הרוצחים ב«נינו
שמעה ו״זנגול
הרוצח«ם ב«נ«נו נערך ע״...
477 downloads
1075 Views
5MB Size
Report
This content was uploaded by our users and we assume good faith they have the permission to share this book. If you own the copyright to this book and it is wrongfully on our website, we offer a simple DMCA procedure to remove your content from our site. Start by pressing the button below!
Report copyright / DMCA form
הרוצחים ב«נינו
שמעה ו״זנגול
הרוצח«ם ב«נ«נו נערך ע״<
י
וכסברג
& הו צ א ת א< .ו<ן-אפשגו<ו בע״כו
SIMON WIESENTHAL: THE MURDERERS AMONG US
תרגום :ש .ענבל
© ALL RIGHTS RESERVED כל הז כויו ת ש מו רו ת ל הוצ א ת פ א רי ס1067 , opera m u n d i העתקה או ע י ב ו ד ה חו מר הכלול ב ספר זה, כולו או מ קצתו ,א סורי ם בהחל ט בכל ה ארצו ת. דפו ס ״ הפוע ל ה צ ע י ר׳ /ת ל־ א בי ב. 1968 , PRINTED IN ISRAEL
תוכן הע ניני ם דיוקנו של שמעון ויזנטל השחרור הסכין סודות ״אודיסה״ אייבמן החמקתן אלכם הרכבת עמדד .לצאת תוך שלוש דקות האיש שאסף עיניים כחולות אפילוג ליומנה של אנה פראנק מעבר לתהומי ההגיון העסקים — קודמים לכל הבארון הזקן לא יכול היה לשכוח שידוד לד״ר באבור השמדת הצוענים הטבח בקיפאלוניה גאלרית הדמעות שני נרות הרוצחים מגאליציה אחד מל״ו הצדיקים המומחה לאריאניזציה הפן האחר של הירח סנט אחד לכל גווייה קללת קין בית־הספר לרצח המונים היכן בורמאן ז אחריודדבר נספח
9 17 30 47 64 95 105 114 134 146 153 166 173 185 189 195 201 206 220 223 228 240 250 260 268 283 285
סדר התכנונות בין עמודי ם 9—8 . 1שמעון וציל ה ויזנ ט ל ב שנת .1936 .2
פו טו מונ טז׳ ו ציו ר מעשה י די ויזנ ט ל.
3ויזנ ט ל נואם באסיפה. .4אפר היהודי ם מובא לארץ. .6—5
תצלומים של המחבר מן הז מן האחרון.
בין עמודי ם 89—88 .8—7שני תצלומים של אדולף אייב מן. .9 .11—10
מודע ת אבל על מות א ביו של אייכ מן. תצלומים מהלוי תו של אייכ מן.
.12איי כ מן על ספון אניד ,בדרך ל א רגנ טינ ה. בין עמודי ם 265—264 .13אריך ראיאקוביץ ,עוז רו של אייכ מן. .14ד״ר קארל באבור. .15ח שבון עבור ששה חבלים ש שמ שו ל תליי ת הועד הי הודי בלבוב. .16רב״ט .0.0שונבאך ,מן ה קו מנדו ה מיו חד להוצאה להורג. .17אנ טון ש מי ה בהברחת י הודי ם.
סמל הוורמאכט,
שהוצא להורג
ב עוון סיוע
.18פראנץ שטאנגל ,מפקד מ חנה הריכוז טרבלינקה. .19נוף כפר מסביב למצוד ת הארטהיים. .20מצוד ת הארטהיים, לרוצחים ״ מדעיי ם״.
״הסנטוריו ם״
להמתת
חסד ובי ת
ספר
דיוקנו של שמעון חזנגול מאת ״ו סף ו כ ס ב ד ג
התגוררתי בווינ ה במשך שנים אחדות ,ולא עבר זמן רב עד שהתחלתי ל שמוע על־אודות שמעון ויזנטל .ב שנת 1960תואר ויזנטל בדפיהם הרא שונים של ע תוני וינ ה בתורת ״ צייד־ אייכ מך ,על סיועו לממ שלת ישראל בעלייה על עקבו תיו של אדולף אייכמן ,ראש־וראשון למומחי־ הלוגיסטיקה של היטלר ב״פ תדון הסופי של הבעיה היהודי ת״ .ושוב, ב שנת ,1963חזר ויזנטל לכותרות בעת שהיפנה את ת שומת־לבם של ראשי משטרת וינ ה לעובדה כי אי ש־גיסטאפו ל שעבד ,אשר אסר את אנה פראנק באמ שטרדם ב שנת , 1944משרת עתה בכוודמ שטדה זה .נאצים רבים אחרים ,נודעיכדל שימצה ,נ תפסו — כפי שידעתי — בגרמניה ובאוסטריה כתוצאה ממאמציו של ויזנטל .התחלתי מגלה סקרנות כלפי האיש, וסוכנות־הבילו ש המוזרה שלו .באותה עת למדתי כי ויזנטל עצמו נרדף על־ידי הנאצים ושהה ביותר מתריסר מחנות־ריכוז ,מפולין ארץ־מולדתו ועד לאוסטריה ,והוא נ שאר בחיים הודות לסידרה של ניסים־למחצה .אמו ורוב בני־מ שפח תו הו שמדו .ב שנת , 1945לאחד שחרורו ,ה תנדב לעבודה ב שירות צבא ארצות־הברית ,בציד אחד פו שעי־מלחמה באוסטריה ,ולאחד מכן הוא הועסק על־ידי הלשכה ל שירותים אסטרטגיים של ארצות־הברית, וחיל הריגול הנגדי האמריקני .ב שנ ת , 1947בסיוע מוגבל ביותר של מתנדבים ,הקים בעיר לינץ שבאוסטריה מרכז־תיעוד קטן ,שבאמצעותו סייע בידי יהודים אחדים למצוא את עקבותיהם של בני־מ שפחתם הנעדרים, וכן יצא בעקבותיהם של חלק מאלפי הרוצחים הנאציים אשר ידע כי הם מסתובבים כבני־חודין .ב שנת 1954סגר את מדכז־התיעוד והחל לעסוק בסיוע לפליטים .אולם ב שנ ת 1961לאחר לכיד תו של אייכמן והעמדתו לדין ,מ שנ שתנה הלד־הרוחות בארצות שקודנדלכן היו נ תונו ת ל שלטון נאצי ,החליט ויזנטל לחזור ולפתוח את המרכז ,והפעם בווינה ,בה יוכל
מ רו צ חי ם
בי ני נו
להתמסד לעיקוב קפדני אחד כל מי שעלול לחמוק מזרועות־הצדק ,עם תום תחולתם של חוקי־ענישתם*. לאחר שהוטל עלי ל שתף־פעולה עם ויזנטל בהכנ ת ספד זה ,התק שדתי עמו טלפוני ת ,באחד הימים של קיץ ,1965והצעתי כי ניפג ש במ שרדו, כדי ל שמוע מפיו את סיפור־המע שה של אחדים מהסיפורים יוצאי־הדופן, מבין מאות הפר שיות הבל תי־ שיגד תיות שלו .הקול ש שמעתי בטלפון היה רך ,חם וידידו תי .במיבטאו הגרמני הדהדו שרידים מאזוריה המרוחקים יותר של הקיסרות האוסטררהונגרי ת ,בהם ע שיתי גם אני את י מי ילדותי. המ תנ תי בסקרנות רבה לפגי שתי עם ״נוקם״ בלתי־רגיל זה. כיכר רודולף ,שבה מקיים ויזנטל את משרדו ,הי א כיכר מבודדת של בנייני ם אפורים ,במחוז הרא שון של וינה .בית מספר 7הוא בי ת חדיש לעומת הבתים הסמוכים .הוא ני בנ ה בוודאי לאחד מלחמת־העולם האחרונה. בקומה הרביעית ד אי תי שלט קטן ,בו צויין כי מרכז ה תיעוד מסונף לפדראצית הנפגעים היהודיים של המי שטר הנאצי .גבר ח שדן — אחד מעוזריו של ויזנטל — פתח בפני את הדלת ,ולאחר שמסרתי את שמי הניח לי להיכנס פנימה .מצאתי שם שני חדרים קטנים ,מועטי־רהיטים, בלא שטיחים ,שכללו רק כמה תיקיות ,שול חנוודכ תיבה וכסאות אחדים. בעד מסדרון צר הגע תי למ שרדו הפרטי של מנהל המרכז ,שם פג שתי ב שמעון ויזנטל. ויזנ טל נראה ידידו תי ומלא־ שמחה — כלל לא כאדם אשר עיסוקו המלא הוא עיקוב אחר רוצחים .זהו גבר שרירי ,שיצא את מחנה־הריכוז האחרון שלו במשקל של עור־ועצמות — 44ק״ג .מ שקלו הנוכחי — כפול הוא. ברא שו המקריח ,ב שפמו הזעיר ובנטייתו־לה שמנה ני תן לנח ש כי הוא סוחר מצליח ,כפי שהיה אביו ,או אדריכל מצליח ,כפי שהיה הוא־עצמו לפני המלחמה. באחד הימים אמד לו אחד התובעים הג ר מניי ם :״ שיטית בי במשך זמן רב ,ויזנטל .הרי אתה נראה כה תמים״ .ואילו ראש עיריי ת וינה אמר לו לא חרונה :״מר ויזנטל ,לעתים מקשה אתה ביותר על חיינו; אולם אנו זקוקים לך ,שכן אתה קול מ צ פוננו כלפי היהודים״. לויזנטל אחת הספריות המעולות ביותר של ההיסטוריה ,האירגון והפעילות של אי רגונו של היינריך הימלר — ה־ס.ס> ** .גוף זה ,שבתחילה הו ק ם ב ת ו ר ת ח ב ר שומרי־ראש מיוחדים להגנתם של אדולף היטלר, • ראה נספח :חוק ההתיישנות. ** דאה נספח :ם.ס .דס.א.
10
דיו ק נו של ש מ עון ויז נ ט ל הימלר ,ומנהיגי ם נאציים אחרים ,במדים שחורים ובמגפיים שחורים ,נעשה למעין .״עילית״ נאצי ת ,לאחר שהיטלר ערך סיהור־דמים ב־ס.א ,.אירגון החולצות השחורות של ארנסט רהם ,שהיו קרויות גם ״פלוגות־הסער״, ה־ס.ס .הקים את הגיסטאפו ,ולאחד מכן שיטר את מחנות־הריכוז .כל אחד מ שומרי מחנו ת־הדיכוז היה חבר ב !. 0.0ניהול המחנות היה נ תון בידי המחלקה הכלכלית של הס.ס ).ובכל אחד ממחוזות אירופה של היטלר היה מוצב גנראל*ס.ס ,.שהיה ממונה על כל ה מחנות שבמחוזו .ויזנטל עוסק דק לעתים רחוקות בפ שעים שבוצעו על־ידי אנ שי־צבא סדירים, או חברי המפלגה הנאצית .כמעט כל ״ל קו חו תיו׳ /כפי שהוא מכנה את הפו שעים הנאציים ,הם אנ שי ס.ס .ל שעבד .אירגון זד .היה אחראי לרציחתם של אחד־ע שר מיליון נפש ,לכל הפחות — רובם גברים ,נשים וילדים חפיט־מפ שע :שישה מיליון יהודים ,וחמי שה מיליון יוגוסלאבים ,רוסים, פולנים ,צ׳כים ,הולאנדים וצרפתים ,בין היתר. ויזנטל מבחין אבחנה ברורה בין ״פ שעי מלחמה״ לבין ״פ שעי הנאצים (או הס.ס).״ .בעיתות מלחמה ,אומר הוא ,עו שים אנ שים בני־תרבו ת מעשים שמעולם לא היו עו שים כמותם בתקופה אחרת .אולם המלחמה אין בה כדי להצדיק את רציחתם — מתוך כוונה־מרא ש — של מיליוני אזרחים תמימים .ויזנטל אינו עוסק בפ שעי־מלחמה ״רגילים״ .הוא מ ציין כי רבים מפ שעי הנאצים בוצעו בין 1933ל* ,1939לפני פ ר ח מלחמת־העולם ה שנייה. בביקורי אצלו שאלתי את ויזנ טל מה הביאו לעיסוק זה ,של רדיפה אחר פו שעים נאציים .הוא ה שמיע אנחה ,קם מאצל שולחךהעבודה שלו וצעד בחדר הלוך ושוב ,ב ה תבוננו ברצפה .״אנ שים רבים שואלים או תי שאלה זאת״ ,אמר .״ידידי אומרי ם, :מדוע מענה אתה את עצמך בענייני ם אלה? ,אלה שאינם י דידי אומרים דברים בוטים יו ת ר, :מדוע חייב אתה לגבור בעבר ,להוסיף שנאה חדשה על הי שנה ו׳ מדוע אין אני חוזר לעיסוקי הקדכדמלחמתי ,זה של בניי ת בתים 1היי תי יכול לנסוע לאמריקה, לקיים חיים נורמאליים ,ולצבור כסף״ .הוא כיווץ את כתפיו .״אין טעם. אני עושה זאת משום שאני ח י י ב לע שות זאת .המניע שלי אינו תחושת נקמה .אולי פיעמה בי תחושה מעיו־זו במשך תקופה קצרה ,בתחילה. בסוף המלחמה ,כאשר שוחררתי לאחר כארבע שנים תמימות שע שיתי ביותר מתריסר מ חנווד ריכוז ,לא נותר ביי כוח גופני ,אולם היתה בי תשוקה עזה לנקמה .איבד תי את כל מ שפחתי .אמי נלקחה לנגד עיני ממש. ח שבתי כי א שתי מתה .לא היה לי איש שלמענו אחיה .אך עוד לפני שהיה לי ז מן להרהר בענייני ם אלה ,ידע תי כי אנו חייבים ש ל א ל ש כו ח .אם כולנו נשכח ,עלול או תו הדבר ע צ מו לחזור ולהתרחש ,בעוד עשרים שנה
11
ה רו צ חי ם
בי ני נו
או חמישים או מאה .אומדים בי הבריות בגרמניה ובאוסטריה שוב אינך רוצות ל שמוע מאומד .על ׳דברים אלה׳ .נכון .אולם ככל שנדבר .במ שפטים, כן תחלש ההתעוררות הנאצית .מ שפט אייכמן היה המעצור הבולט ביותר לצמיחת התנועה הני א רנ א צי ת בגרמניה ובאוסטריה .כיום שוב לא יוכל איש לומד כי לא ידע על ׳אותם הדב רי ם׳״. ** * שמעון ויזנ טל נולד ב־ 31בדצמבר ,1908״כמחצית השעה לפני סוף ה שנה״ ,בעיירה בוצ׳אץ׳ ,בקצה המזרחי של הקיסרות האוסטררהונגרי ת. ב בו צ׳ א ץ /בת 9,000התו שבים ,התגוררו 6,000יהודים ו־ 3,000פולנים. 3,500,000תו שבי גאליציה כללו 1,700,000אוקראינים ( שכונו גם בשם רותנים) 1.-000,000 ,פולנים ו־ 800,000יהודים .הפולנים והיהודים חיו במרכזים העירוניים ,ואילו האוקראינים — בנאות־הכפר .ו שתי הקבוצות הללו היו צהובות זו לזו. אביו של ויזנטל ,סי טונ אי מצליח ,עסק בין השאר בסוכר .ב היו תו ילד היד ,שמעון נו הג להיכנס למחסן ,ולהקים בנייני ם ומצודות מקוביות־סוכר לבנות .מאמו־זקנתו מצד האם׳ שהיתה אשה אדוקה בדתה ,ירש נ טייה״ למיסטיציזם ,שני תן להבחין בו גם עתה ,במח שבתו ובדיבורו .היא היתד. נוטלת את שמעון נכדה לביקורים אצל צדיקים מפורסמים ,מהם היתד. מבק שת לברך את הילד. בהיו ת שמעון בן חמש פרצה מלחמת־העולם הרא שונה .אביו ,שהיה קציו־מילואים בצבא האוסטרי ,הצטרף ליחידתו ,וכאבות רבים אחרים ,לא חזר מן המלחמה .הוא נהרג בקרב ב שנ ת .1915באותה שנה הגי עו הקחאקים של הצאר לבוצ׳אץ׳ ,כשהם רכובים על סוסיהם המהירים. התושבים היהודים המבועתים ידעו למה עליהם לצפות .רבים מהם באו מרוסיה ,בה החלו פוגרומים בכל ע ת שנ תגלו קשיים פנימיי ם ,והיה צורך להסיח מהם את ת שומת־לבה של האוכלוסיה :היו מניחים לה אז להלקות ביהודים ,ולבזוז את חנויותיהם .יהודים רבים נ מלטו אל המערב ,תחילה לגאליציה ,לאחר מכן לגרמניה ,ולאחרונה לאירופה המערבית ולאמריקה. בסוף שנת 1915נ טל תו אמו ,י חד עם אחיו הצעיד ,לווינה ,שהיתה אז ע דיין בירת הקיסרות ההבסבודגית ,בה ביקר בבית־ספר עירוני .ב שנת 1917נ סוגו הרוסים מגאליציה ,ויהודים רבים חזרו שמה ,וביניה ם בני מ שפחת ויזנטל .לאחד שביתת־הנ שק י היתד .גאליציה המערבית במשך שלושה חודשים הדיפובליקה המערב־אוקראינית העצמאית .אזי פל שו שמד. צבאות פולין ,ו בני בוצ׳אץ׳ נע שו לאזרחים פולניים .המי שטר הפולני נמ שך
12
דיו ק נו של ש מ עון ויז ג ט ל במעט שנתיים ,עד שהחלה המלחמה הפולנית־בול שביקית ,ב שנת .1920 לגבי תו שבי בוצ׳אץ׳ היה פירו שן של המלחמות הבלתי־פוסקות תנועה מתמדת של גיי סו ת צבא ,ופחד מתמיד. ״ היינו מתעוררים בבוקר בלא לדעת מהו ה שלטון ה שורד באותו היום״, מספר ויזנטל .״ביקרתי אז בגי מנסיה המקומית .כאשר היו שואלים או תנו מי שליט בעיר או במדינה ,היה ע לינו להדים את עינינו אל ת מונ ת־הדיוקן שעל הקיר ,מעל ל שולחן המורה .פעם היה זה מנ היג בול שביקי ,ב שבוע שלאחד מכן — אוקראיני ,וב שבוע שלאחריו — המארשאל הפולני פילסודסקי .הבול שביקים אספו את כל הבורגנים ,ואילצום לשלם ד מי' כופר .אמי ונ שים י הודיו ת אחרות נ צ טוו לנקו ת את אולם־ההתעמלות המקומי ,שהרוסים הפכוהו לאורווה״. האוקראינים היו גדועים עוד יותר ,שכן עסקו ב שוד ,באונם וברצח. בהיו ת שמעון בן שתינדע שרה יצא אל הרחוב ,ו אזי רדף אחריו פרש אוקראיני ,שמתוך בדיחות־הדעת שלף את חרבו ו שילחה בנער .צלקת עמוקה בירכו משמשת לו מזכרת לאותם הימים. בגימנסי ה התאהב ויזנטל בנערה יהודיה נאה ,בעלת שיעד בלונדי־כהה, בשם צילה מילד .אף שהיו צעירים ביו תר׳ היתה כל העיר מ שוכנעת כי שמעון וצילה י ת ח תנו ביום מן הימינה ב שנת 1925התחתנה אמו של ויזנ טל ב שנייה ,והמ שפחה עברה לדולינה ,עיר בהרי הקארפאטים ,מקום שם היה אביו־החורג בעליו של בית־חרו שת לרעפים .שם היה שמעון מבלה את חופ שותיו .באותה עת החליט להיע שות אדריכל .לאחר שסיים את הגי מנסי ה ניסה להתקבל לאוניברסיטה הטכני ת של לבוב ,אך משום ה״נומדוס קלאוזוס״ הו שבו פניו ריקם. את ארבע ה שנים שלאחר־מכן עשה ויזנ טל בפראג ,שם למד באוניבר סיטה הטכני ת הצ׳כית ,והיה מאושר ביותר .הוא היה אהוב ביותר על הסטודנטים האחרים ,שימש פולמוסן מלהיב באסיפותיהם ,ומנחה משעשע ביותר באירועיהם החברתיים .ההומור ה מיו חד־ב מינו שניחן בו נ שא חן ב עיני ידידיו הלא־יהודיים ,שנהנו מן המ שמעויות הסמויות של סיפוריו. ב שנת 1936נ שא לו לאשה את צילה מילר ,ופתח לעצמו לשכת־ אדריכלות ,שהתמחתה בהקמת בתי־מגורים נאים .תקופה זו באה לקיצה באוגוסט ,1939עת גרמניה ורוסיה חתמו על ברית ״אי־ההתקפה״ שלהן, והסכימו לחלק ביני הן את פולין .ב־ 1בספטמבר פתחו הגדמנים בפלי שת־ הבזק שלהם מן המערב ,ו שבועיים לאחר־מכן פלש הצבא האדום לפולין מן המזרח .באמצע ספטמבר היה הצבא האדום בלבוב ,ושוב מצא עצמו ויזנ טל ״משוחרר״ ,בפי ששוחרר קודמ־לכן על־ידי הרוסים ,האוקראינים
13
ה רו צ חי ם
בי ני נו
והפולנים .המשחררים האחרונים הביאו עמם את הנ.ק.ו.ד ,.מ שטרת־הבטחון שלהם ,אשר החלה לאסור את הסוחרים היהודים הבורגנים ובעלי בתי* החרושת ,וכן את אנ שי ה״ אינ טליגנציה״ — רופאים ,עורכי־דין ומודים. אביו־החורג של ויזנ טל הושם בבית־כלא סובייטי ,בו נפטר עד־מהרה. אמו באה לגור עט בנה וכלתה .אחיו החורג ,סוחר בסטאניסלאב ,נאסר ולאחר־מכן נורה על־ידי הדוסים ,שהרגו את כל האסירים המדיניי ם בעת הנ סיגה מפני הצבאות הגרמניים המתקדמים והולכים .יהודים בורגנים רבים קיבלו דרכונים שכונו ״דרכוני סעיף 11״ ,שהפכום לאזרחים ממדרגה שניי ה :נאסר עליהם לגור בערים גדולו ת או באזור המרוחק מן הגבולות פחו ת מ־ 100קילומטרים .במצוקה בה היה נ תון גילה ויזנ טל תו שייה ו שיחד את אחד מקומיסארי הנ.ק.ו.ד ,.כך שהלה ה שיג דרכון רגיל לו, לא שתו ולאמו .חודשים אחדים לאחר־מכן הוגלו כל היהודים בעלי ״דרכון סעיף 11״ לסיביר ,בה מתו רבים מהם .בני מ שפחת ויזנ טל הצליחו להישאר בלבוב ,אולם י מיו של ויזנטל בתורת אדריכל עצמאי תמו .הוא שמח למצוא לעצמו עבודה כמכונאי בבית־חרו שת לייצור קפיצי־מיטות. ב־ 30ביוני , 1941לאחד פלי שת היטלד לברית־המועצות ,החלו המדים הגרמניים הרא שונים נראים בחוצות לבוב .הם הולב שו על חילות־העזר האוקראינים ,שקיבלו את אימוניהם בגרמניה .את שובם ללבוב חגגו אלה בפוגרום שנמשך שלושה ימים ושלושה לילות .מ שנסתיים הטבח ,הגיע מספר הקורבנות היהודיים ל־.6,000 ביום א׳ ,ה־ 6ביולי , 1941הסתתר ויזנטל במרתף ביתו .בשעה 4אחר־ הצהריים בא שוטר־עזר אוקראיני ,דובד יידי ש ,ואסר או תו ואת י די דו שעשה עמו אותה שעה .חלק ניכר מן האסירים הוצא להודג ברבמקום, ורק תפילת־הערב של האוקראינים הצילה את ויזנטל ואחדים מעמי תיו. והנה ,ב שכבו על דדג שו חש לפתע אור־פנס מאיר את פניו ,וקול פולני לוח ש :״מד ויזנטל ,מה א ת ה עושה כ אן?״ ויזנטל הכיר כי זהו אחד ממנהלי־העבודה שהעסיק ב בניי ת בתים ,איש בשם בודנאר .״עלי להוציאך מכאן הלילה״ ,לחש בודנאר ל אוזנו של ויזנטל .״יודע אתה מה יע שו מחר בבוקר״ .בפני ה שלטונות הציג את ויזנטל וי די דו כ״ שני מרגלים רוסיים״. על־כן הולקו ,ובודנאר נטל על עצמו להעבירם לקומיסאר האוקראיני, כביכול .לאחר הדפתקות רבות הגי עו הביתה ,למחרת בבוקר .שבועות אחדים לאחר־מכן הועבדו ויזנ טל וא שתו למחנה־הריכוז יאנובסקה ,בעוד שאמו הזקנה הועברה לגיטו. בסוף 1941שולחו בני־ הזוג למחנה מיוחד לעבודת־כפייה ,ששירת את בתי־המלאכה לתיקון רכבות־המזרח .תפקידו של ויזנטל שם היה לצבוע
14
דיו ק נו של ש מ עון ו י ז ב ט ל סמלי צלב־הקדס־ונ שר על קטרים רוסיים שנלבדו .לאחר שנתגלה בי הוא אדריכל במקצועו ,הועבר לעבודת־פנים ,כטכנאי וב שדטט. באוגוסט 1942הועעבדו אלפי יהודים מהגיטו שבלוב למחנות־המוות שהחלו אז׳ בהקמתם בפולין .באחד הימים ראה ויזנטל ,ב איד אוני ם ,כיצד תוחבים מאה נ שים יהודיו ת ק שי שות לתוך כל קרון־מ שא שברכבת .הס.ס. הניח לקרונות על מטענם לעמוד במצב זה במשך שלושה ימים ,בשמש־ אוגוסט הלוהטת ,בעוד הנ שים מ תחננו ת למים .אחת מאלו היתד .אמו בת הששים ושלוש .ויזנטל שוב לא דאה אותה. עד לספטמבר 1942נרצחו רוב בני משפחתם של ויזנטל ואשתו. הרפתקות מסמרות־ שיער אי פיינו את דרכה של א שתו לווארשה ,שם חיתה בהסתר ,בלא שאיש יח שוד כי היא יהודיה. ב־ 20באפריל , 1943יום הולדתו החמישים־וארבעד .של היטלר ,הועבר ויזנטל למחנה־דיכוז סמוך .כפסע היה בינו לבין המוות ,אך הוא הוחזר מגיא־ההריגה דק משום שהיה צורך בו ,כצייר־ שלטים .סייע לו בכך אחד מ שני הגרמנים — אנטי־נאצים בלב־לבם — שניהלו את בתי־המלאכה. בסוף ספטמבר ,1943לאחר שהחלו מעבירים את כל עובדי בתי־ המלאכה ,מדי לילה בלילה ,למחנה־הדיכוז ,החליט ויזנ טל כי הגיעה שעתו להימלט .התירו לו לנסוע העידה ,בחברת שוטר אוקראיני ,כדי לקנות ציוד .ה שוטר נראה מגו שם ומטומטם ,ולא הכיר את מבואותיה ומוצאותיה של העיר .ויזנטל נכנס לחנות ,יצא בעד הפתח האחורי ,והסתתר במשך חודש ימים בעליית־גג .לאחר הרפתקות רבות נתפס ,והוחזר למחנה־ הריכוז .שם התנסה בתלאות בלתי־אנו שיות ,פעמיים ניסה לאבד את עצמו לדעת ,ויחד עם 33היהודים האחרים ששרדו מתוך 149,000י הודי לבוב, הועבר לעיר פשמישל ,שם ״נמכר״ בתורת ״עובד־כפייה לא־גרמני״ למוסד הממלכתי שעסק בהקמת ביצורים וכיוצא באלה .המטרה היתד .להחזיק ביהודים ספורים אלה כתירוץ ל־ 200אנ שי ס.ס ,.שיי שארו לשמור עלי ה ם; לשמור ,ועל־כן לא יעבירום לחזית .הקבוצה המעורבת שכללה אנ שי .0.0 ויהודים עבדה ממקום למקום ,כשהיא מנסה להתרחק מהכוחות הסובייטיים המתקדמים והולכים .ממחנה פלא שוב הועבר ויזנטל ,יחד עם אלפי עצירים אחרים ,למחנה־הריכוז גדוס־דוזן שליד ודוצלאב ,כא שד ברא שית ינואר 1945התקרב הצבא האדום למחנה זה .ויזנטל הועבר אז למחנה בוכנוואלד, ומשם למחנה מאוטהאחן ,שבאוסטריה העילית .בדרך מתחנת־הרכבת, בליל־ שלגים אפל ,ירה בו אחד מ שומרי הס.ס ,.אך בלא־יודעין החטיא את המטרה .ויזנטל נפל על הקרקע ,איבד את הכרתו ,הועבר יחד עם גוויו ת אחרות למ שרפת־המחנה ,ודק בדרך־נס ניצל והועבר לגו ש ר — ״גוש
15
ה רו צ חי ם המוות״ .מזונו היו מי בחיים מייחם ויזנ טל בקפה שאותו הכיר גאולתם קרובה ,שכן הצבא האמריקני
16
בי ני נו
שם היה ב שיעור של 200קאלוריות .את הי שארותו ל״קאפו״ פולני בשם אדוארד סטאני שבסקי ,סוחר־ ויזנ טל בז מנו בעיר פוזנאן .שניהם ידעו כי שעת־ שמעו את זימזומם של מטוסים אמריקניים ברקיע. עצמו הגיע למחנה ב־ 5במאי .1945
פרק ראשון
ה ש ח רו ר
השעה היתד .עשר בבוקר ,ביום ד.־ 5במאי ,1945עת ראיתי טאנק גדול ואפור שכוכב לבן בידכ תיו והדגל האמריקני מתנופף מן הצריח .עמד תי בכיכר שטופת־הרוחות שהיתה ,עד שעה קודם לכן ,חצרו המרכזית של מחנה הריכוז מאוטהאוזן .השמש זרחה ,וניחו ח האביב הורג ש באוויר .שוב לא ני תן היד .להבחין בדיח המתקתק של בשר־אדם חרוך ,שאפף תמיד את הכיכר. בלילה הקודם ברחו אנ שי ה .0ס .האחרונים .תנוע ת מנגנון ההרג נעצרה. בחדרי רבצו על דרג שיהן גוויו ת אחדות .הן לא סולקו משם אותו בוקר. המשרפה חדלה לפעול. איני יודע כיצד עלה בידי להגיע מחדרי אל החצר .רגלי נ שאוני אך בקושי .לב שתי את מדי הדהויים ,המפוספסים ,כ שאות 1צהובה מתנוססת עליהם ,בתוך משולש כפול ,צהוב ואדום .מסביב לי ראיתי אנ שים אחרים במכנסיים מפוספסים .אחדים מהם החזיקו דגלונים ,ונופפום לעבר האמריק נים .כיצד הגיעו אליהם דגלוני ם אלה ז האם האמריקנים הביאום ו לעולם לא אדע זאת. הטאנק בעל הכוכב הלבן היה מדוחק כמאה מטרים ממני .רציתי למשש את הכוכב ,אך היי תי חלש מדי .נותרתי בחיים כדי לחזות ביום זה ,אך לא היה בכוחי לצעוד את מאה המטרים האחרונים .זכורני כי הצלחתי לצעוד צעדים מספד ,ואזי נ תמו טטו ברכי ונפל תי על ג חוני. מי שהו הרימני .ח שתי כיצד הריקמה הגסה של המדים האמריקניים שעינם כעין הזית מתחככת בזרועו תי הח שופות .לא יכול תי להוציא הגה מפי! לא יכול תי אף לפתוח את פי .הצבעתי לעבר הכוכב הלבן ,נג ע תי ב שריון הצונן ,המאובק ,ואזי התעלפתי. כאשר פקחתי את עיני ,לאחר מה שנראה היה ב עיני כשעה ארוכה, מצאתי את עצמי רובץ על דרג שי .החדר נראה שונה .עתה איכלס כל
ה רו צ חי ם
בי ני נו
דרג ש איש אחד ב ל ב ה ולא שלושה או ארבעה לדרגש* ואת הגוויו ת הרחיקו .ריח בלתי־מוכר ריחף באוויר .היה זה די.די.טי .אילפסי־מרק גדולי ם הובאו פנימה .היה זה מדק א מ י ת י ,וטעמו היה ערב ביותר לחך .אכלתי מ מנו מנה גדו שה מ דיו קיבתי לא היתה מורגלת באוכל כה מזין ,והקאתי ממו שכות. הימים שלאחר מכן חלפו באדי שות נעימה .דוב הזמן נ מנ מ תי על דדג שי .רופאים אמריקנים בחלוקים לבנים נכנ סו לחדר ,כדי לה תבונן בנו. קי בלנו גלולות ,ועוד מזון — מ ד ק ,ירקות וב שד — כ ה חלוש היי תי עדיין, עד כי נ אלצ תי להסתייע באחד מידידי כאשר רצי תי לצאת החוצה .נו תר תי ב חיי ם! שוב לא היי תי חייב לאלץ את עצ מי להיות חזק .ב עיני ד אי תי את היום אליו התפללתי במשך כל אותן ה שנים ,ועתה היי תי תשוש מ תמיד .״תגובה טבעית״ ,אמדו הרופאים. ע שיתי מאמץ לקום ולהתהלך בלא סיוע .כא שד גררתי את דגלי לאורך מסדרון אפל קפץ עלי מי שהו והפילני .התמוטטתי ואיבד תי את הכרתי. התעוררתי על דרג שי ,ורופא אמריקני נ תן לי תרופה כלשהי .שני ידידי ם י שבו לצידי .הם הדי מוני במסדרון ונ שאוני אל דרג שי .לדבריהם ,אחד ה״קאפר׳ הפולניים הלם בי .אולי כעם משום שעדיין נו תר תי בחיים .׳ חברי לחדר הפצירו בי לדווח על ה״קאפו״ בפני ה שלטונו ת האמריקניים. שהדי בני־חורין אנו עתה ,שוב אין אנו ״תת־אדם״ .ביום המחרת ליווני י די די לאחד המשרדים ב בניין שקודם לכן שימש כמפקדת המחנה .שלט בכתב־יד ,״ פ ש עי מ ל ח מ ה ״ היה תלוי על הדלת .נאמר לנו כי ע לינו להמ תין בחדר־קבלה קטן .מי שהו הביא לי כסא ,וי שבתי עליו. בעד הדלתות הפתוחות ראיתי קצינים אמריקנים י שובים ליד שולחנות־ כתיבה וחוקרים אנ שי ס.ס ,.העומדים דום ניכחם .כמה מן האסירים לשעבר ע בדו ככתבנים .איש .0.0הובא לחדר .באורח אינ ס טינ ק טיבי הפני תי את ראשי הצידה ,כך שלא יוכל להבחין בי .היה זה שומר אכזרי ז הוא היה נו הג להלקות את פני האסירים ב שוט־רכיבה שהיה נו שא תמיד — אם בע ת שהיה עובר לידם במסדרון לא היו נחפזים לז ה הצידה ו ל ק פ ח לדום. מראהו של איש זה העלה תמיד זיעה קדה בעודפי. עתה נעצ תי בו מבטי ם! לא יכולתי ל ה א מין :איש הס.ס .עמד רועד, ממ ש כשם שאנו רעדנו מפניו .כ תפיו היו נפולות ,והוא לא חדל מלקנח את כפות ידיו .שוב לא היה אדם ע ליון! הוא הזכיר לי מדאה של חיה לכודה .וכמלווהו שימש אסיד י הודי — אסיר ל ש ע ב ר. הוספתי לנ ע ח בו מבטים ,כמוקסם .לא יכול תי לקלוט את הנאמר ,בעת שאיש ,הס.ס .עמד לפני חוקרו האמריקני .הוא התקשה לעמוד דום ,וזיעה
18
ה ש ח רו ר ניגרה על מצחו .הקצין ה אמריקני אותת בידו ,וחייל אמריקני סילק את איש הס.ם .י די די סיפרו כי כל אנ שי ה .0ס .רוכזו במצד־ביטון גדול ,כדי שיי שארו עצורים שם עד למועד משפטם .דיוו ח תי את אשר היה עלי לדווח בדבר ה״קאפר׳ הפולני .י דידי העידו כי מצאו או תי שוכב מחוסר־הכרה במסדרון .גם אחד הרופאים האמריקנים העיד .אחר כך חזרנו לחדרנו. באותו הערב בא אלי ה״קאפר /התנצל בפני ל עיני חברי והו שיט אלי את ידו .קיבלתי את התנצלותו ,אך לא הו שטתי לו את ידי. ה״קאפר׳ היה נטול ח שיבות .הוא כבר היה נחל ת העבד .המחשבה על המחזה שראיתי במ שרד לא הרפתה ממני .כא שד שכבתי על דרג שי, כ שעיני עצומות ,ד אי תי את איש הס.ם .הרועד — אותו מוג־לב בזוי ומבוהל ,ב מדיו השחורים .במשך שנים שימ שו מדים אלה סמל לפחד ובעתה .ד אי תי חיילים גרמניים מבוהלים בעת המלחמה — גם החיילים פחדו מאנ שי ה .0ס — .אך מעולם לא נ תקל תי באי ש .0.0מבוהל .מאז ו מתמיד נצ טיי רו ב עיני כאנ שים החזקים ,ה״עילית״ ,של מי שטד מנוון. נצרכתי לזמן רב כדי לעכל את אשד ר אי תי :״בני־אדם עליוני ם״ הפכו למוגי־לב ברגע ששוב לא היו מוגני ם על־ידי אקדחיהם .גורלם נחרץ. קמתי מדרג שי וי צ א תי מן החדר .מעבר למ שדפה חפרו אנ שי .0.0 קברות לשלושת אלפי חברינו אשר מתו מרעב ומת שי שות־כוחות לאחר הגיע האמריקנים .י שבתי ו ה ת בוננ תי באנ שי ה .0ס .שבועיים קודם לכן היו מלקים או תי מלקות־מוות אילו היי תי מעז להביט בהם ז עתה נראה שהם חוששים לעבור לידי .אחד מהם ביק ש סיגריה מחייל אמריקני ,כמתחנן. החייל ה שליך את הסיגריה אותה עי שן .איש הס.ס .התכופף ,אך אחד מחבריו שהיה זריז מ מנו תפס את בדל־הסיגריה׳ וה שניים החלו מתקוטטים עד שהחייל הורה להם להסתלק. דק שבועיים חלפו ,וה״עלית״ של ״הרייך בן אלף ה שנים״ התקוטטה על בדל־סיגריה .כמה שנים חלפו מאז ני תנ ה לנו סיגריה ז חזרתי לחדרי ו ה ת בוננ תי מסביבי .רוב חברי רבצו באדי שות על דרג שיהם .לאחר רגע־ הצהלה ה תנסו רבים מהם בהתקפי דיכאון .עתה ,לאחר שידעו כי עתידים הם לחיות ,החלו תופסים את חוסר־התוחלת שבחייהם .הם ני צלו — אך לא היה להם מי שיחיו ב שבילו ,לא היה להם מקום שאליו יוכלו לחזור ,לא היו שברים שאותם יכלו ללקוט ולאחות. היה עלי לאזור כוח כדי שלא להיכנע לאדי שות מעין זו .מ שהו חייב היה לחלץ אותי מהסיוטים ש תקפוני עם חשיכה ,ומהחלומות־בהקיץ ב שעות היום .ידע תי בדיוק מה שביכולתי לעשות ,ומה עלי לעשות. הלכתי למשרד ,והצע תי את שירותי.
19
ה רו צ חי ם
בי ני נו
קיווי תי כי י תעלמו מהופעתי .הסגן האמריקני ה אזין לדברי ,ו הני ע את ראשו לשלילה .מה יוכלו לע שות בי ? הוא ציין בי אין לי הכשרה מתאימה ,ואף לא נ סיון. ״ודרך אגב ,מהו מ שקלך?״ שאל. שיקרתי .״חמי שים וששה קילוגרם״. הסגן צחק .״ויזנטל ,לך ונו ח למשך זמן־מה ,וחזור אלי כא שד משקלך יהיה באמת חמישים וששה קילו״. עשרה ימים לאחר מכן ,הוספתי מעט משקל .התאפרתי מעט .מצא תי פיסת ניי ד אדום ,וה שתמ שתי בה כדי להוסיף צבע ללחיי החיוורות .אחד מידידי שאלני אם בכוונ תי לצאת ולחפש לעצמי כלה. ״יש אנשים שכלה זו לא תמצא חן בעיניהם״ ,אמרתי. הסגן חש בוודאי עד כמה חשוב ב עיני התפקיד ,שכן הוא אמר כי אוכל להתחיל מייד ,והוא הציבני תחת פיקודו של קפטיין בשם טאדאקוסיו, אריסטוקראט רוסי לשעבר אשר היגד ב־ 1918לארצות־הברית ,מגרוזיה. הוא הורה מ שפט בינל או מי באוניברסיט ת הארווארד. נלווי תי לקפטיין טאראקוסיו במסעותיו ,בחיפו ש אחד שומרי .0.0 ממחנה־מאוטהאוזן שהסתתרו בסביבה .פעמים מספר ביק שני טאראקוסיו לבצע את המעצרים במו־ידי. לעולם לא אשכח את פד שת־החיפו ש הרא שונה שלנו .נ סענו בג׳י פ עד לביתו הקטן של איש ס.ס .בשם שמידט .הוא היה אחד מ שומרינו ,אי ש קטן וחסר־מ שמעות ,שנראה אלמוני ממש כ שמו הנ פ ח .עלי תי לקומה ה שנייה ,מצאתיו בה ואסרתיו .הוא אף לא ניסה להתנגד .כולו רעד מפחד. כמוהו במוני ,אך מסיבות אחרות .כה תשוש היי תי מן העלייה במדרגות ומההתרג שות עד שהיה עלי להתיי שב לז מך מ ה על כסא. בעת שירדנו יחד במדרגות ,נטל שמידט את זרועי וסייע לי .הוא יכול היה להימלט בקלות .אילו היה דוחף או תי דחיפה קלה היי תי נופל במורד המדרגות ,והוא יכול היה להתחמק בעד הפתח האחורי. אולם הוא אף לא העלה על דע תו את האפ שרות של בריחה .היה משום גיחוך במצב ,בדומה לארנבת הנו שאת את כלב־הציד .הוא ישב בג׳י פ מאחרי הקפטיין טאראקוסיו ומאחרי ,וה ת חנן לרחמים .הוא בכה .הוא אמר כי אין הוא אלא אחד מדגי־הרקק .מדוע ניטפלו אליו דווק א? הוא לא עשה כל דבר רע .הוא נהג בדיוק בהתאם לפקודות .הוא נ שבע כי סייע לאסירים רבים. אמד תי ל ש מידט :״כן ,סייעת לאסירים .ראיתיך לעיתים קרובות .סייעת להם בדרכם למשרפה״.
20
ה שחרור ואז בדם ולא הוסיף לדבר .הוא י שב לו שם ,רכון ,על המושב האחורי, כשהוא פוכר את אצבעו תיו הרועדות ,עד שהגענו למחנה ומסרנוהו לידי העוסקים בפ שעי־המלחמה. שמידט היה ה״ל קווד הרא שון שלי ,ורבים באו אחריו ,ב שבועות שלאחד־מכן .לא היינו צריכים להרחיק לכת .נ ת קלנו בהם כמעט באקראי. במשך החוד שים שלאחר מכן סייע תי בריכוז חלק מהעדויו ת שהו שמעו במ שפטי המלחמה אשד נערכו בבי ת־דין צבאי אמריקני בדאכאו ,חודשים אחדים לאחר מכן. לאחד כינון ארבעת האזורים הצבאיים באוסטריה ב שנת 1945נעשה מחנה מאוטהאוזן חלק מהאיזוד הסובייטי .קבוצתנו ,שעסקה בפ שעי המל חמה עברה ללינץ ,שבאיזור האמריקני .רבים מתו שבירל שעבר של מחנה מאוטהאחן הובאו למחנה עקורים שהוקם בבית־הספר הציבורי של לי אונדינג ,עיר קטנה ליד לינץ. נער קטן בשם אדולף בילה שם את שנו ת־לימודיו הרא שונות .י שנו על מיטו ת מתקפלות בכיתה שחלונותיה ה שקיפו על בית ק טן :ביתם של הורי היטלר .הם היו קבורים בבית־הקברות ששכן בקצה הכביש. לא חיבבתי במיוחד את המראה שנשקף מן החדר ,וימים מעטים לאחד מכן עברתי מבית־הספד ללינץ ,בה שכרתי לעצמי חדד צנוע ,מרוהט, בלאנד שטראסה .לא היה כל הידור בחדר זה אך מן החלון עלה בידי להשקיף על גן קטן. בילי תי את שעות הבוקר במ שרד פ שעי המלחמה ,ואת שעות אחר הצהרים בוועד הי הודי שבלינץ ,שזה עתה הוקם ,ושלאחר מכן הורחב ונע שה לוועד הי הודי המרכזי באיזוד האמריקני של אוסטריה .אני מוני תי סגךיו שב־רא ש בוועד זה. לוועד היה מ שרד־ארעי ב שני חדרים זעירים ,ואלה היו הומים תמיד מאדם .בחוד שים שלאחד המלחמה היו המבקרים אצלנו שברי־כלי, שתמיד נראו כאילו עטויים הם בבגדיהם של אחדים .לחייהם היו נפולות ושפתיהם חסרות־דם .רבים מהם אמרו בי היו מעצורי מאוטהאוזן. ה תוודענו איש לרעהו באמצעות הסיפורים על־דבד אנ שי .0.0שאותם היכרנו כולנו ,או דדך זכרונו ת מ שותפים על ידידי ם שהלכו לעולמם. אחדים מהם נ הגו כאנ שים שניצלו זה עתה מרעידת־אדמה או מסופת־ אדירים ,ואינם יכולים להבין מדוע ניצלו .הם היו שואלים איש את חברו: ״מי עוד ניצל ז״ הם התק שו להבין כי נ ש תיירו בחיים ,וכן היה זה מעבר לתפיסתם כי גם אחרים נו תרו בחיים .הם היו יו שבים על מדרגות המ שרד
21
ה רו צ חי ם
בי ני נו
ומ שוחחים איש עם דעהו .״האפשר הדבר כי אשתי ,אמי ,ילדי ,נו תרו בחיי ם? כמה מידידיי ,כמה מ בני עי ריז ״ שירותי הדואר לא פעלו .אותם קווי־הטלפון הבודדים שני תן היה להפעילם היו שמודים ל שימו ש הצבא .הדרך היחידה לגלות האם מי שהו נותר בחיים היתד .ללכת ולחפשו .ברחבי אירופה זרם גל־פרא של ניצולי ם נרג שים .הם היו נוסעים במה שקרוי ״טרמפ״ ,זוכים להסעה בג׳י פ למרחקים קצרים ,או היו נתלים על קרונות־דכבת רעועים ,נעדרי חלונות או דלתות .אחרים היו מגובבים בקבוצות על עגלות־חציר ,אחרים — הולכים בדגל .הם היו מנצלים כל אמצעי שהוא כדי להתקרב ליעדם, ולו גם קילומטרים בודדים .כדי להגיע מלינץ ל מינכן ,שהמרחק ביני הן הוא זה של נסיעה ברכבת במשך כשלוש שעות ,היו עו שים בדרכים חמישה ימים .רבים מביניהם לא ידעו למעשה להיכן יו עידו פניהם, למקום בו שהו בחברת משפחתם בימים שלפני המלחמה? למחנה־הריכוז שבו שהתה המ שפחה ,בהתאם לידיעה האחרונה שבידם? שהדי המ שפחות נפרדו בפתאומיו ת רבה מכדי שני תן היה לקבוע סידורים לקראת או תו היום בו תסתיים המלחמה. ב״הרפתקותיו של החייל האמיץ שווייק״ ,יציר תו הנצחי ת של יארוסלאב האשק ,קובע הגיבור מועד עם ידידו ,באמדו כי יפג שו בבית־מדז ח מסויים בפראג ״ביום ד׳ שלאחד המלחמה״ .אולם מלחמת העולם הרא שונה היתד. בבחינ ת מ שחק־ילדים לעומת האפוקאליפסה ,שאנו המעטים ני צ לנו ממנה. ועם זאת ,הוסיפו הניצולי ם לעלות־ברגל ולע שות את דרכם הנוא שת, כשהם י שנים בצידי הדרכים או בתחנות־רכבת ,ממ תיני ם לרכבת נוספת, לעגלה נוספת ,כ שתמיד מדרבנת אותם ה ת קווה :״אולי נו תד מי שהו בחיים ...מי שהו ע שוי לומר היכן ני תן למצוא אשד* אם ,ילדים ,אח — או האם הלכו לעולמם״ .מוטב לדעת את האמת מאשר להיוותר בחוסר־ ודאות .הרצון למצוא את בני־המ שפחה היה גובר על הרעב ,הצמא, העייפות .הוא גבד אף על הפחד מסיורי־הגבולות ,מהחיל לריגול נג די ומהנ.ק.ו.ד ,.מאותם ה מצווי ם :״הבה ונראה את ניידו תיד״. פעלנו הרא שון בוועד בלינץ ,היה לערוך ר שימות של ניצולים שנודעו לנו .אנ שים שבאו לחפש מי שהו נתבק שו לומר מהיכן באו הם עצמם .הם היו נוודים ,מ שוטטים ,קבצנים .אולם אי־פעם היה להם בית ,היתד .להם עבודה והיו להם חסכונות .שמם נרשם ,וסווג בהתאם למקום־מוצאם. לאט לאט נתרבו הר שימות .אנ שים מפולין ,מצ׳כוסלובאקיה או מגרמניה הביאו לנו ר שימות .נ תנו להם העתקים מר שימותינו ,שעליהן שקדנו עד ל שעוודהלילה המאוחרות .ב שעות־הבוקד המוקדמות היו מגיעים רא שוני
22
ד ,ש ח ר ו ו המחפשים .היו שהמ תינו במשך כל הלילה כולו כדי להקדים ולהיכנס. האחד הסתכל בממ תין הקודם לו ,כדי לגלות על פניו מבט שמ שמעו תקווה או יאוש .היו בין הממתינים שגילו אי־סבלנות וקטטות היו פורצו ת ביניהם .פעם פרצה מריבה בין שני אנ שים ,משום ש שניהם רצו באותה רשימה .בסופו של דבר נקרעה בידיהם פיסת־הנייר היקרה להם כל כך. בפעם אחרת החלו שנים מהניצולים להתווכח ,כ שעיניהם דבוקות בר שימה שהיתה נ תונ ה בי דיו של איש שלישי .כל אחד מהם רצה להקדים את חברו .לפתע הביטו איש ב עיני דעהו ,ועצרו את נ שי מ ת ם :כעבור רגע היו איש בזרועות רעהו .היו אלה אחים אשד ני סו לאתר איש את רעהו במשך שבועות רבים. והיו רגעים של יאוש דומם ,כאשר מי שהו מהניצולים נוכח לדעת כי האדם או תו הוא מחפש ביקר בוועד ימים מספד קודם לכן ,בחפ שו אחריו. הם החמיצו איש את דעהו .היכן יחפ שו עתה ו אחרים ה תבוננו בר שימות הניצולים ,מתוך תקווה על־טבעית למצוא בהן שמותיהם של אנשים שבמו־ עיניהם ראו כיצד מוציאים אותם להורג .שהרי לא היה מי שלא שמע על איזה נם שהתחולל. אני עצ מי כמעט שלא ה תבוננ תי בר שימות אלה ,שכן חדלתי להאמין בניסים .ידע תי כי מ שפחתי כולה הו שמדה .לאחר שפולני וור שאי סיפר לי מה אירע ברחוב טופייל ,בו הסתתרה אשתי ,זנ ח תי כל תקווה כי נותרה בחיים .כאשר ח שבתי עליה ,ד אי תי לנוכח עיני את גופתה הרובצת מתחת לעיי־חורבות ,ו תהי תי האם מצאו את הגופו ת והאם היא זכתה לקבורה. ברגע של תקווה בל תי־ הגיוני ת כתבתי לוועדה הבינלאומי ת של הצלב האדום בז׳נבה .הם ה שיבו לי מייד ,כי א שתי אינה בחיים .ידע תי כי אמי לא זכתה לקבר — היא מתה במחנה־המוות של בלזץ׳ — אולם קיווי תי כי לפחות א שתי זכתה לכך. באחד הלילות ,כאשר י שבתי באפס־מע שה ,ה ת בוננ תי בר שימת הניצולים מקראקוב ,ומצאתי את שמו של י די ד ותיק מבו צ׳ א ץ /בשם ד״ר בינר .כתבתי לו מכתב ,ואמרתי כי י תכן שגופת א שתי ע דיין מוטלת מתחת להריסות הבי ת שברחוב טופייל .ביק שתיו לנסוע לווארשה ולבדוק מה נותר מן הבית .כיוון שלא היו קשרי דואר עם פולין ,מסרתי את המכתב לאי ש שהתמחה בהעברת חפצים לפולין ,דרך צ׳כוסלובאקיה. לא ידע תי כי נם אכן התרחש .כאשר חוליות הלהביורים הגרמניים סגרו על רחוב טופייל ,הצליחו א שתי ועוד אנ שים מספר לחמוק בחסות הח שיכה והמהומה .במ שך זמן־מה הסתתרו .לאחד הקרב על וארשה, הועבר קומץ ניצולי ם על־ידי הגרמנים וצורף למ שלוחי עבודת־כפייה שהיו
23
ה רו צ חי ם
בי ני נו
בדרכם לגרמניה .א שתי נ שלחה לבית־חרו שת בהייליגנה אוז שליד גלזנקירכן בחבל הריין ,מקום בו ייצרו מכונו ת־ידייה ב שביל הוורמאכט. הפועלים הפולניים זכו לדיור ולמזון ,והגיסטאפו הני ח להם .הגרמנים יד עו כי המלחמה אבודה. א שתי שוחררה על־ידי הבריטים ,אשר צעדו לתוך גלזנקירכן ב־11 באפריל ( .1945אותו היום שכבתי על דרג שי בגו ש־המוות של מאוטהאוזן). היא ניג שה ל שלטונות הבריטיים והודיעה כי היא צילה ויזנטל ,אשה יהודיה מפולין .שש נ שים בקבוצתה נ תגלו כיהודיות ,אולם הן לא ידעו אשה על־דבר רעותה .אחת מהן סיפרה לא שתי כי היא מתעתדת לנסוע הביתה. ״הבי תה?״ שאלה אשתי .״היכן זה ה בי ת הז' ״פולין ,כמובן .מדוע לא תבואי ע מי ?״ ״ולשם מה? בעלי נהרג על־ידי הגיסטאפו בלבוב ,ב שנה שעברה. פולין הפכה להיות בית־קברות גדול אחד״. ״הי ש לך הוכחות כי הוא מ ת?״ ״לא״ ,אמרה אשתי ,״אבל...״ ״אל ת א מיני איפוא בכך .נני ח שהוא נותר ב חיי ם :היכן מניחה און כי הוא מתגורר עתה ?״ צילה הרהרה בדבר .״בלבוב ,היי תי אומרת .בי לינו שם את ה שנים שלפני המלחמה״. ״לבוב היא עתה חלק מבדית־המועצות״ ,אמרה ידידתה .״הבה ונלך שמה״. שתי הנ שים יצאו את גלזנקירכן ביוני ( .1945באחד מ שלבי מסעה — זא ת גי לינו לאחד מכן — היתה א שתי מרוחקת פחות מחמי שים קילומטרים מלינץ) .לאחד נסיעה מייגע ת הגיעו ה שתיים לגבול הצ׳כי־פולני ,לעיר הקדוייה בוהו מין .נאמר להן כי רכבת יוצאת באו תו הלילה לעבר לבוב. הן נכנ סו לאחד הקרונות הדחוסים ו הגיעו בבוקר המחרת לקראקוב ,מקום שם היתד .חניה בת ארבע שעות. בקראקוב נגנב ה מזוודתה של אשתי ,על כל רכושה הדל .כאלה היו פני ה של שיבתה הביתה .כדי לעודדה ,הציעה ידיד ת ה לערוך טיול בעיר. אולי יפג שו במי שהו שהכירו אי־פעם .העיד העתיקה והיפה של מלכי פולין נראתה נטו שה באו תו בוקר ואפופת־רוחות .לפתע שמעה א שתי מי שהו הקורא בשמה ,והכירה איש בשם לאנדק ,שהיה רופא־ שניים בלבוב. (לאנדק חי עתה באדצו ת־הבדי ת) .במ שך זמן־מה החליפו שאלות נרג שות ומ שפטים נעדדי־סיום ,בדומה למתרחש ת מיד בכל פגי שה בין ניצולים.
24
ה שחרור ל אוזני לאנדק הגיעו שמועות כי שמעון ויזנטל מת .הוא הציע לא שתי לשוחח עם הד״ר בינר .יתכן שיידע יותר. ״הד״ר בינד ,מבוצ׳אץ? ,״ שאלה אשתי .״האם הוא נמצא בקראקוב ו״ ״הוא גר במרחק של חמש דקות מכאן״ .לאנדק מסר לה את מענו, ונחפז לדרכו. כאשר הגיעו לביתו של הד״ר בינד ,ביק שה א שתי מחברתה כי תמתין למטה .היא עלתה במעלה המדרגות בלב כבד .בקומה ה שלי שית היא ראתה שלט בשם ב י נ ר וצלצלה בפעמון .הדלת נפתחה .לרגע דאתה את פניו של הד״ד בינד ,ושמעה צעקה עמומה .לאחר מכן נטרקה הדלת במהירות. ״הד״ר בינ ד!״ צעקה אשתי ,בהטיחה את אגרופיה על הדלת .״אנא, פתח! כאן צילה .צילה ויזנטל מבוצ׳אץ ! ,״ הדלת נפתחה .הד״ר בינד נראה חיוור ,כאילו דוח־מת ניצבה בפניו. ״אבל — הרי את מתה״ ,אמר .״רק עתה קיבלתי מכתב...״ ״אני חיה ,בהחלט חיה״ ,ה שיבה א שתי בכעס .״כמובן שאני נ ר א י ת מתה־למחצה ,לאחר שביליתי את כל הלילה ברכבת״. ״היכנסי״ ,אמר הרופא בחופזה ,וסגר את הדלת .״אינך מבינה .אתמול קיבלתי מכתב מבעלך .שמעון כותב כי מתת מתחת לחורבות בי ת בווארשה״. עתה החווירה אשתי .״ שמעת ו אבל הרי הוא נפטר ,הוא הלך לעולמו מזה למעלה מ שנה״. הד״ר בינר הניע ראשו לשלילה .״לא ,לא ,צילה .שמעון חי ,בלינץ. הדי ,קראי את המכתב״. הם קראו לידיד תה של א שתי שתעלה למעלה .היא לא הופתעה כלל. האם לא אמרה לצילה שייתכן כי בעלה בחיי ם? הם י שבו ו שוחחו ,וכאשר נזכרו במועד יציא ת הרכבת היה זה מאוחד מדי .אלמלא הגיע מכתבי לד״ר בינ ר ביום הקודם ,אלמלא היתד .א שתי פוג שת בלאנדק ,אלמלא היה הד״ר בינר בביתו ,היו שתי הנ שים חוזרות לתחנה וממ שיכות במסען לברית־המועצות .א שתי עלולה היתה להי שלח לפנים בריוד המועצו ת, ו שנים היו חולפות עד שהיי תי יכול לחזור ולמצאה. א שתי נשארה בקדאקוב ,וניסתה להתקשר עמי .הד״ר בינ ד הכיר כמה בלדרים בלתי־חוקיים שהיו מוכנים להעביר מכתבים תמורת תשלום ,ובלא ערובה כי אכן ימסרום לתעודתם .היא כתבה שלושה מכתבים ומסרה אותם לשלושה אנ שים שאימצו לעצמם נתיבים שונים .קיבלתי אחד מהם, מאי ש שהגיע ללינץ דרך בודאפסט — קפנדריה ארוכה למדי.
25
ה רו צ חי ם
בי ני נו
לעולם לא אשכח את הרגע בו ד אי תי את כתב־ידה של צילה על המעטפה .קראתי את המכתב פעמים כה רבות ,עד כי הוא שגור על פי. הלכתי להיפג ש עם אותו קצין הלי שכה ל שירותים אסטרטגיים שב שבילו עבדתי אז ,וביק שתי מ מנו לסדר ב שבילי צ ר תנוע ה לקדאקוב .הרעיון של נסיע תי לפולין לא מצא חן בעיניו .הוא אמר כי י תכן שלעולם לא אוכל לחזור .הוא הציע כי נחזור ונ ד ת ב עניין בבוקר המחרת. עקדתי רגלי אותו יום אחר־הצהרים מבי ת הוועד היהודי .היי תי מאושר ואולי ב היו תי מוקף בסבל אנו שי כה רב — חשתי עצמי מעט אשם בשל כך .רציתי להיוותר לבדי .היכרתי איכר בקירבת־מקום ,שבר שותו היו סוסים מספר .ב היזכדי בחופ שוודהקי ץ שלי בדולינה ,מקום שם נ הני תי כל כך מרכיבה על סוסים ,ביק שתי מהאיכר לה שאיל לי סוס לשעה .לא לקחתי בח שבון את העובדה כי עתה אני קשיש יותר ,ושוב לא חזרתי למצבי הגופני התקין ,וכאשר עלי תי על הסוס — אירעה תקלה .אני מני ח שהסוס חש מיי ד בחול שת רוכבו .מכל מקום ,הוא הפילני וה שליכני לשדה תפוחי־אדמה ,כשקרסולי שבור. נאלצתי להי שאר במיטתי ,ועובדה זו חיסלה כל סיכוי להג שמת נסיע תי המ תוכננ ת לפולין .ביק שתי מאחד מידידי היהודים ,הד״ר פליפס וייסברג ,לנסוע לקראקוב ,ומסרתי בידיו מכתב לא שתי .הוא הבטיחני להחזירה ע מו ללינץ .ידידי מהלשכה ל שירותים אסטרטגיים הכינו את תעודות־המסע הדרו שות ב שבילה ,כדי לאפשר לה להיכנס לאיזור האמריקני של אוסטריה. היו אלה תעודות־מסע נאות ,אולם למרבית הצער א שתי מעולם לא זכתה לקבלן .בחצותו את צ׳כוסלובאקיה בדרכו לפולין הוזהר הד״ר וייסבדג כי יש ניכ חו מחסום־דרכים של הנ.ק.ו.ד ,.בו נוהגים להקפיד ביותר .הוא נתקף ב ע צ בנו ת; אם המשטרה הח שאית הסובייטי ת תמצא בידו מיסמכים אמריקניים כלשהם ,הם עלולים לאסרו בתורת מרגל .ובכן ,הוא ה שמיד את התעודות .דק לאחד מכן גילה כי ה שמיד גם את מענה של א שתי בקראקוב .לאמיתו של דבר ,הדי הנ.ק.ו.ד .אף לא ערך אצלו חיפוש. בקראקוב ה לו לוועד היהודי המקומי ותלה מודעה על לוח המודעות .״מרת צילה ויזנטל ,א שתו של שמעון ויזנטל ,מתבק שת להתקשר עם הד״ר פליכס וייסברג ,שיובילנה אל בעלה בלינץ״. א שתי קראה את המודעה בבוקר המחרת ,והלכה לבקר אצל הד״ר וייסברג .היא לא היתה הרא שונה מבין הנ שים שביקדו אצלו באותו הבוקר .שתי נ שים אחדות קדמו לה ,וכל אחת מהן טענה כי היא צילה ויזנטל האחת והיחידה .אנ שים רבים בפולין ני סו להגיע לאוסטריה ,מתוך
26
ה ש ח רו ר תקווה שלאחר מכן יוכלו להגיע לאמריקה .בפני פליכס וייסברג המסכן ניצבה בעיה קשה יותר מאשר זו שניצבה בפני פאריס ,מן המי תולוגיה היווני ת ,שהיה עליו לבחור את היפה שבין שלוש האלות היפהפיות. וייסברג לא הכיר את אשתי .כתוצאה מן ההתרג שות שקדמה לנסיע תו הפתאומית׳ שכחתי ברוב שטות למסור לו תיאור מדוייק שלה .הוא ע מד בפני האפ שרות הלא־נוחה ,שיביא עמו בחזרה אשד .שאינה מדת ויזנטל האמיתית .וייסברג סיפר לי לאחר מכן שביקש כל אחת משלוש הנ שים לתאר כיצד אני נראה .שתים מהן לא ידעו לתארני כהלכה ,אך האחרונה ידעה לתאר פרטים רבים — ואין זה אלא טבעי .כ מרכן ,הודה וייסבדג, היא מצאה חן ב עיניו יותר מן האחרות .הוא החליט להסתכן ורכש ב שבילה תעודוו־דמסע מזוייפות ,בשוק השחור. באחד הערבים ,בסוף , 1945עלי תי על י צו עי בשעה מוקדמת — כרגיל. קרסולי השבור עדיין הירבה להציק לי .נ שמעה נקי שה בדלת .פליכס וייסברג נכנם פנימה ,נבוך ומבולבל .הוא הוצרך לזמן ממו שך כדי לתאר כיצד השליך ,בדוב־ שטות ,את המיסמכים האמריקניים ,ולתאר את הבעיה שניצבה ב פניו כאשר שלוש הנ שים טענו כי אינן אלא מרת צילה ויזנטל. ״הבאתי עמי אחת מהן .היא ממ תינה למטה .עתה ,אל־נא תתרגש, שמעון .אם אין היא אשתך — א שאנה אני לאשד.״ ״אתה ו״ ״כן ,על דברתי .אין אתה נו שא בה תחייבו ת כלשהי .אם לומר לך את האמת ,הרי ח שבתי שהפתרון הטוב ביותר יהיה להביא ע מי את זו שמצאה חן ב עיני יותר מן האחרות .כך ידע תי ,שאף אם אין היא אשתך ,אני עצמי -------------״. אולם אז היא נכנסה לחדר ,ופליכס וייסברג ,תבוא ברכה על דא שו, ידע כי לא יוכל לשאתה לו לאשה. עברנו לדירה גדולה יותר .ב שנה שלאחד מכן נולדה ב תנו פאולינקה, בלינץ .אני המ שכתי לעבוד ב שביל גופים אמריקניים שונים — ועדת פ שעי המלחמה ,לאחר מכן הלשכה ל שירותים אסטרטגיים ,וחיל הריגול הנגדי .מ א מצינו סוכלו לעיתים תכופות משום היעדר שיתוף־פעולה בקרב מעצמות־הברית. הגישה הנוק שה ביותר ננקטה על־ידי הסובייטים ,א שד נ הגו לאסור בלא שיקול רב הן נאצים ממש ,והן אנ שים שהוקעו כנאצים ,ושלחום לבדיוד ה מוע צו ת .וכן ,באזורים הסובייטיים של גרמניה ואוסטריה הטילו ״ב תי־דין עממיים״ גז רי־דין מהירים וחמורים על אגשים שהם הני חו כי
27
ה רו צ חי ם
בי ני נו
פו שעים נאציים הם .ה שלטונות הסובייטיים זכו ל שיתוף־פעולה ולעזרה יעילה מטעם הקומוניסטים המקומיים אשר ה ס תננו ל שורות המשטרה. אולם דוב הנאצים שנלכדו לא היו אלא דגי־דקק .״נכבדי״ המפלגה הנ אצי ת ופושעים בולטים מקרב ה .0.0והגיסטאפו בדחו למערב עוד לפני ת ש המלחמה .הם קיוו כי בעלות־הברית תנהגנה בהם בקולא. ותקוותם אכן נתג שמה. מקרב מעצמות המערב היו אלה הצרפתים שנקטו בגי שה הנוק שה ביו תר — וקל להבין זאת ,משום שהם עצמם סבלו י שירות מהכיבו ש הנאצי .אולם הגי שה הצרפתית הנוקשה החלה מתרככת בהדרגה ,כשאנשי* וי שי ל שעבד הצטרפו לכוחות־הכיבו ש הצרפתיים בגרמניה ובאוסטריה, והצליחו לעכב את פעולת טחנות־הצדק. ה מדיניו ת הבריטית כלפי פו שעי־המלחמה הנאציים לא היתה חד־ מ שמעית וכן בל תי־מ תואמת! היא היתה שונה בגרמניה ובאוסטריה? ולעיתים קרובות נגד ה את השכל הישר .הבריטים נ טו להתעלם מנאצים נודעים שהסתתרו באזוריהם ,אולם מסרו נאצים בעלי עבר פלילי לידי הסובייטים או ,למשל ,לידי היוגוסלאבים ,בעת שהיה ברור כי הנאצים ביצעו פשעים בברית־המועצות או ביוגוסלאביה .הבריטים היו חסריו* חוקרים מנוסים? והדי־נאציפיקאציה בוצעה אצלם בחוסר־יעילות .היו להם בעיות משלהם בארץ־ישראל ובמו שבות ,והם גי לו מיד ת־ עניין פחותה מזו של האמריקנים בחיסול ה תו הדו בו הו הנאצי. האמריקנים ,בהתאם למזגם הלאומי ,עברו מקיצוניו ת אחת ל שנייה. בתחילה הם נקטו ב מדיניו ת של ״מעצר אוטומאטי" .כל אנ שי ה*ס.ס,. חברי הגיסטאפו ,חברים חשובים של המפלגה הנאצית ,אוהדים ומשתפי* פעולה נאספו והו שמו במחנות־מעצר ,בהם זכו ל מזון בשפע ,לטיפול דפואי ולסיגריות ,ונאמר להם כי עליהם להמתין כל עוד החוקרים עו שים את מלאכתם ומפרידים בין הפו שעים לבין הנגררים הסבילים .חלקים שונים של מחנות־המעצר הוקצו לאנ שי הס.ס .ולנאצים אחדים ,לקציני־ וורמאכט גבוהים ,למ שתפי־פעולה לא־גרמנים (הונגרים ,סלובאקים, קרואטים) .בילי תי זמן רב במחנות אלה ,כחוקר מטעם ועדת פ שעי המלחמה ,לי שכת ה שירותים האסטרטגיים וחיל הריגול־הנגדי ,ויודע אני מה נאה היה היחס לעצורים .במשך זמן רב היה המזון שקיבלו רב מזה שקיבלה האוכלוסיה האזרחית. למדתי גם להכיר את הדרכים המעודנו ת שבהן החלו העצורים להפעיל את השפעתם על האמריקנים .״מומחים ל ענייני הסובייטים״ מטעם עצמם, מבין אלה שהיו בברית־המועצות ,החלו להעסיק את החוקרים בדיוני ם
28
ה ש ח רו ר פוליטיים .אחדים מהם נתבק שו לכתוב דיניפ־ו ח שבונו ת מיוחדים ב שביל גופי־ביון אמריקניים שונים ,שהתחרו זה בזה .היכרתי קצינים אמריקניים שהכינו דיני מ־ו ח שבונו ת ארוכים על סמך מידע מעין זה ,בלא שיטרחו לבדוק את מקורותיו .ב שנים 1946ו־ 1947ש ח ר ת האמריקנים פו שעים נאצים רבים ,אשר ז מן דב לאחד מכן חזרו ונאסרו על־ידי המשטרה הגרמני ת והאוסטרית .רבים מקציני־המ שטדה המקומיים היו קורבנות המי שטד הנאצי? אחדים מהם נ שלחו למחנות־ריכוז .הם ידעו על הנאצים יותר מ שידעו האמריקנים ,אשר בינם לבין העצורים הנאציים ני צ בו מחסומים של שפה והלו־מח שבה שקשה היה להבקיעם. כל עוד שהו באיזור אותם אמריקנים אשר ניצ חו במלחמה באירופה, בוצעה הדי־נאציפיקאציה מתוך ע שיית־צדק וביעילו ת .אולם בסופו של דבר חזרו אלה לביתם ,ובמקומם באו אחדים ,שבעת המלחמה היו מוצבים בארצות־הבדית ובמזרח הרחוק .הם לא ה בינו את הבעיה הנאצית? בעיניהם לא היתד .אלא חלק קטן מן ההיסטוריה .רבים מהם לא ע שו כל מאמץ ללמוד גרמני ת ,והם הסתמכו אך ורק על המ תורגמניו ת הגרמניו ת והאוסטריות .לעיתים קרובות נע שו הם עצמם לקורבנות הנשק הח שאי היעיל ביותר של הנאצים — ה״פדויילייניו ת״ .אמריקני צעיר היה כמובן מ עוניין הרבה יותר בנעדד .נאה ונ עני ת מאשר באחד מ״אותם אנ שי הס.ס.״ ,אשר הכל ביק שו לשכוח .אנו ,אשר התרענו על הצורך בע שיית די ד צ ד ק ,נ ר אינו ב עיני אמריקנים אלה כנוקמים בנוסח של עין כנגד עין, מעוררי־אזעקת־ שווא ,שתמיד י ת בוננו בעולם מבעד לגדר התיל .קפ טיין אמריקני שהיה לו תפקיד חשוב במ שימה של חינוכמ־מחד ש של הגרמנים אמר לי פע ם :״ תמיד י היו אנ שים בעלי נקודוודה שקפה שונות״ ,אמר. ״אצלנו בבית יש דימוקראטים וריפובליקנים .כאן יש נאצים ואנטי־נאצים. כך סובב־הולך העולם .נסה שלא לדאוג י תד על המידה ,שכן זו הי דרך הטבע״.
29
פרק שני
ה ס כין
קשה היה להסיד דאגה מלבי .יכול תי להבחין להיכן תוביל בסופו־ של־ דבר גי שה מ עי רזו .בעוד שנ תגלו פרטים דבים על־דבד פ שעי הנאצים, ונתבררה כל הזוועה שבהשמדת־עם ,ח שתי מתוך תינזכול עד כמה קשה יותר ויותר לטפל בפו שעים. עבוד תי העסיקה אותי במשך כל היום ,עד שעת־לילה מאוחרת .כאשר עלי תי על מ שכבי וני סי תי להירדם ,היו מתערבבים דברים שקראתי ו ש שמעתי במשך היום ונמהלים בזכרונות העבר .תכופות היי תי מתעור״ר מתוך חלום־בלהות ,בלא שאוכל להפריד בין חלום לבין מציאות .קיבלתי מכתבים רבים מניצולים מ מחנו ת־דיכוז ,בהם ה עידו שחלומות כאלה גורמים להם ייסורים .אחד מהם ,אשר דאה כיצד אמו נרצחת באו שוויץ, והמאו שפז עתה במרפאה נוירולוגי ת בקירבת ברמן ,כתב לי פע ם :״אנא עזור לי .חייב להימצא סם כל שהו נג ד חלומות־ביעותים .האם אין להם עתה תרופות נג ד הכל ו אם אחדל לחלום ,י תכן שאחזור לאיתני...״ באחד הערבים ,בספטמבר ,1947היקצ תי מאחד מאותם חלומות־זוועה, ו שמעתי אגרופים מוטחים על הדלת .התיי שבתי במיטתי .לבי החל הולם במהירות מואצת — לעולם לא אוכל ל שכוח את נקי שת האגרופים על הדלת .העלי תי אור ,וחלום־הבלהות נעלם .היי תי עתה ב ך חו רין ,כאן בלינץ בחברת א שתי ובתי .קמתי וניג ש תי אל הדלת .בעד חרך־ההצצה ראיתי את מישה לוין ,ראש האגודה של פארטיזאנים יהודים שלחמו בעבר ברחבי בריורהמועצו ת .מי שה ,שחזותו היתה נוק שה ,שנעל תמיד מגפיים וקולו היה רועם ,לא היה למעשה אלא בעל נפ ש עדינה ,שהצליח לשמור על חו ש־ההומור שלו .שני אנ שים היו בחברתו .״פתח ,שמעון ו״ קרא .״י ש לנו חד שות ב שבילך!״ הם נכנ סו פנימה .מישה הציג בפני את מאיר בליץ ואת משה קוסוב־יצקי ,אשר התחברו עמו בתקופת המלחמה ,בעת שקבוצות של
30
ה ס כין פאדטיזאנים יהודים לחמו שכם אחד עם הצבא האדום נג ד הגרמנים. ״בחודים אלה צדו דג גדול״ ,אמד מישה,, .את אייכ מן!״ הוא הביט בי במבט מלא נצחון .״ספרו לו!״ בליץ וקוסוביצקי התגוררו במחנה אדמונט ,מרכז העקורים הגדול ביותר באיזור הכיבו ש הבריטי באוסטריה .אדמונט שוכנת בעמק בהרי האלפים, בצפון־מערב שטידייה .כאלפיים אי ש — ברובם יהודים יוצאי פולין והארצות הבאלטיו ת — שהו שם באורח ארעי ,כ שהבריטים דואגים ללבושם ולמזונם ,אולם הם לא רוו נחת מחופ שודהחינם שלהם .אחדים מהם מצאו לעצמם עבודה בסביבה ,ואחדים הרוויחו שילינגי ם מועטים בשוק השחור ,אך רובם ציפו בחוסר־סבלנות לעלייתם לארץ־ישראל ,בהצטרפם לאחת מן הקבוצות שנו תבו באורח בל תי־ליגאלי דרך דרום אוסטריה ואיטליה. היה זה ב שבוע שקדם ליום הכיפורים .היהודים האדוקים שבמחנה ה תכוננו ליום זה ,וחיפ שו תרנגולים לכפרות. למרבית הצער ,מצויים היו באוסטריה עופות מעטים ביותר .בליץ וקוסוביצקי החליטו לתור בין האיכרים שבסביבה ,ולנסות להחליף מנו ת־ מזון בריטיו ת ב תרנגול או שנים. הם דיברו יידי ש בלבד ,עובדה שהיקשתה במידת־מה את המ שא־ומתן שלהם עם איכרי שטירייה .באחד המקרים ,כא שד ביק שו הון (תרנגול) הביא להם אחד האיכרים ,שלא הבינם כהלכה ,הונד (כלב) .איכר אחר הניע ראשו ל שלילה ,ואמר כי אין ביכול תו לעזור להם :כל העופות ממוספרים ,ונ תוני ם לפיקוח ה שלטונות ,כיוון שהוטל פיקוח חמוד על שיווק הביצים .אין הוא מוכן להסתכן בת שלום קנם .״אולם תוכלו אולי לנסות אצל זה שבמעלה הגבעה״ ,אמר האיכר .״יש לו לול גדול ,לפחות אלפיים עופות .אבל בעצם איני יודע ,אולי הוא ישליככם מעל פניו .הוא שונא את כל היהודים .אומרים כי היה מראשי הנאצים״. הנערים ה ת בוננו איש ברעהו .באורח אינ ס טינ ק טיבי עלתה במוחם אותה המחשבה .״זה בוודאי הו א ״ ,אמר בליץ .קוסוביצקי הניע ראשו לאות הסכמה. באותו היום שוב לא ביק שו עופות .תחת זאת ,הלכו ישר ליחידה המקומית הבריטית של שירות בטחון־ שדה ,שהיתה מוצבת באדמונט, וה שיגו ר שיונות לחציית הגבול ל״ביקוד מ שפחתי״ ,ר שיונות שהיו זקוקים להם כדי להגיע לאיזור האמריקני הסמוך .הם עלו על הרכבת המובילה ללינץ ,המרוחקת מאותו מחנה מרחק של כמאתיים קילומטרים, ודיוו חו על מימצאיהם למי שה לווין ,שהחליט כי מוטב להם לבוא אלי.
31
ה רו צ חי ם
בי ני נו
״והנה אנו כ אן׳ /א מי לוין .״הבה וננצל כל רגע .חייבים אנו לתפוס את איי כ מ ך .כולנו היינו אחוזים בדיבוק־אייכמן ,שהיה ידוע אף באותה העת כפושע הנ אצי האכזרי ביותר שטרם נתפס .זמן קצר קודם לכן פתחתי את מרכז התיעוד שלי בלינץ ,וכמעט מדי יום ביו מו היו באים אלי אנשים שהיו סבורים כי דאו את אייכמן במקום זה או אחד .העקבות הובילו ממחנה־מעצר בבאוואריה לתוך האיזור הבריטי שבאוסטריה ,ושם נעלמו. ״מדוע סבורים אתם כי ז הו אייכמן?" שאלתי. ״לאי ש אלפיים עופות ,הוא שונא יהודים ,הוא היה אחד מרא שי הנאצים .מדוע לא יהיה זה אייכמן ?״ ה שיב בליץ ,מתוך פילפול מ שלו. הוא לא שיכנעני ,אך החלטתי ללכת עמהם .אף אם האיש אינו אייכמן, יתכן שזהו נ אצי ח שוב אחר. בבוקר־המחרת הי שג תי את ר שיונוודהנ סיע ה הדרו שים ,ללוין ולי. נסענו לאיזור הבריטי יחד עם שני הפארטיזאניבדל שעבר .החווה הגדולה היתד .בכפר גייסהורן ,כעשרים קילומטרים ממחנה אדמונט .לא מילאתי תפקיד ר שמי כלשהו ,ולכן החלטתי לבקש את עזרת המשטרה האוסטרית. עצרנו לפני מוצב־ה שדה של הז׳אנדארמריה בגייסהורן ,שמצא לו 0את מ שכנו בבית כפרי עתיק. שני איכרים קשישים ,לבושים במכנסי־עור קצרים ,י שבו בחדר־ הקבלה ,כשהם מ שוחחים על־מנת להעביד את הזמן .האווירה ששרדה במקום היתד .נעימה ביותר .מפקד־המוצב ,שעל שפתו העליונ ה התנוסס שפם לבן ומתמ שך ,נראה כ שדיד מי מי ההאבסבורגים .שאלנו על אודו ת החווה שעל הגבעה .הוא קם וה תבונן במפה המקומי ת שהיתה תלויה על הקיר. ״זד .בוודאי גייסהורן .66שייכת למורר .הוא היה בפולין וברוסיה, בעת המלחמה .אהוד ביותר בכפר.״ נדהמתי .״ מו ר רי פ ר א נ ץ מורד?״ ״נכון / ,אמר הקשיש .״האם אתה מכיר אותו ד׳ בקו שי עלה בידי להניע את ראשי לשלילה .י צ אנו במהירות .לרגעים מספר לא הוציא איש מ א תנו הגה מפיו .כולנו שמענו את שמע מורד. ב שנתיים האחרונות אספתי מפיהם של פליטים רבים עדויו ת על־דבר מי שהיה סגךהקומיםאר של חבל וילניוס או וילנא של ליטא ,מקום שם חיו 80,000יהודים לפני המלחמה .לאחר שהנאצים ג מ דו את מלאכתם נו תדו שם 250יהודים. מודד הוא האדם שהיה אחראי לחיסולם של היהודים שם .הוא ידוע
32
ד .ם ב י ן בקרב הפליטים כ״רב־הטבחים של וילנא״ .אני אי שית ד אי תי אנ שים המחווירים כסיד ,לשמע שמו. נסענו למחנה אדמונט .ידע תי כי בקרב העקורים ניצולים אהדיט מווילנא .הודע תי לוועדת המחנה על שליחותי .הם הודיעו ברמקול כי כל אי ש היודע מ שהו על־דבר פראנץ מורר חייב להתייצב מייד .שבעה אנ שים ה תיי צבו במ שרד הקטן שבו י שבתי .כאשר נודע להם שמורד מתגורר בחווה המרוחקת מהמחנה מרחק של קילומטרים מעטים בלבד, נ תקפו אחדים מהם בהיסטריה .אחת הנ שים נ ת מו טט ה! ב מ ר עיני ה ראתה אותו הורג שני אנ שים .איש אחר ,אשד אמו נרצחה על־ידי מורד ,הגיע למידת־התרג שות כזאת ,שצריך היה להוציאו מן המקום .הכל צעקו בע ת ובעונה אחת .ביק שתי מהם להירגע .הבטחתי כי כל אחד יוכל לה שמיע את דברו. אחדים מהסיפורים היו מעורפלים מכדי שני תן יהיה להשתמש בהם בבית־המ שפט ,אך אחרים היו מדוייקים — ונוראים ביותר .אחד העדים זכד את היום שבו ציווה מורד על תו שביו של רחוב אחד בגי טו ווילנ א לעלות על מ שאיות ,שהובילו אותם ליערות פונארי שבקירבת מקום, שם נורו למוות על־ידי מ שטרת־העזר הליטאית .אחד העיד כי מורד הורה על פיצוץ שני בתים באחד מרחובות הגיטו .כאשר נאמר לו כי נו תרו בהם עדיין נ שים אחדות ,א מ ר :״לא חשוב״ .והבתים פוצצו. עדים אחרים ה עידו כי מורר ,סאדיסט אכזרי ,הפ שיט פעמים רבות אנשים בחוצות העיר והלקה אותם .הדרך היחידה להימלט מ עינויו היתד. ל שחד אותו .היהודים בגי טו אספו פעמים אחדות תכ שיטים ,כלי־כסף ו תמונו ת ,אותם מסרו לידי מורד .כאשר ה שוחד נראה בעיניו ,היה מורה למגי שיו לארח את תרומותיהם ב תיבות ,שהיו נ שלחות לבי תו באוסטריה. באחד מימי ינו אר 1942החדים מורד מנזר קאתולי בווילנא ,וחווה־ לדוגמה שנוהלה בידי הנזירות .אלד .וכמה מן הנזירים ״חוסלו״ לאחר מכן בפונארי .ב־ 1945נמצאו גופותיהם על־ידי צוותות־החפירה היהודיים, שקיבלו פקודות לשרוף את ה שרידים ולסלק כל עקבות. העדות כללה תיאורו של מאורע שנחקק בזכרוני לעולם .אם אתה, הקורא ,אב לילד ,תבין מדוע .שתי קבוצות של אנ שים קובצו ביציאה מן הגי טו :קבוצה אחת עתידה היתה להיות מובלת לעבודה ,והאחדת — להוצאה־להורג ביערות פונארי .בין האחרונים היה דניאל בדודי ,נער בן שבע־ע שדה .בקבוצה האחרת ני צב אביו ,חסר ישע .כא שד סבר דניאל כי אין מ שגיחים בו ,הוא חמק מקבוצתו ורץ לעבד אביו .מורד הבחין בו ,הוא נטל את הנער בצווארו ,והלם בו .דניאל נפל על הקדקע .ואז שלף מורד את אקדחו ,וידה בו.
33
ה רו צ חי ם
בי ני נו
העלי תי על הכתב ארבע הצהדות־ב שבועה ,צירפתי להן אי שורי־ חתימה ,וחזרתי למוצב־הז׳אנדאדמריה של גייסהורן .מסרתי את ההודעות לידי מפקד־המוצב הקשיש ,בלא לומד דבר .הוא הוכה בתימהון ,בעת שעיין בהן .תוך כדי קריאה הרים את עיניו ,בתנועה חסרת־י שע ,לעבד המאדונה ע שוית־העץ שהיתה תלויה על הקיר .אזי הורה ל שנים מהז׳אנדארמים שלו לעלות על הגבעה ולאסור את מורר .לאחר מכן הוא הודיע על כך ליחידה המקומית של ה שירות לבטחוך שדה .לפי חוק המימ של הצבאי היה צריך למסור את כל פו שעי המלחמה לידי שלטונות הכיבו ש. לוין ,הפארטיזאניפ־ל שעבד ואני י צ אנו י חד עם הז׳אנדארמים במעלה הגבעה ,לעבר החווה .נ תבק שנו להמתין במרחק־מה .המקום היה נאה־ למראה ,מ שג שג ורוגע ,ובו עצים ופרחים מטופחים .הז׳אנדארמים סיפרו לנו כי מורר חי שם עם א שתו ו שני בניו ,והוא העסיק אנשים אחדים. הז׳אנדאדמים נכנ סו לבית — וכפי שמסתבר — היה זה ברגע המתאים. מורד עמד להסתלק .שתי מזוודו ת אד הו ת ני צ בו ליד הדלת .מעילו העליון ו מגבע תו היו מונחים על כסא .כנראה שהזהירוהו — אולי אותם איכרים זקנים שבהם פג שנו בביקורנו הרא שון במוצב .הוא נהג בגסות כלפי הז׳אנדארמים ,באמרו כי הם מציקים לו .היה זה בסוף .1947 הלמ־התבוסה ששיתק את מנ היגי הנאצים לאחר המלחמה החל פג והולך. פראנץ מורד היה איכר הדדי נוק שה ,בעל פנים צרות וק שוחות ,אף ארוך ,סנטר בולט ו שיעד אדמדם .בעת מאסרו היה בן שלושים וחמש. תשע שנים קודם לכן הצטרף למפלגה הנאצית ,נבחר לצורכי אימונים ב״אורדנס שולה״ ,מקום שם עוצבה ה״עלית״ של הס.ס ,.ונ שלח לווילנא. שם היה כל־יכול ,וכרגיל היה חורץ דיד מוו ת .אולם איש מ בני גיי ס הודן לא היה מאמין ל כ ך .בעיניהם היה פראנץ מורד אדם חביב ,ו שכן הנכון לסייע .מפקד מוצב־המ שטרה מסר לי כי מורד נולד ב סינ ט־גיאורגן הסמוכה ,ורכש את החווה לפני המלחמה .הכל חיבבוהו .מדוע ירצה מי שהו להציק לאזרח מכובד כל כך ,ב שאלות לא־נעימות ,לאחר שובו מן המלחמה? נ שאלתי כיצד העז לחיות במקום קרוב כל כך למחנה בו התגוררו אנ שים שאת בני־מ שפחותיהם רצח .ראשית ,מרכז העקורים לא היה קיים כאשר מורד חזר מן המלחמה .ווילנא היתה מרוחקת 2,500קילומטרים מזרחה .הוא לא העלה על הדעת כי יפגו ש אי־פעם ב מי מהניצולים. כאשר הוקם המרכז ,הוא ידע כי הוא עלול להיות מצוי בסכנה ,אך אילו היה מעתיק את מגוריו למקום אחד — היה צעד זה מעורר חשדות.
34
ה ס כין על כן החליט להי שאר שם! הוא סבר שיוכל ל שכנע את הבריות כי מצפונו נקי. הז׳אנדארמי ם האוסטריים מסרו את מורד לידי אנ שי היחידה הבריטית של שידות ,בטחון־ה שדה ,שהעבירוהו בג׳י פ לבית־הסוהר המרכזי בגדאץ, בירת שטידייה .חזרתי למחנה אדמונט ובליתי את הלילה בכתיבת סקר מקיף על הפרשה כולה ,כולל ההצהדות־ב שבועה של העדים .תו שבי המחנה היו נרג שים ביותר .הם התק שו להבין כיצד יכול היה מורד לחיות בקרבת מקום זמן כה רב ,בלא שהבריטים יגלוהו .אני עצמי לא הופתעתי ביותר .בחוד שים האחרונים ביק שתי פעמים מספר מן ה שלטונו ת הבריטיים כי י סיי עו לי בעיקוב אחד פו שעי מלחמה שח שדתי כי הם מסתתרים באיזורם ,אולם מעולם לא נ ענו לי .לכן הלכתי י שירות לז׳אנדאדמי ם האוסטריים ז חששתי כי שידו ת בט חוד ה שדה יקדיח את התב שיל. באותה העת ע שו הבריטים כל שביכולתם כדי למנוע פליטים מלהגיע לאדץ־ישראל .קודם לכן העדתי בפני ועדת־החקירה המ שותפת ,ה אנג ל ר אמריקנית ,על הבעיה הסבוכה של עליי ת יהודים לארץ־ישראל. האמריקנים ה אזינו לי באהדה בול ט ת! הבריטים י שבו כ שפניהם מאובנים. היו אלד .החוד שים הסועדים שקדמו לעצמאותה של מדינ ת י שראל! וה שלטונות הבריטיים באוסטריה היו מודאגים יותר מהתנועד .הבלתי־ ליגאלי ת של יהודים לארץ־ישראל ,מאשר מעיקוב אחר פושעי־מלחמד. נאציים. בבוקר המחרת נסע תי למוצב שירות בטחון־ה שדה באדמונט ,בי ת י שן בן קומותיים ,שמרפסותיו ע שויות מוטו ת ברזל .סמל בריטי בעל סבר ידידו תי שאל או תי למבוק שי .מסרתי לו את התזכיר על־אודות פרשת מורד .ה תנהגו תו ה שתנתה בך רגע .הוא הני ח את המיסמך שלי הצידה, בלא לקרוא בו ,ושאל או תי מדוע הלכתי תחילה לז׳אנדארמריה האוסטרית, במקום לדווח מיי ד ל שירות בטחוו־ה שדה .לדבריו לא פעלתי באמצעות הצינורו ת הנאותים .הוא שאלני האם היי תי אי־פעם קודנדלכן באיזור הבריטי ,והאם הבאתי לידי מאסרם של אנ שים אחרים .כנראה שהזהירוהו מראש בדבר ביקורי הצפוי ,שכן ראיתי כי היה מונ ח לפניו שאלון שלם. הוא שאלני על עבוד תי בלינץ ,על מרכז התיעוד .ואז הוא הציג בפני את השאלה שהתכוון ל שאול מלכ תחילה: ״מה יודע אתה על־אודות תנועה בל תי־ליגאלית לארץ־ישראל ,דרך איטליה ך" ״סמל״ ,אמדתי לו ,״באתי לכאן כדי לדון בפרשת מורר״.
35
ה רו צ חי ם
בי ני נו
״כ אך ,ה שיב ,״אני הוא השואל את ה שאלות ,ואתה מ שיב את הת שובות. מי עומד בראש האירגון הצבאי הלאומי באוסטריה?״ חברי האצ״ל היטו מן הפסים ,ימים מועטים קודם לכן ,רכבת צבאית בריטית ליד מאלניץ ,דרומית לבאד גאסטיין ,וגרמו למותו של חייל בריטי אחד. סירבתי להשיב ,וקמתי .הסמל עצר בעדי. ״האם אני נ תון במאסר ,סמל?״ ״לא ,אבל ת שיב על שאלותי״. לא אמרתי דבר. ״בסדר .תי שאר כאן עד שעות אחר הצהרים ,עת יגיע ה מייג׳ ר מגראץ״. וכך היי תי נ תון במעצר ,לאחר שסייעתי לבריטים לתפוס פו שע־מלחמה חשוב ,אותו היה עליהם לתפוס זמן רב קודם לכן .כנראה שלא אכפת היה להם כלל .הם היו אחוזים בדיבוק אחד בלבד — פרשת העלייה הבלתי־ליגאלית לארץ־ישראל .הכל ידעו על תנועה זאת ,שהצרפתים העלימו עינם ממנה ,הסובייטים ה תייחסו אליה בסובלנות ,האמריקנים עודדוה ,ואילו הבריטים צפו בה בתחו שת־תיסכול גוברת והולכת .מעשה של שטות היה זה ,ל שאלני שאלות מעין אלה :שכן הם עצמם ידעו הרבה יותר על המצב מ שידעתי אני. ב שעת־צהרים נכנם הסמל ו שאלני אם ברצוני לאכול משהו .אף לא טרחתי לה שיב .לפתע נ שמעו מבחוץ קולות רבים ,לרא שונה בלא קשר ביניהם ,ולאחד מכן כבמקהלה :״רוצים את ויזנ ט ל! רוצים את ויזנ ט ל ד שוב ושוב. ניג ש תי לחלון .הרחוב היד .מלא באנ שי ם! מספרם הגיע בוודאי למאות אחדות ,ורוחם היתד .כעוסה .אנ שי שירות בטחודה שד ה לא הקלו על המצב, שכן הם חסמו את הכניסה והציבו שתי מכונות־ירייה על הגזוזטרה. היה בכך כדי להפיח זעם בהמון ,שכלל פארטיזאנים נוק שים כבליץ וקוסוביצקי ,שלא פחדו ממכונות־ירייה .לאחר מכן סופר לי כי אחד העקורים ממחנה אדמונט היד .במ שרד י חיד ת בטחוךה שדה כאשד הגע תי שמה ,ו שמע את חקירתי מפי הסמל .הוא רץ למחנה ,והזעיק את תו שביו אשר החליטו לבוא ו״לשחרר״ אותי. סגן צעיר נכנם לחדר .הוא הסביר לי כי המצב אינו נוח ,כי קשה לה שתלט על הענייני ם ,וביק שני לצאת אל הגזוזטרה ולומר לאנ שים כי ע ד מהרה אחזור למחנה. סירבתי .״לא ביק שתי מהאנ שים לבוא לכאן .מדוע לא תצא אתה עצמך ל שם?״
36
ה ס כין הסגן החל מתעצבן .אם ידוו חו על התקרית למפקדה ,יהיה נ תון בצדה. הוא התקשר טלפונית עם ה מייג׳ד שלו בגדאץ .נתבק שתי לג שת לטלפון. המייג׳ר דיבר גרמני ת. ״מה העניין ,מד ויזנ טל ? מדוע מגלה אתה חוסר־אדיבות כלפי אנ שי ן״ ״אדוני ,באתי לכאן לדבר על מורר .הם רוצים מ מני מידע אחר ,ו אני מסרב לתיתו .הם מחזיקים אותי כאן מזה שעות״. ״אנו יודעים הכל על־אודות פעילותך ,מר ויזנטל״. ״אם סבור אתה שע שיתי מ שהו שאינו כשורה ,מדוע לא תדאג שי שימו או תי ב מ א ס רי״ לאחד שהות־מה ביק ש מ מני ה מייג׳ר להחזיר את הטלפון לידי הסגן. נלקחתי לחדד אחר ,וכעבור דקה נכנם הסגן ואמר לי כי אני חופ שי ללכת לדרכי. בעת שיצאתי מהבית עלתה שאגת־נצחון המונית .כמה מהאנ שים העלו או תי על שכמם ,ונ ש א תי בחזרה למחנה .האוסטרים ה ת בוננו בנע שה בפיו ת פעורים ,וכמה מהם אף הצטרפו להמון .הרי ,ח שבו לעצמם ,מזומנ ת לנו כאן שמחה .אולי זו הי הפגנה כנגד הכוב שים .אחדים מהם נופפו לעברי בהתלהבות מדובה .ב שובנו למחנה אדמונט ה שיגו בליץ וקוסוביצקי מעט יי״ ש ,כדי לחגוג את מאסרו של מורר ,ובאותו הלילה כמעט שח שתי עצמי מאושר. שבועות מספר חלפו מאז .מודד ,שהיה נ תון במאסר בגראץ ,טען כי הוא חף מפשע .הוא אמר כי חלה טעות בזי הויו .שמועות מדאיגו ת הגי עוני מגראץ .הבריטים שקלו את שחרורו של מורר .היו לי ידידי ם אחדים בצוות העובדים של בי ת־ הדין הצבאי הבינלאומי בנירנברג .לאחר שיחות־ טלפון דחופות אחדות ,נתבק שו הבריטים ר שמית להחזיק במורר כעד־ בכוח .בינ תיי ם שיגרתי חוזר לכל מחנו ת העקורים באוסטריה ובגרמניה, בו ביק שתי כי עדים י תיי צבו וי עידו כנגד מורד .באותה עת לא היה קשה למצאם .היו לי קורספונדנטים ברבים מהמחנות ,וקיבלתי מהם הצהרות דבו ת מוועדות־המחנות .אנ שים אחדים באו לבקרני במ שרדי בלינץ, ה שמיעו הודעות וחתמו עליהן .החומר הועבר ל שלטונות הבריטיים בגראץ. העדות כנגד מורד נראתה ב עיני מובהקת ביותד .בדצמבר 1948הוסגר מורר על־ידי הבריטים לידי הרוסים .פ שעיו בוצעו ב שטח המהווה עתה חלק מהדיפובליקה הסובייטי ת הסוציאליסטי ת הליטאית .מ שפטו של מורר נערך בווילנא באביב .1949הצהרותיהם של כל העדים מאוסטריה נ שלחו ל שלטונות הסובייטיים ,אשר אספו גם עדים משלהם .מורד נמצא אשם ב״הריגת אזרחים סובייטיים״ .הוא נ דון לעשרים וחמש שנות עבודת־פרך.
37
ה רו צ חי ם
בי ני נו
הפרשה נראתה ב עיני כחתומה .חמש שנים לאחר מכן סגרתי את מרכז ה תיעוד בלינץ .המלחמה הקדה הביאה לידי כך שעבודתי תגיע לסיומה. גזרי־הדין שנפסקו לנאצים שנמצאו חייבים בדין — הופחתו ,והבאות־לדין שטרם בוצעו — הושהו .נראה היה לי כי אין טעם בהמ שך עבודתי. העברתי את כל החומר שלי — מיסמכים שמשקלם היה כדי מחצית הטון — ל״יד ושם״ בירו שלים. לאחר חתימת האמנה האוסטרית של שנת 1955הסכימו הסובייטים להחזיר לארצם את כל שבויי־המלחמה האוסטריים ,ובתוכם פו שעי־מלחמה שנמצאו חייבים בדין .אולם לא היה בכך משום מ תן חנינ ה כללית .בהתאם ל תנאי ההסכם ,התחייבה אוסטריה להביא פו שעים אלה לדין בב תי־הדין שלדרעצמה .עיינ תי בר שימת האסירים שהוחזרו על־ידי ברית־המועצות ז שמו של מודד לא נכלל בה .הוא לא שוחרר על־ידי הדוסים ,משום שפ שעיו נראו בעיניהם חמורים מ די; או ששבק חיים לכל חי. לאחר לכיד תו של אייכמן ,במאי , 1960היי תי זקוק לנתונים מסויימים בדבר מודד ,כדי להשלים את התיקים שברשותי .התק שרתי עם מוצב הז׳אנדרמריד .של גייסהורן ,וביק שתי פרטים מספר בקשר למאסרו של מורד ב שנת .1947הממונה אמר לי כי אין הוא יודע דבר בקשר לפרשה? והציע כי אחזור ואתק שר עמו ,לאחר שישאל את פיו של מורד עצמו. ״מה? האם מורד עודנו בחיים?״ ״כמובן שכן .הוא חזר לפני ארבע שני ם; הוא חי בחוו תו מאז אותה עת״. הודי תי לו ,והנח תי את שפופרת הטלפון .היה עלי לנ שום עמוקות. מורד ב ך חו דין .התק שרתי עם פקידים שונים ב מיניסטריון המשפטים, וביק שתי לדעת מדוע לא הופיע שמו של מורד בר שימת פו שעי־המלחמה שהוחזרו לארצם .הם היו נבוכים ביותר .אחדים מהם הע מידו פנים כי אין להם כל קשר עם העניין .לבסוף תירצו זאת בכך ששמו של מורד לא נכלל ברשימה ״בהיסח הדעת״ — כתוצאה מטעות ביודוקראטית. התחלתי ל ה ת עניין בגורלם של פו שעי־מלחמה אחדים שהוחזרו לארצם לאחד ח ת י מ ת ה א מ נ ה .מתוך מאתיים שברשימה ,רק שלושה — כולם מאנ שי הצמדת של ה.0ס — .הועמדו לדין על־ידי האוסטרים .מבין השלושה ,הרמאן גבריאל וליאופולד מיטאס ני דונו למאסר עולם ,ואילו יוהאן פל ני דון לעשרים שנות מאסר .מיטאס הוצא לחופ שי כעבור שנתיים, ופל — לאחר שמונדדע שר חודש .רק גבריאל — י חיד מתוך המאתיים — היה חבוש עדיין בבית־הסוהד .כל ההליכים המ שפטיים האחרים חופסקו בצרהנ שיא.
38
ה ס פין ומורד? הוא חזר לחוותו ,והיה חבר מכובד של מפלגת העם האוסטרית, ויושב־רא ש האגודה החקלאית האזורית .הוא שב לה שמיע נאומים פומביים, ואף חילק עיטורים לאיכרים אחדים ,בנוכ חו ת אחד מחברי הממ שלה. כתבתי לשר המ שפטים האוסטרי כדי לוודא מה בכוונ תו לע שות בקשר למודד .נתבק שתי להעביר את ״החומר הנוגע בדבר״ למדוד י״א ב מיניסטריון המשפטים .ביק שתי להחזיר אלי את תיקי מורד מירו שלים, ערכתי העתקים מצולמים מן המיסמכים ,והיג שתי שלושים ושתים הצהרות־ ב שבועה .לאחר שמאומה לא אירע ,במשך שבועות ,טילפנ תי למדוד י״א. פקיד רט־דרג ,שהיה בקי בפרשה ,הודי עני כי אי־אפ שר להשתמש בחומר כנגד מורר ,משום שהוא כבר הביא להר שעתו בווילנא. אמדתי כי ריצה ברוסיה רק חלק מעונ שו. ״כן ,אני יודע״ ,היתה הת שובה ,״אולם מודד עשה שבע שנים בבי ת־ סוהר סובייטי .אנו מתייחסים לעונ שי־המאסד הסובייטיים כחמורים פי שלושה מעונ שינו .כלומר שריצוי־עונ שו של מורד נמ שך למעשה עשרים ואחת שנה ,הלא כן? ואף אם בי ת־דין אוסטרי היה דן אותו למאסר עולם, הרי בהתאם ל חוקינו הוא היה משתחרר בשל ה תנהגו ת טובה לאחר עשרים שנה .כיוון שכבר ריצה עשרים ואחת שנות מאסר ,לפי חי שובנו ,מדוע זה נ ע מידנו שוב לדין?״ הביורוקראט נ שמע כמרוצה ביותר מתרגיל זה שלו באריתמטיקה הגבוהה של הצדק האוסטרי. ״כלומר״ ,שאלתי ,״בארץ זו ,אין מורד נח שב לפו שע שנמצא אשם־ ב דינו ?״ ״לא — לא באוסטריה״. ״ובכן ,להלכה ,ני תן לבחור בו כנ שיא הפדראלי?״ מנעימ ת קולו של הפקיד רמ־הדדג נ שמע כי דעתו אינה נוחה מדברי. ״מדוע חייב אתה להוסיף ולהציק לאי ש שכבר ריצה את עונ שו?״ ״ איני סבור שאנו מביני ם איש את רעו .חיי אנו ש קצרים מכדי שיהיה בהם כדי לכפר על הפ שעים שביצע מורר בווילנא .אין אני מבקש נקמה — אלא צדק בלבד .מורד ני דון לעשרים וחמש שנות מאסר .בהתאם ל תנאי האמנה ,הוא חייב היה להי שפט בפני בי ת־דין אוסטרי״. הפקיד נדם לרגע .״בסדר .אם תוכל להגי ש לנו עדויו ת חדשות ,מד ויזנטל ,ננ קוט בצעדים מ שפטיים״. לאחר מכן ,סירבו בתי־המ שפט האוסטריים לדון בעדויו ת שנאספו ב־ ,1947בטענם כי עדויו ת אלה הביאו להר שעתו של מורר ברוסיה .כאשר הצבעתי על כך כי מורד ריצה רק חלק מעונ שו ,הגיב מיני ס ט ריון
39
ה רו צ חי ם
בי ני נו
המ שפטים בדממה צוננ ת .שוב נתבק שתי למצוא עדויו ת חד שות .פירו שו של דבר היה להתחיל את כל ה עניין מברא שית .חייב היי תי איפוא למצוא עדי ם חדשים — שמונה־ע שדה שנה לאחר מעלליו של מורד בווילנא. לא היה זה עניין קל .אם אמנם נו תרו ניצולים כלשהם ,הם יסרבו בוודאי להעיד ,לאחר שחלפו כל אותן ה שני ם! הם יד צו לשכוח ,ויעדיפו שיני חו להם לנפשם. התק שרתי עם אגודות יוצאי וילנא שהוקמו בי שראל ,בקנדה ,בארצות־ הברית ,בדרוכראפריקה ו בני רזיל אנד .התיקים שבמרכז ה תיעוד הגדול שלנו בווינה היו מדוייקים ומעודכנים די הצורך ,על מנ ת שנוכל למצוא באמצעותם עדים אחרים .כתבתי לאנ שים אלה וביק שתי מידע על־דבד פשעים ס ג ו ל י י ם שבהם היה מודד מעורב א י שי ת .מסרתי לעדים־ בכוח כי הא שמות כוללות ,תהיינ ה מזעזעו ת כאשר תהיינה — לא תהיה בהן תועלת. התגובה היתה מדהימה .קיבלתי כמעט עשרים הצהרות חדשות ,ובהן הודעו ת מפורטות .וולף פיינברג ,המתגורר עתה בויינל אנד ,ניו־ג׳ רזי ,תיאר במכתבו אחד מי מי דצמבר ,1941עת נעצר בכניסה לגיטו ברחוב רודניצקה על־ידי מורר ועוזרו ,הרינג .הם ביק שו מפיינברג את תעודת־המעבר שלו. בעוד שהרינג בחן את התעודה ,באה במורד הרחוב ילדה י הודייה בת עשר ,גיבנ ת .אמר מורד ל ה רינג :״דאה איזה מ י ס ט (פסולת) מחזיק אתה בגי ט ר /שלף את אקדחו וידה בילדה .פיינברג הסתלק .באותו ערב סיפרו לו אנ שים שהתגוררו באותו הרחוב כי הילדה הקטנה מתה מייד ״עדיין מסוגל אני לראות את המחזה ,ולעולם לא ימו ש מזכרוני״ ,העיד פיינברג .״מורר לבש מדים חומים ,והרינג היה לבו ש במעיל־עור״. יצחק קולקין ,המתגורר עתה בפדאנל ,קאליפורניה ,כתב ותיאר את הוצאתמ־להורג של ששה יהודים מהגיטו ,בסוף שבת : 1942 ששת האנ שים נ תלו במכלאת־המעבר לשעבר .היי תי עד להוצאה־ להורג מבעד לחלון סמוך .אחד הקורבנות נפל לקרקע ,משום שהחבל ניתק .הוא השליך עצמו לרגליו של מורד ,וביקש רחמים. מורד פקד לתלותו פעם נוספת. שמעון באסטוצקי ,מיוצאי וילנא ,המתגורר עתה בניו־יורק ,העיד על־דבר אחד מי מי מארס , 1943בעת שמורד כינס את הנ שים והילדים בכיכר מחנה־העבודה המקומי ,וציווה על המשטרה לקרוע את הילדים מחיק אמותיהם ,ולהעמיסם על המ שאיות שהמתינו ב צ ד: תינוקות הו שלכו באוויר ,כאילו היו חבילות .מחזות קורעי־לב בתרחשו ,אולם מורד בותר נוקשה בלא לוותר .אחת הנ שים הידקה
40
ה ס כין את ילדה אל חזה ,ולחמה באנ שי הס.ס .הם ה שליכו את האם ואת ילדה גם יחד אל המ שאית .אשד .זו היתד .רוקחת אשר למדה בברלין ,והיא קראה :״האם זו הי התרבות הגר מני ת?״ מורד ציווה להורידה מהמ שאית ,וציווה על שלי שו ,מארטין וייס ,לירות בה מייד .תינוקה נותר תלוי על גדר־התיל. העדות החדשה הוגשה ל מיניסטריון המ שפטים האוסטרי .שבועות אחדים חלפו ,אך שום צעדים לא ננקטו .מורד הוסיף להתגורר בחוו תו אשר בגייסהורן ,וליהנו ת מחירותו — או תו פרי מוזר של המערכת הפוליטי ת הנהוגה באוסטריה .תוך ז מן קצר ע מדו להיערך בחירות ,ו שתי המפלגות העיקריות לא היו מ עוניינו ת במיוחד בכך שייערך מ שפט־ראווה נוסף ,דבר הע שוי לעורר רוגז בלבם של מחצי ת־ה מיליון נאציכרל שעבר היו שבים באוסטריה .אחרי ככלות הכל ,היו אלה מחצית־ה מיליון קולות. המוצא הי חיד ממצב זה היה באמצעות פנייה י שירה למצפון העולם. ב* 2בפברואר 1961הכריזה הקהילה היהודי ת בווינה על קיום מסיבת־ עתונאים ,בנו ש א :״הרוצחים אשר בקירבנו״ .ו אני מסרתי לנ ציגי ע תונו ת העולם מידע מפורט על פרשת פראנץ מורר. שבועות מספר לאחר מכן הוזכרה פרשת גי טו וילנא במ שפט אייכמן שנערך בירו שלים ,מקום שם תיאר הד״ר מארק דבורז׳צקי ,סופר נודע מווילנא המלמד עתה באוניברסיטת בר־אילן ,את אשר אידע בעירו. סיפורו הודפס בעתוני ם ברחבי העולם. מ שהחלו מתפרסמים מאמרי־מערכת נוספים בקשר לפרשת מורד, ומ שגבר הלחץ הציבורי ,נ אלצו ה שלטונות לפעול .מודד נאסר .עובדה זו הביאה למהומות בגייסהורן ,מקום שם נ תכנ סו איכרים ידידו תיי ם כדי למחות על המאסר ולצעוד לעיד לי צן הסמוכה ,מתוך איום להסתער על מושב המימ של המקומי .נאומים נלהבים הו שמעו שם לטובת אזרודהמקום, ומ שלחת־מחאה שוגרה למיניסטריון המ שפטים בווינה. מ שפטו של מורד ,ב פני מו שבעים ,נפתח בגראץ ב־ 10ביוני .1963 בכתב־הא שמה נאמר כי הוא ביצע ״רצח במו ידיו״ בחמי שודע שר מקדים סגוליי ם! לאחר מכן הוסיף התובע הציבורי שני מקדים נוספים .למעלה מתריסר עדים הגיעו מגרמניה ,מישראל ומארצות־הברית .אחד העדים החשובים ביותר מטעם התביעה היה יעקב בדודי ,שנכח בעת שמורר ירה בבנו דניאל ,במוצא גי טו וילנא .בדודי היד .עתה בן ששים ו שמונה .לאחר המלחמה הוא היגר לאמריקה ,ועתה חי לו לבדו בחווה קטנה ומבודדת בניו־ג׳רזי .הוא העדיף להתרחק מחברת בני־אדם ,ני הל חיים פשוטים, וסירב לקבל את ת שלומי־הפיצויים מגרמניה שהיו מגיעים לו .עשרים
41
ה רו צ חי ם
בי ני נו
שנה חלפו מאז מות בנו ,אך הזמן לא סייע לו לשכוח זאת .מדי יום ביומו ,וכמעט מדי לילה בלילה ,הוא חי־מחד ש את המחזה שנתדח ש במוצא גי טו וילנא. כאשר כתבתי לו ברא שונה ,וביק שתיו לבוא לגראץ כדי להעיד ,סירב סירוב מוחלט .הוא הסביר כי הוא נבעת מן המח שבה שיעמוד שוב לנוכח הרוצח .כתבתי אליו מכתבים אחדים והפצרתי בו .אמדתי בהם כי הוא חייב לספר לנו תרינדבחיי ם את א שד אירע ,וזאת לזכרם של נדצ חינו. ״די צייט״ ,שבועון ג ר מני מכובד ,מחה זה־עתה כנגד ״הגל החדש של אי־ אי מוך ,והגן על בני הדוד החדש ,״היודעים על פ שעי הנאצים רק מתוך ספרי ההיסטוריה״ .מליצי־היו שד עבדו בקצב מואץ .הסברתי לברודי כי שתיקתו שוב לא תוכל לסייע לבנו ,אך היא ע שויה לסייע בהצלתם של נערים אחדים ,בני גילו של דניאל בדודי ,אשר עתה יש בידם ללמוד על פשעים אלה רק מתוך ספרי לימוד .בית־מ שפט ,חבר־ מו שבעים ,שופט ותובע ,ע שויים לגלות את הנתבע באורו הנכון — לא כאיזו דמות מתוך ספר־ההיסטוריה ,ובוודאי לא בתורת גיבור .לא קיבלתי תשובה ,ולא ציפי תי ל שמוע שוב מברודי ,אולם יום לפני פתיחת המ שפט שיגר לי מבדק .הוא עולה על המטוס ,ויגיע בעוד־מועד כדי לה שמיע את עדותו. ארבעה ימים לאחד מכן פג שתי את יעקב בדודי בחדרו ,במלון זונה בגראץ ,שבו שוכנו כל העדים .היה ניכ חי איש יגע ,בעל שער שיבה ועיגולים עמוקים מסביב לעיניו .בפניו ה שזופות והמקומטות דמה יותר לאיכר מן המערב התיכון ,מאשר לפליט מגיטו וילנא .אמרתי לו כי אני שמח על בואו .הוא יהיה בבחינ ת עד־מפ תח! עדו תו לא תוכל שלא לזעזע את חבר־המושבעים .מנקודת־הראות של התביעה לא התנהל המ שפט כהלכה .כתום שלושה ימים ,הוסיף מורר להכחי ש ב ציניו ת כל האשמה שהוטחה בפניו .עד אחר עד צעדו קדימה וזיהוהו ,אך בכל פעם טען מורר כי העד טו ע ה :העד מחליף בינו לבין מי שהו אחר! מעולם לא הרע לי הודי! הוא לא דאה מעודו י הודי מ ת :הוא חף מפשע ,ו אינו אלא קורבן של טעות נוראה. בדודי אמר לי :״ אני שומע ש שני בניו של מודד יושבים בשורה הרא שונה של בית־המ שפט ,יחד עם א שתו ,ולועגים לעדים״. הנע תי ברא שי :אכן ,הנערים סברו כי זוהי הצגה נאה .הם צחקו ועיוו את פניהם .שני כתבים זרים שסיקרו את המשפט נזד עז ע רכ ה ,עד כי שאלו את ה שופט שישב־בראש מדוע לא קרא את הנערים לסדר .ה שופט ה שיב לכ ת בי ם,כי לא הבחין בהם.
