‬האנשים שב״טירה״‪ ,‬שהיו ממונים על‬ ‫שמירת הפושע‪ .‬מראה הבריה העלובה‪ ,‬שמשפשטו מעליה את המדים ואת‬ ‫הכח השלטוני‪ ,‬לא נשתייר בה דבר מן העליונות ומן היוהרה הישנות‪ ,‬עורר‬ ‫בהם כעין הרגשת עלבון מלווה בוז עמוק‪ .‬הכך נראית התגלמות הרשע?‬ ‫וזה כלי השרת שבו השתמשה אותה ממשלת זדון כדי לטבוח מיליונים ?‬ ‫חדל אישים זה‪ ,‬אדם נטול כבוד וחסר גאווה זה‪ ,‬הוא שהיה מלאך המוות‬ ‫של ששה מיליוני יהודים ?‬ ‫ומתח מסוג חדש הלך והשתרר בבית המיבטחים‪ .‬מתח שנובע מן‬ ‫התיעוב העמוק שעורר האסיר בלב שומריו‪ .‬לדור בכפיפה אחת עם שרץ‬ ‫נתעב זה‪ ,‬לטפל בו ולדאוג לצרכיו האינטימיים — זה היה תפקיד שקשה‬ ‫היה לעמוד בו‪ ,‬ובוודאי שקשה היה להתמיד בו‪ .‬ה״טירה״ נהפכה לבית‬ ‫סוהר לשומרים‪ ,‬והם חיכו בקוצר רוח ליום שחרורם‪.‬‬ ‫שיגרת הימים החלה מכבידה עליהם יותר ויותר‪ .‬בוקר בוקר היו‬ ‫מוציאים את אייכמן לחצר הפנימית לתרגילי התעמלות‪ .‬תפקיד זה היה‬ ‫מוטל על אלי‪ ,‬שגם היה עוסק ברחיצתו ובגילוחו‪ .‬בתחילה היה אייכמן‬ ‫מתחלחל עם כל שינוי במצבו‪ .‬ברגע שהיו מקימים אותו על רגליו‪ ,‬היה‬ ‫נתקף חיל ורעדה‪ .‬כאשר הוציאוהו בפעם הראשונה לחצר להתעמלות‬ ‫היומית‪ ,‬רעד בכל גופו‪ .‬כפי הנראה משוכנע היה שעומדים להוציאו להורג‪.‬‬ ‫בימים הראשונים אף חשש שהאוכל שמגישים לו מורעל‪ .‬ועם כל ארוחה‬ ‫היה מתכסה זיעה קרה‪.‬‬ ‫בדרך כלל היה שוכב על המטה‪ ,‬לבוש בפיז׳מה‪ ,‬כשרגלו האחת כפותה‬ ‫אל מסגרת המטה ועיניו מכוסות במשקפיים אטומים של רוכב אופנוע‪ .‬כיוון‬ ‫שהמשקפיים גרמו לו גירויי עור‪ ,‬ביקש מפעם לפעם רשות להסירם‪ .‬הוא‬ ‫ידע שאין רוצים כי יראה את אנשי הצוות השומרים עליו ומטפלים בו‪,‬‬ ‫ולפיכך היה נוהג להודיע מראש על כוונתו להסיר את המשקפיים‪ ,‬והיה‬ ‫מכסה את ראשו לפני הסרתם‪.‬‬ ‫אט אט הלכה ונשתררה הרגשת דכדוך ב״טירה״‪ .‬האנשים ידעו שעליהם‬ ‫להביא את אייכמן לישראל כשהוא בריא ושלם‪ ,‬ולפיכך אין ברירה אלא‬ ‫לדאוג לכל צרכיו‪ .‬ואולם הסתירה העמוקה בין מה שמוטל עליהם לעשות‬ ‫ובין הרגשות שעורר בהם האסיר לא חדלה לכרסם בלבותיהם‪.‬‬ ‫מצב הרוח השתפר עם הופעתה של דינה‪ .‬מכל האנשים שב״טירה״‬

‫מנותקים מן העולם | ‪2 0 1‬‬

‫הכירה רק את רפי ואת אלי‪ ,‬וגם ההיכרות אתם היתה שטחית מאד‪ ,‬אולם‬ ‫עצם ההופעה של אשה בתוכם עורר בהם תקווה שהאווירה הקודרת תפוג‪.‬‬ ‫הם גם תלו תקוות רבות בבקיאותה בתחום הבישול‪ ,‬שכן הניסויים שנעשו‬ ‫ער כה בשטח העדין הזה על ידי אנשים שונים מן הצוות לא הוכתרו‬ ‫בהצלחה רבה‪ .‬יום אחד‪ ,‬שבו עסק הרופא בבישול‪ ,‬נשארו כולם רעבים‪.‬‬ ‫דינה אמנם לא הגשימה את התקוות שתלו בה‪ ,‬אך מקץ ימים אחדים‬ ‫נאלצו הכל להודות שידיעותיה באמנות הבישול רבות משלהם‪ .‬עם זאת‬ ‫הביאה אתה הרגשת ביתיות שלא היתה ידועה עד לבואה‪ .‬אם תבשיליה לא‬ ‫היו פאר האמנות הקולינארית‪ ,‬הם הוגשו לשולחן שהיה ערוך כהלכה‪ ,‬והם‬ ‫היו פרי תכנון מדוקדק‪ :‬ערב ערב היתה דינה מכינה את רשימת‬ ‫הפרודוקטים הנחוצים לה ליום המחרת והיתה מוסרת אותם לקנת‬ ‫ולאברהם על מנת שיביאו אותם ל״טירה״‪.‬‬ ‫את סביבת בית המיבטחים ראתה דינה רק פעם אחת‪ .‬זה היה ביום שבו‬ ‫גילתה כי אין גפרורים בבית‪ ,‬ולרפי לא היתה ברירה אלא להרשות לה‬ ‫לצאת כדי לגשת לחנות הקרובה ביותר ולקנות את המצרך החיוני‪.‬‬ ‫בהיותה שומרת מסורת‪ ,‬היו לדינה קשיים גדולים בעניני האוכל‪ .‬היא‬ ‫עצמה לא טעמה מן המאכלים שבישלה‪ ,‬ורוב הזמן ניזונה בביצים קשות‬ ‫ולחם יבש‪ ,‬ושתתה קוקה קולה‪ .‬כאשר העיר מישהו לקנת שאם לא יביא לה‬ ‫מזון כשר‪ ,‬היא תגווע ברעב‪ ,‬הלך והביא לה בשר מעושן כשר‪ .‬ואולם‬ ‫מאמצו לא הועיל הרבה‪ ,‬שכן הכלים לא היו כשרים‪ .‬כשביקרתי ב״טירה״‬ ‫כעבור ימים אחדים‪ ,‬ביקשני עזרא שאתן הוראה לדינה לאכול מן המצוי‬ ‫בבית‪ ,‬אך לא ראיתי הצדקה להפעלת מרותי בענין כזה‪.‬‬ ‫מבחינת מספר שעות העבודה‪ ,‬היתה דינה עסוקה יותר משאר אנשי‬ ‫הצוות‪ .‬היא היתה משכימה בבוקר כדי להכין פת שחרית לאייכמן‬ ‫ולשומריו‪ ,‬ואחר כך היתה מדיחה את הכלים ומנקה את הבית עד שעה ‪11‬‬ ‫בקירוב‪ ,‬ומיד היתה מתחילה בהכנת ארוחת הצהרים‪ ,‬שלאחריה שוב‬ ‫הוצרכה להדיח את הכלים‪ .‬אחר הצהרים היו אוכלים עוגות שקנת היה‬ ‫מספק‪ ,‬ולארוחת הערב היו מסתפקים בדרך כלל בארוחה לא מבושלת‪ .‬עם‬ ‫זאת עוד מצאה דינה פנאי לעסוק בסריגה‪.‬‬ ‫עברו ימים אחדים עד שראתה את השבוי בפעם הראשונה‪ .‬היא היתה‬ ‫מבשלת למענו — בהתאם להוראות הרופא — מאכלים קלים‪ :‬מרק עוף‪,‬‬ ‫בשר עוף מבושל‪ ,‬ביצה רכה או חביתה‪ ,‬מחית תפוחי אדמה וכיוצא באלה‪.‬‬ ‫את האוכל היתה מוסרת לידי אחד השומרים‪ ,‬שהיה מביאו אל העצור‪.‬‬ ‫בשלב יותר מאוחר‪ ,‬כשהוחלט להציע לאייכמן שיחתום על הצהרה שהוא‬ ‫מוכן להשפט בישראל‪ ,‬סבור היה רפי שאם יראה אשה בבית יפוגו‬

‫‪ | 202‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫חששותיו והוא יתרצה לחתום‪ .‬לפיכך הטיל על דינה להביא לו את‬ ‫ארוחותיו לחדר המעצר‪ .‬גם היא הופתעה מאד בראותה את אייכמן‪ .‬כה‬ ‫אפור היה בעיניה‪ ,‬שנתקשתה להאמין כי הוא האיש אשר גזר דין מוות על‬ ‫מיליוני יהודים‪.‬‬ ‫ההכרה שהיא מבשלת בשביל אייכמן עוררה בה לעתים הרגשת גועל‬ ‫עמוקה‪ .‬לאחר מכן הודתה שבימים ההם השתעשעה במחשבה שהיכולת‬ ‫בידה להרעיל את אייכמן אם רצונה בכך‪ ,‬ורק המשמעת והאחריות שעליהן‬ ‫היתה אמונה‪ ,‬הן שהניאוה מכך‪.‬‬

‫פרק כ"ד‬

‫חוקרים את אייכמן‬ ‫ידעתי שיכול אני להשאיר בידיו הנאמנות של רפי את הדאגה לשמירה על‬ ‫העצור‪ ,‬ולהתפנות לשלב הבא של הפעולה — העברתו של אייכמן‬ ‫מארגנטינה לישראל‪ .‬את האחריות המיבצעית לשלב זה של הפעולה הטלתי‬ ‫על אברהם‪ ,‬והוא וכל האנשים שאפשר היה לשחררם לצורך זה‪ ,‬החלו‬ ‫מסיירים בשדה התעופה ובסביבתו‪ ,‬בשעות היום והלילה‪ ,‬וכן ערכו סיורים‬ ‫רבים בדרכים השונות המוליכות מן ה״טירה״ אל השדה‪ .‬חידשתי את‬ ‫המגעים עם יוסף קליין שבינתיים נעשה ״בן בית״ בשדה התעופה והתהלך‬ ‫בו כאחד מעובדיו הוותיקים‪.‬‬ ‫ארבעה נושאים עיקריים היו טעונים בירור לקראת שלב ההעברה‪:‬‬ ‫א)‬

‫ב)‬

‫ריכוז ידיעות מלאות על שדה התעופה‪ ,‬הפעלתו‪ ,‬השמירה עליו‪ ,‬בדיקות‬ ‫המכס הנהוגות בו‪ ,‬הנוהלים בכניסת נוסעים וביציאתם‪ ,‬סדרי הכניסה‬ ‫והיציאה של אנשים בתפקיד ושל אורחים המבקשים לשהות באזורים‬ ‫שמעבר למחסום בדיקת המכס‪:‬‬ ‫השגת ידיעות מדוייקות על המטוס שיביא את המשלחת מישראל‪ ,‬שעת‬ ‫בואו‪ ,‬משך שהותו בשדה התעופה‪ ,‬הנוהל לגבי הנוסעים שיבואו במטוס‬ ‫ולגבי אלה המתכוננים לשוב בו לישראל‪ ,‬הסיכוי להשגת רשות להסיע בו‬ ‫נוסעים מבואנוס איירס‪ ,‬סדרי מכירת הכרטיסים אם אמנם תתקבל רשות זו‪,‬‬ ‫‪203‬‬

‫‪ | 204‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫ג)‬

‫ד)‬

‫וסוגי האנשים שיורשו להמריא במטוס גם במקרה שלא תותר הסעת‬ ‫נוסעים רגילים‪:‬‬ ‫הבעיות הכרוכות בהעברת אייכמן מבית המיבטחים אל השדה‪ ,‬תיעודו‪,‬‬ ‫הסעתו‪ ,‬הכנתו מבחינה פיסית ורפואית‪ ,‬הבטחת שיתוף פעולה מצדו בדרך‪,‬‬ ‫אמצעים שיש לנקוט במקרה של בדיקה משטרתית בכבישים‪:‬‬ ‫סדרי ה ״כיסוי״ והתנהגותם של אייכמן ומלוויו במטוס עד לישראל‪.‬‬

‫אחר זמן קצר היתה בידי תמונה שלמה בכל הנושאים האלה‪ ,‬ויכולתי לגשת‬ ‫לתכנון הראשון‪.‬‬ ‫ב־‪ 14‬במאי הופיעו רפי ואלי באחד מבתי הקפה שבהם הייתי מקיים את‬ ‫פגישותי‪ .‬העובדה שרפי יכול לעזוב את בית המיבטחים לשעות מספר‪ ,‬היה‬ ‫בה כדי להעיד כי סדרי הבטחון בבית נכנסו לשיגרה מסויימת‪.‬‬ ‫את רפי ואלי לא ראיתי למן ‪ 11‬במאי‪ ,‬לפני צאתם למיבצע‪ .‬הופתעתי‬ ‫למראה השינוי הגדול שחל בחזותם בשלושת הימים הללו‪ .‬פניהם הרצינו‬ ‫מאד‪ ,‬ועל פניו של רפי רבצה עננה‪ .‬ניכר היה שהוא מוטרד‪ .‬כשהחל מספר‬ ‫לי על בעיותיו ודאגותיו‪ ,‬נוכחתי לדעת שאדם אמיץ ונועז זה‪ ,‬העשוי ללא‬ ‫חת‪ ,‬כורע תחת כובד האחריות הכפולה המוטלת עליו‪ :‬לשמור על אייכמן‬ ‫שלא יוצא מידינו‪ ,‬לא יברח ולא יתאבד‪ ,‬ולדאוג למוראל של חבריו —‬ ‫אותו קומץ של אנשים בודדים בא ‪ p‬זרה‪ ,‬שנותקו מכל מגע עם העולם‬ ‫החיצוני והם שרויים עכשיו בעולם קטן משלהם הטעון מתחים שקשה‬ ‫לעמוד בהם‪.‬‬ ‫ברגעים ההם חשתי בפעם הראשונה במצוקה הנפשית החריפה שבה‬ ‫שרויים שומרי הפושע הנתעב‪ .‬עשיתי כמיטב יכולתי כדי לרומם את רוחם‬ ‫של השניים‪ .‬אמרתי להם שאני מבין לרוחם ואינני מתעלם מן הקשיים‬ ‫הנפשיים שבהם כרוך הטיפול האישי באייכמן‪ ,‬ומן הסכנות האורבות להם‪.‬‬ ‫אחר כך השמעתי באזניהם את הערכת המצב שאליה הגעתי‪ ,‬ואת השקפתי‬ ‫בדבר הסיכויים הטובים להביא את המיבצע לידי גמר מוצלח‪ .‬התנאי לכך‪,‬‬ ‫אמרתי‪ ,‬הוא שנדע לשמור על קור רוחנו ונימנע מכל שגיאה העלולה‬ ‫להכשילנו‪.‬‬ ‫נדמה לי שהצלחתי להקל עליהם במידה ניכרת‪ .‬עם זאת הודעתי לרפי‪,‬‬ ‫שעל אף המגבלות הבטחוניות‪ ,‬רוצה אני לראות את הנתונים במו עיני‪,‬‬ ‫ולפיכך אבוא בהקדם לבקר בבית המיבטחים‪.‬‬ ‫הרעיון נראה להם‪ ,‬וסיכמנו שאבוא למחרת‪ ,‬ב־‪ 15‬במאי‪ ,‬עם רדת‬ ‫החשכה‪ .‬סבור הייתי שאם השכנים יראו תנועה מוגברת בבנין ביום א׳‪,‬‬ ‫יהיה הדבר טבעי בעיניהם ‪ :‬ולפיכך נוכל לכנס בערב ההוא את כל האנשים‬

‫חוקרי ם את אייכמן | ‪205‬‬

‫הקשורים במישרין בשלב זה של הןןיבצע‪ ,‬בלי לעורר תשומת לב מיותרת‪.‬‬ ‫אותו יום קנה קנת חליפה חדשה לאייכמן‪ ,‬על פי המידות שהיו ידועות‬ ‫לו‪ .‬בערב עמדו לצלם את אייכמן בלבושו החדש‪ ,‬לצורך התיעוד שצריך‬ ‫היה להכין לו‪ .‬עתה‪ ,‬שחלפו שלושה ימים מלכידתו‪ ,‬ראה רפי אפשרות‬ ‫להקל במקצת את אמצעי הבטחון החמורים שננקטו בימים הראשונים‪,‬‬ ‫ולהרשות את הבאתו של אדם נוסף‪ ,‬הוא ״הצלם הרשמי של כח המשימה״‪.‬‬ ‫עוד בפגישתי עם רפי בשעות הבוקר של אותו יום סיכמנו שיש להכין‬ ‫לאייכמן תיעוד זמני אשר ישמש לו לימי שהותו בארגנטינה‪ ,‬באופן שאם‬ ‫המשטרה תערוך חיפוש פתע בבנין‪ ,‬אפשר יהיה להציגו כאחד האורחים‬ ‫של בעל הבית אשר נפל למשכב‪ .‬גם האפשרות של תזוזה פתאומית בשעת‬ ‫חירום חייבה את הכנתן של תעודות מתאימות לעצור‪ .‬גם במקרה כזה‬ ‫אמרנו להרדים את אייכמן‪ ,‬ולפיכך עמד הרופא על כך שכל ימי שהותו‬ ‫בבית המיבטחים יקבל אוכל דיאטטי מיוחד אשר יאפשר את הרדמתו בכל‬ ‫עת ללא סכנה לבריאותו‪.‬‬ ‫לקראת הכנת התצלום ניתנה לאלי האפשרות להפגין את כשרו המיוחד‬ ‫בתחום האיפור‪ :‬הוא ״חידש את נעוריו״ של אייכמן עד שנראה צעיר‬ ‫בהרבה מכפי גילו ודמה להפליא לתצלומיו מתקופת השיא בקריירת הרצח‬ ‫שלו‪ .‬ברגע שהחל אלי בהכנות לאיפור‪ ,‬נתקף אייכמן פחד עז והוא שאל אם‬ ‫עומדים להוציאו להורג‪ .‬הוא נרגע רק לאחר שאלי הסביר לו את תכלית‬ ‫מעשהו‪.‬‬ ‫עם חשכה בא שלום דני בפעם הראשונה לבית המיבטחים‪ ,‬ועמו כל‬ ‫הציוד הדרוש לצילום ולהכנת התיעוד‪ .‬קור הרוח שאיפיין את שלום תמיד‬ ‫נעלם ברגע שעבר את מפתן הבית‪ .‬ניכר בו שהוא עומד לפני מבחן קשה‪,‬‬ ‫שכן לא זו בלבד שעליו לעמוד פנים אל פנים עם משמיד העם היהודי‪ ,‬אלא‬ ‫שגם יהיה אנוס להתבונן בו היטב‪ ,‬לבחור בזווית מתאימה לצילום‪,‬‬ ‫ולהשגיח על כך שבתצלום ייראה טבעי ככל האפשר כדי שהתיעוד שלו לא‬ ‫יעורר חשד‪ .‬ומי יודע‪ ,‬אולי אף יצטרך‪ ,‬כמנהג הצלמים‪ ,‬לבקשו שיחייך מול‬ ‫פני העדשה ?‬ ‫עד שנכנס לחדר המעצר‪ ,‬רעד שלום בכל גופו מחמת ההתרגשות;‬ ‫ואולם ברגע שעבר את הסף‪ ,‬חזר ומשל ברוחו‪.‬‬ ‫אייכמן יצא מגדרו כדי לסייע לצלם לעשות את מלאכתו על הצד היותר‬ ‫טוב‪ .‬הוא אף גילה הבנה מרובה לאמצעים שנקט הלה כדי שהעצור לא‬ ‫יוכל לראות את פניו‪ .‬הוא עצמו הציע שבטרם יוסרו מעיניו המשקפיים‬ ‫האטומים‪ ,‬יודלקו הנורות המסנוורות‪ ,‬באופן שלא יוכל לראות את פני‬ ‫האיש הניצב מולו‪.‬‬

‫‪ | 206‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫ואולם שלום לא זו בלבד שיכול לראות את אייכמן‪ ,‬אלא שלא יכול‬ ‫לגרוע עין ממנו‪ .‬כמהופנט עמד מול השטךבדמות־אדם שגילה נכונות כה‬ ‫רבה לשתף פעולה עם שוביו‪ :‬והרגעים שעשה במחיצתו נדמו לו כשנים‪.‬‬ ‫כל אותו ערב לא דיבר שלום‪ .‬תחילה התרכז בפיתוח התצלומים‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן ישב רכון על השולחן והכין את התעודות‪ .‬משסיים את מלאכתו בשעה‬ ‫מאוחרת בערב‪ ,‬לא חזר והתבונן בה כדי לבדקה וליהנות מפרי עמלו‪ ,‬כדרך‬ ‫שנהג תמיד‪ .‬הפעם היה מעונין בדבר אחד בלבד‪ :‬להפטר מן התעודות ולא‬ ‫לשוב ולראותן עוד‪ .‬כשקם ללכת‪ ,‬שכח אף לומר שלום לחבריו‪ ,‬שתמיד‬ ‫היה הוגה להם חיבה וידידות‪.‬‬ ‫הוא ברח מבית המיבטחים‪ .‬העימות עם אייכמן היה למעלה מכוחותיו‬ ‫של אדם עדין ויפה נפש זה‪.‬‬ ‫קנת היה היחיד שהיה משוחח בקביעות עם אייכמן וחוקר אותו בכל‬ ‫הקשור בחייו בארגנטינה‪ ,‬דרך בריחתו מאירופה לאמריקה הדרומית‪ ,‬וכל‬ ‫קורותיו מיום שנסתיימה מלחמת העולם השניה‪ .‬החקירות היו נעשות בדרך‬ ‫כלל בשעות הערב והלילה‪ ,‬כי בימים היה קנת עסוק בשליחויות רבות‬ ‫בעיר‪ ,‬וכן היה מתייצב לפני כדי לדווח לי על מהלך החקירה ולקבל הנחיות‬ ‫להמשכה‪ .‬אייכמן היה ישן בשעות היום והיה נעור בלילות‪ ,‬שכן בגלל‬ ‫האור החשמלי הדולק בחדרו יומם ולילה‪ ,‬איבד את תחושת הזמן‪ .‬בתחילה‬ ‫היה קנת רושם את תשובותיו של אייכמן‪ ,‬אולם לימים רכש רשמקול‬ ‫והקליט את מהלך החקירה‪.‬‬ ‫בין השאר ביקשתי את קנת להחליף דברים עם אייכמן על התגובות‬ ‫האפשריות על העלמו‪ .‬רציתי לדעת איך הוא מעריך את האמצעים שינקטו‬ ‫בני ביתו‪ ,‬ידידיו‪ ,‬מעבידיו והשלטונות‪ .‬לא שהאמנתי אפילו רגע בכנותו‪,‬‬ ‫אלא שסבור הייתי כי אוכל להפיק תועלת מהלך מחשבתו ולקבל‬ ‫אינפורמציה על אותם גורמים נעלמים אשר היו בימים ההם אויבינו‬ ‫המסוכנים ביותר‪ :‬הנאצים שבארגנטינה‪ .‬לא ידענו דבר עליהם ועל קשריהם‬ ‫עם גורמים בעלי השפעה במדינה‪ ,‬ולא היה לנו מושג על מידת הסולידריות‬ ‫הקיימת בין הפושעים־הגולים‪ .‬לא ידענו אם הקשרים ביניהם לבשו צורה‬ ‫ארגונית‪ ,‬או שאין כאן אלא מגעים אישיים‪ .‬קיוויתי שמתשובותיו של‬ ‫אייכמן על שאלות קנת נוכל ללמוד משהו על כחם של הנאצים‬ ‫הארגנטיניים ; ואפילו ינסה להטעותנו‪ ,‬לא יקשה עלינו לגלות את מזימתו‬ ‫ולהסיק ממנה את המסקנות הנכונות‪.‬‬ ‫למשמע הדיווחים הראשונים של קנת בתחום זה הגעתי למסקנה‬ ‫שאייכמן אינו מנסה לשטות בנו‪ .‬לתמהוני הרב היתה הערכתו ביחס‬ ‫לתגובות משפחתו וידידיו זהה לחלוטין עם ההערכה שלי‪ .‬הוא אמר‬

‫חוקרי ם את אייכמן | ‪207‬‬

‫שלדעתו יהססו ״להקים רעש״ ותחי״לה יחפשוהו בכל המקומות האפשריים‬ ‫— אצל ידידים‪ ,‬בבתי חולים ובמוסדות שבהם מטפלים במקרי אסון‪.‬‬ ‫בידידיו לא תלה כל תקוות‪ .‬הוא היה משוכנע שלא יחפשוהו בתקיפות‬ ‫ובהחלטיות הדרושות‪ ,‬מחשש שמא יסכנו את עצמם‪ .‬בשלב זה סירב לגלות‬ ‫לנו את שמות ידידיו הרבים‪ ,‬ובכללם פושעי מלחמה מבוקשים‪ ,‬אך הוא‬ ‫דיבר עליהם בזלזול גלוי‪ .‬הוא אף רמז שהוא משוכנע כי מישהו מהם‬ ‫מעורב בהסגרתו לידי הישראלים‪.‬‬ ‫למראה אמצעי הבטחון המיוחדים שננקטו סביבו‪ ,‬העיר שאיננו צריכים‬ ‫לדאוג — הסכנה שיעלו על עקבותינו קלושה מאד‪ .‬היתה כמובן מידה‬ ‫מרובה של התרפסות בהערותיו אלה‪ ,‬אולם הוכח לנו במרוצת הזמן‬ ‫שהדברים נאמרו בכנות מסויימת‪.‬‬ ‫אינני מתכוון לומר שהוא הגיע לכלל הזדהות עם האינטרסים של שוביו‪.‬‬ ‫הוא ידע היטב מה צפוי לו מידינו‪ ,‬וכפי הנראה ציפה לדברים גרועים עוד‬ ‫יותר משבאו לו במציאות‪ .‬אין לי ספק שאילו ראה אפשרות להתחמק‬ ‫מידינו‪ ,‬לא היה מהסס אפילו רגע אחד‪ .‬אלא שהבין כי אין לו סיכוי להמלט‬ ‫בכוחות עצמו‪ ,‬והוא ידע שאינו יכול לצפות לעזרה ממשית מצד ידידיו‬ ‫בחוץ‪ .‬אולי גם חשש שנסיון לשחררו עלול לעלות לו בחייו‪ .‬למן ה״מגע״‬ ‫הראשון אתנו גילה הערכה רבה ליכולתנו והערכה ליעילותנו ולתושייתנו‪.‬‬ ‫בשלב יותר מאוחר‪ ,‬כשכבר היה חבוש בבית סוהר במדינת ישראל‪ ,‬אמר‬ ‫פעם‪ ,‬ברגע של גילוי לב‪ ,‬כי אופן הביצוע של מעצרו עשה עליו רושם רב‪.‬‬ ‫״הדבר נעשה בצורה ספורטיבית והצטיין בארגון ובתכנון למופת״‪ ,‬העיר‪.‬‬ ‫״הקפידו במיוחד שלא לפגוע בגופי‪ .‬אני מרשה לעצמי לחוות דעה בנדון‬ ‫זה מאחר שיש לי נסיון מה בענינים משטרתיים ובתחום המודיעין‪.‬״‬ ‫אני מניח שהיה בטוח כי במקרה של סכנה כלשהי‪ ,‬לא נהסס להרגו מיד‪,‬‬ ‫ולפיכך אין לו כל סיכוי להמלט מידינו‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬מעונין היה לשתף‬ ‫פעולה עם שוביו מתוך תקווה שבדרך זו יאריך את חייו‪ ,‬ולוא בשבועות או‬ ‫בחדשים אחדים‪ .‬לפיכך אף החליט למן הרגע הראשון שלא לגלות עמדה‬ ‫מרדנית אלא לשתף פעולה עם שוביו מתוך הכנעה גמורה‪ .‬הכבוד האישי‪,‬‬ ‫כפי הנראה‪ ,‬לא נחשב בעיניו כלל‪.‬‬ ‫במסגרת חקירתו שאל קנת את אייכמן אם הבחין בתופעה יוצאת דופן‬ ‫בחדשים שקדמו ללכידתו‪ .‬אייכמן מנה כמה וכמה התרחשויות שעוררו בו‬ ‫את החשד כי מתחקים אחריו‪ .‬מכל המעשים שמנה‪ ,‬רק אחד היה קשור‬ ‫בפעילותנו‪ .‬ואילו השאר רק העידו על הפחד המתמיד שבו היה שרוי‪.‬‬ ‫המעשה שעורר את חששותיו של אייכמן היה סיפורם של שכניו בדבר‬ ‫אנשים שבאו והתענינו בקניית קרקעות בסביבת ביתו בסאן פרנאנדו לצורך‬

‫‪ | 208‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫הקמת בית חרושת‪ .‬כיוון שידע שאין בסביבה לא חשמל ולא מים‪ ,‬לא‬ ‫האמין אייכמן שאמנם מתענינים בהקמת מפעל חרושת באזור מוזנח זה‪.‬‬ ‫סבור היה שההתענינות מכוונת אליו‪.‬‬ ‫מששמעתי דברים אלה מפי קנת‪ ,‬שאלתי את עצמי מדוע לא הסיק‬ ‫אייכמן את המסקנה המתבקשת מחשד זה‪ ,‬ומדוע הוסיף לשבת בסאן‬ ‫פרנאנדו אף לאחר שהתענינותם של קנת וקורנפלד באותה סביבה עוררה‬ ‫חששות בלבו‪ .‬ההסבר היחיד שנתקבל על דעתי היה‪ ,‬שאייכמן היה נתון‬ ‫לפחדים ולחששות במשך תקופה ארוכה בחייו‪ ,‬וחלק ניכר מפחדים אלה‬ ‫נתגלו כחסרי ממש‪ .‬לבסוף הגיע כנראה למסקנה שחייו לא יהיו חיים אם‬ ‫לנוכח כל תופעה מוזרה וכל צל של חשד יקום ויחליף את מקום מגוריו‬ ‫ויחפש לו מחבוא חדש‪ ,‬זהות חדשה ומקום עבודה חדש‪.‬‬ ‫באחת החקירות שאל קנת את אייכמן מדוע אמר בליל לכידתו ששמו‬ ‫אוטו הנינגר‪.‬‬ ‫— זה היה שמי יותר מארבע שנים‪ — .‬השיב אייכמן‪.‬‬ ‫— היכן?‬ ‫— בקולנבאך שבנפת צלה‪ ,‬בגרמניה‪ .‬עבדתי שם ביערות לפני שבאתי‬ ‫לארגנטינה‪.‬‬ ‫— איך הגעת לשם ?‬ ‫— פניתי לשם אחרי שיצאתי ממחנה שבויים של הצבא האמריקני‬ ‫באוברדאכשטטן‪.‬‬ ‫— האמריקנים שיחררו אותך?‬ ‫— לא‪ .‬ברחתי‪.‬‬ ‫— האם ידעו מי אתה ?‬ ‫— לא‪ .‬זהותי האמיתית לא היתה ידועה להם‪.‬‬ ‫— וגם במחנה השתמשת בשם אוטו הנינגר?‬ ‫— לא‪ .‬אז נקראתי אוטו אקמן‪.‬‬ ‫— אקמן הוא שם הדומה במקצת לאייכמן‪ .‬האם אתה בחרת בו?‬ ‫— כן‪ ,‬ובכוונה תחילה‪ .‬חשבתי שאם מישהו יזהה אותי ויפנה אלי בשם‬ ‫משפחתי האמיתי‪ ,‬הרי אייכמן יצלצל באזני האמריקנים כמו אקמן‪.‬‬ ‫— ומה אמרת להם על שרותך בימי המלחמה?‬ ‫— אמרתי להם שאני לויטננט בדיוויזיית פרשים מספר ‪ 22‬של הס״ס‪.‬‬ ‫— וכקצין ס״ס‪ ,‬האם לא נחקרת ביחס לעברך?‬ ‫— הסברתי להם ששרתתי ביחידה קרבית של ה״וואפךס״ס״‪ .‬הקצינים‬ ‫של הס״ס לא ענינו כל כך את האמריקנים‪ .‬הם היו מעונינים בעיקר באנשי‬ ‫גסטאפו‪.‬‬

‫חוקרי□ את אייכמן | ‪209‬‬

‫— אבל מדוע בכלל צריך היית להודות שאתה קצין ס״ס?‬ ‫— בגלל סוג הדם שהיה מקועקע תחת בית השחי שלי‪ ,‬כאצל כל קציני‬ ‫הס״ס‪.‬‬ ‫— כתובת הקעקע הזאת הושחתה‪ .‬מתי נעשה הדבר?‬ ‫— לפני שברחתי מהמחנה‪ ,‬ניסיתי למחותו כליל‪ .‬שאר השבויים עזרו‬ ‫לי‪ ,‬אבל לא הצלחנו להעלימו לגמרי‪.‬‬ ‫— כמה זמן היית באותו מחנה ?‬ ‫— קרוב לחצי שנה‪.‬‬ ‫— האם היו שם עוד אנשים מהמחלקה שלך?‬ ‫— כן‪ ,‬היה שם ייניש‪ ,‬השליש שלי‪.‬‬ ‫— נשביתם יחד?‬ ‫־‬

‫ק­‬

‫— היכן?‬ ‫— לא רחוק מאולם‪.‬‬ ‫— ומשם הועברתם לאוברדאכשטטן ?‬ ‫— לא‪ .‬תחילה היינו במחנה אחר‪ ,‬אבל שם נשארנו רק שבועות אחדים‪ .‬לא‬ ‫היה לנו נוח שם‪.‬‬ ‫— מה פירוש הדבר? האם התנאים לא היו טובים? הישבתם שם בתנאי‬ ‫צפיפות?‬ ‫— לא‪ .‬אבל האמריקנים התחילו לחפש את כתובות הקעקע תחת בתי‬ ‫השחי של השבויים‪.‬‬ ‫— ולמה זה הטריד אותך? הרי הצגת את עצמך כקצין ב״וואפךס״ס״?‬ ‫— שם הופעתי כטוראי בחיל האוויר‪.‬‬ ‫— בשם אקמן?‬ ‫— לא‪ .‬בשם אחר‪ :‬אדולף קארל בארת‪.‬‬ ‫— מתי זה היה ?‬ ‫— במאי ‪. 1945‬‬ ‫— מה היו מעשיך בזמן שנשבית?‬ ‫— אז כבר לא עשיתי שום דבר‪ .‬לפני כן הבאתי את אשתי ואת בני‬ ‫לאוסטריה‪ ,‬ואני נסעתי לאלט אוסזה‪ .‬שם היה קאלטנברונר‪ ,‬ראש המשרד‬ ‫הראשי לבטחון הרייך‪ .‬אבל איש לא ידע מה עליו לעשות‪ .‬אלה היו ימים‬ ‫של אנדרלמוסיה‪ .‬בזמן שהלכתי עם ייניש‪ ,‬השליש שלי‪ ,‬לכיוון באד אישל‪,‬‬ ‫נעצרתי על ידי חיילים אמריקניים‪.‬‬ ‫— ומתי נתפסתם בפעם השניה ?‬ ‫— זה היה בסוף יולי או בתחילת אוגוסט ‪. 1945‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫‪2 10‬‬

‫— ואז הצגת את עצמך כקצין ה״וואפן־ס״ס״ אוטו אקמן?‬ ‫־‬

‫‪•P‬‬

‫— ולמה החלטת לברוח מאוברדאכשטטן ?‬ ‫— בגלל המשפטים בנירנברג‪ .‬שמי הוזכר בהם פעמים רבות וחששתי‬ ‫מפני חקירות יותר יסודיות שבהן יזהו אותי‪ .‬חששתי ביחוד אחר עדותו של‬ ‫דיטר ויסליצני‪ ,‬שטפל עלי כל מיני האשמות‪.‬‬ ‫— ואיך ברחת?‬ ‫— פניתי אל הקצין הממונה על השבויים‪ .‬לויטננט־קולונל אופנבאק‪,‬‬ ‫וביקשתי רשות לברוח‪ .‬הוא כינס ישיבה של קצינים‪ .‬הם דנו בבקשתי‬ ‫ואישרה אותה‪ .‬הם גם עזרו לי‪ ,‬כמובן‪ .‬הם נתנו לי תעודות על שם אוטו‬ ‫הנינגר‪ .‬אחד מהם גם נתן לי מכתב המלצה אל אחיו בקולנבאך וביקשו‬ ‫להשיג לי עבודה ביער‪ .‬הגעתי לנפת צלה בימים הראשונים של מארס‬ ‫‪ . 1946‬יותר מארבע שנים נשארתי שם‪.‬‬ ‫— ואחר כך?‬ ‫— הייתי מנותק ממשפחתי בכל השנים האלה‪ .‬רציתי לשוב ולהתראות‬ ‫עם אשתי וילדי‪ ,‬ומשחק המחבואים היה לי לזרא‪ .‬ידעתי שעלי לחכות עד‬ ‫שיירגעו הרוחות ועד שיסיחו את הדעת ממני‪ .‬אבל בעתונים וברדיו‪ ,‬וגם‬ ‫בספרים‪ ,‬הוסיפו להזכיר את שמי‪ .‬שמעתי על ארגונים שעזרו בידי אחרים‬ ‫לצאת את גרמניה‪ .‬בראשית ‪ 1950‬באתי במגע עם ארגון כזה‪ .‬הוא דאג‬ ‫להעברתי לאיטליה‪ .‬נזיר פראנציסקאני בגנואה השיג לי דרכון פליטים על‬ ‫שם ריכרד קלמנט וגם אשרה ארגנטינית‪ .‬באמצע יולי ‪ 1950‬הגעתי לבואנוס‬ ‫איירס‪.‬‬ ‫— ומתי הצטרפו אליך אשתך ובניך ?‬ ‫— הם באו כשנתיים אחרי‪.‬‬

‫פרק כ"וז‬

‫המצוקה הנפשית‬ ‫הבטלה‪ ,‬השיגרה היחסית שנשתררה עם הרפיית המתח הבטחוני הראשון‪,‬‬ ‫והסתירה המשוועת בין המנהג שנצטוו לנהוג באייכמן ובין מה שהכתיבו‬ ‫להם רגשותיהם‪ ,‬העמידו את עצביהם של האנשים ב״טירה״ במבחן קשה‪.‬‬ ‫הם נצטוו לשכוח מי הוא העצור‪ .‬הם נצטוו לזכור שרק שופטי בית המשפט‬ ‫בישראל אשר לפניהם יובא‪ ,‬הם המוסמכים לחרוץ את דינו‪ — ,‬הם ולא‬ ‫שום פרט‪ ,‬בין שהוא נמנה עם אנשי כח המשימה ובין שהוא שייך לכל‬ ‫קבוצה אחרת‪ .‬הם הוזהרו שיש לתת לעצור יחס הוגן וטיפול טוב‪.‬‬ ‫ואולם איך אפשר היה לעמוד בכל אלה? צריך היה לגלח אותו‪ ,‬מפני‬ ‫שאי אפשר היה לתת סכין גילוח בידו‪ .‬צריך היה לרחוץ אותו‪ ,‬מפני שאי‬ ‫אפשר היה לתת לו חופש תנועה‪ .‬צריך היה להיות עמו בשעה שעשה את‬ ‫צרכיו‪ .‬צריך היה לכבוש את התיעוב‪ ,‬לדכא את הבחילה‪ ,‬לרסן את השנאה‪.‬‬ ‫צריך היה לצוות על הלב המורתח שיבליג‪ .‬צריך היה לשכוח את האבות‬ ‫והאמהות‪ ,‬האחים הקטנים והאחיות‪ ,‬שמכונת ההשמדה של העצור הפכה‬ ‫אותם לגלי עצמות ואפר‪ .‬צריך היה להסיח את הדעת מכל ההשפלות‪ ,‬כל‬ ‫העינויים‪ ,‬כל הסאדיזם הנתעב שגילו פיקודיו של הלה בשעה שיצאו‪,‬‬ ‫בפקודתו‪ ,‬לרצוח עם‪.‬‬ ‫צריך היה להשאר אדם מול החיה הטורפת‪ ,‬מול הפחדן המתרפס‪ ,‬מול‬ ‫התולע הבזוי‪ .‬אסור היה לירוק לו לתוך פרצופו המרטיט את כל השנאה‪ ,‬כל‬

‫‪211‬‬

‫‪ | 212‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫הבוז‪ ,‬כל הקבס שעורר‪ .‬צריך היה להסתכל בו בעינים ריקות‪ ,‬אטומות‪,‬‬ ‫מוסוות‪ .‬צריך היה לנשום‪ ,‬יומם ולילה‪ ,‬ימים ולילות אינסופיים‪ ,‬את האוויר‬ ‫שהרעיל בהבל פיו‪.‬‬ ‫צריך היה להיות שרוי תמיד במחיצתו של אבי אבות הטומאה — ולא‬ ‫להטמא‪.‬‬ ‫מכל שלבי המיבצע ומכל תלאותיו היה זה הקשה ביותר‪ .‬ואני ידעתי‬ ‫שאיני יכול להושיע ואין ביכולתי להעלות ארוכה ליסורים מן הסוג הזה‪.‬‬ ‫כיוון שהאנשים היו כלואים עם עצמם ב״טירה״ יחד עם אסירם‪ ,‬החלטנו‬ ‫להוציא כל אחד מהם ליום של חופשה על פי תור‪ .‬ראשון היוצאים היה‬ ‫אלי‪ .‬ניתנו לו הנחיות מפורטות בקשר להתנהגותו בעיר ויעצו לו‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יתעה במבוך התפריט הארגנטיני העשיר‪ ,‬שבבואו למסעדה יזמין ״בייבי־‬ ‫סטייק״‪ .‬הוא יצא בבוקר השכם ושב לעת ערב בחרוךאף‪ .‬ההוראות שניתנו‬ ‫לו ביחס להתנהגות בעיר‪ ,‬אמר‪ ,‬הגבילוהו עד כדי כך‪ ,‬שהיום עבר עליו‬ ‫בשעמום כבד‪ ,‬ואלמלא הפקודה שאין להכנס ל״טירה״ לאור היום‪ ,‬היה שב‬ ‫תוך כמה שעות‪ .‬ואשר ל״בייבי־סטייק״‪ ,‬נתברר לו שאין היא אומצה קטנה‬ ‫אלא נתח שגדלו כגודל תינוק‪ ,‬ואדם מן הישוב איננו מסוגל לאכול כמות‬ ‫כזאת של בשר בפחות משבוע ימים‪.‬‬ ‫שעות רבות הקדישו שומריו של אייכמן למשחק השחמט‪ .‬אלה ששלטו‬ ‫בשפה האנגלית‪ ,‬יכלו לקרוא את הספרים המעטים בשפה זו שהיו אתם‪.‬‬ ‫האחרים האזינו לתכניות מוסיקה ברדיו‪ ,‬או המציאו משחקים שונים כדי‬ ‫״להרוג את הזמן״‪ .‬היו ימים אחדים שבהם הגיעה צריכת התפוחים‬ ‫ב״טירה״ לשיעורים ענקיים‪ ,‬מפני שאלי וזאב ערכו תחרויות באכילת‬ ‫תפוחים‪.‬‬ ‫בשעות הערב המוקדמות של ‪ 15‬במאי ביקרתי ב״טירה״‪ .‬נקטתי אמצעי‬ ‫בטחון קפדניים בבואי ובצאתי‪ .‬לא היה שום דבר בחזותו של הבית שיכול‬ ‫להעיד על הדראמה המתחוללת בו‪ :‬הוא לא נבדל במאומה משאר בתים‬ ‫באזור‪.‬‬ ‫האנשים שמחו לבואי‪ ,‬ואני שמחתי לא פחות מהם‪ .‬את רובם לא ראיתי‬ ‫מיום המיבצע‪ :‬ורק עתה יכולתי לברך אותם על הצלחתם‪ .‬סיפרתי להם‬ ‫שבכוונתי להביא את אייכמן לארץ במטוס‪ ,‬והוספתי מיד שאם תכנית זו‬ ‫תיכשל‪ ,‬לא תהיה לנו ברירה אלא להחזיקו עד שיווצרו התנאים להסעתו‬ ‫באניה‪ .‬אפשר היה לחוש בתדהמה ובחלחלה שעוררו דברי אלה‪.‬‬ ‫הלכתי לראות את אייכמן‪ .‬לתמהוני לא עורר בי מראהו אותו תיעוב‬ ‫ואותה שנאה שעליהם סיפרו לי האנשים‪ .‬התגובה הראשונה שלי היתה‪:‬‬ ‫״הרי הוא נראה ככל האדם ?״ אינני יודע איך נצטייר לי בדמיוני רוצחם של‬