42
ו ? ם כין בדודי אמד לי ב שקט :״הם יחדלו מלעגם כא שד אקדא אני לדוכן העדים״ .הוא הביט בי במבט חודר .״לא באתי לכאן על מנת להעיד. בא תי כדי ל פ ע ו ל ״ .הוא פתח את מעילו ושלף מ תח תיו סכין ארוך. דיבורו היה נעדר דג שות ,כאדם שהחלטתו נחו שה .״הצלחתי לה שיג תוכנית של בית־המ שפט .אני יודע כי דוכן העדים קדוב למקונד מו שבו של מורד .מודד הדג את ילדי לנגד עיני .עתה עומד אני להרוג אותו בסכין זה ,לנגד עיני א שתו וילדיו״. יכול תי להיווכח כי הוא מתכוון לכל מלה שהוא אומר .הוא אמר כי הדהד בכך במשך עשרים ה שנים שחלפו עד כה ,וכי שוב אינו מאמין בצדק אנו שי .הוא איבד כל אמונה בצדק אלוהי! עתה ייטול את הצדק לידיד הו א .אין הוא פוחד מהתוצאות ,שכן חייו נ ס תיי מו בל א ר הכי — נ ס תיי מו מאז או תו יום בגיטו ,עשרים שנה קודם לכן. א מד תי :״אם תנסה להרוג את מודד ,י תיי חסו אליד־עצמך כאל רוצח״. ״כן .אולם עורכי־דין דגולים יבואו להגן עלי״. ״אין זה נוגע לעניין .י היו אשר י היו המניעים שיביאוך למעשה זה — ב עיני העולם תהיה רוצח .לכך בדיוק ממתינים הנאצים .הם י א מ רו: ,הביטו ביהודים אלה ,המרבים תמיד לדבר על צדק .הם מא שימים את מורד ברצח ,והנה מתברר שהם עצמם רוצחים .ובכן ,מורר הרג יהודים, וי הודי הרג אותו .מה ההבדל?׳ כך יטענו״. ברודי הניע בכתפיו ,בלא ש שוכנע. ״ח שוב על אייכמן״ ,אמרתי .״ני תן היה להוצי ארלהורג בארגנטינה בלא להותיר כל עקבות .אולם הישראלים ה בינו כי יש צורך לגרוד אותו מעבר לאוקיינוס ,על־אף הסכנה שבקימום דעת הקהל נגדם ,והפרת המשפט הבינלאומי .מדו ע? משום שצריך היה ל ה ע מ י ד א ת א י י כ מ ן ל ד י ן .המ שפט היה חשוב בעיניהם יותר מאשר הנאשם .בעת שנכנס לאולם ביודהמ שפט ,הי ה כבר אייכמן תשוב כמת ,אולם בי ת־הדין שיכנע מיליוני בני־אדם — אלד .אשר לא ידעו דבר ,או אלה אשד לא ר צ ו לדעת ,או אלה אשר ידעו בעמקי־נ שמתם אך לא היו מוכנים להודות בכך, אף לא לעצמם .כל אלה ראו איש עלוב וקרח זה בתא הזכוכית ,איש אשר אירגן את ״הפתרון הסופי״ — רציחתם של ששה מיליוני יהודים .הם שמעו את העדויו ת ,הם קראו את העי תונים ,הם דאו את התצלומים .וסוף סוף למדו לדעת לא רק כי אמת הדבר ,אלא כי אמת זאת איומה יותר מ שדימה איש לעצמו״. בדודי הניע ברא שו לשלילה .״ איני מייצג כאן את מדינ ת ישראל .איני מיי צג כאן את העם היהודי .באתי לכאן בתורת אביו של ילדי שנרצח״.
43
ה רו צ חי ם
בי ני נו
הוא הביט בי ב עיניו הק שוחות ,נעדרות־הרחמים .קיווי תי נוא שות כי יהיה מסוגל לבכות! אך י תכן שלא היה מסוגל עוד לכך. א מ ר תי :״אם תנסה לפגוע במורד ,תיע שה כל ע בוד תנו כאן חסרת תועלת .אין אנו יכולים לה שיג את מטר תנו תוך כדי שימו ש ב שיטות ש ל ה ם .קראת את התנ״ך ,יעקב ברודי ,ויודע אתה את הדיברה החמי שי ת :לא תרצח .רוצה אני שמורר ,ולא אתה ,יעזוב את ביו ד המשפט כרוצח שהורשע״. הוא הניע ראשו לשלילה,, .מלים ,מד ויזנטל ,מאומה פרט למלים .כה קל הדבר בשבילך .ילדך לא נרצ ח! נערי — כן .אמרתי לך כי איני רוצה לבוא .אמרת כי הדבר דרוש .ובכן ,כאן הנני .ועתה ברור לך מדוע באתי״. פני תי מעמו .לא יכול תי לשאת את ההבעה שבעיניו .דיברתי על ליבו במשך זמן רב! איני זוכר בדיוק מה אמדתי .דיברתי על־אודות ע צ מי: מה הם המניעים שהביאוני לע שות מה שע שיתי במשך עשרים ה שנים האחרונות — משום שמי שהו חייב היה לע שות זאת ,למען י לדינו ולמען ילדי ילדינו .אך לא מתוך שנאה. אמר תי :״עדיין מזיל אני לעיתים דמעות ,מר בדודי ,עת אני שומע על־ אודות ילדים ב מ חנווד הדיכוז .בכי תי כאשר שמעתי על־אודות בנך ,משום שהוא יכול היה להיות שלי .ילדך היה גם ילדי .האם מאמין אתה כי היי תי מסוגל להמ שיך בעבודתי ,אלמלי ח שתי כך י" תפסתיו בכתפיו .לפתע הני ח יעקב בדודי את ראשו על שכמי ,וח שתי רטט העובד בגופו .הוא בכה .ע מדנו שם במשך זמו־מה ,בלא להוציא הגה. כאשר יצאתי את חדרו כמה דקות לאחד מכן ,נטל תי עמי את סכינו, יעקב ברודי נקרא לדוכן ביומ־המחרת .מעולם לא העיף מבט לעבר מורר .הוא סיפר את סיפורו בקול חסר־גוון ,כאילו אירע הדבר למי שהו אחר ,והדממה שלטה באולם בית־המ שפט .אף נע ריו של מודד חשו במתרחש בלבו של אי ש בודד זה .הם נדמו .הסניגוריה לא הציגה כל שאלות ,וברודי ירד מעל דוכן העדים .לאחר שיצא את אולם בית־המ שפט. קם הנאשם פעם נוספת ,וטען כי העד בוודאי טעה .הוא לא ידה בנ ע ר! יתכן והמדובר במי שהו אחר. המשפט נמ שך כשבוע .כתבים זרים ח שו כי הלד־הרוח בבית־המ שפט נטה בהחלט לטובת הנאשם .אחדים מן המו שבעים ,שהיו לבושים בלבושם המסורתי ,שצבעו ירוק ,שלחו במודר מבטי אהדה שלא ני סו כלל להסוותם. אחדים מהם ני סו לעקוב ב הגינו ת אחר המתרחש ,אולם נראה היה כי אלה במיעוט הם .העתון הח שוב ביותר של גראץ תמך בטיעוניהם של סניגורי־ מודר.ינ מסר כי הנאשם קיבל מכתבי־אהדה רבים ,מידידי ם פוליטיים.
44
ה ס כין הקהל גילה שביעות־דצון כא שד ה סניגודי ה הצליחה לבלבל את אחד העדים ,אשר נסחף על־ידי רג שותיו ועירבב פרטים מסויימים .עד אחד לא זכר בבירור את אחד התאריכים .הוא תיאר את אחד מפ שעיו של מורד ,ואז הוכיח מודד הוכחה חותכת כי הוא לא שהה בווילנ א באותה העת .ברור כי עדות מעין־זו לא נתקבלה על־ידי בית־המ שפט. בין העדים מטעם הסניגודי ה הופיע מארטין וייס ,מי שהיה שלי שו של מורד בגיטו .וייס הובא לגראץ מבית־הכלא שטראובינג שבמדינת באוואריה ,מקום שם ריצה עונ ש של מאסר־עולם על רצודהמונים .כאשד ציין וייס כי ״אחדים מן הקצינים הליטאיים לב שו מדים הדומים למדיו של מורד״ ,חלף בקהל מילמול של שביעות־רצון. עדותם של עדי התביעה נתקבלה בדממה צוננ ת( .אני עצמי כוני תי ״צייד אדם׳■ /בפיו של עורך־דינו של מורר) .ישראל סיבולסקי ,החי עתה ב מינכן ,העיד בבית־המ שפט כי בנו בן החמש־עשרה הוכה ללא־רחמים על־ידי מורד ,וכתוצאה מכך יצא מדעתו ,לא היה מסוגל לע שות שימוש ברגליו ,ועתה הוא מאו שפז במוסד .מרת טובה רייזמן מתל־אביב נ שבעה כי מורר ירה באחותה משום שהיא נטלה פרוסת־לחם מאשה פולנייה. ברוב־חמתו ,אמרה ,הרג אחר כך שלוש נ שים נוספות וכן איש נוסף שנקרה למקום .בע ת שמדת רייזמן העלתה בזכרונה את המחזה ,גברו עליה רג שותיה והיא החלה לצרוח. ״אל תצרחי באולם בית־המ שפט \״ אמר יועץ החצר ד״ד פייר ,יו שב־ ראש חבר השופטים. ״סלח־נא לי ,כבוד ה שופט״ ,אמרה מרת רייזמן ,״אך זה היה נורא. דמה של אחותי ני תז על רגלי/ , ״האם לא י תכן שמי שהו אחד עשה זא ת?״ ״לא ,כבוד השופט .היה זה מורד .אני זוכרת אותו מאז שהגיע לרא שונה לגיטו .הוא הלקה אותי ברחוב .כאשד הוא התהלך בגיטו ,חייבים היו הכל לרדת מן המדרכה ,והגברים חייבים היו לה שתחוות ולהסיר את כובעיהם״. הד״ר שומאן ,התובע ,ה תכונן ביסודיו ת לתפקידו .הוא חקר את תיקי מודד בפראנקפורט וב מינכן .בנאום הסיכום שלו הוא ציין כי העדים זי הו את מורר מעבר לכל ספק .הוא קרא לחבר־המו שבעים לחרוץ את דינו של הנאשם כאילו היו שופטים את רוצח ילדיהם. ״בששה מקרים ,לפחות ,אין ספק סביר בקשר לאשמת הנאשם״ ,אמד התובע .״רוצה אני שתדעו כי מ שפט זה כבד הכתים ביו תר את ד מו תנו, את דמות האוסטרים ,בתורת אחד מעמי התרבות״. לאחד ארבע שעות חזר חבד־המו שבעים כ שגזר־דינו הוא ״לא אשם״.
45
ה רו צ חי ם
בי ני נו
באוסטריה נ הוג להכריז על הוצאות ההצבעה בקרב המו שבעים .ראש חבר־המו שבעים ציין כי ב שנים מ שבעה־ע שר המקרים היתד .תוצאת ההצבעה תיק״ו ,של ארבעה נג ד ארבעה .הוא הצביע לטובת מורד. נעדר תי מגראץ באותו היום .לאחר מכן סיפרו לי כתבים כי כאשד הודיעו על זי כויו של מודד ,החלו האנ שים שמילאו את אולם בית־המ שפט להריע ולמחוא כף .אחדים מהם ,שקנו פרחים בעת שחבד־המו שבעים היה נ תון עדיין בעצם התייעצו תו ,חשו קדימה כדי להגישם למורד .דיפלומט אמריקני שערך ביקור אצל ידידי ם בגראץ ביום־המחרת ,רצה לשלוח למארחתו פרחים ,אך נאמר לו בשלוש חנויות־פרחים כי לא נותרה סחורה .הכל נקנה ,למשפט .מורד יצא את אולם בית־המ שפט כשהוא גיבור מנצח .הוא נראה נוסע לו לדרכו במכוני ת מרצדס ה שייכת לרודולף הוכריינר ,נ אצי אשר הואשם ברצח תשעה יהודים ,וזוכה. סערת־זעם עברה את אוסטריה .פרט ליוצאים־מן־הכלל בודדים, הע תונו ת האוסטרית היא אנטי־נ אצי ת ודימוקראטית .ע תוני ם המייצגים כמעט את כל הקבוצות הפוליטיו ת הוקיעו את גזר־הדין כ״יוסטיצ־ סקאנדאל״ ,כשערוריה מ שפטית ,או עיוו ת הצדק .בווינ ה הצמידו סטודנטים קאתוליים מג ך דו ד צהוב על חזותיהם ,וצעדו במיצעד־מחאה ברחובות הבירה ,בקראם :״מורד הוא רוצח! יש להעני ש את מורד!״ לאחר מכן ה שתתפו בטקס תפילת־חרטה שנערך בכנ סיי ת מיכאלר ,כדי להביע את חרטתם על הפ שעים שביצעו נוצרים כנגד יהודים. התובע חזר ועירער על גזד־הדין .בי ת־הדין העליון של אוסטריה קיבל את העירעור בקשר להאשמה א ח ת :פרשה אשר אותה גילי תי אני ,ושבה נראה מורד על־ידי שני עדים שונים מבצע מעשה־רצח .העדים לא ידעו איש על דעהו ,וחיו בחלקי־עולם שוני ם! אולם באורח בלתי־ תלוי תיאר כל אחד מהם את אותו המעשה .מורד ע תיד להי שפט פעם נוספת .הצדק ע שוי עדיין לנצח. ימים אחדים לאחד זי כויו של מורד פג שתי את יעקב ברודי באכסדרת מלון בווינה .מבטו חדד בי ועבדני ,כאילו לא ד אני כלל .הבינו תי .י תכן שהיצלתי את חייו של מורד .אין זו מחשבה נעימה ביותר ,אך לא היי תי יכול לע שות אחרת.
46
פרק שלישי
סו דו ת ״ אודי ס ה״
בסוף 1947התחלתי ל צייד לעצמי את דרכי־הבריחה של נאצים חשובים שמקומם לא נודע ,ואשר היו כלולים עתה בר שימת המבוק שים של אומות אחדות .ידע תי כי לקראת סופה של המלחמה קיבלו כל מנ היגי ה .0ס. וראשי הגיסטאפו מידי הר.0.ה.א * .מיסמכים אי שיים מזוייפי ם שנ שאו שמות חדשים .אך היי תי מ עוניין פחות ב שמות ,ויותר — בנתיבים .נראה לי חיוני לגלות לאן נעלמו ,באילו אמצעים נעזרו ו מי סייע להם ושילם תמורת כל זאת. אחדים מ מנ היגי הנאצים ני סו להימלט לעבר ברית המועצות .היוצא־ מו־הכלל היה היינריך מילד ,מי שהיה ראש הר.0 .ה.א ,.שעד היום הוא ה מנ היג הנ אצי המבוק ש ביותר .פר שת־היעלמו היא אחת מפר שיות־ המסתורין הגדולו ת ביותר שטרם פוענחו .י תכן שהוא מצא לעצמו מקלט ברוסיה ,אולם מסופקני אם נותר עדיין בחיים .פו שע נ אצי ידע כי אין הוא יכול לצפות לעזרה מרובה באנגליה ובסקאנדינאביה ? אם רצה להימלט ,היה עליו לצאת אל הדרום. נטל תי את מפת־העולם ,ו שרטטתי בה כל נתיב־בריחה שידע תי כי מנ היג נאצי עשה בו שימוש .נ תבלטו שלושה נ תיבים עיקריים .הרא שון הוביל מגרמניה לאוסטריה ומשם לאיטליה ,ולאחר מכן לספרד .הנ תיב ה שני הצביע על ה מדינו ת הערביות שבמזרח ה תיכון ,מקום שם המומחים הנאציים זוכים עתה להערכה מרובה ,בתחומים רבים•*. הנ תיב ה שלי שי קישר את גרמניה עם מדינו ת מסויימות בדרום ראה בספח :ר.0.ה.א. * •* יש מן האופייני בעובדה כי המהדורה הערבית של ״מיין קאמפף״ להיטלר, אינה מכילה את הערותיו הבלתי־מחניפות של המחבר בדבר ״השמיים״ ,שבהם כלל את הערבים.
ה רו צ חי ם
בי ני נו
אמריקה .עד לנפיל תו של מי שטר פרון ב־ , 1955היתה ארגנטינ ה הארץ המובטחת לנאצים רמי־דדג .כיום פאדאגוואי היא מקום־המקלט המקובל ביותר. לאחר מכן ,העתקתי את נ תיבי הבריחות הידועים לי למפות בקנה־ מידה קטן יותר של אירופה המרכזית והדרומית .מ שלוחים רבים יצאו מערים מסויימו ת בגרמניה — ברמן ,פראנקפורט ,אוגסבורג ,שטוטגארט. מינכן — לחבל האלגוי ,חבל מיוער ומבודד בדרום באוואריה ,שהיה נוח במיוחד משום קירבתו הן לאוסטריה והן ל שוויצריה. נראה היה כי נתיבים רבים נ ת מזגו ב מ מינגן ,עיר מתקופת ימי־הביניי ם בלב חבל האלגוי .שם התפלגו הנ תיבים ל שני כיוונים .האחד הוביל לעבד לינדאו שעל אגם קונסטאנצה ,מקום בו התפלג פעם נוספת ,כשאחד הענפים מוביל לברגנץ שבאוסטריה ,והאחר — ל שוויצריה הסמוכה. הנ תיב העיקרי הוביל מ מ מינגן לאינסברוק ,ודרך מעבר־הברנד — ל אי טלי ה. לאחר מכן גילי תי כי הנאצים קראו לנ תיב שהוביל מצפון לדרום בשם ״ציר ב־ב״ ,שבדצופן לברמךבאדי .כל אלה היו רחוקים כמובן מלהיות ענייני ם שבמקרה .דומה כי אנשים מספד ,או אולי אירגון שלם ,הסדירו דדכי־מפלט אלה .כפי שנתברר לאחר מכן ,היה זה אידגון חשאי יעיל עד למאוד ,שלר שותו עמדו כל סכומי־הכסף הדרושים — ואכן אלה היו סכומים מרובים.
במ שפט שנערך בנירנברג פג שתי בגרמני ששהה שם בתורת עד .אקרא לו בשם האנס .הוא היה ,והינו ,אנ טי־נ אצי מובהק ,החי עתה בגרמניה ויש להגן עליו באמצעות הסוואת שמו .על האנס המליצו בפני ידידי ם אמריקניים .הוא היה קצין גבוה באבווהר * .כרבים אחרים מחברי האבווהר, הוא התייחס ליסודו ת הפו שעים ב״ שירות הבטחת״ של המפלגה הנאצי ת (ם .ד ** ).תחילה בבוז ,ולאחר מכן בבעתה .היריבו ת בין שירותי הריגול הנגדי של הוורמאכט ושל המפלגה התחסלה כמצופה בתבוסתו המוחצת של האבווהר .בראש הרא שון עמד האדמירל קאנאריס ,אשר מת לאחר־מכן ב מ חנ ה־ריכוזן רבים מחבריו הוצאו להורג .הניצולי ם לא שכחו לעולם את השפלתם ,ואחדים מהם היו בין עוזרי המהימנים ביותר. שבועות מספר לאחר פגי ש תנו בנירנברג ,בה היה האנס ק מ ח • ראה נספח :אבווהר. ** דאה נספח :ם .ד.
48
סו דו ת ״ או די ס ה״ שפתיים ,פג שתי בו ב שנייה במלון ה״גולדנר היר ש״ בזאלצבורג .הפעם דיבר בגילוי לב! אני מני ח שהוא חקר בינ תיי ם את דקעי ועברי .שוחחנו על־דבר המצב ה מדיני .האנס גילה פסימיות ,והיה ביקור תי ביותר כלפי בעלות־הברית. ״יכול אני לחזות מראש מה שעתיד להתרחש .עתה ,לאחר שאחדים מראשי הנאצים הועמדו לדין ,י שוחררו רוב הפו שעים הנחותים יותר, על־ידי בעלות־הברית ,לאחר שיירצו גז ר־דין סמלי .איש אינו רוצה להתעסק עם האספסוף הנאצי .המ תן ור אה :תוך זמן קצר יחזרו אלה ויתפסו עמדות־מפתח ,ואיש לא יוכל לגעת בהם לרעה .אין אתה יכול להעני ש אדם פעמיים ,על אותו הפ שע׳׳. כפי שנתברר ,היתה זו אמירה נבואי ת. ״בעלות־הבדית טעו כא שד החליטו לטהר את גרמניה״ ,אמד האנס. ״זהו עניין ראוי לשבח ,אך חסר־תקווה .לעולם לא י בינו את ה מנטאליות הנאצית .כיצד י תכן הדבר? תמורת זאת ,היו חייבים להניח מלאכה זו לגרמנים ההגונים .הללו אכן קיימים — אם כי לאחד המלחמה נח שבו כל הגרמנים לרעים .בתי־מ שפט גרמניים היו צריכים ל שפוט את פו שעי הס.ס ; .שופטים גרמניים היו מסוגלים לחדור למוחותיהם המעוותים של הנא שמים .הם היו חורצים את דינם של אלה שהיו מוצאים אשמים. עתה — מאוחר מדי .הנאצים למדו כיצד יש לטפל באותם תמימים שבאו ממרחקים .נשקם הח שאי הוא אותן נערות נאו ת של גרמניה ואוסטריה .המשבר חלף? הנאצים מתחילים להרים ראש .תופתע אם ת שמע עד כמה מרבים לדבר בחוגים נאציים על־דבר דייך רביעי הע תיד לקום. הדגים ה שמנים נמצאים מחוץ לגרמניה ,והם חוזרים ועוסקים בק שירת קשרים .הם חיים להם בביטחה בארצות מסויימות ,שאין הסכמי־הסגרה בינן לבין גרמניה״. ידע תי בבירור כי האנס יודע יותר מ שסיפר לי .ני סי תי למ שכו בל שונו. יתכן שיהיה מסוגל לספק לי אחדות מן הת שובות שהייתי זקוק להן. ״כיצד נ מלטו מנ היגי הנאצים י״ ״האם מעולם לא שמעת על א ו ד י ס ה?״ שאל האנס. אמרתי (ועתה יודע אני כי היה זה ברוב־תמימותי) :״באוקראינה ן כן ,היי תי שם לפני המלחמה .עיר נחמדה״. ״לא! לא!״ אמר האנס בחוסר־סבלנות .״א ו ד י ם ה ,באו תיו ת גדולות. אירגון הבריחה הח שאי של מחתרת הס.ס.״. דברים רבים ש שמעתי החלו להשתבץ עתה בתודעתי ,ולקבל מ שמעות. זכרתי נאצים המספרים איש לרעהו כי חברם זה או אחד ״נסע לאודיסה״.
49
ה רו צ חי ם
בי ני נו
״ או ד י ס ד.״ ,אמר האנס ,״הוא אידגון שהצליח רבות בהוצאתנדבח שאי של פו שעי ס.ס .וחברי הגיסטאפו מגרמניה .הוא אף סייע להם להימלט ממאסר״. באותו ערב סיפר לי האנס את כל הסיפור על־אודות אירגון מפתיע זה .הוא הוקם ב~ .1947שמו מורכב מרא שי התיבות של ״ אודג אניז אציון דר ס.ם .אנג ה ריג ך — אידגון חברי .0.0 ״בסיום המלחמה לא היו אירגונים ח שאיים מעין אלה ,אם כי רבים ממומחי בעלות־הברית הני חו את דבר קיומם״ ,אמד לי האנס .״הנאצים החשובים ביותר היו במחבוא .או שהם חזרו והופיעו ב שמות מושאלים. לאחר מכן הוקמו הוועדים הרא שונים ,לכאורה כדי לפעול כגופי־ קישור בין הנאצים שבמאסר לבין קרוביהם .ועדים אלה זכו לברכתן של הכנסיו ת ולסיועו של בעלות־הבדית .נאמד כי אלה מוסדות־צדקה ,ו תו לא .למעשה ,אנ שים רבים שלא היה להם עבד נ אצי שימ שו בהם כעובדים מתנדבים״. האנס צחק .״אכן ,בדיחה טובה ,למעשה ,כאשר אתה מ תבונן בכך עתה .ממש מתחת לעיניהם של קציני בעלות־הברית ושל גרמנים מהוגני ם הוקמו מגעים רבי־עדך בין הנאצים שבמאסר לבין קבוצות־המחתד!! החד שות שבחוץ .הוועדים העבירו מכתבים מהאסירים לבני־מ שפחותיהם. למרבה הצער ,לא טרח שום מומחה לקרוא את המכתבים בת שומת־לב, אם כי הצנזורה היתד .נהוגה עדיין .דומה כי לאי ש לא היה איכפת. אולם אין לזלזל בעדכם של הנאצים .היה להם ז מן מספיק כדי לה תכונן לתבוסתם .הם כוננו את מעדכות־הצופן שלהם זמן רב לפני מפלת הרייך ה שלי שי .כאשר שוחררו ממאסרם ,לאחר חודשים אחדים ,או לאחד שנים מספר ,הועבדו מיי ד לטיפולן של קבוצוררהמחתדת החד שות. רשת המחתרת העיקרית כונתה בשם ״ שפינע״ (עכבי ש) .זאת — לגבי אלה שהיו במאסר .אולם היו רבים אחרים אשר שוחררו ממאנות־המעצר של בעלות־הברית בלא משפט ,או כאלה שלא נעצרו מעולם ,משום שה תוהרובוהו היה כה רב ,עד כי זהותם האמיתית נותרה סמויה למשך ז מך מ ה ,ואלו החלו לאחר מכן לגלות עצבנו ת .הם לא רצו להימצא בגרמניה עד שיהא זד .מאוחר מדי ,ותתגלה האמת הנוראה על־דבד פשעיהם .היה עליהם להסתלק .והנאצים החליטו כי הגיעה העת להקים רשת־בריחה ח שאית כלל־עולמית׳׳. א ו ד י ם ה היה הת שובה .במקום מה שהיה ציד ב־ב ,אורגנו שני נ תיבי בריחה עיקריים ,מברמן לרומא ,ומברמן לגינואה .האנס לא ידע היכן מוקם ״מרכז־ה שיווק הרא שי״ ן י תכן שהיה זה באוגסבודג או
50
סו דו ת ״ או די ס ה״ ב שטוסגארט ,או אולי במקום מרוחק בארגנטינה .בין לקוחותיו הבולטים של א ו ד י ס ה היו מארטין בורמאן ,סגנו של היטלד ,ואדולף אייכמן. תוך ז מן קצד עד־כדי־להפתיע הקים א ו ד י מ ה אירגון יעיל של בלדרים ,א שד נ מצ או במקומות מוזרים .למשל ,ה שתמ שו בגרמנים שנ שכרו כדי להסיע מ שאיות של צבא אדצוודהברי ת ,בדדך־המלך שבין מינכן לזאלצבודג ,מ שאיות שהובילו את ״סטארס אנד טדייפס״ ,ע תון הצבא האמריקני .הבלדרים הגי שו בק שות להתקבל לעבודה ב שמות מושאלים, והאמריקנים ב מינכן לא בדקו ביסודיו ת יתדה בק שות אלה .היה זה רעיון מצויין .המשטרה הצבאית לא תטרח לעולם לבדוק אחת ממ שאיות אלה .הנהג היה מוסד לידיהם ג לי מו ת בודדים של העתון ,וחוצה את הגבול הגרמני־אוסטרי ליד זאלצבורג ,בעוד שאחד או שניים מהפליטים הגרמניים היו רובצים מאחרי חבילו ת העתון .לעתים היו המ שאיות נו שאות גם ספרות ני א רנ א צי ת אסורה ,עלונים מ שוכפלים ,ודיני ם־וח שבונו ת בדבר ״תקריות רבות־מ שמעות״ בין אמריקנים לרוסים. מסרתי על כך לחיל הריגול הנגדי בזאלצבורג ,ו שנים מנהגי־המ שאיות נאסרו ,אולם חלק נכבד של הנזק כבד נגרם .ע שרות נאצים מבוק שים כבד הוברחו אל מחוץ לגרמניה. א ו ד י ם ה אורגן בתורת ד שת יסודית ויעילה .מדי שמונים קילומטרים הוקם ״מוקד שילוח״ ,שנוהל על־ידי לא פחות משלושה אנ שים אך לא יותר מחמי שה ,אשר ידעו רק על־אודו ת שני ״מוקדי ה שילוח״ הסמוכים, מ שני צידי המוקד לאורך הדרך .נקודות־מעבר אלה כיסו את הגבול האוסטרי־גדמני כולו? היו מוקדים חשובים באוסטרמי תינג שבאוסטריה העילית ,בצל אם זיי שבאיזור זאלצבורג ,ובאיגלס ,שליד אינסברוק ,בחבל הטידול .בלינד או ,הסמוכה הן לאוסטריה הן ל שוויצריה ,הקים א ו ד י ס ה חברה ״ליצוא וליבוא״ ,שנציגים לה בקאהיד ובדמ שק. מידעו של האנס אושר ב שנה שלאחר מכן על־ידי קצין משטרה אוסטרי בברגנץ ,א שד סיפק לי ידיעו ת מרובות בדבר התעבורה הבלתי־ ליגאלי ת שמקורה בלינד או .בדגנץ ולינד או ,ה שוכנות שתיהן על שפת אגם קונסטאנצה ,במקום בו נפג שים גבולות גרמניה ,אוסטריה ו שוויצריה, היו מרכזים אידיאליים לבורחים .הקצין האוסטרי אמר לי כי התעבורה הבלתי־ליגאלית לא היתה בבחינ ת סוד למ שטרות גרמניה ,אוסטריה ו שוויצריה ,או ל שלטונות הכיבו ש הצרפתיים במקום ,אשר העלימו ממנה את עיניהם. ״האם שמעת מימיך על חאדאד סעיד?״ שאלני הקצין. ״לא״.
51
ה רו צ חי ם
בי ני נו
״גרמני הנוסע בדרכון סורי ,והמארגן חלק נכבד מהתעבורה היוצאת את לינדאו״. ״היכן בסיסו?״ ״ב מינכן ו בלינד אוז משם מנתב הוא קבוצות־נוסעים דרך ברגנץ .אין אנו יכולים לעצרם ,משום שיש להם ד שיונו ת־גבול בדי תוקף ,מכאן חוצים הם את הגבול ה שוויצרי ,המרוחק מכאן רק קילומטרים מועטים .מ שחדרו ל שוויצריה ,עולים הם על הרכבת הבאה היוצא ת לציריך או לז׳נבה ,ו אזי עולים הם על מטוס היוצא למזרח הקרוב או לדרוט־אמריקה .לכולם דרכונים ברי תוקף ,אשרות ,וכסף רב״. ״האין אתם יכולים לע שות דבר בקשר למ שלוחים אלה?״ ״מה נוכל א נ ו לע שות? אנ שים אלה רק עוברים כאן ,ו אנו שמחים להיפטר מהם .מיסמכיהם תמיד כשורה .הנסיעו ת ל שוויצריה מוסוות לעתים כביקורים מ שפחתיים .הנמלטים מלווים על־ידי נ שים וילדים, שגוייסו מבין תו שבי לינד או ,והמעמידים פנים שהם בני־מ שפחה לנוסעים. הנ שים מקבלות מעט כסף ,ועוסקות ב שוויצריה בקניות .ימים מספר לאחד מכן חוזרים הנ שים והילדים ,בלעדי הגברים .איש אינו שואל שאלות כלשהן .חאדאד סעיד זה יש לו ידידי ם מועילים ,בחלונו ת הגבוהים״. ״אך מה בדבר שלטונות הכיבו ש הצרפתיים?״ הוא הניע בכתפיו .״זה מה שמרגיז באמת את האנטי־נאצים שבקירבנו. יתכן שלחאדאד סעיד יש קשרים גם שם .אולם שמעתי כי גם האמריקנים והבריטים אינם מגלים חוסר־סובלנות כלפי תעבורה דומה באזורים ש ל ה ם ...מי היה מעלה על דע תו כי דבר זה יוכל לקרות ,פחות מארבע שנים לאחר תום המלחמה?״ לאחר מכן — ומאוחד מדי — גילי תי כי ״חאדאד סעיד״ אינו אלא האופט שטורמפירר (סרן) פראנץ רסטל ,אחד המארגנים הראשיים של א ו ד י ם ה .עתה נע הוא בין י שוב גר מני באורוגוואי לבין קוסטה בראווה, מקום שם יש לרבים מ מנ היגי ה .0ס .והמפלגה הנ אצי ת בתי־נופ ש נאים. הנוף מקסים ,האקלים מצוי ץ ,והסיכון — מיזערי. לאחר מכן גילי תי ,כמו כן ,כי א ו ד י מ ה קיים גם ״נ תיב־מנזרים״ בין אוסטריה לאיטליה .כמרים קאתוליים ,ובמיוחד נזירים פראנציסקניים, סייעו בהעברת הנמלטים לאורך שורה ארוכה של בתי־מחסה דתיים ״בטוחים״ .אין ספק כי הכמרים הונעו על־ידי תחושה של חמלה נוצרי ת ז יתכן שרבים היו עו שים כן גם לגבי יהודים ,בעת המי שטר הנאצי .מתוך שמונת־אלפי היהודים של רומא ,הוסתרו מחציתם בע ת הכיבו ש הנ אצי במינזדי ם ובבתי־מחסה של מיסדרים דתיים ,והם נו תרו בחיים .תריסרים
52
סו דו ת ״ אודי סד.״ אחדים הוסתרו אף בוואתיקן .דבים מצאו לעצמם מקלט בבתיהם של שכנים איטלקיים ,אשר לא ידעו מעולם אנטי שמיות מהי( .באלף יהודים בני רומא ,שני־ שלי שים מקירבם נ שים וילדים ,נספו באו שוויץ). כל כמה שהרביתי לגלות פרטים על־דבר מי בצעי א ו ד י ם ה ,היטב תי להבין מדוע שירותי ה מודיעין של בעלות הברית לא ידעו עליהם דבר. האנ שים שעמדו בראש א ו ד י ם ה לא פסחו על שום פרט .״מוקדי ה שילוח״ היו מוסווים כהלכה — איזו אכסניה אלמונית ,ביקתת־ציד עזובה ביערות ,או ביררחווה ליד הגבול .שם היו הנוסעים שוהים שעות אחדות ,או ימים ,או שבועות ,עד שכברת הדרך הבאה היתד .מתפנית. אם כי לאזרחים גרמניי ם ואוסטריים רגילים לא ני תן לנוע בדרכים ,באזורי־ הכיבו ש הצבאיים ,בלא היתרים מיוחדים ,היו מומחי א ו ד י סד .מסוגלים לה שיג ר שיונות לחציי ת הגבול בכל אזורי הכיבו ש. למרבית האירוניה ,ב שיטה דומה של מעבד והברחת־גבול השתמש אירגון ה״בדיחה״ הבלתי־ליגאלי ,שבאותה עת ממש היה מנ תב פליטים יהודיים ,דרך אוסטריה לאיטליה ,ומשם לארץ־ישראל .לעתים ה שתמ שו שני האירגונים באותם ה שירותים בעת ובעונה אחת .מכיר אני אכסניה קטנה ליד מיראנו ,בטירול האיטלקית ,ומקום נוסף ליד מעבר־רשן שבין אוסטריה לאיטליה ,שבהם היו נוסעים נאצים ויהודים מבלים לעתים את הלילה ,בלא שיידעו אלה על קיומם של אלה .היהודים היו מוחבאים בקומה העליונה ,ונאמד להם שלא להניע אבר ן והנאצים ,בקומת הקרקע, הוזהרו שלא לצאת מחדריהם. אחד מבלדרי ה״בריחה״ הסביר לי פעם כיצד היה דבר זה אפשרי. ״כולנו הסתתרנו כגנבים בלילה .הכל הוזהרו שלא להתרועע עם איש. כאשר ראה אחד מאתנו זרים ,היה מסתלק לו במהירות .אנ שי־הק שר שלנו בוודאי ה שתע שעו למראה זה — מבריחים מקצועיים מבני־המקום ,שקיימו קשרים טובים עם המשטרה ועם שומרי־הגבול .לא היה איכפת להם כלל את מי העבידו — כל עוד שילמנו להם במזומנים״. ל א ו ד י ס ה היו קשרים עם מבריחים מקצועיים בכל אזורי הגבול, וכן קשרים רבי־ערך עם ה שגרירויות הספרדית ,המצרית ,הסורית וכמה מה שגרידויות הדרומ־אמדיקניות ,בעדים אירופיות שונות .הוא קיים מגע עם המדוד הגרמני המיוחד של אירגון ״העזרה הסוציאלית״ של ה״פאלאנגה״ ,א שד נטל על עצמו את האחריות לחלק מה״נוסעים״ בספרד, ו שיגרם הלאה לדרוכדאמריקה .אחרים יצאו את אירופה דרך גינו אה. וכל זה עלה בכסף .פרשת הכסף שמאחרי א ו ד י ם ה מתחילה זמן דב קודם לא ו ד י ם ה עצמו .באביב שנת ( 1946כאשד עבדתי ע דיין
53
ה רו צ חי ם
בי ני נו
ב שירות הלשבה ל שירותים אסטרטגיים) הביא קצין אמריקני תרמיל גב גדול למ שרדנו בלינץ ,והוציא מ תוכו תיק עבה ,בצבע כחול כהה .הוא סיפר בי נטל את המיסמכים מאחד ,אוברסט קייטל ,במחנה המעצר א בנזיי לאסירי ס.ם ,.בקידבת באד אישל. לא האמריקנים ,ואף לא אני ,לא תפסנו כי ל פנינו היה מונ ח אחד המיסמבים המדהימים ביותר שנפל לידי הן של בעלות־הברית מאז סוף המלחמה .הניירו ת היו קשורים בהון נאצי ,ולא בפ שעי הנאצים — הדבר הי חיד בו היי תי מעוניין .עבר תי עליהם בריפדוף ,וח שבתי כי עליהם לעבור לידיו של המדור האמריקני לפיקוח על הרכוש. התיק הביל פרוטוקול של י שיבה ח שאית ביותר שערכו ראשי ה תע שיינים של גרמניה ב־ 10באוגוסט ,1944במל ת ״ מייזון רוז״ אשר בסטראסבור .היטלר והגיסטאפו לא ידעו דבר על אודו ת הפגי שה .״פוט ש״־ הנפל כנגד היטלר נתקיים ב־ 20ליולי .האנ שים שיצאו לסטראסבוד ידעו כי חייהם תלויים במידה שבה י שמרו בסוד את תוכניותיהם. תע שייני הריין והדוהד א שד היו מבין הרא שונים שהצטרפו לקרונו של היטלד ב־ — 1933וביניהם אמיל קירדורף ,בארון־הפחם 1קורט פון שדדר ,הבנקאי מקלן ז פריץ תיסן ,איל־הפלדה! גיאורג פון שניצלד, איש אי .ג .פארבן 5וקרופ פ ת בוהלן — היו גם בין הרא שונים שנט שוהו. משהחלה פלי שת בעלות־הברית לאירופה ,הימרו ע שירי הדיין והרוהד על תבוסתו של היטלד .הוסכם כי הבנות ארוכות־טווח חייבות להיע שות ,כדי להבטיח את נכסי הנאצים מ פני החרמה של בעלות־הבדית ,וכדי להציל את פוטנציאל־המלחמה הגרמני לצורכי העתיד .מלחמת העולם ה שנייה אבודה היא ,אך עם ראיי ת־הנולד ושמץ של מזל ע שויה גרמניה לזכות במלחמת העולם ה שלי שית. הצעד הדא שת היה למנוע מכספים ,פקדונו ת ,ו תוכניו ת כלי־הנ שק החדשים כי יפלו בידי בעלות־הבדית .ברא שית 1944החלו ראשי הנאצים להעביד קרנות גדולו ת ורכו ש־ביזה למדינו ת ניי טראליו ת ולא־לוחמות. בשעה שאזרחים רגילים היו עלולים להי שפט למוות ,על הברחת שטר של לי ש״ט ,הקימו ראשי התע שיות הגרמניו ת מיפעלים מחוץ לגרמניה ,במסווה של עיסקות מסחריות לגיטימיו ת .אנ שי־קי שור אשר ע שן מ חו ץ לגרמניה החלו לה שקיע את הכסף בשמם .שהרי אסור היה להתיר לעקבות להוביל למקור ג ר מני של הרכוש. די דו ח ש ב ת שפורסם ב־ 1946מטעם מיני ס ט רי ת האוצר של ארצות־ הברית מזכיר 750חברות ,שהוקמו ברחבי העולם כולו על־ידי גרמנים, בכסף ,ג ר מני 112 :בספרד 58 ,בפורטוגל 35 ,בתורכיה 98 ,בארגנטינה,
54
סו דו ת ״ או די ס ה״ 214ב שוויצריה ,ר 233ב מדינו ת שונו ת אחדות .הדין־וח שבון אינו מלא. כיום יודע אני מנ סיוני כי קשה יותר לעקוב אחר העברת כספים בין שלושה או ארבעה באנקים גדולים ,משקשה לגלות את עקבו תיו של סוד אטומי. שנים רבות לאחר מכן — בינו אר — 1966קיימ תי שיחה במ שרדי, שהוכיחה כי ח שדותי הקודמים היו מבוססים ביותר .אלמנ תו של מי שהיה אובר שטורמבאנפירר (סגן־אלוף) בס.ס .באה לבקרני בווינה .היא מסרה לי די דו ח ש בון על ני א רנ א צי ם שהפעילו כנגדה איומים ,על שסירבה לקיים עמם מגע כלשהו ,ולאחד מכן הוסיפה וסיפרה לי סיפור רב־עניין. בסתיו , 1944ששה חוד שים לפני תום המלחמה ,פנו אל בעלה הממוני ם עליו ב .0.0הם ידעו כי יש לו ח שבון קטן בדרזדנר באנק .הם ביק שו את מספד הח שבון ,ואת חתימתו ,על שני ג לי מו ת ניי ד ריקים .הוא עשה כמצוותם. בסוף המלחמה הו שמו כל הבאנקים הגרמניים תחת פיקוח בעלות־ הברית ,שמינו אפוטרופוס מרכזי לניהול כל הנכסים הנאציים ל שעבד. באחד הימים הודיעה לשכת האפוטרופוס לאובר שטורמבאנפידר־ל שעבר כי י ש על שמו שני ח שבונו ת :האחד בסך של 12,000מארקים ,והאחר — 2,600,000מארקים. ״בעלי ידע ,כמובן ,על דבר 12,000המארקים״ אמרה האשה .״אולם לא היה לו מו שג כל שהו מאין הופיע הכסף שבח שבון האחר .הוא אמר להם כי נתבקש לחתום על מיסמך ריק ,ותהה מי הו המחזיק עתה בחתימתו. אם הפקידו סכום כה נכבד בח שבונו של םגן־אלוף רגיל ,כמה הפקידו בח שבונם של מנ היגי הנ אצי ם?״ אמרתי לאותה אשה כי אכן זו הי שאלה הראויה להישאל ,אולם קשה יהיה ביותר להגיע אל הת שובה לה .סודות בנקאיים הם מן הסודות השמורים ביותר בעולם .אולם יש בכך כדי להוכיח כי עוד לפני שהמלחמה נגמרה הקימו הנאצים קרנות גדולו ת ,ח שאיות ,לצורך כינונו של רייך רביעי. בהתאם לתיק שהביא אלינו הקצין האמריקני ב שנת ,1946נ דונו ענייני ם מעין אלה במלון ״ מייזון רוז,״ .התע שיינים הגרמניים ידעו כי המלחמה אבודה .בעלות־הברית המערביות החלו מתקרבות לפאריס .התע שיינים לא היו שותפים לא שליותיהם הרומאנטיות של המנהיגים הנאציים ,אשר דיברו במעורפל על כלי־נ שק סודיים שעדיין לא נ תפ תחו עד־תום ,על זכייה ב מ י ת ץ לקראת הפצצה האטומית .המנהלים ידעו מה המצב לאמיתו, והם פעלו בהתאם לכך .יהיה צורך ליצור מ י י ד ״רשת טכני ת״ ברחבי
55
ה רו צ חי ם
בי ני נו
העולם כולו ,שתהיה מסוגלת לרכז ולתאם את המאמצים לעתיד־לבוא. בקרב הנוכחים היו נ ציגי קונצרן רוכלינג ,קרוס ,מסד שמידט ,ג רינג־ וודקה שבלינץ ,ופקידים בכירים ממיניסטריון המלחמה וממיביסטריון החימו ש .יושב־הראש ,הד״ר שייד מ־הרמאנדסדודפוורקה ,ה שמיע הודעה גלויי ת־לב : ״גרמניה כבר הפסידה את הקרב על צרפת .מעתה ואילך ,על תע שייתה של גרמניה להיכון לקראת המאבק הכלכלי האחר־מלחמתי .כל תע שיין חייב לחפש לעצמו מגעים עם פירמות בחוץ־לאדץ ,כל אחד בכוחות עצמו, בלא לעורר תשומת־לב .ואין זה הכל .אנו חייבים להיות נכוני ם לממן את המפלגה הנאצית ,שתיאלץ לרדת למחתרת ל תקופודמה״. כדי לבצע את החלטות מיפג ש־סטראסבור ,החלו תע שיינים גרמניים להעביר נכסים מסויימים ,במסווה של עיסקות מסחריות לגיטימיו ת, לח שבונות־באנק חשאיים ,ולמיפעלים עיסקיים בספרד ,בתודכיה ובדרום־ אמריקה .סילוואנו סאנטנדר ,שהוא עתה השגריר ה ארגנ טיני בספרד, היה חבר בוועדה הר שמית שחקרה את פעולות הנאצים ב ארגנטינה לאחר סילוקו של פרון .הוא הראה לי פעם רשימה של מיפעלים ארגנטיניי ם שמומנו על־ידי הנאצים .ר שומות מדוייקו ת נו הלו לגבי כל העיסקות'. התע שיינים הגרמניים שה שתתפו במיפג ש רצו לוודא כי אנ שי־הק שר בחיץ־לאדץ שיקבלו קרנות גר מניו ת לא יוכלו להכחיש לאחר מכן כי אכן קיבלון .הוחלט איפוא כי העתקי כל הר שומות יוסתרו ״באגמים שונים בהרי האלפים״ ,משם יוכלו לדוג אותם בעת המחקר ה תוד מי מי ,כביכול, שייערך בהם לאחר מכן. בפרוטוקול המיפג ש נ א מ ר :״מנ היגו ת המפלגה מניחה כי חברים אחדים יור שעו כפו שעי־מלחמה .לכן יש לפתוח בהכנות להצבתם של המנהיגים הבולטים־פחות כ״מומחים טכניים״ במיפעלי־מפתח גרמניי ם שונים .המפלגה מוכנה לספק סכומי־כסף נרחבים לאותם תע שיינים התורמים לאירגון האחד־מלחמתי בחוץ־לארץ .בתמורה ,תובעת המפלגה את כל הרזרבות הפינאנסיו ת שכבר הועברו לחוץ־לארץ או הע שויות להיות מועברות ,כך שלאחד התבוסה ני תן יהיה לכונן רייך חדש שעוצמתו תהיה רבה יותד״. אין רמז המעיד על מ שמעות המו שג ״המפלגה״ .בדור כי אין המדובר בהיטלד או בהימלר< הם לא ידעו כלל על קיום המיפג ש .דבר מ עניין נ א מד על־ידי אחד ד״ר בוס ,ממיניסטריון החימוש ,אשר היה אחראי להפקתם של חומרי־מלחמה ,ו שנוהל על־ידי אלברט שפייר ,שקיים אופוזיציה ח שאית למפלגה מאז שנת .1942הד״ד בום א מר :״הקונצרנים הגרמניים חייבים להקים משרדים טכניים שלמראית־עין י היו בלתי־
56
סו דו ת ״ או די ס ה״ תלויים .משרדים מעין אלה יש להקים בעדים גדולו ת ,מקום שם לא ימ שכו ת שומת־לב ,או בכפרים קטנים ליד אגמים ו ת חנוודכו ח הפועלות באמצעות מים ,בהם ני תן י הי ה להסוותם כ׳מוסדות מחקר"׳. כתוצאה מוועיד ת סטראסבור הועברו לחרדלארץ סכומי כסף עצומים. א י ר ג ו ן א ו ד י ס ה מ ו מ ן מ מ ק ו ר ו ת א ל ה .הבנסה נוספ ת נבעה מהמסחר הבלתי־ליגאלי של מיפעלי א ו ד י ם ה ,שייצאו גרוטאות־מתכת לט אנג׳יר ולסוריה ,או מ שיגור כלי־נ שק שבאו ממחסני־התחמו שת האמריקניים בגרמניה ,ו ש״הועברו״ באמצעות ב ל ד רי ־ או די מ ה למזרח הקרוב .א ו ד י ס ה עשה גם דברים רבים אחרים .אנ שי־הק שר של האירגון ה שיגו ר שיונות יבוא ויצוא וסיפקו סחורות אסטרטגיות באמצעות חרכים שנבעו במסך הברזל( .אחד החרכים הללו היה בווינה ,שממנה הועברו חומדים לצ׳כוסלובאקיה הסמוכה) .צוות א ו ד י ס ה אויי ש במקצוענים רבי־תו שייה. ביולי 1965ה שתתפתי בוועידה של ה איגוד הבינלאומי של אנ שי־ הה תנגדו ת והגולים ,שנערכה — לא לגמרי באקראי — באותו חדד ממש, במלון ״ מייזון רוז״ בסטראסבור שבו ערכו התע שיינים הנאצים את תוכניותיהם .מטרת ו עיד תנו היתד .לארגן את העיקוב והמירדף אחר הנכסים הנאציים הסמויים אך נרחבים ביותר. בוועידה זו ניסח תי שש שאלות עיקריות ,שנו תרו עדיין ללא מ ענ ה: .1מי החליט על עדיפויו ת — באורח ספציפי ,מי יש להבריח אל מעבר לים באמצעות א ו ד י ס ה ן היתד .בוודאי ר שימת־ממתינים ארוכה, ו היו בוודאי מועמדים שנדחקו לראש התור. .2מי בחד את שמותיהם של הנ שים והילדים ,בני־מ שפחתם של הנאצים שמתו ,נ מלטו או היו חבושים בכלא — בני־מ שפחתם שנו תרו בחיי ם? מ שפחות מעין אלה זכו לתמיכה מקרנות ח שאיות .מי החליט כמה יש להעניק להם? .3מי משלם את שכרם של עורכי־הדין הח שובים ה מגיני ם תכופות על אנ שים המוא שמים בפ שעים נ אציי ם? לרוב הנא שמים אין אמצעים גלויי ם־ לעין כדי לממן בהם את הגנתם. .4מי אירגן את המאמץ הנרחב של סיוע מ שפטי ,למען אותם פו שעי־ מלחמה גרמניי ם אשד הור שעו בברית־המועצות ואשר שוחררו ונמסרו לידי גרמניה לאחד שקונראד אדינאואר התערב לטובתם במוסקבה ,ב שנת ? 1955יש לנו עדויו ת כי אחדים מהם ,לאחר הגיעם מברית־המועצות למחנה פרידלאנד ,שליד ג טינגן ,קיבלו את מעניהם של עודכי־דין מערב־ גרמניים ,והם נ צ טוו להתייצב בפניהם.
57
ה רו צ חי ם
בי ני נו
.5מי מממן את פעולותיהם של מוציאים־לאוד גרמניים מסויימים, המתמחים בספרות תעמולה ני א רנ א צי ת ? .6מי מממן את מיפג שיהם של נאצים ל שעבד בערי־אירופה ה שונו ת? אחד המיפג שים הללו נערך לאחרונה במילאנו .המ שתתפים מגיעים מכל רחבי אירופה ,ומכסים את הוצאות הנסיעה והשהות שלהם. ולאחרונה ש אל תי :״מי מממן את הפעולות החתרניו ת של קבוצות ני א רנ א ציו ת ב מדינו ת ה שונו ת?״ היו רמזים אחדים ,אך קשה היה ללכת בעקבותיהם .מכיר אני איש שאין לו רכוש משלו ,ועם זאת ״תרם״ 60,000מארקים לבית־הוצאה ני א רנ א צי ; ברור כי אין זה כמפר ש ל ו .יש בי דינו שמו ו מ ענו של תע שיין גרמני לשעבר ,המתגורר ב שוויצריה ,וה שולט על באנק קטן שהיה חביב על חברי־הצמרת של המפלגה הנ אצי ת לפני מלחמת העולם ה שנייה. הבאנק שינה את שמו< אך התע שיין לא שינה את דעותיו .יודעים אנו על העבדו ת־הון גדולו ת מדדופ־אמריקה ומ שוויצריה לאירלנד .שם הקימו פירמות גר מניו ת סניפים ,ונאציבדל שעבר רכשו שם נכסים ואחוזות. וי ד ענו מ שהו על־דבר מה שכונה ״האוצר הנאצי״ שהיה חבוי (ואולי עודנו חבוי) בחבל אוסזיי של אוסטריה. ה שמועות הרא שונות על־דבר אוצר זה הגיעו ל שלטונות האמריקניים ב שנת .1946עבדתי אז ע דיין ב שירות הלשכה ל שירותים אסטרטגיים. קשה היה להבדיל בין עובדו ת לבין ד מיון ,במה שנתפרסם בכתבי־העת המצויירים ,אולם עובדו ת מסויימו ת היו ידועו ת .בזאלצבורג נאסר אחד ד״ר פון הומל ,אחד מעחרירל שעבר של מארטין בורמאן ,בעת שניסה להימלט ו בידיו זהב ב שווי של חמישה מיליון דולאר .ליד מצודה בשם שלום פושל ,בזאלצבורג ( שהיתה שייכת לריבנטדופ והמהווה עתה אכסניה מהודרת) ,מצא אחד האיכרים ארגז שהכיל קילוגרמים אחדים של מטבעות זהב. לאחר שהקמתי את מרכז ה תיעוד בלינץ ,ב שנת , 1947הגי עוני מדי שבוע ב שבוע שמועות וידיעו ת על־דבר האוצר הנאצי .ארבע שנים לאחד מכן ,לאחד סינון כל החומר המצוי ,כתבתי סידרה של מאמרים הנתמכים על־ידי מיסמכים .היסקתי בהם כי מיליוני שטרות מזוייפי ם של לי ש״ט רובצים בקרקעית הטפליצזיי ,אחד האגמים שבאיזור .אולם האמריקנים לא היו מעונייני ם במיבצעי־צלילה הכרוכים בהוצאות מרובות ז והאוסטרים לא היו מעונייני ם בחיפו שים ,כל עוד האמריקנים מצויים בסביבה. ואז ,בקיץ של שנת ,1959קיבל כתב־העת ההאמבורגי ״דר שטרן״ ד שות מה שלטונות האוסטריים לארגן מ שלחת־צלילה .צוות צוללים וצלמי־
58
סו דו ת *.אודיסה״ טלביזיה תת־מימיים חקרו את קרקעית ה טפליצזיי במשך חוד שיים .ה 0 העלו עמם חמש־עשרה תיבות .לפחות תריסר תיבות נוספות נ תגלו מ שוקעות עמוק מכדי שני תן יהיה להצילן .בל התיבות ,פרט לאחת, הכילו שטרות מזוייפי ם של הבאנק אוף אינגלנד. חבל אוסזיי ,ב ק ת ה צפוך מערבי ת של מדינ ת שטירייה ,שבני־המקום מכנים או תו ״אוסזיירלאנד״ ,היה חלק ממה שכונה בשם ״המיבצר הנאצי״, מקום בו עתידי ם היו הגרמנים להילחם את מלחמתם האחרונה .גבלס כינה את האיזוד ״ אלפנפ ס טונג׳ /כלומד ״מצודת־האלפים׳■ /חלק מן המצודה נפל ,בלא תהילה מרובה ,ב־ 9במאי ,1945כאשר דב־סרן דאלף פירסון וחמישה חיילים אמריקנים הגיעו לכפר אלטאוסזיי ,בטאנק אחד ו בג׳יפ. שום ידיו ת לא נורו .שבוע קודם לכן נפלה ברלין .יממה קודם לכן הוכרז על יום הנצ חון באירופה. ברא שית שנת 1944חיו באיזור רק 18,000איש .בסופה של המלחמה, האוכלוסיה היתד .בת 80,000איש .אף אם ניקח בח שבון אלפים אחדים של חיילים גרמניים ,מי היו 60,000האזרחים שהגיעו שמה באותה שנה אחרונה? לגבי ה שלטונות האמריקניים לא היתה זו שאלה אקאדמאית, משום שהיה ידוע כי נאצים ח שובים היגרו שמה ,רבים מהם ב שמות מושאלים .כבד בחג־המולד של שנת 1944החלו נאצים לשלוח שמה את מ שפחותיהם; וכן את השלל שלהם ,ואת כל הר שומות שרצו להסתיר. מ שתפי־פעולה נאציים מרומניה ,מהונגריה ,מבולגריה ומסלובאקיה הגיעו שמה גם הם .ראש הגיסטאפו ,ארנסט קאלטנברונר ,עבר לה תגודד בבי ת שבעיר אלטאוסזיי .הר.0 .ה.א ,.ה .0ד .והאבווהד הביאו שמה את מיסמכיהם ונכסיהם הח שאיים — זהב ,כסף וסמי־הדדמה. כדי להוליך שולל את האוכלוסיה המקומית הוקמו בתי־חולים אחדים של הס.ס .מ שלוחים רבים של זהב וסמי־הרדמה הגיעו באמבולנסים שצויין עליהם הצלב האדום .אדולף אייכמן בא שמה ,עם אנ שי־המטה של מדור /34וו שלו ,ועמם עשרים ו שתים תיבו ת ברזל ,שהכילו ללא ספק מיסמכים חהב .משלוח זה מילא לאחד מכן תפקיד חשוב בעיקוב אחר תנועו תיו של אייכמן. לאחר מארס 1945החל ה ,.0.0ב שיט תיותו הנודע ת ,לערוך ר שימות של הנכסים שהועברו לאותו איזור .רק רשימה מפורטת אחת נפלה לידיהם של האמריקנים .ראיתי העתק ממנה .הר שימה נוגע ת לנכסי הר.0 .ה.א ,.שנ שלחו על־ידי קאלטנברונד מברלין לאלטאוסזיי : 50קילוגדאם של מטילי זהב.
59
ה רו צ חי ם מטבעות זהב
בי ני נו
50תיבות ובהן 100ליטראות. 2.000.000דולארים של ארצות־הבדית. 2.000.000פראנקים שוויצריים. 5תיבות מלאות ביהלומים ובאבנים יקרות. 1אוסף בולים ,ש שוויו לפחות 5,000,000מארקי־זהב. לאחר מכן גי לינו עדויו ת כי במשך הימים הרא שונים של מאי 1945 שלחה המחלקה המיוחד ת של ה״רייכסבאנק״ שהיתה אחראית לטיפול ב שלל מ מ חנווד הריכוז לאוסזיי ,תיבות אחדות ,שהכילו ״זהב שיניי ם״ (מצבורים של זהב־ שיניים היו נ שלחים על־ידי קופאי־המחנה למחסן מרכזי במחנה הריכוז אוראניינבורג ,ומשם לבתי־המלאכה של דיגוסה, פירמה שהתמחתה בהתכת הזהב למטילים) .חלק מזהב דיגוסה הוסתר בתקרות של בתים ,כשהוא מוסווה בצורת לבני־זהב .אלה נ תגלו לאחר שאחד הגגות ,שהיה עמום לעייפה ,התמוטט ,והזהב הוחרם על־ידי ה שלטונות הצרפתיים. החלק היקר ביותר של השלל היה גם הידוע יותר מכול ם :אוצרות האמנות מ מוזי אוני צרפת ,איטליה ,בלגיה ,דנמארק והולנד ,שנאגרו־י במכרה־מלח י שן ליד אלטאוסזיי .שם הגה הגאולייטר המקומי.0.0 , פירר אייגרובר ,רעיון משלו ,כיצד ״להגן״ על השלל .הגרמנים מצאו שבע פצצוודסרק שהוטלו על־ידי מטוסים אמריקניים .מומחים פידקו את הפצצות ,חזרו וה טעינון ,ה תקינו בהן מרעומים חדשים והסתירו את הפצצות ב תיבו ת שצויין ע לי הן :זהירו ת! שי ש! אסור להטות הציד ה! אלה הוצבו לצד התמונות .תוכני תו של אייגרובר היתד .לפוצץ את הפצצות מייד לפני הגיע האמריקנים .לאחר מכן ,יי מ צ או רסיסי פצצות אמריקניות ליד אוצרות האמנות ההרוסים ,ויהיה בכך כדי להוכיח כי האמריקנים ה שמידום באודה בארבארי .למרבית המזל ,הגיעו שמה חברי המחתרת האוסטרית ,לפני שהיה זה מאוחר מדי ,ו שמרו על ה תמונו ת עד לבוא האמריקנים .ה תמונו ת הוחזרו לאחר מכן לבעליהן החוקיים .עדכן נ א מד ביותר מ שנים וחצי ביליון דולאר. תכופות היי תי נוסע לאלטאוסזיי ,לאחד אוגוסט , 1945בעת שגילי תי כי א שתו של אייכמן מתגוררת שם .האיזור היה הומה מ שמועות מחרות. מלצרים ,נ הגי־ מוניו ת ו שוערי בתי־מלון עבדו כולם ,כמדומה ,ב שירותה של ר שת־ריגול סמויה .אחד מידידי באלטאוסזיי ידע תמיד על הגיעי, שעה ל פ נ י שהגעתי שמה .היי תי נוהג לג שת לבי ת המבודד שבו ה תגודד קאלטנברונר ■(הוא נלקח ב שבי ולאחר מכן נ דון למוות בנידנ בדג) .הבי ת
60
וכלי זהב,
כשכל
תיבה
משקלה
סו דו ת ״ או די ס ה״ היה שייך לגברת וינ אי ת קשישה ,הגברת כריסטל קרי ,אשר חזרה וה שתכנה בו בחורף .1945במשך ה שנתיים שלאחד מכן התרח שו דברים מוזרים מסביב לבית זה .צללים היו מופיעים בח שכת הליל ,ומרת קרי היתד .שומעת בחרן רחשים ,כאילו חופרים בחצר .למחרת בבוקר היתד. מוצאת חורים גדולים בקרקע. איכר בשם יוזף פוכדל מצא באקראי שתי תיבות ברזל ,בעדימת־א שפה. הוא מסר אותן לידי ה שלטונות .הם פתחו אותן ,ומצאו בהן 10,167 מטבעות זהב. באחד מי מי 1946הופיעו שני אלמונים על חופי הטפליצזיי ודגו מתוך האגם תיבת עץ .לאחר מכן אישרה המשטרה האוסטרית כי התיבה הכילה גלופו ת להדפסת דולארים מזוייפים .ביוני 1950הגיעו מכוניו ת אחדות לאגם אלטאוסזיי .אנ שים מספר ,אשר קודם לכן ה ציגו תעודו ת־זיהוי צרפתיות ,לב שו ציוד צלילה ונעלמו ב מי מי האגם .לאחר מכן ,הסתלקו כשהם נו שאים עמם תריסר תיבו ת ברזל .כעבור זמן מה גילו האמריקנים כי הצוללים לא היו צרפתים ,אלא גרמנים .חיל הריגול הנגדי לא גילה לעולם מה מצאו באגם. אלה הן עובדות ,עובדות בלתי־מוסברות — לא שמועות .יש גם חידות, מסוג אחד .שבעה אנ שים ,לפחות ,הלכו לעולמם בנ סיבו ת מיסתוריות ליד אגמים אלה .באחת הפעמים נ תגלו גופותיהם של שני גרמנים באחת התהומות שב״הרי־המוות״ הסמוכים< הם היו עובדים־ל שעבר של תחנת מחקר י מי של הנאצים ,בטפליצזיי .ב־ 1955נמצא גר מני נוסף ,שפעם עבד שם ,מת — לאחד שנפל מצוק סלע .בלילה ד.־ 5באוקטובר 1963 צלל צעיר מ מינכן ,בשם אלפרד אגנד ,במימי הטפליצזיי ,לעומק של מאתיים רגל .הוא נ שכר לשם כך על־ידי שני גרמנים ,שהמ תינו בסירה ליד החוף .כאשר אנגר לא חזר וצף ,נ תפסו שני הגרמנים בבהלה ,והם חזרו ל מינכן ומסרו לאבי הנער על הטביעה .אחד הגרמנים היה קצין .0.0לשעבר בשם פרייברגר ,א שד עבד בעת המלחמה ב מנגנון הריגול הגרמני ב שוויצריה .האחד היה ד״ר שמידט ,אשד הור שע ב־ 1962בגרמניה המערבית על עיסקות בלתי־מוסמכות במטבעות־זהב .המשטרה האוסטרית מצאה את נר תיקו של אגנר ,שאותו הותיר יחד עם בגדיו על החוף ,לפני צלילתו במימי האגם .הנרתיק הכיל שלושה מטבעות־זהב אוסטריים מ שנת .1905אביו של הנער גילה כי בנו עסק בצלילה ב טפליצזיי מזה זמן־מה. עד לנקודה זו ,התייחסו ה שלטונות האוסטריים לאירועים אלה כ״מקרי־ א סו ך או ״ שמועות בלתי־מבוססות״ .אולם לאחר מו תו של אגנר ,כאשר העתונו ת החלה סוף־סוף לטעון כי יש קשר בין ״מקרה־ אסוך אחרון זה
61
ה רו צ חי ם
בי ני נו
לבין ״האוצר״ הנאצי ,החלו גודרים את האיזור שמסביב לאגט ,וה שלטונות האוסטריים פתחו בחיפו ש רשמי .לאחד שבועות אחדים של מיבצעי־צלילה הם מצאו את גופ תו של אגנד ותיבו ת אחדות שהכילו שטדות־כסף אנגליי ם מזוייפיט ,גלופו ת להדפסת שטרות כסף בני חמש לי ש״ט ,וחלקים של כלי־נ שק. מומחים העריכו את ערכם של הנכסים שהנאצים הצליחו להסתיר בחלקי־עולם שונים ב־ 250מילי ת לי ש״ט ,ואולי אף ב־ 330מיליון .ר שימת האנ שים המורשים לע שות שימוש בכספים אלה כונתה כסוד הח שוב ביותר של הרייך ה שלי שי ,שלא פוענח .אומרים כי קיימות שש ר שימות מעין אלה ,שתים מהן בכספותיהם של באנקים .י תכן ששתים נוספות היו בידי מ ארגני א ו ד י ם ה ב שנת .1947 על סמך כל המידע המצוי בידי ,מסכים אני עם המומחים האמריקנים שחקרו את הפרשה כולה לאחד המלחמה ,והמאמינים שאחת משש ר שימות־האב רובצת ע דיין בקרקעית הטפליצזיי .ב־ 23באוקטובר 1963 מסרתי על כך לפדאנץ אולה ,שר הפנים של אוסטריה ,וביק שתי כי אם יתגלה אי־פעם רכוש נ אצי באיזור זה ,י שתמ שו בו לפיצוי נוסף של ני צולי הנאציזם ,ולא ״למימ ת מוסדות אנטי־דימוקדאטיים״. בספטמבר 1964הוז מנ תי על־ידי סוכנות הידיעו ת הממ שלתית צ׳.ט.ק. בפראג לבוא ולחקור את תוכנם של ארבעה ארגזים חגורי־ברזל שהועלו על־ידי צוללים מקרקעית ״האגם ה שחור״ ליד צ׳סקה בודיו בי צ׳ ה (בודוייס בגרמנית) שבדרום בוהמיה .ה שלטונו ת הצ׳כוסלובאקיים ה שיגו מידע מדוייק לגבי מקורם של הארגזים הללו .אסירים שעבדו ב שירות הר.0 .ה.א. בברלין העמיסום על מ שאיות ,בבוקר ה* 13באפריל ,1945ואחד האסירים־ לשעבר זכר כי ראש הר.0 .ה.א ,.היינריך מילר עצמו ,פיקח על המלאכה. משלוח המ שאיות יצא את ברלין ועבד את ד רז דן ופראג בדרכו לבודיוביצ׳ה .ארגזים אחדים הוטלו לתוך האגם השחור .הארגזים האחדים הובלו לאחוזתו בכיי מזיי של הד״ד דודולף שמידט ,רופאו הפרטי של רודולף הס .מניחים כי לאחר מכן הם הוטלו לתוך הכיי מזיי — לא הרחק מהמקום שבו מקיים עתה הצבא האמריקני מרכדנופ ש נעים. מאגם הכיי מזיי לא הצליחו ה שלטונות להפיק סודות כלשהם. הארגזים שראיתי בפראג כללו: דיו־וח שבון חשאי ומפורט על־דבד רציחתו של הקאנצלר דולפוס. ר שימה של סוכני הגיסטאפו בארצות אירופיו ת אחדות. יו מנ ה הפיקאנטי של ב תו של הנסיך הוהנלוהדדלאנגנברג ,אשר ב־1938 היה מארחו של הלורד דאנסימן ,המתווך הבריטי במ שבר הצ׳כוסלובאקי.
62
סו דו ת ״ או די ס ה״ מיסמכים שונים בקשר למלחמה בקומוניסטים. די דו ח ש בון על פעולות הריגול הגרמניו ת באיטליה. מיסמכים בקשר לפעולות ה שגריר הגרמני אוטו אבץ בצרפת. המיסמך הח שוב ביותר היה ר שימת סוכני הגיסטאפו בארצות אירופה. נ א מד לי בפראג ,מפי פקיד בכיר שראה את הר שימה ,כי רבים מאנ שים אלה תופסים עתה מ שרות ר שמיות בארצותיהם .רבים מהם מתגוררים עתה בגרמניה המערבית והמזרחית .ממ שלת צ׳כוסלובאקיה מסרה לאחר מכן לידי ממ שלת יוגוסלאביה רשימה של 1,800סוכני־גיסטאפו יוגוסלאביים .כן נאמד לי ,מפי אותו מקור ,כי לרוסים נמסרה רשימה של כל ה שמות המופיעים בר שימת־האב. המיסמך ה מ עניין אולי ביותר שראיתי בפראג היה ״יו מן המלחמה״ הר שמי של די ביזי ת ה .0.0״דאס דייך״ .יו מן זה נמצא קודם לכן במצודת זאסמוקי ,ליד פראג .מתוארות בו בגלוי הוצאות־להורג ה מוניו ת של יהודים באוסטריה ובשאר הארצות שהיו נ תונו ת ל שלטון נאצי .היומן סיפק עדות למשפט שלי שו של הימלר ,גנראל ה .0.0קארל וולף ,אשר טען בבית־ הדין כי לא שמע על ההוצאות־להורג אלא ״במועד מאוחד הרבה יותר״. אולם העתקים של כל הרי שומים ביומךה מלחמה נ שלחו להימלר כבר ב שנת ,1941והם עברו את שולחנו של קארל וולף .הוא נדון לחמש־עשרה שנות מאסר.
63
¥
פרק רביעי
א<< כ מ ן ה ח מ ק ת ן
ראיתי את אדולף אייכמן בפעם הרא שונה ביום הפתיחה של המשפט שנערך בירו שלים .במשך כשש־עשרה שנה ח שבתי עליו מדי יום ביומו, ומדי לילה בלילה .בתודעתי טיפחתי את הדמות של אדם־עליון ,שטני. תמורת זאת ראיתי לפני ברנש חלוש ,חסר־תכונוודבולטות ,עלוב — בתא של זכוכית ,כ שמ שני צידיו ניצבי ם שני שוטרים ישראליים .הם נראו מענייני ם הרבה יותר ממנו .דמו תו של אייכמן נראתה כאילו צוייהה כולה בפחם :פניו האפורות ,ראשו המקריח ,בגדיו .לא היה במראהו שום יסוד ש טני! הוא נראה כמנהל־ח שבונות ביי שן .דומה היה ב עיני כי משהו אינו כשורה ,וני סי תי לחשוב מהו ,בעת שכתב־האשמה הלא־נתפס הו שמע בקול דם (״רצח ששה מיליון אנשים ,נ שים וילדי ם״) .לפתע ידעתי .ב תודע תי תיארתי לעצמי תמיד את .0.0אובר שטורמבאנפירר אייכמן ,החורץ העליון של גורלות ,לחיים או למוות .אולם אייכמן שחזיתי בו עתה לא לבש את מדי הטירוד והרצת של ה.0ס .הוא היה לבוש בחליפה זולה וכהה ,ונראה כדמות ע שויה קרטון ,ריקה ודו־מימדית. לאחד מכן אמרתי לתובע הכללי האוזנד כי אייכמן חייב היה ללבו ש מדים .היה בכך כדי לחזור וליצור את הזהות האמיתית ,הדמות האמיתית, של או תו אייכמן שהיה זכור לעדים .גם הם נראו מופתעים קמעה מהאזרח הקטן והעלוב שבתא הזכוכית .האוזנר ה שיב כי מבחינה רג שית הצדק עמי ,אולם הרעיון אינו מע שי .הוא עלול היה לתת את הרושם של מ שפט־דאווה ,הצגה במסכות .הישראלים ידעו יפה כי העולם כולו מ תבונן בהם ,מאז היום בו לכדו את אייכמן ,והם רצו להימנע מביקורת בל תי־ דרושה .היתה לי הצעה נוספת ,וברור היה כי גם היא אינה מע שית. חמש־עשדה פעם ,לאחר כל פריט בכתב־האי שום ,נ שאל אייכמן האם הוא אשם .בכל פעם אמד ״לא אשם״ .נוהל זה נראה ב עיני בלתי־מספק.
64
איי כ מן ד.ח מ ק תן ח שבתי כי צדיך היד .לשאול את אייכמן שאלד .זאת ששד .מיליון פעמים, והוא צריך היה לה שיב ששה מיליון ת שובות. מתיר שביצעו פשע שקשה בכלל להעלותו על הדעת ,קיוו הנאצים כי יי מלטו מעונ ש בעומדם בפני מ שפט ההיסטוריה ,הדורות העתידים לא י א מינו כי דבר מעין זה יכול היה להתרחש .לכן ,ח שבו הנאצים ,תסיק ההיסטוריה באחד הימים כי אכן הוא לא אירע כלל .שהרי פשע בקנה־ מידה כזה אינו ני תן כלל לתפיסה. לאחר שבועות באולם בית־המ שפט אכפה עלי תחושה גוברת של אי־מציאותיות .אולם בית־המ שפט היה אי עגום ב תוככי העיד הפעלתנית, דוויית־ה שמ ש — ירושלים .על אי זה שמרו חיילים בתת־מקלעים ! ונערכו חיפו שים בבגדיהם של המבקרים ,שמא נו שאים הם כלי־נ שק .כאשר יצא תי ממצודת־נקם זו ,והתהלכתי באור השמש של ישראל ,ד אי תי ילדים המשחקים ברחובות ,אנ שים החוזרים לבתיהם ,לאחד יום־עבודה ,זוגו ת צעירים מאוהבים ,ונ שים הנו שאות סלי־קניות .הם נראו כאילו אינם מודעים כלל לטראגדיה המועלית־מחד ש באולם בית־המ שפט .זוכר אני שדעתי לא היתד .נוחה מהאדי שות ,לכאורה ,של אנשים אלה ,אולם ידע תי כי מגוחך הדבר להא שימם :כמעט כל אחד מהם איבד בן־מ שפהה או ידיד ,בגלל או תו איש קטן בתא־הזכוכית .החיים נמ שכי ם! החיים חזקים מאשר אותו נתבע באולם בית־המ שפט ,כ שנער של ששה מיליון קורבנות מאחריו. לכידתו של אייכמן נתרחשה ברגע המתאים ,מבחינה פסיכולוגית. אילו נתפס בסופה של המלחמה ,והיה נ שפט בנידנברג ,עלולים היו פ שעיו להי שכח עתה כליל .הוא לא היה אלא בבחינ ת דמות נוספת, בסידרת הנא שמים העומדים לדין .באותה העת ,שמח העולם כולו על כי חלום־הבלהות חלף .עד למשפט אייכמן ,היו מיליוני ם בגרמניה ובאוסטריה שהעמידו פנים כאילו אינם יודעים ,או שלא רצו לדעת ,על עוצמת פ שעי הס.ס .המ שפט סילק הונאה־עצמי ת זו .לאחר המשפט ,לא יכול היה איש להחזיק ב טענ תו כי אינו יוד ע! אייכמן ,האיש ,לא היה חשוב. הוא היה חשוב כמת ברגע שנכנס לאולם בית־המ שפט .אולם מיליוני אנ שים קראו על־אודותיו ,שמעו על־דבר ״הפ תדון הסופי״ בדאדיו ,וד או את הדראמה שנתחוללה בבי ת־הדין במכ שירי־הטלוויזיה שלהם .הם שמעו את קולו חסד־הגוון של אייכמן ,ראו את פניו נעדדי־הרג שות .דק פעם אחת התקרב למ שהו הדומה לרגש ,ביום הת שעיס־וחמי שה למשפט ,בעת שא מד :״עלי להודות כי עתה דואה אני את ה שמדתם של היהודים כאחד
65
ה רו צ חי ם
בי ני נו
הפשעים החמודים ביותר בתולדות האנו שות .אולם הדבר אירע ,ו אנו חייבים לע שות כל שביכולתנו כדי למנוע את הי שנותו". שוחחתי עם גרמנים ואוסטרים רבים על אודות המשפט .כמעט כולם נתר שמו מן הנוהל המ שפטי .הם הכירו בעובדה כי הפשע ש אידל ה עלו ת ר על־הדעת אכן נתרחש .היה עליהם לחזור ולבחון את מצפונם .ואולי אחדים מהם הגיעו לאותה מסקנה אליה הגיע אייכמן — כי אסור לדבר לחזור ולהתרחש. משפט אייכמן הוכיח את אוזל ת־ידו של המשפט האנו שי .קבצי החוק הפלילי של כל האומות בנווד ה ת רבו ת מכירים בפשע שברצח — רצח של אדם אחד ,או שנים ,או חמישים ,או אולי אף אלף .אולם החיסול ה שיטתי של ששה מיליון איש מנפץ את מסגרתו של כל משפט שהוא. הרי זה ככוח־הנפץ של פצצת מימן — משהו שהבריות אינן רוצות לחשוב על־אודותיו .אייכמן היטיב להבין זאת .ב־ 1944אמד לידידיו בבודאפסט :״מאה הרוגים — זוהי שואה .חמישה מיליון מתים — אין זו אלא סטאטיסטיקד". בתורת אדריכל למדתי להקים בתים בהתאם לחוקי־מיבנה מסויימים. ידע תי כי הבנייני ם שאני מקים לא יע מדו בפני רעידת־אדמה שעוצמתח• עולה על גבול מסויים .הפתרון הסופי של השאלה היהודי ת היה בבחינ ת רעידת־אדמה ששום כללים אינם יכולים לעמוד בפניה. כמעט כל מה שנוגע באייכמן נו תר בל תי־ני תךל הבנה .ע שיתי שנים בחיפוש אחר הביוגראפיה האי שית שלו ,כדי למצוא משהו שיהיה בו כדי להסביר מדוע נעשה כפי שנעשה .לא גילי תי דבר .אייכמן היה בן למשפחה שלווה ,דתית .אביו ,חבר הכנסייה הפרזביטרית ,דיבר פעם כאורח־הכבוד של בית־הכנסת בלינץ ,בעת שראש הקהילה היהודי ת שם, בנדיקט שוואגר ,עוטר באות־כבוד אוסטרי רמ־מעלה. שלא כהיטלד ,אייכמן לא התנסה התנסויו ת בל תי־נעימו ת בקשר ליהודים .פניו לא הו שבו ריקם על־ידי נערה יהודייה ,ושום סוחר י הודי לא הונה אותו .הוא היה כנראה ישר עם עצמו כאשר אמר ,בעת המשפט, כי לא עשה אלא את המוטל עליו .הוא אמד כי לא היה מהסס לשלוח את א בי ר מולידו לחדד־גאז אילו נצטווה לע שות כן .כוחו הגדול של אייכמן היה בכך שהוא עסק בבעייה היהודית באורח בלתי־רג שי .הוא היה האדם המסוכן שבכולם — האדם שאין בו רג שות־אנו ש .פעם אמר כי אין הוא אנטי שמי! אך אין ספק כי היה אנטי־אנו שי. בסוף אפריל 1945היה אייכמן במחיצת חברי המועצה היהודי ת במחנה הדיכ ה תרזיינ שטאדט ,כאשר הבחין ברב ליאו בק ,אחד מ מנ היגי
66
איי כ מן ה ח מ ק תן היהדו ת המודרנית .אייכמן הביע את הפתעתו על כי הרב בק נותר עדיין בחיים .איש לא אמר דבר! הכל חששו פן אייכמן יצווה על שילוחו של הרב למוות .אולם אייכמן היה במצב רוח טוב באו תו היום ,ולא עשה דבר .אולם כאשר נפרד מהם ,אמר בסבר פנים יפות ליהודים שמסביבו :״הבה ואומר לכם משהו .ר שימות המתים היהודיים הן חומד הקריאה האהוב עלי ,לפני שאני נרדם״. הוא נטל מן ה שולחן כמה מן הר שימות שהיו מונ חו ת עליו ,ויצא מן החדר. החיפוש אחד אייכמן לא היה ״מצוד״ ,כפי שהוא נקרא ,אלא משחק־ סבלנות ממו שך ורב־תיסכולים ,מעין חידת־ שיחזור ענקית .לכיד תו הו שגה כתוצאה מ שיתוף־פעולה בין אנ שים רבים ,ב מדינו ת אחדות ,אנ שים שברובם לא הכירו איש את רעהו .כל אחד מהם הוסיף גזירים מספר לחידה! היה ביכול תי לתרום אחדים מן הגזירים רבי־המ שמעות. כארבעה שבועות לאחר שחרורי ,בעת שעבדתי ב שירות ועדת פ שעי המלחמה בלינץ ,פג שתי את הסרן חוטר־י שי מן הבריגאדה היהודי ת, אשד בא שמה כדי לנתב את שוכני־המחנות לשעבר ולהביאם באורח בל תי־ליגאלי לארץ־ישראל .הוא שאלני האם שמעתי מעודי על אדולף אייכמן .אמרתי כי שמעתי את השם מפי היהודים ההונגריים במאוטהאוזן. לא היתד ,לו כל מ שמעות ב שבילי .אמדתי שאני מ עוניין יותר באלה שבפשעיהם חזי תי במו עיני. ״מוטב שתעקוב אחר שם זה״ ,אמר הסרן חוטר־י שי .״למרבה הצער, מוצאו מארצנו .הוא נולד בארץ־ישראל״. במ שרד פ שעי־המלחמה עברתי על הר שימות ומצאתי את השם אייכמן. נאמר בהן כי הוא היה פעיל באוסטריה ,בצ׳כוסלובאקיה ,בצרפת ,ביוון ובהונגריה .לא ני תן שמו הרא שון — רק דרגתו .0.0 :אובר שטורמבאנפירר. ב־ 20ביולי 1945פג שתי בווינה בגבר צנום ונאה־מראה ,ו שמו ארתור פיר .הוא לבש מדים דמיוניי ם שחלקיהם נ שאבו ממדיהן של כל בעלות־ הברית ,ו שנראו כ שילוב מביך של יסודות־לבו ש אמריקניים ,בריטיים, וצרפתיים .ארתור ,הידוע עתר .כאשר בן־נ תן ,שגרידה הרא שון של ישראל בדיפובליקה המערב גרמני ת ,היה אז הממונה על ה״בריחה״ .הוא נ תן לי העתק מר שימה של פו שעי־מלחמה שהוכנה על ידי המחלקה ה מדיני ת של הסוכנו ת היהודי ת .הר שימה ,שתאריכה היה ה־ 8ביוני , 1945תיארה את אייכמן (בלא שמו הרא שון) כ״נ שוי ,אב לילד אחד .כינויו :אייכי. פקיד בכיר במפקדת הגיסטאפו ,המחלקה לענייני ם יהודיים .חבר
67
ה רו צ חי ם
בי ני נו
הנ.0 .ד.א.פ.״ בעמודה ״מקום הלידה״ נ א מ ד :״לפי ה שמועה — שרונה״ (הלא היא המו שבה הגרמני ת הסמוכה לתל־אביב ,שהוקמה על־ידי מיסדד הטמפלרים) .בעמודה ״ל שונות״ נ א מ ר :״גרמנית ,עברית ויידי ש״ .עובדה זו אושרה על־ידי אחדים מ״בוגרי״ מאוטהאחן ,אשד שמעו כי אייכמן דיבר עברית ויידי ש ״בשטף״. פיסת־המידע הבאה הגיעה מפיו של הסרן ארמירא ,שהיה אז המ מונה עלי בלשכת ה שירותים האסטרטגיים ,מקום בו עבד תי לאחר שאנ שי ״פ שעי המלחמה״ יצאו את לינץ .הסרן היה מ עוניין ביותר באייכמן ,אותו כינה ״ראש המדוד היהודי של הגיסטאפו״ ,והוא ביקש מ מני לעבוד על תיק זה .כתבתי את השם ״אייכמן״ בפנקס שחור קטן שבו שמרתי ר שימת ״מבוק שים״ פרטית מ של־עצמי .במסעותי היי תי נוהג לשאול בני־ אדם אותם פג שתי מה ידוע להם על־דבר אנשים הכלולים בר שימתי. לשכת ה שירותים האסטרטגיים בלינץ היתה ברחוב ל אנ ה מספר .36 אני עצמי גר תי באותו הרחוב בבי ת מספר .40באחד מערבי יולי י שבתי בחדרי ,ו עיינ תי בר שימותי ,כא שד בעלת־הבית שלי נכנסה לחדר .מרת שטורם היתד .מ ת עניינ ת תמיד ב שמות שבד שימתי .אולי היה זה אך ודק מתוך סקרנות — או אולי כוונתה היתד .לגלות האם אין לה להזהיה אנ שים מסויימים .כאשד העמידה פני ם שהיא מסדרת את מיט תי ,היא הציצה מעבר לכתפי. ״ אייכ מןן״ אמרה .״זד.ו בוודאי גנראל ה .0.0אייכמן ,אשר פקד (כך אמרה) על היהודים .האם אתה יודע שהוריו גרים ברחוב זה שלנו. במספר — 32מרחק של שני בתים ?״ ח שבתי כי מוזר הדבר שמדת שטורם תדע יותר מאשר חוקרי המחלקה ה מדיני ת של הסוכנו ת היהודי ת — אך הצדק היה עמה ,ממש כשם שצדקה בעת שאמרה כי אייכמן ״פקד״ על היהודים. בבוקד שוחחתי עם אחד מעוזרי־ שבהתנדבות ,איש מלינץ שאכנהו בשם מאכס .הוא אמד כי אייכמן בוודאי הוא אחד מ בני אייכמן המקומיים, הידועים ב כינוי ״אלקטרו״ אייכמן ,משום שהאב היה מנהל חברה לקרוניות־רחוב ו ל ענייני חשמל ,ועתה היה בעליה של חנות לצרכי חשמל. מאכס אמר כי אחד מנערי אייכמן הי ה שייך ל.0ס. א מ ר תי :״בהתאם לידיעו ת שבידי ,אייכמן הוא ג ר מני ארץ־ישראלי, חבר מיסדר הטמפלרים״. ״ שטויות״ ,אמר מאכם .״אני זוכר היטב את הפוחח .אבדוק את ה עניין בתחנ ת המשטרה״. בתחנ ת המשטרה של לינץ לא היתד .רשומה כל שהי בדבר אדולף
68
איי כ מן הח מק תן אייכמן .היה זה זמן קצר לאחד המלחמה ,והביורוקרטיה האוסטרית עדיין לא חזרה לרמתה הקודמת. ביום המחרת — דו מני כי היה זה דר 24ביולי — ערכו שנים מאנ שי הלשכה לשירותים אסטרטגיים חיפוש בבית מספר .32לא הלכתי עמם. החיפו ש לא הביא לתוצאות כל שהן .אביו של אייכמן הודה כי בנו אדולף ה שתייך ל ,.0.0אולם לא ידע שום דבר נוסף .אדולף בילה את חופ שתו בבית לעתים נדירו ת ב ל ב ה והוא מעולם לא שוחח עם בני־מ שפחתו על פעולותיו .הוא לא חזר מן המלחמה .השדר האחרון שהגיע מ מנו נתקבל מפראג ,״לפני חודשים אחדים״ .אדולף ,גילה אביו, נולד בזולינגן שבגרמניה ,והוא בא ללינץ בהיו תו ילד קטן .עתה יש לו שלושה ילדים .הני תן לראות תצלום ז הד אייכמן הניע ראשו לשלילה. הוא אמד לנ ציגי הלשכה ל שירותים אסטרטגיים כי בנו לא אהב מעולם להצטלם .הם לא ה א מינו לו ,אך בסופו של דבר נתגלה כי אמת דיבר. תיקנ תי את המידע שהיה כלול בר שימת ה״מבוק שים״ של הסוכנות היהודית ,והחזרתיה לארתור פיד ,בווינה. ב־ 1באוגוסט התק שד ע מי מאכס .הוא היה נרגש ביותר .זה עתה שמע שמועות כי אייכמן מסתתר בפי שרדורף ,חלק של אלטאוסזיי .המען היה פי שרדורף .8התק שרנו עם חיל הריגול הנגדי בבאד אוסזיי ,וביק שנו מהם לערוך חיפו ש בבית .חיל הריגול הנגדי ביק ש ממ שטרת אוסטריה לע שות זאת .מי שהו שגה — בין אם היה זה מתוך תקלה ,או במזיד, לא נדע לעולם — והז׳אנדארמים הגיעו לבית מספד ,38במקום למספד .8הם לא מצאו את אייכמן ,אך בדרד־מקרה גילו כי .0.0האופט שטורפד פירר (סרן) בשם אנטון בורגר הסתתר שם ,ועמו אוסף נאה של כלי־נ שק ותחמו שת .האוסטרים אסרוהו. חזרנו והתק שרנו עם חיל הריגול הנגדי .הפעם ניג ש אמריקני לפי שרדורף ,8שם מצא גברת בשם וירוניקה ליבל ,שהודתה כי היא א שתו ״ל שעבר״ של אדולף אייכמן .היא נתגרשה מ מנו במארס ,1945 בפראג — כך אמרה — והיא חזרה ל שם־הבתולים שלה .היא לא ראתה אותו מאז אותה עת ,ולא החזיקה כל תצלום שלו .היא באה לאלטאוסזיי ב־ 25באפריל ,חיתה תחילה במלון ״זייהוטל״ ,לאחר מכן ב״פארקהוטל״, ועתה שכרה לעצמה דירה בבית מספר ,8ה שייך למר וימר .שלושת בני ה — קלאוס ,דיטר והורסט — נמצאו עמה .בלינ ץ גי לינו כי אייכמן 0000000010000000 ,1944 גם ^ 0 0 0 0 0 0 )0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0אייכמן עם קאלטנברונר ,ילי ד לינץ ואחד מידידי ה הטובים ביותר של משפחת אייכמן.
69
ה רו צ חי ם
בי ני נו
נסע תי איפוא לאוסזיי ו שוחחתי עם מרת מאריה פוכר ,בעלת המלון ״פארקהוטל״ .היא הודתה כי אדולף אייכמן שהה בבית־המלון ״בסביבות ה־ 1במאי״ .באחד הלילות הוא פרץ לתוך אדוךהבגדי ם של בעלה המנוח של מרת פוכר ,ולקח לעצמו חליפת־בגדים אזרחית .הוא אף לא שילם לה תשלום כלשהו ,התמרמרה מרת פוכר .לאחר מכן ,כאשר נחקרה בידי חיל הריגול הנגדי ,חששה לומר דבר .איש אחד באלטאוסזיי (שאת שמו איני יכול לגלות) אישר כי ראה שם את אייכמן ,ב־ 2או ב־ 3במאי, וכי קאלטנברונר ״כעס מאוד״ כאשר שמע על הימצאו ת אייכמן באלטאוסזיי ,ואמר לו ״הסתלק לך מכאן ,לעזאזל״ .היתד .זו הפעם הרא שונה ש שמתי לב לעובדה שלאחר המלחמה ,אף י די דיו של אייכמן לא רצו קשרים עמו .הם ניח שו ,ובצדק ,כי מגעים עמו י היו מסוכנים מדי מגחינ ת ם. שנים או שלושה אנ שים אחרים טענו גם הם כי ראו את אייכמן בימים הרא שונים של חודש מאי .חיל הריגול הנגדי חזר אל מרת איי כ מ ך ליבל כדי לעמת בינ ה לבין עדות זו .היא דבקה בסיפורה הקודם .היא לא ראתה את אייכמן ,אמרה ,מאז גירו שיהם בפראג .היא סירבה לומר לחיל הריגול הנגדי מדוע התגרשה מבעלה .ברור היה כי מי שהו כאן משקר .י לא היי תי חוקר מנוסה ביותר ,באותם הימים ,אולם ח שבתי כי הרמז לפיענוח תעלומת אייכמן נמצא מסביב לאלטאוסזיי .נסעתי שמה פעמים אחדות ,ו שוחחתי עם אנ שים שונים .הבעיה היתה כיצד להפריד בין העובדות לבין ה שמועות .נתברר יותר ויותר כי אייכמן ואחדים מאנ שי ה .0.0באו לאיזור י חד עם שיירת מ שאיות ונגררות ,בראשית מאי. השיירה עברה את אלטאוסזיי ונסעה לבלא אלם ,מקוט־מקלט הררי המרוחק מהעיירה מרחק של קילומטרים אחדים .בעל־האכסניה שם זכר את השיירה .הוא אמר לאנ שי חיל הריגול הנגדי כי אנ שי ה .0.0פרקו עשרים ושתים תיבות ו הני חון באסם .הוא לא נכח במקוכרהמעשה ,אך לאחר מכן שמע כי התיבות הכילו ״מיסמכים״ .אנ שים אחרים אמרו כי הן הכילו גם תכ שיטים וזהב .האכסנאי לא יכול היה להיזכר בפרטים כלשהם, וסירב לחתום על הצהרה ,הוא ,כמו האחרים שעימם שוחחנו ,נראה היה כחושש מחקירה. ימים אחדים לאחד מכן פג שתי את מר סטיבנס ,אמריקני שעבד בקירבת מקום ,בבאד אישל ( .איני יודע בוודאו ת אם היה זה שמו ה א מי תי! א מ רי קני ם אחדים עבדר *ב אימד זה ב שמו;? מו שאלים) .סטיבנס פג ש אנ שים אחדים ש ראו •,א ת אייכמן באלטאוסזי^ ברא שית מאי .הוא ידע -ע$־ דבר ה שיירה והתיבות* הוא אמר ?יי כיי הן הכילו זהב וכי הן היו ״ שייכות״
70
איי כ מן ה ח מק תן לד.ם.ה.א — .זהב שהותך מ שיני־זהב ומטבעו ת־ני שואין של קורבנות מחנו ת הריכוז .סטיבנם אמר כי ה שיירה באה מעבר פראג .הסכמנו בינינו כי אייכמן בוודאי ידע היכן מוסתר הזהב. ברא שית שנת 1946הופיע שמו של אדולף אייכמן בר שימת ה״מבוק שים״ האוסטרית מספר .1654/46אותה הר שימה הכילה גם את שמות אנ שי המטה שלו ,גינתר ,קרומיי ,אברומייט ,בורגר ,נובאק, ואחרים .אחד מאנ שי מטהו של אייכמן ,אחד בשם יוזף וייזל ,היה חבוש בבית־הכלא של וינה במשך שנה ,עד שהמשטרה גילתה פרטים על פ שעי־המלחמה שלו .וייזל עבד מתחת לאייכמן בפראג ,ולאחר מכן בווינה, מקום שם שוכן מ שרדו של אייכמן במה שהיה בעבר ארמון רוט שילד. וייזל הודה כי לאחרונה ראה את אייכמן בפראג ,״אולי בפברואר 1945״, בעת שוייזל קיבל מיסמכים מזוייפים .כל אנ שי מטהו של אייכמן קיבלו הוראות להתכנס באבנזיי ,ליד באד אישל ,״לאחר המלחמה״ .היה ב אבנזיי מחנה ריכוז גרמני (שלאחד מכן נהפך למחנה־מעצר מיוחד מטעם בעלות הברית ,לאנ שי ם .ס.). באורח הדרגתי עלה בידינו לשחזר את מסעה המדוייק של קבוצת אייכמן מפראג לבודיוביצ׳ה ,ומשם לאוסטריה ,אליה הגיעו בסוף אפריל. התהלכו בווינה שמועות כי אייכמן ניסה להעמיד פנים שהוא יהודי ,וכי נעלם בתוך אחד ממחנו ת העקורים .ה שמועות החלו רווחות לאהד שנתפס אי ש־גיסטאפו במחנה עקורים י הודי בקירבת ברמן ,ואיש ס.ס .נתפס כשהוא חי עם אשה יהודייה במחנה אחר .אנ שים אחדים שחזרו מתרזיינ שטאדט סיפרו כי אייכמן למד עברית אצל רב .אנשים אלה היו מ שוכנעים כי הוא כבר הכין לו את דרך־בריחתו .היו כ־ 100,000איש ב־ 200מחנו ת עקורים ,בגרמניה ובאוסטריה ,ולא קל היה למצוא מתוכם את אייכמן .לא היה בי דינו תצלומו ,והלא ע שוי היה ל שנות את שמו. נערך חיפוש במחנות ,ואם כי אייכמן לא נמצא — נ תגלו כמה וכמה אנ שי ס.ס .אחרים ,שהסתתרו בתורת יהודים .נזכרתי ב שנת ,1943בעת שידידי הפולני מן המחתרת בייזנ ס קי סייע לי להסתיר את אשתי ,כשהיא מוסווי ת בתורת אשה פולנייה ,והוא אמר לי :״יבוא יום והנאצים ינ סו להציל את חייהם על־ידי העמדת פנים שהם יהודים״ .מעגל ההיסטוריה סיים את סיבובו המלא. בדצמבר ,1946בעת שה שתתפתי בקונגרס ה ציוני הרא שון שנתקיים לאחד המלחמה ,פג שתי בד״ר ישראל קאסטנר ,מי שהיה חבר הוועד היהודי בבודאפסט ,או תו ועד שב שנת 1944ניהל מ שא־ומתן עם הס.ס.
71
ה רו צ חי ם
בי ני נו
להצלת יהודים הונגריי ם מהגליה .הימלר היד .סבול שיחם נו ח יו תד כלפי היהודים ההונגריים יסייע בהצלתו לאחר תבוסת הרייך ה שלי שי .הוא ציווה על אייכמן לנהל את המ שא־והמתן ,אולם אייכמן (אשר ידע כי אין מה שיוכל להציל א ו ת ו ) חיבל בהוראותיו .הד״ד קאסטנר תיאר ב אוזני את אייכמן .בבודאפסט הורה אייכמן הודאות קפדניות שאיש לא יצלם אותו .פעם ,בעת ששמע שאחד ממעריציו מקרב ה.0ס .צילם אותו ,הוא חיפ ש אחר האיש ווידא כי הן הניגאטיב ,הן כל עותקי התצלום ,יו שמדו. קאסטנר אמר כי אין זה נכון שאייכמן היה דובר עברית ויידי ש .״הוא ידע דק מלים בודדו ת ביידי ש ,והשתמש בהן כדרך שעושים לא־יהודים בעת שהם מספרים בדיחו ת יהודיו ת .פעם עלתה חמתו לאחר שקיבל מכתב בעברית מרב הונגרי .הוא קרע את המכתב לגזרים וצרח שיעני ש את הרב על נ סיונו לבחון את ידיע ת העברית שלו .הוא טיפח את האגדה בדבר מוצאו הארצי שראלי ,כדי להראות ליהודים כי הוא מכירם היטב ,וכי יוכל להערים עליהם״. עד פברואר 1947כבר היתד .בידי רשימה מלאה ,כמעט ,של אנ שי־ מט הו של אייכמן .חקרתי את אנטון בורגר ,איש הס.ס .א שד הז׳אנדארמים האוסטריים אסרו בפי שרדורף בעת שחיפ שו אחר אייכמן .בורגד אישו* כי אייכמן היה באוסזיי בחוד ש מאי הקודם. בעת מ שפטי ני רנ בדג בחנ תי אלפי מיסמכים ,וביניהם מצאתי הודעה מפיו של .0.0אובר שטורמבאנפירד (סגךאלוף) ד״ר וילהלם הטל ,חבר מחלקה ¥1של הר.ס.ה.א ,.אשר הכיר היטב את אייכמן .באביב 1945אמר לו אייכמן בבוד אפסט :״מספד היהודים שהו שמדו הוא כמעט ששה מיליון ,אך ז הו סוד גדול״. התיקים בנירנברג הכילו הודאות דבות שהוציא אייכמן לאנ שי־מטהו בצרפת ,בהולנד ,ביו ת ,בקרואטיה וב שאר הארצות .ברבות מן הארצות שנכב שו על־ידי הגרמנים הועבדו הוראותיו י שירות לפקידים דמי־דדג של מ שדד החוץ הגרמני .ד אי תי מכתב שנכתב על־ידי שגריר גרמניה בקרואטיה ,הר קאשה ,שבאותה עת ני הל מ שא־ומתן עם הממשלה הקרואטית בדבר ״רכי שת היהודים״ .הגרמנים הציעו שלושים דייכסמארק לנפש ,עם הבאת היהודים לתחנת הרכבת .שגרירויות גר מניו ת אחדות בבוקארסט ,בסופיה ובבודאפסט ני הלו גם הן תכתובת עירני ת עם אייכמן, בקשר לחיסול היהודים. ע שי תי בני רנ בדג שבוע ,תוך כדי קריאה ביום ובליל .אייכמן נראה מתוך החומד שהועמד לר שותי כרא ש־המנהלים של מנגנ ת הה שמדה. באורח מ תמיד ביקש ,וקיבל ,קרנות גדולו ת כדי להקים חדרי־גאז ומ שרפות
72
איי כ מן ה ח מ ק תן נוספים ,והוא מי מן מבוני־מחקר מיוחדים שעסקו בגאזים ממיתים וב שיטות של הוצאדרלהורג .דיברתי עם אחדים מ שבויי הס.ס .שהכירו את אייבמן. אחדים מהם סברו כי הוא איבד את עצמו לדעת ,אך היה בכך משום הבעת משאלה בלבד .אייכמן ,אמרתי לעצמי ,הוא אדם המסוגל לשים קץ לחייהם של מאה אלף איש ,במחי־עט אחד ,אך פחדן י תד על המידה ,מכדי שיתקע כדור לרקתו. בס תיו 1947חזרתי לנירנברג ,ושם הראה לי אחד מאנ שי הצוות ,מר פונגר ,את תעתיק החקירה של אחד בשם רודולף שיידה ,גר מני שהועסק במחנות־מעצר אמריקניים שונים .אחד הסעיפים הסביר מדוע לא מצאנו את אייכמן מייד לאחר המלחמה ,בחבל אוסזיי .הוא הגיע למקום־מקלט בטוח יו ת ר :מחנה אמריקני .רודולף שיידה העיד ב־ 6בנובמבר 1947כי *בין ה־ 20ל־ 30במאי״ הוא היה במחנה ברנדורף ,ליד רוזנהיים שבבאוואריה ,משם הועברו כל אנ שי ה ,.0.0לאחר מכן ,למחנה מיוחד לאנ שי .0.0בקמאנטן ,ואזי ,ב־ 15ביוני ,1945למחנה בחאם ,עיר עתיקה שביער השחור .שיידה היה ממונה על מחנה זה ,שהכיל כ־ 3,000מאנ שי ה.0ס .ו שיידה סיפר לא מריקני ם: באותה העת (אמצע יוני ) 1945בא אלי .0ם .פידר ,שכינה את עצמו אובד שטודמפירד א כ מן ,וביק ש מ מני כי ייכלל בד שי מו תינו בשם זה .הוא הודה כי שמו האמיתי הוא אובר שטודמבאנפירד א י י כ מ ן .באותה העת לא היתה לשם ״ איי כ מ ך שום מ שמעות בעבורי .ציינ תי ב פניו כי ז הו עיסקו הפרטי ,מה שהוא עושה בשמו. במחנה שידת אייכמן בי חיד ת־בניי ה שהוצבה לעבודה בעיר הסמוכה. מדי בוקר היתד .הפלוגה צועד ת לתוך העיר ,בליווי אמריקני ,ומדי ערב היתה חחד ת למחנה .ב־ 30ביוני גילה שיידה מה שאייכמן עשה ,למעשה, בעת המלחמה ,והוא הודיע על כך לאיש חיל הריגול הנגדי שהיה מוצב במחנה .כאשר פלוג תו של אייכמן חזרה למחנה ,באו תו הערב ,הוא לא היה ביניהם .לדברי שיידה ,״בריחה היתד .אפ שרית רק בסיועם של חברים״. התרג שות רבה נתעוררה אצל האמריקנים בנידנ ב רג ,משום עדו תו של שיידה .למעשה ,בריחות מעין אלה לא היו נדידו ת ,בחוד שים הרא שונים שלאחר המלחמה .רבים מן העצורים הצליחו להתחמק ,בעת שהיו מצורפים לאיזו קבוצה ,משום שלבעלות־הברית לא היו מספיק חיילים על־מנת ל שמור על כל אנ שי ה .0ס .המפקד הגרמני של פלוג תו של אייכמן נחקר, אולם הכחי ש שידע את זהו תו האמיתית של אייכמן .מכל מקום ,עתה היתה בי דינו הוכחה כי אייכמן נו תר בחיים ,לפחות ב־ 30ביוני — 1945 עובדה שהיתר .לאחר מכן בעלת ח שיבות מרובה.
73
ה רו צ חי ם
בי ני נו
חיפו שי אחר אייכמן החל להיות נודע בלינץ .כוני תי ״הוויזנטל של איי כ מ ך המתחקה אחר עקבות בנו של ״אלקטדדאייכמן״ .אנשים רבים באו לבקרני או שלחו לי רמזים ,ולמרבה־ה שטות התפתיתי לכולם ,ועקבתי אחר פיסות־מידע ששוטר צעיר היה יודע להתעלם מהן .לא היה לי נסיון .יתר על כן ,תמיד קיווי תי שהחיפו ש אחר אייכמן יביא למאסרם, ב ח־ ד א ק ר אי ,של פושעים נאציים אחרים .פעם שלח לי רופא מ מינכן מברק ,והציע שאבוא אליו מייד ,משום שיש לו ״ידיעו ת ח שובות על־דבר אייכ מ ך .נסעתי אליו .הרופא היה גבר כחוש ועצבני ,שניצל מן המלחמה אך איבד את הוריו במחנה ריכוז ולא התגבר על ההלם שנגרם לו כתוצאה מכך .אחת מחוליו ,אשד ,שאת שמה אין הוא מוכן לגלו ת לי, חיה עם גבר המכנה את עצמו בשם ״פרידריך״ .פרידריך ,כך אמרה לרופא ,נתקף בבהלה מדי שמעו את צלצול פעמוךהדל ת .הוא צועד בחדרו הלוך ושוב במשך כל היום כולו ,ולעתים תכופות הוא מ תלונן כי ״יהודים רבים מדי נותרו עדיין בחיים .גרמניה הפסידה במלחמה משום היהודים. יש להרוג את כו ל ם ״ > הוא היה יוצא מבי תו רק בלילה ,והזהיר את האשה שלא תדבר על־אודו תיו עם איש ,משום שיש לו ידידים ״דבי־ עוצמה״ .החיפו ש אחר פרידריך לא עלה יפה? כאשר מצאנו בסופו של דבר את מענו ,גי לינו כי נעלם .זמן רב לאחר מכן גילי תי כי היה מפקד זוטר ב.0.0 פרשת פרידריך היתה בבחינ ת ביטול־זמן לריק ,אך מתוכה הגעתי לרעיון של ניצול הזווי ת של ״חפש את האשד,״ גם בפרשת אייכמן .אפשרי הדבר ,סברתי ,כי אייכמן ,כ מנ היגי ס.ס .אחרים ,היה קשור בעיסקי־נ שים. אחד מאנ שי מטהו של אייכמן ,ס.ס .פירר דיטר ויסליצני ,ני דון למוות בבראטיסלאבה ,בירת סלובאקיה ,והוא ניסה להציל את עורו על־ידי שהפך להיות מל שין על מי שהיה ממונה עליו .וי סליצני טען כי יודע הוא על־אודות אייכמן יותר מאשר כל אחד אחד ,והוא סיפק לנו את מעני הן של נ שים אחדות שאייכמן קיים עמן קשרים .הרקע החברתי של הצלחות אייכמן היה מגוון ממש כמו רקע נ שו תיו של דון ג׳וב אני ,באופירה של מוצארט .היו בהן החל מבארונית הונגרי ת וכלה בבנווד איכרי ם מקומיות. כאשר ני סינו להתחקות על עקבותיהן ,ביק שתי מאדתור פיר לקיים תצפית על א שתו של אייכמן ,באלטאוסזיי .במוקדם או במאוחר ,סברתי ,ינסה אייכמן להתקשר עם בני־מ שפחתו. סבור היי תי שאחת מידידו תידל שעבר של אייכמן תחזיק במ שהו שאנו היינו זקוקים לו ביו ת ר :תצלומו של אייכמן .ארתור הסכים עמי, ועמד לר שותו האדם המתאים ביותר לתפקיד זה — מאנוס דיאמאנט.
74
איי כ מן ה ח מ ק תן דיאמאנט היה אחד מני צולי מחנו ת הריכוז ,שאבדה לו כל מ שפחתו. הוא רצה לסייע לנו ,ול מזלנו היה זה גבר צעיר ונאה .ארתור החליט להפוך את מאנוס ל״ ה רפ אן דיאמאנט״ ,מ שתף־פעולה הולאנדי ,מי שהיה שייך לדיביזי ת־ה .0.0ההולאנדית ״נדרלאנד״ ,שלא העז לחזור לארץ־מולדתו. קיווינו כי יצליח לזכות בהצלחה רומאנטית אצל ״האלמנות״ הבודדות של אנ שי ס.ס .החבו שים בכלא או המסתתרים .הוא הסכים לנסות ילה תידד עם אשתו של אייכמן ,וכן עם נ שים אחדות שהכירו את אייכמן. ״פאן דיאמאנט״ מילא כיאות את תפקידו זה .הוא ה תיידד עם מספר נכבד של נשי־ס.ס ,.אם כי לא עם מדת אייכמן ,שלא הי תה מוכנה לשוחח עם איש .אולם הוא ה תיידד עם שלושת בניה ,ולעתים קרובות לקחם בסירת־מ שוטים על פני האלטאוסזיי. כאשר דיאמאנט סיפר לי על מסעות־ שיט אלה ,חשתי כי ניצב הוא בפני בעיה רג שית חמורה .הוא ראה אלפי נערים ,כגון בניו אלה של אייכמן ,כשהם נורים ,מורעבים עד מוות ,או מ שולחים לתאי־הגאזים. ועתה ,הנה היה מצוי כאן בסירה קטנה בחברת בניו של אי ש־המפתח ,אשר אירגן את מותם של ילדים אלה. באחד הימים ,ב שעות אחר־הצהרים ,טייל תי עם מאנוס על שפת האגם. הוא אמר כי ביום המחרת עומד הוא לה שיט את בניו של אייכמן בסירה. קולו היה מתוח יותר מן הרגיל .ח שבתי שמוטב לי לשוחח עמו לפני שיהא זה מאוחר מדי .אמרתי לו כי שותף אני לו ברג שותיו .הוא איבד את משפחתו ,ו היו בה ילדים. ״ שני ילדים וילדה״ ,אמר ,בלא להביט בעיני. ״ אני מבין ,מאנוס .אולם זכור־נא .אנו היהודים איננו נאצים .אין אנו מכריזים מלחמה על ילדים תמימים .ואם אתה סבור שתוכל באמת לפגוע באייכמן — על־ידי שיקרה שם אסון ,הדי טעות בידך .לפני זמן־מה באו אלי שנים מ אנ שינו כ שתוכנית בפיהם .הם רצו לחטוף את נעריו של אייכמן — עניין קל למדי ,כשהוא לעצמו — ולהודיע כי יוציאום להורג אלא אם כן יתמסר האב לידי ה שלטונות .ה תנגד תי לתוכניתם בה שמיעי טיעונים רבים ,אולם הם קיבלו רק אחד מהם .שיכנע תי אותם כי איש שציווה בלא כל רג שות להביא למותם של מיליון ילדים לא יגלה רג שות גם כאשר המדובר בילדי ר שלו .אף אם תוכניתם תגרום לו מועקה רבה, הרי לא יציל את הנערים על־ידי שיסגיר את עצמו .אין הוא אי ש מסוג זה״. דיאמאנט לא ה שיב לי .קיווי תי כי שיכנע תי אותו .שוחחתי על כך עם ארתור ,שהסכים לשחרר את דיאמאנט ממ שימתו באלטאוסזיי .תמורת
75
ה רו צ חי ם
בי ני נו
זאת ,הוא נתבק ש לחקוד אחדות מידידותיו־ל שעבר של אייכמן ,ולנסו ת לה שיג באמצעותן תצלום של אהובן החמקתן .הבארונית ההונגרית היגרה לדרוט־אמריקה ! אשה אחרת נהרגה בעת ההפצצות על דרזדן .אולם לקראת סוף שנת 1947מצאנו באורפאר ,פרוור צפוני של לינץ ,מעברה ה שני של הדאנובה ,נערה שהיטיבה להכיר את אייכמן. מאנוס ה תיידד עמה ,הוזמן לביתה ,מצא שם ״אלבום משפחה״ ,וגילה בו תצלום של אדולף אייכמן ,שנעשה ב שנת .1934ברא שונה לא התכוונה הנערה לוותר על התצלום ,אולם הוא הצליח להפעיל עליה את קסמיו. בשמחה רבה הביא מאנוס את התצלום אלי ,שוחרר מהתפקיד שהוטל עליו ,וחזר לחיים נורמאליים יותר .אנו הכנו העתקים מן התצלום ,הם הופיעו בהודעות החיפו ש אחד אייכמן. זמן קצר לאחר מכן התק שרו ע מי טלפוני ת מבאד אישל .היה זה ידידי האמריקני סטיבנס ,שביקש מ מני לבוא שמה מייד .ה עניין דחוף, אמר! אין הוא רוצה לומר יותר מכך ב שיחה טלפונית. בבאד אישל סיפר לי סטיבנס כי מרת וירוניקה ליבל הגי שה בקשה לביודהמ שפט המחוזי במקום להצהרה על־דבד פטירה ,לגבי גדו שה, אייכמן ,וזאת ״לטובתם של הילדים״ .באותה העת היו כל בתי־־המשפט באוסטריה ובגרמניה מוצפים בבק שות מעין אלה .אם אשד .לא היתה יכולה להוכיח כי בעלה מת ,או הוכרז כמת ,לא היתד .יכולה לקבל גימלה או להינ שא מחדש .בתי־המ שפט הוציאו הצהרות מעין אלה באילו כדי לצאת ידי חובה ,ולא היו חוקרים בקפדנו ת את הפרשה .לעתים היה הבעל ה״נפטר״ חוזר ומופיע במקום ,כשהוא חי וקיים ,לאחד שנים שעשה במחנה שבויי־מלחמה בברית־המועצות ,או לאחר שהסתתר. משסיפר לי סטיבנס סיפור זה ,היי תי אחוז הלם ולא היה בכוחי לה שמיע הגה .ברגע שיוצהר ר שמית כי אדולף אייכמן הוא בחזקת נפטר, ימחק שמו באורח אוטומאטי מכל ר שימות ה״מבוק שים״ :הוא יחדל מהתקיים .תיקו יסגר ,והחיפו ש בדחבי־העולם יפסק .היה זד .צעד מחוכם. היי תי מ שוכנע כי אייכמן עצמו תיכנן אותו ,בסיועה של אשתו. בתיק־אייבמן שבידי חזרתי וקראתי את העדות שמסר אובד שטורמבאנ־ פירר הטל ,ומצאתי כי הוא ה שמיע הצהרה־ב שבועה כי הוא ראה אותו ביום הקודם במחנה אבנזיי ,ליד באד אישל .החלטנו כי סטיבנס י שוחח עם השופט ,וינסה לגלות פרטים נוספים בקשר לבקשתה של מרת אייכמן. ה שופט מסר לו כי פלוני קארל לוקאס ,המתגורר בפראג ,ברחוב מוליט שד ,22שלח הצהרה־ב שבועה כי היה נוכח כאשר אייכמן נורה למוות ,בעת הלחימה בפראג ,ב־ 30באפריל .1945סטיבנס ה שיב כי אייכמן הוא פושע
76
איי כ מן ה ח מ ק תן נ אצי מבוקש ,וכי נדאה בלא־ספק באוסטריה ,חי וקיים ,ל א ח ד ו ד30 באפריל . 1945ה שופט נדהם ,נבוך ,והבטיח מיי ד להאדיך את התקופה הרגילה של ה שבועיים ,הנהוגה במקרים מעין אלה ,עד כדי ארבעה שבועות .עד אז יכול היה סטיבנס להגי ש הוכחות להודעתו. שלחתי את אחד מאנ שי לפראג .תשעה ימים לאחר מכן היתד .בידי הידיעה כי קארל לוקאם היה נ שוי למאריה לוקאם ,ששמה לפני הני שואין היה ליבל — כלומד אחותה של א שת־אייכמן .לוקאם ,שעבד באותה עת ב מיניסטריון החקלאות הצ׳כוסלובאקי ,היה איפוא גי סו של אייכמן .כן גי לינו כי לוקאס קיים קשר עם אחת פראו קאלם באלטאוסזיי ,שנתברר כי היא אחות אחרת של א שת־אייכמן .המשטרה מצאה את ההתכתבות ביניהם .מסתבר כי המשפחה כולה קשרה קשר כדי להוכיח כי אדולף אייכמן הלך לעולמו( .לאחר לכיד תו של אייכמן ב שנת 1960הודעתי ל שלטונות הצ׳כוסלובאקיים על־דבר ההצהרה־ב שבועה של לוקאם ,והוא פוטר מייד מ מיניסט ריון החקלאות). ב שובי לבאד אישל ,מסרתי את המידע לידי סטיבנס ,אשר חזר ו שוחח עם השופט .הלה הבטיחו נאמנה כי יסרב להיענו ת לבקשה .ב הז מינו אליו את מרת אייכמן ,הבהיר לה ה שופט כי יודיע לתובע הציבורי אם תוסיף ותנסה להוליך את ה שלטונו ת שולל .היא עזב תו באכזבה מרה. כיום מאמין אני כי התרומה הח שובה ביותר שתרמתי לחיפו ש אחר אייכמן היתה חיסול האגדה על־דבד מותו ,כביכול .פו שעי ס.ס .רבים לא יתפסו לעולם ,משום שהם עצמם דאגו לכך שיכריזו על פטירתם, בעוד שלאמיתו של דבר הם חיים באושר ,ב שמות מושאלים .אחדים מהם התח תנו ללא־ספק עם ״אלמנותיהם״ .דוגמה אחת לכך שימש המומחה מם׳ 1של היטלד ל״רצח־מתוך־רחמים״ ,הפרופיסור הד״ר ורנד היידה, אשר לאחד שהוכרז רשמית כמת התחתן עם א שתרל שעבד .לאחר מכן נתפס ואיבד את עצמו לדעת בביודהסוהר. בקיץ של שנת 1948חזרתי שוב לנירנברג .האמריקנים סיפרו לי כי העתק מצולם של תיקו האי שי של אייכמן נמצא סוף־סוף .ב תוכו היו שני תצלומים .אחד מהם הראה את אייכמן בבגדים אזרחיים ,והאחד — במדים. התצלום המאוחר יותר נעשה ב שנת .1936הממונים על אייכמן דיוו חו עליו דיני ט־ו ח שבונו ת מצויינים .הוא גילה ,כך אמרו ,״נ סיון רב ב שטחו המיוחד״ .בשום מקום לא נזכר כי ״ שטחו המיוחד״ לא היה אלא ג׳ינו סייד ,הפשע של השמדת־עם .שלושה תצלומים אלה של אייכמן — ה שניים מתיקו והאחד מידיד תו — היו התצלומים היחידים שהיו בידי הי שראלים ב שנת , 1960בעת שלכדו את אייכמן בארגנטינה.
77
ה רו צ חי ם
בי ני נו
המיסמך ה מ עניין ביו תר שמצאתי ב תיקו האי שי של אייכמן היה סיכום ״תולדות חיים״ קצר ,שהוא עצמו כתב אותו .תחת התאריך ״ברלין19 , ביולי 1937״ ,נאמר בו כדלהלן: ב־ 19במארס 1906נולד תי בזולינגן ,דיינלנד .בתורת ילד באתי ללינץ ,מקום שם שימש אבי באותה העת מנהל חברת הח שמליות והכוח החשמלי .ביקרתי בבית־הספר היסודי ,לאחר מכן ע שיתי ארבעה ״זמנים״ בבית־הספר הריאלי ,אחר כך שנתיים בביודהספר הפדראלי להנדסה ח שמלית .מ־ 1925עד 1927היי תי מוכר־נוסע מטעם חברת הבנייה הח שמלית של אוסטריה העילית .עזב תי אותה מרצוני החופ שי כדי להיע שות הנ ציג האוסטדי־העילי של ח בי ת ואקואום אויל בווינה .פוטרתי ממ שרתי ביוני ,1933עת נתגלה שהצטרפתי בח שאי לנ.0 .ד.א.פ .הקונסול הגרמני בלינץ ,דירק פון לאנגן ,אישר עובדה זו במכתב שצורף לתיקי האי שי במפקדת הם .ד. במשך חמש שנים היי תי חבר ה״פרונטק מפפרפראייניגונג״ ( אידגון פוליטי אנטי־מארכסיסטי) הגדמני־אוסטרי .הצטרפתי לנ.ס.ד.א.פ .האוסטרי ב־ 1באפריל ,1932וגם הצטרפתי לס.ס .בעת ביקורת שנערכה אצל ה .0ס .האוסטדי־העילי על־ידי הרייכספירר־ ס.ס( .הלא הוא הימלר) נ שבעתי את שבועת האמונים. ב־ 1באוגוסט 1933נצ טווי תי על־ידי הג אולייטד של אוסטריה העילית ,החבר בולק ,לצאת ל אי מוני הצבאיים במחנה לכפלד. ב־ 29בספטמבר 1933הוצבתי ללשכת הקי שור של ה .0.0בפאסאו. ב־ 29בינואר 1934נצ טוי תי להצטרף ל.0ס .האוסטרי במחנה דאכאו .ב־ 1באוקטובר 1934הועברתי למפקדת הס.ד .בברלין, < ״ . מקום בו אני מ שרת עתה. (חתום) אדולף אייכמן .0.0האופט שארפירר (דב־סמל) אכן ,פרשת־חיים דאויה־לציון של קארייריסט ואיש הגיס החמי שי .בעת התקופה כולה שתוארה ב״תולדו ת החיים״ של אייכמן היו כל האירגונים הנאציים באוסטריה אי־ליגאליים .דבר זה לא מנע את הנאצים מהקמת אירגון צבאי עם מחנות מ שלו ומרכזי־אימונים ,שבהם היה הימלר עורך סיורי־ביקורת סדירים. הכל ידעו מה היו מעלליו של אייכמן ! אני רציתי לדעת מה הביאו ׳לעשות זאת .שוחחתי עם אנ שים בלינץ אשד ביקרו יחד עמו בבית־הספר.
;78
איי ב מן ה ח מ ק תן הם סיפרו לי את האניקדוטות המקובלות על־דבר המורים ,ועל התעלולים שהפעילו כלפיהם ,אולם כאשר שאלתים ב עניין הברם־לכיתה ,אייכמן ,היו נאלמים־דום .הם ידעו כי אני ״צד״ אחר אייכמן ,והם לא היו מוכנים אף להודות כי הכירוהו .הם נראו כחוששים לדבר .אחד האנ שים אמד כי יש להניח את ההעמדה־לדין על פ שעי־מלחמה ל״ שלטונות הנאותים״. איזו זכות חוקית יש לי ,כאזרח פרטי ,לרדוף אחר אייכמן י לא טרחתי כלל לה שיב לו .האי ש היה אחד מאותם אוסטרים שניחמו איש את דעהו, לפני שנסתיימה המלחמה ,באמרם :״אם ננצח ,נהיה גרמנים .אם לא, נהיה אוסטרים .כך או כך ,לא נוכל להפסיד״. ני סי תי למצוא אנשים שהכירו את אייכמן בעת שנו תיו הבלתי־חוקיות ב שירות הס.ס ,.ב שנות השלושים המוקדמות .איש לא היה מוכן לשוחח עמי .היה איש אחד — שלא היה חבר המפלגה — אשר ביקר תכופות בבי תו של אייכמן והיטיב להכיר את מ שפחתו .הוא קרא בעתוני ם על־ אודות הפשעים שביצע אייכמן ופשוט סירב להאמין בהם .לא יתכן שהמדובר באותו אדולף ,אמר ,אותו ברנש שקט ,גול מני ,חסר־צבע ,אשר לעתים כה תכופות נראה היה כאילו נתפס עד־כדי־ שטות לרעיון אחד ויחיד .האיש לא הבין כלל עד כמד .היטיב לתאר את אייכמן — כמה צדק ,ובאותה עת כמה הרחיק עדותו. למדתי את הספרים שנתפרסמו על־דבד פסיכולוגיודהפ שע ,על הנעה וילדותם המוקדמת של פושעים ,אולם טעיתי טע 1ת א ח ת :ח שבתי על אייכמן כעל פו שע פשוט ,ולא כן היה הדבר .הבעיות של הילדות המוקדמת והסביבה ,המובילות כרגיל לחיי פשע ,פ שוט לא היו קיימות לגביו .בתורת סוכדנו סע מטעם חברת ואקואום אויל עשה עסקים עם יהודים ,אך לא היו לו התנסויות בלתי־נעימו ת .באוסטריה העילית היו אז לא יותר מ־ 1,100יהודים ,בעת שאייכמן וידידו קאלטנברונר שימ שו אנ שי־.0.0 באורח בלתי־חוקי בלינץ .אייכמן לא גילה מעודו תוקפנות כלשהי כלפי היהודים המקומיים .הוא לא היה אלא האופט שארפירר נוסף ,ציי תן ואפור. אף במפקדת הס.ד .בברלין לא ידעו בעצם מה לע שות בו. הוטל עליו לאסוף חומר על־דבר ״הקשר הכלל־עולמי של הבונים החופ שיים״ .הוא החל לקרוא כל מה שהופיע על הבונים החופ שיים, ונע שה מעין מומחה לנו שא זה .הוא כתב מחקרים ארוכים בהם הציע מה יש לע שות כדי ללחום ב״ק שר״ זה .התנועה של הבונים החופ שיים עוררה את ה ת עניינו תו בבעיה היהודית .הוא נ שתכנע כי הבונים החופ שיים היו מעין כת יהודית ,ה שואפת להשתלט על העולם. אייכמן החל לקיים כרטסת של בונים־חופ שיים יהודיים חשובים.
79
ה רו צ חי ם
בי ני נו
הממונים עליו שיבחו את ה״יסודיו ת״ בה עשה זאת ,ואייכמן נעשה יסודי עוד יו תד ב״מחקד,׳ זה שלו .לאחר תקופת־מה נעשה מ עוניין עד בדי כך בבעיה היהודית ,עד כי זנח את הבוני ם החופ שיים ,והקדי ש את כל מאמציו לחקירת היהודים .הוא קדא ספרים ללא־ספור ,והפתיע את הממונים עליו בידיע תו האנציקלופדי ת ב שאלות היהדות והציונו ת .הוא נע שה משקיף מטעם הגיסטאפו באסיפות יהודיו ת ,ונ שלח לחקור את הדובעים היהודיים של ערים שונות .שוחחתי עם יהודים הזוכרים את אייכמן מאותם הימים .כולם אומרים כי היה שונה מהבדנ שים הרגילים של הס.ס .גי שתו היתד .ללא כל ויתורים ,אך מתוך נימוסים צונני ם .בין המיסמכים שמצאתי בנירנברג כלולה היתד .בקשה מטעם אייכמן ל״קרנות מיוחדו ת״ כדי לאפשר לו ללמוד עברית אצל רבי .אם כי הוא ציין שהשיעורים לא יעלו אלא שלושה מארקים ,כלומר בחצי־חינם ,סירבו הממונים עליו להיענו ת לבקשתו .אולם עתה היה ידוע אייכמן במפקדת ה.0ד .כ״מומחה העיקרי לענייני ם יהודיים". באותה העת ,כלומר באמצע שנות השלושים ,לא נוסח עדיין פתרון נאצי רשמי ל״בעיה היהודית״ .ראשי הנאצים הסכימו כי על היהודים יהיה לעזוב את גרמניה ,אולם מחנו ת הריכוז כפתרון סופי לא נראו מ יי ן. היטלד ומרעיו היו מ שוכנעים בדבר כוחה האוניברסאלי והכל־יכול של ״היהדו ת העולמית״ ,והוחלט חגיגי ת כי הדרך הטובה ביותר להתגבר על היהודים היא להוסיף ולהיוודע על־אודותיהם ,כך שניתן יהיה להביסם בנשקפ־שלהם .האין היהודים בבחינ ת הכוחות הנעלמים הניצבים מאחרי כסאות־המלוכה ,וה שולטים האמיתיים בממ שלות העולם? אייכמן החליט לפגו ש את היהודים במעוזם־הם .ב שנת 1937נסע לארץ־ישראל ,בחברת פלוני אובד שטורמפירר (סגן) האגן .מצאתי מסמכים מרובים על נסיעה גורלית זו .אייכמן נכנם לארץ־ישראל תוך שימוש ב תעוד ת־ע תונאי מזוייפ ת ,המזהה או תו כחבר המערכת של העתון ״ברלינר טאגבלאט". לפני צאתו נאסרו בגרמניה יהודים רבים ,כבני־ערובה תמורת אייכמן, שאת שמעו לא שמעו מעודם .אייכמן עשה בארץ־ישראל יומיים בדיוק, וערך ביקור במו שבת הטמפלרים הגרמניים שרונה ,ליד תל־אביב ,וביי שוב יהודי .משם נסע לקאהיד ,כדי לפגו ש באמין אל חוסייני ,המופתי של ירושלים ,שונא יהודים נודע־ל שימצה ומאוהדי הנאצים .אחר כך רצה לחזור לארץ־ישראל ,אולם ה שלטונות המאנדאטוריים הבריטיים סירבו להניח לו להיכנס ארצה ,והוא חזר לברלין .אחד מאחיו של אייכמן בלינ ץ סיפר לאחד מי דידי כי במשך ז מ ך מ ה התייחסה המשפחה לאדולף כאל ״ ציוני״ ,משום שלעתים תכופות ח באפ שרות של הגידה י הודי ת בקנה
80
איי כ מן הח מק תן מידה גדול מגרמניה לארץ־ישראל .שהותו בת שתי היממות בארץ־י שדאל העלתה באייכמן ,לאחר מכן ,את הרעיון של טיפוח האגדה כי מוצאו מארץ־י שדאל ,ועל כן יודע הוא הכל על־אודות היהודים .הצלחתו בכך היתה כה רבה ,עד כי יהודים אחדים בבודאפסט ,ב שנת ,1944ח שבו כי הוא היה בקי בפילוסופיה הרבנית. ני סי תי לגלות מתי בדיוק חלה באייכמן התמורה ,ממומחה תיאורטי ב ענייני ם יהודיים — ל תליין .אולי היתה זו התפתחות הדרגתית .כאשר הגיע לווינה בסוף שנת 1936הוא הוסיף עדיין לדבר ,ברוב־נימוס ,על ״הגירה מאולצת״ .התמורה הגדולה התחוללה עם ליל הבדולח שהתחולל בנובמבר ,1938בעת שהנאצים ציוו על הריסת ה חנויו ת הי הודיו ת וב תי־ הכנסת ,כדי לנקום על הריגתו של דיפלומאט נ אצי בפאריס .ההוראות שהגיעו לווינה מטעם ריינהארד היידריך ,ראש הגיסטאפו ,ציינו ב מיוחד כי יש להודיע על כך לאייכמן .אייכמן מצא לו את ״ייעודו״ .עדי־דאייה מסדו לאחר מכן כי הוא נראה הולך מבית־כנסת אחד למי שנהו ,ופיקח אי שית על ה שמדתם המוחלטת .נאמר כי הוא ״עזר ב מו־ידיו״ ונראה ״צוהל״. ימים אחדים לאחר מכן גילו מנ היגי הקהילה הי הודי ת בווינ ה כי כאשר אייכמן הזמינם אליו ,שוב לא ביק ש מהם ל שבת מול שולחן־ עבודתו .נאמר להם לעמוד דום ,בריחוק של שלושה צעדים ממנו .ב־1939 נסע אייכמן לפראג ,הזמין אליו את נ שיא הקהילה היהודי ת שם ,ואמר לו: ״על היהודים להסתלק — ובמהירו ת!״ כאשר נאמר לו כי י הודי פראג חיו בעיר זאת מזה 1,100שנה ,וכי הם בני המקום מדורי־דורות ,צ ע ק: ״בני־המקו ם? אני אראה לך!״ ביום המחרת ,יצא המשלוח הרא שון של יהודים למחנה ריכח. ב שנת 1941שוב לא היה עוד מקום ליהודים ,בעולמו של היטלר. לאחר ועיד ת ו אנזיי * ברא שית שנת ,1942שבה פיתחו המנהיגים הנאצים את ״הפתרון הסופי״ שלהם — רצח־המונים ,נצטווה אייכמן להוציא לפועל את פקודותיהם של היטלר ושל הימלר .באביב שנת 1945אמר לאחד מאנ שי־מטהו בבוד אפסט :״אמות בשמחה ,מתוך הידיעה שהרגתי כמעט ששה מיליון יהודים״. לא צדקתי בעת שחיפ שתי אחר מניע ,ב שנו תיו הרא שונות .לא היה כל מניע ,לא היתד .כל שנאה .הוא לא היה אלא התוצר המושלם של ה שיטה .כא שד אחדים מהכפופים לו לא היו מוכנים להוסיף ולמלא את ״תפקידם״ בתחום הרצח ההמוני ,אמר להם איי כ מן :״אתם בוגדים ברצונו • ראה נספח :ועידת ואנזיי.
81
ה רו צ חי ם
בי ני נו
של הפירר״ .הוא היה ממלא אותו תפקיד ,אילו היה מצטווה להרוג את בל הגברים ש שמותיהם החלו באות פ /או ב /או את כל אדומי־ה שיער. הפידד צדק תמיד ,והיתד .זו חוב תו של אייבמן לוודא בי פ קודו תיו של הפירד תצאנה לפועל. באביב שנת 1948היי תי מסוגל לשחזר במדוייק את מסעו של אייבמן בסוף המלחמה .הוא הגיע לתרזיינ שטאדט ב־ 20באפריל ,ושהה שם עד ה־ 27בו .ביום המחרת היה בפראג ,ב־ 29היה בבודיוביצ׳ה ,ב־ 1במאי במחנה אבנזיי שליד באד אישל ,וב־ 2במאי באלטאוסזיי ,מקום שם שהה עד ו ד 9במאי .לאחר מכן הסתתר מרצונו במחנות־מעצד אמריקניים ,עד סוף יוני ,בעת שנמלט מן המחנה בחאם .אזי הסתתר לו במשך תקופת מה אי־שם בצפון גרמניה .עובדה זו נתא שדה לאחר מכן על־ידי שני מנהיגים חשובים של ה.0ס ,.אחד מהם הס ,מי שהיה מפקד או שוויץ ,אשד הוסיף לעמוד בקשר עם אייכמן בצפון גרמניה .משם נסע אייכמן לאחד מדודיו בזולינגן ,ושהה אצלו .פעם באו ה שלטונות הבריטיים לחקור את דודו של אייכמן ,בעת שאייכמן עצמו הסתתד בבית .הדוד לא מסר להם דבר .אולם אייכמן החליט לחזור לחבל אוסזיי ,מקום שם חש עצמו בטוח יותר מאשר בכל מקום אחר. אחד מעוזרי הקרובים אלי ביו תר באותה עת היה דב־סדן ג ר מני לשעבר ,מאנ שי הוורמאכט .ברא שונה לא שש לסייע לי ,ב א מרו :״אל־לי להכתים את מדי״ ,ובהעלותו את רוח ה״קאמראד שאפט״ (חברות־הלוחמים). אמרתי לו שחברות־הלוחמים מסתיימת במקום שבו מתחיל הפשע .אני עצמי לא אציל את חברי ,אשר ביצעו פשעים במחנה ריכח ,אמרתי לו. רב־הסרן ביקר אצל חברים אחדים בגרמניה ,ו שוחח עם אנ שי .0.0 רבים .כאשד חזר ללינץ אמר לי כי אייכמן הוא ״ה שנוא ביו תר בקרב אנ שי הס.ס ,.משום השם הרע שיצא לחיל זה בגללו״ .דעתם של כל אנ שי ה.0ס .לשעבר ,וחברירל שעבר של אייכמן ,היתד ,כי הוא מסתתר אי־שם בחבל אוסזיי .בג מונדן הסמוכה היתד .מצויה מפקדתו של ״ שפינה״ (העכבי ש) ,אירגון המחתרת הנאצי. מעולם לא הטלתי ספק בעובדה כי א שתו של אייכמן ו אביו ידעו בכל עת את מקום־המצאו ,אם כי מעולם לא קיבלו מ מנו מכתבים .לאחד המלחמה קויימה צנזורת־דואר קפדנית ,וחיל הריגול הנגדי תפס את התכתובת של מרת אייכמן באלטאוסזיי ו אביו של אייכמן בלינץ .לא היו במכתבים אלה שדרים חשודים ,לא היו כל מכתבים שנכתבו בצופן אישי .כאשר כל הנאצים לשעבר נצטוו להירשם ,ב שנת ,1947הודו שלושה
82
איי כ מן ה ח מ ק תן מבני מ שפחת אייכמן בחברות במפלגה .אייכמן האב הצטרף למפלגה במאי , 1938חוד שיים לאחר ה״אנ שלוס״ .האח אוטו הצטרף למפלגה ולס.א. באותה שנה .האח פדידריך הצטרף למפלגה ו ל.3א .ב שנת . 1939 האמריקנים חקרו אותם ,אך לא גי לו נימוקים להעמדתם לדין .הם היו חברינדנספחים ,נעדרי ח שיבות כלשהי. משפחתה של מרת אייכמן היתד .שייכת לקבוצה שונה לגמרי .קרוביה בצ׳כוסלובאקיה החלו מ שג שגים בעת המי שטר הנאצי .מדי חודש בחוד שו היתה מדת אייכמן מקבלת המחאת דואר של 1,000שילינגים (כ־ 120ל״י) מתמיה ,אולם אנו הנ חנו כי היא קיבלה כסף גם ממקורות אחרים ,אולי אף ממ שפחתה־היא. ב־ 20בדצמבר 1949בא לבקרני קצין בכיר במ שטרת אוסטריה ,במרכז ה תיעוד שבלינץ ,והציע כי נ שווה את תי קינו ב שאלת אייכמן .האוסטרים ה א מינו כי אייכמן מסתתר בסביבו ת הכפר גרונדלזיי ,כ־ 3עד 4קילומטרים מאלטאוסזיי .יש בתים מבודדים בגרונדלזיי ,ה שוכן על גדו ת הנהר בעל אותו השם ,שארכו כ־ 7קילומטרים .אמרתי לאו תו קצין כי חודשים אחדים קודם לכן גילה אחד מאנ שי באלטאוסזיי מכוני ת מדצדס שחורה ,בעלת מספר־די שוי אוסטדי־עילי ,באה מעבד גרונדלזיי .היא עצרה לדקות מספר ליד הבית שבפי שרדורף ,8מקום בו התגוררה מדת אייכמן .איש במעיל גשם כבד אשר ,כפי שאמר המודיע שלי ,״נראה כי הו די׳ /שהה בבית דקות מספר ,וחזר והסתלק לו במרצדס השחורה .יתכן כי היה זה אייכמן. קצין המשטרה הסכים עמי .המשטרה היתד .מ שוכנעת כי אייכמן קיים קשר הדוק עם תא מחתרתי נאצי ב שטירייה .אי ש־מטהו לשעבר ,אנ טון בודגר ,בדה ממחנה גלאזנבארך ב שנת ,1947ועתה הוא משמש כבלדר בין אייכמן לבין המחתרת .כל תא היה מורכב מחמישה אנ שי ם; כל אחד מהם הכיר רק חמישה חברי־מחתרת אחרים .היו להם מגעים עם אירגון ניאו־נ אצי אחר ,הידוע בשם ״זכסג שטיר ך (ששת הכוכבים) .משטרת אוסטריה קיוותה כי מאסרו של אייכמן יערער את הרשת כולה. קצין המשטרה חזר וביקר אצלי למחרת היום .המשטרה גילתה כי אייכמן עומד לבלות את עדב ה שנה החדשה בחברת מ שפחתו באלטאוסזיי. היא התכוונה לערוך פ שיטה על הבית בעת שהותו בו ,וביקשה מ מני להצטרף לפ שיטה .ה תוכני ת היתה צריכה להי שאר ח שאית לגמרי .ערב השנה החדשה הוא יום הולדתי ,לא יכולתי להעלות על דעתי מתנת־יום־ הולדת נאה יותר מאשר מאסרו של אייכמן. באותה עת היה י שראלי צעיר נו הג לבקר תכופות במרכז ה תיעוד שלנו .בתורת ילד היגר עם הוריו מגרמניה לארץ־ישראל ,לחם ב שורות
83
ה רו צ חי ם
בי ני נו
צבא־ההגנה לי שראל בע ת מלחמת העצמאות ,והיה עתה בעיצומו של מסע־ ה שתלמות באירופה .הוא היה נלהב ביותר ,כתו שב של מדינה צעידה ביותד ,וגילה עניין מרובה בעבודת מרכז התיעוד ,בעיקר בקשר לפרשת אייכמן .סיפרתי לו — ועתה מבין אני כי היה זה מעשה של שטות — כי י תכן שאייכמן יהיה בקרוב במאסר .כאשר שמע כי אני נוסע לאלטאוסזיי, מקום שם מתגוררת א שתו של אייכמן ,ביק ש מ מני לקחתו עמי .״הדי תמיד תוכל לנצל עוד זוג י דיי ם׳ /אמר .י צ אנו ב־ 28בדצמבר .שהינו במלון ״אדצהרצוג יוהאן״ בבאד אוסזיי ,המרוחקת כשלושה קילומטרים מאלטאוסזיי .המשטרה האוסטרית הציבה ששה בלשים באכסניו ת שונות. הזהרתי את הי שראלי הצעיר שלא להסתובב בשטח ,ומעל לכל — שלא לשוחח עם תו שבי המקום .באותו ערב ,בלא ידיע תי ,הוא ביקר במועדון לילה ,מקום שם נהנה ביו תד וסיפר לכל הנערות כי הוא בא מישראל .הם התר שמו כראוי .שכן איש מתו שבי באד אוסזיי לא ראה קודם לכן י שראלי אמיתי ,חי. בבוקר ה־ 31בדצמבר פג שתי את קצין המשטרה הממונה על ה עניין. אנ שיו עתידים היו להיות במקומות שהוקצו להם בשעה 9.00בדיוק .הם כבר שמרו על הדרך המובילה מגרונדלזיי לאלטאוסזיי ,והבית שפו התגוררה מרת אייכמן .ב שובי לבירדהמלון אמרתי לי שראלי הצעיר שלא יצא את חדרו לפני חצות הליל .הבטחתי שאתקשר עמו כאשר י היו בפי בשורות .בשעה תשע הצטרפתי לקצין המשטרה ולאי ש שנילווה אליו. בכל האכסניו ת ובתי־המלון ,וברבים מהבתים ,נ חוג ערב ה שנה החדשה בהמולה רבה ,במוסיקה ומתוך צחוק מתרונן .אנו לבדנו ה מ תנו לחגיגה מ שלנו .הבלש ניג ש לטלפון ,התקשר עם פי שרדורף ,8וביק ש לדבר עם מרת ליבל .לאחר שהוודמ ה אמד קול של א שה :״האם זה אתה ז האם באמת תבוא הערב?׳׳ הבלש הני ח ב שקט את השפופרת .מרת אייכמן ציפתה לביקור. בשעה עשר ליווי תי את קצין המשטרה בסיבוב שערך .ערכנו ביקורת אצל הבלשים בכל העמדות ,והצצנו לאכסניות שלאורך הכביש .הערב היה צונן ביותר ,ורעדנו מקור .חזרנו למלון ״אדצהדצוג יוהאן״ ,כדי ללגום תה חם .פתחתי את הדלת של מסבאת בי ת המלון ,וני צ ב תי כאחוז־רעם .הי שראלי הצעיר י שב ליד שולחן גדול ,לגם משקה בחברת בני המקום ,ו שוחח עמם על הי שגי־הגבורה של צבא־ההגנה לישראל. קצין המשטרה החל רוטן. ״אין זה מוצא חן ב עיני .אם תצא ה שמועה כי י שראלי צעיר נמצא בעיר ,י תכן " ------------
84
איי כ מן ה ח מ ק תן ״השעה היא אחדי עשר״ ,אמרתי .״שום דבר שלא־כ שודה אינו יכול להתרחש עתה״. ״אכן ,אני מקווה לכך בכל לבי״ ,אמד קצרות. בשעה עשר וחצי י צ אנו שוב .כא שד הג ענו לאכסניה הבאה ,מסר הבלש כי אנ שים מדברים על־דבד הי שראלי שהגיע לבאד אוסזיי .בבי ת־ המרזח הבא הם דיברו כבד על־אודות קבוצת הי שראלים שבאה למקום. קצין המשטרה הביט בי בעיניי ם נוקבות ,אך לא אמד דבר .קיללתי את עצמי. השעה היתד .אחת־עשרה .אם רצה אייכמן להיות בחברת בני מ שפחתו בחצות ,חייב היה לצאת עתה את גרונדלזיי .המ תנו עוד עשרים דקות, שנראו ב עינינו כעשרים שנה .איש לא הוציא הגה מפיו .ב שעה 11.30בא בלש במרוצה מכיוון ג דונדלזיי ואמד מ שהו לקצין. קצין המשטרה הביט בי ,כרוצה לו מ ר :״הן אמרתי לך כי כך יקרה״, ו אמר :״חו ש שני כי הכל נסתיים .דומה כי מי שהו הזהיר את אייכמן״. נעצ תי בו מבטים ,בלא שאהיה מסוגל לומד מלה .הוא ביקש מהבלש לחזור על הדיו־וח שבון שלו. ״בשעה 11.30התקרבו שני אנ שים זה לזה ,על הכבי ש המוביל מגרונדלזיי .חשוך שם ביותר ,אך יכול תי להבחין בהם ,על רקעו הלבן של השלג .הם היו מרוחקים מ מני כ־ 150מטרים* אני הסתתרתי מעבר לעצים שב שולי הכביש .לפתע בא איש אחר במרוצה ,מעבר גרונדלזיי, וצעק משהו .הם עצרו ,הוא הצטרף אליהם ,ו שניו ת אחדות לאחר מכן רצו כל השלושה חזרה״. הקצין ראה את סבר־פני האומלל .״אל־נא תיקח זאת ברצינו ת רבה בל כך .עתה יודעים אנו איזו היא קבוצת הבתים שממנה הם באו .אין לנו צווי־חיפו ש ,לערוך חיפו שים בבתים ,ו איני יכול להתקדם ב ענין זה בלא הוראות ,אך כי סינו את אייכמן .אשאיר כאן שנים מאנ שי ,ואחזור ללינץ כדי לבקש הוראות נוספות״ .הוא הניע בכ תפיו ו א מ ר :״אולי היתה זו טעות להביא לכאן את הי שראלי הצעיר .או אולי הוזהר אייכמן מסיבה אחרת .איני יודע״. עשר דקות לאחד חצות הזדנו לבאד אוסזיי .הרחובות היו מלאים באנ שים מרעי שים .שיכורים קראו ״ שנה טובה״ .נ שמעו צלילי מוסיקה, וגביעי־זכוכי ת מתנפצים .לא רציתי לראות איש .חזרתי לחדרי ,ו שכבתי על מי ט תי בלא להסיר את בגדי .היי תי אומלל עד מאוד .מתנת־יוברההולדת ■שלי היתה מרוחקת מ א תנו 150מטרים בלבד .איבדנוהו ; עתה ,לעולם לא .נחזור ונלכדנו.
85
ה רו צ חי ם
בי נ י נ ו
שבוע לאחר מכן הודי עני קצידמ שטרה אוסטרי כי הם וי תרו על המשך החיפו שים .הם קיבלו ידיעו ת כי אדולף אייכמן נעלם מחבל אוסזיי. לגבי ״ צייד אייכ מ ך ,היתה שנת 1950שנה שחונה .המלחמה הקרה הגיעה ל שיאה ,ובעלווד הברי ת לשעבר התחפרו מ שני צידי מסך הברזל. האמריקנים היו עסוקים מעל־לדא ש במלחמה בקוריאה .איש לא היה מ עוניין באייכמן או בנאצים .כאשד שני נאצים היו נפג שים ,באותם חודשים ,היו נוהגים לו מר :״רוח חדשה מנ שבת!״ ,והיו טופחים איש על שכם רעהו .ידיעו ת־ע תונו ת ד מיוניו ת ,בקשר לאייכמן ,החלו מופיעות בעתוני־הסנסאציה .הוא נראה בקאהיר ,בדמ שק ,נאמד כי הוא מקים לגיון גר מני לטובת הערבים ,וכן הלאה .ידע תי כי סיפורים אלה מצוצים מן האצבע .איש ששנא תמיד כי יצלמוהו לא יופיע באור הזרקורים. התיק הגדול של אייכמן היה מונח עדיין על שולחני .קשה היה לי ביותר אף להעיף בו מבט .היי תי מ שוכנע כי אייכמן שוב אינו באירופה. הפ שיטה שלא־עלתה־יפה בערב ראש ה שנה שכנעה אותו ,בוודאי ,כי הסכנה הכרוכה בהי שארותו באירופה רבה מדי .הינ ח תי כי א ו ד י ס ה טיפל בו כהלכה .סביד היה כי הוא מסתתר במזרח התיכון ,מקום בו הגו לו ידידי ם ומעריצים בקרב העולם הערבי .עתה לא היה דבר שיכולתי לעשותו .רוב עמיתי־לעבודה ,שפעלו בהתנדבות ,עז בוני והחלו בחיים חדשים .האמריקנים שהיו מגיעים לאירופה בימים אלה שוב לא גי לו עניין באייכמן .כאשר התחלתי לדבר על־אודותיו ,היו פניהם עוטו ת הבעה של שיעמום .או שהיו מביטים בי בהירהורים דבי־מ שמעות .אחד מהם רמז כי אני סובל ,כנראה ,מתסביך־רדיפה. ״אין אתה יכול לרדוף אחד רוח־מת ,ויזנטל .מדוע לא השכח את כל הפר שה?״ אמר. בינו אר 1951פג שתי אחד מאנ שי האבווהר ,לשעבר ,שאכנהו בשם אלברט .היו לו מודעים אחדים מקרב אנ שי א ו ד י ס ה ,והוא סיפר לי כי אייכמן נראה ברומא ,בחוד שים האחרונים של קיץ ,1950כלומד חוד שים מספד לאחד שעזב את חבל אוסזיי .אייכמן נו תב בוודאי לעיר זו בנ תיב־ המנזרים .אלברט עמד לצאת לרומא ,והבטיח לנסות לגלות מה אירע. המ תנ תי לו בקוצר־רוח .ב שובו הזד ובא לראותני ,בפברואר. ״י ש תיאורים שונים לגבי בריח תו של אייכמן .הכל מסכימים כי הוא הגיע לרומא בסיועה של ועדה קרואטית ,שבראשה עמדו ידידיו־ל שעבר של אנטה פ אבלי ץ /מנ היג הממשלה הקרואטית ששיתפה פעולה עם הנאצים .אייכמן לא התגורר ,כמובן ,בבי ת־מלון ז הוא הסתתר כנראה
86
איי כ מן ה ח מ ק תן באחד המינזרים .שם קיבל תעודודז הו ת של הוואתיקאן ,שחייב היה להחזיק בה למען יקבל אשרה לאחת מארצות דרוכראמריקה״. א מד תי :״ובכן ,האם אתה בטוח כי המדובר בדרונדאמריקה ? האם לא נסע למזרח ה תיכון?״ אלברט הניע ראשו לשלילה .״רוב הנאצים שמצאו לעצמם מקלט ארעי ברומא נ שלחו לאחד מכן לדרום־אמריקה .אנו סבורים כי אייכמן הצטרף לקבוצה בת אנ שים אחדים ,כנראה בשם מושאל .מ שלוחים קבוצתיים אלה יוצאים לבראזיל ולארגנטינה״. לא היו לי האמצעים הנאותים כדי לערוך חיפו שים בבראזיל או בארגנטינה ,אמד אדם שאת שמו הנוכחי לא ידע תי ,וא שד אף לא היי תי מסוגל לתארו במדוייק ,משום שהתצלום האחרון שלו שהיה בידי נעשה ארבע־עשרה שנה קודם לכן .תקוותי היחידה היתה מ שפחתו של אייכמן. באחד הימים ינסה לחזור ולהקים קשר עם א שתו באלטאוסזיי ,מקום שם ביקרו הילדים בבית־הספר .באחד הימים ע שוי הוא לנסות להביאם לידי כך שייסעו כולם לדרוכראמריקה. בסתיו של שנת ,1951לאחר שמכרתי סידרת מאמרים על־דבר הזהב של אייכמן ,וציידי־המ טמון של אלטאוסזיי ,לכתבי־עת אחדים ,בא אלי אורח .מזכירתי מסרה לידי את כרטיכדהביקוד שלו :היינריך פון קלימרוד. גבר צנום ,לבו ש־כהלכה ,שמנהגו כמנהג אנ שי־צבא ,נכנם למ שרדי ,החווה קידה כדת וכדין ,ושאל האם יוכל לשוחח ע מי ״בגילוי לב״ .ביק שתי מ מנו לשבת. ״קראנו את מאמריך ,ו אנו מתרשמים מידיעתך המעמיקה בנו שא עדין זה .היינו רוצים להציע לך עיסקה״. שאלתי למי כוונ תו במלה ״אנו״. ״הר שית לי לדבר בגילוי־לב .אני מייצג קבוצה וינ אי ת של אנ שי ס.ס. לשעבר .האינטרסים שלנו מצטלבים בנקודה אחת .אנו יודעים כי אתה אידיאליסט קנאי .אתה רוצה למצוא את אייכמן ,כדי להעמידו לדין .אנו גם כן מעונייני ם לגלותו ,מסיבה אחרת .אנו רוצים את זהבו של אייכמן. אני סבור שנוכל להקים בינינו שיתוף־פעולה מועיל״. נאלמתי דום ,ולא יכול תי להוציא הגה מפי .הוא הציע כי אסייע לו לה שיג את הזהב שאייכמן ואנ שיו נ טלו מאצבעותיהם ומפיותיהם של מיליוני יהודים שהובלו לתאי־הגאזים .אולי לא הבין כהלכה את שתיקתי, משום שהמשיך ואמר :״אין אנו דואים שום סיבה מדוע ברנ שים מפוקפקים כה רבים ,המתגוררים בסביבת אלטאוסזיי ,יתע שרו ,בעת שרבים מחברינו, מוו תיקי ה.0ס ,.חיים בדוחק .אנו רוצים שהחלוקה תהיה חלוקת־צדק.
87
ה רו צ חי ם
בי ני נו
של אייכמן .אנו בהיו תו ברומא. אנו יודעים את בדרונדאמדיקה
יודעים ש שני כמרים ,האב אנו מכידים את ה מינזד שמו הנוכחי של אייכמן, שיוכלו לסייע לנו .ובכן,
אנו יודעים רבות על בריחתו ובר והאב בנד טי ,סייעו לו הק אפוצ׳יני שבו הסתתר .אין אך יש לנו עמיתים וחברים האם נעשה את העיסקה ?״ ני סי תי להרוויח זמן ,ו שאלתי את קלימדוד מה מע שיו בעת הנוכחית. ״ אני אחד ה שותפים בחברה ליבוא וליצוא .יש לנו יחסים טובים מאוד עם הרוסים .הצלחנו למכור חומרים אסטרטגיים למדינו ת הקומוניס טיות ,על־אף האמבארגו האמריקני .י תכן ש שמעת על דבר ״הליגה הנאציונאלי ת״ ,קבוצה של נאציונאל־סוציאליסטים ל שעבר הפועלת ב שיתוף פעולה עם הקומוניסטים .אין אנו מ שתייכים לליגה ,אך יש לנו מהלכים בחוגים רבים .תיטיב לע שות אם תקבל את הצעתנו .אין אתה זקוק לזהבו של אייכמן .אתם היהודים ,הרי יש לכם כסף רב .אתם תקבלו את אייכמן ,ו אנו — את זהבו״. לא נ עני תי להצעה מחניפה זו ,אך קשה היה להבהיר לו מדוע .פ שוט לא פעלנו באו תו הגל .אמרתי לו כי אין אני נוהג לשתף פעולה עם קבוצה של אנ שי־.0ס .לשעבר ,המ שתפים פעולה עם הקומוניסטים .לא יכולתי ,אמרתי ,לע שות עיסקה כל שהי בקשר לזהב שאינו שייך לי — ושלא היה שייך גם לאייכמן .כל מה שאני יודע הוא ,שחלק מהזהב נבע ,אולי ,מ שמונים ותשעה קרובי־המ שפחה שלי ,שנרצחו על־ידי אנ שיו של אייכמן. לאחר הפסחא של שנת 1952התקשר ע מי אחד מידידי ,מהעיירה אלטאוסזיי .מרת אייכמן ובני ה נעלמו .שלושת הנערים לא חזרו לביודהספר לאחר חופ שת־החג. הודעתי לאמריקנים ולמשטרה האוסטרית .הכל תהו מדוע נטלה מרת אייכמן את הנערים מבית־ספרם ,באמצע שנת הלימודים .בלא תעודות מתאימות לא י תקבלו בשום בית־ספר אחד באוסטריה או בגרמניה. המשטרה האוסטרית גילתה מ שהו שנמצא לאחר חפירות שנערכו בקדקע ,ליד פי שרדורף .8עד עצם היום הזה איני יודע האם היה זה זהב, מיסמכים ,או מ שהו אחד .התחלתי לבדוק מי הו שניפק למרת אייכמן דרכון .היא היתה רשומה באלטאוסזיי כ״ודוניקה ליבל ,אזרחית גרמני ת״. באמצעות ה״דויט שה פידזודג שטללה״ ( אי רגו ך סעד גרמני) שבגדאץ ,ניפקה הקונסוליה הגרמנית בעיר זאת דרכונים גרמניים לוירוניקה ליבל ול שלושת בניה.
68
איי כ מן ה ח מ ק תן שכר־הדירה החוד שי הוסיף עדיין להיו ת משולם ,תמורת הבית באלט־ אוסזיי וכל הרהיטים נ שארו בו ,אולם לא היה בכך כדי להוליד־ שולל את השכנים .אחדים מהם סיפרו לי כי האייכמנים נ סעו לבראזיל .אחרים טענו כי שמעו שמדת אייכמן נסעה לזינדולפהיים שבבאוואריה ,כדי ״לגור עם אמה״ .כרגיל ,ה שמועות שדווחו באלטאוסזיי לא נתא שרו לעולם .איש לא דאה את מרת אייכמן בבראזיל ,והיא לא היתד .כלל בזינדולפהיי ם ,ובזה נס תיימה הפרשה. ב שנת 1948סובל היי תי מנדודי־ שינה ,וביקרתי אצל רופא שהציע כי אעשה בלילה משהו ,כדי להסיח את דע תי מצרותי ! כיוון שכך ,התחלתי לעסוק באיסוף בולים .חובתי זו העניקה לי מאז שעות רבות של הנאה, וסייעה לי לפגו ש באנ שים מענייני ם בארצות רבות .היה בה אף לספק לי רמז חדש בקשר לפרשת אייכמן ,וזה — כאשר היי תי אובד־עצות. במחציתה ה שנייה של שנת 1953פג שתי בטירול בבארון אוסטרי קשיש, שהזמין או תי לחוויל תו שליד אינסברוק .שנינו היינו אוספי־בולים נלהבים, והבארון רצה להראות לי את אוסף־הבולים שלו .בילי תי עמו ערב נעים, מתוך ה תבוננו ת בבוליו .לאחד מכן לג מנו יין ,ו שוחחנו .הבארון היה אדם הגון ,מונארכיסט מאז־ומתמיד ,וקאתולי אדוק .הוא ה אזין מתוך עניין רב לדבדי על־אודו ת עבודתי .הוא הכיר אחדים מרא שי הנאצים בטירול ,שחזרו לעמדות ח שובות ״כאילו לא נ שתנה דבר״ .היה בכך כדי לזעזע ,אמר. הבארון קם ופתח מגירה מלאה במעטפות ,ששמר עליהן משום הבולים היחידימ־במינם שהודבקו עליהן .בעת שה תבוננו בערימה ,סיפר לי על אחד מידידיו בארגנטינה ,םגן־אלוף גר מני לשעבר ,שלא התקדם בוורמאכט משום שידוע היה כי הוא אנטי־־נאצי .ב שנה הקודמת נסע לארגנטינה, שם משמש הוא כמדריך בצבאו של פדון. ״זה עתה שלח לי מכתב׳■׳ ,אמר הבארון ,ומסר לידי את מעטפתו .״בולים יפים ,הלא כן? שאלתיו האם פגש שם אי־פעם במי מע מי תנו הוותיקים. והדי מה שהוא כו ת ב: ,יש כאן אנ שים אחדים ש שנינו היכרנו בזמנו .י תכן שזוכר אתה את הסגן הופמן מהגדוד שלי ,ואת הסרן ברגר מהדיביזיה דד.188 יש כאן עוד אחדים ,שמעולם לא פג שת בהם .תאר לעצמך מי עוד דאי תי כאן — ואף היה עלי ל שוחח עמו פע מיי ם :חזיר נוראי זה, אייכמן ,שפקד על היהודים .הוא מתגורר ליד בואנוס איירס ,ועובד בחברה לאספקת מים,״. ״מה דעתך על זה ז״ העיר ה ב א תן .״אחדים מהפו שעים הגרועים ביותר חמקו להם״.
69
ה רו צ חי ם
בי ני נו
לא אמרתי דבר ,משום שחששתי כי הבארון ישים לב להתרג שותי. לא היתד ,זו שמועה שמקורה באלטאוסזיי ! היתד ,זו עובדה מוח שית. כבדרך־אקראי ביק שתי לראות את המכתב ,בהעמידי פנים כאילו אני מ עוניין בבולים הארגנטינים החדשים .חזרתי וקראתי את הקטע על־ אודות אייכמן ,ו שיננ תי לעצמי כל מלה שבו .לאחר מכן ,בחדר־בית־המלון שלי כתבתי את המלים כפי שזכרתין .אך צהלתי נמ שכה שעד .קלה בלבד. נני ח שאכן נתגלה מי שהו הנראד .כאייכמן ,והחי ליד בואנוס איירס, ועובד בחברה לאספקת מים — כיצד נוכל לאסור אותו י מה אוכל אני, אזרח פרטי• המצוי בריחוק כה עצום מן המקום ,לע שות י לגרמנים היתד, השפעה מדיני ת ניכרת בארגנטינה * .צבאו של פרון נתאמן על־ידם : תע שיות א רגנ טיניו ת נוהלו על־ידי מומחים גרמניים ,והבאנקים ה ארגנ טיניי ם נ תמכו על־ידי הון גרמני. אייכמן חש עצמו ללא־ספק בטוח לגמרי בארגנטינה ,שאם לא כן לא היה מז מין את מ שפחתו להצטרף אליו .אולי היו לו ידידי ם רבי־ה שפעה באותו מקום? אחרת ,כיצד יכול היה להעז לחיו ת בעיר שיש בד, 200,000יהודים ,כשהוא נ תון תמיד בסכנה שמי שהו יזה הו? היה ברור לי כי עבוד תי בתורת חוקר פרטי הגיעה עתה לקיצה .מעמה ואילך ,חייבים אנשים חזקים יותר ליטול על עצמם את המלאכה .אריה אשל ,הקונסול הי שראלי בווינה ,ביקש מ מני להכין ב שביל הקונגרס הי הודי העולמי די דו ח ש בון מלא על פרשה זאת .הכנתיו ,כשהוא פותח ברמז הרא שון שהגיעני על־אודות אייכמן ,ומסתיים בקטע מן המכתב שקיבל הבארון האוסטרי .הוספתי את תצלומיו של אייכמן ,העתקים ממכתביו האי שיים ,דוגמו ת של כתב־ידו .שלחתי העתק אחד מן ה די ר וח שבון לקונגרס הי הודי העולמי בני ריו ר ק ,והעתק אחד — לקונסוליה הי שראלית בווינה. לא הגיעה תשובה מהי שראלים ,אך חוד שיים לאחר ש שיגרתי את החומר קיבלתי מכתב מניו־יורק .רבי קלמנוביץ ,שמעודי לא פג שתי בו, כתב לי כי קיבל את החומר ,וכי הוא ״יעריך מאוד אם יקבל את מענו המדוייק של אייכמן בבואנוס איירס׳■ /ח שבתי כי אשלח אדם לדרום־ אמריקה ,אם הם יוכלו לכסות את הוצאות־הנסיעה שלו ,וי תנו לו 500 דולאר .הרב קלמנוביץ ה שיב כי אין להם כסף. הגיעה העת לחדול ולוותר .ברור היה כי לאיש לא איכפת מהו גודלו של אייכמן .לישראלים היתה סיבה טובה יותר להיות מודאגים בק שר • דאה נספח :ארגנטינה.
90
איי כ מן ה ח מ ק תן לנאצר מאשר בקשר לאייכמן .סגד תי את מדבז ה תיעוד במארם ,1954 א מ תי את כל התיקים — היו שם תיבות רבות ,שמ שקלן הכללי הגיע למחצית הטונה — ו שלחתי את הכל לארכיוני ״יד ושם״ בירו שלים. שמרתי לעצמי רק תיק כבד א חד :תיק אייכמן. חמש שנים לאחר מכן ,בבוקר ה־ 22באפריל , 1959עיינ תי בע תון היוצא־לאוד בלינץ ,״אובראסטרייכי שה נ אכ ריכ ט ך (חד שות אוסטריה העילית) .באחד הדפים האחוריים גילי תי מודעת־אבל ,לרגל פטירתה של מרת מאריה אייכמן ,אמו החורגת של אדולף אייכמן .בתחתית המודעה מצאתי את שמות בני־המ שפחה המתאבלים על מותה .שמו של אדולף לא נכלל ביניהם ,אולם השם האחרון היה שמה של וירה אייכמן .בני־ האדם כרגיל אינם משקרים ,כא שד הם כותבים מודעות־אבל .נאמר שם במפור ש וירה אייכמן .מסתבר איפוא כי מרת אייכמן לא התגרשה מבעלה ,ולא ני שאה מחדש .גזר תי את מודעת־האבל והינח תי אותה מעל תיקו של אייכמן. בסוף אוגוסט 1959הגיע תני שיחת־טלפון מלינץ ,כאשד ע שיתי במוראט, שב שוויצריה ,מקום שם בילי תי את החגים בלווי ת בני מ שפחתי .נאמר לי כי אנ שים אחדים ראו את אדולף אייכמן באלטאוסזיי .שום טעות לזג תיתכן בקשר לכך .שבועות אחדים קודם לכן הופיעה בע תון ״דר שטרן״ כתבה שתיארה את מיבצע־הצלילה באגם טפליצזיי ,ו ה תעניינו ת־הציבור ב״מטמוני הנאצים״ חזרה ונתעוררה .מסרתי את הידיעו ת על־כך ל שגריר ישראל בווינה ,והחלטתי לחזור מייד .אשתי לא שבעה נח ת מן ה עניין4 היא אמרה ,ובצדק ,כי נותרו לנו עוד תריסר י מי חופשה ,ש שילמנו את תמורתם .מדוע חייבים אנו לנסוע? אמדתי לה כי ח י י ב י ם אנו לע שות זאת ,וזהו זה .לא יכולתי להי שאר ב שוויצריה הרחוקה ,הרוגעת .לא היי תי נ הנה מהמשך החופשה. העיתים נ ש תנו שוב .ב שבועות האחרונים פידסמו העתונים הי שראליים כתבות חד שות על־אודות אייכמן ,תוך כדי תיאור פ שעיו והבעת סברות לגבי מקוכדהימצאו .כן ה תנהלו אז מ שפטים רבים של פו שעים נ אציי ם בגרמניה ובאוסטריה .מכתבי לשגריר הי שראלי נתקבל ברגע המתאים .הוא העבירו לירושלים ,ומסר העתק מ מנו לפדדאצית הקהילות היהודיו ת באוסטריה ,שמקום מו שבה וינה .הפדראציה הודיעה על ה עניין למיניסטר הפנים האוסטרי .הלה ,מצידו ,ביק ש מה שלטונות להתקשר עמי .אייכ מן הופיע עדיין בר שימת ה״מבוק שים״ של ממשלת אוסטריה. לאחד שובי ללינץ שוחחתי עם ידידי .כמובן ,לא היה זה אדולף אייכ מן שנראה באלטאוסזיי ,אלא אחד מאחיו — היתד .זו שמועה
91
ה רו צ חי ם
בי ני נו
אלטאוסזיית טיפוסית .אולם הענייני ם החלו מתגלגלים .שני צעירים מי שראל ,שאכנה אותם ב שמות מיכאל ומאיר ,באו לבקרני .בי שראל גילו ה ת עניינו ת רבה בפר שה! הם ביק שוני להמשיך בעבודתי ,במקום בו הפסקתיה ב שנת .1954בפראנקפורט אמד לי התובע שהכין את משפטם של אנ שי ה.0ס .מאו שוויץ כי אייכמן עמד בראש הר שימה של כל הפו שעים המואשמים ,וביקש מ מני ל שתף־פעולה עמו .לפני שתפסתי את המתרחש ,היי תי שרוי שוב ראשי ודובי בפרשת אייכמן. חזרתי וקראתי את מוסיף עדיין לה תגודד מן ה ב א תו הזקן את לעולמו ,ואוסף־הבולים
תיק אייכמן כולו .השאלה עתה היתה האם אייכמן בבואנוס איירס .נסע תי לטירול ,בתקווה שאקבל שם י די דו בבואנוס איירס .אולם הבארון הלך שלו נמכר.
לאחר מכן שלחתי את אחד מאנ שי מרת מאריה ליבל לא גילתה ידידו ת בתה אכן ני שאה לגבר בשם ״קלמס״ אמרה שאין בידי ה מען של הזוג ,והיא היא ביקשה שיניחוה לנפשה.
לבקר אצל אמה של מרת אייכמן. רבה כלפי המבקר ,אך הודתה כי או ״קלמט״ ,בדרום־אמריקה .היא לא קיבלה מבתה מכתבים כלשהם.
שלחתי את המידע הקלו ש הזה לישראל .ב־ 10באוקטובר 1959קיבלתי שדר .הי שראלים ערכו חקירות בדרוט־אמריקה ,וגילו את מענה של מרת אייכמן ,שהתגוררה ,כפי שנמסר ,ב״ני שואים פיקטיביי ם״ עם גר מני בשם ריקארדו קלמנט .היי תי מ שוכנע כי היו אלה ני שואים של ממש — כי מרת אייכמן חיתה עם בעלה ,אדולף אייכמן .אחרת לא היתד .מ שפחת אייכמן בלינץ מתייחסת אליה כאל ״וירה איי כ מ ך ,ב מודעווד האבל .גם הנערים בני מ שפחת אייכמן היו בבואנוס איידס ,בחברת הוריהם .תיארתי לעצמי כי הם היו רשומים בוודאי ב שגרירות הגרמני ת כיוון שעוד זמן קצר יגי עו לגיל ה שידות הצבאי .ביק שתי מאחד מי דידי ל ה ת עניין בזהירות. הוא הודיעני כי בני מ שפחת אייכמן אכן רשומים שם ,ב שמותיהם האמיתיים( .אחד הפקידים טען לאחר מכן ,בדוב־מבוכה ,כי הוא ״לא ידע כי אלה הם בניו של אדולף איי כ מ ך). ב* 6בפברואר 1960פירסם ה״אובראסטרייכי שה נ אכ ריכ ט ך בלינץ את מודעת־האבל על מו תו של אביו של אייכמן ,אדולף אייכמן ,שמת ביום הקודם .בין ה״כלות״ שבמודעה נכלל שוב השם ״וירה איי כ מ ך .שלחתי את גזיר־הע תון לישראל ,בדואר אוויר .אייכמן היה מסור לאביו .היי תי מ שוכנע כי אחיו יודי עו לו על פטירת אביהם .היה סיכוי קלוש ,לפחות, כי יבוא להשתתף בלווייה .נאמר לי כי תתקיים כעבור חמישה ימים,
92
איי כ מן ה ח מ ק תן משום שהמשפחה ציפתה לבואם של קרובי־מ שפחה מחרךלארץ .ידע תי כי אחד מאחיו של אייכמן ,אמיל רודולף ,חי בפראנקפודט. מיכאל ומאיר לא סיפרו לי על כוונותיהם של הישראלים בבואנום איירם — אך היה עליהם לתפוס את האיש הנכון .הם היו זקוקים בדחיפות לתצלומו של אדולף אייכמן ,כפי שהוא נראה כיום .לא היה לנו תצלום מעודכן ,אך י תכן שנוכל לה שיג מ שהו שיענה על הצרכים .יומיים לפני טקס־הלווייה ניג ש תי לבית־הקברות וסקרתי את מקום הקבר .סבור היי תי כי ה תוכני ת שעיבדתי תוכל לצאת לפועל ,בעיקר ביום חורף אפלולי. עלי תי על הרכבת לווינה ,ו שוחחתי עם שני ידידים ,צלמים מנוסים, במועדון־הע תונות .ביק שתי מהם לבוא ללינץ ולצלם את כל בני מ שפחת אייכמן בעת שהם ניצבי ם מסביב לקבר .אמרתי להם כי חיוני הדבר שלא י ב חינו בהם. הם ע שו מלאכה נאה .בהסתתרם מאחרי מצבות־קבר גדולו ת ,במרחק של כמאתיים מטרים ,צילמו תצלומים חדים את כל המלווים ,על־אף העובדה שהאור לא היה בהיר כלל .באו תו הערב היו לנגד עיני שני תצלומים מוגדלים של אחיו של אדולף איי כ מן :אמיל רודולף ,אוטו, פרידריך ורוברט .על אמיל רודולף ,שאותו לא ראיתי מימי ,הצביעו לפני, את אוטו ,פרידדיך ורובדט זיהי תי .אדולף לא בא ללווייה. הצלמים חזרו לביתם .נו תר תי לבדי ,בחברת התצלומים ,כ שאני מעלעל בהם ,מ שווה ביניהם .נטל תי את תיק אייכמן שלי ,והוצאתי מ מנו את תצלומו של אדולף אייכמן שנעשה ב שנת ,1936ע שריכדוארבע שנה קודם לכן .ליד ה תמונו ת העדכאניות של ארבעת אחיו ,נראה אדולף כאחיהם הצעיר .נטל תי זכוכי ת מגדלת ,ובדקתי את קווי־פניהם של חמ שת האחים .אנשים רבים אמרו לי כי אדולף אייכמן היה דומה ביותר לאחיו אוטו .ב ה ת בונני בתצלומים בעד הזכוכית המגדלת ה בינו תי לפתע מדוע אנשים כה רבים נ שבעו כי דאו את אדולף אייכמן ב שנים הקודמות באלטאוסזיי ,בעוד שבעצם ראו רק את אחד מאחיו .כולם נראו דומים ביותר זה לזה .הדמיון המ שפחתי היה ממש מפתיע .הרהדתי בבעיו ת הניצבו ת בפני הי שראלים ב א רגנ טינ ה :תצלומים עתיקים ,העדר טביעות־ אצבעות .שנים קודם לכן הגיעוני שמועות ,שנבעו בוודאי ממחתרת ה .0ס,. כי אייכמן דאג לניתוחים פלאסטיים שייערכו בפניו .נאמר כי אירעה לו תאונת־אופנוע ,וכתוצאה מכך התנוססה צלקת על מצחו ,ממש מתחת לשיער .ויסליצני ,מי שהיה פיקודו של אייכמן ,הזכיר את הצלקת בתיאור שתיאר את אייכמן .עובדה זו אושרה על־ידי עדו תו של קרומיי ,אחד מעוזריו האחרים של אייכמן ,בנידנברג .ב ה ת בונני בתצלום שלפני ,היי תי
93
ה רו צ חי ם
בי ני נו
משוכנע כי אף ניתוחים פלאסטיים לא יהיה בהם כדי ל שנות שינוייסודי את פניו של אייכמן. אם ״ריקאדדו קלמנט״ בבואנוס איירם היה זהה עם אדולף אייכמן, אזי יחולו בפניו אותם ה שינויים שחלו בפניהם של ארבעת אחיו .גז ר תי מתוך התצלומים את פניהם של ארבעת האחים שה שתתפו בטקס־ האשכבה ,ואת הפנים מתצלומו הנו שן של אדולף אייכמן .טרפתי את הפרצופים ,כאילו שיחקתי בקלפים ,וה שלכתי אותם על ה שולחן .נוצר, בדרך זו או אחרת ,פרצוף מ שולב :אולי פרצופו של אדולף אייכמן. כאשר מיכאל ומאיר באו לבקרני פעם נוספת ,הי צג תי בפניהם את ״תחבולת קלפי אייכמן״ שלי .״אין ספק כי כך נראה הוא עתה .יש להניח שהוא דומה ביותר לאחיו אוטו .לכל חמשת האחים אותו מבע־פנים. הביטו בפה ,בזוויו ת הפה ,בסנטר ,בצורת הגולגולת״. מיכאל הניע את ראשו ,ב ה תבוננו בתצלומים .״פאנטאסטי!״ אמר. מאיר תפס את התצלומים בידו .״הנוכל לקחת אותם ע מנו ן״ לפתע גילו כי שעתם דוחקת .לא רציתי לעכבם ,אף לא ל שנייה. לא היה דבר אחד שיכולתי לע שותו. ביום ב ,,דד 23במאי , 1960הודיע ראש ממ שלת ישראל ,דוד ב דגו דיון, לכנסת בירו שלים ,כי אייכמן נלכד וחבוש בבית־סוהר י שראלי .שעות מעטות לאחר מכן הגי עני מברק־איחולים קצר מ״יד־ו שם״ בירו שלים. זמן מה לאחר תפיסתו של אדולף אייכמן פג שתי את אחד ה״לקוחות״ הקודמים שלי .הוא היה פעם מראשי ה .0.0עתה בא הוא לעתים קדובומ למ שרדי ,לשיחה שלווה על הימים שעברו .באו תו היום נכנם ,נקש בעקביו, לחץ את ידי ,ו אמר :״מיטב ברכותי ,מר ויזנטל .ז א ו ב ד ה א ר ב י י ט (עבודה נ קיי ה)״. היו אלה מלים שיצאו מלבו.
94
פרק חמישי
א ל כ ס
לרא שונה פג שתי במ שתפי־הפעולה היהודיים בגי טו לבוב ,ולאחד מכן נתקלתי בהם ב מחנו ת־ריכה שונים .היו בתחום זה פר שות מזעזעות. לאחר המלחמה ,כאשר סיפרתי עליהן ,היו יהודים רבים נרע שים מכך. אולי ציפו לכך שהיהודים י היו מחוסנים מפני שחיתות .אנו ,כבני כל העמים ,יש לנו קדושים מ שלנו וחוטאים מ שלנו ,מוגי־לב וגיבורים .כאשר התחלתי לעבוד בתורת חוקר ,לא עבר זמן רב עד שגילי תי כי מצויים אנ שים המ שתייכים לאירגוני ם יהודיים שונים ,שעברם בעת המלחמה ,אם לנקוט בל שון נקייה ,היה מפוקפק .חלקם היו חברים ב״יודנראט״ ,אותה מועצה י הודי ת שהקימו הגרמנים בכל גי טו ובכל מחנה־דיכוז. התפקיד הקשה ביותר של המועצות היהודיו ת הללו בגיטאות היה להחליט אילו שמות יש לכלול ב״ר שימות התעבורה״ למחנות־ ההשמדה .הנאצים קבעו כללים מסויימים בקשר לבריאות ,לגיל וכר, אך בדרכם ה שטנית ה אופייני ת הני חו תכופות את הברירה הסופית ליהודים עצמם .אחדים מחברי המועצות הי הודיו ת ע שו את הדבר הי חיד שיכלו לע שותו בנסיבו ת הנ תונו ת — הם נ הגו בהתאם לכללים הנאציים ,כלשונם. אחרים — הגיעו לכלל ש חי תו ת :הם הסכימו לקבל טו בווד הנ אה ,ו תימרנו ב שמות ,מתוך תקווה כי יצילו את חייהם בדרך זאת .י תכן ,אברו, שהמשלוח הבא יהיה האחרון ,ואם יעלה בידי מי שהו שלא להיכלל בר שימה ז א ת ,ע שוי הוא להינצל .כן היו יהודים שהמירו את חייהם של אחרים בחייהכדהם .היו ״קאפו״ יהודיים במחנות־הריכוז .לעתים סייעו אלה לחבריהם שוכני המחנה ,ולעתים — לא. מוטב היה אילו אנשים אלה היו שומרים לאחר המלחמה על אלם מוחלט ,מנסים להיעלם מתחת למסווה אלמוניותם .תחת זאת ,הצטרפו רבים מהם לאירגונים האחר־מלחמתיים שהוקמו על־ידי היהודים בגרמניה ובאוסטריה ,אולי מהוך תחושה מאוחרת־מדי של חרטה ,או משום שחשבו
ה רו צ חי ם
בי ני נו
כי כך יחו שו את עצמם בטוחים יותר .ברור כי האמת נתגלתה ,במוקדם או במאוחר ,הניצולים א שד לא שכחו זי הו אותם ,מסרו אותם לידי שלטונות בעלות־הבדית ,ונ תחוללו שערוריות. חברי הוועד המרכזי היהודי באיזור האמריקני של אוסטריה בחרו בי לםגן־יו שב־ראש הוועד ,והפקידו בידי את המחלקה המ שפטית והמדיני ת. היי תי אחראי על עמיתיכרלעבודה ,והיי תי זקוק לאנ שים שעברם נקי. קבעתי לעצמי כלל ,כי שום י הודי שהיה לו תפקיד ״ר שמי״ כל שהו בעת המי שטר הנאצי — בין אם הואשם במע שים שליליים ,בין אם לאו — לא יוכל למלא תפקיד באירגון י הודי שהוקם לאחר המלחמה .כלל זה אושר על־ידי ה שלטונות האמריקניים ,ונוד ע בקרב בעלי המצפון שלא היה טהור לגמרי — ולאו דווקא מתוך אהדה — כ״לכס ויזנטל״ ,או ״חוקו של ויזנטל״ .כאשר שוחחתי על בעיה זאת עם קבוצות יהודיו ת ,סיפרתי להן על היהודי שקילל את אשתו? וכאשר הלכה לעולמה ,נאסר עליו לה שמיע כל מלה נוספת ,והוא בילה את שארית חייו כ״אילם ,,בחצרו של הרבי הנודע מצ׳ורטקוב .״כל יהודי״ ,אמרתי ,״ שפיו ה שמיע פקודה מטעם הנאצים ,שהיה בה משום רדיפתם של יהודים אחרים ,יש לאסור עליו לה שמיע מלה נוספת ב אזני י הודי אחר״. האמריקנים הסכימו להצעה שהיצעתי להקמת ועד י הודי שישמש כוועד מ שמעתי ,ו שיחקור פר שיות של שיתוף־פעולה בין יהודים לנאצים. הוועד מצא שלושים יהודים אשמים ב שיתוף־פעולה כזה ,וחמישה — כאשמים ב שיתוף־פעולה עם הנ.ק.וו.ד .הסובייטי .כתוצאה מ שיתוף־פעולה אחרון זה נ שלחו יהודים למ חנוודמ אסר בסיביר .ברור היה כי לוועדה לא היה מעמד רשמי .פסקי־הדין שלה לא היו אלא סמליים באופיים .אם ה״אשם״ ה תנגד לפעולו תינו ,היה זכאי לפנו ת לבתי־המ שפט האוסטריים הסדירים ,ולמחות על החלטותינו .איש מאלה שנמצא אשם לא הגי ש עירעור מעין זה .בי שראל נחקרו מ שתפי־הפעולה על־ידי ה שלטונות, ודינם נחרץ על־ידי בתי־המ שפט. מאז אותם ימים גילי תי ח שדנות כלפי יהודים הטוענים כי הצילו מי שהו .אדם שהגיע למעמד שבו יכול היה להציל — יכול היה גם לחרוץ די ד מוו ת על הניצול .הס.ס .והגיסטאפו לא היו אירגוני־סעד .הם רצו לקבל רשימה של כך־וכך אנ שים שיועלו על הרכבת ביום ג׳ הבא ,ולא היו מוכנים להסתפק בפחות מכך .לא היה מקום למיקוח .והאנ שים היו חייבים להיות במקום ביום ג׳ הבא ב שעה , 12.30ולא ב שעה .12.40כא שד אחד האנ שים הופיע בפני הוועד שלנו ,העיד אחד העדים כי הנא שם הסירו מר שימה אחת אשר כזאת.
96
אלכ ם .ג לו כלפיו מידה של רחמים״ .אמר העד .״הוא הציל את חיי״. ש אל תיו,, :מה היה השם שהציב בר שימה ,במקום שמך?״ העד לא ה שיב .הנאשם נמצא חייב בדינו. מיי שם אני אותם כללים קפדניים גם כלפי אנ שים המציעים לסייע לי בעבודתי .עברם צריך להיות נקי מרבב .אחדים מהם ביק שו מ מני לערוך חקירה לגבי עברם .אלכם היה אחד מהם.
האיש היה עצבני ביותר כאשר נכנ ס למ שרדי ,באחד מי מי שנ ת . 1958 הוא הרכיב משקפי־שמש ,בלא שתהא לכך סיבה סבירה כלשהי ,כיוון שהיה זה יום אפלולי ועגום .הוא היה גבוה וצבע שערו אדמדמ־בלונדיני, ב שנות השלושים המאוחרות לחייו .בעמדו מולי הניע בכ תפיו בחוסר־י שע. הוא לא ידע כיצד לפתוח בדבריו .״חו ש שני כי יש בפי סיפור מחר״ ,אמר. ביק שתיו לשבת ,סגרתי את הדלת והיצע תי לו סיגריה .אנ שים רבים הבאים לבקר אצלי סבורים כי סיפורם סיפור מוזר הוא .תמיד אכן מוזר הוא ,מנקודת־הראות שלהמ־עצמם ,ולעתים תכופות הוא מוזר גם מנקוד ת־דאותי .לפני שנים היו צעירים מאזורי־אוסטריה ה שונים באים לראותני ,משום שהיו סבורים כי אני מייצג את הישראלים .הם לא היו יהודים ,אך רצו להתנדב לצבא הי שראלי .שאלתים מדוע ברצונם לע שות כן .בלבי קיווי תי כי אמצא ביניהם מי שהו העושה זאת מתוך תחו שת־ אשמה ,או משום שבכוונ תו לשלם פיצויים מוסדיים כלשהם .לצערי ,טעות היתה בידי .נתברר כי לא אידיאליזם הוא אשר הניעם .אחדים מהם ע שו שנים אחדות בוורמאכט ,ולא יכלו להסתגל לשיעמום שבחיים האזרחיים. הם ביק שו לעצמם חיים מענייני ם ומרגשים .אחרים שאלו בגילוי ל ב: ״כמה י שלמו לין ״ שכירי־חרב שהיו מוכנים ללחום ל צידו של כל מי שישלם להם את א שד הם מבקשים .היה עלי לומר להם כי איני מיי צג איש ,וכי — יתד על כן — נראה כי הישראלים מסתדרים יפה בכוחות עצמם. מבקרים אחדים באו לספר לי סיפורים סבוכים ,כיצד דודה מארתה הקשישה שלהם סייעה ל שכנים יהודים ״לפני שלקחו אותם״ .הבטיחו לה מטבעות־כסף ,או זוג פמוטים ,אולם הגיסטאפו לקח הכל .עתה רצו לקבל כסף מ״האירגונים היהודיים ,שבוודאי יש להם כספים ב שביל האנ שים שסייעו ליהודים״. פעם בא חייט קשיש ,ששפם נוסח־היטלר התנוסס על שפתו העליונה, וביק ש מ מני עצה ,כיצד לקבל ״ שילומים יהודיים״ .כך קרא בעתון.
97
ה רו צ חי ם
בי ני נו
מבחינ תו היתד .מ שמעות הביטוי — ״ שילומים תמורת נזק שנגדם על־ידי היהודים״ .ז הו מקרה ברוד ,אמד .עוד ב שנת 1938תפר חליפה ב שביל לקוח י הודי ותיק ,אותו הכיר מזה שנים דבות ,הד קאהן ,אשר נאסר לפתע ונלקח למחנה־ריכוז .והד קאהן זה לא שילם את חובו לפני שנגרר מ בי תו :היי תכן ז ״הוא היה צריך לשלם לי תמורת החליפה״ ,אמד החייט .״אחדי ככלות הכל ,הוא הז מין אותה ,הלא כן ? לא היתה זו א שמתי כי לא יכול היה ללבוש אותה״. היה עלי להסביר לו כי במחנו ת־ריכוז לא היה נ הוג ללבו ש חליפות חדשות. הוא התעקש .״הרי יש חוק שילומים ,הלא כן?״ ״שום חוק אינו מושלם .כנראה שהמחוקק לא העלה מעולם על דעתו אפשרות מ עי דזו״ אמרתי .אך לא יכול תי ל שכנעו .הוא הסתלק כ שהוא ממלמל כי ילך וי תלונן בפני ה שלטונות. הגבר הצעיר בעל משקפי־השמש שישב עתה מול שולחן־עבודתי לא ה שתייך ,כפי שנראה לי ,לאף אחד מהסוגים הללו .ח שתי כי לא היד .זה עניין קל ב שבילו לבוא אלי .העמדתי פנים ש איני מ תבונן בו .הוא מסיד את מ שקפיו. ״איש אינו יודע שבאתי א לי ך /אמר ,כאילו היה זד .חשוב לו שלא להיראות במ שרדי .״רק דודי ,והוא לא יספר לאיש .כוונ תי לומד ,או תו איש שאני מכנה אותו בשם ״דוד״ .הוא אמר שזה בסדר לבוא ול שוחח עמך .הוא חולה אנוש ...האוכל להתחיל מן ההתחלה?״ ״אבי היה מהנדס .לפני מלחמת העולם הרא שונה היתד .המשפחה כנדאה אמידה למדי .כמעט ש איני זוכר את אבי־זקני ,שהיה תע שיין .אבא היה מדבר לעיתים תכופות על אביו־זקנו ,אשר תצלומו ,במסגרת סגלגלה, היה תלוי בחדר־הספרייה .תכופות היי תי מ תבונן בו — גבר נ שוא־פנים, בעל זקן לבן ,דצועת־ שעון על מו תני תו ,וכיפה על ראשו .אבא סיפר לי כי סבו היה למדן ידוע״ .הוא הפסיק לרגע .״הוא היה רב״. אני מודה כי ה ת בוננ תי באורחי כמשתומם .כל חוקר־גזע נ אצי ראוי־ ל שמו היה אומר ,בלא היסום ,כי הגבר הצעיד הוא ארי במאת האחוזים. היו לו ״גולגול ת נורדי ת מוארכת ,אופייני ת״ ,עיניי ם אפורות־כחולות וחוטם ישר שהנאצים היו סבורים כי הם נחלתם של ״אדים״ בלבד .ח שבתי שהוא נראה יותר ארי מאשר אדים מקצועיים רבים שלהוותי פג שתי בחיי. ״כן ,סבי ואבי היו יהודים .אמי היתה נוצרייה .את שעדי ה בלונדי ו עיני הכחולות יר שתי ממנה .חונכ תי כקאתולי ,אם כי אמי לא היתד.
98
אלכ ם מ תנגד ת אם היו מחנכים או תי כיהודי .הם ח שבו כי יהיה לי קל יותר אם לא אהיה יהודי .נולד תי ב שנת .1922כאשר היטלד פלש לאוסטריה היי תי בן שש־עשרה״. עתה דיבר ביתר־ שטף. ״לפתע נע שי תי יהודי־למחצה .לא ה בינו תי לגמרי למה הכוונה ב מונח זה ,אך הורי יד עו יפה מה פירו שו של דבר .הם ידעו מה אירע בארבע ה שנים האחרונות בגרמניה ליהודינדל מחצה וליהודים־לרביע .אבי למד יפה את חוקי נירנברג .היי תי בן י חי ה והם אהבוני אהבה רבה .אבא בילה בחברתי כל כמה שעבודתו הרשתה לו .בכל אשר ע שו ,תמיד ח שבו תחילה עלי״. למשך זמן־מה נדם ,ואז המ שיך לדבר. ״הורי דנו בבעיה של היו תי יהודי־למחצה עם ידידם הטוב ,אותו אדם שאני מכנהו בשם ״דוד״ .היה זה רופא ידוע בווינה .הוא ואבי היו ידידי ם טובים מאז י מי לימודיהם .דודי אינו יהודי .באו תו היום ,כא שד הוא בא לבי תנו ,ח שתי כי מ שהו חשוב נ דון בחדר־הספרייה של אבי .נקראתי פנימה .הם היו מתוחים ביותר ,ואמי בכתה״. ״אבא נראה חיוור ביותר .הוא שאל אם אני מבין את חוקי הנאצים, כי אני יהודי־למחצה .הנע תי ברא שי לאות ״הן״ ,בלא להיות מודאג יתר על המידה .היי תי מודאג יותר בקשר לב חינ תי הקרובה בלאטיני ת, בגימנסיה .אבא הסביר לי כי בתורת יהודי־למחצה יהיה עלי לעזוב את הגימנסיה .היה בכך כדי לזעזעני .הוא אמד כי אולי אצטרך לעבוד בבית־חרו שת .אמרתי כי אי ש לא יוכל לאלצני לע שות זאת״. ״הוא הביט בי במבט נוגה ,ו אמר, :הו ,כן ,הם יוכלו לע שות זאת. הם יכולים לע שות דברים אחרים — למרר לך את חיי ך .ידע תי כמובן מה פירו ש ״הם״ .אחדים מביניהם היו בכיתתי .נאצים. ״אבא א מד, :עלינו למצוא דרך כדי להגן עליך .אמא ו אני איננו חשובים ,אנו חיינו את חיינו ,אך אתה — הרי הכל לפניך .הקורבן ראוי ,אנא האמן לי .דנו בכל הפדשה עם הדוד פדאנץ ,והרי מה שאנו עומדים לעשות .אמא תודיע ל שלטונות כי אתה אינך ...ובכן ,כי אינך בני .כי היא והדוד פדאנץ...׳ הוא עצר לרגע ,בלי שיוכל להוסיף ולדבר, אך אחד כך א מד, :היא תודיע כי אתה ילדם ש ל ה ם ,והדוד פראנץ יא שר זאת׳״. ״היי תי מבולבל עד מאוד .אמי חדלה לבכות ,ואמרה ,ב שקט ר ב: ,כמובן ,אבא הוא אביך האמיתי .אומר להם שקר .חייבים אנו לע שות זאת ,בגללך ,בגלל ע תי ד ך.
99
ה רו צ חי ם
בי ני נו
״ א מ ר תי :״אמא ,אינני מבין .מה חייב א נ י לע שות?״ ואז אמר הדוד פראנץ ,שי שב שם ודמעות ב עיניו ,יש רק דבר אחד שאתה צריך לע שות עתה ,והוא להאזין לעצת הוריך .אל תדאג — הכל יסתדר׳.״ אורחי הי שיר את מבטו נכחו ,אולי משום שחזר והתנסה כאן במחזה שהתרחש בחדד־הספרייה של אביו. ״וכך היי תי לארי .איני יודע כיצד ע שו זאת .אמא בוודאי הצהירה הצהרה ,שנחתמה על־ידי הדוד פראנץ .ע תיד היי תי ל שמוד את שמי הקודם .אם הדוד פראנץ היה רוצה לאמצני ר שמית ,כבנו ,צריך היה לקבל את הסכמת אשתו ,אך כל ה עניין אמוד היה להי שאר כסוד .הוא היה נ שוי ,ו היו לו ילדים ,ובעיו ת עלולות היו להתעורר אם היה מ שוחח עם א שתו על העניין״. תהיתי מדוע בא לספר ל י את סיפורו .״אדיאניזאציו ת״ מעין אלה היו נפוצו ת ביותר באותה העת .הורים יהודיי ם נוא שים אחדים ני סו להגן על ילדיהם .היה זה סיפור מזעזע ,אך לא בל תי־דגיל. הוא אמר בשקט :״ב־ 1940ה תנדב תי — לוואפן ס.ס.״. נזדעזע תי .״ה.0ס ! .״ ״היה זה רעיונו של הדוד פראנץ ,ו אני הסכמתי .התהלכו סיפורים ,על מע שי־זוועה כנגד היהודים .לא היה ידוע שום דבר ודאי ,אך נלח שו דברים רבים .הינ חנו כי הם לא יפגעו בי הודי אשר בנו התנדב ללחום במסגרת הוואפן — .0.0אף אם שוב לא היי תי רשמית בגדר בנו .ובכן, נתאמנתי יחד עם די ביזי ת .0.0בגרמניה .באביב 1941נ שלחנו למזרח. ביוני באה התקפת־הפתע נג ד רוסיה .בידי הדיביזי ה שלנו נפל הכבוד להיות הדיביזי ה הרא שונה שחצתה את הגבול הרוסי״. ״היי תי במעמקי רוסיה כאשר קיבלתי מכתב קצר מאמי .היא התגר שה מאבי .רק זאת כתבה ,ולא הוסיפה .היא ידעה ,כמובן ,כי הדואר עובד צנזורה .חודשים אחדים לאחד מכן הגע תי הביתה ,לחופשה .אמא סיפרה לי מה אירע .באחד הימים היא הוז מנה לגיסטאפו .הם החלו לצעוק עליה. האין היא יודע ת שאמו של איש .0.0אינה יכול ה להיות נ שואה לי הודי ? כאשר אמרה כי לעולם לא תתגרש מבעלה ,אמר לה קומיסאר הגיסטאפו כי מוטב שתחזור ותתח שב ,שאם לא כן יק שו עלי את החיים .אולי אף י חזי רוני להיות יהודי ,אם יודע ת היא מה פירו שו של ז ה .היא ידעה, כמובן .היתה זו סחיטה מן הסוג המכוער ביותר׳׳. הוא קם והחל צועד הלוך ו שוב מול שולחני. ״אבי הסכים מייד .הוא כבר דשם את כל רכו שו על שמה של אמא. בכינו .כולנו .אבא לא יכול היה להוסיף ולחיות בבית .הוא התגורר בחדר
100
אלכ ם שכור ,קטן ועלוב ,בקירבת־מקום .ביומ־המחרת היה עלי לחזור אל החזית. שבועות מעטים לאחר מכן באו ה ם לקחתו .גירו שיה של אמי ,ולחימ תי ב שורות הוואפךס.ס .לא היה בהם כדי להצילו .הוא הוגלה י חד עם יהודי ם אחרים .זאת ידעתי ,ולא יותר .היינו אז באיזור לנינגראד .התהלכו שמועות כי אזרחים רבים הוצאו להורג ,ובמיוחד יהודים .לא האמנ תי בכך ,משום שלא ד צ י ת י להאמין בכך .אין ספק כי אנ שים אלה הם מדגלים וחבלנים ופאדטיזאנים ,כפי שסיפרו לנו תמיד .אולי היו ביניהם גם יהודים אחדים .אולם הם לא הוצאו להורג מ שו ם ה י ו ת ם י ה ו ד י ם . זו היתה הגירסה הר שמית ,ובלעתיה על קרבה ועל כרעיה .יודע אתה כיצד זה ,מר ויזנטל .אם אינך רוצה להאמין בדברים מעין אלה ,מנסה אתה תמיד למצוא לעצמך הסבר המתקבל על הדעת״. הוא התיי שב .״אולי היי תי מוסיף להאמין בכך גם כיום ,אלמלא נפצע תי ונ שלחתי לבית־החולים הקרוב ביותר של הם.ס .הם טיפלו בנו כראוי .רק שלושה אנ שים בחדד .שני החולים האחרים היו אנ שי ם.ם .אשר שימ שו שומרים במחנדדריכוז .הם סיפרו לי את א שד אירע ליהודים שם .הם לא סיפרו לי הכל — אך היה בכך די כדי להביא לנדודי־ שינ ה במשך לילות שלמים .משם הועברתי לביודחולי ם־ב םיםי גדול בריגה .היי תי בחדר קטן בחברת איש ם.ס .אחר אשר החלים מהתמוטטות־עצבים .הוא סיפר לי כי התמוטט לאחר שבועות של ירייה בנ שים ובילדים .הוא לא יכול היה להוסיף ולעמוד בכך .נאמר לו כי יהרגוהו בירייה אם ידבר על כך — אך היה עליו לספר ל מי ש הד. ״ובכן ,עתה ידע תי את האמת כולה .אי־אפ שר היה להתחמק מכך. בדבצי שם על מיט תי ח שבתי על אבא ,שאותו אהבתי מאז־ומתמיד. נזכר תי בכל .בדברים פעו טי ם :כיצד ,ביום א׳ בבוקר ,היינו יוצאים לטיול, וכיצד היינו מבקרים בקונדיטוריה ,והוא היה קונה לי דברי־מתיקה, באמרו שאל־לי לספר על כך לאמא ,שכן היא תכעס אם אבוא הביתה בלא תיאבון לארוחת הצהרים .היינו כקושרי־קשר .לא היה דבר שאבא לא היה מוכן לעשות למעני .והנה אני כאן ,חבר בוואפן־ס.ס ,.חיל־ה״עלית״ של היטלר ,ולא היה בכוחי לעזור אף לאבא שלי .אף לא ידע תי להיכן נטלוהו ,האם הוא חולה ...לא יכול תי להוסיף ולח שוב הלאה מכך .ידע תי כי הוא באחד מאותם מחנות ,אולם לא רציתי לדעת זאת .התפללתי לאלוהים כי ידאג לכך שלעולם לא אדע״. הוא קם מכסאו ,ניג ש לחלון וה תבונן החוצה .הוא היה מוכן לע שות הכל כדי שלא יצטרך להביט בי ,במי שהו. ״ברגע שנ שתחררתי מבית־החולים ה תנדב תי ל שירות בקר החזי ת .הם
101
מ רו צ חי ם
בי ני נו
אמדו כי יצא תי מדעתי .היי תי זכאי ל שירות נוח ,באזורי העורף .סירבתי, באמרי כי אני רוצה לחזור ליחידתי .שם ה תנדב תי לתפקידי־סיור. בהזדמנו ת הרא שונה הינ ח תי לרוסים לקח תני ב שבי .לא יכול תי להוסיף ולהילחם לצידם של אנ שים א ל ה ״. הוא פנה והביט בי .״ אני מני ח שאנשים מסויימים י בוזו לי על כך. י תכן שכל מה שע שיתי — לא כשורה ע שיתי״. הוא המתין ,בצפותו כי אומר מ שהו :י הודי שהפך להיות אי ש 5.0,0 שענד על צוו א רו ך מדיו את סמל רוצחי־ההמונים של עמר־שלו .מה יכול תי לומר? מה יכול היה מי שהו לומר? הוא הניע ראשו כמבין ,כאילו שתיקתי לא הפתיעה אותו. ״שש שנים ע שיתי ב מחנו ת רוסיים שונים ,ל שבויי־מלחמה .שמרתי א ת סודי לעצמי .בסופו של דבר ,ב שנת ,1955חזרתי לאוסטריה .אמי הלכה לעולמה .אבא נעלם ״אי־שם במזרח״ ,יחד עם מיליוני יהודים אחרים. נותר רק ״דודי״ שבווינה״. קולו היה קשוח .״הוא רצה לעזור לי .הוא ביקש מ מני לבוא ול חיו ת בחברת מ שפחתו ,לתקופת־מה .אולם לא רציתי להיות שם .לא ר צי תי לשוחח עמו .תחו שת־ריקנות אחזתני .כל הרג שות נט שוני .הוא נ*0ד. להסביר לי כי שנינו ,הוא ו אני ,ע שינו כמיטב יכול תנו ,ו תו לא .לא היצלנו את אבי ,אך לא היתד .זו א שמתנו .אני ,לפחות ,ניצלתי .אם לא היו הופכים או תי לארי ,היי תי גם אני בין הניספים. ,אמרתי שייתכן כי טוב מותי מחיי .מה הטעם שבחיים? לא למדתי דבר ,אין לי כל תקווה...׳ האוכל לקבל עוד סיגריה ,בבק שה?״ הוא הצית את הסיגריה בידיי ם רועדות .אמדתי למזכירתי כי תדאג שלא יפריעונו ,וקמתי וביק שתיו ל שבת לידי על הספה. ״אתה יודע מדוע באתי לשוחח עמך״ ,אמד .״ איני מ שתייר לשום מקום. האם אני איש ס.ס ?.האם אני י הודי ? האם אני יהודי־למחצד ? .האם אני מ שתייך לרודפים ,או האם אני אחד מן הנרדפי ם?״ ״אם סיפורך נכון — ואין לי סיבה להטיל ספק בכך — הרי אתה אחד מן הנרדפים .כמו כה רבים מאתנו ,איבדת את הוריך .ניסי ת להציל את אביך...״ הוא הניע ראשו לשלילה .״אין בכך כל תועלת .לגבי היהודים ,אוסיף להיות איש .0.0מקולל .לגבי האחרים ,אהיה תמיד י הודי מטונף .אם אספר את האמת ,אשאר להיות בבחינת האוייב הניצחי״. הוא קפץ ממקומו .״אספר לך מדוע באתי לראות דווקא או ת ך ,מד ויזנטל .אני חש כי י הודי אנוכי .לגבי ולגביך ,אני יהודי .אך לגבי
102
אלכ ם העולם החיצוני ,חיי תי י כ ו ל לה שאו בחזקת אי ש ס.ם ,.ולסייע לך בעבודתך .לא ...אל־נא תפסיקני .שוחחתי על כך עם הדוד פדאנץ .אמדתי לו כי קראתי על־דבר עבודתך ,וכי אני עומד להציע לך את עזדתי .הוא הבין ,והסכים מייד .ז הו הדבד הי חיד שאני חש כי אוכל לעשות ,שבו אוכל להביא תועלת כ ל ש ה י ״. לא אמרתי דבד. ״האם אין אתה נו תן בי אימון ן אני יודע ,קשה להאמין לסיפור כה פאנטאסטי .ובכן ,הבאתי לך את כל הידיעו ת על־אודותי .הכל כאן, החל מ שמו של אבי־זקני היהודי ,וכלה בתאריכי הגליי תו של אבא ,ו שובי מברית־המועצות״ .הוא מסר לידי שני דפים כתובים במכונה. ״אנא ,בדוק כל פרט ופרט .שלח את אנ שיך אל המשטרה — לכל מקום שתרצה .אני אשלם תמורת זאת בשמחה .ואז ,אם תהיה מ שוכנע כי מה שסיפרתי לך אמת הוא ,אנא כתוב לי .הנה מעני .אני רוצה לעבוד ב שבילך .הדי זה כאילו אני מחזיר חלק זעיר ביו תר מן הריבית על חוב עצום .תשלום סמלי ,אך בכל זאת תשלום״. שאלתיו מה מע שיו. ״אני םוכן־נוםע .עבודה זו מאפ שרת לי לנוע במקומות שונים באוסטריה ובגרמניה ,ו אני מני ח שאוכל להגיע לאחר־מכן גם לחלקי* אירופה אחרים .איני נ שוי .ובכן ,רואה אתה ,א ו כ ל להביא לך תועלת״. שבועיים לאחר מכן הוא י שב מולי פעם נוספת .אמדתי לו כי בדקנו כל פרט ופרט. ״דבריך דברי אמת ,ממש כפי שציפיתי .שום איש לא היה משתמש בהוריו שנפטרו כדי ל הוליכני שולל״. והוא אמר ,ב אי רוני ה :״גם לא אי ש־ם.ס?.״ ״הבה ונקווה כי גם הוא לא .עתה ,עלי לספר לך מ שהו שאינך יודע. בדקתי בקשר להגליי ת אביך .המשלוח שצורף אליו נ שלח לריגה ...כן! י תכן בהחלט כי הוא היה שם ,בסביבה ,בעת שאתה שכבת בבית־החולים״. נראה היה כי ידיע ה זו הדהימתו .אני מניח שהוא דימה את עצמו שוכב בביוד החולי ם ,ליד איש הם.ם .שהתמוטט. הוא בלע בקו שי את רוקו ,ו א מ ר :״מד ויזנטל ,הבה ונתחיל — וככל שיהא זה מוקדם יותר ,כן יהיה זה טוב יותר .אני ח י י ב לעבוד ב שבילך, שאם לא כן אצא מדעתי״. הראיתי לו תיקים אחדים ,וסיפרתי לו על־דבד חקירותינו .כחבר קבוצת אנ שי־ס.ס .משוחררים ,לא יהיה עליו להעמיד פני ם! הוא ימ שיך למלא את תפקידו המלחמתי ,לפחות לתקופה קצרה נוספת .״כתבי־
103
ה רו צ חי ם
בי ני נו
האמנ תו״ היו מעולים ביותר ,והוא עשה מלאכה טובה .עתה מקובל הוא על ע מי תיו המשוחררים ,מכבדים אותו על דעו תיו ה״ראדיקאליות״ ,והוא הפך להיות אחד מהחבורה .לגביהם הוא בבחינ ת ״גר מני טוב״ — במילים אח רו ת :ג ר מני רע ,שנותר רע. אלכם ו אני איננו נפג שים מעולם בפומבי .בכתב הוא מ כנני בשם ״פליכס״ .אנו נפג שים במקום שבו אנו מ שוכנעים כי אין אי ש מבחין בנו. הוא קורא את כל הספרים על־אודות מלחמת העולם ה שנייה והמי שטד הנ אצי שהוא יכול לה שיג .תכופות רואה הוא את הדברים בעד מ שקפיו של איש שהיה ״מן הצד שכנגד״ .לעיתים דנים אנו בפרשה מ שני צידיה, והתוצאה היא השקפה שקולה ביותר. באחד הימים אמר לי :״היי תי רוצה לחזור ולהיות יהודי .באורח ד שמי ,כלפי העולם כולו .ז הו העולם שאני מ שתייך אליו״. לא היי תי מופתע כלל .אמרתי ,כן ,אכן הוא מ שתייך אלינו .הוא הוכיח זאת .אך אמרתי לו כי יכול הוא להוסיף ולעבוד ב שבילנו ,לפחות לתקופת־מה ,אם יוותר ״אחד משלהם״. ״היי תי רוצה לחיות בישראל .י תכן ששם אוכל באמת לשכוח את העבד״. ״אך מה בדבר האנ שים שאינם מסוגלים לשכוח את העבר ,אלכם י באחד הימים עלול אתה לטעות טעות ,ולומר להם מה שהיית פעם .הם עלולים שלא להבין זאת .איני רוצה שתיפגע שוב — אף אם יהא זה משום סיבה אחרת״. החלטנו להשהות את ההחלטה .אלכם מוסיף ע דיין לשמש כאחד מעוזרי היעילים ביותר .עד כמה מיטיב הוא למלא את תפקידו — בכך נוכח תי לדעת לפני ז מ ך מ ה :נמסר לי כי אנשי־ס.ם .מסויימים ,בבירת אחד ממחוזו ת אוסטריה ,מאיימים להרגני .העברתי את הידיעד .למשטרת־ המדינה האוסטרית ,אשד הפעילה שני שוטרים לבדיקת העניין .באורח פרטי ,ביק שתי גם מאלכם לערוך חקירה. שבועיים לאחר מכן הראני מפקד מ שטרודהמדינ ה את הדין־וח שבון שלו .אנ שיו חדרו לתא מ שוחררי־המלחמה בו מדובר ,וה שתתפו במיפג שים אחדים .בדידו ח ש בון נאמר כי אי ש הם.ם .המסוכן ביותר שהשתתף בהם הוא פלוני אלמוני ,סוכן־נוסע ,גבר גבוה בעל עיניי ם אפורות־כחולות ו שיער אדמדם־בלונדי ,איש ה־וואפדם.ס .לשעבר ...״אחד מאותם טיפוסים ללא־תקנה ,בעלי דעות ראדיקאליות ,שיש להי שמד מפניהם״ .אלכם, כמובן.
104
¥
פרק ששי
הדכבת עמדה לצאת תוך שלוש דקות
אלכם מילא תפקיד חשוב בפרשת קורט וויזה .הכל החל באורח בלתי־ צפוי־מראש באחד הערבים שברא שית יולי .1964האזנ תי אותה שעה לחד שות־העדב .בסוף ה שידור באה אתנחתא קלה ואז הכריז הקריין הגרמני ב םגנו ךדי בו דו החלקלק :״גבירו תי ורבותי ,הרי הודעה חשובה מטעם מ שטרת קלן :קורט ויזה ,שהואשם בפ שעי־מלחמה ,נמלט מדירה בקלן שבה ה תגודד במ שך ה שנתיים האחרונות .הוא היה נ תון במאסד אך שוחרר בערבות עד למשפטו .הוא נצטווה להתייצב בלשכת התובע מדי יום שלישי ,וכאשר לא הופיע שם במשך שבוע י צ או בלשים לחפשו. ה שכנים אמרו להם כי ויז ה לא נראה מזה ימים אחדים...״ קולו הצונן־ מקצועית של הקריין לא העיד על כל ה תעניינו ת אי שית, בעת שביקש מ מ אזיניו ״להודיע ידיעו ת מועילות כל שהן״ ללשכת התובע בקלן ,או לתחנת המשטרה הקרובה. סגרתי את הדאדיו .הרי עוד פו שע נ אצי שנמלט .למי אכפת? מספר נכבד למדי של פושעים כאלה נמלט בחוד שים האחרונים .רוב המאזינים שכחו את שמו של הבורח עוד לפני שסגרו את מכ שירי־הראדיו שלהם. הם לא שמעו מעולם על קורט ויזה ,עובד־מתכת אל מוני בבית־החרו שת המקומי למכוניו ת ״פורד״. פעמים רבות נ תקלתי בשם ויזה ,בר שומות מסויימות שבמרכז־התיעוד שלנו .ידע תי כי הוא הואשם בהריגתם ,ב־ 1942וב־ , 1943של מאתיים איש לפחות ,וביניהם שמונים ילדים יהודיים ,בגרודנא ובביאליסטוק שבפולין. ויזה נאסר בקלן ב שנת .1963באודח ש אידל הסבירו הוא שוחרר חודשים מספר לאחר־מכן ,לאחר שסכום הערבות נקבע ל־ 4,000מארקים (כ־3,000 ל״י) .ע תון ג ר מני ציין כי היה זה ב שיעור של ״עשרים מארקים לכל מעשה־רצח׳׳. כתבתי מכתב ל״פראנקפורטא אלגמיינה צייטונג״ ,שנתפרסם ב־13
105
ה רו צ חי ם
בי ני נו
ביולי , 1964בו מ חי תי נג ד שכיחות שיחרורם־בערבות של פו שעי־מלחמה מעין אלה ,והבעתי צעד על הקלות שבה נ מלטו אחדים מהם. לאחר שוויזה ביצע את פ שעיו ,נ תפסו גדודנ א וביאליסטוק על־ידי הסובייטים .במסיבת עתונאים שנערכה בווינה שוחחתי עם ולאדימיר גאבילבסקי ,ראש הלשכה של סוכנות הידיעו ת הסובייטי ת ״טאס/ , גאבילבסקי הבטיח לכתוב לברית־המועצות ולבקש חומר על ויזה .כאשד לאחר־מכן הביאו אלי ,א מר :״אני יודע כי תעשה בו שימוש ראוי .אם אתן אותו לידי המעדב־גרמנים ,רבים הסיכויים כי יקברוהו בתיקיהם״. למעשה ,אכן מסרתי את החומר ,בסופו־ של־דבד ,לידי ה שלטונות הגרמניים. לפי מיטב ידיע תי ,היתד .זו הפעם הרא שונה שהסובייטים שיתפו־פעולה עם המערב בהכנת התביעה בפרשה מעין זו. התיקים הסובייטיים הכילו רשימה של פ שעי ויזה ,עם שמות העדים ונוסח עדותם .בקיץ 1942ירה ויזה באי ש בשם סלפ ,שניסה לצאת את הגי טו בלא ר שיון .הוא ירה באשה ,הדסה קלצל ,אשר ״ניסתה להכניס פיסת־לחם קטנה לתוך הגיטר׳ .בנובמבר 1942״תלה במו י דיו אשה בשם פרנסקי ,ו שני אנ שים בשם שינדלד ודרוקר״ .לאחר מכן ,נאמר בר שומות אלה ,ירה בנערה אלמוני ת אשר חטאה ,בעיניו ,היה כי ״היא שיחקה בחתולה״. כאשר הגי טו מספר 1של גרודנא חוסל ,בפברואר , 1943ירו ויז ה ושאר אנ שי הגיסטאפו בכל צוווד העובדי ם של בית־החולים שפעל בגיטו, כארבעים יהודים בסך־הכל .התובע הראשי של ביילורוסיה הודי עני כי העדים העיקריים ,אנ שים בשם זוכקובסקי וקלובסקי ,יור שו לבוא לגרמניה כדי להעיד נג ד ויזה .היתד .זו הפעם הרא שונה ,לפי הידוע לי ,שדבר מעין זה אירע. בהתאם לידיעו ת שבידינו הרג ויזה בדצמבר 1942בתת־המקלע שלו, ליד גדר הגיטו מספר ,1גם עשרים יהודים .מפקד גי טו מספר ,2אי ש ס.ס. בשם שטרבלוב ,נכח במקום .בעת היריו ת פצע ויזה אחד מ שומרי־הגיטו היהודיים .האיש ברח והתמוטט בחצרו של בי ת סמוך .ויזה דדף אחריו, מצאו רובץ על הקרקע ,וירה בגולגל תו. בינואר 1943עצר ויז ה קבוצה של עובדי־כפייה ליד הכניסה לגיטו, וערך אצלם חיפוש .אחד הגברים נ שא באמתחתו פרוסת לחם לבן .ויזה ירה בו ברבמקום .שלושה ימים לאחר מכן ערך חיפוש אצל גבר בשם קמחי ,ומצא בכיסו נתח ב שד .הוא נ טלו לחדד־המ שמר ,וירה בו .בחוד ש שלאחר מכן הוא היה פעיל בגירו שם הכפוי של הניצולי ם היהודיים האחרונים מגדודנא.
106
ה רכ ב ת ע מ ד ה ל צ א ת תו ך שלו ש ד קו ת הרשימה אינה שלמה .פעילותו של ויז ה לאחר 1943נחקרת עדיין. איני יכול להסביר מה הבי אני להניח כי ויזה נמלט לאוסטריה .היה זה מתוך אינטו איצי ה בלבד ,אך למד תי לתת אימון באינטו איציה שלי. כרגיל נתברר כי היא יעילה לא פחות מאשר החיפו ש הסבלני אחד רמזים ועקבות ,עיקוב עק שני אחר עדים לאחר שעברו עשרים שנה ,והסקת־ מסקנות מדוקדקות .מסביב לגרודנא היו מוצבות י חידו ת ס.ס .רבות שאנ שיהן באו מאוסטריה ומגרמניה .הינח תי כי ויז ה ינסה להגיע לאוסטריה ,ולהתקשר עם אחדים מע מי תידל שעבר המתגוררים בה .והם ע שויים לסייע לו :להסתירו ,ולאחר מכן לנ תבו לארץ ״בטוחה״ בדרום* אמריקה או במזרח התיכון. התק שרתי עם אלכם .ל אידגון מ שוחררי הס.ס .סניפים מקומיים בכל הערים הגדולות ,וברבות מן הערים הקטנות יותר באוסטריה ובגרמניה. חברי־הסניפים מתכנסים לעיתים תכופות באכסניות בל תי־בולטו ת או בב תי־ מרזח עלובים( .יש בי דינו רשימה שלמה של מקומות אלה באוסטריה). הם נוהגים להוסיף למיפג שיהם עניין באמצעות פולחן סודיות ,ממש כילדים במקוט־המחבוא של חבורתם .לעיתים תכופות מתכנסים הם ב״חדד האחורי״ של בית־המרזח האלמוני ,כשהם מוגני ם על־ידי בעל העסק ,הדואג להרחקת זדים .לעיתים משמש אחד המלצרים בתורת שומר! מסיבה כלשהי ,רבים מהמלצרים היו אוהדים נילהבים של הנאצים. במקומות מסויימים מבדד הפסנתרן את הלקוחות התמימים באולם הקידמי, במחרוזת ואלסים .וכאשר מתקרב אורח זר ,לאיזור הסכנה ,מזהיר הפסנתרן את החברים ,בה שמיעו לייט מוטיב שהוסכם עליו. תעלולים מעין אלה ,המאפיינים אגודות ח שאיות ,נראים כרגיל כמיותרים ,משום שהחברים אינם עו שים שום מעשה חמור יותר מאשר העלאת זכרונו ת מן הימים הטובים ההם ,קוראים פירסומים בלתי־ליגאליים המודפסים באוסטריה ובגרמניה ,וחולמים על ע תיד נ אצי נפלא־הוד. רובם אנ שים פאתטיים שהזקינו טרמ־עת ,ה שותים הרבה בירה והמדברים בל שון שעבר־זמנה ,ל שון המליצות הנפוחות של היטלד .אך הם מאורגנים כהלכה ,ורשתם נכונ ה תמיד להסתיר בורחים ולנתבם לעבר יעדים בטוחים יותר .יש להם חברים בכל מקום ,ובוודאי גם צופן כלשהו .הם מאמינים כי הם מוכנים לקראת ״היום״ — אם יבוא ,ולכ שיבוא. אלכם התקשר ע מי מאינסבדוק ב שעת־ערב .בזהירות רבה — שכן לעולם אין לדעת מי מצותת ל שיחתך — רמז כי יש בפיו ידיעו ת בקשר ל״סחודה״ ,ובי הוא נוסע לגראץ .אינסברוק ,גראץ וזאלצבורג הן ערי־ המקלט האהובות על בורחים נאציים באוסטריה .בעדים אלה יש מסגרות
107
ה רו צ חי ם
בי ני נו
מ אודגנוודכ הלב ה של מסייעים .זאלצבודג אהובה במיוחד ,משום שהיא מרוחקת קילומטרים מועטים בלבד מן הגבול הגרמני .בעת הקיץ עוברות שיירות ארוכות של מכוניו ת את תחנת־הגבול של ואלסרברג ,ב שני הכיוונים .בדיקו ת המכס הן ב ב חינ ת יציא ת ידי־חובה .אזרחים גרמניים אינם זקוקים לדרכון — ר שיון־נהגות או תעודודז הו ת מספיקים לגמדי. בלילה שלאחד־מכן התקשר ע מי אלכם מגראץ .קולו היה מתוח מהתרג שות. ״אחד מה״חברים״ כאן סיפר לי כי איש ,המעמיד־פנים שהוא פליט מהאיזור הסובייטי של גרמניה ,הגיע זזדע ת ה לעיר, .כאשר מי שהו נמלט מן הסובייטים ,חייבים אנו לעזור לר ,אמד ה״חבר״ ...ובכן ,מה דעתך היי תכן שזהו הברנ ש שאנו מחפשים ?״ לגראץ " 1 א מד תי :״כיצד הגיע ״הם אומדים שהוא הגיע מצ׳כוסלובאקיה .הוא ממ תין לא שתו שתבוא אחריו ,והוא מקווה לנסוע עמה למערב־גרמניה ,מקום שם יש להם קרובי־מ שפחה״. ״משהו אינו כהלכה בסיפור זה ,אלכס ,אם באמת בא מצ׳כוסלובאקיה, לא היה בא לגראץ .הוא היה מגיע לווינה ,ללינץ או לזאלצבורג״. ״בדיוק כך .זה מה שחשבתי .אולי מוטב שאגש ו א תבונן בברנ ש״. ״יתכן שאין זה האדם שאותו אנו מחפשים״ ,אמדתי ,״אך עם זאת י תכן שזהו מי שהו מעניין״. ״אחד מה״חברים״ מלין אותו הלילה בביתו .הבוקר עשה האיש שעה ארוכה בחברת הרברט ברגה פון טריפס״. ״טריפס!״ קראתי .״ובכן ,הוא ח י י ב להיות האיש שאותו אנו מבקשים״ .לא יכול תי להסביר לו בטלפון כי פיסות התשבץ מ שתבצות זו ליד זו .טדיפס היה קומיסאר של הגיסטאפו בעת המלחמה, ומפקדו האחרון של בית־הכלא פאביאק בווארשה .הוא נזכר — ולא לכבוד — בספר שכתב סופר פולני ,לי און ואנאט ,בשם ״מעבר לחומות פאביאק״, בו הוא מתאר את מע שי־הזוועה שבוצעו שם .יש במרכז ה תיעוד שלי תיק על טריפס ,וכן יש תיק נכבד עליו ב מיניסטריון הפנים של אוסטריה. ״והיכן נמצא הברנ ש שלנו עתה ?״ שאלתי. ״מי שהו בשם הוברט צי מ ר מך ,אמר אלכם ,״הצולע צליעה הגונ ה ברגלו הימני ת ,יצא את גראץ לפני כשעה .אך אני יודע היכן הוא...״ נ שמע קול־נקי שה .אלכם בוודאי הני ח את ה שפופרת על המכשיר. המ תנ תי שעה קלה ,אך לא הגיעה שיחה נוספת .כיוון שלא ידע תי היכן הוא ,לא יכול תי להתקשר עמו.
108
ה רכ ב ת ע מד ה ל צ א ת תו ך שלו ש ד קו ת ואז ,בבוקר־המחדת ,חזר אלכם וטילפן אלי. ״אני מצטער על כי לא יכולתי להשלים אתמול את הדין־וח שבון שלי, דיבר תי אתך מבירדמלון בגראץ ,ואז נכנס אחד ה״חברים״ .עתה אני בתא־טלפון ציבורי בדרך־המלך המובילה לז מדינג״. ״מה מע שיך בז מ רינג?״ זו הי עיי דו ד קי ט נודעת ,בהרים ,בריחוק של כמאה קילומטרים דרומית מווינ ה; היא אהובה על הווינאי ם ועל אורחים מ חח־לארץ גם יחד. ״הוברט צי מ ר מ ך רשום כאן בבי ת־מלון גדול ,ומטפל בו י די ד ותיק בשם אברהארד גבריאל .שמעתי כי ״צימדמן״ יהיה מחד בווינ ה — ו איני יודע לאיזו מטרה״. מ עניין מאד ,ח שבתי לעצמי .ם.ם .שטאנדארטנפידד (קולונל) ה ר ב ד ט צי מד מן * היה בעת המלחמה מפקדם של ויז ה וטריפם גם י חד! ולאחר־מכן גי לי תי כי ביקש מוויזה להודות לטריפס ,אשד העיד בגרמניה על מפקדר לשעבר ולא הפלילו ,בהיו תו נ אמן לסיסמת ה : .0.0״כבודי — נאמנות״. קל ל שנות את ״הרברט״ ל״הוברט״ .מח שבתי הרא שונה היתד .כי צימדמן נ תן לוויזה את תעודת־הזהות שלו ,אך לאחר מכן אמד לי תובע ג ר מני :״לעתים אכן טועים הנאצים? אך במקרה זה ,היה זה מקרה בלבד שלוויזה היו מיסמכים בשם צימדמן .לא היו אלה מיסמכיו של הדברט צימרמן .י תכן שהשם סתם מצא חן בעיניו״. אך לא היה זה בבחינ ת מקרה שוויזה נסע לבית־המלון שבזמרינג, בו היה איש .0.0לשעבר — במקרה — שומר־הלילה .אבדהארד גבריאל מכיר אנ שים מסוגים שונים ,והוא אהוד על אורחי־בית־המלון ,כולל יהודים. אלכם דיווח לי ביום־המחרת .טריפס בא לקחת את ״צימרמן״ במכוניתו, וה שנים נסעו לווינה .ערכתי ביקור ב מיניסטריון הפנים ,ו שאלתי את יועץ־ המשטרה ד״ר יוזף ויזינגר ,שעמד בראש מדור 11ג ,העוסק בפ שעי הנאצים ,האם ה שלטונות הגרמניים ביק שו מן האוסטרים לערוך חיפו שים אחד ויזה .בקשה מעיו־זו לא הועברה כלל ,ושום צו־מאסר על שמו של ויזה לא הגיע לווינה .מסרתי בידי ויזינג ר את תיאורו של צימדמן־ רזה ,שקיבלתיו מאלכס :גבוה ,בן חמי שים ,לובש חליפה אפורה־כהה ומרכיב משקפים .צליעתו תקל על זי הויו. בימים שלאחר מכן שהה ״ צי מ ר מ ך בזמרינג ,אך נסע שלוש פעמים לווינה ,בה הצליח בכל אחת מהפעמים להתחמק מ עיני רודפו .הינח תי ״ צימרמן ,שנגדו הוגש כתב־אישום בגרמניה ,איבד את עצמו לדעת בינואר .1966
109
ה רו צ חי ם
בי ני נו
כי הוא נפג ש שם בחבדימ־ל שעבר ,אולי מתוך נ סיון לה שיג כסף ואשרה לנסיע תו לארץ ״בטוחה״. יום ג /ה־ 21ביולי ,היה יום חמים ולח .ב שעודבוקר מוקדמת התקשר עמי אלכם מזמרינג .עליו לראו תני מייד .כאשר הגע תי שמה במכוני תי, היה עצבני ביותר. ״עלינו לעבוד במהירות ,שאם־לא־כן ע תיד ויזה להתחמק מידינו. הוא ביקר פעמיים ב שגרירות המצרית בווינה .מסתבר כי יש בידיו דרכון גנוב .היו לו צרות עם הפקידים המצריים ,שאינם נלהבים להעניק לו בווינה אשרה מצרית .כן ,אין הם רוצים שיעלה על מטוס מווינ ה לקאהיד .תמורת זאת ,הציעו כי ויזה יגי ע ברכבת לבלגראה וייג ש ל שגרירות המצרית שם .יש טיסות תכופות מבלגראד לקאהיר .ובכן, זהו המצב .ויזה מתכוון לצאת לגראץ ברכבת האכספרס של אחד־הצהרים, היוצאת היום את ז מ דינג בשעה .4.05קל להגיע מגדאץ לבלגראד.״ השעה היתד .כבד אחדי עשר .נו תרו לנו פחות משש שעות להביא למעצרו של ויזה .אם יצלי ח לצאת מאוסטריה למצרים ,יצטרף שם לפו שעים נאציים אחדים ,אשד — אף כי הוא שמו ברצזד המוני ם — אי אפשר להביאם ל דין :מצדים אינה מוכנה להסגירם. אמדתי לאלכס לחזור לז מרינג ולשים עין על רזה .אני עצמי חזרתי לווינה ,והתק שרתי עם ויזינגר .אמרתי לו כי קורט ויז ה נמצא בבית־מלון מסרים בז מדינג ,מקום שם נרשם תחת השם ״הוברט צי מד מ ך ,כי הוא מחזיק בדרכון מזריף ,כי הובטחה לו אשרה למצרים ,וכי הוא עומד לצאת ברכבודהאכספדס לגדאץ. ויזינג ר גילה זהירות מרובה .״לפני שאעשה דבר ,חייבים אנו לקבל ממקור ר שמי בגרמניה פרטים על־דבר הנמלט ,שקציני יוכלו להשוותם עם התיאור שנתת בידי .נסה־נא לה שיג מייד את הידיעו ת הללו״. התק שרתי בדחיפו ת עם הלשכה הפלילית הפדראלית בורסבאדן .שוחחתי עם הפקיד הממונה על פרשת רזה ,סיפרתי לו על אשר אירע ,וביק שתי מ מנו לתת לי את הניסוח ה מילולי של התיאור הר שמי של הנמלט. הפקיד בורסבאדן היסס .תיק ויז ה אינו תחת ידיו ,אמר ,י תד על כן, אסור לו לספק ידיעו ת ר שמיות ״ליחידים או לאידגונים פרטיים״ .שוב ו שוב נ תקל תי במעצורים מעין אלה ,משום שאין לי סמכות רשמית. א מ ר תי :״השעה עתה שתים־עשרה ושלושים .אם נ מ תין עו ד שלוש שעות ,לעולם לא ת שימו את ידיכם על רזה .הרי פידסמתם צרמ אסר לגביו .האם לא תוכל לקרוא ב אוזני את התיאור המופיע ב צ ר ה מ א ס דז״
110
ה רכ ב ת ע מד ה ל צ א ת תו ך שלו ש ד קו ת ״אסור לי לע שות זאת ,מר ויזנטל .אנסה להעביר את התיאור לאינטד־ פול האוסטרי׳׳. ״אבל -------------״ ״ אני מצטער ,אך זו הי הדרך היחידה שני תן להסדיר זאת״. חזרתי והתק שרתי עם ויזינג ר ,וביק שתי מ מנו לטלפן לקלן .שם יוכל ללא ספק לקבל תיאור רשמי .לאחד שהות ממו שכת נאמר לאנ שי ויזינג ר כי התובע אינו במ שרדו .הם התק שרו עם התובע שבדודט מונד הסמוכה. גם כאן לא שיחק להם מזלם — הוא האיר את פניו לוויזה .השעה היתה כמעט שלוש .נותרה שעה אחת בלבד. חזרתי והתק שרתי עם ויזינגר .״אם לא תשלח את אנ שיך לז מרינג עתה ,יהיה זה מאוחר מדי .אי ש שהואשם ברצזד המוני ם עומד להימלט לו לעולם ועד״. ״ אני יודע״ ,אמר .״אך איני יכול לאסור איש שיש לו תעודת־זהות גרמני ת בוד תו קף ,על שם צימרמן ,אך ודק משום שאתה טוען כי אין הוא צימרמן אלא ויזה .הוא לא עבר שום עבירה לפי החוק האוסטרי. שנים מאנ שי עומדים על המשמר .ברגע שהידיעה תגיע מגרמניה ,נתקדם לפיה — אם הידיעה תהא תואמת את התיאור שבידיך״. לא היה לי מה לע שות ,פרט להמתין .אפילו היתד .המשטרה יוצאת עתה מווינה ,לא היתד .מצליחה להגיע בעוד־מועד לזמרינג. בשעה 3.18צלצל הטלפון במ שרדי .כאשד שמעתי את קולו של ויזינג ר ,כמעט קפצתי מכסאי. ״האינטרפול התקשר ע מי מיי ד לאחר שיחת־הטלפון שלך .ידיעו תיך נכונות .אכן ,האי ש הוא ויזה .שלחתי שני קצינים לז מדינג .הם נוהגי ם במכונית־מ שטרה בעלת צופד ,ויש סיכויים כי יגי עו שמה בעוד מועד״. היבט תי ב שעוני .״השעה שלוש ועשרים״. ״אמרתי להם לעלות על הדכבת בלא שיבחינו בהם .אין אנו מעונייני ם בהתרג שות מרובה מדי ב תחנ ת זמרינג ...אתק שד עמך שוב ,לכ שתהיינה בפי ידיעו ת נוספות״. השעה שחלפה לאחר־מכן היתה שעה־ללא־סוף .ב שעה 4.25התקשר עמי ויזינגר .אנ שיו אסרו את קורט ויזה. אלכם חזר לווינ ה באו תו היום ,אחד־הצהרים ,וסיפר לי את אשר אירע. הוא נשאר באכסדרת המלון ,ועקב אחר ויז ה וגבריאל שנסעו לתחנת זמרינג. ״הרכבת הגיעה מווינה .יכול אתה לתאר לעצמך כיצד ח שתי כאשד ראיתי את ויזה לוחץ את י די גבריאל ,ועולה לרכבת .ידע תי כי הרכבת
111
ה רו צ חי ם
בי ני נו
עומדת לצאת תוך שלוש דקות .תהיתי האם ראוי לי לע שות מעשדדשל־ שטות כלשהו ,כדי לעכבה .באו תו הרגע הגיעו שני הבלשים .הרכבת החלה כבר לנוע ,אך הם הצליחו לעלות על הקרון האחרון .שמעתי צפצוף, וראיתי כיצד הרכבת נעלמת במינהרת זמרינג״. את סוף הסיפור שמעתי מ שני הבלשים .הם ה מ תינו עד שהרכבת תעבור את המינהרה ותתקרב לתחנה הבאה ,מידצו שלאג .אז עבדו את קרונות־הרכבת עד שהגיעו לתא בו י שב איש בודד .רגלו הי מני ת היתה שלוחה קדימה .הם ה ת בוננו בו בשקט .האי ש קם כדי להוציא ע תון מהתא שמעליו .הם ה ב חינו כי הוא צולע ברגלו הי מני ת. הרכבת האטה אח מהלכה ,עם התקרבה למידצו שלאג .הם נכנ סו לתא, וני צ בו מול האיש. ״מד ויזה / ,אמד אחד הבלשים. הם תפסוהו בלא־מ שים .הוא שכח ,הניע ראשו לאות ״הן״ ,ודק אחד כך הניע רא שו לשלילה .לפתע נראה פחד בעיניו .הוא ניסה לו מ ר: ״ שמי הוא ------------״ ״אנו יודעים ,מר ויזה .אתה נוסע תחת השם הובדט צימרמן .הבה ונראה את תעודת־הזהות שלך ,בבקשה״. רזה מסר לידיהם את התעודה .הוא היה חיוור ביותד .הרכבת עצרה. ״אתה נ ת ת במעצר ,מר ויזה״ ,אמר אחד מקציני־המ שטדה. הם הביאוהו לווינה במכוני ת ,ושם ה שמיע וידוי מלא .הווידוי תאם תיאום מלא את הידיעו ת שהביא לי אלכם מגראץ ,מקום שם סיפד ויזה ל״חברים״ את פרשת בדיחתו. הוא הגיע במכוני ת מקלן אל העיד הגרמני ת לינדאו ,ליד הגבול האוסטרי .אשה גרמניה נהגה במכונית .רזה ,שהיה אבירי ביותר ,לא גילה למשטרה מה שמה ,הוא היה זהיר בהכנ ת אליבי ב שבילה .בריחוק של כמאה מטרים מן הגבול יצא ויז ה את המכונית ,בנ טלו עמו את מזוודתו. היה שם קיוסק קטן ,שבו מכרה נערה עתונים ,סיגריות וממתקים. אלכם נסע לאחר־מכן ו שוחח עם אותה נערה ,שהיטיבה לזכור את ה מ חז ה: ״הוא נראה עצבני כא שר בא לקיוסק .היה זה גבר גבוה ,בלונדיני־כהה, כבן חמישים ,והוא צלע בכבדות בדגלו הימני ת .הוא הרכיב משקפיים, ו הי ה לבוש בחליפה כהה״. ״הוא ביקש עתון .כאשר הני ח את מזווד תו ראיתי כי י דיו רועדות. אולי ,ח שבתי ,מזווד תו כבדה ,והוא נ שא אותה במ שך זמן רב ,או אולי הוא עצבני משום שניסה להבריח סיגריות אחדות״.