‫המצוקה הנפשית | ‪213‬‬

‫מיליונים‪ .‬כל אשר אני יודע הוא‪ ,‬שלא חדלתי לומר בלבי‪ :‬אילו פגשתי‬ ‫אותו ברחוב‪ ,‬לא הייתי מבדיל בינו ובין אלפי האנשים האחרים המהלכים‬ ‫בן‪ .‬ולא חדלתי לשאול את עצמי‪ :‬מה‪ ,‬אם כן‪ ,‬עושה יצור כזה‪ ,‬אדם שנברא‬ ‫בצלם‪ ,‬למפלצת? האין שום סימן היכר חיצוני המבדיל בינו ובין אנשים‬ ‫נורמליים ? ורק הנשמה הטמאה היא המבדילה ?‬ ‫לפני שנכנסתי לחדרו של אייכמן‪ ,‬שמעתי מפי קנת דין וחשבון מפורט‬ ‫על שיחותיו האחרונות עם העצור‪ .‬בהתאם להוראותי‪ ,‬רק קנת לבדו היה‬ ‫משוחח עם אייכמן‪ .‬השומרים היו נמנעים משיחה אתו‪ ,‬להוציא אותם‬ ‫דברים שהיו הכרחיים לצורך הטיפול בו‪ .‬הם נתבקשו לא לפנות אליו‬ ‫ביזמתם ולא להשיב על שאלותיו‪ .‬לא רצינו להביא על סיפוקה את סקרנותו‬ ‫של אייכמן ביחס לאנשים המקיפים אותו‪ ,‬הנסיבות שבהן הובא אל הווילה‪,‬‬ ‫האזור שבו היא שוכנת‪ ,‬וכיוצא באלה‪.‬‬ ‫קנת סיפר לי‪ ,‬שבאחרונה החל אייכמן מביע חרטה על כל אשר נעשה‬ ‫ביהודים בימי המלחמה‪ .‬אמנם‪ ,‬את עצמו הוא מתאר כבורג קטן במכונה‬ ‫האדירה והאכזרית של המשטר הנאצי‪ ,‬והוא טוען שלא היה ביכולתו‬ ‫להשפיע על ההכרעות‪ :‬אבל עכשיו הוא מבין שבוצעו פשעים נוראים נגד‬ ‫העם היהודי‪ ,‬והוא מוכן לעשות כל אשר לאל ידו כדי להבטיח שלעולם לא‬ ‫יישנו דברים כאלה‪ .‬הוא מוכן‪ ,‬לצורך זה‪ ,‬לקום ולספר לעולם על כל‬ ‫הזוועות שנעשו בימי המלחמה‪ ,‬כדי להזהיר את האנושות ולהרתיעה‪.‬‬ ‫ביקשתי את קנת שילך וישאל את העצור מה עמדתו כלפי העמדתו לדין‬ ‫על מעשיו‪ ,‬שכן אין הוא מתכחש להם; הוא רק מנסה למעט את חשיבותם‪.‬‬ ‫כמה וכמה פעמים הלך קנת לחדרו של אייכמן כדי להציג לו את שאלותי‬ ‫ולהביא לי את תשובותיו‪ .‬לבסוף הבאתי לפניו את הצעתי שיביע בכתב את‬ ‫הסכמתו לנסוע לישראל ולעמוד שם לדין‪ .‬לא הנחתי אף לרגע שאם יהיה‬ ‫בידינו מיסמך כזה‪ ,‬בחתימת ידו של אייכמן‪ ,‬נוכל להסתמך עליו בפני החוק‬ ‫המקומי‪ ,‬במקרה שיתפס על ידי השלטונות הארגנטיניים‪ .‬אף לא הנחתי‬ ‫שיהיה לו‪ ,‬למיסמך‪ ,‬ערך משפטי כלשהו כאשר תתעורר השאלה אם זכאית‬ ‫מדינת ישראל לשפוט אדם אשר הובא אליה בנסיבות שבהן עמדנו להביא‬ ‫את אייכמן‪ .‬ואולם ראיתי חשיבות מוסרית מסויימת במכתב כזה‪.‬‬ ‫אייכמן הביע נכונות עקרונית לתת את הדין על חלקו בפשעים שבוצעו‬ ‫על ידי השלטון הנאצי‪ ,‬אולם הוא דרש שהמשפט ייערך בגרמניה‪ ,‬שכן נתין‬ ‫גרמני הוא‪ .‬כיוון שנמסר לו שעליו להוציא אפשרות זו מכלל חשבון‪ ,‬ויתר‬ ‫במקצת והסכים להשפט באוסטריה‪ ,‬ארץ מולדתו‪ .‬הוסבר לו ששום א ‪p‬‬ ‫בעולם אינה באה בחשבון לשפיטתו זולת ישראל‪ ,‬שבה נמצאים מרבית‬ ‫הנפגעים ממעשיו ומרבית העדים העתידים להופיע במשפטו‪ .‬ישראל — כך‬

‫‪214‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫הוסבר לו — היא הנציגה הלגיטימית של העם היהודי‪ ,‬ומכיוון שמדובר‬ ‫בפשעים נגד העם היהודי‪ ,‬רק היא מוסמכת לחרוץ דין‪ .‬הבטחתי לו‬ ‫שמשפטו יהיה הוגן וייערך על פי כל כללי הצדק‪ ,‬ושתינתן לו האפשרות‬ ‫להיות מיוצג על ידי סניגור ולהגן על עצמו בכל הדרכים המשפטיות‬ ‫המקובלות‪ .‬אחר דין ודברים ממושך ביקש אייכמן שהות של עשרים וארבע‬ ‫שעות בטרם יתן את תשובתו‪ .‬מבוקשו ניתן לו‪.‬‬ ‫כמה וכמה פעמים הודגש באזני אייכמן‪ ,‬תוך כדי ההתדיינות אתו‪ ,‬שלא‬ ‫נשתמש בשום אמצעי כפיה כדי להחתימו על ההצהרה המבוקשת‪ ,‬אלא‬ ‫רוצים אנו שיחתום עליה מרצונו החופשי‪.‬‬

‫אותו ערב היו כל אנשי כח המשימה אורחיה של דינה בארוחת ערב חגיגית‪.‬‬ ‫ליד השולחן חזרתי ואמרתי שאם הכל יתנהל כשורה‪ ,‬יסתיים המיבצע בעוד‬ ‫חמשה ימים‪ .‬דברים אלה השרו מצב רוח מרומם על החבורה‪ ,‬וביחוד על‬ ‫אלי‪ ,‬ששפע הומור ולא חדל לשעשע את השאר כל שעת הארוחה‪.‬‬ ‫כמה דברים שאמר רפי ליד השולחן הטביעו בי רושם עמוק‪ .‬מסתבר‬ ‫שמה שהטריד אותו היה‪ ,‬שעל ידי לכידת אייכמן פגענו בעקיפין בחפים‬ ‫מפשע‪ ,‬שכן השארנו את אשתו ואת בניו ללא מפרנס‪ .‬רפי סבור היה שיש‬ ‫להעניש את הרוצח בכל חומר הדין‪ .‬אבל באשר למשפחתו‪ ,‬שומה על העם‬ ‫היהודי לגלות נדיבות וליטול על עצמו את הדאגה לקיומה‪.‬‬ ‫אמרתי לרפי שאילו היתה קיימת חובה מוסרית כזאת‪ ,‬היא היתה קיימת‬ ‫קודם כל לגבי משפחתו של כל פושע פלילי רגיל‪ ,‬אך מעולם לא שמעתי על‬ ‫מדינה כלשהי הנוהגת כך בנשות הפושעים שהיא שופטת‪ .‬אין אנו יודעים‬ ‫באיזו מידה הזדהתה ווירה אייכמן עם פשעי בעלה‪ — ,‬אם כי אין ספק‬ ‫שידעה כל שנות המלחמה על מקומו בצמרת הנאצית ועל אחריותו‬ ‫ל״פתרון הסופי״‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬אמרתי‪ ,‬לא נגענו לרעה לא בה ולא‬ ‫בילדיה‪ ,‬ואין לנו שום כוונה לעשות כן בעתיד‪ .‬ואולם מכאן ועד למתן‬ ‫תמיכה למשפחת אייכמן כדי להבטיח את קיומה רב המרחק‪ .‬האם אייכמן‬ ‫ומרעיו גילו דאגה לקיומם החמרי של קרובי קרבנותיהם ? מדוע‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫ניטול על עצמנו אחריות שאין שום רשות ממלכתית בעולם נוטלת על‬ ‫עצמה?‬ ‫רפי לא ויתר על רעיונו על נקלה‪ ,‬והוויכוח היה ער וממושך‪ .‬ואני‪ ,‬אף‬ ‫על פי שדחיתי את עמדתו בצורה חד־משמעית‪ ,‬התגאיתי בה‪ .‬בעיני היה זה‬ ‫חזיון מופלא‪ ,‬שבעצם ימי המתח והסכנה האלה רואה אדם כרפי הכרח‬ ‫לעצמו לפ שפ ש במעשיו ולבחון את מידת אנושיותם ומוסריותם‪ .‬קשה היה‬

‫המצוקה הנפשית | ‪215‬‬

‫למצוא גילוי בולט יותר של ההבלל התהומי הקיים בין היריבים במאבק‬ ‫סמוי זה‪ :‬הרוצחים חסרי החמלה מזה‪ ,‬ושוביהם מלאי הרחמים מאידך‪.‬‬ ‫שעה ארוכה ישבנו כך‪ ,‬בשיחה ובוויכוח‪ ,‬באותה וילה ארגנטינית קטנה‬ ‫שבאחד מחדריה ישן אותה שעה אדם שרצח מיליונים‪ .‬מעט מעט נתפרק‬ ‫המתח שנצטבר בבית ולרגע נדמה היה כי לא בכלא־של־שעת־חירום‬ ‫במדינה זרה אנו יושבים‪ ,‬אלא במסיבת רעים אי שם בישראל‪.‬‬ ‫לפני שעזבתי את ה״טירה״ שוחחתי עם רפי ביחידות‪ ,‬ונתתי לו הוראות‬ ‫חדשות בקשר להתנהגות האנשים במצב חירום‪ .‬עד כה היו הוראותי לגבי‬ ‫סדרי הבטחון והשמירה על אייכמן כדלקמן‪:‬‬ ‫יש לעשות את כל הסידורים הדרושים כדי למנוע אפשרות של בריחה או‬ ‫נסיון התאבדות של העצור‪ .‬יש לשמור בהקפדה על בריאותו‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫לעמוד במאמץ הפיסי אשר יידרש ממנו עם העלאתו למטוס ובשעת הטיסה‬ ‫לישראל‪ .‬לשם כך יהיה נתון לפיקוחו המתמיד של הרופא‪ .‬החיים בבית‬ ‫המיבטחים יתנהלו באופן כזה‪ ,‬שדיירי הסביבה לא יבחינו במספרם הרב‬ ‫של האנשים המתגוררים בבית‪ .‬למראית עין יישבו בו בכל עת רק זוג‬ ‫״שוכרי הווילה״‪ ,‬ואורח או שניים‪ .‬האנשים ידברו בלחש‪ ,‬ולא ייצאו את‬ ‫הבית אלא לצרכים דחופים ובשעות החשכה‪ ,‬אגב נקיטת אמצעי בטחון‬ ‫מיוחדים‪ .‬הבתים הרזרוויים שלנו יהיו תמיד מוכנים לשימוש‪ ,‬כדי שאפשר‬ ‫יהיה להעביר אליהם את העצור ואת שומריו במקרה הצורך‪ .‬אם למרות כל‬ ‫אמצעי הבטחון יופיעו שוטרים או נציגי גוף רשמי אחר‪ ,‬יפונה הבית מיד‬ ‫על ידי כל האנשים שלא הוטלו עליהם תפקידי חירום‪ ,‬ואילו אייכמן יוכנס‬ ‫ל״סליק״ ועמו שומר אחד‪ .‬אם יתברר שאין זו בדיקה שיגרתית אלא‬ ‫מתכוונים לערוך חיפוש יסודי בבית‪ ,‬יעכבו את המחפשים באמתלה כלשהי‬ ‫כדי שתהיה שהות לסלק את אייכמן ועמו צוות שומרים מצומצם ביותר‪,‬‬ ‫דרך יציאה צדדית שהוכנה מראש‪ .‬במקרה זה יסתלקו האחרים איש איש‬ ‫כפי יכולתו ובהתאם לנסיבות שייוצרו‪ .‬הכל יפעלו‪ ,‬במקרה כזה‪ ,‬מתוך‬ ‫הבנה שעיקר העיקרים הוא להוציא את אייכמן מן הבית‪ ,‬ואפילו יהיה‬ ‫הדבר כרוך בסכנה לאנשים אשר יעסקו בהשהיית החיפוש ובסיכול הרדיפה‬ ‫אחר העצור ושומריו‪.‬‬ ‫אם יופתעו על ידי כח משטרתי גדול ולא תהיה שום אפשרות להוציא‬ ‫את אייכמן מן הבית בעוד מועד‪ ,‬כי אז יעשו רוב אנשי הצוות את כל‬ ‫המאמצים להחלץ מטבעת הכיתור ולברוח בכל דרך אפשרית‪ .‬האנשים‬ ‫אשר יישארו בבית יסגירו עצמם לידי המשטרה‪ ,‬יגלו לה את זהותו של‬ ‫העצור‪ ,‬יסבירו לה את האחריות הכבדה שתחול על מי שיאפשר לו להמלט‪,‬‬

‫‪ | 216‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫וידרשו להפגישם עם נציגי השלטון‪ ,‬האזרחי או המשטרתי‪ ,‬בדרג הגבוה‬ ‫ביותר האפשרי‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬שזהותו של אייכמן לא היתה עוד מוטלת בספק והמשמעות של‬ ‫מה שעשינו הצטיירה לעינינו בכל הבהירות‪ ,‬סבור הייתי שלא די עוד‬ ‫בהוראות בטחון אלה‪ ,‬אלא דרושים אמצעים נוספים כדי להבטיח‬ ‫שהמיבצע שלנו לא יושם לאל ושאייכמן לא יוכל לחזור ולהעלם‪ ,‬בגלל‬ ‫חוסר הבנה מצד השלטונות או בגלל רשלנותם‪ ,‬או אפילו בהתערבותם של‬ ‫גורמים המקורבים לנאצים‪ .‬לפיכך אמרתי לרפי‪ ,‬שאם אמנם יקרה הגרוע‬ ‫ביותר וכח משטרתי גדול יקיף את הבית‪ ,‬והוא — רפי — יגיע למסקנה‬ ‫שנבצר ממנו להסתלק מן ה״טירה״ יחד עם העצור‪ ,‬כי אז עליו לכבול אחת‬ ‫מידיו באזיקים אל ידו של אייכמן ולהעלים או להשמיד את המפתח‪ ,‬באופן‬ ‫שאי אפשר יהיה להפריד ביניהם לאלתר‪ .‬אותה שעה יתפזרו אנשינו לכל‬ ‫רוח‪ ,‬ורק אחד או שניים יישארו בסביבה כדי לדווח לאחר מכן על‬ ‫המתרחש וכן כדי להבטיח את שלומו של רפי‪.‬‬ ‫לאחר שייאסר על ידי המשטרה יחד עם אייכמן‪ ,‬יסביר רפי שהוא‪ ,‬ועמו‬ ‫כמה חברים‪ ,‬גילו את מחבואו של אדם שלפי הידיעות שבידיהם הוא פושע‬ ‫המלחמה המבוקש אדולף אייכמן‪ ,‬שרצח מיליונים מבני עמם‪ ,‬ולפיכך‬ ‫עצרוהו‪ .‬לאחר שנתבררה זהותו בוודאות‪ ,‬אמרו להסגיר אותו לידי‬ ‫השלטונות על מנת שיועמד לדין‪ :‬אלא שפעולת המשטרה הקדימה אותם‪.‬‬ ‫לאחר מכן ידרוש רפי שיביאוהו‪ ,‬יחד עם פושע המלחמה הכבול אליו‪ ,‬אל‬ ‫הקצין הבכיר ביותר שניתן להגיע אליו‪ ,‬כדי שיוכל למסור לו פרטים נוספים‬ ‫ולגלות לו את רקע הפעולה‪.‬‬ ‫סבור הייתי שבדרך זו נוכל למנוע את שחרורו של אייכמן בשעת מעשה‬ ‫על ידי גורמים עויינים ולהבטיח שלכידתו תיוודע ברבים וגורלו יוכרע‬ ‫בדרג הגבוה ביותר‪ ,‬ובתנאים שלא יאפשרו התחמקות‪ .‬אמנם‪ ,‬ידעתי‬ ‫שבמקרה זה כלל וכלל לא בטוח שאייכמן יישפט‪ ,‬ולעומת זאת ברור מאד‬ ‫שחוטפיו יועמדו לדין‪ ,‬אך סבור הייתי שגם במשפטם של ״חוטפי אייכמך‬ ‫אפשר יהיה לגולל את פרשת השואה כרקע למעשה ״החטיפה״ ולהכריח‬ ‫את העולם לתת את הדעת על פשעי הנאצים נגד העם היהודי‪ .‬אלא שלא‬ ‫ראיתי את עצמי בן חורין להטיל על רפי לבדו את העול הכבד של העמידה‬ ‫בחקירה ובמשפט‪ ,‬ולפיכך אמרתי לו‪:‬‬ ‫אחר שתיתפס יחד עם אייכמן ותובא לפני קצין משטרה בכיר או‬ ‫—‬ ‫לפני אישיות אזרחית מן הדרג השלטוני הגבוה‪ ,‬יהיה עליך לגלות שישראלי‬ ‫אתה ויהיה עליך להסביר שפעלת על פי הוראותיו של ישראלי אחר‪ ,‬העומד‬ ‫בראש קבוצת מתנדבים שאתה אחד מחבריה‪ .‬קבוצה זו‪ ,‬תאמר להם‪ ,‬קיבלה‬

‫המצוקה הנפשית | ‪217‬‬

‫ידיעה שאמרה כי תושב ארגנטינה הידוע בשם ריקארדו קלמנט‪ ,‬הוא אליבא‬ ‫ראמת אדולף אייכמן‪ ,‬האיש שהיה ממונה על השמדת יהודי אירופה‬ ‫במלחמת העולם השניה‪ .‬הקבוצה באה לבואנוס איירס כדי לבדוק את‬ ‫אמיתות הידיעה‪ .‬כוונתה היתה‪ ,‬שאם יתברר כי האיש הוא אייכמן‪ ,‬ילכדוהו‬ ‫ויסגירוהו לידי השלטונות הארגנטיניים על מנת שהללו ישפטוהו על פשעיו‬ ‫נגד האנושות ונגד העם היהודי‪ .‬אתה תאמר להם ששם האיש העומד בראש‬ ‫קבוצת המתנדבים הוא איסר הראל‪ .‬תתן להם את כתובת בית המלון שבו‬ ‫אני מתאכסן‪ ,‬ותגלה להם את השם שבו אני רשום במלון זה‪.‬‬ ‫— אינך יכול לעשות דבר כזה‪ — ,‬שיסעני רפי‪.‬‬ ‫— הנח לי לסיים‪ — ,‬עניתי‪ — .‬אחר שתמסור להם את שמי ואת‬ ‫כתובת בית המלון שבו אפשר למצוא אותי‪ ,‬תאמר להם כך‪ :‬איסר הראל‬ ‫ציווה עלי למסור את שמו ואת כתובתו לשלטונות הארגנטיניים‪ .‬הוא עצמו‬ ‫יסביר לכם את המניעים למעשי הקבוצה שהוא עמד בראשה‪ ,‬והוא יטול על‬ ‫עצמו את מלוא האחריות לפעולותיה‪ ,‬על פי חוקי המדינה ועקרונות הצדק‬ ‫והמוסר‪.‬‬ ‫— הבט נא‪ ,‬איסר‪ — ,‬ניסה רפי להניאני‪ — ,‬כאשר אתה אומר שעלי‬ ‫לכבול את עצמי אל אייכמן וללכת למעצר אתו‪ ,‬זה טבעי ומובן ! אבל אני‬ ‫מוכרח לבקש ממך בכל לשון של בקשה שלא תחייב אותי להסגירך‬ ‫לשלטונות‪ .‬אדם בעל תפקיד ומעמד כשלך אינו יכול להרשות לעצמו‬ ‫להעצר‪.‬‬ ‫— המיבצע הזה‪ ,‬רפי‪ ,‬אין לו אח ורע בכל אשר עשינו עד כה‪ .‬לדידי‬ ‫הוא בגדר שליחות לאומית ואנושית שאין נעלה ממנה‪ ,‬והבטחת הצלחתו‬ ‫חשובה בעיני מכל שיקול אחר‪ .‬אני פועל בענין זה על פי צו מצפוני; אך‬ ‫מוכן אני לפטור אותך מלבטים מצפוניים‪ .‬מה שאמרתי לך הוא בגדר‬ ‫הוראה‪ ,‬ועליך לפעול על פיה‪ ,‬כלשונה ולפי רוחה‪.‬‬ ‫אף על פי שהוויכוח כולו התייחס לאפשרות שנראתה לנו רחוקה מאד‪,‬‬ ‫הוא גרם לרפי זעזוע קשה‪ .‬ניכר בו שלא בנקל השלים עם עמדתי; אך‬ ‫ידעתי שיכול אני להיות בטוח שיפעל כאשר הוריתי לו‪ ,‬ואפילו אין לבו‬ ‫שלם עם החלטתי‪.‬‬

‫פרק כ"ו‬

‫שש תכנמת‬ ‫בהגדלת ריווח הזמן שבין לכידת אייכמן ובין בואו של המטוס היתה צפונה‬ ‫סכנה מסויימת‪ :‬היא נתנה שהות בידי אויבינו הסמויים מן העין לעמוד על‬ ‫הקשר הקיים בין שני הדברים האלה ולפעול למען הכשלת העלאתו של‬ ‫העצור למטוס‪ .‬אף כי האמנתי ביכולתנו להתגבר על כל המכשולים‪ ,‬לא‬ ‫ראיתי את עצמי פטור מבדיקת דרכי הסעה אלטרנטיביות‪ .‬לפיכך נתתי‬ ‫הוראה לחדש את הסיורים בנמלה של בואנוס איירס ובמעגניה‪ ,‬כדי לברר‬ ‫את האפשרויות של העברת אדם בהסתר לאניה העוגנת בנמל או בקרבת‬ ‫החוף‪.‬‬ ‫נמלה של בואנוס איירס מחולק לשני אזורים ראשיים‪ :‬המעגן הדרומי‬ ‫והמעגן הצפוני‪ .‬הדרומי שוכן סמוך לריאצ׳ואלו‪ ,‬אחד מיובלי הנהר לה‬ ‫פלאטה‪ .‬מעגן זה משמש בעיקר לאניות קטנות העושות דרכן במימי‬ ‫הנהרות אורוגוואי ופאראנה‪ .‬באזור זה נמצא הרובע הציורי ״לה בוקה״‪.‬‬ ‫לאורך גדת הנהר יש מסעדות רבות‪ ,‬ובשעות הערב באים אלפי אנשים לתור‬ ‫אחר מקום שבו אפשר לאכול להנאה‪.‬‬ ‫בין המעגן הדרומי והצפוני נמצאת שדרת קוסטנרה — אחד המקומות‬ ‫האהובים ביותר על תושבי בואנוס איירס בחדשי הקיץ‪ .‬לאורך השדרה‬ ‫ערוכות מאות עגלות המשמשות כדוכנים למכירת מעדנים חמים‪.‬‬ ‫המעגן הצפוני משמש לאניות הגדולות הבאות מעבר לים כדי לטעון‬

‫‪218‬‬

‫שש תכניות | ‪219‬‬

‫בשר‪ ,‬חטה‪ ,‬ושאר תוצרי היצוא הארגנטיניים‪ .‬אזור זה שוקק תמיד חיים‬ ‫ופעילות‪ .‬מגדלים ענקיים מתנשאים מעל לראשי האנשים המתרוצצים על‬ ‫מזחיו‪.‬‬ ‫חלק זה של הנמל לא בא בחשבון לתכניות שלנו‪ .‬אנשינו התענינו‬ ‫בעיקר במזחים שלידם נקשרות ספינות הטיול הגדולות‪ ,‬ובין השאר בדקו‬ ‫את האפשרויות של רכישת סירה שניתן להפליג בה לים הפתוח‪ ,‬למיפגש‬ ‫עם אניה משלנו‪.‬‬ ‫הסיורים בנמל היוו חלק קטן בלבד מפעילותנו לקראת העברת אייכמן‬ ‫לישראל‪ .‬באותם ימים הגיע לבואנוס איירס אדי פלג מאנשי סודי בחברה‪.‬‬ ‫יוסף קליין הקביל את פניו בשדה התעופה וסיפר לו על המשימות שהטלתי‬ ‫עליו‪ .‬מכאן ואילך התחלקה העבודה בשדה בין שני אלה‪ .‬כדי להבטיח‬ ‫שאדי יהיה קרוב לזירת הפעולה ככל האפשר‪ ,‬ביקשתי את קליין לומר לו‬ ‫בשמי כי עליו להתאכסן במלון של שדה התעופה‪ .‬למחרת‪ ,‬כשבא לפגישה‬ ‫ראשונה אתי בבית הקפה ״התורני״ אשר בו ישבתי‪ ,‬הסברתי לו שעליו‬ ‫להיות שרוי בשדה התעופה יומם ולילה‪ ,‬להכיר את כל העובדים בו‪,‬‬ ‫ולהרגיל את השומרים לנוכחותו‪ .‬אמרתי לו שבראש וראשונה עליו להתרכז‬ ‫בבדיקת נוהלי בקורת המשטרה והמכס‪.‬‬ ‫למחרת הפגשתי אותו עם אברהם‪ ,‬שעליו הטלתי את האחריות‬ ‫המיבצעית לשלב השני של הפעולה‪ .‬בחסותו של אדי שוטט אברהם בכל‬ ‫אזורי השדה כדי לבדוק את סדרי השמירה והפיקוח הנהוגים בהם‪ .‬במסגרת‬ ‫סיורים אלה נכנסו השניים באחד הלילות לאזור המוסכים של החברה‬ ‫הלאומית המקומית‪ ,‬כדי לבדוק את מצב התאורה ואת מקום הימצאם של‬ ‫העובדים בשעות החשכה‪.‬‬ ‫עוד לא היה סיפק בידו להתאקלם כראוי בבואנוס איירס‪ ,‬וכבר באה‬ ‫לידו של אדי ההזדמנות לעמוד על טיבן של המכוניות השכורות‬ ‫בארגנטינה‪ .‬יום אחד אפשר היה לראות את העובד הבכיר בחברת־התעופה‬ ‫דוחף את מכוניתו השכורה ברחוב ראשי של בואנוס איירס כדי להתניעה‪.‬‬ ‫אך נאות המנוע לחדש את פעולתו‪ ,‬נפח אחד הצמיגים את נשמתו‪ ,‬ובתוך‬ ‫התנועה הסואנת נאלץ אדי לעמוד ולהחליף גלגל‪.‬‬ ‫מאותו יום ואילך היה מלא הבנה כאשר הועלה הנושא הכאוב של טיב‬ ‫המכוניות השכורות בבירה הארגנטינית‪.‬‬ ‫על יסוד הדיווח שהגיע אלי משדה התעופה‪ ,‬התוויתי שש תכניות שונות‬ ‫להעלאת אייכמן למטוס‪ .‬הבחירה בין תכנית לרעותה היתה תלויה‪ ,‬כמובן‪,‬‬

‫‪ | 220‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫בנסיבות‪ :‬ואולם התכנון היה מבוסס על האפשרות לעבור ללא שהיות‬ ‫מתכנית לתכנית בהתאם למצבים שיווצרו‪.‬‬ ‫משש התכניות האפשריות היו שלוש פשוטות ונוחות לביצוע‪ ,‬וקיוויתי‬ ‫שהנסיבות יאפשרו את השימוש באחת משלוש אלה‪ .‬שלוש התכניות‬ ‫הנוספות נועדו להפעלה במקרה של סיבוכים וסיכונים מיוחדים‪ ,‬וקיוויתי‬ ‫שבאמצעותן נוכל להביא את המיבצע לידי גמר גם בתנאים הקריטיים‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫שלוש התכניות הראשונות היו מבוססות על הערכתי שמשפחתו של‬ ‫אייכמן ומקורביו לא ירעישו עולמות בקשר להיעלמו‪ ,‬אף לא יגייסו את‬ ‫המשטרה לחקירה יסודית ולחיפושים מקיפים‪ .‬אם אמנם תתאמת הנחתי זו‪,‬‬ ‫אמרתי בלבי‪ ,‬כי אז לא יעלה איש על הדעת לחשוד במטוס שבא מישראל‪,‬‬ ‫ואיש לא יגלה בו התענינות מיוחדת‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מותר להניח — שכל שעת‬ ‫חניית המטוס בשדה יהיו שלטונות הבטחון והנהלת נמל האוויר עסוקים‬ ‫בתפקידים דחופים הקשורים בבואן של המשלחות הרבות לחגיגות היובל‪,‬‬ ‫ובמטוס שלנו ינהגו איפוא על פי השיגרה‪.‬‬ ‫הנוהג בשדה התעופה היה‪ ,‬שמטוס המתכונן להמריא‪ ,‬גוררים אותו‬ ‫ממקום חנייתו אל הרחבה שליד הבנין הראשי‪ ,‬ורק בהגיעו לשם הוא נמסר‬ ‫לידי הצוות שלו‪ .‬בהתאם להוראותי נתבקשו שלטונות השדה להתיר לנו את‬ ‫הבאת המטוס לרחבת הנוסעים בכוחות עצמו‪ ,‬ללא גרירה‪ ,‬והם הביעו את‬ ‫הסכמתם‪ .‬בדרך זו הובטחה לנו האפשרות להעלות את הצוות‪ ,‬או לפחות‬ ‫חלק ממנו‪ ,‬למטוס בעודו חונה בשטח החברה הלאומית הארגנטינית‪ .‬על‬ ‫נתונים אלה ביססתי את תכניתי‪.‬‬ ‫על פי תכניתי הראשונה צריך היה אייכמן להגיע אל המטוס במדי איש‬ ‫החברה‪ ,‬יחד עם הצוות המצומצם שיבוא לאייש את המטוס במקום חנייתו‪.‬‬ ‫הוא כבר יהיה איפוא בתוך המטוס כאשר זה יוסע אל רחבת הנוסעים‪ .‬אם‬ ‫יערכו שם בדיקה‪ ,‬נוכל להציג את אייכמן כאחד מאנשי המשמרת השניה‬ ‫של הצוות‪ ,‬שאינו מרגיש בטוב ולפיכך שכב לנוח‪ .‬ואילו אם יהיה חשש‬ ‫לבקורת קפדנית מאד‪ ,‬נוכל להעלים את אייכמן מעיני המבקרים ולהסתירו‬ ‫בתוך המטוס‪.‬‬ ‫תכנית מספר שניים נועדה למקרה שלא ירשו לצוות לעלות למטוס‬ ‫במקום חנייתו‪ ,‬או למקרה שהבקורת בכניסה לאזור החברה הלאומית תהיה‬ ‫חמורה במיוחד‪ .‬החלטתי שאם ייווצר מצב כזה‪ ,‬יובא אייכמן אל המטוס‬ ‫כאיש צוות שחלה או נפגע בתאונת דרכים‪ :‬והוא יעשה את דרכו אליו‬ ‫בגלוי‪ ,‬בתוך חבורת אנשי הצוות האמיתיים‪ ,‬ויחד עמם יעבור את כל‬ ‫הפרוצדורה המקובלת‪.‬‬

‫שש תכניות | ‪2 2 1‬‬

‫התכנית השלישית היתה דומה ל)שניה‪ ,‬אך היא נבדלה ממנה בפרט אחד‪.‬‬ ‫אייכמן יובא למטוס לא כאיש צוות שחלה או נפגע בתאונה‪ ,‬אלא כאזרח‬ ‫ישראלי שנתקף במחלה והוא מוכרח לשוב לארצו בהקדם‪ .‬ברור היה לי כי‬ ‫במקרה זה יהיה עליו לעמוד בכל הבקורות הנהוגות לגבי נוסעים רגילים‪5‬‬ ‫אך כדי שהענין ייראה סביר ולא יעורר חשדות יתייצב החולה לבקורת‬ ‫בליוויו של רופא — אותו רופא העתיד להשגיח עליו בדרך‪ .‬את התכנית‬ ‫הזאת אמרתי להפעיל אם השלטונות יגלו התענינות יתרה בצוות האוויר‪.‬‬ ‫שלוש התכניות גם יחד היו כרוכות בהרדמה חלקית של אייכמן‪.‬‬ ‫כיוון שאי אפשר היה לחזות מראש מה יקרה אחר בוא המטוס ובאיזה‬ ‫מצב נמצא את עצמנו ברגעים המכריעים שלפני המראתו‪ ,‬החלטתי לתכנן‬ ‫את כל שש התכניות עד לפרטי פרטיהן ולהתחיל בהכנות המעשיות‬ ‫לביצוען‪ ,‬לרבות ריכוז הציוד והתיעוד הדרושים לכך‪.‬‬ ‫ההמתנה הכבידה על הרופא שלנו יותר מאשר על שאר אנשי ה״טירה״‪.‬‬ ‫ההשגחה על העצור לא תבעה הרבה מזמנו‪ .‬הוא קרא את כל הספרים‬ ‫שאפשר היה למצוא בווילה‪ ,‬האזין למוסיקה‪ ,‬עשה ניסויים ברשמקול של‬ ‫קנת‪ ,‬ואפילו ניסה את כוחו‪ ,‬ללא הצלחה רבה — בבישול‪ .‬לפיכך שמח‬ ‫כאשר הזמנתיו לפגישה בעיר‪.‬‬ ‫הוא היה בקי במהות פעולותינו די הצורך כדי לדעת שלעולם אינו צריך‬ ‫להיות מופתע מבקשותינו‪ .‬הוא לא גילה סימני תמהון כאשר ביקשתיו‪,‬‬ ‫בשבתנו באחד מבתי הקפה המהודרים של בואנוס איירס‪ ,‬ללמדני את תורת‬ ‫הרפואה על רגל אחת‪ .‬המטרתי עליו שאלות משאלות שונות על סוגי‬ ‫הפגיעה האפשריים בתאונות דרכים‪ ,‬על מחלות לב‪ ,‬על זעזועי מח‪ ,‬על‬ ‫אבדן ההכרה וכיוצא באלה‪ .‬הוא השיב על שאלותי באורך רוח גם בשעה‬ ‫שהתחלתי חוקר אותו ביחס לאפשרויותיו של אדם להתחלות ולהוליך‬ ‫שולל את הרופאים‪ .‬אחר כך שאלתיו אם אדם שלקה בהתקפת לב או‬ ‫בזעזוע מח רשאי‪ ,‬מבחינה רפואית‪ ,‬לטוס! ובאיזה שלב משלבי המחלות‬ ‫האלה משחררים אדם מבית החולים‪.‬‬ ‫לא הוצרכתי להרבות בהסברים‪ :‬הוא הבין היטב לאן אני חותר‪ ,‬שכן‬ ‫יעץ למתחלה התיאורטי שלנו שיתלונן על אותן תופעות העשויות להביא‬ ‫את הרופאים לידי אבחנה של זעזוע מח‪ ,‬כיוון שאי אפשר להוכיח שאדם‬ ‫לא לקה בזעזוע מח‪ .‬על סמך עצתו הגעתי למסקנה שזעזוע מח שנגרם‬ ‫בתאונת דרכים הוא הדבר העונה על כל הצרכים שלנו‪ .‬אדם שאיבחנו בו‬ ‫זעזוע מח זקוק בדרך כלל לטיפול ולהשגחה גם אחר שחרורו מבית‬ ‫החולים‪ .‬מבחינה רפואית רצוי שתינתן לו האפשרות להחלים בתנאים‬ ‫נוחים ‪ :‬וביתו עדיף מכל מקום אחר‪ ,‬ואפילו אינו יכול להגיע אליו אלא אחר‬

‫‪ | 222‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫טיסה ממושכת‪ .‬ואולם חשוב שהטיסה תהיה נוחה ככל האפשר ושלא יהיו‬ ‫בה חניות ביניים רבות‪.‬‬ ‫הפגישה הזאת הולידה תכנית מפורטת למיבצע ״תאונת דרכים״‬ ‫ולמיבצע־המשך ששמו ״הטסת קרבן התאונה לארצו״‪.‬‬ ‫מאיר ברהון הוא יליד דגניה א׳ והוא נמנה עם חברי אותו משק עד היום‪.‬‬ ‫הוא שרת בצה״ל והשתתף במלחמת העצמאות‪ :‬ובעצם הורגל בשרות מיום‬ ‫שעמד על דעתו‪ :‬מעולם לא פנו אליו בענין שרות לאומי כלשהו בלי‬ ‫להיענות‪.‬‬ ‫באורח מקרי לגמרי נקלע במאי ‪ 1960‬לארגנטינה‪ .‬כשנה לפני כן נפצע‬ ‫קשה בראשו בתאונת טראקטור‪ .‬חדשים רבים היה מאושפז בבית חולים‪,‬‬ ‫וכששוחרר ממנו‪ ,‬לקח אתו למזכרת צלקת גדולה בפנים ועל הראש‪ .‬עם‬ ‫החלמתו סבור היה שהגיע הזמן להגשים חלום ישן שלו‪ :‬סיור ממושך‬ ‫בחוץ לארץ ‪ :‬וכל מכריו היו בדעה ש״מגיע לו״ אחר כל שנות העבודה‬ ‫המפרכת‪ ,‬וביחוד אחר חדשי הסבל שעברו עליו באחרונה‪ .‬קרובים שהיו לו‬ ‫באמריקה הדרומית הזמינוהו להתארח בביתם‪ ,‬והודות להזמנה זו זכה מאיר‬ ‫בנסיעה מענינת ומלאת חוויות‪ .‬אחר שנפרד ממארחיו החביבים‪ ,‬אמר‬ ‫בלבו שכדאי לנצל את ההזדמנות כדי לבקר בעוד כמה ארצות של אמריקה‬ ‫הלאטינית‪ ,‬וכך נקלע גם לבואנוס איירס‪ .‬יום אחד פגש ברחוב מכר ותיק‪,‬‬ ‫הוא אפרים אילני שלנו‪ .‬אילני הצליח‪ ,‬בתמרוני התחמקות מזהירים‪ ,‬לא‬ ‫לגלות לידידו מה מעשיו בארגנטינה והיכן הוא מתגורר‪ :‬אך הוא רשם‬ ‫לפניו את כתובתו של מאיר ואת משך ישיבתו בעיר‪ .‬כיוון שאילני מיהר‬ ‫אותה שעה לפגישה אתי‪ ,‬התנצל בפני חברו וקבע פגישה נוספת אתו בשעה‬ ‫מאוחרת יותר‪ ,‬באחד מבתי הקפה של הסביבה‪.‬‬ ‫אילני לא רצה לנתק את הקשר אתו‪ ,‬כיוון שבינתיים שמע מפי שנהיה‬ ‫זקוקים לאנשים נוספים‪ ,‬בין ישראלים ובין יהודים משאר ארצות אמריקה‬ ‫הדרומית — אך לא מארגנטינה עצמה — השומעים ספרדית ובקיאים‬ ‫במנטליות ובמנהגים של תושבי היבשת‪ .‬מאיר נראק בעיניו אחד הישראלים‬ ‫הבאים בחשבון לתפקידי עזר במיבצע שלנו‪.‬‬ ‫נתברר כי אילני לא טעה ביחס לנכונותו של מאיר להיענות לכל קריאה‪.‬‬ ‫לא עבר זמן רב‪ ,‬והבחור ישב ליד שולחני בבית קפה‪ .‬אחר שתהיתי על‬ ‫קנקנו‪ ,‬שאלתי אותו אם יהיה מוכן למלא תפקיד שהגדרתי אותו כ״לא‬ ‫קשה‪ ,‬אך גם לא נעים״‪ .‬הסברתי לו שהמשימה עצמה אולי תיראה בעיניו‬ ‫קלת ערך‪ ,‬אולם היא נועדה לשרת ענין חשוב מאד‪ ,‬אם כי אינני יכול לגלות‬ ‫לו את מהותו של אותו ענין‪.‬‬

‫שש תכניות | ‪2 2 3‬‬

‫לא היה לו למאיר כל מושג מי מאיש המשמיע באזניו בקשה מוזרה זו‪,‬‬ ‫אך הוא נמנע משאלות‪ :‬הוא סמך על ידידו אילני‪ ,‬שאמר לו כי ״זה בסדר״‪.‬‬ ‫בלי להסס רגע הביע את נכונותו לעשות כל אשר יוטל עליו‪.‬‬ ‫הצטערתי במקצת שעלי להטיל תפקיד כה ״פאסיווי״ על בחור גברתני‬ ‫כמוהו‪ ,‬ואמרתי לו שמקווה אני כי בהזדמנות אחרת אמצא לו משימה שבה‬ ‫יידרש לגלות יתר פעילות‪ .‬הפעם‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬כל אשר עליו לעשות הוא —‬ ‫לפנות לבית חולים ולבקש אישפוז בעקבות תאונת דרכים שבה לקה בזעזוע‬ ‫מח‪ .‬אמרתי לו שיודרך על ידי רופא בקשר למה שעליו לומר לרופאי בית‬ ‫החולים ובקשר להתנהגותו בכל ימי אישפוזו‪ .‬מאיר התחייך ואמר‪,‬‬ ‫בהצביעו על צלקתו‪ ,‬שבעניני בתי חולים הוא דווקא בקי‪.‬‬ ‫אמרתי לו שבבואו לבית החולים עליו לספר לרופאים שבא לבואנוס‬ ‫איירס על מנת לטוס מכאן לישראל באותו מטוס העתיד להביא את‬ ‫המשלחת הישראלית לחגיגות היובל‪ .‬יהיה עליו לחזור בלי הרף על‬ ‫משאלתו שיניחו לו לשוב לישראל באותו מטוס‪ ,‬על אף מצב בריאותו‪.‬‬ ‫דווקא בגלל התאונה‪ ,‬עליו להסביר‪ ,‬הוא מעונין לא להתעכב עוד בדרך‬ ‫אלא לשוב בהקדם‪ ,‬והמטוס המיוחד נותן בידו הזדמנות מצויינת לעשות כן‬ ‫בלי טלטולי דרך מיותרים ובלי חניות ביניים ממושכות‪ .‬הרופא אשר ידריך‬ ‫אותו‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬אף ימסור לו איך לקדם את החלמתו באופן שירשו לו‬ ‫לטוס בבוא המועד‪ .‬לצורך זה יקבל תידרוך שוטף בהיותו בבית החולים‪.‬‬ ‫באותו יום נפגש מאיר עם הרופא שהשתהה בעיר‪ ,‬כיוון שעל פי הוראות‬ ‫הבטחון אסור היה לו לשוב ל״טירה״ לפני בוא החשכה‪ .‬הוא תיאר באזני‬ ‫מאיר את הסימפטומים של זעזוע מח‪ ,‬ואמר לו שבבית החולים עליו לספר‬ ‫שבשעת התאונה ישב במושב האחורי של המכונית‪ ,‬וכל אשר זוכר הוא‪,‬‬ ‫שהמכונית נעצרה באורח פתאומי והוא איבד את הכרתו‪ :‬וכאשר חזר ופקח‬ ‫את עיניו‪ ,‬מצא את עצמו בבית המלון שלו‪ .‬מאותו רגע ואילך הוא סובל‬ ‫מסחרחורת ומהרגשה כללית רעה‪ .‬הרופא אמר לו שאינו צריך להיות‬ ‫מודאג‪ ,‬שכן בהדרגה ייעלמו סימפטומים אלה בהדרכתו המקצועית‪ .‬מאיר‬ ‫אישר שהבין את כל ההוראות‪ ,‬והבטיח שמהלך המחלה יהלום בדיוק את‬ ‫ההנחיות שיקבל‪.‬‬ ‫ממקום הפגישה החזירו אילני לבית המלון שלו‪ ,‬ושם סיפרו על‬ ‫״התאונה״ שקרתה למאיר בדרך‪ ,‬וביקשו להזמין רופא‪ .‬בעזרתו הפעילה‬ ‫של אילני תיאר מאיר באזני הרופא את נסיבות התאונה המדומה‪ ,‬והלה נתן‬ ‫הוראה לאשפזו מיד בבית החולים הקרוב ביותר‪ .‬הרופא בחדר המיון שמע‬ ‫אף הוא את תיאור התאונה‪ ,‬וגם הוא השתכנע שהפציינט צריך להיות נתון‬ ‫לתצפית ולבדיקות‪.‬‬

‫‪ | 224‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫לא עבר זמן רב ובחדר שבו השכיבו את מאיר הופיע פרופסור ועמו‬ ‫פמליה של סטודנטים‪ ,‬ולפי הוראת המרצה בדק כל אחד ואחד מן‬ ‫התלמידים את החולה‪ .‬בערב נערכו לו בדיקות הדם הראשונות‪ ,‬ולמחרת‬ ‫בבוקר נעשו לו צילומי גולגולת‪ .‬החשש היחיד של מאיר היה‪ ,‬שאגב‬ ‫הבדיקות המדוקדקות האלה אולי יגלו בו איזו מחלה אמיתית לא משוערת‪.‬‬

‫פרק כ"ז‬

‫אייכמן חותם‬ ‫בעוד מאיר נהנה ממיטב הדאגה והטיפול בבית החולים הארגנטיני‪ ,‬ערכו‬ ‫אברהם וחולייתו סיורי דרכים תכופים כדי לקבוע את תוואי הסעתו של‬ ‫אייכמן מבית המיבטחים אל שדה התעופה‪ .‬עשרות פעמים עברו בדרכים‬ ‫השונות שבין שתי הנקודות‪ ,‬בכל שעות היום והערב‪ ,‬כדי לבחור בשעה‬ ‫הנוחה ביותר ובדרך הבטוחה ביותר‪.‬‬ ‫החגיגות הממשמשות ובאות כבר נתנו את אותותיהן בעיר‪ .‬המשטרה‬ ‫ושאר זרועות הבטחון עשו הכל כדי לקיים את השקט והסדר במדינה‬ ‫ולהבטיח את שלומם של האורחים הנכבדים שהחלו מתכנסים לקראת טכסי‬ ‫היובל‪ .‬בכל הדרכים בבירה ובסביבותיה‪ ,‬וביחוד באלה שהוליכו משדה‬ ‫התעופה אל העיר‪ ,‬החלו מופיעים סיורי משטרה וצבא תכופים‪ .‬כוחות‬ ‫משטרה ליוו את האורחים הזרים בהכנסם לעיר‪ ,‬וכן נתלוו אל הנכבדים‬ ‫המקומיים בצאתם להקביל את פני הבאים‪ .‬מדי פעם בפעם הוקמו‬ ‫מחסומים בדרכים ונערכו חיפושים במכוניות‪.‬‬ ‫כיוון שלא ידענו מה מחפשת המשטרה‪ ,‬חייבים היינו להיות מוכנים לכל‬ ‫הפתעה בדרכים‪ .‬לפיכך נבחרו כבישים צדדיים וצמתים מישניים‪ ,‬שלא‬ ‫שימשו כצירי תנועה לאורחים רמי המעלה ולמקבלי פניהם‪.‬‬ ‫הצרה היתה‪ ,‬שככל שקרבו המסיירים אל שדה התעופה עצמו‪ ,‬הלכו‬ ‫ונתמעטו הברירות‪ ,‬וסמוך למבוא השדה צריך היה לעלות על דרך המלך‬ ‫ולנסוע בצוותא עם מכוניות האורחים‪ ,‬השוטרים ואנשי הצבא‪.‬‬ ‫‪225‬‬