112
ה רכ ב ת ע מד ה ל צ א ת תו ך שלו ש ד קו ת ״כאשר נ תן לידי את המעות תמורת העתון שמתי־לב לידיו הגדולות והחזקות .הוא אמר כי הוא מנסה להגיע לברגנץ ,מעבר־מזה של הגבול האוסטרי ,ו שאלני מהו מספר ה מכוניו ת העוברות כאן .ח שבתי כי אולי אין בכיסו פרוטה .אמדתי לו כי בוודאי יקבל ״טרמפ״ לברגנץ ,אם רק י מ תין מעט .אמרתי כי מוטב לו להמתין מא שד לג שת למוצב־הגבול כ שמזוודתו בידו .הם ע שויים לשאול שאלות ,ואולי אף לבק שו לפתוח את המזוודה! אך אם יסע במכוני ת — לא יטרחו לע שות זאת .התנועה שוקקת ,ואין להם זמן להביט לתוך כל מכוני ת ומכונית״. ״כאשר שוחחנו ראיתי מכוני ת בעלת לו חיוד ר שיון גר מני ת מתקרבת למקום .היצע תי לו שינסה לג שת אליה .הוא הודה לי ,נטל את המזוודה ועצר את המכונית .אשד .י שבה ליד ההגה .הוא דיבר עמה — כנראה ביקש ״טרמפ״ — וראיתי שהיא הניעה ראשה לאות־הסכמה .אחד־כך הקיף את המכונית ,נופף לעברי ,ונכנס למכוני ת שהמ שיכה בדרכה לעבד הגבול האוסטרי״. היה זה אליבי נאה .הנערה שבקיוסק תעיד כי ויזה עצר מכוני ת והוסע על־ידי אשד ,שלכאורה לא פגש בה מעודו .ויזה עצמו סיפר את הסיפור ל״חברים״ שבגדאץ .הם התר שמו ביו תר מאותה אשד .גרמניה אמיצת־לב, שהסתכנה סיכון כה רב. ״נו תרו עדיין נ שים גרמניו ת הגונות ,שתסייענה ל״חבר״ הנ תון בצרה״, קרא גבר קשיש ,שבעת המלחמה היה .0.0פירר .״לא זונו ת ,כמו האחדו ת! אומר אני לכם ,חברים ,כי נותרה עדיין תקווה לעתיד טוב יותר ...הבה ונלגום מעט בידה״. כל הנוכחים נ תכבדו בלגי מוד בי ר ה נוספת ,והם שתו למען ע תיד מזהיר יותר. ויזה לא הסגיר את שמד .של האשד ,הגרמנייה ,אך הוא היה אבירי פחות לגבי ה״חברים״ בגראץ .הוא מסר למשטרה האוסטרית את שמותיהם של כל אלה שסייעו לו .הוג ש כתב־אי שום נג ד כולם .כל אחד מהם תהה, מיהו אשר הסגיר לידי את ויזה .וכל אחד מהם — כ ך שמעתי לאחר־מכן — חשד ב״קאמראדים״ שלו.
113
פרק שביעי
הא<ש שאסף ע<נ<<ם כחולות
המי שטר הנ אצי הצליח לה שחית את מידותיהם של בני כל המקצועות בגרמניה ,וביניהם גם רופאים ,אשר נ שבעו את ה שבועה ההיפוקדאטי ת ל שמוד על חיי אדם .המי שטד יצר גידסה־מ שלו של מדע הרפואה .הרופאים אשד עסקו במקצועם ב מ חנווד ה ריכוז לא ני סו כלל לרפא את חוליהם, ולעתים תכופות פעלו לפי התיאוריה כי התרופה היעילה ביו תד לכאב־ ראש היא גדיע ת ראשו של החולה .נכים ואחרים שלא היו מסוגלים לעבוד נ שלחו לתאי־הגאזים ! אסירים שגילו סימנים של מחלות מידבקות ,נו רו למוות ,י חד עם כל מי שהיו במגע עמם .לעתים תכופות היו אנ שי־רפואה מזריקים ג אז או אוויר לעורקי קורבנותיהם .כאשר רכבת־אסירים היתד. מגיעה לאחד המחנות ,היה דופא ני צב בצד ,והוא היה מפריד באורח שרירותי בין אלה שנדאו בריאים לבין האחרים .לאלה שנראו במצב גופני תקין היד .מורה לעבוד לצד אחד ,והיה בכך משום דחייה זמני ת? ואילו החלו שים היו מופנים לצד ה שני — לעבר המשרפות .וגרוע מכל, המחנות נע שו למעבדות־זוועה ,בהן ערכו מדענים שיצארמדעתם ניסויי ם ביצורי־אנו ש ,במקום להשתמש בעכברים לבנים או ב שפני־נ סיון .דברים רבים נכ תבו על־דבר ניסויים אלה שנערכו בקור־רוח שלא ייאמן ,לא דק על־ידי רופאים ,אלא גם על־ידי כימאים ומומחים של חברות־התרופות הגרמניות הגדולות .באו שוויץ היה ״גוש ני סויי ם״ מיוחד ,שבו היה על אסירים לעבוד ניסויי ם שכרגיל עו שים אותם רק על בעלי־חיים. לאחר המלחמה פג שתי בי הודי צעיר שזרועו ה שמאלית נראתה כלוח־ שחמט דב־גוני .הרופאים באו שוויץ מרחו במשחה מסויימת דיבוע בעורו, שמידו תיו כ־ 5ס״מ .לאחר ימים אחדים של כאבים איומים ונוראים הכחיל העור וכהה .הרופאים קלפו פיסת־עור זאת ,ומרחו חומד שונה על חלק אחר של זרועו .הניסויי ם נמ שכו חוד שים ארוכים .כאשר ה תלונן על הכאב ,אמרו לו הרופאים כי בר־מזל הוא .״כל עוד אנו עורכים בך
ח אי ש שאסף עי ניי ם כ חו לו ת ניסויים ,הדי לפחות תישאר בחיים״ ,אמד לו אחד הרופאים ,בצחוק רם. פג שתי באדם אחד אשד מדעני או שוויץ הפכוהו ,לאחד ניסויי ם אחדים, לאשה .הוא היה אז בן שלו ש־עשדה שנה .לאחר המלחמה עבר ני תוח מסובך ,במרפאה מערב־גרמנית .הרופאים החזירו לאיש את זכרותו הפיסית ,אך לא היה בכוחם להחזיר לו את שיווי־מ שקלו הנפ שי .הוא החל ל שתות לשכרה ,גיל ה נ טיו ת פליליות ,ונאסר — ולא היה בכך כדי להפתיע כל מי שידע את תולדות־חייו .גובהו 1.88מ׳ ,והוא נראה בריא, אך בתוך תוכו שוכנת נפ ש מעורערת .הרופאים אומרים כי לעולם לא יחזור להיות נורמאלי .ועוד מעלילות או שוויץ :קבוצת רופאים וכימאים ערכו ניסויי ם ב שיטה חדשה ,מפו שטת ,לעיקור .הם רצו למצוא ״ני תו ח״ שיהיה כה קל ,עד כי גם חובשים וספרים יוכלו לבצעו! את ה שיטה החדשה ה תכוונו להפעיל על הסלאבים ,ועל אותם עמים אחדים שפרייתכד ורבייתם לא היתה לרוחם של הנאצים. אין זה סוד כי אחדים מרופאים אלה מוסיפים עדיין לעסוק ברפואה — באוסטריה ,בגרמניה ,במצרים ,באפריקה ובדרום־אמריקה .יש בידינו תיק ובו שמותיהם ואחדים ממעניהם .הגרוע אולי ביותר ,מבין אלה ,הוא הד״ר י ח ף מנגלה ,מי שהיה הרופא הרא שי של או שוויץ ,אשר התמחה במה שכינה ״מדע התאומים״ ,ואשר ניסה ליצור באורח מלאכותי ילדים שיהיו להם תווי־פנים אריים ועיניי ם כחולות. ** ♦ שמו של הד״ד י ח ף מנגלה היה ידוע לכל מי ששכן מעודו במחנ ה־דיכח, אף לאותם שלא היו מעודם באו שוויץ .על מצפונו של מנגלה דובץ מותם של אלפי ילדים ומבוגרים .ב שנת 1944היה זה הוא שחרץ את גורלם של אלפי הונגרים באו שוויץ .הוא שנא במיוחד את הצוענים — אולי משום שנראה כאחד מהם — וציווה על רציחת אלפים מביניהם .יש בידי עדו תו של אדם אשר דאה את מנגלה מ שליך תינוק ,בעודו בחיים ,לתוך מדורה .אי ש אחד העיד כי מנגלה הרג פעם נערה בת ארבע־עשרה. באמצעו ת כידון. ב שנת 1959ביק שתי מי דידי הרמן ל אנגביין ,המזכיר הכללי של ועדת־ או שוויץ הבינלאומית ,שעמו שיתפתי־פעולה במקרים אחדים ,את מענו של מנגלה .ה שיב ל אנג ביין :״ב שנת 1954הגי ש מנגלה בק שת־גירו שין כנג ד א שתו בפרייבורג־אינדבדיזג או ,המקום האחרון שבו שהו יחד, והוא החליף מכתבים אחדים עם עורך־הדין שלה הד״ד האנס לאטרנסר., הצלחתי לה שיג את מ ענו ב ארגנטינה — אל־נא ת שאלני כיצד״.
115
ה רו צ חי ם
בי ני נו
למדתי ב שנים האחרונות ממקורות שונים כי מנגלה משתמש ב שמות המושאלים הבאי ם :הלמות גריגוד־גדיגורי ,פאוסטו רינדון ,חוסה אספיאזי, ארנסט סיבאסטיאן אלווז ,פרידריך אדלר פון ברייטנבאך ,ואלטר האסק, היינץ שטוברט ,קארל גויזקה ,פריץ פישר ,לארם באלסטרום. בעת גירו שיו עסק מנגלה ברפואה בבואנוס־איירם ,תחת השם ד״ר הלמות גדיגור־גריגורי .מאז התחתן ב שנייה ,עם אלמנת אחיו הבכור קארל, אשר נהרג בקרב בעת המלחמה. שאלתי את ל אנגביין האם שלטונות מערב־גרמניה ני סו לתפוס את מנגלה. ״ב־ 5ביולי 1959הוציא התובע של פרייבורג צו מאסר נגדו .באו תו זמן ביק ש משרד החוץ בבון מממ שלת ארגנ טינ ה להסגירו לגרמניה. הארגנטינים טענו כי אין אפשרות למצוא את מנגלה במען שנמסר .אנו מנסים לה שיג את מ ענו האחרון״. ל אנג ביין הכיר את מנגלה במחנה־הריכוז ותיאר בפני את הדוקטור — גבר נמוך־קומה ,כהה ,שחור־שיער ,הפוזל מעט ב עינו ה שמאלית, והמגלה פער משולש בין שיניו הקדמיות העליונו ת .גובהו היה כ־163 ס״מ .״עתה הוא בן חמישים ושלוש ,ומקריח) אך הוא מוסיף ע דיין להתלבש כהלכה״ ,אמר ל אנגביין .״באו שוויץ היה לובש תמיד מדים מגוהצים ,נעלים מבריקות וכפפות לבנות״. ל אנג ביין סיפר לי כיצד בא פעם מנגלה לתוך בלוק־הילדים באו שוויץ כדי למדוד את גובהם של הנערים .״הוא כעס ביותר כאשר גילה כי רבים מהם נמוכים מכפי גילם .הוא הציב את הנערים ליד משקוף, עליו צויינו במסמרים קבוצווד הגילי ם ה שונות .אם ראשו של נער לא היה מגיע עד למסמר הנאות ,היה מנגלה מאותת ב שוט־הרכיבה שלו .הילד היה נלקח לתאי־הגאזים .למעלה מאלף ילדים נרצחו בדרך ז ר/ מנגלה הוא דוקטור לפילוסופיה (אוניברסיטת מינכן *) שעסק בחקירת ״ביקורת התבונה הטהורה״ של קאנט ,ובאותה עת בלע את התיאוריות הגזעניו ת של הפילוסוף ההיטלדי אלפרד רוזנברג .הוא גם דוקטור לרפואה (אוניברסיט ת פראנקפורט*) שהעלה קורבן אלפי ילדים ,תאומים מרחבי אירופה כולה ,על־ידי שימו ש בזריקות מכאיבות ,בנ סיונו ל שנות את צבע עיניהם מחום לכחול. היתה למנגלה ״תיאוריה״ כי ליצורי־אנו ש ספר־יוחסץ — ממש כמו לכלבים .הוא היה מ שוכנע כי ה״יעוד״ שלו הוא לטפח גזע־על של * שתי האוניברסיטאות שללו ממנגלה את תאריו האקדמאיים.
116
ה אי ש שאסף עי ניי ם כ חו לו ת טיפוסים ״נורדיי ם״ בלונדים ,כחולי־עיניים ,וכי ״חובתו״ היא להרוג ״דגמים נחותים יו תד מבחינה ביולוגי ת״ .באו שוויץ היתד ,מרפאת־הניתוחים שלו נקייה וללא־רבב ,ומזרקיו היו מחוטאים תמיד .תכופות היה משתמש באלה כדי להזריק לחוליו חומצה פינולי ת ,בנזין או אוויר ,שהיו מביאים לגסיסתם תוך שניות .מנגלה היה אי ש־.0ס .למופת .הוא היה מחייך לנערות נאו ת בעת שהיה מ שלחן למוות .פעם ,בעמדו ליד משרפת או שוויץ, שמעוהו או מר :״כאן נכנסים היהודים בעד הדלת ,ויוצאים בעד הארובה״. ב שלטונות מערב גרמניה ,כן ח שתי גם אני ,כי לתפיסתו של מנגלה תהיה השפעה עצומה על מי ליוני אנ שים ,כאשר ייוו ד עו במלואם בבית־ המ שפט פרטי פ שעיו .ממ שלת מערב־גדמניה הציעה תמורתו פרס של 60,000מארק (כ־ 45,000ל״י) .לאחר י די דו מארטין בורמן ( 100,000מארק, או כ־ 75,000ל״י) ,מנגלה הוא הנמלט הנאצי שהמחיר שנקבע לרא שו הוא הגבוה ביותר. לאחר שיחתי עם ל אנג ביין התק שרתי עם אחד מידידי בבואנוס־איידס ומסרתי לו את שני המענים האחרונים של הדוקטור שהיו ידועים לי. ב־ 30בדצמבר 1959מסר המודיע שלי בבואנוס־איירס ,לפי בק שתי, ל שגרירות הגרמני ת שם כי מנגלה מתגורר עתה ב שמו־ שלו בוודטיז ,968 אוליבוס ,ארגנטינה .מסתבר כי שוב לא ראה צורך בהסתרת זהותו. העברתי את המידע החדש לל אנגביין ,אשר התקשר עם התובע בפרייבורג .הוחלפו תיקים בין .ה שגרירויות ,מיניסטריוךה חוץ ,מיניסטריוני־ המ שפטים ול שכת התובע .ברא שית ינואר 1960הועברה מבון לבואנוס־ איירס טלגראפית בקשה ד שמית דחופה — שנייה — להסגרת מנגלה. שבועות אחדים לאחד־מכן נמסר ל שגרירות הגרמני ת שם כי תובע־המדינה ה ארגנ טיני עלול ל ה תנגד ולומר כי עבירו תיו של מנגלה נח שבות ל״ מדיניו ת״ יותר מאשר ל״פליליות״ .דוב המדינו ת ,וב מיוחד באמריקה הלאטינית ,אינן מסגירות אנ שים על עבירות מדיניו ת .ואם כי שלטונו ת ארגנטינה הודו כי העדו ת כנגד מנגלה היתה חזקה ביותר ,לא היו מסוגלים לגבור על אותן גי שות פסיכולוגיו ת המביאות לידי כך שכמעט לא ני תן לבצע הסגרה ממדינה דרום־אמדיקנית. באורח מסורתי אימצו לעצמן רוב ה מדינו ת הדרומ־אמריקניות תפיסה עצימה של מקלט מדיני .המצב ה מדיני בארצות אלה מ שתנה לעתים כחתף. ה מנ היגי ם המדיניי ם ע שויים להיאלץ להימלט על נפשם — כרגיל על־ידי שהם מבק שים מקלט ב שגרירותה של מדינה דרום־אמריקנית אחרת .רבים מן המנהיגים הללו סבורים כי היענו ת לתביעות להסגרת פו שעים נאציים עלולה ליצור תקדים מסוכן .מדינו ת דדומ־אמריקניו ת מסגירות פו שעים רק
117
ה רו צ חי ם
בי ני נו
לעתים נדירות ,אף אם אלה רוצחים הם .ה״אורח״ מוגן תמיד .בארצות מסויימות ,לא יוסגר אדם לאחר שעשה י ו מ י י ם באותה מדינה .דוגמת מנגלה אין משמעה כי אהדה נרחבת רווחת באמריקה הדרומית כלפי הנאצים ,אך קיימת סלידה נרחבת מפני המו שג של הסגרה. בינ תיים ,נמסד למנגלה על־ידי קרובי־מ שפחתו בגרמניה כי צרמ אסר הוצא כנגדו בפדייבודג .במאי ,1959שמונה שבועות לפני שנתפדסם כתב־ האי שום בפרייבורג ,נסע מנגלה לפאראגוואי ,שם קנה לעצמו ידידי ם בע ת ביקור קודם .אחד מהם היה הבארון אלכסנדר פון אק שטיין ,רוסי־באלטי, שנאמר כי הוא ממקורבי נ שיאה של פאראגוואי ,שמוצאו גר מני — הגנראל אלפרדו שטרסנד .אק שטיין תמך בהתאזרחותו של מנגלה ,כנ תין פאראגוואי .אק שטיין ועד אחר ,איש־עסקים גר מני בשם ורנד יונג ,העידו — עדות־ שקר — כי מנגלה חי בפאדאגוואי במ שך חמש שנים ,וזא ת בהתאם לדרי שות חוקי־ההתאזרחות של המדינה .דבר זה נתא שר על־ידי יונג בעת שחזר לגרמניה ב שנת 1961ונחקר אז ב שבועה על־ידי תובע־ המדינה האנס קיגלד בפראנקפודט .על סמך עדות־ שקר זאת הוענקה ל״חוסה מנגלה ,,אזרחות פאראגוואית ,ב־ 27בנובמבר ,1959לפי צו ממ שלתי מספד .809 ימים אחדים לאחד התאזרחותו שם חזר מנגלה לארגנטינה .שם ל מד לדעת כי ממ שלת מעדב־גדמניה העבירה בקשה דחופה שנייה להסגרתו. בבואנוס־איירס נותר ה עניין בידיו של תובע־המדינה ,א שד לא נקט בצעד כלשהו .במשך ששת החוד שים שלאחר־מכן לא גילה התובע כל סי מן כי בכוונ תו לנקוט בצעדים .מסתבר ,כי ארגנטינה התכוונה להיוותר סבילה ,ממש כפי שהיתה בפר שת אדולף אייכמן .למעשה ,אוכל לגלות כאן כי אם היתה א רגנ טינ ה מסגירה את מנגלה ,ברא שית , 1960לא היתד .מתבצעת חטיפתו של אייכמן במאי של אותה השנה. מנגלה לא ידע בביטחד .האם דרכונו הפאראגוואי החדש אכן יגן עליו. הוא חשב כי מוטב לו לצאת את בואנוס־איירס .הוא נסע לבאדילוצ׳ה, עיירת־קיט נאד .ביותר באיזוד־האגמים של האנדים ,מקום שם יש לנאצים־ל שעבד חווילות מהודרות ו אחחו ת גדולות .בארילוצ׳ה קרובה קירבה נוחה לגבול צ׳ילה ,שגם היא משמשת מקומ־מקלט החביב על נאצים־ל שעבר ר בי ע תקרית מסתורית נתרחשה בבאדילוצ׳ה .איני יכול למסור על מקור ידיעו תי ,אך אוכל לעדוב למהימנותן .בקרב התיירים בבארילוצ׳ה באותה ע ת היתה העלמה נורה אלדוק מישראל ,אשר ערכה שם ביקור אצל אמה. שתי הנ שים היו באו שוויץ ,מקום שם עוקרה העלמה אלדוק על־ידי הד״ר
118
ה אי ש שאסף עי ניי ם כ חו לו ת מנגלה .היתד .זו יד המקדה בלבד שהיא באה לבארילוצ׳ה באותה העת שמנגלה היה שם .היא היתד .אז בת ארבעים ו שמונה ,נאה עדיין ,והיו לה ידידים רבים בעיר .באחד הערבים ,באולכדהנ שפים של בית־מלון במקום, מצאה את עצמה לפתע פנימ־אל־פנים מול מנגלה .הדיר־וחשבון של המשטרה המקומית אינו מוסר האם הוא זיהה אותה ,שכן מנגלה ״טיפל״ באלפי נ שים באו שוויץ .אולם הוא שם לב למספר־הקעקע שנחרט בזרועה ה שמאלית .במ שך שניות מספר ה תבוננו הקורבן ו מענ הו זה בזו בדממה. עדי־ראייה מסרו לאחר־מכן כי שום מלה לא הוחלפה .מרת אלדוק סבבה על עקביה ,ויצאה מן האולם. ימים אחדים לאחר־מכן לא שבד .מטיול שערכה בהדים .נמסרה הודעה למשטרה .כעבור שבועות מספד נתגלתה גופתה החבולה של העלמה אלדוק ,ליד בקע טבעי .המשטרה ערכה חקירה שיגד תי ת ,וייחסה את מותה לתאונה הכרוכה בטיפוס־בהדים. לאחר חטיפתו של אייכמן ה שמיעה ממ שלת ארגנטינה הנרגזת תלונות, וטענה כי היא היתד .מוסרת את אייכמן מרצונה הטוב .יש להטיל ספק — אם לנקוט בל שון נקיי ה — בטענה זו ,והודעתי ל שידו תי־הידיעו ת ולע תונים הח שובים ביותר בעולם מה אירע בפר שת מנגלה .תגליות אלה שיכנעו אולי אנ שים מסויימים בבואנוס־איירס כי הגיעה העת לע שות משהו בקשר למנגלה .מכל מקום ,ביוני 1960הוציאו שלטונו ת ארגנטינ ה צו מאסר נגדו. אלא שהדבר נע שה מאוחד מדי .בעצם אותו היום בו נלכד אייכמן ,חמק הד״ר מנגלה ועבר את הגבול לעבר בראזיל ,שם חזר ונעלם .אך לא לזמן דב .באחד הימים של אפריל 1961בא לבקרני איש שאכנהו בשם יוהאן ט .יוה אן הוא גר מני קשיש שהיד .פעם חבד המפלגה הנאצית, והמוסיף גם עתה לקיים קשר עם ה״חברים״ שלו .אולם יוהאן ,שאותו היכרתי לאחר שהמלחמה נסתיימה ,סיפק לי פעמים אחדות מידע שנתברר כי הוא מדוייק ושמיש .יודע אני כי אין יוה אן מסייע בידי משום תחושת־אשמה כלשהי ,או משום שהוא רוצה לכפר על הפ שעים שביצע המי שטד ההיטלדי .אין הוא מחבב יהודים במיוחד ,אך הוא בעל־אופי. אם כי הוא מוסיף להיות לאומני ג ר מני נלהב ,יש לו סיבה אי שית ביותר לגי שתו כלפי הנ אצי ם :ב־ 1942נלקחה ב ת־אחיו לינדה ,נערה יפה, בלונדי ת ,כחולת־עין ,בניגו ד לרצונה ,למחנה־רבייה ד שמי של הנאצים, שאליו היו מביאים ארים צעירים ,זכרים ונקבות ,ושהותם של אלה בכפיפה אחת נועדה להפיק סופד־ארים .היה זה ממש מקום כגון זה שד״ר מנגלד .עלול היה להמציאו .שם ילדה לינדה תינוק ,שאת אביו לא יכלה לזהות משום שהוא ע שוי היה להיו ת אחד מתריסר אנ שי ס.ס .צעירים
119
ה רו צ חי ם ב י נ י נ ו שנכללו בתוכניתה .יוהאן לא התגבר מעולם על עלבון זה לכבוד־האדם. פעם אמד לי כי לעולם לא יחדל ל שנוא את הנאצים על תיאודיו ת־הגזע המסולפות שלהם .כאשד בא לבקר אצלי ב שנת 1961היה זה לאחר שלא ה תראינו זה שנים .שערו הכסיף ,אך דג שו תיו לא נ שתנו. ״יש לי ב שורות ב שבילך׳ ,,אמד .״ אני יודע היכן נמצא מנגלה .אני מקווה שתצליח ללכוד אותו .מ שפטו יפקח את עיניהם של אנ שים רבים״. הוא ה תבונן בי .״ב שבוע שעבר פג שתי ב שני גרמנים .אחד מהם הוא מודע ותיק .זה־עתה חזרו ממצרים ,שם דאו את מנגלה לפני שבועות מעטים״. אמר תי :״יוהאן ,לפי מיטב ידי ע תנו ,מנגלה שרוי ע דיין אי־שם בדרום־אמריקה״. ״הוא הי ה שם ,אך בחוד ש שעבר יצא את היב שת .מסתבר כי החל להיות מודאג .היתד .לו תחושה כי סוכנים י שראליים עוקבים אחדיו״. יוהאן קרץ בעינו .״י תכן כי כך אירע ,ויי תכן כי פ שוט היה זה עניין של מצפון לא־נקי .י תכן שאומץ־לבו נט שו לאחר תפיסת אייכמן .מכל מקום, הוא החליט כי קאהיר בטוחה יו תר מבחינ תו״. ״ומה דעת המצרים על כך?״ ״הם מתייחסים אליו יחס צונן .נאצר רוצה להוסיף ולקיים יחסים טובים עם אדצות־הברית ועם ברית־המועצות גם יחד .יתכן שהוא מודאג מן הפירסומת ה שלילית שיזכה לה ,אם יוודע כי מצדים נו תנ ת מקלט לאדם כמנגלה .מכל מקום ,המצרים הציעו למנגלה כי יצא את ארצם בהקדם האפשרי .כיוון שכך ,הלכה הקבוצה הגרמנית היו שבת באלכסנדריה, בפיקודו של מי שהיה אובר שטורמבאנפידר ( סגדאלוף) שווארץ ,העוסק במיבצעים עדיני ם מעין זה ,שכרה ספינוד טיולי ם ,והביאה את מנגלה וא שתו לאי היווני הזעיר קיתנוס ,ליד כרתים״. ״ומנגלד .אמור להישאר שם?״ ״הגרמנים הבטיחו לפנו ת או תו ואת א שתו מן האי ,ברגע שהדבר יהיה אפשרי .לא נו תר לך זמן רב ,ויזנטל .אם תפעל בזריזות ,ע שוי אתה לתפסו בקיתנוס״. ע מד תי לצאת לירושלים ,כדי להיות נוכח במ שפט אייכמן .אם היי תי מודיע על ה עניין ל שלטונות היווניי ם באמצעות הצינורו ת הדיפלומאטיים המקובלים ,היינו מפסידים שבועות אחדים .גם הפעם ,כפי שנהג תי לע שות פעמים תכופות בעבר ,העדפתי לנקוט בגי שה בלתי־ שיגרתית .התק שרתי עם עורכו של כתב־עת מצוייר גדול בגרמניה ,שעמו שיתפתי־פעולה גם קו תד ל כן .כתב־העת היה מ עוניין בסיפור< ו אני היי תי מ עוניין באיש.
120
ה אי ש שאסף עי ניי ם כ חו לו ת באמצעות ל אנג ביין התק שדנו באתונה עם ד״ר קואנקא ,מדען נודע שבעת המלחמה נאלץ לעבוד באו שוויץ כ״חוב ש״ שהיה נ תון לפקודתו של מנגלה .הסבד תי לו כי יהיה ע לינו לפעול במהידו ת ,ובח שאי .קואנקא מסד לנו כי אניו ת־נוסעי ם סדידו ת עוגנו ת בקיתנום דק פעמיים ב שבוע. הוחלט כי אחד מכ תבי הע תון הגרמני יסע לקיתנוס ,דרך אתונה .אם יגלה את מנגלה בקיתנוס ,יתק שר עם קואנקא ,אשר יבוא שמה ויזהה את הרופא .אם אמנם יתברד כי ז הו האיש המבוקש ,יודי ע על כך קואנקא למשטרה היווני ת .הכל יהיה חוקי לגמרי .וה שלטונות היווניי ם ללא־ספק יסגירו את מנגלה. הכתב הגיע לקיתנוס כעבור ארבעים־ו שמונה שעות ,בספינה .יש באי רק שני בנייני ם גדולים ,מינז ד ואכסנייה קטנה ליד הנמל .העי תונ אי נכנ ס לאכסנייה ושאל את בעליה האם היו לו לאחרונה אורחים כלשהם. ״כן .ג ר מני ואשתו .הם י צ או אתמול״. ״אך לא היתד .אתמול שום ס פיניד קי טו ר נו ש אודנו סעי ם״ ,אמר העיתונאי. ״ ס פינוד טיו ל לבנה באה לנמל .הגרמני וא שתו עלו על סיפונה, והספינה הפליגה לכיוון מערב״. האיחוד היה בן שתים־עשרה שעות בלבד. שאל ה עי תונ אי :״האם י ש גרמנים אחרים על אי ז הז ״ האכסנאי הניע ראשו ל שלילה .״היו אלה שני האורחים הרא שונים שהיו לנו ה שנה .העונה מוקדמת מדי לתיירים .הם מתחילים כרגיל להגיע דק בחוד ש מאי״. העי תונ אי הראה לאכסנאי סידרת תצלומים .בלא היסום ,הצביע הלה על תצלומו של מנגלה .שני נזירים שנכנסו לאכסנייה באקראי הסכימו גם הם כי איש זה היה על האי דק אתמול. הפ סדנו איפוא סיבוב נוסף. לאחר־מכן ,כאשר חזרתי ופג שתי ביוהאן ,שאלתיו האם י תכן שמנגלה הוזהר מראש על בואו של העי תונאי הגרמני לקיתנוס. ״ איני סבור כך״. ״ובכן ,מי נסע לקיתנוס ליטול את מנגלה?״ ״ידידים ספרדיים העלו את מנגלה וא שתו על ספינת־הטיול שלהם. לאיש זד .ידידים בכל אתר ואתר .מדהים הדבר ,מה מוכנו ת הבריות לע שות מתוך תחו שת־סולידאריות מוטעית .איני יודע מי הם ,אך ידוע לי כי הם הביאום לבארצלונה .האם אתה יודע כי הוא אף העז פעם לחזור לגרמניה?״
121
ה רו צ חי ם
בי ני נו
״לגר מניה? אך הרי יש שם צו מאסד נג ד ר/ ״למנגלה ידידי ם טובים ב י ו ת ר בגרמניה .אני יודע כי הוא בא לגינ צ בודג אי־פעם ב־ , 1959כדי להשתתף בהלוויית אביו .הוא נ שאר שם ימים אחדים .הוא לא שהה כמובן בבית־מלון ,ומאידך לא רצה להתגורר בבית .הוא שהה איפוא בבית־הספר המינזרי של המכון האנגלי״. ״ואיש לא הלך למשטרה ,כדי להסגירו ?״ ״בגינצבורג תלויים הכל ,בדרך זו או אחרת ,במ שפחת מנגלה .אני מ שוכנע כי המשטרה לא ידעה על עובדת הימצאו שם״. כאשר נודע בפומבי כי מנגלה שהה בגינצבורג ב שנת ,1959מסד התובע הציבורי ראן במסיבת עי תונאי ם בפראנקפורט כי העיר גינ צבורג ״פעלה כחבורת־קו שרים כדי לסייע למ שפחת מנגלה״ .לאחר מכן ה שמיע ראש־העיר ,ד״ד זייץ ,מחאה על דברים אלה .אולם אחד העיתונאים מסד כי הד״ד זיי ץ הוא — במקרה — גם הנוטריון של מ שפחת מנגלה .הוטחו איפוא הא שמות והא שמות־נגד .בהתאם לעיתונים ,אמר אחד המ שפטנים הרשמיים של גינ צבורג כי עיר אחת נ תנ ה מקלט ל״קבוצת נאצים קשישים ,המצליחים יפה ב שיבו ש פעול תו של ה מנגנון הדימוקדאטי״. ורא ש־העיר לשעבר ,מיכאל צהטמייר ,אמר לעי תונ אי שווי צ רי :״בעיר זאת ,איש לא יספר דבד — ירבה לדעת ככל שירבה״. גינצבורג היא עיר ציורית ,מתקופת י מי הבינים ,ובה שנינדע שד אלף תושבים .היא שוכנת על גדו ת הדאנובה ,ומ שתייכת ל מדינ ת באוואריה. היא גאה על מצודת־הריניסאנס הנאה שלה ,כנסיית־הרוקוקו שבה ,כיכר* השוק שלה ומיפעלה הגדול ביותר ,בית־החדו שת למכונות חקלאיות של קאדל מנגלה ובניו .אביו של מנגלה הקים את בית־החרו שת ברא שית המאה .המשפחה נע שתה אמידה ,ומזה זמן־מה היו בני המשפחה אזרחיה הרא שונים של העיד גינ צבודג .אחוז ניכר של יו שבי־העיר מועסקים, י שירות או בעקיפין ,על־ידי הפירמה .לאחד המלחמה רכשה חברת מנגלה ו בניו בבואנוס־איידס חמישים אחוז בפאדרו פארם ק .ג.׳ בע״מ ,מפעל* הרכבה מקומי חדש העוסק בטראקטורים מתוצרת גרמניה .הון החברה ה ארגנ טיני ת מסתכם ב מיליון דולאר. י חף מנגלה נולד ב* 16במארס 1911ונ תחנך כיור ש־העצר של המשפחה ה שלטת במקום .ב שנוודהע שרים של המאה עבר ל מינכן הסמוכה ,בה החל ללמוד פילוסופיה .שם פגש באדולף היטלר בימים הרא שונים של ה תגודדו תו במרתפי־הבירה ,והוא נעשה ל תלמידו הקנאי .בני גינ צבורג הזוכרים את מנגלה עוד בצעירו תו סיפרו לי כי הוא סבל קשות ממראהו
122
ח א יש שאסף עי ניי ם כ חו לו ת החיצוני .הוא רצה להיראות ארי — והדבר לא עלה בידיו ,אף אם היו הצופים בו מפעילים את כל כוודד מיונ ם. מנגלה התגייס ברא שית המלחמה ,הצטרף ל־וואפךס.ם ,.ושימש ק צי ך דפואה בצרפת וברוסיה .ותיקי ה־וואפךס.ס .מתרחקים מאנ שי ה.0.0 הרגילים ,בטענם כי ל־וואפךס.ס .לא היד .כל קשר עם מחנות־הריכוז וב חינו תיו האכזריות של המי שטד ההיטלדי .יהא הדבר כאשר יהיה ! ב־1943 נ ת מנה מנגלה רופא ראשי של מחנה או שוויץ .הימלד והמפקח הכללי גליקם ,שהיה ממונה על איו ש מנגנון המחנות ,קלעו היטב בבחירת המועמד. ני סוייו של מנגלה לה שבחת הגזע הזכירו לי את עדו תו של אחד מעחרי היטלד ,ס.ס .אוברגדופנפירר (גנראל) פון דם באך־זלבסקי, בנירנבדג .בקיץ , 1941כאשר מופתי־ירו שלים יצא את עיראק לאחר נ סיו ך ה הפיכ ה הפא שיסטי שלא עלה יפה ,ונמלט לגרמניה ,רצה מוסלמי זה ,ראש שונאי־היהודים שבהם ,לפגו ש את עמי תו המקביל בגרמניה. הראו להיטלד תצלום של המופתי .הוא סירב לראותו ,באמרו כי אין בכוונ תו לפגו ש פניט־אל־פנים אדם ״הנראה כיהודי״. ״אבל ,מיין פידד״ ,אמר פון דם באך־זלבסקי ,לפי עדות־עצמו, ״למופתי עיניי ם כחולות״. המופתי נתקבל לראיון. בינ תיי ם הצלחתי לעקוב במדוייק אחר תנועו תיו של מנגלה .בסוף המלחמה הוא חזר הביתה לגינצבורג .מ שפחתו וידידיו ,שלא ידעו על הקאריירה שעשה באו שוויץ ,קיבלו את פניו כאילו היד .חייל אמיץ שדק עשה את המוטל עליו .רבים ידעו כי הוא עבד ב״אחד מאותם מחנות״, אך איש לא שאל שאלות .אף לאחד־מכן ,כאשר ה שמועות החלו מתהלכות בעיר ,נד מו התושבים .גינ צבו רג היתה ב איזור האמריקני של גרמניה, אך האמריקנים לא העלו שם הא שמות נג ד מנגלה ,משום שלא ידעו מה עשה .היתד .זו הוכחה נוספת לבלבול המוחלט ששרר ב שנים הרא שונות שלאחד המלחמה בקרב הר שויות הצבאיות והאזרחיות ה שונות בגרמניה. במשך חמש שנים נעי מו ת חי מנגלה חיים שלווים בגינצבורג ,תוך עריכת ביקורים תכופים ב מינכן ובמקומות אחרים .איש לא הטרידו. רק ב־ 1950החלו מעלים שוב את שמו ,במ שפטיהם ה שונים של פו שעי־ המלחמה הנאציים .אחדים מע מי תיו ופיקודיו ל שעבד ,וביניהם מי שהיה נ הגו ב ,.0.0החלו לדבר על־אודו ת מה שעשה באו שוויץ. מנגלה החליט איפוא כי הגיעה שעתו להיעלם .היו לו ידידי ם רבי־ עוצמה באירגון א ו ד י ם ה .ב־ 1951נמלט בנ תיב מעבר־ר שן ו מיד אנו
123
ה דו צ חי ס
בי ני נו
לאיטליה ,ומשם יצא לספרד ולאחר מכן לאמריקה הלאטינית .במועדי כלשהו ב שנת 1952הגיע לבואנוס־איירם ,כ שבאמתחתו מערכות אחדות של מיסמכים מזוייפים ,והוא החל לעבוד כרופא בלא־ר שיון .הוא לא היה מוד אג! היו לו יחסים טובים ביו תר עם מ שטרתו של הרודן חואן פרת. באותה עת כינה את עצמו פרידדיך אדלר פ ת ברייטנבאך ,ו היו לו ידידי ם רבים בקרב הנאצים המקומיים. מי שטרו של פרון הגיע לקיצו ב־ 16בספטמבר ,1955ואז יצא הרודן לגלות .לפתע החלו הנאצים חוששים כי שוב לא יזכו להגנה רשמית, והחלה יציאה ה מוני ת לפאראגוואי .מנגלה נסע לאסונסי ת ,בירת המדינה, אך לאחר־מכן הזד לבואנוס־איירס ,מקום שם היו החיים נעימים יותר. הוא לא העז להוסיף ולעסוק ברפואה באורח בלתי־ליגאלי ,ועל־כן נטל על עצמו תמורת זאת את ניהול סניפה של הפירמה המ שפחתית. עשר שנים חלפו מאז חזר מן המלחמה .שום בי ת־דין ג ר מני לא פתח בהליכים מ שפטיים נגדו .מנגלה חש בוודאי כי שוב אין לו צורך להסתתר מאחרי שם מושאל .הוא השתקע בבואנוס־איידס ב שמו האמיתי .וכך מצאנו את עקבו תיו שם ,כעבור שנתיים ,ב* ,1957בעת ש שמו הופיע כנתבע הראשי במשפט גר מני שהוכן נג ד אנ שי מנגנון מחנה או שוויץ. ב שנת ,1962חודשים אחדים לאחד שמנגלה חמק מי דינו באי קיתנוס, למדתי כי הוא חזד לדדוכדאמריקה .א שתו ו בנו נ שארו באירופה .מדת מנגלה התגודדה בקלוטן שליד צידיך .התק שרתי עם עודך־דין שוויצרי שגילה כי היא שכדה לעצמה בי ת קטן ,ברחוב שווימבאד מספר .9נאמר לי כי הבית קרוב ביותר ל שדה־התעופה .לא היה זה מקום שקט ביו תר — המטוסים היו מרעי שים מעל גג־הבי ת — אך היה זה נוח לבעלה ,שיכול היה להגיע לבי תו דקות אחדות לאחר נ חי ת תו בנמל־התעופה של צידיך, בלא שאנשים רבים י ב חינו בו .רציתי לנסוע שמה ולאסוף פרטים נוספים בקשר לזוג זה ,אך המשטרה ה שוויצרית אינה אוהבת זרים סקרניים בתחום־מרותה .על־כן ביק שתי מאחד מידידי ה שוויצריים לערוך ביקור אצל מרת מנגלה. לאחר מכן סיפר לי י די ד זה כי החווילה היתה רגילה־למראה ,בצבע חום ,באיזור־ שיכונים מודרני .הוא צלצל בפעמון .אשד .נמוכת־קומה ,כבת חמישים ו״נאה למדי״ פתחה את הדלת .כאשד ראתה זר ני צב לפניה, נראתה ח שדנית .היא שאלתו מה רצונו. י דידי הסביד כי הוא נ שלח מטעם חברת־הביטוח .ואמד ל ה :״הגיעה העת לשלם את הפרמיה עבור פוליסת הביטוח של בי ת ך/ ״אני דייר ת חדשה כאן .אין אני יודע ת דבר על־אודות פוליסה זו״.
124
ה אי ש שאסף עי ניי ם ב חו לו ת מרת מנגלה ניסתה לסגוד את הדלת .י דידי מיחד והציב את דגלו בפתח. ״תסלח־נא לי ,מאדאם .האין את מרת פוגלב או א רו״ ״לא .זוהי האשה ששכרה את הבית לפני .מוטב שתיג ש ות שוחח עם בעל־הבית״. ״היי תי רוצה להיכנס ולהביט בביתך ,כדי למצוא מטעם החברה שלי האם יש צורך ב תיקונים כלשהם״. עקרת־הבית הגרמנייה הטיפוסית שבמרת מנגלה נתעוררה לתחייה. היא אמרה לידידי כי יש דליפה בחדר־הרחצה ,וביקשה מ מנו להיכנס ולראותה ב מ ר עיניו. הבית היה מודרני ,נוח ,נקי וצונן .י דידי לא דאה סימנים כלשהם כי גם גבר חי בו .דומה כי מדת מנגלה חיתה לבדה .לאחר מכן גילי תי כי בנה, קארל־היינץ ,למד אותה שעה במונטריי. באותו הערב נפג ש תי עם פקיד־ר שות שוויצרי בכיר בציריך ,סיפרתי לו על חקירתנו ,וביק שתי מ מנו להודיע על־כך למשטרה ה שוויצרית .לא רציתי שיפגעו בא שת־מנגלה ,רק ביק שתי כי תוצב תצפית על ביתה ,כדי שנוכל לדעת ,במקרה שמנגלה יבוא לבקרה .אולי כתוצאה מהתערבותי זאת גיר שו ה שלטונות הפדראליים של שווייץ את מרת מנגלה מארצם, שבועות אחדים לאחר־מכן ,ביולי .1962ה שוויצרים לא רצו להסתבך בבעיה של הסגרת פו שע נאצי ,והם לא היו מעונייני ם להיות מעורבים במ שפט פו שעי־מלחמה .מרת מנגלה יצאה את ציריך ועברה לעיר הנאה מיראנו ,בדרום־טירול האיטלקי .היא מוסיפה להתגורר שם ,בבית מבודד, כשהיא מתנחמת בנוכחותם של נאצים־ל שעבר רבים הנמצאים בסביבה. בשלב זה חזר מנגלה לאסונסיון .הוא היה מעדיף לחיות בבואנוס־ איידס ,אלא שצו המאסר נג דו נותר שם בתוקפו .אולם מסניפה של הפירמה המ שפחתית קיבל סכומי־כסף מספיקים כדי לנהל חיים נוחים. היו למנגלה סיבות טובות להיו ת שרוי בתחו שת־בטחון בפאדאגוואי, ותולדותיה של מדינה זו הרגיעוהו .פאראגוואי ה שיגה את עצמאותה ב שנת ,1811ו בין ה שנים 1815ל־ 1840היתד ,מדינ ת־דודני ם .בין 1865ל־1870 לחמה כנגד בראזיל ,ארגנטינה ואורוגוואי ,ובסופו־ של־דבר אימצה לעצמה חוקה דימוקראטית .באותה ע ת מנ ת ה האוכלוסיה 28,000גברים וכמעט 200,000נשים .פאראגוואי נזדקקה למהגרים שיעבדו את אדמתה .יוונים, פולנים ,איטלקים ויפאנים באו שמה ,וכן גרמנים רבים .מאותה עת ואילך משכה פאדאגוואי מתיי שבים גרמניים ,במיוחד לאחר מלחמת־העולם הרא שונה .כיום יש במדינה זאת יותר מ־ 30,000תושבים ממוצא גרמני. האוכלוסיה מגיעה עתה ל שני מיליון ,בקירוב ,אולם ה שפעתו של המיעוט
125
ה רו צ חי ם פ י נ י נ ו הג ר מני עולה במידה ניכרת על גודלו היחסי .לגרמנים ע מדווד מפ ת ח במסחר הפאדאגוואי .הנ שיא ,הגנדאל אלפרדו שטרסנר ,הוא נכדו של קציךפר שים באווארי .שטרסנד עצמו נולד בפאדאגוואי ,אך נראה כי הוא ק שוד למור שתו הגרמנית .מ שמר־הנ שיאות שלו מורכב מגברים שגובהם 1.80מ /הצועדים בצעיד ת־אווז פרוסית. כ־ 1,000יהודים חיים עתה בפאראגוואי .אחד מהם ,י די ד ותיק שלי ממחנה מאוטהאוזן ,היה גם הוא מיו שבי או שוויץ ,והכיר את מנגלה. פג שתיו במילאנו ב־ ,1964ו שוחחנו על־אודו ת מנגלה .נעימ ת־קולו היתד. חששנית. ״אנא ,אל תעשה שום דבר דראסטי ,ש מ עוך ,אמר לי .״ מנ היגי הקהילה היהודי ת שלנו ב אסונסיון קיבלו מכתבים אנוני מיי ם רבים .אם יחטף מנגלה ,מאיימים המכתבים, ,לא יוו תד בחיים אף י הודי אחד בפ אר אגוו אי/ י תכן שזוהי בדיחה מטופ שת — אך אחדים מ אנ שינו מודאגים ,ו איני מאשים אותם״. שאל תי :״ומה בדבר המ שטרה?״ ״אנ שים מבחוץ ,שאינם מכירים את פאראגוואי ,אינם יודעים מה חזקה היא ההשפעה הגרמני ת באדצנו .האידיאולוגיה הנאצי ת של שנ ת 1933עדיין במלוא־אונה שם .וכן העקרון הנ אצי העתיק ,של אפליה גזעית .י הודי פאראגוואי יע שו אחראים קיבוצית לכל מה שקורה למנגלה״. א מ ר תי :״ שטויות .יד ענו במשך שנים כל מה שני תן היה לדעת על א שתו ה שנייה של מנגלה ,ו בנו קארל־היינץ .הוא נער טוב ,רציני .יודע אני היכן הוא מתגודד ,עם מי הוא נפג ש ,מה הוא עושה .לא יעלה על דע תי לע שותו אחראי לפשעי אביו״. ״כמובן שלא תעשה זאת .אנו היהודים איננו עו שים דברים כאלה .אך אין פירו שו של דבד ש ה ם אינם עלולים לע שות זאת״. הוא נפרד מ מני לשלום והסתלק ,בדאגה עמוקה .שעה ארוכה ח שבתי על־אודותיו .עשרים שנה לאחד שנסתיים חלומ־הבלהות נו תרו ע דיין אנ שים שלגביהם חלום זה הוא בבחינ ת מציאות קיימת. ביולי 1962ביקשה ממ שלת בון מ שלטונו ת פאראגוואי לערוך בדיקה לגבי הד״ר חוסה מנגלה ,שהתגורר בפולחנסיו מודינ א ,507באסונסיון. חודשים אחדים לאחר־מכן הודיעו שלטונות פאראגוואי למעדב־גדמניה כי מנגלד .הוא אזרח פאראגוואי ,בלא ״עבד פלילי״. מנגלה לא השתהה זמן רב באסונסיון .ידידיו אמרו לו כי יהיה בטוח יותר באחת מן המו שבות הגרמניות שעל נהר פאראנא העילי ,באיזור שבו י ש גבול מ שותף לפאראגוואי ,לבדאזיל ולארגנטינה .הנהר המהווה גבול
126
ה אי ש שאסף עי ניי ם כ חו לו ת זה אינו נ שמר בקפדנות .קל לחצותו ולחדור לבדאזיל .מנגלה עבד להתגודד באחוזה שליד אנקארנאסיון ,ה שייכת לאלבאן קדוגה קרוג ,איכר אמיד ב שנות־ה ש שים לחייו ,שתואר כגבר בעל מזג אלים ,ורעיונו ת מדיניים אלימים .במסעו תיו מלווים אותו ארבעה שומרי־ראש חמו שים־ היטב .מנגלה שהה שנתיים בחוו תו של קרוג .הוא סייע באנקארנאסיון בעבוד ת הקציר ,וטיפל בחולים ,בנ קטו בשם המו שאל ״הד״ד פריץ פישר״. בסוף 1963החל שוב חש אי־מנוחה. ידע תי כי אי אפשר לעקוב אחר כל אחת מ תנועו תיו של אדם שזכה להגנה על־ידי אנ שים כה רבים ,בחלקי־עולם שונים .תמורת זאת ,החלטתי לעקוב אחר תנועותיהם של האנ שים הקרובים אליו ביו תר — במקדה זה א שתו ובנו .מדת מדתה מנגלה הקפידה לקיים בביתה ב מיד אנו בדידו ת מוחלטת .קארל־היינץ הוסיף ע דיין ללמוד במונטריי .זמן קצר לפני חג־ המולד של שנת 1963נ שלח ממונ טריי מכתב לאחד מי דידי באוסטריה ,בו נ א מד כי קאדל־היינץ מנגלה נסע זה־עתה למילאנו ,מקום שם י שהח בבי ת־מלון מסויים .הוא אמד לבני־כי ת תו כי הוא נוסע שמה כדי לפגו ש קרובי־מ שפחה הבאים מעבד־לים .המכתב הושם בתיבת־הדואר ב מונ טדיי ב־ 22בדצמבר ,אולם משום העומס שבמכתבי חג־המולד הוא הגי עני דק בבוקר ה־ 28לחודש .עלי תי על המטוס הרא שון למילאנו .במלון נאמר לי כי גבד בעל דרכון ספרדי ,בשם ״גריגור־גריגורי״ ,אכן ,שהה בו ,אך עזב יומיים קודם לכן. הסיבוב ה שלי שי נתארע חוד שים אחדים לאחר־מכן ,באחד מערבי מאדם . 1964מנגלה עשה את סוף־ה שבוע במלון־טידול ליד הוהנאו, מו שבת־מתיי שבים־גרמניים מ שג שגת ,בפאדאגוואי המזרחית .מלון־טירול מהווה מקוט־מיפג ש האהוב ביותר על החברה המקומית — מזון מ שובח, בירה טובה ,ותזמודת־רומבה הגונה .הגנראל שטרסנד מגיע שמה מדי פעם בפעם כדי לבלות בבית־המלץ סוף־ שבוע נינו ח .וכך גם מנגלה. היה זה לילה חמים ואפל .מחצית־התדיסר אנ שים עקבו אחר ״הד״ר פריץ פי שר״ לעבד דירה 26במלון טירול .לאחר מכן פג שתי באחדים מביניהם .ד.ם הקימו ״ועדת שנימ־ע שד״ ,שכן היו אלד .תריסר ניצולים ממחנה־הריכוז או שוויץ .אחדים מהם נתע שדו בינ תיי ם ,ותרמו סכומי־כסף ניכרים לשם הבאתם־לדין של כמה ממעניהם־ל שעבר .למרבה הצער ,לא היו שיטות הוועדה טובות ,במידה שהיו כוונו תיה. לאחר מכן סיפרו לי את אשר אירע :ששה מחברי הוועדה ״הגרילו״ ביניהם את המ שימה של נסיעה לדדובראמריקה .בכוונתם היה לתפוס את מנגלה בחיים ולהביאו לפארנקפורט׳ מקום שם נערכו הכנו ת למשפט
127
ה רו צ חי ם
בי ני נו
או שוויץ .דקות אחדו ת לפני שעה אחת בלילה נכנ סו האנ שים לאכסדרת מלוו־טירול ,עלו במהירות במעלה המדרגות ,ופדצו את דלת חדד־המיטות מספר .26הוא היה דיק .בעל בית־המלון הודיעם כי ״הד ד״ד פי שר״ יצא בחופזה עשר דקות קודנדלכן ,לאחד שיחה טלפונית .הוא מיהר כל כך, עד כי לא הסיר את הפיג׳אמה שלו .הוא לבש את חליפתו על גבי הפיג׳אמה ,רץ ב מודד המדרגות ,ונעלם באפילת הלילה. מנגלה היה עדיין בבחינ ת בד־מזל. באפריל 1964באה למ שרדי בווינה אשה בגיל־העמידה ,שאכנה אותה בשם ״מרת מאריה״ (אין זה שמה האמי תי) .מרת מאריה גדו שה ,והיא חיה לבדה בליראך ,עיירה קטנה ב מדינ ת באדן־וירטמברג שליד נהר הריין, ה מציין באיזור זה את הגבול ה שוויצרי .מרת מאריה ערכה ביקור אצל ידידים בווינה ,ובהזדמנו ת זו רצתה להיוודע על־דבר אנ שים מסויימים שנעלמו בעת המלחמה .נאמד לה כי תיטיב לע שות אם תבוא למ שרדי. למרבה הצעד ,לא היה בכוחי לסייע למדת מאריה ,אך ה תחלנו ל שוחח בענייני ם אחרים .היא אמדה כי יש לה זמן פנוי למכביר .מתוך ד מי־ המזונו ת הצנועים שהיא מקבלת אין היא יכולה להרשות לעצמה דברים רבים — כעריכת מסע־קניות לבאזל או לציריך ,מדי פעם ב פ ע ם ',או הצגת־תיאטרון .החיים בליראך אינם מרג שים במיוחד ,ולא איכפת לה לע שות עבודה כלשהי ,אמרה ,״אך איש אינו מ עוניין באשה בת חמי שים ושתים״. ב עודנו משוחחים ,חלפה המח שבה במוחי כי מרת מאריה ע שויה להיות האדם המתאים ביותר לצרכי .הגעתי לכלל מסקנה כי ע לינו ל שנות את הטאקטיקה שלנו כלפי מנגלה .מיתקפה חזי תית י שירה לא תהיה בעלת תועלת .אך הגי עוני ידיעו ת בדבר בריאותו הלקויה ,וכי הוא חש כפו שע הנ תון במצוד .נאמר כי הוא זקוק למי שהו שיטפל בו .הוא התגעגע לא שתו ולבנו .הוא היה פופולארי אצל הנ שים ,וגאה על הצלחתו אצלן ,אך עתה זקוק הוא לאשה שתוכל לבשל למענו ולטפל בביתו ,עקרת־בית גר מני ת שיוכל לתת בה אימון .ידע תי כי י די דיו וקרובי־מ שפחתו בגינצבורג דנו בבעיה ,ודיברו על מציאת אשה ״מהימנה לגמרי״ שתיסע אליו לפאראגוואי. סבור היי תי כי אם אוכל ״ל שתול״ אשד .מעין זו בבי תו של מנגלה, נוכל בסופו של דבר להגיע להי שג כלשהו .מרת מאריה נראתה מתאימה ביותר לתפקיד זה .היתד .זו גרמניה נאה־למדאה ,עקדת־בית טובה ,בלא קשרי־משפחה כלשהם ,שנראתה פקחית .לאחד שיח תנו ערכתי בדיקה יסודי ת לגבי עברה .כל הידיעו ת היו טו בו ת :מעולם לא היתה קשורה
128
ה אי ש שאסף עי ניי ם כ חו לו ת בתנועה הנאצית .ידוע היה עליה כי היא מהימנה .כתבתי לה איפוא והיצע תי לערוך מיפג ש ב מינכן כעבור שבועות אחדים .באכסדרתו של בי ת־מלון גדול סיפרתי לה על תוכני תי .היא אמרה ששמעה את שמעו של מנגלה ,וקראה על־אודות או שוויץ .ביק שתיה להרהר ב עניין .בשעה ארבע אחר־הצהרים ,באו תו היום ממש ,חזרתי ופג שתיה בבית־קפה .מרת מאריה אמרה כי גמרה או מר :היא מוכנה לנסוע לפאראגוואי בתורת עקרת־ביתו של מנגלה .כל שהיה דדו ש עתה הוא שתתקבל על דעת מנגלה ,או אנ שיו בגינ צבודג. שבועיים לאחר־מכן נפג שנו בזאלצבורג ו תיכננו את האסטרטגיה שלנו. אמדתי למרת מאריה מה בדיוק עליה לע שות .בלוויי ת אדם שאותו תציג בפני הכל כ״בעלה של ידיד ה יקרה״ תסע לגינצבורג ותירשם ב״היר ש״, ביוד ה מ לון המקומי .בסביבות השעה ארבע אחד־הצהרים יג שו ה שנים לבית־מרזח מסויים בקירבת־מקום .אחדים מהעובדים הבכירים של חברת מנגלה ו בניו נוהגים לבוא תכופות למקום זה ,ללגימת כוס־יין או בירה, לפני שובם הביתה לארוחת־הערב .קיווי תי כי אם הכל י תנהל לפי תיכנוני, לא יהא על מרת מאריה ל שבת שם זמן רב מדי. המחזה הבא התרחש ב שעת אחר־הצהרים במאי , 1964באו תו בית־ מרזח שקירותיו רפודים בעץ־אלון ,בעיירה גינ צבו רג — בית־מרזח באווארי טיפוסי ,בעל חלונו ת כהים ומנורו ת הע שויות ברזל מחושל. ליד אחד ה שולחנות י שבה מרת מאריה ,כ שהיא נראית נאה לפי הטעם הגרמני ,ו שוחחה עם ב ךלוויי ת ה .אולי ,ח שבו הצופים ,לגמה מעט יין — יותר מ שנהגה ל שתות כרגיל .קולה יכול היה להי שמע בכל פינו ת האולם. ״רמאים יהודיים אלה !״ אמרה .״הם גרועים כפי שהיו תמיד .צדק שטרייכר .הם ירמו אותך ,אם לא תיזהר״. הגבר שעשה בחברתה נראה מודאג מעט .״אל־לך לדבר בקול כה רם ,מאריה .הזמנים נ שתנו .אינך יכולה לומר דברים מעין אלה במקום שבו מאזינו ת לך הבריות״. ״לא איכפת לי .שיאזינו .הרי אלה דברי־אמת ,הלא כן?־ האמן־נא לי, נו תרו עדיין יהודים רבים מדי״. ב שולחן סמור י שב גבר קשיש .הוא קם ,ניג ש לבעל בית־המרזח שניצב מעבד לדלפקו ,ושאל שאלה .בעל בית־המדזח הניע ראשו לשלילה : לא ,אין הוא מכיר את בני הזוג ! הם זרים .הגבר הקשיש ניג ש אל ה שולחן, וביק ש ד שות לשבת לידם .הוא הציג את עצמו .אכנהו כאן בשם ״הר לודוויג״. הלה אמר כי לא יכול היה שלא להאזין לדברי הגברת .״אך אל־נא
129
ה רו צ חי ם
בי ני נו
תדאגי ,בבקשה .אין אני מל שין .למעשה ,מסכים אני עם דעותיך .א נ ש י ם א ל ה ״ ,אמר ,ב ה תבוננו במאריה ו ב הניעו ראשו ,״אנ שים אלה לא יל מדו לעולם לעסוק בענייניהנדה ם ,בלא להציק לאנ שים הגונים .אני מכיר מי שהו המרבה לסבול בגללם .ומדוע ,שואל אני אותך? משום שהוא היה חייל ג ר מני אמיץ ,ועשה את אשד הורוהו ...האוכל להציע לכם כו סי ת־יין?״ מאריה אמרה לו את שמה ,והציגה את בדלוויי ת ה כ״בעלה של אחת מידידו תי ה היקרות". ״אמרת כי היו לך צרות כל שהן״ ,אמד לודוויג .״אם הדבר אירע בגינצבורג ,אוכל אולי לסייע לך .אנו מכירים כאן את כולם ,בעיר זאת״. כאשר דיבר על ״הפירמה״ של מנגלה ובניו ,נקט תמיד בל שון ״אנו״. מאריה אמדה כי היא אסירת־תודה לו על עזרתו ,וסיפרה לו סיפור שהיא ו אני ד קמנו י חדיו ימים אחדים קודנדלכן בזאלצבודג .היא מנסה לקבל את חלקה ברכוש של אחד מדודיד* אמרה ,ו״אחד מאותם יהודים״ דימה אותה .הר לודוויג הניע ראשו לאות אהדה .הוא הז מין יין ,ו שוחח על־אודות המלחמה האחרונה ,נו שא־ה שיחה האהוב עליו .מאריה האזינה מתוך עניין; מראש אמדתי לה כי תשמש מאזינה־למופת .היא שאלה את הד לודוויג האם הוא עורך־דין בגינצבורג .שהרי דומה כי הוא מכגד אנ שים כה רבים במקום זה. הוא הניע ראשו ל שלילה .״ אני עובד בפירמה של מנגלה ובניו״. ״ מנגל ה? האם אין זה שמו של אותו דופא שהיהודים מחפשים אחריו?״ הוא העיף בה מבט חטוף ,לפני שה שיב :״כן״. ״ אני מקווה שלעולם לא ימצאוהו .איני מאמינה בכל הדברים הללו שהם אומרים עליו״. הד לודוויג נראה שבע־דצון .״הד״ר מנגלה מנהל חיים אומללים ביותר. מעולם אינו יודע מאיזה עבר תבוא הסכנה״ .הוא שאל אותה היכן היא מתגוררת ,ומה מע שיה. ״ איני עו שה הרבה״ ,ה שיבה .״ אני אוהבת מסעות ,אולי מסע מסביב לעולם .בוודאי אחסוך די כסף לכ שאהיה זקנה מדי ,וחולה מכדי שאוכל לנסוע״. הכל צחקו ,ולודוויג חזר והזמין יין .כאשר מאריה ו בד ליווי ת ה יצאו, ליווה אותם לודוויג לבית־המלון .לפני פרידתם ,ביק ש ממאריה לסעוד אתו בצהרי יוכדהמחרת. הוא בא לקחתה ב שעת־הצהדים ,ולאחר סעודה מ שובחת אמר כי חשב על דבריה .אולי תהיה לו ב שבילה תעסוקה מעניינ ת .תוך זמן קצר יבקר בקירבת ליראך .היוכל לבוא ולבקר בבי תה?
130
ה אי ש שאסף עי ניי ם כ חו לו ת ״כמובן .הודע־נא לי על־כך מראש ,כדי שאמצא בבית״ ,אמדה מרת מאריה. ארבעה שבועות חלפו ,בהם ערך לודוויג בוודאי חקירות מקיפות לגבי מאריה .איני יודע מה גילה ,אך מכל מקום ביק ש לבוא ולבקר בביתה בליראך .ביומ־המחרת הופיע כ שבידיו פרחים ו שוקולד .הוא ה תבונן סביבו בדירתה של מרת מאריה .נראה היה כי מה שראה מצא חן בעיניו. הוא אמד למרת מאריה כי אין ספק כי היא עקרת־בית למופת — ני תן להבחין בכך .נראה היה כי עתה הוא נינו ח .הוא שוחח על־אודות יוזף מנגלה ,שאותו הכיד מאז היו תו ילד ,ו שעתה נערך אחריו מצוד ,כאילו היה פו שע פשוט .יש אחד בשם ויזנ טל בווינ ה — אחד מ״אותם אנשים״... היא שאלתו האם ראה את מנגלה לאחרונה. ״היי תי בדרונדאמריקה פעמים אחדו ת מאז סוף המלחמה .י ש לנו שם עסקים רבים .בהזד מנויו ת אלה פג שתי את יחף״ .הוא חייך .״האם את יודע ת היכן נפג שנו ז במקום הבלתי־סביר ביו תר — בחדד־ההמתנה של ה שגרירות הגרמני ת באסונסיון .ברוד ש היינו זהירים ביותר ,כדי שאנ שי ה שגרירות לא י ב חינו בנו .אנ שים רבים יו שבים באו תו מקום ,ו שני גברים המשוחחים זה עם זה בגרמני ת אינם מושכים ת שומודלב״ .הר לודוויג נ שמע מרוצה ביותר מעצמו. ״באתי לבקרך כאן משום שברצוני לשאול אותך שאלה :האם תהיי מוכנה לנסוע אל מעבר לים למשך שנה ,כדי לטפל במ שק־ביתו של הד״ד מנגלה ז״ מאריה לא ה שיבה .הוא אמד ב מ הי רו ת :״ אני יכול לתאר לעצמי מה את חושבת .הרופא חי בסכנה מתמדת .יהיה עליך להיות זהירה ביותר״. מאריה אמרה כי ההצעה באה במפתיע כל־כך .אין היא מ ת עניינ ת לאמיתו־ של־דבר בכסף ,אך מאז־ו מ תמיד רצתה לבקר בארצות הטרופיות. הוא א מר :״מדוע לא תהרהרי בדבר? אחזור בעוד שבוע .אם ת שובתך תהיה חיובית ,אבקש ממך לבוא לגינ צ בודג ולפגו ש כמה מ בני המשפחה. אז יהיה עלינו לערוך ביקור אצל מדת מנגלה ,שתאמר לך כיצד לנהל את בי תו של הד״ר מנגלה״. מאריה דיווחה לי בסדידות ,באמצעות גלויו ת צבעוניו ת ועליהן שדרים תמימים־למראה ,שהכילו צופן שעליו הסכמנו בינינו .היא שיגרה את שמי. גלויו תיה מעיירה בסביבת ליראך ,ומעולם לא מיענה אותן על כעבור שבוע הודיע תני כי הר לודוויג חזר וביקר אצלה .הוא הירבה בדבדי־ שיכנוע .היא הסכימה ל תוכני תו ,אך בלא התלהבות .אמדתי לה כי עליה לשחק את המשחק בדיוק כך ,ומסתבר כי ע שתה זאת בהצטיינות.
131
ה רו צ חי ם
בי ני נו
שבועיים לאהר־מכן ביקש ממנה הר לודוויג לבוא לגינצבורג .הם נפג שו שוב בבית־המרזח העתיק .מאריה אמרה כי היא הביאה את דרכונה. ״אני מניחה שאזדקק לא שרות אחדות / ,אמרה. הר לודוויג נדאה כמהסס .״חל עיכוב קל .אני סבוד שעליך לע שות סידורים עם אחד מ שכניך בליראך שיעבור בדירתך מזמן לזמן ,וכן עליך להודיע לבאנק שלך על סידודי הת שלומים החוד שיים שלך תמודת שכד־הדידה...״ לפתע שינה את הנו שא .״דרך אגב ,היי תי רוצה שתסעי לווינה ו תנסי להתקשר עם איש זה ,ויזנטל .חשוב לנו לדעת את תנועו תיו הבאות ,ובמיוחד אם הוא מ תכנן מ שהו כנגד יוזף״. אם היתה זו מלכודת ,לא נלכדה בה מאריה. ״הר לודוויג ,ביק שת מ מני לנסוע לפאראגוואי כדי לשמש סוכנת־בי תו של הד״ר מנגלה / ,אמרה .״הבטחת ל שלחני לשם ,ואמרת לי מה עלי לעשות .קיבלתי את הצעתך .אך אין אני מרגלת .איני יכולה לנסוע לווינה .יתר על כן ,יהא זה מגוחך .מדוע יספר ויזנטל לי ,הזרה לו לגמרי, משהו מסודו תיו " 1 הר לודוויג נראה היה כמסכים עם דבריה .״ אני מני ח שהצדק ע מ ך׳/ אמר .״ובכן ,חזרי לליראך ,ו אני אתקשר עמך כא שד נהיה מוכני ם׳■ /י היו אלה הדברים האחרונים ששמעה מאריה מהר לודוויג .מעולם לא כתב אליה לאחר־מכן ,לא בא לבקר אצלה .י תכן שהיה פיקח מאתנו. או אולי שגינו במקום כלשהו. משפט או שוויץ עמד להיפתח בפדאנקפורט ב שנת . 1964הד״ד פריץ באואד התובע הראשי ,אמר לעתונאים כי ״חוסה מנגלה״ ,אשר סבורים כי הוא עושה אי־שם בפאראגוואי ,זהה עם מי שהיה רופא מחנדדהריכח. ממ שלת בון עשתה מאמץ נמרץ אחרון כדי להביא להסגרתו של הנ תבע העיקרי .ב־ 16ביולי 1964חזר אקהארד בריסט ,ה שגריר הגרמני באסונסיון, ובעת ר איונו עם הנ שיא שטרסנר הגי ש תביעה רשמית להסגרתו של מנגלה. הנ שיא שטרסנד רתח מרוב־כעס ,והטיח באגרופו על שולחנו .״אם תוסיפו להעלות עניין זה״ ,צעק ,״אנתק את היחסים הדיפלומאטיים עם הריפובליקה הפדראלית הגר מני ת!״ בריסט הסביר כי קיבל הוראו ת מפור שות מבון בקשר למנגלה .הנ שיא א מר :״אל־נא תאמר אף מלה אחת נוספת ,אדוני ה שגריר! לא אוסיף לסבול זא ת!״ תיאור של הראיון הופיע שבועות אחדים לאחר מכן ב שבועודהחד שות הגרמני ״דר שפיגל״ .לאחר ששטרסנר קרא את עותק כתב־העת שהגיעו
132
ה אי ש שאסף עי ניי ם כ חו לו ת בדואר־אוויד ,הבין כי הרחיק־לכת .הוא התייעץ עם יועציו .שר ה ח ח ראול פאסטור האיץ בנ שיא להיפטר ממנגלה .פאסטוד ציין כי פאראגוואי קיבלה זה־עתה מממ שלת בת ,מילווה־פיתוח בן שלושה מיליון דולאר, והיא ע שויה לקבל עוד .לא יהיה זה מעשה נבון ,להרגיז את ממ שלח מערב־גדמניה. במשך שבוע ימים היה גורלו של מנגלה נ ח ת בכף־המאזניים .הוא הגיע לאסונסיון ,ח מן קצר לאחר־מכן הופיעה כתובת באותיות־צבע שחורות על קירות ה שגרירות הג ר מני ת :״ה שגרירות הי הודי ת! הסירו ידיכם מ מנגל ה! זו הי פקודה!״ יתכן שהיתה זו פקודה .שוב החליט הגנראל שטרסנד להסיר את י די ד ש לו ממנגלה .הוחלט כי מנגלה יחזור למזרח פאראגוואי .הוא יחי ה שם ב איזוד שמור היטב ,שלזרים אין גי שה אליו .לאחד מכן, בקאראקאם בירת ונצואלה ,נדונ ה פרשת מנגלה בוועיד ת האינטרפול. הד״ר פרדריקו ניקולאם פרנאנדז ,מנהל האינטרפול ב רי רד ה־ז׳ אנידו ,אמר כי נמסד לו שמנגלה מסתתר בג׳ונגל ,ליד גבול פאראגוואי .אולם פאראגוואי אינה חברה באינטרפול ,והתערבות י שירה — אמר — אינה אפשרית .הצדק היה עם הד״ר פרנאנדז .מנגלה חי עתה ,כאסיר־למעשה, באיזור צבאי מוגבל שבין פוארטו סאן וינסנטה ,שעל דרך־המלך בין אסונסיון לסאן פאולו ,ומצודת־הגבול קארלוס אנ טוניו לופז ,על גדות נהר פאראנא .שם מתגורר הוא בביקתה לבנה וקטנה ,באיזור הג׳ונגל שבורא על־ידי מתיי שבים גרמניים .שני כבי שים בלבד מוליכים לבית המבודד .על שניהם שומרים חיילים ו שוטרים פאראגוואיים ,שיש להם הוראות קפדניות לעצור את כל המכוניות ולירות בכל מסיגי־הגבול. ולמקרה שהמשטרה תיכשל במ שימתה ,עו שים בחברת מנגלה ארבעה שומרי־ראש פרטיים ,חמושים היטב ,המצויידים במכ שירי־דאדיו וב״ווקי־ טוקי״ .מנגלד .משלם להם מכיסו. ממ שלת מעדב־גדמניה עדיין מ עוניינ ת בהסגרתו של מנגלה ,ופרס בן 45,000ל״י עדיין על ראשו.
133
*
פרק שמיני
אפילוג ליומנה של אנה פראנק
אנה פראנק ,נערה כבת חמש־עשרה אשד הסתתרה מפני הגיסטאפו בעליי ת־גג באמשטרדם במ שך שנתיים ,בחברת בני־מ שפחתה וידידים אחרים ,כתבה ביו מנה ב־ 1באוגוסט 1944את הדברים הבאי ם: כאשר מ שגיחים עלי ומ תבונני ם בי עד כדי כך ,לרא שונה אני מתעצבנת ,אחר־כך אני אומללה ,ובסופר של־דבר הופכת אני את לבי כך שהרע הוא מבהוץ ואילו הטוב — מבפנים ,ו אני מו ב מנסה למצוא לעצמי דרך להיע שות מה שהייתי כה רוצה להיות, ומה שהיי תי יכולה להיות אילו ...לא היו בעולם אנ שים אחדים. היו אלה המלים האחרונות שאנה פראנק רשמה ביומנה .שלושה ימים לאחר־מכן באה הנקי שה החדה על הדלת ,ש שוכני עליי ת־הגג חרדו מפניה במשך זמן כה רב .הדלת נפרצה ,וחמישה אנ שים במדים גרמניים נכנסו פנימה ,ובראשם .0.0אונטד שארפירר (רב־טוראי) .מל שין הול אנדי הסגירם .יו שבי עליי ת־הגג — אנה פראנק ,אביה ,אמה ואחותה ,זוג נוסף ובנם ,ודופא־ שניים — נאסרו ונ שלחו למחנות ריכח .רק אחד מביניהם נותר בחיים .אוטו פראנק ,אביה של אנה ,החי עתה ב שוויצריה, ליד באזל ,סיפר אחר־כך לעולם הגדול את אשד אידע באותו הבוקר. ״איש הס.ס .נ טל תיק ,ו שאלני אם יש בו תכשיטים .אמדתי לו כי יש שם רק ניידו ת .הוא ה שליך את הניירות ,ואת יו מנה של אנה ,על הרצפה ,ושם ב תיקו את כלי־הכסף שלנו וכן חנוכייה .אילו היה נוטל עמו את היומן ,לא היה איש שומע לעולם על בתי״. אנה פראנק מתה במחנה הריכוז ברגן־בלזן במארס .1945שנה לאחר מכן ,חזר אביה לעליית־הגג של הבית באמשטרדם .היומן היה עדיין שם. ״יומנה של אנה פראנק״ עורר את מצפונו של העולם הנאור .היה זה סיפורה של ילדה רגילה ,ממוצעת ,אשד כתבה על בעיותיה הפעוטות
134
א פי לו ג ליו מנ ה של אנ ה פ ר אנ ק (״אמא לעתים מתייחסת אלי כאל תינוקת ,ו איני יכולה לסגול זאת״), על רקע החיים שעליהם מרחפת תדיר סכנ ת הפחד (״אני חוששת מאד כי יגלו או תנו ויוצי אונו להורג״). ד,״יומן״ תורגם לשלושים ושתים ל שונות ,עובד להצגת־תיאטרון ולאחד־ מכן אף הוסרט .הוא עודר את לבותיהם של מליוני בני־אדם ,במיוחד הצעירים .גרמנים צעירים דבים נוסעים מדי שנה ב שנה לברגן־בלזן, כדי להתפלל לזכרה של אנה פראנק. באחד הלילו ת של אוקטובר ,1958ב שעה תשע וחצי ,טילפן לדירתי בלינץ ,אחד מידידי ,בהתרג שות רבה .האוכל לבוא מייד ל״לאנדסתיאטר״ ? הצגה של ״יו מנה של אנה פראנק״ הופסקה זה־עתה על־ידי מפגיני ם אנטי שמיים .קבוצות של אנשים צעירים ,רובם בין הגילים חמש־עשרה ושבע־עשרה ,החלו צועקים ״בוגדי ם! מלחכי־פינכ ה! רמאים!״ אחדים ה שמיעו קריאות־לעג .כאשר עלו האודות נראו ביציע מפגינים צעירים, שה שליכו עלונים על הקהל באולם .בעלונים נ א מ ר: מחזה זה אינו אלא דבר־הונאה גדול .אנה פראנק לא היתה קיימת מעולם .היהודים המציאו את כל הפדשה כולה ,משום שהם רוצים לסחוט פיצויים ו שילומים נוספים .אל תאמינו לשום מלה! ז הו זיו ף! המשטרה הוזעקה ,ורשמה את שמותיהם של אחדים מן המפגינים, תלמידים בבתי־ספד תיכוניים במקום .לאחר מכן נמ שכה ההצגה .כאשר הגעתי ל״לאנדסתיאטד״ נסתיימה כבר ההצגה ,אך ההתרג שות לא שככה. שתי מכוניות־מ שטרה חנו בחזית התיאטרון ,וקבוצות של צעירים ני צ בו בסביבה ,כשהן דנו ת בתקרית .האזנ תי להם .דעת־הכל היתה ,כפי שנסתבר מדבריהם ,כי המפגינים צודקים .כל הפרשה הזאת ,של אנה פראנק, אינה אלא מע שה־הונאה גדול .יפה שמי שהו גילה אומץ־לב כדי להראות ליהודים אלה מה דעתם עליהם. רבים מצעירים אלה אף לא נולדו בעת שאנה פדאנק שולחה למוות. ועתה ,כאן בלינץ ,במקום בו ביקר היטלד בבית־הספר ,ואייכמן גדל, תובעים מהם להאמין בשקרים וב שנאה ,בדעה־קדומה ובניהיליז ם. בבוקר המחרת ניג ש תי למשטרה ,ועברתי על ר שימת שמותיהם של הצעירים שנאסרו .לא היה זה קל — היו להם ידידי ם רבי־ה שפעה, והוריהם רצו לה שקיט את כל הפרשה .אחדי ככלות הכל ,לא היה זה עניין חמור ממש ,אמרו ,פ שוט כמה צעירים המ שתוללים ומ שתע שעים. נמסר לי כי שמותיהם של התלמידים יועברו לבתי־הספר שלהם ,לפעולה מ שמעתית .אולם איש לא נענ ש .הנערים בלינץ אינם חשובים ,אמרתי
135
ה רו צ חי ם
בי ני נו
לעצמי ,אך יש ח שיבות ל עניין א חד :שבועות אחדים קודם לבן הצהיר מורה בבית־ספר תיכון בליבק ,יועץ־הלימודים לותאד שטילאו ,כי יו מנ ה של אנה פראנק אינו אלא מע שה־זיוף .הוא נתבע לדין על־ידי אביה של הגערה ,ושלושה מומחים אי שרו את אמיתות היומן .כפי שנמסר ב״פראנקפודטר אלגמיינ ה ציי טונג״ ,״עמד הנא שם על המקח שש שעות, לגבי נוסח הודאתו ...יש להגן על הנוער הגרמני מפני ,מ חנ ך כזה״. האירועים בלינץ נראו ב עיני חמורים יותר ,משום שהיו סימפטומאטיים. הפרחחים הצעירים עצמם אינם א שמים! האשמה מוטלת על הוריהם ומוריהם .המבוגרים מנסים להרעיל את מוחותיהם של בני הדור הצעיד, כדי להצדיק את עברם המפוקפק .רבים מהם לכודים על־ידי מורשת־ הבורות ,ה שנאה והדעה־הקדומה שלהם .אין הם לומדים דבר מדבדי־הימים. ה תנ סויו תי במשך עשרים ה שנים האחרונות שיכנעוני כי בני גרמניה ואוסטריה מתחלקים לשלוש ק בוצו ת :הרא שונה כוללת את האשמים, אלה שביצעו פשעים כנגד האנו שות ,אף כי לעתים לא ני תן להוכיח פשעים אלה .האחרת היא קבוצת מ שתפי־הפעולה — אלה שלא בי צעו פשעים, אך ידעו על־אודותם ולא ע שו דבר כדי למנעם .והקבוצה ה שלי שית היא קבוצת החפים־מפשע .אני סבור כי יש צורך מוחלט להפריד בין התמימים והחפים־מפ שע לבין האחרים .הדור הצעיר חף־מפשע .רבים מהצעירים שאני מכיר מוכנים ללכת בדרך הארוכה של סובלנות ופיוס .אולם דק אם ייע שה ח שבון טהור וברור ,יוכלו צעירי גרמניה ואוסטריה לפגו ש את הצעירים שמעברה האחר של הדרך — אלה הזוכרים ,מנסיונם האי שי או מסיפוריהם של הוריהם ,את זוועו ת העבר .שום התנצלו ת לא תוכל להשתיק את קולותיהם של אחד־ע שר מי ליוני הנרצחים .הגרמנים הצעירים הבאים להתפלל על קברה של אנה פראנק ה בינו זאת מזה ז מן רב. התפייסו ת אפ שרית דק על סמך ידיעה .עליהם לדעת מה אירע באמת. ימים מעטים לאחר ההפגנו ת בלינץ ה שמעתי הרצאה בדבר הניאו־ נאציזם ,במטה הארכידיוקיזה של וינה .הדיון שנערך לאחד הרצאתי נמ שך עד שעה שתים לפנות בוקר .אחד הפרופיסורים דיווח על תקרית שאירעה לאחד מידידיו ,כומר שלימד לימודי־דת בגי מנסי ה שבוולס ,באוסטריה העילית ,בקירבת לינץ .הכומר דיבר על מע שי־הזוועה שביצעו הנאצים במאוטהאוזן .אחד התלמידים קם על רגליו. ״ אבינו ,אין טעם לדבר על הדברים הללו .אנו יודעים כי תאי־הגאזים של מאוטהאחן שימ שו רק לחיטוי בגדים״ .הכומר נדהם .״הרי ראיתם את סרטי־היומן ,את התצלומים .ראיתם את הגוויות״.
136
א פי לו ג ליו מנ ה של אנ ה פ ר אנ ק ״ע שויים מניי ר מ עו ך׳ /אמר הנער .״אין זו אלא תעמולה מחוכמת, כדי להביא לידי כך שהנאצים ידאו א שמים׳/ ״מי אמר ז א ת?״ ״הכל יודעים זאת .אבי יוכל לספר לך הרבה על הדברים הללר׳. הכומר מסר על התקרית למנהל בית־ספרו של הנער .החלה חקירה, ונערך סקר באיזוד .למעלה מחמי שים אחת מהתלמידים באותה כתה היו בניהם של פעילים בתנועה הנאצית .הוריהם היו נוהגים לספר לבניהם על הגבורה והתהילה של עברם — כיצד הצטרפו למפלגה הנאצי ת של אוסטריה ב שנו ת השלושים המוקדמות ,כאשד היה זה עניין בלתי־חוקי, כיצד סייעו ב פי צ ה רכבות וגשרים ,כיצד הדפיסו והפיצו ספרות בלתי־ ליגאלית שהסיתה נג ד ממ שלת דולפוס .לאחר מכן נע שו האבו ת אנשי*ס.ס. מלאי־גאווה .לא קל לצעירים לגדול בסביבה מעין זאת ,בלא שתהא לה השפעה עליהם .הוריהם היו מלאי־חרדה ,וי שבו בשקט ,ב שנים המוקדמות שלאחד המלחמה ,אך לקראת סוף שנות החמי שים חזרו ודיברו בגעגועים על העבד המפואר .הנערים היו מאזיני ם להם בהתרג שות. מוריהם בביודהספר ,שרבים מהם היו נאצימ־ל שעבר ,לא ע שו דבר כדי להזים את הסיפורים המפוארים שסיפרו הוריהם של התלמידים. קראתי וחזרתי וקראתי את ״יו מנה של אנה פראנק״ פעמים מספד. קראתיו כבן המין האנו שי ,א שד כבודו נפגע חמורו ת! כיהודי ,אשר איבד ששה מיליון מבני־ ע מו! כאיש שגמר־אומר לחיו ת למען המתים, שרצה בהענ שה ,לא בנ קמ ה! וכאביה של נערה שהיתה בת או תו הגיל שאנה פראנק היתה בו בעת שכתבה את יומנה .היה זה רק רצוד האל כי נער תי לא נולדה במועד מוקדם ולא התנסתה בגורלה של אנה פראנק. אולם אנה פראנק לא סבלה יותר מאשר מיליון ילדים אחרים .ספרה הופיע בעת שהבריות החלו נע שו ת אדי שות לטראגדיה הטמונה בעבר, כאשר דבים אמרו כי שוב אין הם רוצים לשמוע עוד על הדברים הללו, כי יש לחדול מ שנאה .דבריה של ילדה זו חדרו בעד המחסום הכלל־ עולמי של ק שיחות־לב .היא שוב לא היתד .גוויי ה אלמונית ,בקבד־המונים. היא נע שתה ילדתם של הכל. יומיים לאחר התקרית ב״לאנדסתיאטר״ י שבתי עם חבר בבית־קפה בלינץ .הכל שוחחו על המאורע .הני תן להאשים את הנערים על חטאי הוריהם? הרי ברור כי הם אינם אחראים. קבוצת תלמידי גי מנסי ה י שבה ליד ה שולחן הסמוך .ידידי קרא אליו את אחד הנערים ,שאת הוריו היטיב להכיר. ״פריץ ,האם היי ת בתיאטרון בעת ה הפגנו ת?״
137
ה רו צ חי ם
בינינו
״לצערי לא ,אך אחדים מהנערים בני־כי ת תי ה שתתפו בהן .שנים אף נאסרו״ ,אמר פריץ בגאווה. ״מה סבור אתה על כל ה עניין ?״ שאל ידידי. ״ובכן — ה עניין פשוט .אין עדו ת כי אנה פראנק חיתה אי־פעם״. אמר תי :״אך מה בקשר ליו מן?״ ״היומן הוא בוודאי מע שה־זיוף מחוכם .אין ספק כי אין הוא מוכיח על קיומה של אנה פראנק״. ״היא קבורה בקבר־המונים בברגךבלזן״. הוא הניע בכתפיו .״אין הוכחה״. הוכחה .צריך היה להביא הוכחות — הוכחות שאין לטעות לגביהן, שי שכנעו את הספקנים הצעירים הללו .צריך לחלץ לבנה אחת ממיבנה־ השקדים שהוקם .אז יתמוטט כל המיבנה כולו .אך כיצד ני תן למצאה... מ שהו עלה במוחי .א מ ר תי :״אי שי הצעיד ,אם נוכל להוכיח לך את קיומה של אנה פראנק ,התקבל את היומן כמיסמך א מי תי?״ הוא הביט בי ,ו א מר :״כיצד תוכל להוכיח זאת?״ ״אביה חי״. ״אין בכך כדי להוכיח דבר״. ״המתן .אביה דיווח ל שלטונות כי הם נאסרו על־ידי הגיסטאפו״. ״כן״ ,אמד הנער באי־סבלנות .״ שמענו כל זאת״. ״נני ח שנמצא את קצין הגיסטאפו שעצד למעשה את אנה פראנק? האם תקבל ז א ת כהוכחה?״ הוא נראה נדהם .הרעיון לא עלה מעולם במוחו. ״כן״ ,אמר בסופו של דבר ,באי־רצון בולט .״ א ם האיש עצמו יודה בכך״. היה זה איפוא עניין פ שו ט :עלי למצוא את האיש שאסר את אנה פראנק ,לפני ארבע־עשרה שנה .רבבות אנ שים הועברו ברחבי אירופה כולה על־ידי אנ שים קטנים חסדי־שם ,מ שרתיו האלמוניים של המוות .אף במחנה־הריכוז עצמו ,לא יד ענו תמיד את שמותיהם של מענינו .הם ידעו מה התוצאות האפ שריות של חשיפת־עצמם ,וני סו להסוות את זהותם. לא היו כמעט נ תוני ם כלשהם שלפיהם ני תן היה לפעול .היומן נסתיים לפתע ,כאשר אנה פראנק נלקחה מעליית הגג .אביה של אנה ,אוטו פראנק ,היה בעליה של חברת היצוא קולן ו שו ת /לאחר שהנאצים החרימו את כל הרכוש הי הודי בהולאנד ,שימש אחד העובדים ההולאנדיים של חברת קולן ו שות׳ ,פאול קראלד ,אפוטרופוס על החברה .הוא סייע לבני מ שפחת פראנק להסתתר ב ע לייו ד הגג של ה בניין בפרינצנגראכט ,שבו
138
א פי לו ג ליו מנ ה של אנ ה פ ר אנ ק היו מ שרדיה של ההברה. בנספח ל״יומף׳ כתב קראלד כי לאחר מאסדם של בני משפחת פראנק הוא ניסה להתערב לטובתם במפקדת הגיסטאפו של אמשטרדם .הוא שוחח עם הקצין אשד אסר את המשפחה ,איש .0.0וינ אי ששמו ,כך כתב, זילוורנאגל .התערבותו לא הביאה לתוצאות .הדיו־וח שבון שמסר קראלר עורר תגובות אירוניו ת בקרב הנאצים באוסטריה .הרי ידוע לכל ,אמרו ,כי השם ״זילוורנאגל״ אינו קיים באוסטריה ,והיה בכך משום הוכחה נוספ ת כי סיפורה של אנה פראנק אינו אלא סיפור־בדים שזוייף. החומר שבידי היד .איפוא מועט ביותר .ידע תי כי איש הס.ס .היה וינ אי או לפחות אוסטרי .אוסטרים רבים העו שים מחוץ לארצם מכנים את עצמם בשם וינאים .יתר על כן ,הוא היה בוודאי איש .0.0בדרג נמוך ,שכן תפקידו היה לאסור ולהביא לבית־הכלא — כלומר ס.ס .שיצה (טוראי) ,ס.ס .רוטנפידר (טוראי ראשון) או לכל היו תד ס.ס .אונטר שארפירר (רב טוראי). היה בכך איפוא כדי לצמצם את תחום החקירה .יש להניח ,אמרתי לעצמי ,כי קראלר שיבש את אחת האותיות? י תכן שהשם הוא זילברנאגל, שם נפוץ למדי באוסטריה .אנ שים אחדים היו רשומים תחת שם זה במדריך־הטלפונים של וינה? וכמעט מאה נוספים היו רשומים בערים אחדות .השם היה גם ידוע היטב במחתו ת קארינתיה ובורגנלאנד .אילו רק ידע תי את שמו הרא שון של האי ש! המ שכתי בחיפו שים .בקרב כל הזילברנאגלים חייב להיות לפחות אחד שהיה איש .0.0נמוך־דרג בעת המלחמה ,ואשר שירת בהולאנד עם הגיסטאפו .נערכו חקירות לגבי שמות ,והם ״טוהרו״ .נערכו סינוני שמועות ,ובדיקת עובדות .היה זה תהליך ממו שך ואיטי ,והיה עלי לגלות זהירות מירבית .אם אכניס לצרה אדם חף־מפשע ,הרי עלולים להגי ש נגדי תביעה על הוצ אודדיבה. כאשר המשטרה רוצה לגלות נ הג־ מכוני ת אשר עבר עבירה ,יכולה היא לעצור את כל ה מכוניו ת ולבק ש מהנהגים את ר שיונותיהם ,ואיש לא ימחה על כך .אני לא יכול תי לנהוג כן .מצאתי שמונה אנ שים ששמם זילברנאגל ,שהיו חברי המפלגה הנאצי ת או אנ שי־.0ס ,.ו שגילם תאם את מבוק שי .אחד מהם ,מי שהיה אובר שטורמפירר (סגן ,כלומר דרגה גבוהה מכדי שיהיה מקום לכלול את נו שאה בר שימתי) ,הוא עתה בעל־ משרה מכובד בחבל בודגנלאנד .מכל מקום ,מעודו לא היה בהולאנד. ביק שתי מאחד מידידי להתקשר עם סוכנויו ת בילו ש פרטיות .הוא מסד לכל אחת מהן כי אדם בשם זילברנאגל ביקש מ מנו א שראי! תמיד
139
ה רו צ חי ם
בי ני נו
היה זה כמובן זילבדנאגל שונה .הוא אמר כי הוא רוצה לבדוק את עבדו של האי ש בתקופת הנאצים .הי שגנו מידע דב ,אך לא היה בו כדי להצביע על האיש שחיפ שנו .פעם שאלתי את אחד הבאנקים מהו מעמד־ האשראי של איש בשם זילברנאגל .באנקים עושים כרגיל מלאכה נאותה, אך גם הפעם היתד .התוצאה שלילית .שני זילברנאגלים אחרים נ תגלו כנאצים־ל שעבר — אך לא היה בכך משום תגלית מפתיעה .כמעט והחלטתי לוותר על החיפו ש ,אך באו תו הרגע עלה בזכרוני מבעם החוצפני של הנערים שבלינץ .והרי אני רציתי כי ילכו להוריהם וי א מ רו :״שיקרתם, אנה פראנק היתד .קיימת .אילו שקרים נוספים סיפרתם לנו?" ב שנת 1963הוז מנ תי להופיע ברשת הטלוויזיה ההולאנדית .באמשטרדם ביקרתי בבית אנה פראנק ,המשמש עתה כמצבת זכרת ,ומי ש שתי את הקירות שאותם מיששה גם הנערה .שוחחתי עם הממונה על הבית. הוא אמר כי תכופות תהה על האי ש שלקח עמו את הנערה ובני־מ שפחתה. לאיש לא היה מו שג כל שהו מי היה האיש .הוא שאל שאלה זו פעמים רבות ,והכל ה שיבו כי אינם יודעים דבר. ״תשע־עשרה שנה — תקופה ארוכה היא זאת / ,אמר .״ ה עניין נראה כאבוד״. ״אין דבר שהוא אבוד / ,אמדתי .״תאר לעצמך שאמצא את איש־הס.ם. שאסר אותה ,ושהוא יוד ה במעשה זה?״ האיש הביט בי ממו שכות .״אז תכתוב את האפילוג ליומנה של אנה פראנק/ , במשך תקופת־מה ח שבתי כי עלי להיפג ש עם אוטו פראנק ,אביה של אנה .י ת כ ן שהוא זוכר מי הו האיש שבא לקחתם ,בבוקר ה־ 4באוגוסט .1944י ת כ ן שיהיה מסוגל לתארו בפני .כל רמז ע שוי לסייע .איש הס.ס. בוודאי ה שתנה ,לאחר ה שנים הרבות שחלפו — אך י תכן שיש מ ש ה ו שבאמצעותו ני תן להכירו. לא התק שרתי עם מר פראנק .מודה אני כי לא היה זה אך ורק מ שום שלא רציתי לחזור ולפגוע בכך באי ש זה ,שכה הירבה לסבול, מתוך שאאלצנו לתור שוב בזכרונו .היה גורם אחר שהטרידני .נני ח שמר פראנק יבק שני ש ל א לע שות דבר ב עניין ז ה? האוכל להיענו ת לבק שתו ז א ת ? פג שתי אנ שים אחרים אשר לא רצו שאחפש אחר רוצחי אבותיהם, אמותיהם וילדיהם .הם אמרו כי לא יוכלו לשאת את המתח הכרוך בכך. הם שאלו :״מה הטעם ,מר ויזנ טל ? אינך יכול להחזיר לתחייה את המתים. תוכל רק להגביר את סיבלם של הנותרים בחיים״. בעודני תוהה מה עלי להוסיף ולע שות ,קראתי בע תוני ם כי מד פראנק
140
א פי לו ג ליו מנ ה של אנ ה פ ר אנ ק דיבר ,באסיפה בגרמניה ,על הצורך בסליחה ובפיום .העתונים הגרמניים העלו על נם את רוחב־לבו ואת סובלנותו .רוחש אני כבוד לנקוד ת־ הראות של אוטו פראנק .הוא מגלה אתיקה של איש שאינו רק מטיף לסלחנות ,אלא גם נוהג לפי עקרונותיו .אולם אני מ ת עניין מעל לכל בבחינו ת המע שיות והמ שפטיות של הפרשה .שוב ושוב ד אי תי כיצד סובלנות וסלחנות לא הובנו כהלכה על־ידי הנאצים .העובדה שאביה של אנה פראנק סלח לרוצחי ילד תו שימשה טיעון חשוב לאלה שסברו כי יש לחדול מהעמדתט־לדין של כל הפו שעים הנאציים .הם א מרו :״מה שמספק את אוטו פראנק צריך לספק כל אדם אחר .אם הוא סולח — אז צריכים הכל לסלוח״ .מצפונו של מד פראנק מני ח לו לסלוח .מ צפוני מאלצני להביא את האשמים לדין .ברוד כי אנו פועלים במיפלסי־מוסר שוני ם! דרכינו שונות הן .פה ושם מצטלבות הן ,ואז מכירים אנו איש במפעלו של רעהו. זוכר אני שיחה שקיימתי לאחר המלחמה עם כומר קאתולי .הו א א מ ד: ״אנו חייבים לסלוח להם .הם יע מדו בפני בי ת־דין של מעלה״. אמר תי :״אבי ,מדוע מנסים תמיד אותם פושעים שאינם מאמיני ם באלוהים להתחמק מן הצדק האנו שי ,והם מעדיפים להסדיר את ח שבו־ נותיהם עם אלוהים?״ לא היתד .תשובה בפיו. כעבור זמךמד .סיפרו לי ידידי ם מהולאנד כי אי ש הס.ס .שאני מחפש קרוי אולי ״זילבדטאלד״ ,ולא ״זילברנאגל״ .אנ שים אחדים בשם ״זילבדטאלד״ גרו בווינה לפני המלחמה ,אך הם היו יהודים ,ונעלמו. מצאתי שלושה זילברטאלרים שונים בווינ ה ובמקומות אחרים באוסטריה. הכל ״טוהרו״ .התחלתי מבין כי הסיכויים קלושים ביו תד שאמצא אי־ פעם את העד ההיסטורי האחד שאני זקוק לו .התחלתי לתהות האם עד זה נותר אמנם בחיים. בביקורי הבא באמשטרדם שוחחתי עם שני ידידים ,המכירים שניהם את פרשת אנה פרנק .היו אלה מר בן א .סייס־ מהמכון ההולאנדי ל תי עוד מלחמתי ,ומר טאקוניס ,קציך מ שטדה הול אנדי רפ־דרג .במהלך שיחתנו הוזכרו שמות רבים — ראשי ה.0ס .וילהלם הארסטר ,אלפונס ורנד ,וילי צפף ,גרטרוד סלוטקה ואחרים ,שעבדו כעוזרי אייכמן .בעבודה כגון זו שלנו ,פושע אחד מוביל לפו שע אחר .הפקתי מה שיחה רמזי־ פעולה חדשים ,שמעתי שמות חדשים .בקומי להיפרד מהם א מר טא קוניס כי יש בידו ״ספרות מסעות״ ב שבילי ,וחייך .הוא הביא לי העתק מצולם של מדריך־הטלפונים ל שנת 1943של הגיסטאפו בהולאנד .היו בו כשלוש
141
ה רו צ חי ם
בי ני נו
מאות שמות. ״קרא זאת במטוס״ ,אמר .״ספרות זאת תמנעך מהירדם״. הטיסה לווינה נמשכה כ שעתיים .התיי שבתי בנו חו ת במו שבי ,ועלעל תי במדריך .כמעט נ מנ מ תי כאשד הפכתי את הדף והגע תי לכו תר ת :״ז\— 1 זונדרקומאנדו״ (קומ אנדו מיוחד) .תחת הכותרת המ שנה ״— 1^ 8 4 יהודים״ קר א תי: קמפין בו שמן שדף זילבדבאואר הקיצו תי במהירות .מדור 17 8 4עסק באיסופם ובמ שלוחם של יהודים למחנות־המוות .אם מי שהו הל שין ב אוזני הגיסטאפו על יהודים המס תתרים אי־שם בהולאנד ,אין ספק כי הידיעה חייב ת היתד .להגיע בסופו של דבר למדור 1 ¥ 8 4באמשטרדם .לפתע פתאום נראתה בעיני מהירות המטוס כאיטית ביותר .קשה היה לי להתאפק ולהמתין עד הגיענו לווינה. ידעתי כי דוב אנשי המדור 1^ 3 4גוייסו מתוך כוחות המשטרה של גדמניה ואוסטריה ,בעיקר בקרב הבלשים. בשובי הביתה ,עוד לפני שהיסרתי מעלי את מעילי ,פתחתי את ספר־ הטלפונים של וינה .לבי נפל בקרבי .היו כתריסר אנשים בשם זילבר־ באואד .ויש בוודאי רבים נוספים במדריכי־הטלפון העירוניים האחרים של אוסטריה .אם אצטרך לחקור כל אחד מהם ,כפי שעשיתי לגבי הזילברנאגלים והזילברטאלרים ,עשויות שנים לחלוף .הגעתי לשלב שבו צריך היה להפעיל חשיבה דידוקטיבית .לא הייתי מסוגל לחקור כל אדם ששמו זילברבאואד .החלטתי שאחפש אחר אדם בשם זה שעבד (או עובד עדיין) במשטרת וינה .היה זה כפתרון משוואה בעלת נעלמים רבים ,בסיועו של גורם ידוע אחד .היה עלי לצאת מהנחה מוגדרת ,אם ברצוני להקים מיבנה. התקשרתי עם הד״ר ויזינגר במיניסטריון הפנים ואמרתי לו — וחוששני כי היה זה בשמץ גאוותנות — כי מצאתי את איש הגיסטאפו שאסר את אנה פראנק. ״הוא שוטר וינאי בשם זילברבאואר״ ,אמדתי. ויזינגר לא הזים את טענתי .״מה שמו הפרטי?״ ״איני יודע מה שמו הפרטי״. ״יש בוודאי ששה אנשים בשם זילברבאואר במשטרת וינה״ ,אמר. ״באיזה מהם בוחר אתה?״
142
א פי לו ג ליו מנ ה של אנ ה פ ר אנ ק ״זהו בוודאי עניין קל .כל מ ה שעליך לע שות הו אלע בו ר על רשומות־ ה שירות שלהם .אני מ עוניין באיש ששימש במדור 1^ 6 4באמשטרדם באוגוסט 1944״. ״היה זה לפני תשע־עשרה שנה״ ,אמד ויזינג ר בספקנות. ״הרי ר שומותיכם מדחיקו ת לכת אהודה ,הלא כן?״ ״בסדר״ ,אמר .״הג ש־נא בקשה בכתב לל שכתי״. ב־ 2ביוני 1963שיגרתי לו דין־וח שבון מפורט .חלפו שבועות אחדים. כא שד ביקרתי אצל ויזינג ר ביולי ,ב ענין אחר ,חזרתי ו שאלתיו ב עניין זילברבאואד .הוא אמר כי תיקיהם של כל השוטרים ששמם זילברבאואר ״נמצאים עדיין בבדיקה״ .בספטמבר ,כאשד שבתי מחופ שתי ,חזרתי והתק שרתי עמו .נאמר לי כי ״עד כה לא התגלה שום רמז מוח שי״. ב־ 15באוקטובר באו סיים וטאקוניס מאמשטרדם כדי לדון ע מי בפר שות אחדות של פ שעי מלחמה בהולאנד .עדכנו ביקור אצל ויזינגר. שוב שאלתיו ב עניין זילברבאואר .י דידי ההולנדים ,אמרתי ,י שמחו ל שמוע חד שות. ״ אני מצטער״ ,אמר ויזינגר .״ עדיין אין אנו מוכנים ,ב עניין זה״ .שמתי לב לנעימ ת־לוואי שבקולו ,אך יחסתיה לאי־סבלנות או לעומס־עבודה דב מדי .טעות היתד .בידי. בבוקר ה־ 11בנובמבר יצא ה״פולקס שטימה״ (״קול העם״) ,בטאונה הר שמי של המפלגה הקומוניסטי ת באוסטריה ,בכתבה סנסאציוני ת .המפקח קאדל זילברבאואר ,ממ שטרת וינה ,הושעה מתפקידו ״עד לחקירה ,ואולי להעמדה־לדין״ ,על תפקידו בפרשת אנה פדאנק .הקומוניסטים ני צלו ע ד תום את הישגם העתונאי .ד אדיו מוסקבה שידר כי האחראי למאסרה נח שף מתוך ״עמידתמ־על־המ שמר של לוחמי המחתרת והיסודו ת המת קדמים של אוסטריה״ .״איזווסטיה״ שיבח לאחר מכן את עבודת הבילו ש שע שו ה״חברים״ האוסטריים. התק שרתי עם ויזינג ר .הוא היה נבוך ביותר .״ היינו מעדיפים ,כמובן, שהפרשה תצא לרשות הרבים באמצעותך ,ולא באמצעות הקומוניסטים. כיצד יכולנו לדעת כי זילברבאואר עומד לפתוח את פיו ? ההנחה היתד. שלא יאמר דבר״. החלטתי גם אני לפתוח את פי .התק שרתי עם עודך ע תון הולאנדי באמ שטרדם ומסרתי לו את כל הסיפור .הוא הפך להיות סיפור־ של־ עמוד־א׳ ברחבי העולם כולו .קיבלתי יותר מברקים ומכתבים מ שקיבלתי לאחד לכיד ת אייכמן .הופעתי בד איונו ת בראדיו ובטלוויזיה .פאולקראלר, העו שה עתה בקנדה ,סיפר לעולם כולו כיצד חיו בני משפחת פראנק
143
ה רו צ חי ם
בי ג י נ ו
בעליי ת הגג .וב שוויצריה ,אמר מר פראנק כי מאז ומתמיד ידע כי שובה־ משפחתו ,מטעם הגיסטאפו ,היה איש ס.ם .בשם זילברבאואר. הכל היו נרג שים ,פרט ל שלטונות האוסטריים ,אשר אמרו כי אין הם מביני ם ״על מה כל המהומה׳׳ (כפי שאמד לי אחד מהפקידים דמי־ הדרג) .העתונאים רצו לשוחח עם זילברבאואד ,אולם מיניסטר הפנים סירב לשחרר תצלומים שלו ,וניסה להחזיקו בבידוד מוחלט .לא הסכמתי עם שיטה זו .מסרתי לע תונאי הול אנדי את מענו הפרטי של זילברבאואד, כיוון שסבור היי תי כי ההולאנדים זכאים לראיון י חודי אחד ,לפחות. כאשר ההולאנדי בא לבי תו של זילבדבאואד ,מצא את מפקח המשטרה (הדרגה הנמוכה ה שנייה במ שטרת אוסטריה) כשהוא נ תון בהלד־רוח זועם. ״מדוע נטפלים אלי ,לאחר כל ה שנים הללו ן הרי לא ע שיתי אלא את המוטל עלי .זה־עתה רכ שנו רהיטים חדשים ,בת שלומים לשיעורים, ועתה הם משעים אותי .כיצד אוכל לשלם תמורת הרהיטים?" ״האם אין אתה מצטער על מה שע שית?״ שאל העתונאי. ״כמובן שאני מצטער .לעתים אני חש עצמי מושפל עד מאד .עכ שיו, בכל פעם שאני עולה על הח שמלית ,עלי לקנות כרטיס ,ממש כ מי כל אחד אחד .שוב אין אני יכול להציג את תעודת־ה שידות שלי״. ״ומה בדבר אנה פראנק? האם קראת את יו מנ ה?״ זילברבאואר הניע בכתפיו .״ קני תי את הספרון ב שבוע שעבר ,כדי לראות אם אני מופיע בו .מסתבר ש אינני מופיע בו״. אמד ה ע תונ אי :״ מיליוני בני־אדם קראו את היומן לפניך .ואתה היי ת יכול להיות הרא שון לקרוא בו״. זילברבאואר הביט בו בהפתעה .״כן ,אמת הדבר .מעולם לא ח שבתי על כך .אולי היה עלי להרימו מעל הרצפה״. אילו היה עושה כן ,לא היה איש שומע עליו — או על אנה פראנק. כאשד אמד לי ויזינג ר ב־ 15באוקטובר ״עדיין אין אנו מוכנים ב עניין זה״ ,הוא ידע כבר כי המפקח קארל זילברבאואר ,הנספח למפקדת המשטרה של המחוז הרא שון ,הודה כי היה ממונה על קבוצת אנ שי גיסטאפו ,וכי הוא עצמו אסר את אנה פראנק ואת האחרים ,בבוקר ה־4 באוגוסט .1944שאלתי את ויזינג ר מדוע הסתיר מ מני מידע זה .הוא השיב כי קיבל ״הוראות מגבוה״ לה שתיק את העניין. לאחר כניעתה של גרמניה ,ברח זילברבאואר מהול אנד וחזר לווינה. כיוון שהתפטר ממ שטרת וינ ה ב שנת , 1943בעת שהצטרף לס.ס ,.היה
144
א פי לו ג ליו מנ ה של אנ ה פ ר אנ ק עליו לעמוד ב־ 1952בפני בי ת־דין ל״דה־נאציפיקאציה״ .הוא יצא זכאי, וחזר ל שירות בדרגה של מפקח. במשך חודש לאחר הודא תו של זילברבאואר לא ע שו הממונים עליו דבר .ב־ 4באוקטובר ה שעוהו מן ה שירות ,והוא נצטווה שלא לה שמיע הגה על הפרשה כולה ,עד לתום החקירה .חודש לאחר מכן ה תלונן זילברבאואר ב אוזני אחד מ ע מי תיו כי ״הסתבך בצרה כלשהי ,בגלל אנה פראנק״ .או תו עמית ,חבר המפלגה הקומוניסטי ת של אוסטריה — שכן יש קומוניסטים אחדים במ שטרה הווינ אי ת — מסד את הסיפור לאירגון הקומוניסטי של שוכני־מחנו ת־הריכוז ל שעבד .באסיפה שנתקיימה בד10 בנובמבר סיפר מי שהו אחד סיפור זה .בבוקר המחרת יצא ה״פולקס־ שטימה״ בידיע תו המזעזעת. ה שלטונות האוסטריים לא מצאו כל עדויו ת כי זילברבאואר היה אשם בהגליי ת בני מ שפחת פראנק .דובר מיניסטריון הפנים אמד כי מאסרה של אנה פראנק ״ אינו מצדיק את מאסרו שלזילברבאואר או את העמדתו־ לדין בתורת פו שע־מלחמה״ .שכן הוא מילא אחר פקודות ,ותו לא .לאחר מכן נערך מ שפט מ שמעתי ,משום שזילברבאואר הסתיר מוועדת הדה־ נאציפיקאציה את העובדה כי שימש במדור ל ענייני יהודים בגיסטאפו בהולאנד. מר פראנק ,שנתבקש למסור עדות ,אמר כי שובהו ״רק מילא את חובתו ,ופעל באורח קורקטי .הדבר הי חיד שאני מבקש הוא כי לא אצטרך לחזור ולראות איש זה״ ,אמר. ועדת־סקר מ שטרתית זיכתה את זילברבאואר מכל אשמה ר שמית. הוא חזר למשטרת וינה ,בה הוא משרת בל שכת הזיהוי. דרך אג ב :זילברבאואר היה מוצב במפקדת המשטרה במשך כל ה שנים שחיפ שתי אחריו .ז מךה הליכ ה ממ שרדי למפקדת המ שטרה אינו עולה על עשר דקות .יש להניח כי נפג שנו יותר מפעם אחת ברחוב .וכן ,מול מרכז ה תיעוד שלנו יש חגות־טכסטיל גדולה ,ועליה שלט הנו שא את השם ״זילברבאואד״ .חנו ת נוספת ,גם היא בשם ״זילברבאואר״ ,קרובה לכניסה ל בניין בו שוכן מ שרדנו .זילבדבאואד אינו חשוב כלל ,כמובן .בה שוואה ל שמות אחדים השמורים בתיקי ,אין הוא אלא לא־כלום ,אפס מאופס, אולם הדמות שלפני האפס היתד .אנה פראנק.