‫‪ | 226‬הבית ברחוב גרי בלדי‬

‫נוכח התנועה הרבה בכבישים והתכונה הצפויה בשדה עצמו‪ ,‬הגענו‬ ‫למסקנה שלא נוכל להסיע את אייכמן לשדה התעופה במצב של ערות‬ ‫גמורה‪ .‬אף על פי ששיתף פעולה עם שוביו‪ ,‬אי אפשר היה לבטוח בו שינהג‬ ‫כך גם בהיותו מוקף אנשים זרים‪ ,‬ומכל שכן בשעת בדיקה של כוחות‬ ‫הבטחון‪ .‬המסקנה הבלתי נמנעת היתה‪ ,‬שיהיה עלינו להשתמש באמצעי‬ ‫הקהיה‪ ,‬בשיעורים שישתנו לפי תנאי הדרך ובהתאם לשלבי המיבצע‪ .‬על‬ ‫נושא זה נערך בירור יסודי עם הרופא‪ ,‬שנטל על עצמו את הטיפול בצד זה‬ ‫של מיבצע ההסעה‪ ,‬וכן את האחריות המלאה לשלומו של העצור אגב‬ ‫הפעלת אמצעי ההקהיה‪.‬‬ ‫בבית המיבטחים הלכו והתפתחו יחסים מיוחדים במינם בין העצור ובין‬ ‫אלי‪ ,‬שדאג לצרכיו האישיים בכל תקופת שביו‪ .‬אייכמן הבחין כנראה‬ ‫בעובדה ש״סוהר״ זה ניחן בטוב לב מיוחד‪ ,‬וכפי הנראה אף התחוור לו‬ ‫במרוצת הימים שאלי הוא אשר תקפו ראשון באותו ערב גורלי ליד ביתו‬ ‫בסאן פרנאנדו‪.‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬שני אלה הגיעו לכלל שיחה — הלוכד באידיש עסיסית‬ ‫והנלכד בגרמנית בניב אוסטרי — ולבסוף נתארכו השיחות הללו ומילאו‬ ‫את כל השעות שבהן היה אלי שרוי במחיצת העצור‪ .‬נתברר שאין כל‬ ‫אפשרות מעשית להפעיל לגבי אלי את ההוראה שיש להמנע משיחה עם‬ ‫השבוי‪.‬‬ ‫אייכמן‪ ,‬מתוך הערצה עיוורת לכח‪ ,‬ראה באיש אשר הכריע אותו אדם‬ ‫שהוא חייב לסור למשמעתו‪ ,‬ולא החמיץ שום הזדמנות להחניף לאלי‬ ‫ולהתרפס לו‪ .‬בלי שנתבקש לכך‪ ,‬חזר והבטיח בלי הפסק שיציית בנאמנות‬ ‫לכל פקודה‪ ,‬ולא יעשה נסיון להמלט מידי שוביו‪ .‬בפני אלי אף היה מקונן‬ ‫על גורל משפחתו‪:‬‬ ‫— לא השארתי להם כסף‪ .‬איך יתקיימו אשתי ובני?‬ ‫— לא יאונה להם כל רע‪ — ,‬השיב אלי על כך‪ — .‬הם יתקיימו גם‬ ‫בלעדיך‪ .‬אך אמור נא לי‪ ,‬אתה הדואג כל כך לבניך‪ ,‬איך יכולתם אתה‬ ‫וחבריך לרצוח ילדים קטנים לרבבות ולמאות אלפים ?‬ ‫— אינני מבין היום איך יכולנו לעשות מעשים כאלה‪ — ,‬כמעט התיפח‬ ‫אייכמן‪ — .‬תמיד הייתי בעד היהודים‪ .‬תמיד שאפתי למצוא פתרון מניח‬ ‫את הדעת לבעייתם‪ .‬עשיתי מה שכולם עשו‪ .‬התגייסתי כמו כולם — רציתי‬ ‫להתקדם בחיים‪.‬‬ ‫בוז וחמלה שימשו בערבוביה ביחסו של אלי אל העצור‪ .‬לשוא ניסה‪,‬‬ ‫בעיני רוחו‪ ,‬להלבישו מדים ולראותו יהיר ואכזר כפי שהיה בעבר‪ .‬הדבר לא‬ ‫הסתייע בידו‪ .‬העצור נשאר בעיניו יצור עלוב‪ ,‬בזוי‪ ,‬מעורר רחמים‪ .‬מדי‬

‫אייכמן חותם | ‪2 2 7‬‬

‫פעם בפעם היה נעתר לבקשותיו ימביא לו יין לשתות‪ ,‬אף כי הדבר היה‬ ‫למורת רוח לרפי‪.‬‬ ‫אינני מבין איך אתם יכולים להתיחס אלי בהגינות כזאת‪ — ,‬היה‬ ‫—‬ ‫אייכמן אומר ברגעים אלה‪.‬‬ ‫פעם אחת‪ ,‬כאשר אלי נענה לבקשת אייכמן והכניס גרמופון קטן לחדרו‪,‬‬ ‫התפרץ יצחק לחדר בחרון־אף‪ ,‬הפסיק את המוסיקה‪ ,‬ולקח אתו את‬ ‫המכשיר‪.‬‬ ‫לא ייפלא איפוא שבאלי ראה אייכמן את האיש אשר בו הוא יכול‬ ‫להוועץ בשאלה אם לחתום על ההצהרה בדבר נכונותו להשפט בישראל‪,‬‬ ‫ועל פי עצתו הודיע שיחתום‪ .‬הנוסח שהצענו לו כלל רק את ההסכמה‬ ‫העקרונית לנסוע לישראל ולהשפט שם‪ ,‬אך אייכמן לא הסתפק בו‪ :‬הוא‬ ‫העדיף לחבר נוסח משלו שנכתב בנעימה של התחסדות ואולי אף של‬ ‫חרטה על מעשיו‪.‬‬ ‫ואלה הדברים אשר רשם‪:‬‬ ‫״אני החתום מטה‪ ,‬אדולף אייכמן‪ ,‬מצהיר בזה מרצוני החפשי‪ :‬עכשיו‪,‬‬ ‫שזהותי האמיתית ידועה‪ ,‬מבין אני שאין עוד טעם לנסות להשתמט מדין‬ ‫צדק‪ .‬אני מצהיר על נכונותי לנסוע לישראל ולעמוד שם לדין בפני בית‬ ‫משפט מוסמך‪ .‬מובן מאליו שאקבל הגנה משפטית‪ ,‬ואני מצדי אשתדל‬ ‫להבהיר את העובדות ביחס לשנות שרותי האחרונות בגרמניה ללא כחל‬ ‫ושרק‪ ,‬למען תימסר לדורות הבאים תמונה נכונה של ההתרחשויות‪ .‬אני‬ ‫מוסר הצהרה זו מרצוני החפשי‪ .‬לא הובטח לי דבר‪ ,‬ולא איימו עלי‪ .‬רוצה‬ ‫אני למצוא סוף סוף מנוחה לנפשי‪ .‬כיוון שאיני יכול עוד להזכר בכל‬ ‫הפרטים ולעתים אני מחליף או מבלבל ענינים‪ ,‬הריני מבקש לסייע כידי‬ ‫להגיע אל חקר האמת‪ ,‬על ידי מה שיעמידו לרשותי מיסמכים ועדויות‬ ‫שיהיו לי לעזר״‪.‬‬ ‫(חתום) אדולף אייכמן‬ ‫בואנוס איירס‪ ,‬מאי ‪. 1960‬‬

‫כל אותם ימים לא חדלנו לעקוב אחר העתונות הארגנטינית‪ ,‬אך לא מצאנו‬ ‫בה אף את הרמז הקל ביותר להיעלמו של קלמנט‪ .‬אילני הקדיש חלק ניכר‬ ‫מזמנו לקריאת העתונים בלשון הספרדית‪ ,‬ואילו בעיון בעתונות הגרמנית‬ ‫והאנגלית השתתפו כל השאר‪ ,‬הן הכלואים בבית המיבטחים והן המהלכים‬ ‫כבני חורין בחוצות בואנוס איירס — שום ידיעה‪ ,‬שום מודעה קטנה לא נעלמה‬ ‫מעיניהם הבוחנות של הקוראים הרבים הללו‪ .‬ואולם יום יום נסתיימה‬ ‫בדיקת העתונים באותן תוצאות‪ :‬אף לא זכר‪ ,‬אף לא אות‪.‬‬

‫‪ | 228‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫אנשי ה״טירה״ ראו בכך יסוד לדאגה‪ .‬סבורים היו שהיעלמו של קלמנט‬ ‫יכה גלים בארץ‪ ,‬ועל כל פנים ציפו למודעות שבהן יתבקש הציבור לעזור‬ ‫בחיפושים אחריו‪ .‬במודעות מסוג זה היו אנשי בית המיבטחים רואים‬ ‫אישור לצמצום היקפם‪ ,‬או אף לאי־הצלחתם של החיפושים ואילו בהעדר‬ ‫כל רמז על היעלמו ביקשו לראות אות מבשר רעות‪ :‬הם הסיקו ממנו‬ ‫שהיריבים עושים מעשיהם בסתר ואינם מוכנים לגלות את קלפיהם‪.‬‬ ‫דעתי‪ ,‬כידוע‪ ,‬היתה שונה‪ .‬השתיקה לא זו בלבד שלא הכבידה עלי‪ ,‬אלא‬ ‫שראיתי בה אישור להערכתי הראשונה כי בני ביתו של אייכמן וידידיו‬ ‫מקרב האמיגראציה הנאצית לא ימהרו לשתף את השלטונות בדאגתם‬ ‫לגורלו של הנעדר‪ .‬בעיני היתה הדממה הגמורה שנשתררה סביב היעלמו‬ ‫של קלמנט אות לפחדם של ידידיו הנאציים ולאי נכונותם להסתכן במאבק‬ ‫למען חברם‪.‬‬ ‫היה לנו עוד מקור לאינפורמציה‪ :‬אנשינו בשדה התעופה‪ .‬נתתי הוראה‬ ‫לקליין ולאדי לדווח לי מיד על כל התרחשות בלתי־רגילה בשדה‪ ,‬על כל‬ ‫החמרה של פיקוח ועל כל חריגה מן השיגרה‪ .‬מדיווחיהם נסתבר כי לא‬ ‫מתרחש בשדה דבר שיש בו כדי להעיד על השגחה מיוחדת על מטוסים‬ ‫ממריאים‪ ,‬או על חיפושים אחר מישהו‪ .‬הכל התנהל בהתאם למקובל‪ ,‬וגם‬ ‫מכך אפשר היה להסיק שהשלטונות אינם מחפשים את אייכמן‪.‬‬

‫פרק כ״ח‬

‫מיבצע מנגלה‬ ‫לפני צאתי לארגנטינה‪ ,‬בימים הקדחתניים האחרונים של ערב הנסיעה‪,‬‬ ‫עיינתי בתיקיהם של כל פושעי המלחמה שלפי הידיעות שבידינו נמלטו‬ ‫לאמריקה הדרומית‪ .‬ביחוד התעמקתי בתיקו של יוזף מנגלה‪ ,‬הרופא של‬ ‫אושוויץ‪ ,‬שכל ניצולי מחנה המוות היו מספרים על אכזריותו המחרידה‪.‬‬ ‫הוא היה הממונה על ה״סלקציות״‪ ,‬דהיינו על מיון המשלוחים החדשים‬ ‫שהיו מובאים למחנה ‪ :‬ובתנועת יד קלה היה קובע מי יישלח לתאי הגזים‬ ‫ומי — לעבודת כפיה ולגסיסה איטית‪ .‬מעשי ההתעללות המחרידים שלו‬ ‫בחולים‪ ,‬בנשים‪ ,‬בילדים קטנים‪ ,‬היו לשם דבר‪ :‬ומכל הדמויות האפלות‬ ‫שמילאו את התפקידים הראשיים בדראמה המקאברית של הנסיון לרצוח‬ ‫את העם היהודי התבלט הוא בהנאה הנתעבת‪ ,‬שבה היה ממלא את תפקיד‬ ‫מלאך המוות‪.‬‬ ‫לפי ידיעות שברשותנו‪ ,‬שמעולם לא נבדקו‪ ,‬נמצא הפושע הנאצי הזה‬ ‫בהווה‪ ,‬או בעבר לא רחוק‪ ,‬בארגנטינה‪ .‬לידיעה אף היתה מצורפת כתובת‬ ‫באחד הפרברים של בואנוס איירס‪ .‬היה מנוי וגמור אתי מלכתחילה‪ ,‬שאם‬ ‫תבוא לידי ההזדמנות‪ ,‬אנסה להתחקות גם אחר רב־הטבחים הזה‪ .‬כך גם‬ ‫אמרתי לצבי זוהר‪ ,‬״סוכן־הנסיעות״ שלנו באירופה‪ ,‬שחישב ומצא כי‬ ‫הפעלת מטוס מיוחד כדי להביא את אייכמן לארץ תעלה בסכום ענקי‪ .‬על‬ ‫הערתו בענין זה עניתי במלים‪ :‬״כדי לעשות את ההשקעה יותר כדאית‪,‬‬ ‫נשתדל להביא אתנו גם את מנגלה״‪.‬‬ ‫‪2 29‬‬

‫‪230‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫כל הפרטים הידועים לנו על הפושע הזה היו רשומים בפנקסי בכתב סתר‬ ‫אישי שרק אני יכולתי לפענחו(וג ם אני — לא בלי קושי)‪ .‬עתה‪ ,‬בימים של‬ ‫חוסר היזמה — אם כי לא של חוסר מעש — שקדמו לבואו של המטוס‪,‬‬ ‫כאשר ההכנות להעברתו של אייכמן כבר הגיעו לשלב מתקדם ורק צריך‬ ‫היה להמתין לבוא המועד‪ ,‬החלטתי שהגיעה השעה לעשות משהו גם בענין‬ ‫מנגלה‪ .‬לא שהיו התנאים נוחים לכך במיוחד‪ :‬מרבית האנשים שעמדו‬ ‫לרשותי היו מרותקים לבית המיבטחים‪ ,‬ואפילו בשעות הפנאי שלהם לא‬ ‫יכלו לצאת ממנו אלא לאחר חשכה‪ .‬השאר היו עסוקים בהכנות למיבצע‬ ‫ההטסה‪ .‬ואני הייתי מקדיש שבע־עשרה עד שמונה־עשרה שעות ביממה‬ ‫לישיבה בבתי הקפה של בואנוס איירס כדי לקיים פגישות עם דיירי‬ ‫ה״טירה״‪ ,‬לשמוע דיווחים מפי חוליית המסיירים בדרכים‪ ,‬לתדרך את‬ ‫הנציגים שלנו בשדה התעופה‪ ,‬ולתת הנחיות לעובדי התיעוד ולבודקי‬ ‫העתונות‪ .‬אך הידיעה שמנגלה אולי מסתתר במרחק לא רב מן המקום שבו‬ ‫אנו נמצאים‪ ,‬לא הרפתה ממני‪.‬‬ ‫מלכתחילה ברור היה לי שעלי לשמור על עקרון אחד‪ :‬שעם כל רצוני‬ ‫העז לגלות את עקבותיו של מנגלה‪ ,‬אסור לעשות צעד כלשהו שיש בו‬ ‫משום סיכון המיבצע העיקרי‪ ,‬הוא מיבצע אייכמן‪.‬‬ ‫ביום שבו ביקרתי בבית המיבטחים‪ ,‬ביקשתי את קנת שיחקור את‬ ‫אייכמן על מנגלה‪ .‬אמרתי לו שלא ישאל אותו אם הוא מכיר את מנגלה‪ ,‬או‬ ‫אם הוא יודע היכן הוא מסתתר‪ :‬אלא עליו לומר לו שאנו יודעים כי האיש‬ ‫נמצא בבואנוס איירס ושומה עליו לתת לנו את כתובתו המדוייקת‪.‬‬ ‫תגובת אייכמן לא היתה בלתי מעודדת‪ .‬הוא לא טען שאינו מכיר את‬ ‫מנגלה ושמעולם לא פגשו‪ :‬אף לא אמר שאינו יודע היכן הוא נמצא‬ ‫ושמעולם לא שמע על הימצאו בארגנטינה בפרט או באמריקה הדרומית‬ ‫בכלל‪ .‬הוא פשוט סירב להשיב‪ ,‬וכדי לנמק את סירובו אמר‪ ,‬שאינו רוצה‬ ‫לבגוד בידידיו‪ .‬אני ראיתי בתשובה זאת אישור לשני דברים‪ :‬לעובדה‬ ‫שמנגלה נמצא באזור‪ ,‬ולקשר שהיה קיים בינו לבין אייכמן‪.‬‬ ‫כאשר קנת הוסיף ללחוץ עליו‪ ,‬השתמש אייכמן בנימוק נוסף כדי‬ ‫להצדיק את סירובו‪ :‬חושש הוא‪ ,‬כך אמר‪ ,‬לגורל אשתו ובניו‪ .‬המשמעות‬ ‫המלאה של תשובה זו לא נתחוורה לנו‪ :‬האם פחד שאם יסגיר‬ ‫את מנגלה יתנקמו באשתו ובבניו‪ ,‬או שמא חשש כי במקרה זה לא יישאר‬ ‫מי שידאג להם מבחינה כלכלית?‬ ‫אמרתי לקנת שיכול הוא להבטיח לאייכמן שאנו מתחייבים לדאוג‬ ‫למחיית משפחתו‪ ,‬אם יגלה לנו את כתובתו של מנגלה‪ .‬אך כל ההפצרות‬ ‫וההבטחות היו לשוא‪.‬‬

‫מיבצע ממלה | ‪2 3 1‬‬

‫הרושם שלנו היה‪ ,‬כי הוא נתקף‪ ,‬פחד בשמעו את דרישתנו שיסגיר לידינו‬ ‫את מנגלה‪ .‬ובבואי לסכם את הדין והדברים עמו היתה מסקנתי שסירובו‬ ‫אינו נובע משיקולים של נאמנות‪ ,‬אלא מקורו בפחד בלבד‪.‬‬ ‫לא המשכתי ללחוץ עליו‪ ,‬לפי שהייתי מעונין בשיתוף פעולה מכסימלי‬ ‫מצדו לקראת הוצאתו מארגנטינה והטסתו לישראל‪ .‬המשכנו איפוא רק‬ ‫בדברי שכנוע ובהבטחות חמריות‪ .‬לבסוף גילה אייכמן כי עד לפני זמן‬ ‫מסויים אמנם נמצא מנגלה בבואנוס איירס‪ ,‬והוא התגורר בפנסיון של אשה‬ ‫גרמניה ששמה יורמן‪.‬‬ ‫הייתי זקוק לאנשים נוספים כדי לטפל במנגלה‪ .‬מאנשי כח המשימה בא‬ ‫בחשבון רק אילני‪ ,‬שיכול להקדיש חלק מזמנו לנושא החדש‪ :‬ושלום דני‪,‬‬ ‫בשמעו על המשימה החדשה‪ ,‬דרש במפגיע שאשתף אותו במלאכה זו‪ .‬אך‬ ‫לא היה די בשני אלה‪ ,‬וצריך היה למצוא עוד כמה אנשים‪ ,‬בכללם דוברי‬ ‫ספרדית‪.‬‬ ‫באמצעות אילני הזמנתי אלי את נתן לביא‪ ,‬אשר בליל לכידת אייכמן‬ ‫שימש כאיש קשר‪ ,‬מבלי לדעת מה טיבו של המיבצע שבו הוא משתתף‪.‬‬ ‫נתן נולד באחת מארצות אפריקה הצפונית‪ ,‬ובשנת ‪ 1955‬עלה משם לישראל‬ ‫יחד עם אשתו‪ .‬הם הצטרפו לקיבוץ‪ ,‬וממנו נשלח נתן לאוניברסיטה‬ ‫העברית בירושלים‪ ,‬בה סיים את לימודי התואר הראשון בספרות עברית‬ ‫ובהיסטוריה יהודית‪ .‬בשנת ‪ 1958‬הגיע הזוג לאחת המדינות השכנות‬ ‫לארגנטינה‪ ,‬על פי הזמנת שארי בשר‪ .‬אילני הכיר את נתן מביקוריו‬ ‫הקודמים בבואנוס איירס‪ ,‬והוא שהציע להטיל עליו את תפקיד הקשר ביום‬ ‫שבו נתפס אייכמן‪ .‬אחר שמילא את תפקידו באמונה‪ ,‬ביקשתי לעכבו‬ ‫בבואנוס איירס‪ ,‬שמא עוד נהיה זקוקים לעזרתו‪ .‬הוא ואשתו המתינו‬ ‫להודעה מאילני שחופשיים הם לפנות לדרכם‪ .‬עתה החלטתי לגייסו בשניה‪.‬‬ ‫כשבא לפגישה עמי בבית קפה‪ ,‬חקרתיו בקשר לידיעותיהם שלו ושל‬ ‫אשתו בלשון הספרדית‪ ,‬ובקשר ליכולתם להתחזות כבני המקום‪ .‬כוונתי‬ ‫היתה שילכו להתארח זמן מה בפנסיון של הגברת יורמן‪.‬‬ ‫משיחתי עם נתן התרשמתי שהוא אדם נבון שיש לו בלי ספק התכונות‬ ‫הדרושות כדי להביא את המשימה לידי גמר מוצלח‪ .‬אלא שנתן ואשתו לא‬ ‫שלטו בשפה הספרדית עד כדי כך‪ ,‬שיוכלו לשכנע את מישהו כי מבני‬ ‫המקום הם‪ .‬כוונתי היתה‪ ,‬שיבררו בפנסיון‪ ,‬הנחשב כנראה למקלט בטוח‬ ‫לנאצים מבוקשים‪ ,‬אם מנגלה עוד מוסיף לבקר שם‪ .‬היו בידי תצלומים של‬ ‫הרופא הנאצי שלפיהם אפשר היה לזהותו‪ .‬ואולם חששתי כי הופעת זוג של‬ ‫נכרים במקום כזה עלולה לעורר חשד‪.‬‬ ‫שאלתי את נתן אם יכול הוא למצוא למעננו זוג שיוכל להתאכסן‬

‫‪ | 232‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫בפנסיון יורמן ולעורר רושם ארגנטיני מובהק‪ .‬הוא השיב בחיוב‪ :‬במדינה‬ ‫שבה מתגוררים הוא ואשתו‪ ,‬אמר‪ ,‬פגש כמה וכמה פעמים זוג ישראלי‪,‬‬ ‫חברי קיבוץ גם הם — נעמי והלל פוך‪ .‬הללו קיבלו חופשה ממושכת‬ ‫ממשקם כדי שהלל יוכל לטפל בעסקי המשפחה באותה ארץ‪ ,‬אחר שאביו‬ ‫חלה‪ .‬הלל נולד באותה מדינה‪ ,‬ואילו אשתו נעמי נולדה בבואנום איירס‪:‬‬ ‫ואחר נשואיהם‪ ,‬עד לעלייתם ל א ^ התגוררו בבירה הארגנטינית‪.‬‬ ‫נתן אמר שאפשר בהחלט לסמוך על נאמנותם של ידידיו אלה‪ .‬על פי‬ ‫בקשתי יצא מיד לא ‪ p‬מגוריו כדי להביא משם את נעמי והלל פוך‪ .‬הסברתי‬ ‫לו שהענין אינו סובל דיחוי ושעליהם לבוא מיד‪ ,‬חרף כל הקשיים‬ ‫המשפחתיים או העסקיים‪.‬‬

‫כבר ביום המחרת ישב הלל פוך מולי בבית הקפה ״התורני״ שלי‪ .‬די היה‬ ‫להתבונן בו כדי להווכח שהוא האדם הדרוש לי‪ .‬הלשון הספרדית היתה‬ ‫שגורה בפיו יותר מכל לשון אחרת‪ ,‬ובחזותו לא נבדל במאומה מן‬ ‫הארגנטיני הממוצע שברחוב‪ .‬הוא שמע על מנגלה‪ ,‬אם כי לא ידע פרטים‬ ‫עליו‪ .‬סיפרתי לו שיש בידינו ידיעות על הימצאו של הרופא־הסאדיסט‬ ‫בבואנוס איירס‪ ,‬ושאנו מנסים לאתרו‪ .‬הלל הביע נכונות בלתי מסוייגת‬ ‫ליטול על עצמו כל משימה שהיא בנושא זה‪ .‬הפגשתי אותו עם שלום דני‪,‬‬ ‫שממנו צריך היה לקבל הוראות לפעולה‪.‬‬ ‫שלום סייר ביום ההוא באזור בו נמצא הבית שלפי הידיעות שבידינו גר‬ ‫בו מנגלה‪ .‬בעזרת מפה‪ ,‬בלי לפנות בשאלות אל מישהו‪ ,‬מצא את הבית‪ .‬זו‬ ‫היתה וילה בודדת בסימטה‪ ,‬לפניה מדשאה מטופחת מוקפת גדר עצים‬ ‫לבנה‪ .‬בצדה האחד נראתה כניסה לכלי רכב‪ ,‬ובצדה השני — מדרגות‬ ‫להולכי רגל‪ .‬הבית נמצא באזור של אמידים‪ ,‬בוויסנטה לופז‪.‬‬ ‫בערב הביא שלום את הזוג פוך לאותו אזור והראה להם את הבית‪ .‬הוא‬ ‫הטיל עליהם לשוטט בסביבתו ולנסות לברר‪ ,‬בדרך עקיפה ובזהירות רבה‪,‬‬ ‫מי הם האנשים המתגוררים בו ומה טיבם‪.‬‬ ‫נעמי והלל מצאו עד מהרה אמתלה סבירה‪ ,‬והם פנו לאחת הווילות‬ ‫שבשכונה והציגו את שאלתם‪ .‬התשובה היתה‪ ,‬שבבית שהם מתענינים בו‬ ‫דרים צפוךאמריקנים‪.‬‬ ‫כעבור שעה קלה נמסרו לי תוצאות הבירור הראשון הזה‪ .‬אמרתי בלבי‬ ‫שייתכן כי השכנים דיברו אמת וכי עתה גרים בבית אנשים מארצות הברית‪,‬‬ ‫אך אין לבטל גם את האפשרות שמנגלה מתגורר שם ב״כיסוי״ אמריקני‪.‬‬ ‫ביקשתי את שלום שהוא עצמו ייצא למקום למחרת בבוקר ויצפה על הבית‬

‫מיבצע מנגלה | ‪2 3 3‬‬

‫משעה מוקדמת כדי לראות את הךיירים ולנסות לקבוע על פי חזותם אם‬ ‫אמריקנים הם או גרמנים‪ .‬כמו כן ביקשתיו לשים לב אם יש בהם אדם בגיל‬ ‫המתאים שיש בו דמיון למנגלה‪.‬‬ ‫כדי ששוטטותו באותה סביבה תיראה סבירה יותר‪ ,‬ביקש שלום את נעמי‬ ‫פוך להלוות אליו‪ .‬תצפיתם נמשכה משעה שש בבוקר ועד עשר‪ .‬כל אותו‬ ‫זמן סיפרה נעמי לשלום בספרדית רהוטה את תוכנו של סרט שראתה‪ .‬שלום‬ ‫ידע רק מלים מעטות בלשון הספרדית‪ ,‬והוא עשה כמיטב יכולתו להגיב על‬ ‫סיפורה באוצר המלים הדל שלו‪ .‬התצפית עצמה היתה מאכזבת למדי‪ :‬שום‬ ‫אדם הדומה במראהו למנגלה לא נראה יוצא או נכנס‪ .‬בשעה מוקדמת למדי‬ ‫ראו שני ילדים יוצאים את הבית‪ ,‬אולם אי אפשר היה לדעת אם ילדיו של‬ ‫נושא התענינותם הם‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫למחרת יצאו נתן והלל לתצפית‪ .‬הפעם צייד שלום את נתן ב״תיק־‬ ‫צילום״ והדריך אותו בשימוש בו‪ .‬השניים נצטוו לצלם את כל היוצאים‬ ‫והבאים‪ .‬גם ביום זה נראו שני הילדים יוצאים בשעה מוקדמת‪ ,‬כנראה‬ ‫בדרכם לבית הספר‪ .‬נתן צילם אותם‪ ,‬אולם אגב פיתוח נתברר כי הצילום‬ ‫לא עלה יפה‪.‬‬ ‫נוכח האכזבה שנחלנו בשתי התצפיות‪ ,‬החלטתי לחפש דרך קצרה‬ ‫וישירה יותר לקביעת זהותם של דיירי הבית‪ .‬קראתי אלי את הלל והסברתי‬ ‫לו שהשעה דוחקת ועלינו לעשות מאמץ דחוף לברר את זהותם של‬ ‫הדיירים באותה וילה‪ .‬ביקשתיו למצוא את הדוור של השכונה ולשאול‬ ‫אותו אם גר שם היום‪ ,‬או התגורר שם בעבר‪ ,‬אדם בשם מנג׳ה‪ .‬הנחתי‬ ‫היתה‪ ,‬שאם מנגלה השתמש בשמו הנכון באותו אזור‪ ,‬ודאי יתקן הדוור את‬ ‫השיבוש‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר נסע הלל פוך לוויסנטה לופז‪ .‬אחר ששוטט ברחובות‬ ‫כשעתיים‪ ,‬מצא את הדוור‪ .‬הוא ניגש אליו ושאל בנימוס רב‪:‬‬ ‫— סלח לי‪ ,‬התוכל לעזור לי? אני מחפש את דודי‪ ,‬רופא‪ ,‬שקשרי אתו‬ ‫נותק לפני זמן רב‪ .‬אני יודע שהיה גר בשכונה זו‪ ,‬אבל כתובתו המדוייקת‬ ‫אינה ידועה לי‪.‬‬ ‫— ומה שם דודך ? — שאל הדוור‪.‬‬ ‫— ד״ר מנג׳ה‪.‬‬ ‫— ד״ר מנג׳ה? כן‪ ,‬היה לנו אדם כזה באזור‪ .‬הוא התגורר שם —‬ ‫והדוור הצביע על הבית החשוד — עד לפני כמה שבועות‪ ,‬אולי חודש‪.‬‬ ‫— אין לי מזל‪ — ,‬אמר הלל — באתי קצת מאוחר מדי‪ .‬האם לא‬ ‫השאיר כתובת חדשה? לאן מועברים המכתבים המגיעים בשבילו?‬ ‫— אינני יודע‪ .‬לי לא נמסרו שום הוראות בקשר לכתובת החדשה‪.‬‬

‫‪ | 23 4‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫— יכול להיות שהדיירים החדשים בווילה יודעים‪ .‬היודע אתה מי גר‬ ‫שם?‬ ‫— הדייר החדש הוא מהנדס מדרום אפריקה‪ .‬אולי תשאל אותו‪.‬‬ ‫— רב תודות‪.‬‬ ‫— אני מצטער שלא יכולתי להיות לך לעזר‪ ,‬אדוני‪.‬‬ ‫העובדה כי ״ד״ר מנג׳ה״ לא השאיר כתובת כאשר עזב את וויסנטה לופז‬ ‫חיזקה בי את האמונה שאמנם במנגלה מדובר‪ .‬יכול להיות‪ ,‬אמרתי בלבי‪,‬‬ ‫שמשהו הפחיד אותו והוא החליט להחליף את מחבואו‪ .‬השאלה היתה‪ ,‬אם‬ ‫עזב את בואנוס איירס ואת ארגנטינה בכלל‪ ,‬או שמא רק החליף את מקום‬ ‫מגוריו בעיר הגדולה הזאת‪ ,‬שקל להסתתר בה‪.‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬התייחסתי לדבריו של נושא המכתבים כאל דברי אמת‪,‬‬ ‫וייחסתי חשיבות רבה לעובדה שעלינו על עקבות כה טריים של הרופא־‬ ‫המרצח‪ .‬נותר לנו רק לבדוק אם לא נתבקש הדוור על ידי מנגלה להעלים‬ ‫את כתובתו החדשה‪ .‬דבר זה ניתן לבירור בסניף הדואר המקומי‪ ,‬והדרכתי‬ ‫את הלל בקשר לשאלות שיציג שם‪ .‬אמרתי לו שעליו להזהר שלא להתקל‬ ‫שם באותו דוור אשר אתו שוחח בשעות הבוקר‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬באותה שעה שבה נוהגים הדוורים לצאת ולחלק את המכתבים‬ ‫בבתים‪ ,‬נכנס הלל לסניף הדואר שנמצא במרחק כארבע־מאות מטר מן‬ ‫הווילה‪ ,‬ושאל את הפקיד הראשי אם ד״ר מנגלה שהיה גר בקרבת מקום לא‬ ‫השאיר כתובת חדשה‪ .‬על פי הוראה ממני לא סירס עוד את השם‪ .‬הפקיד‬ ‫ידע על מנגלה‪ ,‬ואישר שהוא התגורר בשכונה עד לפני כחודש‪ .‬אולם הוא‬ ‫הצטער להודיע שאין בידיהם כתובתו החדשה של האיש‪ ,‬וכל המכתבים‬ ‫המגיעים למענו‪ ,‬כך אמר‪ ,‬מוחזרים אל שולחיהם‪.‬‬ ‫ברשימות על מנגלה שהיו אתי‪ ,‬היה עוד פרט שנתן יסוד לתקווה כי נוכל‬ ‫למצוא את מחבואו‪ .‬לפי אחת הידיעות הציג עצמו מנגלה מפעם לפעם‬ ‫כ״גרגור״‪ :‬וכן סופר עליו שיש לו שתים או שלוש מחרטות שהוא מחזיקן‬ ‫במוסך לתיקון כלי רכב‪ .‬המוסך הזה‪ ,‬שכתובתו היתה ידועה לנו‪ ,‬נמצא גם‬ ‫הוא בוויסנטה לופז‪ .‬היה יסוד לתקווה שאולי לא היה סיפק בידי מנגלה‪,‬‬ ‫כאשר עזב את ביתו לפני חודש ימים‪ ,‬לנתק את קשריו עם אותו מוסך‪.‬‬ ‫בשעה שהדרכתי את הלל לקראת ביקורו במוסך‪ ,‬יצאתי מן ההנחה‬ ‫שבעליו יודעים מי הוא אותו ״גרגור״ בעל המחרטות‪ .‬סבור הייתי שלא‬ ‫ייתכן כי עמדו בקשרי מסחר אתו במשך זמן כלשהו בלי לגלות כי הוא‬ ‫משתמש בשמות שונים לצרכים שונים ; ביחוד לאור העובדה שבאחרונה‬

‫מיבצע מנגלה | ‪2 3 5‬‬

‫התגורר באותה שכונה שבה נמצ^ג המוסך‪ ,‬ובקרב שכניו היה ידוע בשמו‬ ‫האמיתי‪ .‬מכאן ניתן ללמוד שבעלי המוסך הם ידידים ובעלי ברית שלו‪ ,‬או‬ ‫על כל פנים שומרי סודו‪ .‬המסקנה שנתבקשה היתה‪ ,‬שיש לנהוג זהירות‬ ‫רבה בשעת הבדיקה הישירה במוסך‪ ,‬ושהלל צריך לבוא לשם כשבפיו‬ ‫״סיפור־כיסוי״ מתקבל על הדעת‪.‬‬ ‫הרעיון שאליו הגענו לבסוף היה‪ ,‬שהלל יפנה לשם כדי להזמין כמות‬ ‫גדולה של ברגים בעלי תבריג משמאיל‪ .‬יום שלם התרוצץ הלל בעיר כדי‬ ‫למצוא בורג אחד כזה‪ ,‬ואחר כך ניסה לקנות דוגמתו בבתי מסחר לחמרי‬ ‫ברזל‪ .‬בכל מקום אמרו לו שאין למצוא ברגים משמאילים מן המוכן‪ ,‬אלא‬ ‫עליו להזמינם בבית מלאכה לחריטה‪ .‬אחר כך השיג הלל כרטיס ביקור של‬ ‫אחד המוסכים הגדולים בבירה‪ ,‬כדי שיוכל ליצור את הרושם שהוא בא‬ ‫בשליחותו‪.‬‬ ‫בסדנה שבה‪ ,‬לפי הידיעות שבידינו‪ ,‬נמצאו המחרטות של ״גרגור״‪,‬‬ ‫קיבלה את פניו מזכירה‪ .‬הלל הסביר שהוא נציגו של מוסך גדול‪ ,‬ושהוא‬ ‫זקוק לכמות גדולה של ברגים משמאילים‪ .‬המליצו בפניו על המחרטה של‬ ‫מר גרגור‪ ,‬והוא מבקש לדבר עם איש זה‪.‬‬ ‫המזכירה ביקשה אותו לשבת ולהמתין דקות אחדות‪ .‬היא יצאה מהחדר‪,‬‬ ‫והלל שמע אותה משוחחת עם מישהו בחוץ‪ ,‬אם כי לא יכול להבין את תוכן‬ ‫השיחה‪ .‬אחר כך חזרה‪ ,‬התבוננה בו בלי לומר מלה‪ ,‬ושבה ויצאה‪ .‬כעבור‬ ‫כמה דקות נוספות הופיעה מחדש‪ ,‬והפעם אמרה שאין אצלם אדם בשם‬ ‫גרגור ושאין הם עוסקים במלאכת החריטה‪.‬‬ ‫מששמעתי את סיפורו של הלל על מה שהתרחש במוסך‪ ,‬השתכנעתי‬ ‫שגם לידיעה השניה שבידינו יסוד רציני‪ .‬ברור היה לי שאלמלא הכירו‬ ‫במוסך את ״גרגור״‪ ,‬היתה המזכירה משיבה מיד בשלילה על פנייתו של‬ ‫הלל ולא היתה צריכה לצאת תחילה כדי להתייעץ עם מישהו בקשר‬ ‫לתשובה שעליה לתת‪ .‬ואפילו נניח שחדשה היא בעבודתה‪ ,‬הרי טבעי היה‬ ‫שתענה כי היא הולכת לשאול אם יש אצלם אדם בשם גרגור או לא‪ .‬ואולם‬ ‫תגובתה הראשונה לא השאירה מקום לספק שלא הופתעה על ידי השאלה‬ ‫בדבר ״גרגור״ ושכבר שמעה את השם הזה‪ .‬רק לאחר מכן הצטוותה לחזור‬ ‫ולהתבונן בשואל כדי למסור את תיאורו‪ ,‬ולהודיע לו לבסוף שאין אדם כזה‬ ‫בסדנה‪.‬‬ ‫מכאן ניתן להסיק שמנגלה אמנם היה קשור באותו מוסך‪ ,‬אלא שאם הוא‬ ‫מוסיף לקיים את הקשרים הללו‪ ,‬הרי הוא נוקט אמצעי זהירות קפדניים‪:‬‬ ‫והוא יודע שיכול הוא לסמוך על ידידיו ושותפיו אנשי הסדנה‪ .‬לא היה לי‬ ‫ספק שהסדנה והעובדים בה היו יכולים להוליך אותנו אל מנגלה‪ ,‬אילו צוות‬

‫‪ | 2 36‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫של מקצוענים‪ ,‬דוגמת חברי כח המשימה שהיו עסוקים אותה שעה בענין‬ ‫אייכמן‪ ,‬היה משקיע בענין את כל הזמן‪ ,‬הסבלנות והיידע הדרושים‪.‬‬ ‫לרשותי עמד רק קומץ אנשים חסרי נסיון בפעילות חשאית‪ ,‬וגם אותם‬ ‫יכולתי להפעיל רק ימים ספורים‪ .‬בנסיבות אלה לא היתה לי ברירה אלא‬ ‫לוותר על גילויו של מנגלה בדרך זו‪.‬‬ ‫רק דבר אחד עוד נותר לנו לעשות‪ :‬לערוך בדיקה ישירה בווילה‬ ‫שבוויסנטה לופז‪ ,‬שמא הטעונו השכנים‪ ,‬הדוור והפקיד הראשי בסניף‬ ‫הדואר‪ ,‬בין בשגגה‪ ,‬מתוך חוסר ידיעה‪ ,‬ובין במזיד‪ .‬רציתי להיות בטוח‪,‬‬ ‫בטרם אעזוב את ארגנטינה‪ ,‬שעשיתי כל אשר לאל ידי כדי לאתר את‬ ‫״מלאך המוות״ של אושוויץ ולהביאו למשפט בישראל יחד עם אדולף‬ ‫אייכמן‪ .‬החלטתי איפוא שהנסיון האחרון אשר נעשה יהיה — לבדוק בבית‬ ‫עצמו אם אמנם אין מנגלה מוסיף להתגורר בו‪.‬‬

‫פרק כ״ט‬

‫הטיסה הממהדת‬ ‫נפרדנו מיהודה שמעוני ברגע שבו ביקשתיו לשוב לא ‪ p‬כדי להשגיח‬ ‫באופן אישי על ההכנות האחרונות לטיסה המיוחדת‪ .‬תחילה עמד לשוב‬ ‫ב־‪ 10‬במאי‪ ,‬אולם ברגע האחרון עוכבה המראתו עד ל־‪ 11‬בו‪ .‬שמעוני הבין‬ ‫שדחיה זו קשורה בדחיית מיבצע הלכידה‪ ,‬והוא היה מודאג מאד — עד‬ ‫שנתברר לו כי הדחיה היא טכנית בלבד‪.‬‬ ‫ביום המראתו הגיע לשדה התעופה בשעה מוקדמת‪ ,‬והשתדל להתראות‬ ‫עם אנשים רבים ככל האפשר ולהחרת היטב בזכרונם‪ .‬הוא השתדל להראות‬ ‫עליז וחסר דאגה‪ ,‬אולם אליבא דאמת היה מתוח מאד‪ .‬אמרתי לו שלא‬ ‫ימריא אלא לאחר שיקבל הוראה סופית ממני‪ ,‬והוא המתין בקוצר רוח שאך‬ ‫בקושי העלימו מעין רואים‪ .‬הוא ידע שהשלב הקריטי ביותר של המיבצע‬ ‫הגיע‪ ,‬ובמשך שעות המתין לאות שהכל התנהל כשורה‪.‬‬ ‫אחר ציפיה שנראתה בעיניו אינסופית‪ ,‬הופיע אילני‪ ,‬שליו לחלוטין‪.‬‬ ‫מהכרת פניו אי אפשר היה ללמוד מאומה‪.‬‬ ‫— היש לך הודעה בשבילי ? — שאל שמעוני‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬אתה יכול לטוס בהתאם לתכנית‪.‬‬ ‫— זה הכל?‬ ‫— כן‪ ,‬זה הכל‪.‬‬ ‫בשום אופן לא הבין שמעוני מה היה לו לאילני הדברני‪ ,‬שדווקא עכשיו‬ ‫‪237‬‬

‫‪ | 238‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫הוא מתעטף בשתיקה ומקמץ כל כך במלים‪ .‬אך הוא לא העז להציג שאלות‬ ‫— הן נאמר לו שלא יחקור ולא ידרוש‪ .‬בדלית ברירה נאלץ להסתפק‬ ‫בהנחה שאילו קרתה תקלה‪ ,‬ודאי לא היו שולחים אותו לארץ כדי להכין את‬ ‫הטיסה המיוחדת‪ .‬הוא נפרד איפוא מאילני ברוח טובה‪ ,‬ובשעה ‪ 11‬בלילה‬ ‫המריא לניו־יורק‪ .‬למחרת בצהרים המשיך בדרכו במטוס של ״אל־על׳׳‪.‬‬ ‫ככל שקרב לארץ‪ ,‬שוב גברה מתיחותו‪ .‬הוא ידע שבעצם הוא האדם המביא‬ ‫לישראל את הבשורה הראשונה על לכידת אייכמן‪ ,‬אלא שאין הוא יכול‬ ‫לספר על כך לאיש‪ ,‬ובעצם גם הוא עצמו אינו בטוח כל צרכו‪.‬‬ ‫בשעה שהמטוס עמד להמריא מרומא לקטע האחרון של הטיסה‬ ‫לישראל‪ ,‬ראה את חגי מצטרף אל הנוסעים‪ .‬מבלי להרבות במחשבה ניגש‬ ‫אליו שמעוני‪ ,‬בירכו לשלום‪ ,‬והוסיף ברכת ״מזל טוב״‪ .‬חגי התבונן בו‬ ‫בתמיהה קלה‪ ,‬אך לא הגיב על האיחול‪ .‬בדיעבד נתחוור לו לשמעוני שאם‬ ‫חגי חוזר עתה לישראל מביקור באירופה‪ ,‬אין הוא יכול לדעת שיום לפני כן‬ ‫נלכד אייכמן‪ .‬ומיד תקפה אותו ההרגשה הלא־נעימה שחגי חושבו כנראה‬ ‫לתמהוני במקצת‪.‬‬ ‫כשנחת המטוס בלוד‪ ,‬המתינו לו בשדה משה דרורי ומלכה ברוורמן‪.‬‬ ‫הוא בישר להם — וגם לחגי‪ ,‬שהצטרף לחבורה — כי לפי כל הסימנים‬ ‫נמצא אייכמן בידים ישראליות‪.‬‬ ‫כמה ימים לפני המראת המטוס הזמין משה דרורי את יהודה כרמל לשיחה‪.‬‬ ‫— אני רוצה לגלות לך סוד‪ — ,‬פתח דרורי‪ .‬הוא לא ידע שבעצם אין‬ ‫גילויו בגדר חידוש גמור ליהודה‪ ,‬שכן בחוגים המקורבים ליחידה‬ ‫המיבצעית עמדו בינתיים על סמיכות הפרשיות בין היעלמם הפתאומי של‬ ‫כמה אנשי מיבצעים מובהקים‪ ,‬ההתענינות המיוחדת שגילו גורמים שונים‬ ‫באחרונה בתיקיהם של פושעי המלחמה הנאציים‪ ,‬והשמועה שהחלה רווחת‬ ‫בחוג מצומצם ביותר על לכידת אייכמן‪ .‬יהודה כרמל לא הופתע איפוא כלל‬ ‫וכלל כאשר דרורי הוסיף‪:‬‬ ‫— אדולף אייכמן נמצא בידינו‪ ,‬וייתכן שיהיה עליך לצאת לארגנטינה‬ ‫בקשר להבאתו לארץ‪ .‬התהיה מוכן לנסוע?‬ ‫— האם יכול להיות ספק בדבר נכונותי להשתתף במיבצע כזה? —‬ ‫שאל יהודה‪.‬‬ ‫— אם כן‪ ,‬עליך להיות מוכן לתזוזה מיידית‪ .‬ותביא אתך את כל‬ ‫התצלומים האישיים שלך שברשותך‪.‬‬ ‫להיטותו של יהודה לקחת חלק במיבצע אייכמן נבעה מן העובדה‬ ‫שהוריו‪ ,‬אחיו וסבו בן המאה ושבע נרצחו על ידי הגרמנים ועוזריהם‪.‬‬

‫הטיסה המיוחדת | ‪239‬‬

‫למחרת‪ ,‬כשהביא את תצלומיו כסי שנתבקש‪ ,‬ראה את דרורי ועוד אדם אשד‬ ‫אתו מניחים על השולחן תצלומים שונים של אייכמן‪ ,‬במדים ובלי מדים‪,‬‬ ‫ושמים בצדם‪ ,‬אלה בצד אלה‪ ,‬את תצלומיו שלו‪ ,‬של יהודה ! חלחלה אחזה‬ ‫אותו כשראה אותם משווים את התצלומים שבשתי הערימות‪ .‬שמע אותם‬ ‫מסכמים שקיים דמיון מסויים‪ ,‬אולם יהיה צורך להכין תצלומים חדשים של‬ ‫יהודה לאחר איפור מתאים‪ .‬רק אז נתברר לו לתדהמתו כי הוא נבחר לשמש‬ ‫ככפילו המיבצעי של אייכמן‪ .‬אך ההיסוסים שתקפו אותו חלפו חיש מהר‪.‬‬ ‫ככלות הכל‪ ,‬אמר בלבו‪ ,‬מישהו מוכרח למלא את התפקיד הזה‪ :‬ובעצם‪ ,‬מה‬ ‫זה חשוב מה יהיה חלקו כל עוד זוכה הוא להיות אחד האנשים המביאים‬ ‫את אייכמן לישראל‪.‬‬ ‫אחר תהליך מייגע מאד של צילום מזוויות שונות ובאיפורים שונים‪,‬‬ ‫הושג לבסוף תצלום של יהודה שהניח את הדעת מכל הבחינות‪ .‬כמה ימים‬ ‫לאחר מכן נמסר לו שעליו למדוד מדים של איש צוות חבדת־התעופה‪ .‬הוא‬ ‫נפגש עם אחד מאנשי החברה‪ ,‬ובעזרתו הושגה לו תלבושת‪ .‬דרורי הסביר‬ ‫לו שהוא יטוס לארגנטינה כאיש צוות בשם זכרוני‪ ,‬ויתכן שאייכמן יבוא‬ ‫לארץ בהשתמשו בתיעוד שהוכן למען יהודה‪ ,‬ואילו הוא‪ ,‬יהודה‪ ,‬יעזוב את‬ ‫בואנוס איירס בדרך אחרת‪.‬‬ ‫יחד עם יהודה עמדו להמריא לבואנוס איירס עוד שני אנשי מיבצעים‪,‬‬ ‫אף הם ב״כיסוי״ של עובדי החברה‪ :‬יואל גורן‪ ,‬האיש שסייר ברחוב‬ ‫צ׳אקאבוקו ‪ 4261‬בראשית שנת ‪ , 1958‬ואורי הרן‪ .‬שני אלה עתידים היו‬ ‫להיות מלוויו ושומריו של איש הצוות החולה ״זכרוני״ בדרכו לישראל‪.‬‬ ‫נאמר להם שיהיה עליהם לטפל בכל המצבים העלולים להווצר בדרך‪:‬‬ ‫חיפושים במטוס בתחנות הביניים‪ ,‬חניות אונס וכיוצא באלה‪.‬‬ ‫מלכה היא שטיפלה בהשגת התיעוד המתאים לשלושת העובדים‬ ‫החדשים האלה של חברת התעופה‪ .‬איש לא ידע בעת ההיא כיצד עלה‬ ‫בידה להשיג את התעודות הדרושות‪ ,‬אולם לבסוף המציאה למשה דרורי‬ ‫תיעוד שלא נבדל במאומה מזה של שאר אנשי הצוות‪ .‬את מדיהם ארזו‬ ‫השלושה במזוודות‪ ,‬וכשהגיעה שעת ההמראה‪ ,‬עלו למטוס בבגדים‬ ‫אזרחיים‪ .‬אנשי המשלחת חשבו אותם לנוסעים רגילים‪ ,‬ואילו הצוות סבור‬ ‫היה שהם אנשי ההבטחה העתידים לשמור על שלומם של חברי המשלחת‬ ‫בעת שהותם בבואנוס איירס‪.‬‬ ‫ליואל ולאורי הועדתי תפקיד נוסף‪ :‬לקחתי אותם בחשבון כתוספת כח‬ ‫למיבצע קומנדו של הרגע האחרון שמטרתו תהיה — לצרף גם את מנגלה‬ ‫לנוסעי המטוס‪ ,‬אם יעלה בידינו לאתרו בעוד מועד‪.‬‬ ‫־‪1‬־‬

‫‪ | 2 4 0‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫פעמיים חל שינוי במועדה של הטיסה המיוחדת‪ .‬בתחילה‪ ,‬כזכור‪ ,‬תוכננה‬ ‫ל־‪ 11‬במאי! אולם בגלל הקושי בהוצאת מטוס מן הקווים הסדירים באמצע‬ ‫העונה הבוערת‪ ,‬נדחתה ההמראה ל־‪ 14‬במאי‪ ,‬וגם נתפרסמו הודעות על כך‬ ‫בעתונים ובאמצעות סוכנויות הנסיעות‪ .‬לבסוף‪ ,‬בהתאם לבקשת אנשי‬ ‫הטקס הארגנטיניים‪ ,‬נדחתה ההמראה בשניה‪ ,‬הפעם ל־‪ 18‬במאי‪ .‬החברה‬ ‫פירסמה הודעות על השינוי‪ ,‬ובהן נמסר כי הטיסה מלוד לבואנוס איירס‬ ‫תצא לדרך ב־‪ 18‬במאי בשעה ‪ 11‬לפני הצהרים‪ ,‬והמטוס יחנה בדרכו‬ ‫ברומא‪ ,‬בדאקאר וברסיפה‪ .‬הנחיתה בבואנוס איירס תוכננה ל־‪ 19‬במאי‬ ‫בשעה ‪ 5‬אחר הצהרים‪ .‬המטוס — כך נקבע — יחזור וימריא מבואנוס‬ ‫איירס ב־ ‪ 21‬במאי בשעה ‪ 5‬בבוקר והוא יגיע לרסיפה שבבראזיל באותו יום‬ ‫בשעה ‪ . 12.20‬אחר חניה של שעה ברסיפה ימריא לדאקאר ויגיע לשם‬ ‫בשעה ‪ 7.30‬בערב‪ .‬בדאקאר שוב יתעכב שעה‪ ,‬ואחר כך ימריא לרומא‬ ‫וינחת שם ב־ ‪ 22‬במאי בשעה ‪ 4.45‬לפנות בוקר‪ .‬אחר חניה של שעה ברומא‬ ‫ימריא ללוד ויגיע בשעה ‪.9.45‬‬ ‫כאשר נודע במשרדי החברה בניו־יורק על הטיסה המיוחדת הזאת‪ ,‬עורר‬ ‫הדבר התמרמרות עמוקה בקרב העובדים שם‪ .‬משרד זה נשא תמיד‬ ‫באחריות לכל פעולות החברה בחצי הכדור המערבי‪ ,‬לרבות אמריקה‬ ‫הדרומית‪ ,‬ובעובדה שהפעם נודע לו על קיום הטיסה המיוחדת מקריאה‬ ‫בעתון ראה פגיעה קשה במעמדו‪ .‬מנהל המשרד בניו־יורק קבל מרות באזני‬ ‫סגן מנהל החברה‪ ,‬מרדכי בן־ארי‪ ,‬על אי שיתוף משרדו בתכנון הטיסה‪,‬‬ ‫וטען שהוחמצה הזדמנות מצויינת לנצל אותה למסע פרסומת נרחב למען‬ ‫החברה בבואנוס איירס‪ ,‬שלא לדבר על העובדה שאפשר היה למכור‬ ‫בניו־יורק כרטיסי טיסה לאנשים המבקשים להגיע לישראל דרך אמריקה‬ ‫הדרומית‪ .‬בן־ארי נאלץ להתנצל ולהסביר שלחברה לא היתה שליטה מלאה‬ ‫על טיסה זו‪ ,‬שכן תכליתה היא מדינית בעיקר‪ ,‬ומטעמים מדיניים נדחה‬ ‫מועדה כמה וכמה פעמים! ולפיכך כל ההודעות הרשמיות במקום הן‬ ‫בתחום אחריותם של הגורמים המדיניים‪ .‬״האפשרויות הנזכרות במכתבך״‬ ‫— כתב בן־ארי לחבריו בניו־יורק — ״לא נעלמו מעינינו‪ ,‬אך בגלל סיבות‬ ‫מכריעות שלא כאן המקום לפרטן‪ ,‬אין באפשרותנו למצותן כפי שהיינו‬ ‫רוצים‪ ...‬הנכם מתבקשים להמנע מכל התערבות‪ ,‬שיחה או הערות בקשר‬ ‫לטיסה זו‪ ,‬הן בסניף והן מחוצה לו‪ ,‬ולהשאיר את הענינים בידי המשרד‬ ‫הראשי‪ ,‬פרט לאלה שאולי תתבקשו לטפל בהם במפורש״‪.‬‬ ‫אין צורך לומר שלאחר מעשה הביע מנהל הסניף בניו־יורק את צערו על‬ ‫התערבותו‪.‬‬ ‫*‬

‫הטיסה המיוחדת‬

‫‪241‬‬

‫חמשה ימים קשים היו לו ליהודה שמעוני עד שהמטוס היה מוכן‬ ‫להמראה‪ ,‬אולם לבסוף יכול להתברך בהישגיו‪ .‬צוות האוויר היה מורכב‬ ‫מטובי העובדים של החברה‪ .‬הגה המטוס היה בידיו הנאמנות של הקברניט‬ ‫המנוסה צבי טוהר‪ .‬בדאקאר עמד להצטרף אליו הקברניט שמואל ודלס‪.‬‬ ‫שני מכונאי אוויר מעולים צורפו לצוות‪ ,‬הם לקחו אתם את כל הכלים ואת‬ ‫כל חלקי החילוף שאפשר היה לקחת‪ .‬הציוד המיוחד שהוכן בשבילנו‬ ‫הועלה למטוס בהתאם להנחיות‪ ,‬וגם שלושת אנשי הצוות שאנחנו תרמנו‬ ‫צויידו בכל הדרוש‪.‬‬ ‫המשלחת הרשמית היתה עשויה להנחיל כבוד רב לישראל‪ .‬אל‬ ‫המשלחת צורף גם איש צבא מן המעולים שבהם‪ :‬האלוף זורע‪ ,‬שהיה בעת‬ ‫ההיא אלוף פיקוד הצפון‪ .‬לאנשי המשלחת לא היה כמובן כל מושג איזו‬ ‫דראמה מתרקמת והולכת סביב טיסתם‪.‬‬ ‫עם נוסעי המטוס נמנו השגריר הישראלי המיועד לאורוגוואי ובני‬ ‫משפחתו‪ ,‬וכן דיפלומט ישראלי נוסף שיצא גם הוא לאמריקה הדרומית‬ ‫בליווי משפחתו‪ .‬הרב אפרתי‪ ,‬הממונה על הכשרות מטעם הרבנות‬ ‫הראשית‪ ,‬טס אף הוא בהזדמנות זו לבואנוס איירס‪ .‬בשדה התעופה בלוד‬ ‫נפרדו מאנשי המשלחת שגריר ארגנטינה בישראל‪ ,‬המנהל הכללי של משרד‬ ‫החוץ‪ ,‬מנהלי חברת התעופה וכתבי העתונות‪.‬‬ ‫עם כל הסודיות שאפפה את הטיסה המיוחדת‪ ,‬אי אפשר היה למנוע‬ ‫שאנשים אחדים‪ ,‬וביחוד מאנשי הצוות‪ ,‬יבחינו בכמה תופעות יוצאות דופן‬ ‫ויגיעו לכלל מסקנות משלהם‪ .‬הקברניט ודלס‪ ,‬שיחד עם כמה אנשי צוות‬ ‫אחרים עמד לעלות למטוס בדאקאר‪ ,‬היה משוכנע‪ ,‬משעה שהודיעו לו כי‬ ‫הוא ישמש כקברניט־משנה בטיסה זו‪ ,‬שהמדובר לא רק בטיסה מיוחדת‬ ‫אלא גם במיבצע מיוחד‪ .‬עיון ברשימת אנשי הצוות שעמדו לטוס אתו עוד‬ ‫חיזק בו הרגשה זו‪ .‬ודלס‪ ,‬שהגיע לארץ במסגרת עליית הנוער בשנת ‪, 1940‬‬ ‫היה איש פלמ״ח ותיק וטייס במלחמת השחרור‪ .‬הוא נפצע ביריות בפניו‬ ‫שעה שה״פרימוס״ שבו טס הצניח נשק מן האוויר לשיירה הידועה של נבי‬ ‫סמואל‪ ,‬כאשר כותרה על ידי הערבים‪ .‬אחר שהחלים מפצעיו‪ ,‬נסע לחוץ‬ ‫לארץ להשתלם בטייס‪ ,‬ובמשך שנים אחדות שרת כמפקד טייסת הובלה‬ ‫והצנחה בחיל האוויר‪.‬‬ ‫אולי צריך לחפש בעבר שלו כאיש ה״הגנה״ והפלמ״ח את ההסבר‬ ‫לעובדה כי הוא ניחש שיש לטיסה הזאת קשר לפושעי המלחמה הנאציים‪.‬‬ ‫אולי אף זכר את ״עלון הזהירות״ של ה״הגנה״ מספר ‪ , 8‬מאוקטובר ‪, 1947‬‬ ‫שבו הוזהרו חברי הארגון מפני אדולף אייכמן‪ ,‬״דובר גרמנית‪ ,‬עברית‬

‫‪ | 242‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫ואידיש״‪ ,‬אשר ״לא מן הנמנע כי הצליח להסתנן ארצה״‪ .‬מכל מקום‪,‬‬ ‫כשהגיע המטוס לדאקאר וודלס ראה את שמעוני יורד ממנו‪ ,‬פנה אליו‬ ‫בשאלה ישירה‪:‬‬ ‫— את מי מביאים‪ ,‬את מנגלה או את אייכמן?‬ ‫שמעוני נרתע לאחור‪ ,‬מוכה תדהמה‪ .‬איך הגיעה הידיעה לדאקאר? מנין‬ ‫יודע ודלס את הסוד השמור ביותר בעולם ? אך מיד הבין כי בעצם תדהמתו‬ ‫כבר אישר את נכונות השערתו של ודלס‪ ,‬והוא אמר בלבו שמוטב לגלות לו‬ ‫את האמת ולבקש את עזרתו בשמירת הסוד‪ ,‬מאשר להניח לו להמשיך‬ ‫בחקירות ובניחושים‪ .‬הוא שאל‪:‬‬ ‫— מי אמר לך זאת?‬ ‫— אף לא אחד‪.‬‬ ‫— הבט‪ ,‬לוקחים את אייכמן‪ .‬זה סוד כמוס‪ ,‬ואם יתגלה‪ ,‬ייכשל‬ ‫המיבצע‪ .‬אתה מוכרח להבטיח לי שלא תוציא הגה מפיך‪.‬‬ ‫— אל תדאג יהודה‪ ,‬אל תדאג‪ — ,‬אמר ודלס ובשמחתו הרבה נשק‬ ‫לשמעוני על שתי לחייו‪.‬‬ ‫בדאקאר החליף ודלס את טוהר ליד ההגה‪ ,‬ויש להניח שבכל הדרך‬ ‫הארוכה מדאקאר ועד רסיפה הרהר בימים שבהם שמע לראשונה את השם‬ ‫אייכמן‪ .‬נער היה‪ ,‬בווינה של שנות השלושים‪ ,‬כשנפוצה השמועה בעיר‬ ‫שאייכמן‪ ,‬הקומיסר לעניני היהודים‪ ,‬הבטיח להיטלר כי ליום הולדתו יגיש‬ ‫לו שי — וינה ״מטוהרת״ מיהודים‪.‬‬ ‫בן ‪ 14‬היה ודלס כשסופחה אוסטריה לגרמניה‪ .‬בשבילו היתה המשמעות‬ ‫המידית של מאורע זה שגורש מבית ספרו ומשפחתו הורחקה מדירתה‬ ‫במעונות העובדים על שם גיתה‪ .‬מכל מראות הזוועה של הימים ההם אחד‬ ‫נחרת בזכרונו‪ :‬אספסוף גרמני מתנפל בתרועת נצחון על רב זקן‪ ,‬תוחב‬ ‫שומן חזיר לפיו ומצית את זקנו‪ .‬ומסביב — המון אנשים‪ ,‬אדישים או‬ ‫מתמוגגים מנחת‪ ,‬ואף לא אחד שהעז בלבו להתערב‪ ,‬או להתריע‪.‬‬ ‫אחר כך בא ״ליל הבדולח״‪ ,‬הלילה שבו בערו בתי הכנסיות‪ ,‬והמוני‬ ‫יהודים הוכו מכות אכזריות‪ ,‬ונאסרו‪ ,‬ושולחו למחנות ריכוז‪ .‬גם אביו נאסר‪,‬‬ ‫אך קצין משטרה אוסטרי מידידיו שחרר אותו אגב אזהרה שבכך נסתיימה‬ ‫פרשת היכרותם ומכאן ואילך אינו יכול עוד לסמוך עליו‪ .‬באותו לילה נסע‬ ‫האב ברכבת לקלן וניסה לעבור את הגבול הבלגי‪ .‬הוא נתפס והוחזר‬ ‫לגרמניה ‪ :‬אך כעבור זמן קצר ניסה את מזלו בשניה‪ ,‬והפעם הצליח להגיע‬ ‫לאנטוורפן‪ .‬שאר בני המשפחה הצטרפו אליו כעבור זמן קצר‪ .‬ב־ ‪ 1940‬עלה‬ ‫ודלס לארץ‪ ,‬ואילו הוריו ואחותו‪ ,‬שנשארו תקועים בבלגיה בעת הכיבוש‬ ‫הנאצי‪ ,‬נשלחו לאושוויץ ולא חזרו עוד‪.‬‬

‫הטיסה המיוחדת | ‪243‬‬

‫כעשרים נפש מבני משפחתו ) של ודלס ניספו במחנות המוות הנאציים‪.‬‬ ‫והאיש אשר ניצח על כל אלה‪ ,‬ראש מנגנון הרצח‪ ,‬עומד להיות מובא‬ ‫במטוס זה לישראל‪ ,‬כדי לתת את הדין על פשעיו‪.‬‬ ‫הוא לפת את ההגה בכל כוחו והגביר את המהירות‪ ,‬כמו יוכל‪ ,‬על ידי‬ ‫טיסה מהירה יותר‪ ,‬להקדים את שעת החשבון‪.‬‬ ‫ודלס לא היה היחיד שהרגיש כי יש משהו יוצא דופן בטיסה המיוחדת‪ .‬גם‬ ‫קורט מאיר‪ ,‬מענף שרותי הטיסה של החברה‪ ,‬הבין שיש דברים בגו‪ .‬כאשר‬ ‫הודיעו לו שהוא יצורף אל צוות המטוס אשר יסיע את המשלחת הישראלית‬ ‫הרשמית לארגנטינה‪ .‬גם שאר העובדים הבינו שצירופו של קורט אינו‬ ‫מעשה שיגרתי‪.‬‬ ‫קורט היה ידידו של צבי טוהר‪ ,‬והוא נתן ביטוי להרהוריו בשיחה עם‬ ‫הקברניט‪ .‬טוהר לא התייחס לסברותיו והשערותיו של קורט אבל הוא אמר‬ ‫לו שלא יצטער על שנבחר להשתתף בטיסה זו‪ .‬דברים סתומים אלה עוד‬ ‫הגבירו את סקרנותו של קורט‪.‬‬ ‫כשעלה למטוס ברומא‪ ,‬מצא בו שלושה אנשי צוות שלא היו מוכרים לו‪.‬‬ ‫שוב פנה אל צבי טוהר בשאלה‪:‬‬ ‫— שלושה אלה‪ ...‬האם הם בסדר?‬ ‫טוהר חייך את חיוכו המסתורי ואמר לקורט‪:‬‬ ‫— הם בסדר גמור‪ .‬ואל תתפלא אם בדרך חזרה ניקח אתנו עוד אדם‬ ‫שאינו מוכר לך‪ .‬והוא השאיר את קורט לבדו עם הרהוריו‪.‬‬ ‫גם ליאו ברקאי‪ ,‬מוותיקי הדיילים בחברה‪ ,‬שיצא לדאקאר לפני המטוס כדי‬ ‫להכין שם מזון להמשך הטיסה‪ ,‬הבחין בשלושת הזרים שבנוסעים; אך‬ ‫סבור היה שאלה הם אנשי בטחון השומרים על חברי המשלחת הרשמית‪.‬‬ ‫ואולם לפני הנחיתה בבואנוס איירס ראה אותם לבושים במדי החברה‪,‬‬ ‫ומראה זה הביא אותו לכלל מחשבה שיש דברים בגו‪ .‬עתה נזכר גם בהכנות‬ ‫הנרחבות שקדמו להמראה‪ ,‬בהרכב המיוחד של הצוות‪ ,‬ובמכונאים שצורפו‬ ‫אליו‪ ,‬וכל הדברים האלה לבשו משמעות מיוחדת בעיניו‪ .‬משהו עומד‬ ‫להתרחש בטיסה זו‪ ,‬אמר בלבו‪.‬‬ ‫הוא הבחין במתח שבו היו שרויים חבריו לעבודה‪ .‬אבל הוא ראה אותם‬ ‫עוסקים איש איש במלאכתו בלי להציג שאלות‪ ,‬והוא החליט שגם הוא‬ ‫יחריש‪.‬‬ ‫כמוהו נהג גם אריה פרידמן‪,‬׳ מנהל עבודה במוסך של החברה בשדה‬ ‫התעופה בלוד‪ .‬ב־‪ 16‬במאי הורה מנהל החברה‪ ,‬אפרים בן־ארצי‪ ,‬לאריה‬

‫‪ | 244‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫להכין מטוס ״בריטניה״ לטיסה מיוחדת‪ ,‬בהתאם לפקודת עבודה שפורסמה‬ ‫באותו יום‪ .‬אריה וחבריו הקפידו בהכנת המטוס למעלה מן המקובל‪ ,‬בגלל‬ ‫היעד הרחוק‪ :‬בואנוס איירס‪ .‬הם החליטו שנוכח העובדה שהמטוס יוצא‬ ‫לדרך ארוכה יותר מן הרגיל‪ ,‬ומכיוון שיש להניח כי לא ימצא תחנות‬ ‫תחזוקה טובות בדרך‪ ,‬יש לשקוד על הכנתו מעל ומעבר לכל התקנים‬ ‫המקובלים‪ ,‬שגם הם מן הגבוהים בעולם‪ .‬כמה וכמה פעמים‪ ,‬במשך‬ ‫היומיים הבאים‪ ,‬פנה אליו מנהל המחלקה כדי לשאול אם הכל מתקדם‬ ‫בהתאם לתכנית‪ ,‬ואריה הבין שגם הנהלת החברה מייחסת לטיסה זו‬ ‫חשיבות מיוחדת‪.‬‬ ‫בצהרים הוזמן למשרדו של מנהל המחלקה‪ ,‬שאמר לו‪:‬‬ ‫— אריה‪ ,‬החלטנו לצרף לטיסה מכונאי וחשמלאי‪.‬‬ ‫ובראותו את הבעת התמהון בפניו של הלה‪ ,‬הוסיף מיד הסבר‪:‬‬ ‫— הטיסה ארוכה מאד‪ ,‬ובאזור ההוא כמעט שאין מפעילים מטוסי‬ ‫״בריטניה״‪ .‬קיים חשש שבמקרה של תקלה טכנית‪ ,‬לא נמצא בדרך בעלי‬ ‫מקצוע המכירים את המטוס הזה‪ .‬ההנהלה מעונינת שהמשלחת תגיע בלי‬ ‫עיכובים ואיחורים‪ ,‬ולכן הוחלט לצרף לטיסה שני מכונאי אוויר‪ .‬את מי‬ ‫אתה מציע?‬ ‫— כחשמלאי — אמר אריה — אני מציע את מרדכי אביבי‪ ,‬ואשר‬ ‫למכונאי‪...‬‬ ‫ולפתע הבזיקה מחשבה במוחו‪ :‬למה לא הוא עצמו? הרי זו הזדמנות‬ ‫לראות את אמריקה הדרומית‪ ,‬ששם יש לו שארי בשר‪ :‬ומי יודע מתי תחזור‬ ‫ותבוא לידו אפשרות כזאת?‬ ‫— כמכונאי אני מציע את עצמי‪ — ,‬אמר לבסוף‪ ,‬ותמה הוא עצמו על‬ ‫העזתו‪.‬‬ ‫מנהל המחלקה קיבל את הצעתו בהסתייגות מה‪ .‬אריה היה הרוח החיה‬ ‫במוסך‪ ,‬וקשה היה לעכל את המחשבה שייעדר ממנו‪ ,‬ולו לימים מספר‪.‬‬ ‫ואולם מיד נמלך בדעתו — אולי למראה הלהיטות שנסתמנה בפניו של‬ ‫אריה הוא הסכים — ואריה היה המאושר באדם‪.‬‬ ‫רק אחר ההמראה יכול אריה לנוח מעמל הימים האחרונים‪ .‬הוא היה‬ ‫מרוצה ממצבו המיכני של המטוס‪ .‬הכל פעל בדייקנות של שעון‪ .‬אחר‬ ‫שהחליף כח החל מתבונן בחברי המשלחת הרשמית‪ .‬ככלות הכל‪ ,‬לא בכל‬ ‫יום נזדמן לו להיות שרוי במחיצתם של אנשים כה חשובים‪ .‬הוא הבחין‬ ‫בשלושת האנשים הזרים שלא נמנו עם חברי המשלחת‪ ,‬אף לא עם עובדי‬ ‫החברה‪• :‬והוא הגיע למסקנה שהם כנראה אנשי בטחון השומרים על‬ ‫המשלחת‪.‬‬

‫הטיסה המיוחדת | ‪245‬‬

‫מגזימים קצת‪ — ,‬אמר ב^יבו‪ — .‬גם מטוס מיוחד‪ ,‬וגם שומרי ראש‬ ‫—‬ ‫לטיסה מלוד ועד בואנוס איירס‪ ...‬אך בעצם‪ ,‬מי שם אותי לשופט על כך?‬ ‫בזמן הטיסה חייב היה אריה לרדת לתא המטען‪ ,‬ולהפתעתו מצא שם‬ ‫כמה פריטים שמהותם וטיבם לא היו ידועים לו‪ .‬כשחזר ועלה‪ ,‬החל‬ ‫מתענין אצל חבריו אנשי הצוות‪ ,‬שמא יודע מי מהם מה טיבו של המטען‬ ‫המוזר שבתא‪ .‬הם לא ידעו את התשובה‪ ,‬אבל אריה שם לב שאחד מאנשי‬ ‫הבטחון מגלה ענין בשאלותיו‪ .‬הוא החליט שמוטב כי יסיח את הדעת מכל‬ ‫הענין‪.‬‬ ‫לשרשרת התופעות החריגות הצטרף לבסוף‪ ,‬סמוך לנחיתה בבואנוס‬ ‫איירס‪ ,‬מראה שלושת אנשי הבטחון כשהם לבושים במדי החברה‪ .‬אריה‬ ‫החליט להעמיד פנים כאילו לא הבחין בהם ובלבושם‪.‬‬ ‫בקטע האחרון של הטיסה מדאקאר לדסיפה שבבראזיל נקלע המטוס‬ ‫לסערה טרופית‪ .‬הצוות עמל קשות כדי למנוע מן הנוסעים טלטולים‬ ‫מיותרים‪ .‬בשעה חמש לפנות בוקר נחת המטוס ברסיפה‪ .‬על אף השעה‬ ‫המוקדמת המתינו להם בשדה התעופה שגריר ישראל בבראזיל יוסף תקוע‬ ‫וכמה אלפי יהודים שוויתרו על שנתם ובלבד לקבל פני המשלחת‬ ‫הישראלית‪ .‬הופעתו עוררה התרגשות גדולה בקרב הנאספים‪ ,‬ואנשי הצוות‬ ‫חילקו כל דבר ישראלי שיכלו למצוא במטוס‪ .‬ראש הקהילה והרב המקומי‬ ‫הזמינו את חברי המשלחת לסיור בעיר‪.‬‬ ‫טוהר ושמעוני התייצבו בינתיים אצל שלטונות שדה התעופה כדי‬ ‫לרשום את תכנית הטיסה‪ ,‬כמקובל‪ .‬הם הופתעו מאד כאשר מפקד השדה‬ ‫אמר להם שאין להם אישור טיסה מטעם שלטונות בראזיל‪ .‬שמעוני טען‬ ‫בהתמרמרות שהוא עצמו הסדיר את רשיון הטיסה בהיותו בארגנטינה‪,‬‬ ‫אולם מפקד השדה התעקש והכריז שהמטוס לא יורשה להמריא עד שיושג‬ ‫האישור הדרוש‪ .‬והוא הוסיף שהשגתו לא תהיה אפשרית אלא כעבור‬ ‫שעתיים‪ ,‬ואולי אפילו יותר — עד שש שעות‪.‬‬ ‫טוהר שאל אותו איך הרשה למטוס לנחות ברסיפה בלי רשיון‪ ,‬ועל כך‬ ‫השיב מפקד השדה שיש להם רשות חניה‪ ,‬אלא שאין להם רשות טיסה‬ ‫בשמי בראזיל‪ .‬טוהר הציע מיד לוותר על הטיסה בשמי בראזיל‪ :‬יכולים הם‬ ‫לחזור ולפנות לים בהמריאם‪ ,‬ולא לטוס במרחב האווירי הבראזילי‪ .‬על כך‬ ‫השיב מפקד השדה‪ ,‬שבעצם יש להם זכות טיסה בשמי בראזיל‪ ,‬אלא שאין‬ ‫להם זכות המראה‪ .‬ראש המשלחת והשגריר תקוע ניסו לרכך את לבו של‬ ‫מפקד השדה‪ ,‬אך גם התערבותם שלהם לא הועילה‪.‬‬ ‫בעיני צבי טוהר נראתה התנהגותו של האיש חשודה‪ .‬הוא החל שואל‬

‫‪ | 246‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫את עצמו אם לא גונב שמץ דבר לאזני השלטונות הבראזיליים‪ ,‬שכן אחרת‬ ‫קשה להבין מה ראה האיש לתת מכשולים בדרכם‪ .‬שמעוני ותקוע יצאו אל‬ ‫הקונסוליה הישראלית בעיר כדי לנסות להתקשר משם עם שלטונות‬ ‫התעופה המרכזיים בדיו דה ז׳אניירו‪ ,‬אך לא הצליחו לקבל קשר‪ .‬כשחזרו‬ ‫לשדה התעופה‪ ,‬ראו מרחוק את טוהר מנפנף בפיסת נייר‪ :‬זה היה האישור‬ ‫לטיסה בשמי בראזיל‪ .‬הפתרון נמצא על ידי פניית טוהר לנציג החברה‬ ‫הלאומית הארגנטינית‪ ,‬שהשיג אישור מטולגרף מבואנוס איירס כי הרשיון‬ ‫למעבר בשמי בראזיל נשלח לרסיפה יום לפני כן‪.‬‬ ‫גם לאחר מכן‪ ,‬כשהנוסעים כבר ישבו במטוס‪ ,‬מצא מפקד השדה עילה‬ ‫להיטפלות נוספת‪ .‬הוא דרש מטוהר שיחתום על הצהרה בעלת משמעויות‬ ‫משפטיות נרחבות בקשר לטיסה — דבר שנגד כל נוהג של שדה תעופה‪.‬‬ ‫טוהר דחה את הדרישה‪ ,‬ורק אחר ויכוח ממושך הסתפק המפקד בהצהרה‬ ‫על מקום ההמראה‪ ,‬תכלית הטיסה‪ ,‬והיעד שלה‪.‬‬ ‫התקרית ברסיפה השרתה רוח נכאים על אלה מאנשי הצוות שידעו את‬ ‫מטרות הטיסה‪ :‬אך גם השאר היו מדוכדכים בשל יחסו הנוקשה של מפקד‬ ‫שדה התעופה‪ .‬צבי טוהר היה מודאג יותר מכולם ‪ :‬ואילו שמואל ודלס‪,‬‬ ‫שלא ידע את פרטי המיבצע‪ ,‬חשש שמא אירעה תקלה בקשר ללכידת‬ ‫אייכמן‪.‬‬

‫‪r‬‬

‫פרק ל'‬

‫הכנות אחרונות‬ ‫בשל העיכוב ברסיפה הגיע המטוס לבואנוס איירס באיחור של שעתיים‬ ‫וחצי‪ ,‬ואולם קבלת הפנים לא נפגמה בשל כך‪ .‬שטיח אדום נפרש לפני‬ ‫המטוס‪ ,‬תזמורת ניגנה את ההימנונים‪ ,‬וילדים נופפו בדגלונים שבידיהם‬ ‫והריעו לכבוד הבאים‪ .‬מלבד אנשי הטקס הארגנטיניים השתתפו בקבלת‬ ‫הפנים גם אנשי השגרירות הישראלית וראשי הקהילה היהודית‪ .‬האווירה‬ ‫היתה חגיגית וידידותית‪.‬‬ ‫לאדי פלג לא היה פנאי להתבונן בטקס‪ .‬ברגע שירדו אנשי המשלחת מן‬ ‫המטוס‪ ,‬עלה בו כדי להודיע לשני המכונאים שלא יהיו רשאים לעזוב את‬ ‫שדה התעופה ולבקר בעיר‪ ,‬כיוון שעליהם לשמור על המטוס בשעות הערב‬ ‫והלילה‪ .‬הוא הסביר להם שקיים חשש מפגיעה במטוס מצד יסודות‬ ‫עויינים‪.‬‬ ‫השניים היו מאוכזבים מאד‪ .‬וכי לשם כך עשו את הדרך הארוכה מלוד‬ ‫לבואנוס איירס‪ ,‬כדי להכלא בשדה התעופה ולא לראות את הכרך המפורסם‬ ‫ביופיו? אריה הרהר בקרוביו אשר לא יוכל לראותם‪ .‬כיצד יסביר לאביו‬ ‫שהיה בארגנטינה ואף על פי כן לא ראה איש מהם ?‬ ‫עם מקבלי פני המטוס היו גם יוסף קליין והגברת לובה וולק‪ .‬האחרונה‬ ‫היתה מלאת תמיהה על האופן שבו טיפלו בטיסה מיוחדת זו‪ .‬תחילה‬ ‫ביקשוה לסייע בהשגת הזכות להסעת נוסעים מבואנוס איירס‪ .‬היא נתקלה‬ ‫בקשיים מרובים וחיבלה תחבולות מתחבולות שונות כדי להתגבר עליהם‪,‬‬ ‫‪247‬‬

‫‪ | 2 4 8‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫וכשנדמה היה לה כי היא קרובה להשגת המטרה המיוחלת‪ ,‬הודיע לה קליין‬ ‫באורח פתאומי שעליה להפסיק כל טיפול נוסף בענין זה‪ .‬בשום פנים ואופן‬ ‫לא יכלה להבין את טעמי ההחלטה המוזרה הזאת‪ .‬כל כרטיס וכרטיס שהיה‬ ‫נמכר בבואנוס איירס היה בבחינת ריווח נקי לחברה‪ .‬בתחילה ניסתה‬ ‫למחות נגד הגזירה המתמיהה‪ ,‬אולם נתברר לה שאין אזנים קשובות‬ ‫לתלונותיה‪ .‬עתה היה מנוי וגמור אתה לפנות אל שמעוני שהוא אשר הטיל‬ ‫עליה בשעתו את הטיפול בהשגת הזכות להסעת נוסעים‪ ,‬ולשאול אותו מה‬ ‫גרם לשינוי הפתאומי במדיניות‪ .‬היא לא יכלה לדעת שממני יצאה ההוראה‬ ‫שלא לטפל עוד בהסעת נוסעים מבואנוס איירס‪.‬‬ ‫לובה וולק היא גם שעמדה מטעם החברה בקשר עם מוסדות רשמיים‬ ‫בממשל הארגנטיני בכל הקשור לטיסה המיוחדת‪ .‬זה כלל‪ ,‬כאמור‪ ,‬טיפול‬ ‫בהשגת זכות להסעת נוסעים מארגנטינה לישראל‪ .‬ולאחר שהדבר לא הושג‪,‬‬ ‫היא טיפלה בהשגת היתר להסעתם‪ ,‬ללא תשלום‪ ,‬של מספר חולים קשים‬ ‫ממוצא ישראלי‪ .‬תוך כדי כך‪ ,‬חתמה לובה וולק אישית על מיסמכים בשם‬ ‫החברה‪.‬‬ ‫לאחר הפירסום בישראל על לכידתו של אייכמן הושטה אצבע מאשימה‬ ‫כלפיה מצד משפחת אייכמן‪ .‬כן עלה שמה‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬באמצעי התקשורת‬ ‫בארגנטינה ובמקומות אחרים‪ .‬במצב שנוצר‪ ,‬ועל פי חוות דעת משפטית‬ ‫של גורמים ישראליים רשמיים‪ ,‬נאלצה לובה וולק לעזוב את ארגנטינה ללא‬ ‫דיחוי‪ .‬ובעקבותיה — גם בעלה‪ ,‬שנאלץ לקטוע בשל כך מעמד מקצועי‬ ‫מצליח ומבטיח‪ .‬כך קרה‪ ,‬שלא באשמתה ניזוקה קשה משפחה טובה זו‪.‬‬ ‫בעת שהדברים התרחשו נמנעה משפחת וולק לתבוע פיצוי על הנזק‬ ‫שנגרם לה והסתפקה בזכות שהיתה ללובה וולק בסיוע‪ ,‬ולו בעקיפין‪,‬‬ ‫למיבצע ההיסטורי‪.‬‬ ‫בלילה ההוא לנו אחדים מחברי הצוות בבית המלון אשר בשדה‬ ‫התעופה‪ ,‬בעוד שהשאר‪ ,‬ובכללם שני הקברניטים‪ ,‬אוכסנו במלון גדול‬ ‫שבמרכז העיר‪.‬‬ ‫לקראת בואו של המטוס העברתי את המטה הנייד שלי לבתי קפה‬ ‫הסמוכים יותר לשדה התעופה‪ ,‬ושעה קלה אחר נחיתתו כבר שמעתי דין‬ ‫וחשבון על הסידורים הראשונים שנעשו לשמירתו‪ ,‬לחנייתו ולהכנתו‬ ‫לקראת הטיסה לישראל‪ .‬על פי התכנית עתיד היה המטוס להמריא בלי‬ ‫חברי המשלחת‪ .‬ראש המשלחת התכוון לצאת מארגנטינה לביקור בארצות‬ ‫הברית‪ ,‬וגם שאר החברים אמרו להשתהות זמן מה ביבשת‪ .‬המטוס המתין‬ ‫לשני דברים בלבד‪ :‬לבדיקה טכנית יסודית‪ ,‬ולגמר תקופת המנוחה של‬ ‫הצוות המוכתבת על פי התקנות הבינלאומיות‪.‬‬

‫הכנות אחרונות | ‪2 4 9‬‬

‫הוריתי שכל שעת החניה יהיה׳ המטוס נתון להשגחה מתמדת מצד אנשי‬ ‫הצוות‪ .‬ה״כיסוי״ לאמצעי בטחון זה היה‪ ,‬ששונאי ישראל במקום עלולים‬ ‫לנסות לפגוע בו מתוך כעס על קבלת הפנים החמה שבה זכתה המשלחת‬ ‫מצד הציבור‪ ,‬העתונות והממשלה בארגנטינה‪ .‬כוונתי האמיתית היתה‪ ,‬שעל‬ ‫ידי השמירה המתמדת נוכל לברר אם לא עלה בדעתו של מישהו לתהות על‬ ‫הקשר בין העלמו של קלמנט־אייכמן לבין בואו של המטוס‪ ,‬שכן אם חושב‬ ‫מישהו בכיוון זה‪ ,‬מן הסתם ינסה להתחקות אחר המטוס והצוות שלו‪ .‬גם זו‬ ‫היתה בעיני אחת הדרכים שבהן ניתן לברר אם ישנו גורם‪ ,‬רשמי או לא‬ ‫רשמי‪ ,‬המתענין באורח פעיל בגורלו של אייכמן‪.‬‬ ‫צבי טוהר ויהודה שמעוני נכנסו לבית הקפה ״התורני״ שלי זמן מועט‬ ‫לאחר בוא המטוס‪ .‬הם נראו עייפים‪ ,‬ואני ייחסתי את הדבר לטיסה‬ ‫הממושכת‪ .‬אולם עד מהרה הבהירו לי שאין כאן עייפות בלבד אלא גם‬ ‫דאגה חמורה‪ :‬התקרית ברסיפה לא נתנה להם מנוח‪ .‬טוהר הצהיר בפסקנות‬ ‫שהוא מוכן לעשות כל אשר אטיל עליו‪ ,‬פרט לדבר אחד‪ :‬הוא לא יוסיף‬ ‫לנחות ברסיפה‪ .‬שמעוני הסביר לי שלא בו האשם‪ :‬הוא דאג לרשיון המעבר‬ ‫בשמי בראזיל ולזכות החניה עוד לפני צאתו מבואנוס איירס לישראל‪ ,‬ואין‬ ‫הוא יכול להבין מה היו מניעיו של מפקד השדה הבראזילי‪.‬‬ ‫הרגעתי אותם ואמרתי להם שעל פי הגיון לא ייתכן שקיים קשר בין מה‬ ‫שאירע ברסיפה ובין המיבצע עצמו‪ ,‬שכן אילו אירעה תקלה במיבצע‪ ,‬היה‬ ‫הדבר נותן את אותותיו קודם כל בבואנוס איירס עצמה‪ ,‬ולא בבראזיל‪ .‬יתר‬ ‫על כן‪ ,‬אם אמנם חושד מישהו במטוס‪ ,‬הרי יש להניח שישגיחו עליו בדרכו‬ ‫חזרה‪ ,‬לפני ההמראה מבואנוס איירס‪ ,‬ולא בשעה שעודו עושה את דרכו‬ ‫לארגנטינה‪ .‬ומלבד השיקולים האלה‪ ,‬אמרתי‪ ,‬ישנו גם המצב העובדתי‬ ‫שהמיבצע בוצע ללא תקלות ואין כל סימן שחל שינוי במצב בימים‬ ‫האחרונים‪ .‬מובן שיהיה עלינו לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים‬ ‫לקראת הבאת אייכמן אל השדה והעלאתו במטוס‪ ,‬ולבדוק היטב כל צעד‬ ‫שנעשה בקשר לכך‪ :‬אולם אני מקווה שהודות לתכניות האלטרנטיביות‬ ‫שהכינונו‪ ,‬נוכל לסיים גם את השלב הזה בלא בעיות‪.‬‬ ‫למשמע דברי נרגעו השניים‪ ,‬אך טוהר חזר והודיע שלא יטוס דרך‬ ‫בראזיל‪ .‬מכל התכניות שפירטתי באזניו ראה טוהר את הראשונה כסבירה‬ ‫ביותר‪ :‬העלאת אייכמן למטוס במקום החניה‪ ,‬ב״כיסוי״ של איש צוות‬ ‫שחלה או נפגע בתאונה‪ .‬סוכם שאנשי הצוות יבואו כולם יחד אל מקום‬ ‫החניה‪ ,‬באופן שאפשר יהיה להכניס את ״הנוסע המיוחס״ עם הקבוצה‬ ‫הגדולה‪ .‬כל אלה שאין להם תפקידים למלא בהמראה — כך קבענו —‬ ‫יישארו במקומותיהם במטוס יחד עם אייכמן ויחטפו תנומה כדי להיות‬

‫‪ | 2 5 0‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫רעננים לקראת החלק האחרון של הטיסה‪ ,‬כאשר ייכנסו לתפקידיהם כאנשי‬ ‫צוות אוויר‪ .‬הקברניט‪ ,‬כך סוכם‪ ,‬יעמיד לרשותם את כל המחלקה הראשונה‪.‬‬ ‫הייתי מעונין להקדים את מועד ההמראה ככל האפשר‪ ,‬אך טוהר הסביר‬ ‫שמטעמי בטיחות הכרח הוא לתת לאנשי הצוות לנוח די צרכם לפני‬ ‫שהמטוס ישוב וייצא לדרך‪ .‬לבסוף קבע את מועד ההמראה בחצות הלילה‬ ‫ביום המחרת‪ ,‬הוא ‪ 20‬במאי ‪ . 1960‬הצעתי שלצורך הטעיה נודיע על שעת‬ ‫המראה מאוחרת יותר — שתיים אחר חצות‪ ,‬באופן שאם גורם עויין יחליט‬ ‫לערוך בדיקת פתע במטוס ברגע האחרון‪ ,‬נפר את עצתו על ידי המראה‬ ‫מוקדמת ללא מתן הודעה מראש‪ .‬נוכל להרשות לעצמנו לעשות דבר כזה‪,‬‬ ‫אמרתי‪ ,‬כיוון שהטיסה אינה כלולה בלוח טיסות סדיר‪ ,‬ואין נוסעים שיש‬ ‫להזמינם מראש לנמל התעופה‪.‬‬ ‫יום לפני בוא המטוס הקים הצבא מחסומים בדרכים המוליכות אל שדה‬ ‫התעופה‪ .‬בשדה עצמו חנו אותה שעה מטוסים של חיל האוויר האמריקני‬ ‫וכן מטוס בריטי‪ .‬קליין סבור היה שמטוסים אלה הביאו אורחים רשמיים‬ ‫לחגיגות היובל‪ .‬הבדיקות במחסומים שליד השדה היו קפדניות מאד‪,‬‬ ‫וקליין עצמו לא הצליח לעבור אלא לאחר שהוכיח כי הוא נציג של חברת‬ ‫תעופה זרה‪.‬‬ ‫המטוס שלנו הוחנה‪ ,‬כמתוכנן‪ ,‬באזור של חברת התעופה הלאומית‬ ‫הארגנטינית‪ .‬העובדה שהיתה גישה לאזור זה שלא דרך השטח המגודר של‬ ‫שדה התעופה‪ ,‬הקלה עלינו הרבה‪ .‬במתכוון יצרנו תנועה מתמדת של‬ ‫הולכים ובאים דרך מחסום הבדיקה של אזור החברה הארגנטינית‪ .‬אדי‬ ‫הרבה לעבור הלוך וחזור‪ ,‬עד שהכל הסכינו לראותו יוצא ובא‪ .‬שני מכונאי‬ ‫האוויר שמרו על המטוס‪ ,‬ואחד מהם נמצא תמיד בקרבתו‪ .‬הם נצטוו‬ ‫להתחיל ללא דיחוי בהכנות להמראה‪ ,‬כדי שהמטוס יהיה מוכן לטיסה אם‬ ‫יווצרו תנאים שיחייבו המראה לפני המועד שנקבע‪ .‬אריה היה עתה בטוח‬ ‫כי כל הדברים המוזרים שהתרחשו מיום שהמריאו מלוד הם חלק מדגם‬ ‫מסויים‪ ,‬אך לא גילה לאיש את מחשבותיו‪ .‬אחר שסיים את הטיפול במטוס‬ ‫חזר וביקש רשות מאדי לבקר את קרוביו בעיר‪ ,‬אדי הסכים ואף נתן לו כסף‬ ‫והעמיד לרשותו מכונית עם נהג‪ .‬הקרובים לא היו בבית‪ .‬אריה השאיר פתק‬ ‫ובו בקשה שיבואו לבקרו במלון של שדה התעופה‪ .‬אביבי ניצל את שובו‬ ‫המוקדם כדי לצאת גם הוא לסיור קצר בעיר‪.‬‬ ‫ב״טירה״‪ ,‬שבה שמרו אנשים עייפים עד דכא על רוצח־המיליונים אייכמן‪,‬‬ ‫שוב גבר והלך המתח‪ .‬באווירה הדחוסה של בית המיבטחים שימשו קצר‬