145
־ ¥־
פרק תשיעי
מעבר לתחומ< ההג<ה
.
1
זמן קצר לאחר המלחמה ,נמסר לי בהיו תי בלינץ כי אלפי סידורי־ תפילה יהודיים נ תגלו במרתפה של מצודה מן המאה הט״ז ,ב שטירייה ( שטייארמארק) .ועדה בת חמישה אנ שים יצאה שמה ,כדי לערוך חקירה. מצודה זו ,שהיא מיבנה מבעית־קמעה ,אפור ,אפל ,מוזנ ח ורעוע ,שוכנת בחבל־אדץ מבודד ,ב תוככי יערות .שרת זקן הכני סנו למרתף הטחוב, והעלה אור בנורה עמומה .לאחר ש עינינו הסתגלו לאור החיווריין ראינו ערימות עצומות של ספרים שחורים — ספרי־תנ״ך ,סידורי־תפילה, כרכי־תלמוד — אלפים דבים של ספרים ,כערימות פחם שחור או לבני־ פחם .ס ידידי התפילה הובאו לאותו מקום מבתים יהודיים ובתי־כנסת ברחבי אירופה כולה .אדוני הרייך ה שלי שי ה תכוונו לחלק ספרי־קוד ש אלה לאחד מכן בין הספריות ,האוניברסיטות והמכונים המדעיים שלהם. הם עתידים היו לשמש מוצגים היסטוריים שיש בהם עניין מבחינת מוזרותם — שרידיו של גזע ששוב אינו קיים .ביום מן הימים ,אמרו בלבם ,יהיו הספדים יקרי־ערך ממש כמגילות־פאפירוס א שוריות או צלמיות מכרתים. שעה ארוכה ני צ בנו שם ,בלא שיהא בכו חנו להוציא הגה מפינו .כל אחד מא תנו הרהר בטדאגדיו ת ללא־ספור שמדתף טחוב זה מסמל — ביהודים וביהודיו ת האדוקים ,שסידודי־ה תפילה שלהם נגז לו מהם. החבר הצעיר ביותר ב חבור תנו היה י הודי מרותניה (אוקראינה), שסיפר לי קודם לכן כי כל מ שפחתו נספתה בשואה .הוא עבר ליד עדימו ת הספרים ,נטל ספד זה או אחד ,קירבם ל שפתותיו והחזירם לערימה .לפתע שמעתי קול־גניחה .פני תי לאחור .הגבר הצעיד החזיק בידיו סידור־תפילה .הוא ניצב מ תבונן בעמוד הרא שון ,ופניו חיוורות כסיד .לפתע התמוטט ונפל על הקרקע.
146
מ ע ב ר ל ת חו מי ה ה גיון רצנו אליו .אחד מ א תנו ההזיק בביסו בקבוקון יי״ ש .הצעיר פקח את עיניו ולגם לגימה כלשהי .ידיו רעדו .הרמתי את סידור־התפילה ופתחתיו .על הדף הרא שון מצאתי רישום בכתב־ידה של אשה .אין ספק כי היא כתבה את אשר כתבה מתוך התרג שות מ רו ב ה: הם באו זה־עתה לעירנו .בעוד דקות אחדות י היו בבי תנו .אם ימצא מי שהו סידור־תפילה זה ,יודי ע נא לאחי היקר... ההמשך לא היה אלא דף חלק .ב תח תי תו רשום היה מ שפט שנראה כתוספת של הרגע האחרון ,תוספת שנכתבה במהירות ,וכמעט שאי אפשר היה לפענ חה: אל ת שכחונו ן ואל ת שכחו את רוצחינו ! הם... היתר לא היה אלא שרבוט בלתי־ברור .סגד תי את הסידור והיבטתי בגבר הצעיר .הוא היה ע דיין חיוור ,אך עתה — שקט .״אם לא אכפת לכם / ,אמר ,״ היי תי רוצה ל שמור את הסידור אצלי .הוא היה שייך לאחותי .היא מתה במחנה טרבלינ ק ה׳/
.2 המכתב הוכתב בחדר־ביודחולי ם בפראנקפורט .האחות שהדפיסה או תו הסבירה כי החולה מחלימה והולכת ,אך עדיין אין היא יכולה לכתוב במו־ידיה .מדת קלר ,כפי שאכנה אותה כאן ,ניסתה •לאבד את עצמה לדעת על־ידי חתכים בפרקי־ידיה ,והדבר כמעט שעלה בידה. מרת קלר היתה מ עוניינ ת ביותר להתקשר עמי ,לאחד שקראה על־ אודו תי בעתונים .האחות לא שמעה את שמי מעולם ,אך הרגיעה את החולה שלה בא מרה :״כל היהודים מכירים איש את רעהו״ .היא שלחה את המכתב לידיד בי שראל ,וביקשה מ מנו להעביר אלי את המכתב. ידיד זה לא הכירני ,אך המכתב הגיע אלי בסופו של דבר. מדת קלר ה תחננה בפני שאבוא לבקרנה בפראנקפורט ,אם אגיע שמה אי־פעם .בקשתה נכתבה מתוך תחו שת־דחיפות ,אף כי במכתב לא נרמז דבר לגבי טיב העניין .היא צירפה למכתבה תצלום שנגזר מתוך כתב־עת ג ר מני מצוייר .נראו בו איש הני צב על סף קבר־המונים, ועומדים להוצי ארלהודג .מאחריו ני צב חייל גרמני ,כ שהוא נכון לירות. פג שתי במרת קלר בגן ביתה שבאחד הפרוורים ,באחד מימי אוקטובר . 1961היה זה קיץ שליו! ולתוך הגן חדר צחוקם של ילדים ש שיחקו בסביבה .הכל היה רגוע ונעים ,פרט להחבו שות הלבנות שעל פרקי־ידיה של מרת קלר ,ופני ה החיוורות במיוחד .היא היתה אשה
147
ה רו צ חי ם
בי ני נו
כבת ארבעים וחמש ,בעלת שיעד בלונדי כהה ,נאה ל מ דין אולם הזעזוע ניבט ע דיין מעיניה .היא דיברה בני ב גר מני בל תי־ מוכדז לאחד מכן סיפרה לי כי חצתה את הגבול ה מז רודג ר מני ב שנת .1948 ״תודה לך על שבאת״ ,אמרה .״ אני ח י י ב ת ל שוחח עם מי שהו שיבין את בעיי תי .האנ שים כאן מאזינים לי ,אך אין הם רוצים להבין. להיפך...״ קולה דעך ונעלם .במשך זמן־מה י שבנו דוממים .תכופות זקוקים בני־אדם ל שהות־מה ,לפני שיוכלו לדבר .שהדי כה קשה הדבר ,לספר לאיש זר דברים מסויימים .התצלום שנגזר מתוך כתב־העת היה מונח על ה שולחן הקטן שבינינו. מרת קלר באה לפראנקפורט ב שנת .1948עד מהרה מצאה לעצמה עבודה ,וכעבור שבועות מספד פגשה בו .הוא נראה היה בעיניה כגבר שקט ,חביב ,הגון .היתד .לו משרד .טובה בבית־חרו שת ,והכל חיבבוהו שם .״הוא לא היה שותה לשכרה ,או מסתובב עם נ שים״ ,אמרה מרת קלר .״כאשר ביק שני להינ שא לו ,הסכמתי מייד .לגבי שנינו לא היתד, זו ברית־ני שואים שנבעה מתוך תשוקה לוהטת ,אך היינו שנינו בודדים, ולא צעירים ביותר ,וח שבנו שאם נקדי ש ל עניין מעט סבלנו ת והלינה, נוכל להביא לידי הצלחת הני שואין .לא ידע תי דבר על־אודותיו ,אך הדי יודע אתה מה היה המצב באותן שנים שלאחר המלחמה — לא היי ת מרבה לשאול הרבה שאלות .ה תח תנו ב שנת ,1952ורכ שנו לעצמנו בית זה .הפקדנו את הת שלום־ל שיעורין הרא שון ,ופרענו חלק מסויים מן החוב מדי שנה ב שנה .הוא הרבה לעסוק ב תיקונים ב בי ת! הוא היה מסוגל לתקן כל ליקוי .שנינו אהבנו מאד את הגן .לא היינו נפג שים עם אנשים רבים .בעלי לא אהב לפגו ש באנ שים חדשים ,וגם מצידי לא היתד ,התנגדות לכך .שמתי־לב לדבר א חד :הוא מעולם לא דיבר על המלחמה .כאשד שאלתיו ,אמר כי ה שתתף במלחמה ,כמו כל אחד אחר, וכיווץ את כתפיו ביגיעה ,כאילו לא רצה להיזכר בתקופה זו״. באחד הבקרים של ינואר — 1961למעלה מששה חודשים לאחר שנלכד אייכמן ,וזמן קצר לאחר שעתון מקומי פירסם ידיעה על ״מסע הה שמדה״ שנערך במזרח — אמר לה בעלה שלום ,כפי שהיה נו הג לעשות .הוא נטל את תיבת־ארוחודהצהרים שלו ,ובתוכה כריך ,תפוח ועתון ,ויצא לעבודה .באותו הערב לא חזר הביתה. מרת קלר לא עצמה עין במשך כל הלילה .בבוקר התקשרה עם בית־החרו שת .הם אמרו שם כי ה תכוונו להתקשר עמה .האם בעלה חו ל הו הוא לא בא לעבודה בבוקר הקודם .הם בדקו בבתי־החולים
148
מ ע ב ר ל ת חו מי ה ה גיון קלד היה מעורב בתאונה .אולם והודיעו למשטרה .הכל הניחו כי החיפוש אחריו ,שנערך בכל בתי־החולים ,העלה חרס .המשטרה שאלה את מרת קלר האם היו לבעלה ״אויבים״ כלשהם .היא אמרה להם כי אין הם מכירים אנשים רבים .בבית־חחרושת אי אפשר היה למצוא הסבר להסתלקותו .קלר ,אמדו עמיתיו לעבודה ,היה אדם מסוגר ,מתבודד, אך הוא התנהג כך מאז־ומתמיד .שמו נרשם בתיק הנעדרים שבמשטרה, וכל כמה שהשלטונות היו נוגעים בדבר — לא נעשה צעד נוסף. השכנים ,כמובן ,הוסיפו לדבר .הדעה הכללית היתד .כי הוא ״הסתלק לו בחברת אשה אחרת״ .מרת קלר לא האמינה בגירסה זו .חושיה אמרו לה כי היתד .מרגישה בכך ,אם בעלה היה ״מתעסק״ עם מישהי אחרת. אולם היכן יכול הוא להיות? היא החלה לחפש אחר רמזים ,שיחזרה לעצמה את השיחות שניהלו לאחרונה ,ניסתה להיזכר האם אמר משהו שאת משמעותו לא תפסה .אולם היא ניצבה תמיד בפני קיר אטום. לא היו שום מכתבים מודפסים ,איש לא בא לבקר אצלו ,הוא לא היה עצבני ,שנתו לא נדדה ,הוא לא הירבה לדבר. היא חזרה והתקשרה עם לשכת הנעדרים במשטרה ,אך הם לא שמעו דבר .אחד מקציני המשטרה אמר לה ,בלא עודף־טאקט ,כי ״גברים רבים בורחים מנשותיהם ,מדי שבוע בשבוע ,ואין מה לעשות בעניין זה״. לאחר מכן ,לא חזרה מרת קלר למשטרה ,ונימנעה מלשוחח עם השכנים. היא לא רצתה רחמים ,או כי ילעגו לה .היא ידעה בדיוק את אשר הם חושבים .יתר על כן ,לא היה לה זמן לרכילות .היה עליה לחזור ולמצוא לעצמה מקום־עבודה ,כדי לפרוע את חובות בעלה .בית־החרושת סירב לשלם לה פרוטה ,והיא לא יכלה לצפות לקבל פנסיה ממשלתית כל עוד לא הביאה הוכחה כי בעלה נפטר .באותם חודשים למדה מרת קלר כי החיים במדינורסעד עלולים להיות אכזריים למדי. חלפו חודשים ,והיא החלה לחשוב על בעלה כעל נפטר .היא היתה עייפה מרוב־עבודה ,והיא ידעה כי לא תוכל להחזיק בבית ו בגן; היה זה עניין יקד מדי .ב־ 17באפריל — 1961ויום זה לא תשכח לעולם — ביקרה במספרה .בעת שישבה מתחת למייבש־השיער דפדפה באחד השבועונים המצויירים. באורח מיכאני עילעלה בכתב־העת .היא הגיעה למאמר מצוייר בדבר הוצאתנדלהורג של יהודים בוויניצה שבאוקראינה .אחד התצלומים הראה קבר־המונים שהכיל גוויו ת רבות ,וכן — לפי הכתובת שמתחת לתצלום — אנשים אחדים שנותרו עדיין בחיים .מתחת היה תצלום של הוצאה־ להורג .הקורבן ניצב על סף הקבר ,ומאחריו — מי שעמד לידות בו,
149
ה רו צ חי ם
בי ני נו
חייל גרמני .הלה צולם כשהוא מכוון את רובהו .היה זה גבר כבד־אברים, במדי־שדה אפורים ,שהרכיב משקפיים .כחצי־התריסר חיילים התבוננו במחזה ,כשהם מחייכים. מרת קלר נעצה מבט בחייל זה .התדהמה היתה פתאומית ,כאילו פגע בה כדור־רובה .לא ,אין שום ספק. ״כן ,מר ויזנטל .היה זה האיש שלאחר מכן נישאתי לו״. היא השמיעה קול־צעקה ,וכתב־העת החליק מעל ברכיה .אנשים באו במרוצה .הם חשבו כי היא התעלפה מתחת למייבש־השיער ,היא לא סיפרה להם דבר! כיצד תוכל להסביר להם מה שזה־עתה דאתה? ״כתב־העת היה בן חודשים אחדים״ ,סיפרה לי מרת קלר .״הוא הושאל מספרייה .אילו לא הייתי ניגשת למספרה באותו שבוע ,לא הייתי דואה אותו כלל .אין זו מקריות ,מר ויזנטל ,שראיתי את התצלום דווקא באותו היום .לא — איני יכולה להסביר זאתי .הדבר חורג מתחומי ההגיון״. הסכמתי עמה .״האם את משוכנעת באורח מוחלט כי אין טעות בידך?״ ״בהחלט .התבוננתי בתצלום פעמים כה רבות ,באמצעות זכוכית מגדלת .הוא היה צעיר אז בעשרים שנה ,אולם לא השתנה למעשה. היכרתי לא רק את הפרצוף ,אלא גם את הדרך שבה הוא מחזיק " את ראשו ואת זרועותיו״ .היא הניעה את ראשה בהחלטיות .״לא — היה זה הוא׳■/ היא שילבה את זרועותיה .״כאשר חזרתי הביתה ,התמוטטתי .רציתי למות .כיצד אוכל להוסיף ולהתקיים ,בידעי כי עשיתי תשע שנים בהברת רוצח? חזרתי והתבוננתי בפניו באמצעות הזכוכית המגדלת .הוא לא גילה רגשות כלשהם .אולי ירה במאות או באלפים ,בדם קר ? כיום יודעת אני כי לא היה חיי ב לירות בהם .הוא היה צעיר ,בשנת ,1941צעיר מכדי שניתן יהיה לאלצו .אולי התנדב .הפכתי את הדף ,והתבוננתי בקבר ההמונים, וחשבתי לעצמי :יתכן שירה גם בכל האחרים .ולאחר מכן נזכרתי בידיו, שנגעו בי וליטפוני .היה זה כאילו סייעתי לו לעשות את הדברים הנוראים הללו״. היא נעצה מבטה בחלל הריק .״מוצאי ממשפחה קאתולית אדוקה. במשך כל חיי נסיתי שלא לפגוע ביצור־אנוש ,או אף בבעל־חיים .ועתה חשה אני כי הכל היה לשווא .אין שום טעם בכל אשר עשיתי .איבדתי כל תקווה .עד שקראתי את הידיעות ממשפט אייכמן ,לא ידעתי למעשה הרבה על הדברים הללו .עתה אני יודעת .ובעלי היה אחד מהם״. היא טילפנה לקציךבלבוש־אזרחי בתחנת המשטרה המקומית ,שאותו
150
מ ע ב ר ל ת חו מי ה ה גיון הכירה במשך שנים ,והראתה לו את התצלום ,באמרה כי היא רוצה להודיע למשטרה. הקצין הביט בה במבט צונן .״האם את רוצה לומר לי כי את מתכוונת להסגיר את בעלך*שלך?״ היא נאלמה דום .היא לא ציפתה לתשובה מעין־זו .היא ניסתה להבין את אשר חשה .אין ספק כי הוא בעלה ,אך הוא גם רוצח .היא נאבקה קשות וארוכות במצפונה .אין היא יכולה לשמור סוד נורא זה בקירבה. קצין המשטרה אמד :״מדת קלר ,אין ספק כי יצאת מדעתך״. ״אך האם אין אתה מבין?״ היא היתד ,אחוזת־יאוש .״ביום שנעלם הופיעה בעתון כתבה על־דבר מעשי־הזוועה .כנראה שקרא משהו בעתון, שהפחיד אותו .הוא ידע כי הם לכדו את אייכמן .הוא רצה להיעלם בלא לומד דבר .הוא עשה בוודאי דברים איומים ונוראים״. ״עדיין סבור אני כי יצאת מדעתך ,מרת קלר .האם את רוצה לדאות את בעלך חבוש בכלא? האם אין את מבינה כי אם תידומי למשך זמךמה, תסתיים כל הפרשה ,ולא תועלה עוד לעולם? לא יעבור זמן רב ,ועל דברים אלה יחול חוק־ההתיישנות .ואז ,לא יוכל איש לגעת בו לרעה״. עתה ,בשבתי שם ,הוסיפה עדיין מרת קלר לנעוץ את מבטה בחלל הריק ,בדרך מוזרה ביותר. ״מר ויזנטל״ ,אמרה ,בלא להביט בי ,״קצין המשטרה היה מודאג אך ורק בדבר גורל בעלי .חלפה במוחי המחשבה ,כי אולי גם הוא נאצי. אולי הוא עדיין נ א צי; כולם מסייעים איש לרעהו .כאשר הוא עזבני, אמר, :יודעת את ,למעשה הייתי צריך להודיע על כך למשרד /אך כתוך אופךאמירתו זאת ,ומבטו בי ,ידעתי כי לעולם לא יאמר להם דבר. הוא לא נפרד ממני לשלום; הוא התייחס אלי כאל בוגדת .איני יכולה לתאר בפניך כמה אומללה הייתי .כמעט באורח אוטומאטי נכנסתי לחדר־האמבט ,ו—ו בכן ,יודע אתה מה עשיתי״. היא נותרה בחיים אך ורק משום שהדוור בא לביתה כעבור דקות מספר .הוא שמע רעש קל הנובע מחדר־האמבט ,ומצא אותה רובצת שם. הוא הזעיק אמבולנס ,והיא נלקחה לבית־החולים. אמרתי :״מרת קלר ,גם בכך אין מקריות״. ״כן ,אני יודעת .יהיה עלי לחיות עם ידיעה זו .אך קשה לחיות בבדידות כה נוראה .חזרתי והתקשרתי עם המשטרה ,ונתגלה כי כל המיסמכים האישיים שלו הוצאו בשם מזוייף .אף אין אנו יודעים את שמו האמיתי״. לפתע נטלה את ידי .״אמור־נא לי — האם לא נהגתי כהלכה? האם
151
ה רו צ חי ם
בי ני נו
הייתי צריכה לסכור את פי ,ולא לומד דבר — כפי שיעץ קצין־המשטרה ז״ ״היטבת לעשות ,מרת קלר .יעבוד זמן רב ,ואז תדעי כי לא היה דבר אחר שיכולת לעשותו״. זו הפעם הראשונה הבחנתי באוד בעיניה .אמרתי :״האם ניסית לגלות את שמו האמיתי?״ היא הניעה את ראשה לשלילה .״קיוויתי כי המשטרה תסייע לי: אולם הם לא גילו כל נכונות לכך .הם שאלו או תי מי אני ,כאילו א ני עשיתי משהו שלא כשורה! הם התנהגו כאילו היו סבורים שהמצאתי את כל העניין ...ובכן ,מבין אתה ,היה עלי לשוחח עם מישהו שיאפין לי״. ״אני מאמין ל ך/ וכי מה יכולתי לעשות? הודעתי לתובע על פרשה זאת ,ומסרתי לו את שמו של קציךהמשטרה שיעץ למרת קלר שלא לומר דבר .אולם אין כל אפשרות לגלות את עקבותיו של חייל אלמוני ביחידה צבאית שהשתתפה בהוצאתם־להורג של יהודי ויניצה ,שבאוקראינה ,בסוף — 1941 שכן יחידות אחדות של ה .0.0והוורמאכט היו מעורבות בדבר .אין אנו יודעים את שמותיהם של אלה שהתנדבו לשמש כתליינים .אף אין אנו יודעים את שמו האמיתי של בעלה הנעדר של מרת קלר .הוא עתר להיות אחד הרוצחים שבקירבנו.
152
פרק עשירי
ה ע סקי ם ־ קודמים לבל
באחד הלילות של דצמבר 1946המתנתי בקוצר־דוח לבלדד מיוחד שעמד להגיע מבראטיסלאווה .כבד באותה העת התחלתי לאסוף חומר נגד אדולף אייכמן ואנשי מטהו ,ובבראטיסלאווה ,בירת סלובאקיה ,נדון למוות זמן קצר קודם־לכן דיטר ויסליצני ,אחד ממשתפי־הפעולה הקרובים ביותר של אייכמן .בתא־המוות ערך ויסליצני רשימה של אנשי־מטהו של אייכמן ,וציין פרטים שונים לגבי מי שהיה הממונה עליו .ויסליצני טען כי יודע הוא היכן מקוכדמחבואו של אייכמן .בסופו של דבר הגיע הבלדר ועמו רשימת השמות .בכל אחת מהערים החשובות של השטחים שנכבשו על־ידי הגרמנים הוצב אחד מראשי־עוזריו של אייכמן .ציינ תי על מפת אירופה את שמותיהם של אנ שי־אייכמן ,ליד שם כל עיר .היו שם רולף והאנס גינתר בפראג! דאנקר בפאריס ז אלויס ברונר באתונה ז זיידל ובורגר בטרזיינשטאדט .הונשה בבודאפסט; אנטון ברונר בווינ ה; אריך ראיאקוביץ בהאג; וויסליצני בבראטיסלאווה. מתחתי קווים דקים בין הערים שליד שמותיהן הופיעו שמותיהם של אנשים אלה .לאט לאט החל מתגלה גופו של עכביש־ענק .אייכמן היה ראשו של העכביש .רשת־קוריו הושמדה ,אך רבים מהאנשים שהיוו את רגליו של עכביש זה נמלטו להם ,ועדיין שוטטו בעולם כבני־חורין. סגנו של אייכמן ,דולף גינתר ,מת כנראה; אחיו האנס נעלם .זיידל, דאנקר ואנטון ברונר מתו .אלויס ברונד חי בדמשק .אנטון בורגר הסתתר אי־שם בגרמניה .אחד השמות שהופיעו ברשימה היה נעדר כל משמעות, מבחינתי :הד״ר אריך דאיאקוביץ .לא הקדשתי לו ת שומודלב כלשהי; צריך היה ללכוד פושעים חשובים יותר .אולם עם הזמן גיליתי כי שמו של דאיאקוביץ חזר וצץ במיסמכים שונים שקראתי ,בחודשים שלאחר מכן .תפקידיו המדוייקים באירגונו של אייכמן לא היו ברודים לי .בראשונה היה עורד־דין בווינה ,שייצג לקוחות יהודים אמידים ,אשד — והיה זה
ד .רו צ ח י ם
בי ני נו
נוח ביותר מבחינתו — היו נוהגים להיעלם .אחר כך גיליתי כי הוא הצטרף לס.ס ,.עבד בתפקיד כלשהו בשביל אייכמן ,שירת במזרח׳ ונעלם. אנשים מסויימים אמדו כי בוודאי מת .אחרים אמרו לי כי הוא בר־נש פיקח ,שאולי הסתתר במקום בטוח ,בנקטו בשם מושאל :במחנה־מעצר של בעלות־הברית ,אולי .אנשים אחרים אמרו מהר־מהד כי מעולם לא שמעו על אודותיו .אילו הייתי מנוסה יותר ,באותם ימים ראשונים שלאחר המלחמה ,הייתי יודע כי אלה הם האנשים היודעים בדיוק היכן ניתן לגלות את ראיאקוביץ. ברוב־סבלנות קיבצתי נתונים נוספים .אריך ראיאקוביץ נולד בשנת 1905בעיר טרייסטה (שבאותה עת היתד .חלק מהקיסרות ההבסבורגית), כבנו של מורה בגימנסיה .בהיותו בן שמונה־עשרה בא לגראץ ,שהיתה חממה בה שרצו נאצים כה רבים ,ושם הוא למד משפטים .בשנת 1934 נשא לו לאשה את אנה מאריה רינטלן ,בתו של הד״ר אנטון רינטלן ,מי שהיה שגרירה של אוסטריה ברומא ,במישטרו של דולפוס ,ואחד הנאצים הבלתי־חוקיים הידועים ביותר לשימצה באוסטריה .לאחד מכן עבר ראיאקוביץ לרעות בנאות־דשא ירוקים יותר ,בווינה ,והוא החל לעסוק בעריכודדין .לאחר פלישתו של היטלר לאוסטריה הצטרף למפלגה הנאצית, והוקצה לו כרטיס־חבר מספר — 6,330,373מספר לא נמוך ביותר? אולם האדון הדוקטור ראיאקוביץ חש והשלים ברוב־התלהבותו את אשד החסיר מבחינת מהירות הצטרפותו למפלגה .בתיקו האישי מופיע רישום משנת : 1939 מועמד הס.ס .ראיאקוביץ משמש עתה יועץ משפטי למוסד המרכזי להגירה יהודית בווינה ,וכן בפראג ובברלין .בתפקיד זה ממלא הוא אחר כל הדרישות ועושה את מלאכתו בנמרצות ,במהירות וביעילות .בעת פעולה בת ארבעה שבועות שנערכה בפולין ,נתגלה כבעל־תושייה בכל המצבים .באורח אישי מגלה הוא תפיסת־חיים בדורה ,יש לו מראה נמרץ ,והתנהגותו הנאציונאל־סוציאליסטית היא ללא־רבב .אופיו הוא הממליץ עליו המלצה חמה להעלאה לדרגת ס.ס .פירה (על החתום) אייכמן ס.ס .האופטשטודמפירר (סרן) המוסד הווינאי להגירת יהודים ,שבניהולו של אייכמן ,נעשה דגם לכל המוסדות הדומים שהוקמו ברחבי אירופה כולה .הוא שוכן בארמון רוטשילד ,ברחוב הנסיך אויגן .אייכמן וראיאקוביץ נפג שו תכופות באותם
154
ה ע ס קי ם קו ד מי ם לכל אולמות שבהם נאסר ביום א 13 /במארס ,1938הבארון לואיס פון רוטשילד ,ראשו הרשמי של בית רוטשילד ,על־ידי ששה אנשים חבושי קובעי־פלדה ,שנאמר להם כי עליהם להמתין עד שהאדון הבארון יסיים את אדוחת־הצהרים המתמשכת שלו .הם המתינו! הפרוטוקול הנאצי לא לקח בחשבון אפשרות מעידזו .הבארון הובל לאחד התאים בבית־הכלא של המשטרה ,ולאחר מכן הושם במעצר במלון מונופול שהיה בידי הגיסטאפו .הנאצים ביקשו 20מיליון דולאר תמורתו — כופר־הנפש הגבוה ביותר בהיסטוריה .הם הסכימו לקבל גם פחות מכך. באוקטובר 1939התנדב ראיאקוביץ ל ,.0.0ושוגד לניסקו שבפולין, מקום שם הוקם ,ביוזמת אייכמן ,מחנה הריכוז הראשון .ריינהאדד היידריך תמך בתוכנית לרכז את היהודים לפני שיגורם למחנות־השמדה .בהתאם לכתב־האישום, נאמר ליהודים כי הפירר הבטיח להם בתים חדשים .לא היו בניסקו בתים ,אך הותר ליהודים לבנות בתים אחדים .נאמר כי הבארות באיזור מורעלות ,אך אם יקדחו — יש סיכויים שימצאו מים חיים. כרבע מהיהודים שהגיעו במשלוח הראשון נצטוו לצעוד ברגל כלפי מזרח .אלה שינסו לחזור — יירו. בשנת 1940היה ראיאקוביץ אחד מאנשי־הצמרת של אירגונו של אייכמן .הוא היה אחד היוזמים של התוכנית שכונתה ״תוכנית מאדא־ גאסקאד״ ,תוכנית להגליית כל היהודים מאירופה לאי הצרפתי מאדא־ גאסקאד ,שהנאצים הניחו כי יקבלו לאחר חתימת הסככדשלום עם צרפת המובסת .תוכנית זאת הזכירה זו הפעם הראשונה את הביטוי מבשר־ הרעות ״פתרונה הסופי של הבעיה היהודית״. במשך תקופת־מה גילה אייכמן עניין רב בתוכנית זאת .דאיאקוביץ נעשה ל״מומחה־מאדאגאסקאר״ הרשמי של מדוד .1^ 84פעם גם ליווה את אייכמן במסע שערך למכון הטרופי בהאמבורג ,מקום שם בדקו את האקלים ותנאי המחייה באי .התוכנית ננטשה לאחר מכן ,כאשד נסתבר כי שום חוזה שלום לא יחתם עם הצרפתים. באפריל 1941הועלה ראיאקוביץ לדרגת .0.0אוברשטורמפירר (סגן), ונשלח על־ידי ריינהארד היידריך להולאנד ,כדי להקים שם עוד מוסד להגירת יהודים ,״שייעשה דגם לפתרון הבעיה היהודית בכל מדינות אירופה״ .הפתרון ,בהתאם לכתב־האישום של התובע ,״לא היה אלא ביזה כלכלית שכמעט־לא־הוסוותה של היהודים בהולאנד" .הוקם מוסד שכונה ״מינהלת הרכוש והרנטות / ,והאדון הדוקטור נעשה אחד הממונים עליו. לאהד גירושם של כל היהודים מהולאנד ,התנדב ראיאקוביץ ל־וואפךס.ס.
155
ה רו צ חי ם
בינינו
בשנת ,1943עבר קודם ל״קצינים גרמניים״ בבאד טלץ שבבאוואריה, ונשלח לחזית המזרחית. בעת משפט אייכמן שנערך בירושלים ,חזר ועלח שמו של ראיאקוביץ. בדברו על פעולותיו בחולאנד אמראייכמן :״כאשד שוחחתי עם ראיאקוביץ לפני חמש שנים ,ב־... 1955הוא אישר פרטים מסויימים של המיבצע...״ ובכן ,ראיאקוביץ היה בחיים בשנת .1955הוא חיה ,וייתכן שהינו עדיין, בארגנטינה! הוא היה ממקורבי אייכמן .עם התקדמות המשפט נתברר יותר ויותר חלקו של דאיאקוביץ באידגונו של אייכמן .מהמיסמכים בדבר השמדת יהודי הולאנד ני תן היה ללמוד כי ראיאקוביץ חייב לעמוד בראש רשימתי .נוסח כתב־האישום שהוגש בסופו של דבר נגד ראיאקוביץ ,בווינה, ביולי ,1964מסביר מדוע: ב־ 1באוקטובר 1941היו כ־ 140,000יהודים רשומים בהולאנד הכבושה .מאות אחדות איבדו את עצמם לדעת ,לאחד מכן! אחרים מתו במחנות־ריכוז בהולאנד .מיולי 1942ואילך כ־ 110,000הוגלו לפולין ,מקום שם נרצחו .לאחר השחרור חזרו להולאנד 5,000 יהודים בלבד. ב־ 1941מונה ס.ם .שטאנדארטנפירר (קולונל) ד״ר וילהלם הארסטר תת־קומיסאר לבעיה היהודית .לשכתו בהאג הורתה על ההגליות שהחלו באורח פתאומי ביולי .1942בין הלשכה המרכזית של מדור 1^ 84בברלין לבין סניפה בהאג קויימו מגעים אישיים תכופים .אייכמן עצמו בא להולאנד ,כדי לדון שם בכל הבעיות החשובות .ב־ 28באוגוסט 1941ניפק הארסטר צו חשאי ,שבאמצ עותו הקים ״מדוד־יהודים־מיוחד״ ,שנועד להביא ל״פתרון הסופי של בעיית היהודים״. ב* 12באוגוסט 1942שלח הד״ר אריך ראיאקוביץ ,שבאותה עת היה הממונה על מדור 1^/84בהאג ,שדר־טלטייפ למפקד ה.0ד. בפאריס״ בו ביקש כי היהודים ההולאנדיים שנעצרו בצרפת ״יפונו״ מייד .כתוצאה מכך ,ציווה מפקד זה על הגלייתם של שמונים ושלושה גברים ,נשים וילדים יהודיים ,ממוצא הולאנדי ,בששה משלוחים ,ממחנה דראנסי שליד פאריס — לאושוויץ .שם הועברו לידי הממונים על מחנה־הריכוז ,בהתאם ל״פתרון הסופי של בעיית היהודים״. בין שמונים ושלושה היהודים היו שבעה ילדים ,בני שלוש עד עשר ,בלא הורים .הצעירה שבהם היתד .רות ליינד ,בת השלוש. הוועדה הבינלאומית של הצלב חאדום בז׳נבד .הודיעה לנו
156
ה ע ס קי ם קו ד מי ם ל כל שמשמונים ושלושה היהודים ניצל רק אחד מ״גיהנום או שוויץ״: ארתור סאלומונס ,מאמשטרדם ,ששוחרר על־ידי חיילי בעלות־ הברית ממחנה בוכנוואלד ,אליו הובא מאושוויץ. הד״ר דאיאקוביץ שותף־לדבר־פשע — רצח׳ בהתאם לסעיפים ,5 135 ,134ר 136של קובץ־החוקים הפלילי האוסטרי .יש להענישו בהתאם לסעיף .136 בהתאם לסעיף ,136העונש הוא מאסר־עולם. ב־ 1באוקטובר ,1961חודשים אחדים לאחר משפט אייכמן ,התחלתי לעבוד שוב במרכז התיעוד בווינה .הפרשה הראשונה שנטלתי לידי היתה זו של הד״ר אריך ראיאקוביץ .היגשתי לתובע הציבורי של וינה את כל העובדות שנודעו על־אודותיו בעת משפט אייכמן ,ואת כל המיסמכים בדבר פעולותיו בהולאנד .התובע הציבורי בווינה חקר את החומר והחליט כי הוא חשוב במידה מספקת ,להצדיק עריכת חקירה מוקדמת .צרמאסר נוסף הוצא כנגד הד״ר אריך ראיאקוביץ ,״שמקום־מגוריו אינו ידוע׳■/ היכן עשוי הוא להיות? כמעט באורח אוטומאטי חשבתי על דרום־ אמריקה .אייכמן היה שם .אחרים שוהים עדיין שם .היתד .גם האפשרות כי הוא נסע לחוץ־לארץ ,אך לאחר מכן חזר לספרד ,לאיטליה ,לגרמניה או לאוסטריה. התחלתי את חיפושי על־ידי עריכת בדיקה זהירה בקרב מודעיו המקצועיים של ראיאקוביץ .משכבר הימים — עורכי־דין ,שופטים ,פקידי בית־המשפט וכר .עורכי־דין נודעים בווינה ,שניהלו בעבר את רכושם של לקוחות יהודיים ,ניסו לאחר המלחמה לגלות את יורשיהם של לקוחות אלה ,אולם מסתבר כי דאיאקוביץ לא נקט בשום צעדים בכיוון כזה. בחורף ,1961כיוון שהגיע למשרדי מידע נוסף ,היה בידי לעלות על עקבותיו של עורר־דין אימתני זה ,מבחינת עיסוקיו לאחר המלחמה: לאחר הכניעה הוא שהה תקופה קצרה במחנה שבויי־מלחמה אמריקני, ולאחר מכן נמלט .במשך זמךמה הוסתר בשטירייה על־ידי אשתו* לשעבר* אשר התגרשה ממנו בשנת .1944 הבריטים חיפשו אחר ראיאקוביץ׳ אך לא מצאוהו ,אף כי הוא התגורר בגראץ ,בלב־לבו של האיזור הבריטי .בשנת 1947עבר לטרייסטה ,עיר מולדתו ,כשהוא משקיע סכומים גדולים בפירמה אנרי ו שות׳ (״יבוא ,יצוא, ייצוג מסחרי ,קומיסיונים׳ /המען המברקי — ראיאריקו). לאחר מכן נישאה למי שהיה ג.ם .גאוהאופטמן של שטירייה ,הפדופיסור * אדנים דאדייה ,הממונה עתה על המכון ■הגרמני לחקר־טילים אשר בשטוטגאדט.
157
ה רו צ חי ם
בי ני נו
בשנים 1951ו־ 1952שהה ראיאקוביץ בדרום אמריקה .הוא ערך ביקורים במדינות אחדות ,וחשב להשתקע שם ,אך חזר לאירופה. באוסטריה ,גיליתי ,הוצא צו מאסר נגדו בשנת ,1952בקשר לפעולותיו בתחום ה״אריאניזאציה״ ,אך הוא היה שם פעמים אחדות בשנות החמישים, ומסתבר כי לא היה מודאג כלל מאפשרות מעצרו שם .אכן ,הצדק היה עמו .הדיון המשפטי בבית־הדין של גראץ נסתיים בסגירת התיק ,״מחוסר עדות״ .באורח משפטי ,שוב היה בךחורין .ב־ 22באוגוסט 1953המיר את שמו ,ומדאיאקוביץ הפך להיות ראיא .הוא קיבל לעצמו את השליטה על הפירמה אנדי ושות׳ ,והעביר את מרכזה מטרייסטה לויאלה ביאנקה מאריה 31במילאנו ,שהיא המרכז המסחרי והבנקאי של איטליה .המשרד בטרייסטה נהפך לסניף של הפירמה .ראיא שכד לעצמו דירה מהודרת בקורסו קונקורדיה ,8מילאנו .הוא שמר על אזרחותו האוסטרית. מסתבר כי אברי ו שות׳ הפכה להיות מיפעל מעניין ביותר .החברה נוסדה לאחר המלחמה על־ידי קונראדו אנרי מאיסטריה ,ואמיל פליכס מאוסטריה ,והיא התמחתה בסחר עם ארצות שמעבר למסך הברזל .היו לה קשרים עם פלוני ראול ז׳אניטי ,מטדייסטה ,אשר השלטונות האיטלקיים ניהלו חקירה בגינו ,בשל הטענה כי הבריח טובין אסטרטגיים ל$ולם הקומוניסטי .אחת ממזכירות הפירמה היתה מדת ג׳וליאנה טנדלה ,שבשנת 1957הפכה להיות אשתו השנייה של ראיא .אנרי ושות׳ פיתחה עד מהרה קשרי־מסחר מצויינים עם ברית־המועצות ,פולין ,צ׳כוסלובאקיה ,הונגריה ומזדח־גדמניה .הד״ר ראיא נסע פעמים מספר למוסקבה ,לפראג ,לווארשה, לפוזנן ולמזרח ברלין ,מקום־שם מי שהיה ס.ס .אוברשטורמפירד נתקבל כאורח מכובד על־ידי הביורוקראטיה הקומוניסטית. נראה היה כי ראיא צי ר לעצמו רכוש נכבד ,כתוצאה מקשרי־הסחר שלו עם אויביה־לשעבר של גרמניה ההיטלרית .השותפים בעיסקות אלה לא גילו שום פקפוקים על רקע פוליטי .ראיא היה אהוד במיוחד על אנשי ס.ס .לשעבר שהתגוררו עתה בגרמניה המזרחית ,לאחד שנעשו לחברים נאמנים במפלגה הקומוניסטית .הוא נעשה הנציג הכללי של אינטרסי הברזל ,הגראפיט והליגניט של הדיפובליקות הסוציאליסטיות .אנרי ושות׳ יבאה ברזל ,גראפיט וליגניט ,וכן עצים וכלי־זכוכית ,לאיטליה ,וייצאה מנועי־ספינות למזרח־גרמניה ,ואספקה רפואית להונגריה .העסקים — קודמים לכל. ראיא קיים קשרים טובים עם מנהליהם של מפעלי־פלדה איטלקיים, והתעניין ביותר בתהליכי יצורו של צינור־נפט חסר־תפרים ,שהסובייטים היו זקוקים לו ביותר באותה עת .העתונים האיטלקיים מסרו לאחר מכן
158
ה ע ס קי ם קו ד מי ם ל כ ל כי שירותי הביון האיטלקיים החלו להתעניין בפעילותו של ראיא ,כיוון שעשוי להיות קשר בין פרשיות שונות של ריגול תעשייתי באיטליה, לבין יצואן של סחורות אסטרטגיות אסורות .אך הדיג במים עכורים השתלם יפה .בעת מאסרו ,נמסר כי ראיא הוא מיליונר — כאשר מונים את רכושו בדולארים .הוא היה בעליה של חווילה יפה ביותר ,וילה אניטה ,במלידה שליד לוגאנו. כתבתי לד״ר לואיס דה יונג ,מנהל המכון הממלכתי ההולאנדי לתיעוד־ מלחמה באמשטרדם ,באמרי כי יש בידי המען הנוכחי של ראיאקוביץ, וביקשתי ממנו חומר על פעולות הדוקטור בהולאנד .הד״ר דה יונג הטיל על אחד מטובי עוזריו ,ההיסטוריון ב .א .סייס ,את התפקיד של הכנת תיק על תפקיד ראיאקוביץ ב״פתדון הסופי״ בהולאנד .במארס 1962מסרתי לתובע בווינה תיק מלא על פעולות ראיאקוביץ בהולאנד בין 1938ל־.1944 חלק נכבד מן המידע הנוסף על אודות ראיאקוביץ נבע מבאנק מווינה, שבפני מנהליו היצגתי את עצמי כאיש־עסקים המעוניין במעמדה של אנרי ושות׳ מבחינת אשראי .הבאנק עשה מלאכה נאה .הוא אף מסר לי את מספד מכוניתו של דאיאקוביץ ,כמה אגשים עובדים במשרדו ובביתו, עם אילו פירמות עושה הוא עסקים ,ופרטים אחרים .כידוע ,באנקים עשויים להיות מוסדות יעילים ביותר. מצאתי עדות כי דאיאקוביץ היה נוהג לבוא לעתים תכופות לווינה— עד אשר הוצא שם צרהמאסר השני נגדו ,בשנת .1961מאותה עת ואילך, נמנע מלהציב את כף רגלו בעיר זאת .במארס 1962נסעתי למילאנו ,כדי לדון בפרשה עם השלטונות האיטלקיים .כאשר מסדתי את המידע שלי על־אודות דאיאקוביץ לקולונל מארנארו ,ב״היכל המשפט״׳ הניע ראשו ברוב־תימהון. ״כיצד גילית את כל הדברים הללו? כמה סוכנים עובדים בשירותך באיטליה ?״ ״קולונל״ ,אמרתי בהפתעה מעושה ,״הן לא תרצה שאגלה את סודותי המקצועיים ,הלא כן?״ פגשתי את גנראל־הקאראביניירי במילאנו ,אשר שאל :״ובכן ,אתה האיש שהיה קשור בפרשת אייכמן?״ אותתי בראשי לאות הן. ״סיניור ויזנטל״ ,אמר ,בשקט רב ,״היכן היא ספינתך? או מטוסך הפרטי ?״ היה עלי להבטיח לו כי אין בכוונתי לחטוף את ראיאקוביץ. האיטלקים גילו אהדה לעבודתי ,אך אמרו כי אין הם יכולים לאסור
159
ה רו צ חי ם
בי ני נו
את ראיאקוביץ .אין הוא אזרח איטלקי! הוא לא פגע בשום אזרח איטלקי. פעילותו הפושעת התנהלה כולה בארצות אחרות .משלחת מטעם אירגונים יהודיים שונים ביקרה אצל מיניסטר המשפטים ברומא ,כדי לבקש את התערבותו .המיניסטר חקר את הפרשה ,ואמר כי הוא עשוי להוציא צר מאסר לששים יום ,כנגד ראיא־ראיאקוביץ ,אם השגריר האוסטרי יבקש זאת ,רשמית .פירושו של דבר ,שהשגריד האוסטרי היה צריך לקבל הוראות ממיניסטריון החח שלו בווינה ,והלה מצידו צריך היה לקבל ממיניסטריון המשפטים בקשה להתערב בדרך זו. בהיכנסי למבוך האפל של הביודוקראטיה האוסטרית ,ניג שתי למיניסטריון המשפטים בווינה ,מתוך נסיון לגלות מיהו האחראי לפרשה זאת — משימה שלא היתד .קלה כלל — והאם י היו מוכנים לבקש ממיניסטריון המשפטים האיטלקי ,באמצעות הצינורות הדיפלומאטיים המקובלים ,להסגיר את הד״ר אריך ראיא. דומה היה כי שואל אני שאלה ישידה ,אולם כל שקיבלתי בתגובה לכך היו תשובות־עקיפין .נאמר לי כי החקירה ״תלויה ועומדת״ .מסקנות מוגדרות ״טרם הוסקו״ .במקום פעולה בלתי־ביורוקראטית ,גיליתי התחמקויות ביורוקראטיות .טחנות הצדק האוסטרי ,שמעולם אינן טוחנות במהירות מרובה ,נראו במקרה זה כטוחנות באיטיות מיוחדת .פרקליט המדינה אמר לי כי הוא עסוק ביותר בשעה זו .יתר על כן ,הוא עומד לצאת תוך זמן קצר ביותר לחופשת הפסחא. ״אדוני פרקליט המדינה״ ,אמרתי ,״אני מאחל לך חג־פסחא שמח. באשר לאדון דוקטור ראיא ,מתעתד אני ל ה כין לו חינגת־פסחא שמחה״. היד .רק מוצא אחד ממבוי משפטי סתום ז ה :להביא את הפרשה בפני הפורום הרחב ביותר .התקשרתי עם דינו פרסקובאלדי ,הכתב הווינאי של ״קוריירה דלא סירא״ ,העתון המילאני ,ב־ 8באפריל 1963אחר הצהרים, ומסרתי לו את הסיפור. שעתיים לאחר מכן שלח עורך ה״קוריירה״ במילאנו עתונאי לביתו של הדוטודה ראיא .העתונאי נתקבל על־ידי בנו של ראיאקוביץ ,אשד שאל במה המדובר .העתונאי השיב כי העתון עומד לפרסם כתבה גדולה על־דבר הדוטודה ראיא ,וביקש הצהרה .הוא נתבקש להמתין רגע ,בבקשה. הבן יצא לראות את אביו ,וחזר .״אבי יהיה במשרדך מחר בבוקר״ ,אמד. העתונאי חזר למערכת .עורך ה״קוריירה״ הודה לאחר מכן כי טעה בכך שהעמיד את ראיא על המשמר .בחצות הליל נפוצה כבר פרשת ראיא ברחבי איטליה כולה .בבוקר המחרת נראה הד״ר דאיא בבאנק שלו ,זמן קצר לאחר שנפתח .לאחר מכן שמעתי שמועות כי הוא הוציא כמאה
160
ה ע ס קי ם קו ד מי ם לכ ל מיליון לירות איטלקיות במזומנים — כמעט חצי מיליון ל״י .הוא התיישב במכונית הפיאט 2000שלו ,מכונית מדגם קופיי הצבועה באדום — ,ונעלם. באותה העת הפך כבר סיפורו של הד״ד ראיא להיות סיפור־עמוד־השעד ברחבי אירופה כולה .עתונים רבים הדפיסו את תצלוט־דיוקנו — וניבט ממנו גבר בלונדי־כהה׳ בעל פרצוף רגוע ומוארך ,מצח גבוה ועיניים מבהיקות ,אשר נראה כאילו הוא מביט בקורא ,במבע אירוני כלשהו. עתונאי מן ה״קוריירה״ התקשר עמי טלפונית והודיעני כי ראיא חצה את הגבול בין איטליה לשוויצריה ,בכיאסו .התקשרתי עם סוכנות ״יוניי טד פרס״ בציריך ,וביקשתים להודיע למשטרה השוויצרית על הגיעו של ראיא לשוויצריה .השוויצרים חיפשוהו בחוילה שלו במלידה ,אך לא מצאוהו שם .בבוקר המחרת הודיעה משרתת בבית־מלון מקומי למשטרת לוגאנו כי היא ראתה את ה״קוריירה דילא סירא״ ,עם תצלומו של הד״ר ראיא ,וכי היא יודעת אל־נכון כי הוא מתגורר בבית־המלון. המשטרה השוויצרית הודיעה לראיא כי הוא נחשב ל״זר בלתי־רצוי״. הוא נתבקש לעזוב מייד את המדינה .ראיא נסע במכוניתו חזרה לכיאסו, אולם משמר־הגבול האיטלקי לא היה מוכן להרים את המחסום בפני ה״פיאט״ האדום שלו ,ונאמר לדוטורה כי אין הוא רצוי כלל .בימים שלאחר מכן סירבו שלוש מדינות ,שכנותיה של שוויצריה ,להניח לו לבוא בגבולן :איטליה ,צרפת וגרמניה .והשכנה הרביעית ,אוסטריה ,המתינה לו כשצרמאסר בידיה .לא היו אלה סיכויים נעימים ביותר לעורך־דין אמיד כמותו. במשך זמן־מה היו אנשים מודיעים לי ,ממקומות שונים ,כי דאו את הד״ר ראיא החמקתן< אך כאשר בדקנו את מקום־הימצאו — שוב לא היה באותו מקום .היה זה ,כפי שניסח זאת אחד העתונים האיטלקיים ,נוסח מודרני של האריה של דוסיני ,״פיגארו פה ,פיגארו שם״ .בלוגאנו אמר הד״ד ראיא למשטרה השוויצרית כי הוא עומד לצאת לווינה׳ כדי ״לתבוע לדין את ויזנטל״. בסופו של דבר ,ניג ש ראיא לבקר אצל עורך־הדין שלו בציריך .הם התקשרו טלפונית עם עורך־הדין הווינאי של ראיא ,פלוני ד״ר דוסטאל. הלה יעץ לראיא לבוא לאוסטריה ולעמוד באומץ בפני הצפוי לו .באמצעות מבדק של סוכנות ״יונייטד פרס״ הגיעה ידיעה מציריך לווינה כי ראיא עומד לעלות על המטוס הבא לווינה ,משדה־התעופה קלוטן. עתונאים ,צותות־טלוויזיה ,קרייני ראדיו ופקידי־מדינה מיהרו כולם יחד לשדה־התעופה שליד וינה ,שוויכאט .פרשת דאיא הפכה להיות לסנסאציה כלל־אירופית .היו שהימרו ,האם יבוא לווינה ויסגיר את עצמו,
161
ה רו צ חי ם
בי ני נו
או האם ינסה להימלט ,אולי לדדוט־אמריקד -הצטרפתי ל״וועדת הקבלה״ שנתכנסה בשדה־התעופה של וינה ,בעת שמטום ה״קאראוול״ של ״סוויס־ אייר״ חג על פני שדה־התעופה .המטוס נחת .הד״ר אריך ראיא לא היה בין הנוסעים .שיחות טלפון קדחתניות גילו כי ראיא עלה על מטוס ה״קאראוול״ בציריך ,אולם במינכן ,בעת חניה קצרה ,נעלם לו. חזרתי למשרדי ,מקום שם הגיעתני שיחה טלפונית דחופה מאחד המפקדים של משטרת מינכן. ״אנו זקוקים לעזרתך ,מר ויזנטל .היכן הוא ראיא? כל כמדהמשטרה נצטווה לצאת לפעולה .מיניסטר הפנים רותח .אנו חייבים לתפוס את ראיא — שאם לא כן ,תקרע אותנו העתונות לגזרים״. הצעתי להם לשמור על מעברי־הגבול מבאוואדיה ,ובאותה הזדמנות הצעתי כי י עיינו היטב ברישומ־עברו של מי שהיה הממונה על ראיא בהולאנד .0.0 ,בריגאדפירד לשעבר ד״ר וילהלם הארסטר. ״אני חושש כי המיניסטר שלכם ירתח עוד יותר ,אם תעשו זאת. האדסטר משמש עתה יועץ ממשלתי ראשי במיניםטריון־הפנים של באוואדיה ,שמושבו במינכן״. מסרתי את פרשת האדסטר לכתב הווינאי של״ד.פ.א.״׳ סוכנות־הידיעות הגרמנית .עשרים־וארבע שעות לאחר שעתוני גרמניה פידסמוה ,הושעה האדסטד מתפקידו .בינואר 1966נאסר. פרשת הארסטד עודדה שערודיה פוליטית במינכן .ב־ 25ביוני 1943 הודיע הד״ר וילהלם הארסטר ,מאיור־גנראל של המשטרה הגרמנית ,ראש משטרת הבטחון והס.ס .בהולאנד ,כדברים הבאים לקומיסאר־הרייך זייס־ אינקוואדט :״מבין 140,000היהודים שנמסר כי הם יושבים בהולאנד, סולק עתה היהודי ה־ 100,000מן האומד ..-ביום א /ה־ 20ביוני׳ במסגרת פעולה מיוחדת שנערכה באמשטרדם ,נתפסו 5,500יהודים תוך עשרים וארבע שעות״. לאחר מאסרו של הארסטד נתבדר כי חברי כל המפלגות הפוליטיות העיקריות של באוואריה (צ.ס.או ,.ס.פ.ד ,.פ.ד.פ .ומפלגת־באוואריה) היו בין הממונים עליו ,במיניסטריון הפנים ,בו עבד מאז .1956הארסטד הצהיר בפומבי :״הממונים עלי יודעים יפה את עברי״ .לפחות חמישה פקידים חשובים ,מצמרת המיניסטריון ,הציעו כי בידי הס.ס .פירר ,לשעבר ,יופקד תפקיד בכיר במיניסטריון ,וכתוצאה מכך חתם המיניסטר על המינוי. המיניסטר הודה לאחר מכן :״אני מבית שמישהו ניסה ״להסדיר״ משהו, בלא להודיע לי הודעה ראויה״ .אחדים מהפקידים הגבוהים המעורבים
162
ה ע ס קי ם קו ד מי ם ל כ ל בעניין טוענים כי שוב אין הם מסוגלים לזכור את אשר אירע .הכנת המשפט נגד מי שהיה ממונה על ראיא היא עתה בעיצומה. בעוד שמשטרת באוואריה היתה עסוקה בחיפושים עצבניים אחר ראיא, ניג שתי לביקור אצל פרקליט המדינה ,במיניסטריון המשפטים האוסטרי. הוא חזר זדרעתה מחופשת־הפסחא שלו .שאלתי האם אוסטריה עומדת לאסור את ראיא. פרקליט המדינה התחמק מתשובה ישירה .הרבה תלוי בשאלה האם החומר כנגד ראיא ״ידאה כמספיק״ .אמנם הוצא כנגדו צו־מאסר ,אולם בינתיים מתכננים רק ״חקירה ראשונית״ .יהיה עלי להמתין לתוצאותיה של זו. אמדתי :״אדוני יועץ־החצר ,עומדים אגו עתה בעיצומו של חג הפסח. הדי סידור־התפילה שלי .הייתי בדרכי לבית־הכנסת ,כדי לומר ״קדיש״ לזכר הנרצחים .ברשותך ,הייתי ר מ ה לאמדו כאן ,במשרדד — לזכר 110,000היהודים ההולאנדים שהובלו לטבח״. הוא החל מתרגז :״מה רוצה אתה שאעשהו״ ״אני רעה צדק .דאית את החומר נגד דאיא .אתה יודע שצריך לאסור אותו״. ״ואם יתגלה כי הוא חף מפשע?״ ״ברגע זה ,מתבונן בך העולם כולו ,וממתין לראותך נוקט בפעולה. אני מאמין ,בכנות ,כי ייטב הדבר לאוסטריה וליוקרתה אם דאיא יאסר, ואולי ישוחרר לאחר מכן ,מאשר אם יני חו לו להסתובב בחופשיות גמורה, ומתוך לגלוג על הצדק האוסטרי״. קדתי לאדון יועץ־החצר ,ויצאתי .ביום המחרת ,הגיע ראיא במכונית ממינכן .הוא לא נעצר בגבול האוסטרי ,אף כי היה ברשימת ה״מבוקשים״, ואף כי משטרות גרמניה ואוסטריה גם יחד חיפשו אחריו .הוא נכנס לבניין בית־המשפט בווינה ,מקום שם המתין לו שופט־חוקר .דאיא היה עדיין בךחורין. לאחר מכן׳ באותו הבוקר ,שוחחתי שוב עם פרקליט המדינה .הוא ;אמר לי כי חוקרים את הד״ד דאיא. ״ו?...״ שאלתי. ״אני חושב שהם מוכנים לקראתו .גש ,ותן מבט״. עברתי לאורך מסדרון בית־המשפט .שני בלשים ניצבו מול הדלת ׳שהובילה ללשכתו של השופט החוקר? הם עמדו לאסור את ראיא ברגע ■שייצא ממנה.
163
ה רו צ חי ם
בי ני נו
ב־ 23באפריל ,בשעה מאוחרת אחר הצהרים — שעות אחדות לאחר מאסרו של ראיא בווינה — נראה נציג של מכון הסחר המזרח גרמני, ה״אינטרקאמר״ ,מסלק מארונות־התצוגה של ה״אינטרקאמר״ ביריד המסחר של מילאנו פריטים אחדים שהיו שייכים לפירמה אנרי ושות׳ .כן סילקו משם תצלום שהראה את ראיא בחברת אחדים ממנהלי ה״אינטדקאמד״, וחברים דמי־מעלה במשלחת המסחרית הסובייטית ברומא .היו שהבחינו בעובדה כי המפלגה הקומוניסטית באיטליה ,שקודם לכן כינתה אתראיא ״רוצחה של אנה פראנק״ ו״עושה־דברו של אייכמך ,נאלמה דום ולא השמיעה דבר בקשר למאסרו .העתונים הלא־קומוניסטיים דיווחו כי השלטונות האיטלקיים חוקרים את האפשרות של שיתוף־פעולה בין ראיא, איש הס.ס .לשעבד ,לבין המפלגה הקומוניסטית של איטליה .היו עתונים איטלקיים שכתבו כי אנרי ושות׳ שילמה למפלגה קומיסיונים על עיסקות־ המסחר שלה עם המזרח. ניקולאי סווטאיילוב ,חבר במשלחת מסחרית סובייטית ברומא ,שהיה נוהג לשאת־ולתת עם ראיא לעתים מזומנות ,הוחזר למוסקבה .העתונים מסדו כי במוסקבה היד .ראיא ממקורביו של ואלנטין חראברוב ,פקיד בכיר שעסק בתיאום המחקר המדעי .היו שזכרו כי ראיא קיים ק2זרי־ ידידות הדוקים עם בעלה השני של אשתו הראשונה ,הפרופיסור אדנים דאדייה ,מן המכון לחקר הטילים אשר בשטוטגאדט. ב־ 1באוגוסט 1963כתב העתון הרומאי ״איל טמפו״: הקומוניסטים באיטליה מודאגים ביותר מן החקירה הנערכת לגבי מי שהיה מעוזריו של אייכמן ,ראיאקוביץ .הוא הפך להיות סוכן סובייטי ,לאחר המלחמה ,וקיים קשרים הדוקים עם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית ,ובמיוחד עם מומחי המפלגה לסחר ח ת. הם אומרים כי הם קיבלוהו לחיקם רק לאחר שה״חברים״ מהמשלחת המסחרית הסובייטית ברומא ערבו לראיא ,בכנותם אותו ״פאטריוט טוב וידיד־אמת של הרפובליקה הדימוקראטית הגרמנית ,ושל המפלגה הקומוניסטית״. משפטו של ראיאקוביץ נתקיים בווינה באפריל .1965צויין באולם בית־המשפט כי הנאשם התנהג בשחצנות בולטת (אותו ״מראה נמרץ״ שכה מצא חן בעיני ידידו אייכמן) .הוא היה בטוח־בעצמו ,סירב להשיב על שאלות ,ופעמים אחדות הרגיז בצורה בולטת את סניגוריו .פעם סיפר לחבד־ד,מושבעים כי הכנסתו החודשית היא פי עשרה ,בקירוב ,מהכנסתו של מושבע ממוצע .בהזדמנות אחרת לגלג על התובע ,ופגע בכבוד השופט.
164
ה ע ס קי ם קו ד מי ם לכ ל חבד־המושבעים מצאו אשם .בית־המשפט דן אותו למאסר של שנתיים ומחצה. באוקטובר 1965שוחרר דאיא בצינעה .עתה חי הוא באוסטריה ,ויש בכך משום מעשה נבון .שכן ההולאבדים עדיין לא ביטלו את צרהמאסד נגדו .אם ינסה ראיא אי־פעם לצאת את אוסטריה ,יבקשו ההולאנדים את הסגרתו ,ויביאוהו לדין בהולאנד .דומה כי דאיא מסתפק בחייו ,כעורך־ דין ואיש־עסקים אמיד שפרש מעיסוקיו .היה זה תמיד עניין של ״העסקים — קודמים לכל״ ,לגביו ,וכלל זה הוכיח את עצמו גם הפעם.
165
*
פרק אחד עשר
הבארון הזקו לא <בול ה*ה לשכוח
כרונולוגית ,נפתח סיפורו של הבארון אוודט פון פרייטאג־לורינגהופן באחד מימי הקיץ של שנת ,1963ברכבת לברלין .אך ראשיתו האמיתית היתה באחד הבקרים ,בראשית האביב של שנת ,1943כאשר שנים מחברי המחתרת הפולנית הבריחו נער יהודי בן חמש־עשרה לביקתת־העץ שלי בבתי־המלאכה המזרחיים לתיקץ רכבות ,שבעיר לבוב. עודני זוכר כיצד בראה אולק ,בעת שראיתיו לראשונה .הוא נראה מבועת עד מאוד* עיניו הכחולות היו קרועות מפחד .שעדו היה אדמדם ושפתיו דקות ,ועורו היה מכורכם .הפולנים אמרו כי אולק עשה את השבועות האחרונים במחבוא׳ במרתף אפל .היה זה היום הראשון בו חזר וראה אור־שמש .הוא היה השריד היחיד מכל האוכלוסיה היהודית של חודורוב ,עיירה בגליציה שהושמדה כליל על־ידי הנאצים .שלושת אלפים גברים ,נשים וילדים נרצחו ,ודק אולק נותר בחיים .אחד השכנים הנוצריים הצילהו ,והסתירו מאחרי ערימת פחמים במרתפו. עתה חזר הגיסטאפו וערך חיפושים בכל הבתים .השכנים מסרו את אולק לידי המחתרת .הם מסרו בידיו את מיסמכי־הזיהוי המזוייפים של נער פולני נוצרי ,אך אמרו שלא יוכלו לעשות יותר מזאת .החזקתי את אולק בביקתתי במשך ימים אחדים ,ודיברתי עם מנהלה של חברת בנייה בתוככי בית־המלאכה .הסברתי כי אולק הוא ילד פולני שאיבד את הוריו. המנהל הסכים לקחת את אולק בתורת שולייה ,כך שיאכל בקאנטינה ויהיה לו מקום בו יוכל לישון .לפני צאת אולק את ביקתתי הבהרתי לו כי יהיה עליו להיזהר ביותר ,אם רוצה הוא להיוותר בחיים. ״אסור לך לספר ל אי ש כי אתה יהודי״ ,אמרתי. ״אף לא ליהודים?״ שאל. ״לא .אף לא ליהודים .ואל תתיידד עם האסירים היהודיים העובדים בקרפיפי הרכבת .מבטיח?״
166
ה ב א דון הז קן לא י כו ל הי ה ל ש כו ח והוא הבטיח. אולק נותר בחיים לאחד המלחמה .חזרתי וראיתיו בשנת ,1946בלינץ ז הוא המתין שם ,כדי להצטרף לאחד המשלוחים הבלתי־ליגאליים לארץ־ ישראל .שלוש שנים לאחר מכן ,כאשר ביקרתי לראשונה בישראל ,שמעתי כי אולק הצטרף לקיבה לוחמי הגיטאות ,בקידבת חיפה ,ונסעתי שמה כדי לבקר אצלו. מאז נע שינו ידידים .בנסיעותי לישראל מבלה אני תמיד שעות אחדות או יום בקיבוץ שלו .הוא חזר ואימץ לעצמו את שכדמשפחתו הקודם, והוא קרוי יצחק שטרנברג .הוא נבחר לשמש מזכיר הקיבוץ .נ שוי ,ויש לו שני ילדים בריאים .שוב אין הוא דומה לאותו נער מבוהל שבא לביקתתי בשנת .1943 באפריל 1964הז מינני לבוא לקיבוץ שלו ,כדי לספר לחבריו משהו על עבודתי .לאחר השיחה נקראתי לטלפון .איש בשם היינץ יעקב ,שהיה חבר אחד הקיבוצים הסמוכים׳ שמע כי אני נמצא בקיבוץ זה ,וביקש ממני לשוחח עמו .העניין חשוב ביותר — האוכל לבוא לקיבוצו מייד ז היינץ יעקב סיפר לי כי נולד בגרמניה ועלה ארצה עם הוריו בשנת .1933הוא בלונדי ,כחול־עיניים ,ונראה גרמני ביותר .הוא שזוף שזפון עמוק ! ויש לו ידיים חזקות ותנועות איטיות ,כאיכר של ממש .בסוף שנת 1963נסע לגרמניה .היתה זו נסיעתו הראשונה לארץ לידתו! הוא נסע שמה כדי לבדוק את תביעת הפיצויים של משפחתו ,על רכוש שנלקח על־ידי הנאצים .ברכבת לברלין מצא את עצמו בחברת גרמני גבוה, אציל־מראה ,שהיה אז כבן שבעים שנה .הם החלו לשוחח .הגרמני שאל את יעקב מהיכן הוא .משאמר יעקב כי הוא מישראל ,נראה הגרמני מופתע, ושבע־דצון. ״אין אתה נראה כיהודי ,הר יעקב״ .הגרמני הקשיש הציג את עצמו כבארון אוורט פון פרייטאג־לורינגהופן. יעקב צחק .״רבים מהישראלים הצעירים שלנו אינם נ ר אי ם כיהודים, אם לכך כוונתך .רוב הילדים בקיבוץ שלנו בלונדים וכחולי־עין — כמו ילדים מסקאנדינאביה או מטכסאס .אך הם ח שי ם עצמם יהודים — וזה מה שחשוב״. הבאדון הניע ראשו ,כמסכים עמו .הוא אמר כי מעולם לא פגש קודם לכן בישראלי! הוא בילה את רוב ימיו בבדידות ,בנאות־הכפר .הוא גדל בחווה פיאודאלית השייכת למשפחתו בלאטביה .היה זה ,כמובן ,לפני שהבולשביקים באו והחרימו את הרכוש העיקרי .הבארון הכיר יהודים
167
ה רו צ חי ם
בינינו
רבים בריגה .הוא אמר כי היו אלה האנשים המתורבתים ביותר בעיר, ואהבו אדריכלות ,מוסיקה ,ואמנויות. בשנת 1919נמלט הבארון לגרמניה ,מקום שם ידש לאחד מכן שתי אחוזות ,במזרח פרוסיה .הוא ניהל את האחוזות׳ בגדודנא ובמיראקובו, עד שנת .1945אז באו לשם שוב הרוםים־רודפיו. הם שוחחו על כל העניינים הללו ,כיצד ברחו שניהם ,הבאדון הגרמני מן הרוסים והיהודי הגרמני מן הגרמנים .הבאדון סיפר ליעקב כי אחיו היה קצין בצבא הקייזד ,ולאחר מכן בוורמאכט. ״הכלל במשפחתנו ,מזה מאות בשנים ,היד .כי הבן הבכור יורש את האחוזות ואת ניהולן ,ועל האחרים לשרת בצבא .אחי היה נאציונאל סוציאליסטי נלהב ,לפני שהיטלד עלה לשלטון .כקצינים רבים אחרים, הוא חש עצמו מושפל לאחד מלחמת העולם הראשונה .הוא היה סבור כי הנציונאל סוציאליסטים יחזרו ויקימו את גרמניה הגדולה...״ הבארון הניע בכתפיו ,כמשלים עם מהלך העניינים .״אחי המסכן — עד מהרה נפקחו עיניו .כאשר ראה את אשר עשה ה .0.0לפני המלחמה, ובעת המלחמה ,נעשה אחי אוייב־בפועל של המישטד .הוא היה אחד הפאטדיוטים שקמו נגד היטלר ב־ 20ביולי .1944האם יודע אתה ..על נסיוךנפל זה ז״ היינץ יעקב הניע בראשו ,לאות הן .הוא תהה מדוע אריסטוקראט קשיש זה ,שבדור היה כי אין הוא מרבה כרגיל בדברים ,מספר כל זאת לזר שאותו פגש באקראי ברכבת. ״אחי השיג את חומר־הנפץ לפצצה של הרוזן שטאופנברג .יודע אתה את אשר אירע .אחי איבד את עצמו לדעת .אולי היה זה טוב יותר — אחרת היו תולים אותו בכלא פלצנזיי שבברלין .אני עצמי נאסרתי על־ ידי הגיסטאפו בברלין ,ועשיתי חודשים אחדים בבית־הכלא שבאלכסנדר־ פלאץ ,אולם שוחררתי כתוצאה מהתערבות של ידידי ,נאצי רט־מעלה. לאחר המלחמה ,צריך הייתי להסתתר שוב ,כאשר הדוסים החלו לחפש אחדי .קצין פולני ,אשד היה כלוא במחנה־הריכוז שטוטהוף ליד דאנציג, הציל את חיי .הכל מוזר ביותר ,הלא כן? בספטמבר 1945הצלחתי להשיג מיסמכים מזוייפים ,ובסופו של דבר הגעתי למקום קטן במדינת הסה ,שבו מתגוררת אחותי האלמנה .עתה מנהל אבי חווה קטנה .אין בכך רבותא, אך החקלאות היא התחום היחיד שאני יודע בו משהו״. הבארון רכן לעבר בן־שיחו .״הר יעקב ,אין אני מאמין במקריות .גם אתה לא היית מאמין בד״ אילו היית חי את חיי .אין זו מקריות בלבד, שאתה ואני נפג שנו כאן בתא זה .כמעט שאיני יוצא מחוותי ,בימים אלה.
168
ה ב א רון הז קן לא י כו ל חי ח ל ש כו ח אתה היהודי הראשון שפגשתי בו מזח שנים .אני יודע אילו דברים נוראים ע שינו אנו ,הגרמנים ,ליהודים ,משום שראיתים ב מדעיני .ראיתי אותם רוצחים נשים חפות־מפשע ...עד היום ,לא דיברתי על כך עם נפש חיה ,אך עדיין רואה אני דברים אלה בחלומות־הביעותים שלי .איני יכול לשכוח את סודי ,ואיני רוצה לקחתו עמי אלי־קבר...״ הוא כיסה את עיניו בידיו .״עדיין יכול אני לראות את האשד ,היהודייה שעבדה בחוותי במיראקובו .גברת תרבותית ביותר ,מפראג .וזוכר אני את האשד .הצעידה מבודאפסט ,שהיתה רופאה׳ ושהקימה בית־חולים ארעי בבית־הספר הקטן שבגדודנא .היא היתד .בת שלושים לכל היותר .נאה ביותר .אמרתי שאנסה להסתירה ,ואולי יהיה לה אחר כך סיכוי להימלט. היא אמרח תודה רבה ,אך היא רוצה להישאר עם החולים שלה .בסופו של דבר ,רצחוה יחד אתם .אני ד ע ה להאמין כי לפחות אחדים מהם ניצלו, ואילו היו בידי מעניהם הייתי רע ה מאד לעזור להם״. הבארון הישיר מבטו ,ואמר ליעקב :״אנא ,תן לי את מענך .איני יכול לשוחח על כך היום .אבל אכתוב אליך". עתה י שבנו בגן קטן ,מוקפים בפרדסי הקיבוץ — שטרנברג ,היינץ יעקב ואני .יעקב מסר לידי את מכתביו של הבארון פרייטאג־לורינגהופן. ״כל הסיפור מצוי במכתבים אלה .אנו מתכתבים זה עם זה ברציפות. מבץ אתה ,כאשר הוא החל לדבר על ״הדברים הנוראים״ ,כפי שכינה אותם ,חשבתי באורח אוטומאטי עליך .אמדתי לבארון :״יתכן שיהיה בכך משום ערך כלשהו לשמעון ויזנטל״ ,וסיפרתי לו על מפעלך .הבארון נראה מופתע ,ואמר :״עתה יודע אני כי אין זה צירוף־מקרים .אחד ממחנות־העבודה ,שבו נתרחשו כמה מן הדברים הגרועים ביותר ,קרוי ויזנטל ,כפר קטן ליד תורן .מבקש אני ממך כי תתקשר עם איש זה, ויזנטל ,ותמסור לו את החומר״.״ אותו הלילה לא עצמתי עין .בח ח שרד שקט מוחלט .בעד החלון הפתוח של חדר־האורחים הקטן שבו ניצבה מיטתי ,חדר ניחוחה של ישראל — תערובת של תפרחת הדרים ופרחים ,שאוכל לזהותה גם כ שעיני עצומות. קראתי וחזרתי וקראתי במכתביו של האריסטוקראט הגרמני הקשיש, מכתבים שהכילו את מה שהוא כינה ״סודו הנורא״ .הגרוע מכל הוא, כי יתכן שלא היה מספר את אשד סיפר אלמלא פגש ביהודי צעיר ,והלה מצא חן בעיניו .תכופות תוהה אני ,כמה סודות אחרים נותרו ללא־גילוי. באחד מימי נובמבר 1944הגיע משלוח של 2,800נשים יהודיות
169
ה רו צ חי ם
בינינו
בקרונות־בקד לתחנת הרכבת של מידאקובו ,ליד תורן שבפולין .מנהל התחנה ,איש בשם זאכאדק ,שנותד עדיין במיראקובו ,היטיב לזכור את הפרשה ,ולאחר מכן סיפר עליה לבאדון פרייטאג־לורינגהופן .הנשים היו תשושות ומצומקות .אחדות מהן היו על סף המוות .מסען היה ארוך ונורא. רובן באו מהונגריה ,אחרות היו מפולין ,מצ׳כוסלובאקיה ,מרומניה, מהולאנד ,מאוסטריה ומצרפת .הן היו כבר קודם לכן במחנות־ריכוז בלאטביה ובליטא ,ולאחר מכן הובאו במעבדות קטנות שחצו את הים הבאלטי לדאנציג ,ומשם למחנה־הריכוז שטוטהוף .לאחר מכן נשלחו למיראקובו .מן התחנה הובאו לחווה גדולה ליד גדודנא ,במרחק של כשני קילומטרים — חווה שאז השתייכה לבארון. הנשים נלקחו לאדבעה מחנוודעבודה :מאלוון ,שליד שטראסברג? גדודנא ,שליד תורן? שירוקופאם ,שליד קולם? וויזנטל ,שליד תורן .בראש הקבוצה עמד .0.0אוברשטורמפירר (סגן) אהלה .בגרודנא נצטוו הנשים לחפור חפירות אנטי־טאנקיות .הן שכנו באוהלים שפונו על־ידי חברי ה״היטלריוגנד״ (תנועת־הנוער של היטלד) אשר עסקו בחפירות באותו האיזור .נשים אחדות נשלחו לעבוד בחוות שמסביב .כ־ 135מביניהן נשלחו י לאחוזותי ,ועבדו באורוות ,או עסקו באיסוף תפוחי־אדמה בשדות. לרוב הנשים כמעט לא היו בגדים כלשהם ,בעת הגיען .רבות מהן כיסו את מערומיהן בשתי שמיכות־צבא מהוהות ז האחת מעל שכמן, והאחרת מסביב לירכיהן ,כחצאית .הן היו כד ,רעבות ,עד כי רצו לשדות ואכלו מן העלים של סלק־הסוכד .נשים שהיו חלשות מכדי לעבוד נהרגו על־ידי אנשי ד .0.0,שהיו מנחיתים באלותיהם מהלומות בעורפן .מפקד ה.0ס .אד,לה אמר לי לאחר מכן כי זוהי שיטה יעילה ביותר .הוא אמד: ״שום בדיקה שלאחר־המוות לא תוכל לגלות אי־פעם את סיבת המוות״. רצח הנשים היה נעשה בחצי־אי קטן שבים גרודנא .הן הושלכו על־ידי נשים אחדות לקבר־ד,מונים ,ובסופו של דבר נרצחו גם נשים אלה .מדי יום ביומו ציווה אחלה על רציחתן של 8עד 20נשים .ב* 16או ב־17 בינואר 1945נרצחו 118נשים — וחיה זה זמן קצר בלבד לפני הגיע הרוסים .באותה העת נולד ילד לאחת הנשים .ניסיתי להצילו ,בסיועם של שני פועלים פולניים .הדבר לא עלה בידי .אהלה מצא את האם ואת בנה .ראיתי במו עיני כיצד הרג את האם ואת ילדה בעת ובעונה אחת . . . וכך נמשך לו תיאור־חזוועות הזה .אחת הנשים נצטוותה לכרוע ברך במשך שעתיים ,על הנהר הקפוא ,״עד שברכיה נצמדו לקרח ,ללא־הפרד״. השומרים היו גרמנים ואוקראינים .ד,באדון כינה אותם ״האספסוף המזוהם ביותר שניתן להעלות כמותו על הדעת״ .הם חלקו את הנשים
170
ה ב א רון הז קן לא י כו ל היד .ל ש כו ח בקתות רוביהם .כאשר אשד .איחדה במקרה ,דקות אחדות ,לעבודה ,היו ממציאים ״סוגים שונים של הענשה סאדיסטית״ .ובדומה למצבי־זוועה אחרים ,היו גם גילויי גבורה ,כגון זה של הרופאה. הבארון פרייטאג־לורינגהופן הסתיר שתי בשים אחדות בביתו ז תופרת מבודאפסט ואשה מפראג ,אשתו של פרוון .מנהל־העבודה הפולני שלו הסתיר נערה יהודיה צעירה מלודז /שהיתד .בת תשע־עשרה .עשד נשים עבדו באורוות ,מקום שם טיפלו בבעלי־החיים הצעירים יותר .הבארון הודה לתת להן חלב ותפוחי־אדמה ,אף שידע כי הדבר נאסר על־ידי אהלה בתכלית האיסור .אחת האסירות ,אשתו של בעל־טחנה ליד פראג ,מסרה לידיו רשימה שהכילה חמש מאות שמות של אסירות .לאחר מכן ,כאשד פדייטאג־לורינגהופן חי בפולין בשם מושאל ,ערך אצלו חייל רוסי חיפוש, נטל ממנו את הרשימה ,וקרעה לגזרים. ב־ 18בינואר 1945גורשו הנשים שנותרו במקום .לפי השמועה, הן נלקחו לדאנציג ,מקום שם נדחפו לתוך הים ...יש דברים רבים אחדים שראיתי במרעיני ,ושאני מוכן להעיד עליהם .ז ו הי ה א מ ת .הלוואי והייתי יכול לגלות האם מי מהנשים נותרה בחיים< ואני מאחל לכולן כל טוב עלי־אדמות. הינחתי מיידי את מכתביו של הבארון .באתי לכאן כדי לבקר אצל ידיד צעיר ,לראות את הילדים ואת הפרדסים שבקיבוץ .ואף כאן לא יכולתי להימלט מן העבר. נתעוררו אצלי שתי שאלות .ראשית ,האם אחלה נותר בחיים ,והאם נמצאנו? שנית׳ היהיה הבאתן פרייטאג־לורינגהופן מוכן להיצמד לסיפורו בביודהמשפט ו פעמים רבות נתקלתי בעדים שסירבו לדבר בפני שופט או תובע מחוזי .תכופות אין מתייחסים לעדותו של עד יחיד כמספקת ,כדי להעמיד מישהו לדין ,אך הבארון יהיה עד משכנע ביותר .אין לו מניע אישי למתךעדות ,פרט לעשיית הצדק! אין הוא י הודיו הוא לא הכיר קודם לכן את האיש אותו הוא מאשים .אין זה עניין שבו איש אחד מאשים ,ואיש אחד מתגונן .העקרון הישן־נושן של !60נתק 10ל )1!1מ1 (כאשד אתה בספק — גזור לטובת הנאשם) לא יוכל לחול במקרה זה. אהלה היה .0.0אוברשטורמפידד במחנדרדיכוז .ידוע היה לכל כי אנשים מעין אלה לא בילו את זמנם בכתיבת שירה ,או במשחקי שחמט .את האריסטוקראט הגרמני הקשיש אי־אפשר היה להאשים בדעה־קדומה לטובת הנאשם .הפשעים נתבצעו על אדמת אחוזתו .הוא היה עד־ראייה. הינחתי את המכתבים בתיקי .אם נוכל לגלות את אהלח ,יתכן שהתביעה נגדו תהיה מבוססת ומוצקת.
171
ה רו צ חי ם
בינינו
לאחד שובי מישראל ביקשתי ממיכאל לינגנס ,אחד מעמיתי־לעבודה בווינה ,להתקשר עם הבארון .אמו של לינגנם ,נוצרייה ,כלתו של מפקד משטרת קלן ,נשלחה לאושוויץ משום שסייעה ליהודים .עתה משמשת היא כנשיאה של ועדת אושוויץ. לינגנס שוחח עם הבארון פרייטאג־לורינגהופן ,ולאחר מכן נסעה מרת לינגנס להיפגש עם הקשיש .הלה הסכים מייד להעיד בבית־המשפש. הוא אמר כי אין זאת אלא חובתו .אין הוא רוצה למות כשנטל נורא כזה רובץ על מצפונו .הוא כתב למכון ההיסטורי היהודי בווארשה וביקש מיסמכים או שמות של עדים ,אך לא יכול היה למצוא דבד .בקשה דומה נשלחה למשטרת ישראל ,וגם משם הגיעה תשובה שלילית .אף המומחים הישראליים לפשעי הנאצים לא שמעו מעולם על דצח־ההמונים של 1,500 הנשים בגרודנא .כתבנו דיךוח שבון ,ו שיגרנוהו למוסד הגרמני המרכזי לעשיית־צדק ,בלודוויגסבודג. על התובע ריקרל הוטל הטיפול בעניין .כיוון שהנשים באו ממחנה שטוטהוף ,החל בעבודתו בחיפוש שמותיהם של השומרים שם .ברשימה הופיע שמו של האוברשטודמפירר פאול אהלה .נסתבר כי אהלה מתגירר עתה בקיל ,שם הוא עובד כמכונאי .איש מהמקום לא ידע על עברו. ״מה שמדאיג אותי בקשר לפרשה זו הוא כי לא ידענו דבר על* אודותיה״ ,אמר דיקרל .״אלמלא היית מודיע לנו על כך ,הבאדון עלול היה ללכת לעולמו מבלי לגלות את סודו״ .אמדתי לו כי גם בפולין ובישראל ,התיקים בדבר מעשי־הזוועה הנאציים לא גילו דבד. ״אתקשר עם הבארון פרייטאג־לורינגהופך ,אמר דיקרל .״מה שהוא כותב במכתביו ליעקב יחשב בביורמשפט דק כ״מידע״ .כדי לעצור בעד תחולתו של חוק ההתיישנות זקוקים אגו להצהרה־בשבועה מטעם הבארון. אנסה למצוא תצלום של אחלה .אם הבאדץ יוכל לזהותו ,אזי העניין מבוסס״. פרייטאג־לורינגהופן העיד שבועות אחדים לאחר מכן ,ואישר כל מה שכלל במכתביו .התיק נשלח לפרקליט המחוז בקיל ,שם נאסר מי שהיה .0.0אוברשטורמפירר פאול אהלה .הוא לא ניסה להכחיש את פשעיו .הוא היה מועמד לדין ,ואני מאמין כי היה יוצא חייב ,אלמלא מת בבית־הסוהר. בנובמבר ,1965עשרים שנה לאחר מעשי־הפשע שנתבצעו במזרח פרוסיה ,הודיעו השלטונות הפולניים כי הם מצאו את ״קבר־ההמונים בחצי* האי הקטן שבים גדודנא״ ,שהבארון פדייטאג־לודינגהופן תיארו נאמנות.
172
פרק שנים עשר
שידוך לד״ר באבור
בימים אלה באים אלי אנשים ומביאים עמם בעיות שונות ומשונות הקשורות במישטר הנאצי .הם מתייחסים אלי כאל ״רופא כללי״ -המסוגל לרפא את כל המחלות — לפחות בכל הנוגע לאלה הנובעות מאותן שנים אפלות ,שאיש אינו אוהב להיזכר בהן .תכופות יש להם מושג מעורפל בלבד לגבי טיב עבודתי .הם קראו משהו בעתון ,הם זוכרים את שמי, הם מקווים כי אוכל לסייע להם ,לייעץ להם ,להגן עליהם .הם יודעים כי לא אסגירם לאיש .פרשתו של הד״ר קאדל באבוד היא דוגמה אופיינית. יתכן שלעולם לא הייתי שומע עליה ,אלמלא אשה אחת ,בעיר אוסטרית, אשר לא פגשה בי מעולם ,שקראה משהו בקשר לוויזנטל בעתון ,ואמרה לבתה לגשת ולהתייעץ עמי. בעייתה של הנערה התעודדה חודשים אחדים קודם לכן .אקרא לה רות׳ אף כי אין זה שמה הנכון? היא מוסיפה עדיין לחיות באוסטריה. רות היתד .כבת עשרים וחמש ,כאשד פגשתיה בסוף שנת ,1963צעירה ונאה ומלאת־חיים — שיער שחור ,עיניים חולמניות וגיזדה שהאוסטרים מכנים אותה ברוב־נימוס ״פולשלאנק״ (רזה־מלאה) .רות סיפרה לי כי היא ״רומאנטית ללא־תקנה״ ,הסבורה כי החיים חייבים להיות בבחינת הרפתקה מרגשת .לאחר מכן הודתה בגילוי־לב כי כל העניין החל משום שהיא חיפשה לעצמה שמץ התרגשות — משהו שנעדר בעיר האוסטרית הקטנה ,שבה חיתה בחברת אמה .עבודודהמ שרד שלה שיעממה אותה, וכן שיעממוח הצעירים שעמם נפגשה במסיבות שנערכו לעתים נדירות. שנתיים קודם לכן ערכה ביקור אצל אחיה ,שהיה מהנדס בקניה .הוא הובילה במסעות־סאפארי בג׳ונגל .היא נהגתה ממסעות אלה הנאה מרובה : מהרחשים המחרים שביער ,מן החיות ,מן האווירה ומן המסתורין .כאשר חזרה לאוסטריה ,כתום שלושת החודשים ,נראו לה החיים בעיר־מולדתה כה משעממים וחדגוניים ,עד כי לא יכלה לשאתם עוד ,והשיגרה במשרד
ה רו צ חי ם
בי ני נו
נדאתה בעיניה גרועה משהיתה .כאשר הדפיסה את המבתב העשרים־ וארבעה או העשרים־וחמישה הפותח במלים :״אדון נכבה אנו מתכבדים להודיעך...״ חשה כמעט בחילה פיסית כלפי מכונת־הכתיבה שלה .זה היה הלך־רוחה בעת שביום א׳ סגרירי אחד קראה מודעה במדור ״שידוכים״ שב״קוריר״ הווינאי .וזו לשון המודעה: רופא ,42 ,משרה מצויינת מעבר־לים ,רוצה להתכתב עם נערה נחמדה .המטרה :ני שואין .לכתוב לתא מספר... ״ידעתי מייד כי ,מעבד לים׳ פירושו אפריקה״ ,אמדה לי דות .״איני יכולה להסביר זאת במדוייק :היה זה יותר מאשר אינטואיציה — חשתי זאת ממש .אמרתי לאמי כי אני מתכוונת להשיב על המודעה ,והיא צחקה. אמא מכירה אותי יפה .אולם היא היתה סבורה שאין כל רע בכתיבת מכתב, ,כל עוד אין את מצפה לתשובה .,אמא אינה אופטימיסטית מושבעת. מכל מקום ,כתבתי את המכתב ו שיגדתיו ביום ב׳ בבוקר ,בדרכי למשרד, וחשבתי על כך במשך ימים אחדים .אולם לא הגיע כל מענה ,ממש כפי שאמא חזתה מראש ,ולאחר זמךמה שכחתי את כל הפרשה״. אולם שלושה שבועות לאחר מכן הגיע מכתב על שמה .היה זה מן המהנדס המדופלם באבוד ,בווינה. באבוד כתב בסיגנון אדיב ,מיושן .הוא אמר כי קרא את מכתבה בתשומת־לב ,וברצונו לזכות בעונג של פגישה עמה .ברצונו לספר לה הכל על אודות בנו קארל ,שהוא רופא ידוע באדים אבבה .קארל עושה חיל .בין החולים הנתונים לטיפולו ני תן למנות אחדים מבני משפחת הקיסר היילה סילאסי. ״שוחחתי עם אמא על העניין״ ,אמדה לי רות .״החלטנו שאין כל רע בשיחה עם איש זקן ואדיב זה .לא התייחסתי אליו ,כמובן ,כאל חמי* לעתיד .היה בזה עדיין משום הבדיחה .הנערות במשרד אמדו, :היזחדי, רות .תוך שנה יהיה לך בעל ,ובית גדול באדיס אבבה ,ותריסרי משרתים ומכוניות .תוזמני לסעוד עם הקיסר ,נערה בת־מזל שכמותך!׳ והכל צחקו. הם ידעו כי אין אבי בת־מזלז התאהבתי כבר קודם־לכן — אך תמיד התאהבתי בגברים הבלתי־מתאימים .היו שהיו כבר מאוהבים בנערה אחרת ,והיו שהיו כבד נשואים״. בשבוע שלאחר מכן ערך אצלה האדון המהנדס באבוד ביקור .היה זה גבר קשיש ,בעל קסם שליו ,בדומה למכתבו .הוא נראה שבע־דצון ביותר בראותו את רות ,וחלק לה מחמאה .הוא אמר כי קיבל עדימה ״כזו״ של מכתבים — והוא העלה את כף־ידו לגובה של 0 15״מ מעל לשולחן — אך מכתבה מצא חן בעניו יותר מכל האחרים .ובאבירות וינאית אופייני ת
174
שי דו ך ל ד״ ר ב א בו ד הוסיף, :ואוכל לומר כי א ת ממאת חן בעיני עוד יותד ממכתבך״. הוא ואשתו חיו חיים שקטים בווינה ,אמר לה .בנם היחיד ,קאדל ,נסע לאתיופיה עם אשתו ,בארונית באבו לשעבר — ״מוזר ביותר ,הדמיון בין שמותינו״ — אשר מתה שם בתאונת־מכונית בשנת .1960בתו היחידה של בנו ,דאגמאר ,היא עתה בת עשרים ,ולומדת בפאריס .הד״ר קארל באבור הוא גינקולוג ,״הטוב ביותר באדים אבבה״ ,אמד אביו ,ועובד בבית־החולים מנליק ,שהסובייטים תדמו לאתיופיה ,וכן יש לו מרפאה פרטית מודרנית ,עם ציוד קרני־ א ומעבדה .מדי פעם בפעם מוזמן הוא לארמון הקיסר. ״מאז מות אשתו ,היה בננו בודד ביותר״ ,אמד הקשיש .״אין הוא יכול לעזוב את חולותיו ולבוא לאירופה ,ועל כן היצעתי לפרסם מודעה בעתת הווינאי .אמרתי שאולי ימצא מישהי מתאימה״ .הוא חייך כלפי רות ,ואמר :״ולא אופתע כלל אם אמנם מצא מישהי כזאת״. ״אדוני המהנדס״ ,אמרה דות במהירות ,״חייבת אני לחזור על מה שכתבתי במכתבי .אני יהודייה -----------״. ״אבל ,גבירתי הצעידה והיקרה ,אין זה משנה כלל את המצב .אנו קאתולים .תמיד היינו ליבראלים ברג שותינו .בביתנו אין יודעים אנטי שמיות מהי — אנא ,האמיני לי״ .הוא הביט ברות ,ואמר :״התכתבי לו ישירות ,הלא כן?״ היתד .זו תחילתו של רומאן ממושך ועצום ,באמצעות הדואר .מדי יום ב׳ בבוקר היה הדוור מנפנף במעטפת־דואר־אוויד מוארכת ,ששוגרה על* ידי הד״ר קארל באבוד ,תא־דואר ,1761אדיס אבבה. כעבור שבועות אחדים ,צירף באבוד את תצלומו .רות דאתה גבר בלונדי־כהה ,בגובה בינוני ,בעל עיניים עצובות ,דזה למדי וצעיר־למדאה. הוא כתב כי הוא בודד ביותר .בתה אמר ,מבלה את דוב זמנה בפאריס. היערות קרובים לעיר ,והוא אוהב לצאת לציד ,אך אין הוא נהנה לעשות זאת לבדו .לאחר חודשיים שלח ״נ שיקות־יד״ ל״רות היקרה״ .היא השיבה לו בנוסח ״קארל היקר״ .היא חשבה כי היא מכירה אותו היטב .במשרד שוב לא התלוצצו לגבי האפשרות של נסיעתה לאפריקה. אביו של קארל ביקש ממנה לבוא לווינה לשהות של יום ,הזמין אותה להצגת־תיאטרון ולבית־מרזח שבו לגמו יין ושוחחו על־דבד קארל .רות הופתעה מכך שהמחנדס באבוד לא הציגה בפני אשתו. ״כאשר הייתי שואלת על־אודותיה ,היה מתחמק מלהשיב״ ,סיפרה לי. ,אני מניחה שאמו של קארל לא גרסה את הרעיון של פירסום מודעת*
175
ה רו צ חי ם
בי ני נו
שידוכין .בינתיים ,הוספנו אנו — קארל ואני — להתכתב .מכתביו היו חביבים ורוויי־חיבה״. כשנה לאחר מכתבו הראשון ,הזמין הד״ר באבוד את רות לבוא לאדים אבבה .הוא כתב כי עשה סידורים כי ימסרו לה כרטיסי־טיסה מווינה לאדיס אבבה ,וחזרה — ״למקרה שהמקום לא ימצא חן בעיניך ,אף כי אני מקווה כי לא כך יקרה״ .הוא אמד כי ביקש מבתו דאגמאר לפגוש את רות בווינה ,״כך שאת והנערה תוכלו לבוא לכאן יחד״. ימים מעטים לאחד מכן הגיעה דאגמאר ,ובאה לבקר אצל רות .הן מצארחן אשה בעיני רעותה .דאגמאר היתד ,נערה נאה בעלת עיניים עצובות .״אני מניחה כי הילדה לא זכתה מעולם להרבה חיבה ,בביתה״, אמרה לי רות .שבוע לאחר מכן טסו השתים מווינה לאדיס אבבה. הד״ר באבוד המתין בשדה־התעופה .הוא היה אדיב ,נשק את ידה של רות ,וחיבק את דאגמאר .אך הוא היה רחוק מציפיותיה של רות .היה בו משהו מוזר וכמעט מפחיד. הוא נהג במכונית נהיגה פרועה ביותר .בדרך משדה־התעופה העירה התנגש כמעט פעמיים התנגשות חזיתית ,בעת שנהג בצידו הלא־נכון של הכביש .מבודהת־למחצה שאלה האם רוצה הוא להרוג את עצמו ,וברצינות מדובה הוא השיב לד ,כי ניסה לעשות כן מזה שנים .רות חשבה כי עבודתו המרובה גורמת לו לדכאון רגעי .היא ידעה כי לבנים באפריקה סובלים תכופות ממצבי־רוח קשים .אולם היא הופתעה למשמע דבריו הבאים ,שנאמרו מתוך שביעות־רצון :במשך השנתיים האחרונות הוא היה מעורב בחמש תאונות־מכונית .היא הביטה בו מתוך סקרנות .כיצד יכול היה להחזיק ברשיודד*,נהיגה שלו? ״יקירתי ,אני מוכר היטב בארמון הקיסר .אני הרופא הטוב ביותר באדיס אבבה״. הוא החנה את המכונית ליד בית אפל ,שנראה עזוב .אך הוא היה צונן, ורות ביקשה להירגע ולהינפש .הטיסה היתד ,ארוכה ,והיא היתה עייפה. ״הבה וניסע ליער ,למשך שעה״ ,אמר. ״עתה ז״ אמדה ,מופתעת. ״מדוע לא? אין זו אלא נסיעה קצרה .רק החליפי את נעליך .אקח את הרובה שלי״. היער היה מדוחק מן הבית מרחק של קילומטרים אחדים .שוב תפס את רות קסמה של אפריקה .אולם קשה היה לה ליהנות ממנו .הוא נהג כמטורף .פחד תקף אותה .היא אמרה כי יהיה עליה לצאת מהמכונית ,אם יוסיף לנהוג כך.
176
שי דו ך ל ד״ ר ב א בו ד ״הוא צחק׳ /סיפרה לי רות .״הוא צחק כאילו אמרתי משהו מצחיק. התחלתי לאט־לאט לפחוד ממנו״. ״אל תשתטי״ ,אמר .״אין זה רחוב רינג בווינה ,שבו את יכולה לצאת ולעלות על החשמלית הבאה״ .הוא צחק שוב .הוא אמר כי הוא מתכוון להביאה לנהר האהוב עליו .״הוא שורץ תנינים״ .היא חשבה כי הוא מתלוצץ .אולם כאשר עצר את המכונית ,והם הלכו במורד השביל הצר המוליך אל הנהר ,ראתה את התנינים במים הכהים ,הבוציים. ״האין אלה יצורים נחמדים?״ העיר .רות התרחקה מן המקום .״הבה ונחזור״ ,אמר .״רוצה אני שתפגשי בידידי הטוב ביותר באתיופיה׳/ ״עצרנו ליד ביתני המשטרה המקומית ,ונכנסנו פנימה״ ,הוסיפה רות ואמדה .״אריה קשיש רבץ מתחת לאחד העצים .חרדה אחזתני ,אולם קארל אמר כי אין סיבה לפחד ,כי האריה הוא כחיית־בית מאולפת ,וכי הם ידידים טובים .ואז הוא הניח את ידו בתוך לוע האריה .כאשר חזר והוציאה, נטף דם מזרועו .אמרתי :״אלוהים אדירים ,הוא נשך אותך!״ קארל חייך, ואמר :״אין דבר .הוא ידידי הטוב ביותר ...בואי ,הבה וניסע הביתה״. חדר־המגודים בביתו של הד״ד באבוד היה טחוב וצונן .כמעט שלא היה בו מה לאכול< המקרר היה ריק למחצה .דאגמאר פתחה קופסת בשד משומר .באבור אמר כי הוא עייף ,ועלה לחדרו ,בלא כל התנצלות .דממה בלתי־נעימה נשתררה בחדר .דאגמאר אמרה כי מצבי־הדיכאון של אביה נעשו גרועים מדי פעם בפעם. ״כנראה שהיו לו חוויות־אימים בעת המלחמה .מעולם אינו מדבר על כך .אולם העניין מציק לו ביותר .כל עוד היתה אמא בחיים ,היה רגוע הרבה יותר .לעתים היה כמעט מאושר ,אולם מאז...״ היא כיווצה את כתפיה בחוסד־ישע .״הוא היה זקוק ביותר לאמא .ואז אירעה התאונה. ועתה — ראית אותו .אני פוחדת״. רות ניסתה לשאול בזהירות על תאונת־המכונית .מרת באבוד נהגה במכונית באחד הלילות האפלים ,חסרי־הירח ,כאשר פגעה במכונית שחנתה בצדי הדרך .בעלה ישב לצידה .התאונה לא הוסברה מעולם כראוי. מסתבר כי מדת באבוד לא עשתה כל נסיון לפנות ולהימנע מהתנגשות חזיתית .היא גם לא הפעילה את המעצורים .היה זה כאילו ר צ ת ה לפגוע באותה מכונית חונה .היא נהרגה בו־במקום ,ובעלה נפצע פצעים קשים. רות לא ישנה כלל באותו הלילה .היא חשבה על מכתביו החביבים, מלאי־החיבד״ של קארל ,על עיניו האכזריות ,ועל אורח־התנהגותו כאשר תחב את ידו לתוך לוע הארי .היא שמחה כי אין היא חייבת לראות את פניו בארוחת הבוקר .הוא יצא למרפאתו בשעה מוקדמת .היא יצאה העירה
177
ה רו צ חי ם
בי ני נו
בחברת דאגמאר .כאשר חזרו הביתה ,בשעה מאוחרת אחר הצהרים ,מצאוהו יושב בחדר־המגורים .הוא נעץ מבטו נכחו ,ולא קם בעת שנכנסו לחדר. רות עלתה לחדרה .למטה התנהל ויכוח .היא שמעה את דאגמאד מתלוננת כי היא רעבה ,וכי אין מה לאכול בבית .אז צעק הד״ר באבוד משהו שרות לא יכלה להבינו׳ וקולה של דאגמאד השיב בצעקה ,ולפתע — דממה .לאחר זמן־מה ראתה רות כי הוא עוזב את הבית ונכנס למכד ניתו .הוא חזר כעבור מחצית־השעה ,ועמו מעט מזון ,אך הוא לא התיישב לסעוד יחד עמן .דאגמאד אמרה כי אביה כמעט שאינו אוכל דבר. בערב שלאחר מכן ,הביאה אשתו של אחד הפקידים במקום תינוק חולה, כדי שהד״ר באבוד יבדקנו .דאגמאר פתחה את הדלת .האשד .אמרה כי התינוק אחוז־קדחת ,וכי אין היא יכולה להגיע לרופא־הילדים שלה .היהיה הד״ר באבור מוכן לבדוק את תינוקה ז דאגמאר אמרה לאביה כי חולה עומדת בחח ,ותינוק בידה .הוא קפץ ממקומו. ״עיניו היו מלאות־דם ופניו היו כמעט מעוותים לגמרי משנאה״ ,סיפרה לי דות .״היה זה נורא .הוא צעק על דאגמאר ,כי לא יגע בילד ,הוא שונא ילדים ,מוטב שימותו, .מעולם לא טיפלתי בילד ,ולעולם לא אטפל בילד .שיסתלקו!׳ דאגמאר ניצבה כרתוקה למקומה ,כשהיא מתחננת בפני, ואז אמרתי, :קאדל ,הרי אתה רופא ,הלא כן? התינוק חולה .אנא צא וטפל ב תינוק׳״. ״אז הפנה את זעמו אלי .הוא אמר לי שאל־לי להתערב .הוא אמר כי אין הוא זקוק לעצות מיהודיה מטונפת ושמנה .נאלמתי דוס .הוא צרח ע לי, :אל תביטי בי כך! אני שונא ילדים .אבי שונא כל יצור־אנוש .יש להרוג בני־אדם באמצעות גאזים — להרגם במהירות המרובה ביותר .אין אנו זקוקים לבני־אדם .חיות עדיפות בהרבה על בני־אדם .יש להשאיר בחיים רק את החיות!׳״. הוא פנה מעמנו וברח לתוך הלילה .האשד .הסתלקה ,ותינוקה עמה. המשרת הזקן אמר לרות כי הד״ר באבוד דץ בוודאי לגדהחיות .היא שאלה מה עושה הוא בגן החיות ,עתה ,בלילה ז המשרת השיב שכאשר הד״ד באבוד ״חולה ומודאג״ נוהג הוא ללכת לגן החיות ולשחק שם עם הברדלס .הוא אוהב ללטפו ,והוא מניח את ידו בתוך לוע החיה .בבוקר־ המחרת ראתה רות כי ידו השמאלית של באבוד כרוכה בתחבושת. ״ידעתי כי הוא אדם חולה״ ,אמרה לי .״אמדתי לו ,בשקט ,כי אני חוזרת לווינה .הוא פרץ בחמת־זעם .הוא צעק כי אין לי כל דשות לדבר אליו בנוסח זה .איש אינו רשאי לדבר אליו כך .הוא אדם גדול ,אדם
178
שי דו ך ל ד ״ ד ב א בו ד חשוב ,הרופא הדגול ביותר באדים אבבד> .תייכתי ואמרתי ,בשקט, :קאדל׳ אני סבורה שאתה השוטה הגדול ביותר באדים אבבה /והסתלקתי לי. אז שמעתיו משמיע אנקה ,ופני תי לאחור .הוא קם ,ועיניו נראו כאילו הן מלאות בדם .חשתי כי הוא עלול לחנוק אותי .משהו בי הביאני לצעוק כנגדו, :הסתלק ,פרא שכמותך! הסתלק מכאן מייד! אל תעז לגעת בי!׳״ ״היה זה מוזר ביותר .ברגע שצעקתי עליו ,נסוג .כתפיו נפלו? דומה היה כי התמוטט כליל .למראהו נזכרתי בבובת־גומי מנופחת ,כאשד מניח אתה לאוויר לצאת ממנה .הוא סב על עקביו ויצא .בלא לומד מלה .המשרת הזקן המתין עד לצאתו של באבור .אחד כך בא אלי ,וקד לי קידה עמוקה. צעקתי על אדוניו ,ועתה אני חזקה יותר מאדוניו .הזקן סיפר לי כי אשתו של באבוד היתה תמיד סוטרת על פרצופו ,בעת שהיה מתנסה ב״אחד מן ההתקפים הללו״ ,ואזי היה שקט ,ו״טוב מאוד״ .המשרת העווה את פניו .טילפנתי לשדה־התעופה והזמנתי מקום לטיסה הראשונה היוצאת ביום המחרת״. בבוקר־המחרת ,עמד המטוס להמריא בשעה עשר .כאשר רות ידדה מחדרה עם מזוודותיה ,אמרה לה דאגמאר כי היא ואביה הוזמנו לארמון הקיסר לארוחת הבוקר ,וכי אין הם יכולים לקחתה לשדה־התעופה. ״באדיס אבבה אין אשה לבנה יכולה לנסוע לבדה במונית״ ,הסבירה לי רות .״אלוהים יודע להיכן יובילוני נהגים ילידים אלה״ ,אמרתי לדאג־ מאד .״אני מצטערת ,אך את ואביך תצטרכו להסיעני תחילה לשדה־ התעופה! אחר כך תוכלו ללכת לקיסר שלכם״. ״אז שמעתי רחש מן הפתח ,וראיתיו .הוא ניצב שם ,ללא־ניע .לפתע התקרב אלי .חשבתי כי הוא עומד לרצחני נפש .פעלתי כמתוך רפלכס. סטרתי על פניו בכל כוחי — פעמיים ,שלוש פעמים ,איני זוכרת בדיוק. הוא ניצב שם ,והניח לי להלקותו .אני סבורה שממש נהנה מכך ,וחלק זה היה הגרוע ביותר בכל העניין .הוא אמד כי עלי להלקותו ,כי אין מגיע לו שום דבר אחר ,כי הוא חסר כל ערך ,כי ברצונו למות ,הוא רצה למות מאז נהרגה אשתו״. רות עצמה את עיניה .״הו ,היה זה איום ונורא — וכל זאת בנוכחות בתו .לאחר מכן ,לא היה כל קושי .הם הסיעוני לשדה־התעופה .דאגמאר בכתה .היא רצתה שאשאר .הוא לא נפרד ממגי לשלום ,ושמחתי על כך. הם נסעו לארמון הקיסר ,בדי לסעוד עמו ארוחת בוקד ,ואני צעדתי לעבר המטוס .ואז ,כשישבתי במושבי ,קראתי לדיילת וביקשתי ממנה משהו לאכול״. משדה־התעופה בווינה נסעה רות מייד לביתו של אביו של באבור,
179
ה רו צ חי ם
בי ני נו
כדי לספר לו את אשר אירע .אשה קשישה ,שברור היה כי היא אמו של הרופא ,פתחה את הדלת ,או משראתה את רות קראה מהר לבעלה ,והניחה אותם לבדם. ״הייתי נרגשת ביותר .אמרתי לו שלא צריך היה להניח לי לנסוע שמה .האין הוא יודע כי בנו חולה ביותר ,וכי יש לאשפזו? כיצד יכול קארל להיות רופא ,כאשר הוא מסרב לטפל בילדים ,ואומר כי הוא שוגא בני־אדם? הוא אמר לי כי יש להמית את בני־האדם בגאזים ,וכי הוא אוהב רק חיות־פרא ...סיפרתי לו הכל .הזקן התנצל .הוא אמר כי קארל התנסה בהתמוטטות־עצבים בעת המלחמה ,והם קיוו כי עתה חש היא בטוב .הוא זקוק כל כך למישהו חזק ונמרץ שיטפל בו. ״כך ,אמרה רות .״יהודייה שמנה ומזוהמת ,שתלקה אותו״. ״אני מצטער ,יקירתי .אני מקווה שתוכלי לשכוח את כל העניין״׳ אמר המהנדס המדופלם באבור. אולם לא היה ביכולתה לשכוח .היא ראתה את באבור בחלומות־ הביעותים שלה .היא חזרה לעבודתה המשעממת במשרד ,והיא טעתה טעויות־הדפסה יותר מאשר אי־פעם .בני־האדם אמרו כי היא נראית שונה משהיתה .היא לא יכלה לספר את אשר אירע .היה זה כמו משהו שאתה קורא על־אודותיו ברומאן גדוע ,אך אינו מתרחש למעשה לבני־אדם של בשר־ודם .דק אמה ידעה הכל ,ואמה היתד .מודאגת .באחד הערבים, כאשר רות חזרה הביתה ,אמרה לד .אמה :״אני סבורה שאת צריכה לספר את הסיפור כולו למישהו שיבין אותו .קראתי משהו בעתון על שמעון ויזנטל .מדוע לא תסעי לווינה ,ותשוחחי עמו?״ רות כיווצה את כתפיה בחוסר־ישע :״אני יודעת כי קשה ביותר להאמין לכל העניין ,מר ויזנטל .אולם כל דברי — אמת הם .אני נשבעת בפניך״. אמרתי כי אני יודע כי זהו סיפור־אמת .״אני מכיר את הד״ר קארל באבוד מזה שנים .ראיתיו זמן רב לפני שאת דאית אותו״. בעוד שדות סיפרה לי את סיפורה ,חשבתי על משהו אחר .יש מחזה מסויים בבימת־זכרוני ,שלעולם לא אשכחנו .זהו חדר קטן ,וקירותיו אפוריכדכהים .הכניסה היא מצד שמאל .היציאה היא באמצע הקיר השחור. היציאה מובילה הישר למשדפה במחנה־הריכוז גרוס־דוזן. על הבימה ,שפרט לכך היא ריקה לגמרי ,ניצב שולחן קטן ,ועליו מזרקים אחדים ,וכמה בקבוקים ובהם נוזל חסר־צבע .יש כסא — רק אחד .ריח קלוש של בשר חרוך מרחף באוויר .השנה היא שנת .1944הזמן — שעה כלשהי משעות היום או הלילה .זהו חדר־הכניסה למשרפות
180
שי דו ך ל ד״ ר ב א בו ד גרוס־רוזן .אין במחנה־ריכוז זה תאי־גאזים .במשרפה מטפל אסיד רוסי הקרוי ״איוואן השחור״ — שהייתו המתמדת במחיצת העשן השחירה את פניו ואת ידיו .איוואן נראה ממש איום ,אולם מועט הוא מספר שוכני־ המחנה שראוהו בעודם בחיים .באשד איוואן השחור מגיע לטפל בהם, שוב אין בני־האדם יודעים פחד מהו .הוא נושא את אפרם לשדה סמוך, שם משתמשים בו כחומר־דישון .בשדה זה שותלים גנני המחנה ירקות למטבח המחנה .יודע אני כל זאת ,משום שהייתי אחד האסירים שהוטל עליהם לעבוד בגדידקות זה. עתה ניצב גבר צעיר במרכז החדר .הוא לבוש במעיל־רופאים לבן, וזאת מעל למדי ה .0.0שלו .רוב האסירים דאו את ה״דוקטור״ הצעיר כבד קודם לכן ,שכן הוא חבר ב״ועדת הברירה״ .כאשר מגיעים משלוחים של אסירים ,הם מצטווים לצעוד במורד ולהתייצב דום מול שולחן קטן. ה״דוקטור״ שליד השולחן מניע את האצבע־המורה שלו ימינה (חיים) או שמאלה (מוות) .איש ס.ס .מציין סימן ברשימה .ה״דוקטור״ מעיף מבט נוסף בשברי־האדם שלפניו .״פתח את פיך! יותר!״ הוא מניע את ראשו. האסיר אינו חסר־ערך לחלוטין .שלוש סתימות זהב .ה״דוקטור״ מציין צלב שחור גדול ,בעפרון עבה ורטוב ,על מצחו של האסיר .״להסתלק ד כל האסירים שנבחרו בדרך זאת חייבים להירשם במשרד־המחנה .סתימות הזהב שבפיותיהם נרשמות בשני העתקים .שוב אין הם בעלים להן ,אך מניחים להם להשתמש בהן כתקנת־ארעי — כל עוד הם חיים .וכי מי יאמר כי ה .0.0אינם אנושיים ז אין הם מסלקים את שיניו של אדם ,כל עוד הוא בחיים. עד מהרה יעמדו שוב האסירים שהופנו כלפי שמאל מול הגבר הצעיר שבמעיל־הרופאים הלבן .הוא מיומן מאד במלאכתו .הוא ממלא את המזרק, אומר לאסיר ,שהסיר את בגדיו עד לטבורו ,להתיישב על הכסא .שני אנשי .0.0מחזיקים באסיר .הצעיר ניגש אליו בזריזות ונועץ בתנועה חדה את המחט בלב האסיר .המזרק מכיל חומצה פינולית ,שהוא חומר ממית. ״הר דוקטור״ באבוד חביב ביותר על הממונים עליו בס.ס ,.המכנים אותו ״הר דוקטור״ אף כי הם יודעים כי כאשר התגייס לא היה אלא תלמיד־רפואה ,שסיים רק ששה ״זמנים״ באוניברסיטת וינה .״תמיד נוהג אני לתת להם מנה גדושה ,כדי להבטיח את עצמי״ ,אומר הוא להם .״הר דוקטור״ הוא אדם אנושי ביותר .לעתים נתקפים האסירים בפחד ,כאשר הוא מזריק בלבם את זריקת־המוות ,אולם אין הוא מניח להם זמן רב כדי לחשוב .הרי אסירים אחרים ממתינים בתור .גופותיהם של המתים נסחבות
181
ה רו צ חי ם
בי ני נו
במהירות בעד דלודהיציאה .זמן קצר לאחר מכן ,ני תן להבחין בעשן העולה בארובה. לאחר שרות סיפרה לי את סיפורה ,ישבתי זמן רב ליד שולחני והרהרתי. תכופות הייתי רואה את העשן עולה בארובה ,בעת שעבדתי בגדהמחנה. היה זה רק רצון אלוהים ,כי לא היה עלי לשבת על הכסא ,מול ״הר דוקטור״ קארל באבוד. אין הסכמ־הסגרה בין אוסטריה לאתיופיה .ברוב ארצות אפריקה חוק־ ההתיישנות על אשמת רצח הוא עשר שנים .בהתאם לחוק האתיופי ,פשעיו של באבוד אינם יכולים עוד להיות מובאים בפני בית־דין. בדקתי את תולדותיו של באבור לאחד המלחמה .הוא היה במחנה־ מעצר של בעלות הבדית ,אחד מ״דגי הרקק״ שלא עשה ״משהו רציני״•. בשנת 1947עשה חודשים מספר בכלא לאנדסגריכט שבווינה ,אך העדות נגדו היתה ״לא מספקת״ ,והוא שוחרר .באבוד היה בר־מזל .עניינו לא הדחיק־לכת מעבר לחקירה מוקדמת ,ואז נסגר התיק .היו תיקים רבים דחופים יותר. בשנת 1948חידש קארל באבוד את לימודי־הרפואה שלו באוניברסיטת וינה .בשנה לאחר מכן ,לאחר שעבד את הבחינות ,קיבל את התואר דוקטור למדיצינה באולם הגדול של האוניברסיטה ,ונשבע שבועה חגיגית ״לשרת את האנושות כולה״ .באבור שימש כרופא־בית בבית־החולים העירוני גרסטהוף שבווינה ,ולאחר מכן עסק ברפואה בעיר גמונדן ,שבזאלצקא־ מדגוט .נאמד כי היה חביב ביותר על חוליו שם .אולם באבוד לא חש עצמו בטוח בגמונדן .באחד מימי 1962באו שני אנשים לדירת־הוריו בווינה ,ושאלו על אודותיו .היו אלה משוכנירלשעבר של מחנה גרוס־ רוזן .כאשד אביו של באבור אמר להם כי בנו אינו במקום ,ניג שו האנשים למשטרה והגי שו תלונה כנגד הרופא .וכך ,אין בכך אולי משום מקריות שזמן קצר לאחר מכן נעלם באבוד מגמונדן ,בחברת אשתו ובתו .בשנה שלאחר מכן ה שיגו השלטונות האוסטריים עדויות נוספות על פעילותו של באבוד בעת המלחמה .הוא הואשם בגרימת מותם של אנשים שמספרם אינו ידוע ,באמצעות הזרקות־רעל .הוצא צו מאסר נגדו ,אולם באותה עת היה מענו לא־ידוע .סבורים היו כי הוא עושה במקום כלשהו בדרום־ אפריקה. כיוון שידעתי כי שום בית־דין אתיופי לא יעמיד לדץ את הד״ר קארל באבוד ,וכי הוא עצמו לא יבוא לווינה מרצונו הטוב ,כדי לעמוד לדין שם ,נותרה דק האפשרות של אילוצו לעשות זאת .התקשרתי עם הכתב בווינה של ה״ניו־יורק טיימס״ .הכתבה שנתפרסמה בתוצאה מכך הביאה
182
שי דו ך ל ד ״ ד ב א בו ד להדים רבים באמדיקה ובאתיופיה .השגדידות האתיופית בוו שינגטון בינסה מסיבת עתונאים בדי להודיע לציבור שהד״ר באבור לא היה מעולם רופאו הרשמי של הוד מלבותו הניגום .עם זאת ,הודו בי הוא טיפל באחדים מבני משפחת הקיסר. כאשר הכתבה שלי ״באבוד חייב להצדיק את עצמו״ נתפרסמה באחד מעתוני פראנקפורט ,קיבל העורך מכתב ממורה גדמני להיסטוריה ,אשר כתב: לאחר תום המלחמה ,בשנת >1945באו אשתי אינגבורג׳ אמה (אשר הלכה בינתיים לעולמה) ואחותה לאוסטריה ,והן התגוררו במלון פוסט ,בשטובן אם אדלברג .בריחוק של בתים אחדים חי פלוני קאדל באבוד ,עם אשתו הלגה ובתם דאגמאר ,מווינה .באבוד הלך על קביים? הוא אמר לי כי נפצע בסופה של המלחמה .בראשית 1946עבדו אמי ומשפחתה לעיירה הקטנה צוג ,שליד לך אם ארלברג, מקום שם התגודדו בביקתת־וורמאכט ישנה המשתייכת עתה לאחד מאיכרי המקום .זמן קצר לאחר מכן הצטרפו אליהם באבור ובתו, אשד שהו יחד עם משפחת אשתי עד סוף .1946קל להבין כי אנשים השוכנים בבפיפה אחת ,במקום כה קטן ,מתקרבים איש אל דעהו .קארל באבוד סיפר לאשתי ולקרוביה כי הוא היה ״רופא־ מחנה״ במחנות־ריכוז אחדים .אשתי היתד .אז בת עשרים ושתיים, ולא ידעה דבד על מה שהתרחש באמת במחנות אלה? היא היתד. סבורה כי ״דופאי־מחנות״ כאלה מילאו תפקידים הומאניטאריים רגילים ,כרופאים אחדים .לאחד מכן עבדה כאחות בסאנאטוריום הליוס שבדאווס ( שוויצריה) ,אשר הועבר לרשות ועד־ההצלה היהודי .אנשים ששהו במחנות־דיכוז ושסבלו משחפת זכו שם לטיפול .הזוועות שחוליה תיארו באוזניה ,והעובדות שאשתי גילתה לאחר מכן על שנים אלה — שכן כזכור אני מורה להיסטוריה — פקחו את עיניה .היא חשה עתה כי עליה לתרום להרשעתו של קאדל באבוד — משהו שתוכל לעשות ,משום שהכירה איש זה היטב .היא מוכנה למסור את בל המידע שברשותה למד ויזנטל, ומבקשת ממך להעביר מכתב זה למרכז התיעוד ,כיוון שאין בידיה מענו של מר ויזנטל... גם באדים אבבה היו לכתבת ה״ניו־יורק טיימס״ הדים .כתבים גרמניים ואוסטריים ביקשו את באבוד ללמד סניגוריה על עצמו ,כנגד ההאשמות שהואשם .במסיבת עתונאים סיפר באבוד בדוב־זעם כי ״מעולם לא היה
183
ה רו צ חי ם
בי ני נו
פעיל במחנה־ריבוז כלשהו״ .אולם הוא הודה בי היה בבדסלאו בתורת ״רופא צבאי״. שאל אחד העתונאים :״הד״ר באבוד׳ מדוע אין אתה תובע את ויזנטל לדין /באשמה של הוצאת־דיבה?" ״איני יכול להרשות לעצמי זאת .הייתי טס לווינה ,אך אין בידי הבסף לכך״. כאשר קראתי זאת בעתוני גרמניה ואוסטריה ,הברקתי לבאבור: ק ב ל נ א כ ר טי ס טי ס ה ב ח ב ר ת ה ת עו פ ה ה א תיו פי ת ב א די ס א ב ב ה נ קו ד ה א ש״ ל ב ו ו י נ ה י סו פ ק ל ך נ קו ד ה וי ז נ ט ל .לא חשבתי שיהא זה נאה ביותר להוסיף כי את האש״ל יספק לו חינם בית־ הכלא לאנדסגריכט ,מטעם השלטונות האוסטריים ,אשר לא ביטלו עדיין את צו־המאסר נגדו .מסרתי את המבדק לעתוני־העיר .רציתי לוודא כי באבוד לא יוכל לומר כי המברק לא הגיעהו. לא קיבלתי תשובה למבדקי .באבור לא רצה לבוא לווינה .הוא החליט לצאת למסע נוסף .הוא חיבר את צוואתו ,פרע את חשבונותיו ,הסדיר בקפדנות את כל ניירו תיו ונסע לתוך היער ,למקום האהוב עליו ,ליד הנהר השורץ תנינים ,שאליו הביא את רות בערב הראשון שע שו-יחד באדים אבבה. שם עצר את המכונית והסיר את כל בגדיו .הוא נשא עמו רק את רובהו .לאט לאט נכנס לנהר ,כשהוא מוקף על־ידי בעלי־החיים שהיו כה אהובים עליו .הוא הוסיף לבוסס במים ,עד שהגיעו כמעט עד חזהו ,ואז ירה בלבו. אולי קיווה כי התנינים י שימו לב אליו ,אך לא כן היד .הדבר .ימים אחדים לאחר מכן ראו תיירים אמריקניים ,בעיצומו של סאפארי ,גופה הצפה בנהר האפל .הם מסרו על תגליתם זו לשלטונות האתיופיים .חקירה משטרתית קבעה בלא כל ספק כי קארל באבוד איבד את עצמו לדעת. עתון נאצי בגרמניה פירסם ידיעה ייחודית ,לפיה ״סוכני ויזנטל" הם אשר רצחו את באבוד .הלווייה התקיימה ימים מספד לאחר מכן .חברים רבים מן המושבה האוסטרית והגרמנית השתתפו בה .הקונסול הכללי האוסטרי הניח זד על קברו של הד״ר באבוד.