‫הכנות אחרונות | ‪2 5 1‬‬

‫רוח‪ ,‬בחילה ושעמום בערבוביה‪ .‬הכל קראו את כל הספרים ששפתם היתה‬ ‫מובנת להם‪ :‬הכל ידעו את כל הלחנים הארגנטיניים הפופולאריים‬ ‫שהשמיעו תחנות הרדיו; הכל עסקו במשחקי שחמט אינסופיים וקראו את‬ ‫העתונים עד השורה האחרונה‪ .‬והכל חיכו בעצבנות‪ ,‬בדריכות‪ ,‬בתוחלת‬ ‫מהולה בפחד לבואו של המטוס הגואל‪.‬‬ ‫סמוך למועד בואו הגביר רפי את השמירה והחמיר בהקפדה על קיום‬ ‫תקנות הבטחון‪ .‬כל יציאה מן הווילה נאסרה לחלוטין‪ ,‬וגם בתוך הבית‬ ‫הוטלו הגבלות חמורות על התנועה‪ ,‬לבל ירגישו השכנים בתכונה רבה מדי‬ ‫בבנין שלפי מיטב ידיעתם מספר דייריו הוא שניים‪.‬‬ ‫היו כמה לילות שבהם נדמה היה לרפי כי זרים משוטטים ליד הבית‪ .‬הוא‬ ‫לא חשש עוד מפני ביקור המשטרה‪ .‬חושש היה מפני הנאצים ואוהדיהם‪,‬‬ ‫שמן הסתם הם סורקים את כל העיר בחיפושיהם אחר קלמנט־אייכמן‪.‬‬ ‫בשעה שבה הגיע המטוס‪ ,‬היו רפי ואברהם בשדה התעופה‪ .‬הם עמדו מן‬ ‫הצד‪ ,‬בתוך קהל הממתינים בשדה ועיניהם החדות צילמו כל מי שירד‬ ‫בכבש המטוס‪ .‬שלושה מן הבאים היו ידועים להם היטב‪ .‬הם עמדו להפגש‬ ‫אתם כעבור שעה קלה בעיר‪ ,‬במקום שנקבע מראש‪.‬‬ ‫ליהודה היתה הירידה מן המטוס כרוכה במבוכה קלה‪ .‬הרב אפרתי‪,‬‬ ‫שהיה אחד הנוסעים היה מיודעו; וכאשר נפגשו השניים בלוד והרב שאל‬ ‫את יהודה אם גם הוא נמנה עם חברי המשלחת‪ ,‬השיב יהודה בחיוב‪ .‬וכי‬ ‫מה יכול להשיב? עתה‪ ,‬ברדתו מהמטוס‪ ,‬לבוש מדי איש צוות‪ ,‬חזר ופגש‬ ‫את הרב‪ ,‬על אף כל מאמציו להתחמק ממנו‪ .‬הרב אפרתי לא פנה אליו‬ ‫בשאלות נוספות‪ :‬הוא רק הביט בו בחיוך רב־משמעי‪ ,‬ורגע אחד נדמה היה‬ ‫לו ליהודה שהרב המכובד קורץ לו בעינו‪ .‬אחר התיעצות קצרה עם חבריו‬ ‫הגיע למסקנה שאין צורך לגשת אל הרב ולבקשו שישתוק‪ .‬שלושתם‬ ‫סבורים היו שיבין מאליו כי אינו צריך לדבר על התמורה שחלה ב״חבר‬ ‫המשלחת הרשמית״ אשר נהפך לאיש צוות אוויר‪.‬‬ ‫יהודה‪ ,‬עייף מתלאות הדרך‪ ,‬שכב לישון ברגע שהגיע לבית מלונו‪.‬‬ ‫ואולם אך נרדם‪ ,‬הופיע אברהם והעירו‪ .‬הוא בא לקחת את מדיו החדשים‬ ‫ואת תיעודו‪.‬‬ ‫בשעות הערב המאוחרות של אותו יום קיימתי סדרה ארוכה של דיונים עם‬ ‫ממלאי התפקידים השונים של כח המשימה‪ .‬כל התכניות של יום המחרת‬ ‫נבדקו מחדש ואגב כך הוכנסו בהן תיקונים שונים‪ .‬לוח הזמנים של כל שלב‬ ‫ושלב נסקר מחדש‪ ,‬ולבסוף הורכב לוח זמנים כולל למיבצע כולו‪ ,‬הוגדר‬ ‫תפקידו של כל איש ואיש ונקבעו מקומות המיפגש של החוליות השונות‪.‬‬

‫‪ | 25 2‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫באותן שעות אחרונות שלפני היום המכריע החלטתי‪ ,‬שעל אף הכל‬ ‫כדאי להפריש כח־אדם לבחינה אחרונה של ״תכנית מנגלה״‪ .‬הכוונה היתה‬ ‫לבדוק את זהותם של דיירי הבית אשר בו גרו מנגלה ומשפחתו עד לפני‬ ‫כחודש‪ .‬הבאתי בחשבון את האפשרות שיהיה עלינו לעשות נסיון של הרגע‬ ‫האחרון ללכדו ולהעלותו למטוס‪ ,‬אם יתברר כי עודנו מתגורר באותו בית‪.‬‬ ‫עם רפי ואברהם קבעתי את כל הסידורים המיבצעיים‪ ,‬את דרכי פירוקם‬ ‫של המיתקנים בבתי המיבטחים‪ ,‬את שיטות העלמת הציוד והחזרת הרכב‪,‬‬ ‫ואת סדרי היציאה של אנשינו מארגנטינה בגמר המיבצע כולו‪.‬‬ ‫התכנית הסופית שהתווינו היתה‪ ,‬שאייכמן יובל מה״טירה״ אל המטוס‬ ‫כשהוא לבוש במדי חברת התעופה וברשותו התיעוד על שם זכרוני שנלקח‬ ‫מיהודה‪ .‬הרופא יעשה את כל ההכנות הדרושות להרדמתו בשעת ההעברה‪.‬‬ ‫משעות הבוקר ייערכו סיורים בכבישים המוליכים מבית המיבטחים אל‬ ‫שדה התעופה‪ .‬סיור אחרון ייעשה זמן קצר לפני הסעתו של אייכמן‪ :‬מכונית‬ ‫נהוגה בידי יצחק תצא מבית המיבטחים אל השדה! ואם יתברר כי הכל‬ ‫כשורה בדרך‪ ,‬יהיה זה האות למכונית שנועדה להוביל את אייכמן וזו תצא‬ ‫ללא שהיות משדה התעופה אל בית המיבטחים כדי לאספו‪ .‬אם גם נסיעה‬ ‫זו תעבור בלא תקלות‪ ,‬תשוב אותה מכונית לשדה התעופה ובה אייכמן‬ ‫ומלוויו‪ .‬ההגה יופקד בידיו של קנת; ואילו אייכמן יישב במושב האחורי‪,‬‬ ‫בין הרופא ובין אחד משני מלוויו‪ .‬המלווה השני יישב בצדו של קנת‪.‬‬ ‫אם יתברר כי אין אפשרות להעלות את אייכמן למטוס במקום חנייתו‬ ‫יחד עם כל אנשי הצוות‪ ,‬ננסה להכניסו בשעה שהמטוס כבר יימצא ברחבת‬ ‫ההמראה‪ ,‬כאיש צוות אשר נפצע בראשו בתאונת דרכים‪ .‬במקרה זה יעבור‬ ‫״הפצוע״ את כל תהליכי בקורת הגבולות המקובלים‪.‬‬ ‫סיכמנו עוד כי החוליה אשר תטפל ב״ניקוי״ הבטחוני של בית‬ ‫המיבטחים‪ ,‬בחיסול הציוד ובהחזרת המכוניות השכורות‪ ,‬תהיה מורכבת‬ ‫מרפי‪ ,‬אברהם‪ ,‬אלי‪ ,‬שלום דני ודינה‪ .‬הם יתחילו בעבודתם מיד אחר‬ ‫המראת המטוס וייצאו את ארגנטינה בכל המהירות האפשרית‪ ,‬ברגע שיהיו‬ ‫בטוחים כי לא השאירו אחריהם שום עקבות או סימנים למה שהתרחש‬ ‫בבתים המיבצעיים שלנו‪.‬‬ ‫על אברהם הוטל התפקיד של העברת כל ההוראות לתעודתן‪ ,‬כיוון‬ ‫שרפי חזר בינתיים לבית המיבטחים ולא יכול להשתתף בסיכום‪ .‬אילני‬ ‫נצטווה להבטיח כי המכונית אשר תסיע את אייכמן מבית המיבטחים אל‬ ‫השדה תהיה תקינה לחלוטין‪ .‬הוא שכר את המכונית הזאת‪ ,‬ועליו הוטל‬ ‫התפקיד להביאה לשדה התעופה על מנת למסרה שם בידי קנת‪ .‬כן הועמד‬ ‫אילני לרשותה של החוליה שעמדה לבדוק את מקום מגוריו הקודם של‬

‫הכנות אחרונות | ‪2 5 3‬‬

‫מנגלה‪ :‬ובנוסף על אלה נתבקש להדריך את מאיר ברהון במאמצו‬ ‫להשתחרר בדחיפות מבית החולים‪ .‬את תעודותיו של מאיר‪ ,‬כך סוכם‪,‬‬ ‫ימסור אילני לשלום דני‪ ,‬אשר יתאימן בדחיפות לפרטיו האישיים של‬ ‫אייכמן‪ .‬תעודות אלה נועדו לשמש את אייכמן במקרה שמסיבה כלשהי אי‬ ‫אפשר יהיה להעלותו במטוס עם אנשי הצוות‪ ,‬ויהיה צורך בהוכחות‬ ‫ל״פציעתו״‪ .‬אילני נתבקש לעמוד לרשותי בשדה התעופה למן השעות‬ ‫המוקדמות שלאחר הצהרים‪ ,‬כשעמו מכונית שכורה נוספת‪.‬‬ ‫האחרון שעמו שוחחתי באותו לילה היה שלום דני‪ .‬בראש וראשונה‬ ‫הטלתי עליו את השלמת תיעודו של איש צוות האוויר ״זכרוני״‪ .‬ביררתי‬ ‫אתו גם את בעיות התיעוד של כל אנשי כח המשימה‪ ,‬על מנת להבטיח‬ ‫שיוכלו לצאת מארגנטינה בלי קשיים ובלי להשאיר עקבות‪ .‬ולבסוף דנתי‬ ‫אתו בגורל הציוד שלו ובדרך יציאתו מתחומי המדינה‪ .‬קבעתי אתו‪ ,‬שאחר‬ ‫השלמת עבודתו במעבדתו יבוא אלי לשדה התעופה‪ .‬אמרתי לו שיכין‬ ‫מערכת מצומצמת של כלים הכרחיים שבאמצעותם יוכל לבצע עבודות‬ ‫חיוניות עד הרגע האחרון‪ ,‬בהתאם להתפתחויות האפשריות של המיבצע‪.‬‬ ‫הזהרתי אותו שיהיה עליו לבצע עבודות אלה בתנאים מיבצעיים מיוחדים‬ ‫במינם — בישיבה ליד שולחן באחד מאולמי נמל התעופה‪ ,‬או במכונית‬ ‫שתעמוד במגרש החניה‪.‬‬ ‫נפרדנו בשעה מאוחרת מאד‪ .‬שלום לא שכב לישון באותו לילה‪ :‬הוא‬ ‫פנה מיד לעבודתו‪.‬‬ ‫הלילה ההוא היה ליל שימורים גם למרבית האנשים שב״טירה״‪ .‬עד‬ ‫שעות הבוקר המוקדמות התנהלה פעילות קדחתנית בווילה‪ .‬כל אחד‬ ‫מדייריה הזמניים למד את משימתו לקראת יום המחרת ועיין בהוראות‬ ‫האישיות שקיבל מרפי בכל הנוגע ל״חיסול הענינים הפרטיים״‪ ,‬ריכוז‬ ‫החפצים‪ ,‬בדיקה בטחונית של המטען האישי‪ ,‬ובדיקה יסודית של התיעוד‬ ‫לקראת היציאה מהמדינה אחר המראת המטוס‪.‬‬ ‫עבודה רבה הושקעה גם בהחזרת הבית למצבו הקודם‪ .‬כל מה שנמצא‬ ‫בו בעת שכירתו הוחזר למקומו‪ ,‬וכל אשר נוסף בימי שבתנו בבית הושמד‬ ‫או רוכז לשם סילוק מהמקום‪ .‬בקורת נוספת עמדה להערך למחרת בבוקר‪,‬‬ ‫ובקורת אחרונה תוכננה למועד שבו יהיה אייכמן בדרך לשדה התעופה‪.‬‬ ‫הבודקים פעלו כשרשימה מדוייקת בידיהם‪ ,‬לבל ישכח אף פרט‪.‬‬ ‫סידורים דומים נקבעו גם ביחס לשאר בתי המיבטחים והדירות‬ ‫המיבצעיות‪ .‬על רפי הוטלה האחריות לטשטוש עקבות שהותנו ופעילותנו‬ ‫בבירה הארגנטינית‪ ,‬והוא נצטווה לדאוג‪ ,‬לפני צאתו את ארגנטינה‪ ,‬לחיסול‬ ‫כל האינוונטאר שרכשנו ושכרנו‪.‬‬

‫פרק ל׳׳א‬

‫היום הארוך ביותר‬ ‫עשרים במאי ‪ 1960‬הגיע — היום האחרון‪ ,‬הדרמטי והארוך ביותר במיבצע‬ ‫אייכמן‪ .‬השכם בבוקר‪ ,‬אחר כמה שעות שינה חטופות‪ ,‬קמתי‪ ,‬ארזתי את‬ ‫חפצי‪ ,‬שילמתי את החשבון בבית המלון‪ ,‬ונסעתי במונית לתחנת הרכבת‪.‬‬ ‫הפקדתי את מטעני בתחנה‪ ,‬והלכתי למקום המיפגש הראשון של אותו יום‪.‬‬ ‫את חפצי עתידים היו לאסוף במשך היום‪ ,‬כדי שיהיו אתי כאשר אחליט‬ ‫באיזו דרך אעזוב את בואנוס איירס‪.‬‬ ‫הראשונים שבאו להפגש אתי באותו יום היו הלל פוך ונתן לביא‪ .‬ידעתי‬ ‫אמנם שהסיכוים כי מנגלה עודנו מתגורר בביתו הקודם מעטים עד מאד‪,‬‬ ‫אך רציתי לבדוק את העובדות עד הסוף‪ ,‬והיתה עמי תכנית לפעולה במקרה‬ ‫שיתברר כי מנגלה עודנו שם‪ .‬כוונתי היתה‪ ,‬שבמקרה זה תיקבע תצפית‬ ‫בקרבת הבית לכל שעות היום‪ ,‬ואם לא יתגלה שום דבר חשוב או יוצא‬ ‫דופן‪ ,‬ננסה לחדור לבית בשעות הערב ולהכריח את מנגלה לבוא אתנו‬ ‫למכונית שתמתין בקרבת מקום‪ .‬כדי למנוע את הזעקת המשטרה התכוונתי‬ ‫להשאיר שני אנשים שישגיחו על המשפחה עד אחר המראת המטוס‪.‬‬ ‫תכננתי תכנית גם לצורך העלאתו של מנגלה למטוס‪ ,‬אם אמנם נצליח לשים‬ ‫יד עליו‪ .‬היא היתה כרוכה בסכנה לא מעטה‪ ,‬אולם הערכתי שלא תסכן את‬ ‫המיבצע העיקרי שלנו‪ .‬כוונתי היתה להביא את מנגלה לשדה ולמטוס ברגע‬ ‫האחרון שלפני ההמראה‪ ,‬לאחר שה״לקוח״ הראשון שלנו כבר יישב בו‪.‬‬ ‫‪254‬‬

‫היום הארוך ביותר | ‪2 5 5‬‬

‫הנחתי היתה‪ ,‬שאפילו תסוכל פעולת לכידתו של מנגלה‪ ,‬אין כל סיבה מדוע‬ ‫המשטרה תלך לחפש את האחראים למיבצע בשדה התעופה דווקא; ואילו‬ ‫אם ייתפסו אנשינו‪ ,‬חזקה עליהם שלא יגלו דבר על פרשת אייכמן‪ ,‬על כל‬ ‫פנים — כל עוד יהיה בכך כדי לסכן את המיבצע‪.‬‬ ‫אך כל זה היה תלוי‪ ,‬כמובן‪ ,‬במה שימצאו נתן והלל באותו בית‪ .‬אמרתי‬ ‫לנתן שעליו להכנס לווילה החשודה באמתלה של מסירת חבילה; ואילו‬ ‫הלל יבוא ויטען שהוזמן עוד לפני שבועות אחדים כדי לבדוק ולתקן את‬ ‫דוד החימום שבבית‪ .‬קבעתי לכל אחד מהם לוח זמנים להכנות ולעריכת‬ ‫הביקור בבית‪ .‬נתן צריך היה לגשת תחילה‪ ,‬עוד לפני הצהרים‪ ,‬ואילו הלל‬ ‫צריך היה לבקר בבית לפנות ערב‪.‬‬ ‫זמן קצר אחר לכתם של נתן והלל הופיעו צבי טוהר ויהודה שמעוני‪ .‬הם‬ ‫ביקשו רשות לגלות לאנשי הצוות הבכירים במה מדובר‪ ,‬כדי להבטיח‬ ‫שסיועם יינתן לא מתוך משמעת בלבד אלא גם מתוך הבנה‪ .‬הסכמתי‬ ‫להצעתם‪ ,‬וסוכם שטוהר ימסור פרטים על מהות המיבצע לקברניט המשנה‬ ‫ודלס‪ ,‬לשני הנווטים‪ ,‬לשני מהנדסי הטיס‪ ,‬לשני דיילים ולדיילת אחת‪.‬‬ ‫באותה הזדמנות גם קבענו את לוח הזמנים של כל אנשי הצוות‪ .‬סוכם‬ ‫שהקברניט והצוות הדרוש להפעלת המטוס ייצאו את בית מלונם בבואנוס‬ ‫איירס בשעה ‪ 8.30‬בערב ויגיעו למקום חנייתו של המטוס בשעה ‪.9.30‬‬ ‫שאר אנשי הצוות המתאכסנים בבתי מלון שבעיר ייצאו לדרך בשעה ‪9.30‬‬ ‫ויגיעו לשדה התעופה בשעה ‪ . 10.30‬הם יצטרפו מיד אל חבריהם שבבית‬ ‫המלון של שדה התעופה‪.‬‬ ‫המכונית שבה יובא אייכמן לשדה תגיע בשעה ‪ . 11‬אחר בדיקה אחרונה‬ ‫של המצב היא תצא אל מקום חנייתו של המטוס‪ ,‬כשהיא מלווה מיניבוס‬ ‫ובו כל אנשי הצוות‪ .‬עליה להגיע לשם בשעה ‪ . 11.10‬ברגע שיוכנס אייכמן‬ ‫למטוס‪ ,‬יופעלו מנועיו והוא יוסע אל רחבת הנוסעים‪ .‬הוא יגיע לשם בערך‬ ‫בשעה ‪ . 11.15‬משעה זו ואילך ייעשה כל מאמץ כדי להקדים את ההמראה‬ ‫ככל האפשר‪.‬‬ ‫אותו יום לפני הצהרים כינס טוהר את אנשי הצוות שהוחלט לשתפם‬ ‫בסוד המיבצע‪ .‬הוא אמר להם שהמטוס עומד לקחת אתו נוסע מסויים‬ ‫שיוצג כאיש צוות אוויר ושיהיה לבוש במדי החברה‪ .‬הוא ייראה כחולה‪,‬‬ ‫אך אליבא דאמת יהיה נתון להשפעת זריקת הרדמה‪ .‬בלי להזכיר את שמו‬ ‫של הנוסע המסתורי‪ ,‬אמר טוהר שמדובר במיבצע בעל חשיבות לאומית‬ ‫ממדרגה ראשונה‪.‬‬ ‫כל שומעיו‪ ,‬פרט לודלס‪ ,‬נדהמו למשמע הדברים‪ .‬הרבה תופעות מוזרות‬ ‫ודברים שנראו להם סתומים בקשר לטיסה זו נתחוורו להם ברגע ההוא‪.‬‬

‫‪256‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫טוהר חילק את התפקידים בקרב הנוכחים ואף הודיע לכל אחד מהם אילו‬ ‫משימות עליו להטיל על פיקודיו‪.‬‬ ‫לאחר מכן ישבו טוהר‪ ,‬ודלס והנווט גלעדי ותיכננו טיסה ישירה‬ ‫מבואנום איירס לדאקאר‪ .‬טיסה כזאת עתידה היתה להעמיד מטוס מדגם‬ ‫״בריטניה״ במבחן קשה‪ ,‬שכן היתה קצת מעל לטווח שלו‪ ,‬והיה חשש‬ ‫למחסור בדלק‪ .‬אולם תנאי מזג האוויר היו מעודדים‪ ,‬והשלושה קבעו‬ ‫שהטיסה ניתנת לביצוע בתנאי שלא יחול שינוי לרעה בנתונים‬ ‫המטאורולוגיים‪.‬‬ ‫מצבו של מאיר ברהון הלך והשתפר‪ .‬יום־יום היה ידידו אילני בא לבקרו‬ ‫כדי למסור לו את ההוראות האחרונות של הרופא שלנו‪ .‬מאיר הקפיד מאד‬ ‫על כך שתהליך החלמתו יהיה נאמן לחלוטין להוראות הרופא‪ .‬הוא היה‬ ‫פציינט למופת‪ ,‬ואף על פי שידיעותיו בלשון הספרדית היו מעטות‪ ,‬קנה את‬ ‫לבם של כל עובדי המוסד על ידי התנהגותו הטובה‪ .‬הרופאים ראו בעובדה‬ ‫שלא הקיא סימן מעודד‪ :‬ובשמעו אותם מאשרים כי חלה הטבה במצבו‪,‬‬ ‫החל מאיר מתענין בתאריך שחרורו מבית החולים‪ .‬הוא הסביר שבא‬ ‫לבואנוס איירס כדי לטוס הביתה במטוס שהביא את המשלחת‪ .‬כל הקווים‬ ‫לאירופה‪ ,‬אמר‪ ,‬עמוסים מאד וקשה למצוא מקום במטוס‪ :‬וסיכויו הטוב‬ ‫ביותר להגיע הביתה בלי טלטולי דרך מרובים הוא בטיסה המיוחדת‪ .‬כיוון‬ ‫שאין מוכרים כרטיסים לטיסה זו‪ ,‬אמר‪ ,‬יוכל לחסוך סכום ניכר‪ ,‬שכן יש‬ ‫תקווה שהחברה תתחשב במצב בריאותו ותטיס אותו חינם‪ .‬ידידו אילני כבר‬ ‫דיבר על כך עם אנשי החברה‪ ,‬והוא אמר לו שקרוב לוודאי כי ייענו בחיוב‪,‬‬ ‫ובלבד שהרופאים יתירו את הטיסה‪.‬‬ ‫סגל בית החולים התייחס באהדה ובהבנה לבעייתו של מאיר‪ :‬אולם‬ ‫הרופאים אמרו שהכל יהיה תלוי‪ ,‬כמובן‪ ,‬במצב בריאותו‪ :‬אין הם יכולים‬ ‫ליטול על עצמם את האחריות של שחרורו קודם הזמן‪ ,‬ומה עוד שהוא‬ ‫מתכונן לצאת לדרך כה ארוכה‪ .‬אולם הם הבטיחו לו שהסיכויים טובים‪,‬‬ ‫שכן השיפור במצבו הוא רצוף ומתמיד‪.‬‬ ‫ב־‪ 19‬במאי בערב ביקר אילני את מאיר והביא לו קופסת ממתקים‬ ‫גדולה — וכן את ההוראות של הרופא בקשר להתנהגותו והרגשתו בערב‬ ‫ההוא וביום המחרת‪ .‬אילני גם הביא עמו את ההודעה המשמחת שהחברה‬ ‫מוכנה להסיע אותו‪ ,‬בהתחשב במחלתו‪ ,‬אולם היא דורשת אישור בכתב‬ ‫מאת הרופאים שהוא מסוגל לטוס‪.‬‬ ‫מששמעו הרופאים על כך אמרו‪ ,‬שאם לא תחול הרעה במצבו ואם‬

‫היום הארוך ביותר | ‪2 5 7‬‬

‫התוצאות של כמה בדיקות נוספות שייעשו למחרת בבוקר יניחו את הדעת‪,‬‬ ‫יתנו לו את האישור המבוקש'‬ ‫אילני הביא לי למחרת בבוקר דיווח על מצבו של החולה‪ .‬לילה שקט‬ ‫עבר עליו‪ ,‬אמר‪ ,‬והוא התעורר רענן ומלא מרץ‪ .‬הכל תלוי עכשיו בתוצאות‬ ‫הבדיקות‪ .‬אם גם אלה יהיו מעודדות באותה מידה‪ ,‬יוכל הפציינט‬ ‫להשתחרר בעוד מועד‪.‬‬ ‫גם יהודה כרמל בא לראותני באותו בוקר‪ .‬הסברתי לו שאם הכל יתנהל‬ ‫כשורה‪ ,‬הרי שאייכמן ישתמש בתיעוד שלו‪ ,‬כדי לצאת את ארגנטינה כאיש‬ ‫הצוות‪ ,‬אך כיוון שפרטי התכנית עוד לא גובשו סופית‪ ,‬יעצתי ליהודה‬ ‫לצאת לטיול בעיר ולחזור ולהפגש אתי אחר הצהרים‪.‬‬ ‫קיבלתי דין וחשבון מעודד גם מבית המיבטחים‪ .‬הלילה עבר בשקט‬ ‫גמור ולא נראתה כל תנועה חשודה בקרבת הבית‪ .‬מצב הרוח של אנשי הכח‬ ‫הכלואים ב״טירה״ מרומם‪ .‬אייכמן ישן שינה עריבה‪ ,‬ומזונו כבר הותאם‪,‬‬ ‫בהתאם להוראות הרופא‪ ,‬לשלבי ההרדמה השונים הצפויים לו במשך היום‬ ‫והערב‪ .‬הרופא חזר ובדק אותו בדיקה יסודית וקבע שמצב בריאותו מצויין‬ ‫ושיוכל לעמוד ללא קושי בטיסה הארוכה חרף הצורך להרדימו‪.‬‬ ‫הידיעות שנתקבלו משדה התעופה אף הן הניחו את הדעת‪ .‬המטוס —‬ ‫כך נמסר לי — במצב תקין‪ .‬במשך הערב והלילה לא נתגלתה כל התענינות‬ ‫מיוחדת ב״בריטניה״ שלנו מצד השלטונות או מצד כל גורם אחר‪.‬‬ ‫אילני מסר‪ ,‬על סמך קריאה בעתונים‪ ,‬שההכנות לחגיגות היובל הן‬ ‫בעיצומן‪ :‬השלטונות חוששים להפגנות או התפרצויות מצד קבוצות‬ ‫העויינות את המשטר‪ .‬לפיכך הועמדו כל זרועות הבטחון במצב הכן‪,‬‬ ‫ויחידות צבא ומשטרה מסיירות בדרכים‪ .‬על קלמנט — לא מצא אף רמז‬ ‫בעתונים‪.‬‬ ‫אחר הצהרים העברתי את ה״מטה״ הנייד שלי למקום הקרוב ביותר אל‬ ‫זירת השלב הקריטי של המיבצע — הוא שדה התעופה עצמו‪.‬‬ ‫השדה המה אותה שעה מרוב מטוסים‪ ,‬מהמון אדם ומחיילים ושוטרים‪.‬‬ ‫כל התכונה הזאת היתה קשורה בבואם של האורחים החשובים שהלכו‬ ‫ונתקבצו בארגנטינה כדי להביא את ברכות ממשלותיהם' לעם הארגנטיני‪.‬‬ ‫ראשי השלטון יצאו להקביל את פני החשובים שבאורחים‪ :‬והריכוז הגדול‬ ‫של כוחות הבטחון נועד לשמור גם על האורחים וגם על מארחיהם‪.‬‬ ‫תחילה חשבתי לקבוע את מושבי באחד מאולמי הנוסעים‪ :‬אולם הייתי‬ ‫בטוח שבקרב הקהל הגדול שבו ודאי יש אנשי בטחון לא מעטים שעינם‬

‫‪25 8‬‬

‫הבית ברחוב גריבלדי‬

‫פקוחה על כל תנועה יוצאת דופן‪ :‬ואם כי בדרך כלל אין זו תופעה בלתי‬ ‫רגילה לראות אנשים משתהים שעות אחדות באולם הנוסעים של שדה‬ ‫התעופה‪ ,‬בין מפני שהם מחכים למטוס שנתאחר‪ ,‬בין מפני שהם רוצים‬ ‫לפגוש שם ידידים או מכרים בין שתי טיסות‪ ,‬סבור הייתי שלאור המתח‬ ‫המיוחד שבו נתונים אנשי הבטחון בשעות אלה‪ ,‬מוטב לא לעורר את‬ ‫תשומת לבם‪ .‬הלכתי איפוא לסייר במיתקני שדה התעופה בחיפוש אחר‬ ‫מקום מתאים לפגישותי‪ ,‬שיתקבל על הדעת מבחינה בטחונית‪ .‬בכל‬ ‫האולמות שנועדו לנוסעים היה המצב דומה‪ :‬כולם היו מלאים נוסעים‬ ‫ומלוויהם או מקבלי פניהם‪ .‬לבסוף גיליתי באחד האגפים הצדדיים של‬ ‫קומפלקס הבנינים אולם גדול ששימש כעין מזנון לעובדי השדה‪ .‬הוא היה‬ ‫בנוי ומרוהט ביתר פשטות מאשר הטרקלינים שנועדו לנוסעים‪ ,‬והאוכל‬ ‫שהוגש בו היה עממי וזול‪.‬‬ ‫האולם הזה היה מלא מפה לפה אזרחים‪ ,‬חיילים ושוטרים‪ ,‬רובם אנשים‬ ‫שבאו לבלות בו רגע של פנאי בין תורנות לתורנות‪ .‬מלבד המזון והמשקה‬ ‫מצאו כאן גם מחסה מפני מזג האוויר הגשום והקר ששרר בחוץ‪ .‬האוויר‬ ‫באולם היה דחוס ומלא עשן‪ ,‬והרעש היה מחריש אזניים‪ .‬חיפשתי שולחן‬ ‫פנוי — לשוא‪ .‬כולם היו תפוסים‪ ,‬ואנשים רבים עמדו סביב השולחנות‬ ‫וחיכו לכסא מתפנה‪ .‬זרם בלתי פוסק של אנשים נע בשני הכיוונים‪ ,‬אל‬ ‫השולחנות ומהם אל היציאות‪.‬‬ ‫הגעתי למסקנה שזה המקום האידיאלי לקביעת מטה המיבצע שלנו‪.‬‬ ‫במהומה המתמדת הזאת איש לא ישים לב לכניסתם של כמה אנשים‬ ‫ולהתחלפותם של המסובים ליד שולחן אחד‪ .‬אך כיצד מוצאים כאן שולחן‬ ‫פנוי? החלטתי להצטרף אל השורה הארוכה של האנשים במדים ובבגדי‬ ‫שרד ובגדי עבודה ששוטטו באולם בחיפוש אחר שולחן פנוי או מתפנה‪.‬‬ ‫קצתם עמדו בתור ליד שולחן‪ ,‬שלפי כל הסימנים עמד להתפנות בקרוב‪,‬‬ ‫וברגע שמישהו קם ממקומו‪ ,‬תפס אחד הממתינים את הכסא הפנוי‪ .‬עשיתי‬ ‫כמוהם‪ ,‬ומצאתי את עצמי יושב ליד קבוצת חיילים שאכלו בתיאבון רב‪.‬‬ ‫שכני לשולחן היו שרויים במצב רוח מרומם‪ ,‬ואדיבותם היתה למופת‪.‬‬ ‫הראשון שבא לראותני ב״מטה״ החדש שלי נאלץ לעמוד על ידי שחוח‬ ‫גו כדי שנוכל לשמוע איש את דברי רעהו בתוך ההמולה הכללית‪ .‬הדבר לא‬ ‫עורר תשומת לב‪ ,‬שכן הכל הבינו כי עדיין לא הצליח למצוא כסא פנוי‪.‬‬ ‫במרוצת הזמן‪ ,‬ככל שבאו אנשים נוספים לראותני‪ ,‬נוצר מצב שבו הייתי‬ ‫מוקף מספר לא קטן של אנשים עומדים‪ .‬ברגע שנתפנה אחד המקומות ליד‬ ‫שולחני‪ ,‬שוב לא הנחנו לאדם זר לשבת בו‪ ,‬אלא אחד העומדים סביבי מיהר‬ ‫לתפוס אותו‪ .‬לבסוף היה השולחן כולו ״שלנו״‪ ,‬ומכאן ואילך הקפדנו שלא‬

‫היום הארוך ביותר | ‪2 5 9‬‬

‫להשאיר מקום ריק לידו‪ .‬״תרמנו״ כמה כסאות לשולחן סמוך והשגחנו‬ ‫שאיש מאנשינו לא יקום ממקומו אלא אם ביכולתו למסור את כסאו לאדם‬ ‫אחר משלנו‪ .‬ממקום זה ניהלתי את המיבצע עד סיומו‪.‬‬ ‫יהודה שמעוני היה אחד הראשונים שבאו אלי למטה החדש שהקימותי‪.‬‬ ‫שאלתי אותו איך הגיבו אנשי הצוות כאשר הוסברה להם מהות המיבצע‬ ‫שלנו‪ .‬הוא אמר שקצתם ניחשו כי הטיסה הזאת יש לה שייכות לפושעי‬ ‫המלחמה הנאציים‪ ,‬וכולם דרוכים לקראת הרגעים המכריעים‪ .‬אין ספק‪,‬‬ ‫אמר‪ ,‬שיעשו עתה במשנה מסירות כל אשר יידרש מהם‪ .‬בתשובה על‬ ‫שאלתי בקשר למידת המשמעת והדיוק של אנשי הצוות אמר שמעוני שאיני‬ ‫צריך לחשוש לאיחורים‪ ,‬להסתבכויות אישיות או לתופעות כיוצא באלה‬ ‫העלולות לשבש את מהלך המיבצע‪ ,‬שכן כל אנשי הצוות נבחרו מקרב‬ ‫בחירי העובדים של החברה‪.‬‬ ‫בדקנו פעם נוספת את התכניות האלטרנטיביות שתכננתי‪ ,‬ושמעוני‬ ‫חיווה את דעתו שעל פי התנאים הקיימים בשדה כולן ניתנות לביצוע‪.‬‬ ‫ביקשתיו שילך ויברר את נוהל־הבקורת המקובל לגבי אנשי צוות‬ ‫המתניעים את מטוסם במקום חנייתו ומביאים אותו אל רחבת הנוסעים‪.‬‬ ‫רציתי לדעת באיזה שלב עוברים אנשים אלה את בדיקת המכס ואת בקורת‬ ‫הגבולות‪.‬‬ ‫באותו מעמד קבענו סופית ששתי המכוניות המסיעות את אנשי הצוות‬ ‫אל המטוס ימתינו במגרש החניה עד שתצטרף אליהן המכונית אשר בה‬ ‫יובא אייכמן‪ ,‬ויחד יעברו כל השלוש את מחסום הבקורת באזור החניה של‬ ‫המטוס‪ .‬אחת ממכוניות הצוות תיסע בראש כדי לבחון את תגובתם ואת‬ ‫ערנותם של אנשי המשמר‪ .‬על האנשים להיות עליזים וקולניים‪ ,‬אמרתי‪,‬‬ ‫כאילו עודם שרויים במצב רוח של התפרקות‪ .‬צריך לדאוג שהבקורת‬ ‫הטכנית והתידלוק יושלמו לפני בואם של אנשי צוות האוויר‪ ,‬ושכל הצידה‬ ‫שעתידים להעמיס ברחבת הנוסעים תהיה מוכנה בעוד מועד‪ ,‬כדי שלא‬ ‫נאבד אף רגע‪.‬‬ ‫נשארה רק עוד בעיה אחת לבירור‪ ,‬שהיתה לה בעצם רק שייכות עקיפה‬ ‫למיבצע‪ :‬בסניף המקומי של החברה נתקבלו כמה בקשות מאת ישראלים‬ ‫חולים ואנשים ש״נתקעו״ במקום‪ ,‬להטיסם לישראל ללא תשלום! שמעוני‬ ‫ביקש לדעת איך לנהוג בבקשות אלה‪ .‬בצער רב‪ ,‬ביחוד של החולים שבקרב‬ ‫מגישי הבקשות‪ ,‬נאלצתי לפסוק לשלילה‪ .‬חששתי שנוסעים כאלה יכבידו‬ ‫על מהירות ההמראה ויהוו גורם לעיכובים ואיחורים‪ :‬ולא עוד אלא‬ ‫שהטסתם עלולה לעורר בעיות של נוהל‪ :‬שלא לדבר על הסכנה הבטחונית‬ ‫שבשיתוף אלמונים בטיסה מיבצעית‪ .‬כדי שלא תימתח בקורת שוא על‬

‫‪ | 2 6 0‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫החברה בשל ״קשיחות לבה״‪ ,‬יעצתי לשמעוני להסביר כי לפי הוראה‬ ‫מתל־אביב עלול המטוס לשנות את כיוון טיסתו ברגע האחרון ולא לטוס‬ ‫ללוד אלא למקום אחר שבו ניתן לאסוף נוסעים‪.‬‬ ‫שמעוני הלך לו‪ ,‬אך לא לזמן רב‪ .‬במשך הערב הארוך שלפנינו עתיד‬ ‫היה לשוב כמה וכמה פעמים כדי לדווח‪ ,‬להוועץ‪ ,‬או לבקש הוראות‪.‬‬ ‫כל אותו יום היו אריה פרידמן ומרדכי אביבי עסוקים בהכנת המטוס לטיסה‬ ‫הארוכה‪ .‬הם חזרו ובדקוהו כמה וכמה פעמים‪ ,‬ולא מצאו בו פגם‪ .‬בצהרי‬ ‫היום הצטרף אליהם זאב קרן‪ .‬הוא הוצג לפניהם כאדם מוסמך ומהימן‪ ,‬והם‬ ‫נצטוו להניח לו לצאת ולבוא כרצונו ולהושיט לו כל עזרה שיבקש מידם‪.‬‬ ‫בפי זאב היו שאלות רבות‪ ,‬ואריה נוכח לדעת שהוא שואל לענין‪ .‬ואולם‬ ‫לא ברור היה לו לאן חותר האלמוני השתקן‪ ,‬המגלה בקיאות כה רבה‬ ‫בענינים טכניים‪ .‬כאשר ביקש מידו זאב מכשיר מסויים שלא היה בנמצא‬ ‫במטוס‪ ,‬הלך אריה לבית המלאכה של החברה הלאומית הארגנטינית כדי‬ ‫לשאול אחד ממנהלי העבודה אם יוכל להשאיל לו את הכלי המבוקש‪ .‬הלה‬ ‫הסביר לו פנים כדרך אנשי ארגנטינה ואמר לו שאיננו צריך להסס לפנות‬ ‫אליו אם יהיה זקוק למשהו‪ .‬הוא הראה לאריה את מיתקני חברתו‪ :‬ואחר כך‬ ‫הופיע יחד עם קבוצה של מנהלי עבודה שביקשו לראות את ה״בריטניה״‪,‬‬ ‫כיוון שעוד לא ראו מטוס מדגם זה‪.‬‬ ‫לפנות ערב נתבקש אריה לשוטט בשדה ולצאת ולשוב כמה וכמה‬ ‫פעמים כדי להרגיל את שומרי המחסום לתנועה רבה של אנשי החברה אל‬ ‫המטוס וממנו‪ .‬אחר שעבר כמה פעמים אילך ואילך‪ ,‬לא הוצרך עוד‬ ‫להראות את תעודותיו‪.‬‬ ‫ההוראות המוזרות הללו שיכנעו את אריה סופית שמשהו לא־רגיל הולך‬ ‫ו״מתבשל״ כאן‪ .‬מעשיו של זאב לא סיפקו לו מפתח לפענוח התעלומה‪.‬‬ ‫הלה הירבה להציג שאלות וגילה התענינות רבה במבנה המטוס‪ ,‬אך אי‬ ‫אפשר היה להסיק דבר מתחומי התענינותו‪ .‬אריה החליט להסיח את דעתו‬ ‫מן האלמוני ומשאלותיו ולגשת לתידלוק המטוס‪.‬‬ ‫מאיר ברהון חיכה בקוצר רוח לתוצאות הבדיקות הרפואיות האחרונות‬ ‫שעתידות היו ״לחרוץ את גורלו״‪ .‬לא היה לו מושג מדוע כה חשוב הדבר‬ ‫שישוחרר מבית החולים דווקא ביום הזה‪ :‬אבל הוא היה נבון די הצורך כדי‬ ‫לתפוס שפעולה חשובה מאד עלולה להכשל אם לא יצליח לשכנע את‬ ‫הרופאים שחזר לאיתנו‪ .‬עוד הוא מנסה להזכר אם נהג לפי ההוראות‬ ‫שהביא לו אילני ולא שכח שום דבר מן הדברים שנצטווה לעשות‪ ,‬נקרא‬ ‫לבוא אל חדר הרופאים‪ .‬לפי החיוך שבו קיבלו את פניו הבין שהכל כשורה‪.‬‬

‫היום הארוך ביותר | ‪2 6 1‬‬

‫הרופא שטיפל בו טפח על שכמו ואמר לו שתוצאות הבדיקות משביעות‬ ‫רצון ובית החולים מוכן לשחררו מיד ולהתיר את טיסתו לישראל‪ .‬הרופא‬ ‫אף הכין לו תעודה רפואית בזו הלשון‪:‬‬ ‫תמצית תיאורו הקליני של מאיר ברהון‪:‬‬ ‫ב־‪ 17‬במאי ‪ 1960‬נפגע הנ״ל בתאונת מכונית תוך כדי נסיעה‪ ,‬בשבתו על‬ ‫המושב האחורי‪ ,‬כאשר המכונית בלמה פתאום והוא הושלך לעבר המושב‬ ‫הקדמי‪ .‬לא היתה חבלה ממשית בראש‪ .‬אף על פי כן איבד את הכרתו‬ ‫לכמה דקות‪ .‬בעשרים וארבע השעות שלאחר מכן סבל מסחרחורת‪ ,‬אך לא‬ ‫היתה לו בחילה ולא הקיא‪ .‬הבדיקה הנברולוגית שנערכה יום לאחר מכן‬ ‫(ב־‪ 18‬במאי) היתה נורמלית‪ .‬צילומי הגולגולת לא העלו שברים או תופעות‬ ‫לא־נורמליות אחרות‪.‬‬ ‫שוחרר ב־‪ 20‬במאי‪ .‬הבדיקה הנברולוגית נורמלית‪.‬‬ ‫לדעתנו אין מניעה לנסיעת החולה במטוס‪ .‬רצוי שהפיקוח הרפואי יימשך‬ ‫כדי לאבחן בעוד מועד סיבוכים אפשריים בעקבות החבטה‪.‬‬

‫מיד טילפן מאיר לאילני‪ ,‬שלפי המוסכם ביניהם חיכה לידיעה ממנו בבית‬ ‫קפה גדול בקרבת מקום‪ ,‬וביקשו לבוא ולהוציאו מבית החולים‪ .‬הוא הלך‬ ‫להפרד מכל אנשי הסגל ומחבריו החולים והכל איחלו לו החלמה מהירה‬ ‫ודרך צלחה‪.‬‬ ‫כעבור שעה קלה הופיע אילני‪ ,‬יחד נסעו לבית המיבטחים ״רמים״‪ ,‬ושם‬ ‫לקח אילני את תעודותיו ואסר עליו באיסור חמור לצאת מפתח הבית עד‬ ‫שיוחזר לו תיעודו או עד שימציאו לו תיעוד אחר‪ .‬אילני עצמו מיהר‬ ‫ל״מעוז״‪ ,‬אל שלום דני‪ .‬תצלומי אייכמן כבר היו מוכנים על שולחנו של‬ ‫הלה‪ ,‬והוא מיהר לחברם אל תעודותיו של מאיר ברהון‪.‬‬ ‫מן ה״מעוז״ מיהר אילני לפגישה אתי‪ .‬הוא מצא אותי מוקף אנשים‬ ‫שעמדו וחיכו לשיחה אתי — ולכיסא‪ .‬הוא דיווח לי על שחרורו של מאיר‬ ‫והראה לי את האישור הרפואי שלו‪ .‬אמרתי לאילני שעל מאיר להשאר‬ ‫ב״רמים״ עד להודעה חדשה‪ .‬אם נשתמש בתעודותיו‪ ,‬יביא לו אילני תיעוד‬ ‫חדש שיוכן על ידי שלום דני‪ ,‬ויעזור לו לצאת את ארגנטינה בלי שהיות‪.‬‬ ‫ואולם גם אם לא ינוצלו התעודות‪ ,‬עליו לדאוג שמאיר לא יתעכב‬ ‫בארגנטינה‪ ,‬שכן עלול הוא לפגוש אחד הרופאים אשר טיפלו בו‪ .‬ובינתיים‬ ‫על אילני לבקר את מאיר ב״כלאו״ כדי להסביר לו את המצב וכדי לדאוג‬ ‫לכלכלתו עד שעת שחרורו‪.‬‬ ‫*‬

‫‪ | 262‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫החוליה שטיפלה ב״מיבצע מנגלה״ איחרה לדווח‪ .‬שעתיים אחר המועד‬ ‫שנקבע לנתן לביא כדי לבוא ולספר על ביקורו בווילה החשודה‪ ,‬עוד ישבתי‬ ‫והמתנתי לו‪ .‬כבר חששתי שבגלל איחורו יהיה צורך לשנות בצורה‬ ‫דראסטית את כל הסידורים ביחס למועד פגישת התידרוך האחרונה‬ ‫והפרשת כח אדם מתאים ללכידה — אם אמנם יתברר שמנגלה נמצא‬ ‫באותו בית‪.‬‬ ‫לבסוף הופיע נתן‪ ,‬והכרת פניו העידה בו שלא ראה ברכה במאמציו‪ .‬הוא‬ ‫סיפר בגילוי לב שלא עלה בידו ״לארגן״ חבילה אשר מסירתה תוכל לשמש‬ ‫לו אמתלה סבירה לכניסה לאותו בית‪ .‬כיוון שנוכח לדעת שהוא מבזבז את‬ ‫זמנו לריק במאמצים לפתור את בעיית החבילה‪ ,‬החליט‪ ,‬על דעת עצמו‪,‬‬ ‫לעשות ״מעשה יאוש״‪ .‬הוא פישפש במדריכי הטלפון עד שמצא‪ ,‬על פי‬ ‫כתובת הבית‪ ,‬את מספר הטלפון שבו ואת שם האיש אשר על שמו רשום‬ ‫הטלפון‪ .‬מיד חייג את המספר וביקש לדבר עם דייר הבית‪ .‬האשה שהרימה‬ ‫את הטלפון התקשתה לדבר אתו ספרדית‪ .‬היא שאלה אותו אם אינו מדבר‬ ‫אנגלית‪ ,‬וכשהשיב בחיוב‪ ,‬החלו מדברים בלשון זו‪ .‬מתשובותיה וממבטאה‬ ‫התרשם שהיא אמריקנית‪ ,‬חדשה במקום‪ ,‬ובוודאי שלא ממוצא גרמני‪ .‬היא‬ ‫לא היססה לומר את שמה‪ ,‬ובתשובה לשאלתו אמרה שאינה מכירה את‬ ‫הדיירים הקודמים של הבית‪.‬‬ ‫נזפתי בנתן על שלא פעל לפי ההוראות‪ ,‬אך עם זאת הרגעתי אותו‬ ‫ואמרתי לו שלא גרם נזק‪ ,‬ושבכל זאת הגיע לתוצאות מסויימות‪ .‬בשמעו את‬ ‫דברי רווח לו מאד‪ :‬הוא היה משוכנע שעשה משגה חמור‪ .‬ביקשתיו שיישב‬ ‫ויחכה להוראות נוספות‪.‬‬ ‫כעבור שעה בקרוב הגיע גם הלל פוך‪ .‬הוא היה לבוש בגדי עבודה‬ ‫ונראה עייף ומדוכדך‪ .‬הוא סיפר שבא אל הבית החשוד כשהוא מצוייד‬ ‫בכלי עבודה של חשמלאי‪ .‬הוא צלצל בדלת ואשה פתחה‪ .‬הוא הסביר לה‬ ‫בספרדית שבא לתקן את הדוד החשמלי‪ ,‬בהתאם להזמנה‪ .‬היא השיבה‪,‬‬ ‫בלשון עילגת‪ ,‬במיבטא אנגלי או אמריקני‪ ,‬וניכר בה שאינה יורדת לסוף‬ ‫דעתו‪ .‬בסבלנות רבה חזר והסביר לשם מה בא‪ ,‬והיא אמרה שלא הזמינה‬ ‫שום תיקון‪ .‬הלל אמר שנשלח על ידי בית המלאכה בהתאם להזמנה‬ ‫שנתקבלה‪ .‬אמנם‪ ,‬אמר‪ ,‬עברו ימים לא מעטים מאז הוזמן התיקון‪ ,‬אולם‬ ‫איש לא טילפן כדי להודיע שאין עוד צורך לבוא‪ .‬היא ניסתה להסביר לו‬ ‫שחלה אי הבנה ושאולי הדיירים הקודמים הם שהזמינו את התיקון‪ .‬היא‪,‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬איננה יודעת דבר על הפניה לבית המלאכה שלהם‪.‬‬ ‫תוך כדי שיחה שאל הלל לשמה‪ ,‬והיא אמרה אותו בלי היסוס‪ .‬זה היה‬ ‫אותו שם שהוזכר בשעתו על ידי נושא המכתבים‪ .‬להלל היה ברור לחלוטין‬