184
פרק שלושה עשר
השמדת הצוענים
הבחבתי במברק בדרך־מקרה ,באחד הימים של חודש ספטמבר ,1964 בעת שעלעלתי בפראג במיסמכים נאציים שונים .היה זה מברק שנשלח על־ידי מפקדת הגיסטאפו בברלין׳ ב־ 13באוקטובר , 1939ושמוען ללשכת הגיסטאפו במוראבסקה־אוסטראווה (מהריש־אוסטראוו) ב״חבל החסות״ בוהמיה־מוראוויד( ,המהווה עתה חלק מצ׳כוסלובאקיה) .המברק שוגר לסגן ואגנר ,לשם ״מסירה מיידית לידי סרדס.ס .אייכמך ,ונאמד בו: קולונל־ס.ס .נבח ביקד ב־ 12.10.39וביקש מידע .לאן יוכל לשלוח את צועני ברלין? ביקשתיו להתאזר בסבלנות ליוכדיומיים עד שאמצא היכן סרן־ס.ס .אייכמן ואבקשנו להתקשר עם קולונל־ס.ס. נבה .אם שילוח צועני־ברלין ימשך עוד זמן רב ,תצטרן* העיר ברלין להקים מחנה מיוחד לצוענים ,תוך הוצאות רבות וקשיים גדולים עוד יותר .קולונל־ס.ס .נבה מבקש שתטלפן אליו. (על החתום) בראונה. השדר הבא היה מברק נוסף ,ועליו החותמת ד חו ף ,מד,־ 16באוקטובר, מאייכמן ב״ס.ד .דונאו״ (לשכת הבטחון של הגיסטאפו בווינה) ״לתשומת לבו של הסדן גינטד ,הגיסטאפו ,מוראבסקה־אוסטראווה״ .נאמר בו: בקשר למשלוח הצוענים אודיע שביום ר 20.10.39יצא מווינה המשלוח הראשון של יהודים .יש לצרף לו 3עד 4קרונות־בקר ובהם צוענים .רכבות תצאנה לאחד־מכן מווינה ,מודאבסקה־אוסט־ ראווה וקאטוביצ׳ה (פולין) .השיטה הפשוטה ביותר — לצרף כמה משאיות צוענים לכל משלוח .צמודים ללוח־זמנים קפדני ומצפים להוצאת העניין לפועל בלא תקלות .בקשר לאלטרייך (כלומר, גרמניה עצמה) אודיע כי המיבצע יתחיל תוך 3עד 4שבועות. (על החתום) אייכמן. בספטמבר 1964נסעתי לפראג ,כדי לעיין במיסמכים נאציים שנתגלו
ה רו צ חי ם
בי ני נו
בארבע תיבות מבודזלות שנמצאו בתחתיה האגם השחור שבדרום בוהמיה. בהיותי שם ,הראוני השלטונות הצ׳כוסלובאקיים את הארכיונים שהגיסטאפו השאיר במוראבסקה־אוסטראווה ,ו שנתגלו שם לאחרונה .היתד ,זו העדות התיעודית הראשונה לגבי השמדתם של הצוענים .מסתבר כי התוכנית בוצעה בפיקוחו של אדולף אייכמן .האדם שהיה ממונה עליה ישירות היה אחד בשם ״בראונה״. לא היה זה סוד ,כמובן ,כי הנאצים התייחסו לצוענים כאל גזע ״נחות״, לאחר שהיטלד עלה ב־ 1933לשלטון .שלוש שנים לאחר מכן הוקמה מחלקת ״מחקר״ מיוחדת ,על־ידי הס.ד ,.כדי ״לחקור״ את הצוענים — מחלקה שהיתה דומה במידת־מה למחלקה לעניינים יהודיים /שבה עבד אייכמן מאז שנת .1937חוקי נירנבדג לגבי היהודים תוקנו עוד קודם לכן כדי לכלול גם צוענים .נישואים בין צוענים לגרמנים היו אסורים בתכלית האיסור .בספטמבר .1939לאחר שהחלה המלחמה בפולין ,ציווה הימלר כי כל הצוענים החיים ב״גרמניה רבתי״ יפונו לפולין .צו זה חל על כ־ 30,000צוענים ,ששני־שלישים מהם חיו בגרמניה ,והיתר — בחבל בורגנ־ לאנד שבאוסטריה ,ובבוהמיה־מוראוויה. ידעתי כי באחדים ממחנות־הריכוז היו מדורים מיוחדים לצוענים .מחנה גדול הוקם במיוחד למטרה זאת באושוויץ־בירקנאו .בעת משפט אושוויץ הגדול שנערך בפראנקפורט בשנות הששים המוקדמות הוזכרה השמדת הצוענים בקצרה. התחלתי לחקור בעניין ,שכן נסתבר לי כי איש לא עשה זאת קודם לכן .הצוענים אינם עם מאורגן־כהלכה ! ורבים מהם אינם יודעים קרוא וכתוב .לא היה להם ״מרכז תיעוד״ ,ולאף אחד לא היה אכפת במיוחד מה היה גודלם — עד אשר מצאתי ,במקרה ,את המיסמכים שבארכיוני הגיסטאפו אשר במודאבסקה־אוסטראווה. יומיים לאחר שאייכמן שיגר את מברקו בקשר למשלוחים הראשונים של צוענים ,ללשכת הגיסטאפו במוראבסקה־אוסטראווה ,קויימה ״שיחת־ טלטייפ״ בין הסרן (ואלטר) בראונה בברלין לבין הסרן גינטר במוראבסקה* אוסטראווה ,שחלקה מובא להלן: גינ טר :אבקש ממך להודיע לסרן נבח או לרב־סרן ורנר כי לא הצלחנו להתקשר עמם .בינתיים שלחנו שמה את השדר .המשלוח הקרוב ממוראבסקדדאוסטראווה עומד לצאת ביום ה׳ .25.10.39אולי ניתן לכלול צוענים במשלוח. בראונה :בסדר .אודיע לסרן נבה או דב־סרן ורנד .מה חדש אצלך ו הלוחות הסטאטיסטיים שלי הורגים אותי.
186
ה ש מ ד ת ה צו עני ם גינ ט ר :כאן שולחים אנו היום את המשלוח הראשון של 901יהודים לניסקו (פוליו) .בקרוב אצא לקאטוביצ׳ה .ה־ 1,000הבאים יוצאים משם ביום ר בבוקר .האם העלמה לייטנר הגיעה כב רז בראונה :כן .האם העלמה לוקאש הגיעה כב רז גינ ט ר :כן .אפשר להשיג אותי במוראבסקה־אוסטדאווה ,כמו קודם לכן .סגני הוא חבד־המפלגה בדינר ,היודע הכל על־אודות הכל. בראונה :מתי יגיע לכאן הסרן אייכמן? גינ ט ר :אולי בראשית השבוע הבא .הקולונל מילר רוצה להעמיד לרשותו מטוס .חייל היטלד! ובראונה ,בדוב־צייתנות ,מסיים את ה שיחה: חייל היטלד! בראונח .עבוד. העתקנו את כל המיסמכים הקשורים בחגלייתם ובהשמדתם של הצוענים. המיסמכים המקוריים נותרו בארכיוךהמדינה הצ׳כוסלובאקית בפראג .ביוני 1965שלחתי את כל התיק לתובע־הראשון שולה ,בלשכה המדכזית שבלוד־ וויגסבורג .איש שם ,או בבון׳ לא ידע דבר על בחינה זו ,מעוטת־התיעוד, של מסע־השמדת־העמים של הנאצים .הייתי מסוגל לזהות את הסח בראונה .התפקיד של חיסול הצוענים הוטל עליו על־ידי חבדיגאדיר נבה, ראש ה״רייכסקרימינאלפוליצייאמט" (לשכת המשטרה הפלילית של הרייך) של הס.ס .אנשי־ .0.0אחרים שהוזכרו במיסמכים הם הסגן ואגנר ,הסרן גינ ט ה רב־הסדן ורנ ה הקולונל מילר ,היינריך מילד (הממונה על אייכמן), חבר מפלגה בשם ברינה ושתי נשים שזוהו כלייטנר ולוקאש. אין יודעים אם בראונה ,שחיה אחראי ישירות לפרשה ,עודנו בחיים. מאז 1964מצאנו חומר בארכיונים יהודיים שונים ברחבי העולם ,בקשר להשמדת הצוענים ,אולם פרטים רבים נותרו בחזקת נעלם .אין יודעים בוודאות ,למשל ,היכן נרצחו הצוענים .רבים נשלחו לגיטאות יחד עם היהודים ,במיוחד לווארשה ,ללובלין ולקיאלצ׳ה שבפולין .תכופות היו מגלים אותם יחד עם היהודים ,ואנשי־ה.0ס .היו רוצחים אותם במקום. בדיניט־וח שבונות של קומאנדו־ההשמדה של ה־ .0.0שפעל באוקראינה יש התייחסויות דבות לצוענים. הגלייתם מצפון גרמניה לא החלה אלא במאי .1940אז באו המשלוחים מבאוואריה ומבורגנלאנד .לאחר הפלישה הגרמנית לבדיודהמועצות קיבלה ״קבוצת־הפעולות ד׳״ פקודה לחסל את כל הצוענים שבאוקראינה ובקרים. בשנת 1942נמשכו ההגליות מאירופה המערבית והדרומ־מערבית ,והצוע־ נים שולחו למחנות־ריכוז שונים בפולין .הפעולה האחרונה בוצעה כנדאה
187
ה רו צ חי ם
בי ני נו
בשנת ,1944בתאי־הגאזים של אושוויץ .איש לא יידע לעולם מה מספר הנרצחים מבין הצוענים .היו בוודאי מאות אלפים ,בכל ארצות אירופה שנכבשו על־ידי הנאצים. בדידוח שבון שלי ללשכה המרכזית בלודוויגסבורג טענתי כי העדויות מספיקות לפתיחת סידרה חדשה של משפטים בקשר לפשע של השמדת־עם.
188
־■¥
פרק ארבעה עשר
הטבח בק<פאלונ<ה
באביב 1964שהיתי בטורינו שבאיטליה ,לפי הזמנתם של ידידים, שבעת המלחמה היו חברים בתנועת־ההתנגדות האיטלקית .הרציתי על עבודתי בפני קהל גדול ,שגילה עניין רב .לאחר מכן באו אחדים מן המא זינים לשוחח עמי — לבקש ממני מידע על־דבר קרובי־משפחתם ,או למסור לי על אירועים מסויימים שהיו סבורים כי אמצא בהם עניין. ביניהם היתד .גברת קשישה ,כסופת־שיער ,כפופת־קומה ,שהיתה לבושה בגדי־אבל .התרשמתי ביותר מן המבע החמור ,כמעט מאובן ,של עיניה. ״סיניור ויזנטל״ ,שאלה אותי .״האם אתה עוסק רק בפשעים נאציים שבוצעו כנגד יהודים?״ הבטחתיה כי בתיקינו יש רשומות לגבי פשעים נאציים נגד לא־יהודים ויהודים גם יחד ,אם כי ברוב המקרים מתברר כי הקורבנות יהודים הם. היא הניעה ראשה כאילו לכך ציפתה .״הייתי רוצה לפגוש אותך למשך חצי שעה מחד בבוקר ,בעת שתהיה לבדך״ ,אמרה .קבענו מועד ,והיא נסתלקה לה. היא הגיעה לבית־המלון שלי בשעה היעודה ,ושוב התרשמתי מהליכו־ תיה המכובדות ומצערה העמוק .חשתי כי אשד .זו סבלה בלבה סבל רב. לא קל היה לה לבוא לפגשני .״התבוננת אתמול בבגדי־האבל שלי״, אמרה .״אני שרויה באבל מאז אותו היום ,בסתיו ,1943בעת שקיבלתי הודעה רשמית כי בני נהרג — הוצא־להורג — על־ידי הגרמנים .סיניור ויזנטל ,לא צחקתי מאז אותו היום .ולא אצחק עוד עד ליום מותי .הוא היה בננו היחיד .בעלי מת לאחר מכן ,כי לבו נשבר בקירבו .יודעת אני כי אי־אפשר להחזיר את המתים .בתורת נוצריה טובה ,חייבת אני להשלים עם רצון האל .אולם חודה לי כי לאיש בגרמניה לא אכפת ,לגבי תשעת אלפי החיילים האיטלקיים שנרצחו בקיפאלוניה .איש לא עשה דבר בקשר לפרשה זאת״.
189
ה רו צ חי ם
בי ני נו
״קיפאלוניה 1שאלתי .מעודי לא שמעתי שם זה. ״אף א ת ה אינך יודע על הטראגדיה שנתחוללה על אי יווני קטן זה״, אמדה במדידות .״אמור־נא לי ,האם מותר להרוג שבויי־מלחמה ,חיילים שנכנעו "
״יש בכך משום הפרה גסה של אמנת ז׳נ ב ה׳/ ״כן .אולם בקיפאלוניה נרצחו תשעת אלפי איש מהדיוויזיה האיטלקית בשם ״אקווי״ ,על־ידי חיילים גרמניים .אחדים מן הסופרים האיטלקיים כבד תיארו פשע נורא ז ה׳ /היא סיפקה לי מידע נוסף .הבטחתי לה כי אערוך חקירה .אם המידע שמסרה לי יאושר ,הבטחתי לטפל בפרשת קיפאלוניה .היא הניעה ראשה לאות הכרה ,ויצאה. לפני צאתי לשדדדהתעופה התקשרתי עם ידידי אנג׳לו דל בוקא ,אחד מעורכי כתב העת ״גאזטה די פופולו׳ /הוא הכיר את הפרשה .״אחד מהפשעים החמודים ביותר במאת־שנים זאת ,נגד אמנת ז׳נבה ,אולם אף אחד מהגרמנים אינו מתעניין בה״ ,אמר .״אבקש ממאדצ׳לו ונטורי לשלוח אליך את ספרו״. ימים אחדים לאחר מכן קיבלתי בווינה מכתב מהסופר מארצ׳לו ונטורי, ועמו — עותק מספרו ״באנדיירה ביאנקה א קיפאלוניה״ (דגל לבן על קיפאלוניה) .עיינ תי בספד ,ובדקתי ברשומות ביודהדין הצבאי החמישי של נירנבדג ,שעסק בפשע־מלחמה זה .לאחר מכן קיבלתי העתק מגזר־דינו של בית־הדין הצבאי העליון ברומא ,מן ה־ 20במארס ,1957נגד למעלה משלושים קצינים מן הצבא הגרמני אשר נידונו שלא בפניהם .גזר־הדין משתרע על שבעים וארבעה עמודים המודפסים במכונת־כתיבה .לאחר מכן כתבתי מכתב ללשכה המרכזית לפשעי הנאצים בלודוויגסבורג ,וכתוצאה מכך נמסר לי כי הטבח שנעשה בתשעת אלפי חיילים איטלקיים בקיפא־ לוניה ״אינו ידוע׳׳. התחלתי להבין מדוע פשע נורא זה לא נחקר בגרמניה .לא הס.ס. ולא הגיסטאפה ואף לא חברי המפלגה הנאצית — אף אחד מכל אלה לא היה מעורב בעניין .הפשע בוצע על־ידי אנשי הוורמאכט ,וכוחות רבי־השפעה בריפובליקה הפדראלית המערב גרמנית ניסו למנוע את גרירת הוורמאכט לתוך מסגרת החקירות שנערכו לגבי פשעי־מלחמה נאציים. בעזרתה של השגרירות האיטלקית בווינה הישגתי את מעניהם של עשרים או שלושים חיילים איטלקיים אשד בדרך־נס ניצלו מן הטבח .שלחתי את שמותיהם ללודוויגסבורג .לאחר שהות־מה הוטל על התובע אובלודה מדורטמונד לחקור בפרשה .התובע ,גבר צעיר ונמרץ ,החל בעבודתו.
190
ה ט ב ח ב קי פ א לוני ה קיימנו מגע מתמיד .עד מהרה ידענו כל מה שניתן היה לדעת על הטרא' גדיה שנתחוללה בקיפאלוניה. קיפאלוניה הוא אחד האיים היווניים הגדולים יותר ,המופדד מחופה המערבי של יוון באמצעות מיפדץ פאטדאם .תעלה שאורכה חמישה קילד מטרים מפרידה בין קיפאלוניה לבין האי הקטן איתאקה ,הנזכר אצל הומרוס .רוב שטחו של האי קיפאלוניה אינו מעובד ,והקרקע מכוסה בירק־עד ,כשגדלים עליה עצי־אודן המכונים 165 >:>:£;1101113ל^ הגבעות השוממות במרכז האי מגיעות עד לגובה של כאלף מטרים .לאורך קר החוף יש מטעי־זיתים ,כרמים ומטעי־צימוקים. בקיץ ,1943בשבועות האחרונים של הברית הגרמנית־איטלקית׳ הוצבה דיוויזיי ת ״אקווי״ ,שמנתה כ־ 9,000איש ,בפיקודו של הגנדאל גאנדין ,באי קיפאלוניה .יחידת־קישור גרמנית קטנה ,שהיתה מורכבת מאנשי צבא וצי ,היתה מוצבת בחצי־האי פאליס ,בחופו המזרחי של האי .באוגוסט 1943היה היחס בין החיילים הגרמניים לאיטלקיים באי 1ל־ .6ב־ 8בספ טמבר 1943נכנעה איטליה לבעלות הברית האנגלראמריקניות .לאחר כניעתו של המארשאל באדוליו קיבל הגנראל גאנדין הוראות באלחוט, מהאדמיה האיטלקית ה־ ,11בזו הלשון :״הי שארו ג מ קו מ פ ט .אט הגרמ ני ם ינ פו להפעיל כוח ,ה ש תמ שו בנ שקכם״ .ב־ 9בספטמבר ,בעת שכל יחידות הדיוויזיה עמדו הכן ,קיבל הגנראל גאנדין שדד אלחוטי אחר, המבטל את הקודם והמורה לו להסגיר את פל הנשק לידי הגרמנים .גאנדין לא ציית לפקודה החדשה ,שכן היה סבור כי אין היא אלא מעשה־זיוף. תמורת זאת ,שידר וביקש הנחיות מהפיקוד העליון האיטלקי. בבוקר ה־ 10בספטמבר הופיעו במוצב־הפיקוד של גאנדין שני שליחים מן המפקדה הגרמנית באיזור הבאלקאנים׳ לייטנאנט־קולונל האנס בארגה ולייטנאנט פדאנץ פאות ,ותבעו כי הדיוויזיה תתפרק מנשקה ,בהתאם להוראות היום הקודם .גאנדין הסביר כי יש לו סיבה להטיל ספק באמיתות הפקודה השנייה ,וביקש שהות .הוא ערך התייעצות עם קציניו ,והודה לבאטאליון השלישי של הרגימנט ה־ 317לסגת ממוצב חשוף בקארדא־ קאטא< ״כדי למנוע סיבוכים נוספים״ .הגיעו ידיעות על חיילים גרמניים הנוחתים בחוף .החיילים האיטלקיים החלו לגלות עצבנות. בשעה 9בבוקר ,בדיוק ,ב־ 11בספטמבר ,חזרו והופיעו שגי השליחים הגרמניים במפקדתו של הגנראל גאנדין ,והציגו לו אולטימאטום .נותרה לגנראל שהות עד שעה שבע בערב ,אמרו ,להיענות לתביעות הגרמניות. הלך־רוחם של החיילים האיטלקיים נעשה עויין במידה בולטת .בשעות לפני הצהרים ניסו חיילים גרמניים לתפוס כלי־רכב איטלקי משוריין,
191
ה רו צ חי ם
בי ני נו
ונהדפו .המצב נעשה חמוד יותר .בשעה שלוש כינס הגנראל גאנדין מועצת־מלחמה נוספת .הכמרים שבדיוויזיה טענו לכניעה בדרכי־שלום. הגנראל גאנדין החל לשאת־ולתת עם שני הקצינים הגרמניים ,אך השהה את ההחלטה עד שיקבל הוראה מפורשת מהממונים עליו .הגרמנים הוסיפו להנחית חיילים נוספים באי .היחס בין החיילים הגרמניים והאיטלקיים היה עתה בערך 1ל־.3 ב־ 12בספטמבר מסרו תותחנים איטלקיים אחדים שנמלטו מהאי הסמוך ס .מאורה כי כל החיילים האיטלקיים שהסגירו את נשקם לידי הגרמנים נלקחו למחנה־שבויים .אי־השקט בקיפאלוניה גבר ,ופה ושם פרצו חילופי־ יריות .המתיחות בקרב האיטלקים גברה ,כשהגרמנים השתלטו על שתי סוללות ,על קסרקטידקאראביניירי ועל בית־המכס אשר בארגוסטוליון. תביעותיו של הקולונל בארגה לכניעה מיידית החלו להיות דוחקות יותר, אולם הן נדחו לאחר התייעצות שנערכה במפקדת הדיוויזיה .נשק איטלקי לא יוסגר — כך הוחלט — ואם הגרמנים ינסו להפר את ה״סטאטוס קוו״, יקבלו את פניהם בכוח. בבוקר ה־ 13בספטמבר ירו האיטלקים בשתי ספינות גרמניות שניסו להגיע לחוף .אחת מהן הוטבעה ,והשנייה נכנעה .חמישה גרמנים נהדגו. בשעה אחת אחד הצהרים הודיע הגנראל גאנדין לחייליו כי המשא־ומתן עם הגרמנים מוסיף להתנהל .זמן קצר לפני חצות הלילה ביקש הגנראל מחייליו להצביע לגבי האולטימאטום הגרמני — נוהל בלתי־דגיל ,אך הרי המצב לא היה מצב רגיל .ביום המחרת הצביעו האיטלקים פה אחד נגד הסגרת נשקם ונגד שיתוף־פעולה כלשהו עם הגרמנים .הגנראל גאנדין קיבל פקודה מממשלת איטליה :יש לדחות את האולטימאטום הגרמני ,ואם יהיה צורך — יש לדחותו גם בכוח הנשק. בצהרי־היום הודיע הגנראל גאנדין לשליחים הגרמניים על הפקודה הסופית שקיבל ,ועל תוצאות ההצבעה שערך בקרב חייליו .הגרמנים, מצידם ,ביקשו להרהר בדבר עד שעה תשע למחדת־בבוקר. ב־ 15בספטמבר בשעה 9בבוקר ביקשו הגרמנים שהות עד שעה אחת בצהרים .שעה אחת לאחר מכן ,החלו מפציצי־הצלילה הגרמניים הראשונים, מדגם ״שטוקה״ ,מופיעים מעל האי .הגנראל גאנדין הורה לאנשיו לירות. הקרב בין הגרמנים לאיטלקים החל .שני הצדדים היו עתה שווים ,מבחינה כמותית ,באי? אולם לגרמנים היתה יותר ארטילריה ,והיה להם סיוע אווירי כבד .הקרב נמשך ששה ימים ,עד ה־ 21בספטמבר .באותו היום הניפו האיטלקים ,אשר איבדו למעלה מאלפיים איש ,את הדגל הלבן ,והסגירו את עצמם בתורת שבויי־מלחמה.
192
ה ט ב ח ב קי פ א לוני ה במשפטי נירנברג נחשפו אחדים מן הפרטים לגבי הטבח שנערך בקיפאלוניה ,ושנים מן הקצינים שהיו נוגעים בדבר — הגנראל וילהלם שפיידל והגנראל הוברט לאנץ ,אשר פקד על הקורפוס הצבאי השביעי הגרמני בבלקאנים — ני דונו למאסר ,הראשון לעשרים שנה והאחד לשתים־ עשרה שנה .אי אפשר לחזור ולהעמידם לדין בקשר לפשעים אלה .אחדים מן הגרמנים שהיו כרוכים בפרשה ,לא עשו דבר — לפי גזר־הדין של בעלות־הברית — יוחד מאשר להעביר הוראות ,ועל כן יצאו זכאים. הרב־סרן האראלד פון הירשפלד ,קצידהקי שור הגרמני הראשי לקורפוס הצבאי ה־ 26של האיטלקים ,שדיוויזית ״אקווי״ היתד .חלק ממנו ,ואשר נכח במקופ־המעשה בקיפאלוניה ,נהרג בקרב בחזית הרוסית ,בשנת .1944 כיום יודעים אנו משהו שבית־הדין בנירנברג ושבית־המשפט הצבאי ברומא ,בהתכנסו ב־ ,1957לא ידעוהו :מארטין בורמאן ,סגנו של היטלר, הוציא פקודה סודית־ביותר לפיה יש להוציא־להורג את כל שברי־המלחמה האיטלקיים שבאי קיפאלוביה ,מייד ,בתורת עונש על סירובם להיכנע. הפקודה הגיעה בצינורות־הפיקוד עד לקצידהקי שוד הירשפלד בקיפאלוניה. הוקם פיקוד־הוצאה־להורג ,בפיקוחו של הסרן ראדמאכר מן הצי הגרמני, והלייטנאנטים היידריך וקון מן הצבא הגרמני .השברים האיטלקיים פורקו מנשקם .לאחר מכן הועלו על משאיות ,כביכול כדי להובילם למחנות שבויי־מלחמה .תמורת זאת ,נלקחו למקומות מבודדים שונים ברחבי האי — בעיקר ליד קוקולאטא ,טדויאנאטא וקונסטאנטינוס ,ושם נורו למוות על ידי כיתות־ההוצאה־להורג של הצבא הגרמני ,ונקברו בקברות־המונים. במשך ה־ 21וה־ 22בספטמבר ,ל א ח ר שפסקו מעשי־האיבה ולאחר כניעתם ,הוצארלהורג כל קציניד ,וחייליה של דיוויזי ת ״אקווי״ ,פרט ליוצאיכדמךהכלל בודדים .הגנראל גאנדין נורה בשעה שבע בבוקר ,ב־24 בספטמבר .באותו היום נלקחו 260קצינים איטלקיים למגדלור שבפאנוס, צפונית לארגוסטוליון .הם הוצאו שם להורג ,גוויותיהם הושמו על רפסודה גדולה ,עליה הונחו סלעים כבדים .הרפסודה נגררה לים ושם הוטבעה. אחד ממעשי־התגמול האחרונים בוצע ב־ 25בספטמבר ,עת שתדיסרים אחדים של קצינים וחיילים איטלקיים שהיו פצועים הוצאו מבית־החולים של הדיוויזיה והוצאו להורג .ב־ 28בספטמבר ,לאחר שהגרמנים מצאו 17 מלחים איטלקיים שהסתתרו מפניהם ,ירו בהם .מתוך הדיוויזיה כולה ,בת תשעת־אלפים איש ,הצליחו רק כשלושים להסתתר באי .לאחר מכן נמלטו. הם יופיעו כעדים ,בעת שייפתח המשפט. בשנים האחרונות מצאו ועדות־צבא איטלקיות את כל קברי־ההמונים שבקיפאלוניה .האב לואיג׳י גילארדיני ,מי שהיה כומר בדיוויזיה ,והחי
193
ה רו צ חי ם
בי ני נו
עתה בגיבואה ,כתב ספר בשם ״הקדושימ־המעונים של קיפאלונידד .הקצי נים שפקדו על כתות־ההוצאה־להורג הגרמניות בלולים עתה ברשימת ה״מבוקשים״ הגרמנית( .הקולונל בארגה ,אחד השליחים ,הוכיח כי בשלח לכרתים לפבי שהחל הטבח). בפברואר 1966שוחחתי עם התובע אובלודא בדורטמונד ,שבסע לקיפאלוניה כדי לערוך חקירה מכלי ראשון ,והמקווה להביא את הפושעים לדין .לאחד מכן הצטרפו אלינו תובעים אחדים .התעוררה שאלה אחת, שאיש מהנוכחים לא יכול היה להשיב עליה .כיצד אפשרי הדבר כי פשעי קיפאלוניה — רציחתם של אלפי אבשים — בותרו בלתי־ידועים לשלטונות הגרמניים? אלמלא היתד .באה גברת קשישה ועצובה ומשוחחת עמי בטורינו ,היו רוב הגרמנים לא יודעים גם היום על פשעי קיפאלוביה.
194
פרק חמשה עשר
גאלר<ת הדמעות
המכתב בא מנידזיל אנד .כתב־היד היה קשה לפיענוח ,אך המשמעות היתד .בדורה .הגברת הזקנה התנצלה .היא יודעת כי אין זו פרשה שכרגיל אני מתעסק בה ,אך אין היא יודעת למי יכולה היא לפנות ,אם לא אלי. היא שיגרה בשנים האחרונות מכתבים רבים לווינה ,אך איש לא יכול היה להודיעה דבר .היא נלקחה מביתה בשבת .1939הם באו לדירתה במחח הראשון של וינה .״הם נ תנו לי חמש דקות ,בדיוק ,כדי ליטול את מעילי ואת ארנקי״ ,כתבה לי .לא היו לה מזומנים; והיא כבר מסרה את תכשי טיה .נותרה דק הדירה ,ובה כל אוצרותיה. ...עשיתי מאמצים כה רבים כדי לשמור על דירתי בדיוק כפי שהורי הורישוה לי — חרסינת־המייסן ,ותיבות־הטבק הזעירות שאבא היה אוסף ,ושידות־בידרמאייר ,אחץ־הזכוכית ובו שלוש צלמיות־סוור, הפמוטים הישנים ,והכסף .בעת האינפלאציה של שנות העשרים, כאשד היה לנו קר ו היינו רעבים ,היה עלי למכור אחדים מן החפ צים ,כדי לקנות מזון ופחמים .אך לא מכרתי אף אחת מהתמונות. והיתה התמונה האחת שאהבתי במיוחד ,משום שידעתי מה רבה היתה משמעותה בעיני אבי... בפתח הדירה נעצה מבט אחרון .היתה זו הפעם האחרונה שראתה את אוצרותיה .כאשד חזרה בשבת 1946לא בותר דבד .נאצי בודע עבר לגור בדירתה ,שבועות אחדים אחר צאתה .זמן קצר לפני סוף המלחמה ברחו הנאצי ובני־משפחתו ,בנטלם עמם חפצים דבים .איש לא יכול היה לומד לה מה אירע להם .הבריות היו עסוקות בחיפושים אחר בריות אחרות ; איש לא התעניין בחרסינת־מייסן ובתיבות־טבק זעירות ובפמוטים .לאחר מכן היגרה לניו־זילאנד ,מקום שם נתמכה על־ידי קדובי־משפחה דחוקים. התגברתי על אבדן כל החפצים שלי! שהדי אנשים אחדים הפסידו הרבה יותר .אולם היי תי רוצה לדעת מה אירע לציור זה .אחד
ה רו צ חי ם
בינינו
מידידי האמידים רוצה לרכשו .הוא הבטיח להניח לי להתענג עליו בביתי עד סוף ימי .והכסף יסייע לי לפרנסתי .אני מזדקנת ,ויש חשבונות שצריך לפרעם... היא כתבה לגופים שונים בווינה ,וביקשה מידע על־דבר ציור זה. דרושות היו לה שנתיים רק כדי לאתר את המקום שבו החזיקו את התמו נות ״חסרות־הבעלים״ :בהופבורג ,במחסנים שנוהלו על־ידי הלשכה לאוצרוודהאמנות של המדינה .היא כתבה שמה ,ונתבקשה להגיש מיסמכים שונים — שאם לא כן ,אסור להם אף להודיע לה האם הציוד ברשותם. לא היתד ,זו הפעם הראשונה ששמעתי על אודות ציורים ותמונות אלה. זמן קצר לפני כן התקשר עמי אחד מעורכי־הדין המקומיים .פליט מווינה, העושה עתה באנגליה ,ביקש ממנו לנסות ולהחזיר לרשותו ציור דב־ערך שהוחזק בהופבורג. ״מוזר״ ,אמר עודד־הדין .״דומה כי אני נתקל במסך של ערפל .הכל נוהגים כאילו רציתי לגנוב משהו .אני סבור שעליך להתעניין בפרשה. ויזנטל .יש לי הרגשה שמישהו מסתיר משהו מאחרי תמונות אלה״. אכן ,נתברר לי כי כך הווה .בעת שהתחלתי לערוך חקירות ,בתחום שלא התנסיתי בו קודם לכן ,היו התוצאות מעניינות ביותר .בסופה ^זל מלחמת העולם ה שנייה שררה עירבוביה מוחלטת בקשד למקונדהימצאם של אוצרות־האמנות של היבשת כולה .הנאצים אידגנו את שוד־האמנות הגדול ביותר בהיסטוריה .כאשד היטלר ,גדינג וריבנטרופ גילו התעניינות מפתיעה באמנויות ,החל ה״איסוף״ להיות סמל־מעמד נאצי חשוב ביותר, ופעילות־שעות־הפנאי של מנהיגי הנאצים התרכזה בכך .הרווחים בתחום זה היו גדולים יותר מאשר בציד או בדיג .הפירר עצמו היה אספן־האמנות הראשי ,והוא תיכנן תוכניות גראנדיוזיות להעניק לעירו האהובה לינץ את אוסף־האמנות הגדול ביותר שהעולם ראה אי־פעם ,אוסף שיעמיד בצל את הלובר ,האופ׳יצי והפראדו .תהיה זו גם עיסקת־ד,אמנות הגדולה ביותר בהיסטוריה .מטה מיוחד הושם תחת פיקודו של מומחה־האמנות חסר־ הליאות של היטלר ,אלפדד רוזנברג ,והוא הוקם מתוך מטרה לבזוז את אוצרות־האמנות שבארצות אשר בכבשו על־ידי הנאצים .אנשי־המטה גריסו מקרב מנהלי־המוזיאונים ,המומחים לאמנות והסוחרים בחפצי־אמנות. ״אוספים״ נאציים נוצרו על־ידי החרמה סתם ,או תחת מסך־עשן של ליגאליות .אחד מידידי בהולאנד סיפר לי לאחרונה על דדך־פעולתה של השיטה האחרונה. ״היה ידוע כי אני בעליו של פראנץ האלס יפה .לא רבות מתמונות אלה היו בידיים פרטיות .מומחיו של רוזנברג באו לבקר אצלי ,באחד מימי
196
ג א ל די ת ה ד מ עו ת ,1941יחד עם שבי ידידים מהגיסטאפו .הם התבוננו בהאלס שלי ,והוא מצא חן בעיניהם .כמובן .הם הציעו כי ירכשוהו לצורך המוזיאון העתיד־ לקום של הפירד — כבוד גדול ,וזכות מיוחדת בשבילי ,לתרום למוזיאון־ העל הזה .הם גילו הערכתם הרבה כי הציעו לי מה שכינו ״מחיר הוגף. ידידי צחק .״בשנות השלושים ,בעת השפל הכלכלי ,הוערכה התמונה ב־ 150,000מארק .עתה הציעו לי 1,500מארק .הם אמרו כי אינם רוצים לנצל אותי ניצול בלתי־הוגן .אחד מאנשי הגיסטאפו אמר כי כל כמה ש הו א נוגע בדבר ,היה הסכום מוגזם ,מוגזם ב־ 1,500מארק .הוא הניח לי ששים שניות כדי לשקול בדבר .הסכמתי״. ״מה היה קודח אילו היית מסרב ז״ הוא צחק שוב .״מכיר אני איש שהתעקש .הגיסטאפו נטל אותו ,יחד עם התמונה שלו .הוא לא חזר מעולם״. לאחר המלחמה ,ניסו המומחים־לפיצויים להנהיג מעט סדר בתוהרובוהו שנוצר .תמונות שנגנבו ממוזיאונים ומגאלדיות ציבוריות זוהו בקלות, והוחזרו .היה זה עניין קל פחות ,כאשר מדובר באוספים פרטיים ,במיוחד במקום שהבעלים המקוריים נעלמו .הבעיה הקשה ביותר היתה כרוכה בתמונות שהיו שייכות ליחידים ,שאוספיהם היו קטנים ביותר .הם לא החזיקו רשימות מדוייקות ,כפי שנהגו לעשות האספנים הגדולים. המערב־גרמבים עשו מאמץ למצוא את עקבותיהם של הבעלים הנעדרים של חפצי האמנות או יורשיהם החוקיים; הם גם החזירו תמונות שהיו שייכות לאוסטרים .האוסטרים היו איטיים יותר .הם מסרו אוצדות־אמנות לידי בעליהם החוקיים שיכלו להוכיח את בעלותם ,אך לא עשו מאמץ כלשהו כדי לגלות את האנשים ,או יורשיהם ,שהיו בעלי התמונות ,הרי שומים והפסלים שאוחסנו בהופבורג .הם ידעו כי הבעלים נרדפו מסיבות גזעניות או פוליטיות ,אך טענו כי מקרים רבים היו ״מסובכים״. לעתים ״מכרו״ הבעליפ־לשעבר יצירות אמנות כשהם נתונים ללחץ כבד, כפי שידידי ההולאנדי ״מכר״ את ההאלס שלו .בתי־המשפט צריכים להחליט אם ״מכירה״ מעין זו חוקית היא .יתכן שתמונה מסויימת ״הוחרמה״ על־ידי נאצי ,לאחר הגלייתם של הבעלים היהודיים שלה ,ולאחר מכן היא ״הוחרמה״ על־ידי אנשים אחרים ,לאחר הסתלקותו החפוזה של נאצי זה. הכל היה ״קומפליצידט״ (מסובך) ביותר. התחלתי לעיין ברשימת אנשי־המטה העיקריים ביחידתו המיוחדת של רוזנברג .לא הופתעתי ביותר לגלות כי אחדים מהאנשים שנטלו חלק בשוד־האמנות הגדול חזרו ונעשו דאשי־המנהלים במוזיאונים ובמיניסטר־ יונים? אחרים הפכו להיות סוחרי־אמנות משגשגים ביותד .שנים מאנשי
197
ה רו צ חי ם
בי ני נו
מטהו של רוזנברג משמשים עתה כסוחרים מכובדים בעיר גדולה בדרום גרמניה .אחד הפקידים הגבוהים ביותר בלשכה לאוצרוודהאמנות של המדינה ,בווינה ,היה ״גאוקונסטווארט באציונאל־סוציאליסטי״ (מעין ״גאולייטר״ בענייני אמנות) ,בקארינתיה .הוא היה חבר ועדה נייד ת מטעם ה.0.0׳ שסיירה ביוגוסלאביה ובחרה תמונות למוזיאון של הפידר. ניסיתי לבדוק את מספר התמונות השמורות בהופבודג ,ומה סוגן .לא היה זה עניין קל .היו להם רשימות ,אך הם שמרו עליהן כעל ראשי־חץ גרעיניים (אולי משום חששם מפני התפוצצות מסוג זה או אחד) .התקשרתי טלפונית עם הגב׳ ד״ד פ ,.הממונה על אוצרות האמנות של המדינה, וביקשתי ראיון .מי אני? מה רוצה אני לדעת? ״ברצוני לקבל רשימה של התמונות חסרות־הבעלים המוחזקות בהופבודג״. השתררה דומייה ארוכה .״מי שלח או תך־אלינו?״ הסברתי כי שליחותי היא מטעם אחדים מן הבעלים .הגב׳ ד״ד פ .אמרה במהירות כי היא עסוקה ביותר ,וביקשה שאחזור ״בעוד כעשרה ימים״. כך עשיתי .הגב׳ ד״ד פ .שאלה באיזו תמונה מסויימת מתעניין אני. אמרתי כי רוצה אני לקבל פרטים על־דבד כ ל התמונות. ״אך אין זה אפשרי כלל .אין אנו יכולים לגלות מידע מעין זה לאזרחים פרטיים״. שאלתי אם היא מעדיפה שאמסור על כך לעתונות .הרי תמיד תוכל להכחיש את הידיעה ,אמרתי. משהזכרתי את המלה ״עתונות״ ,נתקשחה עמדתה של הממונה על אוצרות האמנות של המדינה .כל העניין אינו בעצם בתחום־סמכותה, אמרה .היא הציעה לי לפנות למיניסטריון הכספים. במיניסטריון הכספים לא היה הפקיד הראשי מוכן אף לשוחח עמי. נתבקשתי לשוחח עם פקיד־זוטר הממונה על העניין .היה זה אוסטרי נעים־הליכות .הוא הציע לי לשבת ,הציע לי סיגריה ,ואמר לי כי שמח הוא עד למאוד להכיר את מר ויזנטל המפורסם. אמרתי :״כוונתך לומר ,את מד ויזנטל הידוע־לשימצה״. נעימת־קולו היתד .עתה לבבית פחות .מה יוכל לעשות ב שבילי? אני משחזר כאן את הדרשיח הבא ,לפי מיטב זכ רוני: ו :.״כמה תמונות מחזיקים אתם בשמם של בעלים בלתי־ידועים ?״ הוא :״ובכן ,קשה לומר .צריך יהיה לערוך רשימת־מלאי מעודכנת .יש שינויים מתמידים ,מבין אתה .אנו מחזיקים לא רק תמונות השייכות לאנשים שנרדפו מסיבות גזעניות או מדיניות ,אלא גם רכוש הונגרי וצ׳כי
198
ג א ל די ת ה ד מ עו ת רב ,שהורחק מבעליו ,ושהגיע לכאן בעת המלחמה״. ו :.״כמה תמונות שייכות לאנשים שנרדפו מסיבות גזעניו ת או פולי טיות ...מאתיים? שלוש מאות?" הוא :״הייתי אומר הרבה יותר!״ ו :.״אלפיים?״ הוא :״ובכן ,זה יותר מדי״. ו :.״האם יש ביניהן תמונות יקרות־ערך?״ הוא :״תלוי למה כוונתך ב״יקרות־ערך״ .אין שם שום תמונה בסדר־ גודל של דמבראנדט״. ו :.״אך יש שם תמונות טובות למדי?״ הוא :״ובכן ...כ ך. ו :.״מדוע לא פירסמתם אי־פעם דשימה של תמונות אלה? יהיה בכך כדי לאפשר לבעליהן ,ברחבי העולם כולו ,להגיש בקשה להחזרתן אליהם״. הוא :״אך ,מר ויזנטל היקר שלי ,אין צורך לפרסם רשימה מעין־זו. האנשים המצרים במקצוע זה ,והאספנים ,יודעים הכל על־אודות הציורים החשובים יותר .השמועה עושה לעצמה כנפיים״. ו :.״נניח שאץ היא מגיעה לעיר קטנה בניו־זילאנד ,שבה חיה גברת יהודייה קשישה על גמילוודחסד .היא היתה יכולה למכור את התמונה השייכת לה ,וליהנות משנות־חייה האחרונות״. הוא :״המט...״ ו :.״יודע אני כי החזרתם אחדות מן התמונות לאנשים שהוכיחו את בעלותם עליהן .אולם תמונות שלא יהיה להן דורש עד שנת — 1968 כך מבין אני — יעשו לרכוש המדינה״. הוא :״ובכן ,מה מציע א ת ה ?״ ו :.״אני מציע כי תכינו קאטאלוג של כל התמונות ושאר יצירות־ האמנות .יודע אתה כמה דם ודמעות קשורים ביצירות אלה .את הקאטאלוג יש להדפיס ולשלוח לכל אחת מהקונסוליות האוסטריות ברחבי העולם. תהיה הזדמנות לבריות להביט בו ,ולראות האם רכושן שמור בהופבורג״. הוא (במבוכה) :״המבין אתה מה פירוש הדבר ? הלא כך נוצף מכתבים״. ו :.״הבולאים האוסטריים ישמחו על כך״. הוא :״אין אתה מבין .כל העניין הוא ״קומפליצידט״ (מסובך) .התחלנו לנהל משא־ומתן עם ההונגרים .אנו עומדים לשוחח על כך עם הצ׳כים. אין לנו זמן להתדיין עם כל אחד ואחד מן הבעלים .פשוט ,אין לנו כוח אדם מספיק לשם כך״.
199
ה רו צ חי ם
בינינו
חזרתי ונתקלתי בקמיצות־שפתיים דומה במיניסטדיץ הממשלתי ל״אבט־ חת רכו ש׳ /הם א מ ת כי קאטאלוג של תמונות אלה יצוד ״מלחמת נייר״ עצומה ,ותוגשנה תביעות משפטיות ללא־ספוד .פשוט אי־אפשר ״להראות סתם׳׳ את התמונות לאנשים שטוענים כי הן שייכות להם. ״אין אתה יודע מה אירע לאחד שכוחות בעלות־הברית יצאו מאוסטריה בשנת .1955החזרנו רכוש מוחרם לבעליו החוקיים ,לכאורה .אז באו אנשים אחרים ותבעו אותו הרכוש .אלוהים אדירים ,אץ אתה יכול להעלות על הדעת את אשד נתרחש אז .למרבית הפלא ,היו מתקוטטים תמיד דווקא לגבי הדברים בעלי־הערך .איש לא היה מעוניין בחפצים הזולים״. אמדתי :״האם פי ת שו של דבר שתצים אתם להמתץ עד שחפצים אלו יע שו רכוש ה בדינ הד׳ ״ניתן להגיש בקשות להחזרת־רכוש עד סוף שנת .1967בקשות שתוגשנה לאחד מכן לא תתקבלנה״. ואם הבעלים אינם יודעים על גבול־זמן זה ז הו ,חבל מאוד .אין דבר שניתן לעשותו עתה ,בנושא זה. נותר רק לערער בפני פקידי־הממשלה הגבוהים ביותר ,ובפני העם האוסטרי .כתבתי מכתבים למיניסטר הכספים ,למיניסטר החינוך ולמיניסטר החח,, .אני משוכנע כי התפובליקה האוסטתת אינה מעוניינת בעשיית־ רווחים מאוצדות־אמנות שנתכסו בדם ובדמעות׳׳ ,כתבתי בסוף מכתבי. שלחתי לעתונות ידיעה על עניין זה ,יחד עם העתקים מן המכתבים. במשך זמן־מה לא פירסם איש דבר .פקיד ממשלה רם־מעלה מסר לי כי ״כל העניין הסבוך הזה נדת עתה״. באוקטובר 1965פירסם ה״אכספרס׳׳ הווינאי הוקעה של ״גאלרית הדמעות״ .אחדים מהעתונים האחתם הלכו בעקבותיו .מיניסטר־החוץ, הד״ר ב תנו קרייסקי ,כתב לי כי הוא תומך בהצעתי להכין קאטאלוג של אוצרות־האמנות ,שיישלח לכל הקונסוליות של אוסטריה ברחבי העולם, וכך יוכלו כל הבעלים־בכוח למצוא את כל המידע הדת ש להם. וב־ 16באפריל 1966כתב לי הד״ ר וולפגאנג שמיץ ,מיניסטר הכספים, כי הוא ומיניסטר החינוך בדקו את הבעיה ביסודיו ת: פתרון הבעיה שעוררת יהיה באמצעות חוק פדראלי חדש ,שייקרא בוודאי ״החוק לטיפול באוצתת־אמנות״ .כבר היטלתי על עובדי להכין טיוטת חוק מעין זה ,שיאפשר לאנשים להגיש תביעותיהם תוך זמן מסויים ,לאחד שייכנס לתוקפו .אני מקווה שתסכים לכוונתנו זו.״ אולי לא יהיה זה מאוחר מדי ,לגבי הגברת הזקנה מניו־זילאנד.
200
*
פרק ששה עשר
שנ< נרות
בהיותי סטודנט צעיר ,הייתי מבלה תכופות שבועות אחדים בעיר־ הקיט הפולנית זאקופאנה ,שבהרי הקארפאתים :טיולים ארוכים ,אור־ שמש ושלווה בקיץ ,ומסלולי־סקי משובחים בחורף .כיום ,חזרה זאקופאנה להיות אהובה על המחליקים־על־השלג .בקירבת מקום לעיירה זו שוכנת העיר הקטנה ראבקה ,מקום שם חי פעם ילד יהודי קטן בשם סאמי רוזנב־ אום .שמעתי את שמעו בפעם הראשונה בספטמבר ,1965בעת שמרת ראוזיץ׳ מראבקה באה למשרדי בווינה .חיפשתי אז עדים שיוכלו להופיע במשפט שעמד להיערך בגרמניה ,בקשר לפשעי הנאצים בראבקה. מרת ראוויץ׳ היטיבה להכיר את סאמי רוזנבאום .היא סיפרה לי כי היה זה ״נער חלוש ,בעל פנים חיוורות ו חו ת ועיניים גדולות וכהות, אשר נראה מבוגר בהרבה מכפי גילו — כפי שילדים כה רבים נראים, ילדים שלמדו מוקדכדמדי על־אודות החיים ,ושאינם מרבים לצחוק״ .סאמי היה בן תשע בשנת ,1939עת באו הגרמנים לראבקה בימים הראשונים של המלחמה נגד פולין ,והחיים שם החלו להיעשות לגיהנום .עד אז היו החיים נורמאליים למדי — אם ני תן לכנות כנורמאליים את חייהם של יהודים עניים בפולין .אביו של סיאמי היה חייט זעיר ,אשר עבד מדי יום ביומו במשך שעות מרובות ,ושפדנסתו היתה דחוקה ביותר .אנשים כמו הרוזנבאומים היו כרגיל טרף לשלטונות ,ועונת הציד בפולין נמשכה תריסר חודשים בשנה. המשפחה היתה בעלת שני חדרים טחובים ומטבח זעיר ,בבית מיושן וקודר ,אולם הם היו מאושרים ביותר ,ואדוקים מאוד .מאמי למד להתפלל. מדי .יום ר היה הולך עם אביו לבית־הכנסת ,והאם היתה מדליקה את נדות השבת .אמא ואחותו של מאמי ,פאולה ,שהיתה מבוגרת ממנו בשלוש שנים ,היו נשארות בבית ומכינות את ארוחת ליל השבת.
201
ה רו צ חי ם
בינינו
חיים אלה הפכו להיות זכדון־נעורים בלבד ,לאחד שהגרמנים כבשו את פולין .בשנת 1940הקים ה .0.0מה שכינה ״בית־ספר משטרתי״ בקסרקטיני הצבא הפולני לשעבר ,ביערות שמסביב לראבקה .לא היה זה בית־ספר רגיל .היה זה מרכז־אימונים לקאדרים עתידיים של רוצחי .0.0היה זה השלב המוקדם של ההשמדה .ההוצאות־להורג בוצעו על־ידי מחלקות של אנשי .0.0אשר ירו בקורבנותיהם .לעתים היה עליהם לירות בחמישים ,מאה ואולי אף מאה וחמישים איש ליום .אנשי ה.0ס .בראבקה נתקשחו ,כך שלא יתמוטטו לאחר שבועות אחדים של מילד תפקיד מעיך זה .היה עליהם להיעשות אדישים למראה דם ,לצעקות־הייסורים של נשים וילדים .צריך היה למלא תפקיד זה במיזער ההטרדה ובמירב היעילות. היתד .זו פקודודהפירד. .0.0אונטדשטודמפירר (סגךמי שנה) וילהלם רחנבאום ,מהאמבורג, נתמנה מפקד בית־הספר .דוזנבאום היה איש .0.0אופייני :ציני ,ברוטאלי, משוכנע ב״יעודו״ .הוא היה מתהלך בחוצות העיר ושוט־רכיבה בידו. ״כאשר ראינוהו ברחוב ,היינו כה מבוהלים עד כי היינו מסתתרים בפתחו של הבית הסמוך ביותר■ /סיפרה האשה מדאבקה .בראשית 1942ציווה איש הס.ס .רוזנבאום על כל היהודים בראבקה להתייצב בבית־הספר שבמקום ,כדי ״להירשם׳■ /היהודים ידעו מה פירו שו של רישום זה .החולים והקשישים יגור שו עד־מהרה מן המקום .על האחרים יהיה לעבוד ב שיתת ה.0ס ,.או הוורמאכט ,בכל מקום שיישלחו אליו. לקראת סופו של הרישום ,הופיע .0.0פירד רוזנבאום בחדר בית־ הספר ,בלוויית שגי סגניו ,הדמאן אודר וואלטר פרוך* .רוזנבאום עיין בשמות היהודים .״לפתע הלקה בשוט־הרכיבה שלו מכה אדירה ב שולחך, סיפרה לי האשד .מראבקה .״כל אחד מאתנו נרתע ,כאילו הלקוהו .רוזנבאום צעק :״מה זה? דוזנבאום? יהודים! כיצד מעיזים יהודים מטונפים אלה לשאת את שמי הגרמני הטוב? ובכן ,אטפל בכך!״ אולי היה .0.0פירר דוזנבאום מופתע ללמוד כי שמו הגרמני הטוב נחשב לשם יהודי ,אם כי יש כמובן אנשים הקרמים רוזנבאום ,ושאינם יהודים. הוא השליך את הרשימה על השולחן ,ויצא מן החדר .מאותו יום ואילך ידעו הכל בראבקה כי הרוזנבאומים ירצחו! היתה זו רק שאלה של מועד. ידוע היה כי אנשים בערים אחרות נאסרו והוצאו להורג אך ורק משום * שניהם היו מבין ה״לקוזזות״ הראשונים שלי לאחר המלחמה .מצאתי את פרוד בשנת 1947בבלומברג־מונדזיי ,כפר ליד זאלצבורג .הוא נידון לשש שנות מאסר .אודד ,שגם הוא אוסטרי ,נאסר בחווילה גדולה בלינץ ,ש״הוחרמה״ מבעליה היהודי הקודם .הוא שוחרר לאחד מכן על־ידי האפריקנים ,ועתה הוא איש־עסקים מצליח בלינץ.
202
שני נ רו ת ששמם היה ״רוזנברג״ ,או משום שהיו יהודים ,ושמם הראשון היה במקרה אדולף או הרמאן. באותה עת תו הו בראבקה שמועות מבעיתות בדבר בית־הספר המש טרתי .נאמד כי נערכות שם הוצאות־להורג לצורכי תירגול ,באהת מקוזזות־ היעד שבסביבה .נערכו שם בחינות ,כש תלמידי הם.ם .יורים בבני־אדם, בעוד שרוזנבאום וסגניו משגיחים על תגובות התלמידים בריחוק נפשי עילאי .מטרות־הירי החיות לבחינות אלה היו יהודים ופולנים שנאספו על־ידי הגיסטאפו .כאשר אחד התלמידים נרתע ממלאכתו ,היה מסולק מכיתת־ההוצאה־לפועל ונשלח ליחידה בקו־החזית. מרת ראוו־יץ׳ ידעה יפה על מה היא מדברת ,שכן לאחר הרישום היא נשלחה לעבוד בבית־הספר המשטרתי ,בתורת מנקה .״כאשר היו אנ שי הס.ס .חוזרים מקרחת־היער היה עלי לצחצח את מגפיהם ,שתמיד היו מכוסים בדם״. הדבר אירע ביום ו׳ בבוקר ,ביוני .1942עדי־הראייה ,ששנים מהם חיים עתה בישראל ,אינם יכולים להיזכר בתאריך המדוייק ,אך ידוע להם כי היה זה יום ר .אחד מהם עבד בבית שניצב מול מגרש־המשחקים שמאחרי בית־הספר .הוא ראה שני אנשי .0.0מלווים את ״היהודי רוזג־ באום״ ,את אשתו ואת בתם פאולה ,בת החמש־עשרה .מאחריהם צעד .0.0 פירר רוזנבאום. ״האשה והנערה הובלו מסביב לפינת בית־הספר ,ואז שמעתי יריות אחדות״ ,אמר העד ,בהצהרה־בשבועה .״ראיתי את רוזנבאום מלקה את רוזנבאום בשוט־הרכיבה שלו .הוא צעק :״יהודי מטונף ,אלמד אותך על שאתה נושא את שמי הגרמני ד אחר כך שלף איש הס.ס .את אקדחו וירה ברוזנבאום החייט .הוא ירה בו פעמיים ושלוש .לא יכולתי למנות את הידיות ,משום שהייתי מזועזע מדי״. אנ שי ה .0.0באו לקחת את בני משפחת רוזנבאום בעת שישבו מסביב לשולחן ,בחדר הקידמי ,לארוחת הבוקד .סאמי היה כבר במחצבת־אבנים גדולה בזאקריטי הסמוכה ,אליה נשלח בתורת פועל־כפייה לאחר יום־ הולדתו השנים־עשר .על כל הגברים היהודיים היה לעבוד ,וסאמי סווג עתה כגבר .אולם הוא היה חלוש וסבל מתת־תזונה ,ולא יכול היה לעשות הרבה ,פרט למיון האבנים והנחת האבנים הקטנות יותר במשאית. ה.0ס .שיגר למחצבה שוטר יהודי בלתי־מזויין ,כדי להביא את מאמי. לעתים תכופות היו שולחים שוטרים יהודיים כדי לאסור יהודים אחרים, בעת שהיו עסוקים יתר־על־המידה בלימודיהם בבית־הספר המשטרתי.
203
ה רו צ חי ם
בי ני נו
השוטר היהודי סיפר לאחר־מכן למנקה היהודיה בבית־הספר את אשר אירע .הוא נסע לזאקריטי בעגלה קטנה ,שהיתה רתומה לסוס .הוא עצר את הסום ,ונופף בידו לסאמי רוזנבאום .כל העובדים במחצבה הפסיקו את עבודתם והתבוננו בנעשה — הפועלים היהודיים ו שני אנ שי ה .0.0אשר שמת עליהם .סאמי הניח את האבן הכבדה שהחזיק בה על גבי המשאית, ת עד לעבר העגלה .הוא ידע את אשר עומד להתחולל. סאמי הביט בשוטר היהודי .״היכן הם?״ שאל .״אבא ,אמא ,פאולה. היכן ?״ השוטר לא הוציא הגה מפיו ,ורק הניע ראשו. סאמי הבין .״הם נרצחו״ .קולו היה נמוך .״זה זמן רב ידעתי כי הדבר עומד להתרחש .כי שמנו — רוזנבאום״. השוטר בלע את רוקו ,אולם נראה היה כי סאמי אינו שם לב לכך. ״ועתה באת לקחתני״ .הוא דיבר בנעימת־קול ענייני ת לגמרי .לא היה כל רגש בקולו .הוא עלה והתיישב על המושב ,ליד השוטר היהודי. השומר לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו .הוא ציפה כי הילד יבכה, אולי אף יברח .במשך כל הנסיעה לזאקריטי תהה השוטר כיצד יוכל להזהיר את הנער ,כיצד יביא להיעלמו במעבה היעתת ,מקום שם עשויים אנ שי המחתרת הפולניים לעזור לו לאחר מכן .עתה היה זה מאוחר מדי. שני שומרי הס.ס .התבוננו בנעשה ,כ שתבים בידיהם. השוטר סיפר לסאמי את אשר אירע באותו הבוקר .מאמי שאל האם יוכלו לעצור לרגע ליד ביתו .כאשר הגיעו שמה ,ירד מן העגלה וניג ש לחדד הקידמי ,בהותירו את הדלת פתוחה .הוא התבונן בשולחן שעליו ספלי־תה מלאים־למחצה ,ספלים שנותרו מאתחת־הבוקר .הוא התבונן בשעון .השעה היתה שלוש וחצי .אבא ,אמא ופאולה היו בבר קבותם, ואיש לא העלה נר לזכרם .לאט ,ובאורח שיטתי ,פינה ממי את השולחן והניח עליו את הפמוטים. ״יכולתי להבחין בסאמי ,מבחוץ״ ,סיפר לאחר מכן השוטר היהודי לאשה־המנקה .״הוא חבש כיפה לראשו ,והחל להדליק את הנת ת .שנים לזכר אביו ,שנים לזכר אמו ,ושנים לזכר אחותו .והוא התפלל .ראיתי את שפתיו נעות .הוא אמר ,קדיש׳ לזכרם״. אבא רוזנבאום היה נוהג תמיד לומר ״קדיש״ לזכר הנפטתם ,וסאמי למד תפילה זו מפי אביו .עתה היה הגבר היחיד שנותר במשפחתו .הוא ניצב דומם ,כשהוא מתבונן בששת הנתת .השוטר היהודי שהמתין בחת ראה את סאמי מניע אט־אט את ראשו ,כאילו נזכר במשהו .אחר כך הביא סאמי שני נרות נוספים לשולחן ,הוציא גפ תר ,הדליקם והתפלל.
204
שני נ רו ת ״הנער ידע כי הלך כבר לעולמו״ ,אמר השוטר לאחר מכן. אחר כך יצא סאמי את הבית ,בהותירו את הדלת כשהיא פתוחה, ובשקט ישב בעגלה ,לצד השוטר ,שדמעות זלגו מעיניו .הנער לא בכה. השוטר קינח את דמעותיו בגב־ידו ,ומשך במושכות .אולם הדמעות הוסיפו לזול .הנער לא אמד דבר .בעדינות נגע בזרועו של הגבר המבוגר יותר, כאילו רצה לנחמו — לסלוח לו על שהוא נוטלו עמו .אחר כך הם נסעו לקרחת־היעד .0.0 .פירר רוזנבאום וה״תלמידים״ שלו המתינו לנער הקטן... ״הגיעה העת!״ אמד איש הס.ס. אמרתי לאשה מראבקה כי ידעתי על אודות בית־הספר המשטרתי של הס.ס .מאז שנת .1946לפני שנים אחדות מסרתי לשלטונות בהאמבורג את כל העובדות ועדות בפרשת־התביעה נגד איש הס.ס .וילהלם רוזנבאום. עתה תהיה בידינו עדות לפרשת־תביעה נוספת. היא שאלה :״היכן רוזנבאום עתה?״ ״וילהלם רוזנבאום נאסר בשנת ,1964ועתה הוא חבוש בבית־הכלא של האמבורג ,עד למשפטו״*. היא השמיעה אנחה .״מה התועלת? הרי כולם הלכו לעולמם .והרוצח נותר בחיים״ .היא חתמה על ההצהדה־בשבועה .״אין בכך כל טעם״. שום מצבת־קבר אינה נושאת את שמו של סאמי רוזנבאום .איש לא היה זוכרו ,אלמלא היתד .האשה מדאבקה באה למשרדי .אולם מדי שנה בשנה ,באחד מימי יוני ,מתעתד אני להדליק שני נרות לזכרו ,ולומד ״קדיש״.
משפטו של רוזנבאום החל למחרת יום העצמאות של שנת תשכ״׳וז (המתרגם).
205
פרק שבעה עשר
הרוצחים מגאל<צ<ה
בשום מקום אחר לא סבלו היהודים סבל כה רב ,ומשך תקופה כה ארוכה ,כפי שסבלו בארץ־מולדתי גאליציה ,שמסורת היא כי זוהי ארץ הפוגרומים .גאליציה היתד .המוצב הקידמי המזרחי ביותר של הקיסרות האוסטררהונגרית ,והיא שכבה לאורך הגבול המערבי של רוסיה הצארית ז לאחר מכן היא נעשתה חלק מן הריפובליקה הפולנית* כיום שייכת היא לריפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית האוקראינית .בשטח הדומה לשטחה של פורטוגל חיו בגאליציה כשלושה וחצי מיליון איש ,וביניהם 800,000 יהודים. בתורת ילד הייתי מאזין תכופות לאבי־זקני ,מצד אמי ,כשהוא מספר לנו הילדים ,סיפורים רבים על־אודות הפוגרומים — סיפורים עגומים ועצובים ,שתכופות היה בהם עוקץ אירוני מריר .זוכר אני את הסיפור על־אודות ידידו היהודי של סבא ,שהיה בעל־המסבאה בכפר קטן בגאליצ־ יה ,שהתגוררו בו איכרים אוקראינים ויהודים אחדים .אחד מהלקוחות הנאמנים ביותר היה הכומר המקומי .הוא היה נהנה ביותר מעירוי כוסית יי״ש לגרונו ,אך לא היה נהנה מהצורך לשלם תמורתה .באחד הערבים — במוצאי־שבת — כאשד הכומר נתבקש לפרוע את חשבונו השבועי, אמר כי לא נותר לו כסף ,והוא הפקיד בידי בעל־המסבאה את מפתח הכנסייה ,בתורת עירבון .הוא הבטיח לשלם ביום א /בעת שיקבל כסף מן האיכרים .אחר כך הלך מתנודד לעבר ביתו. ביום א׳ בבוקר באו האיכרים לטקס התפילה ,ולא יכלו להיכנס לכנסייה. הם העירו את הכומר מתרדמתו .הוא אמר להם :״היהודי המטונף שבמס- באת־הכפד מונע בעדכם מלהיכנס לכנסייה .גשו אליו ,וקחו את המפתח ר האיכרים הנרגזים צעדו לעבד המסבאה ,הלקו את בעליה היהודי מכות
ה רו צ חי ם מ ג א לי צי ה רצח ,שיברו את כל שהיה במסבאה ,השתכרו ,וחגגו את יום־המנוחה שלהם באמצעות פוגרום קטן. קשים היו חייהם של היהודים בגאליציה ,אך הם אהבו את ארצם .היה להם שפע של פירות וירקות ,של בשר ועופות ,של חמאה וביצים .משפחה היתד .מסוגלת לחיות חיים נוחים על עשרות ל״י לחודש .היו בני־מזל שהיו להם קרובי משפחה ״עשירים" באמריקה ,שהיו שולחים אליהם מדי חודש בחודש שטר בן חמישה דולאר .האקלים הרוחני של המיעוט היהודי המדוכא היה עירני ביותר .היהודים ,שרובם התגוררו בערים ,מצאו להם מקלט בעולמה של תורה ,בעולם של ספרים ,של מוסיקה .בעיר מולדתי בוצ׳אץ׳ התגוררו כ־ 6,000יהודים .אף העניים היו חוסכים את כל כספם כדי לשלוח את ילדיהם לגימנסיה המקומית ,בה למדנו גם לאטינית ויווני ת. בין שתי מלחמות־העולם למדו למעלה ממאתיים צעירים בני־ב ת׳אץ׳ באוניברסיטה או בטכניון ,בלבוב או בווארשה .מדענים׳ אמנים ,מוסיקאים וסופרים רבים — מתאם מאיזור זה. לאחר שפרצה מלחמת העולם השניה סבלו כל יהודי פולין .אך יהודי גאליציה סבלו יותר מכולם .בעת הכיבוש הסובייטי ,מספטמבר 1939עד יוני ,1941נאסרו יהודים רבים בתורת בורגנים ,או אנשי האינטליגנציה, או משום שהיו ציונים ,או שהיו ״קאפיטאליסטים״ .פולנים ואוקראינים רבים נאסרו גם הם ,בתורת ״לאומנים״ .למרבה הצער ,היו קומיסארים יהודיים אחדים בקרב החוגים השליטים הסובייטיים .לאחר שהיטלר פלש לברית־המועצות ,ב־ 22ביוני ,1941נטשו הסובייטים את גאליציה בחיפזון רב .במקום להוביל עמם את האנשים שאסרו — היהודים ,הפולנים, האוקראינים — הסובייטים ירו ברובם .התועמלנים האוקראינים אמרו כמובן לאיכרים :״היהודים ידו באנשיככד ,והדבר הביא להתפרצויות אנטיש מיות חדשות .חיל־החלוץ של הצבאות הגרמניים הפולשים היה מורכב מאוקראינים פרדגרמניים ,אשר התנקמו בכך שעוררו גל של פוגרומים. מכיר אני יהודים אשר היו חבושים בבתי־כלא סובייטיים ,הצליחו להימלט, ולאחד מכן נודו בידי אוקראינים ״משום שרצחתם את בני־עמנר /יהא אשר יהיה הצד שבו היו היהודים ,תמיד היה זה הצד הלא־נכון. בראשית ,1942בוועידת ו אנזיי שנערכה בברלין ,החליטו הנאצים להפוך את פולין הכבושה (ה״גנראל־גוברנמנט״) למרכז פעילותם בתחום השמדת־העם .שלושת וחצי מיליוני היהודים שבפולין עתידים היו להירצח במולדתפ־הם׳ בהסכמתם — ולעתים בשיתוף־פעולה — של דבים מאוד מן האזרחים הפולניים ,בני אותה המולדת .פולין היתה הארץ האידיאלית להקמת מחנות המוות בה .ה .0.0והגיסטאפו היו יכולים לסמוך על מסייעים
207
ה רו צ חי ם
בי ני נו
שחונכו בהתאם למסורת המזרזדאידופית של אנטישמיות
מתנדבים, אכזרית. באף אחת מן הארצות האחרות שנכבשו על־ידי הנאצים — צ׳כוסלר באקיה ,בלגיה ,הולאנד ,דנמארק ,נורווגיה ,צדפת ,איטליה ,יוון ,יוגוסלאביה — לא היה דוב האוכלוסיה המקומית משתף־פעולה עם התליינים .אף באוסטריה ובגרמניה ידעו אנשים מועטים יחסית מקרב האוכלוסיה האזרחית את האמת כולה על־אודות מחנות המוות ,אם כי רבים ידעו משהו. בסך הכל ,היו הסודות האפלים שמורים כראוי. בפולין לא היו סודות .הרכבות שהעבידו את קרונות־הבקר ובהם קורבנות למחנות־ההשמדה הופיעו בלוחות־המסע הרשמיים של הנהלת הרכבות ,ממש כרכבות רגילות .האוכלוסיה האזרחית ידעה על־אודות מחנות הריכוז .הם ראו את האסירים האומללים ,בלבושם המפוספס ,בעת שהובילום לעבודה .הם התלוננו על הסירחון העולה מארובות המשרפות, בקירבת בתיהם. העבדות בנוסחה המודרני הונהגה בגאליציה בשנת ,1941עם כניסת הגרמנים שמה .חבר זוטר בגיסטאפו ,או איש .0.0שפל־דרג ,ידעו יפה כי בגאליציה יוכלו לעסוק בשוד ובביזה ,בעינויים וברצח׳ ואיש לא ישאל שאלות כלשהן .אף הנאצים היו חייבים לעצור ולרסן אחדים מפושעיהם. מושל לבוב .0.0 ,פירר לאש ,נאסר משום שהחרים רכוש יהודי רב מדי, לטובת עצמו כמובן. בתיקי הפרטיים מצוי תצלום של חשבון בו נאמר :״ 6חבלים ,לפי 8.80זהובים האחד״ ,ומתחת לפרטים אלה החותמת :״שולם״ .ששה חבלים לתריסר אנשי המועצה היהודית של לבוב ,שהוצארלהורג ב־ 1בספטמבר 1942במצוות .0.0אוברשארפירר (סמל) אוסקאר ואלטקה ,ראש המדוד לעניינים יהודיים של הגיסטאפו בלבוב .ואלטקה ,שהועמד לדין בהאנובר בנובמבר ,1962הכחיש בציניות מדובה את הכל ,בעת שהיצגתי בבית־ הדין תצלומים שנעשו בחשאי במקום ההוצאה־להורג ,על־ידי ידידי במחת רת הפולנית .גם היצגתי את החשבון תמורת החבלים .בציניות שלא־תיאמן שלח הממונה על ואלטקה ,אוברשטורמפירד לייטמאייר ,את החשבון לחב ריה החדשים של המועצה היהודית .יורשיהם של הנרצחים פרעו את החשבון — בידעם כי תוך זמן קצר יוצאו גם הם להורג .ואלטקה נדון בסופו של דבר לשמונה שנות מאסר. לא שרר בגאליציה חוק ,אלא חוק הס.ס ..לאחר הפלישה הגרמנית, רוכזו היהודים מכל הכפרים והעיירות בגיטאות בערים הגדולות יותר. האוכלוסיה האוקראינית המקומית שיתפה־פעולה בלהיטות עם הגיסטאפו
208
ה רו צ חי ם מג א לי צי ד. ועם הם.ם .שוטרי־עזר אוקראינים רבים היו אכזריים עוד יותר מאשר אנ שי הס.ם.*. רדיפות היהודים בוצעו בציניו ת בל־תיאמן .בערים אחדות היו היהודים חייבים לשלם תמורת הכדורים שבהם נורו? יש לנו הוכחות לבך .אכזריות הס.ם .בגאליציה עולה על כל מעלליהם האחרים של הנאצים ,במקומות אחרים .ע שיתי שנים בעיקוב אחר הפשעים שבוצעו בגאליציה .ידיעה בת שורותיים ,שהופיעה ב״ידי שה רונד שאו״ ,כתב־עת קטן היוצא לאור בבאזל ,ידיעה שראיתיה ב שנת 1958׳ הביא תני לעריכת חיפו ש שהיה כרוך בסבך עצום של פשעים .היקפו של מ שפט־גאליציה שנפתח ב שטוטגארט ב־ 3בנובמבר 1966עולה אף על משפט או שוויץ שנערך בפראנקפורט. הידיעה שהופיעה ב״ידי שה רונד שאד מסרה כי איש ס.ס .בשם ריכארד דיגא נאסר בוואלד שוט ,עיר קטנה במדינת באדךוירטמברג. השם דיג א העלה בי את זכרון הבוקר של ה* 19ביולי ,1944ואת מחנה הריכוז לבוב־יאנובסקה .טלפנתי לוואלד שוט .ביק שתי לדבר עם התובע האחראי לפרשה ,הד״ר וילהלם אנגלברגר ,והסדרתי פגי שה עמו. נתבדר כי אנגלברגר הוא גבר נמרץ ו מבידדבר .שאלתיו כיצד נאסר דיגא ,והוא השיב כי לאמיתו של דבר היתה זו טעות .אשה בהאנובר האשימה איש מסרים בשם דיגא בפ שעי מלחמה .נתברר כי דיגא זה אינו האדם הנכון ,אולם בעוד שהגרמנים בדקו את תלונתה ,גי לו עדויו ת נגד איש .0.0בשם ריכארד דיגא .אמרתי לתובע כי ב עיני ראיתי את דיגא מבצע מעשה־רצח ,לפחות פעם אחת. ״התכיר את דיגא היום ,ארבע־עשרה שנה לאחר המע שה?״ ״ אני סבור כי אוכל לזהותו״. הד״ר אנגלברגר ביקש ממני לבוא עמו .י רדנו למסדרון ארוך ,בקומה ה שנייה .החלונות ה שקיפו על חצר בית־הסוהר למטה .היה זה יופ־חורף קודר .תריסר אסירים סובבו במעגל! כולם היו לבושים במעילים קצרים; ובכובעי־צמר .היבטתי למטה במשך שנייה ,ואז אמר תי :״דיגא הוא ה שלי שי משמאל .אך אמור־נא לו להסיר את מ שקפיו .הוא לא הרכיב משקפיים בעת שהיכרתיו״. הד״ר אנגלברגר א מד :״הבה וניג ש למשרדי״. דיגא הוכנס פנימה .הוא לא ה שתנה :אותן עיניי ם נעדרוודמבע ,אותו • בצרפת ,שבה לא היו הגרמנים מסוגלים תמיד להבחין נין יהודים לבין צרפתים, נפתרה הבעייה כך :הגיסטאפו הביא שמד• אוקראינים ,בדי לרחרח ולגלות בין הצרפתים את היהודים שבהם.
209
ה רו צ חי ם
בי ני נו
פה מרושע .הוא היה ״פולקסדויט שר״ (גרמני גולה) מ שלזיה ,שדיבר פולנית .כשאר ה״פולקסדויט שה״ מחבל הסודטים ,מסלובאקיה ומיוגוסלאביזז, היה לו שם לא־גרמני ,סלאבי ,ותסביך־נחיתות עז שהביאו לידי כך שירצה להוכיח כי הוא גרמני במאה וחמישים אחוז .הוא הוכיח זאת מתוך שהיה אכזרי במיוחד לאסירים שהיו נ תוני ם למרותו. הד״ר אנגלברגר שאל את דיגא האם הוא מכיר אותי .הוא השיב :״לא״. אמר תי :״כמובן׳ מר דיגא אינו מכיר אותי .היינו אלפי אסירים ,ואיש .0.0אינו מביט בפרצופם של אסיריו .אולם אולי יזכור מר דיגא כיצד נמלטנו יחד ,אסירים ואנ שי ,.0.0מלבוב .לכיוון מערב ,כיצד הקמנו יחד את מטה הבנייה ,וינו ס׳.״ הוא חייך .״כן ,אף היה לנו מטה נוסף ,בשם ,מרקור׳ ,דו מני״. ״נכון״ ,אמרתי .״אזכיר לך עוד כמה דברים ,מר דיגא .אבקש ממך להפסיקני אם אומר דבר שאינו נכון״. הוא הניע ראשו ,לאות הסכמה. ״זוכר אני את הקריאה האחרונה של שמות האסירים ,במחנה־הריכוז יאנובסקה ,ב־ 19ביולי .1944אמדת לאסירים כי אלה שאינם מסוגלים לצעוד יוסעו בקרון .קרונות אחדים ,הרתומים לסוסים ,ני צ בו מאחרי הקסרקטינים״. שוב הניע דיגא את ראשו ,לאות הסכמה. ״אשה י הודייה קשישה הרימה את ידה .רגליה היו נפוחות ביותר. בעלה ,שניצב לידי ,אמר ל ה :״אל תאמרי להם! שתקינ״ אך היא אמרה: ״ איני יכולה ללכת ,אין בי הכוח...״ היא אמרה לך כי רגליה כואבות, ואתה הוצאת אותה למקום מאחרי הקסרקטינים .מקום שם ני צ בו הקרונות, ואז שמענו קול־ירייה .ראיתי את האשד .נופלת .נטלתי את הזקן בזרועותי, יסגרתי בידי את פיו ,לבל י שמיע קול־צעקה ,משום שאם לא כן היית יורה גם בו״. התובע אמר :״מה יש לך לומר ,מר דיג אז״ ״ אדוני תובע־המדינה ,האשה לא היתה מסוגלת ללכת ,וכך ------------״ דיגא עצר באמצע המשפט .הוא תפס לפתע כי הרחיק לכת. אמר ה תובע :״מר דיגא ,זה־עחה השמעת הודאה״. דיגא מחה ואמר כי לא הודה באשמה כלשהי. אמדתי :״מר דיגא ,זו הי דק ההתחלה .יש לי דברים רבים נוספים לספר לך .זכ רוני טוב יותר מזכרונך...״ היתד .זו תחילתו של המשפט הגדול ביותר בתולדות המשפט הגר מני, משפט גאליציה .נ שארתי בוואלד שוט שלושה ימים .העימות עם דיגא
210
ה רו צ חי ם מג א לי צי ה החזיר לזכרוני פרטים על מה שראו עיני .הפרשה קרובה במיוחד ללבי, משום שאת כל משפחתי איבדתי בגאליציה. הד״ר אנגלברגר סיפק לי חדד ,ומזכירה .במשך שלושה ימים ארוכים הכתבתי — שמות ,תאריכים ,מקומות ,אירועים .העליתי בזכרוני ששים ו שמונה שמות ,וביניה ם שמותיהם של רוצחי־המונים :בלום ,קולונקו, הייני ש ,לונרט ,וובקה ,רוקיטא׳ גיבאואר .הד״ ר אנגלברגר ה ציגני בפני המפקח הפלילי פאלר ,מפקח־משטרה גרמני מוכשר ביותר .לאחר שובי לווינ ה הוספנו להחליף בינינו מכתבים .מ תי קינו אספתי חומר על לבוב. התחלתי לאסוף עדויו ת מאנשים שהיכרתי .הם ,מצידם ,מצאו עדים אחדים. היג שתי אלבום מלא תצלומים .רבות מהתמונות נמצאו לאחר חיסולו של מחנה־הריכוז בלבוב .מסיבה כלשהי ,היו רבים מאנ שי הס.ס .אוהבים להצטלם בחברת קורבנותיהם .יש בידי תצלומים של תלייני .0.0הניצבים בגאווה ליד גוויו תיה ם המיטלטלות של שני אנשים שזה עתה הוציאום להורג .יש תצלומים גרועים עוד יותר .תמונות אלה היו שמישות ביו ת ר: עתה היו לפושעים פרצופים ,ועדים רבים ,בראותם צילומים אלה ,נזכרו בבירור בכל אשר אירע להם .במשך ה שנים שלאחר מכן אספתי למעלה מ שמונה מאות הצהרות־בשבועד .מאת עדי־ראייה .שלושים וששה פו שעים, מתוך הששים ו שמונה שהעליתי בזכרוני ,נ תגלו בסופו של דבר .מחציתם חבושים עתה בבתי־הכלא ,כשהם ממתינים למשפטים שייערכו נגדם. הפושעים העיקריים לא היו בתא־הנא שמים בעת פתיחתו של משפט גאליציה .ס.ס .בריגאדפירר (מאיור־גבראל) ד״ר אוטו גוסטאב ווכטר, מי שהיה ראש משטרת וינ ה ,וסגנו ,ס.ס .בריגאדפירר פרידריך כאצמן, מדארמשטאדט ,מתו בינ תיי ם .ווכטר היה אחד מחמשת הסוכנים הנאצים שביצעו את מעשה־הרצח בקאנצלר האוסטרי הד״ר אנגלברט דולפוס. ב־ 25ביולי . 1934ברא שית מלחמת העולם ה שנייה נתמנה מושל פלך קראקוב בפולין ,ולאחר מכן הוצב בלבוב .ראי תיו בראשית 1942בגיטו לבוב .הוא היה אחראי אי שית לפעולה שנערכה ב־ 15באוגוסט ,1942בעת ש־ 4.000קשישים נאספו בגי טו ונ שלחו לתחנת־הרכבת .אמי היתד .ביניהם. ווכטר נמלט לאחד המלחמה בסיוע א ו די ס ה ,ומצא לעצמו מקלט בקולג׳ דתי ברומא ,אצל כמרים סלובאקיים שלא יד עו את זהותו .בריחתו תוכננה היטב? הוא אף נטל עמו מבאוואריה את הארכיונים שלו .בשנת 1949חלה במחלה אנו שה ,והרופאים הני חו כי לא יוסיף לחיות ז מן רב. הוא אמר למארחיו ברומא מי הוא ,ביקש לראות את אשתו ,שחיתה בשם ״לוטה פוהל״ במחנה־פליטים בקירבת־מקום ,וכן ביקש כי כומר יבוא אליו .הטקס הדתי שלפני־המוות נערך על־ידי ההגמון אלויס הודאל,
211
ה רו צ חי ם
בי ני נו
הרקטור האוסטרי של הפנסיה הקאתולית הגרמנית ברומא ,ואז הלך לעולמו .הוא נקבר ברומא .לאחר מכן ביקש אריסטוקראט אוסטרי שהיה נוהג לעתים לסייע לי מההגמון הודאל לשחרר את תיקיו של ווכטר. ההגמון סירב. כאצמן היה מפקד־המשטרה של ווכטר .כאשר בא ללבוב ,יד ענו כי אלפי אנשים עתידים להישלח בקרוב למותם .היה זה גבר גוץ ,בעל פנים חיוורים ודלי־דם ו שפתיים קשוחות ודקות .עיניו היו כהות ,בלא כל בדק. איש לא ראהו מעודו מחייך .הוא כתב דידו ח שבון ארוך על ״מיבצע ריינהארד״ ,הפעולה שבה נהרגו שנים וחצי מיליון איש בפולין ,כתגמול על הריגת היינהארד היידריך על־ידי פארטיזאנים צ׳כיים ב שנת .1942 בסוף הדיךוח שבון כותב כאצמן :״גאליציה ,שפעם היו בה 800,000יהודים, היא עתה ,יודנ ריי ך (נקייה מיהודים)״ .בכך מסתיים הדידוח שבון. לאחר המלחמה נעלם כאצמן .הלכתי אחד סימני־עקבות רבים ,אך לא יכולתי למצאו .בסתיו של שנת 1956קיבלתי מדאדמשטאדט מכתב אנוני מי. הכותב הציע כי אחפש בגרמניה סוכן־נוסע בשם ״אלברכט״ ,שאומרים כי הוא פושע נ אצי מרושע .יש סוכנימ־נוסעים רבים בגרמניה בשם זה. ועל כן השלכתי את המכתב לסל־הניירות .שלוש שנים לאחר־מכן ,כא&ר שוחחתי עם המפקח הפלילי פאלה הזכיר הלה את כאצמן ,ואמר כי יש יסוד לסברה כי כאצמן מסתתר אי־שם בגרמניה ,בשם המושאל ״ברונו אלברכט״. ״בדארמשטאדט״ ,אמרתי לו באורח אינסטינקטיבי ,וסיפרתי לו על־ דבר המכתב ה אנוני מי .ימים אחדים לאחר מכן הודי עני פאלר כי ב דונו אלבדכט ,סוכךנו םע ,מת ב־ 19בספטמבר 1957בבית־החולים אליס שב־ דאדמשטאדט .לאחר שהרופאים אמרו לו כי לא נו תר לו ז מן דב לחיות, ביקש להביא אליו כומר ,והתוודה כי הוא מי שהיה ס.ס .בריגאדפידד פרידריך כאצמן .הוא ביקש להיקבר ב שמו האמיתי — לא כמפקדו ,אוטו ווכטר. בהשוואה לווכטר ולכאצמן ,הדי הפושעים האחרים הנזכרים בפרק זה אינם אלא דגי־דקק .זוכר אני את ס.ס .אונטד שטורמפירר (םגךמי שנה) וילהאוז ,מפקד מחנה־הריכוז לבוב־יאנובסקה .היה זה סאדיסט מו שבע. הוא התגורר באחד הבתים שבתוך המחנה ,יחד עם אשתו ובתו ,ילדה בלונדי ת בת שש בשם הייקה .באחד הבקרים הקימו פועלים יהודיים בניין ליד ביתו .עדי־ראייה ראו את וילהאוז על מדפסת החווילה שלו ,בחברת אשתו והייקה .הוא הצביע על הבנאים כשהם מתכופפים ,בעבודתם בהקמת קיר־הלבנים .הם בווד אי הזכירו לווילהאוז את הדמויות המשמשות כמט־
212
ה רו צ חי ם מג א לי צי ה רות ,בקליעדרלמטרה ,שכן לפתע נטל את רובהו ,כיוונו בת שומת־לב וירה .אחד הפועלים נפל .הייקה נהנתה ביותר ממשחק זה .היא מחאה כפיים .אבא חזר ו כיוון את רובהו ,ופגע במטרה נוספת ,וגם הפעם ידה באחד הפועלים .אחר כך מסר את רובהו לידי אשתו ,ואמר לה כי תנסה. כך עשתה .הבנאי היהודי ה שלי שי נפל חלל. מע שי־האכזריות ה שונים של וילהאוז מפורטים פירוט קליני בכתב־יד של ספר שכתב הפרופיסור טאדיאו ש זאדדצקי המנוח באותן ה שנים. זאדרצקי פולני נוצרי ,חקר את היהדות ,דיבר עברית ,והכיר את הקהילה היהודית בלבוב .היו לו ידידי ם יהודיי ם רבים ,והוא סבל סבל עמוק בהיווכחו בגורלם .כאשר מע שי־הזוועה הגרמניים החלו ,החליט זאדרצקי לרשום לעצמו את הדברים שראה ו שמע! הוא התכוון להעמיד בכך מצבה לזכר היהודים הגוועים בעירו האהובה .תכופות היה חומק בח שאי לתוך הגיטו ,משוחח עם יהודים ,ורושם בחשאי רשימות .ספרו מכיל תאריכים, שמות ומקומות .היהודים עצמם לא הספיקו לרשום את כל מע שי־הזוועה! ההיוותרות בחיים תבעה את כל מאמציהם .הפרופיסור זאדרצקי הלך לעולמו ,אך המחתרת הפולני ת שמרה על כתב־היד שלו .הבאתי לידי כך שהוא יתורגם ,והיג שתיו לתובע בוואלד שוט .היה לו ערך רב בהכנת התביעה נגד פו שעי הם.ם .בלבוב. מכתב־היד למדתי מדוע הודח וילהאוז לפתע מתפקידיו כמפקד המחנה. לשכת המחנה בלבוב־יאנובסקה קיימה מגע עם פירמות שונות בעיר לבוב, שסיפקו מזץ ,חומרי־בניין ,פחם ,תיל דוקרני ושאר חומדים שהיו דרושים לו .אחד מעובדי הפירמות הללו היה מהנדס פולני ,שהיה איש המחתרת הפולנית .אחת מבנות־דודו ,אשד .פולניה ,היתד .אסירה מ שוכנות־המחנה. המחתרת ידעה הכל על־אודות מע שי־אכזריותו של וילהאוז ,ופגי שה מיוחדת של תא המחתרת קיבלה החלטה כי על וילהאוז למות .אחדים מן החברים התנדבו לירות בו ,אולם היה בכך כדי להביא למע שי־תגמול נוראים... אז נזכר המהנדס כי חברתו קיבלה מכתבים אחדים מלשכת מחנה־הריכוז, ובהם חותם רשמי וחתימתו של וילהאוז .היה בכך כדי להעלות בלבם של אנ שי המחתרת רעיון .אחד מהם ,זיי פן מומחה ,כתב מכתב וחתם בשמו של וילהאוז .במכתב זה ביקש ״וילהאוז״ מלשכת הפירר בברלין להעבירו לחזית המזרחית .המכתב נסתיים במ שפט :״כגרמני וכאיש .0.0חש אני כי זאת חובתי לפירר שלי ולמולדתי״. שבועות אחדים לאחר מכן הוזמן וילהאוז ללשכת הפירר ,שם מצא את עצמו ,להפתעתו הרבה ,יו שב מול הרייכסלייטר מארטין בורמאן .הרייכס־ לייטר אמד לו כי הפירר שמח עד מאוד לקבל את מכתבו .כן ,אמד בורמאן,
213
ה רו צ חי ם
בי ני נו
האונטר שטורמפירר מהווה דוגמה דאוייה־ל שבח של ״ מילוי חובה״ .הפידר נענ ה בדוב־חסדו למשאלתו של וילהאוז. ״הרי צו־התנועה שלך לחזית המזרחית״ ,אמר בורמאן .״מיטב ברכותי. הייל היטלר!״ ״הייל היטלר!״ אמר .0.0אונטר שטורמפירר וילהאוז ,ויצא מן הלשכה בצעדים כושלים. הוא עקבות חקרוה הילדה פטה.
נפל בקרב בדאנציג ,בסוף שנת .1944בסופו של דבר גילי תי את אשתו בזארבריקן ,והודעתי על כך ל שלטונות הגרמניים .הם לגבי תרגילי־הירי במחנה־הריכוז של לבוב ,על מטרות חיות .מדת וילהאוז יו שבת עתה במאסר ב שטוטגארט ,כשהיא ממתינה למש־
בבתי־המלאכד .לתיקון רכבות־המזדח שבלבוב היו ב שנת 1943מאות אחדות של פועלי־כפייה יהודיי ם .אחד מהם ,גבר גוץ ושקט בשם חסין, עבד באורוות־סוסים ליד הקאנטינה הגרמנית .תפקידו של חסין היה לה שגיח על סוסים אחדים .ני תנ ה לו רשות מיוחדת ללון באורווה .אשתו של חסין נהרגה באביב ,1943באחת מפעולות־הה שמדה שביצעו אנ שי הס.ס .בגיטו .בנם בן ה שמונה נמלט והוסתר על־ידי שכנים .בדרך כל שהי הגיעה לחסין הידיעה כי הילד נותר בחיים ,והוא נמצא בגיטו .חסין ה שיג ר שיו ד מ ע ב ר להיכנס לגיטו ,והבריח את בנו לתוך בתי־המלאכה של הרכבת המזרחית .היה שם ,באורווה ,אבוס עץ גדול ,בעל מכסה .חסין הני ח את בנו בתוך האבוס ,ונקב בדפנו תיו חורים אחדים ,כך שהילד יוכל לנשום. הילד נשאר שם כמעט שלושה חודשים .דק בלילה ,בעת שהגרמנים הלכו לבתיהם ,היה חסין מניח לבנו לצאת ולשאוף אוויר צח .אויגן יטר, המפקח הגרמני הממונה על כוח־האדם ,ידע על־אודות הילד ,וכן ידעו גם גרמנים אחרים ,אך הם שמרו על הסוד. באחד מימי הקיץ של שנת 1943גילה המפקח הראשי פטר ארנולדס את הסוד .לאחר מכן סופד לי כי אשד ,פולנייה שעבדה במטבח ,ושהיתד. מביאה מדי פעם מעט אוכל לילד ,גילתה זאת לארנולדס מתוך פליטת־פד- האסירים חששו ביותר מפניו .אם עובד־כפייה לא היה מברכו לשלום בכבוד המתאים ,היה ארנולד סוטר על לחיו .רוב הפקידים הגרמניים שהיו ממונים על בתי־המלאכה לתיקון רכבות היו מתייחסים אלינו יחס הוגן ו היו בזים לארנולדס ,אולם לא היה ביכולתם לע שות דבר ב עניין זה. ארנולדס הזעיק את שומרי הס.ס .של המחנה ,ומסר להם על הנער. .0.0אונטר שארפירר (רב־טוראי) שונבאך ,איש הקומאנדו המיוחד של
214
ה רו צ חי ם מג א לי צי ה המחנה שהיה ממונה על הוצאה־להורג ,בא לבית־המלאכה .ראיתיו משוחח עם ארנולדם בפתח הקאנטינה הגרמנית. רצתי לאורווה .אך היה זה מאוחר מדי .חסין ניצב ליד גופת בנו, שהושלכה על ערימת הזבל שמאחרי האורווה .חסין סיפר לי כי ארנולדס ו שונבאך נכנ סו לאורווה ,וארנולדס פתח את האבוס והצביע על הילד. שונבאך הוציא את הילד ,הרימו ואמר לאב להסתובב .הוא ירה בילד, השליך את גופ תו על ערימת הזבל׳ ואמר ל ח סין :״השלך אחת מ שמיכות־ הסוסים כדי לכסות את הגופה .חיש מ ה ד ד ארנולדס ו שונבאך נ שארו שעתיים בקאנטינה ,והשתכרו .הממונה הי שיר עלי ,קולראוץ ,אמר לי אחר כ ך :״כמובן ,ארנולדס חייב היה לשתות לשכרה ,כדי לשכוח את כל הפרשה״. במשך שנים לאחד המלחמה ני סי תי למצוא את ארנולדס ,בלא הצלחה. בינואר ,1958בעת שהיו לי ענייני ם להסדיר בדיסלדורף ,קלן ופראנקפורט, גילי תי באקראי כי פטר ארנולדס הוא עתה פקיד בכיר ברכבת הפדראלית הגרמנית בפאדרבורן .הודעתי לבית־המשפט בפאדרבורן ,ופרקליט המחוז ביקש מ מני לבוא שמה ולהתייצב בפני מר ארנולדס. העימות נתרחש בל שכתו של התובע המחוזי .האשמתי את ארנולדס באחריות למותו של הנער היהודי הקטן .ארנולדס לא הכחיש זאת .בסופו של דבר ,אמר :״מר ויזנ טל ,אולי נוכל להגיע לכלל הסכם ב עניין זה״. א מד תי :״מר ארנולדס ,אין אפשרות להגיע להסכם ,כ שמדובר במותו של ילד״. אז סיפר ארנולדס לפרקליט המחוז סיפור מסובך .לא היה זה הוא, למעשה ,אשר מסר ל .0.0על־אודות הילד שבאבוס .הדבר נע שה על־ידי אחד בשם שולצה ,מנהל הקאנטינה הגרמנית .היה זה נוח לארנולדס ,כיוון ששולצה מת ,ולא יכול היה להתגונן .מצאתי עד־מפתח אחר ,המפקח אויגן יטר׳ אחד מהפקידים הגרמניים בבתי־המלאכה של לבוב .יטר הודה כי הוא ידע על־דבר הנער הקטן באבוס ,כפי שידעו רבים אחרים ,ולא אמרו דבר .הוא סיפר לפרקליט המחוז כי היה ידוע לכל ,בבית־המלאכה׳ כי ארנולדס הוא אשד הסגיר את הנער לידי רוצחו .לאחר עדותו החל י ט ה המתגורר עתה ב שטוטגארט ,לקבל שיחות־טלפון אלמוניות באמצע הלילה .קולות זרים קראוהו ייודנ קנ כ ט״ (עבד־היהודים) ,ו היו מניחים לאחד מכן את השפופרת. מתוך אי־רצון היה על ה שלטונות להניח לפרשת התביעה כנגד אדנולדס .הוא בר־מזל .מתוך אלף ומאתיים היהודים שעבדו בבתי־המלאכה לתיקון רכבות בלבוב ,באותה העת ,נו תרו בחיים רק שלושה — ולא עלה
215
ה רו צ חי ם
בי ני נו
בידי למצוא את שני האחרים ,הע שויים לשמש עדים כנגדו .אולם איש הס.ס .שונבאך נאסר על־ידי המפקח הפלילי פאלר .שונבאך הודה מיד כי ירה בנער הקטן .עתה שרוי הוא במאסר. כן נזכרתי בריכארד רוקיטא ,סגן מפקד המחנה בלבוב ,אשר לאחר מכן עבר לטארנופול ,גם היא בגאליציה ,כדי להתקדם בהתמחותו כרוצח. הוא רצח שם מאות אחדות של יהודים ,ו אולי אף אלף? יש להניח כי הוא עצמו אינו יודע כמה .קראנו לרוקיטא ״הרוצח הידידו תי״ .מעולם לא הלקה מי שהו ,מעולם לא צעק על האסירים .הוא ירה בהם בנימוס .היה בו משהו מן האמן .הוא היה מנגן בכינור ,בקאטוביצ׳ה מולדתו ,ואהב מוסיקה .כאשר בא ללבוב ,הדבר הראשון אשר עשה היה לארגן תזמורת־ מחנה מיוחדת .היו בין האסירים כמה מוסיקאים מן השורה הראשונה. רוקיטא הטיל על זיג מונד שלכטר ,מלחין י הודי ידו ע׳ לחבר את ״טאנגו המוות״ .תזמורת המחנה ניגנ ה את טאנגו המוות ,בעת שבוצעו ההוצאות־ להורג .הוצאות־להורג בליווי מוסיקלי הן עניין של יום יום באופירה ,אולם בלבוב היו יורים כדורים של ממש ,בעת שהמוסיקה היתה מושמעת. פעם עבר רוקיטא במחנה ,וראה י הודי קשיש וחלו ש .היהודי הצדיע. רוקיטא קידם את פניו ברוב־ידידות ,השליך פיסת־נייר על הקרקע ,ואמר לקשיש להרימה .היהודי התכופף ,ואז רוקיטא ירה בו למוות .כפי שאמרתי, היה זה רוצח ידידו תי. בסופה של המלחמה היה רוקיטא במקום נכבד בראש ר שימתי ,אך לא יכול תי לגלותו .אף לא ידעתי אם נותר בחיים .אם כן ,הרי הוא שוב מוסיקאי ,ללא כל ספק. בסתיו 1958נסעתי ברכבת לדנבה .בקרוךהאוכל י שבתי מול קצין דני. התחלנו לשוחח .נתברר כי שניבו היינו במחנה גרוס־רוזן באותה התקופה, בשנת .1944לאחר המלחמה היה הקצין באיזור הבריטי של גרמניה .שוחחנו על אודות הימים ההם ,והזכרתי את רוקיטא .הקצין הדני שאל מה מראהו של רוקיטא. ״היו לו פנים רחבים ,עיניי ם גדולות ,ו שפתיים מזדקרות .הוא היטיב לנגן בכינור״. ״ מוז ר׳ /אמד הקצין הדני .״דו מני כי היה זה במועדון הקצינים בהאמ־ בורג ,בשנת 1947או — 1948והיתה שם תזמורת גרמנית .איני יכול לדעת כמובן בביטחה ,שכן עבר ז מן רב מאז .אולם אני סבור כי היה שם כנר שנראה כפי שאתה מתאר״. שיגרתי לתובע אנגלברגר דידו ח שבון על כך .התחלנו לחפש אחר רוקיטא בגרמניה הצפונית׳ אולם לא הצלחנו למצאו .בביקורי הבא בוואלד־
216
ה רו צ חי ם מ גא לי צי ה שוט שוחחתי על הפרשה עם המפקח הפלילי פאלר .הוא סיפר לי כי ערך חקירות בקרב איגודי המוסיקאים בהאמבורג ,ליבק וברמן .אין לחם חבר בשם רוקיטא .לאחר מכן שוחח עם מוסיקאים ,בתארו את רוקיטא. באחד הימים בא מוסיקאי לבקר אצלו .הוא מכי ה א מ ה אדם התואם את התיאור ,אך שמו אינו רוקיטא ,אלא דומאגאלה. ״ואז התחלתי לחפש אחר דומאגאלה״ ,אמר פאלה ״לא הצלחתי ,ושום אדם בשם כזה לא הופיע בר שימות של איגודי המוסיקאים .המשטרה גם היא לא הכירה את השם״. היה לי ר עיון :״הבה וננסה את קופת־ד,חולים .הרי הכל יש להם היום ביטוח רפואי — אף רוצחים״. באותו הערב התקשר עמי פאלר .״צדקת .יש בהאמבורג איש בשם דומאגאלה ,ואכן יש לו ביטוח רפואי .שוב אין הוא מוסיקאי .הוא שומר־ לילה .אני מקווה למצאו הלילה .אודיעך". שעתיים לאחר מכן ניג ש המפקח הפלילי פאלר לשומר־לילה בבית־ חרושת האמבורגי ,שהיה ידוע בשם ״דומאגאלה״. האיש הודה מיד כי שמו היה רוקיטא ,וכי היה בלבוב ובטארנופול. הוא סיפר לפאלר כי שוב אין הוא מנגן בכינור .היה זה רעיון מחוכם לקבל משרה של שומר־לילה .הדבר הפחית את סיכויי זי הויו על־ידי אחד מקורבנותירל שעבר .הדבר היה מצליח בידיו ,אלמלא היה מנסה לבטח את בריאותו .אכן ,הוא ע שוי להזדקק לביטוח זה .הוא נאסר והושלך לבית־ הכלא ,אך חלה והיה צורך לשחררו לתקופת־מה ,לשם טיפול רפואי. בטראגדיה של גאליציה מהווים מעשי־הטבח שבוצעו בסטאניסלאב אחד הפרקים המרגשים ביותר .בשנת 1939היו בסטאניסלאב כ־ 100,000תוש בים .מחציתם היו יהודים ,והמחצית האחרת — פולנים ואוקראינים .בהתאם לתוכנית של ״מיבצע ריינהארד״ עתידה היתד ,פולין ש ב ש ל טון הגרמנים להיות ״יו דנ ריי ך — ״נקייה מיהודים״ — בסוף שנת .1942בעיר סטא־ ניסלאב בוצעה התוכנית במדוייק. ב־ 12באוקטובר ב־ 1941הוקפו המחוזות היהודיים וכ־ 20,000יהודים נכלאו יחד ליד בית־הקברות היהודי .הכל מסרו את כספם ,תכשיטיהם, מעילי־הפרווה שלהם ,ובסופו של דבר — את בגדיהם .היהודים הערומים נדחפו לספן של שתי חפירות־טאנקים גדולות ,ונו רו בתת־מקלעים .לפי כתב־האישום שהוכן בסופו של דבר בזאלצבורג ,כנגד אנ שי ד,ס.ס .שהיו אחראים לפשע זה ,שני אחים בשם יוהאן וווילהלם מאואה ״החלה הפעולה בבוקר השכם ,והיא נסתיימה לאחר רדת החשיכה .כלי־רכב ממונעים
217
ה רו צ חי ם
בי ני נו
הוצבו מסביב לבית־הקברות ופנסיהם האירו את מחזה־ההשמדה12^ 00 . יהודים לכל הפחות נרצחו שם .השאר הוחזרו ערומים לגמרי לעיר...״ האחים מאואר היו מהסאדיסטים האכזריים ביותר שבסטאניסלאב .היו אלה ״פולקסדויט שה״ מפולין ,ו היו להם כל התסביכים של גרמנים ״נחותים״ מעין אלה .הניצולים הבודדים מטבח־סטאניסלאב סיפרו סיפורי־אימים על־ אודות שני האחים .אך למרבה הצער הם מסרו את שמותיהם כ״מאורר״, בתוספת האות ״ר״ .כתוצאה מכך ערך התובע זיכ טיג ,בלודוויגסבורג ,שהיה ממונה על הפרשה ,חיפו שים אחר שני אנ שים בשם ״מאורר״ ולא ״מאואר״. בשנת 1963פג שתי את זיכ טיג ,שסיפר לי כי חוקריו מצאו הרבה אנשים בשם מאורר ,אך איש מהם לא נולד בפולין .אמרתי כי אולי שמם של האחים הוא ״מאואר״ .התובע ביקש מ מני לערוך חיפו ש באוסטריה. התקשרתי עם ועדה שעקבה אחר הפולקסדויט שה בארץ זו .כן ,שני אחים, יוהאן ו־וילהלם מאואר ,היו בזאלצבורג ,שם עבדו ב שירותי־העזר האי־ וו אנגלי ,שהוא מוסד צדקה .יוהאן היה ״יועץ ל ענייני פליטים״ ,ווילהלם היה ממונה על בית־נוער? משרות מו שלמות ל שני רוצחי־המונים .אחד מעוזרי נסע למשטרת זאלצבורג ,וגילה כי שני האחים נולדו בפולין .הוא הביא עמו תצלום שלהם .בה תבונני בו ,נזכר תי כי לאמיתו של דבר פג שתי ביוהאן מאואר לאחר המלחמה ,בעת שהוא עבד במוסד־צדקה פרוטיס־ טאנטי ,ו אני ע שיתי משהו לטובת אירגון־פליטים י הודי .למרבה הצעד ,לא ידעתי אז על־אודות עברו. הודעתי על ה עניין לזיכ טיג ,והיג שתי את כל החומר נג ד האחים לפרקליט המחוז בזאלצבורג .מאסרם של האחים מאואר עודר סנסאציה במקום .המשפט נגדם ,שנערך בראשית ,1966הפך להיות אחד מפרקי־ השערוריה החמורים ביותר בתולדות המשפט האחר־מלחמתי באוסטריה. נראה היה כי אי אפשר כלל להרכיב חבר־מושבעים .שכן מועמדים כה רבים ביק שו לשחררם מתפקיד זה ,מסיבות מחלה או מסיבות אחרות. דברים מוזרים נתרחשו באולם בית־הדין ההומה־מאדם בעיר־הפסטיבאל היפה זאלצבורג .הקהל הריע לנא שמים ,וצחק כאשד עדים יהודיי ם הוש ב ע ו על התנ״ך .כל העדים זי הו את האחים? העדויות היו מ שכנעות ביותר. לאחר שעות־דיון רבות ,הודה חבר־המושבעים כי הנא שמים ביצעו מע שי־ רצח ,אך קבע כי הם פעלו מתוך כפייה ,בהוציאם־לפועל הוראות מלמעלה. בית־המ שפט נאלץ לזכות את הנא שמים .אולם השופט שישב־בראש הודיע להם ,בהתאם לקובץ־החוקים האוסטרי ,כי גזר־דינם של המושבעים אינו אלא ״טעות בולטת״ ,ועל כן יערך נגדם משפט חדש .עד אז י שארו הנאשמים בבית־הסוהר.
218
ה רו צ חי ם מג א לי צי ה (המשפט ה שני של האחים מאואר נערך בווינ ה בחודש נובמבר ,1966 ואז נמצאו א שמימ־בדין .יוהאן ני דון ל שמונה שנות מאסר ,ווילהלם - לשתים־עשרה שנים). גזר־הדין הראשון שנחרץ בזאלצבורג ,וההתנהגות האנטי שמית של הקהל בבית־המ שפט ,עוררו גלי־תדהמה באוסטריה כולה .העתון ״וינ ר ציי טונג״ כתב כי פסק־הדין ״מבי ש״ .סטודנטים קאתוליים וסוציאליסטים צעדו בחוצות וינ ה ,כשהם נו שאים כרזות בהן נ א מר :״אוסטריה :גן־עדן לפושעים נאציים״ .לא סייעתי למהלך הענייני ם כאשר גילי תי — לצערי באיחור רב מדי — כי ראש חבר־המושבעים היה נ אצי אוסטרי בלתי־ ליגאלי ,ואיש ס.א .לשעבר.