‫היום הארוך ביותר | ‪2 6 3‬‬

‫שהאשה אינה גרמניה ושאין היא מנסה להסתיר דבר‪ .‬הוא הגיע למסקנה‬ ‫שמנגלה אמנם עזב את הבית ההוא‪.‬‬ ‫הודיתי לנתן ולהלל על מסירותם‪ ,‬וביקשתי אותם למסור תודה גם‬ ‫לנשותיהם‪ .‬אמרתי להם שעליהם לצאת את ארגנטינה ביום המחרת‪ ,‬אלא‬ ‫אם כן יתבקשו על ידי אילני להמתין עוד‪ .‬מכל מקום ביקשתי אותם לעמוד‬ ‫לרשותנו עד חצות הלילה‪ .‬לא היה להם כל מושג מה עומד להתרחש‬ ‫בלילה ההוא‪.‬‬ ‫לי באו מימצאיהם של השניים כאכזבה מרה‪ .‬אמנם ידעתי כי הסיכויים‬ ‫למצוא את מנגלה בכתובתו הישנה היו מלכתחילה קלושים למדי‪ ,‬אולם‬ ‫קיוויתי שבכל זאת ישחק לנו המזל‪ .‬קשה היה להשלים עם העובדה‬ ‫שהחמצנו הזדמנות ללכוד את הרופא־המרצח בגלל איחור של שבועות‬ ‫מעטים‪ .‬ברם‪ ,‬לא היתה ברירה אלא להיפנות לעבודה אשר לפנינו‪.‬‬ ‫בשעות שלאחר מכן נמשך הדיווח השוטף לגבי פרטים שונים הקשורים‬ ‫במיבצע‪ .‬בית המיבטחים ״דורון״‪ ,‬כך נמסר לי‪ ,‬פונה על ידי אנשינו והוא‬ ‫מוכן להחזרה למחרת בבוקר‪ .‬ב״טירה״ הכל כשורה‪ .‬כל ההכנות הושלמו‪,‬‬ ‫ומחכים לאות‪ .‬אייכמן ותיעודו מוכנים‪ .‬משעות הצהרים חדלו להגיש לו‬ ‫מאכל או משקה‪ ,‬כהכנה לקראת ההרדמה החלקית‪ .‬אלי חזר ואיפר אותו‬ ‫כבשעת צילומו על ידי שלום דני‪ ,‬וכל אנשי הכח אמרו שהוציא מתחת ידו‬ ‫מלאכה מושלמת‪ :‬אפילו ידידיו הטובים ביותר של אייכמן לא היו מזהים‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫המצב בדרכים אינו טוב ביותר‪ ,‬אך אין הוא מדאיג במיוחד‪ .‬יש משמרות‬ ‫של כוחות הבטחון‪ ,‬אך קיימת אפשרות להמנע מהיתקלות בהם‪ .‬אם לא‬ ‫יקרה משהו לא צפוי‪ ,‬יש להניח שגם בקרבת שדה התעופה לא יעכבו‬ ‫מכוניות פרטיות‪.‬‬ ‫השדה עצמו ודרכי הגישה אליו מלאים אנשי בטחון מכל הסוגים‪ ,‬אך‬ ‫אין הם עורכים חיפושים‪ ,‬לא בשדה עצמו ולא במבואותיו‪ .‬באולם הנוסעים‬ ‫היוצאים אין תכונה מיוחדת ואין סימנים למתח בלתי רגיל‪ .‬הכל עוסקים‬ ‫במטוסים הנכנסים ובאורחים החשובים המגיעים בהם‪ ,‬ודומה שמסיחים‬ ‫את הדעת מן הנוסעים הממריאים‪.‬‬ ‫באזור החניה של המטוס אין שינוי ואין תכונה בלתי רגילה‪ .‬עתוני‬ ‫הצהרים והערב נקראו ונבדקו היטב‪ .‬גם בהם אין זכר להעלמו של קלמנט‪.‬‬

‫פרק ל"ב‬

‫חמש דקות אחר חצות‬ ‫בשעה ‪ 7.30‬חיכיתי לדיווח אחרון של יצחק‪ ,‬שסייר במשך כל היום‬ ‫במכונית בין בית המיבטחים ובין שדה התעופה והתייצב לפני אחר כל‬ ‫סיור‪ .‬בשעה שמונה עמדתי לתת הוראה למכונית אשר תסיע את אייכמן‪,‬‬ ‫לצאת משדה התעופה ל״טירה״‪ ,‬ולפיכך היו תוצאות סיורו האחרון של‬ ‫יצחק חיוניות ממש‪ .‬ואולם הוא בושש לבוא‪.‬‬ ‫קנת ישב ליד שולחני וחיכה להוראות‪ .‬הוא צריך היה לנהוג במכונית‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 7.55‬החל מסתמן חשש חמור לשיבוש בלוח הזמנים‪ :‬יצחק עדיין‬ ‫לא הופיע‪ .‬אילו ידעתי שמכוניתו נתקלקלה‪ ,‬לא הייתי דואג‪ .‬הייתי יכול‬ ‫לשלוח את קנת לדרך‪ ,‬מתוך הנחה שיפגוש את יצחק בצדי הכביש‪ :‬ועל כל‬ ‫פנים עוד יכול קנת עצמו לבדוק את המצב בדרכים בדיקה אחרונה שלפני‬ ‫הסעת אייכמן‪ .‬אך מה אם יצחק נעצר? סבור הייתי שגם במקרה זה יידע‬ ‫לשמור על לשונו‪ ,‬ואולי אף לעורר אמון בלב עוצריו‪ ,‬כי מי כמוהו מסוגל‬ ‫להיתמם בצורה משכנעת?‬ ‫בשעה שמונה בדיוק אמרתי לקנת ולחברו שהמתין יחד עמו שלא נחכה‬ ‫עוד ושעליהם לזוז‪ .‬אמרתי להם שאם ימצאו כי הכבישים לבית המיבטחים‬ ‫בטוחים פחות או יותר‪ ,‬עליהם להביא את אייכמן ומלוויו בלי להמתין‬ ‫לידיעה אם יצחק הופיע בינתיים‪ .‬הזכרתי להם שעליהם להגיע לשדה סמוך‬ ‫לשעה ‪ : 11‬ואילו אני אדאג שייערכו סיורים בשדה עצמו‪ ,‬במבואותיו‪,‬‬ ‫ובקטע האחרון של הדרך‪ .‬אם תתגלה תקלה‪ ,‬אשלח לקראתם רץ במכונית‪,‬‬ ‫‪264‬‬

‫חמש דקות אחר חצות | ‪2 6 5‬‬

‫אשר יעכב אותם וימסור להם הוראות חדשות‪ .‬אם לא ייתקלו בדרכם בשום‬ ‫איש ובשום מכונית משלנו‪ ,‬משמע שהדרך פנויה‪ ,‬ואם כן עליהם להכנס‬ ‫ישר לאותו אזור במגרש החניה של השדה שעליו הוסכם קודם לכן בין קנת‬ ‫ובין אברהם שלום‪ .‬שם עליהם להמתין להוראות נוספות ממני‪ ,‬בהתאם‬ ‫להתפתחויות‪.‬‬ ‫צבי טוהר קבע את שעת ארוחת הערב לחברי צוות האוויר ב־‪ ,7‬ואמר‬ ‫לאנשיו שמיד אחר הארוחה עליהם לעזוב את בית המלון ולנסוע לשדה‬ ‫התעופה‪ .‬הוא עצמו‪ ,‬ועמו האנשים שהיו צריכים להכין את המטוס‬ ‫להמראה‪ ,‬יצאו את בואנוס איירס בשעה ‪ . 8.30‬בדרך‪ ,‬ובכניסתם לשדה‬ ‫התעופה‪ ,‬לא עצרם איש‪ ,‬והם לא נדרשו להציג את תעודותיהם‪ .‬רק ליד‬ ‫המחסום של שטח חברת התעופה הלאומית הארגנטינית נתבקשו להזדהות‪,‬‬ ‫אולם הבקורת היתה שיגרתית לחלוטין‪ .‬בשעה ‪ 9.30‬כבר היו ליד המטוס‪.‬‬ ‫הבדיקות האחרונות העלו שהכל במצב תקין‪ .‬לא נותר להם איפוא אלא‬ ‫לחכות לשיירת המכוניות עם אייכמן‪ .‬תוך כדי ההמתנה רבת המתח יכלו‬ ‫להיווכח פעם נוספת שמסביב שוררים שקט ושלווה‪.‬‬ ‫בשעות הערב הגיע שלום דני לשדה‪ ,‬לאחר שהשלים את כל עבודותיו‬ ‫במעבדה‪ .‬הוא בא כשתיק בידו‪ ,‬והוא נראה ככל נוסע הממתין למטוסו‪.‬‬ ‫הטלתי עליו כמה עבודות של הרגע האחרון‪ ,‬והוא הלך וישב ליד שולחן‬ ‫באחת הפינות של האולם והחל עוסק ב״קורספונדנציה״‪ ,‬כמנהג תיירים‬ ‫שעתותיהם בידיהם‪ .‬הרבה מכתבים נפרשו על שולחנו‪ ,‬והרבה מכתבים‬ ‫״כתב״ הוא עצמו בערב ההוא ‪ :‬הוא מילא טפסים רשמיים שונים‪ ,‬האריך‬ ‫תקפו של דרכון אחד‪ ,‬החליף תצלום בדרכון אחר‪ .‬המלצרים שניגשו מפעם‬ ‫לפעם אל שולחנו כדי להביא לו משקה או להסיר את הכלים המיותרים‬ ‫משולחנו‪ ,‬לא הבחינו בשום דבר יוצא דופן‪.‬‬ ‫אדי פלג בא ומסר לי שכל אנשי הצוות שהתאכסנו בעיר הגיעו לשדה‪,‬‬ ‫ואיש מהם לא עוכב ולא נתקל בקשיים כלשהם בכניסה‪ .‬עתה הם ממתינים‬ ‫יחד עם חבריהם שהתאכסנו בבית המלון שבשדה התעופה‪ .‬אחדים מהם‬ ‫כבר עברו את הפרוצדורה המקובלת‪ ,‬ויחס הפקידים היה בכל המקרים נוח‬ ‫ואדיב‪ .‬אשר למטוס‪ ,‬הוא מוכן להמראה ומחכה רק לנוסע העיקרי‪.‬‬ ‫מחוגי השעון הראו שעה ‪ . 10.30‬אם הכל כשורה‪ ,‬אמרתי בלבי‪ ,‬הרי‬ ‫תגיע שיירת אייכמן לשדה* תוך חצי שעה‪ .‬אברהם בא ודיווח שהסיורים‬ ‫האחרונים בשדה עצמו ובמבואותיו לא העלו שום דבר חשוד או מדאיג‪.‬‬ ‫תנועת כוחות הבטחון מרובה‪ ,‬אך אין מחסומים ואין עורכים חיפושים‪.‬‬ ‫סיכמתי עם אברהם שאין צורך לשלוח אדם לקראת השיירה‪ .‬בנסיבות‬

‫‪ | 2 6 6‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫הקיימות מוטב להניח לה להמשיך בדרכה עד לשדה‪ .‬ואילו על אברהם‬ ‫לגשת מיד למקום חניית המטוס ולבדוק אם שם הכל כשורה‪ .‬עליו להודיע‬ ‫לי מיד על תוצאות בדיקתו‪ .‬אחרי כן ייצא לקדם את פני השיירה‪ ,‬ועם בואה‬ ‫יודיע לי מיד על כך‪ .‬ברגע שיקבל את ההוראה לזוז‪ ,‬יוביל את השיירה דרך‬ ‫מחסום הבקורת אל המטוס‪.‬‬ ‫אדי פלג כינס בינתיים בבית המלון שבשדה התעופה את כל אנשי הצוות‬ ‫ופנה אליהם בדברים הבאים‪:‬‬ ‫רבותי‪ ,‬אתם משתתפים במעשה גדול‪ .‬אל תשאלוני מה טיבו‪ .‬תבצעו‬ ‫—‬ ‫בדיוק את אשר אומר לכם‪ .‬אנו לוקחים מישהו אתנו לישראל‪ .‬את זהותו‬ ‫אגלה לכם בשלב יותר מאוחר‪.‬‬ ‫גם אותם אנשי־צוות שלא הובאו עד כה בסוד הדברים‪ ,‬לא הופתעו‬ ‫ביותר למישמע גילוי זה‪ .‬עוד קודם לכן הרגישו‪ ,‬על פי התכונה המיוחדת‪,‬‬ ‫כי משהו לא רגיל עומד להתרחש‪ .‬כשאדי ציווה עליהם להכנס לשתי‬ ‫המכוניות שחנו בשולי מגרש החניה של המלון‪ ,‬עשו כן בלי להציג שאלות‬ ‫נוספות‪ .‬אברהם שלום ערך בינתיים בדיקה מהירה ליד המטוס ומצא שהכל‬ ‫בסדר‪ .‬מיד נסע אל הכניסה הראשית של השדה‪ .‬רץ בא אלי בשמו כדי‬ ‫להודיע לי שהדרך אל המטוס פתוחה ובטוחה‪.‬‬ ‫אברהם עצמו פנה בינתיים אל מגרש החניה ומצא את אדי ואנשי הצוות‬ ‫מחכים בשתי המכוניות‪ .‬אברהם הודיע להם שמכאן ואילך איש מהם לא‬ ‫יוכל עוד לעזוב את המכונית‪ ,‬ולוא לשניה אחת‪ .‬הוא הורה לנהגים להתניע‬ ‫את מכוניותיהם ולהמתין לאות‪ .‬בפנותו אל האנשים אמר להם‪ ,‬שבעת‬ ‫המעבר במחסום שלפני אזור החניה שלנו עליהם להתנהג בעליזות‬ ‫ובקולניות‪ ,‬כדי להסיח את דעתם של הזקיפים מן המכונית הנוספת‬ ‫שתצטרף אליהם‪ ,‬ומן האנשים אשר יימצאו בה‪ .‬בהגיעם אל המטוס‪ ,‬עליהם‬ ‫להצטופף כדי להסוות פעולה בטחונית חשובה מאד‪ .‬משסיים את הוראותיו‬ ‫חזר אברהם אל הכניסה הראשית של השדה כדי להמתין לשיירה ולכוונה‬ ‫אל מגרש החניה‪.‬‬ ‫כל אותה שעה לא זזתי ממקומי במזנון העובדים‪ .‬לפי חישובי כבר חלפו‬ ‫כמעט שלוש שעות מאז יצאה המכונית לאסוף את אייכמן ואת מלוויו‪ .‬לא‬ ‫עשיתי סידורים לדיווח על יציאת השיירה מבית המיבטחים‪ ,‬שכן ידעתי כי‬ ‫אם תארע תקלה‪ ,‬תקצר ידי מלהושיע‪ :‬ולפיכך אין לי אלא לסמוך על‬ ‫כושרם‪ ,‬מסירותם ותושייתם של האנשים אשר בידיהם הפקדתי את השלב‬ ‫הקשה הזה של המיבצע‪ .‬גם מיצחק עדיין לא נתקבלו ידיעות‪ .‬האפשרויות‬ ‫היו שתיים ‪ :‬או שנקלע לצרה כלשהי‪ ,‬או שפגש את חבריו בדרך והצטרף‬ ‫אל השיירה‪.‬‬

‫חמש דקות אחר חצות | ‪2 6 7‬‬

‫אחר ציפיה ממושכת מאד — )דומה שמעולם לא זחל הזמן כמו בערב‬ ‫ההוא — ראיתי אחד מאנשינו מפלס לו דרך בתוך ההמון הצפוף שבאולם‬ ‫וקרב אל שולחני‪ .‬הבטתי בשעוני‪ .‬השעה היתה ‪ 11‬בדיוק‪ .‬אייכמן‪ ,‬כך מסר‬ ‫לי‪ ,‬הגיע לפני דקות ספורות‪ ,‬ועמו ארבעה אנשים‪ ,‬בכללם הרופא‪ .‬כולם‬ ‫לבושים במדי צוות‪ .‬בעקבותיהם נסעה כל הדרך מכונית ליווי נהוגה בידי‬ ‫רפי איתן‪ .‬הנסיעה והמעבר בכניסה הראשית של השדה עברו בשלום‪ .‬ברגע‬ ‫זה הם נמצאים בשולי מגרש החניה ומחכים להוראות נוספות‪ .‬קמתי‬ ‫והלכתי למקום‪ .‬ללא קושי מצאתי את שתי המכוניות במקום שתואר באזני‪.‬‬ ‫החלפתי מלים מספר עם רפי ועם אברהם ופניתי לעבר המכונית שבה ישב‬ ‫אייכמן‪ .‬הוא היה לבוש במדי צוות אוויר ונראה לכאורה מנומנם לחלוטין‪.‬‬ ‫בתשובה לשאלתי אמר הרופא שהוא מסוגל לעמוד על רגליו וללכת‪ ,‬בתנאי‬ ‫שיתמכו בו משני הצדדים‪ :‬ואולם אין הוא מסוגל לגלות כל יזמה‪ ,‬וספק אם‬ ‫יוכל לענות על שאלות‪ .‬ייתכן שהוא רואה ושומע‪ ,‬אך קרוב לוודאי שאין‬ ‫הוא מבין את המתרחש סביבו ואת הנעשה בו‪ :‬ועל כל פנים‪ ,‬אין הוא‬ ‫מסוגל להתערב במהלך הענינים‪ .‬הרופא סבור היה שניתן לגשת לשלב הבא‬ ‫— המעבר דרך מחסום הבקורת והעליה למטוס‪.‬‬ ‫אחר חילופי דברים קצרים עם אנשינו וסיכום הפרטים האחרונים‪,‬‬ ‫איחלתי להם הצלחה וציוויתי עליהם לזוז‪.‬‬ ‫שלוש המכוניות נעו‪ .‬בראשונה ישב אדי ליד הנהג‪ .‬בשניה נסעו אייכמן‬ ‫ומלוויו‪ .‬באחרונה נמצאו שאר אנשי הצוות‪ .‬השיירה חזרה ויצאה דרך‬ ‫השער הראשי‪ ,‬התקדמה כמה מאות מטרים בכביש הראשי‪ ,‬ופנתה ימינה‬ ‫אל דרך צדדית שהוליכה אל אזור החברה הלאומית הארגנטינית‪.‬‬ ‫כשקרבה השיירה הקטנה אל השער‪ ,‬ניגש הזקיף אל המכונית הראשונה‪.‬‬ ‫אדי קרא לעברו‪ ,‬כפי שעשה עשרות פעמים בימים האחרונים‪ :‬״האי‪,‬‬ ‫ישראל!״ כל השומרים הכירו את אדי היטב וכולם חיבבוהו בשל חייכנותו‬ ‫ואדיבותו‪ .‬הזקיף הציץ בנוסעי המכונית וראה שכולם לבושים במדי החברה‬ ‫אשר מטוסה חונה באזור זה‪ .‬אחדים מהם היו עליזים וקולניים למדי‪ ,‬כאילו‬ ‫קשה עליהם הפרידה מתענוגות בואנוס איירס‪ .‬אחרים‪ ,‬לעומת זאת נראו‬ ‫עייפים‪ ,‬וקצתם אף נמנמו‪ .‬שלושת האנשים שנסעו במושב האחורי‬ ‫במכונית השניה ישנו ממש‪ .‬השומר הרים את המחסום ושלוש המכוניות‬ ‫נכנסו‪ .‬הן לא נסעו במישרים אל המטוס אלא עשו סיבוב גדול‪ ,‬כדי לעקוף‬ ‫את המוסכים המוארים שבדרך‪.‬‬ ‫כמה דקות קודם לכן הופיעו עובדים אחדים ממשמרת הלילה של‬ ‫החברה הארגנטינית וביקשו לראות את ה״בריטניה״‪ .‬אריה פרידמן קיבל‬

‫‪ | 2 6 8‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫אותם בחביבות והשיב על שאלותיהם‪ .‬כשהבחין בשיירה הקרבה ובאה‪,‬‬ ‫מיהר למשוך את אורחיו אל צדו השני של המטוס‪ .‬הוא ראה קבוצה גדולה‬ ‫של אנשי צוות יורדים מן המכוניות וניגשים אל המטוס‪ .‬לפני שחזר ופנה‬ ‫אל אורחיו‪ ,‬עוד היה סיפק בידו לראות כי אחד הבאים נתמך על ידי חבריו‪.‬‬ ‫״הוא חלה כנראה״‪ ,‬חלף הרהור במוחו‪.‬‬ ‫אורחיו של אריה לא הבחינו בשום דבר יוצא דופן‪ :‬ואילו הוא‪ ,‬בראותו‬ ‫שהצוות הגיע‪ ,‬מיהר להפרד מהם‪.‬‬ ‫בהתאם להוראות‪ ,‬יצרו אנשי הצוות פקעת הדוקה בתחתית המדרגות‪.‬‬ ‫אייכמן הלך במרכז הקבוצה‪ ,‬כשעזרא עשת ויואל גורן תומכים בו‪ .‬שמואל‬ ‫ודלס‪ ,‬שעמד ליד המטוס‪ ,‬ראה אדם במדי החברה נשען על שני אנשי צוות‬ ‫לא מוכרים לו‪ ,‬ומיד ניחש מי לפניו‪ .‬בשעה שהשלושה החלו עולים‬ ‫במדרגות‪ ,‬האירו הזרקורים שבסביבה את הכבש ואת העומדים עליו‪ .‬כדי‬ ‫להחיש את העליה‪ ,‬תמך ודלס באייכמן מאחור‪ .‬שעה שידו נחה על גבו של‬ ‫הלה‪ ,‬הופתע הוא עצמו מחוסר התגובה שלו‪ .‬לכל היותר עורר בו המגע‬ ‫סלידה קלה‪.‬‬ ‫בפתח המטוס המתין קורט מאיר‪ .‬המדרגות לא התאימו כל צרכן‬ ‫ל״בריטניה״ — הן היו קצת נמוכות מדי‪ ,‬קורט עמד למעלה כדי לעזור‬ ‫לעולים‪ .‬הוא הרים את אייכמן במקצת ומשך אותו לתוך המטוס‪ .‬מיד‬ ‫הכניסוהו למחלקה הראשונה והושיבוהו במושב הקדמי‪ ,‬בצד‪ ,‬ליד החלון‪.‬‬ ‫בתא המחלקה הראשונה היו בסך הכל שמונה מושבים‪ ,‬ובהתאם להוראותי‬ ‫נתפסו כולם על ידי אנשי הצוות‪ .‬כל היושבים נצטוו ״לישון״‪ ,‬כדי שאם‬ ‫ישאלו עליהם‪ ,‬אפשר יהיה לומר שהם אנשי הצוות השני הנחים לקראת‬ ‫כניסתם לתפקיד בקטע השני של הדרך‪ .‬כדי לא להפריע את מנוחת‬ ‫״הישנים״‪ ,‬לא הועלה אור במחלקה הראשונה‪.‬‬ ‫משהוכנס אייכמן למטוס‪ ,‬נכנסו שני הקברניטים לתאם‪ .‬תוך שניות‬ ‫אחדות הותנעו המנועים‪ .‬המטוס החל נע ממקומו‪ ,‬ביצע תפנית והחל נוסע‬ ‫אל רחבת הנוסעים‪.‬‬ ‫הוא הגיע לשם בשעה ‪ 11.15‬בדיוק‪.‬‬ ‫מה שהתרחש בשעות שבהן ישבתי והמתנתי לידיעה על בוא השיירה‪ ,‬נודע‬ ‫לי כמובן רק לאחר מעשה‪ .‬מסתבר שקנת וחברו הגיעו לבית המיבטחים‬ ‫כמתוכנן‪ ,‬בשעה ‪ .9‬הדרך היתה פנויה‪ .‬אגב נסיעה חיפשו את מכוניתו של‬ ‫יצחק בשולי הכבישים‪ ,‬אך לא ראוה‪ .‬גם לא ניכר סימן כלשהו לתאונה‪.‬‬ ‫בתחילה עוד קיוו שימצאוהו ממתין ב״טירה״‪ ,‬אך גם שם לא ידעו עליו‬ ‫דבר‪.‬‬

‫חמש דקות אחר חצות | ‪2 6 9‬‬

‫קנת וחברו נקלעו לעיצומה׳של פעילות קדחתנית‪ .‬אייכמן היה אחר‬ ‫רחצה‪ .‬אלי כבר גילח אותו ועמד להשלים את איפורו‪ .‬אחר כך הלביש אותו‬ ‫במדים של חברת התעופה‪ .‬זה כמה שעות ידע אייכמן שעומדים להסיעו‬ ‫מבואנוס איירס‪ ,‬ובלי שנתבקש לכך הביע את נכונותו לשתף פעולה בכל‪.‬‬ ‫כאשר החל הרופא מכין אותו לזריקת ההרדמה‪ ,‬העיר אייכמן שאין צורך‬ ‫בדבר‪ .‬אפשר לבטוח בו שיתנהג בשקט‪ .‬משנתברר לו כי אין אומרים‬ ‫להסתפק בהבטחתו‪ ,‬השתדל לעזור בהזרקה ככל האפשר‪.‬‬ ‫הרופא השתמש במחט מיוחדת שאפשר היה להשאירה תקועה בווריד‪,‬‬ ‫כדי שיוכל להוסיף מפעם לפעם כמות קטנה מסם ההרדמה מבלי שהדם‬ ‫יקריש‪ .‬הכוונה היתה להחזיק את אייכמן במצב של טשטוש החושים בלי‬ ‫להרדימו ממש‪ ,‬מתוך הנחה שאם יווצר הכרח להרדימו כליל‪ ,‬אפשר יהיה‬ ‫להוסיף על המנה בלי שהדבר ייראה לעין‪ .‬אפשר היה לעשות פעולה זו גם‬ ‫תוך כדי נסיעה במכונית‪ ,‬בלי לסכן את חייו של העצור‪.‬‬ ‫כשהוציאו את אייכמן מן הבית‪ ,‬כבר היה נתון להשפעת הזריקה וצריך‬ ‫היה לתמוך בו בלכתו‪ .‬אף על פי כן הבחין בעובדה שלא הלבישוהו‬ ‫מקטורן והוא ביקש שילבישוהו ככל האחרים כדי שלא יתבלט‪.‬‬ ‫שיתוף הפעולה שלו בשעות אחרונות אלה הרחיק לכת עד כדי כך‪,‬‬ ‫שהחל לוקח חלק פעיל בקונספירציה ולבסוף אף גילה דאגה להצלחת‬ ‫המיבצע‪ .‬ההיה זה ביטוי לאופיו ולנשמתו‪ ,‬נשמת עבד? או שמא קיווה‬ ‫למצוא חן בעיני שוביו ולהציל את חייו במחיר הכנעתו? איש לא היה פנוי‬ ‫לתת את הדעת על שאלה זו‪.‬‬ ‫כאשר ישבנו כבר במכונית‪ ,‬ביקש את קנת שיביאו לו את משקפיו‪ ,‬שכן‬ ‫״אהיה זקוק להם בתל־אביב‪.‬״‬ ‫אייכמן הושב על המושב האחורי של המכונית כשבצדו האחד הרופא‬ ‫ומעברו השני עזרא עשת‪ .‬שניהם היו לבושים במדי החברה‪ .‬הרופא ישב‬ ‫כך‪ ,‬שהיה ביכולתו ברגע שאייכמן יגלה סימנים של ערנות מוגברת‪ ,‬להוסיף‬ ‫לו מעט סם־הרדמה‪ .‬לצורך זה השאירו את העצור ללא מקטורן‪.‬‬ ‫אייכמן נמנם כל הדרך‪ .‬המכונית שבה נסע‪ ,‬והמכונית השניה אשר‬ ‫ליוותה אותה‪ ,‬נעצרו רק פעם אחת — ליד מעבר רכבת‪ .‬הנסיעה כולה‬ ‫עברה ללא תקלה‪.‬‬ ‫אחר שנפרדתי מן השיירה בה נסע אייכמן אל המטוס‪ ,‬שבתי אל‬ ‫״מפקדתי״‪ .‬ליד שולחני המתין יהודה שמעוני‪ .‬עוד אנו יושבים ותוהים מה‬ ‫מתרחש ברגע זה ליד המטוס‪ ,‬פלח טרטור מנועים את האוויר והביא לנו את‬ ‫התשובה‪ .‬שמעוני זיהה מיד את מנועי ה״בריטניה״‪ .‬לי היה זה אות כי עלי‬ ‫להעביר את מפקדתי לעמדה קדמית יותר‪ .‬כמה דקות לאחר מכן כבר‬

‫‪ | 2 7 0‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫נמצאתי באולם הנוסעים הממריאים‪ .‬בחרתי בפנה שקטה כדי לעקוב ממנה‬ ‫אחר המתרחש‪.‬‬ ‫באולם זה‪ ,‬שבו לא היתה תנועה רבה‪ ,‬לא רציתי לקיים מגע גלוי עם‬ ‫שמעוני‪ .‬נדברתי אתו שיתקשר מיד עם יוסף קליין ועם אדי פלג וישמע‬ ‫מפיהם על המתרחש‪ ,‬ולאחר מכן יאותת לי על פי סימנים מוסכמים‪ .‬כעבור‬ ‫כמה דקות ראיתיו קרב והולך‪ ,‬ופניו הקורנות עשו כל סימנים אחרים‬ ‫למיותרים‪.‬‬ ‫מרחוק יכולתי לראות את אדי פלג וקבוצה של אנשי צוות מאלה שעלו‬ ‫קודם לכן למטוס יחד עם אייכמן‪ .‬הסקתי מכאן שחזרו וירדו כדי לעבור את‬ ‫הבקורת המקובלת לגבי אנשי צוות‪ .‬שמתי לב שהאנשים מכח המשימה‬ ‫אשר נלוו לאייכמן‪ ,‬אינם נמצאים בקבוצה הממתינה באולם הנוסעים‪ .‬מכאן‬ ‫הסקתי שהוחלט להשאירם במטוס‪ ,‬יחד עם כמה אנשי צוות אמיתיים‪ ,‬על‬ ‫מנת שהאחרונים יחפו בנוכחותם על קבוצת אייכמן ומלוויו‪ .‬הבנתי שהכל‬ ‫מתנהל לפי התכנית‪ ,‬ושההנחה היא כי היושבים במטוס יוכלו להשאר בו‬ ‫ואילו חבריהם יטפלו גם בסידורים הפורמליים שלהם ובהעברת מטענם‬ ‫דרך המכס‪.‬‬ ‫קמתי ויצאתי את האולם כדי לשוחח עם רפי ואברהם‪ .‬יחד אתם קבעתי‬ ‫מי ומי מאנשי כח המשימה הנמצאים בשדה התעופה יצטרפו לנוסעים‬ ‫במטוס‪ .‬אמרתי בלבי שאם נוכל להעביר חלק מאנשי הכח לישראל בדרך‬ ‫זו‪ ,‬יקל הדבר בהרבה על סדרי פיזור האנשים והוצאתם מארגנטינה‪ .‬בידי‬ ‫כולם היה התיעוד הדרוש‪ ,‬וחפציהם האישיים היו עמם‪ .‬אמרתי לרפי‬ ‫ולאברהם שהאנשים הבאים בחשבון לטיסה יחכו לאות ממני בקרבת אולם‬ ‫הנוסעים‪.‬‬ ‫סיכמתי עם רפי שהנשארים בבואנוס איירס ייצאו לחפש את יצחק‪.‬‬ ‫העדרו הממושך הסב לי דאגה חמורה‪ .‬ואולם אמרתי לו שאם יצחק לא‬ ‫יימצא מיד‪ ,‬כי אז עליו להשאיר איש אחד בלבד אשר ימשיך בחיפושים גם‬ ‫ביום המחרת‪ ,‬ואילו כל השאר יעזבו את ארגנטינה כמתוכנן‪.‬‬ ‫לאילני הזכרתי כי מיד אחר המראת המטוס עליו לשוב לבואנוס איירס‬ ‫ולשחרר את מאיר ברהון מ״כלאו״‪.‬‬ ‫לא אמרתי לאיש מה אעשה אני‪ .‬תעודותי ומטעני היו מוכנים אתי‪,‬‬ ‫והייתי חפשי לדחות את החלטתי עד הרגע האחרון‪.‬‬ ‫שבתי לאולם הנוסעים‪ .‬דבר לא השתנה בו‪ .‬אנשי הצוות עוד הצטופפו ליד‬ ‫דוכן המכס‪ .‬רמזתי לשמעוני שיגש אלי‪ .‬ביקשתי לזרז את התהליכים ככל‬ ‫האפשר‪ ,‬כדי שנוכל להקדים את ההמראה‪ .‬הוא הסביר לי שהעיכוב אינו‬

‫חמש דקות אחר חצות | ‪2 7 1‬‬

‫תלוי עוד במטוס‪ ,‬אלא בפרוצדורה הקשורה בצוות ובנוסעים המעטים‬ ‫המצטרפים לטיסה‪ .‬אנשי המכס לא הופיעו עדיין‪ ,‬אמר‪ ,‬ולפיכך ממתינים‬ ‫הכל ליד דוכנם‪.‬‬ ‫השעה היתה ‪ , 11.40‬וביקשתי את שמעוני לגייס גם את קליין למאמץ‬ ‫אחרון להחיש את הנוהלים‪ .‬שמעוני הזעיק את קליין‪ ,‬והלה יצא מיד לחפש‬ ‫פקידי מכס‪ .‬כעבור חמש דקות חזר בחברתם‪ .‬הם התנצלו על האיחור‪,‬‬ ‫וערכו את הבדיקה במהירות וביעילות‪ .‬לא עברו חמש דקות‪ ,‬והאנשים‬ ‫ומטענם היו חפשיים‪ .‬הסבלים נחפזו להעביר את המזוודות ואת התיקים אל‬ ‫המטוס הממתין ברחבה‪.‬‬ ‫הגיע תורם של אלה שחיכו בחוץ‪ .‬על פי אות ממני נכנסו לאולם‬ ‫הנוסעים וניגשו לדוכן הבקורת‪ .‬הם היו מתוחים למדי‪ ,‬כי לא היה ברור‬ ‫להם מה מתרחש‪ .‬אמרתי להם‪ :‬״הצטרפו מיד לקבוצה היוצאת ועלו‬ ‫למטוס״‪ .‬הם עשו כדברי‪.‬‬ ‫ברגע ההוא הופיע יצחק‪ .‬הוא היה מיוזע ונראה עייף‪ ,‬מתוח ומודאג‪.‬‬ ‫עיניו עוד לא הסכינו לאור הרב שבאולם‪ ,‬וכבר ניגשתי אליו והוריתי לו‬ ‫להצטרף אל השאר ולעלות למטוס‪.‬‬ ‫הוא לא היה אחרון היוצאים אל הרחבה‪ .‬ברגע האחרון הצטרפתי גם אני‬ ‫אל ההולכים‪ ,‬ותוך שניות אחדות הייתי במטוס‪ .‬הדלתות נסגרו‪ ,‬המנועים‬ ‫השמיעו טרטור אטי‪ ,‬וכלי הטיס הגדול החל נע בכיוון מסלול ההמראה‪.‬‬ ‫התגברנו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬על כל המכשולים‪ ,‬ומזלנו עמד לנו עד הרגע‬ ‫האחרון‪ .‬אף על פי כן לא הייתי שקט לגמרי‪ .‬כי ברגע שאנשי הצוות עברו‬ ‫את בדיקת המכס והתכוננו לפנות אל היציאה‪ ,‬שמתי לב לאדם לבוש‬ ‫בבגדים אזרחיים‪ ,‬שניכר בו כי בן בית הוא בשדה וכנראה אף בעל מעמד‬ ‫רשמי חשוב‪ .‬הוא עבר בצעדים מהירים דרך אולם הנוסעים‪ ,‬חלף על פני‬ ‫הפקידים בלי שהללו ינסו לעכבו‪ ,‬ויצא‪ ,‬כמעט בצעדי ריצה‪ ,‬אל הרחבה‬ ‫שבה עמד אותה שעה המטוס שלנו‪ .‬בעקבותיו אץ אדם נוסף‪ .‬כאשר יצאתי‬ ‫אף אני אל הרחבה‪ ,‬ראיתי את שניהם ניצבים ליד המטוס‪.‬‬ ‫מראה השניים השבית את שלוותי ולא מצאתי מנוח גם לאחר שכבר‬ ‫הייתי בתוך המטוס והוא החל לנוע‪ .‬הוא הגיע אל קצה המסלול ושם ביצע‬ ‫תפנית אטית קודם להמראה‪ .‬תאוצת המנועים גברה‪ .‬״שיזוז כבר‪ ,‬שימריא‬ ‫כבר!״ התפללתי בלבי‪ .‬אך המטוס הוסיף לעמוד שם דקות ארוכות‪ ,‬כמו‬ ‫צריך הוא לאגור כח לקראת ההמראה‪ .‬לא ידעתי מה מתרחש אותה שעה‬ ‫בתא הקברניט‪ .‬האותתו לו כדי לעכבו‪ ,‬או שמא הוא רק ממתין לאות‬ ‫ממגדל הפיקוח?‬ ‫תאוצת המנועים גברה עוד‪ ,‬ולרגע נדמה היה כי המטוס עושה מאמצים‬

‫‪ | 2 7 2‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫נואשים לשבור כבלים סמויים מן העין המרתקים אותו למקומו‪ .‬השקט‬ ‫הנפשי שעמד לי עד כה אף ברגעים הקשים ביותר‪ ,‬נטשני פתאום‪ .‬מה קרה‬ ‫כאן‪ ,‬לעזאזל? שאלתי את עצמי‪ .‬למה אינו ממריא? האם עכשיו‪ ,‬על סף‬ ‫הסיום‪ ,‬בוגד בנו המזל?‬ ‫ופתאום‪ ,‬ללא התראה מוקדמת‪ ,‬ניתר המטוס ממקומו ברעש מחריש‬ ‫אזניים‪ .‬הוא החליק לאורך המסלול ותוך שניות אחדות‪ ,‬ללא מאמץ ניכר‪,‬‬ ‫התרומם באוויר‪ .‬במהירות התרחק מאורותיו של שדה התעופה ומתחום‬ ‫ריבונותה של ארגנטינה‪ .‬רק עכשיו נשמתי לרווחה‪.‬‬ ‫השעה היתה חמש דקות אחר חצות‪ ,‬ב־ ‪ 21‬במאי ‪. 1960‬‬

tLw ‘Usn

^

&<>i‫ ״‬/ r 4 v ‫״‬. ✓ }*tf, £-> %
-^ ‫*■׳י‬/ ‫־'ע׳‬ 'C~>*

4

‫־*•^*־‬

^

'J™ /yvnsv*-*-** • £>s? y^y>
^ ,‫^׳‬r /It <4P 6 * ^ ‫׳‬-ryrrfct-v,y •&?^'? /%*kstr*e * t ^ f S l s i r 't s * '^

/ h l^ M 'p

A a s is O

^ 1 /-7

‫מכתב שכתב אייכמן בעת‬ ‫שהוחזק על־ידי המבצעים‬ ‫ במכתב זה מצהיר‬.‫בארגנטינה‬ ‫אייכמן על נכונותו לעמוד‬ .‫למשפט בישראל‬

^ g s t 'T

& 4W lS l'2't4*'1*S i'l~

/t/)C^4*r 4*46 /?**Zttev oU&ayHutS A ^+ + 4t £4n*A ~ . 4*/'*>?>'&<s*++vt*nn? &tX +

kk'V /^^z ' / ‫ * **׳‬1st‫ ׳‬/ ypt+ v>f

4 t* ^t

Itcmnsi/ , 44^* 17 b<£6v

^-**‫׳‬

s tt^ sC*'&*yr ‫־‬ ^ ^

/^ pt-vi /7fot/&1f'(#^vx sham? _43fe24^J s/u)i/ H'i'i v1 $<-t&vt!11i)4+1 / W/h-S&Y7 /JJrT • 06t-i* y** s\4^f& *p ( USe*f- % sj iZw i/ S/V , UCSl^Hfr

‫־‬

‫איסר הראל בדרך לארגנטינה‪.‬‬ ‫צולם בשדה תעופה על־ידי‬ ‫צלם פרטי כדי לשווק את‬ ‫תוצרתו לכל המעוניין‪.‬‬

‫ראיון בטלוויזיה לאחר‬ ‫פירסום ״הבית ברחוב‬ ‫גריבלדי״ ב־‪.1975‬‬

‫חברות־כבוד באגודה על שם‬ ‫מרק טוויין בארצות הברית‬ ‫הוענקה ב־‪975‬ו לאיסר הראל‬ ‫מתוך ״הכרה לתרומה‬ ‫היוצאת מן הכלל להיסטוריה‬ ‫על הספר 'הבית ברחוב‬ ‫גריבלדי׳ שנכתב באופן‬ ‫מתועד‪ ,‬מלומד ונהדר‪.‬״‬

‫אות הצטיינות הוענק ב־ ‪1976‬‬ ‫לאיסר הראל על־ידי אגודת‬ ‫סופרי הנזיסתורין של ארצות‬ ‫הברית על שם אדנר אלן פו‪,‬‬ ‫בגין ״הבית ברחוב גריבלרי״‪.‬‬

‫ב־ו ‪ 3‬במאי ‪ 1962‬הודיע שר‬ ‫המשפטים‪ ,‬דב יוסף‪ ,‬לאיסר‬ ‫הראל‪ ,‬כי גזר דינו של אייכמן‬

‫יבוצע אותו לילה בשעה‬ ‫‪ .11:30‬איסר הראל לא נכח‬ ‫באירוע‪.‬‬

‫יעקב גריזמן ) קַיקי(‬ ‫עלה לארץ עם הוריו מגרמניה‬ ‫ב־‪933‬ו והוא בן ‪ 3‬שנים‪ .‬אל‬ ‫איסר הראל הצטרף כנהגו‬ ‫האישי לאחר שיחרורו‬ ‫מצה״ל‪ .‬מאז‪ ,‬במשך שנים רבות‪,‬‬ ‫היה בן־בית במשפחת הראל‬ ‫ושותף־םוד של איסר עד שזה‬ ‫פרש מן המוסד ב־‪963‬ו‪.‬‬

‫פרק ל׳׳ג‬

‫גדרך לדאקאר‬ ‫רק בהיותנו באוויר נודע לי מה עיכב את יצחק‪ .‬המכונית שבה נהג‬ ‫התקלקלה‪ ,‬ואחר נסיונות נואשים להתניעה מחדש‪ ,‬נאלץ להשאירה בצד‬ ‫הדרך‪ .‬זמן רב הלך ברגל עד שמצא מונית שהסיעה אותו לעיר‪ .‬הוא לא העז‬ ‫לנסוע עד לקרבת ה״טירה״ ולפיכך נטש את המונית במקום כלשהו ושוב‬ ‫נאלץ ללכת מרחק ניכר ברגל‪ .‬כשהגיע אל בית המיבטחים‪ ,‬מצא שם רק את‬ ‫דינה ואת אלי‪ ,‬שעסקו בפירוק ה״סליק״ ובסילוק כל שאר הסימנים שהיה‬ ‫בהם כדי להעיד על שהייתם של אנשים רבים בבית‪ .‬השניים חיכו לשובם‬ ‫של רפי ואברהם שצריכים היו לבוא ולבשר להם כי בשדה התעופה הכל‬ ‫התנהל בהתאם לתכנית‪.‬‬ ‫יצחק שרטט בחפזה מפה של המקום בו השאיר את המכונית‪ ,‬על מנת‬ ‫שיוכלו לדאוג לתיקונה ולהחזרתה‪ ,‬ואחר רץ בחזרה למקום בו השאיר את‬ ‫המונית‪ ,‬על מנת לדהור בה לשדה התעופה‪.‬‬ ‫יוסף קליין היה האיש היחיד שידע למה התעכב המטוס ברגע האחרון‪,‬‬ ‫כשהכל כבר היה מוכן להמראה‪ .‬חמש ־עשרה הדקות האחרונות שלפני‬ ‫הטיסה היו לו לקליין הקשות ביותר בכל ימי שהותו בארגנטינה‪ .‬כל היום‬ ‫התרוצץ וטרח כדי להבטיח שהכל יהיה מוכן במועד ושלא יהיו שום‬ ‫עיכובים טכניים או פורמליים‪.‬‬ ‫‪273‬‬

‫‪ | 2 7 4‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫כשהתקרבה שעת חצות‪ ,‬והוא ידע שאייכמן כבר נמצא במטוס‪ ,‬ידע‬ ‫שאלה הרגעים המכריעים‪ .‬הוא חזר ומנה במחשבתו את כל הסידורים‬ ‫שנעשו באותו יום‪ ,‬שמא שכח משהו! אך שום פרט לא עלה בזכרונו‪ .‬לא‪.‬‬ ‫הכל כשורה‪ ,‬ובעוד דקות ספורות יהיה המטוס באוויר‪ .‬הנה כבר נסגרו‬ ‫דלתותיו‪ .‬והנה הוא מתחיל לנוע אל מסלול ההמראה‪ .‬אך מה קרה שם?‬ ‫מדוע נעצר? למה מחכים עוד?‬ ‫קליין התקשר עם מגדל הפיקוח כדי לברר מה מעכב את הטיסה‪ .‬הסבירו‬ ‫לו שיש עיכוב קטן‪ — ,‬ענין של מה בכך‪ :‬פרט טכני החסר בשאלון הטיסה‪.‬‬ ‫״האם זאת הסיבה האמיתית לעיכוב‪ ,‬או שאין זו אלא אמתלה ?״ שאל‬ ‫קליין את עצמו‪ .‬בעיני רוחו ראה את פניהם המודאגים של האנשים במטוס‪,‬‬ ‫המתוחים מן הסתם לא פחות ממנו‪ .‬הוא רץ בכל כוחו למלא את הפרט‬ ‫החסר‪ .‬הוא ידע שאם לאחר מכן עוד יעכבו את ההמראה‪ ,‬משמע שגילו את‬ ‫הכל‪...‬‬ ‫אך הנה פתח המטוס במרוצו על פני המסלול‪ ,‬וכעבור שניות אחדות‬ ‫כבר נישא באוויר‪ .‬ראשו של קליין נסתחרר לרגע וגלי שמחה הציפוהו‪.‬‬ ‫עוד הוא עומד ומתבונן במטוס הנהפך לנקודת אור זעירה בשמי הלילה‪,‬‬ ‫והנה הושבתה שמחתו פתאום‪ .‬אל אולם הנוסעים הגיע באותו רגע נוסע‬ ‫שאמר להשתתף בטיסה‪ ,‬והנה נתבשר כי המטוס שלו איננו עוד‪ .‬זה היה‬ ‫אהרן דברת ממשרד המסחר והתעשיה‪ .‬הוא הגיע לארגנטינה במטוס‬ ‫המיוחד‪ ,‬וגם אמר לשוב בו לארץ‪ .‬היו לו קרובים בבואנוס איירס וגם עיסוק‬ ‫מסויים מטעם משרדו‪ :‬וכששמע על ההזדמנות לצאת לארגנטינה ולחזור‬ ‫ולהמריא משם כעבור יומיים‪ ,‬החליט שאין להחמיצה‪.‬‬ ‫הוא שאל‪ ,‬כמובן‪ ,‬מתי ימריא המטוס‪ ,‬ואמרו לו במפורש שההמראה‬ ‫נקבעה לשעה שתיים אחר חצות‪ .‬והנה הוא בא קרוב לשעתיים לפני המועד‬ ‫— והמטוס איננו עוד‪ .‬איזו התנהגות היא זו? איך אפשר להוליכו שולל‬ ‫בצורה כזאת? היכן האחריות?‬ ‫את כל חמתו שפך על קליין המסכן‪ ,‬באין לו כתובת אחרת לתלונותיו‬ ‫המרות‪ .‬קליין‪ ,‬שידע היטב כי מבחינה פורמלית הצדק עם האיש‪ ,‬התחיל‬ ‫להתנצל ככל שיכול‪ .‬רק דבר אחד לא יכול לעשות‪ :‬להסביר לדברת למה‬ ‫מוכרח היה המטוס להקדים את המראתו‪.‬‬ ‫ואולם מי שלא היה בסוד הדברים‪ ,‬לא יכול להשלים בשום פנים ואופן‬ ‫עם הסבריו הדחוקים של קליין‪ .‬דברת דרש שקליין יתקשר עם מגדל‬ ‫הפיקוח ויתבע את החזרתו של המטוס‪ .‬קליין אמר שדבר זה אינו אפשרי‪:‬‬ ‫המטוס כבר רחוק‪ .‬ויש לו לפניו דרך ארוכה‪ ,‬ואם יוחזר עתה‪ ,‬יהיה צורך‬ ‫לתדלקו מחדש ולעשות כל מיני סידורים פורמליים שישבשו את כל לוח‬

‫בדרך לדאקאר | ‪2 7 5‬‬

‫הזמנים שלו‪ .‬דברת החליט לב‪ 6‬וף לשוב לבואנוס איירס‪ ,‬אולם לא בלי‬ ‫להבטיח לקליין שבהגיעו לישראל ידרוש בירור בחברה על הנזק והעלבון‬ ‫שנגרמו לו‪.‬‬ ‫דברת לא יכול לדעת שבערב ההוא נעשו מאמצים נואשים לאתרו‬ ‫בבואנוס איירס כדי להודיע לו כי עליו להקדים ולבוא לשדה התעופה‪ ,‬אלא‬ ‫שלא הצליחו להתקשר אתו‪ .‬מקץ שנים מצאתי הזדמנות לבקש את סליחתו‬ ‫על אי הנעימות שנגרמה לו‪.‬‬ ‫שעה קלה לפני שהמריא המטוס מבואנוס איירס‪ ,‬נתקבל אישור למעבר‬ ‫בשמי בראזיל ולחניית ביניים ברסיפה‪ .‬אבל התקרית בשדה התעופה של‬ ‫עיר זו עוד היתה זכורה היטב לאנשי הצוות‪ ,‬ובשום אופן לא היו מוכנים‬ ‫לחזור ולהתנסות ביחסו הגס של מפקד השדה ההוא‪ .‬גם מטעמי בטחון לא‬ ‫היינו מעונינים להסתכן בחניית ביניים בחצי הכדור המערבי‪ :‬ושני‬ ‫הקברניטים החליטו איפוא לעשות כל מאמץ כדי להביא את ה״בריטניה״‬ ‫במישרין לדאקאר שבמערב אפריקה‪.‬‬ ‫המשימה היתה קשה וכרוכה במאמץ רב‪ ,‬ובתא הטייסים שרר מתח לא‬ ‫רגיל‪ .‬לא כן בקרב אנשי השרותים שבצוות‪ :‬הללו חשו רווחה ניכרת‬ ‫משנתברר להם כי המיבצע החשאי אשר בו שותפו נסתיים בהצלחה‪.‬‬ ‫אייכמן הקיץ מתרדמתו החלקית כמה דקות לפני ההמראה ‪ ,‬שעה שכבר‬ ‫הופעלו המנועים‪ .‬שאלתו הראשונה היתה‪ ,‬אם הוא נמצא במטוס בעל‬ ‫ארבעה מנועים‪ .‬מנעימת דיבורו ניתן ללמוד שהתענינותו אינה טכנית‬ ‫דווקא‪ ,‬אלא הוא פשוט חרד לחייו‪ ,‬והוא רוצה להיות בטוח שמובילים‬ ‫אותו לישראל במטוס היכול לעמוד בטיסה כה ממושכת ‪ .‬קשה לשער אם‬ ‫באותו רגע חשב על כל המיליונים ששלחם למות בתנאי תובלה לא ־‬ ‫אנושיים‪ ,‬בקרונות ־בקר גדושים וחסרי אוויר‪ ,‬ללא מזון ומשקה ומיתקנים‬ ‫סאניטאריים‪.‬‬ ‫מיד עם ההמראה חזר ובדק הרופא את אייכמן ומצא שמצב בריאותו‬ ‫מניח את הדעת מכל הבחינות‪ ,‬ומובטח שיוכל לעמוד בטיסה הממושכת‪,‬‬ ‫ללא צורך בטיפול מיוחד‪ .‬תהליך התאוששותו מן ההרדמה היה מהיר‪,‬‬ ‫וברגע ששב לאיתנו ביקש סיגריה‪ .‬המשקפים האטומים שהרכיב מנעו ממנו‬ ‫את האפשרות לראות את האנשים אשר מסביבו‪ ,‬אבל הוא היה ער למתרחש‬ ‫במטוס‪ .‬הוא האזין לטרטורם הסדיר של המנועים והעיר‪:‬‬ ‫— הטיסה חלקה מאד‪ .‬יש לכם טייסים טובים‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬בעל נסיון היה בטיסות‪ .‬בשנות המלחמה היה עובר את אירופה‬

‫‪ | 2 7 6‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫לארכה ולרחבה‪ ,‬ברכבות‪ ,‬במכוניות ובמטוסים‪ ,‬כדי לנצח על המצוד‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫קברניט המשנה שמואל ודלס ניגש אלי כדי ללחוץ את ידי ולברכני על‬ ‫המיבצע‪ .‬הוא שאלני מה על מרטין בורמן ויוזף מנגלה‪ .‬אמרתי לו שאילו‬ ‫ניתן להקדים את המיבצע בכמה שבועות‪ ,‬ייתכן שגם מנגלה היה נמצא‬ ‫אתנו במטוס‪.‬‬ ‫אדי פלג בא לבקש רשות לגלות לאנשי הצוות מי האלמוני הנמצא אתנו‪.‬‬ ‫אמרתי לו שמוטב להמתין עד שנתרחק מחופי ארגנטינה‪ .‬אך אדי התקשה‬ ‫לעצור ברוחו‪ .‬הוא חזר ופנה אלי‪ ,‬עד שלא יכולתי עוד לעמוד בהפצרותיו‪.‬‬ ‫הוא אסף את אנשי הצוות ואמר להם‪:‬‬ ‫— זכות גדולה נפלה בחלקכם‪ :‬אתם משתתפים במיבצע שיש לו‬ ‫חשיבות היסטורית לעם היהודי‪ .‬האיש הנמצא אתנו במטוס הוא אדולף‬ ‫אייכמן‪.‬‬ ‫דבריו נתקבלו בהתרגשות גדולה‪ .‬רוב אנשי הצוות לא היו זקוקים‬ ‫להסברים בקשר לתפקיד שמילא אייכמן בהשמדת יהודי אירופה‪ ,‬ואחדים‬ ‫מהם אף חזו מבשרם את מוראות הימים שבהם היה אייכמן ממונה על‬ ‫״הפתרון הסופי״‪.‬‬ ‫קורט מאיר נזכר בוודאי ברגע ההוא במה שעבר עליו בילדותו בגרמניה‪.‬‬ ‫פעמיים נחלץ קורט מצפרני הנאצים‪ .‬בפעם הראשונה ברח מפניהם בשנת‬ ‫‪ , 1938‬כאשר עליית הנוער העבירה אותו לדניה‪ .‬כשכבשו הנאצים גם את‬ ‫ארץ המיפלט שלו‪ ,‬נמלט מפניהם בשניה ובעיצומה של המלחמה הצליח‬ ‫להגיע‪ ,‬דרך שוודיה‪ ,‬תורכיה וסוריה‪ ,‬לארץ ישראל‪ .‬אותו לא השיגה ידו‬ ‫הארוכה של אייכמן‪ .‬אבל אביו ניספה במחנה ריכוז נאצי‪.‬‬ ‫ליאו ברקאי‪ ,‬הדייל הוותיק‪ ,‬ראה ברגעים ההם בעיני רוחו את וורשה‬ ‫היהודית‪ ,‬הגדולה בקהילות היהודיות באירופה‪ ,‬כפי שהיתה לפנים‪ ,‬לפני‬ ‫א־יכמן‪ ,‬וכפי שלא תהיה עוד לעולמים‪ .‬הוא עצמו נמלט מוורשה עם‬ ‫הכיבוש הגרמני‪ ,‬ודרך ברית המועצות הגיע‪ ,‬במסע רצוף הרפתקאות‪ ,‬לארץ‬ ‫ישראל‪ .‬ואולם הוריו וכל שאר־בשר ואדם קרוב שהיה לו בעולמו‪ ,‬כל ידיד‬ ‫וכל מכר — כולם ניספו כאשר נרצחה וורשה היהודית בידי עושי דברו של‬ ‫האיש היושב שם‪ ,‬במחלקה הראשונה‪ ,‬המשקפים האטומים על חטמו‪.‬‬ ‫ברקאי ניגש אל אדי ואמר לו‪ ,‬בקול מאופק מאד‪:‬‬ ‫— לעולם לא אשכח את החסד אשר עשית עמדי‪ ,‬כאשר בחרת בי‬ ‫להיות בצוות הזה‪.‬‬ ‫לשתי הדיילות הצעירות‪ ,‬שומריה שבתאי וציפי כהן־גלזר‪ ,‬לא היו‬

‫בדרך לדאקאר | ‪2 7 7‬‬

‫חוויות אישיות מן השואה‪ ,‬אך הן ידעו היטב מיהו הנוסע המיוחד אותו הן‬ ‫תצטרכנה לארח בדרך הארוכה הביתה‪ .‬והן הבינו היטב את משמעות‬ ‫המיבצע אליו הן נקלעו באקראי‪ ,‬ונסחפו להתרגשות הכללית שהשתררה‬ ‫במטוס‪.‬‬ ‫גם הדייל הצעיר‪ ,‬שמואל אלוני‪ ,‬היה שותף מלא להתרגשות הגדולה‬ ‫ולזעזוע שאחזו בחברי הצוות של המטוס כשנתבשרו על זהותו של הנוסע‬ ‫המוזר שהצטרף לטיסה לישראל‪.‬‬ ‫אלוני כמעט והחמיץ את הטיסה הדראמטית הביתה כי נתבקש למסור את‬ ‫מקומו ומדיו לאחד מאנשי המיבצעים‪ .‬ברגע האחרון ממש הוריתי לו‬ ‫— כמו גם לאחרים — לעלות על המטוס‪.‬‬

‫פרק ל״ד‬

‫אריה פרידמן‬ ‫אריה פרידמן לא היה נוכח בשעה שאדי גילה את הסוד לכל חבריו‪ .‬הוא‬ ‫היה עסוק בתא הטייס‪ .‬כשחזר אל תא הנוסעים והבחין בהתרגשות הגדולה‬ ‫אשר אחזה את אנשי הצוות‪ ,‬הבין מיד שהיא קשורה בשרשרת התעלומות‬ ‫המלווה את המסע הזה מראשיתו‪ .‬אותה שעה הופיע אדי ממול‪ ,‬ובדחיפות‬ ‫פתאומית‪ ,‬כאילו אינו יכול עוד לחכות לפשרו של הסוד‪ ,‬שאל אותו‪:‬‬ ‫— אדי‪ ,‬מי האיש ההוא בעל המשקפים השחורים י‬ ‫אדי התבונן בו רגע ואחר אמר‪:‬‬ ‫מה‪ ,‬אינך יודע? זהו אייכמן!‬ ‫הרגעים הבאים נשארו עד היום מטושטשים במקצת בזכרונו של אריה‪.‬‬ ‫כפי הנראה החל לרוץ פתאום‪ ,‬לעבר פנת השרותים הקדמית‪ ,‬ושם עמד‬ ‫והתייפח בבכי‪ .‬אדי היה שם אתו‪ ,‬והוא דיבר אליו‪ ,‬אך אריה לא שמע‪ .‬הבכי‬ ‫נעשה פתאום דבר שיש לו קיום משלו ואינו כפוף עוד לא לרצונו של אדם‬ ‫ולא לתחושת הבושה הטבעית שלו‪.‬‬ ‫זמן רב בכה אריה‪ .‬אחר כך פנה לעבר המחלקה הראשונה‪ ,‬למקום שבו‬ ‫ישב אייכמן‪ ,‬אבל עיכבו בעדו ואמרו לו שאינו רשאי להתקרב‪ :‬אולי אחר‬ ‫כך ירשו לו‪ ,‬כשיירגע קצת‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬במצב זה של התרגשות שהוא נתון‬ ‫בו — בשום אופן לא‪.‬‬ ‫אריה נרגע‪ .‬הדמעות יבשו על פניו‪ ,‬והוא הורשה להיות במחיצתו של‬ ‫אייכמן‪.‬‬ ‫‪278‬‬

‫אריה פרידמן | ‪279‬‬

‫הוא ראה את האיש היושב ליד אייכמן מושיט לו סיגריה‪ ,‬ולרגע לא‬ ‫משל ברוחו והוא אמר‪ — :‬גם לנו נתנו סיגריות!‬ ‫אייכמן הפנה את ראשו לעברו למשמע הקול‪ ,‬אך לא יכול לראותו‪.‬‬ ‫המשקפים השחורים מנעו‪ .‬אריה הרגיש שהוא מכביד על האנשים‬ ‫השומרים על אייכמן‪ ,‬והוא קם והלך‪.‬‬ ‫הוא חזר מאוחר יותר וישב‪ .‬בדיוק מול אייכמן ישב‪ ,‬וכל הזמן היה‬ ‫מבטו נעוץ בפניו של הארכי־רוצח‪ .‬אבל לאמיתו של דבר לא ראה אריה את‬ ‫אייכמן‪ .‬הוא ראה מראה אחר לגמרי‪ .‬הוא ראה‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬את אחיו‬ ‫הקטן‪ ,‬את צדוק‪ ,‬הולך ונגרר על ידי חייל גרמני‪ ,‬אחר שפעמיים הצליח‬ ‫להתחמק מידיהם הטמאות‪ .‬והוא היה כה קטן‪ ,‬צדוק‪ ,‬בן שש בסך הכל‪.‬‬ ‫ילד יהודי בן שש היה בן מוות בימים ההם‪ ,‬מפני שהשתייך לגזע נחות‪,‬‬ ‫ומפני שלא יכול להביא תועלת באחד מבתי החרושת של התעשיה הצבאית‬ ‫הגרמנית‪ .‬ילד יהודי בן שש היו מוציאים אל מחוץ לעיר כדי לירות בו ליד‬ ‫בור־קבר פתוח‪ ,‬או היו גוררים אותו אל תא־חנק מוסווה כמקלחת‪ :‬ואחר‬ ‫כך היו מעבירים את גופתו הקטנה אל תנור שריפה כדי להפכה לערימת‬ ‫אפר‪ .‬ילד יהודי בן שש היה נטול סיכויים‪ :‬קטן מדי היה בשביל לחיות‪,‬‬ ‫אבל כבר גדול די הצורך כדי למות‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬אריה‪ ,‬היה גדול יותר‪ ,‬ולכן הוא חי‪ .‬הוא היה גדול די הצורך כדי‬ ‫לרמות את הגרמנים ולעמוד על אבן ולהיראות כגבר‪ .‬לכן צדוק הוא ערימה‬ ‫של אפר‪ ,‬והוא‪ ,‬אריה‪ ,‬הוא מכונאי ראשי בחברת תעופה גדולה — האיש‬ ‫אשר הכין את המטוס המביא את אייכמן למדינת ישראל‪.‬‬ ‫לא שהוא‪ ,‬אריה‪ ,‬היה אדם טוב יותר‪ ,‬ראוי יותר‪ ,‬זכאי יותר‪ ,‬ודאי שלא‬ ‫היה זכאי יותר מצדוק הקטן‪ .‬סתם מקרה הוא שהוא יושב כאן‪ ,‬בעוד‬ ‫שצדוק ואמו ושאר אחיו אינם עוד‪ .‬אפילו לא נם‪ .‬מקרה בעלמא‪ ,‬רשלנות‬ ‫של מלאך המוות‪.‬‬ ‫כמה פעמים עלה בידו לרמות את המוות? לפחות עשר פעמים‪ .‬בפעם‬ ‫הראשונה — בימי השוד הגדול‪ ,‬כשבאו גרמנים מן ה״פולקסדויטשה״‬ ‫לחפש את אוצרותיהם של היהודים‪ ,‬והוא‪ ,‬אריה‪ ,‬היה לבדו בבית‪ .‬בן‬ ‫אחת־עשרה היה אז‪ ,‬והוא ידע שדודו מחזיק חלק מסחורותיו בעליית הגג‪,‬‬ ‫אבל הוא גמר אומר שלא ידבר‪ .‬ימות ולא ידבר‪ .‬והגרמני ההוא הפיל את‬ ‫הנער הקטן ארצה‪ ,‬ומעך אותו תחת משקלו הכבד‪ ,‬והצמיד פגיון לצווארו‪.‬‬ ‫הוא צרח אז‪ ,‬ובכה‪ ,‬והתפתל‪ ,‬אבל לא דיבר‪ .‬אחר כך איבד את הכרתו‪,‬‬ ‫והגרמני השליך אותו מכל המדרגות‪ .‬והוא — נשאר בחיים‪.‬‬ ‫אחר כך היו שתי ״אקציות״ גרמניות בבלדיצה‪ ,‬עיירתו של אריה‪.‬‬ ‫פעמיים באו הגרמנים לפנות בוקר‪ ,‬בהמולה גדולה של צעקות ויריות‪ ,‬וגררו‬

‫‪ | 2 8 0‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫גברים ונשים וילדים מבתיהם‪ — .‬בפעם הראשונה כדי להוציאם אל מחוץ‬ ‫לעיירה ולהמיתם שם ביריות‪ :‬ובפעם השניה — כדי להסיעם למחנה‬ ‫המוות בטרבלינקה‪.‬‬ ‫הוא ובני ביתו הסתתרו בעת ההיא בשני מחבואים שבנו אביו וסבו‪,‬‬ ‫האחד במרתף והשני מאחורי קיר כפול בחדר‪ .‬ונשארו בחיים‪.‬‬ ‫לימים הקימו הגרמנים גיטו בעיר‪ ,‬באזור אשר בקרבת בית הכנסת‪,‬‬ ‫וריכזו בו גם יהודים שהובאו ממקומות אחרים‪ .‬ובתוך הגיטו נערכה‬ ‫ה״אקציה״ השלישית‪.‬‬ ‫הפעם נדמה היה שתם מזלו של אריה‪ .‬אחר שכל המשפחה נכנסה‬ ‫למחבוא‪ ,‬נתברר שהאח הקטן איננו‪ .‬אריה רץ להביאו למרתף‪ ,‬אבל הוא‬ ‫עצמו לא הספיק להכנס‪ ,‬והוא נאלץ לברוח אל מחוץ לעיר ולהסתתר‬ ‫מחצית היום בשדה טבק‪ .‬כשקם כדי ללכת משם‪ ,‬תפסו אחד מתושבי‬ ‫המקום‪ ,‬זיהה אותו כיהודי‪ ,‬והסגיר אותו‪ .‬ליד תחנת הרכבת פגש קרובים‬ ‫והצטרף אליהם‪ .‬לפני התחנה עמדו יהודים בשורה ארוכה — כשני‬ ‫קילומטר ארכה‪ .‬מישהו צרח שם‪ ,‬בראש השורה‪ ,‬מקום שם הועלו‬ ‫הראשונים ברכבת‪ ,‬שיש כלור בקרונות‪.‬‬ ‫לא היו גרמנים רבים במקום‪ .‬רוב השומרים היו שוטרים מקומיים‪ ,‬מהם‬ ‫פרשים‪ .‬וכך אירע שברגע מסויים פגה האימה‪ ,‬והעומדים בתור למוות‬ ‫החלו רצים‪ ,‬בורחים‪ ,‬נפוצים לכל עבר‪ .‬גם אריה רץ‪ ,‬יחד עם בן־דוד‪ .‬הם‬ ‫פנו לעבר שדה קמה קרוב‪ .‬ירו בבורחים‪ ,‬והאימה חזרה ושיתקה את‬ ‫השרירים‪ .‬כל אותו יום ברחו והסתתרו אריה ובן דודו לסירוגין‪ .‬לעת ערב‬ ‫נקלעו לכפר שבו היו להם מכרים מקרב האכרים‪ .‬זמן רב עמדו והיססו אם‬ ‫אפשר להכנס‪ .‬לבסוף כבשו את פחדם ונכנסו כדי לבקש מאכר אחד לחם‬ ‫וחלב‪ .‬הוא זרק להם פרוסת לחם לאיש‪ ,‬וביקשם שיסתלקו מיד‪ :‬אין הוא‬ ‫רוצה להסתבך בצרות‪.‬‬ ‫לאן יוכלו לפנות? הם החליטו לחזור לעיר ולבדוק תחילה בבית הכנסת‬ ‫אם עוד נותר שם מישהו‪ .‬אכן‪ ,‬היו שם קצת יהודים שעם בוא הלילה יצאו‬ ‫ממחבואיהם‪ .‬בחוצות סובבו גרמנים ועוזריהם המקומיים והודיעו‬ ‫באמצעות רמקולים שאין ליהודים מה לחשוש‪ :‬ה״אקציה״ נסתיימה והם‬ ‫יכולים לצאת ממחבואיהם‪ .‬רק בשעה מאוחרת מאד העזו אריה ובן דודו‬ ‫שמואל להתגנב אל הבית ולהכנס למסתור המשפחתי‪.‬‬ ‫אך כמה זמן אפשר להשאר שם? משגברה הסכנה והיה חשש שהפולנים‬ ‫יסגירו את היהודים הנחבאים עדיין בעיר‪ ,‬החליט אביו של אריה שהגיע‬ ‫הזמן לברוח משם‪ .‬במסע לילי הוליך את המשפחה‪ ,‬שאליה נצטרפו עוד‬ ‫כמה שארי בשר‪ ,‬אל אכר פולני באחד הכפרים‪ ,‬שעוד קודם לכן הפקידו‬

‫אריה פרידמן | ‪281‬‬

‫בידיו רהיטים וחפצי ערך שוני;!‪ .‬האכר היה אחוז פחד וביקש לגרשם‪ .‬אך‬ ‫אשתו לא הניחה לו‪ .‬בתוך האורווה חפרו להם עשרת היהודים מחבוא‬ ‫וכיסוהו בזבל‪ .‬כמה שבועות נשארו שם — עד החורף‪ .‬אחר כך נתברר כי‬ ‫האכר מחשיד את עצמו על ידי כמויות הלחם הגדולות שהוא קונה‪ .‬כך‪ ,‬על‬ ‫כל פנים‪ ,‬סיפר להם‪ .‬והוא דרש מהם במפגיע לעזוב את חוותו‪.‬‬ ‫הוחלט לחפור חפירה חדשה תחת הגורן‪ .‬היא נחפרה בלילה‪ ,‬ולפנות‬ ‫בוקר יצאה המשפחה ממחבואה הראשון כדי לעבור אל החדש‪ .‬אולם‬ ‫משהו‪ ,‬כנראה‪ ,‬ערער את אימונם באותו אכר‪ .‬תחת להכנס לחפירה‬ ‫המוסווית‪ ,‬הסתתרו בשלג בקרבת מקום‪ .‬כעבור זמן לא רב הופיעה חבורה‬ ‫גדולה של אכרים‪ ,‬חמושה בקלשונות ובחרמשים‪ ,‬הסתערה על המתבן שעל‬ ‫מחבואם וניקבה אותו בדקירות‪ .‬לבסוף העלתה את הגורן באש‪.‬‬ ‫אריה ובני משפחתו נוכחו לדעת שפעם נוספת רימו את המוות‪ .‬מכאן‬ ‫ואילך לא היתה להם ברירה אלא לשוטט בשדות וביערות ולגנוב מזון‬ ‫לקיומם‪ .‬מששמעו שעדיין קיים גיטו בעיר‪ ,‬לא חסכו כל מאמץ עד‬ ‫שהצליחו לחזור ולהכנס לתוכו‪.‬‬ ‫אבל הגיטו היה מלכודת‪ .‬יום אחד לפנות בוקר הוקף על ידי גרמנים‪ .‬הם‬ ‫ריכזו את כל הנשים הקשישות והילדים בחבורה אחת‪ ,‬ואת הנשים הצעירות‬ ‫בחבורה אחרת‪ .‬אריה ביקש להשאר עם הגברים‪ ,‬אך הוא היה קטן מדי‬ ‫וגורש מקבוצתם‪ .‬הוא הסתתר בבית שימוש ציבורי‪ ,‬ואחר חזר ויצא‪ ,‬אלא‬ ‫שהפעם עמד על אבן בתוך חבורת הגברים‪ ,‬והגרמנים הוטעו והניחו לו‪ .‬את‬ ‫הגברים ריכזו בבית הכנסת‪ ,‬פרט לחמישים מהם‪ ,‬שהוצאו אף הם‪ .‬לעת ערב‬ ‫נשמעו יריות‪ ,‬ואחר כך זעקות נוראות‪ .‬בשעה מאוחרת חזרו חמישים‬ ‫הגברים וסיפרו שהכריחו אותם לחפור קבר גדול בשביל הנשים והילדים‪.‬‬ ‫למחרת הובלו הגברים למחנה עבודה בסביבה כשקצתם דוחפים עגלות‬ ‫ובהן כלי עבודה‪ .‬בעודו מהלך עם שאר האסירים‪ ,‬גילה אריה את אחיו‬ ‫הקטן‪ ,‬את צדוק‪ ,‬יושב בעגלה‪ .‬הילד סיפר שבשעת הטבח הגדול הסתתר‬ ‫מאחורי ערימת אבנים‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬בראותו שמוציאים את היהודים מן‬ ‫העיירה‪ ,‬הצטרף אל ההולכים‪ .‬אריה אחז בידו ולא הרפה ממנה עוד‪ .‬בדרך‬ ‫מצאו את אביהם‪ ,‬שגם הוא היה בהולכים‪ .‬כשהגיעו אל המחנה‪ ,‬שמפקדו‬ ‫היה גרמני בשם פייגס‪ ,‬נערך מיסדר וכל הזקנים והילדים הוצאו מן‬ ‫החבורה‪ .‬צדוק הסתתר בבית השימוש של המחנה‪ ,‬אבל הגרמנים גילוהו‬ ‫שם‪ ,‬ואריה ואביו ראו חייל גרמני גורר את צדוק הקטן אל קבוצת הנידונים‬ ‫למוות‪ .‬הם הוצאו להורג מחוץ למחנה‪ ,‬כל הישישים והילדים‪ ,‬וכתת‬ ‫פועלים יהודיים נשלחו לקברם‪.‬‬ ‫הנותרים הוכנסו לצריפים‪ ,‬ונשלחו לעבודה במפעלים שונים‪ .‬אריה עבד‬

‫‪ | 28 2‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫במפעל שייצר חלקי מטוסים‪ .‬עם אביו היה נפגש בלילות‪ ,‬כששני השרידים‬ ‫האחרונים של המשפחה היו נצמדים זה אל זה על מצע הקש שלהם‬ ‫ומברכים על נס הפגישה‪ .‬היה דוד של אריה באותו מחנה‪ ,‬והוא נורה למוות‬ ‫בשעת נסיון בריחה‪ .‬והיה מעשה בכמה אסירים שנתפסו בגניבת מזון‪,‬‬ ‫ומפקד המחנה פייגס ניקר עיניהם ביתד־עץ לעיני כל‪.‬‬ ‫אם סבור היה פייגס שעל ידי מעשה אכזרי זה ירתיע את שאר האסירים‪,‬‬ ‫נתברר לו שטעה‪ .‬זמן קצר לאחר מכן חדרו כמה צעירים וצעירות לחדר‬ ‫המשמר של הס״ס‪ ,‬לקחו את הנשק שהיה שם‪ ,‬וברחו‪ .‬תגובת השומרים‬ ‫היתה — השתוללות של מכות ורציחות נגד הנשארים‪ .‬במיסדר של אותו‬ ‫יום הודיע פייגס שכעונש יוציא להורג כל רביעי מקרב האסירים‪ .‬החל‬ ‫המיפקד הנורא‪ ,‬ואריה היה בין הנידונים למיתה‪ .‬כל אותו לילה‪ ,‬ועד יום‬ ‫המחרת בצהרים‪ ,‬שכבו אריה ושאר הנידונים בחוץ‪ ,‬על הארץ‪ ,‬והתכוננו‬ ‫למוות‪ .‬אחר כך באו והודיעו להם שרק כל שני בהם יוצא להורג‪ .‬נערכה‬ ‫ספירה חדשה‪ ,‬ואריה זכה מחדש בחייו‪ .‬למחרת חזרו הגרמנים על‬ ‫הפרוצדורה‪ ,‬ושוב ניצל החצי‪ .‬כמאה נרצחו לבסוף ביריות‪.‬‬ ‫אחר שנה וחצי הועברו כל הנותרים למאידאנק‪ ,‬ואריה עבד כמכונאי‬ ‫במוסך של הס״ס‪ .‬למאידאנק היו מביאים יהודים מארצות שונות כדי‬ ‫להשמיד אותם‪ .‬גם שבויים רוסיים היו שם‪ ,‬במחנה סמוך‪ .‬כשקרב הצבא‬ ‫האדום‪ ,‬נרצחו כל הרוסים השבויים האלה‪ ,‬וגם כמה מאות יהודים נורו‪ ,‬על‬ ‫פי רשימה מוכנה מראש‪ .‬השאר פונו והובלו‪ ,‬ברכבת וברגל‪ ,‬לאושוו^‪.‬‬ ‫רבים ניספו במצעד האכזרי‪ ,‬ורבים נידונו למוות בסלקציה שנערכה עם‬ ‫בואם למחנה‪ .‬אריה נשלח תחילה עם הנידונים למוות‪ ,‬אבל ברגע האחרון‬ ‫הופיע אדם שאסף פועלים‪ ,‬והוא ראה את אריה ואמר שנער כמותו עוד יכול‬ ‫לעבוד‪ .‬הוא הוציא אותו מבין המתים המהלכים עדיין‪ ,‬ושלח אותו‬ ‫להתקלח ולקחת מדי פסים ולקעקע מספר על זרועו — אותו מספר שהוא‬ ‫נושא על זרועו עד היום‪ . 18466 :‬אחר כך הוסע יחד עם שאר הפועלים‬ ‫למחנה גלייוויץ ב׳‪ ,‬ושם קיבלו מרק ולחם‪ .‬ואריה קיבל עוד משהו —‬ ‫מתנה משמים‪ :‬את אביו‪ ,‬שגם הוא נקלע לכאן‪.‬‬ ‫כמה חדשים עבד אריה בייצור תותחים‪ .‬יום אחד עבר בחוצות העיר‪,‬‬ ‫יחד עם נער אחר‪ ,‬תחת משמר של חיילים גרמניים‪ :‬הוא נשלח להביא חלב‬ ‫מהקצה השני של העיר‪ .‬אנשים התקהלו סביב העגלה שנדחפה על ידי שני‬ ‫הילדים־האסירים ושאלו למעשיהם‪ .‬הם הסבירו שילדי יהודים הם‪ .‬אשה‬ ‫אחת‪ ,‬שרחמיה נכמרו עליהם‪ ,‬הושיטה לאריה לחמניה‪ ,‬אך חייל חטף אותה‬ ‫מידו‪ .‬במחלבה שוב שאלו את אריה איך הגיע למעצר‪ ,‬וכשהשיב שהוא‬ ‫יהודי‪ ,‬אמרו לו‪ :‬״אתה בוודאי גם גנב״‪.‬‬

‫אריה פרידמן | ‪283‬‬

‫כשהרוסים חצו את הווזסלה‪ ,‬וגלייוויץ היתה נתונה להפצצות מן‬ ‫האוויר‪ ,‬פונה המחנה‪ .‬ברגל הלכו האסירים למחנה אחר‪ ,‬בשלזיה העילית‪.‬‬ ‫חצי יום אחר בואם לשם הגיע למקום מפקד מחנה גלייוויץ ולקח אתו חלק‬ ‫מן האסירים ״שלו״‪ .‬הרוב שמח והלך אתו — להמשך דרך יסוריהם‪ .‬אריה‬ ‫ואביו נשארו‪ .‬כשקרבו הרוסים‪ ,‬החלו הגרמנים שבמגדלי השמירה לשלוח‬ ‫כדורי תבערה בצריפי העץ‪ .‬רבים מהעצורים נשרפו בדליקה‪ .‬אריה ואביו‬ ‫מצאו מחסה במחסן מזון עזוב‪ ,‬שהיה בנוי ביטון ולא נשרף‪.‬‬ ‫אחר כמה ימים נתברר להם שהשומרים הגרמנים עזבו את המחנה‪ ,‬והם‬ ‫פנו לעבר היער ונתקלו שם בפטרול רוסי‪ ,‬שאמר להם להמשיך בדרכם‬ ‫באותו כיוון‪ .‬במרחק כמה קילומטרים משם פגשו עוד רוסים‪ ,‬ובתוכם קצין‬ ‫שפנה אליהם באידיש‪ .‬אז הבינו שניצחו את המוות‪.‬‬ ‫אריה ישב מול אייכמן וחי מחדש את שנות הדמים והשכול‪ .‬הוא לא‬ ‫דיבר‪ ,‬לא ייבב‪ ,‬ולא רטט‪ .‬הוא רק זכר‪ ,‬והזכירה סחטה דמעות אילמות‬ ‫מעיניו‪.‬‬ ‫איש לא הטרידו ברגעים ההם‪ .‬הכל הבינו שצריך להניח לו‪ .‬אחר זמן מה‬ ‫קם מאליו‪ ,‬וניגב את דמעותיו‪ ,‬ונעמד רגע אחד בקרבת הרוצח‪ ,‬בעמים‬ ‫נוצצות‪ ,‬ונדמה היה למי שראה אותו בכך‪ ,‬שהוא מצליח אפילו להעלות‬ ‫חיוך קטן ונבוך על שפתיו‪.‬‬ ‫הוא זע לבסוף‪ ,‬ויצא את המחלקה הראשונה‪ .‬ומאותו רגע ואילך לא‬ ‫גילה עוד כל התענינות באייכמן‪.‬‬ ‫דחיתי את ביקורי במחלקה הראשונה עד שפחתה במקצת התענינותם‬ ‫של אנשי הצוות באייכמן‪ .‬השלווה ששררה באותן שעות ראשונות במחלקת‬ ‫התיירים הריקה מאדם קסמה לי‪ ,‬וגם רציתי להמנע ככל האפשר מלעורר‬ ‫את תשומת לבם של אותם אנשים אשר לא הכירוני ולא ידעו את תפקידי‪.‬‬ ‫כשנכנסתי לבסוף למחלקה הראשונה‪ ,‬מצאתי את אייכמן יושב‪ ,‬ער‬ ‫לגמרי‪ ,‬במושב הסמוך לחלון‪ ,‬המשקפים האטומים על עיניו‪ .‬אף על פי‬ ‫שלא יכול לראותני‪ ,‬הרגיש בכל זאת שמתבוננים בו‪ ,‬ותנועותיו העידו על‬ ‫הרגשת אי־נוחות‪.‬‬ ‫הרופא הסביר לי שמצב בריאותו מצויין ושהתאושש לחלוטין מהשפעת‬ ‫הסם המרדים‪ .‬הוא מוסיף לשתף פעולה עם שומריו‪ ,‬אמר‪ ,‬ויש להניח שכל‬ ‫שעת הטיסה‪ ,‬וגם בעת חניות הביניים‪ ,‬לא יעשה כל מעשה אשר יעמוד‬ ‫בסתירה להוראות שניתנו לו‪ .‬החלטנו שאם אמנם כך ינהג‪ ,‬לא יוסיפו‬ ‫להרדימו‪ .‬עם ראשי הצוות סיכמתי שבשעת החניה בדאקאר לא ייצאו‬ ‫האנשים מן המטוס‪ ,‬ואם השלטונות ידרשו את פינויו בשעת התידלוק‪,‬‬ ‫בהתאם למקובל‪ ,‬יעמוד הרופא בתוקף על דעתו שאין להזיז ממושבו את‬

‫‪ | 2 8 4‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫איש הצוות החולה‪ .‬במקרה זה יישארו אתו הרופא ושני אנשים נוספים‪.‬‬ ‫לשומריו של אייכמן אמרתי שאין לסמוך יתר על המדה על התנהגותו‬ ‫השקטה ואין לגרוע עין ממנו אף לשניה אחת; יש להשגיח תמיד שלא‬ ‫יימצא בהישג ידו חפץ כלשהו היכול לשמש כמכשיר לנסיון התאבדות‪.‬‬ ‫על אייכמן שמרו בשעת הטיסה עזרא עשת‪ ,‬זאב קרן‪ ,‬יואל גורן‪ ,‬אורי‬ ‫הרן ויהודה כרמל‪ .‬כיוון שלא יכול לראות מאומה בגלל משקפיו האטומים‪,‬‬ ‫נהגו להאכיל אותו כאילו חולה הוא‪ ,‬או ילד קטן‪ .‬מזונו הוכן על פי‬ ‫הוראותיו המיוחדות של הרופא‪ ,‬כדי שאפשר יהיה להרדימו בעת הצורך‬ ‫בלא חשש לבריאותו‪.‬‬ ‫בקטע הראשון של הדרך היה הקברניט שמואל ודלס מסייע מפעם לפעם‬ ‫בטיפול באייכמן‪ .‬כדי לתת דוגמה לשאר אנשי הצוות‪ ,‬הביע את נכונותו‬ ‫לקחת חלק גם בשלבי הטיפול הפחות נעימים‪ .‬הוא לא חדל לתמוה על‬ ‫תיאבונו הבריא של אייכמן‪ .‬הוא‪ ,‬ודלס‪ ,‬לא היה מסוגל לאכול מרגע‬ ‫שאייכמן הוכנס למטוסו‪.‬‬ ‫את שיחותי עם חברי הייתי מנהל רק בשעה שלא היה אתנו איש מאנשי‬ ‫הצוות‪ .‬ברגע שזר היה נוכח‪ ,‬היו חברי משימים עצמם כאילו אינם מכירים‬ ‫אותי‪ ,‬וגם אני הייתי מתנכר להם‪.‬‬ ‫הטיסה היתה בדרך כלל נוחה מאד לנוסעים‪ ,‬ואגלם לצוות האוויר היתה‬ ‫כרוכה בעמל רב‪ .‬כדי להקטין את צריכת הדלק‪ ,‬השתדלו לטוס בגובה רב‬ ‫ככל האפשר‪ .‬כמה וכמה פעמים נאלצו לבצע סטיות בגלל העננים שריחפו‬ ‫בשמים הטרופיים בגובה שהיה המתאים ביותר לטיסה‪ .‬היה רגע מסויים‬ ‫שבו היתה ההערכה לגבי הדלק קודרת ביותר‪ ,‬והובאה בחשבון האפשרות‬ ‫של חניה בפריטאון שבסיירה ליאון‪ ,‬במקום בדאקאר‪ .‬הדבר לא היה עשוי‬ ‫לשמח את לבותינו‪ :‬מבחינה בטחונית העדפתי את סנגל בהרבה על סיירה‬ ‫ליאון; ומפריטאון לא היינו יכולים להגיע ללוד בלי חניית ביניים נוספת‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬גם הטיסה הישירה מדאקאר לתל־אביב היתה כרוכה בבעיות קשות‬ ‫אך קיווינו שנוכל להתגבר עליהן‪ .‬לבסוף‪ ,‬אחר חישוב מדוקדק של כל‬ ‫הנתונים‪ ,‬החליטו הטייסים שלנו להעז ולהמשיך עד דאקאר‪ .‬הגענו לשם‬ ‫אחר טיסה של שלוש עשרה שעות ושש דקות‪ ,‬בכמות מינימלית של דלק‪,‬‬ ‫אך מספקת כדי לנחות בשלום‪.‬‬ ‫בשעת הנחיתה שררה התרגשות מסויימת בקרב האנשים‪ .‬אי אפשר היה‬ ‫לדעת איזו קבלת פנים צפויה לנו בעיר זו‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי נתעוררו חששות‬ ‫של הרגע האחרון בבואנוס איירס‪ ,‬וכבר הקדימנו מברק אזהרה המבקש‬ ‫לבדוק היטב את זהותם של כל הנוסעים? האמנו אמנם ביכולתנו לעמוד‬ ‫בבדיקה כזאת — נקטנו את כל האמצעים לקראת אפשרות כזו — ואולם‬

‫אריה פרידמן | ‪285‬‬

‫מבחן נוסף כזה בסיומו של מיבצע שהיה רצוף קשיים‪ ,‬לא היה סיכוי מרנין‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫עם נחיתתנו נמוגו כל החששות‪ .‬המטוס נתקבל בשדה באורח שיגרתי‪.‬‬ ‫בכל אשר פנינו הסבירו לנו פנים‪ :‬ובקשתנו להרשות לנוסעים להשאר‬ ‫במטוס בשעת התידלוק נענתה בחיוב‪.‬‬ ‫אריה פרידמן היה אחד האנשים המעטים שירדו מן המטוס בתחנת‬ ‫הביניים‪ .‬הטיפול הטכני והתידלוק נעשו בפיקוחו‪ .‬לפי הנחיותיו דחסו‬ ‫במיכל כמות דלק גדולה במקצת מן המקובל — קצת יותר מארבע‬ ‫אטמוספירות‪.‬‬ ‫גם ליאו ברקאי ירד בדאקאר‪ ,‬כדי לקנות מזון ושאר מצרכים‪ .‬הוא‬ ‫השתדל לסיים את קניותיו מהר ככל האפשר‪ ,‬כדי שנוכל לחזור ולהמריא‬ ‫בהקדם‪ .‬הטייסים ניגשו למגדל הפיקוח כדי להסדיר את תכנית הטיסה‪.‬‬ ‫כל האחרים נשארו במטוס‪ .‬היושבים במחלקה הראשונה נצטוו שוב‬ ‫״לישון״‪ .‬גם אני הצטרפתי אליהם‪ ,‬כדי לראות כיצד יפול דבר במקרה של‬ ‫ביקור השלטונות במטוס‪.‬‬ ‫אייכמן לא הורדם‪ ,‬והתנהגותו היתה ללא דופי‪ .‬הוא ישב בשקט גמור‬ ‫שעה שחלפו על פניו שני צרפתים‪ ,‬שהציצו לרגע לתוך חדרי השרותים של‬ ‫המחלקה הראשונה ונאיד חזרו כלעומת שבאו‪ .‬אלה היו אנשי חולית‬ ‫התברואה של נמל התעופה‪ ,‬והם היו נציגי השלטון היחידים שעלו במטוס‪.‬‬ ‫מקץ שעה נסגרו דלתות המטוס‪ ,‬המנועים הותנעו‪ ,‬וכלי הטייס החל נע‬ ‫על מסלול ההמראה‪ .‬כמה דקות לאחר מכן היינו מעל דאקאר‪ ,‬ופנינו‬ ‫— לתל־אביב‪.‬‬

‫פרק ל״ה‬

‫״הבאתי את אדולף אייכמן"‬ ‫המטוס טיפס לגובה רב‪ .‬הקברניטים‪ ,‬שביקשו לעשות את הבלתי־אפשרי‬ ‫— לטוס ב״בריטניה״ מדאקאר ללוד ללא חניית ביניים — היו זקוקים‬ ‫לשניים כדי להצליח במאמצם‪ :‬לגובה רב ולרוח נוחה‪.‬‬ ‫הידיעות שנתקבלו מתא הטייס היו טובות‪ :‬מזג האוויר התפתח בהתאם‬ ‫למיוחל והיה סיכוי טוב לרוח ערפית‪ .‬טוהר נח בקטע זה של הדרך‪ ,‬וההגה‬ ‫היה בידי שמואל ודלס‪.‬‬ ‫מרבית הזמן ישנתי‪ ,‬וביחוד לאחר שבא הלילה ומבעד לחלונות נראתה‬ ‫רק האפלה האטומה‪ .‬לא ידעתי על המפנה לטובה שחל במצב‪ .‬כי אם‬ ‫בתחילת הדרך עוד הביאו הטייסים בחשבון את האפשרות של חניית ביניים‬ ‫ברומא או בקפריסין לשם תידלוק‪ ,‬הרי לאחר שעברנו את מיצר גיברלטר‬ ‫גברה הרוח הערפית ונעשה ברור כי הדלק אשר במיכלינו די בו לטיסה עד‬ ‫לוד‪.‬‬ ‫כאשר הקיצותי משנתי‪ ,‬כבר החל השחר מאיר‪ .‬טסנו מעל לים התיכון‪,‬‬ ‫והתקרבנו במהירות לחופי הארץ‪ .‬כל הלילה נשבה הרוח בערפנו‪ ,‬והתחזית‬ ‫נשארה נוחה‪.‬‬ ‫מלוויו של אייכמן דיווחו שהלילה עבר בשקט במחלקה הראשונה‪.‬‬ ‫אייכמן ישן הרבה‪ ,‬והתנהגותו הוסיפה להיות מופת של שיתוף פעולה‪.‬‬ ‫התרחצתי‪ ,‬התגלחתי‪ ,‬החלפתי בגדים‪ ,‬והייתי רענן כפי שלא הייתי זה‬ ‫‪286‬‬