219
*
פרק שממה עשר
אחד מל״ן הצד<ק<כו
בעוד שפראנץ מורד ניהל את השמדתם של 80,000היהודים שבווילנה, בשנת ,1942עשה שם במקרה אוסטרי אחר .שמו היד .אנטון שמיד ,ומוצאו — מווינה .הוא היה בן ארבעים ושתים שנה ,סמל בוורמאכט הסדיר. כאוסטרים רבים אחרים ,הוא גויי ס לוורמאכט. שמיד לא היה סמל־ת״ס אופייני .הוא היה אדם שקט .שהירבה להרהר ולא אמר הרבה? היו לו ידידי ם מועטים בקרב ע מי תיו בצבא .קיים דק תצלום אחד שלו .נראים בו פנים מהורהרים ,הגוני ם ,עיניי ם רכות ועצ ר בות ,שיער כהה ושפט קטן .יחידת־הצבא שלו היתה בווילנ ה בחודשים הגרועים ביותר של פעילות־הה שמדה של מורד. אנטון שמיד היה קאתולי אדוק ,אשר סבל סבל עמוק כאשד חזה בסיבלם של אחרים .הוא היה גם גבר בעל אומץ־לב בלתי־רגיל .סיפורו עלול היה להישאר נעלם ,אלמלא עדויו ת שונות שנכללו ב תיקנו על־ אודות מודד .בין 250הניצולים מגי טו וילנא ,יש אחדים שאת חייהם הציל אנטון שמיד .הם סיפרו לי לאחר מכן את סיפורו. גרמנים רבים בווילנא גינו בחשאי את מע שי־הזוועה שביצע מורד, אד הם לא העזו לעשות דבר .שמיד החליט כי מחובתו הנוצרית לסייע ליהודים הנרדפים .הוא הפך לאירגוךעזרה חשאי ,בן איש אחד .הוא היה חומק לתוך הגיטו ,מתוך סיכון אי שי רב ,והיה מביא ליהודים הגוועים ברעב מזון ,הוא היה נו שא בכיסיו בקבוקי חלב ,ומביאם לתינוקות .הוא ידע כי אלפי יהודים מסתתרים במקומות אחרים בווילנא ,ושימש כבלדר ביניהם לבין ידידיה ם שבגיטו .הוא העביר שדרים ,לחם ותרופות .הוא אף העז לגנוב רובי־וורמאכט ,אותם מסר ללוחמי־ההתגגדות היהודיים. ״הוא עשה את כל הדברים הללו בלא שיצפה לכך שמישהו יודה לו על כך״ ,אמר לי אחד הניצולים .״הוא עשאם מתוך טוב לבו .ב שבילנו, בגיטו ,היה גבר צנום ושקט זה ,במדי־הסמל שלו ,בבחינת קדוש״. הבלתי־נמנע אירע .הגיסטאפו גילה ,בי מיו הרא שונים של חודש אפריל
220
א חד מ ל ״ו ה צ די קי ם ,1942כי שמיד ניסה להבריח חמישה יהודים מן הגיטו ,ולהביאם ליערות פונארי הסמוכים ,בהם קיוו להסתתר .הוא נאסר .בבוקר נערך נג דו משפט צבאי גרמני ,והוא ני דון למוות. שעתיים לאחר מכן כתב שמיד לאשתו ,שטפי: קיבלתי את שני מכתביך ...שמח כי הכל כשורה אצלך .חייב אני לספר לך מה הגודל המצפה לי ,אך אנא ,היי אמיצה בעת שתקראי את ה שורות הבאות ...זה עתה דנוני למוות ,ב ביו ד דין צבאי .אין מה לעשות ,פרט להגשת בקשה לחנינה ,וזאת ע שיתי .הדבר לא יוכרע אלא בצהרים ,אך אני סבור כי בקשתי תידחה .כל הבק שות הדומות נד חו עד כה. אך ,יקירי ,התעודדו .השלמתי עם גורלי .הוחלט בשמים — האל הטוב הוא שחרץ את גורלי — ו אין מה לעשות ב עניין זה .אני כה רגוע ,עד כי קשה להאמין בכך .ז הו רצונו של האלוהים ,והוא הביא לידי כך שאהיה אמיץ־לב .אני מקווה שגם לך יעני ק אומץ־ לב. חייב אני לספר לך כיצד אירע הדבר .יהודים כה רבים כאן גור שו על־ידי החיילים הליטאים ונו רו באחו שמחוץ לעיר — בין 2,000 ל־ 3,000איש מדי פעם .הם היו מטיחים תינוקות אל גז עי העצים — התוכלי לתאר לעצמך זאת ז היו לי הוראות (אם כי ה עניין לא מצא כלל חן ב עיני) לתפוס את מקופ־הפיזור ,שבו ע ב ת 140יהודים. הם ביק שו מ מני לסלקם משם .הינ ח תי להם ל שכנעני — הרי יודע ת את כי לב רך לי .לא יכול תי להרהר ב עניין .סייע תי להם ,ו שופטי סבורים כי ע שיתי מעשה דע מאוד .יהיה זה קשה ב שבילכן ,שטפי וגרתה יקרות ,אך סלחרנא לי :פעלתי כיצור אנו ש ,ולא רציתי לפגוע באיש. כאשר תקראו את מכתבי זה ,שוב לא אהיה עלי־אדמות .לא אוכל לחזור ולכתוב אליכן .אך היו נא בטוחות כי נחזור וניפג ש ,בעולם טוב יותר ,עם א בינו שבשמים .כתבתי מכתב קודם ב־ 1באפריל, וצירפתי את תצלומה של גרתה .מכתב זה אמסור לידי הכומר... ארבעה ימים לאחר מכן ,ב־ 13באפריל ,הוצא אנטון שמיד להורג .הוא מת יחד עם חמשת היהודים שאותם רצה להציל .הוא נקבר בבית־קברות קטן לחיילים ,בווילנא .יומיי ם לאחר מכן שלח הכומר ,הפאסטור פריץ קרופ ,את מכתבו האחרון של שמיד לאלמנתו בווינה. ביום ב /ה* , 13בשעה 3.00אחר הצהרים ,נאלץ בעלך היקר להסתלק (כתב קרופ) .היי תי עמו ב שעותיו האחרונות ...הוא התפלל ונו תר
221
ה רו צ חי ם
בי ני נו
אמיץ־לב עד הסוף ממש .משאלתו האחרונה היתה בי אומר לך כי גם את חייבת להישאר אמיצת־לב... השם אנ טון שמיד מופיע באחדים מן היומנים שכתבו יהודים אשד ני ספו לאחר מכן בגי טו וילנא .הכל תיארו את נדיבו ת־לבו ואת אומץ־לבו. אחדים מהניצולים זוכרים אותו היטב .התחלתי לאסוף את עדויותיהם. באחד הימים בא לבקרני בווינה י די די הד״ר מארק דבורז׳צקי ,מתל־אביב, אשר עדותו בקשר לווילנא בעת משפט אייכמן סייעה ל שכנע את האוס טרים כי צריך יהיה להעמיד לדין גם את מורר .הוא מסר לי את מענה של אלמנת אנטון שמיד. ביקרתי אצל מרת שמיד ,אשד .יגעה וקשישה המחזיקה בחנות קטנה, ושרכושה דל ביותר .בתה הנ שואה ,גרתה ,חיה עמה .הן סיפרו לי כי חייהן לא היו קלים כלל ב שנת ,1942בעת שנודע ברובע כי הסמל שמיד הוצא־להורג משום שניסה להציל יהודים אחדים .אחדים מן השכנים אף ה שמיעו איומים כלפי מרת שמיד ,אלמנתו של ה״ בוגד׳ /ואמרו לה לנטוש את הרובע .היו כאלה שניפצו את שמשות ביתה. שאלתי את מרת שמיד האם יש לה משאלה כלשהי .כן ,אמרה ,היא היתד .רוצה לעלות על קבר בעלה בווילנא .לא היה קל להסדיר זאת1,׳■ משום שווילנא ,עד שנת ,1965היתד ,סגורה מטעם הרוסים לתיירים אזרחיים .סיפרתי את הפרשה כולה לשגריר הסובייטי בווינה .וביק שתיו להשיג אי שור למשפחה לנסוע לווילנא .אמרתי כי המרכז לתיעוד יממן את הנסיעה .ב־ 25באוקטובר 1965עלו מרת שמיד ,בתה וחתנה על הרכבת למינסק ,ומשם עלו על מטוס שהמריא לווילנא .מרכז התיעוד עומד להסדיר כי מצבה תוקם על קברו של אנטון שמיד ,ועליה הכתובת:
פ״נ איש שחשב בי חשוב יותר לסייע לכריות מאשר לחיות מרת שמיד הראתה לי מכתב קודם מבעלה ,שתאריכו ה* 1באפריל .1942באותה העת ,כבר ערך הגיסטאפו חקירה נגדו .״הכל חייבים למות ביום מן הימים״ ,כ תג ״ני תן למות כתליין ,או כעוזר .אני היי תי רוצה למות כעוזר״. אכן ,אחד מל״ו הצדיקים.
222
פרק תשעה עשר
המומחה לאר<אנ<זצ<ה
ב שנים האחרונות ע שיתי ז מן לב בהולאנד ,וקיימ תי קשרים הדוקים עם מרכז התיעוד ההולאנדי באמשטרדם ,בעת חיפו שי אחד מי שלקח־ בשבי את אנה פראנק ,ובעת חקירותי בפעולותיו של הד״ר אריד ראיאקו־ ביץ .טריומוויראט־הצמרת בעת הכיבו ש הנאצי של הולאנד היד .מורכב משלושה נאצים אוסטריים רבי־מעלה :ה ד׳ ר ארתור זייס־אינקווארט, הרייבסקומיסאר של היטלר! הד״ר האנס פישבק ,שהיה גנרל־קומיסאר ל ענייני כספים ומסחר? וס.ס .גרופנפירר (לייטנאנט־קולונל) ואלטר ראוטר, שהיה גנראל־קומיסאר ל ענייני בטחון .שלושת אלה היוו את ג רעינו של ״מועדון הדאנובה״ הידוע לשימצה ,שחבריו היו נאצים אוסטריים נכבדים בהולאנד .לאחד המלחמה ,העידו פו שעי־מלחמה נאציים רבים בהולאנד, במשפטים שונים ,כי חברי מועדון הדאנובה אחראים לכל ההחלטות הח שו בות בעת הכיבו ש הגרמני של הולאנד .החברים היו מתכנסים מדי יום ר כדי להחליט ב ענייני ם של חיים ומוות — וברוב המקרים היתד .מ שבעות החלטותיהם מוות .מבין שלושה ״מנהיגי ם״ אלה הוצא־להורג זייס־אינק־ וואדט בנירנברג .וראוטר זכה לגורל דומה בהולאנד. ומה בדבר פישבק ? י די די בהולאנד היו סבורים כי הלך לעולמו .סירבתי להאמין בכך ,משום שלא יכול תי למצוא הוכחות לכך .התחלתי חוקר איפוא את התיקים בקשר לפישבק .הפריט הראשון היה מפברואר , 1938 בעת שהיטלר שיגר את ״ תביעו תיו״ הרא שונות לקאנצלר האוסטרי דולפוס. ביני הן היתד .תביעת הפירר כי הד״ר האנס פישבק ימונה מיניסטר המסחר, בממשלה חדשה ,פרו־נאצית ,שתוקם באוסטריה .בהתאם לרשומות הצטרף פישבק למפלגה הנאצית הבלתי־חוקית באוסטריה ב שנת ,1937וקיבל את כרטיס־חבר מספר .6,133,529שו שניג לא נענה לתביעות היטלר ,ו שבועות אחדים לאחר מכן פלש היטלר לאוסטריה .עתה הוקמה ממשלה אוסטרית על־ידי זייס־אינקווארט ,ובה נתמנה הד״ר האנס פישבק למיניסטר הכלכלה
ה רו צ חי ם
בי ני נו
והמסחר .בעת הרדיפה אחרי י הודי אוסטריה ,שבאה לאחר מכן ,גילה פישבק את כ ש מנו ל שוד וגזל בסיטונות .הוא היה האיש שניסח את תוכנית ה״אריאניזאציה״ של בל הרכוש היהודי באוסטריה .עובדה זו מוכחת על־ידי מיסמכים שנקראו בנירנברג ב־ 29בנובמבר ,1945בנוכחות ג דינג בעת חקירת־ה שתי־והערב של ג רינג ,קרא התובע מיסמך מספר —1816 פס ,מוצג מספר ארה״ב— ,261שהעיד על היעילו ת שבה גזלה ממשלת זייס־אינקווארט את רכושס של י הודי אוסטריה .ה מדיניו ת פותחה בי שיבה שנתקיימה ב־ 12בנובמבר ,1938בראשותו של ג רינג ,בברלין ,ב מיניסטריון האוויר של הרייך .נכ חו באותה י שיבה ,בהתאם לעדותו של ג רינג בעת המשפט ,היידריך ,מנ היג המשטרה החשאית הנאצית? הד״ר פריק ,מיניסטר הפנים ! גבלס ! פונק ,מיניסטר הכלכלה הרוזן שוורין פון קרוסיק ,מיניסטר הפינ אנ סי טז וכן ״פישבק מאוסטריה״. לאחר שהדיפלומאט הגרמני ארנסט פון דאת נרצח על־ידי הסטודנט היהודי הרשל גרינ שפאן ,בפאריס ,נדד בנובמבר , 1938יעץ פישבק לג רינג להטיל על י הודי גרמניה ואוסטריה קנם קיבוצי בן ביליון מארק ,בתורת עונ ש .לפי מיסמכי נירנברג ,הציע פישבק את התוכנית המפורטת דלהלן לגזילת רכושם של הי הודי ם: הוד מעלתך: ב עניין זה (השאלה היהודית) יש לגו כבר תובנית מושלמת לגמרי לגבי אוסטריה .יש 12,000בעלי־מלאכה יהודיים ויש 5,000חנויו ת קמעונאיות יהודיו ת בווינ ה .לפני תפיסת ה שלטון בבד היתה בי דינו תוכנית מוגמרת לגבי הסוחרים ,בקשר לסד־בל זה של 17,000 חנויו ת .מתוך חנויותיהם של 17,000בעלי־המלאכה ,עתידות היו כ־ 10,000להיסגר לגמרי ,ר 2,000עתידות היו להישאר פתוחות! 4,000מבין 5,000חנויות־הקמעונאים יש לסגור ,ו אילו 1,000יש להשאיר פתוחות ,כלומד להעבירן אדיאניזאציה .בהתאם לתוכני ת זו ,הדי בין 3,000ל־ 3,500מבין סך־הכל 17,000החנויו ת תשארנה פתוחות ,וכל השאר — תיסגרנה .על כך הוחלט לאחר חקירות שנערכו לגבי כל ענף וענף ,ולפי הצרכים המקומיים ,מתוך תיאום עם כל ה שלטונות המוסמכים ,והתוכנית מוכנה לפירסום ברגע שנקבל את החוק שביק שנו בחודש ספטמבר .חוק זה יסמיך או תנו למנוע ר שיונות מבעלי־מלאכה ,בלי קשר לשאלה היהודית. ג רינג ה שיב :״אפרסם צו זה היום״ .הוא העיר ,ברוב־ שמחה: ״עלי לומד כי הצעה זו נפלאה .כך תיפתר כל הפרשה בווינ ה,
224
ה מו מ ח ה ל א רי אניז צי ה אחת הבירות היהודיו ת ,כביכול ,עד הג־המולה או עד סוף ה שנה״. ואז אמד מיניסטר הכלכלה הגרמני ,פונ ק :״נוכל לעשות אותו הדבר גם כאן״. ״במלים אחרות״ ,אמר התובע בנירנברג׳ ״פתרונו של זיי ם־ אינקווארט נראה בעין כה יפה ,עד כי התייחסו אליו כאל דגם לשאר חלקי הרייך״. אולם פתרונו של זייס־אינקווארט היה׳ לאמיתו של דבר ,פתרונו של הד״ר האנס פי שבק. לאחר מכן ,בהולאנד ,היה הד״ר פישבק הגרוע שברודפי־היהודים שבקרב הנאצים .ב־ 8באפריל 1942ערך ביקור במחנה עבודת־כפייה שבו הוחזקו אלפיים יהודים .לאחר מכן שיגר לזייס־אינקווארט דין וח שבון: ״תנאי־ה שיכון והמזון של היהודים כה טובים ,עד כי אין להסביר זאת״, והוא הגי ש הצעות ל שינויים יסודיים .פישבק נכח במה שהיה קרוי ״י שיבת היהודים״ שנערכה ב־ 16באוקטובר .1942בהשתתפות זייס־אינקווארט ואחרים ,בה נדונה שאלת הגלייתם של י הודי הולאנד .יש בי דינו חליפת־ מכתבים בין זייס־אינקווארט ,ראוטר ופישבק שנתקיימה ב שנת ,1941בה מזכירים שלושת החברים העיקריים של ״מועדון הדאנובה״ זו הפעם הראשונה את המונח ״ אוי סזידלונג״ (י שוב־מחד ש) של היהודים ,במקום ״ אויסוואנדרונג״ (הגידה) .בינ תיי ם ,בזז פישבק בליל אתהמ שקההולאנדי. הוא ״חיסל״ 13,000מיפעלים יהודיי ם ! הביא ל״אריאניזאציה״ של 2,000 חנויו ת יהודיו ת ,והעביר לגרמניה ביליוני ם אחדים של גילדרים הולאנדיים. הגלייתם של י הודי הולאנד בוצעה בהיעדר מוחלט של רג שוודאנו ש. יש בידי מכתב שנכתב בידי י הודי הולאנדי בשם ג .א .פאן דר האל, לגנראל כריסטיאנסן ,מפקד הצבא הגרמני בהולאנד .פאן דד האל כתב כי איבד את שתי רגליו בפעולה במאי ,1940והוא ביקש כי יפטרו אותו מהגליית־היהודים .הוא הוגלה ומת במחנה־ריכוז .מכתבו נמצא רק לאחר מכן .הוא נו שא את הרי שום :״י הודי נשאר תמיד י הודי — עם רגליים, או בלעדיהן״. פישבק היה חבר אותה קבוצה קטנה ,בצמרת הנאצית ,שהיתה בקיאה ביותר בתוכנית ו ב מנגנון ל״פתרון הסופי של הבעיה היהודית״ ,ואשר סייע ב שכלולו של ״הפתרון הסופי״ .היה זה איש פיקח ,רב־תו שייה ואכזרי. לאחר שבעלות־הברית שחררו חלק נכבד מהולאנד ,עברו פישבק ואנ שי־ מטהו לאיזור הצפון־מזרחי של המדינה ,והמ שיכו ב״חיסול" רכוש הולאנדי ,ובהעברת הנכסים לגרמניה. מ שנסתיימה המלחמה ,הופיע פישבק בר שימות ה״מבוקשים״ של
225
ה רו צ חי ם
בי ני נו
אוסטריה והולאנד גם יחד ,אך אי־אפשר היה למצאו .באוסטריה ,באותה העת ,היו נאצים מסוגו של פישבק נידוני ם למאסר־עולם על פשעים הפחותים מאלה שביצע הוא .הוא הועמד לדין שלא בפניו ,על בגידה במולדת ,וכל נכסיו באוסטריה הוחרמו .בהולאנד קרוב לוודאי שהמשפט היה מסתיים בעונ ש־מוות .אולם אי־אפשר היה למצוא אותו ב שתי הארצות גם יחד .באוסטריה היה רשום כ״נעדר״ ,ובהולאנד הני חו כי מת. אי־אפשר היה למצוא את עקבותיו ,עד שאשה י הודיי ה קשישה באה למשרדי בווינה .באחד מי מי ספטמבר .1965היא היתה מלאת־יאו ש .בעת מלחמת העולם ה שנייה ,בעת שהיא ובעלה עמדו להיות משולחים לגלות, התקשר עמם י דיד לא־יהודי והבטיח לקחת על עצמו את הטיפול בבית־ העסק שלהם ולנהלו ״עד אשד ת שובו״. ״עתה הוא מנהלה הכללי של פירמה ,כאן בווינ ה״ ,אמרה הקשישה. ״הלכתי לראותו ,אך הוא הכחיש הכל .אץ הוא יכול לזכור כי לקח לידיו את הפירמה שלנו .הוא אמר לי כי אל־לי להטרידו ,והשליך אותי החוצה״. אותו סיפור י שךנו שן .הזקנים טעו טעות מרה בכך שנותרו בחיים, שחזרו ,ושביקשו לקבל שוב את רכושם .שאלתיה האם יש לה מיסמך כתוב כלשהו ,ב ענין זה. ״לא העזנו״ ,אמרה .״נ תנו בו אימון״. שאלתי :״התוכלי להוכיח את טענתך? היש לך עד כל שהוז״ ״כן .בעלי י תן לך את שמותיהם של אנ שים אחדים שידעו על העבדת החזקה על הפירמה .הד״ר האנס פישבק הוא אחד מהם .הוא היה קשור קשר אמיץ עם ה״אריאניזאציה״ של רכוש י הודי״. ״פישבק לא יוכל לסייע לך״ ,אמרתי .״הוא מת״. האשה נעצה בי את מבטה .״הוא לא היה מת לפני ארבעה שבועות. אני מכירה אשה אוסטרית שאמרה לי כי שוחחה לאחרונה עם פישבק. היא אמרה כי הוא יועץ תע שייתי באחת הערים הגדולות של גרמניה״. ״התוכלי לה שיג ממנה את מענו של פישבק ?״ הקשישה הניעה ראשה בעצב .״לא ,אין היא מסכימה לתת את המען .עדיין היא פרו־נאצית בכל לבה״. לאחד הסתלקה ,י שבתי במו שבי במשך זמן רב .הדי עוד פו שע ששרד ו שג שג ,בעוד שהכל מניחים כי מת .התחלתי לחקור .ז מן קצר לאחד סוף המלחמה ,מצאתי ,עבד פישבק לאיטליה ,ומשם לדרופ־אמריקה ,וכל זאת בסיוע אודיסה .הוא התיי שב בארגנטינה .ב שנת ,1957לאחד שהפאר־ לאמנט האוסטרי ביטל את חוק פשעי המלחמה ,נעלם שמו של הד״ר
226
ה מו מ ח ה ל א רי אניז צי ה האנס פישבק מרשימת פו שעי־המלחמה הנעדרים .פישבק החליט כי הגיעה העת לחזור לאירופה. האשד .אמרה כי עתה משמש הוא כיועץ תע שייתי בגרמניה .פירו שו של דבר כי הוא גר בוודאי בעיר תע שייתית גדולה .שלחתי מכתבים אחדים וביק שתי מידידי ם בגרמניה בי יבדקו האם הד״ר האנס פישבק רשום במדדיכי־הטלפון של ערים גרמניו ת שונות .כל התשובות היו שליליות .אחר כך התחלתי ל עיין ב״קומפאם״ הגרמני ,מעין ״מי ומי״ לגבי אישים בולטים בתע שייה ,במסחר ובחיי־הכספים של גרמניה .שם מצאתי את שמו של הד״ר חואן פי שבק׳ אזרח ארגנ טיני ,יועץ פינ אנסי .ה מ ען: רחוב אלפדד , 140אסן. כן ,היה זה פישבק ,פושע המלחמה ,ועכ שיו חבר מכובד בקהילת אנ שי־ העסקים של אסן .מביתו באסן המרחק במכונית לגבול ההולאנדי אינו מגיע כדי שעת נסיעה .גי לינו כי יש לו דרכון ארגנ טיני ,מספר ,4507366 שנופק בבואנוס־איירס ב־ 25בספטמבר .1957הודענו על כך ל שלטונות ה שיפוטיים של הולאנד .המרכז לתיעוד בהולאנד ,ומשטרת הולאנד ,הכינו תיק עבה ובו עדויו ת מר שיעות ,והתיק נמסר לידי מיניסטרית המשפטים ההולאנדי ,בהאג .השגריר ההולאנדי בבון הודיע רשמית על ה עניין ל שלטונות הגרמניים .התובע ב מינכן שערך חקירות לגבי פשעי־המלחמה הגרמניים בהולנד ,קיבל גם הוא הודעה מתאימה. אולם קדה המקרה ,והפשעים שלגביהם יכלו ה שלטונות ההולאנדיים למצוא עדויו ת י שירות ו מיידיו ת בכללו כולם במסגרת חוק־ההתיי שנות הגרמני .עד כה לא נתבק שו הגרמנים להסגיר את פישבק להולאנד ,מקום שם אין חוק ההתיי שנות חל על פ שעיו .הרשות שהיתה לו להישאר בגרמניה פגה ב־ 6באפריל , 1966ומ שמר־הגבול האוסטרי קיבל הוראה שלא להתיר לו לחזור לארץ־מולדתו .ה שלטונות ההולאנדיים מנסים למצוא הוכחות ,באמצעות עדים ומיסמכים ,כי פישבק היה שותף למעשי רצח — פשע שאינו נכלל בתחולתו של חוק־ההתיי שנות הגרמני .י תכן איפוא כי יבוא יו מו של הד״ד האנס פי שבק ,רא ש־ודא שון למבצעי האדיא* ניז אציה.
227
*
פרק עשרים
הפן האחר של ה<רח
באחד מימי אפריל , 1945זמן קצר לפני תום המלחמה באירופה ,הגיעה רכבת מהונגריה למאוטהאוזן .רוב הנוסעים היו תשושים ומצומקים? נראה היה כי הנהלת המחנה כבר ויתרה עליהם ,מראש ,כיוון שהם שוגרו י שירות לבלוק־המוות שבו אני עצמי שהיתי באותה עת. בין הבאים היה רבי הונג רי נודע .התהלכה שמועה כי הוא הצליח להבריח לתוך מחנה־הריכוז סידור־תפילה קטן .הערצתי את הרבי על אומץ־לבו .בוודאי ידע כי הס.ם .העני ש כל מי שנתפס כשהוא מביא ע מו חפצים כלשהם — אף מברשת־שניים י שנה ,או פיסת ראי שבור. הרבי בא לחדרנו ביום המחרת ,כשהוא עובד ממיטה למיטה .רבים מן הגוועיט־מרעב היו חלושים אף מכדי שיוכלו להתיי שב על דרג שיהם. תיארתי לעצמי כי הרבי מתכוון לשוחח עמם ,ולספק להם סעד רוחני. תמורת זאת ,אמר כי הוא י שאיל לכל אחד מהם את סידור־התפילה שלו למשך חמש־עשרה דקות .״דמי ההשאלה״ י היו רבע ממנת־המרק היומי ת של כל אסיר .קערה אחת של נוזל מימי — זה היה כל אשר קיבלנו מדי עשרים וארבע שעות ,אך רבים היו מוכנים לוותר ברצון על חלק מתוכנה של קערה זאת ,ובלבד שיהיה הסידור בידיהם למשך חמש־עשרה דקות. היה זה סידור קטן ושחור ,והם החזיקוהו בין כפות־ידיהם .הם היו חלשים מכדי שיוכלו לקרוא בו ,אך סידוד־התפילה העלה בהם זכרונו ת מימי־ ילדותם ,תפילת ליל שבת בבית־הכנסת ,קולו של החזן .הספר הקטן החזירם לחדר־המגורים שלהם ,בו הדליקו נרות לכבוד שבת ,וריח ניחוח נדף• מן המטבח .אחד הגוססים בחדרנו היה שופט ,אשד המיר את דתו ונע שה קאתולי ,אך עתה שכר גם הוא את הסידור הקטן ועשה חמש־עשרה דקו ת יקרות בהעלאת זכרונו ת — ואז מסר לדבי רבע ממנודהמרק שלו. למעשה ,הלך הרבי לעולמו לפני כל האחרים .הכמות המוגזמת של מרק הגדי שה את הסאה ,מבחינת מערכת־העיכול המוחלשת שלו .הוא
228
ה פ ן ה א ח ר ש ל הי דד!
נלקח מעמנו ,אך הבריות כמעט לא שמו לב לכך .תהיתי מה אירע לסידורו. לאחר השחרור נלקחנו למחנה־ד״נופש בינדרמיכל בלינץ ,מקום שם טיפלו בנו רופאים אמריקנים .האמריקנים הקימו בית־כנסת קטן בתוך תחומו של מחנה־הנופ ש .לתפילת־הפתיחה ,באפריל ,1946הובא ספר־ תורה מאמריקה ,ורבי זקן הגיע משם כדי להשמיע את התפילה הראשונה. אמרתי לידידי כי אין אני עומד לקחת חלק בטקס התפילה .לא יכולתי לספר להם כי שוב איני רוצה לראות רבי ,לעולם .לא יכולתי לשכוח את רודף־הבצע שהמיר אמונה במזון .במקום להגי ש סעד לגוססים — מילא את כרסו במרק שלהם .קצתי באנשים מעין אלה. באותו הלילה בא הרב סילוור לראותני .היה זה גבר נמוך־קומה ,שלבש מדי־צבא אמריקניים ,בלא סימני דרגה או חיל .היה לו זקנקן לבן ,ו עיניו הבוהקות האירו מתוך טוב־לב .הוא היה לפחות בן שבעים וחמש ,אך מוחו היה חריף וקולו — קולו של צעיר־לימים .הוא סיפר לי כי נולד באוקראינה ,ארץ־הפוגרומים ,והיגר בהיותו נער לאמריקה ,ארץ־התקווה. הוא הניח את י דו על כתפי .״ובכן ,מספרים לי כי אתה ברוגז עם אלוהים?" אמר ביידי ש ,וחייך לעומתי. אמרתי כי אין אני שרוי ברוגז עם האלוהים ,אלא עם אחד ממשרתיו, וסיפרתי לו את אשר אירע. הוא הוסיף לחייך .״וזה כל מה שיש לך לספר לי?״ ״האין זה מספיק ,רבי?" שאלתי. ״שוטה שכמותך״ ,אמר .״ובכן ,אין אתה זוכר אלא את האיש הרע, שנטל משהו מן האנשים הטובים .מדוע לא תיזכר ,תמורת זאת ,באנ שים הטובים ,שנתנו משהו לאיש הרע?״ הוא נגע בי בכף־ידו הפרושה ,ויצא. השתתפתי בטקס־התפילה ביום המחרת .מאז אותו היום ני סי תי לזכור תמיד כי יש שני פנים לכל מטבע ,אם כי לעתים קשה להבחין בפן האחד, ממש כפי שקשה לראות את הפן האחר של הירח.
.1 תכופות מהרהר אני ברבי סילוור הקשיש ,בעת שאני ניצב בפני בעיה סבוכה ,שאין לה פתרונות פשוטים .חשבתי עליו באחד הבקרים ,בספטמבר ,1965בעת שמדת ק .ישבה מולי .היא היתה לבושה בחליפת־טוויד ונשאה עמה תיק־ שינה קטן .שערה היה פרוע .היא בילתה את כל הלילה ברכבת שהגיעה מגרמניה ,והיא הגיעה במוני ת מן התחנה אל משרדי. ״היה עלי לראותך ,מר ויזנ טל .לא יכולתי להמתין עוד .אני זקוקה לעזרה בפר שת־הפיצויים שלי .ועלי לשוחח עם מי שהו המאמין בי .איש אינו מאמין לדברי ,משום שסיפורי קשה כל כך להיא מך.
229
ה רו צ חי ם
בי ני נו
אולם סיפורה סיפור־אמת הוא .לאחר מכן בדקתי בקפדנות את כל גנ ר ל של הי הו דיי ה א ש תו הי א העובדות .מ ר ת ק. ם .ם .ג ר מ ני ל ש ע ב ר. היא היתד .בת ששים כאשר באה לראותני ,ו היו בפניה קמטי־סבל עמוקים .אולם האמנתי לה כאשר אמדה לי כי היתד .פעם נערה יפה — ופרועה למדי .היא ירשה את מזגה הסועד מאמה ,שהיתה שחקנית בווינ ה. היא עצמה הפכה להיות שחקנית קטנה ,והיא מילאה תפקידים זעירים במינכן ,ב שנת <1934בעת שפגשה בו .נכנה אותו בשם האנס .פרשת־ אהבתם היתה מלאת־רגש וחופ שייה מדאגות .הם הסכימו ביניהם שלא לשוחח על־אודות העתיד .היא ידעה כי הוא הולך מדי יום ביו מו למשרד כלשהו ,אך לא שאלתו שאלות מפורטות לגבי עבודתו .היא שמחה ביותר כי הוא עו ב ה והסתפקה בכך ז שכן אנ שים רבים היו מובטלים במינכן ובשאר ערי גרמניה בשנת .1934רק כאשר הרופא אמר לה כי היא עומדת ללדת ,החלה לשאול שאלות מספד .האנס נטל אותה בזרועו תיו ואמר לה כי אל־לה לבכות .עליו להתוודות ב פני ה :הוא מ שתייך למדור הפוליטי של ה.0ס .זה היה ה״משרד״ שאליו היה הולך מדי בוקר בבוקר. ״לא בכיתי״ ,אמרה לי מרת ק .״היי תי מבוהלת ,משום שעתה היי תי חייבת להתוודות גם אני .סיפרתי לו כי אבי הלך לעולמו .שיקרתי לו. אמי היתה קאתולית< אבי ,אבי ה ב ל תי ־ חו ק י ,היה עורך־דין י הודי בברלין .פירו שו של דבר ,שאין אני ״ארית״ כפי שחשב .אני י הודייה למחצה .בתורת איש ס.ס .לעולם לא יוכל ל שאתני לאשה .אולם האנס סירב להודות בתבוסד (.הוא היה גבר נפלא .הוא אמר כי נוכל למסור את התינוק לבית־תינוקות של ה.0ס ,.ולחיות י ח דיו בלא ני שואין .אמדתי כי רוצה אני לגדל את הילד בעצמי .האנס נסע לברלין ושוחח עם אבי, שאמר לו כי שמו אינו מופיע על שום מיסמך בקשר אלי .פירו שו של דבר כי אוכל להודיע כי אני ארית ,וכי נוכל להינ שא .למעשה לא היה זה עניין קל ,והאנס צריך היה להתווכח במשך שנתיים ,עד שהס.ס .הניח לו ל שאתני לאשד <.אני מניחה שהיו להם ספקות ,כיוון שבאורח ר שפי לא היה לי אב .אולם היי תי בלונדי ת ,ו עיני כחולות .אילו היי תי נראית י הודייה ,לעולם לא היו מניחים לנו להינ שא״. הם היו מאושרים ביותר ,עם ילדתם הפעוטה ,והיתד .להם דידה גדולה במינכן .את האנס היו מסיעים מדי בוקר במכונית רשמית למשרדו במחנה הריכוז דאכאו ,מקום שם היה ממונה על המחלקה הפוליטית. ״החלק הנורא ביותר טרם נתהולל״ ,הוסיפה מרת ק .״האנס הצליח תמיד להימנע מאותם קורסים מיוחדים ,כיצד לצוד בני־אדם ולענותם
230
ה פן ה א ח ר של הי ר ח ולרצחם .כן ,היו להם קורסים מעין אלה אף באותן ה שנים .אולם עם חלוף הזמן ,נע שו הענייני ם גרועים יותר ויותר .האנס ראה יותר מדי ,וידע יותר מדי .הוא הועלה לדרגת קולונל ,.0.0והוא ביקש שיעבירוהו להאפד בורג .היה מחנה־ריכוז קטן בנויינג א מה הסמוכה ,והוא הועמד בראשו. הוא חשב כי יהיה שם מרוחק ממרכז־העניינים ,אולם טעה בכך .נויינג א מה היה מחנה־ה שמדהז בין 1938ל־ 1945הו שמדו שם 55,000איש מצרפת, מדנמארק ,מנורווגיה ,מהולאנד ,מאוסטריה ,מבלגיה ,מבריודהמועצות ומגרמניה .כל המשלוחים מהאמבורג ,מצפון גרמניה הגי עו שמה בסופו של דבר .בי תנו לא היה מרוחק מן המחנה .ני סי תי לעזור לאסירים בדרכים קטנות — ביק שתי מהאנס לשלוח אחדים מהם לעבוד בביתנו ,ונ ת תי להם מזון .אחר כך גילה זאת הגיסטאפו ,ונ צ טווינו לעבור לגור בהאמבורג, שבה קיבלנו דירה גדולה .אני סבורה שמאז ואילך הפקידו עלי שמירה מתמדת .הם ידעו כי אין לתת בי אימון״. עם תחילת ההפצצות שהפציצו בעלות־הברית ו שבסופו של דבר הרסי כליל את העיר הפנימי ת של האמבורג ,בילתה מרת ק .את לילותיה במקלט מפני התקפה אווירית .שם הבחינה בנערה בשם אסתר ,שהיתה מתרחקת מן הבריות ולא שוחחה עם איש. ״י ד ע תי כי היא י הודייה ,והיה עלי לעזור לה״ ,אמרה מרת ק .״היה זה כמעין כפייה פנימי ת .כן היה זה טידוף־דעת ,מצד אשתו של איש ס.ס .דנדדרג״ .היא כיווצה את כתפיה. היהודייה הצעידה היתד .ביי שני ת ביותר ,ונרתעה ביותר משיחה עם מרת ק .רק לאחר ערבים אחדים ,לאחר שמרת ק .הביאה לה בקבוק־ תרמוס חדש ,כאשד הבחינה כי בקבוקה של אסתר נשבר ,החלה לגלות כלפיה מעט ידידו ת .אסתר התגוררה בחדר פעוט בעליי ת־גג ,מקום שם ני סו שכניה הנוצריים להחביאה .אמה נלקחה קודם לכן למחנה־הריכוז ראוונסבריק ,והיא ידעה כי ״הם״ עתידים לבוא ולקחתה תוך ז מן קצר. והיא היתד .מבוהלת ,משום שעמדה ללדת. ״לקחתיה לדירתי .בעלי לא היה בעיר .יקרה אשר יקרה ,אמרתי לעצמי, תינוקה חייב להיוולד .אולם באחד הלילות באו אנ שי הגיסטאפו לחפשה. התחננתי בפניהם ,אולם הם אמרו כי היא יכולה להישאר בדירה במשך אותו הלילה ,אולם בחמש בבוקר היא חייב ת להיות בביברהאוז ,תחנת ה שילוח לראוונסבריק .אחרי שהלכו ,א רזנו חפצים מעטים והלכנו לתחנת־ הרכבת .רכבת־חצות עמדה לצאת למינכן ,מקום שם היתה לי עדיין דירה משלי .כאשר הג ענו ל מינכן גילי תי כי אני זקוקה למיסמכים בשביל אסתר. נסעתי לדגנסבודג ,גנב תי את דרכונה של גיס תי ואמרתי לאנשים ב מינכן
231
ה רו צ חי ם
בי ני נו
הודעתי לבעלי כי אני הרה .הסברתי כי זמךמה .אמרתי כי בטוח יותר להישאר כי האנס חש דג שות־הקלה .היו לו צר*ת בהאמבודג ,משום שדיברתי בחופ שיות
כי אסתר היא גיסתי .לאחד מכן שמרתי זאת בסוד מפניו ,למשך במינכן מאשר בהאמבורג .דו מני רבות עם הממונים עליו ב.0.0 רבה מדי״. האנס שמח ביותר לשמע הידיעה .הוא קיווה כי יהיה זה הפעם נער. בתם היתה עתה בת שש ,וחיתה עם אמה־זקנתה מצד האב בחווילה בדגנסבורג .האנס שלח לאשתו חפצים נאים בשביל התינוק? הוא הביע את תקוותו כי הכל ילך כשורה אצלה ואצל התינוק .משהגיעה שעתה של אסתר ללדת ,הכניסה אותה מרת ק .לקליניקה פרטית ,שבה טיפלו דק בנ שותיהם של קצינים גבוהים. ״היתה רק דרך אחת לעשות זאת״ ,אמרה מדת ק .״רשמתי את אסתר ב שמי־ שלי .מכרתי תכשיטים אחדים ,כדי לשלם לרופא ולקליניקה .בעלי לא יכול היה להבין מדוע לא נכנס תי לבית־החולים הגדול של הס.ס. ליד מינכן ,מקום שם היי תי מקבלת הכל בלא תשלום .הסברתי כי לא אהיה מאושרת אם אלד את תינוקי במקום שהיה נ תון באורח רשמי ל שיפוט ה .0.0הוא הבין .הילד נולד ב־ 28באוגוסט ,נער קטן שלא ידע כי משהי אינו כשורה ,בקשר א ליו :הוא יהודי .לקחתיו הביתה ,בעת שאסתר נ שאדה בקליניקה .ידעתי כי אני מסכנת את חיי ,אולם הם לא היו חשובים כה בעיני? הילד היה חשוב הרבה יותר״. היא קיוותה שאסתר תצטרף אליהם תוך ז מן קצר ,אולם היו סיבוכים שלאחד־הלידה .הרופא היה מודאג ממצבה .בינ תיי ם קיבל האנס חופשה מיוחדת ,כדי לראות את הרך הנולד .הוא הגיע יחד עם י די דו די ם ,אשר עבד במפקדה בדאכאו .מרת ק .התבוננה בהם בעת שהתבוננו בהערצה בתינוק הפעוט .הם הרימוהו מעריסתו ,ו שיחקו עמו — עד כי נהפכו להיות ילדים קטנים גם הם. ״אילו היו יודעים כי הוא יהודי ...לא יכול תי להשלים במחשבתי משפט זה .אלוהים אדירים ,צריך היי ת לראות את בעלי! הוא השתולל מרוב אושר .הוא עטף את התינוק בשיראים ובבגדי־צמר ,והוציאו לטיול בטגרנזיי .התוכל להעלות על הדעת מה התרחש בלבי ז שמחתי ביותר כאשר חופ שתו נסתיימה .קיווי תי כי אסתר תחלים ותבוא במהרה הביתה. אולם באחד הלילות הם התקשרו עמי מהקליניקה — ובאותו הלילה היא מתה בזרועותי .היה עלי לומר לרופא את אשר אירע .שכן הוא היה חייב להודיע על מותה ,ואסתר היתד ,רשומה ב שמי! באורח רשמי ,הלכתי לעולמי באותו הערב — והדי אני ניצב ת מולו .הוא הרים את שפופרת
232
ה פן ה א חד של הי ר ח הטלפון והתקשר עם הגיסטאפו״. הגיסטאפו הגיע שעתיים לאחר מכן ,שכן מרת ק .ניסתה להיחלץ מן הסבך בתירוצי־הסבר שונים ז היא אמדה כי לא ידעה שאסתר יהודייה, וכי שום דבר לא היה חשוב בעיניה ,פרט לתינוק ,כיוון שרצתה לאמצו. הם לא האמינו לח כלל .אם דוצה היא עד כדי כך בתינוק ,אמרו ,הרי יכלה לאמץ לעצמה אחד מהתינוקות הבלתי־חוקיים של הס.ס .כך עושה אשתו הגרמנייה של איש־ס.ס .טוב .הם החזיקו אותה חמישה ימים ,והלקו אותה ללא־רחמים ,אולם היא דבקה לקביעת־האמת ,כי בעלה לא ידע על כל ה עניין .היא שולחה למחנה־הריכוז הקרוב ביותר. ״והתינוק ז״ שאלתי. היא אמרה :״הם הרגוהו לנגד עיני .הוא היה בן עשרה שבועות ב ל בד /היא ישבה כ שידיה בחיקה ,והיא עייפה ביותר .״כמובן ,הם גילו הכל על־אודותי — על־דבר אבי היהודי .האנס הגן עליו עד אז .הם באו לקחת אח אבי גם כן ,ו ...ובכן ,אתה יודע .באשר לבעלי ,הם כנראה האמינו לי בעת שאמרתי כי אין הוא מעורב ב עניין ,שכן לא סילקוהו מתפקידו״. היא עשתה שמונה־ע שד חודש במחנדרהריכוז ,עד שעלה בידיה להימלט להולאנד ,ז מן קצר לפני תום המלחמה .לאחד המלחמה היא ובעלה מצאי האחת את ה שני ,וחזרו י חדיו למינכן. ״היתה זו התקופה הגרועה ביותר .האמריקנים אסרו את בעלי ,והתייחסו אלי כאל פושעת .לגביהם היי תי א שתו של גנראל־ס.ס .היהודים ואנ שי מחנה־הריכוז שנאוני .והנאצימ־ל שעבד בזו לי ,משום שידעו כי אני י הודייה .לא מצאתי לעצמי ידיד ,בכל אשר אפנה ,לא מצאתי מי שיאמין לדברי .אף עתה שואלים הם או תי :״מדוע ע שית זאת?״ ,אולם כולם מתכוונים לדברים שונים .היהודים מתכוונים ל שאול :מדוע התחתנת עם איש ס . 0.ז והנאצים מתכוונים ל שאול :מדוע סייעת לאשה י הודייה ,בעת שהיית אשתו של ס.ס .פירר? וה שלטונות המערב־גרמניים סירבו להיענות לבקשתי לפיצויים חומריים ,אף כי היי תי אסירה במחנה־ריכוז ...כן ,אסתר המסכנה כתבה לי מכתב מן הקליניקה ,ז מן קצר לפני מותה .היא חזתה במדוייק את אשד יקרה לי, .איש לא ידחם עליך .בכל אשר תפני, י שנאוך/״ ״ובעלך ז״ ״לאחר שהפרשה נודעה בציבור ,אמרו לו אחדים מה״קאמראדים״ שלו כי היה עליו לירות בי .הוא לא ידה בי .מעולם לא השמיע אף מילת־ האשמה אחת .למעשה ,הוא וי די דו ריס היו היחידים שהיו הגוני ם :שני אנ שי .0.0שהיו מפקדיהם של מחנות־ריכוז״ .היא רכנה קדימה ,ונטלה
233
ה רו צ חי ם
בי ני נו
בידה את זרועי .״האם מוצא אתה משמעות כלשהי בסיפורי? האם יש בכך משמעות כל שהי?״
.2 הר דירקטור ד .הוא אזרח מכובד בעיר גרמנית גדולה .גבר בעל עמדה חשובה ,הכנסה ראויה־לציון ,בית נאד״ ידידי ם נאותים .מדי בוקר מגיעה מכונית מרצדם נהוגה על־ידי נ הג פרטי לפתח ביתו ,ו מדי ערב החד הוא בנוסח דומה .השכנים מסירים את מגבעותיהם וקדים עמוקות להר דירק טור .אף כי הוא מתגורר בעיר מזה שנים אחדות בלבד ,לא דדו ש היה לו ז מן רב כדי להצטרף למועדונים הנאותים ,להיות מוזמן למסיבות הח שובות ביותר ,להופיע מדי יום ב׳ בקרב ה מנדי ם שבתיאטרון המקומי. במלים אחרות ,הוא גבר בעל יחוד בעירו .אמת ,אנשים מסויימים העלו את ה שאלה :״מאין הוא? מה עשה קודם לכן?״ אולם כל אדם המסוגל לאמוד את ערכן של הבריות יכול לראות כי הר דירקטור ד .הוא חבר מצליח בחברת־השפע החדשה של גרמניה .למי אכפת מוצאו של איש מעין־זה? יש ח שיבות לשאלה מה הוא מייצג ,ולא מיהו. תמהני מה היו אומדים הידידי ם וה שכנים אילו היו יודעים כי להר דירקטור ד — .בשם אחר — היתד .קאריירה מלחמתית מוצלחת ,בתורת סגךמפקדו של מחנה־ריכוז ,כי היה אחראי אי שית למותם של לפחות שלושים איש .אלה המקרים ש אני יוד ע עליהם .אלוהים יודע מה רב הוא מספרם של המקרים האחרים .לא היה זה אלא ב־ 1963כשמצאתי איש זה ,לאחד חיפו ש שנמשך שנתיים ,והתנהל בשתי יב שות .ידע תי את שמו האמיתי ,את דקעו ,את פ שעיו .וזה הכל — לא יכולתי לעשות דבי־ כדי להביאו לדין. התובע הציבורי בעידו של ד .אמר לי :״בחנתי את עדויו תיך ,וזו הי פדשה מזעזעת .אומר אני זאת׳ אף על פי שלאחר התנסותי בשנים ה א ח' דונו ת שוב לא היי תי צריך להיות מזועזע .אולם רוב החומר מבוסס על ידיעות מכלי שני .אנו חייבים למצוא עדי־ראייה״. ״לא קל למצוא עדי־ראייה ממחנות קטנים כל כך ,לאחר למעלה מעשרים שנה ,אדוני תובע המדינה״ ,אמרתי. ״יודע אני זאת ,אולם לאיש זה ידידי ם רבי־עוצמה .אם לא תהיה לנו פרשת־תביעה מבוססת כהלכה ,עלולה היא ליהפך למעין בומראנג .השג נא ב שבילי עדות של עד־ראייה מהימן ,ואעמידו לדין״. וכך החל החיפו ש הממושך אחר עדי־ראייה .רוב האנשים שמצאתי ידעו רבות ,אך לא ראו די במרעיניה ם .הם מעודם לא ראו את האיש
234
ה פן ה א ח ר של הי ר ח כשהוא רוצח מי שהו .אנ שים הולקו למוות ,במחנה ,והכל ידעו כי היה זה מעשה י די ד ,.אולם איש לא נכח במקוט־המעשה .ד .העדיף להלקות אסירים בלילה ,בדירתו הפרטית. ״יש שגי אנשים שאתה חייב למצוא״ ,אמר לי אסיר־לשעבר .״האחד הוא מאכם ,שהיה רופא־האסירים במחנה .םגן־המפקד היה קורא לו ,כאשר האסירים היו גוססים או לאחר שמתו .וגם הלן ע שויה לדעת .היא עבדה כמשרתת אי שית בדירתו של סגן־המפקד״. דרוש היה ז מן דב לגלות את מעניהם של שני אלה .אני מעלים את שמותיהם האמיתיים ,מסיבות שתתבררנה להלן .מאכס עוסק עתה ברפואה בפאריס .הלן מתגוררת בגרמניה .כתבתי להם ,הסברתי את ח שיבות עדותם .לא קיבלתי כל תשובה. חזרתי וכתבתי ,וגם הפעם לא הגיעה כל תשובה .היה זה נדיר ביו תר: תכופות מסרבים אנשים להעיד׳ ולעתים יש להם סיבות מכאיבות ביותר לסירוב זה ,אולם כרגיל מנסים הם לסייע לי בדרך זו או אחרת .מאכם והלן יהודים .לא י תכן שהם מעונייני ם להגן על פושע־.0.0 בינתיי ם היה הנהג מסיע את הר דירקטור ד .מדי בוקר .היה לו דרכון בד־תוקף ,ואם היה מבחין בעיקובנו א ח ריו ,עלול היה להסתלק לו ,ואז היה מגיע קיצה של הפרשה ,מבחינתנו. באחד הימים פג שתי בידיד החי בפאריס .הזכרתי בדרד־אגב את מאכס. י די די היטיב להכירו .הוא אמד כי מאכס חי בבדידות מוחלטת ,אינו רואה איש פרט לחוליו ,הוא מוזר ,פרוש מן העולם ,״ולעתים אף מ פ חיד /סיפרתי לו את סיפורי .י די די הניע בכתפיו. ״אין בכך כדי להפתיעני .מאכס הוא האדם האחרון שירצה לצעוד לתוך אולם בית־הדין ולהעיד .פעם אמר לי כי רוצה הוא לשכוח הכל, אם ני תן בכלל לשכוח״. אמרתי :״גש אליו והסבר לו כי יש לנו חובה כלפי המתים .אנ שים רבים כל כך ממלאים את חובתם כלפי החיים ,אך איש אינו חושב על ה תחייבויו תיו כלפי אלה שאינם יכולים לומר דבר .מאוחר מדי להחזירם לחיים ,אולם אין זה מאוחר מכדי לע שות צדק במי שהו כגון ד .פיצויי ם מוסריים חזקים יותר מאשר פיצויי ם חומריים .קל מדי לומר כי אין אתה דוצה לזכור״. אמרתי לידידי דברים רבים נוספים ,וביק שתי ממנו לחזור על כל דברי ב אוזני מאכס .ה עניין נגע ביותר ללבי ,וגילי תי מרירות מרובה. שבועות אחדים לאחר מכן קיבלתי איגרת קצרה ממאכס .הוא הציע
235
ה רו צ חי ם
בי ני נו
שניפגש במקום כלשהו ,אך לא באוסטריה או בגרמניה! אין היא מוכן לבוא שמה .קבענו מועד ונפג שנו ב שוויצריה. הוא סיפר לי כי הוא בן חמי שים! הוא נראה קשיש הרבה יו תד .עיניו היו כהות ביותר ,כמעט נעדרות־חיים .הוא דיבר בהיסוס ,כאילו כל מלה היתד .בבחינת מאמץ .מעולם לא חייך .הסכמתי עם ידי די אשר כינה את הרופא ״לעתים אף מפחיד״. הוא אמד :״יודע אני מה דעתך עלי .ידידך סיפר לי מה שאמרת ,ואתה צודק — בעקרון .אך כאשר אספר לך את סיפורי ,תסכים כי אני ,לצערי, היוצא־מךהכלל .לא אוכל להעיד בבית־המ שפט״. ״דברים כה גורליים תלרים בכך״. ״ אני יודע ,אך ה אזךנ א לי תחילה .כל מה שאנשי המחנה הזד ,אומרים על ד .אמת ויציב .בכמה מההזדמנויות נוכחתי ,בעת שהוא הניח ידו על קורבנותיו .היו ביניהם שכבר לא ני תן היה לסייע להם .איש זה הוא סאדיסט שעינה ורצח בלא סיבה כלל .הרי מכיר אתה את הטיפוס הזה״. הוא דיבר בנימת הסתייגות קלינית .אמרתי כי אני מכיר היטב טיפוסים מעין אלה. ״הוא התייחס אלי תמיד כיאות .אולי משום שהבין כי אני יודע כל פך הרבה .הוא היה זקוק לי ,ובבוא העת ,מאמין אני כי היה יורה גם בי. היי תי מ שוכנע בכך ,ולא היה לו ספק כי ידע תי זאת .בהתבסס על רקע זה היתד .בינינו שביתת־נשק כלשהי .והיתה סיבה אחרת .במדוד הנ שים, שלנו ,האםירים־הגברים ,אסוד היה להיכנס אליו ,היתד ,אדוסתי־הלן .מוצ אנו מאותה העיר בפולין ,ביקרנו באותו ביודהספר ,התאהבנו בהיו תנו סטודנטים .גם אז היתד .הנערה היפה ביותר .עדיין היא יפה ביותר.״ קולו כמעט נדם ,וחששתי כי לא יוסיף לדבר. ״כמובן ,הוא שם לב אליה .הוא היה ״דון ז׳ו אן״ גדול ,ו תמיד היה מתפאר בהצלחותיו אצל נשים .הוא ידע על־אודות הלן ועל־אודותי ,והפיק תענוג דב מ עינויי .הוא הוציאה מן המחנה ,ו שיכן אותה בדירתו הפרטית כמשרתת האי שית שלו .הוא היה מספר לי כמה נעים לחזור הביתה ,לחיקה של הלן! כיצד היא שומרת על הדירה שתהיה נאה ונ קיי ה ,כיצד היא מכינה לו ארוחות ,מצחצחת את נעליו .היה זה גרוע הרבה יותר מאשד אילו היה מלקה אותי עד־מוות ,כפי שהיה מלקה אחדים.״ באחד הימים תיכננו שני ידידי ם תוכנית־בריחה ,וביק שו ממאכס לבוא עמד,ם .הוא אמר כי אין הוא מתכוון להימלט מהמחנה בלא הלן .הם אמרו לו כי הוא שוטה .י מיו במחנה ספורים הם .הכל יד עו כי תוך שבועות או חודשים אחדים יירה בו סגן המפקד .אם מאכס יברח בחברתם ,יתכן
236
ה פן ה א חד של הי ר ח שיוכל לאחד מכן לעזור להלן ,מבחוץ .היו לכך לפחות סיכויים כלשהם. שהרי הפארטיזאנים הפולנים נמצאים ביערות .הוא חב לנערה חוב זה — הנסיון להימלט. ״נ מלטנו״ ,אמד .״הצטרפנו אל הפארטיזאנים ,וכאשר קיי מנו קשר עם הדוסים — ה תגיי סנו כולנו לצבא האדום .התנדבתי ל שירות בחזית .אמרתי לעצמי כי אם אחזור שוב לאותו האיזור ,אוכל אולי לע שות משהו לטובת הלן .בחלומותי דאיתי את עצמי נכנם למחנה י חד עם י חיד תי ,ומשחרר אותה״. הוא הגיע בכתפיו ,ביגיעה רבה .״לא כך אירע .נ שלחתי לפנים ברית־ המועצות ,מקום שם עבדתי בבית־חולים .ע שיתי כל מה שיכולתי כדי להישלח שוב אל החזית .הם ה חזי קוני שם! הם היו זקוקים לי .כאשר המלחמה נסתיימה ,ני סי תי ככל שיכולתי לצאת את רוסיה .אך רק ב־1950 הוחזרתי סוף־סוף למולדתי .בעיר־מולדתנו גילי תי מה אירע להלן. ״כאשד הצבא האדום התקרב למחנה ,הוחלט לחסלו .אחדים מהאסורים ברחו ,אולם כמעט כל האסירים־הגברים נרצחו .מבין הנשים שדדה רק הלן .הוא נטל אותה עמו בעת שנמלט .הוא החליף את שמה ,סיפק לר. תעודות מזוייפו ת .כן ,אין ספק :הוא הציל את חייה של הלן .אולם ...נולד לה ילד ממנו .הבריות סיפרו לי כי היא נעלמה לאחר המלחמה .אולי עברה לגרמניה ,אולם איש לא ידע האם נותרה בחיים ,והיכן ע שויה היא להיות״. הוא קם וצעד בחדר בי ת ־ ה מ לון שבו י שבנו ,גבר שהזקין קודמ־זמנו, ו עיניו כבויות ,חסרות־תקווה. ״דרו שות היו לי שנים כדי למצאה .היא המירה את שמד״ אך בסופו של דבר הי שגתי את מענה .לא היה שם טלפון ,ועל כן ניג ש תי לדירתה ולחצתי על פעמוךהדלת .גבר צעיר פתח את הדלת .ה תכוננ תי במשך כל החודשים הארוכים הללו לרגע שבו אחזור ואראה את הלן .אולם לא היי תי מוכן לכך .הנער שניצב מולי נראה בדיוק כאביו .מעולם לא דאיתי מקרה מדהים יו תד של ד מיון משפחתי .ניצב תי שם כדבוק אל מקומי! לא היי תי מסוגל לנוע .אחר כך התנערתי והסתלקתי .לא יכולתי להיכנס פנימה. לא לאחד הימצאו של נעד זה במקום .פני תי וכמעט התרחקתי מן הדלת, ואז שמעתי דלת אחרת נפתחת ,וראיתי את הלן... ״היא בכנסה לחדר־הכניסה ,והיבטתי בעיניה .כעבור שנייה קצרה כבר ידעתי הכל ,וכן גם היא ,אף שלא החלפנו מלה אחת בינינו .היא אהבה אותי? תמיד אהבתני ,ממש כשם שאני לא אחדל לאהוב אותה לעולם. ני צ בנו שם ,וה שנייה נראתה ב עינינו כנצח .אז נע הנער ,ו הבינו תי כי הוא ניצב עדיין בינינו .היא הציגה אותו בפני .התפעלתי משליטתה
237
ה רו צ חי ם
בי ני נו
העצמית .היא הצליחה לומר מלים אחדות של אגב ,אחר כך שילחה אותו ב תי ח ץ כלשהו וסוף סוף נ שארנו לבדנו״.״ הוא נדם .אמרתי :״אומדים לי כי אינך נ שוי״. ״לא ,ולעולם לא אתחתן .מעולם לא היתה ,ולעולם לא תהיה ,אשה נוספת בחיי .אני אוהב היום את הלן כפי שאהבתיה בעת שהיינו במדורים שונים של מחנו•,־הריכוז ,ובעת שהיינו מתבוננים איש ברעותו בעד גדר־ התיל ,בעת שהשוטרים לא היו מבחינים בגו ,היינו מתבוננים זה בזו, ומתפללים כי יבוא יום ושוב לא תעמוד בינינו שום גדר .עתה סולקה הגדר ,אך...״ הוא נטל את ידי .״האין אתה מבין? אין אני יכול לשאת לאשה את אמו של נער זה ,המזכיר לי רוצח .לעולם ,לעולם לא אוכל להתרגל לנוכחותו .הוא עלול אף לפגוע בדבד היחיד שנותר בלבי — אהבתי להלן. נ שארתי עמה במשך כל היום .שוחחנו? רוב הזמן בכינו .אחר כך הסתלקתי לי ,ומעולם לא ראיתיה מאותו היום ,ולעולם אף לא אראנה .וכך ,עתה מבין אתה מדוע לא אוכל להיכנס לתא־העדים .לא אוכל להסוות את מרירותי ,בעת שאחזה באיש זה .ה שנאה תבצבץ מעיני ,וד,סניגוריה תנצל זאת כמיטב יכולתה .אשבע כי כל האשמותי נג דו אמת הן׳ ואולי יהיה בכך כדי לסייע לך ,יותר מאשר עדותי האי שית בבית־המ שפט .אולם לא אבוא שמה״. ימים אחדים לאחד מכן ,ערכתי ביקוד אצל הלן בגרמניה .מאכס צדק — היא היתד .עדיין יפה ביותר? היה לה יו פי נ שיי אמיתי ,הגובר ככל שאתה שוהה עמו ז מן רב יותר .היא נראתה צעידה ממאכס ,אם כי היה בעיניה עצב הדומה לשלו .אמרתי לה כי ראיתי את מאכס׳ ו שאלתיה מדוע לא השיבה. ״משום שאיני יכולה להעיד בבית־המ שפט״. ״אומרים לי כי את יודע ת דברים רבים״. ״ראיתי דברים נוראים .היו הלקאות בדירתו ,ו...״ היא כיסתה את עיני ה בידה .״לעולם לא אשכח זאת .לאחר מכן היו נו שאים אותם לבקתה הקטנה ,שבה היה מאכס מטפל בהם ,א ם אמנם נו תרו בחיים .הזכדונות אינם מרפים ממגי אף לרגע .יודעת אני מהי עבודתך ,מר ויזנ טל .אתה זכאי לדעת את כל הדברים הללו .אולם יש משהו אחר״. היא יצאה וחזרה עם גבר צעיר .הוא היה כבן עשרים ,גבוה ובלונדי. הוא נראה בדיוק כתצלומי אביו .הבינו תי מה חש מאכס בעת שראה את הנער — וידע כי הנער חף־מפשע ,ואי־אפשר להא שימו .הוא שהה ע מנו דקות אחדות ,אחר כך נשק ליד אמו ויצא ללי מודיו באוניברסיטה הסמוכה.
238
ה פן ה א חד של הי ר ח הלן אמרה כי הוא בעד טוב ,ובן באמן ,המסור לה מאוד. היא התבובבה בי כאשר ראיתי לראשובה את בבה — והיא ידעה ,באורח איבסטיבקטיבי ,בי מאכם סיפר לי הכל. ״בבי איבו יודע מי היה אביו״ ,אמרה .״הוא חושב כי אביו מת בעת המלחמה .אביו לא ראה מעולם את הבער .אין הוא יודע כי בותרתי בחיים, כי בולד לבו ילד .לא ידע תי זאת בעצמי כאשד הוא ואבי ברחבו מן המחבה, ז מן קצר לפבי כביסתם של החיילים הרוסיים .הוא הציל את חיי .הוא ה שיג לי ביירות מזוייפי ם ,בתורת ארית .הוא בתן לי כסף ,ואחר כך התקדם לעבר המערב .הוא רצה כי האמריקבים ילקחוהו בשבי .התפללתי כי האלוהים יטול ממבי את הילד .אולם האל החליט אחרת .הוא הביא לידי כך שאלד את בבי ,והוא הביא לידי כך שהבער ידאה בדיוק כפי שבראה אביו .אולי כדי להעבישבי .מדוע היבחתי לו לקחתבי לדירתו? מדוע לא בשארתי עם הבשים האחרות שבמחבד״ ולא מתי עמהן? מדוע מצוי באדם אותו דחף בוראי להיוותר בחיי ם?״ היא בעצה בי מבט .מה יכול תי לומר? אמדתי לה כי אבשים ע שו דברים בוראים עוד יותר כדי להתקיים .אך היא לא האזיבה לי. ״היו רגעים שבהם רציתי לחבוק את התיבוק .אך לא יכול תי לעשות את אשר עשה אביו .לא יכול תי לרצוח ...האם אתה מבין עתה מדוע איבי יכולה להעיד? אסור לך אף לספר להם בי אבי בחיים .עודכי־הדין שלו יאלצובי להופיע בבית־המ שפט ,ואז איאלץ להישבע כי הוא הציל את חיי. אין הוא יודע את המחיר שאבי משלמת תמורת זאת" .היא במבעה מהביט בי ,ו שאלה :״האם מאכס דיבר עלי?...״ אמרתי :״הוא סיפר לי הכל". ״ועתה?...״ היה פחד בעיביה. אמרתי :״מעולם לא היבחתי לפרשה ,כאשר היו לי עדים .אולם פרשה זו תלויה אך ורק בעדויו ת של מאכס ושלך .שביכם סבלתם דייכם .לא אוסיף לעשות דבר ,בפרשה זאת״.
239
פרק עשרים ואחד
סנ ט אחד לכל גוו<<ה
לראשונה נתקלתי ב שמו של פראנץ שטאנגל ב שנת ,1948בעת שהור־ איתי רשימה חשאית של עיטורים שהוענקו לקצינים בכירים ב.0ס .לרובם הוענק העיטור של ״קדיגספרדינסטקרויץ" (צלב שירות המלחמה) ,על ״אומץ לב החורג מגדר החובה״ ,״סיוע לחברים מתחת לאש״ ,או ״הימלטות בנסיבות מסוכנות במיוחד״ .אולם בצידם של שמות אחדים ,ברשימה זר, היו דק ציוני ם בעפ רון :״ עניין חשאי של הרייך״ ,ולאחר מכן ההערה ״תמורת מצוקה פסיכולוגית״ .במינוח הנאצי הסמוי ,היה פירו שו של דב ר: ״תמורת הצטיינות מיוחדת בטכניקה של ה שמדת־המונים״ .לשמו של פראנץ שטאנגל ני לוו הן הציוךבעפדון ,הן ההערה. המיסמך הבא שבו ראיתי את שמו היתד .רשימת חפצים שנמסרו לר.0.ה.א .ברלין ,על־ידי מינהלת מחנה־הריכוז טרבלינקה ,ליד וארשה ,בין 1באוקטובר 1942ל־ 2באוגוסט .1943הרי הר שימה: 25משאיות — שיער נ שים 248מ שאיות — בגדים 100מ שאיות — נעלים 22משאיות — מוצרי־אריגה 46מ שאיות — תרופות 254מ שאיות — שטיחים וכלי־מיטה 400משאיות — חפצים משומשים שונים 2.800.000דולארים אמריקניים 400.000לירות שטרלינג 12.000.000רובלים סובייטיים 140.000.000זהובים פולניי ם 400.000שעוני־זהב 145.000קילוגראם טבעות־ני שואין מזהב
סנ ט א חד לכל ג וויי ה 4,000קאראט יהלומים מעל 2קאדאט 120,000,000זהובים במטבעות־זהב שונים כמה אלפים של מחרוזות פניני ם. על החתום :פראנץ שטאנגל. שטאנגל היה מפקד מחנה טרבלינקה .מבין 700,000האנשים שידוע כי הובלו לשם ,ידוע על כארבעים שנותרו בחיים. בסוף שנת 1943שוב לא היו קורבנות .פולין נחשבה להיות ״יו דנ ריי ך (״טהורה מיהודים״) .רוב היהודים האחדים מאוסטריה ,מגרמניה ומהארצות שנכב שו על־ידי הנאצים — חוסלו קודם לכן .פעולות מצומצמות יו תד בוצעו במקומות כדאכאו ומאוטהאוזן. באשר לנאצים ,נותרה ב עי ה :מה יובלו לעשות במאות האחדות של טכנאי הס.ס .רמי־המעלה ,שהתמחו בה שמדה־המוני תז במינוח הנאצי הם היו ״נו שאי־סוד ,מדרגה רא שונה׳ /כלומד שהם יד עו יו תד משהיה כדי־ טובתם ,או כדי טובת המפלגה .עדויו ת ני תן לה שמיד על־ידי פתיחת קבדוודה מוני ם ו שריפת הגוויו ת ,הריסת קסרקטיני־המוות ופיצוץ תאי־ הגאזים והמשרפות .בטדבלינקה נע שו כל הדברים הללו .עתה צריך היה לחסל את מירב עדי־הראייה .דבים מ״נו שאי־הסוד ,מדרגה רא שונה״, נ שלחו לזירת־פעולות שבה לא הגיחו כי יוו תרו בחיים> ליוגוסלאביה, למשל .הפארטיזאנים היוגוסלאביים מעולם לא שבו גרמנים בעודם בחיים. כתוצאה מכך ,שיגדה המפקדה הנאצית דבים מרוצחי־ההמונים של ה.0ס. למלחמה בכוחוודהגדילה היוגוסלאביים .על ציניו ת השיטה הנאצית מעיד לעתים קרובות המינוח שלה ,ומנהיגי־הנאצי ם השתמשו בביטוי ה מוני ברצותם להתייחס לחיסול אנשיהבדשלהם ,אשר שוגרו לחזית שממנה לא הני חו כי יחזדו .חיסול זה היה קרר ״צום פרהייצן״ (להבעיר). גילי תי ב שנת 1948כי פראבץ שטאנגל היה בין הגרמנים הבודדים שנותרו בחיים בחזית היוגוסלאבית< אחד מאותם שסירבו כי יחסלום .בסוף המלחמה הוא חזר לאוסטריה ,והצטרף לאשתו ,שעבדה כאומנת ,ולילדיו. הוא לא נהנה ז מן רב מחירותו באוסטריה .כאוברשטורמפירר של ה.0ס. לשעבד היה חייב ב״מאסר אוטומאטי״ .הוא נתפס על־ידי האמריקנים, יחד עם אנ שי־ .0.0רבים אחרים ,והושם במחנה מארכוס ו .אוד אשר בגלאזנבאך ,ליד זאלצבודג .הוא עבר חקירה שיגרתית .איש לא ידע כי הוא היה מפקד מחנה טרבלינקה .הוא נ שאל שאלות וה שיב תשובות שיגרתיות על־אודות שירותו בעת המלחמה .אחר כך חזר לדרג שו ,שכב עליו ,עי שן סיגריה אמריקנית ושוחח עם קציני הס.ס״ ע מי תיו ,על בריחה, שטאנגל עשה שנתיים במחנה גלאזנבאך .היי תי שם לעתים קדובות,
241
ה רו צ חי ם
בי ני נו
כ שעבדתי בוועדת פשעי־המלחמה ,חיל הריגול הנגדי ולשכת השירותים האסטרטגיים .העצורים היו זוכים למזון רב ,הם היו שזופים ,וני הלו חיים נעימי ם ביותר .היתה להם חברה משעשעת ,מחלק אחר של המחנה ,שבו היו עצורות נ שותיהם של נאצים רמי־מעלה ואחדות מן הנשים ששימשו כשומרות במחנות־ריכוז .לפני ש שטאנגל יכול היה להגשים את תוכניות־ הבריחה שלו ,הועבר ממחנה גלאזנבאך לבית־הכלא הסדיר שבלינץ .נתגלה כי הוא קצידמ שטדה אוסטרי לשעבר ,שעבד במצודת האדטהיים ,בית־ הספר הנאצי לה שמדודאדם מדעית ,בית־ספר שיתואר בפרק להלן .האוס טרים עמדו להעמידו לדין .אולם היו תביעות דבות ,ובתי־ד״משפט היו עסוקים ביותר. האסירים נ שלחו לעתים תכופות לפנות עיי־מפולת ולסייע בבנייתם מחדש של מיבנים שנהרסו בהפצצות .לאחר מכן שמעתי כי שטאנגל היה בקבוצה של פושעים זעירים ,שעבדו בהקמתו מחדש של קומבייךפלדה בלינץ ,שהיה שייך למדינה .השמירה על האסירים לא היתה מעולה .מדוע ירצו להימלט? בבית־הכלא קיבלו מזון רב יותר מ שיכלו לה שיג מחוצה לו .בגשר אנס הסמור שמדו חיילים סובייטיים על גבול האיזור הסובייטי של אוסטריה .והרי ברור ששום אסיר לא יהיה שוטה עד כדי כך שירצה להימלט בכיוון זה .אולם בערב ה־ 30במאי 1948שוב לא היה פראנץ שטאנגל בין האסירים שעמם יצא בבוקר .איש לא ראהו נמלט ,ואיש לא התרגש ביותר .רישום נוסף צויין בתיקו /והתיק הושלך על ערימת תיקים רבים אחדים .לא נמסרה כל ידיעה על כך ל שלטונות האמריקניים או לעתונות האוסטרית. כאשד נודע לי בסופו של דבר כי שטאנגל נעלם ,החלטתי לבדוק את מעשיה של משפחתו .כ שהי שגתי את מענה של המשפחה בוולס אמרו לי ה שכנים כי מרת שטאנגל ושלוש בנותיה עזבו את אוסטריה ב־ 6במאי .1949לאחד בריחת בעלה מצאה לעצמה מרת שטאנגל עבודה — בספרייה האמריקנית שבעיר .בינתיי ם — וזאת גילי תי לאחר מכן — הועבר שטאנגל לדמשק ,באמצעות א ו די ם ה .הוא קיבל שם משרה ,וערך תוכניות להבאת אשתו ו בנו תיו לדמשק .הוא הכיר אשה הודית עשירה בדמשק ,אשד היתה נוסעת לעתים תכופות ל שוויצריה .היא הבטיחה לשכור את מרת שטאנגל בתורת אומנת ל שני ילדיה .הקונסוליה הסורית ב ב ה תנפק את האשרות הדרו שות. באחד הימים של שנת 1949באו שלושה אנשים מחברת שנקר ו שו ת/ חברה אוסטרית ידועה ל שיגור מטענים ,לדירתה של מדת שטאנגל ,רשמו ד מ ש ק באותיות גדולות על דפנותיהם של שני ארגזי־עץ גדולים ,ונ טלו
242
סנ ט א חד לכל גוויי ה עמם את הארגזים .מרת שטאגגל נפרדה מידידיה ומ שכניה ,הבטיחה לכתוב להם בקרוב ,ויצאה עם בנותיה ל שוויצריה .בברן קיבלה אשרות לסוריה, ונעלמה. בסוף 1949נוד עו דברים רבים על אודות מחנה־המוות שבטרבלינקה, ופעולו תיו של פראנץ שטאנגל .אז כבר סווג כגדול הפושעים הנאציים שנעלמו עקבותיהם .רבים בוולס החלו מדברים עליו .הידידים וה שכנים של מרת שטאנגל מסדו לי כי היא לא שלחה להם אף גלויה אחת .היו אנ שים שאמרו כי כל הסיפור על־אודות דמשק לא סופד אלא כדי להוליך שולל את המשטרה .הם שמעו מ״מי שהו״ כי ה שטאנגלים הם ״בוודאי״ בביי רו ת :בכ רטסת פו שעי המלחמה שלי ציינ תי ״דמשק ,ואולי ביירות״ בכרטיסו של פראנץ שטאנגל ,והינח תי את תיקו בין הפר שות שלא נסתיימו ,אף שיש להן עדיפות גבוהה .עם זאת ,ידע תי כי הפרשה לא תהיה מן הקלות .אין סיכויים רבים שהסורים י סגי רו פושע נאצי. דבר לא אידע עד שבאחד מימי שנת 1959בא עתונאי גרמני לערוך אצלי ביקור .היכרתיו זה שנים .הוא ערך לאחרונה מסע מטעם ע תונו בארצות־ערב שונות ,והוא הביא לי רשימה של נאצים החיים שם .״דרך אגב״ ,אמד ,״פראנץ שטאנגל נמצא בדמשק .לא פג שתי בו ,אך שוחחתי עם אנשים מסויימים שאמדו כי הם יודעים זאת בוודאות .הם אמרו כי הוא עובד במוסך ,כמכונאי״. לאחר לכידת אייכמן בארגנטינה ,במאי , 1960ערך העתונאי הגרמני מסע נוסף בארצות ערב ,כדי לדווח על תגובות ההמונים על תפיסת הפושע הנאצי .כאשר בא לראותי ,חודשים אחדים לאחר מכן ,אמר לי כי שטאנגל שוב אינו בדמשק .״דומה כי הוא נעלם ימים אחדים לאחר שבך גו ריון הודיע על תפיסת אייכ מך ,אמר ידידי. ב ךגו ריון הודיע לכנסת ולעולם כולו כי אייכמן חבוש בבית־כלא י שראלי ,בלא למסור פרטים .עתונות העולם הידבתה להעלות השערות לגבי לכידה מוצלחת זאת .כתב־עת לחדשות בגרמניה הודיע כי אייכמן הובא לישראל בסיועם של כמה דרוזים פרו־י שראליים .סיפור זה היה בדוי מתחילתו ועד סופו ,אך דומה כי היה בו כדי לעורר ב שטאנגל חששות .נאמר לעתונאי הגרמני כי שטאנגל עזב את דמשק בחיפזון רב. מחקתי בכרטיסו את הרישום ״דמשק״ ,ו ציינ תי :״מען — אינו ידוע״. ב־ 21בפברואר 1964באה אשה אוסטרית למשרדי בווינה .היא נראתה נרג שת ביותר .היא קראה הודעה־לעתונות שפירסמתי ביום הקודם ,בה הזכרתי בין השאר את פראנץ שטאנגל ופ שעיו .היא מיררה בבכי ,ואמרה : ״מר ויזנ טל ,לא ידע תי כלל כי בת־דודתי תרזיה נשואה לאיש
243
ה רו צ חי ם
בי ני נו
נורא כזה .רוצזדהמוני ם! זה נורא .לא יכול תי לי שון במשך כל הלילה ו׳ מדת שטאנגל היא בת־דודתה! אמדתי במהירות :״היכן נמצאת עתה תרזיה ?״ ״מד .פירוש — בבראזיל ,כמובן״. היא נאלמה דום ,ונרתעה לאחור ,כשהיא מתבוננת בי .היא פטפטה יתר על המידה .ני סי תי להוציא ממנה ידיעו ת נוספות ,בזהירות ,אך היא לא היתד .מוכנה להוסיף ולדבר .לא רציתי להפר את הכלל שקבעתי לעצמי ,ולשאול אותה לשמה .ידוע בווינ ה כי מעולם איני עומד על גילוי שמותיהם ומעניהם של אנשים הבאים אלי מרצונם־הטוב והמספקים לי מידע .היה עלי להניח לה ללכת. ביום המחרת בא לבקר אצלי גבר בעל מדאה מפוקפק ביותר .היו לו עיניי ם מתרוצצות ,ודומה היה כאילו אין הוא מסוגל להי שיר מבטו לתוך עיני .כאשד דיבר ,היה חוכך בסנטרו בעצבנות .לא הופתעתי כאשר הודה כי היה אי ש גיסטפו .היי תי פחות מאשר מופתע כאשר הבטיחני כי ״לא עשה שום דבר רע״ .תכופות תוהה אני ,מי אשם בכל הדברים הרעים שנע שו ,שכן איש אינו מודה בשום מעשה שנעשה. ״הם אילצוני להתגייס״ ,אמר .״מה יכול תי לע שות? אני כרגיל אותו- ברנש שהכל בועטים בו״. לא אמרתי דבד .היתד .זו ההקדמה הרגילה. ״קראתי את הכתבה שהופיעה בעתונים .בקשר לפדאנץ שטאנגל. בגלל אנ שים כ שטאנגל ,אנ שים כ מונו סובלים ללא־קץ ,מאז סוף המלחמה. היו לי משרות ,אך כעבור זמן־מה מגלים הם מה שעשית במלחמה, והם מפטרים אותך״. א מד תי :״סבור היי תי כי לא ע שית שום דבר רע״. הוא התרגז .״לא לכך התכוונתי .אך כאשר הם שומעים כי היי תי בגיסטאפו ...ובכן ,יודע אתה כיצד זה״. ״הגדולים — ה שטאנגלים ,האייכמנים — אלה קיבלו את כל הסיוע שהיו זקוקים לו .הם הוברחו מן המדינה ,הם קיבלו כסף ומשרות, ותעודות מזוייפו ת .ומי עוזר לאנשים כ מוני? הבט־נא בכתונתי ,בחליפתי. אין לי משרה ,אין לי כסף .אף לא אוכל להרשות לעצמי ללגום מעט יין״. לא רציתי להתווכח עמו ,אם כי דומה היה כי ריח משקה נדף מפיו. אולי היה זה ויסקי .או אולי יי״ ש. ״דאה״ ,אמר ,כאשר לא הוספתי לדבר .״ אני יודע היכן שטאנגל .אני יכול לעזור לך למצוא אותו .שטאנגל לא עזר לי .מדוע אחפה עליו?״ הוא הציץ בי מזווי ת־עינו .״אך הדבד יעלה לך בכסף״.
244
סנ ט א חד לכל גוויי ה סוף סוף הגענו אל העיקר. ״כמה?״ שאלתי. ״עשרים וחמי שה אלף דולאד״. ״מדוע לא תבקש שני מיליון ? אין לי סכומים כאלה״. הוא הביע בכתפיו .״בסדר .אציע לך מחיר מיוחד ...כמה יהודים רצח שטאנגל?" ״איש לא ידע לעולם כמה נרצחו בעת שהיה ממונה על מחנה טדבלינקה. אולי שבע מאות אלף ,אולי פחות״. הוא טפח באגרופו על ה שולחן .״ אני רוצה סנט אחד לכל אהד מהם. שבע מאות אלף סנט .הבה ונראה — פירו שו של דבר שבעת אלפי דולאר .ממש מציאה.״ היה עלי להתאמץ כדי להשאיר את י די מונחות על ה שולחן .אחרת היי תי יוצא מכלי ,וסוטר על לחיו .שוב אין אני נדהם למראה ציניו ת, לאחר שבים דבות כל כך ,אולם ח שבונו של הברנש היה קשה־מנשוא. קמתי. ״ובכן?״ שאל. רציתי לה שליכו מן החדר ,אך חזרתי .וי שבתי .אולי היה זה הסיכוי היחיד שלי כדי לחשוף את אחד הפושעים המרושעים ביותר מבין כולם. ״לא אתן לך עכ שיו פרוטה .אך אם שטאבגל יאסר ,על סמך הידיעות שתספק לי ,תקבל את הכסף״. ״ומי יערוב כי תקיים את ההסדר?״ ״איש לא יערוב לכך .ואם אין זה מוצא חן בעיניך׳ הסתלק!״ ״בסדר״ ,אמד .״איבך צריך להתרגש .אספר לך בדיוק היכן שטאבגל עובד עתה .אך איבי יודע באיזה שם משתמש הוא עתה .האם אתה מסכים עדיין ?״ ״המשך״. ״ שטאנגל עובד כמכונאי בבית־החרו שת פולקסוואגן בסאן פאולו שב־ בראזיל״. נתבדר כי ידיעה זו היתד .נבונה .שטאנגל מוסיף לעבוד בסאן פאולו* אף יש בי דינו מענו הנוכחי .והוא מופיע עדיין ברשימת ה״מבוקשים״ על־ידי בית־המ שפט המחוזי בליבץ ,שהוציא כנגדו את צו־המאסד המקורי. פעם ראיתי תצלום שלו .הוא בראה בו כשהוא מחזיק ב שוט־דכיבה ,ודוחף אגשים לתאי־הגאז בטרבליבקה .אם איש זה יוע מד אי־פעם לדין ,אשלם ברצון שבעת אלפי דולאר למי שהיה אי ש־גיסטאפו. כמעט שלוש שבים בדיוק לאחד שה שגתי את מעבו של פראבץ
245
ה רו צ חי ם
בי ני נו
שטאנגל מהאיש שרצה 700,000סנט תמורת מידע זה ,נסתיים פרקו של שטאנגל. ידעתי כי ני תן לקדם את הפרשה רק בסיועו של מי שהו שיש לו השפעה בבראזיל .צעד רשמי היה מסוכן ,כיוון שאנשים כה רבים היו יודעים עליו מראש .שטאנגל היה ״מבוקש״ על־ידי בית־הדין בווינה, על מע שיו בטרבלינקה ובסוביבוד ,והוא היה ״מבוקש״ על־ידי בית־הדין של לינץ ,משום שהיה סגן מפקדו של בית־הספר לרציחה בהארטהיים. אם אוסטריה היתד .מבקשת באורח רשמי את הסגרתו ,היו אנשים רבים יודעים על כך :שני התובעים ,שני השופטים־החוקרים ,פקידים בכירים ב מיני ס ט ריוני המשפטים ,המתורגמנים שיעסקו בתרגום התיק ,עובדי השגרירות הבראזילית בווינ ה ,פקידים אחדים ב מיניסטריון ה ח ח האוסטרי ועובדי ה שגרירות האוסטרית בריו .יתר על כן ,יש למנות בכלל יודעי־ הדבר את אנ שי מיניסטריון המשפטים הבראזילי ,הצריכים לדעת ידיעה מוקדמת את דבר מאסרו של שטאנגל. ידעתי כי קיים בדרומ־אמריקה ״קאמראדנוורק״ (אירגון חברים) שהוקם על־ידי ה.0ס .לאחר סוף המלחמה .אחד המייסדים היה הקולונל האנס אולריך רודל .היו להם בכל מדינה דרום־אמריקנית קשרים הדוקים עם המשטרה ,ה שלטונות ,ועובדי ה שגרירויות של גרמניה ,אוסטריה ואיטליה .אירגון ה .0.0ידע כי תדיר עוברים ה ענייני ם המסוכנים את ה שגרירויות הללו. היה עלי למצוא מי שהו שיהיה בעל־השפעה בבראזיל ,ו שיסייע לי לקצר את התהליך הרשמי .יהיה עלי לעשות מעשה דומה גם באוסטריה! היה הכרח לצמצם למינימום את מספר האנשים היודעים על הפרשה. בדצמבר 1966קיבלתי שדר מידידים בבראזיל כי אי שיות רבת־השפעה ביותר עורכת ביקוד באירופה ,ומוכנה לקבלני לראיון בציריך .טסתי שמה מייד. הגבר שישב מולי היה בגיל העמידה ,יפה־תואר ,ובעל עיניי ם מהורהרות .הוא האזין לדברי ,״כתוב־נא לי מכתב קצר ,ואודיע לך מתי חוזר אני לדיו .אל תשלח לי חומר לשם״ .הוא ידע על ״אירגון החברים״ ועל מגעיו עם ה שגרירויות הזרות .אף לפני שאמרתי לו היכן עובד שטאנגל ,אמר :״ אני מוכן להתערב כי הוא עובד בחברה גרמנית .אני מ שוכנע כי אין הוא היחיד״. בינואר 1967שמעתי כי איש־הקשר שלי חזר לדיו .התחלתי לעבוד בווינה ,וערכתי ביקוד אצל מיניסטר המשפטים האוסטרי ,הפרופיסוד ד״ר קליקאצקי .הוא ה אזין לי ,והבטיח את עזרתו.
246
סנ ט א חד ל כל ג וויי ה ״הוצאו צווי־מאסר נגד איש זה .נבקש את הסגר תו׳/ התחלתי להתייעץ עם פקידי מיניסטריון המשפטים ,מתוך נסי ת להפחית את מספר האנשים שיהיו חייבים לדעת על־דבר הפרשה .הפרוקוראטוריט נצטוו לבוא למיניסטריון .מתוך החומר נג ד שטאנגל — תיק ובו למעלה מ* 1,000עמוד — הוכן תקציר .בינ תיי ם שלחתי את החומר שלי שהוכן על־ידי מדכז התיעוד ,לדיו .כבלדרית שימשה אשה צעירה ,העובדת לעתים ב שבילנו .היא נולדה בבראזיל ,התגוררה בווינה ,והיה בדור כי לא תמשוך תשומת־לב כאשר תגיע לדיו. לאחר שיצאה בדרכה לדיו ,המתנתי בעצבנות .באחד הלילות ,בשעה שלוש לפנות־בוקר ,היא התקשרה עמי .לא הבינו תי את דבריה ,אך קלטתי מלה אחת ,שחזרה וני שנ ת ה :קרניבל .היא חזרה והתקשרה בלילה הבא, והפעם היתה התקשורת טובה יותר. ״יהיה עלינו להמתין עד לסוף הקדניבל .ברגע זה אין מה שנוכל לע שות״. ני סי תי לסיים את הפרשה מצידה הווינ אי .מארכיוני משפט טרבלינקה שנערך בדיסלדורף הגיע חומר נוסף .גם קיבלתי שדר מריו .איש־הקשר שלי ,רב־ההשפעה ,עומד לחזור ולצאת את בראזיל ב־ 1במארס ,בדרכו לאירופה .נו תרו פחות מ שבועייט — בין סוף הקרניבל ועד ל־ 1במארס — לשם פעולה בבראזיל .הבלדרית שלי חזרה לווינה ודיווחה כי תוכנן לאסור את שטאנגל באחד הערבים ,בשעה שייצא את בית־החרו שת של פולקסוואגן בסאן פאולו .לא רצו לאסור אותו בביתו ,שכן נאמד כי הוא מחזיק שם אוסף של כלי־ירייה ותחמושת* ו אין בכך כדי להתמיה .עקב אחריו נ ציג חשאי של משטרת בראזיל .לאחר מאסרו יוטס לבראזיליה, בירת המדינה ,מסיבות בטחת• היה עלי להתערב פעמים אחדות ב מיניסטריון המשפטים בווינ ה .הזמן היה קצר ביותר ,והיה צורך לפעול במהירות מירבית .הסברתי את המצב למיניסטר ,אשד ביקש מעובדיו להתקדם במהירות המרובה ביותר .ב־22 בפברואר נקראתי למיניסטריון .תיק שטאנגל תורגם לפורטוגזית ונשלח ל מיני ס ט רי ת־ ה חו ץ האוסטרי .הלה התקשר עם ה שגרירות הבראזילאית בווינ ה ,וביק ש ממנה לאשר אי שור נו ט ריוני את התרגום ,ב־ 23בפברואר. הצעתי לכסות את הוצאות הטסתו של בלדר דיפלומאטי מטעם משרד ה ח ח ,אך נמסר לי כי אין לאוסטריה בלדרים לדרומ־אמריקה .אין לה גם ק שד־דאדיו י שיר ,ואף לא קשר־טלקס עם שגרירויות אוסטריה ביבשת זו. כל נסיעה רשמית של עובד מיניסטריון החוץ ,הנמ שכת למעלה משלושה ימים ,חייבת להתאשר על־ידי ועדת מיניסטרים המתכנסת מדי יום ג׳.
247
ה רו צ חי ם
בי ני נו
במקרה זה ,י שמעו תריסר אנ שים על הפרשה .תמורת זאת ,הוחלט לשלוח את צ ר הזי מון ואת הבקשה הארעית להסגרה יחד עם החומר המתורגם, במעטפה מיוחדת ,בדואר־אוויר ,ל שגריר האוסטרי בדיו ,כך שהוא לבדו יפתחנה. בליל שבת ,ה־ 24בפברואר ,התקשרתי עם י די די בבראזיל ובק שתיו כי יתראה עם ה שגריר האוסטרי בדיו ביום ב׳ בבוקר .באשר הגיע שמה, כבר היתד .בידי ה שגריר חבילת דואד־האוויר .השגריר האוסטרי מסר את החומד ביום ב /ה־ 27בפברואר ,ל מיניסטריון ה ח ח של בדאזיל. ביום ג ,אחר הצהרים נאסר שטאנגל בעת שעזב את ביודהחרו שת פולקסוואגן בסאן פאולו .הוא היה מבועת ביותר ן הוא היה מ שוכנע כי לכד אותו קומאנדו י הודי ,שהעמיד פנים כי הוא כוזדמ שטרה בראזילאי. בטל גדול ירד מעל לבו כאשר הובא לתחנת־המשטרה במקום .הוא זכר מה שאירע לאייכמן ,ואמר בווד אי לעצמו כי הוא בר־מזל. ביום המחרת יצא י די די הבדאזילאי את המדינה? אולם לפני עלותו על המטוס התקשר עמי ואמר לי כי הכל כשורה .באותו הערב הודיע אבראו סודרה ,מושל סאן פאולו ,הודעה רשמית לעתונות ולציבור על מאס ת של שטאנגל .מאז החלו הגלגלים הדיפלומאטיים לנוע במהירוון. גם גרמניה ביקשה את הסגרתו של שטאנגל ,בתורת פושע־מלחמה. ב־ 2במאדם נסעתי לאמשטרדם ,וע שיתי ימים אחדים בהולאנד .בינ תיי ם התקשד מי שהו עם מרכז התיעוד בווינ ה .הוא שאל :מה בדבר 700,000 הסנט שלו? נאמר לו כי הסכום של 7,000דולאר מגיע לו ,וכי ישולם לו לאחד שובי לווינה. לאחר שבאסד בסאן פאולו ,הועבר לבדאזיליה ,בירת בדאזיל ,שממנה קשה יותר להימלט .מרכז ה תיעוד הטיל על עורד־דין ,הד״ד אבטוביו איוואריסטו דה מודאאס פיליו לטפל בעביין .הלה קיבל ייפוי־כו ח מאחדים מביצולי מחבד״־המוות טדבליבקה .אוסטריה וכן הרפובליקה הפדראלית של גדמביה ,והרפובליקה העממית של פולין ,ביק שו את הסגרתו. ויכוח החל מתנהל ברחבי העולם ,בשאלה האם על פ שעי שטאנגל חל חוק־ההתיי שנות הבראזילאי ,אם לאו .בהתאם לחוק הבראזילאי יש חוק־ התיי שנות בן עשרים שנה בקשר לרצח .שטאנגל נמלט מכלאו בלינץ ב שנת ,1948בעת שפ שעיו לא נכללו בחוק־ההתיי שנות הבראזילאי .שכן בדיחה משעה את תחולתו של חוק־ההתיי שנות :כן טענו האוסטרים. העמדה הגרמבית היתה מבוססת על העובדה כי בגרמניה הוצא צו־מאסר בגדו — עוד לפבי שפג תוקף עשרים שבות ההתיישבות.
248
סנ ט א חד לכל גו ויי ה בראזיל חתמה על האמנה הבינלאומי ת נגד הפשע של השמדת־עם (ג׳ינו סייד) — פשע שאין לגביו חוק־התיי שנות ,ובדאזיל חייבת לנהוג בהתאט לאמנה. ממשלות הולאנד וי שראל ,ואי שים חשובים ברחבי העולם ,תבעו את הסגרת שטאנגל לשם ע שיית צדק .משלחת של קבוצות־נרדפים שונות הופיעה ב שגרירויות בראזיל בבירות שונות ,והגי שה תזכיר בו ביקשה את הסגרתו של פראנץ שטאנגל והעמדתו לדין .מאסרו הבליט את העובדה כי בדרוט־אמדיקה נו תרו פו שעי־מלחמה רבים ,שעדיין לא באו על עונ שם. ב־ 8ביוני 1967החליט בית־הדין העליון של בדאזיל ,פה אחד ,להסגיר את פראנץ שטאנגל לריפובליקה הפדראלית הגרמנית ,במיגבלה אחת: ששטאנגל לא יידון למאסר־עולם .בסוף יוני הועבר מפקד מחנה טרבלינקה לפאריס ,ומשם הוא הוסע לדיסלדורף ,מקום העמדתרלדין.
249
־-¥
פרק עשרים ושמם
ק ל ל ת ק <ו .1 בדצמבר 1961השתתפתי בוועידה שנערכה בבדיסל ,מטעם האיגוד הבינלאומי של הרזיסטאנס ,שאני משמש םגן־נ שיא בו .במיפג ש זה ביקש מר הוברט האלין ,המזכיר הכללי של ה איגוד הבינלאומי של אנ שי־ההתנג־ דו ת ומוגלים ,מידידי הרמאן ל אנגביין (המזכיר הכללי של ועדת־או שוויץ הבינלאומית) וממני לחפש בווינ ה אחד רוברט יאן ורבלן ! הלה היד .ס.ס. אובר שטורמבאנפירר (סגן־אלוף) פלמי־במוצאו׳ מפקד הס.ס .הפלמי ,סגנז של מנ היג הפאשיסטים דגרל ,ו שליחו הראשי של הגיסטאפו בבלגיה .ב־44 באוקטובר 1947נידון ורבלן על־ידי בי ת־דין בלגי ,שלא בפניו ,על רציחת 101איש .האלין היה סבור כי ורבלן חי בווינה ,אולי בשם המושאל ז׳ אן מאריי ,שבו השתמש בעת שכתב עלונים ני א רנ אציי ם רבים .האלין קיבץ חומד רב להרשעת ודבלן. ל אנגביין ו אנוכי לא יד ענו הרבה על פעולו תיו של ״ד אן מ אדיי׳ /הוא היה חבר חשוב במוסד הקרוי סורבה (ראשי תיבות של ״סוציאלי אורגאני שה אודדנונג ס־בווגונג אוירופאס״ ,כלומר תנועת־סדד סוציאל־ אורגאנית של אירופה״) ,שקיים פעם קונגרס בזאלצבודג. ב שובנו לווינה התחלנו ,ל אנגביין ו אנוכי ,בלי קשד זה עם זה ,לחפש אחר ״ז׳ אן מאריי״ .לא מצאנוהו ,והיה עלינו לוותר על החיפו שים .שבועות אחדים לאחר מכן קיבלנו מכתבים דחופים מהאלין ובהם בקשה כי נמ שיך בחיפו שים .שוחחתי עם ל אנגביין .לא היו אנשים בשם ״מאריי״ בווינ ה. החלטנו לחפש אחר ורבלן לפי שמו האמיתי — ,שכן חיפו ש מעין־זה לא נעשה קודם לכן .לא היינו סבורים שיש סיכויים כי פושע נ אצי שנמצא חייב בדין יוסיף להחזיק בשמו. אולם זאת בדיוק עשה .באותו היום ,מצאנו — ל אנגביין ו אנוכי — בלשכת הרישום הרשמית של המשטרה אחד בשם רוברט י אן ודבלן .הוא התגורר ברחוב ג ריינ ר ,ברובע דבלינג .ל אנגביין שלח שמה שליח ,שמסר
250
קלל ת קין והכל יכולים
כי כדטיס־הביקור של ודבלן בעת ליד כפתור־המצילה, להבחין בכך .מעולם לא ביסה להסתתר ,כפי שהיבחבו אבו. שלחבו את מענו לד,אלין .במכתב־התשובה שלו צידף את גזר־הדין שהוצא בגד ורבלן .הוא בידון למוות ,ב־ 14באוקטובר , 1947על־ידי בית הדין של חבל בראבאנט .היה זה מיסמך כבד ,מודפס בפלמית .התקשרתי עם ל אנגביין ,וניג שנו לערוך ביקור אצל התובע מאייר־מאלי ,בבית־ המשפט המחוזי של ווינ ה .התובע אמר מייד כי יש לאסור את ורבלן ,אולם קודם לכן רוצה הוא תרגום רשמי של המיסמך הכתוב בפלמית .מי ידע פלמית ,בווינ ה 1אמרתי :״יק שה ע לינו למצוא מי שהו בווינ ה הדובר פלמית. ובסופו של דבר ,יתברר אולי כי ז הו איש ס.ס ,.כמו ורבלך .מאייר־מאלי צחק ,אולם נתבדר כי לא הרחקתי בהשערתי .במשפט ורבלן היה התורגמן הפלמי הרשמי מי שהיה מזכירו של הד״ר ארתור זייס־איבקווארט, הרייכסקומיסאר של היטלד בהולאנד .מצאנו את משפט המפתח בפסק־הדין ,בו נאמר כי ורבלן נדון ל״מיתה עם כדור״ (מוות בירייה, כמובן) .התובע מאייר־־מאלי חתם על צו־מאסדו של ורבלן ,והתקשר עם מ שטרודהמדיבה .מפקד־־משטרה בכיר קיבל את השיחה .הוא בשמע נדהם ביותר ,ו אין בכך שום פלא .לאבגביין ואבוכי למדבו כי ורבלן ,באחת השבים לאחר שובו לווינ ה ,אכן שימש כסוכן של משטרת המדיבה. ״ובכן ,לפחות תדע היכן למצאו״ ,אמר לו התובע ,בקראו באזביו את צו־ המאסר .השעה היתד 10.30 .בבוקר ,כאשר באבו לערוך את הביקור אצל התובע .בשעה 1בצהרים באסד ורבלן. *
*
♦
בשבת 1936הקים ורבלן אירגון בבריסל ,אותה כיבה בשם ״דה פלאג״ (״הדגל״) ,שכלפי ח ת היה אגודה פלמית ״ל שיתוף־פעולה תרבותי״. למעשה ,היה זה מוסד ריגול ,שפעל י שירות למען הס.ס .בברלין ,וקיבל את הוראותיו י שירות מן הר.ס.ה.א* העומד בראשו ,איש בשם ואן דה וילה ,חבוש עתה בבית־כלא בלגי .פ שעיו של ורבלן זכו לפומבי רב. הוא הסגיר פאטריוטים ולוחמי־מחתרת לידי ה <.0.0השתתף במיבצעי־ טירור רבים ,ובמו י דיו רצח את ז׳ו דז׳ פטר ,ראש העיר סי ך ג׳ו ס־ טן־נוד ,ב־ 31בדצמבר <1942את מר אמיל לאדטיג ,ב־וולווה־סיב־ לאמבד ,ב־ 20ביבואד ? 1943ואת ראול אבגל ,עורך־דין באיכסל ,ב־24 בפברואר — 1943שלא להזכיר תשעים ושמובה מעשי־רצח אחרים ,שכולם תואדו בגזד־דין המשתרע על עמודים אחדים המודפסים במכובת־כתיבה. • ראה נספח ר.ם.ז?.א.
251
ה רו צ חי ם
בי ני נו
טייסים אמריקניים אחדים שנפלו לידי הם.ם .היו בין קורבנותיו .כן, בהתאם לפסק־הדין ,השתתף ורבלן אי שית בעינויי ם של קורבנות אחדים, לפני רציחתם .זהו סיפור מכוער ,אף בהשוואה לסיפורים המכוערים הרגילים לגבי הס.ס. בסוף המלחמה נעלם ורבלן .הוא נמלט לגרמניה ,ומשם עבר לווינה, אליה הגיע כשהוא מחזיק בדרכונו של אחד ,יצחק מייזלס — י הודי מאנטוורפן ,שנרצח באו שוויץ( .מעולם לא מצאנו הסבר ראוי ,כיצד ה שיג ודבלן את דרכונו של מייזלס ,וכן לא הוסבר מה אירע ליהלומים שמייזלם נשא עמו ,ב שפופרות של מ שחת־ שיניים ,כאשד יצא את אנטוורפן). ורבלן השתמש בווינ ה ב שמות מושאלים אחרים ,אולם ב שנת 1958 הגי ש בקשה לקבלת אזרחות אוסטרית ,ב שמו האמיתי — רוברט י אן ורבלן .לפי החוק האוסטרי ,כל בק שה־לאזרחות חייבת להיות מלווה בהוכחה כי המועמד לא נמצא חייב בדינו ,על פשעים שבוצעו במדינה אחרת .י ש צורך במ שהו הקרוי ״תעודת־אופי" ,וכל מגי ש־בק שה עובר חקירה .מטעם מ שטרודהמדינה האוסטרית .אולם ורבלן ,שנידון למוות בבלגיה ,נמצא כנראה זכאי ,אף כי שיחודטלפון אחת ל שגרירות בלגיה בווינה היתה מעידה כי אין הוא ראוי לקבלת אזרחות אוסטרית .הוא נע שה לאזרח אוסטרי ב־ 2ביוני .1959ע תוני אוסטריה תהו האם י ש כאן דוגמה נוספת ל״ שלאמפריי״ (בטלנות) האוסטרית או — האם יש לוורבלן ידידי ם בחלונו ת גבוהים ביו ת ר. משפט־יהמושבעים של ורבלן התקיים בווינ ה ב שנת .1965הוא ה תגונן בב שדון ובחוצפה ,בה שמיעו ב אוזני חבר־ד,מושבעים הרצאות ארובות, שנועדו להוכיח כי הוא פעל ״תחת לחץ״ .הוא זוכה .ברחבי בלגיה, ובמקומות אחרים ,עוררה עובדה זו חמת־זעם ,ואף בווינ ה יצאו הסטודנטים במחאה ,ורוב העתונים מתחו ביקורת על גזד־ הדין .ורבלן יצא את אולם בית־המ שפט כ שהוא בן־חורין .פרקליט המחוז הגי ש ערעור על גזר־הדין. המלה האחרונה בפרשה זו עדיין לא הושמעה.
.2 היברתי לראשונה את מר טוני פהרינגר בספטמבר , 1944במחנה־הריבוז פלאשוב ,ליד קראקוב ,פולין .הוא היה אחד מחמישים ה״קאפו״ הגרמניים. רובם היו אסיריבדל שעבר — פו שעים שנמצאו חייבים בדין ,בריונים, ורוצחים אשר שוג ת למחנות ל שי ת ת ״נפרד״• .אחדים מהם היו אנ שים חביבים ביותר .בקבוצה זו ,זובר אני במיוחד שודד־ים לשעבר ,בשם שילינג ,אשר הצליח ביותר במקצועו זה בים הצפת ,שבו הוא וכמה מי די דיו
252
ק לל ת קין הקמבים התמחו ב שדידת ספינות־ שע שועים .הם היו עוצרים אחת מספינות מהודרות אלה ,משחררים את נוסעיה מכל המזומנים והתכ שיטים שבידיהם, ונוט שים את הספינה .כאשר המשטרה הגרמנית החלה מחפשת אחר שילינג ,הוא נמלט לדרופ־אמריקה ,אולם ב שנת 1937חזר ל״פאטרלאנד״ (מולדת) ,כ שמניע אחד מפעם ב קי רבו :״היימווה״ (געגועים למולדת) — אותו נוסח גרמני־ביו תר של געגועים .היה לו שם מושאל ,היה לו דרכון מזוייף ,וברגע שהציב את רגלו על אדמת האמבודג ,ניג ש לבי ת־זונו ת באיזור רייפרבאהן הידוע־ל שימצה .אכן ,געגועי ם־למולדת לוב שים צורות שונות ,אצל אנ שים שונים .באותו הלילה פרצה קטטה גדולה בדייפרבאהן. שילינג נאסר ,זוהה ,ונ שלח לבית־הכלא .היה זה בחוד חביב ,בנוסח מ בין הוד ,שהיה משחדר את העשירים מכספם המיותר והיה עחר לעניים .כאשר שני אסירים במחנה־הריכוז היו מתווכחים( ,יאחד מהם הצביע על ח ב מ ואמר ל שילינג :״ראה ,הדי לך אדם שהיה א מי ד ״ ,היה שילינג סוטר על לחיו של האמיד־ל שעבר .לטובת י הודי עני היה מרבה לע שות :הוא היה מביא לנו מזון ,ו מגן עלינו מפני ה״קאפד׳ המרושעים. בקרב האח מני ם ,היה טוני פהרינגר המת שע ביותר .היה זה נער בן עשרים ואחת ,בלונדי ,בעל אף סולד ומבע אכזרי ב עיניו הכחולות .נ שיו — תמיד היו לו נ שים — היו מכנו ת אותו ״ טוני הבלונדי״ .האסירים היו קוראים לו ,ומדייקים יו תר בכך :״החיה הבלונדית״ .הוא קיבל חדר משלו, מזון־ס.ס .מיוחד ,ושאר זכויות־יתר. היו ״קאפו״ מסוגים שונים .שילינג ,למשל ,הציל את חייהם של יהודי ם דבים ,שעוונותיהם היו קלים — כגון איחור לעבודה ,או הצדעה בלתי־ נאותה לאיש .0.0כאשר שילינג היה מ א ה איש־ס.ס .מו שיט י דו לעבר אקדחו ,היה ממהר לסטור על לחיו של ה ע ב ריין,ו מ פי ל אותו ארצה .״הדי לך!״ היה אומר לאיש ה.0ס .״אל תטנף את ידיך בי הודי מזוהם זה ,אדוני הטוראי הראשון .הענ שתי אותו במקומך.״ האסיר היה עלול להפסיד בדרך זו שן או שתים ,אך לפחות היה נו תר בחיים. טוני פהרינגר היה שונה .הוא היה ממונה על מה שכונה בשם ״קומ אנדו 1005״ ,שאליו ה שתייכתי .היינו פלוגת־עבודה מיוחדת־במינה .תפקידנו היה לחפור ולפתוח את קברוודההמונים שבאיזוד ,להוציא את הגוויו ת ,ול שרפן או להעלימן בדרך אחרת .המיתקפה הסובייטי ת נעה ב מ הי מ ת מערבה. הגרמנים ,אשר קודם לכן מילאו את קברות־ההמונים בגוויותיהם של אזר חים חפיפ־מפ שע ,רצו למנוע את הי שנות מה שאירע ביער הפולני שליד קאטין ,מקום שם הוצאו־להורג אלפי קצינים פולניי ם בפקודת סטאלין, וגוויו תיה ם נ תגלו ב־ 1941על־ידי הנאצים שהגיעו למקום ,כך שהיה
253
ה רו צ חי ם
בי ני נו
בידיהם לע שות שימו ש־תעמולה עצום בפשע הרוסי .הגרמנים לא דצו בי דבר זה יקרה אצלם ,ועל כן החלו מנסים להעלים את בל שרידי הגוויו ת שבקברות־ההמונים ברחבי פולין .לגרמנים היו ר שימות מדוייקו ת של מיקום הקברות ,ור שימות של הגוויו ת הקבורות שם .הר שימות נערכו בקפדנות ,בשלושה עותקים! אחדות נפלו לאחר מכן לידי בעלות־הבדית, וברבים מהמשפטים נגד הנאצים ע שו בהם שימוש בתורת עדות .בפלאשוב היה תפקידנו להוציא את הגוויו ת מן הקברים ול שרפן ,או — אם שוב לא היה הדבר אפשרי — לטחון את העצמות עד־דק .דשא ופרחים נ שתלו במקומות בהם היו קודמ־לכן קברדודהמונים .לא היתה זו עבודה נעימה, ומפקד המחנה נ תן לנו על בן קסרקטיני־מגורים טובים יותר ,ו מנו ת־ מזון כפולות .לאחר שהיינו עובדים במשך ארבע־עשרה שעות ,ב שאנו מוקפים בסירחון האיום של גוויו ת נרקבות וע שן־ערימות־הגוויות ,היינו צועדים בבבדות לקסרקטינינו ,מתוך תקווה שנוכל לזכות בשעות אחדות של שינה או שכחה .אך ב שובנו היה טוני הבלונדי מ מ תין לנו .הוא היה מצווה עלינו לצאת למגרש־המסדרים ,כדי לעסוק ב״התעמלות״ — מעלה ומטה, מעלה ומטה ,ל ח ו ק פ ח ,ואז שלושים ביפופי־ברכים ,עד שהחלשים בינינו היו מתמוטטים .לא היו לפהרינגר הוראות מן הס.ם .לרדות בנו .הוא פשוט נהנה מבד .הוא היה גאה ב תרגילי־העינויי ם הפרטיים שלו. היו גם דברים מכוערים אחרים שהיה עושה .הוא היה מלקה אסירים עד כדי כך שחלו מבך .ואנ שים חולים הדי ״חוסלו״ עד־מהרה .כאשר היינו עובדים בקברות ,היה פהרינגר עורך ביקורת על מספר הגוויו ת שהוצאנו מהם .הוא החזיק ב מגפיו מלקחיים ,בדומה למלקחיהם של רופאי־ שניים .במלקחיו אלה היה שובר את שניהם של הקורבנות ,בחפ שו אחר ס תימוודזהב שאולי חמקו מעיני הס.ס . .כאשד היה מגלה סתימת־זהב מעין זו ,היה מחליק את השן לתוך כיסו .לאחד מכן היה ממיר את הזהב בבוסית יי״ ש .תמיד היה לו יי״ ש למכביר .הבטחתי לעצמי כי אם יעלה בידי להיוותר בחיים לאחר ״קומאנדו 1005״ ,ולאחר המלחמה ,אנסה למצוא את טוני הבלונדי. ב שנת 1946פג שתי באשה פולני ת בלינץ אשר היתה במחנה פלאשוב. היא סיפרה לי כי היתה מתבוננת בנו לעתים תכופות ,ממדור הנ שים שבמחנה .״ היי תי רואה את קבוצתכם חוזרת מן העבודה ,ואז היי תי מתבר ננ ת בטוני ,בעת שהשתעשע בכם״ ,אמרה .״איזה סאדיסט היה!״ אמרתי לה כי תכופות ח שבתי על טוני פהרינגר ,אך לא יד ע תי על־ אודו תיו דבר ,פרט לכך שהגרמנית שלו היתה במבטא אוסטרי .האשה הפולנייה אמדה לי כי שמעה בי טוני מוצאו מאוסטריה העילית .לא היה
254
ק לל ת קין בבך בדי לסייע לי בהרבה .השם פהרינגר נ פ ח גיו ת ר באוסטריה העילית. באחד הימים ,ברא שית שנת , 1947היי תי בספרייה ציבורית בלינץ ,וקראתי עתונים נאציים י שנים .גי לי תי כי ע תוני ם אלה מהווים מקור מ צויין למידע הדת ש לי .הנאצים ני סו ככל שיכלו למחוק את עדויו ת העבר ,אולם ב ת ר כי שכחו את ארכיוני הספריות הציבוריות ,שהכילו כרכים כרוכים של עתונים י שני ם. בעוד אני ת שם לעצמי רי שומים מ0פר ,לגבי שמות :מעניינים שגילי תי בעתונים ,שמעתי שני אנ שים בקרבתי המשוחחים ביניהם .הבינו תי מהשיחה כי אחד מהם הוא ״חוקר של שלות־יוחסיך — מקצוע שמעודי לא שמעתי עליו .היה זה גבר י די ת תי ,קשיש .שאלתיו למ שמעות מקצועו .הוא הסביר כי בעת ה שלטון הנאצי העסיק בל ג אוליי טונג מומחים אחדים ,שהוטל עליהם לבדוק את ״ תעו ת ת המוצא הארי״ .היו אלה מיסמבים ח שובים, שהיה בהם בדי לגזור דינו של אדם ,ל חי ת ת או לכלא ,לעו שר או לעוני, ולעתים קרובות לחיים או למוות .״אנ שים רבים למדי הגי שו תעודות מזוייפו ת לג אוליי טונג״ ,אמד האיש .״היה ע לינו לחפש בר שומות ,לחפש אחר תעודות־לידה ורי שומי־כנסייה י שנים ,ולע תך מחקר גיני א לוגי .ת ב ״חוקרי שלשלות היוחסין״ היו היסטוריוני ם שהתמחו בתולדות המקום. תודה לאל שאין אני חייב להוסיף ולע שות זאת עתה .חזרתי לכתיבת־ היסטוריה מקומית״. בדרכי הביתה ,עלה במוחי רעיון .אולי אבקש ״חוקר שלשלות יו ח סין״ מעין־זה לסייע לי במציאת טוני פהרינגר ? מומחה מ עי דז ה יד ע הרבה על־ אודות הפהדינגרים באוסטריה העילית .שבוע לאחד מכן פג שתי כהיסטור יון מקומי בלינץ .הוא היה חבר המפלגה הנאצית ,אך — כך גי לי תי — מעולם לא היה פעיל בה .סיפרתי לו על טוני פהרינגד. הוא היסס ,ואמר כי אין הוא תצה להיע שות ״בוגד״. שאלתי :״האם ביצעת אי־פעם פ שע?״ הוא הני ע ראשו ל שלילה .״הרי יודע אתה כי התשובה שלילית .הדי חקרת בז הי ת ת את חיי בעת המי שטר הנאצי״. ״כן ,אולם עתה אתה רוצה להגן על פושע שפל ,אדם שנהנה בהיותו ״קאפו״ במחנה ריכוז מעינויי ם של אסירים חסרי־י שע ,שלא יכלו לה תגונן ?״ הוא ה שיב כי אין זו הסיבה להיסוסו .אד הוא חשש .מפני ה״תוצאות״ האפ שריות .הבטחתי לו לשמור על אלמוניו תו .אי ש לא ידע כי עזר לי. לעולם לא ניפג ש בביתו. הוא חזר אלי למחרודהיום .״פהרינגרים אחדים חיים בכפר קרמשטאל, בין קירבדודף למיכלדודף .ז הו איזו ד מ עניין ביותר מבחינה היסטורית,
255
ה רו צ חי ם
בי ג י נ ו
וי ש בו בתי־באדוק עתיקים ,ומצודות עתיקות .ליד קירכדורף י ש מצודה מן המאה הט״ז ,אלט־פרנ שטיין ,אשד ----------״ *כך ,הפסקתיו .״אשלח אנ שים שמה ,כדי לגלות פדטים לגבי הפה־ דינגדי ם שם״ יומיי ם לאחר מכן הביא לי אחד מעוזדי ידי ע ה כי אחד בשם אנ טון פהדינגר מתגודד בקידכדורף .הוא כבן עשרים וארבע .ה שכנים אמרו כי הוא היה מחוץ לביתו ,בעת המלחמה .י תכן שהוא ה״קאפו״ ,אך היה עלי לוודא זאת .ביק שמי מאחד הצלמים של לינץ לנסוע לקידכדודף ,בתורת תייר תמים ,החובב צילום ,ולהביא לי תצלום של פהרינגר. כאשד ראיתי את התצלום ,ידע תי כי היה זה ״ טוני הבלונדי״ .הודעתי על כך למשטרה ,סיפרתי להם על־אודות ה״קאפו״ ,ומסרתי להם את שמותיהם של עדים אחרים. פהרינגר נאסר והועמד לדין .נקראתי על־ידי התביעה לשמש כעד העיקרי .סיפרתי לבית־המ שפט את אשר היה עושה .סניגו רו ביקש רחמים, משום נסיבו ת מקלות .לקוחו ,אמר ,פעל ״תחת לחץ״ ,נהג דק לפי ההור אות ,ויתר על כן ,העבודה ב״קומאנדו 1005״ היתה קשה ביותר. ואז קם ״ טוני הבלונדי״ וביק ש מ מני סליחה. אמר תי :״ אני אי שית סולח לנאשם על שהלקה אותי ,ועל שעשה לי את כל מה שתיארתי .אסכים כי היו נסיבו ת מקלות .אך איני יכול להעניק לנאשם חנינ ה בשם חברי ,ששוב אינם עמי .אין לי זכות לעשות זאת״. טוני פהרינגד ני דון לשבע שנות עבודודפרך .הוא מת בבית־הסוהר, שלוש שנים לאחד מכן.
.3 באחד מי מי 1963קיבלתי מכתב מאדם שאותו אזכיר ב שמו הפרטי בלבד ,לי אוניד .הוא קרא במקום כל שהו על־אודות עבודתי .הוא היה נוא ש, וחשב שאולי אוכל לסייע לו .נפג שנו בעיר קלן ,ולי אוניד סיפר לי את הסיפור שרדף אותו במשך עשרים ושתים שנה .הוא נולד בעיר הליטאית פלונגה ,שהיתה מרוחקת אז שלושים־ושבעה קילומטרים מן הגבול הגרמני. מתוך 6,000התושבים ,בקירוב ,שהיו בפלונגה לפני המלחמה ,היו כ־1,800 יהודים .לי אוניד ,שהוא י הודי ,סיפר לי כי עד ל שנות השלושים המאוחרות שד ת תמיד י ח סי־ידידו ת בין הליטאים לבין היהודים .היו לו ,למ של, ידידי ם ליטאיים רבים בבית־הספר .ליהודים היו בתי־כנסת משלהם ,הילדים היו מבקרים בגימנסיה .היו ארכיטקטים ,תפאי ם ורוקחים יהודיי ם. ״אילו היה מי שהו חוזד־מרא ש מה שעתיד היה להתחולל בפלונגה,
256
ק לל ת קין היי תי מביט עליו כעל מטורף״׳ אמד לי אוניד .״והדבר חל במיוחד על מע שיו של ליט אי בשפ אדנולדאם פאבדשא ,שאותו היכד תי בבית־הספר — בחוד חביב ,שקט ומסוגר ,מחר לעתים — אך חביב״. הו ריו של פאברשא היו בעליהם של ששדדעשר הקטאר אדמה ,מ ח ת לפלונגה ן אביו עבד כעוזר־לתקח ,וארנולדאס ואמו טיפלו בחווד -אדנול־ דאם היה בחוד רזה ,בגובה בינוני ,בעל כתפיים צ ת ת וראש קטן ביו תד. הוא דיבר בקול צרוד! ו 1מיד נראה היה עצבני ,כמעט פ ח ת .הוא דיבר ליטאית ,ת סי ת ופולני ת בשטף. כא שד הצבא האדום כבש את פלונגה ,ב שנת , 1940הצהיר פאברשא כי הוא קומוניסט נלהב ,והוא מסר את אדמותיו לוועד־המפלגה המקומי, מעשה שהביא לו שבחים רבים .הוא גם גילה מגמה חדשה ומדאיגה ,בכך שהל שין על אחדים מן הליטאים בעיר ,ב אוזני הנ.ק.ו.ד .הליטאים נלקחו מן העיר ,ולא שמעו עליהם עוד .היה זה המעשה האחרת ששמע לי אוניד על פאברשא .לי אוניד גדי ם לצבא האדום ,והועבר לבדית־המועצות. במשך מלחמת העולם ה שנייה עלה לי אוניד לדרגת רב־סרן בצבא האדום .כחיילים רבים ,בצבאות אחרים ,התפלל תכופות כי י שתייך ליחידה שתשחרר את עיר־מולדתו .תפילו תיו של לי אוניד נתקבלו .הוא לחם עם דיוויזי ה בארצות הבאלטיות ,ובאחד מי מי 1944היד .מוצב בי חידה שכבשה את העיר פלונגה. ״לבי הלם בחהקה ,בעת שהטאנקים שלנו הגי עו לפרוורי העיד״ ,אמד לי אוניד .״ מיד ניג ש תי לבי תנו .אשד .זרה פתחה את הדלת .היא היתה מבוהלת ,כאשר דאתה את מדי ,וברחה .יצאתי מן הבית .רציתי למצוא קתבי־מ שפחה ,ידידי ם .לא מצאתי אף אחד ממיודעי .הילכתי ברחובות שכה היטבתי להכירם ,אך הרחובות היו מלאים בז ת ם .פלונגה הפכה להיות עיר־רפאים ב עבו ת .יאו ש אחזני .לא היה אף פרצוף מוכר אחד ,בעיר שבה נולדתי .בסופו של דבר ניג ש תי לכומר המקומי ,שאותו היכרתי .הוא היה עדיין שם׳ והוא לקחני בזרועותיו ,ובמשך זמן־מה ב כינו שנינו״. הכומר סיפר ללי אוניד את הסיפור הנורא .בקיץ 1941כב שו הגרמנים את פלונגה .החבר פאברשא נע שה לפתע אוהד־נאצים מושבע ,והחל עובד לטובת הגיסטאפו .אם עשה זאת בפקודת המפלגה הקומוניסטית ,אם לאו — זאת לא ידע .הכומר סיפר לליאוניד כי ימיט אחדים לאחד הגיע הגרמנים החל פאברשא בפוגרום ,שנסתיים רק לאחר שכל י הודי פלונגה — כל הגבתם ,הנ שים והילדים נרצחו. ״ איני יכול לתאר זאת ,אף עתה״ ,אמר הכומר .״לרא שונה הולקו היהודים ,וכונ סו כולם בבית־הכנסת .ברחבה שלפני בית־הכנסת הכין ההמון
257
ה רו צ חי ם
בי ני נו
מדורה ,והיהודי ם נאלצו להוציא את ספדי־התודה שלהט וסידורי התפילה ולהעלותם באש .אחר כך דחף פאברשא זקני ם אחדים לתוך האש ,וירה בהם .מאם זוכר אתה את הד״ר זיו הקשיש ,שהכל רחשו לו כבוד ,בהיותו רופא מעולה ז פאברשא אילצו לכרוע ברך ולאכול צואת־סוסים .וזאת, לי אוניד ,הימה רק ההתחלה .ההמון יצא מדעתו ,ופאברשא היה גדו ע מכל האחדים .הם גיר שו את היהודים לקאו שנאי ,העיירה המרוחקת מן העיר מדחק של כשלושה קילומטרים ,ושם החל הטבח הסופי .י דו בהם — בגברים ,בנ שים ,בילדים — ,בכל .ני סי תי להציל כמה נערות צעירות שהיכדתי מן הגימנסיה .אמרתי להן לכרוע ברך והטבלתי אותן ,ואמרתי לפאברשא כי עתה הן נערות נוצריו ת .הוא קפץ עלי ו הפילני לקרקע. ד אי תי כיצד פאברשא מושך או תן ב שעה ,ואחד כך יודה בנערות המסכ נו ת .כן ,וא שתו נטלה רובה מדתה גם היא .התעלפתי .במשך חוד שים דבים לאחר מכן היי תי חולה .הרופאים ח שבו כי בינ תי נסתתרה ...לאחר שסיימו את מעשיהם ,לא נותר אי ש .אחד היהודים האחרונים שנהרג היה אפריט י שראלוביץ ,שהיה בעל בית־המרקחת שבו עבד אביו של פאברשא .לא תופתע לשמוע כי פאברשא הזקן לקח לידיו את בית־המרקחת ,ואת כל האדמה והבית שהיו שייכים לתקח שנרצח.״ לי אוניד לא יכול היה לדבר ,במשך שעה קלה ,לאחר ששמע את תיאורו של הכומר .בסופו של דבר שאל היכן פאבדשא עתה. ״הוא יצא את העיר יחד עם הגרמנים״ ,אמד הכומר .״אמונ תי אומדת לי להטיף לסליחה ,לי אוניד ,אולם כאשר אני מהרהר בארנולדאס פאברשא, אין דחמים בלבי"... לי אוניד לא בכה ,בעת שיצא מבי ת הכומד .והוא לא נ שאר בפלונגה. הבתים נע שו לו זדים ,ממש כפני־הבריות .הוא יצא את עיר־הרפאים ושמח על כי יכול הוא להוסיף וללחום בגרמנים .אולם במשך כל אותה עת טיכס עצה איך למצוא את פאברשא .לי אוניד חש כי י ש לו שליחות, שלמענה הציל האל אותו — הי הודי האחרון של פלונגה. לא עלה בידו למצוא את פאברשא .לאחד המלחמה הוחזרה הדיוויזי ה שלו לברית־המועצות .לאחד מכן סופח ליחידה אחרת אשר נשלחה לגרמניה המזרחית .בסופו של דבר ,החליט לי אוניד לבקש מקלט במערביברלין. שם ,במחנות ה שונים של הפליטים המערב־גרמניים ,חיפש אחד ליטאים ואנ שים מן הארצות הבאלטיות .מי שהו דאה את פאברשא לאחר המלחמה. לי אוניד עקב אחר כל רמז שגילה ,והעובדה האחרונה שגילה היתה כי פאברשא ,א שתו ו שני ילדיהם היג רו — תחת שם פולני — לאוסטרליה, ב־ 1948או ב־ .1949שם אבדו העקבות .לי אוניד לא ידע כיצד להמ שיך
258
ק לל ת קין בחיפו שיו ,אך הוא חש בי הוא ח יי ב להמ שיך .ובך הגיע אלי. פשע איום נוסף נוד ע דק משום שאיש אחד ,מתוך מאות או אלפים, שדד בחיים .במה פלונגו ת יש — ובמה אנ שים בפאבדשא ,שבלל איננו יודעי ם עליהם? לי אוניד גילה בי י די דו הקדוב של פאברשא ,תפ א ליטאי בשם ולאדאס איווינסקי ם ,אשר לי אוניד הבירו גם הוא ,היגר אף הוא לאוסטרליה ב שנת 1948בערך .איווינס קי ם עוסק עתה ברפואה בגיני א ה החדשה .באמצעות אחד מתושבידרלשעבר של פלונגה היו שב עתה בפאריס ,גילה לי אוניד בי בני משפחות איווינ ס קי ס ופאברשא היו י ח דיו באוסטרליה ,עד שנת .1956אולם באותה שנה תי בננו בני משפחת פאברשא להגר לארצות־ הברית. .פירו שו של דבר״ ,אמדתי ללי אוניד* ,בי עלינו לחפש משפחה — גבר ,אשה ,שני ילדים — שבוודאי היגרו לאוסטרליה בהשתמשם בשם פולני ,שאין אנו יודעי ם מהו ,כנראה ב שנת , 1948ולאחר 1956יצ או את אוסטרליה בדרכם לארצות־הברית״. הוא הני ע ראשו לאות ״הן״ .״המ שימה נראית בבלתי־אפ שרית״. א מר תי :״אותו ד״ר איווינסקי ם בווד אי יוד ע היכן הם״. כתבתי לאנ שים באוסטרליה .קיבלתי מכתב מנזירה קאתולית אשר שוחחה עם כומר בגיני א ה החדשה .הכומר הכיר את הד״ד איווינס קיס, אך לא היה מסוגל לספק לנו את המידע הדרוש לנו. ני סי תי לגשת ל עניין מנקודת־ראות אחרת .אם פאברשא עו שה עתה באמריקה ,אזי בווד אי עומד הוא בקשר עם ליטאים אחדים .ביק שתי מאחד מידידי לפרסם בעתונים ליטאיים אחדים היוצאים־לאור באמריקה הודעה כי אחד מתו שבי פלונגה ,ששמו עתה הוא ״סמית״ ,הלך לעולמו ,והוא הורי ש את רבושו הרב לבני־פלונגה שנ ש תיי ת בחיי ם) הללו נתבק שו לכתוב למען מסרים. איש לא ה שיב על המודעה .י תכן כי פאברשא קרא אותה ,אך לא העז להשיב עליה .האם אץ שנתו נודד ת ,כאשר הוא חושב על פלונגה?
259
פרק עשרים ושלושה
ב<ת*ה7זפר לרצח המ1נ<ם
בסוף מאי 1961באה אשד .אוסטרית ,בגיל־העמידה ,לראותני בלינץ. לאחד לכידת אדולף אייכמן הרבו העתונים במקום לכתוב על חלקי בחיפו ש אחריו ,ועתה באו אלי אנשים שונים ומ שונים כדי לספר לי דברים שלא רציתי לדעתם ,ולמכור לי דברים שלא היה לי חפץ בהם .אחדים הציעו ידיעה בלעדית ,אחרים באו לבקש את עצתי .לא ידע תי מדוע בדיוק באה אשה זו לבקרני .היא נראתה מהנחת ,בלתי־מו שכת .היא לבשה סוודר מהוה ,ושערה המזוהם נפל על מצחה — לא היתה זו אשד .שציפיתי כי תספר לי סיפור־אהבה ,אך זה בדיוק מד .שהיה בפיה .ב רונו ברוקנר היה פעם שומר־לילה בבתי־המטבחיים של לינץ ,והוא היה גם צלמ־חובב נלהב ביותר .הוא חי עם האשה ,והבטיח לה לשאתה לאשה .אחר כך פגש במי שהי אחרת... האזנתי בלא תשומת־לב מיוחדת ,ותהיתי מתי תגיע אל העיקר. ״ -----וב שנ ת 1940עבד ברוקנר ב שביל הנאצים ,ונע שה הצלם המיוחד של מצודת הארטהיים״. הארטהיים! עתה חדלתי באדי שותי. ״האם כוונתך למצודת הארטהיים שבאלקופן ו״ ״כן״ ,אמרה .״זו הי נסיעה במכוני ת של לא יותר ממחצית השעה, בדרך הראשית המובילה לפאסאו .האם היית שם פ ע מו בעת המלחמה הפכו הנאצים את מצודת הארטהיים לסאנטוריום .שם עבד ב רונו בתורת צלם .הוא היה בא לראותני בלינץ אחת ל שבועיים .תמיד היה לו כסף רב. אז החל להסתובב עם אשה זאת ,ו ---------״ ״כן ,אני מכין .מה עשה בסאנאטוריום ״ובכן ,הוא צילם את החולים .התצלומים נ שלחו לברלין .היה זה סוד גדול ,אך פעם ,כאשר שתה לשכרה ,סיפר לי הכל״. א מד תי :״איזה סוג של תצלו מי םו״
בי ת־ ה ס פ ר ל רצ ח ה מוני ם לפתע קמה האשה .אולי הרביתי לשאול. ״מדוע אץ אתה שואל את ב רונו ע צ מו ?' אמדה בזעם עצור .״הוא היה נאצי ,בהחלט< והדי אתה רודף אחר נאצים ,הלא כן? הרי המען שלו .הוא יכול לספר לך יותר ממני על־אודות הניסויים הנאים שאילצוהו לצלם שם בהארטהיים״ .והיא נסתלקה. לראשונה שמעתי על־דבד הארטהיים ב שבועות האחרונים להיותי במאוטהאוזן .המשרפות היו מרבות לעבוד״ ולעתים היה אחד הכבשנים מתקלקל ,ואז היה מומחה ״מהארטהיים״ בא ומתקן את המכונה .ולעתים נשלחה קבוצת אסירים ל״הארטהיים״ ,ולא חזרה מעולם .מי שהו סיפר לי כי הארטהיים הוא שמה של מצודה עתיקה ,בריחוק לא רב ממאוטהאחן. ״הארטהיים״ היה ב עיני שם זהה למוות .אך לא הרביתי להדהד בכך. ברבצי על דרג שי ,בבלוק־•המוות ,היי תי חלש מכדי לחשוב. ב שנת 1947נ שפטו אחדים מ שומרי הס.ס .של מאוטהאוזן בבי ת־דין צבאי אמריקני בדאכאו .סייעתי בהכנת חומר העדויות נג ד אחדים מאנ שי הס.ס ,.ו היי תי בבית־המ שפט .אחד הנא שמים העיד כי נשלח למאוטהאוזן ״מהאדטהיים״ .הוא נדון למוות .השם הארטהיים לא החכר עוד. בפעם הבאה נתקלתי בשם בדידו ח שבון על תוכנית המתודהחסד של המישטר הנאצי .רוב העובדות ידועו ת ,אך אחזור עליהן בקצרה .בפעם הרא שונה הוזכרה המתת־החסד — מה שהנאצים כינו בשם ״גנאדנטוד״ — בינואר .1940בפקודת אדולף היטלר נפג שו בבראנדנבורג שלושה אנ שי ם: רייכסלייטר פיליפ בולר ,רייכספירר ל ענייני בריאות הד״ר לי אונ אדדו קונ טי ,ורופאו הפרטי של היטלר ,הד״ ר קארל בראנדט .הם נצטוו להכין תוכניו ת ל״השמדת חיים שאינם ראויים לחיות״ ,לפי הניסוח הנאצי. המיבצע היה ״סודי ביותר״ ,והיה בפיקוחה הי שיר של לשכת הפירר, אשר ברא שונה שלט בה רודולף הס ,ולאחר טיסתו־בריחתו של הס — מארטין בורמאן .בורמאן מינה ועדת מומחים רפואיים ,בראשות הפדופיסור ד״ר ורנר היידה ,פרופיסור לפסיכיאטריח באוניברסיטת וירצבורג .היידה היה אחראי להמתתם של לפחות מאה אלף איש .הוא נעלם בסוף המלחמה, כשהוא נוקט בשם ״ד״ ר ז אוו אד ה׳ /נתפס ב שנת , 1962והתאבד בבית־ הכלא ז מן קצר לפני משפטו הצפוי. בשלב הרא שוני של תוכני ת המתת־החסד נבחרו קבוצות מסויימות של אנ שים — מפגרים בשכלם ,חולים אנו שים ,קשישים מאד — לשמש קורבנות ,כיוון שהם סווגו כ״אוכלים ללא־תועלת״ ,או ״אוכלים ואינם עו שים״ ,בלש ץ המי שנה .התיאוריה היתד .כי על אף המזון יקר־הערך שאכלו ,לא הפיקו דבר! ועל כן נחרץ גורלם למות .רובם היו נוצרים —
261
ה רו צ חי ם
בי ני נו
חולים גרמניי ם ואוסטריים בבתי־חולים ובבתי־מהסד* יהודים לא היו ביני ה ם• רובם נ שלחו כבר למחנות־הריכוז .הנאצים התייחסו להמתת* החסד כרצח מומרי־כביכול ,ו היו נוקטים בה לגבי בני־גזעם בלבד .באורח רשמי היתד .ה תוכני ת מכונה ב שפ־הצופן ״ט4״ ,על שם חווילה נאה ברחוב טירגארטן ,4ברלין ,מקום שם שוכנה מפקדת מיבצע המתת־החסד. ההחלטה בדבר גודלו של בן־אנו ש ,לחיים או למוות ,נתקבלה על־ידי רופאים שהיו מכונים ״מומחי ט ."4אלה קיבלו את תיקיהם האי שיים של ״אוכלים ללא תועלת ,בכוח״ מבתי־חולים ובתי־מחסה בגרמניה ,אוסטריה וארצות אחרות .רופאים אלה היו מעלעלים ב שטחיות בתיקים ,בלא שיטרחו לבדוק את החולים עצמם .כאשר צויין צלב על גבי תיק מסרים ,היה בכך משוט חריצת דינו של בעל התיק למוות. לאחד מכן היו התיקים נ שלחים לל שכת־תעבודה מיוחד ת ,וחוב שים בעלי־ שרידים היו מביאים את הגברים והנ שים שנחרץ גודלם ל״קליניקה״ או ל״סאנאטודיום״ הקרובים ביותר ,לשם חיסול מהיד ,באמצעות זריקת־ מוות .ארבעה מוסדות מעין אלה נזכרים בדיניט־וח שבונו ת לגבי המתת־ החסד שהובאו לידיע תי .שלושה היו בג ר מני ה :האדאמאר ,ליד לי מבורג: זוננ ש טיין ,ליד פירנה אשר בסאכסוניה ! ומצודת גרפנק ,בבד אנדנבו רג הרביעי היה מצודת הארטהיים. לאחר שבתי־החולים ובתי־המחסה שוחררו מ״אוכלים ללא־תועלת״ רבים ,הורחב המיבצע וכונה בשם הצופן ״ 14פ 13״ .הוא חל על שוכני מחנות־ריכוז גרמניים ואוסטריים ,שהיו חולים או נכים — תכופות כתוצאה מעבודת הכפייה*. מיבצע ״ 14פ 13״ החל ב שנת , 1941והוא נמשך עד לסוף המלחמה. לאחד 1943נ שלחו שוכני מחנות צרפתיים רבים למות בהארטהיים. לאחד קריאת ה די ךו ח ש בו ן נסעתי למצודת הארטהייט ,המרוחקת כעש רים קילומטרים מלינץ ,וה שוכנת בכפר ה שלו אלקופן ,המוקף ב שדות ירוקים ובגבעות מעוגלות .המצודה היא מיבנה מבעית למדי ,מן המאה הט״ז ,ב סי ג נון הריניסאנס ,וי ש בה ארבעה צריחים ו שורות ארוכות של חלונות -נכנס תי בעד השער לתוך חצר גדולה המוקפת ב שדרות־עמודים נאות .המצודה היתד .מאוכלסת באותה עת על־ידי פליטים ,פולקסדויט שה, מן המזרח ,וידע תי כי לא יוכלו לספר לי דברים רבים ,כיוון שבאו .שמה • הקאנצלר הפדראלי לשעבר של אוסטריה ,הד״ר אלפונם גודבאך ,שמא נכה ,נבחר לשיגור למצודת הארטהיים ,אך ניצל בזכות כתב־ידו הנאה והוא נשלח לעבוד ממשרד מחנה הריכוז דאכאו.
262
בי ת־ ה ס פ ר ל רצ ח ה מוני ם דק לאחר המלחמה .הסתובבתי בכפר ו שוחחתי עם אנ שים אחדים בו ,אולם ברגע ששאלתי על המצודה ,נאלמו דום .הם אמדו כי היה זה ,,מעין סאנאטוריום״ ,הני עו בכתפם ,והסתלקו .חזרתי ללינץ .בווד אי לא היי תי חוזר וחו שב על מצודת הארטהיים ,אלמלא היחד .באה אלי אשה ומספרת לי ברוב־קנאתה על מע שיו של ברונו ברוקנד. התחלתי לחקור בפרשת בדונו קל־הדעת .עתה עבד במיפעל כי מי ממלכתי בלינץ ,ואמרו כי עדיין הוא צלט־חובב נלהב ביותר .ב תי קינו הוזכר אחד .0.0אובר שטודמפידד בדוקנד ,אשד לדברי עדותם של ניצולי ם ממחנות־ריכוז אחדים היה בלדר בין המחנות לבין ברלין .אחד מ תפקידיו של .0.0אובד שטורמפירר ברוקנר היה להעביר זהב ותכ שיטים שנגזלו מאסירים יהודיי ם .לא היה בתיק שום תיאור לגביו .מסרתי את החומר שהיה בידי לידי משטרת לינץ ,וקצידמ שטדה נשלח לראיץ את ברוקנר. לא היתד .כנגדו האשמה מסויימת ,והיה עלינו לנהוג בזהירות .הצעתי לקצין המשטרה שיפתח ב שיחה על־דבר זהב ותכ שיטים ,ורק לאחר מכן יעבור ,בלא־מ שים ,למצודת האדטהיים .קצין המשטרה הי טיב למלא את מ שימתו .בדוקנר הבחיש בתוקף בי היה אי־פעם בס.ס .הוא היה ״חייל פשוט בוורמאכט" .מעולם לא היה בלדר של הס.ס ,.ומעולם לא העביר זהב או תכ שיטים .למעשה ,אמר ,מעולם לא זכה ב״ שלל״ מלחמתי כל שהו. ״אף לא הבאתי עמי מן המלחמה מצלמה״ ,אמר ברוקנר .״ו אין זה 0וד כי כמעט הכל חזרו הביתה עם מצלמה או שתיים .שלא לדבר על דברים אחרים״. קצידהמ שטרה הניע ראשו .״אך עתה י ש לך מצלמות אחדות?״ ״כן .הן היו שייכות לי מאז לפני המלחמה״. ״ אילו תצלומים ע שית במצודת הארטהיים ,ברוקנר?״ ברוקנר שמח ביו תר כי הקצין זנח את נו שא הזהב והתכ שיטים ,עד כי הודה בכל. ״תצלומים רפואיים .הם ביצעו ניסויי ם ,שם במרתף למטה ,ו אני היי תי מצלם אותם בעד נקב שבדלת״. הוא לא התנדב לתפקיד זה ,אמד .באחד מי מי שנת 1940בא אליו אחד מאנ שי ה״ג אוליי טונג״ הנאצי בלינץ ו שאלו האם יהיה מסוגל לנהל חדר־־ פיתוח ממדרגה ראשונה .ברוקנר השיב בחיוב ,ואמר כי ישמח לעשות זאת .ימים אחדים לאחר מכן נתבק ש לבוא ל״ג אוליי טונג״ ,שם רו איין על־ י די שני אנ שים .היה עליו לחתום על הצהרה כי לא י שוחח עם איש על־ אודות עבודתו .ביום המחרת בא אליו פלוני מר לותאלר שהסיעו ל״סאנאטוריום הארטהיים״ .בדרך שאל ב רונו ברוקנר מה י הי ה עליו לעשות שם.
263
ה רו צ חי ם
בי ני נו
״אל תשאל אותי״ ,אמד לותאלר .״הם כבר יאמרו לך". במצודה הובא ברוקנר ל ס ת כריסטיאן וירת ,מפקד המקום .הוא תיאר את ה ס ה וירת כ״אדם נוח לאחר שעות העבודה׳ אד ק פ ח ביותר בעת שאתה בתפקיד .הוא לא היה מהסס אף לרגע לי מ ת במי שהו ,אם משהו לא היד .כשורה״ .וירת אמר לברוקנר כי י הי ה עליו לצלם ״שלושה תצלו מים מכל חולה״ ,הראה לו את חדר־הפיתוח ,שהיה בו באמת ציוד ממדרגה רא שונה ,והראה לו היכן יי שן. ברוקנר צילם כשלושים חולים ליום ,ולעתים אף יותר .העבודה היתד. קשה .״ היו חולים מטורפים לגמרי ,והיה צורך שחובשים ירסנום .פעם או פעמיים ברח אחד החולים ,לפני שיכלו להזריק לו את זריקת־המוות, והתפרץ כנגדי .היד .זה קשה .והגרוע ביותר היה כי לא יכולתי לאכול דבר .היה סירחון נורא באוויר ,מכב שני־המ שרפות .הריח ריחף באוויר ביום ובלילה .כעבור ימים אחדים הלכתי ל ס ה וירת ואמרתי לו שאיני יכול לעמוד בכך .ביק שתי ל שחררני מתפקידי״. ה ס ה וירת לא נהנה ממשאלה זו ,והציב בפני ברוקנר שלוש ברירו ת: ״או שתישאר כאן ולא תאמד דבר ,ב ה קנ ר .או שתישלח למאוטהאוזן .או', אם אתה מעדיף ,תיירה כאן מייד״ .ברוב־יאו שו הלך ברוקנר לחד ת .באותו הלילה שלח לו הסדן ויד ת בקבוק יי״ ש .ברוקנר השתכר ,ובמשך זמן־מה שכח את הסירחון שריחף באוויר. באורח הדרגתי גילה יו תר ויו תר על־אודות הארמהיים .לא היה ז ה קל ,משום שהאנשים לא היו בו לדבר ,ואמרו לו שלא לשאול שאלות — אם רוצה הוא להישאר בחיים .אולם הוא לא היה שוטה .הוא הבחין בכך כי שני הרופאים הממונים ,הד״ר רודולף לונאואר מלינץ ,התפא הראשי, והד״ר גיאורג דינו ,סגן הרופא הראשי ,לא שבעדרצון מהעובדה שהוא מצלם את מעשיהם .אולם הפקודות שקיבל היו מסרן וירת .לאחר שבועות אחדים אמר לו דרת לצלם תצלומים אחדים מן ה״ניסויי ם״ האחרונים במרתף. ״ אילו ניסויי ם ו״ שאל קצין המשטרה. ״עתה החלו להמית חולים באמצעות גאז .היה עלי לצלמם מקרוב, בעת חבלי־הגסיסה שלהם .אחר כך היה עלי לצלם את מוחם .וירת כינה את תצלומי ״חומד מדעי״ ושלח אותם לברלין .לא הני חו לי לשמור לעצמי תצלומים אלה .ליד חדר־הניסויים היתד .המשרפה .לא שאלתי שאלות. העבודה השתלמה יפה .הם שילמו לי שלוש מאות מארק לחודש ,והרתחתי מעט כסף מן הצד בצלמי עובדים ,באי שורו של הסרן וירת .המזון היה טוב. ו תמיד היו משקאות למכביר ,ומסיבות בלילות .הכל י שנו עם ,הכל׳״.
264
בי ת־ ה ס פ ר ל רצ ח ה מוני ם ב רונו ברוקבר מילא את המוטל עליו ,ולא פטפט .לאחר מכן הועבר הסדן ויר ת ל תפקיד אחד ,ויו ר שו הי ה פראנץ שטאנגל .ובאחד מחוד שי 1941נס תיי ם כל ה עניין ,למרבה הצער ,מ ב חינ תו של ב דונו .הוורמאכט גיי סו ו שלח או תו ל חזי ת המזרחי ת. ״האם שמת לב לדברים אחדים ,בעת היו תך בהארטהיים 1״ שאל ק צין המ שטרה. ״ כ ך ,אמר בדו קנר .״דבר אחד איני מ בין .כ שלו שים או שלו שים וחמי שה חולי ם היו מומתים מדי יו ם ביו מו במרתף .עם זא ת ,היו להם לפחות שמוני ם עובדי ם ,ואחדי ם מהם י ר דו למרתף כדי ל ה תבונן בנע שה. לשם מה היו זקוקי ם ל שמונים אי ש ז ״ היי תי מסוגל לה שיב על שאלתו זו של ברו קנר שבועו ת מועטי ם לאחר מכן ,לאחר חקירה י סודי ת .מצוד ת הארטהיים לא שימ שה דק כ מכון להמתת־ חסד ,כ פי שהינח תי עד לחקיר תו של ברוקנר .האדטהיי ם היתה הרבה יו ת ר מכך. היו עובדו ת רבות־מ שמעות ,שדומה היה כי אין קשר ביני הן .ויר ת היה מ מונ ה אחר כך על כל שלו שת מחנות־הה שמדה ש ב פו לין :בלזץ, סוביבור וטרבלינקה ,מקום שם נ רצ חו מי ליון ו חצי גברים ,נ שים דלדי ם י הודיי ם ,בין 1941ל־ .1943יו ר שו בהאדטהיי ם ,פראנץ שטאנגל ,נע שה לאחד מכן מפקד טדבלינ קה .גוס טב ו אגנד ,שגם הוא השתלם בהאדטהיי ם, פקד לאחד מכן על מ חנ ה סוביבור ! הוא מסתתר עתה ,בלא כל ספק, ב א רגנ טינ ה ,תחת שם אחר .לאחר המלחמה התאבד הד״ ר לונ או א ה י חד עם כל בני מ שפחתו .הד״ר רינו נאסר בפר אנקפודט ב שנ ת , 1963ויו ע מד לדין שם .ולא חרונה ,אנ שי .0.0רבים אשר מיל או תפקידים טכניי ם ב ת אי־ הגאזי ם ובמ שרפות שבמ חנו ת־הריכוז ה שוני ם ע שו זמן־מה בהארטהיים — או באחת מ שלו ש ה קליני קו ת האחרות להמתת־חסד. האמת הנוראה היא כי מרכזי המתת־החסד לא היו אלא בתי־ספר סדירים לרציחה .אני עוסק כ אן אך ורק בהארטהיים ,שקל היה לי לחקור על־ אודו תיה ,אולם קיי ם חומר דומה לג בי שאר שלו שת המרכזים שבגרמניה. כולם היו מרכזי־הכ שרה ל תוכני ת ה שמדת־העם של היטלר. תגלי ת זו מ שיבה על שאלות שהיסטוריוני ם ו ק רי מינולוגי ם רבים תהו לגבי הן ,מאז סופה של ה מלח מה :כי צד נב חרו והוכ שרו בני־האד ם לצורך רציחתם של אחד־ע שד מי ליון אי ש ,וכי צד הי טי בו עד כדי כך ל שמור על סודו תיה ם ,עד כי הללו לא נו ד עו במ שך שנים לאחר סוף המלחמה ז בדור הדבר כי אנ שים שהוצבו לעבוד ב ת אי־ הג אזי ם ,שהיה עליהם לצפות במותם של רבבות אי ש יו ם אחר יו ם ו שבוע אחד שבוע ,צריכי ם היו לעבוד
265
ה רו צ חי ם
בי ני נו
הכ שרה טכני ת .ו פ סיכולוגי ת ,שאם לא כן היד מ תמוטטי ם מ שום המתח הרצוף. ב שנ ת 1947התחלתי ל דון בבעי ה עם מומחים שוני ם ש עיינו ב תיקי ם שנו תרו לג בי מנגנון הה שמדה הנ א צי .שאלתי הי ס טו ריוני ם ,ק רי מינולוגי ם ורופאי ם ב״י ד ו שם״ בירו שלים :כי צד ני תן להסביר כי לא אירעה מעולם תקלה כל שהי ב מ נ ג נו ן הה שמדה ב מ חנוו ד ה מוו תז יוד עי ם אנו כי בוו עי ד ת ו אנזיי ,שנ תקיימה בינו א ר ,1941ה חליטו הנ אצי ם על חיסולם ה שיטתי של אחד־ע שר מי ליון י הודי ם ב אירופה ,וני סו שיטו ת שונו ת של גינו סיי ד .יודעי ם אנו כי היו תקלות מי כ אניו ת .פעם נכח הימלר בעת שני סויי ם לני צול ג אזי־ הפליטה של מנו עי־ צוללו ת לצורכי ה שמדה נכ שלו כ שלון ח ח ץ .הוא כעס ביו תר ,והעונ שי ם על הכ שלון היו דר א קוניי ם .מכונו ת היו מתקלקלות ,אך בני־האד ם שהפעילון — מעולם לא התמוטטו .כי צד י תכן שהאנ שים שעסקו בהפעלת ת אי הג אזי ם והכב שני ם היו מ הי מני ם יו תר מא שר ה מ כונו ת! האם הכ שירום הן מיכ אני ת ,הן פ סיכולוגי ת ,לע מוד בלחץ הנו ר א? ה שאלה הדירה שינ ה מ עיני במ שך שני ם .הנאצי ם י ד עו כי ז מנ ם אוז ל ו הי ל ד! שכן היו להם כבר תו כניו ת לה שמדתם של הצו עני ם ,הפולני ם ,הדוסי ם וכן, הלאה .פירו שו של דבר כי את מנגב ת הגינו סיי ד צריך הי ה להפעיל במהירות מדובה .כל העובדו ת ה צ בי עו בכיו ת של הכ שרה שנערכה אי־ שם, של קאדרים מיו חדי ם של תלייני ם מיו מני ם טכני ת ומוק שחים רג שית .מצוד ת הארטהיים ו שאד מ ד מי המתת־החסד היו הת שובה לכך. הארטהיים או רגנ ה ב מ תכונ ת של בי ת־ספר לרפואה — אלא שלא הו רו שם כי צד להציל חיי־ אנו ש ,אלא כי צד לה שמידם בי עי לו ת המרובה ביו תר. מותם של הקורבנו ת היה נחקר קליני ת ,מצולם ב מדויי ק ,מ שוכלל יו תר ויו ת ר באורח מד עי (במ שפטים שנערכו לאתר מכן בג ר מני ה הוכח כי ב מ חנו ת־ המוו ת של בלזץ ,סוביבור וטדבלינק ה היו צלמים מיו חדי ם שצילמו את מע שי־הרצח) .היו עורכים ניסויי ם• ב תערובות שונו ת של ג אזי ם כדי למצוא א ת הג אז שיהא י עי ל ביו תר .רופאים ו שעוני־עצר בידיה ם היו מ תבונני ם ב״חולי ם״ הגוססי ם בעד נקבי־הצצה בדלת המרתף של מצוד ת הארטהיים, ואורך י סורי־ הג סי ס ה הי ה נר שם בדיו ק של ע שירי ת ה שנייה .נ ע רכו תצלומים של הגוססים ,בדי לראות מ תי בדיו ק התרח ש ה מוו ת .ה מ מוני ם שם לא הו תי רו דבר ל שלטת המקריות. ה״ס טודנטי ם״ היו ברא שונה מ ת בונני ם בני סויי ם < לאחר מכן היו מבצ עי ם אותם ב מו ידי ה ם .כל ״ ס טודנ ט״ נב חר ע ל־ידי ק ציני ם נ אציי ם בכירי ם, שהיו קדרי ם ״ג או־ אינספק טורי ם״ .הבט חון הי ה כה קפדני ,ע ד ש ב עניין זה היו ה״ג אר אינ ספ ק טורי ם״ אחראים אי שי ת וי שי רו ת ב פני ל שכתו של היטלר.
266
בי ת־ ה ס פ ר ל רצ ח ה מוני ם הנאצי ם י ד עו כי אסור להם ל הני ח א ת התרח שותו של מ שגה כל שהו .גרמ ני ם ואוסטריי ם נרצ חו ,ועלולי ם היו ל היווצר ק שיים .על אף כל אמצעי* הז הי רו ת ,אי רעו בסופו של דבר ״ מ שגי ם״ מ עין אלה ב״ס אנאטוריומי ם״ ש בזוננ ש טיין וג רפנק .האוכלוסי ה החלה מדברת ב עניין ,ו ב סו פו של דבר, צריך הי ה לסגור מוסדו ת אלה .בהאדאמאר ובהארטהיים הי ה ה ארגון מו שלם לג מרי .המקומו ת היו מבודדי ם .אי ש לא הוצי א הגה מ פיו. לעולם לא נד ע ב מדויי ק מה מספר האנ שים שנרצחו ב מ צוד ת־ ריני ס אנ ס זו ,בעל ת ס טי ר הע מודי ם הנהדר .שום מצב ת־זכרון לקורבנו ת הארטהיים — ש תב ם היו נו צ רי ם אוסטריי ם וג ר מניי ם — לא הוקמה .מי ס מכי ל שכת הר שומות לא נ תגלו .במ שפט ד אכ או ,שנערך ב שנ ת ,1947ה עי דו עדי ם שוני ם כי בין שלו שים לארבעים ש פני־נ סיון אנו שיי ם ״ז כו ל טיפול״ במרת פים ,מדי יו ם ביו מו .י ש בכך כדי להסביר את היעלמם של כ שלו שים אלף אי ש ,במ שך שלו ש שנים .לקראת הסוף הפכה הארטהיים ,לעוד מקום של ה שמדה .כא שד ה תלייני ם ב מ או טה אוזן הסמוכה היו עסוקי ם מדי ,היו שולחים את ה קורבנו ת העודפי ם להארטהיים. ״ בוג רי״ הארטהיים נע שו לאחד מכן מורי ם לקאדרים ע תידיי ם של רוצחים ש הוכ ש ת באורח מד עי .לאחר אי מוני ם מ סויי מי ם החלו ה״סטודנ* טים״ נע שי ם אדי שי ם לצעקו ת קורבנו תיה ם .ה״ מורי ם״ היו מ תבונני ם ב תגוב ת ה״ ס טודנ טי ם״ שלהם .הי ה זד .ר עיון ג אוני ,מב חינ ה פ סיכולוגי ת, לה שתמ ש בקורבנו ת ג ר מניי ם ואוס טריי ם ,בתורת הכ שרה ב סי סי ת לרציחת־ ה מוני ם .כא שד ״ ס טודנ ט״ לא הי ה מתמוטט כא שד הי ה ע ליו לרצוח את בני ע מו הוא ,ב ת ר הי ה ל״ מו ריו״ כי לא יגל ה פקפוקים כל שהם לג בי ה שמדת אלפי אנ שי ם שנח שבו כ״ת ת־אדם״ .״ ס טודנ ט״ שלא י כו ל הי ה לע מוד בכך היה נ שלח ל ק ר ח חזי ת ,מקום שם הי ה מפ קדו מ צי בו ב״ הי מלפ אד טסקר מ אנדו״ ( מי לו לי ת :קו מ אנדו המסע אל ה שמים) — כי תת־מתאבדי ם. היג ש תי את תי קי בפר שת הארטהיים לד״ר כ רי ס טי אן ברודא ,מי שהיה אז ה מיני ס ט ר למ שפטים של אוסטריה .ב־ 20בפברואר 1964היה בי די לומר ל ע תונו ת כי ה מיני סט ר הבטיח לי ,בנוכ חו ת פרקליט ה מדינ ה הד״ר פראנץ פ אלין ,כי י ט פלו מיי ד בחומר שהיג ש תי ,״כך שכל ה מידע החד ש הזה יוכל ל היו ת מנ ע ל בהליכי ם המ שפטיים ה מ תנ הלי מ־ו הולכי ם עתה״. ה תיקי ם מכילי ם את שמותיהם של אזרחים אוסטריי ם אחדים שהיו פעילי ם בהארטהיים .עם כ תיב ת שו ת ת אלה ,בקיץ , 1966ע דיין מהלכים הם כ בני־ חו רין.
267
*
פרק עשרים וארבעה
ה<בן בוד מ אר?
מקומ־הימצאו של מ ארטין בורמאן הוא החידה הנ אצי ת הסבוכה ביו תר שטרם נפתרה .סגנו הרא שי של היטלר היה נו שא ל שמועות ,ל אגדו ת ול חילו קי־ד עו ת יו ת ר מא שר כל מנ היג נ אצי אחר .ה ש אלה :״האם בורמ אן מ ת?״ טובה ת מיד לסיפוד־ שער נוסף ,בכל אחד מכתבי־העת הגר מניי ם הזוכי ם לתפוצה ה מוני ת .לגבי שום נ א צי נכבד אחד לא הו שמעו הכרזו ת כה תכופו ת כי מת ,ולאחר מכן הו ק ם ל ת חייה ,כבורמאן .עדי ם ט ענו כי הוא נקבר ב מאי 1945במגר שי־המ שחקים שברובע מ ו א ב י ט א שר בברליד, וז א ת לאחר שנמלט מל שכ תו של היטלר .ב שנ ת 1964ערכה מ שטרת מערב־ברלין חפירו ת ב איזו ר ,ולא גיל ת ה דבר .ל פני שנים אחדות נאמר כי הוא נקבר ב א סונ סיון ,ביר ת פ אר אגוו אי .לאחר שהקבר בו דובר נפתח מחד ש ,נ תגל תה בו גו פ תו של אזרח פ אר אגוו אי בשם הור מונסילא .לאחר המלחמה נאמר כי בורמ אן נמצא בספרד ,ב מינז ר אי טל קי ,במוסקבה ,בחבל טי רול ,באוסטרליה ו ב מדינו ת דרו ם־ א מריקניו ת רבות .ב שנת 1947נ א מד כי הוא במצרים ,ב שנת — 1950בדרופ־מערב אפריקה ,ב שנה שלאחר מכן — ב צ׳יל ה ,ב שנת — 1952בספרד .באחת הפעמים נמסר כי הוא נ מלט מגר מניה ,ב חצו תו את הרי האלפים .כן ט ענו כי הוא נלקח על־ידי צולל ת ג ר מני ת מקיל לטיירה דל פו אגי (ארץ הא ש) ,מקופ־היי שוב הדרו מי ביו ת ר בעולם .באוקטובר 1965למדה סוכנו ת־ הידי עו ת האיטלקי ת א.נ.ס.א,. מפיו של פארקואלד! דונ א ציו ,״ אי שיו ת ח שובה במי שטר הפא שיסטי״ ,כי בורמאן מתגורר בג׳ונג ל ,במ אטו ג ת סו א שר בבראזיל .למרבה־הצעד ,כל הסיפורי ם ה סנ ס א ציוניי ם הללו על־ אודו ת בור מ אן מתגלים לאחר מכן בסיפורי־סרק ,ו אין בהם כדי להוסיף לי די עו תינו .אי ש לא היה מסוגל ע דיין לבוא ול טעון לזכו תו ב תגמול בן 100,000מארקים (למעלה מ־ 75,000ל״י) של שכת התובע בפראנקפורט הבטיחה ,תמורת מידע שיביא ללכיד תו של מארטין בורמאן.
268
זזי כן בו ר מ אן ? התחל תי ל ה ת עניין ב חיד ת בור מ אן דק לאחר מ שפט איי כ מן .ו ביוון שהתחלתי להתמחות בה רק ב איחור ,הי ה לי י ת רון בכך שעמד לר שותי הנ סיון המצטבר של בל האנ שים שעבדו עד בד .על הפר שה — המ שטרה, מ שפטנים ח שובים ,הי ס טו ריוני ם ,ק רי מינולוגי ם. מה המ שיכה ה מיו חד ת שב חיד ת מ ארטין בוד מ אן? הוא י דו ע ביו ם הרבה יו ת ר מ שהיה י דו ע בע ת שהיה ב שלטון ,ב שהצלו ע ליו הד מויו ת ה ס סגוניו ת יו ת ר של ג רינג ,גבלם והימלר .אנ שים רבים ב רייך ה שלי שי לא שמעו א ת שמו מעולם .רבים אף לא י ד עו כי צד נראה .אולם לאחר טי ס תו־ברי ח תו של רודולף הס ל אנגלי ה ,ב שנ ת , 1941נע שה בורמ אן סגנו של הפירר .הוא הי ה מקורב יו ת ר להיטלר ,ועו צ מ תו היתד .רבה יו ת ר, מא שר כל נ א צי דנד מעל ה אחד. ע שי תי שעות רבו ת ב ה ת בוננו ת ב ת צלו מיו של בור מ אן אי ש־ה חידה. היה זה גבר בבד־אברים ובבד־גוף ,בעל צוו א ר ב של פר ו פני ם אדי שי ם, ל א־ מיו חדי ם ,רי קניי ם באורח מוזר ,אכזריי ם .כא שד ע שי תי בפדאנקפורט דנ תי ב אגד ת בורמ אן עם פריץ באואר ,א שר שימ ש תובע במ שפט או שווי ץ. הוא קרא לבורמאן ״קדקוד־הבירה ה טי פו סי״ .לבורמ אן הי ה פרצוף של ״אחד בתריסר״ ,שנ הוג למצאו ב מד תפי־הבירה של ב אוואריה ,שם יו שבי ם אנ שי ם ,לוג מי ם מ שקה ודני ם בפולי טי ק ה ,ובהם הוויכו חי ם מוכרעים כ רגיל ע ל־ידי עוצ מ ת הקול יו ת ר מא שר ע ל־ידי מ שקלן של העובדו ת.
—
יוז ף וולף ,ה הי ס טו רי ת הי הו די ,קורא לבורמאן ״ צי לו של הי טלר״ ,ו הוא מרמז בכך כי בוד מ אן הי ה ה״אלטר אגו״ הסביל ויוד ע־ הכל של הפידר. אני סבור כי הנ אצי ם א שר כינו את בוד מ אן ״ דו חו הרעה של היטלר״ קלעו יו ת ר למטרה .הוא עמד ברא ש מנגנ ת המפלגה הנ אצי ת ,שהיה עצום ו מ או רגן היטב .מתחת לפירר היו 19דייכ סליי ט ר ,ומתחתם — 41ג אוליי ט ר. ( היו 40ג או = מחתות? ג אוליי ט ר נוסף יי צג את הגר מני ם ש מ ח ת לג ר מני ה) .מתחתם היו 808ק רייזליי ט ר (ד א שי־ חוגי ם) ,ובדרג ה אחת מתחתם 28,376אור ט סגרופנליי ט ר ( מנ היגי ם מ קו מיי ם) ,ש היו מ מוני ם על ערים שלמות ,או על חלקים מ סויי מי ם של עי ר גדול ה יו ת ר .לאחר מכן היו 89,378צלנליי ט ר ( מנ היגי־ ת אי ם) — אף המלה ״ תא״ י ש בה כדי להטעות, ביו ת ש״תא״ של הנ.0.ד.א.פ .ע שוי הי ה ל היו ת מורבב מארבעה ,ש שה ,או אף ש מונה מ רו בעי־ העיד .במיפלס הנ מוך ביו ת ר היו מ או ת אלפי ם של בלו קליי טד ( מנ היגי־גו שי ם) — בל אחד מהם אליל ב עיני האנ שים ש היו חיים ב סביב תו הקרובה. לאחר תחילתה של מלחמת העולם ה שניי ה ,כא שד היטלר החל מ ת עניין ב שאלות אסטרטגיה ,הופקד מ ארטין בוד מ אן על מנגנון המפלגה .הוא הי ה
269
ה רו צ חי ם
בי ני נו
רייכ סליי טר בג ר מני ה ,מזכי רו של היטלר ,ראש ״הל שכה ה מפלג תי ת של הפירר׳ .,בל ההודאו ת ה סודיו ת ביו ת ר היו עו בדו ת א ת שול חן־עבוד תו — או תן הוד או ת שהביאו לה שמדת הי הודי ם ו שאר עמי ם ״נ חו תי ם״ ,לרדיפ ת הכנ סיי ה ,לרציחו ת־ה ה מוני ם ב מכוני ם להמתת־חסד ו ב מ חנו ת־ הדי בוז .בוד מ אן היה המחליט ל מי יו ת ר לראות א ת הי טלד ,והוא היה מרחיק אנ שים שהיו ע שויי ם להפעיל על היטלר ה שפעה ממתנת .פ קודו ת רבות ביו ת ר שנח תמו ע ל־י די היטלר נו שאו ת את חו ת מ־ מוחו של בורמאן .במ שפט ני רנ ב רג הודה ג רינג בי מי ס מגי ם רבים הנו שאים א ת ח תי מ תו של הי טלד נ הגו ונ כ ת בו ע ל־י די בור מ אן. בור מ אן הי ה ה״בום״ הק שיח ו הל א־ אנו שי ה או פייני למפלגה הנ אצי ת. הוא נו ל ד ב שנ ת 1900בהאלבר שטאדט ,החל את הקאריירה הפולי טי ת שלו ב היו תו בן שמונה־ע שרד״ ולאחר מלחמת העולם הרא שונה הצטרף ל״פריי־ קורפס דוסבאך״ (החיל החופ שי על־ שם דוסב אך) ,אחת הקבוצות הפא שים־ טיו ת ש ה תנגדו לריפובליק ת ויי מ א ר .לאחר שהור שע בא שמת רצח הו שם במאסר .לאחר מ כן עוטר ע ל־י די הי טלר ב״ בלו ט או רד ך (מיסדר־הד ם), על פ עולו תיו ה אי־ליג אליו ת .ב שנת 1928כבר הי ה עובד־ מפלג ה ב שכר, ו סיי ע בי דו של הס .בור מ אן נ שא לו לא שה א ת גרד ה בוך ,א שר א ביו., נע שה ה שופט ה עליון של המפלגה הנ א צי ת .ל בני הזוג נו ל דו שבעה ילדי ם. באחד ה שלבים שקל בורמאן את האפ שרות של הנ הג ה חו קי ת של פולי ג א מיה בג ר מני ה ,לאחר המלחמה .הו א היה אבי ה צו שאמור הי ה לאלץ כל אי ש .0.0ל שאת לו שלו ש נ שי ם .ב מו חו הדומה למח שב אל ק טרוני ערך את חי שובי ה א בידו ת העצומו ת של גברי ם ג ר מניי ם בע ת המלחמה ,ו ה ע ד דפי ם העצומים של נ שי ם ,בג ר מני ה לאחר המלחמה ,עד בי הפוליג א מי ה נראתה ב עיניו ב שיטה הי חיד ה שתאפ שר ה שלמת ההפסדים תו ך ע שרים או שלו שים שנה .בל המוסדו ת הנ אציי ם שהוקמו ל הזדווגו ת־ חוב ה בין אריים מאו שרים הו שפעו מ מו שגיו הפ רי מי טי ביי ם של בורמאן. הוא פי תח את מ ח שבו תיו אלה ב מכ תביו לא שתו ,שהסכימה ע מו הסכמה מלאה .בורמ אן סיפר לא שתו על כל פר שיות־האהבי ם שקיים עם א הובו ת שונו ת .״מבתבי בו ר מ א ך פורסמו ב לונ דון ב שנת . 1954ב־ 21בינו א ר 1944 כתב בורמ אן לא שתו על הצלחתו האחרונה ,א שה שאותה בינ ה מ( .וא שר לאחרונה זוה ת ה כ מ אני ה בהרנס ,שחקני ת ה מופיע ה ע תה במזרח ג ר מני ה) : ח שבת בי * צריכה ל היו ת נערה בל תי־ רגיל ה ביו תר .לא ,מותק, אין היא נערה בל תי־ רגיל ה — אך אני שובב בל־י או מן .התאהבתי בה עד ל שיגעון ...ולקח תי אותה ,על אף מ ח או תיה .הרי א ת יוד ע ת את בווד ה ר צון שלי ,שנגדו מ .לא יבלה לע מוד ז מן רב .עתה שלי
270
הי כן בו ד מ אןז היא ,וח ש אני נ שוי כפליי ם ,ובאו שר דב .מ .סובלת י סו די מצפת נוראים בק שר אליך .זו הי שטות ,כ מובן .הי שג תי אותה בכוח־הדצ ת שלי... על כך ה שיבה מד ת בורמאן ,ב* 24בינו א ר : 1944 י הי ה עליך לווד א כי מ .תלד י ל ד תוך שנה ,וב שנ ה שלאחד מבן אני חיי ב ת ללדת י לד ,כך ש ת מיד תהיה לך א שה אחת שתחפוץ בכך .אחר כך נכנ ס א ת כל הילדי ם ב בי ת שעל שפת האגם ,נ חי ה י חד ,והא שה ש אינ ה בהרי ת באותה ע ת תוכל ת מיד לבוא לאובר* זאלצברג או לברלין ,ול היו ת עמך. במרכזה של חיד ת בוד מ אן אינ ה ני צ ב ת ה שאלה הי כן הו א מסתתר עתה< ה שאלה הי א האם הצליח ל הינ צל בליל ה של ה־ 1ב מ אי , 1945לאחר שנראה ע ל־ידי עדי ם אחדי ם יו צ א את ל שכת הרייך .בור מ אן ה ש תייך ל ק ב ע ה הקטנה של נ אצי ם א שד לאחד הגי ע הצבא האדום לברלין חמקו לתוך ה״פיררבונקר״ ,מקלטו הפרטי של היטלר ,מ פני ה תקפו ת־ אוויר ,שהיה מתחת לל שכת הרייך .מב ץ הנ אצי ם שבצמרת היו שם דק בוד מ אן וגבלס, לאחד שהיטלר אי בד ע צ מו לדעת ב־ 30באפריל . 1945גבל© הכריז כי אין הוא מ תכוון ל היוו ת ר בחיי ם יו ת ד מא שר ה רייך ה שלי שי ,ו אי ב ד את ע צ מו לדע ת ,לאחר שהרג א ת א שתו וי ל דיו .בי די בורמ אן הי ה בקבוק ת ז עי ר ו בו חומצה פרוסי ת ,אולם הוא אמר כי ינ ס ה להימלט .הוא הורה לגנד אל קרבם ,רא ש־המטה האחרון של הוורמאכט ,ללכת ל קווי ם הרוסיי ם ול ה ציע את כניע ת ה של ל שכת הרייך ,תמורת מעבר חופ שי ל מגיני ם. המאר שאל ו א סילי צ׳וי קו ב תבע כני ע ה לל א־ תנ אי. בורמ אן ה חלי ט אז כי הם ינ סו לפרוץ בעד שר שרת־הטאנקים ה סו ביי טי ת הסוגרת על הל שכה מכל העברים .הוא קיי ם ק שר־ראדיו עם הגר אנד־ אדמיראל דני ץ ,ב שלזוויג־ הול ש טיין ,א שר נ ת מנ ה ע ל־י די היטלר ל תפקיד רייכ ס פ רזידנ ט של ג ר מני ה .ב שעה ארבע ו ח צי אחר הצהרים ,ב־ 1במ אי, נאמר לכל אלה שהו סיפו ע דיין להסתתר בבונ ק ר ל היכ ת .פר שן ה רדיו האנס פריט שה ,ב מיני ס ט ריוד ה ת ע מול ה הסמוך ,הי ה סבור כי ה תוכני ת הי א ב ב חינ ת ״טירוף מוחלט״ ,ו איי ם כי ילך לרוסים וי צי ע את כניע ת ה של כל קריית־הממ שלה .בורמ אן ביק ש מפריט שה שלא לע שות כן ,ובל חצו של הלה הבטיח בורמ אן להורו ת ל״ורוולף״ — ק ב עו ת־ הג ריל ה שהוקמו כדי להוסיף ולהילחם לאחר התבוסה — ל הי מנע מפעולה נוספ ת .פריט שה ו מזכי ר־ ה מדינ ה נ או מ אן י צ או לגן הל שכה ,ובור מ אן הגי ע שמה כעבור רגע .לפי עדו תו של נ או מ אן ,הי ה בור מ אן לבו ש במדים בצבע אפור־ שדה, 271
ה רו צ חי ם
בי ני נו
שעליהם תג של גנ ר אל ,.0.0ו ב מעיל־עור כהה .הוא הוד ה לאחדים מ מנ היגי הס.ס .לפרק א ת אי רגון ה״ו רוולף״. ב שעה 10בלילה החלו ה מגיני ם לצאת מהבונקר ב שורה עורפי ת. בורמ אן הי ה ב ק ב ע ה ק טנה אחת עם נ או מ אן ! מנ היג־ הנו ע ר של הדיי ך ארתור אכסמאן* נ הגו של היטלר ,קמפקה< ו רופ או של הפירר ,שטומפפ־ אגד .לי ד תחנ ת הרכבת פרידריכ שטראםה הגי עו לג שר רידנד א מ ר ,המג שר על פני הנהר שפריי .מעברו ה שני של הג שר ני צ בו טאנקי ם רוסיי ם. תו כני תו של בוד מ אן היתד .לנ סו ת ולפרוץ בעד שר שדת־הטאנקים ,בסיועם של טאנקי ם ג ר מניי ם ורכב מ שו ריין שהיה בידיה ם. הנהג קמפקה סיפר לבית־ד״דין בני דנ ב רג: הטאנקי ם הגר מניי ם החלו לנו ע ולעבוד א ת הג שר ,לאחר טאנק־ החלוץ .בור מ אן צעד מאחרי טאנק־החלוץ .טאנק זה נפג ע ,אני שהו שלך מאחד מני ח ע ל־ידי ״פאנצרפאוסט״ (״ אג ת ף־ ש ריו ך) ה חלונו ת ,ו ה ת פ ע ץ ,במקום שני צב בורמ אן ר אי תי להבה מזנ ק ת אל־על. ה ריי כ סיוגנד פידד ( מנ היג הנו עד) אכסמאן סיפר לאחר מ כן: ט אנ ק־ ה״ טיגד״ הג ר מני ,שהיתה בו תחמו שת רבה ,התפוצץ .הדף* ה אווי ר הנורא ה פי לני לקרקע .באורח אינ ס טינ ק טי בי חיפ ש תי מחסה בבור שנ ע ד ע ל־ידי פצצה .היו שם אנ שי ם אחדים< בורמאן< רופאו של הי טלד ,ד״ר שטומפפאגר< ד״ר נ או מ אן< עוז רו של גבלס שווגרמ אן< ו עוז רי ,ו ל צין .אף אחד מאלה לא נפג ע .דנו ב שאלה כי צד נוכ ל לצאת מברלין. הם צ עדו חזרה ל ת חנ ת פרידריכ שטדאסה ,עלו במעלה הרכבת ,ח צו ג שר־דכבת סמוך שחצה א ת ה שפריי ,ע ע דו לאורך הקווי ם עד ש הגי עו לקידב ת תחנ ת להרטר ,שכבד הי תה בי די ה חיילי ם ה סוביי טיי ם .לדברי אכסמאן י ר דו בורמ אן והאחרים ב מורד המעלה ,עד לרחוב ,שם פג שו ב חיילי ם ת סיי ם .בורמ אן והאחרים כבר ה סי ת א ת תגי־ הד רג ה שלהם. ה ת מי ם ,שח שבו אולי כי אנ שים אלה מ ש תייכי ם ל״פולקס שטורם״ ,חיל ה הגנ ה האזרחי ת שהוקם בחופז ה ע ל־י די היטלר ו שלא הי ה י עי ל כלל, ה צי עו להם סיג ריו ת ,ול א ה קדי שו להם ת שומת־לב כל שהי .ו אז ,מוסיף אכסמאן ו מ ספ ר: ...בורמ אן ו הד״ ר שטו מפ אגד עז בו את ק בו צ תנו ו צ עדו ב מ הי ת ת לעבד רחוב ה אינוו אלידי ם .י תר ת ה ק ב ע ה צעדה אחריהם ,לאחר מכן .ברחוב ה אינוו אלידי ם הרבו בי ריו ת .כא שר כמעט סיי מנו א ת המעבר על פני הג שד שחצה את הפסים לי ד תחנ ת להרטר ,ד אינו
272
הי כן בו ד מ אן ? שני אנ שים רובצים על הקרקע .ד כנו עליה ם .אולי נוכל ל סייע להם. היו אלה מ ארטין בורמ אן וד״ ר שטומפפאגד .אי־אפ שר הי ה לטעות בכך .פני ה ם היו גלויי ם .הם שכבו על גבם ,כ שזרועו תיה ם ורגליהם פ שוטו ת לצדדי ם .נג ע תי בבורמאן .שום תגובה .רכנ תי ע ליו .אין נ שי מה .לא ד אי תי פצעי ם ,או דם .הי ריו ת נמ שכו .הי ה ע לינו להוסיף וללכ ת״. י ש עדי ם אחדי ם .רבים מהם ה עידו פעמים רבות .בעדויו תי ה ם המאוח דו ת יו ת ר נו הגי ם לעתים העדים להזי ם פרטים שמסרו קודם לכן .כן ,בין עדויו תי ה ם של העדי ם ה שוני ם י ש הבדלי ם רבים .טיי סו הרא שי של היטלר ,באואר ,נ שבע כי בורמ אן לבש מדי ם חו מי ם ,בלא תגי־דדג ה, וקובע־פלדה .נ או מ אן נ שבע כי בורמ אן לב ש מדי .0.0בצבע אפור־ שדה, וחב ש כומתת־מפלגה. בבדקי את ה עדויו ת ואת העדכווד ה מו מ חי ם — ק רי מינולוגי ם ,היסטור יוני ם ,אנ שי־צבא — היסק תי כי כל ההערכות לא לקחו בח שבון שיקול שנראה ב עיני בעל ח שיבו ת ע ליונ ה :במצב מ עין־ז ה ,כא שר זו הי שאלת חיי ם ו מוו ת ,כל אדם דו אג דק לעצ מו .ב ע ת שצעדו י חד ,תחת מטר הכדורי ם ה סוביי טיי ם ,לא הבדיל בין דייכ סליי ט ר בורמ אן ל בין נ הגו של היטלר תהום־הדרגד .שהיה קיי ם קודם לכן .היו אלה שגי אנ שים מפו חדי ם ,שרצו כדי להציל את נפ שם .ב שעה מ עי דזו אין אדם נו הג להקדי ש ת שומת־לב רבה ל מי שני צב לי דו! אי ש אינו מנסה לחרות בז כ רונו פרטים מי שניי ם, לצורך עדו ת שי מסור בע תיד .היתד .אפלה ,ו אין ספק כי הנ מלטי ם לא ה ת בוננו בעמי תיה ם ש מי מין ומ שמאל ,הם ני סו ל הינ צל ,לא ל ה ת בונן בנע שה. בנו סף לכך ,קיים ה עניין המערפל עו ד יו ת ר את ה שאלה ,עניין יו מנו של בורמאן .אין ספק לגבי מ הי מנו תו של היו מן .עתה הוא שמור במוסקבה, אולם י ש העתק מ מנו ב תי קי ה שלטונו ת ה מזרח־גר מניי ם .ב שתי ה שו ת ת ה א ח תנו ת של היו מן נ א מ ר: — 30.4אדולף היטלר א ,אוו ה ב* . — 1.5נ סיון להיחלץ. י ש ה טועני ם כי היו מן נמצא על הקרקע .אחרים טועני ם כי הוא נ מצא בכי ס־ מעילו של אי ש מת .ההנחה היא כי האי ש המת הוא בורמאן ,שכן אם היו מן א מי תי — חיי ב ת הגוויי ה ל היו ת גוויי ת בור מ אן .אולם היי תי יכול ל הזכי ר ת ת ס ר מקרים שבהם הני חו נ אצי ם רמי־מעלה את מי ס מכי־ הזי הוי שלהם בכיסיה ם של .אנ שים מתים. ,מתוך תקווה שכך יוכי ח הדבר כי הם — מ ס תידי המיסמכי ם — מ תו ו אינ ם עוד.
273
ה רו צ חי ם
בי ני נו
י ש נ קוד ה פ סי כולוגי ת ח שובה נו ס פ ת :הנאציפ־ שבצמר ת שאותם שאלתי לג בי בור מ אן מ שוכנעי ם כי הוא נו ת ר ב חיי ם .דע ת הכל הי א כי ״ ת מיד הי ה שועל פיקח ,בדיו ק האי ש המסוגל להערים על הכל ,אף על ה מוו ת״. איי כ מן הי ה מ שוכנע כי בור מ אן היה ב חיי ם ,לפחו ת ע ד שנ ת ! 1960איי כ מן אמר ז א ת לחוקרי־המ שטרה בי שראל .דיפלו מ א ט רפ־מעלה ,אחד מ מקורו תי ה מ הי מני ם ביו ת ר ,מספר לי כי קיי מ ת בספרד ״ ק ח בו ר מ א ך ה מממנ ת פעולו ת ני או־נ א ציו ת ופ א שי ס טיו ת. יהא הדבר כא שר י הי ה ,מיסמך שנודע לי ע ליו רק לאחרונה מ עיד כי בור מ אן תי כנן עו ד ל פני סוף המלחמה בריחה אל מעבר־לים .מתחת לניי רו ת שנ תגלו ע ל־ידי חיילי ם סו ביי טיי ם בבונקר ל שכת־הרייך נמצא מברק מן ה־ 22באפריל , 1945ל שלי שו של בורמאן ,הלמוט פון הומל .נ אמר בו: ״מסכים להצעה להעברה דרומה ,מעבר לי ם״ .אין אפ שרות לפרש את ״העברה דרומה ,מעבר לי ם״ אחרת מא שר בריחה לעבר דרום־אמריקה. הסיפורים ה סנ ס א ציוניי ם פחו ת או יו ת ר שנתפרסמו לג בי ברי ח ת בורמאן פו תחי ם בעת שבה יצא ,לפי ההנחה ,את ג ר מני ה ,בחורף .1945אחד פטר פראנץ קו ב אינ ס קי ,שנאסר לאחר מכן באינסב רוק ,הודה כי ב־ 12בדצמבר 1945הביא את מ ארטין בור מ אן מ רייכנ ה אל שבבאוואריה לז אלצבולג, אינ סברוק ונ אודר ס ,לי ד הגבול ה אי טלקי .״אול ם״ ,אמר קוב אינ ס קי ,״לא י ד ע תי אז כי האי ש הו א בורמאן ,כיוון שהיה לו שפם ק טן ,והוא ע שה ע לי רו שם שלילי בהחלט״ .קוב אינ ס קי טו ען כי לאי ש היו מי ס מכיי מ ס ע אי טל קיי ם שנופ קו לו ע ל־י די אי רגון הוו א תי ק אן שברא שו עמד ה מונ סיניו ר היינ מ אן ,וי א ד ל׳ אני מ א 4 ,רומא. קוב אינ ס קי מסר כי היינ מ אן מסר לו א ת מ ענו של אחד יוז ף וולף ,לי ד מצוד ת לאברס ,ב מי ר אנו שבאיטליה ,״ שמה ני ת ב תי א ת בו ר מ אך .קוב אי־ נ ס קי א מד: למעשה ר אי תי כי צ ד מונ סיניו ר היינ מ אן מלבי ש את בורמ אן בלבו ש נזי ר י שו עי ,ו כי צד הוא עלה על סי פון אניי ה בדרך ל א רגנ טינ ה... היה לו ד רכון מזויי ף ,ו ת עודוד מ ע ב ר של הצלב האדום .י דו ע לי כי בורמאן חי בפרו ,תחת השם המו שאל חוסה פ ח ,ר ש לו חברה ליבוא ר צו א הר שומה תחת שט־הבתולים של א שתו הנוכ חי ת של בורמאן .א שתו הרא שונה של בורמ אן נפטרה ב אי טלי ה ב שנת . 1945 תי או רו של קוב אינ ס קי אינו עו מד במבחן ה עיון ה קפדני .מ שטרת אינ סברוק מו סיפ ה לו מ צי ד ה :״דומה כי הוא ע תונ אי־ סנ ס א ציו ת״. אף אם נתעלם מהודעו ת מפוקפקו ת כאלה ,דו מ ה כי י ש עו בדו ת שני תן לווד אן ,ו שי ש ב הן עניין רב יו ת ר.
274
הי כן בו ר מ אן ? א .ב סיו עו של י די ד שווי צ רי׳ קדא תי את עדו ת ה של א שה המ שוכנע ת כי דאתה א ת מ אד טין בוד מ אן ב שנ ת , 1956באוטובוס בסאן פ אולו שבבדא־ זי ל ( .הדין־ו ח ש בון שמסדה נבדק לאחר מבן ב קפדנו ת ע ל־ידי ה שלטונו ת הג ר מניי ם) .א שה זו הכירה אי שי ת את בוד מ אן ב בד לין ,ו שוחחה ע מו פעמים אחדו ת בל שכת הרייך .לאחר המלחמה עברה לגו ר בלוז אן .ב שנת 1956נסעה להאן פ אולו ,כדי לבקר אצל בתה .בנסעה שם באוטובוס הרימה את עיני ה ,ולהפתעתה הרבה ראתה את מ אד טין בורמאן .״ פני תי אליו בג ר מני ת ,ואמר תי :״ מד בורמאן ! ...אתה — כ אן ו ״ הוא נדה ם ,קם בלא לומר מלה ,ניג ש לדלת ,וי צ א אף ל פני שהאוטובוס עצר .ו אז נעלם״. ב .בחוד ש מ אי 1962התק שר אחד מעוז רי עם מרת פאולה דיג לד, מי שהיתה סוכנ ת־ הבי ת בבי ת בורמ אן בפולאך ,ב אוואריה ,וא שר נ שארה אצל מד ת גרדה בורמאן עד מותה של זו ב מי ר אנו ב שנת .1945כאשר נ ציגי ר איין א ת מרת ריגל ר לא הוד ת ה כי היא מ קיי מ ת ק שר עם בורמאן, אך היא הי ת ה מ שוכנע ת כי הו א חי — וז א ת ב שנ ת ! 1962הי א אמרה לנ ציגי כי מזכיר תו־ל שעבר של בור מ אן ,אלזה קרוגר ,נ שואה עתה לאיכר אי־ שם באוסטריה ,אך אמרה כי אינ ה יוד ע ת את שמה הנוכ חי של אלזה קדוגר ,ואף לא את מענה .מ צי רי ך קיבל תי י די עו ת אחדו ת לג בי אלזה קרוגד ,לפי הן י ש לה ק שרים הדוקי ם עם דרום־אמריקה. ג .ב שנת 1962בי קד אצלי ע תונ אי אי טל קי ,לו צ׳ אנו דוז־ולי מ מיל אנו, מן הע תון ״ל׳אספרסו״ .ב שנת 1960ע שה דודו לי ב צ׳יל ה ,כדי לדוו ח לע תוני ם אי טל קיי ם שוני ם על רעידת־האדמה שנ תחוללה שם .שם הוא פג ש בפדופי סור אנריקה בלו ,שהורה א מנו ת ב אוני ב ר סי ט ת סנ טי אגו דה צ׳יל ה .הפדופי סור בלו עסק בחיפו ש קדובי־מ שפחה שנעל מו בעת רעיד ת־ האדמה .היה זה ז מן קצר לאחד לכיד ת אדולף איי כ מן ! דו דו לי ו בלו שוחחו על־אודו ת מנ היגי ם נ אציי ם ל שעבד שנאמר כי הם מסתתרים תחת שמות מו שאלים בוו א ל דיווי ה ,בחלקה הד רו מי של צ׳י ל ה .הפרופיכזר בלו סיפר לדודולי כי פג ש בא שה ש״חי תה בחברת בור מ אן מ שנ ת 1948ו ע ד ל־ 1951״. הוא ה סדיר פגי שה ב ץ אשה ז א ת ל בין דו דו לי .הי א כינ ת ה את עצמה בשם ״קלר״ ועבדה בחברה מסחרית ג ר ט בי ת־ צ׳י לי אנייג דו דו לי לא גי ל ה שום עובדו ת הק שורות בבורמאן .מרת קלד סיפרה לדודולי כי ״באחד הי מי ם ני תן י הי ה ל שוחח על עניין ז ה״ .הפרופיסור בלו אמר כי הוא סבור ״ ש אולי זו הי שאלה של כסף״. ד .בעת חיפו שי אחד הד״ד י ח ף מנגל ה קיבל תי מכתב ש מוען :״ויזנ ט ל, וינ ה״ ,מהעיר פורט־אדפריבס ,שבהאיטי .מר ג׳וני זו מ ר׳ ג ר מני שעשה את ארבעים ה שנים ה אחרונו ת בדרו ם־אמדיקה ,כתב לי כי הוא היה ב עליו
275
ה רו צ חי ם
בי ני נו
של מועדון לילד .בשם ״עלי באבא״ ב א סונ סיון בירת פ אד אגוו אי ,מועדון שאותו מכד ב שנת . 1963עתה הוא ב ע ליו של ״רוקם ,באר״ בפורט־או־ פדינ ם .ה ת חלנו להחליף מכתבים ז ה עם זה .ב מאי 1964שלח לי תצלום קבוצ תי שנע שה בעת המלחמה ,ו בו נ ר או הי טלד ו אנ שי־ מ ט הו ,כע שרים וחמי שה אי ש בסך הכל .לא היו כל שמות על התצלום .אי ש אחד צויין בו באמצעו ת חץ .כתב מר זו מ ר :״אי ש זד; הקרוי באו אד ,הי ה בא ב שנ ת 1961לעתים תכופו ת ל מועדון שלי ב א סונ סיון ,בחברת אחד מנגלה .לעתים היה עמם הד״ד יונג .תכופו ת היו יוצ אי ם י חד לדיג ,בנ ה ר או ב טו פאראנא״. אי שור לידיע ה זו קיבל תי לאחר מכן מעדים אחדים ב א סונ סיון .האי ש ש צויין בחץ הוא בורמאן .מ שפחת יונ ג היא מ שפחת בעלי־ א חוזו ת ע שירים בפ אר אגוו אי. שמתי לב לעובדה כי בכל הידי עו ת על־אודו ת בורמאן י ש חלל ריק, והוא בול ט ביו תר .מדובר ב הן ב אירועי ם הדראמאטיים של הערב הגו רלי, דד 1ב מאי , 1945או שהן עוסקו ת בהופעתו־מחד ש של בוד מ אן ,ב מועד כל שהו ב ס תיו , 1945כא שד נמסר כי אנ שים שוני ם ר אוהו ב עיני ה ם .הי כן ע שה בורמ אן ב תקופ ת־ הביניי ם ,ומה ע שה? ב־ 6ב מאי 1963הופע תי ב תוכני ת ״פאנוראמה״ של ד שת ה ט לוויזי ה הג ר מני ת בהאמבורג .בין השאר הזכר תי את פר שת מארטין בורמאן, וקרא תי ל״תקופה אפלה״ זו ,מ־ 1ב מאי עד לסוף ה ס תיו של שגת , 1945 מפתח ל חיד ת בורמאן .י מי ם מעטים לאחר מכן קיבל תי מכתב מאי ש שאכנהו פראנץ ראפ .הוא כתב כי י ש לו מידע מ הי מן על־ אודו ת ״תקופה אפלה״ זאת* פג שתי את ראפ ב מלון דאכס ב מינ כן .הי ה זה גבר בן חמי שים וארבע, י לי ד בול צ אנו שבדרופ־טירול ה אי טלקי ,שם הוסמך כ מ תורג מן ב בי ת־ הדין. ב שנת 1938ביק ש לקבל אזרחות ג ר מני ת ,כפי שהתיר מו סו ליני ,לאנ שים ממוצא ג ר מני ,ובעת המלחמה הוא שיד ת בוורמאכט .לאחר המלחמה ,נע שה נ ציגן של חברות אי טל קיו ת ו שווי צ ריו ת העוסקות ב מכיר ת טחנות־קפה בי תיו ת ו כלי־ בי ת אחרים .עתה חי הוא בעיר קטנה ליד היידלברג. ראפ סיפר לי כי בסוף הס תיו של שגת 1961היה באינסברוק ,שהיתה כלולה ב איזור־ ה מכירו ת שלו .שם פג ש באי ש שאותו נ כנ ה בשם פראנץ הולט ,שהיה אז בן ארבעים ו שלו ש ,ו שלאחר מכן נע שה שו תפו .הולט גר באינסב רוק ,כדיי ר בבי ת ה של אשד .שאותה אכנה מדת הילדה .ה שלו שה ה תיידדו ביו תר .באחד הערבים ,לאחר כו סו ת־יין רבות שנלג מו י ח דיו, נג ע הולט בי ד י די דו .הוא אמר כי עו מד הוא לספר לו את ״ סודו הגדול״. ראפ אמד כי אין הוא רוצה ל שמוע סודות כל שהם ז הוא שם־לב כי מדת
276
הי כן בו ר מ אן ? הילדה ני ס ת ה ל מנוע את הולט מלדבר .אולם מצב־רוחו של הולט היה מעולה ,והוא לא שם לב אליה .הוא אמד כי ראפ הוא י די דו ו שו תפו ,כי הם עו שים הרבה כסף י חד ,ו כי מדוע לא יד ע י די דו את סודו ? הוא מזג עוד יין ,והחל מדבר. בעת המלחמה ,כך החל סיפו רו של הולט ,הי ה בי חיד ת אמבולאנסים. בסוף המלחמה היד .שבוי־מלחמה במחנה־מעצר צרפ תי ליד אינסברוק ,אך עד־מהרה שוחרר .הוא החל לעבוד מטעם ה״צלב האדום״ האוסטרי בחבל טירול .בקיץ 1945החל ״הצלב האדום״ האוסטרי להחזיר חיילי ם מ מ חנו ת־ ה שברים של בעלו ת־הברי ת שהוקמו בג ר מני ה .מיבצע־ההחזרה נע שה בחסות הכנ סיי ה הקאתולי ת ,ובעלו ת הברי ת ה תיי ח סו א ליו ב עין יפה ,כיוון שהם רצו ל הפגין כי הם מ תייחסים לאוסטריה כארץ ״מ שוחררת״ ,לא א ת ״כבו שה״ כג ר מני ה. הולט הוצב בקבוצת אנ שי ״הצלב האדום״ שנסעה ל מחנו ת שוני ם בג ר מני ה ,ב אי טליה ובצרפת .חברי המ שלחת קי בלו תעודו ת־ז הו ת בארבע ל שונו ת (צרפ תית ,אנגלי ת ,רוסי ת וג ר מני ת) ,שאיפ שרו להם ל היכנ ס לכל אחד ממחנו ת־ה שבויי ם של בעלו ת־הברית .הם אספו חיילי ם אוסטריים — אך לא אנ שי ס.ס .או פו שעי מלחמה — וה חזירו ם לאוסטריה. בס תיו ,1945אמר הולט לראפ ,הוא הי ה י חד עם קבוצ תו במחנה ליד פלנסבורג ,שבחבל שלזוויג־ הול ש טיין( .בורמ אן ני ס ה ל הגי ע לגר אנד־ אדמיראל דני ץ ,בפלנסבורג ,בעת שיצא את בונקר־ הפירר) .במחנה זה פנתה להולט ״בלי ץ־מדל״ (נ ע ר ת־ בז ק) ,מי שהיתה חייל ת בחיל־העזר לנ שים של הוורמאכט ,וביק שה מ מנו לי טול או תה ע מו לאוסטריה ,אף כי אין היא אוסטרית .היא הציעה לו טבעת־יהלום יקרת־ערך .הולט י ד ע כי הבדיקו ת הנע שו ת ע ל־ידי הבריטים — נע שו ת כ אילו כדי לצאת י די חובה, ועל כן הסכים .היא חזרה א ליו ביו ם המחרת ,ועמה תכ שיט נוסף .היסכי ם לקחת עמה גם את א חי ה? הולט ה ת בונן בתכ שיט ,וק שה הי ה לו לע מוד ב פני הפי תוי .בסדר ,אמר ,הוא יצרף אותם למ שלוח בתורת אוסטרים ה חוזרי ם לארצם .הם באו א ליו ביו ם המחרת .האי ש הי ה בעל שפם ק טן ו הרכיב מ שקפיים ,אולם נראה הי ה כי המ שקפיים מטרידי ם או תו .כא שר רצה ל ה תבונן במ שהו ,היד .מסיר אותם. כאשר הגיע המ שלוח לאינסברוק ,מקום שם ע תידי ם היו ה שבדי ם האוסטריים להיחקר ולהי שלח לבתיהם ,חזר הזוג ו פנ ה אל הולט .הם בי ק שו מ מנו כי הוא יעביר ם לנאודרס ,כפר שליד הגבול האוסטרי ,שלא היה מרוחק מהגבול ה איטלקי ו מ הגבול ה שוויצרי גם יחד .ברור היה כי הם מ תעתדי ם לשלם לו ב עין יפה תמורת מע שה זה .הפעם נ תנו לו סיכת־
277
ה רו צ חי ם
בי ני נו
קי שוט יקרת־ערך .הולט הכיר הי טב את הגבול .הוא הני ח כי ה שנים אינ ם אח ו א חו ת ,אך לא ה ת עניין ביו תר ,שכן ג מלו לו על מע שיו .כ די ל הי מנ ע מ סיו רי הגבול של בעלו ת־ הברי ת שסבבו ב איזו ר ,היה על הולט להדריך את ה שנים בדרכם ביע רו ת ,ב שבילים ניד חי ם ובמעבר הדרי גבוה .התקופה היתד .״אוקטובר או נוב מבר״ ,אמר הולט ,והי מי ם היו כבר צונני ם ביו תר. שלג רב הי ה על הקרקע .תכופו ת היו נתקעים ב שכבווד שלג שגובהן הגי ע כדי מטר .האשה גיל ת ה אומץ־לב ר ב :היא הוסיפ ה לצעוד ,אף שהיתה יג ע ה ביו ת ר ,ואמרה לגברים למהר ולבו א ,מ שום שאל־להם להיתפס על־ י די אחד הסיורי ם .הם ח צי את הגבול לדרוט־טירול ה אי טל קי ,שם נתבק ש הולט להביאם לאחד ה מינז רי ם שבחבל וינ ט שג או .רק אז ,בסוף המסע. א מ ת להולט את מי הו ביל למקוט־מבטחים .האי ש אמר כי הוא רייכס־ לייטר מ ארטין בורמאן. ״ב שער ה מינז ר״ ,סיפר הולט לראפ ,״צלצל בורמ אן בפע מון .הדל ת נפתחה .בורמ אן הוצי א פי ס חדניי ר מכיס פני מי שהיה תפור ב מכנ סיו .ה שומר קרא בניי ר ,וביק ש מהם לה מ תין .כעבור ז מ ך מ ה חז ר וביק ש מבורמאן ומהא שה להיכנ ס .ח שבתי אז כי בדי ח תו של בורמ אן תוכננ ה יפה מרא ש. בור מ אן פנ ה אלי ו א מ ר, :פד אנץ ,ע שי ת מ שהו היוצ א מגדר הרגיל .אם לא תדבר על־ אודו תיו ,תקבל סכוט־כסף מדי חוד ש בחוד שו ,כל י מי חיי ך. הם נפ רדו מ מני ל שלום ,ודל ת ה מינז ר נסגרה״. בנ ת חי את ה סיפור שסיפר הולט לפראנץ ראפ׳ היסק תי כי הוא מכיל י סודו ת רבים שיש לתת בהם אי מון .רוב אנ שי קבוצ תו של בורמאן ,שני סו ל פ ר ח א ת הטבעת הרוסי ת ב ב רלין ,ה צלי חו בכך .מדוע לא י צלי ח או תו ״ שועל פיקח״ בורמ אן לע שות כן ? הוא ני ס ה ל הגיע לפלנ סבורג כדי ל שוחח עם דני ץ ,ומצא לעצ מו מקלט תחת שם מו שאל ,במקום הבטוח ביו תר שיכול היה ל מ צו א :מחנה ב רי טי של שבויי־מלחמה .סביר בהחלט כי הוא נ שא ע מו תכ שיטים יקרי־ערך ,ו כי ינסה ל הגיע ל מינז ר ב אי טליה ,כפי שע שו אנ שי־צמר ת נ אציי ם כה רבים ל פניו ו א חריו .הוא בווד אי אחד הנו סעי ם הח שובים ביו תר ב״נ תי ב ה מינז רי ם״ של או ד י ס ה. ביק ש תי מראפ ל שוחח עם הולט ולקבל מידע מפורט יו תר .ראפ כ תב להולט ,ו הציע לו כסף רב ,אם י הי ה מסוגל לספק עו בדו ת מ סויי מו ת. בפגי שתם הבאה היה הולט נ בו ך ביו תר ,וביק ש מראפ ל שכוח את כל הפר שה .אין הוא מ עוניין בכסף ,אמר .למע שה ,הוא עלול להפ סיד הרבה יו תר מ שהוא ע שוי ל ה תוי ח .הוא ה ת חנן ב אוזני ראפ שלא יספר את סו דו לאי ש .ערכ תי חקירה ב אינ ס ב ת ק .המ שטרה אי שרה כי הולט אכן הי ה שייך ליחיד ת־ א מבול אנסי ם בע ת המלחמה ,ולאחר מכן הועסק ע ל־ידי ״הצלב
278
הי כן בו ר מ אן ? האדום״ מ מחנו ת המחאה, על בנק
האוסטרי .אמת הדבר כי הוא סייע בההזרתם של אוסטרים לארצם, שוני ם בגר מניה .וכפרט א ח רון :לדברי ראפ ,הוסיף הולט לקבל מדי חוד ש בחוד שו ,מחוץ־לארץ ,ו ת מיד היתד .ההמחאה מ שוכה אחר.
הפרט ה א מי תי הבא ,ב תמונ ת־ד,מוזאיקה של פר שת בורמאן ,הגי ע לידי מפי ה של אשד .זעירה ו שברירית ,שאותה אכנה ב טינ ה .עתה חיה בפנ סי ה קטן ו שלו בג ר מני ה .היא ע שתה למעלה מע שרים וחמ ש שנה ב צ׳יל ה ,ו חזרה לאירופה ב של ג עגו עי ה .באוקטובר 1964כתבה מרת ב טינ ה למ שטרת וינ ה וביק שה את מ עני .אחר כך כתבה אלי .בע ת שהותה ב צ׳יל ה ,נאמר במכתבה ,רכש לעצמו מ ארטין בורמאן חלקת־אדמה גדול ה בסביבתה הק רובה .היא יוד ע ת ,מקריאה בע תוני ם ,כי אני ע שוי להיו ת מ עוניין בכך, וה ציע ה בי ניפג ש. היי תי כ מו בן מ עוני ץ ביו תר .מרת ב טינ ה קיבלה את פני בחדרה, והוציאה ממגירה תצלום של מפה ,שכותרתה (בגר מני ת) הי תד :.״מפת שווי צרי ה ה צ׳ילי אני ת״ .ב כינוי ״ שוויצרי ה ה צ׳י לי אני ת״ מכני ם את מרכזה של צ׳יל ה .היה לי הרו שם בי המפה הובנ ה ע ל־ידי ג ר מני ם בצ׳יל ה למטרה מ סויי מ ת מאוד .היא בללה את ה שטח שבין ה או קיינו ס ה שקט לבין הגבול ה א רגנ טיני במזרח .השטח שבין העדים ו אלדיווי ה וב ארילוצ׳ ה מ צויין בסימ ני ם ח שאיים מ סדי מי ם — מ שול שים ,עיגולי ם וריבועי ם ,ולכל אחד מהם מספר .שלו שה מן המ שול שים מ צוייני ם ב או תיו ת 0 0ו־1 ,ז .1ז הו איזו ר נאה ביו תר ,ו בו הרים ,אגמי ם ,יע רו ת ונה רו ת .י ש בו מקו מו ת־נופ ש יפי ם וב תי־קי ץ — ממש או תו הנו ף שג ר מני ע שיר וגול ה יכול לחיו ת בו בבדידו ת נעי מה .היי תכן שלסימני ם הח שאיים מ שמעות צבאי ת ו שאלתי את מדת ב טינ ה כי צד ה שיגה את המפה המסתורית. ״ ב בניין בעיר ו אלדיווי ה שבו ה תגורר תי היה ג ר מני בשם ארטורו שווארץ .היה זה אי ש שקט ומ סוגר ,שלא היה מרבה ל שוחח עם הבריו ת, והיה נעדר תכופו ת מבי תו למ שך שבועות אחדי ם .מעולם לא סיפר ל שכנים מה הם מע שיו .מסיבה כל שהי ,נראה היה כי הוא נו תן בי אי מון .ל פני נ סיע ה היה מ שאיר אצלי את מפתחות די ר תו׳ ו הי ה מבקש מ מני ל שים עין על המקום ,ולה שקות א ת הפרחים״. ״אז החלו להופיע בע תוני ם סיפורי ם על־ אודו ת הפו שעים הנ אציי ם בדרום־אמריקה .התחלתי תוהה על שכני המס תורי .הוא דיבר ג ר מני ת, היה לו כסף רב ,הוא לא עבד עבודה סדירה כל שהי ,ולא רצה ל שוחח עם אי ש .היי תכן כי הוא אחד מאותם אנ שים ,שיש להם סיבה טובה להי שאר אל מוני ם ז באחד מי מי שנת ,1960בעת שמר שווארץ היה מחוץ
279
ה רו צ חי ם
בי ני נו
לעיר ,בא אי ש ז ד ואמר לי כי מד שוו או ץ נפטר לפתע ,בע ת שהו תו בבראזיל .הוא ביק ש מ מני א ת המפתחות לדיר תו של מר שווארץ .אמרתי בי איני יכול ה למצוא א ת המפתחות ,וביק ש תי כי י חזו ר וי בו א ביו ם־ המחרת .כאשר הסתלק ,נכנ ס תי לדירה ו ה ת בוננ תי מסביב .היו על ה שולחן ספרים אחדי ם ,וניי רו ת בודדי ם .ר אי תי עותקי ם אחדים של מפה זא ת, ונ טל תי אחד ע מי.״ ז מן־ מה לאחר מכן נסעה מרת ב טינ ה לעייר ה או סודנו ,שבאמצע הדרך בין ו אלדיווי ה לפוארטו מונ ט .מר שוואדץ היד .מרבה לדבר על או סו רנו, שבה חיו עתה גר מני ם רבים ש הגיעו לצ׳יל ה לאחר מלחמת העולם ה שניי ה. מרת ב טינ ה הכירה אחדים מהם. ״הם ה תנ הגו כ אילו היתד .זו ע דיין שנת 1938״ ,אמרה מרת ב טינ ה. ״ב מיו חד זוכר ת אני עוי ד ־ דין ג ר מני שהיה מדבר ממש כגבלס .כל מי שפג שתי בו נראה א מיד ,בעל כסף רב ,בלא עבודה מ סויי מ ת ,ובעל בי ת נאה .הכל הגי עו לכאורה לגיל־פרי שה ,ו ת מיד די ב רו על־אודו ת ה רייך ה שלי שי הגדול .אנ שים אחדים הזכי רו כי מארטין בורמאן מתגורר אי־ שם ב איזו ר .עורך*הדין ב או סו רנו רכ ש לבורמאן חלקת־קרקע בין ו א לדיווי ה ל בין הגבול ה א רגנ טיני .הכל י ד עו על עני ץ ז ה .אם ת עיין במפה ,תראה כי איזו ר זה מ צויין ב סי מני ם ח שאיים״. מדת ב טינ ה סיפרה לי דברים התואמים את מה שידוע הי ה לי קודם־ לכן על נ אציפ־ל שעבר המתגוררים בסביב ת ב א רילוצ׳ ה ,מעבדו ה א רגנ טיני של הגבול .כל הסיפורי ם — דומי ם .לגרמני ם א חוזו ת י פו ת והרבה קרקע. מנגל ה נראה שם לעתים קרובות .היו מריבו ת מס תוריו ת בין הקבוצות הג ר מניו ת ה שונו ת ,ש הגיעו לעתים לכלל י דיו ת ,אולם המ שטרה המקומית דו אג ת לכך שלא י היו להן הדים פו מביי ם.
פיס ת־המוז איקה האחרונה הובאה אלי ע ל־ידי סטודנט צעיר בווינ ה. הוא צלצל למ שרדי באחד מי מי שנת ,1964וביק ש מ מני לפג שו בבי ת־ קפה .שם מצאתי גבר נעי ם ויפדדתואר ,כבן ע שרים ושש ,בעל עיניי ם עגו מו ת .הוא חיי ב ל שוחח ע מי ,אמר .חוד שים אחדים קודם לבן הגיעה לווינ ה אשד .ב ר אזילי ת צעירה ויפהפייה ,כבת שלו שים ,בדי לל מוד זמרה. ״היא יפהפי ה״ ,אמד לי הגבר הצעיר ,ונ אנ ח .״מוצאה מ קודי טיבה ,עיר ב מדינ ת פאראנא שבבראזיל״. ני סי תי שלא לגלו ת עניין חי צוני רב מדי .בפאראנא י ש מו שבות ג ר מניו ת ,ב הן מסתתרים אחדים מה״לקוחו ת״ הבולטי ם ביו תר שלי .י ש להם שם מעריצי ם רבים .ה מנ ט אליו ת היא זו של ה רייך ה שלי שי.
280
הי כן בו ר מ אן ? האשה הבר אזילי ת הי תה נ שואה לבעליה הג ר מני של חברה ליבוא וליצו א .הוא היה מגיע תכופות לבארצלונה ,ב ענייני עסקים .בנ סיע תו האחרונה הני ח לא שתו לנ סוע לווינ ה .היה לה קול ערב ,והיא ה שתוקקה לקבל שיעורים בזי מרה ,״ווינ ה היא המקום הטוב ביותר למטרה זא ת״, אמר הצעיר. הם נפג שו ,וה תאהבו זה בזו .הצעיר חזר וה שמיע אנחה .לא אמרתי דבר ,אך הוספתי לתהות מדוע התק שר ע מי — כדי לספר לי על פר שת־ האהבים שלו עם יפהפיה מבראזיל. ״יודע אני את שמה ,אך היא ביק שה מ מני שלא לגלו תו״ ,אמר .״המצב — עדין .אין היא מסתדרת כראוי עם בעלה .עלי ה להיזהר .ובכן ,באחד הימים י שבנו י חד בבי ת־קפה ,וקראתי כתבה על־אודו ת בורמ אן שהופיעה באחד מכתבי־העת .ה ת חלנו ל שוחח על כך .דברים אלה מו שכים או תי ביו תר .י דיד תי צחקה ,ואמרה כי תוכל לספר לי ה ר ב ה בנו שא זה .ו הי א הוציאה מנר תיקה תצלום .הוא נע שה ב שנת ,1964ונ ר אי ת בו קבוצת אנ שים. אחד מהם ,גבר כבד־אברים ומתקרח ,מריט־למחצה את י דו הי מני ת ,בעת התצלום ,כ אילו הוא ח צ ה להסתיר את פניו .למע שה ,מסתיר הוא דק את אוזנו הי מני ת .וי די ד תי אמרה אז, .הבט בו .כל הי הודי ם ,וג ר מני ם רבים, מחפ שים אחריו .הוא אחד מהנאצים הגדולי ם ביו תר .בעלי עובד ב ש בילו׳.״ לא אמרתי דבר. אני כדי היא לה
״ בווד אי תוהה אתה מדוע אני מספר לך כל זא ת״ ,אמר .״ובכן, מטורף אחרי אשה זאת .היא עזב ה את ווינ ה ל פני שבועו ת אחדים, להצטרף לבעלה בספרד .אני יוד ע שהיא אוהב ת או תי אהבה עזה. אמרה לי כי יש לה כסף מ שלה .אולם הוא לא יסכים לעולם לתת ג ט־גידו שין .הוא אחד מאותם ברנ שים אכזריי ם״. ה אזנ תי .אף לא הופ תע תי מן העובדה כי מ שול ש רו מ אנ טי הוא אשר י חזי רני לפר שת מארטין בורמאן .במ שך ע שרים ה שנים האחרונו ת ל מד תי שלא ל היו ת מופתע. ״מר ויזנ ט ל ,אני מ שוכנע בהחלט כי האי ש היה בורמאן .כ מובן ,אני מכיר את בורמאן רק מתצלומים בכתיבי־העת ,אולם האי ש שניסה להסתיר את פניו נראה בדיו ק כ מו התצלומים שראיתי ,ת צלו מיו של בורמאן .ברור כי בעלה של י דיד תי חייב להיו ת נ א צי רמ־מעלה ,שאם לא כן לא היה בורמאן משתמש בו לצורך שלי חויו ת בינל או מיו ת .ח שבנו -כלומר, ח שבתי ,שאם א תן לך את שמו ,תדאג ל *ן 0רו ,בפעם הבאה שיהיה $. בספרד -----------״ והוא נדם.
281
ה רו צ חי ם
בי ני נו
״תיפטר מן הבעל ,ו תובל ל חיו ת עם הבר אזילאי ת שלך באו שר ,לעולם ו עד ?״ א מד תי. ״ בדיו ק בך .ותובל לקבל את מ ענו של בורמ אן בקורי טיבה .י די ד תי ת תן לך או תו ...היא היתד ,מעדיפ ה ל חיו ת ב אן ע מי׳ באירופ ה״. ובאן ,לע ת־עתה׳ עו מד ה עניין .הבטח תי לצעיר שלא לע שות דבל שיביא במבובה את ידי ד תו .הוא מסר לי את שמה .הוא יו די עני מ תי י חז רו׳ היא ובעלה ,וי ע רכו בי קו ר באירופה. אולם נני ח שאוכל לספק עדו ת כי בוד מ אן חי ב מען מסויי ם בקוריטיב ה — מה יתרח ש אז ? ע שרים וארבע שעות לאחר מכן יעלם .הוא יכול להסוות את עצ מו בהצלחה מרובה בדרומ־אמדיקה .י ש לו בסף ,וי ש לו רשת של עוזרי ם המסורים לו מסירו ת קנ אי ת. ארצות רבות מגלו ת עניין בבוד מ אן ,אך שום מדינ ה אינ ה מ עוניינ ת ב א מ ת .פריץ ב או א ה התובע בפראנקפורט ,מטיל ספק באפ שרות שמדינה ד רופ־ א מ רי קני ת כל שהי תסגיר או תו .חיד תו של מארטין בוד מ אן — שבמעט וד אי בי הוא מ תגורר עתה בקירב ת הגבול שבין א רגנ טינ ה ל צ׳יל ה — ת תנוון ותיע שה למ שוואה ביו לוגי ת פ שוטה .הוא מוגן בהלכה .שום מדינ ה לא תדצה להתנסות בפר שת־אייכמן שניי ה .בורמאן י בו א לקצו ,ביוים מן הי מי ם׳ ופרם 100,000המארקים לא י שולם .ה מוו ת אינו זקוק לכסף.
282
א ח רי ת ־ ד ב ר
אני מודה בי קשה ל הא מין ברבים מ תי אורי־הפר שיו ת שלי ,וכ אן מגיע אני לנ בו א תו של ם.ס .דו טנ פיד ר ( טור אי רא שון) מרץ .לא יד ע תי מ עודי את שמו הפרטי ,אך את האי ש מי טי ב אני לזכור. הדבר אירע בספטמבר , 1944ליד ג רי בוב שבפולין ,בעת הנ סיג ה הגרמ ני ת מן המזרח .מחנה ה ריכוז לבוב חוסל קודם לכן ,ו מא תיי ם שומדי־ה .0.0 שלו ״הרחיקו״ עצמם ,בהצלחה ,מהצבא האדום המתקרב־ובא .אני היי תי אחד מ שלו שים וארבעה הני צולי ם במחנה זה ,שאנ שי ה .0.0״ שמדו״ עליה ם בדי שיהיה להם תירוץ לסגת מערבה. באחד הי מי ם ,ב שעות אחר הצהרים ,הז מינני ה טוראי הרא שון מרץ לבוא ל טיול בבפר סמוך .ה מזון הי ה ק שה־לה שגה ,ו כוונ תו היתה שננסה להביא ע מנו תפוחי־אדמה מעטים .אני דיב ר תי פו לני ת ,ומרץ הי ה סבור כי י הא בכך בדי ל סייע. היה זה יו ם חם .מ צ אנו שני שקים קטנים של תפוחי־אדמה ב בי תו של אחד האיכרים ,ועתה נ שא כל אחד מ א תנו שק ,בדרכו ל מקו ם־ה חנייה. — היתד ,זו תופעה יו צ או ד דו פן< כ רגיל היי תי אני חיי ב ל שאת את שני ה שקים .בעת שעברנו לי ד נחל ,בקצה היער ,הציע מרץ כי נ תיי שב לז מן־ מה ונינ פ ש. מרץ הי ה אחד מאנ שי הם .ם .המועטי ם ביו תר שנהג ת מיד ב הגינו ת כלפי האסירים .מעולם לא הלקה אי ש ,מעולם לא צעק ע לינו .הוא היה פונ ה א לינו בל שון מנומס ת ,ממש כ אילו היינו יצו רי ם אנו שיי ם .לא היי תי מוכן למה שעתיד היה לבוא. אמר לי מ ר ץ :״ ב היו תי י ל ד סיפרו לי מע שייה על או תו י ל ד הרוצה להגיע למקום אחר ,ו מביע מ שאלה ,ו אז בא נ שר בעל כנפי־ ענ ק ונו ט לו ל או תו מקום .האם אתה זוכ ר מע שייה ז א ת ,ויזנ ט ל ?״ ״ובבן ,אבי זוכ ר א ת המע שייה על מרבד הקסמים״.
מ רו צ חי ם
בי ני נו
״כן ,ה ר עיון דומה״• מ ת התמתח ונע ץ מב טו ב שמים ה מ עונני ם .היינו שרויי ם בדח שי־עצי ם ו ב מל מולו הנעי ם של הנחל .הכל הי ה רוגע ורחוק מן ה מ צי או ת :האסיר ואי ש הם.ם .נינו חי ם׳ בנאת־ה שדה ה אידילי ת ,ב תוככי האפוקליפסה. ״נני ח שנ שר יקח או תך לאמריקה ,ויזנ ט ל ?״ שאל מרץ .״מה תספר להם שם?״. לא אמרתי דבר .האם הוא מנס ה ל ה בי אני ,באמצעו ת תחבולה ,לאמירת דבר של שטות? מרץ ביחש את מח שבותי .הוא חיי ך :״אל תפחד .תוכל לדבר בגילוי־ל ב״. ״ א דוני הטוראי הרא שון״ ,א מד תי כדיפלו מאט .״מעול ם לא ח שבתי על כך .כיצד אוכל להגיע לאמריקה? הן אוכל להביע מ שאלה להגיע אל הירח ! ״ ני סי תי ל הרווי ח ז מן .נ כון ,מרץ היה יו צ א־ מד הכלל ,אי ש .0.0טו ב. אולם הרי ע דיין היה אי ש ס .ס *.כי צד אוכל לתת בו אי מון ? .״תאר לעצמך ,ויזנ ט ל ,כי אתה מגיע לניו־יו ר ק ,והבריו ת שם שואלות או ת ך :״איך היה באותם מ חנו ת־ ריכוז ג ר מניי ם? מה ע שו לכם?״ לא ה שבתי .עתה נ ת תי אי מון ב מ ת ,אולם הי ה קשה לה שיב. אמרתי — וזוכ ר אני כי אמרתי בהיסוס ובג מגו ם — ״ אני מתאר לעצ־ מי ...אני מתאר לעצמי שאספר לבריו ת א ת האמת ,א דוני הטוראי הר א שוך. האם הוא עו מד לירו ת בי ? ר אי תי אנ שי ס .0 .יורי ם בבני־ אד ם ,גם כ שהסיבה היתד .קלו שה עו ד יו ת ר מכך. מרץ הוסיף ל ה תבונן ב שמים .הוא הני ע רא שו ,כ אילו ציפה לת שובתי זא ת. ״כן .ח שבתי על כך — פעמים רבות .ד אי תי את א שר אירע לבני־ע מך. אני אי ש .0.0אך לעתי ם אני מתעורר באמצע הלילה ,ו איני יוד ע אם חולם אני ,או האם זו הי האמת״. לא אמרתי דבר .היה זה בטוח יו ת ר ל הני ח לו לדבר. ״אתה תספר לבריו ת באמריקה את האמת .נ כון .ויו ד ע אתה מה יקרה, ויזנ ט ל ? הוא קם ל אי טו ,הביט בי ,ו חיי ך :״הם לא י א מינו לך .הם י א מ ת כי אתה מטורף .אולי אף י שי מו אותך בבי ת־מ שוגעי ם .כי צד יכול מי ש הו להאמין ב עניין נורא ואיו ם זה — אלא אם כן התנסה בו ?״
284
*
נספח
א בו וה ר ( .)Abwehrשירות הריגול הנגדי של הוורמאכט (הכוחות המזויינים של גרמניה) ,בפיקודו של האדמיראל קאנארים .קאנארים נאסר והוצא־להורג בשנת ,1945בתורת מרגל של בעלוודהברית ,והיה בכך כדי להעטות חרפה בגרמניה על האבווהר. א רגנ טינ ה .בסוף מלחמת העולם הראשונה ,בעת שגרמניה ואוסטריה התנסו במשבר פוליטי וכלכלי לאחר תבוסתן ,היגרו אנשים רבים משתי ארצות אלד .לארגנטינה .סביר הדבר ,כי רוב המהגרים היו לאומנים קיצוניים ,שסירבו לחיות בגרמניה מובסת ,״כבולים בשלשלאות ורסאיי״. מתוך חריצותם הידועה ,החלו המהגרים להקים בתי־ספר ,בתי־חרושת, מיפעלים ,הם הוציאו־לאור עתונים וכתבי־עת ,והחלו זוכים בהשפעה פוליטית ניכרת .תוך זמן קצר הגיעו לעמדות מפתח בארצם החדשה .אך תמיד הוסיפו לקיים קשרים עם ה״היימאט״ (מולדת) ,מולדתם הרוחנית והמדינית .בעת שמולדתם נתפסה על־ידי הפירר ,התקבצו גרמנים ואוסטרים רבים בארגנטינה תחת דגלו של היטלר .הנאצים ידעו את חשיבותם הרבה של הגרמנים שמחוץ לגרמניה .הנ.ס.ד.א.פ .אורגנה כהלכה בארגנטינה .בראשית מלחמת העולם השנייה היו למפלגה הנאצית בארגנטינה 60,000חבר .הגאולייטר בוהלה ,בברלין ,שהיה ממונה על כל הגרמנים הגולים ,היה מיוצג בבואנוס איירם על־ידי סגנו ,היינריך קורן• הגרמנים הגולים ניצלו בארגנטינה את כל האפשרויות .היו להם קווי־ ספנות ,מכוני תרבות ,תוכנית לחילופי סטודנטים ,שירות־ידיעות מיוחד, בשם ״טראנסאוציאך ,שנועד להתחרות עם רויטרס ושירותי־הידיעות האמריקניים ,וכן עתונים וכתבי־עת שנתמכו על־ידי מיניסטריון התעמולה של גבלס .הנספח הצבאי בשגרירות הארגנטינית ברומא למד גרמנית ,כדי שיוכל לקרוא במקור את ״מיין קאמפף״ .שמו של הנספח הוא חואן ד. 285
ה רו צ חי ם
בינינו
פרת .ב־ 17באוקטובר 1943הוביל פרון את ה״דסקאמיזאדום״ (חסדי־ החולצות) שלו במצעדם על פני בואנום איידם—מתוך חיקוי לאסטרטגיה של מוסוליני .הוא גם חיקה דברים אחרים׳ בעת שנבחר לנשיא בשנת .1946 היו לו קומאנדו מעופפים מיוחדים ,שהיו מאורגנים בדומה לס.ם .רול־ קומאנדום .מזכירו הפרטי היה בנו של נאצי גרמני. לאחר המלחמה ,שלחו הנאצים לארגנטינה מומחים וכסף .פרון עצמו, לפי חקירה שנערכה בבואנום איירם לאחר מפלתו ,קיבל כ־ 100מיליון דולאר .בואנום איירם הפכה להיות נמל־הייעוד של אירגון־הנםיעות הנאצי ,הגדול והחשאי ,א ו די ם ה .הגרמנים קיבלו לידיהם בתי־מלון ופנסיונים ,סיפקו למהגרי הס.ס .תעודוודזהות ,והיו להם קשרים מצויינים עם פקידי־הממשלה הבכירים ביותר .באחד השלבים קשרה קבוצת גרמנים ארגנטיניים קשר ,לטוס לגרמניה ולשחרר את הפושעים הנאציים שהיו עצורים בכלא לאנדסברג. ג י 0ט א פ ו ( .)Gestapoראשי תיבות של Geheime Staatspolizei (משטרודהמדינה החשאית) ,אירגון־הבטחון של המפלגה ,בתוך גרמניה ומחוצה לה. ג ליי כ ש א ל טו נ ג ( .)Gleichschaltungהסינכרוניזאציה המלאה של כל הפעילות הפוליטית והאחדת של הנאצים. ו עי ד ת ו א נזיי .ב־ 20בינואר ,1942כינס ריינהארד היידריך מיפגש של חמישה־עשר ביורוקראטים נאציים רמי־דרג ,בפרוור הברלינאי ואנזיי, ושם הוחלט על ״הפתרון הסופי של בעית היהודים״ :הגלייתם למזרח, עבודת־פרך ,והוצאה־להורג בקנה־מידה המוני .אדולף אייכמן היה אחד הנאצים הזוטרים ביותר שנכח בוועידה ,אך עליו הוטל לדאוג לביצועו היעיל של ״הפתרון הסופי״. חוק ה ה תיי שנו ת .התנ״ך ,המשפט הרומאי והמשפט הקאנוני אינם מכירים בהתיישנות ,לגבי פשעים .המשפט האנגלרסאכםי שבריטניה וארצות־הברית של ימינו קיבלו בירושה מבוסם על העקרון של tempus non occurrit regiכלומד שחלוף־הזמן אינו משפיע על העמדה־לדין על פשע .באנגליה ובארצות־הברית אינו קיים חוק־התיישנות לגבי רצח. האוסטרים פתרו את הבעיה על־ידי שחידשו את תוקפו של חוק אוסטרי ישן ,שאינו מכיר בחוק־התיישנות לגבי רצח. בגרמניה־המערבית התנהל הוויכוח הגדול בשנת .1964הממשלה היתד. מוכנה ,כמסתבר ,להניח לחוק־ההתיישנות לעשות את שלו .בלחץ דעת הקהל התעוררה השאלה האם אין להאריך את תקופת־ההתיישנות ,בת ?שרים השנה .כ־ 70,000נאצים כבר נידונו ,עד אותה עת ,אך עדיין לא 286
נספח הוחל בהליכים משפטיים לגבי 13,000חשודים .ישומו של חוק ההתיישנות היה סוגד את תיקיהם של כל אלה .שלושה מבין בל ארבעה מכתבים שהגיעו ל״בונדסטאג״ בבון תמכו ביישום החוק( .״יש לשים קץ לעניין זה ...אי־אפשד להתייחס לאומה כאילו היתה עבריידנוער...״) הד״ר איוואלד בוכר ,מיניסטר המשפטים המערב גרמני ,התנגד להארכת החוק. הוא טען כי רוב הנאצים החשובים ביותר כבר נתפסו והועמדו לדין .בוכר היה בעבר חבר בתנועת הנוער של היטלר ,וחבר המפלגה הנאצית. בהיותו חבר המפלגה הדימוקראטית החופשית '(פ .ד .פ ,).שהקימה אז קואליציה עם הצ.ד.או .של לודוויג ארהארד ,הופעל עליו לחץ כבד מצד עמיתירלמפלגה .הפ.ד.פ .היתה מעוניינת בקולותיהם של אנשי־הימין והניארנאצים הגרמניים. רוב העתונות הגרמנית ,וכמעט כל ה״עלית״ האינטלקטואלית והפוליטית של מערב גרמניה ,חלקו על דעת בוכר .ויזנטל הגיש לבובר אוסף של 360מכתבים ,מפוליטיקאים ,מדענים ,אמנים ,משפטנים וסופרים גרמניים ואוסטריים ,שתמכו בהארכת תחולתו של החוק .היו בהם מכתבים מאוגוסטין הקארדינאל ביאה ,ההגמון הפמטיסטאנטי האנס לילייה ,הבנקאי הרמאן י .אבס ,הפרופיסור קארל י .בורקהארדט ,חתני פרס נובל מאבס בודן ו־ורנר הייזנברג .לאחר ויכוח ממושך החליט ה״בונדסטאג״ להתייחם ל־ 21בספטמבר — 1949היום בו החלה גרמניה המערבית לנהל את ענייניה־היא ,באורח עצמאי — ביומ־הפתיחה של תקופת־ההתיישנות בת עשרים השנה. Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterpartei נ .0 .ד .א .פ. (המפלגה הנאציונאל־סוציאליםטית של העובדים הגרמניים) .הוקמה על־ ידי היטלר בשנת ,1919מתוך קבוצה פוליטית קטנה שהיתה קרריה ״מפלגת העבודה הגרמנית״ .בספר שלפנינו היא קרוייה כרגיל ״המפלגה הנאצית״. ם .א .Sturmabteilungen .פלוגות־סער שאנשיהן היו בעלי חולצות חומות .הוקמו בשנת ,1921ובתחילה היו מחולקות לקבוצות של 100איש. ם .ד .Sicherheitsdienst .שירות הבטחון ,ה״עלית״ שב״עלית״ ,שירות המודיעין של ה־.0ס ,.בפיקודו של ריינהארד היידריך. ם .ם( Schutzstaffeln .משמרות־הבטחון) .בראשונה היו אלה שומרי־ הראש האישיים של היטלר ,יחידה שהוקמה בשנת ,1923ושחבריה גויסו מבין הקשוחים ביותר שבאנשי ה־,0א ,.בדי להיעשות ״סדרנים״ באסיפות פוליטיות .בשנת 1929נתבקש הימלר על־ידי היטלר להקים את אירגון ה־ .0.0ולעשותו לחיל ה״עלית״ של המפלגה. 287
ה רו צ חי ם
בינינו
להלן רשימת הדרגות בס.ס:. שיצה = טוראי. = טוראי ראשון. רוטנפירר אונטרשארפירר = רב־טוראי. אוברשארפירר = סמל. = רב־סמל. ד״אופטשארפירר אונטרשטודמפירר = סגן־מישנה. אוברשטורמפירר = סגן. = סרן. האופטשטורמפירר שטורמבאנפירר = דב־סדן. = סגדאלוף ,לייטנאנט־קולונל. אוברשטורמבאנפירר שטאנדארטנפירר = קולונל. = בריגאדיר. אוברפירר = ־ מאיור־גנראל. בריגאדפירר = לייטנאנט־גנראל. גרופנפירר = גנדאל. אוברגרופנפירר ק רי ס ט א לנ א כ ט ( ,)Kristallnachtליל הבדולח .ב־ד בנובמבר 1938נרצח מזכיר־הצירות ארנסט פון דאת ,דיפלומאט בשגרירות הגרמנית בפאריס ,על־ידי הרשל גרינשפאן ,יהודי פולני צעיר .בתורת תגמול הורה ריינהארד היידריך לשרוף ולהשמיד את כל בתי־הכנסת בגרמניה ובאוסטריה ,בלילה של ה־ 9בנובמבר .חנויות יהודיות נפרצו ונבזזו .היתה זו ראשית־סופם של היהודים בארצות אלה .הנאצים זוכרים את ליל הבדולח משום שהרחובות היו מכוסים בשברי־זכוכית מחלונות הראווה המנופצים של החנויות היהודיות. ר .ם .ה .א( Reichssicherheitshauptamt .הלשכה המרכזית לבטחון הרייך) .משרד הפנים של ה־ ,.0.0כביכול ,שהקיף את כל שירותי המודיעין והמודיעין הנגדי.
288