‫״הבאתי את אדולף אייכמף׳ | ‪2 8 7‬‬

‫זמן רב‪ .‬לאנשינו אשר במטוס נתתי הוראות לגבי החלק הסופי של‬ ‫המיבצע‪ :‬ברגע שהמטוס ינחת‪ ,‬אמרתי להם‪ ,‬יימסר אייכמן לידי היחידה‬ ‫המיבצעית‪ ,‬וממנה יועבר לידי המוסדות המשפטיים המוסמכים במדינה‪.‬‬ ‫באותו רגע יסתיים התפקיד שלנו‪ .‬ניצלתי רגעי סיום אלה כדי להודות‬ ‫לחברי על המסירות והתושיה שבהן פעלו בכל שלבי המיבצע‪ ,‬כמוהם ככל‬ ‫שאר אנשי המשימה‪.‬‬ ‫מבעד לאשנבים כבר אפשר היה לראות את חוף הארץ; וקשה היה‬ ‫להעלות' על הדעת מראה מרנין יותר‪ .‬באחת עשרה שעות ושלושים דקות‬ ‫עבר המטוס את המרחק העצום שבין דאקאר ללוד‪ .‬משנגעו גלגליו‬ ‫במסלול‪ ,‬כמו הוסר משא כבד מעל כתפי‪ .‬נכנסתי לתא הטייסים‪ ,‬לחצתי‬ ‫ידיהם של הקברניטים ועוזריהם‪ .‬והודיתי להם ולכל אנשי הצוות על עזרתם‬ ‫ומסירותם‪ ,‬על הטיסה הנוחה והמהירה‪ ,‬ועל מידת הכנסת האורחים שנהגו‬ ‫בי ובאנשי‪.‬‬ ‫לפני שירדתי מן המטוס‪ ,‬חזרתי ונכנסתי למחלקה הראשונה‪ .‬נדמה היה‬ ‫לי שאייכמן חיוור יותר משהיה‪ .‬הוא הרגיש בתכונה הרבה מסביבו‪ ,‬ורעד‬ ‫בכל גופו‪.‬‬ ‫נפרדתי ממלוויו‪ ,‬ובכללם הרופא‪ ,‬ואמרתי להם למסור את אייכמן לידי‬ ‫משה דרורי‪ ,‬שכבר ראיתיו מחכה ליד המטוס‪.‬‬ ‫היה יום א׳‪ 22 ,‬במאי ‪ , 1960‬והעדרי מן הארץ נמשך עשרים ושלושה‬ ‫יום‪.‬‬ ‫משה דרורי בא לשדה התעופה‪ ,‬ועמו כמה אנשים ומכונית סגורה‪ .‬הוא ידע‪,‬‬ ‫מהודעה שקיבל מחברת התעופה‪ ,‬כי המטוס עומד לשוב באותו בוקר!‬ ‫אולם עד הרגע שבו שמע את הבשורה מפי‪ ,‬לא ידע אם אמנם אייכמן נמצא‬ ‫בו‪ .‬הוריתי לו לקבל את אייכמן לרשותו‪ ,‬ולדאוג לסודיות מוחלטת‪,‬‬ ‫ולהבטיח את שלומו ואת בטחונו‪ .‬אמרתי לו שעליו להבטיח כי איש לא‬ ‫יפגע בו‪ ,‬ושאל תהיה לו כל אפשרות לנסות לשלוח יד בנפשו‪ .‬אמרתי לו‬ ‫שעליו להחזיק את אייכמן במקום בטוח‪ ,‬עד שאודיע לו כי הגיעה השעה‬ ‫למסרו לידי המפקח הכללי של משטרת ישראל‪.‬‬ ‫טילפנתי לאשתי‪ .‬אמרתי לה שזה עתה שבתי‪ ,‬ואני מקווה לבוא הביתה‬ ‫אחר הצהרים‪ .‬היא לא גילתה הפתעה כלשהי ולא שאלה מאין שבתי‪.‬‬ ‫אחר כך קראתי לשני האנשים אשר עליהם הוטלה האחריות לשמירתו‬ ‫ולאבטחתו של אייכמן עד לרגע מסירתו לידי המשטרה‪ .‬הזהרתי אותם‬ ‫שעליהם להקפיד על כל פרט‪ ,‬גדול כקטן‪ ,‬אגב ארגון ההסעה והשמירה‪.‬‬ ‫שאלתי אותם בקשר לסידורי האיכסון הארעיים שנעשו‪ ,‬ומה שסיפרו לי‬

‫‪ | 2 8 8‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫הניח את דעתי‪ .‬ולבסוף חזרתי והדגשתי שמוטלת עליהם אחריות אישית‬ ‫לשלומו של האסיר‪.‬‬ ‫השעה היתה ‪ 9.15‬כשסיימתי את כל הסידורים בשדה והגיע הזמן לעלות‬ ‫לירושלים כדי להודיע לראש הממשלה שאייכמן בישראל‪ .‬ליקי הנאמן‪,‬‬ ‫שחיכה לי בשדה התעופה זה שלושת רבעי שעה‪ ,‬אמרתי שהוא מוכרח‬ ‫להביא אותי אל לשכתו של ראש הממשלה בירושלים לפני ‪ , 10‬השעה שבה‬ ‫מתכנסת הממשלה לישיבתה השבועית‪ .‬חששתי שאם אאחר‪ ,‬והישיבה‬ ‫תתחיל‪ ,‬אי אפשר יהיה להוציא את בן גוריון מן האולם בלי לעורר את‬ ‫תשומת לבם של אנשים רבים מדי‪.‬‬ ‫כל הדרך האצתי ביקי — והוא הביא אותי אל לשכתו של בן גוריון‬ ‫בשעה ‪ .9.50‬מזכירו המדיני של ראש הממשלה‪ ,‬יצחק נבון‪ ,‬לא נזקק‬ ‫להקדמות ולהסברים‪ :‬הוא הבין שלא הייתי מטריד את ראש הממשלה‬ ‫דקות ספורות לפני ישיבת הממשלה‪ ,‬אלמלא היה הענין דחוף וחשוב‪.‬‬ ‫כעבור שניות אחדות הייתי בחדרו של בן גוריון‪ .‬הוא הופתע לראותני ושאל‬ ‫מתי חזרתי‪ .‬אמרתי לו שהגעתי לארץ לפני שעתיים‪ ,‬והבאתי לו תשורה‪.‬‬ ‫הוא הביט בי בתמיהה‪ :‬דברי לא הלמו את סגנון הדיבור שהיה מקובל‬ ‫בשיחות בינינו‪ .‬צחקתי ואמרתי‪:‬‬ ‫— הבאתי אתי את אדולף אייכמן‪ .‬זה שעתיים הוא נמצא על אדמת‬ ‫ישראל‪ ,‬ואם תאשר את הדבר‪ ,‬יימסר בשעות הקרובות לידי משטרת ישראל‪.‬‬ ‫בן גוריון לא השיב מיד‪ .‬אם כי נמסר לו בשעתו על גילויו של אייכמן‪,‬‬ ‫לא עמד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על מלוא משמעות הדבר עד לרגע זה‪ ,‬בו באתי לבשר לו‬ ‫כי אייכמן נמצא בישראל‪.‬‬ ‫— האם חלפו כל הספקות ביחס לזהותו? — שאל‪.‬‬ ‫הסברתי לו שהאיש זוהה ללא צל של ספק‪ ,‬וגם הודה בזהותו‪ .‬גם בני‬ ‫ביתו זוהו בוודאות גמורה‪ .‬בניו מוסיפים להקרא בשם אייכמן‪ .‬בגופו נמצאו‬ ‫סימני היכר שונים המלמדים על זהותו‪ .‬ובחקירתו הזכיר פרטים שרק‬ ‫אייכמן יכול לדעת אותם‪.‬‬ ‫ראש הממשלה השתכנע מדברי‪ :‬ואולם הוא דרש שלפני שייעשה צעד‬ ‫רשמי כלשהו‪ ,‬יזוהה האסיר שלנו על ידי איש או שניים מאלה שהכירו את‬ ‫אייכמן בשעתו‪ .‬הוא הסמיך אותי למסור את האסיר לידי המפקח הכללי של‬ ‫המשטרה ולהביאו לפני שופט להוצאת פקודת מעצר‪ ,‬תיכף אחר הזיהוי‪.‬‬ ‫ממשרדי ראש הממשלה ניגשתי אל בתי‪ ,‬שלמדה ועבדה בירושלים‪ .‬יקי‬ ‫הלך להוציאה ממקום עבודתה‪ ,‬ובמשך דקות ספורות עמדנו ושוחחנו‬ ‫בחוץ‪ .‬היא שאלה‪ ,‬נרגשת כלשהו‪:‬‬ ‫— היכן היית?‬

‫״הבאתי את אדרלף אייכמף׳ | ‪2 8 9‬‬

‫תשובתי היתה‪ — :‬אי שם‪ :‬והיא לא הוסיפה לשאול‪.‬‬ ‫בדרך חזרה לתל־אביב היה יקי נסער שלא כדרכו‪ ,‬והוא לא חדל להציג‬ ‫שאלות‪ .‬בעיקר ביקש לדעת מה יקרה כאשר הסוד שלנו יתפרסם ברבים‪.‬‬ ‫נסעתי למשרדי‪ ,‬וכעבור שעה קלה הגיע דרורי ודיווח על הסעת אייכמן‬ ‫למקום מעצרו הזמני‪ .‬הרופא של כח המשימה נשאר עמו עד שהוכנס לתא‬ ‫המעצר‪ ,‬הוא חזר ובדק אותו‪ ,‬ומצא שבריאותו תקינה‪ .‬דרורי בדק את סדרי‬ ‫הבטחון והשמירה במקום‪ ,‬ומצא שהכל כשורה‪ .‬אמרתי לו שעליו לגשת אל‬ ‫המפקח הכללי של המשטרה יוסף נחמיאס ולהודיע לו שאייכמן בידינו‬ ‫ובהתאם להוראת ראש הממשלה יועבר לידי המשטרה על מנת שזו תביאו‬ ‫לפני שופט להוצאת פקודת מעצר‪.‬‬ ‫נחמיאס נדהם כששמע את הדברים אשר בפי דרורי‪ .‬הוא קרא לראש‬ ‫אגף הארגון במטה הארצי‪ ,‬וביקש את דרורי לחזור על דבריו בנוכחותו של‬ ‫הלה‪ .‬לבסוף נימנו וגמרו שלמחרת בבוקר יבוא דרורי ויסיעם למקום‬ ‫המעצר‪ ,‬והם יזמינו שופט להצטרף אליהם כדי להוציא פקודת מעצר‬ ‫במקום‪ .‬בדרך זו‪ ,‬כך סוכם‪ ,‬אפשר יהיה להבטיח את הסודיות ואת הבטחון‪.‬‬ ‫אותו בוקר היה חגי בחיפה‪ ,‬שם היה עליו להופיע כעד בבית המשפט‬ ‫המחוזי‪ .‬הוא חזר לתל־אביב בשעות הצהרים ומיד התיצבץבמשרדי‪ .‬הדיון‬ ‫שקיימנו נסב על שני נושאים‪ .‬האחד היה ניסוח הודעת ראש הממשלה‬ ‫בכנסת על לכידת אייכמן‪ ,‬שכן נמסר לי בינתיים טלפונית כי בן גוריון רוצה‬ ‫להודיע על תפיסת הפושע בכנסת ברגע שהזיהוי יתן תוצאות חיוביות‪.‬‬ ‫הנושא השני היה — מציאת מזהה‪.‬‬ ‫חגי נזכר במשה אגמי מכפר גלעדי‪ ,‬שכנציג הסוכנות היהודית בווינה‬ ‫נפגש עם אייכמן בשנת ‪ . 1938‬הועלה גם שמו של בנו כהן‪ ,‬מי שהיה אחד‬ ‫משני ראשי ההסתדרות הציונית בגרמניה בשנות השלושים‪.‬‬ ‫סיכמנו שרצוי להביא את שניהם לזיהוי‪ ,‬אך תחילה נביא את אגמי‪.‬‬ ‫הענין נעשה דחוף מאד‪ ,‬שכן אנשים לא מעטים שלא אומנו מעולם‬ ‫בפעילות חשאית יודעים על לכידת אייכמן והבאתו לארץ‪ ,‬והידיעה החלה‬ ‫עוברת מפה לאוזן בחוג שהלך והתרחב‪.‬‬ ‫חגי התכונן לצאת לכפר גלעדי‪ ,‬אך לשמחתו נודע לו שמשה אגמי נמצא‬ ‫אותו יום בתל־אביב‪ .‬הוא הזמינו בדחיפות לפגישה בקפה ״לידיה״ שבככר‬ ‫מסריק‪ ,‬ושם סיפר לו על המיבצע שלנו‪ ,‬שהובא לידי גמר מוצלח באותו‬ ‫בוקר‪ ,‬ועל הצורך לזהות את אייכמן זיהוי אישי‪ .‬אגמי הגיב בהתרגשות רבה‬ ‫על הבשורה‪ .‬על פי בקשתו של חגי סיפר על נסיבות פגישותיו עם אייכמן‪.‬‬ ‫שתי הפגישות‪ ,‬אמר‪ ,‬נתקיימו באוקטובר ‪ , 1938‬שעה שאגמי היה נציג‬ ‫הסוכנות היהודית בווינה‪ .‬הוא בא אל אייכמן בקשר למוסדות להכשרת‬

‫‪ | 2 9 0‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫נוער לעליה‪ .‬משרדיו של אייכמן היו אותה שעה בארמון רוטשילד‪.‬‬ ‫כשאגמי הוכנס למשרדו‪ ,‬חדר ארוך למדי‪ ,‬קיבל אייכמן את פניו בשחצנות‬ ‫ניכרת‪ .‬הוא היה לבוש מדי ס״ם ודרש מאגמי לעמוד דום ולהשאר במרחק‬ ‫שלושה עד ארבעה מטרים ממנו‪ .‬הוא שאל לזהותו‪ ,‬ודרש להגיש לו את‬ ‫תכנית הכשרת הנוער תוך ארבעים ושמונה שעות‪ .‬הפגישה נמשכה חמש‬ ‫עד עשר דקות‪ .‬כעבור יומיים הביא אגמי את התכנית‪ ,‬ואייכמן הזהירו‬ ‫שעליו לעסוק בהכשרה ולא בדברים אחרים‪ .‬לבסוף ציווה עליו לעמוד‬ ‫במגע עם קצין של הס״ס ששמו היה — ככל שזכרונו מגיע — גינטר‪.‬‬ ‫כיוון שהיה חשש שאגמי לא יוכל לזהות את אייכמן לפי חזותו‪ ,‬לאור‬ ‫השנים הרבות שחלפו מאז נפגשו‪ ,‬יעץ לו חגי שינסה לזהותו בדרך של‬ ‫שיחה על שתי הפגישות שקיימו בשעתו‪ .‬עצתו של חגי היתה‪ ,‬שאגמי‬ ‫ישבש בכוונה תחילה כמה מן השמות שיועלו באותה שיחה‪ ,‬מתוך הנחה‬ ‫שאייכמן יזדרז לתקן את השיבושים‪.‬‬ ‫אחר כך הסיע חגי את אגמי למקום המעצר‪ .‬תחילה ניתן לו להתבונן‬ ‫באייכמן מבעד לאשנב קטן שבדלת‪ ,‬ואגמי אמר שאינו יכול לזהות את‬ ‫האיש בדרך זו‪ .‬אחר כך הוכנס אגמי לחדר‪ ,‬וכעבור זמן קצר הצטרף אליו‬ ‫חגי‪ .‬אייכמן היה הפעם בלי משקפיים‪ .‬אגמי הציג את עצמו כמשה אוירבוך‬ ‫— הוא שמו הקודם — ושאל את אייכמן אם הוא זוכר אותו כנציג‬ ‫הסוכנות היהודית אשר ביקר אותו בשנת ‪ . 1938‬אייכמן אמר שבלי‬ ‫משקפיים אינו יכול לזהות שום אדם‪ .‬משהביאו לו את משקפיו‪ ,‬התבונן‬ ‫באגמי ולבסוף אמר שאינו זוכר אותו‪ .‬לאחר מכן שוחחו השניים על וינה‬ ‫בשנת ‪ 1938‬ועל פגישותיהם‪ ,‬ואגמי‪ ,‬בהתאם לעצתו של חגי‪ ,‬שיבש את‬ ‫שמותיהם של אחדים מן האנשים שאייכמן הכירם מן הימים ההם‪ .‬אייכמן‬ ‫לא זו בלבד שתיקן את השיבושים‪ ,‬אלא שתוך כדי שיחה אף נזכר בפרטי‬ ‫הפגישות‪.‬‬ ‫מעתה לא היה עוד ספק בלבו של אגמי שהאיש אשר לפניו הוא אייכמן‪:‬‬ ‫שום אדם אחר לא היה יכול לדעת את תוכן השיחות שקיימו ביחידות‬ ‫בשנת ‪ . 1938‬מיד טילפן חגי לביתי והודיע לי על התוצאות החיוביות של‬ ‫הזיהוי‪ .‬הוא חיפש גם את בנו כהן‪ ,‬אך לא הצליח למצאו ביום ההוא‪.‬‬ ‫בערב הודעתי לראש הממשלה שאחד האנשים אשר הכירו את אייכמן‬ ‫לפני המלחמה זיהה אותו‪.‬‬ ‫עוד חוב של כבוד היה עלינו לפרוע לפני ההודעה הרשמית על לכידתו‬ ‫של אייכמן והבאתו לישראל‪ :‬מפברואר ‪ 1960‬ואילך לא קיבל פריץ באואר‬ ‫שום ידיעות על מהלך המיבצע שלנו‪ .‬כמה וכמה פעמים פנה בשאלות אל‬ ‫חיים יצחקי על התקדמות הפעולה‪ ,‬אולם הלה לא יכול להודיעו דבר‪.‬‬

‫״הבאתי את אדולף אייכמך׳ | ‪2 9 1‬‬

‫עתה ביקשתי לשלוח מברק דחוף לקלן ובו הוראה ליצחקי שיחכה‬ ‫להודעה דחופה מאת דרורי אשר תגיע אליו למחרת בבוקר‪ ,‬ב־ ‪ 23‬במאי‪.‬‬ ‫כוונתי היתה‪ ,‬להודיע לבאואר על לכידתו של אייכמן שעתיים לפני שכל‬ ‫העולם ישמע על כך מפי ראש ממשלת ישראל‪ .‬לא רציתי להקדים את‬ ‫הבשורה עוד יותר‪ ,‬מחשש של הדלפה‪.‬‬ ‫אחר שהודעתי לראש הממשלה על תוצאות הזיהוי‪ ,‬החליט למסור את‬ ‫ההודעה בכנסת למחרת היום‪ ,‬בשעה ארבע אחר הצהרים‪.‬‬ ‫עוד באותו לילה יצא המברק השני לקלן‪.‬‬ ‫יצחקי הבין‪ ,‬עם בוא המברק הראשון‪ ,‬כי ההודעה אשר עליו למסור‬ ‫לבאואר קשורה באייכמן‪ ,‬וכי הצלחנו כנראה ללכוד את הפושע‪ .‬מיד‬ ‫התקשר עם ד״ר באואר ושאלו אם יוכל לפגוש אותו בעיר למחרת בבוקר‪.‬‬ ‫באואר היה נרגש וביקש לדעת מה קרה‪ .‬אך יצחקי אמר לו כי הוא משער‬ ‫שלמחרת יוכל לבשר לו בשורה טובה‪.‬‬ ‫מברקו השני של דרורי הגיע למחרת בבוקר בשעה ‪ .9.15‬נאמר בו כי‬ ‫אייכמן נמצא בישראל‪ ,‬וכי את ההודעה על כך עליו למסור לד״ר באואר‬ ‫בשעה שתיים בדיוק‪ .‬עד שפוענח המברק כבר היתה השעה ‪ ,9.45‬ויצחקי‬ ‫טילפן מיד לבאואר וקבע עמו פגישה במסעדה בפראנקפורט לשעה ‪ . 1‬ומיד‬ ‫נכנס למכוניתו והחל דוהר לעבר פראנקפורט‪ .‬במבואות העיר נוקב אחד‬ ‫מצמיגיו והמכונית סטתה מנתיבה‪ ,‬ורק באורח נס נמנעה תאונה חמורה‪.‬‬ ‫יצחקי התקשה בהחלפת הגלגל‪ ,‬ונעזר על־ידי נהג הולנדי שעבר במקום‪.‬‬ ‫עד שהגיע למסעדה כבר היתה השעה ‪ . 1.30‬באואר היה מתוח מאד‪ ,‬הן‬ ‫מחמת הציפיה לבשורה‪ ,‬והן בגלל האיחור‪ .‬יצחקי אף לא טרח לרחוץ את‬ ‫ידיו שנתלכלכו אגב טיפול בהחלפת הגלגל‪ .‬הוא מיהר אל שולחנו של‬ ‫באואר והודיעו שאייכמן נתפס ותוך שעות מעטות עומד ראש הממשלה‬ ‫למסור הודעה על כך בכנסת‪.‬‬ ‫באואר‪ ,‬שדמעות ניקוו בעיניו‪ ,‬חיבק ונישק את יצחקי‪ .‬הוא שאל אותו‬ ‫מה ישתה לכבוד המאורע‪ ,‬והיה מאוכזב מאד כשקיבל את התשובה‬ ‫הישראלית הטיפוסית‪ — :‬סודה‪.‬‬ ‫אחר כמה דקות התנצל באואר ואמר שעליו לטלפן‪ .‬בתשובה על שאלת‬ ‫יצחקי הסביר כי הוא רואה חובה לעצמו לבשר את הבשורה לאותו אדם‬ ‫שהיה אתו בסוד הענין בתחילתו‪ .‬יצחקי ביקשו שינהג בזהירות ולא יזכיר‬ ‫את השם בשיחה טלפונית עד שתפורסם ההודעה הרשמית הישראלית‪.‬‬ ‫החסיד הגרמני שהיה לאורך כל הדרך בסוד הקשר של באואר עם‬ ‫ישראל בענינו של אדולף אייכמן לא היה אחר אלא ראש ממשלת הסן‪,‬‬ ‫גיאורג־אוגוסט צין‪.‬‬

‫פרק ל׳׳ו‬

‫המאסף‬ ‫המאסף של כח המשימה יצא את ארגנטינה לפני שההודעה הרשמית של בן‬ ‫גוריון העמידה את השלטונות הארגנטיניים על אשר אירע‪ .‬מיד אחר‬ ‫המראת המטוס נסעו רפי ואברהם בחזרה אל ה״טירה״‪ ,‬מקום שם חיכו‬ ‫להם דינה ואלי בקוצר רוח שהלך וגבר ככל שחלפו הדקות‪ .‬השניים שבו‬ ‫רק בשעה שתיים אחר חצות‪ ,‬ארבע שעות לאחר ששיירת אייכמן עזבה את‬ ‫ה״טירה״‪ .‬הם סיפרו לחבריהם על השלב האחרון של המיבצע‪ ,‬ונהנו יחד‬ ‫אתם מהרגשת הרווחה הנפלאה שבאה להם מרגע שהשתחררו ממועקת‬ ‫השמירה על אייכמן‪ .‬ארבעתם שוחחו בהנאה ובעליצות על הרפתקתו של‬ ‫יצחק‪ ,‬והגיעו למסקנה שעלייתו למטוס כמעט ישר מן המונית אשר הביאה‬ ‫אותו לשדה התעופה הלמה להפליא את הדמות אשר גילם בארגנטינה‪ :‬בן‬ ‫עשירים מפונק‪ ,‬שלרשותו עומד כסף ללא הגבלה והוא עוסק כל הימים‬ ‫בשכירת וילות ומכוניות‪ :‬ועד כדי כך עומדים הכל לשרותו‪ ,‬שאפילו‬ ‫המטוס אינו ממריא אלא עם הופעתו‪.‬‬ ‫השכם בבוקר קמו הארבעה כדי לסיים את משימותיהם האחרונות‪:‬‬ ‫החזרת המצב בבית לקדמותו‪ ,‬לבל יישאר בו סימן וזכר לתפקיד שמילא‬ ‫באחרונה‪ :‬אריזת חפציהם והציוד אשר רכשו בעשרת הימים האחרונים‬ ‫והשלמת הכנותיהם ליציאה לדרך‪ .‬רק עתה‪ ,‬שעה שערכו את הבדיקה‬ ‫האחרונה בווילה כדי לברר אם לא שכחו מאומה‪ ,‬חשו עד מה ייחלו לרגע‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫‪292‬‬

‫המאסף | ‪2 9 3‬‬

‫משפונתה ה״טירה״ לחלוטין‪ ,‬נסעו לבואנוס איירס‪ ,‬אל בית המיבטחים‬ ‫״רמים״‪ ,‬שבו התגוררו שלום דני ואילני‪ .‬מאיר ברהון‪ ,‬החולה המדומה‬ ‫שיום קודם לכן היה כלוא ב״רמים״‪ ,‬יצא את ארגנטינה השכם בבוקר‪,‬‬ ‫לאחר שבאמצע הלילה הוחזרו לו תעודותיו‪ ,‬ששלום החזירן למצבן‬ ‫הקודם‪ .‬אילני עמד לצאת את ארגנטינה בשעות הלילה‪ ,‬אחר החזרת‬ ‫המפתחות של כל הבתים והדירות אשר שכר‪ .‬דינה ושלום הזמינו מקום‬ ‫במטוס למונטיווידיאו ועמדו להמריא ביום המחרת‪ 22 ,‬במאי‪.‬‬ ‫רפי‪ ,‬אברהם ואלי קנו כרטיסי רכבת לצ׳ילה‪ .‬שני הראשונים חששו‬ ‫לצאת את ארגנטינה בדרך האוויר‪ ,‬כיוון שבימים האחרונים שהו שעות‬ ‫רבות מדי בשדה התעופה‪ .‬השגת כרטיסים לקרון שינה היתה — כפי‬ ‫שנסתבר להם — ענין של מזל‪ ,‬שכן הנוהג היה שמזמינים מקומות חדשיים‬ ‫מראש‪ .‬אולם סוכן הנסיעות הסביר לאברהם שיכול הוא לנסות את מזלו‬ ‫בתחנת הרכבת‪ ,‬כי לפעמים אנשים מבטלים את הזמנתם ברגע האחרון‪.‬‬ ‫אברהם שמע בקולו והצליח להשיג שלושה מקומות לנסיעה שעתידה‬ ‫היתה להמשך ארבעים שעות‪.‬‬ ‫זה שבועות לא אכלו הששה ארוחה הגונה בתנאי רגיעה ונחת‪ .‬עתה‬ ‫החליטו לחגוג את פרידתם מארגנטינה ומן המשימה הקשה בארוחה דשנה‬ ‫במסעדה טובה‪ .‬המלצרים אשר שרתו אותם לא ידעו את פשר מצב רוחם‬ ‫המרומם של ששת הסועדים‪ ,‬אולם עד מהרה נגרפו גם הם עם העליצות‬ ‫אשר שררה ליד השולחן‪ ,‬והם עשו כמיטב יכולתם להשביע את רצון‬ ‫לקוחותיהם‪ .‬הדבר היחיד אשר ציער אותם היה‪ ,‬שהגברת שבחבורה לא‬ ‫טעמה מן המעדנים אשר הועלו על השולחן‪ .‬הם לא יכלו לדעת שהיא‬ ‫שומרת על דיני הכשרות‪ ,‬ואפילו היו מנסים להסביר להם‪ ,‬קרוב לוודאי‬ ‫שלא היו מבינים‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬ב־‪ 22‬במאי‪ ,‬נתפרדה החבורה‪ .‬בצהרי היום יצאו רפי‪ ,‬אברהם‬ ‫ואלי למסע הארוך לרוחב היבשת הדרום־אמריקנית‪ ,‬ובערב יצאו דינה‬ ‫ושלום למונטיווידיאו‪ .‬אילני יצא עוד בלילה שלפני כן‪.‬‬ ‫במנדוזה‪ ,‬עיר הגבול שבין ארגנטינה וצ׳ילה‪ ,‬עוד היתה צפויה‬ ‫התרגשות־מה לשלושת ״התיירים״ הישראליים‪ :‬רפי‪ ,‬אברהם ואלי‪ .‬יותר‬ ‫מיממה היו מנותקים מכל קשר עם העולם‪ .‬הם לא קראו עתון ולא שמעו‬ ‫חדשות ברדיו‪ .‬אי אפשר היה לדעת מה התרחש בינתיים‪ ,‬ואם אין מחכים‬ ‫להם בתחנת הגבול‪ .‬ואולם לחששותיהם לא היה יסוד‪ :‬הבקורת היתה‬ ‫שיגרתית‪.‬‬ ‫בשעת לילה מאוחרת הגיעו לסאנטיאגו‪ .‬הם נזכרו שיש להם מכרה בעיר‬ ‫זו‪ :‬ישראלית שנקלעה לשם לרגל עבודה זמנית‪ .‬על אף השעה המאוחרת‬

‫‪ | 2 9 4‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫התקשרו אליה בטלפון וקבעו פגישה ליום המחרת בבוקר‪ .‬הם נדברו‬ ‫שיספרו לה כי הם עורכים טיול באמריקה הדרומית‪ ,‬וסבורים היו כי אי‬ ‫אפשר לעזוב את היבשת המקסימה בלי להגיע עד לחוף האוקינוס השקט‪.‬‬ ‫במשך כל יום המחרת סיירו בעיר בחברת הצעירה החביבה‪ ,‬והיה בדעתם‬ ‫להמשיך בדרכם למחרת היום לוואלפאראיסו‪ .‬ואולם למחרת בבוקר‪ ,‬נודע‬ ‫להם מקריאה בעתון כי רעש כבד פגע בדרום צ׳ילה‪ ,‬באזור המרוחק כשש‬ ‫מאות קילומטר מן הבירה‪ .‬מחשש שידאגו להם בבית ובמשרד‪ ,‬ביקשו‬ ‫לשלוח מברק כדי להודיע ששלום להם‪ :‬אולם קשה היה להשתחרר מן‬ ‫המלווה האדיבה ולוא לשעה קלה‪ .‬לבסוף מצא אברהם הזדמנות להפרד מן‬ ‫החבורה ולטלגרף לכתובת פרטית שאין מקום לדאגה ושבהעדר טיסות‬ ‫יהיה עליהם להשאר בצ׳ילה עד סוף השבוע‪ .‬הוא חתם על מברקו בשם‬ ‫שהיה ידוע רק לאנשי כח המשימה‪.‬‬ ‫כשחזרו באוטובוס מן הטיול לוואלפאראיסו‪ ,‬הציץ אברהם בעתון שהיה‬ ‫פרוש לפני נוסע אשר ישב על המושב שלפניו‪ ,‬וראה את השם אייכמן‬ ‫באותיות ענקיות בראש העמוד הראשון‪ .‬ברגע שהנהג עצר לחניית־מנוחה‪,‬‬ ‫ירד וקנה את כל העתונים שאפשר היה להשיג‪ .‬הוא הצביע על כותרותיהם‬ ‫ושאל בפנים מופתעים‪:‬‬ ‫— מה זה כאן על אייכמן?‬ ‫הנערה החלה מתרגמת באזניהם את הידיעה שבעתון‪:‬‬ ‫— כתוב כאן שחטפו את אייכמן‪.‬‬ ‫— מי זה אייכמן?‬ ‫היא הסבירה להם את התפקיד שמילא אייכמן בהשמדת יהודי אירופה‬ ‫והוסיפה‪ — :‬בן גוריון הודיע בכנסת שאייכמן נתגלה על ידי שרותי‬ ‫הבטחון הישראליים ועכשיו הוא נמצא במעצר בישראל‪ .‬אולי אתם עשיתם‬ ‫את זה? — הוסיפה בצחוק‪.‬‬ ‫— הלוואי‪ — ,‬התלוצצו גם הם‪.‬‬ ‫קצת תמהו על שההודעה נתפרסמה שעה שהם עוד תקועים באמריקה‬ ‫הדרומית‪ .‬איך ישובו עתה אל החוף האטלנטי של היבשת? למחרת החלו‬ ‫מתענינים באפשרויות הטיסה‪ ,‬ובעזרת הנערה השיגו שני מקומות‬ ‫למונטיווידיאו ומקום אחד לריו‪ .‬הוחלט שאברהם ואלי יטוסו בנתיב‬ ‫הראשון‪ ,‬ורפי בשני‪.‬‬ ‫מטוסם של אברהם ואלי חנה בבואנוס איירס כשלושת רבעי שעה‪ ,‬והם‬ ‫עשו כמיטב יכולתם לא לעורר תשומת לב‪ .‬ביחוד חששו שמא יכיר מישהו‬ ‫את אברהם‪ ,‬שעשה שעות רבות בשדה התעופה ערב הטסת אייכמן‪ .‬ואולם‬ ‫הכל עבר בשלום‪.‬‬

‫המאסף | ‪2 9 5‬‬ ‫‪t‬‬

‫בשעת הטיסה ממונטיווידיאו לריו ישבו ושוחחו בעברית על פרסומי‬ ‫העתונות בענין אייכמן‪ .‬לפתע הבחין אברהם בשם שהתנוסס על מזוודה‬ ‫שהיתה מונחת על המדף‪ ,‬ושהשתייכה כנראה לנוסע שישב לפניו‪ :‬מ‪ .‬זורע‪.‬‬ ‫הוא הבין שהאלוף זורע נמצא אתם במטוס‪ ,‬ורמז לאלי שישתתק‪ .‬האלוף‬ ‫לא שמע‪ ,‬כנראה‪ ,‬את שיחתם‪ :‬מכל מקום‪ ,‬הוא לא הפנה את ראשו כדי‬ ‫לראות מי הם דוברי העברית אשר מאחוריו‪.‬‬ ‫האלוף זורע נתקל בדרכו בעוד שניים מכח המשימה‪ :‬בסאו פאולו‪,‬‬ ‫שמשם עמדו להמריא לאירופה‪ ,‬הבחינו דינה ושלום דני באלוף‪ ,‬שהגיע‬ ‫לשם במטוס ממונטיווידיאו‪ .‬שלום רצה להזדהות לפניו כישראלי‪ ,‬אולם‬ ‫דינה התנגדה לכך‪ .‬אף על פי כן מצאו הזדמנות לשוחח אתו‪ ,‬ודינה העירה‪:‬‬ ‫— ארצך זכתה בפרסום בזמן האחרון‪.‬‬ ‫— מה כוונתך?‬ ‫— קראתי בעתון שתפסתם פושע נאצי בשם אייכמן‪.‬‬ ‫כן‪ — ,‬השיב זורע‪ ,‬והחל מסביר לה את ענין השואה ואת משמעותה‬ ‫לגבי העם היהודי‪.‬‬ ‫— הייתי באירופה בזמן המלחמה וראיתי את מעשי הנאצים‪ — ,‬אמרה‬ ‫דינה‪.‬‬ ‫— אם כן‪ ,‬את בוודאי מבינה מה זה היה בשבילנו‪.‬‬ ‫— כן‪ ,‬אני מבינה בהחלט‪ .‬אגב‪ ,‬באחד העתונים נאמר שאייכמן הובא‬ ‫לישראל באותו מטוס שבו באה המשלחת שלכם לארגנטינה‪ ,‬האם לא‬ ‫שמעתיך אומר שאתה היית חבר המשלחת?‬ ‫— לא‪ ,‬זה בלתי אפשרי‪ .‬לא ייתכן שלא הייתי יודע על כך‪ .‬אך לא כל‬ ‫הכתוב בעתונים הוא אמת‪ .‬אני מוכן לברר את הדבר‪ ,‬ואם תתני לי את‬ ‫כתובתך‪ ,‬אודיע לך על תוצאות הבירור‪ — .‬התלוצץ האלוף זורע‪.‬‬ ‫השיחה נסתיימה בנקודה זו‪ ,‬וכל הנוסעים נקראו לעלות למטוסם‪.‬‬

‫פרק ל׳ז‬

‫אזהרה לרוצחים‬ ‫ביום שבו הובא אייכמן לישראל נקראו שניים מקציני המטה הארצי של‬ ‫המשטרה‪ ,‬מתתיהו סלע‪ ,‬ראש אגף החקירות‪ ,‬ושמואל רוט‪ ,‬ראש המחלקה‬ ‫הפלילית בפועל‪ ,‬אל המפקח הכללי של המשטרה‪ .‬הם מצאוהו שרוי במתח‬ ‫ניכר‪ .‬הוא סיפר להם שאייכמן נלכד והובא לישראל‪ .‬מששמעו דברים אלה‪,‬‬ ‫דבק המתח גם בהם‪ .‬באותו מעמד נקבעו הסדרים להוצאת פקודת־מעצר‬ ‫נגד הפושע‪.‬‬ ‫שמואל רוט לא נזקק להסברים כדי להבין את משמעות תפיסתו של‬ ‫הפושע‪ .‬רבים מבני משפחתו נלכדו ברשת אשר פרס הלה ברחבי אירופה‪.‬‬ ‫כשהגיע למחרת בבוקר בלווית השופט ידיד הלוי למקום מעצרו של‬ ‫אייכמן‪ ,‬הופתע למראה אישיותו החיוורת של הלה‪ .‬כבעיני רבים אחרים‪,‬‬ ‫נצטיירה לו בדמיונו דמותו של אייכמן בצורה אחרת לגמרי‪.‬‬ ‫רוט תירגם לגרמנית את שאלת השופט בקשר לזהותו של העצור‪ .‬הלה‬ ‫השיב ללא היסוס‪:‬‬ ‫— אני אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫מיד הוציא השופט פקודת מעצר נגדו‪.‬‬ ‫המשטרה היתה מעונינת בזיהויו של אייכמן על ידי עד נוסף‪ ,‬מלבד‬ ‫משה אגמי‪ :‬ביחוד לנוכח העובדה שלא היו בנמצא טביעות אצבעות של‬ ‫הפושע מתקופת היותו קצין ס״ס‪ .‬היא ביקשה איפוא את בנו כהן לבוא‬ ‫ולראות את העצור‪.‬‬ ‫‪296‬‬

‫אזהרה לרוצחים | ‪297‬‬

‫בנו כהן נסע ל״מחנה אייר״ — מקום מעצרו של אייכמן — בלווי‬ ‫הקצין אפרים הופשטטר‪ ,‬שנתמנה בינתיים לסגן ראש לשכת ‪ ,06‬הגוף‬ ‫המיוחד שהוקם על ידי המפקח הכללי של המשטרה להכנת התיק המשפטי‬ ‫נגד אייכמן‪ .‬בדרך סיפר בנו כהן שאת אייכמן ראה לראשונה כאשר הלה בא‬ ‫לאספה של עסקנים ציוניים בברלין לפני מלחמת העולם השניה‪ .‬הופשטטר‬ ‫ביקשו לשוחח עם אייכמן על אותה אספה ולשבש במתכוון את שמות‬ ‫האנשים שיזכיר‪ ,‬על מנת שאייכמן יעמיד אותו על טעותו‪.‬‬ ‫כאשר נכנסו השניים לתאו‪ ,‬החוויר אייכמן כמו חושש הוא שעומדים‬ ‫להוציאו להורג‪ .‬הופשטטר שאל את בנו כהן בעברית אם מכיר הוא את‬ ‫העצור‪ .‬התשובה היתה שלילית‪ .‬בהצביעו על בנו כהן‪ ,‬שאל הופשטטר את‬ ‫אייכמן בגרמנית אם הוא מוכר לו‪ .‬אייכמן חזר והתלונן על כך שלקחו ממנו‬ ‫את משקפיו‪ ,‬ולבסוף התבונן בכהן ממרחק מה והשיב בשלילה‪ .‬הופשטטר‬ ‫החליט להציג את כהן בפני העצור‪:‬‬ ‫— זהו מר בנו כהן‪.‬‬ ‫‪ — .‬השם אינו אומר לי דבר‪ — ,‬השיב אייכמן‪.‬‬ ‫הופשטטר המשיך לשאול‪ — :‬האם אתה זוכר את המשרד הארצישראלי‬ ‫בברלין?‬ ‫— בוודאי‪ ,‬מוסד זה זכור לי היטב‪.‬‬ ‫— ועדיין אינך זוכר את מר כהן י‬ ‫— לא‪.‬‬ ‫בשמעו את אייכמן מדבר‪ ,‬נזכר בנו כהן בכל‪ .‬הוא הכיר את צבע עיניו‬ ‫ואת מבע פניו‪ .‬ואולם יותר מכל זיהה אותו על פי קולו ומבטאו‪ ,‬שהיו‬ ‫חרותים היטב בזכרונו‪.‬‬ ‫כשחזר הופשטטר ופנה אל כהן בשאלה אם עתה הוא מזהה את האיש‬ ‫אשר לפניו‪ ,‬יכול הלה להשיב בבטחה‪:‬‬ ‫— כן‪ ,‬אני מכיר אותו‪ .‬זה פקיד הגסטאפו אדולף אייכמן‪.‬‬ ‫אייכמן הניד בראשו‪ ,‬והופשטטר שאלו‪:‬‬ ‫— הזוכר אתה שבאביב של ‪ 1939‬כינסת ישיבה של נציגי מוסדות‬ ‫יהודיים בפרינץ אלברכטשטראסה בברלין?‬ ‫— אינני זוכר פגישה כזאת‪ ,‬כי לברלין הגעתי רק בספטמבר ‪— . 1939‬‬ ‫אך כעבור שניות אחדות הוסיף‪ — :‬אבל יכול להיות שעוד קודם לכן‬ ‫נזדמנתי כמה פעמים לברלין לישיבות‪.‬‬ ‫כאן התערב בנו כהן בשיחה ואמר‪:‬‬ ‫— בישיבה שמדובר בה נכחו ד״ר פאול אפשטיין‪ ,‬ד״ר לילינפלד‪ ,‬ראש‬ ‫הקהילה היהודית‪ ,‬היינריך שטאל ואוטו הירש‪.‬‬

‫‪ | 2 9 8‬הבית ברחוב גריבלדי‬

‫— אוטו הירש? — הפסיקו אייכמן — כן‪ ,‬זה היה האיש שהיה מדבר‬ ‫שוואבית ושהיה מרים את קולו תמיד‪.‬‬ ‫בנו כהן שאל אותו לגורלו של פאול אפשטיין‪ .‬אייכמן הסמיק וענה‪:‬‬ ‫— איום‪ ...‬ירו בו! אבל זה היה אחר שעזבתי את תפקידי שם‪ ,‬כשהייתי‬ ‫בהונגריה‪.‬‬ ‫בנו כהן הוסיף להזכיר את שמותיהם של עסקנים ציוניים מברלין‬ ‫ואייכמן הגיב על שאלותיו והערותיו כמי שבקי בענינים‪ .‬כשכהן הזכיר את‬ ‫שמו של ד״ר פרידן כמי שהיה פעיל ציוני בגרמניה באותם ימים‪ ,‬תיקן‬ ‫אייכמן את השם‪:‬‬ ‫— שמו אינו פרידן אלא פרינץ‪.‬‬ ‫ואייכמן החל מספר פרטים על אספה ציונית שנתקיימה בברלין בשנות‬ ‫השלושים לרגל צאתו של ד״ר פרינץ מגרמניה‪ ,‬ושהוא‪ ,‬אייכמן‪ ,‬נשלח‬ ‫לפקח עליה מטעם הגסטאפו‪ .‬כהן שאל אותו אם זכור לו שמו של האיש‬ ‫שקדם לו בתפקיד של פיקוח על היהודים מטעם הגסטאפו‪ — .‬נדמה לי‬ ‫ששמו היה קולמאן או קוטשמאן‪...‬‬ ‫מיד תיקן אייכמן‪ — :‬סלח לי‪ ,‬אדוני‪ ,‬אתה מתכוון כנראה לקוכמאן‪,‬‬ ‫שמנמן כזה ונמוך קומה‪...‬‬ ‫בגמר השיחה יכול בנו כהן לאשר שאין לו עוד כל ספק כי האיש אשר‬ ‫עמו שוחח הוא אדולף אייכמן‪ ,‬איש הגסטאפו שאתו היו לו מגעים בברלין‬ ‫בשנות השלושים‪ ,‬לפני עלייתו לארץ ישראל‪ .‬הוא זיהה אותו בבטחה על‬ ‫סמך חזותו‪ ,‬קולו‪ ,‬אורח דיבורו והפרטים שהוא זוכר על מאורעות שהיו‬ ‫ידועים לשניהם‪.‬‬ ‫ב־‪ 23‬במאי חזרתי ועליתי לירושלים‪ .‬ראש הממשלה עמד לכנס את‬ ‫חברי הממשלה כדי להודיע להם על תפיסתו של אייכמן‪ ,‬וכעבור שעה קלה‬ ‫עמד להודיע על כך ברבים‪ ,‬בצורת הודעה לכנסת‪ .‬בשעה שלוש הגעתי‬ ‫ללשכתו של ראש הממשלה‪ .‬אחר דיון קצר בממשלה יצאתי יחד עם בן‬ ‫גוריון לבנין הכנסת‪.‬‬ ‫ישיבת הכנסת נפתחה‪ ,‬כרגיל‪ ,‬בשעה ארבע אחר הצהרים‪ .‬חצי שעה‬ ‫קודם לכן פשטה שמועה בבירה שראש הממשלה עומד למסור הודעה‬ ‫חשובה בכנסת‪ ,‬ובאולם שרר מתח רב שעבר ממושביהם של חברי הכנסת‬ ‫אל שורות הקהל שביציע‪.‬‬ ‫זה היה אחד המקרים הנדירים שבהם הופעתי בפומבי‪ .‬כמה דקות לפני‬ ‫שראש הממשלה ביקש את רשות הדיבור‪ ,‬נכנסתי לאולם וישבתי במקום‬ ‫השמור למי שאינם חברי כנסת‪ ,‬מאחורי שולחן הממשלה‪.‬‬ ‫בקול נרגש ובנעימה חגיגית קרא בן גוריון את הודעתו מן הכתב‪:‬‬

‫אזהרה לרוצחים | ‪2 9 9‬‬

‫״עלי להודיע בכנסת‪ ,‬כי לפני זמן מה נתגלה על ידי שרותי הבטחון‬ ‫הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים‪ ,‬אדולף אייכמן‪ ,‬האחראי — יחד‬ ‫עס ראשי הנאצים — למה שהם קראו ״הפתרון הסופי של בעיית‬ ‫היהודים״‪ ,‬כלומר השמדת ששה מיליונים מיהודי אירופה‪.‬‬ ‫אדולף אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ‪ ,‬ויעמוד בקרוב למשפט בישראל‬ ‫בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם תש״י — ‪1950‬׳׳‪.‬‬

‫לחברי הכנסת באה הודעת ראש הממשלה כהפתעה גמורה‪ .‬הם לא ידעו‬ ‫שבשעה שהממשלה הגיבה לכאורה באדישות על הידיעות החוזרות‬ ‫ונישנות כי אייכמן חי‪ ,‬כבר פעלו השרותים החשאיים של ישראל ועשו כל‬ ‫אשר לאל ידם כדי להביאו לפני שופטיו‪.‬‬ ‫מבנין הכנסת פשטה הבשורה אל כל בית ישראל‪ ,‬אל המעונים ששרדו‬ ‫מחרושת ההשמדה ואל השכולים שאיבדו את כל היקר להם; וההכרה שיש‬ ‫דין עודדה את הלבבות וחידשה את האמונה בצדק וברוח האדם‪.‬‬ ‫ואל כל רחבי העולם הגיעה הבשורה‪ .‬היא עוררה יחס של כבוד בלב כל‬ ‫אדם הגון‪ :‬ונשאה עמה אזהרה חמורה אל מחבואיהם של רוצחי העם‬ ‫היהודי‪ ,‬שסבורים היו כי השנים ילבינו את חטאם וישתיקו את זעקת הדם‬ ‫השפוך‪ ,‬ואיש לא יבוא עוד להכריחם לתת את הדין על המיליונים שהמיתו‬ ‫בטירופם הנפשע‪.‬‬